פרק 158 : סדר יום הילולא של הרבי המגיד

00:01 המשך הסיפור על השבת המופלאה, שהיא ארבע שנים אחרי שנפטר המגיד ממעזריטש, יום ההילולה של המגיד. בין קבלת שבת לתפילת ערבית הייתה הפסקה. רבנו הזקן, רבי אברהם מקליסק, רבי ישראל מפולוצק היו מנגנים גדולים, אף שהיו חלוקים בקולותיהם, נעים היה לשמוע כאשר שרו יחד. קולו של רבנו הזקן היה חזק ומשרה רעדה. לרבי אברהם מקליסק היה קול דק, צלול ומלא רגש. כל תנועה שלו הייתה מלווה בלהב שלהבת. לרבי ישראל מפולוצק היה קול נעים, לא גבוה, לא נמוך, לא חזק, לא רפה. קול תחנונים בינוני שעורר לרחמנות. קולו היה מושך ומדבק. בשעת ההפסקה שרו השלושה מהניגונים שהיו חביבים על הרב המגיד ממעזריטש. אצל הרב המגיד היה סדר מיוחד בניגונים. היו ניגונים ששרו אותם אצל הבעל שם טוב. אחד מחדשי הניגונים היה רבי מיכל מזלוטשוב והיו ניגונים מיוחדים שהיו חביבים במיוחד על הרב המגיד. חלק מהניגונים החביבים האלה שרו רבנו הזקן, רבי אברהם ורבי ישראל. כל אלה שנכחו בשעת הנגינה וראו את דבקותם של רבי מנחם מנדל, רבי יששכר דב, דבקותם של המנגנים ראו והרגישו איך שהם מתאחדים בנשמת מורם ורבם, הרב המגיד ממעזריטש. היה ברור לכל אחד מהנוכחים שבוודאי יושב הרב המגיד באותה שעה בהיכלו בגן עדן וחוגג את יום ההילולה. היה גם ברור שהבעל שם טוב, האר"י הקדוש, ושאר הצדיקים, הגאונים, האמוראים, התנאים, משה רבנו, דוד המלך, אבות העולם בראשם מאזינים לתורתו של הרב המגיד. ראו במוחש החברה הקדישא אשר נמצאים כעת בבית הכנסת, שומעים גם כן את התורה שהרב המגיד אומר בהיכלו. בהתלהבות ובלהט מיוחד מתחיל רבי אברהם מקליסק לומר "כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד ובהכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד למביאי המון לאל אחד לקבל חד". ניגונו

02:59 של רבי אברהם היה מחולק לשלושה חלקים וכל חלק הסביר ופירש את מילות הניגון. בנוסף על כך נשקף במילות ניגונו "כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד" מה נעשה באותה שעה בעולמות העליונים ואשר התשוקה למטה היא למביאי המון לאל אחד לקבל חד. מתחילת הסעודה של שבת הורה רבי מנחם מנדל לרבנו הזקן לחזור על אחת התורות ששמע אצל הרבי במעזריטש. סעודת השבת נמשכה עד שעה מאוחרת ואחרי הסעודה היו ערים כל הלילה. בהתלהבות מיוחדת מספר הדוד מהרי"ל לרבי הצמח צדק אודות תפילת המנחה שרבנו הזקן התפלל לפני העמוד ועל קריאת התורה. אפילו שרבנו הזקן עלה לתורה בתפילת שחרית, עלה שוב לתורה בתפילת המנחה, ואז שלושה ימים ארכה אסיפתם של רבי מנחם מנדל, רבנו הזקן, רבי יששכר דב, רבי אברהם ורבי ישראל. באותה אסיפה לובנו כל ענייני הדרכת אנ"ש בכל המחוז, והוחלט אז שרבי אברהם ורבי ישראל יצטרפו אל רבי מנחם מנדל בנסיעתו לארצנו הקדושה. היו חילוקי דעות על זמן הנסיעה. רבנו הזקן סבר לדחות את הנסיעה לשנה הבאה, אבל ברוב דעות הוחלט שהנסיעה תצא לפועל דווקא באותה שנה תקל"ז בחודש אדר. ביום חמישי ערב חנוכה חזר רבנו הזקן והנלווים אליו לליוזנה ושם פגשו בשלושה עניינים [?] חסידים אורחים שהגיעו מהעיירות שבסביבה מויטבסק, מנוועל [?], מדוברומיסל, מיאנוביץ' [?], מקליסק, מהורודישטש, מאודניה [?], מליובאוויטש [?], ברנוביץ', רססנה [?], דוברובנה, ליאדי, וייב [?], שקלוב, כוכנוב [?] וסמיליין [?]. רוב האורחים היו אברכים למדנים מעמיקים ובעלי כישרונות מופלאים. חלק מהם, מאלה שרבנו הזקן הורה להם סדר בלימוד בשעת נסיעותיו בשנות תקל"ג עד תקל"ו, כפי שכבר סיפרנו. חלק היו מזמנים מאוחרים יותר. קורת רוח מיוחדת הייתה לרבנו הזקן מהאורחים האלה, כי רובם היו מגדולי המתעסקים בלימוד התורה והחסידות, כל אחד במקומו. במיוחד שאב רבנו הזקן

