פרק 103 : ברוך מוואיזין מתחתן ומקים בית וגם פותח ישיבה

00:01 המשך סיפורו של ברוך מוואיזין. כפי שאנחנו זוכרים, ברוך סיים את תפקידו בביתו של רבי שלמה, שגם למד איתו הרבה מאוד, וברוך חוזר לשגרת הלימודים והעבודה. לאחר החג נאלץ ברוך גם לחפש מקום להשתכר ממנו פת לחם. מספר פעמים בשבוע היה יוצא לשוק למספר שעות והיה מציע את עצמו לנסיעת מסעות או לכל מלאכה קשה אחרת, ויחד עם כך למד בישיבה ביתר שקידה ובסתר עסק בלימודים שלמד איתו רבי שלמה. במיוחד התמסר ברוך ללימוד תורת הקבלה, וכדי שאף אחד לא ידע על כך, החליט שלא ללון יותר בבית המדרש של הישיבה, כיוון ששם היו עלולים ל-- אנשים להבחין במעשיו, ולכן הוא שכר לעצמו דירה ושם הוא עסק בלילות בלימוד תורת הנסתר. דירתו הייתה בעליית הגג. שם ודאי לא ראה אותו אף אחד, ולכן היה ברוך בטוח שהאנשים עשויים להניח שהוא ישן בלילה, בשעה שבאמת ישב ועסק בלימוד תורת הקבלה, וכך עבר רובו של החורף. אמנם בחודש אדר התרחש משהו מיוחד. מה קרה? באותו בית שבו ברוך שכר את עליית הגג נשכר חדר על ידי תלמיד אחר בישיבה. ברוך לא ידע על כך. פעם אחת, בשעה מאוחרת בלילה, כאשר ברוך התעמק כדרכו בלימוד ספר קבלה, הרגיש לפתע שהוא לא נמצא לבדו בחדר. הוא הרים את ראשו וראה מולו את אחד מתלמידי הישיבה, הוא בעצם השכן החדש. התלמיד הסתכל עליו בפליאה. אה, הוא גילה את סודו של ברוך. ברוך נדהם ומיהר לסגור את הספר שבו למד והעמיד פנים כאילו לא אירע דבר, אבל היה מאוחר מדי. כאשר הבין ברוך מה קורה, התחיל להתחנן בפני הבחור שיבטיח לו שלא לגלות לאחרים את מה שנודע לו. אבל הבחור אמר לו שאין לו שום אפשרות

02:50 לתת את ההבטחה הזו, שכן הוא בעצם ניהל את המעקב אחרי ברוך בשליחותם של שאר התלמידים, ולשם כך שכר את החדר באותו בית שבו גר ברוך. הסתבר שמאז שברוך עזב את בית המדרש שבו לן ושכר לעצמו חדר עלייה, התחילו התלמידים לדבר על כך שיש כאן איזשהו סוד. התלמידים החליטו בינם לבין עצמם לברר מה עושה ברוך במסתרים. הוטל גורל ונפל על אותו בחור התפקיד לעקוב אחרי ברוך. למטרה הזו הוא שכר את הדירה בבניין שבו ברוך בעצמו גר, והוא התנה תנאי עם בעל הבית שהוא לא יספר לברוך שאחד מתלמידי הישיבה עבר לגור בשכנותו. נו, ברוך נוכח לדעת שהבחור באמת אין לו ברירה, הוא צריך לדווח לחבריו את תוצאות שליחותו. אז ברוך ביקש ממנו רק את דחיית הדיווח בשלושה ימים, זאת כדי שברוך יוכל לשקול את המשך דרכו. ברוך רצה להתייעץ עם רבי שלמה. כמובן שאף אחד לא ידע שיש לו את הקשר הפנימי עם ראש הישיבה, וכמובן שברוך לא התחיל ללמוד את תורת הקבלה על דעת עצמו, אלא בהוראה של רבי שלמה. הבחור הבטיח לו את הדחייה וברוך חיפש הזדמנות לשוחח עם רבי שלמה. רבי שלמה אמר שאכן הגיעה שעתו של ברוך לעזוב את העיר מינסק, ולכן התחילה שוב תקופת נדודים בשביל ברוך. למעשה, שבועות וגם חודשים הלך ברוך ברגל מעיר לעיר, מכפר לכפר. בכל מקום שבו הגיע התעכב זמן מסוים, מצא לעצמו מלאכת כפיים כדי להתפרנס ממנה, ויחד עם זה המשיך לעסוק במרץ בלימודיו, גם בנגלה וגם בלימוד תורת הקבלה. תוך כדי נדודיו נפגש ברוך עם גאונים וצדיקים רבים וגם עם נסתרים שארחו גלות. למעשה ברוך גם עצמו היה זכה להיות בחברתם שכן שגם הוא הרי היה

