פרק 145 : רבינו הזקן בליובאוויטש עם רבי יששכר דב

00:01 אנחנו ממשיכים בסיפור תולדותיו של רבנו הזקן, חינוכו וגידולו. הרבנית רבקה, אמו של רבנו הזקן, סיפרה כאשר רבנו הזקן היה ילד בן ארבע או חמש שנים בא הסבא רבי משה, שאותו אנחנו כבר כמובן מכירים, להתארח באחוזתו של רבי ברוך, הנכד שלו, וראה את סדר הלימוד של נינו, רבנו הזקן, בשעת לימודו בגן עם המלמד שלו. שאל רבי משה את הילד הצעיר, "מה אתה אוהב?" ענה לו רבנו הזקן, "אני אוהב את תכלת השמיים ואת האוויר שלא יכולים ללכלכו." נמשיך עם כמה קטעים מילדותו של רבנו הזקן. בשנת תק"י, כאשר מלאו לרבנו הזקן חמש שנים, קיבלו אותו כאחד מחברי החברה קדישא בעיירה ליוזנה. בפנקס של החברה קדישא בליוזנה כתוב כך: היום, יום ט"ו בכסלו תק"י נתקבל הילד שניאור זלמן, בנו של רבי ברוך, לחברה קדישא. הוא התקבל באופן שהוא יהיה שמש עד הבר מצווה שלו והוא ייתן עשרה ברוסס. כל ברוסה חמישה קלופטר לבניין בית הכנסת ובכל שנה ושנה מחויב ליתן חי ג' פעמים ואם ירצה השם אחרי כלות משך הנעורים יהיה כאחד מאיתנו, כלומר אחד מהחברה קדישא. זה בגיל חמש. הרבנים של חב"ד סיפרו פעמים רבות על התנהגותו של רבנו הזקן בימי ילדותו ונערותו. רבנו הזקן עצמו סיפר לבנו הרבי האמצעי ולנכדו הרבי הצמח צדק מה שקרה לו בימי ילדותו ובימי אברכותו. פעם אחת סיפר להם שבימי ילדותו לא היו לו אף פעם קושיות בתורה. כלומר לימודו לא היה בסדר של לשאול שאלה ולתרץ תירוץ, אלא הוא למד כל עניין בתורה ישר כמו שהוא, ואם כבר הייתה לו קושיה, היא נשארה קושיה. כאשר הגיע רבנו הזקן לגיל חמש שנים, סיפר, הוא הרגיש ששערי התורה פתוחים לפניו. את העניין הקשה

02:38 ביותר בתורה הוא משיג לכל פרטיו והכל ברור אצלו והצליח מאוד בידיעת התורה. אבל זה בא ללא שום מאמץ והיעדר יגיעת המוח בתורה מפני שהייתה פתוחה לפניי, מספר רבנו הזקן לנכדו הצמח צדק, ציער אותי מאוד. עד שלא זכיתי למצווה של יגיעה בתורה. עד שהגעתי לגיל חמש עשרה שנה, כשהודיעו לי מי אני ומה תכלית ירידת נשמתי לעולם הזה. בהיותי ילד קטן, מספר רבנו הזקן לנכד הצמח צדק, הייתי ממולא ברגש של אהבת ישראל. היה לי תענוג לקרב יהודים, לא רק תלמידי חכמים, כי אם גם אנשים פשוטים ולעיתים קרובות הייתי מקרב את היהודים הפשוטים יותר מפני היותם שומרי מצווה מצד אמונה פשוטה. כאשר נהייתי בן חמש שנים ידעתי את העניין של ונשמות אני עשיתי. שתי הנפשות הנמצאות אצל כל בן ובת ישראל, נפש אלוקית ונפש הבהמית. באותו זמן השתדלתי מאוד ויגעתי על כך לדעת כל דבר לעומקו, וחשבתי רבות על ההבדל שבין שתי הנשמות האלה, כי הרי כתוב ונשמות אני עשיתי. כלומר את שתיהן עשה אותו קדוש ברוך הוא. העניין לקח אצלי זמן מסוים עד שהקדוש ברוך הוא האיר את כוח שכלי ששתי הנפשות, הנפש האלוקית וגם הנפש הבהמית, מכילות כוחות רוחניים המחיים את הכוחות של שכל ומידות רצון ותענוג. אמנם ההבדל שבין שתי הנפשות הוא שהעונג של הנפש האלוקית הוא ברצון שהבנת השכל, תשוקת המידות, המחשבה, הדיבור והמעשה יהיו מסורים ללימוד התורה ולקיום המצוות והמידות הטובות. הנפש הבהמית, מצד שני, גם היא רוחנית, אבל היא מקיפה רק את הטוב הגופני ומעוררת את כל הכוחות של עונג ורצון, וגם את הכוחות של הבנה ומידות, וגם את המחשבה, דיבור ומעשה. הכל בעניינים גשמיים. כאשר התעמקתי במהותן הרוחני של אותן שתי