05:58 נחת מהגאון רבי יוסף קולבו משקלוב, שהיה בשנים הקודמות מגדולי המתנגדים. ורק אחרי שיחה תורנית עמוקה נהפך לתלמידו של רבנו הזקן ולאחד המתעסקים החזקים ביותר לטובת תורת החסידות. מבלי להתחשב בטורח הדרך ובעייפותו אמר רבנו הזקן בערב הראשון בנר הראשון של חנוכה תורה, ובשבת אמר פעמיים תורה, וסעודת ליל שבת ויום שבת סעד בבית המדרש עם חלק מהאורחים במעמד כל תלמידי החדרים. בשתי הסעודות האלה שוחח רבנו הזקן על הרב המגיד ממעזריטש, סיפר סיפורים שונים מתקופת שהותו במעזריטש. במוצאי שבת סידר רבנו הזקן סעודת מלווה מלכה בבית המדרש. לעיתים נדירות היה רבנו הזקן משתתף בסעודות אלו, אבל כאן השתתף ואמר תורה וכל הנוכחים היו בשמחה רבה. אבל לפתע אירעה מאורע שהחריד את כל הנוכחים. באותה תקופה היו ליהודים חיים טובים ושקטים בפולין. ליוזנה הייתה שייכת אז לפולין. הייתה להם פרנסה ויחס טוב מהאוכלוסייה הפולנית. ושררו יחסי שכנות מצוינים עם השכנים הפולנים. גם הכמרים היו מדברים לעיתים קרובות עם האוכלוסייה הפולנית בשבח מעלת ההנהגה היהודית, מידות הרחמנות, הכנסת אורחים, צדקה, בהן מצטיינים התושבים היהודים ושיש ללמוד מהם מידות טובות. קירוב הדעת בין האוכלוסייה הפולנית והיהודית הביא לידי כך שנוכרים הביעו את רצונם להתגייר, ורק מפני שהיו מזהירים אותם מפני החומרות שביהדות בהתאם לדין, ובגלל שהרבנים היו מסבירים להם בנועם שלא להתג-- להתגייר, לא בא רצונם להתגייר לידי פועל. אולם כאשר אירע אמנם לעיתים רחוקות שבן או בת ישראל היה להם קירוב חזק לנוצרי או לנוצרית, היו הכמרים עושים את כל אשר ביכולתם שאותו בן או בת ישראל יעברו לאמונה שלהם. והנה בעיירה אחת במרחק כמה תחומי שבת מליוזנה על הדרך העולה לויטבסק גרה אלמנה אחת, ולה שתי בנות ובן. הבן הלך

