פרק 150 : הבעל שם טוב מגלה לרב המגיד על רבינו הזקן

00:00 המשך הסיפור על רבנו הזקן. אנחנו מדברים כרגע על יהודי שנהיה חסיד, היה תלמיד חכם גדול ונהיה חסיד של רבנו הזקן, והנה לפניכם התהליך. בעיר בישנקוביץ היה איש אחד שמו אפרים זלמן, למדן מפורסם בכל הגליל, ומריץ מכתבים ושאלות ותשובות עם גאוני הדור, ובהיגלות נגלות שמו של רבנו הזקן כסיני ועוקר הרים, מתוך כך נסע אפרים זלמן לוויטבסק כדי לבחון את העילוי מליאוזנה. כך היו קוראים בוויטבסק את רבנו הזקן בשנה הראשונה אחרי חתונתו, והוא אז בן חמש עשרה שנה. כשני שבועות ישב אפרים זלמן בביתו של הגביר יהודה לייב סגל, חותנו של רבנו הזקן, והשתעשע עם רבנו הזקן בדברי תורה, והתפלא מאוד על הפלאת מעלת כישרונותיו וידיעותיו הרחבות בכל מקצועות התורה בעמקות נפלאה ובחריפות עצומה. כאשר חזר אפרים זלמן אל ביתו, התעצב מאוד אל ליבו, כיוון שראה ונוכח לדעת שהעילוי מליאוזנה מבלי הבט להיותו צעיר בשנים הוא גדול ממנו בחריפות ובהעמקה. כחודש ימים היה אפרים זלמן טרוד ולא היה יכול להתרכז ולשקוד בתורה כאשר הורגל בהיותו מתמיד נפלא, עד אשר גילה את לבבו לפני הישיש הגאון אברהם זאב סגי נהור. אנחנו כבר מכירים את אברהם זאב, כמובן הרב של רבי אברהם הגנן[?]. וזה אברהם זאב ניחם אותו ואמר לו אשר בבקיאות הנה הוא אפרים זלמן משנה רק לגאון רבי אליהו מווילנה. ורק אז שב הרוח הטובה אליו ושב ללימודו כקודם. הגאון אברהם זאב סגי נהור היה בקיא בגמרא עם פירוש רש"י ותוספות בעל פה וכחמישים שנה היה ראש ישיבה והעמיד תלמידים הרבה מופלגים בתורה. תלמיד ותיק היה לו לגאון אברהם זאב ושמו יוסף, שמלבד גודל כישרונותיו היה ירא אלוקים בטבעו מתולדותו. כאשר הגיע לשנת השמונה עשרה השתדך

02:51 עם בת כפרי אחד שהיה גר ביישוב בסביבות בישנקוביץ וישב שם על התורה ועל העבודה כחמש עשרה שנה. פעם הזדמן לאותו יישוב עובר אורח, תלמיד חכם גדול. שמח רבי יוסף עליו שמחה רבה ודיבר איתו בדברי תורה. ומכיוון שהימים היו ימי גשמים בחודש חשוון והדרכים מקולקלות, ביקש רבי יוסף מהאורח שיתעכב בביתם כמה ימים. באחת השיחות עם האורח שמע רבי יוסף שאת רוב תורתו קיבל מהמגיד מליאוזנה. נכנסו הדברים בליבו והחליט רבי יוסף, אשר כשיזדמן לו להיות בעיר, ידרוש ויחקור איפה נמצאת אותה עיר ליאוזנה וילך לשם לקבל פני המגיד ולשמוע ממנו חידושי תורה. עברו כשלוש שנים. רבי יוסף עדיין לא החליט ללכת למגיד מליאוזנה. פעם אחת הזדמן לו להיות נוכח בשעת דרשתו של הגאון רבי אפרים זלמן שהזכרנו אותו קודם, שדרש לפני גדולי התורה באחת הסוגיות החמורות, ובין דבריו הזכיר שזה כארבע עשרה שנה