פרק 147 : רבינו הזקן לומד עם דודו יוסף יצחק

00:01 רבנו הזקן ממשיך לספר על ילדותו. עבר זמן מה הייתי ביער וחשבתי בעניין עמוק בתורת הקבלה. ותוך כדי כך אני שומע מישהו לומד בקול ובנעימה. הלכתי לאט לאט אחרי הקול ואז ראיתי את זונדל אהרון יושב על גבעה קטנה מתחת לעץ ולומד בשמחה ובפנים מאירות. אז התברר לי בבירור שזונדל אהרון שייך לחבורת הצדיקים הנסתרים. רציתי מאוד לראות את זונדל אהרון בלימודו, אבל אחרי שיקול דעת החלטתי שלא לבלבל לו מסדר עבודתו. ההכרה בסדר חייהם של הצדיקים הנסתרים פעלה חזק על התנהגותי וגם על שאיפתי לסדר דרך של דרכי החסידות. כיבדתי מאוד את אופן הלימוד של סבי רבי מוישה. הייתי גם שבע רצון לשמוע את שיעוריו בהסבריו הגאונים והמסודרים. אבל, אומר האדמו"ר הזקן, לא יכולתי בשום אופן לקבל את הנהגת יראת שמיים היבשה והקרירה שלו, יחד עם עושרו מעצמו. מזמן לזמן הכרתי יותר את אותם לומדים שהיו עוברים דרך ביתנו והייתה לי כבר עין בוחנת להכיר את הצדיקים הנסתרים שהתקרבותי אליהם פעלה עליי פעולה רבה באופן העבודה של תורה ועבודת השם. והנה עבר זמן מסוים ואני יושב ולומד בהתמדה. ניגש אליי אברהם לייב הקדר והתחיל להסביר לי את הסוגיה שאני לומד כפי שהוא לומד אותה. הייתי מאוד מרוצה מזה. שאלתי את עצמי למה אתה מחביא את עצמך ומעמיד פנים של עם הארץ? אמר לי אברהם לייב כשתגדל תדע. אברהם לייב גם סיפר לי שאליהו בער בקיא בבבלי ובירושלמי, ברמב"ם, בארבעה טורים ובשולחן ערוך בעל פה, ויש לו תפיסה מהירה וזיכרון מפליא, וזונדל אהרון הוא עם הארץ מופלא. מה הייתה הסיבה שאני זכיתי שהגאונים והצדיקים התגלו לפניי? לא ידעתי, אבל התגלותם אליי הייתה בשבילי הצלחה רוחנית. הרגשתי איך שכל יום אני מתקרב

03:08 יותר לעבודה הפנימית ומתעשר בידיעה רחבה והשגה מסודרת, והודיתי לקדוש ברוך הוא. כאשר היה רבנו הזקן רבי שניאור זלמן בן אחת עשרה שנים, התחיל להתעסק בעסקנות הכלל. רבי מוישה, בנו של רבנו הזקן, כותב בזיכרונותיו מה ששמע מהישיש מוישה איוונסקר שבהיותו ביריד בליאזנה ראה ושמע את העילוי מליאזנה רבנו הזקן בהיותו בן אחת עשרה שנה עומד על עגלה ונואם בפני קהל רב שהתאסף לעזוב את המסחר ולעשות כלי לפרנסתם מעבודת אדמה ומלאכה. בזמן ההוא מספר רבי מוישה, בנו של רבנו הזקן, הגיעו למחוזנו פליטים מפראג ומפוזנא, ובהתאם לתעמולתו של העילוי מליאזנה, כלומר רבנו הזקן, הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של אביו רבי ברוך. רבנו הזקן, שהיה יליד הכפר ואהב בילדותו את השדה, היה מהראשונים בישראל בתקופת זמנו לפנות אל היהודים בקול קורא שיחזיקו בעבודת האדמה. בעודו צעיר לימים, עוד בטרם הכיר את תורת החסידות, השתדל רבנו הזקן שיהודים שגורשו ממדינת בוהמיה, הידועים בזמן ההוא בשם פליטי בוהמיה, יתיישבו על האדמה באחוזות הסמוכות לאחוזת אביו רבי ברוך, והרבה מהם נשמעו לו והתיישבו סמוך לאחוזת אביו מסביב למעיין הלבן, כפי שהוא מכונה ביאלי רוצ'ה ליד העיירה ליאזנה. רבנו הזקן עורר אותם להתפרנס מיגיעת כפם בשדה ובגן ועורר את כבוד אביו רבי ברוך להיות בעזרם. על עניין המעיין הלבן ישנו סיפור מעניין. המעיין הזה נפתח באחד הימים אחרי שהמכשף של הכפר לויצוב, לויצובע, קילל את המעיין אשר מעבר השני של העיירה לוזני ונהפכו מימיו לצבע שחור. הצאן והבקר של הכפר שהיו רגילים לשתות מהמעיין ההוא חלו בחולאים והרבה מהם מתו. גם הרועים שהיו רגילים להתרחץ בתעלה של המעיין ההוא אחרי קללתו של המכשף, שמו של המכשף היה עקים[?], גם הם חלו

