פרק 75 : חיי היום יום בדוברמיסל, חיים שמעון האמיץ

00:02 גם ישיבה הקים רב גבריאל בדוברמיסל. אמנם היא לא התקיימה זמן רב. מצד שני הלכה וגדלה שאיפתם של יהודי דוברמיסל לזכות בבחורי ישיבה כחתנים. בתוך שתים עשרה שנה קיבלה דוברמיסל פנים שונות לגמרי הודות להשפעתו של רב גבריאל. השפעה מיוחדת השיג גבריאל על הציבור באמצעות דרשותיו, בהן הרבה לדבר על הברכה שבשלום בית ועל עניינים יומיומיים אחרים הדרושים תיקון. בין הלמדנים החדשים שהגיעו אז לדוברמיסל כחתנים של בעלי בתים בדוברמיסל עצמה היה יהודי בשם יוסף שהתחתן עם בתו של יהודי בשם חיים יצחק. חיים יצחק עצמו היה אישיות מעניינת בזכות עצמה. קראו לו או רב חיים יצחק הבדחן או רב חיים יצחק של הפריץ. התואר הזה של הפריץ ניתן לו בגלל היותו בן בית אצל הפריץ מטופקה, הנמצאת במרחק שלושה ווערסט מדוברמיסל. האציל הזה, הפריץ הזה לא עשה קטנה או גדולה בלי רב חיים יצחק. בתואר השני, הבדחן, זכה רב חיים יצחק משום שקיבל עליו את המצווה לשמח חתן וכלה עשירים או עניים בלי כל תשלום. המצווה הזאת, המיוחדת של שמחת חתן וכלה הוא ירש מסבו שהיה צדיק גדול שמצד אחד היה נוהג להתבודד ולעסוק בתורה מבלי לדבר מילה אחת עם אף אדם, ואפילו כשהיה זקוק למשהו, השתמש בתנועות ידיים. הוא הרבה מאוד הסבא בתעניות וסיגופים. מצד שני היה בעל חוש נגינה נדיר ובעל קול ערב ביותר. התפילות שלו היו מלוות במנגינות כל כך נעימות וערבות לאוזן, שאנשים שהזדמנו אז למחיצתו לא היו יכולים ממש להיפרד מן המקום. הסבא הזה קיבל על עצמו לבוא לחגיגות נישואים ולשמח את החתן ואת הכלה. הוא היה מרקד ומזמר לפניהם. עיניו היו מכוסות במטפחת כדי שלא ייאלץ להסתכל

02:35 בנשים, ובמנהג הזה של שמחת חתן וכלה החזיק עד זקנה מופלגת ואז העביר אותו לנכדו חיים יצחק. נחזור ליוסף, חתנו של חיים יצחק. יוסף היה יליד העיר מינסק. אביו היה בונה תנורים במקצועו וגם היה למדן גדול וירא שמיים. יוסף ירש מאביו גם את למדנותו, גם את יראת השמיים שלו וגם את מקצועו של עשיית תנורים. יוסף לא היה עושה תנורים פשוט, אלא מקצועי ביותר. לתוצרתו יצאו מוניטין בכל האזור. תנוריו של יוסף החזיקו חומם יותר מתנורים רגילים, ובנוסף לכך היו מבחוץ חלקים כמו זכוכית ומעולם לא התגלה סדק בין הלבנים, ולכן במיוחד היה ביקוש לתנורים אלה לצורך אפיית מצות. אפילו רב גבריאל, שהתפעל מאוד מתנוריו של רבי יוסף, הניע את אנשי דוברמיסל להקים תנור ציבורי לאפיית מצות עבור תושבי העיירה. הביקוש לתנוריו של רבי יוסף, שטיבם התפרסם יותר ויותר, היה גדול מאוד. הוא השתדל לענות לכל יהודי שפנה אליו בעניין זה ללא כל תמורה. גם פריצים ביקשו ממנו לבנות עבורם תנורים. אמנם רבי יוסף השיב את פניהם ריקם. הוא היה יכול להתעשר מעשיית התנורים, אבל הוא העדיף לשבת וללמוד תורה ולהקדיש רק זמן מסוים ביום לעשיית התנורים, וזאת לגמרי בחינם. ולכן, כדי לספק את כל צורכי הקהילה, לימד רבי יוסף כמה אברכים למדנים את המקצוע והתנה איתם שיהא באותה צורה. בתנאי החיים של דוברמיסל היו התנורים מצרך חיוני ומבוקש, ורבי יוסף ואברכיו נאלצו לעבוד קשה לספק את כל הביקוש. ובינתיים התפרסם שמו של רב גבריאל בכל הסביבה כדרשן מוצלח ומכל העיירות שמסביב באו שליחים להזמינו לדרוש בהן. גם למדנותו המופלגת יצא שם והיו שאמרו שאיננו נופל בלמדנותו מאביו הגאון זכריה ירוחם, שאיתו עמד בקשר מכתבים תורני מתמיד. אחיו