שנפגש עם העילוי מליאוזנה בבית חותנו הרי"ל סגל בוויטבסק, ודיבר איתו בדברי תורה. ואז ישב לו מגיד מליאוזנה כמה השגות של הראב"ד על הרמב"ם. וחכמינו אמרו כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. וסיפר אפרים זלמן לפני השומעים את אשר שמע אז מפי רבנו הזקן, והסביר להם את גודל העמקות והחריפות שבדבריו. הדברים האלה נכנסו שוב בלבו של רבי יוסף, ואז החליט לחטוף רגליו וללכת לליאוזנה אל רבנו הזקן. הדבר היה בשנת תקל"ז בקיץ, כלומר 1777 לפי מניינם. רבי יוסף ישב בליאוזנה כשנה לאחר מכן חזר לביתו ושקד בלימודו בעבודת השם על פי הוראותיו של רבנו הזקן. וכך עברו עליו עשרים שנה באוהלה של תורה, ופעם בשתיים שלוש שנים היה נוסע לרבנו הזקן. אז זה הסיפור על רבי יוסף, כיצד הוא נהיה לחסיד של

05:23 רבנו הזקן. עכשיו סיפור נוסף על רבי יצחק מיאנוביץ. היה יהודי בשם רבי יצחק מהעיר יאנוביץ. לרבי יצחק היה בן בשם שמריה מזשוקוב. זשוקוב, כפר קטן ליד העיר דוברומיסל. אביו זקנו, כלומר כנראה אביו של רבי יצחק מיאנוביץ היה רבי חיים שמעון, כנראה רבי חיים שמעון שהיה מדוברומיסל, חברו של יצחק שאול[?]. רבי חיים שמעון שמענו עליו כמה סיפורים. בכל אופן הוא היה סבא של אותו שמריהו. רבי חיים שמעון היה אז קרוב לבן שבעים. והוא רבי יצחק מיאנוביץ, או יותר נכון רבי חיים שמעון, שמע שבויטבסק ישנו אברך בן שש עשרה שנה, וכל הגאונים מעריצים את כבודו מרוב גאונותו וצדקתו. וכאשר הוא רצונו היה לדעת את האמת ומה שאינו אמת לא רצה לקבל, לכן החליט לנסוע לשם להתראות איתו. כלומר עם רבנו הזקן, והתפעל ממנו. כאשר חזר נסע לדוברומיסל להתראות עם נכדו שמריה ואמר לו, "האמת נמצאת שם. אמנם מכיוון שאתה עדיין צעיר לימים, אני מצווה לך שלא תתראה עם רבנו הזקן עד לאחר עשר שנים מהיום." ולאחר אותן עשר שנים נעשה אותו שמריה מחסידי רבנו הזקן. עכשיו נחזור לרבנו הזקן עצמו, ואנחנו יודעים שהבעל שם טוב העלים את עצמו מרבנו הזקן וגם ציווה על כל הנוכחים ועל כל הסובבים את רבנו הזקן שלא לספר על הבעל שם טוב. רבי ברוך, אביו של רבנו הזקן, השתוקק מאוד שכן להוביל את בנו אל הבעל שם טוב, אבל הבעל שם טוב לא הרשה זאת והזהיר אותו וגם את גיסו רבי יוסף יצחק, שלא לספר לרבנו הזקן שום דבר על הבעל שם טוב, ואמר להם שהסיבה היא מפני שאין הוא רבנו הזקן צריך להיות מתלמידי, הוא שייך לממלא מקומי. כל זה כיוון

