פרק 153 : ביקורו של רבינו הזקן בשקלוב והוויכוח הגדול

00:01 סיפור המשך שליחותו של רבנו הזקן לעיר שקלוב. המנהג בשקלוב היה כאשר היה מגיע איזה גאון לעיר, היה הפרנס החודש מודיע על כך לראש אב בית הדין. מיד עשו אסיפה אצל ראש אב בית הדין ודנו באיזה אופן לכבד את הגאון. האם באמירת פלפול בבית המדרש הגדול או בשולחן תורני בבית ראש אב בית הדין, או בשולחן תורני בבית הקהל. אלה הם אופני הכבוד שגאוני שקלוב כיבדו בהם את הגאונים המפורסמים. אמנם כשהיה בא גדול בתורה ואפילו גאון, אבל לא מפורסם, היה הסדר שהאורח הזה צריך לבוא אל הפרנס החודש, והפרנס החודש היה הולך איתו אל ראש אב בית הדין. בצהרי היום, כאשר רבי רוחם דוב חזר לביתו, מצא שם כמה לומדים שהיו אצל האורח שלו בחדר המיוחד לתלמידי חכמים. מספר רבי פנחס רייזס: לי היה שיעור בהלכה שאבי, שהוא היה ראש אב בית הדין של שקלוב, רבי הנח שיק, למד איתי כל יום אחרי התפילה, ולכן כשבאתי אל אבי ללמוד סיפרתי לו את כל הסיפור עם האורח והסוגיה במרובה ששמעתי ממנו. אבי רבי הנח שיק נהנה מזה מאוד ואמר לי שבוודאי יבוא האורח לכאן עם רבי משה דוד הפרנס ואז אכבד אותו בכבוד תלמיד חכם כדין. אמרתי לאבי, "מסופקני אם האורח יבוא אליך. הוא עוד רצה ללכת מכאן אחרי תפילת ותיקין. רק בגלל הפצרותיו הרבות של רבי רוחם דוב, שהוא מוכרח לכבד אותו במצוות הכנסת אורחים, ושבאם יסרב יגרום לו ייסורים רבים, הסכים האורח בעל כורחו ללכת אליו. ולכן," אמרתי לאבא, "באם אתה רוצה לראות את האורח, כדאי שאתה תבקש ממנו שיטריח את עצמו לבוא אליך." אבי רבי הנח שיק היה מתמיד גדול ושומר מאוד על הזמן, בפרט

02:39 במה שהיה נוגע לזמני הקביעות והשיעורים שלו. הוא היה זהיר בזה בדקדוק רב. כאשר סיימנו את שיעור ההלכה בא רבי זלמן יחיאל מגיד דף הגמרא וסיפר לאבי מה שקרה בלילה בבית המדרש הקטן של הפרושים, וסיפר גם שהוא ורבי פסח דוב מתמיד החליטו לבקש מהאורח לומר דף גמרא לפני הלומדים, אבל בלי רשותו של הגאון ראש אב בית הדין אסור להם מצד כבוד התורה וכבוד תלמיד חכם לעשות זאת, ולכן הוא בא לבקש רשות. ודרך אגב לומר שכדאי שהגאון ראש אב בית הדין יזמין את האורח אליו ולעשות אסיפת תלמידי חכמים כנהוג לכבוד האורח. במשך היום התאספו מספר אברכים לומדים מאלה שלומדים אצל רבי זלמן יחיאל ומאלה שלומדים אצל הגאון רבי ישעיהו ממינסק, וגם מאלה שלומדים בפני עצמם. כולם נהנו מאוד בתשובותיו של האורח על כל שאלותיהם. ממשיך ומספר רבי פנחס רייזס: כאשר הגעתי אל רבי רוחם דוב אל ביתו, מצאתי את החדר המיוחד לתלמידי חכמים מלא בתלמידי חכמים גדולים ולומדים עצומים, ורובם היו אברכים, והאורח מסביר להם סדר איך צריכים ללמוד גמרא, ועל פי בקשתם אמר האורח שיעור בגמרא בתחילת פרק חזקת הבתים. שיעור של האורח השביע את רצונם של הנוכחים. היה זה בדרך לימוד ישר ובהיגיון עמוק. כל סברה בעמקות מיוחדת. השיעור ארך זמן רב ורק מצד הסדר שהיה לא היה קשה לתפוס את הפרטים. בתחילת הערב בא האורח לאסיפת תלמידי חכמים שהייתה אצל הרב אבא, אצל ראש בית הדין, והתוועד שם עד מאוחר בלילה. כל זקני גאוני שקלוב היו מאושרים מאוד מלמדנותו של האורח. אמנם מיהו האורח לא ידעו. רבי זלמן יחיאל לא נח, והוא רצה שהאורח יאמר לפני תלמידיו את שיעור הגמרא של יום חמישי, ואחרי

