פרק 146 : אליהו ראובן מספר על אדמו"ר הזקן בילדותו

00:00 כיוון שאנחנו נמצאים בסיפור על ילדותו ונעוריו של רבנו הזקן, אני רוצה להביא כאן סיפור שמרחיב לנו את היריעה על ידי זה שישנו חסיד שמספר סיפור על רבנו הזקן כאשר הוא היה ילד. חסיד בשם אליהו ראובן. אבל מי מספר את הסיפור שלו? מספר את הסיפור שלו כרגע הנכד שלו שקוראים לו יוסף בנימין. איך מספר את זה יוסף בנימין? יוסף בנימין אחרי שנים רבות מאוד נמצא בעיירה הורודישץ' ליד ריינופול[?], וכאשר הרבי הריי"צ מגיע לשם למעין נופש או מין דבר כזה, בא יוסף בנימין, הנכד של אליהו ראובן, ומספר לו את סיפור סבו ואביו, ובמילים של הרבי יוסף יצחק, הרבי הריי"צ, אני מספר את הסיפור כרגע. "בעיירה הורודישץ' חי אז חסיד אחד, זקן מופלג, ושמו יוסף בנימין הגרדי. המקצוע של גרדי זה אורג. כשבאנו לריינופול[?]", מספר רבי יוסף יצחק, "הגיע אלינו כעבור כמה ימים ר' יוסף בנימין וקבע לו דירה באחד הבתים בדרך העפר שבין ריינופול[?] לבין חוות הפריץ חרפוקי, ופועליו עסקו בצמר", כפי שאמרנו שהוא היה אורג, "והכינו את הסחורה לזמן המסחר. החסיד רבי יוסף בנימין התפאר מאוד בסבו, שקראו לו רבי אליהו ראובן, שהוא היה אחד מראשוני חסידי רבנו הזקן". אנחנו הרי מדברים על רבנו הזקן כרגע כילד וכנער עדיין. "החסיד רבי אליהו ראובן היה בעל מדרגה, למדן גדול, יהודי שיודע היטב, מקובל גדול, עבר בעיון על כל ספרי החקירה והיה ספוג בתורה ובעבודת החסידות. רבנו הזקן אמר בהזדמנות מסוימת שאצל אליהו ראובן מאיר אור הנשמה בהתגלות מסודרת. בהמשך הדברים רבנו הזקן בחר באליהו ראובן כמלמד לבן זקוניו, הרב הקדוש רבי מוישה. אליהו ראובן למד עם בנו של אדמו"ר הזקן, ר' מוישה, במשך עשר שנים, מגיל שמונה

02:57 שלו עד גיל תשע עשרה שלו. אצל רבנו הזקן היה סדר שבכל חודש, ועל פי רוב היה זה בערב ראש חודש, היה רבנו הזקן בוחן את הילדים במה שלמדו במשך החודש. הבחינה הייתה אורכת שלוש שעות בערך". נמשיך ונספר שהחסיד אליהו ראובן היה אחד מהנוכחים בבית הכנסת הקטן כשהרבנית דבורה לאה הכריזה בערב ראש השנה לנוכח ספרי התורה וכל הנוכחים שהיא, הרבנית דבורה לאה, מקבלת על עצמה את כל אשר ייגזר על אביה, על רבנו הזקן. זה סיפור שאנחנו נספר בהמשך הדברים. "והחסיד אליהו ראובן גם החזיק על ידיו בצום גדליה את היתום הקטן מנחם מנדל בלוויה של אימו, הרבנית דבורה לאה". שוב, אותו סיפור שאנחנו נספר בהמשך. "'שישים וחמש שנים', אומר לי יוסף בנימין, 'מלאו בחג השבועות השנה שמזוני היומיומי הוא לכל המרבה שתיים או שלוש שורות בספר התניא. שתיים או שלוש השורות בתניא שאני לומד בכל יום הוא בהתאם לציווי של הסבא שלי אליהו ראובן ללמוד מהמילה הראשונה המודפסת בדף השער של התניא עד לפרק ל"ט, אבל יותר מזה שלא אלמד. בהמשך לזה גם אליהו ראובן היה אחד מהסנהדריה הקטנה שנסעו בשליחות הסנהדריה הגדולה שהתאספו בעיר החרבה ליאדי. אחרי מלחמת נפוליאון, נפוליאון החריב את כל רוסיה הקטנה, כולל את העיירה ליאדי, ששם היה מושבו של האדמו"ר הזקן בהתחלה. בכל אופן, הסנהדריה הגדולה פסקו שעל משפחת רבינו לחזור לליטא ולהתיישב באחת העיירות שהם יבחרו. הסנהדריה הגדולה בחרה בסנהדריה קטנה לנסוע לעיר קרמנצ'וג ולמסור לרבינו האמצעי, בנו של האדמו"ר הזקן, את פסק ההלכה של הסנהדריה הגדולה של חסידי חב"ד. ואומר מספר יוסף בנימין שהסבא שלי, אליהו ראובן, היה אחד מחברי הסנהדריה הקטנה שנסעה אל רבינו האמצעי. יוסף בנימין גם מראה