05:30 צדיק נסתר. לאחר נדודים ממושכים הגיע ברוך לעיר סמילה[?], שם הוא קבע לעצמו אכסניה בבית המדרש המקומי. בבית המדרש למד ולן, כשהוא ניזון ממותר הכסף שהשתכר בדרך לסמילה[?]. באותו בית מדרש היה אורח נוסף. האורח הזה התפרנס מחזרה על הפתחים וקיבוץ נדבות. תשומת ליבו של ברוך הופנתה לאורח זה, שכן הוא הרגיש שאין הוא סתם הלך. לשם קביעת בסיס לפרנסתו רכש ברוך לעצמו עגלה, מסור וגרזן. הוא היה יוצא ליער, כורת עצים, מכניס אותם לעיר ומוכר אותם להסקה. כיוון שהייתה עונת הקיץ לא רבו הקופצים על סחורתו, אבל ברוך הסתפק בינתיים בתמורה שקיבל. הוא צבר את העצים הנוספים במחסן שליד בית המדרש, וכך שבחורף הייתה לו סחורה מן המוכן בשביל למכור בכמות גדולה. והנה, באחד מלילות החורף, בשעה מאוחרת, נכנס אותו הלך, שותפו של ברוך, לאכסניה בבית המדרש, התכנס בפינתו ופרץ בבכי שלא כדרכו כלל. ברוך ניגש אליו, שאל אותו מה מעיק על ליבו. היהודי השיב לו כי בעיר נפטר היום רבי יוסף אברהם, עושה התנורים, שהיה צדיק נסתר, גדול בצדקותו. הוא גם היה מקובל גדול. הוא נהג שלא להשאיר לעצמו פרוטה מן הערב למחרת. את כל מותר פדיונו היה מחלק לצדקה לפני לכתו לישון. כשנפטר היה בן סך הכל בן חמישים ושמונה שנים. הוא השאיר אישה ובת, ובבית שוררת הזנחה ודלות נוראה. החלונות שבורים, אין כסף לקניית עצים להסקה, אפילו פת לחם אין בבית. אין בעיר מי שיסתכל עליהם כיוון שאיש לא העריך את המנוח בכלל. ברוך הבין שההלך הזה נמנה על קבוצת הצדיקים הנסתרים. הוא החליט לבדוק את הדבר. הוא שאל אותו לשמו, והיהודי אמר ששמו נחום אהרון החייט. אחר כך ציין ברוך לפניו קושי שיש לו בקטע

