פרק 109 : רחל מספרת לבתה דבורה לאה על מקרה הרוחות בפוזנא

00:01 אנחנו מספרים כעת את אחד הסיפורים המרתקים ביותר בכל תולדות החסידות, מבחינת העניין שלו לפחות, הצד ההרפתקני שבו, כאשר על בית בעיר פוזנא, ביתו של אביגדור טוביה צורף הזהב ואשתו שרה גיטל, על הבית הזה אחרי מותם של בעלי הבית משתלטות רוחות רעות מסוגים שונים ומפחידות את כל התושבים באזור. מהבית עצמו כולם בורחים, אבל גם מסביב חוסר שקט אמיתי. ואז רבי ברוך בטלן, כן, החסיד של רבי יואל מזאמושטש, מקבל הוראות איך לפתור את הבעיה. ועכשיו הם בדרך אל הבית עם ספרי תורה. כאשר הגיע המניין עם ספרי התורה אל פתח הדירה, גדלו בה הרעש והשאון במידה מבהילה. נשמעו מבפנים צווחות מקפיאות דם, צחוק פרוע, נביחות כלבים, קריאות תרנגולים, יללות חתולים, קרקורי צפרדעים, צהלות סוסים וכהנה וכהנה קולות מוזרים ומשונים. על ציבור המלווים נפל פחד גדול, אבל רבי ברוך בטלן ותשעת תלמידי הבעל שם נשארו בשלוותם, הם חשו עצמם מוגנים בכוחו של רבי יואל בעל שם. שלוש פעמים קראו העשרה לרוחות שיסתלקו משם. הרעש מבפנים לא פסק, ושני היהודים שהלכו בראש בעטו בדלת בכל כוחם ופתחו אותה, שלאחר מכן נכנסו פנימה שישה יהודים עם שלושה ספרי התורה. מיד כאשר דרכו היהודים נושאי ספר התורה על הסף נשמעו קולות נפץ של זכוכית, כל זגוגיות החלונות נשברו ודרך החלונות התפרצו החוצה מחנות מחנות של ברואים משונים שמראם בלבד הפיל פחד. הם נראו כאחוזי אימת מוות כשהם נחפזים להימלט כמי שחייהם נתונים בסכנה. הבית טוהר לחלוטין, אבל הבריות המשונות השאירו אחריהן סירחון ועשן מחניק. אמנם הכול חלף מיד כשהתחיל מניין היהודים בתפילתו. כל פוזנא ידעה מיד את אשר התרחש ושהכול נעשה בכוחו של הבעל שם מזאמושטש. גם מושל העיר והבישוף שמעו

03:00 על הפלא ודיברו בהתפעלות על הצדיק מזאמושטש. עכשיו היה ניתן לצפות שההערצה לרבי יואל בעל שם תגדל בפוזנא ושהמתנגדים לדרך הנסתרים והמקובלים ישתקו ויחדלו ממלחמתם נגד הבעל שם טוב, נגד הבעל שם ושיטתו. אבל למעשה לא כך קרה. המתנגדים נותרו ביריבותם המרה. לאמיתו של דבר החריפו את התנגדותם. הם רצו למנוע את המצב שבעקבות האירוע עם הרוחות הרעות תקבל דרך הצדיקים הנסתרים והמקובלים אחיזה חזקה יותר בפוזנא ומשם בערים ועיירות יהודיות אחרות. יותר מכל הסעיר בהתנגדותו לרבי יואל ולתלמידיו יהודי בשם שלמה משה, שהיה לו שם בפוזנא כאדם למדן. שלמה משה נמנה בעצמו על שכני הבית שבו התרחש המאורע. הוא ידע היטב את כל הפרטים על שליטת הרוחות הרעות בבית, ולכאורה היה צריך הוא יותר מכל מישהו אחר להכיר בהצלחתו הגדולה של הבעל שם מזאמושטש. אבל רבי שלמה משה ביטל את הכל בזלזול. הוא טען שלא כוחו של הבעל שם פעל את השינוי, כי פשוט הגיעה השעה שנועדה מלכתחילה מן השמיים לטיהור הבית. סייעה לכך העובדה הפשוטה שהבית הפך לבית מדרש, וכך התעוררו בפוזנא ויכוחים האם הבעל שם מזאמושטש הוא שהשיג את תיקון המצב או לא. ואז עברו שישה שבועות. לפתע החלו שוב להישמע בבית שריקות ונביחות כלבים. הקולות באו מן המרתף, מקום שבו החזיקו עצים להסקה. הסתבר שהרוחות הרעות השתקנו במרתף. התברר שהיורש שהעביר את הבית לרשות הקהל לשם בית מדרש, לא כלל את המרתף. ראשי הקהל מיהרו אליו להחתים את היורש על כתב העברה של המרתף. הדבר הזה לא עזר. הרוחות המשיכו במעלליהם. בהלה מחודשת תקפה את השכונה. כולם דיברו על כך שהרוחות הרעות השתלטו שוב על הבניין, ופרט לבית המדרש הם עושים בכל חלקי הבניין ובעיקר במרתף,