05:20 נשמות ואופני הפעולה שלהן על האדם, ראיתי את ההבדל שבין הפעולות שלהם. הנפש האלוקית היא גלויית לב. הנפש הבהמית היא שקרנית ובאה לפתות את האדם בכל מיני שקרים. כאשר חקרתי והבנתי את מציאות מהותה של הנפש הבהמית, עזר לי הקדוש ברוך הוא למצוא את דרכי ההכרה איך לדעת בכל עניין מהדברים המותרים שיש לאדם המשכה ורצון אליהם, מאין באה התשוקה אלה אם זה מהנפש האלוקית או האם זה מהנפש הבהמית. עבר זמן מסוים והאיר הקדוש ברוך הוא את עיני שכלי להבין שיש בנוסף לכך נפש שכלית, שהיא מאירה את האדם להאיר את האמת של הנפש האלוקית ואת השקר של הנפש הבהמית. ואז, אומר רבנו הזקן הייתי בטוח שהגעתי אל דרך החיים האמיתית. עוד בקטנותו היה רבנו הזקן מסודר בשמירת הזמן. זמן ההשכמה שלו היה בהשכמת הבוקר. הסבא שלו, הגאון רבי משה מפוזנא, שעליו סיפרנו רבות, היה מתפלל במניין הראשון בהשכמה. מיד אחרי התפילה היה רבי משה, הסבא, לומד שיעור גמרא בעיון עד תפילת המנחה. רבי משה היה רגיל להתפלל מנחה גדולה ולאחר מכן לאכול את סעודת השחרית, כלומר משהו כמו שתיים בצהריים. כשהרב צמח צדק היה בן תשע שנים אמר לו סבו רבנו הזקן, "במה יש להתגאות? שאינך בקיא עדיין בסידור שער השמיים של השל"ה?" שאל הנכד את צמח צדק, "הרי אנחנו שינינו את נוסח התפילה." ענה לו רבנו הזקן, "כן, אבל יהיה לך במה לחשוב. אני", המשיך רבנו הזקן, "הייתי בקיא בסידור שער השמיים בהיותי בן שמונה." כאשר היה רבנו הזקן בן שמונה שנים כתב פירוש על התורה. בפירושו של רבנו הזקן היו כלולים כל שלושת הפירושים של רש"י, של רבי אברהם אבן עזרא ושל הרמב"ן. ואז,

08:02 כאשר היה בן עשר, חלם חלום נורא. בחלום הוא יושב בחדר השני של בית הכנסת בליאוזנא ולומד, והנה נכנס רבי ראובן בעל שם ואומר לו שהוא נתבע לדין ומצווה עליו להיכנס לבית הכנסת. כאשר נכנס אל בית הכנסת ראה בית דין יושב ליד השולחן הדרומי ושלושה זקנים בעלי הדרת פנים עומדים בריחוק מקום. כאשר נכנס רבנו הזקן לבית הכנסת, רמז להם היושב באמצע מאלה שישבו ליד השולחן הדרומי שייגשו. כלומר שלושת הזקנים ואותו הוליך רבי ראובן בעל שם אל השולחן. הדיינים ישבו עטופים בטלית והזקנים היו לבושים בגדים לבנים, ובגישתם פנה הדיין היושב באמצע אל רבנו הזקן ואמר לו, השלושה זקנים האלה הם רש"י, רבי אברהם בן עזרא והרמב"ן, והם תובעים אותך לדין על שאתה רוצה לשלול את זכותם מלהיות מזכי הרבים מלהגות וללמוד בפירושיהם על ידי הפירוש שלך שכולל את כל שלושת פירושיהם. דברים לא היו לרבנו הזקן במה להתנצל ואמר בתום לבבו ומתוך בכייה רבה שישרוף את פירושו. שמו הזקנים את ידיהם על ראשו ובירכו אותו שיצליח בלימודו ויחדש חידושי תורה ודרכי עבודה בעבודת השם יתברך, אשר אלפים ורבבות מישראל בכל הדורות עד שיבוא משיח ילכו לאורו. כאשר הקיץ רבנו הזקן משנתו, כי הוא בן עשר עכשיו, התעצב לבו ודאג מאוד וישב בתענית, וכאשר החלום הזה חזר עוד שתי פעמים עמד ושרף את פירושו. לרבי משה סבו של רבנו הזקן היו הרבה ספרים שעמדו בחדר מיוחד בבית המדרש. כאשר עדיין לא מלאו לרבנו הזקן שמונה עשרה שנה היה בקי בשמות כל הספרים של סבו רבי משה, וכעבור כמה שנים נוכחו לדעת שהוא בקיא לא רק בשמות הספרים אלא גם במה שכתוב בהם, וכולם התפלאו על כוחותיו הגדולים והבלתי