08:30 מסוים בספר הזוהר הקדוש, שהוא מתקשה בהבנתו לאחר שהגיע אליו בלימוד. באופן טבעי לחלוטין, התחיל נחום אהרון להסביר לו את הקטע בהרחבה ובטוב טעם ודעת. ברוך התפעל מאוד. הוא נוכח לדעת כי לפניו עומד מקובל גדול. עכשיו הזדרז ברוך והציע את עזרתו בסיפוק עצים להסקה. "הבה וניגש לחמם את הבית", אמר. שניהם הטילו על שכמם צרורות עצים והלכו לביתו של המנוח. היה זה בית מט לנפול שבו התגורר רבי יוסף אברהם כשלושים שנה. במשך שבעת ימי השבעה הלכו נחום אהרון וברוך לבית המנוח מדי יום ביומו לתפילה וללימוד. בעמל רב הצליחו לאסוף מניין לתפילות בציבור ולאמירת קדיש. תושבי הסביבה התחמקו מלבוא למניין בגלל יחס הזלזול שלהם כלפי יוסף אברהם, עושה התנורים. בין ברוך לבין נחום אהרון החייט הנסתר נקשרה ידידות הדוקה. הם קבעו לעצמם שיעור משותף בסתר, שיעור שהתקיים בכל ימי החורף. פעם אחת, ביושבם יחד, פנה נחום אהרון אל ברוך ואמר לו, "בתו היתומה של יוסף אברהם צריכה להשתדך ולדעתי אתה בן זוג מתאים בשבילה". ברוך הסכים, ותוך זמן קצר נחוגו הנישואין בצנעה. ברוך עבר עם רעייתו וחותנתו לכפר סמוך, ושם מצא לעצמו גם דיור ופרנסה ללא כל קושי. לאחר שעסק במשך תקופה ארוכה בכריתת עצים ובמכירתם, התחיל עכשיו ברוך לעסוק במסחר עצים ממשי והצליח בזה מאוד. הוא רכש לעצמו חלקות יער ושיווק את העצים בקנה מידה נרחב, ובהמשך הזמן התחיל גם לחכור שדות ביערות שלמים ולשווק את תוצרתם. ברוך התעשר וחילק צדקה הרבה מאוד. ברוך מוויז'ניץ דאג להושיב בכפר יהודים נוספים ולספק להם פרנסה. הוא גם דאג למזונם הרוחני בכך שהשמיע לפניהם שיעורי תורה. לאחר זמן מסוים בנה בית מדרש, ובבית המדרש הזה החזיק עשרה בטלנים עם משפחותיהם,

11:17 וכך הפך הכפר למקום של תורה. תוך כדי כך נודע ברבים, בניגוד לרצונו של ברוך, על טוב לבו ועל למדנותו. אמנם העובדה שהוא מקובל ועוסק בלימוד תורת הקבלה נשארה עדיין בגדר סוד. וכך היה ברוך, או כפי שכינו אותו כעת האנשים רב ברוך, הנסתר היחיד שהיה גם עשיר גדול. ברוך מוויז'ניץ בנה בית גדול להכנסת אורחים ורבים מן הנסתרים התאכסנו בו. מהם שהגיעו אליו בשליחויות מיוחדות לאחר שידעו כלמות פרסומו, הרי לאמיתו של דבר הוא נסתר כמותם. באותה עת נודע בעולם היהודי שמו של רבי יואל הבעל שם מזמוז'ד תלמידו וממשיך דרכו של רבי אליהו, הבעל שם מברמיזא. נחום אהרון החייט הצדיק הנסתר, שהיה אורח תכוף ורצוי כמובן בביתו של ברוך היה ממקורביו של רבי יואל מזמוז'ד, והוא סיפר הרבה לברוך על אישיותו של רבו. לכן ברוך החליט בנפשו שהוא רוצה לנסוע לרבי יואל בעל שם ולהכיר אותו מקרוב וללמוד מתורתו וממנהגו. לאחר שהחליט על כך, החל בהכנות לנסיעה, ואכן לאחר שהגיע לזמוז'ד נשאר שם רבי ברוך מוויז'ניץ שישה חודשים. כאשר חזר אל אחוזתו הבחינו כולם שברוך מוויז'ניץ קורן מאושר. היה ניכר היטב כי שבע רצון מהנסיעה אל רבי יואל בעל שם. רבי ברוך מוויז'ניץ התחיל להתמסר עוד יותר ללימוד תורת הקבלה, וגם הכניס לפרדס תורה זו את עשרת הבטלנים שהחזיק בבית המדרש שבאחוזתו. עשר שנים חלפו מאז ערך רבי ברוך מוויז'ניץ את נסיעתו הראשונה אל הבעל שם מזמוז'ד, ובמשך כל השנים הללו עמד בקשר מתמיד עם תלמידי הבעל שם שנדדו כנסתרים על פני ערים ועיירות. במשך הזמן הודה רבי ברוך כתלמיד מקובל גדול, ולפתע הודיע ברוך מוויז'ניץ כי בדעתו לעזוב את האחוזה שבה חי חמש עשרה שנה ובה בנה