05:26 כבתוך שלהם. שלמה משה הרגיש עכשיו רגש ניצחון. עובדת חזרתם של הרוחות הרעות הייתה בשבילו הוכחה חותכת שלא הבעל שם וסגולותיו הרחיקו אותם בשעתו. דבר זה שימש בשבילו שלמה משה עילה להגברת התנגדותו לבעל שם- לבעל שם ולחסידיו. גם שאר המתנגדים הרגישו עכשיו ביטחון עצמי גדול יותר בהתנגדותם. תלמידיו של רבי יואל בעל שם רצו בכל מאודם לגלות לעין כל את כוחו של רבם. הם החליטו לאסוף כל מאמץ לשכנע את רבי יואל לבוא בעצמו לפוזנא ולהראות את כוחותיו, וכך לא תהיה למתנגדים שום סיבה לחלוק עליו. כאשר הגיעה שמועה זו שרוצים להביא את רבי יואל לפוזנא, המתנגדים לחסי-- ל-לצדיקים הנסתרים פתחו בקול צעקה. מה הם טענו? הם טענו שאסור להרשות את בואו של הבעל שם לפוזנא, שכן הדבר יביא לחילול השם ויעורר לעג וקלס. ובכלל אמרו יהדות אמיתית אין לה ולא כלום עם מלחמות נגד רוחות רעות. הם נשארו בהתנגדותם לבואו של הבעל שם. ההתנגדות הזו מצד אותם מתנגדים שרבי יואל בעל שם מזאמושטש יבוא לפוזנא כדי להרחיק את אותן רוחות רעות ממרתף, השפיע גם על רבי ברוך בטלן ועל שאר מעריציו של הבעל שם שכן היו מעוניינים בביקור. הם פחדו שעקב ההתנגדות הגדולה יביא הדבר לידי פגיעה בכבודו של הבעל שם, ולשם איפה להטריח את הצדיק ולהביא אותו לכאן. תוך כדי שרבי ברוך וחבריו עוסקים בהתלבטויותיהם, התרחש מאורע שהסעיר את כל פוזנא. אותו שלמה משה, המנהיג של המתנגדים, שנלחם בשצף קצף נגד התוכנית להביא את רבי יואל בעל שם ונגד האמונה שהבעל שם הוא זה שהביא בשעתו לגירוש הרוחות ובכוחו לעשות זאת שוב. אותו שלמה משה היה סוחר בעורות. את סחורתו החזיק במרתף ביתו של אותו צורף, אביגדור

