פרק 104 : כיצד נכבשה העיר סלוצק על ידי המקובלים והנסתרים

00:01 ברוך מביאזין מקים ישיבה מיוחדת במינה ליד העיר סלוצק. לא רחוק, גם לא קרוב מאוד, אבל לא רחוק. בשעה שברוך מביאזין טיפל בישיבה הוא לא הזניח את עסקיו. הוא שכר וגם קנה אחוזות חדשות כדי להושיב בהן יהודים ולספק להם פרנסה. יהודים רבים העסיק בעיבוד האדמות. ליהודים אחרים השכיר את בריכות הדגים. ליהודים נוספים השכיר טחנות קמח, בתי מרזח וכך מצא כל אחד מקור לפרנסתו. יהודים רבים גם התעשרו כתוצאה מכך. כולם ידעו על ישיבתו המיוחדת של רבי ברוך, ורבי ברוך דאג לכך שרבים מתלמידיו יתקבלו כחתנים של יושבי האחוזות, ובאופן כזה הלכה וגדלה השפעת הישיבה על כל הסביבה. ואז עברו חמש עשרה שנים. מספר תלמידיו של רבי ברוך הגיע למאות. רובם נשארו בסביבה כחתנים הסמוכים על שולחן חותנם והיו למדנים גדולים, יראי שמיים שלמים ביראה, הנוהגים בדרך המיוחדת בעבודת הבורא אותה לימד אותם רבי ברוך בישיבתו. קולה של התורה הדהד בכל הסביבה כולה. באספת ועד הארצות שהתקיימה באותו זמן בסלוצק, החליט הוועד להביע את ברכתו וגם את הערכתו לרבי ברוך מביאזין על הצלחתו בהרבצת תורה ועל זה שהוא מספק את צורכי יהודי הסביבה לא רק ברוחניות, כי אם גם בגשמיות. מעשיו של רבי ברוך בעניינים אלה היו ידועים היטב וצוינו לשבח. העיר סלוצק עצמה הייתה אז אחת הערים שגילו התנגדות גדולה לעוסקים ולומדים בתורת הקבלה. במיוחד התנגדו בסלוצק לצדיקים הנסתרים שנדדו על פני היישובים כדי לעורר את ההמונים לעבודת הבורא. לא אחת עלה עניין הצדיקים הנסתרים על סדר יומן של האספות הכלליות שהתקיימו בירידים הגדולים. באספות אלה נראו חילוקי דעות שגלשו לריב שפתיים באשר ליחס אל הצדיקים הנסתרים. העיר סלוצק הייתה מפורסמת אז בלמדניה. בבית הקהל היו חדרים מיוחדים

02:59 ששימשו כאכסניה לעוברי אורח למדנים שלא היה לפי כבודם להתאכסן בבית הכנסת, בבית הכנסת האורחים הרגיל. יחד עם זאת, גם בבית הכנסת, גם בבית הכנסת האורחים היה מקום מיוחד ללמדנים. בית הכנסת האורחים היה מחולק בסלוצק כמו בעוד קהילות לשלושה אגפים אגף אחד לאורחים רגילים, אגף אחד לאורחים למדנים, אגף נוסף לגדולי תורה וגם חדרי האכסניה מיוחדים שבבית הקהל היו מחולקים לשניים, אלה שהיו מופלגי תורה מן השורה, ואלה שהיו גדולי תורה מפורסמים בכל העולם. בנוסף לכל זה, הלמדנים הסלוצקאים היו ידועים בקנאותם הגדולה לכל דעה והשקפה שהייתה שלהם. כל רעיון שהם מצאו אותו לנכון, הוצדק על ידם במאה וחמישים סיבות, והם דגלו ברעיון זה בקנאות. כך היה גם בהתנגדותם למקובלים ולצדיקים הנסתרים. הם לעגו להם, ביזו אותם והעלילו עליהם עלילות שווא. רבי אליהו הבעל שם מוורמיזא וממשיך דרכו רבי יואל הבעל שם מזמוט[?], כונו בסלוצק בתוארי הגנאי הגרועים ביותר. כאשר פגשו בסלוצק מקובל או נסתר, חירפו אותו וגידפו אותו כאחד מן הריקים. הגיעו הדברים לידי כך שהשם סלוצקאי הפך לשם נרדף למתנגד חריף אל שני בעלי השם רבי אליהו ורבי יואל ותלמידיהם. אמנם המקובלים והנסתרים מצידם התחשבו מעט מאוד בשנאתם והתנהגותם של הסלוצקאים. לעיתים קרובות היו אף מנסים להגיע לסלוצק כדי לנסות ולתקן את המצב, אבל לא הצליחו בכך, כיוון שרוב הנפשות שהיו בעיר היו מורעלות בארס של שנאה ולעג למקובלים ולנסתרים. לאחר שרבי ברוך התיישב ליד העיר סלוצק והתחיל לקיים את הישיבה המיוחדת שלו, התחיל להסתמן לאט לאט שינוי במצב. כמובן שרבי ברוך, ביודעו היטב את גודל השנאה של תושבי סלוצק למקובלים ולנסתרים, הסתיר את היותו מקובל וגם את היותו קשור לצדיקים הנסתרים, תלמידי הבעל שם מזמוט[?]. מהסיבה

