פרק 152 : רבינו הזקן מבקר בעיר שקלוב בשליחות הרב המגיד

00:00 תולדות רבינו הזקן. בשנת תק"ל, בערך 1770 למספרם, התעוררה תסיסה גדולה בין המתנגדים לתורת החסידות. אנשים לא אחראים הביאו לשון הרע בפני הגאון רבי אליהו מוילנה על הרב המגיד ועל תלמידיו שאינם הולכים בדרך התורה והעידו על כך עדים כשרים ונאמנים בעיניו של הגאון רבי אליהו. אנשים אלה העידו בפני הגאון רבי אליהו ונשבעו על כך שהם ראו בעיניהם איך שהחסידים אכלו בשר ושתו יין בתשעה באב. הם רק לא סיפרו שזה היה תשעה באב שחל להיות בשבת. ועוד היו טענות ושקרים כאלה. אבל מעשה שטן הצליח והגאון רבי אליהו לתומו, לא חקר על שורש הדברים, קיבל אותם כפשוטם וציווה להתרחק מהחסידים בכל מיני הרחקות. אמר שהם מכת שבתאי צבי ימח שמם ומקליפת נוגה, ושהם גלגול דור הפלגה. בשנה ההיא, בשנת תק"ל אירע דבר שהיה מעין סיבה או גורם בהתעוררות המחלוקת. וכך היה העניין. הרב הצדיק רבי אברהם מקליסק, אחד מתלמידיו של המגיד ממזריץ', היה איש נלהב מאוד. כאשר הגיע ממזריץ' אסף אברכים שלמד איתם מתורת רבו הרב המגיד, וסידר להם סדר עבודה בהתלהבות התפילה, אבל גם בביטול מהות עצמם. כשנתיים למד עם תלמידיו, ועיקר גדול בלימודו היה להורות להם להשפיל ולבזות את עצמם ולהיות "הצנע לכת". להתלבש בלבושי אנשים פשוטים. בזמן התפילה לרקוד ולצעוק עד שבשנת תק"ל הם הגיעו לאגודה של שלושים וחמישה איש בעלי שכל חריף, אבירי לב, בעלי כישרון גדול, אבל כל עבודתם הייתה להלהיב את הלבבות בענייני יראת שמיים, והכל בפראות. הם גם היו מתכוונים לפגוע בכבודם של הלומדים המתנגדים, לבזות אותם, להשפיל אותם, להראות להם את גסותם ואישותם[?]. אחד מהאברכים המצוינים האלה בהתלהבות בא לשקלוב כעובר אורח ביקש מהרב של המקום שייתנו לו רשות לדרוש.

02:57 הרב ופרנסי הקהילה בחנו את האורח, ראו שהוא מלא וגדוש בש"ס ופוסקים, מדרש ואגדה, ומצאו לנכון לתת לו רשות לדבר ברבים. במועד הקבוע התאסף המון רב וגם פרנסי הקהילה באו והדורש נאם והטיף לכך וביאר כמה מאמרי חז"ל באורח נפלא כשעה ארוכה, מה שהלהיב את הלבבות וכולם נהנו. אמנם כמה רגעים לפני שסיים את הדרוש פנה אל הקהל הגדול העומד בקודש ואמר, "אני רואה ברוך השם שמצאתי חן בעיניכם ואתם נהנים מהדרוש שלי. אני רוצה לומר לכם שלא באתי אליכם בתור מגיד או מטיף לקבל שכר, כי באתי לפקוח עיניכם לראות את האמת ולהלהיב את לבבכם לעבודת בורא יתברך וזה לכם האות, כי עוד מאמר רז"ל אבאר לפניכם" ואז ירד מן הבימה בלי בקשת שום שכר בעד הדרוש שדרשתי לפניכם. האברך בחר לו איזה מאמר של רבותינו זכרונם לברכה המדבר על אדם רשע וגס הרוח, והתחיל לדבר אודות הנודע לשם תהילה ותפארת. כלומר כנראה על הגאון רבי אליהו ושאר הרבנים המפורסמים. התחיל להשפיל אותם, לבזות אותם והכל בפגמים מחודדים שנקלטו באוזני השומעים לזכרם. ומרוב הבהלה והתימהון שנפל על עדת השומעים, הספיק לברוח מבלי אשר ישסעו לגזרים. העיר נעשתה כמרקחה. העיר שקלוב מצד אחד התפעלו על חריפותו ובקיאותו, כישרון נאומו והפעלת הטפתו וההתעוררות שהוא עורר אותם. מצד שני, על החשיפות העצומה בביזוי תלמידי חכמים. ואז נוסד בשקלוב הוועד הראשון לרכז תעמולה נגד תורת הבעל שם טוב ותלמידו הרב המגיד ממזריץ'. והם נסעו למינסק, לווילנה להתייעץ בדבר ארגון עניין ההתנגדות. כאשר הגיעו הדברים אל מורנו, הרב המגיד ממזריץ' קרא לאסיפה את רוב התלמידים הצדיקים שהיו כבר במקומות שונים בוולין, וכולם כאחד החליטו לקרוא את רבי אברהם מקליסק ולהוכיחו על דרכו זו.