08:03 טוביה, אותו המרתף שבו השתקנו הרוחות הרעות לאחר שגורשו מן הבית עצמו. מזמן לזמן היה מגיע לעיר סוחר כדי לרכוש את הסחורות שאותם צבר שלמה משה במשך הזמן. הפעם הזאת שהגיע אותו סוחר שלח שלמה משה את בנו מנשה להביא את הסוחר אל המרתף כדי שיבחר את הסחורות הדרושות לו. תוך כדי שישבו במרתף נפתחה דלת אחד התאים, ובפתח נראה אדם זעיר בעל גוף של תינוק, רגליים של עוף, ראש גדול כחמור, כנפיים של נשר, זנב של ארנבת ופרצוף שחור כפחם. הבריאה המוזרה פתחה את פיה והושיטה לשון ארוכה אדומה כדם, שתוך כדי כך נחשפו שיניים של סוס. היצור הזה נהם כאריה והבהה את פרצופו באופנים שונים ומשונים. פחד נורא נפל על הסוחר ועל מנשה בנו של שלמה משה. בצריחות איומות נסו שניהם החוצה. כאשר הגיעו לחצר נפלו והתעלפו. במאמצים רבים עוררו אותם מעלפונם, כשלשם כך הקיזו דם, השתמשו בסגולות שונות. הסוחר נותר זמן רב נטול לשון ובעל פנים מעוותות. מנשה בנו של, אמ, שלמה משה, מנשה יצא מדעתו. הוא השמיע דברים בשיגעון, הכה אנשים בפראות עד שפחדו לגשת אליו, ובסופו של דבר נאלצו לכבול אותו בחבלים. במצב זה, הרי כאשר הוא עלה שוב הרעיון להביא את רבי יואל בעל שם מזאמושטש לפוזנה כדי לגרש את הרוחות הרעות, לא העז שלמה משה להתנגד לכך. גם שאר המתנגדים נאלמו דום. ואז הגיע רבי יואל בעל שם לפוזנה, והוא בחר להשתכן דווקא באותו בית שבו השת-השתוללו הרוחות הרעות, באותו בית מדרש ששימש קודם כדירתו של הצורף אביגדור טוביה, ואז החל הבעל שם לנהל חקירה ודרישה על העניין כולו. היה זה יום רביעי בשבוע, כאשר הבעל שם הזמין אליו את בית הדין של

10:51 פוזנה. רבי יואל ביקש מן הדיינים לקבל על עצמם תענית כהכנה לדין תורה. השומעים עמדו משתאים. איזה דין תורה? אבל מייד אמר הבעל שם שהדין תורה יתקיים בינו, הבעל שם בעצמו, לבין הרוחות הרעות. מקומו של דין תורה נקבע באותו בית מדרש. הדיינים שמעו בהשתוממות דרישה מוזרה כזו. יחד עם זאת קיבלו על עצמם לבצע אותה. בתפילת המנחה קיבלו על עצמם תענית, ולמוחרת, ביום חמישי לאחר התפילה, ישבו דיינים והיו מוכנים לשמוע את הטענות. הבעל שם עמד וקרא אל המזיקים והודיע להם שהוא מזמין אותם לדין תורה. תוך כדי כך השביע אותם שלא יזיקו לאיש, לא בבואם ולא בצאתם. הקהל ציפה בנשימה עצורה. מייד עמדו הרוחות הרעות לפני בית הדין. עמד הבעל שם והכריז, "רוחות רעות, הנה אני תובע אתכם לדין על כך שעברתם את התחום שקבע לכם הקדוש ברוך הוא, ובאתם למקום מושבם של בני אדם, מקום שאין לכם רשות להיות שם". הרוחות הרעות השמיעו קולות מוזרים, אבל לא היה אפשרות לשמוע דבר ברור. רבי יואל בעל שם פנה אל ראש הדיינים וביקש ממנו להודיע בכוח התורה הקדושה ובכוח בית הדין שאחד מן הרוחות ידבר וישמיע את דבריו באופן ברור. ראש בית הדין קם ממקומו ואמר את ההכרזה האמורה. מיד נשמע קול ברור כתשובה לטענת הבעל שם. התשובה הייתה שחריגה זו מן התחום שנקבע להם נעשתה על פי הוראת הממונה עליהם, אשמדאי. אמר רבי יואל, "אשמדאי בעצמו אין לו רשות לשלוח אתכם אל בין האנשים. מקומכם הבלעדי הוא במדבריות השוממים". שוב נשמע קול מצד הרוחות הרעות. "הרשות שניתנה לנו מבוססת על העובדה שלקחנו את נחלתנו שלנו, שכן אנו צאצאי הזוג בעל הבית, אביגדור טוביה ואשתו שרה גיטל, שנולדנו כתוצאה

