פרק 149 : רבינו הזקן והפרופסור הצרפתי

00:01 אנחנו שמענו כיצד האדמו"ר הזקן בגיל ארבע עשרה או חמש עשרה מתחתן עם בתו של רבי יהודה לייב סגל, העשיר הגדול מוויטבסק, ופותר את הסיפור, הבעיה של שעון השמש בביתו של, אה, הנסיך. ואנחנו ממשיכים. עכשיו אנחנו גם שמענו בסיפור הקודם כיצד לועג אותו פרופסור צרפתי מרסיי לועג על התלמוד. הלעג שהפרופסור מרסיי לעג על התלמוד נחרק-- נחרט עמוק בתוך לבו של רבנו הזקן, והוא חשב מחשבות כיצד לקדם את פני הרעה שהיא תוצאות השפעתם של המורים הצרפתיים על פקידי הממשלה ועל האצילים ובעלי האחוזות במסתמא או מסתמא ליהודים ולתורתם. והאדמו"ר הזקן הגיע למסקנה כי כאשר יעזבו היהודים את פרנסות הרוח וסרסרות ומסחר השוק ויעסקו בעבודות האדמה, על ידי כך יתבסס גם מעמדם הכלכלי. היה פרופסור נוסף בשם דה לנג'ה. פרופסור דה לנג'ה, שהיה ראש המורים באקדמיה של הנסיך, הוא שמע את גודל חוכמתו של רבנו הזקן בחוכמת התכונה וההנדסה. אמנם הוא עצמו, דה לנג'ה, עסק בחוכמת טבעי הצמחים, אבל זה רבות בשנים שהוא שמע כשהיה עוד תלמיד בבית הספר הגבוה בסורבון מהפרופסור לחוכמת החשבון וההנדסה שם חידה הנדסית, ומיני אז בהיפגשו עם מהנדסים הוא מראה להם את החידה כפי שכתבה אז ואין אף אחד שיודע לפתור אותה. כאשר שמע הפרופסור דה לנג'ה, לנג'ה שחתן הגביר סגל בוויטבסק הוא מופלג בחוכמת התכונה וההנדסה עשה מסע לכיוון ויטבסק, ויטבסק. בואו של הפרופסור הבוטנאי הישיש דה לנג'ה עשה רושם בין חכמי האקדמיה של הנסיך שקסינסקי[?], וכולם באו לקבל את פניו בבית ראש העיר ששם הוא התאכסן. כאשר הפרופסור מרסיי שמע את מטרת בואו של הפרופסור דה לנג'ה, לנג'ה וזו היא לבקש פתרון החידה ההנדסית שזה כמה שנים שהוא שאל גם אותו והוא

02:51 לא יודע את הפתרון. עכשיו כשהוא שומע שדה לנג'ה רוצה לקבל פתרון מחתנו של יהודה לייב סגל, אז הוא מוכיח ויורד על פרופסור דה לנג'ה שהוא מזלזל בכבודו כבוד חכמים לטרוח לבוא ולשמוע לקח מדעי מפי יהודי ועוד תלמיד צעיר שכל ידיעותיו שאובות מהתלמוד. דה לנג'ה ידע שמרסיי עוין את היהודים ולכן אפילו לא התייחס למה שאמר לו. שר העיר, כלומר ראש העיר, שלח את אחד מפקידיו אל הגביר סגל להודיעו שהפרופסור דה לנג'ה הישיש בא במיוחד לכאן כדי להתראות עם חתנו המופלג בחוכמת ההנדסה, והוא שואל מתי יוכל חתנו לקבל את פניו. אבל רבנו הזקן ענה שהוא לא רוצה להטריח את הפרופסור הישיש, ולכן הוא בעצמו יבוא אליו. בהיפגשם יחד שאל הפרופסור את שאלתו בשפה הפולנית. אמנם הניירות עם המספרים שהיו לו היו כתובים בצרפתית. רבנו הזקן התעמק בשאלה, וביום השלישי, כאשר הגיע הפרופסור לבקר את רבנו הזקן בבית חותנו, פתר לו רבנו הזקן את החידה. והיה שם יהודי בשם משה מנדל הצרפתי, שהיה מנהל החשבונות בבית מסחרו של יהודה לייב סגל, העתיק את כתב הפתרון של רבנו הזקן מלשון הקודש לצרפתית. פרופסור דה לנג'ה. דה לנג'ה ז"ל התפעל מאוד מפתרון החידה ההנדסית שעליה עמלו ויגעו כמה מבכירי חכמי חוכמת ההנדסה ולא הצליחו לפתור. ואז הפרופסור סיפר בשבחו של רבנו הזקן והילל אותו בפני כל מכריו. הדבר הזה הביא תועלת מרובה לתעמולה שניהל רבנו הזקן בדבר הסתדרות היהודים בעבודת האדמה. כאשר רבנו הזקן הגיע לויטבסק להתחתן ולגור שם, למעשה הוא המשיך בעבודת אהבת ישראל שלו לקרב אנשים פשוטים ועסק הרבה בדברים שהיהודים יעשו כלי לפרנסתם על ידי עבודת אדמה. כפי שסיפרנו, נתן רבנו הזקן את כל חמשת אלפים שקלי הזהב

