פרק 105 : רבי אדם בעל שם מבקיע את מבצר ההתנגדות בסלוצק. רבי ברוך מוויאזין ממנה ראש ישיבה

00:00 רבי אדם בעל שם מרופשיץ הגיע לסלוצק ונשא דרשה שהשאירה את כל אנשי העיר פעורי פה מגודל הלמדנות והצדקות שלו. לאחר מכן התגלה שהוא בעצם מנהיג הצדיקים הנסתרים. הקנאים בסלוצק לא יכולים לסלוח לו. אנחנו ממשיכים בסיפור. מספר הקנאים בסלוצק היה בגלל התפתחויות שונות גדול מכדי שירגישו עצמם נאלצים להאזין לעצתם של אלה שאמרו שיש להתייחס לגאון האורח רבי אדם בעל שם מרופשיץ במלוא הנימוס והדרך ארץ. קנאים קיצוניים אלה, שברה בהם אש השנאה למקובלים ולנסתרים, רעשו וגרשו שהאורח, שהוא מקובל ונסתר אינו אלא פושעי ישראל שאין לחוס עליו. העיר סלוצק לא פינקה מעולם את מי שנחשב להיות מקובל ונסתר, ולכן רבי אדם לא היה איפה יוצא מן הכלל מבחינה זו למרות גאונותו היוצאת מן הכלל שהתגלתה לכולם, ולכן גברו קולות הקיצוניים על המתונים. הקיצוניים האלה אפילו לא רצו לשמוע דברי הסבר ושכנוע. לאף אחד לא הייתה שום השפעה עליהם ולכן התכוננו לגרוע ביותר. מסביב, מסביב לבית הקהל שם התאכסן האורח, התגודד אספסוף של קנאים ובמקום שרר שאון ורעש. חמומי המוח צעקו שיש ללמד את האורח לקח כך שיזכור אותו כל ימי חייו. כמה צעירים חצופים וגם אכזריים התחילו לחבוט בדלת חדרו של האורח על מנת לפרוץ אותה ולגרור את האורח החוצה כדי להכותו מכות נאמנות. לא היה מישהו שיכול היה למנוע מקנאים אלה את ביצוע זממם, ואכן הם הצליחו לפרוץ את הדלת. מייד עם היכנסם לחדר נותרו המומים וחסרי אונים. רבי אדם עמד בפינתו עטור טלית ותפילין והתפלל בכוונה ובדבקות, והיה ברור שהוא אינו חש במתרחש. הוא לא שמע כלל את הרעש ולא ראה את ההמון הסוער. אימה ופחד נפלו על הקנאים. אף אחד מהם לא העז להרים יד

02:48 על רבי אדם. נמתין לסיום תפילתו. מלמל איש באוזני רעהו בקול ענות חלושה. תפילתו של רבי אדם בעל שם נמשכה שעות רבות. רבי אדם ריחף בעולמות עליונים. בחוץ סערו הרוחות. חמומי מוח, צעירים וגם מבוגרים לא חסכו דברי גנאי על חשבון האורח. רק כי היותו שקוע בתפילתו עטור טלית ותפילין הגנה בעדו מזעם ההמון. עבר זמן. רבי אדם סיים את תפילתו. עכשיו ישב עדיין עם טליתו ותפילין ללמוד את שיעורו היומי הקבוע כמנהגו תמיד. מייד התפשט קולו הנעים כשהוא לומד תורה על פני כל החדר. שוב חשו עצמם הקנאים חסרי אונים, אבל חמתם בערה בהם. זעמם הלך וגבר על שאינם מצליחים לעשות בו שפטים כפי שמגיע לו. עכשיו התקדמו כמה מן הקנאים המפורסמים שהם נכנסו לחדרו של הצדיק, דווקא מן הלמדנים שבהם, ומבלי להמתין שיסיים את לימודו, פנו אליו בדרישה שיבהיר ויגלה את האמת. האם הוא נמנה על המקובלים הנסתרים? רבי אדם לא הכחיש. בהחלטיות הסביר כי אכן הוא נמנה על הנסתרים וכי הוא תלמיד של רבי יואל הבעל שם מזאמושטש. עם זאת לא מצא לנכון לגלות להם כי הוא, הנה רבי אדם בעל שם, ממלא מקומו של רבי יואל. הוא סגר את הספר שלפניו, התרומם ממקום מושבו ויחד עם בני התורה שדיברו איתו, יצא החוצה אל הרחוב הסוער והגועש בקיצונים זועמים שהתגודדו בציפייה להזדמנות לכלות חמתם בפושיע ישראל. הנוכחים קדמו את רבי אדם בפרץ של נביחות וקריאות גנאי. אמנם הצדיק נשאר שלם ורגוע ובמצב רוח מרומם. הוא החל להשמיע את דבריו אל הציבור, כשהוא מדבר במתינות ובאהבה ידידותית גדולה. בדבריו אף נשמעה נימה של רחמים. בתחילה היה רעש גדול מאוד ודבריו לא נשמעו, אבל תוך זמן קצר גבר

