פרק 134 : הילד אשר גדל ונהיה לגאון אמנם מתנגד לתורת הקבלה

00:01 הידיעה על פטירתו של אשר יהונתן והפרטים התפשטה במהירות הבזק בכל פוזנה. שוב לא העז אף אחד לומר כי הזקן היה מטורף, רחמנא ליצלן. כולם ראו שהוא היה צדיק גדול, נסתר שלא רצה ליהנות מן העולם וביקש להסתיר את צדקתו כדי שלא יכבדו. מכיוון שאשר יהונתן ציווה שיביאו אותו לקבורה מייד לאחר פטירתו בו ביום ידעו כל תושבי פוזנה כי תוך שעה קלה תתקיים הלוויה. אף אחד לא היה מוכן לוותר על השתתפותו בלוויה של צדיק כזה. החנוונאים נעלו את חנויותיהם, בעלי המלאכה הניחו את כלי עבודתם, המלמדים שחררו את תלמידיהם, עקרות בית עזבו את עבודתן וכולם נהרו אל בית המדרש שבו נפטר הצדיק הישיש. בקשתו של אשר יהונתן לפני פטירתו להזכיר לישראל חיים ורעייתו את התנאי שהתנה איתם, רעננה בזיכרונם של התושבים את מה שהתרחש בבית העלמין כאשר הובא לשם לקבורה ילדם בן החמש של הזוג. אז התייחסו רבים בביטול לדבריו של הזקן, שלזוג ייוולד בן שיאריך ימים בתנאי שיקרא על שמו. אבל עכשיו הובן המאורע ההוא באור אחר, והדבר הגדיל עוד יותר את הערכת הציבור לאשר יהונתן. כל הרחובות הסמוכים לבית המדרש התמלאו באנשים. היה נדמה שלא נשארה נפש חיה בכל העיר. ברוב אבל ויראת כבוד צעדו ההמונים אחרי המיטה. כאשר התקרבה הלוויה לשערי בית העלמין, התכסו לפתע השמיים בעננים. לפאתי מזרח נראו עבים קודרים ואפלים במיוחד, ומייד החלו ברקים ורעמים. הברקים קרעו את חשכת העננים וסנוורו את העיניים. הרעמים הרעידו את האוויר והחרישו את האוזניים. ההמונים הזדעזעו מן הפעילות האדירה והבלתי צפויה של איתני הטבע, וראו בזה אות מן השמיים על גדלותו המיוחדת של הנפטר. הקבר נכרה במקום שהנפטר סימן לפני שנפטר. הגופה הורדה לשם. לאחר סתימת

02:30 הגולל, כשהגיעה השעה לומר קדיש, שליד הקבר הרענן לא ידע איש מי יאמר את הקדיש, כיוון שלאשר יהונתן לא היה כל קרוב גואל, ואיש לא העז להתנדב להיות אומר הקדיש אחרי הצדיק. אבל לפתע יצא מן ההמון הצפוף, מי שכולם כינו אותו בשם הנגר שתום העין, שאף אחד לא ידע את שמו. לפני חמש עשרה שנים הוא הגיע לפוזנה ממרחק והתחיל לעסוק במלאכת הנגרות. הוא היה בודד. עינו האחת סגורה תמיד, ולכן כולם כינו אותו שתום העין. עכשיו ניגש אל הקבר, ובלי אומר ודברים התחיל לומר קדיש, ומאז נהג כך בכל אחד עשר חודשי האבלות בבית הכנסת פועלי צדק, מקום תפילתם של בעלי המלאכה. איש לא שאל לטיב קשריו עם הנפטר, וכולם הניחו שאין לדבר שום משמעות מיוחדת. חודשים מספר לאחר פטירת אשר יהונתן התברר לישראל חיים ולרעייתו שהיא נכנסה להיריון. בתחילה שמרו את הדבר בסוד מחשש של עין רעה, אבל כעבור חודשים מספר כמובן, נודע הדבר בעיר. בני פוזנה נזכרו בדבריו של אשר יהונתן הצדיק הנסתר וציפו במתח לבאות. כאשר מלאה שנה לפטירת אשר יהונתן נולד לזוג בן זכר. ישראל חיים ארגן מייד אמירת פסוקי קריאת שמע על ידי תינוקות של בית רבן ליד עריסת הילוד. ביום השמיני ללידתו נימול הילד ונקרא שמו בישראל אשר יהונתן כמובן. התינוק התפתח יפה וגם כאשר התגנבה ללב ההורים, למודי הניסיון המר, חרדה כלשהי, נזכרו בברכת הצדיק בהבטחתו והתמלאו בביטחון. כאשר הגיע הילד לגיל שמונה היה כבר נראה כילד בן שתיים עשרה ויותר מזה הוא הצטיין בכישרונותיו הגדולים ובלשונו הברורה. כאשר מלאו לילד עשר שנים כבר סיים את חוג לימודיו בישיבה הקטנה שבעיר. ראש הישיבה יעץ לישראל חיים לאפשר לאשר יהונתן