05:55 הזו נזהר רבי ברוך מביאזין מללמוד קבלה עם תלמידי הישיבה שלו, כיוון שדבר זה היה עלול להעמיד אותו מחוץ למחנה. רק לאחר ששכנע את כולם שאין לו שום שייכות למקובלים ולצדיקים הנסתרים, התחיל במשימתו הגדולה באמצעות תלמידי ישיבתו להחליש את השפעתם של קנאי סלוצק, וזו הייתה לאמיתו של דבר מטרתו העיקרית של רבי ברוך מביאזין כאשר השתקע בסביבות העיר סלוצק. הוא התחיל להכין בחשאי כוח שנועד להפחית את עוצמת ההתנגדות למקובלים ולנסתרים שהייתה קיימת בסלוצק. הייתה זו משימה קשה מאוד, אבל במשך הזמן מילא רבי ברוך את משימתו בהשיגו בעקיפין את מה שהצדיקים הנסתרים ניסו להשיג באופן ישיר, להקטין את השנאה אליהם. רבי ברוך החזיק את המקובלים והצדיקים הנסתרים הנודדים שהתאכסנו בביתו בבית מיוחד שבנה עבורם. למרות שהישיבה שהקים רבי ברוך מביאזין שימשה מבצר של כוח נגד ליריבות של המתנגדים המסונוורים בסלוצק, לא היה בטוח שהמחלוקת שחצתה את המחנה היהודי כולו לשניים לא תחדור לביתו שלו של רבי ברוך ותסחוף איתה מבני הבית. כיוון שהיו לרבי ברוך שני בנים, האחד יוסף והשני אברהם, שניהם חונכו בבית אביהם ובישיבתו והלכו בעקבותיו. אבל הגיע מועד השידוכים שלהם ודובר בהם נכבדות בנגידי העיר סלוצק, ולכן חשש רבי ברוך שתהיה פה סכנה מוחשית שבאמצעות נישואים יפלו בניו ברשותם של מתנגדים קנאים ובמשך הזמן יהיו נתונים להשפעתם, וכך כל מה שבנה רבי ברוך בעמל רב היה עלול חלילה וחס להרס על ידי צאצאיו עצמו. חשב רבי ברוך מביאזין לעצמו כיצד יכול אני להבטיח שלא יקרה כדבר זה? הוא התייעץ עם הנכבדים שבעירו וביניהם מחבורת הצדיקים הנסתרים שביקרו אותו והחליט לשלוח את בניו לעיר למברג. בעיר למברג נשאו את בנותיהם של למדנים וצדיקים גדולים, אמנם עניים, וכדי