05:41 את התניא שהעניק לו סבו אליהו ראובן ביום הבר מצווה שלו, ובתניא הזה זה כבר שישים וחמש שנים שהוא לומד יום יום שתיים או שלוש שורות שמהוות את מזונו היומיומי. ממשיך ומספר יוסף בנימין לגבי הסבא אליהו ראובן. הוא מספר כך: "אבי אפרים משה", מספר לי יוסף בנימין, "היה איכר שהיו לו קרקעות משלו ליד ליוזנה שהיה מעבד אותן עם עובדים נוצרים ובזמני הזריעה והקצירה היה עסוק מאוד. אני, בהיותי בן אחת עשרה או שתיים עשרה שנים, נמשכתי באהבה חזקה לעבודת האדמה. הייתי לומד ביתו והמלמדים שלי היו מרוצים ממני, גם מהלימוד, גם משמירת זמני הלימודים. הייתי תמיד התלמיד הראשון שהגיע לחדר, אבל את זמני הפנוי הקדשתי דווקא לעבודת האדמה. הייתי קם בהשכמה, רץ להתפלל תפילת ותיקין ובזמני הזריעה והקצירה הייתי רץ לשדות לעבוד בעצמי ולהשגיח על הפועלים. לאבי אפרים משה היה גן ירקות וגן עצי פרי גדולים ועבודת הגננות הייתה שייכת לי. הייתי קם בהשכמה, מביא מים ומשקה את הגן לפני זריחת השמש ועודר ומנקש את הערוגות. כאמור, למרות שעבודת האדמה לא הפריעה ללימודים שלי, ובכל זאת אבי אפרים משה לא היה מרוצה מזה ולעיתים קרובות היה מטיף לי דברי מוסר. הגענו ללובביץ', הסבא אליהו ראובן, אבי אפרים משה ואני לקראת הבר מצווה שלי. כאשר הגענו ללובביץ' הכניסו אותי סבי ואבי אל הרבי, הרבי הצמח צדק, נכדו של האדמו"ר הזקן, לברכה. אבי אפרים משה סיפר לרבי הצמח צדק בקצרה על התנהגותי ועל נטייתי לעבודת האדמה ואמר לרבי, 'מחר נעשה בני יוסף בנימין לבר מצווה. אני מבקש מכם רבי, תברכו אותו שיהיה ירא שמיים ולא אוהב ארץ'. הסבא אליהו ראובן אמר לרבי, 'רבי, תברכו את נכדי יוסף בנימין בזיכרון טוב

08:06 שיזכור את כל אשר הוא רואה ושומע בביתי, שיזכור כל מה שהוא רואה ושומע כעת, שיזכור כל מה יראה, יראה וישמע אצל הרבי ואצל חסידים, והרי במילא יהיה ירא שמיים." הסבא אליהו ראובן קירב אותי אל הרבי והרבי הניח את ידי קודשו על ראשי ובירך אותי. את הברכה לא שמעתי, רק את סופה. הרבי אמר, "שיהיו לך שנים בריאות ארוכות." אכן בקשתו של הסבא התמלאה. אני זוכר ברוך השם כל מה שראיתי ושמעתי אצל הסבא, אצל הרבנים ואצל חסידים, וגם שמורים אצלי, מספר לי יוסף בנימין, הכובע והכיפה שלבשתי על ראשי כשהרבי הצמח צדק בירך אותי וידי קודשו של הרבי נגעו בכובעי. כאשר הסבא אליהו ראובן אמר לרבי, "הרי במילא יהיה ירא שמיים," אמר הרבי הצמח צדק, "דע לך שזה למעלה מיובל שנים ש-שסבי האדמו"ר הזקן וחמי האדמו"ר האמצעי ואני אמליץ שחסידים יהיו יראי שמיים בדרך של עבודה ולא יראי שמיים בדרך של ממילא." הסבא אליהו ראובן סיפר לי, אומר יוסף בנימין, שכאשר האדמו"ר הזקן היה בן אחת עשרה שנים למד אביו הגאון רבי ברוך, כן, שאנחנו זוכרים אותו כמובן, שהיה מגדולי הגאונים בסדר נזיקין עם בנו רבנו הזקן, חושן משפט. הגאון רבי ברוך אמר שעבור ידיעותיו בסדר, בסדר נזיקין עליו להודות לחותנו, הגאון רבי אברהם הגנן, שהיה גאון מופלא בנזיקין. כאשר נודע לרבנו הזקן שסבו הגאון רבי אברהם למד איתי כמה שנים בבחרותי, מספר יוסף בנימין, נעשיתי חשוב בעיני העילוי הצעיר, ומזמן לזמן היה שואל אותי כיצד למד סבו רבי אברהם הגנן איתי סוגיה מסוימת, ולעיתים קרובות היה לעילוי הצעיר טענות למה לא שאלתי את סבו קושיה זאת או קושיה אחרת ש-שהוא שאל אותי ולא ידעתי מה לענות. אבי