05:39 רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ורבי משולם זושי מאניפולי השתדלו אצל שאר חבריהם להמתיק את הדין, והרבו לבקש את רבי מנחם מנדל מהורודוק שהוא יפעל על שאר החברים לזכותו של רבי אברהם מקליסק. ההשתדלות עשתה פרי. וקצת הוריד את הדין מרבי אברהם. החברים דנו בעניין בארוכה לכל פרטיו, ורבי אברהם מקליסק קיבל על עצמו לתקן את ענייני ההדרכה, וכל החברים יחדיו שמו עיניהם בחברם רבינו הזקן, שהוא ימליץ טוב על רבי אברהם. ובאסיפה הוחלט לעקור ולשרש אחרי עבודה של התפעלות ופראות. בשנת תקל"א, כאשר הוכיח הרב המגיד את רבי אברהם מקליסק על אשר הנהיג ענייני ביטול חיצוני לבזות את עצמו ברבים כמו להתגלגל וכדומה, העמיס הרב המגיד את כללות ההנהגה ברוסיה הלבנה על רבינו הזקן. רבי מנחם מנדל מהורודוק ורבי יצחק דוב מלובביץ'[?] ראו בזה הוראה מאת מורם ורבם גם לגבי העתיד. בימים ההם שלח הרב המגיד את תלמידו רבינו הזקן בשליחויות חשאיות אל מרכזי ההתנגדות לחסידות. על ביקורו החשאי של רבינו הזקן בעיר שקלוב מסופר הסיפור הבא. היה זה בשנת תקל"א, באחד הערבים שבחודש חשוון בעיר שקלוב. בחוץ היה מזג אוויר רע מאוד. בבית הכנסת של הפרושים למד הגאון רבי יוסף קולבו[?] בעיון את הסוגיה נתנו על גבי אילן למעלה מעשרה טפחים, ובמשך כמה שעות למד את העניין מאי רבי ומאי רבנן, ודייק בלשון רש"י בעמקות גדולה. הגאון רבי יוסף קולבו[?] היה כבר מפורסם בכל ליטא ובמינסק ואפילו בוילנה, והכתירו אותו בתואר מורנו ורבנו, שיזכירוהו שלא בפניו. וגאונותו הגדולה מפורסמת הייתה כבר בין גדולי התורה באשכנז למרות שהיה עוד צעיר לימים ולא הגיע עדיין לשנתו הארבעים. רבי יוסף קולבו[?] היה בטבעו תקיף, לב רחב, ידע מעלת עצמו, נתן להרגיש זאת גם לאחרים,

08:30 שמר מאוד על כבוד התורה ובזהירות גדולה ביותר עם כל הפרטים ופרטי הפרטים. כולם ידעו את דרכו של רבי יוסף קולבו שבזמן לימודו אין לשאול אותו שום דבר. כאשר הוא מסיים את הלימוד או גם באמצע הלימוד כשהוא בעצמו מפסיק ממשנתו, יכולים לשאול אותו מה שרוצים. רבי יוסף קולבו היה רגיל ללמוד בקול וברתיחות גדולה כטבעו, הקול ברתיחות, כשהיה לומד לעצמו היה לומד בקול רם, כאילו הוא לומד עם עוד מישהו. כל פסקה בגמרא ברש"י ובתוספות היה מתרגם ליידיש, וכאשר למד את רש"י או תוספות היה רגיל לומר לעיתים קרובות "הרי קושיה עליך רש"י. איך אתה אומר שפירוש מימרא זו כך היא? כי אז הרי ישנה סתירה על זה מעניין זה או מעניין אחר. רק כוונתך היה הרי כך וכך" וכך היה לומד את התוספות, את הרי"ף את הרא"ש, הכל ברתיחות של מכיר במציאות עצמו המעולה. ואז בשעה שרבי יוסף קולבו ישב באותו ערב בבית הכנסת של הפרושים ולמד, נכנס לבית הכנסת אברך צעיר. שק על כתפיו, ניגש מיד אל התנור החם להתחמם. מורגש היה שקר לו מאוד לאברך זה ועייף הוא מאוד מטרחת הדרך. כעבור זמן קצר ניגש רבי ירוחם דב הדיג, מוכר הדגים, אל האברך לומר לו שלום עליכם ולשאול אותו אם יש לו מה לאכול ולבחון אותו בלימוד. רבי ירוחם דב היה למדן גדול ומכניס אורחים מופלא. בשביל אורח תלמיד חכם היה לו בביתו חדר מיוחד. אותו רבי ירוחם דב הדיג היה עסוק יומיים בשבוע, ביום רביעי וביום חמישי, בעסקו מכירת דגים. כאשר היה עוד צעיר יותר ובניו רבי גדליה פישל ורבי טוביה היו צעירים ולמדו בישיבות, היה הוא בעצמו, ירוחם דב, הולך יחד עם הגויים