08:53 למקום תורה לעיר אחרת. הבנות עזרו לאמן בפונדק שלה. האם שידכה את הבת הבכורה לאברך למדן וירא שמיים שימשיך ללמוד גם אחרי חתונתו. בפונדק של האלמנה שבביתה היו תמיד גויים שבאו ללגום כוסית משקה. ביניהם גם כומר העיירה שאהב להתרועע עם האברך ולהתווכח איתו בענייני דת. הדבר הזה נמשך זמן מסוים. מדי יום ביומו היה האברך מתווכח שעות ארוכות עם הכומר ומנצח אותו בתמידות, והכומר היה משבח בפני כל את האברך בתור אדם גדול. האברך הזה היה למדן מופלג, ירא שמיים, אבל יחד עם כך גם גס הרוח. מכל דבר פעוט התמלא גאווה, ולאחר כל ויכוח בו היה מנצח את הכומר גדל והתעלה בעיני עצמו. אירע לפעמים שעוברי אורח, תלמידי חכמים, שמעו את ויכוחיו של האברך עם הכומר וכל העניין באמת לא היה נראה להם. הם ניסו להניא את האברך מלהמשיך בדרך הזו, אבל לשווא, כי האברך לא שמע לקולם והמשיך בוויכוחיו. הכומר צירף אליו שניים מחבריו מהעיירות הסמוכות וכולם היו יושבים יום יום, מתוועדים ומתווכחים, והכומר ושני חבריו היו מפליגים מאוד בשבחו של האברך וכינו אותו בשם אדם גדול, וציוו על כל תושבי הכפרים להתייחס אליו בכבוד. הכומר אמר לאברך שהוא דיבר אודותיו עם ראש הכמרים, וכשסיפר לו על גודל ידיעתו התפעל ראש הכמרים והביע את רצונו להיפגש איתו. הכומר הציע לו לנסוע יחד איתו אל ראש הכמרים, והוסיף שאם ינצח גם את ראש הכמרים, יביא לו הדבר כבוד מיוחד. בתחילה לא רצה האברך לעשות זאת, אבל לאחר שהכומר ושני חבריו המשיכו לדבר איתו על כך כמה פעמים, התעורר באברך רצון עז לנסוע לראש הכמרים בויטבסק ולשוחח איתו בענייני דת. הם נסעו. ראש הכמרים קיבל את האברך בכבוד גדול,

11:13 שאל אותו שאלות שונות בענייני דת, עליהן ענה האברך בחוכמה. התפתח ביניהם ויכוח גדול והאברך יצא כמנצח. ראש הכמרים קרא אליו מספר כמרים חשובים וסיפר להם שהאברך הינו ידען גדול בתורת ישראל וניצח אותו, את ראש הכמרים, בוויכוחים בשאלות דת. אחד מחשובי הכמרים שהתארח אז בביתו של ראש הכמרים ואמר שאם יסכים האברך להתוועד איתם במשך כמה ימים בשאלות דת, יהיה לו אסיר תודה. האברך הסכים ונשאר מספר ימים נוספים בחצר ראש הכמרים, בדירה מיוחדת שהעמידו לרשותו. את מזונו היו מביאים לו מבחוץ. במשך ימי שהותו בבית ראש הכמרים המשיך האברך בשיחותיו ובוויכוחיו עם חבורת הכמרים, שהתייחסו אליו בהדרת כבוד. כאשר הגיעה שעת נסיעתו של האברך חזרה לביתו, הזמינו ראש הכמרים לביתו הפרטי, ובפני שאר הכמרים הודה לו בדברים חמים על בואו אליו, ואמר שאם ימצא לנכון לבוא אליו שנית יהיה שבע רצון מאוד. האברך חזר לביתו. הוא לא סיפר לאיש היכן היה ומעשיו רק התהלך במצב רוח מרומם ביותר. עברו מספר שבועות וכמה אורחים תלמידי חכמים מובהקים, עברו דרך העיירה. בחוץ שרר חום כבד והם החליטו להתעכב בפונדק של האלמנה עד שיוקל כובד החום, ובינתיים שוחחו ביניהם בדברי תורה. האברך שמע את שיחתם והתחיל גם הוא להתערב ולהשמיע את סברותיו בעניינים הנדונים. אמנם האברך ידע ללמוד יפה, אבל הוא לא הגיע לערך למדנותם העמוקה של האורחים. כאשר שמעו את סברותיו צחקו לו ואמרו לו שהאברך צריך לשמוע מה שקשישים ממנו אומרים ועליו להתייחס בדרך ארץ בפני בני תורה. הדברים פגעו קשות בכבודו של האברך, שהחל לשנוא בני תורה בטענה שרוב בני התורה לא שומרים על כבוד התורה שהוא ראוי לו. והנה באחת העיירות הקרובות הקימו מנזר חדש וקבעו את