04:52 הקטן ללמוד לעצמו ולאט לאט התחילה כל פוזנא לראות שהילד הוא עילוי. כל מי ששוחח איתו בדברי תורה התפעל מחריפותו ומבקיאותו. כעבור כשנתיים הביא אשר יהונתן לפני הוריו את משאלתו לנסוע ללמוד בישיבות הגדולות של פולין וליטא מפי גדולי הדור. ההורים הסכימו לכך. לאביו של אשר יהונתן הייתה כוונה נוספת בדבר. הבן אמור לחגוג בקרוב את כניסתו למצוות ופוזנא התכוננה למאורע הזה בדריכות. וישראל חיים חשש מן הכבוד הרב שיחלקו לו ולבנו בהזדמנות זו, ומלבד זאת, כי נגעה בליבו חרדה סמויה, שמא תזיק חלילה עין רעה לבן המוצלח שכל העיר מספרת את תהילתו ושפרסומו כבר הגיע אל מעבר לתחומי הסביבה. ביום בהיר אחד הופתעה פוזנא לשמוע כי אשר יהונתן העילוי, עזב את העיר מבלי שאיש ידע לאן פניו מועדות. כאשר נשאלו ההורים לאן הלך בנם, השיבו שהם עצמם לא יודעים, מלבד העובדה שהלך לחפש מקום ללמוד תורה שליבו חפץ בו. במשך שש שנים נדד אשר יהונתן, שבמשך הזמן הוא שוהה בישיבות שונות, וכך ביקר לתקופות מסוימות בישיבות המפורסמות של פראג, של קרקוב, של לובלין ובריסק, ושמע תורה מפי גדולי התורה, הוא גם ביקר אצל גאוני גרמניה וצרפת. כעבור שש שנים חזר לבית הוריו פוזנא, והם שידכו אותו עם בתו של אחד מגדולי עשירי העיר, שהתחייב להחזיק על חשבונו את בית הזוג הצעיר וכל צורכיהם לתקופה בלתי מוגבלת. האברך הגאוני אשר יהונתן ישב ועסק כל העת בתורה. כל פוזנא כיבדה מאוד את הגאון הצעיר והוא כונה בתוארי כבוד. עשר שנים תמימות הסתגר אשר יהונתן בבית המדרש המיוחד שבנה לו חותנו צמוד לדירתו, ושם למד יומם ולילה. מזמן לזמן הורשה הכניסה אליו למישהו מבין הגאונים הצעירים או הקשישים של העיר, כדי לשוחח

07:17 איתו בדברי תורה, שכן רבתה הדרישה לבוא לפניו להציע קושיות וספקות. אמנם פגם אחד היה לו לאשר יונתן. הוא התבטא בביטול על כל גדולי התורה שבאותו הזמן. הוא ראה את עצמו בקיא וחריף יותר מכולם. אמנם היו מגדולי הלמדנים שסברו אף הם כמוהו בעניין הזה. לכושר התפיסה והזיכרון שלו לא היה אח ורע. כל מה שלמד, כל מה שראה, כל מה ששמע היה חקוק בזכרונו מאז היה בן שנתיים ימים, ולחריפותו לא היה גבול. עוד בהיותו ילד רך היה שכנו יוסף ישראל, המכונה הנבלן, שדר בשכנותו של אביו, אומר לפני הילד פסוקים ופרקים שלמים מן התנ"ך, והוא אשר יונתן היה חוזר עליהם מיד בעל פה. כולם דיברו אז על הפלא הזה וניבאו שהוא יהיה גדול בישראל. יוסף ישראל הנבלן היה גם הוא אדם מיוחד במינו. לתואר הזה, הנבלן, הוא זכה משום שהיה נוהג לשמח חתן וכלה בחתונות שבהם השתתף, על ידי כך שהיה מנגן בכלי נבל, דבר שהיה עושה במומחיות ובהצטיינות גדולה, אם כי לא רצה לקבל שום תשלום על כך. הוא בדרך כלל היה מתרחק מחברת בני אדם ורק בחתונות היה מעורב בין הבריות בקיום שמחת חתן וכלה. פרנסתו של ישראל יוסף הייתה כצורף זהב. הוא הצטיין ביצירת תכשיטים נפלאים ובמיוחד בכלי זהב וכסף שעליהם טווה תמונות יפות ומרהיבות עין. לתוצרתו היה ביקוש רב. את מקצוע זה למד מאביו שגם הוא היה יוצר אומן בכסף ובזהב. יחד עם כל זאת, ידע יוסף ישראל בעל פה את כל התנ"ך, את כל שישה סדרי משנה, כמה מסכתות בגמרא, וכל העת שהיה יושב ועוסק בעבודתו בכלי הכסף והזהב, היה משנן את תלמודו בעל פה. כאשר הבחין ישראל יוסף בכוח זיכרונו המיוחד של