10:42 זקנו של רבנו הזקן, מוישה פויזנר, אנחנו מכירים אותו כמובן, רבי משה, שסיפרנו עליו סיפורים רבים, היה גאון מופלא. כאשר הגיע למינסק הוא קנה שטח קרקע גדול והקים עליו מספר בניינים לעצמו ולעוד כמה משפחות שנדדו מפוזנא ומהעיר פראג. אחד מהבניינים שימש כבית הכנסת וכבית המדרש. למוישה היו הרבה ספרים שעמדו בחדר מיוחד בבית המדרש הזה. רבנו הזקן, כשעדיין לא מלאו לו שמונה שנים, היה בקי בשמות כל הספרים. כעבור מספר שנים ראו שהאדמו"ר הזקן בקיא לא רק בשמות הספרים, אלא אכן בקיא בכל התוכן של הספרים עצמם. כולם התפלאו על גודל כוחותיו הבלתי מוגבלים גם בתפיסה וגם בזיכרון. למדני ליוזנא, אחדים מהם בני גילו של הגאון רבי אברהם הגנן. שני בניו של רבי אברהם הגנן, שהיו ידועים בבקיאותם ובחריפותם, ובראשם הגאון רבי ברוך, שהחזיקו אותו לגאון וכתלמידו המובהק של הגאון רבי אברהם הגנן בסדר נזיקין וחושן משפט, ביקשו ממוישה פויזנר לומר בפניהם פעמיים או שלוש פעמים בשבוע שיעור במסכת נדרים. סבי אליהו ראובן מספר לי יוסף בנימין סיפר לי שהוא הרגיש בכוח הקדוש של רבנו הזקן כאשר רבנו הזקן היה עדיין צעיר לימים, עוד לפני שנעשה חתן. איך זה היה? אז ככה בטבעי, סיפר לי סבי אליהו ראובן, הייתי מעמיד על דעת עצמי, הייתי עקשן גדול. גם המלמדים שלי, למרות שהערכתי אותם מאוד לא יכלו להשפיע עליי לשנות את טבעי ולא להעמיד הכל על דעת עצמי, ומשנה לשנה התחזק אצלי הטבע של להעמיד על דעת עצמי ולא תפס אצלי מקום מה שהזולת אומר. אבל כשהתבגרתי מספר אליהו ראובן לנכדו, התחלתי להבין שמן ההכרח לשנות את הטבע ולתת מקום גם למה שהשני אומר, אבל לא יכולתי לפעול את זה על

13:18 עצמי וגם בטבעי הייתי מהיר תפיסה ובעל כישרון טוב. הנה בהשקפה ראשונה של כל לימוד הייתי תופס את הכל. לבר המצווה של רבנו הזקן התאספו הרבה גאונים ולמדנים, גם מווייטבסק, מפולוצק, ממינסק. הייתה זו באמת כנסיה של סנהדרי גדולה. שלושה גאונים היו מראשי הראשים דודו של רבנו הזקן, שהוא גיסו של אביו, הגאון רבי יוסף יצחק, שהיה מפורסם בכל הסביבה בשם העילוי מיתשרי, הגאון רבי משה ראובן, בנו של הגאון האדיר אברהם זאב מבישנקוביץ, שמילא את מקום אביו בישיבה הגדולה של בישנקוביץ והגאון רבי אברהם מאיר, תלמידו המובהק של בעל סדר הדורות, הגאון הרב רבי ברוך, אביו של רבנו הזקן והגאון הרב משה פויזנר, סבו של רבנו הזקן, ערכו שבעת ימי המשתה. כל יום הייתה סעודת מצווה עם הרבה חידושי תורה, אבל חידושי התורה של הגאון הצעיר רבנו הזקן בר המצווה עלו על כולם. כל הגאונים הסמיכו את רבנו הזקן והכתירו אותו בתואר רב, ואת התואר הזה רשמו בפנקס של החברה קדישא של העיירה ליוזנה זיכרון לדורות. והנה מספר אליהו ראובן לנכדו. ישבתי פעם אחת בבית מדרשו של רבי משה פויזנר ולמדתי. באותה תקופה למדתי בהתמדה בלתי רגילה וכפי שסיפרתי בטבעי למדתי בקול רם ובמהירות עצומה. הבנתי ביסודיות את מה שלמדתי, אבל למדתי במהירות גדולה. רבנו הזקן ישב אז בחדר הספרים שעליו דיברנו קודם. כשעבר הרבי רבנו הזקן לידי, אמר לי שאני אמנם לומד בחשק, אבל במהירות רבה. אמרתי לו שאני מהיר בטבעי. אמר לי רבנו הזקן צריכים לשנות את הטבע. אמרתי לו שאינני יכול לשנות את טבעי. אמר לי רבנו הזקן ליהודי יש כוחות והוא יכול לשנות את הטבע בדרך של קבלת עול. וכשאדם מרגיל את עצמו, הרי הרגל

15:54 נעשה לטבע, והטבע שנוצר על ידי הרגילות משנה את הטבע שבא מלידה. קבלת עול אמר לי רבנו הזקן היא יסוד מוסד בתורה ובעבודה.