פרק 119 : רבי יוסף יצחק הגאון מוצא את שידוכו בעיר וויטבסק

00:01 נספר היום על השידוך, כיצד השתדך רבי יוסף יצחק העילוי משרי עם דבורה לאה. סיפור מעניין. רבי יחיאל הלפרין, שכבר דיברנו עליו, גדול התורה ממינסק וכל גדולי התורה של מינסק העריכו מאוד את העילוי משרי ששמו הלך לפניו. הקשרים של יוסף יצחק לחסידות באמצעות מדריכו הנסתר רבי משה ניסן נשמרו בשלב זה בסוד. ערכו של רבי יוסף יצחק גדל עד כדי כך שהוא נבחר כאחד משני נציגי ישיבת סמרגון, הישיבה שבה למד במשך כמה שנים לאסיפה של ועד הארצות שעמדה להיערך בלובלין. אסיפה זו הייתה אמורה להתקיים בתקופת היריד שיהיה בלובלין בזמן הקרוב. הנסיעה של רבי יוסף יצחק לשם הייתה בהסכמתו וברכתו הגלויה של רבי יחיאל הלפרין וגם מתוך שאיפתו של רבי משה ניסן הנסתר. בזמן הזה התחיל רבי יוסף יצחק לבצע משימות נכבדות לפי הוראות חשאיות של תנועת החסידים הנסתרים. כאשר חזר רבי יוסף יצחק מהיריד בלובלין למינסק, התפרסם שמו לא רק כגדול בתורה ובמידות, כי אם גם כאישיות ציבורית בעלת מעוף ותבונה ציבורית. כולם במינסק דיברו בשבחו של רבי יוסף יצחק העילוי משרי. הוא בלט גם בגדולתו בתורה וגם בכישרונותיו ותבונתו באסיפה של ועד הארצות. ערכו של רבי יוסף יצחק גדל מאוד בעיני הגאון רבי יחיאל הלפרין ממינסק, והשפעתו במינסק ובסביבתה הלכה וגדלה. ואז, לקראת האסיפה הבאה של ועד הארצות שהתקיימה הפעם ביריד בעיר ויטבסק, נבחר רבי יוסף יצחק לנציג של קהילת מינסק עצמה. באסיפות שהתקיימו בתקופת היריד השתתפו גדולי התורה מכל הקהילות, וזאת כדי לתקן תקנות שהשעה צריכה להן, לברר הלכות, להחליף דעות בדברי תורה. כל קהילה שלחה לשם את טובי למדנים שלה כדי לייצג אותה בכבוד. במיוחד היו חשובים במינסק הקשרים עם קהילת ויטבסק

02:49 שהייתה לה כעין קהילת אחות, אם כי מינסק הייתה נתונה תחת השפעת ישיבת סלוצק, ואילו ויטבסק הייתה נתונה תחת השפעת ישיבת סמרגון. רבי יוסף יצחק, שהיה אז עדיין לא נשוי, לא רצה בתחילה לנסוע לויטבסק, כיוון שהוא חשש מביטול תורה, אבל מדריכו החשאי רבי משה ניסן הנסתר אמר לו בשם הבעל שם טוב שהוא כן צריך לנסוע, בעיקר משום שבוויטבסק הוא ימצא את השידוך שלו. כאשר הגיע מועד הנסיעה, צירף אליו רבי משה ניסן לרבי יוסף יצחק את רבי מלכיאל הנסתר. רבי מלכיאל הוצג כמשרתו האישי של רבי יוסף יצחק. אמנם תפקידו האמיתי היה ללמוד עם רבי יוסף יצחק את תורת הקבלה לפי סדר מסוים שקבע הבעל שם טוב. בעיר ויטבסק חיכתה לרבי יוסף קבלת פנים חמה ולבבית גם כמי ששמו נודע בגאונותו, וגם משום שהוא היה נציג של מינסק, שהייתה מאוד מכובדת בויטבסק, כיוון שהיה עדיין לא נשוי, התחילו להציף, להציף את יוסף יצחק בהצעות נכבדות של שידוכים, והוא דחה את כולם. ואז רבי קדיש, דודה של דבורה היתומה, שבביתו היא התאכסנה. כידוע, אמנם כפי שאנחנו זוכרים, דבורה התפרנסה מיגיע כפיה כתופרת. אז רבי קדיש שמע באחד הימים בבית המדרש הגדול של ויטבסק פלפול חריף מפי רבי יוסף יצחק. במוחו הבזיק רעיון שיוסף יצחק עשוי להיות בן זוג מתאים לאחייניתו היתומה. יחד עם זאת, חשש קדיש להעלות את הרעיון על דל שפתיו. נכון שדבורה היא מיוחסת גדולה, היא בת מעלה בזכות עצמה, אבל איך ניתן לשדך יתומה ענייה לגאון כרבי יוסף יצחק ששמו מצלצל בעולם? כאשר חלף זמן נוסף ולרבי קדיש נודע שרבי יוסף יצחק דחה את כל השידוכים שהוצעו לו, אזר אומץ ושוחח על העניין עם פריידה אשתו.