05:03 רוב הפצרות פעל שביום חמישי אחרי התפילה יאמר האורח שיעור במשנה בנושא של גנב על פי שניים ונמצאו זוממים. הגמרא עם פירוש רש"י ותוספות. השיעור ארך כחמש שעות. רבי זלמן יחיאל ורבי פסח דוב מתמיד וכל השומעים היו בהתפעלות גדולה מאופן הלימוד. ובערב יצא האורח מן העיר. כעבור משך זמן נודע שהיה זה רבנו הזקן בשליחותו של הרב המגיד ממזריטש. לגבי פגישתו של רבנו הזקן, מה שסיפרנו כאן עם הגאון רבי יוסף קולבו מובאת במקום אחר גרסה קצת שונה. כאשר רבנו הזקן ניגש אל התנור להתחמם, כפי שסיפרנו בהתחלה, מכיוון שעל פי קבלה לו אין אפשרות להחזיק את הידיים מאחורי הגב, כי אם מן הצדדים, עמד רבנו הזקן ליד התנור וידיו פרוסות לצדדים. כאשר עמד כך ליד התנור, שמע איך רבי יוסף קולבו, שהיה קשיש מרבנו הזקן בחמש עשרה שנה והיה חבר ותלמיד מובהק של הגאון מווילנה, איך הוא מסביר סוגיה במסכת ערכין שהמגיד שיעור לא היה ביכולתו להסביר לשומעי שיעורו. כאשר שמע רבנו הזקן את הסברו של רבי יוסף קולבו משך בקצייפיו. רבי יוסף קולבו הבחין בכך. הוא ניגש לרבנו הזקן ושאל אותו, "אברך, מאין אתה?" אמר לו רבנו הזקן זו היא השאלה, "מאין באת ולאן אתה הולך?" נענה רבי יוסף קולבו ואמר, "לאו אורחיה לאישתעויי במילי דהדיוטא". אין זה מדרכי להתעסק בדברים פשוטים. אמר לו רבנו הזקן, "מטטרון שר הפנים", כלומר המלאך מטטרון, "נקרא אדיוט. לית דין אתר אדיוט". שאל אותו רבי יוסף קולבו, "זאת מנין לך?" ענה לו רבנו הזקן, "הגמרא אומרת משה לא ידע מתי חצות ולכן אמר כחצות. ואילו דוד המלך ידע ואמר חצות לילה. אלא על פי תורה אסור לומר על הזולת דבר ברור,

