פרק 117 : למדנותה של רחל מתגלה לבעלה שניאור זלמן

00:01 בקשר לסיפור חיים שמספרת רחל לבתה דבורה לאה והעובדה שרחל הייתה למדנית גדולה מאוד, אבל בעלה שניאור זלמן בכלל לא ידע שהיא יודעת ללמוד כי אצלו בנות לא, לא היו צריכות ללמוד. אז הוא מתחתן איתה ולא יודע בכלל שהיא למדנית גדולה, והיא כמובן מצניעה את העובדה הזו כדי לא להרגיז אותו. וכאן אנחנו מגיעים לסיפור מאוד מעניין. כאמור הקפיד רבי ברוך הבטלן שלא יוודע דבר למדנותה של רחל בתו עד כדי כך שגם רבי שניאור זלמן, בעלה לא ידע כאשר התחתנה איתו על היקף ידיעותיה, ובמיוחד היא נזהרה מזה כשהתברר לה שבעלה נמנה על הסוברים שאישה לא צריכה ללמוד תורה. בעיר פוזנא היה מנהג זה נהוג על פי שבלי הלקט. לא לצאת בשבת במקום שאין עירוב בכפפות על הידיים, אלא אם כן הן תפורות לשרוול הבגד. בתוך העיר פוזנא היה עירוב ומובן ששם יצאו בכפפות לא מחוברות. אירע פעם, תקופה קצרה אחרי נישואיה של רחל לשניאור זלמן, שכל המשפחה חזרה בשבת מבית הכנסת אל הבית. בראש צעדו הגברים רבי ברוך הבטלן, בנו בנימין, חתנו רבי שניאור זלמן. אחריהם הלכו הנשים ובתוכן רחל. ידי הנשים היו נתונות בכפפות לא מחוברות. בנימין נשא תחת זרועותיו ספרים ולפתע בא לקראתם שמש הקהל בריצה והודיע שהעירוב נקרע. השתררה מבוכה. מה לעשות עם הכפפות? מה לעשות עם הספרים? הגברים התחילו להתפלפל בבירור ההלכה על פי ידיעותיהם בגמרא ומפרשיה, כאשר לא הגיעו למסקנה ברורה, אמר רבי ברוך הבטלן, אנחנו עסוקים יותר מדי בלימוד הגמרא ומפרשיה ומזניחים את לימוד ההלכה הברורה בספרי הפוסקים, כך שכאשר מתעוררת שאלה בהלכה למעשה אנחנו במבוכה. כאשר אמר את הדברים פנה אל בתו רחל, נו, רחל, את הרי בקיאה בשולחן ערוך.

02:49 אמרי נא אפוא מה עלינו לעשות? רבי שניאור זלמן פקח עיניו בתמיהה. הוא לא האמין למשמע אוזניו. במחשבה שנייה חשב שחותנו חומד לו לצון. רחל הסמיקה. ידעה היטב שבעלה יופתע מאוד שיווכח בלמדנותה וחששה שמא הדבר יהיה שלא לרצונו. יחד עם זה, אביה עומד ומצפה למוצא פיה. לא הייתה לרחל ברירה. היא חזרה בבהירות את כל פרטי ההלכות הנוגעות למעשה. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רס"ו וסימן ש"ג. כפי שהרמ"א מבאר. כל הקבוצה נהגה כפי שפסקה רחל. כאשר הגיעו הביתה מיהרו רבי שניאור זלמן ובנימין לעיין בשולחן ערוך ונוכחו לדעת שהצדק עם רחל. רבי שניאור זלמן העיר בנימה של קפידה כלשהי, חז"ל אומרים אשת חבר כחבר, אבל כאן לפנינו מקרה של אשת חבר שהיא בעצמה חבר, כך שאין הדבר תלוי בבעלה. אבל על כך השיב רבי ברוך הבטלן בחיוך ואמר, "התלמוד הירושלמי אומר שגם אשת ליסטים היא כליסטים. הברירה נשארת תמיד ביד הבעל אם תהיה אשתו אשת חבר או אשת ליסטים." רבי שניאור זלמן השלים במשך הזמן עם למדנותה של אשתו שהתבררה לו יותר ויותר, והערכ-- הא-הערכתו אליה גדלה מאוד כאשר הוא נוכח לדעת שכתוצאה מלמדנותה גדלה צדקנותה ומידת יראת השמיים שלה ולא להיפך חס ושלום. מאוחר יותר התברר לרבי שניאור זלמן שגם ביתו דבורה לאה הספיקה לרכוש ידיעות רבות מאמה ובמשך הזמן כמעט הגיעה לדרגת למדנות אמה. אבל הדבר כבר לא הרגיז אותו, אלא אדרבה הסב לו קורת רוח. למעשה רבי שניאור זלמן, שהוא בעצם סבו של רבי שניאור זלמן שייסד את חסידות חב"ד ואשתו רחל המלומדת הגדולה, ייצגו למעשה שני עולמות שונים ביהדות, שתי שיטות ביהדות שהיו באותו זמן. והשוני שבין רבי שניאור זלמן לבין רחל