06:07 בצרעת ובקדחת. הצאן והבקר של היהודים מבני היישוב ובתוכם גם צאנו ובהמתיו של רבי ברוך, אביו של רבנו הזקן חלו ובכל הסביבה לא היה נהר ולא תעלה והצטערו כל בעלי החיים במאוד, כי היו צריכים להשקותם מימי באר. באחד הימים ישבו רבנו הזקן ואחיו הצעיר רבי יהודה לייב, שהוא חיבר יותר מאוחר את ספר שארית יהודה בכרם. בכרם היו כמה אילני פירות, אבל הייתה זו השנה הרביעית ולא אכלו את הפירות. אבל אחת המשרתות גויה לקחה תפוח ואכלה ונתנה גם לילד רבי יהודה לייב, והוא בירך ואכל ורץ לשאול את אחיו הבכור רבנו הזקן מהי נוסח הברכה האחרונה אחרי אכילת התפוח. רבנו הזקן שאל אותו, "היכן לקחת את התפוח?" רבי יהודה לייב סיפר לאחיו שהמשרתת נתנה לו תפוח שקטפה מאחד האילנות. רבנו הזקן הצטער מאוד והסביר לאחיו הצעיר את האיסור שבזה וגם סידר לו סדר תיקון, וגם אמר לו שיקבל על עצמו שמעכשיו לא יאכל שום מאכל ולא ישתה שום משקה עד שיוודא תחילה שהוא כשר. וכאשר רבי יהודה לייב הקטן קיבל עליו לקיים את כל אשר אמר לו אחיו, אמר לו רבנו הזקן שצריך הוא לטבול את עצמו ואשר גם הוא רוצה לטבול, והסביר לאחיו שישנה טבילת טהרה, לצאת מטומאה לטהרה וטבילת קדושה, לצאת מחול אל הקודש. אמר רבנו הזקן לאחיו שהוא מרגיש שמתחת להר הזה ישנו מעיין, ואם הם יחפרו וימצאו את המעיין אז המים ירדו אל המחצב שעשוי כמין בור שליד ההר ואז יוכלו לטבול שם. חפרו הילדים בהר והתגלה המעיין ובאו מים רבים והם עשו תעלה והייתה רווחה גם לבעלי החיים. כולם שתו ממי התעלה והתרפאו וגם הרועים ברחצם במים האלו התרפאו מהצרעת. ומכיוון שהמעיין יצא

08:47 מתחת לאבן לבנה שהיתה בהר קראו למעיין המעיין הלבן בילי רוצ'י [?]. אליהו ראובן שכבר סיפרנו עליו, ישב באחד הימים בבית מדרשו של רבי משה, סבו של רבנו הזקן, וסיפר: למדתי בהתמדה מופלאה. בטבעי למדתי בקול ובמהירות עצומה. אמנם הבנתי מה שלמדתי לאשורו, אבל למדתי במהירות גדולה. רבנו הזקן, כפי שכבר סיפרנו, ישב אז בחדר הספרים וכשעבר לידי אמר לי שאני לומד בחשק רב אבל במהירות רבה. אמרתי לרבנו הזקן שאני מהיר בטבעי. אמר לי רבנו הזקן צריכים לשנות את הטבע. ואמר לי יהודי יש לו כוחות נשמה והוא יכול לשנות את טבעו, וכשמתרגלים אזי ההרגל נעשה טבע שני והטבע שנעשה על ידי רגילות משנה גם את הטבע העצמי. ממשיך רבנו הזקן ואומר לי שחשק כזה בלימוד התורה שאני למדתי עד אז זוהי מתנה מלמעלה. אמנם הפסוק אומר בספר דברים, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר השם נותן לכם. אומר רבנו הזקן, זהו רצון - ארץ הטובה אשר השם נותן לכם, זהו הרצון והחשק בלימוד התורה ורצון והחשק בעבודת השם יתברך כאשר השם יתברך נותן את הארץ טובה, כלומר את החשק והרצון בלימוד התורה צריך להיות ועבדתם מהרה. צריכים לעבד את המהרה וללמוד תורה בנעימה. לענג את הנשמה בנועם התורה. ממשיך אליהו ראובן ומספר במילים הספורות האלו בפירוש הפסוק ועבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר השם נותן לכם. שינה רבנו הזקן את הטבע שלי, נגוז בי טבע המהירות והתעורר בי חוש המתינות בהסרת המהירות ובקניין המתינות עשה אותי רבנו הזקן למאושר לכל ימי חיי. על בר המצווה של רבנו הזקן כבר סיפרנו שהיה אירוע עצום וגדול שכל גדולי הגאונים השתתפו בו, והוא היה שבוע שלם. זמן קצר אחרי הבר מצווה נסע