08:45 שיראו כאילו הם אוכלים מזונות וסמוכים על שולחן חותניהם. החזיק רבי ברוך את משפחות בניו וחותניו, וכך ישבו בניו שנים מספר לאחר נישואיהם ועסקו בתורה, ולאחר מכן עברו לעולם העסקים כאשר קיבלו אחוזות לחכירה כמו אביהם ברוך. גם הם בנו באחוזותיהם בתי מדרש ואכסניות לאורחים, וגם נתנו צדקה ביד רחבה. ובינתיים חלו שינויים בעיר סלוצק עצמה, למרות ההתנגדות המסורתית ששררה בעיר לנסתרים ולמקובלים, התחילו לחדור לעיר בשנים ההם תס"ד עד תס"ט. כלומר לפי מספרם אלף שבע מאות וארבע עד אלף שבע מאות ותשע. לפי מספרי הלועזים, התחילו לחדור לעיר נסתרים ומקובלים במידה גדלה והולכת ובדחיפות. כמובן שהיה זה הודות לרבי ברוך וישיבתו שרבים מתלמידיה הפכו לתושבי סלוצק וסביבתה, והשפעתם הסמויה התחילה להיראות בשטח. דבר זה עצמו עודד את הנסתרים והמקובלים להגיע לשם, כשהם חדורים בתחושה שעכשיו יכולים הם להתמודד עם הקנאים מתוך עמדות כוח. ברור שהדבר לא עלה להם בנקל. ההתנגדות הישנה בעיר הייתה גדולה מאוד וכל אורח נחשד שמא אינו אלא נסתר או מקובל. במקרה שהחשד הפך להנחה ודאית, רדפו את הנחשדים בחמת זעם ובמקרים רבים אף גירשו אותם מן העיר בבושת פנים. אמנם הצדיקים הנסתרים לא טמנו אף הם ידם בצלחת והם המשיכו בחדירתם האיטית אך עקבית. למרות כל הרדיפות ותכופות נוצרו עימותים מרים ואש המחלוקת התלקחה יותר ויותר. ואז קרה אירוע שהשאיר רושם בלתי נשכח על בני התורה של סלוצק. היה זה כאשר ביום בהיר אחד הופיע בסלוצק אורח שבמראה פניו בלבד כבר עורר יראת כבוד. הייתה לו הדר פנים אלוקית. זקנו ופאותיו הוסיפו לו לבייות חן. עיניו הביעו אומץ והחלטיות. בגודל למדנותו היה ניתן להיווכח בשיחה הראשונה איתו. היה ברור שהוא גדול בבקיאות ובחריפות במידה בלתי

11:42 רגילה, כפי שהיה נהוג לגבי אורחים נכבדים. מסוג זה הוקצה לאורח חדר מיוחד בבית הקהל ונחלק לו כבוד רב. ההנחה הייתה שהוא גאון, אורח גולה, וכנהוג במקרים כאלה לא נשאל לא לשמו, לא לזהותו וגם הוא בעצמו לא גילה את שמו. ראשי הקהילה החליטו לערוך לו מסיבת קבלת פנים מתאימה ונקבע תאריך שבו היה לאורח להשמיע פלפול בבית הכנסת הגדול. כפי שהיה נהוג לגבי גדולי תורה שהשמיעו את דבריהם מעל במת בית הכנסת הגדול בסלוצק, פורסמו ציוני מראה המקומות לסוגיה שבה עמד האורח להשמיע את הפלפול שלו. הדבר נעשה כדי שלמדני העיר יוכלו להתכונן כראוי לחידושי התורה שישמעו מפי האורח. ובינתיים נהרו למדני העיר אל חדרו של האורח בבית הקהל כדי לשוחח איתו בדברי תורה, ביחידות או בקבוצות. היו כאלה שבאו עם קושיות או שאלות שלא מצאו להם פתרון עד עכשיו. היו כאלה שסתם התכוונו לתהות על קנקנו של האורח. גם אלה וגם אלה נדהמו מלמדנותו. לא היה עניין כלשהו בים התלמוד שלא היה גלוי לפניו. לא היה ספק לאיש שהאדם הזה הוא גדול בישראל. במועד שבו עמד האורח לשאת את דברו, היה בית הכנסת הגדול מלא בקהל עצום שגדש את האולם מפה אל פה. לא רק תושבי סלוצק הגיעו אליו, גם תושבי היישובים הסמוכים ששמעו על האירוע התורני הגדול העומד להתרחש בבית הכנסת בסלוצק. גם רבי ברוך מוויז'ניץ[?] וגם ראשי אנשי ישראל ובניו, וגם כל תלמידי ישיבת רבי ברוך באו לשמוע את דברי התורה המיוחדים במינם. כאשר עלה האורח אל הבמה בבית הכנסת הושלך הס. הציבור כולו ציפה בדריכות ובנשימה עצורה להתחלת הדרשה. האורח פתח בסוגיה בנגעים. רבי ברוך ורבים מאנשי ישראל, שעמדו הרחק מן הבמה, התאמצו קשות כדי