14:11 יישוב יהודי ומכר את נחלותיו והעניק בתים וגנים לעשרת הבטלנים של בית מדרשו. בנוסף לכך נתן תרומות גדולות של כסף למוסדות יהודיים חשובים בעיר סמילה, העיר הסמוכה, וכאשר הכל סודר עבר עם משפחתו מן המקום. לאן עבר רבי ברוך? רבי ברוך השתקע באחוזה שרכש במרחק של עשר ווערסט מהעיר סלוצק. גם כאן בנה לעצמו בית מדרש ובית להכנסת אורחים, ותוך מספר חודשים היו לו גם בבית המדרש הזה עשרה בטלנים שהוחזקו על ידו בכל צורכיהם, מתוך מטרה שהם יעסקו בלימוד התורה במנוחה וללא כל דאגות. במקומו החדש, הסמוך לעיר סלוצק, לא סיפר ברוך לאף אחד מהיכן הגיע. כל מה שאנשים ידעו שהוא גדול בתורה וגם צדיק גדול. זה נקבע, חשקה נפשו של ברוך ללמד שורה ללמד שיעור תורה לפני תלמידים נבחרים, ועכשיו החליט שהגיעה השעה לכך, ולכן ייסד באחוזתו גם ישיבה. אבל הייתה זו ישיבה בעלת צביון חדש ושונה. התלמידים היו צריכים להיות בעלי כישרונות מיוחדים בגיל של לא פחות מחמש עשרה שנה, אבל לא יותר משש עשרה שנה. כל תלמיד לישיבה היה צריך להתחייב להיות בישיבה לא פחות משש שנים. במשך שש השנים האלה הוא לא יעזוב את הישיבה אפילו ליום אחד. גם היה על התלמידים להתחייב, לשבת וללמוד בהתמדה, מבלי לשים לב לשום דבר חיצוני. ברוך עצמו התחייב להחזיק את התלמידים באשל ובהלבשה והנעלה ברווח. מבין עשרת הבטלנים שהיו באחוזתו הקודמת ליד העיר סמילה לקח איתו ברוך יהודי בשם מנשה ישראל, שהיה למדן גדול וגם היה ידיד קרוב ואיש אמונו של רבי ברוך מוויז'ניץ. מנשה ישראל היה גם הוא מתלמידיו המובהקים של רבי יואל בעל שם מזמוז'ד, וגם בניו של מנשה ישראל למדו שנים רבות בישיבתו של רבי

17:00 יואל בעל שם. למנשה ישראל היו שלושה בנים. הם חזרו אז מישיבתו של הבעל שם יראים ושלמים ולמדנים גדולים גם בתורת הנגלה וגם בתורת הנסתר. רבי ברוך מסר את ניהולה של ישיבתו למנשה ישראל ולשלושת בניו, והוא עצמו רבי ברוך מוויז'ניץ הסתפק בהשמעת שיעורים לפני התלמידים. עשרים ושישה בחורים צעירים נבחרו להיות תלמידי ישיבתו של רבי ברוך בשנה הראשונה, וכבר נקרא בהם סימני הצלחת השפעת הישיבה. התנהגות הצעירים הייתה כרצונו של רבי ברוך, דבר ששימח אותו מאוד. לשנה הבאה קיבל רבי ברוך לישיבתו עוד מספר דומה של תלמידים, וכך במשך שש השנים הבאות. הישיבה גדלה איפוא משנה לשנה, כאשר כעבור שש שנים חזרו עשרים ושישה מהתלמידים הראשונים לבתיהם. נשאר בישיבה אותו מספר תלמידים כפי שהיה בשנה השישית וגם לאחר מכן.