05:49 שהוא קיבל כנדוניה לכך שהיהודים יעסקו בעבודת האדמה. הוא קנה שטח אדמה, הוא קנה את כל הכלים הנחוצים, וזאת מפני שהלומדים בויטבסק הרחיקו מאוד את האנשים הפשוטים בסברם שלומדי תורה או בני תורה צריכים להיות מובדלים מעמי הארצות. אבל אני אומר רבנו הזקן במידה ידועה השתדלתי לקרב את היהודים הפשוטים בדיוק כפי שהתנהגתי מקודם. בבית חותנו הם גרו בבית של חותנו הוא ואשתו הרבנית שטערנא. הוסיף רבנו הזקן שקידה על שקידתו בדרך פלא, וכאשר הגיע לגיל שמונה עשרה סיים את כל התלמוד עם כל המפרשים שלו. ספרי הראשונים והאחרונים לא הניח דבר גדול או קטן. כמו כן התמיד בלימוד תורת הקבלה והיה גם מאריך בתפילתו ומתנהג על פי ספרי השל"ה הקדוש. אמנם הדרך הזאת, דרכו בקודש של רבנו הזקן, הייתה מוזרה גם בעיני חותנו וגם בעיני בני ביתו של חותנו. הוא היה האדמו"ר הזקן היה נראה להם כאיש משוגע בכל הנהגותיו. ואמרו לאשתו הרבנית שטערנא שתקבל ממנו גט, אבל היא הכירה אותו ומיאנה בתוקף לעשות כן, ולכן כולם שם הרבו להסב לרבנו הזקן ולזוגתו הרבנית ייסורים וצרות. כמה פעמים לא נתנו לו נרות והיה לומד לאור הלבנה בלילות החורף היה סובל מקור. כמה פעמים לא נתנו לו מה לאכול. כל זה לא עזר להם להזיז אותו אפילו מילימטר מעבודתו הקדושה, וגם זוגתו הרבנית סבלה ייסורים רבים וקיבלה הכל בחיוך טוב ועמדה על דעתה שלא להיפרד ממנו. בחג הפורים הראשון אחרי חתונתו אמר רבנו הזקן חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע. כלומר הבושם של פורים הוא שהלא יהא ידע. כלומר שיהודי ידע את הלא, את מה שאסור. את מה שכן הרי כל אחד יודע איך שצריך להיות. וכדי לקיים את