07:47 ומשום כך לא רצה משה רבנו לומר דבר ברור גם לא על הקדוש ברוך הוא. אמנם מכיוון שדוד המלך אמר על עצמו חצות לילה אקום להודות, לומר שירים ותשבוחות, לכן כן יכול היה לומר דבר ברור, חצות. דוד הוא ספירת המלכות ומלכות יודעת הכל". סיים רבנו הזקן ואמר לרבי יוסף קולבו[?]. תכלית הידיעה היא שלא נדע אם חושבים שכן יודעים. למשל את הפשט בסוגיה במסכת ערכין, הרי שבאמת לא יודעים. ורבנו הזקן התחיל לומר לרבי יוסף קולבו[?] את הסוגיה בערכין עם רש"י ועם התוספות בעל פה, והסביר את הפשט הנכון. בפעם השנייה שנפגש רבנו הזקן עם רבי יוסף קולבו[?]. בהמשך לשיחתם התורנית, אז הזכיר רבי יוסף קולבו[?] את הבעל שם טוב במין ביטוי לא נכון. אמר לו רבנו הזקן עליכם לדעת שגילוי הבעל שם טוב הוא גבוה בהרבה מאשר גילוי אליהו. מה? רבי יוסף קולבו[?] נאלם דום בתמיהה גדולה. הייתכן? אמר רבנו הזקן, זוהי גמרא מפורשת. התפעלותו של רבי יוסף קולבו[?] גברה. הוא שבקי בכל סוגיות הש"ס, כאילו רואה אותן לנגד עיניו. הוא לא יודע על מה אדוננו הזקן מדבר. אמר לו רבנו הזקן חז"ל אומרים אליהו מכריז. פנו דרך לבר ליוואי. ליוואי מלשון התחברות לוויה, התחברות שבין הקדוש ברוך הוא ובין הנשמות של עם ישראל. מכיוון שהבעל שם טוב מחבר את הקדוש ברוך הוא עם נשמות ישראל, שהגילוי הזה יהיה בביאת המשיח והבעל שם טוב גילה זאת כאשר גילה אליהו הנביא סוד אז נתנו לו שישים פולסי דנורא. והנה מורנו הבעל שם טוב גילה את סודו של משיח, ולא זו בלבד שלא הענישו אותו, אלא עוד בירכו אותו על כך ואמרו לו שהגילוי הזה יהיה עד עולמי עד. עד

10:30 ביאת משיח צדקנו. כלומר שגילוי הבעל שם טוב גבוה מגילוי אליהו הנביא. שאל רבי יוסף קולבו[?] את האדמו"ר הזקן אם כן, איזה שייכות יש לכם כדור שלישי אל הבעל שם טוב? ורבנו הזקן ענה לו גם זו גמרא מפורשת. חכמינו אומרים גדולה מידה טובה או מרובה מידה טובה ממידת פורענויות. ידועה השקלא וטריא בגמרא. האם ניצוק הוא חיבור או לא חיבור? מסקנת הגמרא היא שניצוק הוא אכן חיבור ואם באיסור כך. כלומר אם אנחנו יוצקים וזה גורם לדבר להיות אסור, הרי שבקדושה על אחת כמה וכמה. כפי שאמרנו, שמרובה מידה טובה ממידת פורענות. מורנו הבעל שם טוב יוצק עלינו כל הזמן את דבריו הקדושים עד ביאת המשיח. ומכיוון שהניצוק הוא חיבור, הרי אנו מחוברים ומקושרים אליו. כל הדברים האלה שאמר אדמו"ר הזקן לרבי יוסף קולבו[?] פעלו עליו חלישות כללית, עד שהוא החליט לאחר מכן לנסוע לליאזנא ולהתקרב אל רבנו הזקן, ונהיה לאחד מחסידיו הגדולים. אם כן, רבנו הזקן עושה את עבודתו לקרב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמיים, בתוך כלל הייסורים שיש לו מההתנגדויות והמלשנויות הפנימיות, שזה בא בסיבת העניין, כפי שסיפרנו בסיפור הקודם של הרב הצדיק רבי אברהם מקליסק וההתנהגויות שלו ושל תלמידיו. רבנו הזקן מעורר רחמים על קץ המתנגדים ומרצה באספת רובנה לפני מורו ורבו, הרב המגיד ולפני התלמידים חבריו הקדושים על מצב הקהילות בפלחי ליטא, ומפליג בשבחם של הלמדנים לא רק בידיעת התורה, אלא גם ביראת שמיים שלמה. ומגיע רבנו הזקן להחלטה שדרושים לנו לומדים גדולים אשר כוחם איתם לגלות את האור הזרוע בגליה שבתורה, כלומר את תורת החסידות. בשיחתו הארוכה עם הרב הצדיק רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, כאשר היו שם גם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ורבי