09:49 הילד אשר יונתן היה נוהג לחזור לפניו פרקי תנ"ך. הילד הגאוני היה קולט אותם מיד במוחו לנצח, וגם בבגרותו היה יכול לחזור בעל פה כל מה ששמע בילדותו מפי ישראל יוסף. מכיוון שהיה סמוך על שולחן חותנו העשיר, רכש אשר יונתן הרבה ספרים בכתב יד, ודי היה שיעיין בהם רק פעם אחת וכבר היו שגורים על לשונו. כאמור, לגאונותו של אשר יונתן הצעיר לא היה גבול. מדי שנה, בערב חג השבועות היה עורך סיום על כל הש"ס הבבלי והירושלמי, וזאת בנוסף על ספרים רבים אחרים שהיה מספיק ללמוד במשך השנה. בחלוקה שחצתה אז את הציבור היהודי בין מתנגדי תורת הקבלה לבין ההולכים בדרכי-דרכים של תורת הקבלה היה אשר יונתן בצד המתנגדים לשיטת הקבלה. ואז, לבקשה של קבוצת בעלי בתים למדנים בפוזנא, פתח אשר יונתן ישיבה עבור בניהם, אברכים מצוינים, והיה משמיע לפניהם שיעורים באופן סדיר. עכשיו אנחנו מגיעים לרב מוישה, מי שאנחנו זוכרים שהוא בעתיד יהיה סבו של ברוך, אביו של שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד. רב מוישה גם הוא למד אצל אשר יונתן. ולכן, כמו רבו, גם הוא הפך להיות מתנגד לדרך הקבלה. ההשקפות האלה של רב מוישה לא מנעו בעדו כעבור זמן לשדך את בנו למדן שניאור זלמן עם רחל, בתו הלמדנית של רבי ברוך בטלן, שהיה כידוע לנו חסיד גלוי של רבי יואל בעל שם מזאמושטש. רבי משה היה דומה לרבו אשר יונתן בכושרו לבלוע את כל מה שלמד. הוא למד לא רק תורה כי אם גם להבדיל, חוכמות חיצוניות. הוא גם שלט, כפי שזכור לנו, בשפות רבות. כאשר הגיע מוישה לגיל שלושים וחמש שנים הוא נבחר כראש קהילת פוזנא, ורב מוישה הוכיח מיד את כישוריו כמי

12:24 שעומד בראש קהילה כה גדולה וחשובה. במיוחד גילה רב מוישה את כוחו מול הכמרים צוררי היהודים, שזממו תמיד תחבולות שונות כיצד להרע ליהודים ולא נרתעו משום עלילות בזויות או שקרים. הודות להדרת פניו ולשפע ידיעותיו התחבב רב מוישה לא רק על היהודים, כי אם גם על הגויים. לצורך ענייני המסחר המסועפים שלו וענייני הציבור שעסק בהם היה במגע תמידי עם בכירי הממשל והכמורה, וכולם גילו כלפיו הערכה רבה, ביניהם גם שונאי ישראל. לרגל מסחרו ערך רב מוישה נסיעות תכופות לארצות שונות כגון איטליה, גרמניה, פולין. הנסיעות האלה הרחיבו עוד יותר את ידיעותיו ואת ניסיונו, ומצד שני פרסמו את תהילתו בכל מקום. פגישותיו עם גדולי ישראל בכל מקום, ולהבדיל עם אישים בכירים בממשלים ובציבור הלא יהודי, הביאו לידי כך שבכל מקום יעריכו אותו על ידיעותיו הקדושות ועל חוכמתו. בעיר פוזנא עצמה לא הכירו כל כך את גדלותו של רב מוישה, שכן יחד עם כל ידיעותיו הרבות היה עניו וצנוע מאוד ובעל מידות טובות במידה נדירה. אבל הגיע הזמן שכל העיר פוזנא שמעה בהתפעלות על מוישה ופועלו. היה זה כאשר אחד מבכירי הכמרים החליט לצאת שוב נגד היהודים. הוא היה שונא ישראל גדול, ונוסף לכך ראה את עצמו כבעל עמדה בהיותו מן הקרובים אל האפיפיור ששלט אז ברומא. אולם אמיתו של דבר לא התכוון הכומר הזה כל כך לעצם הפגיעה ביהודים, כי אם לסחיטת כספים. הוא ידע שמיד כאשר מתנפלים על היהודים ומנסים להרע להם, הם נבהלים ומגיעים עם איזשהו תשלום כדי לסתום את פיות השונאים. הכומר הזה גם ידע שבקהילת פוזנא יש קרן מיוחדת למטרת שוחד שונאי ישראל כשהם רוצים לפגוע ביהודים. אבל מה שהכומר הזה לא ידע שמאז שמוישה נעשה ראש