10:40 מוגבלים של רבנו הזקן בתפיסה וזיכרון. בילדותו למד רבנו הזקן אצל מלמדים שונים בליאוזנא. כאשר החליטו, אמר רבנו הזקן שאני אסע למקום תורה ללמוד הייתה לי שמחה... הייתה שמחה תקועה בליבו של סבי רבי משה מצד אחד ובכייה מצד שני. אמנם סבי היה שבע רצון מאוד על שנוסע אני למקום תורה לקנות שלמות בלימוד, ומצד שני גרמה לו נסיעתי צער רב, אבל הוא ניחם את עצמו בעובדה שאני נוסע לקנות שלמות בידיעת התורה. אביו של רבנו הזקן, רבי ברוך, הוליך אותו לעיירה ליובאוויטש אל המוכיח הגאון המפורסם רבי יוסף, ורבי יוסף מסר אותו לידי חתנו הגאון רבי יששכר דב מקבילניק ללמוד איתו. לזכור את השם רבי יששכר דב מקבילניק כדי לספר עליו בסיפור אחר בהזדמנות אחרת. כשנתיים ישב רבנו הזקן בליובאוויטש והתאכסן בדירתו של רבי נפתלי בטלן ושצטרי דבושה החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש פועלי צדק משכימי קום. שקידתו הגדולה והתמדתו של כפי שכונה אז רבנו הזקן העילוי מליאוזנו, הייתה לשיחה בפי כל הבריות. הורים היו מתברכים בילד זה ורבים מגדולי התורה מהדרים בכבודו, כי נמצאו איזה קונטרסים שלו בחידושי תורה. מספר רבנו הזקן: אהבת ישראל וביו-- יותר להדר בכבודם של עם ישראל. למדתי בהיותי בליובאוויטש. ראיתי את יחס הכבוד שרכש הגאון רבי יוסף מוכיח לרבי יצחק הסנדלר, לרבי שלמה החייט או לרב אברהם נפחה שהיו עמי הארץ ולא הבינו אפילו את פירוש המילים בתורה ובתפילה, אבל היו יראי אלוקים בתום לבב. שלושה אלה רבי יצחק, רבי שלמה ורבי אברהם היו מהזקנים בחברת משכימי קום, ובכל יום ויום בחול, בשבת, במועד, בקיץ ובחורף היו באים בשעה שתיים אחר חצות הלילה לבית המדרש לומר תהילים, כאחד

13:20 מזקני החבורה היה עומד לפני התיבה ואומר בקול רם ובקול בוכים וכולם עומדים איש איש על מקומו ואומרים איתו מילה במילה, בקול תחנון ועיניהם יורדות דמעות. וכך היו מסיימים בכל יום את כל התהילים מהחל ועד קלו. ומה נהדר! אומר רבנו הזקן, היה המחזה, כי הגאון הישיש המוכיח רבי יוסף היה ממהר לסיים ללמוד את שיעורו בגמרא אחרי תיקון חצות כדי להשתתף באמירת התהילים עם אנשים פשוטים אלו. פעמים רבות שמעתי, אומר רבנו הזקן, שהגאון רבי יוסף מוכיח, אומר לחתנו מורי הגאון רבי יששכר דב שמזמורי התהילים שאומרים אברהם נפחה ויצחק הסנדלר בשעה שמכה בפטיש על הס-- על הסדן או בקורנס על המנעל חביבים יותר לקדוש ברוך הוא מחידושי התורה שלהם. יותר מאשר למדתי מאת מורי הגאון רבי יששכר דב, אומר רבנו הזקן, בידיעת התורה למדתי מחותנו הגאון רבי יוסף מוכיח בהבנת דרכי העבודה בעבודת הבורא. גאון אדיר היה רבי יוסף בנגלה ועוד יותר בחוכמת הנסתר ובספרי המחקר והמוסר. הוא היה בקי בספר הזוהר והתיקונים כמו בקיותו בספר היד של הרמב"ם, והיה חביב עליו לבאר איזה עניין מספר עבודת הקודש לרבי גבאי או חקירה עצומה מספר העיקרים. הגאון רבי יוסף מוכיח, אמר רבנו הזקן לבנו הרבי האמצעי, פתח לי פתחי היכלי החוכמה הנסתרת רק כחודה של מחט. אבל ההשגחה העליונה הביאה תני אל מורי ורבי הרב המגיד, אשר בחסדי השם יתברך פתח לי כפתחו של עולם. רבנו הזקן למד בליובאוויטש אצל הגאון רבי יששכר דב עד היותו בן אחת עשרה שנים. לאחר מכן מסר אותו רבי יששכר דב לאביו רבי ברוך ואמר לו שרבנו הזקן איננו צריך אותו כבר. במקום אחר מסופר, הגאון רבי יששכר דב יצא ללכת לגולה ולקח