13:22 משולם זושה מאניפולי, והאדמו"ר הזקן הסביר את ההבדל בין אנשי מדינת וולין ואנשי מדינת ליטא, ואנחנו רואים עד כמה יקר וחביב היה לרבנו הזקן כל לומד תורה, והוא מסר את נפשו כדי להביא אותו להיכל אור תורת החסידות. רבנו הזקן מספר לרבי מנחם נחום מצ'רנוביל ולרבי לוי יצחק מברדיצ'ב ורבי משולם זושה מאניפולי את כל הזכות שיש לו על המתנגדים. ומגלה להם את כל ליבו הקדוש אשר הוא ברשות מורם ורבם ובכוחו ובזכות מורנו הבעל שם טוב חפץ ומוכן למסור נפשו בפועל על העבודה הזו של קירוב המתנגדים. אנחנו רואים שרבנו הזקן יודע את קושיי העבודה ואומרו לחברו רבי משולם זושה מאניפולי, צריכים להחביא את האור ברגע הראשון. צריכים סבלנות. צריך להיות תוקף הלב וצריכים למסור את הנפש. וברשות מורו, הרב המגיד ממזריץ' ממשיך רבנו הזקן את עבודתו בנסיעות שונות. אנחנו קוראים את מכתביו הקדושים אל רבו, הרב המגיד ואל חברו הרב הצדיק רבי אברהם, בנו של הרב המגיד. מהדרך של הנסיעה הוא מספר מספר מהוויכוחים שהיו לו בענייני לימוד ובענייני גליה שבתורה, כלומר בעיקר בגמרא. בזמן ההוא החריפה מאוד ההתנגדות לתורת החסידות, ובשנת תקל"ב כלומר אלף שבע מאות שבעים ושתיים, התקיים ויכוח פומבי על תורת החסידות בעיר שקלוב. כדי לעמוד בוויכוח ההוא שלח הרב המגיד את רבנו הזקן ואת רבי אברהם מקליסק להיות הטוענים לזכות תורת החסידות. ואז רבנו הזקן ורבי אברהם מקליסק השיבו בטוב טעם ודעת על כל הטענות של המתנגדים לתורת החסידות. רק על התנהגותם של חסידי קליסק, כפי שסיפרנו את זה בסיפור הקודם, שהם היו בפראות מאוד. ללכת ולרקוד ברחובות, להתהפך ברגליים למעלה, לבזות את הלמדנים. על זה לא היה להם מה לענות. כיוון שלא היה

16:28 להם על זה מה לענות, הודיעו זאת לגאון רבי אליהו מוילנה ואז הגאון רבי אליהו דן אותם למינים ולמשומדים על דברי חז"ל וכדין אפיקורסים מבזי תלמידי חכמים. על ההתהפכות ברגליים אמר שהוא מעין עוון פעור, ומהפרט הקטן הזה הוא דן על הכלל כולו של החסידים. ואמר הגר"א שהם לא הולכים בדרך התורה ומצא סימוכין לדבריו מהתנא דבי אליהו שכתוב שם רשעי ישראל הנקראים חסידים. ואז הגר"א התיר את דמם של החסידים כמים. ולכן אחרי אותה אסיפה ואותו ויכוח בשנת תקל"ב פורסם כרוז מטעם המתנגדים לדון את החסידים כדין מורידין. ועל החתום באו הרבה רבנים וגם הגר"א בכבודו ובעצמו וכל בית דין צדק שלו. בתאריך ח' ניסן תקל"ב. בזמן ההוא גם נדפס כתב פלסתר שנקרא זמיר עריצים בחרפות וגידופים על גדולי החסידות. החוברת נדפסה בהרבה עותקים והתפרסמה בכל תפוצות ישראל. תלמידי הבעל שם טוב והרב המגיד היו בצרה גדולה ולא יכלו לשבת בבתיהם והתוועדו יחדיו לבית הרב המגיד לתקן עצה מה לעשות. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אז אב בית דין בעיר פינסק, והייתה עליו מחלוקת גדולה מאנשי העיר המתנגדים בגלל שהוא התקרב לחסידות ולרב המגיד ממזריטש. ולכן, כאשר התפשטה השמועה מהאסיפה בשקלוב התגברה המחלוקת עליו ביתר שאת, ונסע מביתו למזריטש של הרב המגיד. ובינתיים, כשהוא לא היה בעיר קיבלו אנשי העיר רב אחר במקומו את הרב אביגדור. הרב אביגדור חשש שרבי לוי יצחק יבוא ויתבע את חזקתו, ולכן הוא רדף את בני ביתו של רבי לוי יצחק כדי שהם יעקרו את דירתם מהעיר. ואחרי שהוא הציק להם מאוד שלחו מכתב לרבי לוי יצחק להודיעו מזאת. קיצור, רבי לוי יצחק סיפר את הדברים לחבריו תלמידי הרב המגיד, והסכימו כולם שבשבת