08:01 שרבנו הזקן היה נשמה חדשה. הבעל שם טוב רצה שהוא לא יכיר אותו כיוון שהוא שייך לרב המגיד ממזריטש, וכאשר היה רבנו הזקן בן שלוש שנים והביאו אותו אל הבעל שם טוב כדי לעשות לו את התספורת, ציווה הבעל שם טוב כפי שאנחנו כבר יודעים, שתעמוד עגלה מוכנה מאחורי העיר לנסוע מיד חזרה לליאזנא. כאשר הביאו אותו לבעל שם טוב, הניח את ידיו הקדושות על ראשו ובירך אותו בברכת כוהנים וציווה לנסוע איתו מיד ואמר הוא שייך לרב המגיד ממזריטש. זמנו הקבוע, הקבוע של הגאון רבי יוסף יצחק, דודו של רבנו הזקן להיות אצל הבעל שם טוב היה בדרך כלל בחג השבועות. פעם בשנה, לפעמים פעם בשנתיים ומשנת תק"ט. כלומר שהאדמו"ר הזקן היה בן ארבע. הנה בכל פעם שרבי יוסף יצחק היה בא אל הבעל שם טוב, היה הבעל שם טוב שואל אותו על רבנו הזקן והזהיר אותו ביותר להעלים את הבעל שם טוב מרבנו הזקן ושלא לספר לו על דרך החסידות. בפעם האחרונה שרבי יוסף יצחק היה במעזיבוז אצל הבעל שם טוב בחג השבועות שנת תק"ח. הנה בשבת פרשת במדבר אמר הבעל שם טוב תורה על הפסוק "והיה מספר בני ישראל אשר לא יימד ולא ייספר". אחרי תפילת המנחה, כאשר הרב המגיד ממזריטש ורבי יוסף יצחק היו אצל הבעל שם טוב, אמר הבעל שם טוב אל הרב המגיד ממזריטש כך, "מאותו יום שנשמה חדשה הייתה צריכה לרדת ממקומה בחוכמה של עולם האצילות למטה ולהתלבש בגוף ותלמידי הצדיק רבי ברוך ואשתו רבקה זכו שנשמה קדושה זו תתלבש בבנם שניאור זלמן הייתה לי עליו מסירות נפש." אמר הבעל שם טוב לרב המגיד, "הוא רבנו הזקן שלך, אבל תדע שהוא צריך לבוא

10:25 אליך בעצמו בלי התעוררות מבחוץ. כאשר יגיע אליך תדע איזה כלי קיבול הוא וצריכים זהירות רבה בהדרכתו כדי שיוכל למלא בהצלחה את השליחות שהוטלה עליו." בשנת תק"ח לא ידע עדיין רבנו הזקן אודות הבעל שם טוב ורק בחודש אלול תק"ח סיפר לו דודו רבי יוסף יצחק אודות הבעל שם טוב, על תורת החסידות ועל דרכי החסידים. ובמשך שנתיים למד רבי יוסף יצחק עם רבנו הזקן את תורת החסידות ואופן עבודת התפילה שעל פי החסידות. יחד עם זאת, רבי יוסף יצחק העלים מרבנו הזקן שהוא היה מקודם ממקושרי הבעל שם טוב ואחר כך ממקושרי הרב המגיד ממזריטש. הוא רק בקצרה הסביר לו את תורת החסידות שהבעל שם טוב גילה והרב המגיד ממשיך. באותם הימים בהיותו ממולא בש"ס בבלי וירושלמי וכל ספרי הקבלה, מחקר אלוקי, ספרי דרוש, מתעמק רבנו הזקן בספרי הדרוש של הרמ"א, המהר"ל מפראג, השל"ה הקדוש וניצני השכלה מתחילים להתפתח אצלו, שהינם הגרעינים הראשונים של החסידות החב"דית. אמר רבנו הזקן, "בוודאי תכלית ירידתי לעולם הזה, את הכוחות שניתנו לי ואת האחריות הגדולה המוטלת עליי בחרתי באברכים גדולי תורה ובעלי הבנה והשגה. בנוסף על הלימודים בתורת הנגלה, היה לנו סדר קבוע ללמוד תורת הקבלה והיה לנו מניין מיוחד שהתנהג על פי השל"ה הקדוש ובמשך שלושת השנים שרבנו הזקן למד עם תלמידיו הגאונים, התפרסם כגאון אדיר." המשיך רבנו הזקן ואמר, "אמור לחכמה אחותי את, ראיתי אצל דודי מורי ורבי הגאון רבי יוסף יצחק. מחדש ועמקן כזה, בעל היגיון ושפה ברורה כזו האומר את הסוגיות העמוקות ביותר בבהירות כזו לא שמעתי עד בואי אל מורי ורבי הרב המגיד ממזריטש, ששמעתי אז ממנו חידושי תורה." רבנו הזקן קיבל מאביו רבי ברוך ומדודו רבי