13:43 חנוכתו לסוף הקיץ. בסוף הקיץ הגיע ראש הכמרים מוויטבסק בלוויית כמרים רבים מכל הסביבה לחנוך את המנזר. משם נסע ראש הכמרים לבקר בכל העיירות שבסביבה, ובבואו לעיירה בה דר האברך ביקר אותו ראש הכמרים ומקורביו בפונדק של האלמנה, והם התראו עם האברך והתוועדו איתו שעה ארוכה. מאז ביקורו של ראש הכמרים בביתו של האברך גדל כבודו של האברך בין הנוכרים שבעיירה, ויחד עם כך גדלה גם גאוותו של האברך. אחרי חג הסוכות עזב האברך את ביתו לכמה שבועות. כאשר חזר היה מרוגש מאוד. כעבור כמה ימים נסע שוב. לפני שבת חנוכה הגיע ממנו מכתב בו הוא מודיע שהוא נמצא כל הזמן בחצרו של ראש הכמרים המתייחס אליו בכבוד רב. יש לו דירה נפרדת וראש הכמרים הבטיח לו שאם הוא יצטרף אליו יהיה לאדם גדול מאוד וכולם ירחשו לו כבוד רב. אשתו וחמותו לא הבינו את הכתוב במכתב. אמנם לקראת חנוכה חזר הבן הביתה. הוא קרא את המכתב ומתוך כאב עמוק פרץ בצעקה: זאב יושב בבית ראש הכמרים ורוצה להשתמד. כששמעה אשתו וחמותו של האברך את דבריו של הבן, פרצו בבכי, ומיד לאחר ההבדלה נסעו לרבינו הזקן על אף הקור והשלג העמוק הן התפרצו לבית מדרשו של רבינו הזקן ביללה: רבי הציל לנו זאב שלנו נמצא אצל ראש הכמרים ורוצה להשתמד. כל הנוכחים בבית המדרש נרעשו ונחרדו לשמע סיפורם של האלמנה וילדיה. בלב שבור ובבכי מזעזע התחננו רבי הציל לנו את זאב שלנו משמד. האדמו"ר הזקן אמר להם שהוא לא יוכל לעזור במאומה. הוא רק יכול לספר להם מה שאירע בזמנו של מורו ורבו הרב המגיד ממעזריטש. סיפר רבינו הזקן: היה זה בחורף תקכ"ט שהייתי אז במעזריטש. לא רחוק משם הייתה

16:14 עיירת נכרים שבה התיישבו מספר משפחות יהודיות. באחד מבניו של בעל בית אחד, אברך למדן, ירא וחרד, נכנסה רוח שטות שמשכה אותו לשמד רחמנא ליצלן. הסיבה לכך לא הייתה כפירה כי אם גאווה. כאשר הלך אל הכומר, נלווה אליו אביו וטען בפניו טענות שונות נגד צעדו זה וללא הועיל. קם האב ונסע אל הרבי המגיד למעזריטש. האבא נכנס אל הרבי המגיד ופרץ בבכי, "רבי, הציל את בני משמד!" הרבי המגיד שמע את כל אשר סיפר לו האב בשברון לב ואמר תורה על הכתוב נפש כי חטאה ומעלה מעל בה'. רבנו הזקן חזר על תורתו של הרבי המגיד. כאשר סיים הרבי את אמירת התורה, המשיך רבנו הזקן לספר, הורה למניין מתלמידיו לומר תהילים במשך כל הלילה עד שיאיר הבוקר. אני, מספר רבנו הזקן, הייתי ממניין התלמידים שאמרו תהילים במשך כל הלילה. והנה כאור הבוקר בא האברך לבית מדרשו של הרבי. אף אחד מהתלמידים לא שאל אותו מאומה. הוא שהה כמה ימים במעזריטש, ביקר אצל הרבי וחזר לביתו. כשסיים רבנו הזקן לספר את הסיפור האמור, בירך ברכת המזון והלך לחדרו. מייד בחרו במניין אברכים שאמרו תהילים במשך כל הלילה. כאור הבוקר חזרו אלמנה וילדיה לביתם. כעבור שעה קלה נכנס לבית המדרש אברך ושק על כתפיו. בשמועו שכל הנוכחים בבית המדרש אומרים תהילים בלב נשבר, הצטרף גם הוא לאמירת התהילים ובכה בדמעות שליש. כל הנוכחים הבינו שהוא הוא האברך זאב, אלא שאף אחד לא דיבר איתו על כך. וכל השבוע של חג החנוכה שהה האברך בליאזנא. בשבוע שלאחר החנוכה נכנס ליחידות אצל רבנו הזקן וחזר לביתו. כעבור כמה שבועות עבר עם כל משפחתו לעיירה אחרת. שידך את גיסו עם בחור טוב... מהישיבה הוויטבסקאית

18:56 ונהיה לאחד מאברכי החסידים.