08:36 הכל כראוי צריכה להיות ההבנה בכל הפרטים. אבל בלא צריך להיות הידע לדעת איך להיזהר בזהירות יתרה, מכיוון שהשכל של הנפש הבהמית הוא בא באמצעות הנפש השכלית וכל מיני היתרים. ולכן צריך לטוב טוב לדעת את הלא. ולצורך זה יסד רבינו הזקן את שיטת חסידות חב"ד. היה סיפור נוסף שסיפר החסיד בשם שלמה לעקאך מאכער. כנראה שהוא היה עושה עוגות. כאשר רבינו הזקן הגיע לויטבסק בתור חתנו של יהודה לייב סגל ומשך אליו בלמדנותו הרבה אברכים. הייתה להם הרגשה של זכות מיוחדת שרבינו הזקן היה בא להשתתף בשמחה. היו קוראים לו חתנו של רב לייב'לה. בשמחה כזו היו מכבדים את רבינו הזקן באמירת פלפול, ורבינו הזקן היה מדבר אז במהירות רבה. היו אומרים שברגע אחד ביכולתו לומר מספר רב מאוד של מילים, והכל בצורה ברורה ומהירה. פעם אחת כיבדו אותו בחתונה אחת לומר פלפול ורבינו הזקן אמר פלפול וחילוק עמוק וחריף בסברות נעלות, ואמר זאת במהירות גדולה וכל השומעים התפלאו. ואז אמר להם רבינו הזקן שהלשון היא למעשה הקולמוס של הלב. לאחר מכן ביקשו ממנו לנגן ניגון שכן כשלמד או התפלל לא היו יכולים להינתק מרוב המתיקות שבניגון. רבינו הזקן שר בפניהם ניגון מסוים ולאחר מכן אמר, "הלשון הוא אכן הקולמוס של הלב. השיר והניגון הוא הקולמוס של הנפש." היה זה אחד העניינים שרבינו הזקן כבר כיוון אליהם עוד לפני שהוא ידע שישנו בעל שם טוב בעולם. כלומר הבעל שם טוב עדיין, עדיין לא גילו לאדמו"ר הזקן שיש בעל שם טוב בעולם. כאשר הגיע יותר מאוחר לעיר מזריטש למגיד ממזריטש, שמע מפי המגיד בשם הבעל שם טוב שעניין הניגון הוא באמת אחד מדרכי העבודה בחסידות. כאשר הוא הגיע לויטבסק

11:05 בפעם הראשונה הייתה העיר הזאת מלאה גאונים וחכמים. עד לפני זמן מסוים היו מקומות התורה, כגון מינסק, בריסק, פולוצק, וילנה, ובדרך כלל בויטבסק היו אנשים פשוטים. אבל אחרי הגירוש התיישבו בה גדולי התורה והעיר נהייתה מלאה חכמים וגאונים. הסדר אצלם היה אז שהאברכים היו מתפללים בבוקר מוקדם, מה שקוראים תפילת ותיקים, ולאחר מכן היו יושבים ולומדים כל היום. את תיקון חצות היו עורכים במניין והבחורים היו לומדים במשך כל הלילה. רבינו הזקן גם כן נהג בסדר הזה במשך זמן, ולאחר מכן התחיל להתפלל בסידור השל"ה הקדוש ועל פי קבלה. בפולוצק היו בעלי קבלה. רבי עזריאל מפולוצק, אביו וסבו היו מבעלי הקבלה. את רבינו הזקן קראו האברך המקובל, שכן הרבה דברים היו נאלצים לשאול אותו ומפני שהיה עדיין צעיר מאוד, לכן קראו לו האברך המקובל. סיפור נוסף שנמסר במסורת של זקני החסידים, סיפור מעשה שהיה בימיהם בשנותיו הצעירות של רבינו הזקן. בעיר ויטבסק חי למדן מסוים שמו היה אלישע גאון הגאונים. הוא היה חברו המובהק של רבי אברהם זאב מפינשקוביץ, שעליו כבר שמענו שהוא היה הרב של רבי אברהם הגאון. לרבי אלישע זה היה מוקשה קושיה חמורה באחת מפירושי רש"י במסכת עירובין. כל למדני העיר יגעו רבות בפירוק הקושיה. כל אחד הביע את סברתו, אבל רבינו הזקן אמר את סברתו ורוב הלומדים הסכימו לרבינו הזקן. אותו אלישע היה דודו זקנו של אותו לייב סגל, שעם הבת שלו התחתן רבינו הזקן, ואחד מאלה הוא גם כן אלישע היה אחד מאלה שבחנו את רבינו הזקן בגיל ארבע עשרה שנה. כשלייב סגל, אותו לייב סגל כן הקרוב שלו, הנגיד הוויטבסקאי הגדול, רצה להשתדך עם רבי ברוך. רבי ברוך חי אז בחוות הנדוניה