15:56 איתו את רבנו הזקן להחזירו אל אביו בדרך הילוך. כאשר חזר רבנו הזקן לביתו, קבע לו סדר לימוד בספרי הקבלה, המחקר והמוסר, בנוסף על שיעוריו בגמרא ובפוסקים. כשנתיים למד רבנו הזקן בלימוד בהתמדה גדולה בבית המדרש הקטן שליד ביתו של אביו בעיירה ליאזנא. הזקנים שהכירו אותו בימי בחורותו אמרו שחריצותו ומתינותו היו על צד הפלא. הוא שומר את הזמן עד כדי רגע נחשב לו כשעה. עם זאת היה אוכל וישן בזמן הנכון. עיני קודשו הפיקו מרץ בלתי מוגבל ומנוחה, ומנוחה נעימה הייתה נסוכה על פני קודשו. כאשר חזרתי מליובאוויטש, מספר רבנו הזקן, היה לי סדר מסוים בלימוד הנגלה שהגאון רבי יששכר דב סידר לי. היה לי סדר בלימוד תורת הקבלה וסדר הנהגה בדרכי החסידות, בהזהרה גדולה של הצנע לכת. סבי רבי משה שמח מאוד בשובי מליובאוויטש. באותו יום ישב רבי משה בתענית כמנהגו בכל ימי שני וחמישי וערב שבת קודש, וחידש אז חידוש עמוק בעניין התרת נדר מצד כבוד בן תורה, ומורי הגאון רבי יששכר דב התפלא על גאונותו העמוקה של סבי רבי משה. אבי רבי ברוך שמח מאוד עם האורח הגאון רבי יששכר דב ורבי יששכר דב מילא את רצונו לשהות בביתו כמה שבועות. רבי יששכר דב היה מתפלל במניין שאבי היה מתפלל בו ואחרי התפילה היה לומד שיעור, ונהנה מאוד לשמוע את חידושי התורה מסבי רבי משה. סבי רבי משה נהנה מאוד כאשר חזרתי לביתי. הוא בחן אותי בלימוד ונהנה ונתן לי סדר לימוד ששמרתי עליו מאוד. יחד עם כל זאת, לרבנו הזקן היה תמיד לב, כלומר הרגשה של קפידה מסוימת. אולי אפשר לקרוא לזה כך על רבי יששכר דב המגיד מליובאוויטש. למה לא לקח אותו איתו אל הבעל

18:30 שם טוב כשרבנו הזקן למד אצלו? באותה תקופה נסע רבי יששכר דב כמה פעמים אל הבעל שם טוב ולא לקח איתו את רבנו הזקן. רבנו הזקן אמר שהיסוד לתורת חסידות חב"ד התחיל אצלו עוד בהיותו בליובאוויטש, כיוון שפעם הוא שמע ממורו הגאון רבי יששכר דב דרוש שבו הוא הסביר לו שיש שכל רצוני ורצון שכלי. ואז, סיפר רבנו הזקן, התחילו להתגלות אצלי הגרעינים הראשונים של תורת החב"ד. ועוד מקטנותי, מספר רבנו הזקן, אהבתי את השדות. היו לי מקומות מסוימים בין האילנות ושדות התבואה שאהבתי ללמוד שם כאשר חזרתי מהחדר. ולכן כאשר חזרתי מליובאוויטש סידרתי לי מקום בין האילנות שעמדו ליד מקומות העבודה של רבי אברהם לייב הקדר ורבי אליהו בער הגרדי. ואז, כשחזרתי מליובאוויטש, הייתי הולך לעיתים קרובות ביער או בשדות שליד המשק, והייתי פוגש את זונדל אהרון הרועה ביושבו טפוס מחשבות ובפנים מאירות. בליובאוויטש נודע לי שישנם גאונים צדיקים נסתרים העוברים גלות או מסודרים במקומות שונים בתור עובדים פשוטים. ובאמת היו גאונים אדירים, צדיקים ונסתרים.