05:34 קולו. הוא אמר להם, "מנקודת מבטכם ודאי הצדק איתכם ולאמיתו של דבר מגיע לכם יישר כוח על כך שהינכם נאמנים למה שנראה בעיניכם כאמת ולא מדברים אחד בפה ואחד בלב. זוהי דרגה גבוהה. גם אני בצעירותי הייתי כמוכם. היה זה בתקופה בה למדתי בישיבתו של הגאון רבי שלמה שמואל בפולוצק. רבי שלמה שמואל היה ידוע כתלמיד מובהק של רבי שמואל זונדל, בנו של רב פנחס זליג, הגאון משפיר, שניהל מלחמה כנגד רבי אליהו בעל שם מוורמייזא. גם בנו של רבי שמואל זונדל ובעקבותיו מורי רבי שלמה שמואל היו מתנגדים חריפים למקובלים ולנסתרים. סברתי איפה אף אני כרבי ורכשתי שנאה מרה כלפי המקובלים. עם זאת הייתי זהיר בלשוני ושמרתי פיי מחטא. מעולם לא הוצאתי בשפתיי שום דבר גנאי או זלזול." האורח, שהשמיע את דבריו אט אט ובכובד ראש, הפסיק לרגע תוך כדי נתינת מבט חודר בקהל מאזיניו. הקהל עמד רתוק למקומו. כל אחד היה סקרן לשמוע מה עוד בפיו. "כעבור שנים", המשיך רבי אדם, "הגעתי למסקנה אחרי התבוננות ובדיקה, שגם רבי וגם חבריו הלוחמים נגד המקובלים והנסתרים טועים. הייתי אז בן שלושים ושלוש שנים ונסעתי ללמוד בישיבתו של רבי יואל הבעל שם מזאמושטש. שם נשארתי חמש עשרה שנים ועסקתי בתורת הקבלה. מאוחר יותר נתקבלתי לחבורת הנסתרים. אלה הן תולדותיי בקצרה, ותו לא. הקשיבו נא, רובכם אברכים צעירים בשנים ועדיין מוקדם בשבילכם לחרוץ משפט ולהגיע למסקנה נכונה בעניין חשוב כזה. אמנם יבוא היום וייפקחו עיניכם לראות נכוחה את האמת." את דבריו סיים רבי אדם בעל שם באומרו, "עליי לומר לכם כי דברי העלבון שהשמעתם באוזניי היום יקרים לי יותר מן הכבוד שהענקתם לי אתמול." הדברים השאירו רושם רב על שומעים. אף אחד לא העז

08:19 לפתוח את פיו במקום. משתררה דממה עמוקה. האורח רבי אדם בעל שם נכנס עכשיו לחדרו. כעבור שעה יצא מקלו בידו, חבילתו על כתפיו בדרכו אל מחוץ לסלוצק. הלמדנים, הקשישים בעיר שחשו כי נעשה עוול כלפי האורח, החלו לבקשו כי יישאר בעיר, אך כל הצעותיהם לא הועילו. הוא עזב את סלוצק ואליו הצטרפו עוד עשרים יהודים. התברר עכשיו לכולם שאנשים אלה היו נסתרים שפעלו משך זמן רב בחשאי כדי להחדיר בסלוצק ובסביבתה את לימוד תורת הקבלה והנהגת הנסתרים. צדיקים נסתרים אלה סללו את הדרך לביקורו רב הרושם של רבי אדם בעל שם בעירם, והם שגילו את זהותו. אינו נסתר סתם כי מנהיגם הגדול של הנסתרים ממלא מקומו של הבעל שם מזמוטש[?], ומי שמסר לאחר מכן את ההנהגה לרבי ישראל בעל שם טוב, מייסד החסידות. האירוע הזה גרם מהפך בסלוצק. לראשונה בחייהם באו הקנאים במגע פנים אל פנים עם צדיק נסתר בשיעור קומתו של רבי אדם בעל שם. ואכן היה זה מאורע רב רושם. רבים מהקנאים ריככו את עמדתם כלפי המקובלים והנסתרים, זאת לאחר שראו לנגד עיניהם אישיות נעלית כל כך, הן בגאונות והן בצדקות. גם העובדה ששמעו מפיו של רבי אדם כי בצעירותו היה מתנגד ושוכנע בטעותו, נתנה להם חומר למחשבה. תוצאה מיידית אחת לפחות הייתה לביקור בכך שבהשפעתו נאלצו להקדיש מחשבה להכרת צדדים נוספים של העניין, ולא ללכת בעיניים עצומות אחרי קביעות שנשתלו אצלם על ידי אחרים. ובהצד השני היו אחרים שהחריפו דווקא את התנגדותם למקובלים בעקבות הביקור, שכן חשו עצמם גם עירומים וגם מאוכזבים, ולכן סלוצק נשארה עדיין מבצר של התנגדות, אבל לא באותה מידה קודם. רבי אדם בעל שם הבקיע את המבצר. אמנם עדיין לא כבש אותו. ביישובים הסמוכים