05:44 אשתו הועתק אצל שני ילדיהם, בתם דבורה לאה ובנם ברוך. ברוך ודבורה לאה היו שונים זה מזו לא רק בגיל, כי אם גם באופי. דבורה לאה הייתה בעלת רגש, מעורבת עם הבריות ונוח לבריות, מתעניינת במצב משפחות השכנים, נכונה תמיד לעזור ולסייע. אחיה ברוך היה עצור, מופנם, מכונס, פורש מן החברה ומתבודד. דבורה לאה הייתה דומה לאימה רחל, ברוך היה דומה לאביו רבי שניאור זלמן. דבורה לאה, כזכור, הייתה כרוכה אחר אימה לא רק בגלל יחסי ההבנה ההדדית המופלגת שהתפתחו ביניהן, אלא גם משום שהבת דבורה לאה למדה תורה מפי אימה למדנית. דבורה לאה למדה בחשק רב, אם כי היו לה קשיים מסוימים. אלה נבעו משאלות וקושיות בלימוד שהתעוררו אצלה, שלא תמיד יכלה להלאות בהן את אימה. את אביה, כמובן לא יכולה הייתה לשאול שכן יחסו ללימודי הבת לא איפשרו את הדבר. לכאורה, לכאורה יכולה הייתה דבורה לאה להציע את ספקותיה לפני ברוך אחיה, שלמרות גילו הצעיר כבר נודע בכישרונותיו וידיעותיו הרבות. אמנם ברוך התייחס אל אחותו בקרירות ובהסתייגות, כאילו בכלל לא הייתה שייכת למשפחתו. כמובן שדבר זה הכאיב מאוד לדבורה לאה. האם רחל ידעה על יחסו המסויג והמנוכר של ברוך אל אחותו והדבר גרם לה עוגמת נפש? פעמים רבות היה בדעתה לדבר על כך עם ברוך ולספר לו את מה שסיפרה לדבורה לאה. היא חשבה שהמסורת המשפחתית תשפיע על ברוך, כפי שהדבר השפיע על אחותו. אבל ברוך היה אז עדיין צעיר מדי בשביל כך, ובנוסף לכך גילה ביטויי התרחקות אפילו כלפי אמו, כך שהיא לא חשה די אומץ בנפשה כדי לפתוח איתו בשיחה גלויה ולבבית. רחל דחתה את הדבר מיום ליום עד שהיה מאוחר מדי. רחל חשה חולשה שהלכה

08:14 וגברה עד שביום מסוים נפלה למשכב שממנו לא קמה עוד. כאשר היא הרגישה רחל ששעותיה ספורות ביקשה מדבורה לאה וברוך להגיע אליה. הניחה את ידיה על ראשיהם ובירכה אותם. כפי הנראה היה לה הרבה מה לומר ברגעיה האחרונים, אבל לא היה לה כוח לזה. היא רק הספיקה לומר וידוי ושמע ישראל ונפחה את נשמתה. דבורה לאה פרצה בבכי תמרורים. שכנים באו במרוצה. גם רבי שניאור זלמן בא, התפרץ לבכי. ברוך עמד נבוך, עיניו יבשות. מאוחר יותר, לאחר שהורידו את אימו ממיטתה והשכיבו על הארץ וקולות יללה מילאו את הבית... בכה הבכי גם ממעמקי לבו. הוא התחיל לזעוק, "מרה, אל תגעו באמי! דבורה לאה, אייך?" והתעלף. לאחר פטירתה של האמא התחילה דבורה לאה לנהל את משק הבית, כשבכך היא מסיחה את דעתה מהאבל. היא הייתה אז בת שש עשרה שנה והשקיעה את כל מרצה ולאת נפשה לשרת במסירות את אביה ואת אחיה, שהמשיך להתייחס אליה בקרירות רבה. האבא, שניאור זלמן, היה חלש מאוד, שוב לא היה בכוחו להמשיך בעבודת המלמדות. הוא ניסה להתפרנס מעזרה לתלמיד חכם מסוים בויטבסק בעריכת כתביו. דבורה לאה החליטה לעצמה שהיא תהיה מפרנסת הבית. היא ידעה היטב את אומנות התפירה והתחילה לקבל עבודות תפירה, ובכך השיגה את מחיית הבית, ותוך כדי כך היא ממשיכה בעבודות הבית, כמובן. רבי שניאור זלמן לא הספיק לחיות זמן רב אחרי כן. מיום ליום עזבו כוחותיו יותר ויותר עד שנפטר. לפני פטירתו הזהיר את ילדיו כי עליהם להתנהג כראוי לצאצאי משפחתם רבת היחס. מצידה הייתה דבורה לאה מוכנה להמשיך ולשאת בעול אחזקת הבית וגם לפרנס את אחיה כדי שיוכל לעסוק בתורה. גם ללמוד קצת תורה. אבל לברוך היו תוכניות משלו והוא נעלם מויטבסק. אנחנו כבר יודעים את נדודיו

