פרק 116 : רחל מספרת לבתה דבורה על חינוכה

00:01 רחל, בתו של ברוך בטלן, אשתו של שניאור זלמן, הבן של רבי מוישה, ממשיכה לספר לבתה על תולדות המשפחה. רחל מצטיינת מאוד בנאמנות העקבית לדרך של אביה רבי ברוך בטלן, בהיותו מתלמידיו של הבעל שם רבי יואל מזאמושטש, ולכן היה קשור עם הצדיקים הנסתרים ועם המקובלים של אותה התקופה. וכאשר התחילה לספר לדבורה'לה בתה, העבירה לה גם חוויות וזיכרונות מילדותה. אמא של רחל, אשתו של רבי ברוך בטלן, הייתה אישה מיוחדת במינה, למדנית וצדקנית גדולה. היה לה חלק נחמד בעיצוב והחינוך כמובן של בתה רחל. היא החדירה בילדיה ממש מלידה את האהבה ליהדות והשפעתה של האמא על רחל הייתה גדולה מאוד. זהירות מיוחדת הנהיגה בעניין של נטילת ידיים בשחרית. עוד לפני שמלאו לתינוק חודש ימים כבר נטלו לו ידיים בכל זמן שהקיץ משנתו, בלילה או ביום. במשך הלילה החזיקה כמובן האמא ליד מיטתה כלי מים, וכשהייתה צריכה להניק את התינוק נטלה את ידיה לסירוגין ואחר כך את ידי התינוק, ורק אז הניקה אותו. הזהירות המודגשת הזאת בנטילת ידיים לאחר השינה הייתה לפי הוראתו של הצדיק רבי יואל בעל שם מזאמושטש, שאמר שהדבר נוגע לא רק לקיום ההלכה, כי אם גם לבריאות של הילד. פעמיים ביום היו גם אבא וגם האמא מקרבים את הילד משחר ילדותו אל המזוזה כדי לנשקה, פעם בבוקר עם הקיצו משנתו ופעם בערב לפני השינה. שם משפחתו של רבי ברוך בטלן היה פורטוגלי, מכיוון שהיה מצאצאי מגורשי פורטוגל. הכינוי בטלן היה כינוי לשבח שהודבק לו, וזמן רב סברה רחל בתו שזהו שם משפחתה. ממשיכה רחל ומספרת לבתה דבורה'לה, כשהתחלתי לדבר לימדה אותנו אמא לומר בכל בוקר מודה אני, שמע ישראל, ברוך שם, תורה ציווה. וכאשר נהייתי לבת

02:53 שלוש כבר ידעתי את הברכות של ברכות הנהנים. הייתי נוטלת את ידיי לסעודה, מברכת על הנטילה ומברכת על המוציא, על הלחם ובסוף הסעודה ברכת בריך רחמנא. כשהגעתי לגיל ארבע ואחי היה פחות מבן שלוש, לימדתי את אחי את הברכות וגם הוריתי לו את קריאת אותיות האלף בית עם הנקודות קמץ אל"ף, הו וכן כולם. אבי, אומרת רחל, היה כלול במעלות: למדן מופלג, חכם גדול, מתון ובעל מזג טוב ולכל לראש הצנע לכת ועניו מעין כמוהו. מעולם לא מצא מישהו את אבא לומד מכיוון שהיה סגור בחדרו ושם לילות קיימים בלימוד התורה. אבל כאשר דפק מישהו על פתח דלתו היה סוגר את הספר, מעמיד את הספר בארון הספרים, ולאחר מכן היה פותח את הדלת ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות. מעולם לא ראיתי את אבא מתווכח עם מישהו, באיזה עניין בלימוד כדי להראות לו שהוא יודע יותר טוב. אבא אהב לשמוע חידושי תורה של אחרים, אבל את החידושים שלו שנשארו אחריו מאות גיליונות כתובים לא גילה, אלא רק לעיתים נדירות ובקיצור נמרץ. אבא היה רגיל לומר את מאמרו של חכם קדמון שאמר טובה הפרישות עם הבריות והבדידות בתוך בני אדם. זה אומר שהאדם הישר יתחזק ללכת בשביל האמצעי שהוא שביל הזהב. הוא לא יהיה פרוש מבני אדם ומתבודד, גם לא יהיה צוהל ומאבד את זמנו בשיחות בטלות בהיותו עם הבריות ובין בני אדם יתעניין בכל הדרוש, אבל יחד עם זה יהיה פרוש ומתבודד. המאמר הזה של הפרישות עם הבריות והבדידות בתוך בני אדם היה יסוד מוסד באורחות חיי אבי, אומרת רחל. בקטנותי וגם בנערותי לא הבנתי זאת, אבל כשגדלתי יותר הבנתי את הדבר וראיתי אשר גם מראה פני אבא ותנועותיו מראה