05:33 יחד עם כך הביע ספקותיו לגבי הסיכויים לקבל הסכמה של העילוי רבי יוסף יצחק על השידוך הזה, ואמר לאשתו פריידה: הרי הציעו לו שידוכים ממשפחותיהם של העשירים הגדולים ביותר, למדנים גדולי תורה. את כולם הוא דחה על הסף. איך הוא יכול שירצה להסכים להתחתן עם דבורה? פריידה אשתו לא הסכימה לדעתו. היא דווקא הביעה סברה שייתכן שזהו דווקא השידוך שנקבע בשמיים. היא הציעה לבעלה לשלוח שדכן לרבי יוסף יצחק. קדיש התלבט וחשש שדבורה תעלב כאשר יוודע לה ששלחו שדכן ליוסף יצחק, ויוסף יצחק דחה את ההצעה. אבל פריידה הציעה שהשליח לשידוכים יהיה אדם קרוב ובעל סוד, כך שגם אם תידחה ההצעה אף אחד לא ידע מכך. קדיש חיפש ומצא יהודי קרוב משפחה שיודע היטב לדבר. הוא בא אל רבי יוסף יצחק וסיפר לו על דבורה, על ייחוסה, על תולדותיה. העילוי משרי רבי יוסף יצחק הרגיש מיד שדבריו של הנסתר בשם הבעל שם טוב על השידוך המצפה לו בויטבסק מכוונים כלפי דבורה, ולכן הביע את הסכמתו. בימי החנוכה נכתבו התנאים ובחודש ניסן התקיימה החתונה. רבי יוסף יצחק סיפר לכלתו על הנסתרים וגילה לה שרבי מלכיאל משרתו הוא גם כן צדיק נסתר. ואז ביקש רבי יוסף יצחק ממלכיאל שיספר לדבורה את כל נושא הנסתרים וכל הפרטים הקשורים בכך. ובינתיים קרה בויטבסק מאורע שזעזע את הקהילה וגם את כל יהודי הסביבה. כלומר, אנחנו נמצאים כאן בתהליך השידוך של רבי יוסף יצחק עם דבורה, וכרגע קורה אירוע ציבורי גדול. מושל ויטבסק הזמין אליו את ראש הקהל זלמן לייב ועוד שלושה מבין שבעת טובי העיר, ושם אותם במאסר. אף אחד לא ידע את סיבת הדבר. גם אף אחד לא ידע מה נעשה עם ארבעת