13:23 יוסף יצחק כמה ענייני תורה ועבודה וסדרי הנהגה של מורנו הבעל שם טוב בימות החול, בשבת ובמועדי השנה. הבעל שם טוב אמר, "כל יהודי בא לעולם החומרי בשליחות מסוימת של תורה אור. בשליחות הזו של תורה ומצווה מתהלך יהודי בעולם, בעיר שלו או כשהוא נוסע בהזדמנויות למקום אחר. הכל זה בשליחות של תורה ויראת שמיים וחיזוק מוסדות התורה." הבעל שם טוב גם מסר לתלמידו הרב המגיד את פך השמן הרוחני למשוך בו את רבנו הזקן לנשיאות לדורותיו. כאשר רבנו הזקן בא בפעם הראשונה אל המגיד ממזריטש, מה שאנחנו נלמד עוד מעט כיצד זה היה. סיפר הרב המגיד לבנו הקדוש המלאך רבי אברהם, שהבעל שם טוב סיפר לו מהשמחה הגדולה שהייתה לו בלידתו של רבנו הזקן. ואשר הבעל שם טוב חגג את יום לידתו, את יום כניסתו לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום ואת היום השלישי לברית המילה באמירת דברי תורה, ואשר תוכן התורות שייך לעניין עבודתו של רבנו הזקן. המשיך הבעל שם טוב ואמר מכיוון שהוא רבנו הזקן שייך אליך, אל הרב המגיד, לכן הוא מודיע לו על העניין הזה. ישנו עניין נוסף לגבי היחס של רבנו הזקן עם רבי יצחק דב המגיד ממזריטש, שאנחנו כבר זוכרים שרבנו הזקן למד אצלו בגיל אחת עשרה שנה, אבל רבי יצחק דב לא סיפר לו מי הבעל שם טוב, כפי שהבעל שם טוב הזהיר את כולם לא לספר. כשהיה רבנו הזקן בפעם הראשונה אצל הרב המגיד ממזריטש, נודע לו שמורו רבי יצחק דב הוא ממקושרי הרב המגיד, ושהיה גם אצל הבעל שם טוב. עשה רבנו הזקן חשבון שגם הוא היה יכול להיות אצל הבעל שם טוב. כידוע לא גילה לו מורו ורבו יצחק

15:49 דב מתורת הבעל שם טוב ושיטתו. רבנו הזקן הצטער מאוד על כך והתרגש מאוד עד שבו ביום נכנס אל הרב המגיד והתלונן על מורו ורבי יששכר דב. הרב המגיד לא ענה לו מאומה. אז סיפר רבנו הזקן, "הייתי מונה וסופר לעצמי מה שאיבדתי מזה שלא ראיתי את הבעל שם טוב ולא קיבלתי ממנו, והמעלות שהייתי מקבל אילו ראיתי אותו וקיבלתי ממנו. ואין הפה יכול לדבר כמה. בזמן ההוא הסביר הרב המגיד בתורותיו בארבעה מאמרים את סוד הצמצום ועניין הוא שלהיות שתכלית הכוונה היא להמשיך את העצמי שלפני הצמצום. הנה לאיזה צורך היה הצמצום. הסביר הרב המגיד שני עניינים. א. על ידי הקדמת אור