10:46 אל הנהרות לדוג דגים, ובהולכו איתם היה חוזר בעל פה את המסכתות של סדר נשים. ואז, כשבניו נכנסו בשותפות איתו, התחילו הם ללכת לדוג דגים בנהר, ורבי ירוחם דב היה עסוק במסחרו רק יומיים בשבוע, ובזמנו הפנוי היה יושב ולומד בהתמדה גדולה. במשך עשרים שנות לימודו בהתמדה רבה נהיה רבי ירוחם דב בקיא בהרבה דפי גמרא, וזה ימים מספר שמוקשה לו לרבי ירוחם דב פירוש רש"י על המימרא שני ימים טמא ראיתי, דף יז בפרק אין נערכים. הוא שאל זאת כבר לכמה גדולים, אבל תשובה נכונה לא הייתה לו. הייתה לו דרך ארץ, דרך ארץ גדולה לרבי ירוחם דב לפני הגאון רבי יוסף קולבו. הוא גם כיבד אותו כבוד גדול, אבל לשאול את קושייתו אצלו הוא לא אוהב. ואז ברש"י הזה בחן רבי ירוחם דב את אותו אברך שנכנס אז לבית המדרש. כאשר רבי ירוחם דב התחיל לומר לאברך שהוא לומד את הגמרא במסכת ערכין, במשנה אין פתח בתואה פחות משבעה וכולי, ומוקשה לו פירוש רש"י על המימרה שני ימים טמא רעיתי. לא רצה האברך לשמוע מה שמוקשה לו והתחיל מיד לומר בעל פה את המשנה ולשון רש"י, הגמרא עם לשון רש"י, בקול ונעימה, כמי שלומד בספר מילה במילה, ותרגם כל דבר ליידיש. רבי ירוחם דב התפעל מאוד מבקיאותו ולימודו הישר של האברך, והוא ראה ונוכח לדעת שכפי שהאברך הזה לומד את הרש"י, הדבר הוא ברור ולא מוקשה בכלל. רבי ירוחם דב ביקש מהאברך לקחת את חבילתו וללכת איתו לביתו, ושם הוא יכבד אותו כראוי לתלמיד חכם. האברך אמר לו שעליו ללכת מכאן בבוקר השכם, ובמשך הלילה יהיה בבית המדרש, וכשיאיר היום יתפלל וייצא לדרכו. בבית המדרש נהיה רעש, רבי

13:18 ירוחם דב סיפר שכל התירוצים שתירצו לו רבי שמואל נחום הפרוש, הישיש רבי זלמן יחיאל מגיד דף הגמרא, רבי פסח בער מתמיד ועוד לומדים, לא נתקבלו אצלו. אבל האורח הזה למד לעצמו בעל פה את המשנה, הגמרא ופירוש רש"י בהישרות כזו שהקושיה שלו איננה בכלל קושיה. כל המאזינים שהיו אז בבית המדרש התפלאו מאוד, ובתוך כך נכנס רבי פסח בער המתמיד ועוד כמה מהלמדנים. ורבי ירוחם דב סיפר להם עוד הפעם את כל המאורע. רבי פסח בער המתמיד ניגש מיד אל האורח לתת לו שלום עליכם, ואחריו ניגשו עוד כמה לומדים והתחילה שיחה תורנית ביניהם. הגאון רבי יוסף קולבו ראה שמספר אנשים עומדים ליד התנור ושומעים ומאזינים למה שאחד אומר, ורצה לדעת מה מדובר שם. הוא ניגש אליהם וראה שהאברך עובר אורח עומד ומדבר וכולם שומעים. כאשר האזין למדובר, שמע שמשוחחים בסוגיה טור בצ הושת ותחילת פרק אלו טריפות. השיחה התורנית נמשכה שעות רבות וכל השומעים, והגאון רבי יוסף קולבו בראשם, נהנו מאוד. בבית המדרש הקטן של הפרושים היו אז שתי חברות. חברה אחת של מאחרי שבט[?], שהייתה רגילה לשבת בבית המדרש עד חצות הלילה וללמוד, וחברה שנייה של משכימי קום שהיו רגילים לבוא לבית המדרש בשעה שלוש לפנות בוקר וללמוד. וחוץ מזה היו כמה מניינים פרושים שהיו לומדים מחצות הלילה ועד אור הבוקר. אני, מספר החסיד רבי פנחס רייזס, בנו של הגאון רבי הניך שיק. הייתי חבר בחברה של משכימי קום. כאשר הגעתי לבית המדרש באותו לילה ללמוד את שיעורי הקבוע, מצאתי קהל גדול בבית המדרש. מסביב לשולחן העומד בכותל הדרומי של בית המדרש ישבו הגאון רבי יוסף קולבו, רבי זלמן יחיאל מגיד השיעור, רבי פסח בער המתמיד, רבי