11:36 רבנו הזקן לויטבסק אל דודו הגאון רבי יוסף יצחק, והיה שם כמה חודשים. מספר רבנו הזקן. באותו זמן שהייתי אצל דודי רבי יוסף יצחק, הייתה לי הרגשה של עונג של חג בכל היום כולו. החידושים של דודי בכל מקצועות התורה, בנגלה, בנסתר, בחקירה, בקבלה ובדרוש היו השכלות מבהילות. במשך הזמן שהייתי אצל דודי הוא הסביר לי מזמן לזמן פסוק, אגדה בגמרא, מדרש והסברים של תורת הקבלה וחקירה אלוקית שעוררו את הנשמה והאירו את הגוף. יותר מאוחר נודע לי שאותם פירושי התורה שדודי סיפר לי היו ברובם תורותיו של מורנו הבעל שם טוב עם הסבריו של דודי יוסף יצחק. כידוע לנו כמובן שרבי ברוך, אביו של רבנו הזקן, היה גאון גדול. הדוד רבי יוסף יצחק היה גאון מפורסם והיה ראש ישיבה בעיר ויטבסק. שניהם, גם רבי ברוך וגם רבי יוסף יצחק היו מקושרים אל הבעל שם טוב, אבל הבעל שם טוב הזהיר אותם באזהרה גדולה שלא לגלות לרבנו הזקן על אודות הבעל שם טוב. כפי שכבר סיפרנו, הייתה לרבנו הזקן עוד בילדותו הצלחה רבה בלימוד התורה עוד לפני שידע מיהו באמת. הוא ידע שדודו רבי יוסף יצחק הוא גאון גדול. אמנם הייתה תמוהה בעיניו הנהגתו של דודו רבי יוסף יצחק, שהיה בעל לב נשבר והיה מתפלל מנחה כמה שעות וגם מעריב ושאר התפילות. אבל היה בוכה הרבה. שאל אותו רבנו הזקן דודי למה? אמר לו כשתתבגר תדע עד כמה שלא יודעים. רבנו הזקן אהב מאוד את השדות. לחוותו של אביו רבי ברוך היו באים עוברים ושבים. מי היו עוברים ושבים אלו? היו שלוחיו של הבעל שם טוב, אבל הם היו מוסווים לאנשים פשוטים והתעסקו במלאכות פשוטות כי לא רצו ליהנות מסעודתו בחינם.

14:14 הם באו למסור הדרכות איך להדריך את רבנו הזקן. יחד עם זה היו מוזהרים שלא לספר לרבנו הזקן על הבעל שם טוב. כאשר גדל רבנו הזקן וכבר ידע ללמוד הרבה, בא לויטבסק וראה שדודו רבי יוסף יצחק בוכה הרבה. מברך ברכה ובוכה, קורא קריאת שמע שעל המיטה בוכה, בשבת בוכה. היה הדבר לפלא בעיניו. גם לאחר שהבעל שם טוב נפטר, המשיכו להעלים מרבנו הזקן את כל עניין הבעל שם טוב, כי הבעל שם טוב אמר שהוא צריך לבוא מכוח עצמו. כאשר סוף סוף הגיע רבנו הזקן לתלמידו של הבעל שם טוב, למגיד ממעזריטש, ראה שבעיני גדולי התלמידים מוקשה ביותר התנהגותו של הרב המגיד לקרב אנשים פשוטים. הרב המגיד היה מקרב את האנשים הפשוטים וקורא להם בכינוי שם של רב וכולי. לאחר מכן הסביר הרב, רבנו המגיד ממעזריטש, כי באמת גם אלה שיודעים גם כן לא יודעים. צריכים להתייגע רבות כדי לדעת עד כמה שלא יודעים. תכלית הידיעה היא שלא נדע. תכלית הידיעה היא שלא נדע. איש פשוט באמונתו הפשוטה מגיע מיד לעניין שלא יודעים. אבל לפני הבעל שם טוב לא ידעו על זה בכלל. כאשר בא הבעל שם טוב הוא פתח את העיניים ואמר הקדוש ברוך הוא מתגלה דווקא בעבודתו, בעבודתו הפשוטה של איש פשוט.