08:28 העסקנים. בו ביום פשטו חיילים על ביתו של אברהם סגל, העשיר ובעל הצדקה הגדול של וויטבסק. החרימו את כל הכספים וכל המסמכים שמצאו שם. את אברהם עצמו אסרו ולקחו אותו-אותו לבית המושל. הידיעה על המאסרים התפשטה כשמועה בכל העיר. חנוונים מיהרו לנעול את חנויותיהם. בעלי מלאכה העמיקו את עבודתם. כולם התאספו בבתי המדרש מטעם בית הדין של העיר יצאה קריאה שלא לאכול עוד אותו יום, וכולם התאספו לומר תהילים. בני משפחותיהם של האסורים רצו לביתו של המושל כדי לברר מה קרה ליקיריהם, אבל אף אחד לא ענה לשאלותיהם בהתאם להוראה שקיבלו מן המושל. הפקודה הייתה לסלק את כולם בכוח. נשים שהמשיכו לשהות במקום שהן בוכיות ספגו מכות קשות. דבר זה הגביר את המהומה בעיר. מעולם לא נשמע דבר כזה בוויטבסק. סוחרים, בעלי מלאכה, כולם ניסו לברר בחלונות הגבוהים מה קרה, אבל אף אחד לא הצליח. נקראה אסיפה של ראשי הקהילה והוחלט על ביטול מלאכה ומסחר, וגם הוחלט שסוחרים יודעים שיש להם קשרים עם פריצים ישתדלו שהפריצים ירככו את ליבו של המושל. שליח מיוחד נשלח אל החוכר היהודי העשיר זאב וולף בבקשה שיעשה ככל יכולתו להציל את יהודי וויטבסק מצרה. יחד עם כך נשלחה משלחת לבית המושל כדי לברר מדוע נאסרו ראשי הקהל ואברהם סגל ומה נעשה איתם. כאשר הגיעה המשלחת לביתו של המושל, נתקלו בחיילים מזויינים שהכניסו אותם לחדר נעול וציוו להם להישאר שם. החדר היה ריק, אפילו כיסא לשבת לא היה בו. החלונות היו מסורגים. הם היו כלואים. דבר זה הפיל עליהם אימה ופחד. הובן שנרקמת כאן עלילה, אבל אף אחד לא ידע מה הם הפרטים. עמדו איפה כל השליחים האלה עסקנים ידועי שם בחדר נעול ולא ידעו מה

10:49 לעשות. אחד השלוחים, שהיה למדן ישיש ונכבד בשם שלמה אהרון, היה הראשון שהתאושש ומצא מילים של נחמה לחבריו. "הבה" אמר להם "נבטח בהשם, נשוב בתשובה שלמה, נקרא אל השם ובוודאי יצילנו מכל פגע". כדי לחזק את ביטחונם של השלוחים הצעירים, סיפר להם מעשה שהיה באותה עיר בוויטבסק לפני תשעים שנה. בימי צעירותו של סבו, הגאון נתן דוד, ריכזו יהודי וויטבסק מאמץ רב לבנות בית כנסת גדול במרכז העיר. לא היה קל להשיג רישיון מהמושל של העיר בשם סמיון מנגורקה[?], והיה צורך לשחד אותו לשם כך. אמנם בסופו של דבר הצליחו לבנות את בית הכנסת, ולשמחתם של יהודי וויטבסק לא היה גבול. חלפו כמה שנים ובינתיים התמנה כראש הקהל גבריאל חיים, אביו של אותו שלמה אהרון שמספר כרגע את הסיפור, ובאחד מימי ראש השנה, כאשר כל היהודים מתאספים בבית הכנסת לתפילה, הופיע רץ מטעם המושל ובידו פקודה לפיה על ראש הקהל ושבעת טובי העיר להתייצב מיד לפניו. כאשר הגיעו אל המושל הבחינו מיד שהוא שרוי בכעס, והוא הודיע להם כי תוך ימים ספורים יוציא צו לסגירת כל בתי הכנסת ובתי המדרש בוויטבסק, לגירוש כל יהודי העיר והחרמת רבע מנכסיהם לאוצר המלוכה. יחד עם ההודעה הזאת הוא אסר את כל ראשי הקהל בתוך ראש השנה וגם לא רצה להסביר מה מדובר. כאשר נודעו הדברים בקרב יהודי העיר פרצה מהומה. שמחת ראש השנה הופרעה לחלוטין ובעיר היה-- הייתה תהוניה ועוניה. מיד לאחר ימי ראש השנה נקבעה שורה של תעניות. יהודי העיר נקראו לבוא אל הרבנים ולספר על תיקון חטאים נסתרים כדי למצוא להם תיקון. אנשים מיהרו לבדוק את התפילין, את המזוזות, את הציציות. המגיד הישיש גדליה זלמן סגי נהור השמיע דברי כיבושים ותוכחה