11:05 לסלוצק היה הרושם שהשאיר ביקורו של רבי אדם בעל שם גדול עוד יותר. כזכור, פעלו בסביבה תלמידי ישיבתו של רבי ברוך מוויאזין. תלמידים אלו, אף כי לא חונכו באופן ישיר וגלוי להיות מקובלים ונסתרים, כדי שלא תיוודע שייכותו של רבי ברוך מוויאזין לקבוצות אלה, אבל כן הוכשרו לקליטת תורה זו ולהימנות במוקדם או במאוחר על אנשי רבי אדם בעל שם. וכך ביצע רבי ברוך מוויאזין את שליחותו החשובה להכשיר את הקרקע בסלוצק ובסביבתה להתפשטות הקבלה ולהופעת הנסתרים. וכך לדרך החסידות העתידה של רבי ישראל בעל שם טוב. בשנת תפ"ח לפי מספרם באלף שבע מאות עשרים ושמונה מלאו לרבי ברוך מוויאזין שישים שנה, והוא החליט להעביר את עסקיו ולהתמסר בעצמו ללימוד התורה ועבודת השם. לצורך זה הזמין אליו את שני בניו רבי יוסף ורבי אברהם מלמברג, ויחד איתם ועם רעייתו ערכו סיכום מדויק של כל רכושו. לרעייתו, בתו של הנסתר מסמילא, כפי שאנחנו זוכרים, התייחס רבי ברוך כאל מי שהביאה לו את ההצלחה בחיים. דבר זה היווה את אחת הסיבות לכך שתמיד התייעץ איתה בענייני מסחר ובעניינים אחרים, ובדרך כלל לא עשה דבר בלי ידיעתה והסכמתה. הוא ראה בה שותפה שוות זכויות ברכושו. לאחר שהעריכו את השווי המדויק של כל הרכוש במזומן, בקרקעות, הפריש רבי ברוך ראשית כל חומש מסכום זה לצדקה. את שאר ארבעת החלקים חילק שוב לחמישה חלקים שווים, והם ניתנו חלק כחלק לו עצמו לרעייתו, לכל אחד משני הבנים, והחלק החמישי שוב לצדקה, וכך יצא שהצטבר בידו של רבי ברוך סכום גדול מאוד לצדקה. הוא גדל עוד יותר לאחר שהפך את הנכסי דלא ניידי לכסף מזומן. מסכום זה מסר מחצית לרשותו של רבי אדם בעל שם, מנהיגם הנודע

13:42 של הנסתרים. את המחצית השנייה חילק בעצמו למוסדות שונים ולמטרות של צדקה וחסד. האחוזות והעסקים נמסרו לניהולם של שני הבנים, וההכנסה השנתית חולקה בין ארבעת הבעלים לאחר שהופרש מעשר לצדקה. רבי ברוך ואשתו חיו ברווח מחלקם בהכנסות, דבר שאיפשר לרבי ברוך להתמסר לגמרי ללימוד התורה ולעבודת השם. באותו זמן החל להיראות באחוזתו של רבי ברוך, היכן ששכנה הישיבה שאכלסה משפחות יהודיות רבות, אברך כבן שלושים שאיש לא ידע את זהותו ולא את מקום מוצאו. אברך זה התרחק מחברת האנשים ולא גילה לאיש את שמו. עם זאת נהג להיכנס לעיתים תכופות לישיבה להקשיב לשיעורים ולהתפלפל עם הבחורים בעת חזרתם על השיעורים מתוך רצון לעזור להם. מתוך כך התברר שהאברך הוא למדן גדול. רבי ברוך וכן רבי מנשה ישראל, מנהל הישיבה, התחילו להתעניין באברך ובאישיותו. הם התאמצו לדלות ממנו פרטים על עצמו, על מקום מוצאו, אבל לא העלו דבר. פיו היה חתום בכל הנוגע לעצמו. כיוון שרבי ברוך היה משוכנע שאברך זה הוא גדול בתורה, היה מעוניין שישמיע שיעורים בישיבה. הוא הציע את הדבר לאברך. יחד עם זאת הפציר בו לגלות פרטים על עצמו. "אם אינך רוצה שאשאר כאן ואשמיע שיעורים, עליך להבטיח לי כי לא תשאל אותי ולא תנסה לברר פרטים עליי", הייתה תשובתו הנחרצת של האברך. הוא הסכים רק לגלות ששמו אהרן יעקב ברבי יוסף. רבי ברוך התחיל לשוחח על הדבר עם מנשה ישראל. מנשה ישראל הביע את חששו שמא נשלח האברך על ידי המתנגדים כדי לברר באופן מדויק פרטים על הישיבה ועל קשריה עם המקובלים והנסתרים. אמנם בישיבתו של רבי ברוך לא היו שיעורים קבועים בתורת הקבלה, וגם לא נעשו שום פעולות של השפעה ישירה לכיוון יצירת יחס חיובי