הצמצום אפשר אחר כך לקבל את העצמי. ב. על ידי הקדמת הצמצום, המשכת האור העצמי היא דווקא על ידי עבודת העובד, ולא באופן של ממילא. מספר רבנו הזקן, ש"בגילוי עניין הצמצום וביאוריו מצאתי מענה ויישוב על אשר נמנע ממני להתעורר ולקבל ישר מהבעל שם טוב. לפני שנסעתי ממעזריטש, בשנת תקפ"ה אמר לי הרב המגיד לנסוע דרך ליובאוויטש ולבקר את מורי ורבי יששכר דב. כאשר ביקרתי בליובאוויטש, הנה מצד אחד נהניתי על השינוי הגדול שהייתה במשך השנים מאז שהייתי שם בגיל אחד עשרה. מצאתי כמה אברכים מופלגי תורה עוסקים בתורת החסידות. כל זה על פי הוראת רבי יששכר דב והגאון רבי זאב, והתענגתי להשתעשע עמהם בדברי תורה. מצד שני, מאוד התרגשתי כאשר דיברתי עם מורי הגאון רבי יששכר דב. למה הוא העלים ממני על הבעל שם טוב ושיטתו? גם נודע לי אז שכאשר רבי יששכר דב היה עם חברו רבי מנחם מנדל מהורודוק בחורף תקפ"ח אצל הבעל שם טוב, הזכירו אותי לפני הבעל שם טוב והבעל שם טוב

18:19 בירך אותי שאני אכוון אל האמת ואצליח בתורה ובעבודה. באותו זמן התעכבתי שבוע ימים בליובאוויטש. חזרתי על כמה תורות של מורנו הרב המגיד והתוועדנו כמה פעמים במסיבת רעים. הגאון רבי זאב, ואיתו עוד שניים אברכים, שלמה בן רבי אברהם חיים ושמואל זנוויל, ליוו אותי לדרכי והתעכבתי יום בעיר דוברומיל לבקר את הישיש רבי פלטיאל מוכיח וחזרתי הביתה. הביקור של רבנו הזקן בליובאוויטש עשה פרי התעוררות גדולה בין האברכים ונתן רוח חיים של דרכי החסידות בכל אנשי העיר. ולכן כעבור כמה חודשים יתעוררו האברכים שלמה ושמואל זנוויל ושלמה בן רבי ברוך אליהו ואהרון גרשון בן רבי אפרים ללכת אל רבנו הזקן לליאוזנה וישבו שם כחצי שנה, וכאשר חזרו לביתם חזרו ברבים מאותן התורות שלמדו אצל רבנו הזקן. ארבעת האברכים הללו, ובייחוד שלמה זנוויל ואהרון גרשון, שהיו מסבירים טובים עם שפה מאוד יפה וגם בעלי לב. הם אשר פרסמו את שיטתו של רבינו, רבנו הזקן בביאורי תורת מורו הרב המגיד על דרך המושכל, שהיא בעצם שיטת חוכמה, בינה ודעת. ולא עבר הרבה זמן וגם זקני החסידים, הגאון החסיד רבי יששכר דב, הגאון החסיד רבי זאב, התחילו להתעניין בפירושיו וביאוריו של רבנו הזקן על התורות של הרב המגיד ולהתעמק בהם. וכאשר רבנו הזקן קיבל עליו את עול הנשיאות בשנת תקל"ד, היו מ-מ-מראשוני מקושריו. האמת היא שרבנו הזקן היה נחבא אל הכלים. אילו ידעו ממנו כמו שהאמת היא, היו מביאים אותו אל הבעל שם טוב. אבל הבעל שם טוב לא רצה לעורר שיביאו אותו אליו, ואדרבה, הוא הסתתר ממנו כמו שאמרנו, ורק בסוד גילה את הדברים לרב המגיד ממעזריטש. ובפעם הבאה נלמד כיצד הגיע רבנו הזקן אל הרב המגיד.