05:42 לדעת אשר גם בהיותו עם הבריות ובין בני אדם היה פרוש ומתבודד. פניו המאירות החמלה הנסוכה עליהם, בת הצחוק הטבעי המרחף על שפתיו, עיניו השחורות והעמוקות נתנו לו הדרת חן מיוחדת, וגם הרעיפו את אין הרואה אותו. אבא סיפר שכאשר היה בן עשר עסק בגמילות חסדים כיוון שהוריו נתנו לו סכום כסף והוא היה מלווה כסף לבעלי מסחר עניים. וכאשר חזר מהישיבה הוא בא בברית האירוסין, והפריש מעשר מהנדוניה שנתנו לו. הפריש חלק ידוע לקופה של גמילות חסדים, ולאחרי נישואיו עם אמי ייסד לו קופת גמילות חסדים פרטית שהיה מלווה לסוחרים בלי שום הטבה. עד שעמדתי סיפר לי אבי על בוריה של מצוות גמילות חסדים בגופו נוסף על ממונו לטרוח בשביל טובת הזולת. אהוב היה אבא לכל, בלי הבדל מעמד ומצב עם גדולי תורה או המונים, עשירים או עניים, כולם כאחד היו אוהבים את אבא ומהדרים בכבודו. גם המתנגדים לחוכמת הקבלה, המתנגדים לדרכם של הצדיקים הנסתרים, שכפי שידעת הרי מהסיפורים הקודמים, שאבא היה תלמיד ותיק של הצדיק רבי יואל בעל שם מזאמושטש ומהעוסקים בלימוד תורת הקבלה, ומחבב את הצדיקים הנסתרים, וגם מחזיק אותם מבחינה כלכלית. גם המתנגדים כיבדו את אבא מאוד, ואנשי העיר כינו את אבא בשם רבי ברוך בטלן. כאשר הייתי ילדה שמעתי שקוראים לאבא רבי ברוך בטלן. לי קראו רחל, ביתו של רבי ברוך בטלן, ולאחי קראו בנימין, בנו של רבי ברוך בטלן. ולכן חשבתי בתום לבבי שבטלן הוא כינוי משפחתנו, כמו שקראו את חברותיי הילדות בשם ברנדייס, קלובר, שפר. היה לנו קרוב רחוק של אמי שהיה איש צוהל וגם אהב להכעיסני. פעם היה קורא אותי בשם רחל'ה, הילדה שבקטנות. פעם היה קורא לי בשם כבוד וגדולה הגברת