14:20 להתקרב על מנת לראות בבירור את דמותו של האורח ולהאזין היטב לדבריו. אמנם לאחר שרבים מאנשי ישראל הצליח להעיף אפילו מבט ראשון על האורח, חוורו פניו. הוא הטה עצמו אל רבי ברוך מוויז'ניץ[?] ולחש לו, "היודע אתה מי זה?" אמר זאת בנימה של חרדה. "אין זה אלא רבי אדם בעל שם מרופשיץ, שבידו הפקיד רבי יואל הבעל שם מזאמושטש' את הנהגת חבורת הנסתרים. זה כבר שש או שבע שנים שהוא המנהיג שלנו." רבי ברוך מוויז'ניץ[?] שמע מכבר כי רבי יואל מסר לפני פטירתו את הנהגת החבורה לידי אחד מתלמידיו בשם רבי אדם בעל שם, שמוצאו מרופשיץ שבגליציה. אבל רבי ברוך מעולם לא זכה לראותו וגם לא היה לו כל מושג מתואר פניו. בינתיים נכנס רבי אדם בעל שם שרק רבי ברוך ורבים מאנשי ישראל ידעו את זהותו לפלפול עמוק. למרות שדיבר במבטא גליצאי, הבינו אותו כי הבין-- הבין אותו הציבור הסלוצקאי יפה משום שדיבר בבהירות ובשפה נכונה. כל השומעים התפעלו גם מתוכן הפלפול וגם מדרך ההסברה שנקט בה. פלפול כזה לא שמעו למדני סלוצק זה זמן רב. רבי אדם בעל שם סיים את דרשתו. הציבור נשאר מרותק למקומו בהתפעלות. יראת הכבוד כלפי האורח הגאון גדלה כמה מונים. את דרכו חזרה לחדרו עשה כאשר הוא נישא על כפיים של כל הקהל מרוב הערצה, כולם רצו לדעת מי הוא האורח, אבל אף אחד לא העז לשאול אותו אפילו לשמו. יחד עם זאת, הניחו שאין הוא נסתר או מקובל שכן הנסתרים והמקובלים בדרך כלל הסתירו את למדנותם. נכבדי העיר ארגנו סעודה מפוארת לכבוד האורח. הסעודה הייתה בבית הקהל. אמנם להפתעתם הודיע האורח שביום בו נקבעה הסעודה נקבע כיום של תענית עבורו. לאחר תפילת

17:29 ערבית בערבו של אותו יום הוא הוציא ממזוודתו פרוסת לחם יבש, טבל אותה במלח ובכך שבר את צומו. לאחר מכן קינח בשתיית מים להפצרות אנשים שונים ושאלותיהם אמר שהוא נוהג שלא לקבל שום דבר מאף אחד. בחצות הלילה ערך האורח הגאון תיקון חצות, כאשר הוא שופך דמעות רבות ואומר תפילות שונות עד לפנות בוקר, ואז הלך לבית המדרש להתפלל תפילת ותיקים. לאחר התפילה סגר את עצמו בחדרו ולמד ביחידות עד צהרי היום, ולפתע החלה להתפשט בסלוצק שמועה שהאורח הגאון אינו אלא אחד המקובלים הצדיקים הנסתרים, והוא בעצמו תלמיד של הבעש"ט. לא ידוע מהיכן הגיעה שמועה זו. ייתכן שהייתה זו השערה של מישהו שהתקבלה מיד על דעת הבריות. ייתכן שמישהו שמע את מה שלחש רבי מנשה ישראל באוזניו של רבי ברוך כאשר התרגש מתגליתו. הידיעה עוררה סערה בעיר. המתנגדים הקנאים בסלוצק לא יכלו לסלוח לעצמם על כך שנכשלו במתן כבוד רב למקובל ולנסתר בניגוד גמור לדרכם. הלמדנות המדהימה של רבי אדם בעל שם לא היה בה כדי לכפר על החטא של היותו מקובל. מיד נשמעו בעיר קולות שיש להחרים את האורח, לגרש אותו מבית הקהל ולבזותו ברבים. הללו חיוו דעתם כי אסור להשתיק-- אסור לשתוק לאורח על מעשה הנבלה שביצע בכך שרימה את סלוצק, את סלוצק המתנגדית. רבים מגדולי למדני העיר, ביניהם כאלה שהיו ידועים גם כצדיקים, הסכימו לדעה זו ואמרו שהאיש חייב לשאת את עונשו. לעומתם היו בסלוצק אנשים מתונים ובעלי דעה מיושבת, שאמרו שמאחר שהאורח גילה גאונות שאין דוגמתה בעולם הלומדים אסור לפגוע בכבודו. כיצד אפשר להעיז ולפגוע בכבודו של מי שגדולתו בתורה וביראת שמיים הוכחה מעבר לכל ספק, וכל שכן לערער לו או לבזותו?! היו גם

20:37 שטענו שגאונותו של האורח היא בגדר עובדה וודאית. השמועה שהוא מקובל היא בגדר ספק, והרי ברי ושמא ברי עדיף. וכך התפלגה העיר סלוצק לשני מחנות שכל מחנה נאבק על דעתו.