13:20 ללא הרף וקרא לעשות תשובה. אנשי החברה קדישא הסתובבו על פני העיר עם קופות צדקה והכריזו צדקה תציל ממוות. ביום הרביעי למאסר פקד המושל להביא אליו מבית הכלא את ראש הקהל, ויחד הזמין את ראשי הכמרים בעיר. הובן שהמשפט עומד להיערך מיד. הבהלה בעיר גברה. יהודים רצו לבתי המדרש לומר תהילים. יהודים אחרים מיהרו לבית העלמין להתפלל על קברי הצדיקים. כאשר הובאו האסירים לבית המושל היו במקום מספר רב של חיילים מזויינים. המושל ישב על במה כשלידו הכומר, כמי שיושבים על כס המשפט. גבריאל חיים, שהיה אז ראש הקהל, שידע היטב את השפה הפולנית, פתח בנאום שבו הצהיר על חפותם מפשע של האסירים ולמעשה של כל יהודי העיר. הוא דרש תוך כדי כך הסבר מדוע היו התנכלויות. מצד שני הכריז כי אם משום מה רוצים להעניש אותם על איזה שהם חטאים שהם לא חטאו, מוטב שראשי הקהל לבד ירצו את העונש והעדה כולה לא תיפגע. תשובתו של המושל הייתה הפתעה מרעישה. המושל אמר כך, "מטעמים שונים אינני יכול להסביר לכם מדוע נאסרתם. יחד עם זאת הזמנתי אתכם כדי לומר לכם שאתם נקיים מכל אשמה, אתם וכל בני הקהילה. ויחד עם זה, מכיוון שגרמתי לכם צער, אני משחרר אתכם מתשלום חלק ממיסי הגולגולת. עכשיו חיזרו לביתכם בליווי משמר כבוד של חיילים ולהקת מנגנים". פקיד רכוב על סוס יצא בראש שיירת הכבוד, מאחוריו שלושה פרשים, אחריהם ראשי הקהל המשוחררים, כשמאחוריהם קבוצת חיילים. צערם של בני העיר וויטבסק הפך לשמחה גדולה. כולם חשבו שכל המהומה באה כדי לעורר את היהודים לתשובה, ומיד כשעשו את הנדרש התבטלה הגזירה. את כל הסיפור הזה מספר שלמה אהרון לראשי קהילת וויטבסק של ימינו, שגם הם נמצאים כרגע