13:35 ממחשבותיו הרעות וממעשיו הרעים של אביגדור טוביה ומן הקללות שיצאו תמיד מפיה של שרה גיטל, ועל פי דין תורה לכן שייך הבית לנו". השיב להם הבעל שם רבי יואל, "אין הרוחות הרעות זכאיות להיחשב כיורשים חוקיים של הצורף ואשתו, יהיה אשר יהיה האופן שבו באו לעולם. בדיוק כמו שהמלאכים הטובים שנבראים ממעשיו הטובים של אדם לא יורשים אותו, הם רק סנגוריו, כך גם מלאכי החבלה הנבראים מחטאיו של אדם הם רק קטגוריו לאחר מאה ועשרים שנים, אבל בשום אופן אינם יורשיו". נציג הרוחות הרעות לא ויתר. הוא אמר, "את המרתף לא נעזוב משום שאשמדאי פקד עלינו להיות כאן ואנו נתונים למרותו בלבד. את הדירה למעלה עזבנו בגלל האור הגדול שבה לאחר שהובאו לשם ספרי התורה ונעשה שם בית מדרש. מן המרתף לא נצא". בסיום ההכרזה התחיל לקרקר ולצווח והדבר שימש כאילו אות לכנופיה כולה. על הרצפה ועל הכתלים נראו תולעים בצבעים שונים ירוקים, אדומים, שחורים. צפרדעים התחילו לזחול, באוויר מסביב הופיעו מקקים בגדלים שונים וצבעים. לפתע החלו להישמע זמזומי דבורים, קרקורי צפרדעים, קולות שונים ומשונים. את האוויר חצו דמויות שונות, קטנות, שחורות ומכווצות עם זנבות וכנפיים. על כל הנאספים בבית המדרש נפל פחד ואימה. שיניו של כל אחד מהם נקשו ממועקה. היחיד שנשאר שליו ורגוע היה הבעל שם. "אני משביע אתכם השדים והרוחות ואני גוזר עליכם בכוחו של השם היוצא מן הפסוק, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש, כי תשתקו מיד ותסתתרו מעיני אדם. הקשיבו לפסק בית הדין צדק ויהיו נכונים לקיימו במלואו. אל תזיקו לאף אחד, אל תוציאו ריח רע לטמא את האוויר". בבית המדרש השתרר שקט. כל היצורים המוזרים נעלמו מן הרצפה ומן הקירות. הדמויות המשונות

16:15 לא נראו עוד. הדיינים והציבור נשמו לרווחה. עכשיו קיים בית הדין התייעצות. כעבור זמן קצר יצא פסק הדין באופן ברור ונחרץ. אין לרוחות הרעות חלק ונחלה בירושת הצורף ואשתו. רק יצא פסק הדין מפי הדיינים ובאוויר התפשט בכי חרישי. רבי יואל בעל שם פנה אל הרוחות הרעות ואמר, "עכשיו כאשר שמעתם את פסק הדין, עליכם לעזוב מיד את הבית כולו תוך הימנעות מגרימת כל נזק למישהו." רבי יואל בעל שם הורה לומר את פרשת הקטורת ולהתפלל תפילת מנחה. מאז נעלמו הרוחות הרעות ולא נראו עוד. לאחר המעשה המופלא של גירוש הרוחות הרעות נשאר רבי יואל הבעל שם מזאמושטש עוד שבוע ימים בפוזנא. כולם, אנשים, נשים וטף, מעריצים וגם מתנגדים לשעבר מיהרו אליו לבקש את ברכתו. בין החולים שנתרפאו על ידו היו גם אותו סוחר עורות וגם מנשה בנו של רבי שלמה משה, שנפגעו מפחד הרוחות הרעות. רבי ברוך בטלן, מנהיגה של קבוצת חסידי הבעל שם בפוזנא, בא כמובן גם הוא לקבל את ברכתו של רבי יואל, כשהוא לוקח איתו את רחל ובנימין, שני ילדיו שנשארו בחיים מתוך תשעה. רחל סיפרה מאוחר יותר לבתה דבורה לאה שכל מה שזכור לה מביקורה אצל רבי יואל הוא שאביה, רבי ברוך בטלן, ביקש ממנו, מרבי יואל, ברכה ששני ילדיו אלה, רחל ובנימין, יאריכו ימים, והבעל שם אכן בירך אותם בכך. האב רבי ברוך בטלן והאם היו ברקיע השביעי, והזקנה המופלגת שלה זכו אמנם רחל ובנימין הוכיחה שברכת רבי יואל אכן נתקיימה. כל זה מספרת, אה, רחל לבתה דבורה לאה כאשר היא מלמדת אותה תורה ומסבירה לה למה עד היום היא לא לימדה אותה. ובספרה על כך לבתה הסבירה לה רחל את ההבדל שהיה בין

19:04 ההולכים בדרך המקובלים לבין המתנגדים בשיטת חינוך הבנות