15:40 שמואל נחום הפרוש, רבי ירוחם דב הדייג ורבי אברהם שמעיה השותק, וכמעט כל אלה שלמדו בחברת מאחרי שבט ליד השולחן-- ליד שבט. ליד השולחן ישב איש זר שאינני מכיר והאזין לדברי רבי זלמן יחיאל מגיד השיעור. רבי זלמן יחיאל למד מסכת בבא קמא. את הדף שהיה מלמד היה רבי זלמן יחיאל אומר לפני אברכים גדולי תורה שהיה להם כבר רשות לחדש חידושים בעצמם, ובכל שיעור היו מחדשים חידושי תורה. את הדף הזה היה רבי זלמן יחיאל אומר פעמיים בשבוע, ביום שני וביום חמישי, ובאותו יום שני למד רבי זלמן יחיאל את הסוגיה אינה לשחיטה אלא לבסוף או ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. רגיל היה רבי זלמן יחיאל ללמוד בפלפול חריף ועמוק, וכאשר רבי זלמן יחיאל חזר על שיעורו זה של יום שני לפני האורח בפסקה של המשנה השוחט ונמצאת טריפה עד סוף המשנה היה האורח עסוק מאוד לשמוע את חידושיו של רבי זלמן יחיאל. כאשר סיים רבי זלמן יחיאל אמר האורח שלימוד כזה הוא בדרך של פלפול חריף וישנם הרבה חידושים טובים, אבל הוא רגיל ללמוד בדרך אחרת, והאורח התחיל ללמוד בעל פה את התוספות. ציפא לא קרינא ביה וטבחו כולו בייסורה חזר על כל הסוגיה של גנב וטבח ביום הכיפורים משל אביו, והקדיש לרפואה עם כל פרטי הדינים להלכה וכך למד את התוספות במשך שלוש שעות. כולם היו בהתפעלות גדולה מאופן לימודו. הגאון רבי יוסף קולבו לא היו לו מילים להלל בהן את אופן הלימוד הזה, כפי שהאורח למד, ואמר שזהו הלימוד האמיתי המכניס רחבות בראש, ולא כדרך הפלפול המכווץ את הראש. על כל השאלות ששאלו את האורח מאין הוא בא, מהי עבודתו לא היה עונה. כשהפצירו בו אמר

18:00 שהוא יושב אוהל, אבל איננו רב. כאשר גמר להתפלל תפילת ותיקין, התכונן האורח לצאת לדרכו, אבל רבי ירוחם דב הפציר בו שירחם עליו ויזכה אותו במצוות הכנסת אורחים. אמר רבי ירוחם דב שבאם חלילה יסרב האורח לעשות זאת, יהיה לו מזה ייסורים רבים לרבי ירוחם דב. האורח בהתחלה סירב, אך בראותו שהדבר נוגע מאוד לרבי ירוחם דב הסכים. רבי ירוחם דב הוביל בשמחה את האורח לביתו והכניס אותו לחדר מיוחד שלו בשביל אורחים תלמידי חכמים. חדר מלא ספרים ומכיוון שהיה זה ביום רביעי, אחד משני הימים שרבי ירוחם עסוק בפרנסתו, ישב האורח לבד. מיד התפרסם בכל העיר שבבית המדרש הקטן של הפרושים בא עובר אורח גאון גדול, וכל הלילה דיברו איתו בעניינים תורניים. רבי זלמן יחיאל מגיד השיעור דפק אצל רבי שמואל נחום הפרוש רבי פסח דוב המתמיד רבי אברהם שמעיה השותק והגאון רבי יוסף קולבו, ושהאורח נמצא כעת אצל רבי ירוחם דב הדייג בחדר המיוחד שלו לתלמידי חכמים. חדרו המיוחד לתלמידי חכמים של רבי ירוחם דב היה כבר בבחינת שם דבר בעיר, וכולם ידעו ששם היה מקום אכסניה לרבים מגאוני וגדולי התורה בכל הערים והעיירות הליטאיות היה בזמן ההוא כבוד התורה וכבוד תלמידי חכמים גדול מאוד. שקלוב היא אחת הערים המיוחסות בליטא, עיר מלאה גאונים, גבירים, תורה וגדולה במקום אחד וכל עניינים של כבוד התורה וכבוד תלמידי חכמים שמרו עליהם באופן אדיר.