08:19 רחל פורטוגלי, ואני הייתי בורחת ממנו. פעם הכעיס אותי מאוד וקרא אותי בשם רחל פורטוגלי. פעם ושתיים ושלוש. בכיתי מקירות ליבי. כאשר שמע אבא את בכייתי, יצא מחדרו ושאל אותי למה אני בוכה. אמרתי לו ששמעון אריה מכעיס אותי וקורא לי בשם רחל פורטוגלי. הרי בטלן הוא שם משפחתנו. ולמה הוא מכנה אותי בשם אחר? הרי בתך אני. ואם שמך רבי ברוך בטלן, הנה גם שמי רחל בטלן. אבא הרגיע אותי ולא אמר לי מאומה. רק צחוק קל עבר על שפתיו. כשגדלתי מעט נודע לי שכינוי משפחתנו באמת הוא פורטוגלי. הכינוי בטלן הוא אשר אנשי העיר כינו את אבא בשם בטלן, והוא אות כבוד למו, אשר מגודל עוצם מעלותיו הנשגבות, כולם הלמדנים והגבירים כולם מתבטלים לפניו. אבא, אמרה רחל, לא עשה דבר, לא בעסקיו, לא באורחות חייו והנהגת ביתו, מבלי ששאל את עצת מורו הצדיק רבי יואל בעל שם מזאמושטש. אמא, שאלה דבורה לאה, את הזהרת אותי שאם לא אבין איזה דבר מאשר תספרי לי לשאול אותך תכף ומיד ולא לדחות. והנה זה כמה פעמים הזכרת בסיפורייך את הצדיק רבי יואל, בעל שם מזאמושטש. מהו התואר הזה בעל שם? האם הוא תואר כללי כמו כינוי משפחה או תואר פרטי שרק האיש הזה נקרא כך? התואר בעל שם, השיבה רחל, הוא תואר כפול, גם כללי וגם פרטי. כל דבר שהוא מיוחד במינו או בבני גילו מתואר בתואר בעל שם. ראינו שישנה משנה מפורשת במסכת פאה. כל זית שיש לו שם זיתים בשדה, כלומר שהאילן ההוא הוא מופלא משאר האילנות. יכול להיות שהוא עושה יותר זיתים מהאילנות האחרים, או שהזיתים שלו מלאים בשמן יותר משאר הזיתים, או שמקום עמידתו הוא מקום מובחר.

11:02 על ידי הסיבות האלו והדומה להן יש לאילן הזה שם מפורסם, וכן הוא בכל דבר מארבעת הסוגים של דומם או צומח או חי או מדבר שיש לו איזה יתרון על הסביבה שלו. הנה היתרון הזה עושה לו פרסום והוא נקרא בעל שם. זהו כינוי כללי לכל דבר מארבעת הסוגים. אבל הצדיק רבי יואל נקרא בעל שם מעוד סיבה. נוסף על סיבת וטעם הפרסום של יתרונו לגבי שאר בני אדם, לפי שהיה בקי בתורת הקבלה ובחוכמת תורתו זאת היה עושה מופתים כמו שסיפרתי לך על גירוש הלא טובים, רפואת החולים, ולכן נקרא בעל שם. הקדוש ברוך הוא אדון העולם. יש לו כמה שמות, מהם שבעה שמות הגלויים לנו, ואנו מזכירים אותם בנוסח תפילותינו ובקשותינו. פעם אנחנו קוראים לאבינו שבשמיים בשם אחד. פעם אנחנו קוראים לו בשם נוסף, כפי אשר קבעו לנו אנשי כנסת הגדולה, שהם ידעו על פי הקבלה את טעמי השמות. כל שם ושם פועל בעולם פעולה מיוחדת וצריכים לדעת בכל שם ושם את אופן פעולתו ואת אופן קריאתו במבטא המותר. הצדיק רבי יואל יודע את תארי השמות, קריאתם ופעולתם ולכן הוא נקרא בעל שם. הוא יודע לכוון בשמותיו של הקדוש ברוך הוא ולפעול על ידי כך מופתים. "האם גם אביך רבי ברוך בטלן," שאלה דבורה לאה, "עשה מופתים? מכיוון שהיה תלמיד ותיק של רבי יואל בעל שם, הרי בוודאי גם הוא ידע את השמות, ויכול לעשות מופתים כמוהו." "בוודאי." השיבה רחל, "גם אבא ידע איזה שמות כפי שהם כתובים בספרי הקבלה, אבל בוודאי גם לא השתמש בהם לעשות מופתים, כי השימוש בשמותיו של הקדוש ברוך הוא ניתן רק למי שניתנה לו רשות או שניצטווה מבית דין הגדול שבשמיים, וגם