14:44 הקהילה הוא ביטל את הקרן הזאת, ואת הכספים שהיו בה הוא הפנה באישור שבעת טובי העיר למטרה אחרת ללמד מקצוע לילדים יהודים הזקוקים לכך. גם אם הכומר הזה היה יודע על כך, הוא לא היה דואג כל כך, שכן הוא ציפה שכאשר היהודים יקבלו בעיטה הם כבר ישיגו כספים ממקור זה או אחר. כך או כך, מיד כשהגיע לראש הקהילה רב מוישה מידע על מזימה המתקשרת בשם הקהילה שמקורה בכמורה, הוא פנה אל ראש הכמרים בדרישה שיקבל אותו לפגישה יחד עם ראשי הקהילה לשם ליבון עניינים, וביקש לקבוע מועד לראיון. בינתיים נודע בבירור כי הכמרים עומדים לצאת בעלילה גדולה ומוכנה היטב, הכוללת האשמה חריפה נגד היהודים. הפנייה בכתב של רב מוישה אל הכמרים בבקשה לקבוע מועד לקבלת משלחת יהודית הוכיחה להם על שינוי ערכים וזה מאוד הדהים אותם. עד עכשיו היה נוהג שבראש ובראשונה ניתן משהו ליד הפגישה עם נציג היהודים מיד כשנודע על גזירה נגד היהודים, הייתה מתקיימת בחשאי כדי לבצע את העסקה. וכאן מגיע מכתב רשמי מצד ראש הקהילה ובפולנית עסיסית שבו הוא מבקש לקבל משלחת יהודית, כאילו יש מקום לדיונים ובירורים כלשהם בין אנשים שווים. אבל ראש הכמרים שכנע את חבריו לענות לדרישה ולקבוע מועד לפגישה, אלא שהדבר דווקא ייעשה ברעש ובפומביות. בארמון הגדול שליד הקתדרלה העתיקה, במעמד כל הכמרים והאורחים המוזמנים מבני האצולה. ראשית, כדי שהיהודים ידעו שעליהם להתנהג בכבוד הראוי כלפי הכמרים. שנית, כדי להראות לכל העולם את פארה והדרה של הכנסייה יחד עם גודל חסדה שבעצם נכונותה לשמוע את היהודים השפלים. כאשר הגיע המועד הנקוב, הנקוב הגיעו לשערי הארמון רב מוישה ראש הקהילה ועוד שניים מנכבדי הקהילה. הם התקבלו בכבוד הראוי, כאילו כדי להראות

17:07 כי אפילו אל יהודים מתייחסים הכמרים באופן עדין וענייני, והם התבקשו לשבת במקומות מכובדים. אחד הכ-- אחד הכמרים הבכירים פתח ואמר "ודאי ידוע לכם הפשע הגדול שביצעו היהודים נגד הדת הנוצרית. פסלו של אותו איש הוסר ממקומו במרכז העיר והושלך לגל אשפה. שערוריה כזו לא הייתה מעולם בעירנו ואסור לעבור עליה בשתיקה". רב מוישה השיב "אכן שמענו על מה שאירע לאחד הפסלים, ונכון הדבר כי הפסל נהרס ונזרק לאשפה, אבל אף אחד לא יודע שהדבר נעשה על ידי יהודי, ולכן הגענו לכאן כדי לברר על איזה בסיס העלילו שונאי ישראל כי היהודים עשו זאת בשעה שהכל יודעים שיהודים נזהרים מלפגוע בדתות אחרות".