05:18 של גבריאל, רבי יחזקאל, נשאר בעיר פולוצק. שם נולד לו בן שנתיים אחרי נישואיו. שמו של הילד בישראל נקרא זבולון מרדכי. אמנם הילד היה חלש בגופו ואיתן ברוחו ובהיותו בן חמש מת עליו אביו רבי יחזקאל והוא נלקח לבית סבו זכריה ירוחם. במשך הזמן התפרסם זכריה ירוחם גם כגדול בתורת הקבלה, שכן נוסף על כך שלמד שש עשרה שנים אצל נחום טוביה הנסתר, למד עוד עשר שנים את תורת הקבלה אצל רבי זונדל יוסף, מי שמילא את מקומו של רב נחום טוביה בראשות חבורת מקובלי פולוצק. זבולון מרדכי היתום למד תורה בשקידה ובהתמדה גדולה, וזאת למרות חולשתו הגופנית. נוסף על מלמדיו, לימד אותו סבו בכבודו ובעצמו. ולא רק תורה, כי אם גם מידות טובות ויראת שמיים. בגיל שתיים עשרה שנה כבר היה זבולון מרדכי למדן מובהק. אמנם בעבודת השם נהג בדרך עצמאית של פרישות מן הבריות. בשנת תרנ"ז הגיע אל זכריה ירוחם שליח ממינסק, שלוח על ידי רבי משה ברבי מרדכי מהעיר פוזנא, שהיה רבה של העיר מינסק, בבקשה שיבוא לקבל עליו את רשות הישיבה שם. זכריה ירוחם שלח אז את זבולון מרדכי נכדו לדוברמיסל, לבית בנו גבריאל, דודו של הילד. על פניו של הילד זבולון מרדכי הייתה נשוכה תמיד רוח של עצבות. תכונה זו ירש מאביו והתייתמותו המוקדמת לצערנו חיזקה את הדבר. אפילו קרובו המתמיד וחיבתו של הדוד רב גבריאל לא עודדו אותו. דיכאונות הלך וגדל עד שנמנע בכלל לבוא לבית הדוד, אם כי ישב ולמד בפינה מיוחדת בבית המדרש, בבדידות מוחלטת, כשהוא אוכל רק לחם ומים שנשלחו לו מבית דודו. מלבד זאת עסק בסיגופים שונים וכל הניסיונות של דודו רב גבריאל לשכנעו לנהוג אחרת עלו בתוהו. באותה תקופה

08:23 נפטר תנחום שמואל רבה של דוברמיסל בגיל תשעים ושבע שנים, וחתנו רב גבריאל מילא אז את מקומו. לפי בקשת ועצת רב זכריה ירוחם לקח רב גבריאל את זבולון מרדכי בן אחיו לחתן לבתו בן ארבע עשרה שנה היה בעת נישואיו, אבל את דרכו המיוחדת לא שינה גם לאחר מכן. חמש שנים לאחר נישואיו בהיותו בגיל תשע עשרה, התאלמן זבולון מרדכי מבלי שנולדו לו ילדים מאשתו המנוחה. הוא המשיך להתבודד ולהסתגר כפי שנהג עד עכשיו. תוך כדי כך נפטר גם הסבא זכריה ירוחם בגיל שישים וחמש שנים, לאחר ששימש במשך חמש שנים כראש ישיבה במינסק. אומנם זבולון מרדכי לא נשאר אלמן זמן רב, חותנו ודודו רב גבריאל רבה של דוברמיסל, השיא לו את בתו השנייה. מאשתו זו נולד לו בן שנקרא על שם סבו זכריה ירוחם. את חינוך הילד הפקיד זבולון מרדכי בידי חותנו רב גבריאל, כשהוא עצמו ממשיך בהתבודדותו ושרוי בדיכאון. הילד היה בריא ונאה ובעל כישרונות רוחניים נפלאים. הוא היה היפוכו של אביו. הוא היה תמיד עליז ושמח, וסבו אהב אותו מאוד והיה משתעשע איתו תכופות. אביו כמעט והתעלם ממנו. רב גבריאל התמסר לחינוכו של נכדו, ולא זו בלבד שבחן אותו באופן קבוע בלימודיו מפי מלמדיו, אלא שאף לימד אותו בעצמו דברים נוספים על לימודים אלה. כאשר הגיע לגיל מצוות היה כבר זכריה ירוחם הנכד, ללמדן בדרגה ניכרת, והשמיע פלפול שחיבר בעצמו. רב גבריאל רווה ממנו הרבה נחת, אם כי הצטער על כך שאביו של הילד זבולון מרדכי מתרחק ממנו. גם הילד עצמו הצטער על כך מאוד. פעם אחת במוצאי שבת, בהיות זכריה ירוחם נער בן ארבע עשרה שנה, נכנס לחדרו של אביו ופרץ בבכי מר. "מדוע אינך נוהג