13:38 הוא, מי שניתנה לו רשות מבית דין הגדול שבשמיים לא רשאי להשתמש בזה לצרכיו הפרטיים, אלא רק לטובת הרבים ולקידוש שם שמיים." הלימוד הזה בביאור עניין בעל שם ושמותיו של הקדוש ברוך הוא עשה רושם גדול על דבורה לאה, שמעולם לא שמעה על דבר הזה, ואף כי זה כמה שנים שהיא מתפללת, ובתפילה היא מזכירה את שם הקדוש ברוך הוא בכינויים שונים, אבל היא לא שמה לב לזה, כי כן שמעה כמה פעמים אודות בית דין הגדול של מעלה, אבל העניין לא היה ברור לכל סורק עד היום. יחד עם זה נשארו כמה דברים בלתי ברורים והיא הניחה אותם לזמן אחר. אבל דבר אחד לא רצתה לדחות ושאלה את אמא. "את אמרת לי אמא, שהקדוש ברוך הוא פועל את הפעולות על ידי קריאת שמותיו ומבטא-- ומבטא קריאת השמות הוא רק לאותם מיוחדים היודעים את מבטאם. ואם כן, מה העניין שכולם מתפללים ואומרים את שמותיו של הקדוש ברוך הוא, אבל הם לא יודעים לכוון בשמות?" "שאלה גדולה שאלת, בתי," אמרה הרבנית, "והשאלה הזו מראה לי שאת בהחלט מבינה את מה שאני מ-מסבירה לך, ואת גם מקיימת מה שהוריתי לך, שתשאלי כל דבר. דעי לך בתי כי אין לך מעולה מן האמונה הפשוטה בבורא ברוך הוא, ואין לך משובח יותר מתום הלב. האמונה הפשוטה בתום לב בכל אחד שהוא הבורא, הוא המנהיג את עולמו בחסד ואת בריותיו ברחמים, זהו עניינו המרכזי של כל יהודי, ומכיוון שיהודי מתפלל בתום לב לאבינו שבשמיים, הנה תפילתו נשמעת גם אם הוא לא יודע לכוון בשם, והתפילה שלו מספיקה כדי לתת לו את הדרוש לו במחיה וכלכלת גופו ומזונות נפשו. רק דברים היוצאים מגדר הרגיל באים על

15:59 ידי קריאה בשם בכוונה על ידי הצדיקים. אספר לך משל שיסביר את הדבר. אבא נותן את המזון לילדיו. הילד לא צריך לבקש. אבא הוא לא אומר אבא פרנסני או אבא אכלימני. אבל כשיש לילד בקשה מיוחדת, אז הוא צריך לשדל את אביו לקרוא לו בכמה שמות, להתחנן עד אשר האב ממלא את בקשתו. לפעמים בגלל סיבה מן הסיבות האב לא מ-ממלא את בקשתו של ילדו. אבי, שהיה תלמיד ותיק של הצדיק רבי יואל בעל שם, חיבב מאוד את האנשים הפשוטים, יראי האלוקים בפשטות תמימים ומקיימים מצוות בזריזות ובהידור, מבלי שהם יודעים את ענייני וטעמי המצוות רק בגלל שזוהי מצווה של הקדוש ברוך הוא. ואבא אמר שיש לו הדרת יראת הכבוד מפשטותו של לייב שאול העגלון יותר מהפלאת חידושיו התורניים של שלמה לייב העילוי מפראג. וזוהי באמת, אומרת הרבנית רחל לבתה זוהי דרכם של לומדי חוכמת הקבלה ומתנהגים בדרכי הצדיקים הנסתרים לחבב את הפעולה הבאה מתום לב, מבלי הבדל מיהו הפועל אם איש או אישה, כי הרי בסוד הנשמות אב אחד לכולנו ואבא שלי בגודל חוכמתו הסתכל במהלך נפשי והבין שהוא צריך ללמד אותי תורה ושכר לי מורה שלימד אותי בסדר מסודר, רק נזהר שלא יתפרסם הדבר. המשיכה רחל לספר לבתה. במשך חמש שנים הספקתי לרכוש לי ידיעה טובה בתנ"ך עם המפרשים ומשנה סדר זרעים עם פירוש הר"ש והרמב"ם. וכשהייתי בת שתיים עשרה התחלתי ללמוד גמרא בעיון. יחד עם זאת, העמיס עליי אבא את עורכי הבית בבישול, באפייה וכביסה, וככה התנהגתי עד אשר באתי בברית הנישואין עם אביך ואני אז בת תשע עשרה שנה, כי אביך קשיש ממני בארבע שנים. רחל מספרת לבתה התמסרה במיוחד ללימוד ההלכות ורכשה בהן בקיאות גדולה.