15:53 במאסר. אחד מהשליחים העצורים שקראו לו עזריאל יעקב, אמר שגם הוא שמע את הסיפור שסיפר שלמה אהרון ויש לו להוסיף על כך פרטים מאוד מעניינים. הסביר עזריאל יעקב, התברר שכל עניין מאסרם של ראשי הקהל בא כתוצאה מהתערבות בין המושל לבין ראש הכמרים של העיר. המושל אמר כלפי ראש הכמרים כי היהודים קשורים לאמונתם יותר מאשר עובדי הנוצרים קשורים לאמונתם שלהם, ולדעתו של המושל אשמים בכך הכמרים. על כך השיב הכומר כי כל אמונתם של היהודים אינה אלא חיצונית ושטחית, ואמר רק יהיו שרויים בצרה וכל אמונתם תתנדף, שכן הם יכעסו על הקדוש ברוך הוא שלא עוזר להם. סוכם ביניהם להטיל פחד על היהודים. המושל הוציא את גזרותיו, אסר את ראשי הקהל. במשך הזמן התהלכו שליחי חרש מטעם המושל והכומר בין היהודים והקבוץ המתרחש. התברר שבניגוד לטענתו של הכומר, חיזקו היהודים את התנהגותם לפי התורה והרבו בתפילה, ולכן ניצח המושל ובישר להם על ביטול הגזרה. השלוחים האלה, שעצורים כרגע בבית המושל בוויטבסק, התחילו לקוות שגם המקרה שלהם יסתיים בצורה דומה למאורע המסופר. אמנם בינתיים הם נמצאים בחדר נעול. לאחר זמן מה נפתחה הדלת ופקיד הודיע לשלוחים שהוא יוליך אותם אל המושל. אמנם יהיה עליהם להמתין עד שיסיים את רחיצת והאכלת כלבו האהוב. בכך התכוון המושל לדכא את היהודים ולהוכיח להם כי הכלב חשוב בעיניו יותר מנציגי היהודים. אנשי המשלחת הלכו ברוח נכאה אחרי הפקיד אל החדר שבו היה עליהם להמתין לתורם להיכנס אל המושל. כעבור זמן ממושך יצא הפקיד ואמר להם כי עליהם להתכונן לקבלת פני המושל כראוי. כעבור זמן נוסף נפתחה הדלת שנית ובפתח נראה הכלב ומאחוריו המושל כאשר שוט בידו. המושל אמר לכלבו: אוי, שוט ינחה אל האנשים

18:19 וקח מהם את התזכיר ומסור אותו אל הפקיד. אל הפקיד קרא הבוער[?], למה ארץ עולם? השלוחים אמרו שבקשתם היחידה היא לדעת מדוע נאסרו ראשי הקהילה. המושל התרגז ואמר. הודיע על אשמתם לאחר שישבו במאסר זמן ממושך וגם הודיע באיזו דרך הם יכולים לפדות את עצמם. אשר לאברהם סגל יכול אני לומר שמצפה לו עונש כבד. מיד עם סיימו את דבריו פקד על היהודים לעזוב את המקום. הם עזבו את המקום מדוכאים מכישלון שליחותם. הם לא הצליחו לברר שום דבר על החטא ועל הגורל של ראשי הקהל האסורים. גם הניסיונות לברר בדרכים אחרות פרטים על האסירים לא הצליחו. הפריצים שדרכם קיוו לוודא את הפרטים הדרושים היו באותה שעה עסוקים בציד ביערות וילייקה שעל יד העיר וילנה. החוכר זאב וולף, שהיה ידוע גם בשם עטינגר, ניסה לנצל את קשרי בעלי האחוזות הקטנות, ובעלי האחוזות הקטנות הודיעו לו שלא רוצים להתערב בעניין הזה ולכן ליהודים לא נותר שום דרך מאשר להמשיך בתפילה ובתענית. הרבנים הכריזו על תענית ציבור ביום מסוים, חובה על גברים ונשים, נערים וזקנים. ואז, באותו יום בא מלכיאל הנסתר אל יוסף יצחק העילוי משירי[?] והודיע לו כי אל החסידים הנסתרים מוויטבסק הגיע שליח מיוחד של הבעל שם טוב. הבעל שם טוב ציווה שהם יצומו שלושה ימים רצופים ויעוררו בדרכים שונות את הציבור היהודי לבטוח בקדוש ברוך הוא. השליח שהגיע מהבעל שם טוב היה הצדיק הידוע רבי כהט[?], והוא הודיע להם הודעה מפתיעה בשם הבעל שם טוב. הבעל שם טוב אמר שבעוד עשרה ימים תבוא הישועה לוויטבסק והאבל יהפך לשמחה. יחד עם זה הבעל שם טוב הורה שהידיעה הזאת תישאר כסודם של יחידי סגולה. רבי כהט[?], שליחו של הבעל שם

20:51 טוב, עזב בו ביום את וויטבסק והחסידים הנסתרים התחילו בצום שלושת הימים לפי הוראתו של הבעל שם טוב.