13:28 שלו בקרבת העיר ליוזנה. כשהיה רבינו הזקן בגיל שש, ישב ולמד עם אחיו רבי מרדכי בגן הפירות את הפסוק אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ עם פירוש רש"י. רבי מרדכי לא היה יכול להבין כיצד אפשר לדעת איזה קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסוימים, ורבינו הזקן הסביר לו את הדבר וגם המחיש לו בראייה ניצחת שכן אמר לו רבינו הזקן לאחיו אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ולכן אני אומר שמתחת לתל האבנים הלבן עובר מעיין מים חזק. כבר סיפרנו את הסיפור הזה בגרסה קצת שונה, ועכשיו אנחנו מספרים את זה בגרסה הזו. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן ונתהווה בריכת מים גדולה שכעבור מספר שנים, בשעה שפרצה מגפת הבהמות, כפי שכבר סיפרנו בסיפור קודם, הביאה הבריכה הזו לברכה ולטובה רבה לכל העיירות שבסביבה, ולכן קראו לבריכה בשם המעיין הלבן בילי רוצ'ק. ואז, כשרבינו הזקן נהיה לחתנו של יהודה לייב סגל, העריצו אותו כל גאוני ויטבסק ואלישע בראשם. אמנם כל זה היה עד למאורע של רש"י בעירובין, כאשר למדני ויטבסק הסכימו דווקא לפירושו של רבינו הזקן ברש"י, לא שווה רבי אלישע רצון כלל, שכן הוא אלישע גאון הגאונים למד את הסוגיה בפירוש אחר מאשר רש"י, ואלישע טען וממדבר מתנה ואשר כתר התורה מגיע לזה שזוכה לכך. רש"י היה מפרש בדורו, ואילו הוא רבי אלישע פרוש וגאון, כך הוא כינה את עצמו ומפרש בדורו. בעיר ויטבסק חי אז אחד מחסידי הבעל שם טוב שמו רבי אפרים. הוא היה אחיו של רבי משה ודודו של בעל פרי הארץ. רבי אפרים היה למדן גדול. פרנסתו הייתה מגן נט שבה הוא עסק יחד עם ילדיו. רבי אפרים היה בקיא וחריף

15:53 גם בנגלה גם בקבלה, ומראשי המדברים בין למדני ויטבסק. הוא היה מפורסם כמקורב של הבעל שם טוב ואפילו מתנגדי הבעל שם טוב חיבבו אותו בגלל האמת שלו. הייתה זו השנה הראשונה לאחר פטירת הבעל שם טוב, שנת תקכ"א ורבי אלישע תינה בפני רבי אפרים את תמיהתו היתכן הדבר לדחות את פירושו משום שרש"י מפרש אחרת? הרי גם בעלי התוספות מפרשים אחרת מאשר רש"י. הראב"ד מפרש אחרת מאשר הרמב"ם וכשהוא רבי אלישע מפרש שלא כפירוש רש"י לא מקבלים את פירושו. הרי משבעים פנים לתורה. רבי אפרים, איש האמת, ענה לו בפשיטות. כתוב בנביא יחזקאל: "והנה מגילה אפה כתובה פנים ואחור". אם יש פנים יש גם אחור. רש"י אומר לו רבי אפרים לרבי אלישע גם רש"י ובעלי התוספות הרמב"ם והראב"ד הנה פירושם, סברותיהם ועקמימות שלהם הם משבעים פנים לתורה. אבל הסברות והפירושים ועקמימות שלכם רבי אלישע הם משיבים אחור לתורה. הלמדנים והגאונים בעיר ויטבסק היו קרירים בטבעם. כאשר רבנו הזקן הגיע לויטבסק מיד אחרי חתונתו והגאונים בויטבסק הכירו אותו, הם הכתירו אותו בשם הגאון הצעיר או הגאון בעל השל"ה. ובמשך החודשים הראשונים לשהותו בויטבסק הורגשה כבר השפעתו הרוחנית הגדולה לא רק בין האברכים, אלא גם בין זקני הגאונים. עבודתו המתונה והמלאה להבת אש של רבנו הזקן הביאה לחמימות ולחיות מחודשת בתורה ובמצוות. הזקנים שזכו את רבנו הזקן מהשנים הראשונות לבואו לויטבסק היו מספרים סיפורים שונים ומוסרים אמרות שונות של רבנו הזקן. רבנו הזקן, בין השאר היה אומר אז כאשר לומדים ומתפללים בכוונה במשך ששת ימי השבוע אז השבת היא נעימה. וכאשר עוברים את חודש אלול וימי הסליחות כמו שצריך, אז ערב ראש השנה הוא ראש מתוק של השנה.