16:17 לנסתרים או למקובלים. אבל מזמן לזמן סופרו לתלמידים סיפורים על הצדיקים הנסתרים והמקובלים, סיפורים שהביעו את הגישה הידידותית של ראשי הישיבה אליהם. דבר זה בלבד כבר היה שונה ממה שהיה נהוג בישיבות המתנגדים. יחד עם זאת, היה ברור כי בישיבתו של רבי ברוך מכשירים תלמידים לקראת דרך חדשה בעבודת השם, דרך שהיא לפחות נוטה לצד הצדיקים הנסתרים. לפיכך היה מקום לחשש שמא ירצו המתנגדים לתהות ביתר דיוק על קנקנה של הישיבה. למרות זאת, ולמרות שרבים מראשי הישיבה גילה את פחדו מן האברך המסתורי, החליט רבי ברוך למנותו כראש ישיבה. בשיקוליו של רבי ברוך הכריע את הכף למדנותו הגדולה של האברך, כך שלדעתו אסור היה לוותר עליו למרות כל החששות. ייתכן אף שרבי ברוך התכוון לקרב את האברך העילוי לדרכו, גם אם מלכתחילה לא הגיע לכאן כשליח מתנגדים, הוא הניח אף שבמשך הזמן ידע יותר פרטים מדויקים עליו. ולכן הורכבה קבוצה נבחרת של תלמידים מצוינים, והאברך נקבע לומר להם שיעור קבוע. שלוש פעמים בשבוע היה משמיע בפניהם שיעור שהצטיין מאוד בהיגיון ובעמקות. התלמידים וגם רבי ברוך עצמו, ששנאו את ההתפלפלות המופרזת, התפעלו מאוד מדרך זו של היגיון וישרות מעמיקה שבוטאה בשיעורי האורח. מדבר אחד היה רבי ברוך מאוכזב. כבר חלפו שלושה חודשים מאז מונה האברך לראש הישיבה, ושום פרט נוסף לא נודע לו על אישיותו של האורח. רבים מראשי הישיבה ובניו קיימו מעקב מתמיד אחרי ראש הישיבה הצעיר כדי להיווכח אם אין יסוד לחששותיהם. תשומת לב מרובה הקדישו לכל מילה שהשמיע, הן בשיעוריו, הן בשיחותיו, אבל לא עלה בידם למצוא כל אחיזה לחששם. דבר זה נתן עידוד לרבי ברוך שנוכח לדעת כי לא שגה במנותו את העילוי לראש ישיבה שכן לא

18:39 נמצא כל בסיס לחשד נגדו. מצד שני נגע לרבי ברוך בנפשו לדעת מיהו ראש הישיבה. תמיהה רבה הייתה בעיניו שהוא העובדה שהוא רבי ברוך מוויאזין, שהיה לו קשר עם כל הנסתרים של אז, נתקל בנסתר של ממש בביתו שלו, והוא לא ידע עליו כלום. גם הציק לו אי הבהירות באשר לדרכו של האברך בעבודת השם. הוא ידע עליו שהוא למדן גדול, אבל לא ידע באיזו שיטה ביהדות הוא נוקט. במוחו של רבי ברוך עלה רעיון. הוא אמר לראש הישיבה הצעיר שיש לו משאלה שהוא יקבע איתו שיעור במשנת הרמב"ם. רבי ברוך שיער כי כשיהיה קרוב אל האברך וילמד איתו, יוכל ליוודע פרטים עליו ועל דרכו.