10:48 של ברוך לדוברובנה ולליוזנה ולמקומות נוספים. דבורה לאה נשארה לבדה. הסבא רבי מוישה מפוזנה, כפי שאנחנו זוכרים, גר אז בעיר מינסק ורצה שהנכדה דבורה לאה תעבור אליו, אבל דבורה לאה סירבה לעזוב את ויטבסק משום שבה ב-ויטבסק נמצאו קברי הוריה. קברים אלה הפכו לחלק מחייה שלה. דחופות בקרה בבית העלמין כדי לשפוך את ליבה על קברי הוריה, ונהגה לספר את הכול להוריה כאילו היו בחיים. בגלל זה העדיפה דבורה לאה להישאר ב-בעיר ויטבסק ועברה לגור בבית דודה רבי קדיש. היא הצטנעה עם דודה ודודתה שתמשיך לעבוד בתפירה ותכסה על ידי כך את הוצאות אחזקתה בבית. דודה ודודתה של דבורה לאה החזיקו אותה במסירות רבה, ויום אחד בא אליה דודה קדיש, כשבפי הצעה לשידוך עבורה, העילוי הצעיר רבי יוסף יצחק מיצ'רי[?]. הסיפור הזה אנחנו זוכרים, כן, על רבי יוסף יצחק מיצ'רי[?], וטרם הביעה את הסכמתה לשידוך הלכה דבורה לאה לבית העלמין והודיעה להוריה על ההצעה. היא התפללה שאם השידוך המוצע הוא אכן זיווגה המתאים שיהיה בהצלחה. לאחר מכן קיימה שיחה עם החתן המיועד וסיפרה לו את כל הידוע לה על משפחתה. היא גם ציינה לפניו שהיא רואה את עצמה כמי שנמנית על ההולכים בדרך הקבלה והחסידות. רבי יוסף יצחק הקשיב לה בעניין רב ובסיימה את דבריה החל הוא לספר לה על ייחוס משפחתו שלו ואמר לה שגם הוא הולך בדרך החסידות כפי השיטה החדשה שמלמד אותה רבי ישראל בעל שם טוב. רבי יוסף יצחק סיפר לדבורה לאה כי אחד מתלמידי הבעל שם טוב גילה לו על קיומה של דרך החסידות והדריך אותו בכך, ולאחר מכן גילה יוסף יצחק להפתעתה ולקורת רוחה של דבורה לאה שהבעל שם טוב בעצמו הורה לו באמצעות אותו תלמיד לחפש את

13:26 שידוכו בויטבסק וציין שמדובר ביתומה מאב ואם. כאשר שמעה דבורה לאה על כך שוב לא היה ספק כי זהו השידוך הנכון עבורה, ואז הלכו שניהם לבית העלמין ובין שני קברי הורי דבורה לאה הסכימו ביניהם בסוד על התנאים הבאים. ראשית שרבי יוסף יצחק יקבע לאחר הנישואין שיעור תורה עם דבורה לאה פעמיים שלוש בשבוע. שנית, שדבורה לאה תמשיך לעסוק בתפירה ותשא בכך את עול הפרנסה. שלישית, ששניהם יהיו שותפים שווים בכל הזכויות של התורה והמצוות של שניהם. רביעית, שדבר לימוד התורה שלה יישמר בסוד. חמישית, שביתם יתנהג על פי דרך החסידות כפי הוראות הבעל שם טוב. ושישית, שהקשר שלהם לחסידות יישמר בסוד עד שתגיע השעה לגלות את הדבר. שביעית, שיחנכו ויגדלו את ילדיהם בדרך החסידות. ושמינית, שאם יולדו להם בנות ילמדו איתן תורה. ותשיעית, שמעשר מהכנסותיהם יחולק לצדקה. לאחר החתונה התמנה רבי יוסף יצחק לראש ישיבה בויטבסק. דבורה לאה הייתה מאושרת, אבל הציק לה דבר אחד, היא לא ידעה להיכן נעלם אחיה ברוך.