19:06 קודש בזמן הסעודות יקרא רבי לוי יצחק את המכתב שקיבל מבני ביתו בפני הרב המגיד, והוא עשה כך. אבל הרב המגיד לא ענה על זה שום דבר. ואז במוצאי שבת התוועדו יחדיו התלמידים לתקן עצה בעצמם מה לעשות ולא מצאו שום עצה רק להפוך את החרמות שמחרימים אותם שלא כדת על המתנגדים בעצמם, כי כך הדין. ובייחוד על הרב החדש דפינסק שמבזה את רבי לוי יצחק ובני ביתו ועל פי דין מגיע לו דבר זה. באסיפה הזו במוצאי שבת השתתפו רק תשעה תלמידים. רבנו הזקן היה עשירי, אבל הוא לא השתתף איתם. למה הוא לא השתתף איתם? כי הוא ראה שהרב המגיד לא ענה שום דבר, ולכן הוא לקח את זה כעניין שלא צריך להתעסק בו. מכיוון שהתלמידים ידעו שרבנו הזקן הוא אדם עם דעת חזקה מאוד, המציא התלמידים המצאה. מה המצאה? שהם ישאלו את רבנו הזקן מה צריך לעשות למתנגדים על פי דין תורה וכשהוא ישיב כך וכך יאמרו לו אה, קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא. כלומר מי שקורא את האיגרת הוא זה שצריך לעשות את המעשה. באמת כך עשו ואותה המצאה שלהם הצליחה ביותר. ואז רבנו הזקן השתתף איתם ועשו את ההיפוך הזה של החרם. ואז התלמידים שכבו לישון ורבנו הזקן שכב על מיטתו, אבל הוא לא ישן, כי הוא הבין שהמגיד בוודאי הרגיש במה שקרה ובוודאי יהיה פה משהו. ואז שמע רבנו הזקן את צעדיו של הרב המגיד ועשה את עצמו כאילו הוא ישן. הרב המגיד נכנס אל החדר בידו נר והביט בפני כל אחד מתלמידיו. כאשר הגיע ליד רבנו הזקן הסתכל בפניו ואמר כמתפלא היהודי הקטן הזה יהיה רב בכל מדינות רייסן. ולקולו הקיצו כל התלמידים

21:31 וגם רבנו הזקן עשה את עצמו כאילו הקיץ משנתו. אמר להם הרב המגיד בני מה עשיתם בלילה הזה? אמרו התלמידים הנה כשל כוח הסבל ולכן עשינו כך וכך. אמר להם הרב המגיד תדעו שבזה הפסדתם את ראשכם. כלומר הוא רמז שהוא ייפטר מן העולם, אבל הרווחתם שבכל זמן שתהיה מחלוקת בין חסידים ובין מתנגדים תהיה יד החסידים על העליונה