10:59 איתי כפי ששאר האבות נוהגים עם בניהם?" התייפח. זבולון מרדכי, שהיה דווקא רך לבב ובעל רגש מטבעו, התרגש מאוד ופרץ אף הוא בבכי. לאמיתו של דבר אהב מאוד את ילדו. בתגובה לקח את זכריה ירוחם על ברכיו ונשק אותו לשמחתו הרבה של הילד. זבולון מרדכי גילה לפני בנו את כל המעיק על ליבו, וסיפר לו על הכאב המלווה אותו משחר ילדותו ומבריח אותו מן הבריות. החל מאותו יום היה זבולון מרדכי ידידותי ופתוח יותר. לכל הראש התמסר יותר אל בנו, אך גם עם חותנו החל לשוחח יותר. כאשר מלאו לזכריה ירוחם תשע עשרה שנים, נהיה לחתנו של הגאון רב טוביה אשר מבבינוביץ, ובמשך שנה אחת היה סמוך על שולחנו. כיוון שסבו ואביו התגעגעו אליו מאוד, הביאו אותו חזרה לדוברמיסל ושם נולדה לו בת. אמנם כעבור שלוש שנים חלה זכריה ירוחם במחלה קשה ולאחר שישה חודשים נפטר. פטירת האברך הצעיר פגעה בצורה איומה בסבו רב גבריאל. עד אז היה רב גבריאל גם כשהגיע לגיל שישים ושמונה שנים, אדם בריא וחזק ונראה כבן חמישים בלבד. אבל מאז פטירת נכדו קפצה עליו זקנה גם בו, התכופף ומאט לתרוע עם אנשים. גם זבולון מרדכי התחיל להתרחק מחברת בני אדם. שניהם נהגו אבלות אחרי זכריה ירוחם. שניהם גם עברו לפני התיבה לסירוגין ואמרו קדיש. כל בני הקהילה השתתפו בצערם. בדוברמיסל זכרו שנים רבות את יום השנה הראשון לפטירתו של זכריה ירוחם, שחל בתשעת הימים של חודש אב. כרגיל הייתה נהוגה אז ממילא האבלות על חורבן בית המקדש. בתי הכנסת היו מלאים ביהודים שערכו תיקון חצות, הן בחצות הלילה והן בחצות היום ובעיצומם של ימי האבל הכללי קיימו בני דוברמיסל את האבל

13:43 של יום השנה לזכריה ירוחם בצורה מרשימה ביותר. לקראת יום השנה הגיעו מבבינוביץ לדוברמיסל חותנו של הנפטר ורבים מבני קהילתו. לתפילת ערבית עבר רב גבריאל הסבא לפני התיבה ואביו וחותנו של הנפטר אמרו קדיש שכל הציבור גועה בבכי מר. רושם רב השאירה על הנוכחים אמירת הקדיש של היתומה הקטנה, אשר תוך כדי כך התעלפה. לאחר מכן התעסקו אבלים ואיתם ציבור גדול במשך כל הלילה בלימוד תורה לעילוי נשמת הנפטר. בבוקר לאחר התפילה הלכו כולם ברשות רב גבריאל לבית העלמין ואמרו פרקי תפילה על קברו של הנפטר ולאחר מכן הקימו שם מצבה. כתוצאה של כל זה נחלש רב גבריאל מאוד ונאלץ לבקש את חתנו רב זבולון מרדכי שיקבל על עצמו את עול הרבנות. אמנם זבולון מרדכי סירב ולכן מינה רב גבריאל את רב דוד משה, תלמידו, כדיין. כעבור שלוש שנים נפטר רב גבריאל ובצוואתו הטיל על חתנו למלא את מקומו. לכן לזבולון מרדכי לא הייתה כל ברירה והוא נאלץ לקבל עליו את המשרה. הוא רק התנה שרב דוד משה ימשיך לכהן כדיין. הדיין התמסר לכל ענייני העיר ואילו זבולון מרדכי ישב על התורה ועל העבודה בהתבודדות, אלא שמפעם לפעם השמיע בפני הציבור דרשות או פלפולים. באותו זמן הגיע לעיר דוברמיסל אישיות מעניינת שהייתה עתידה לתפוס מאוחר יותר מקום נכבד בחיי הקהילה. היה זה רב חיים שמעון אותו בחר רב יוסף אבנאי[?] לבעל לנכדתו היתומה. רב יוסף, שסיפק תנורים לכל בני העיר, התפרנס דווקא מעבודה אחרת, עבודת האדמה והגננות. אמנם בזמנו הפנוי ישב ועסק בתורה. הוא חיתן את כל ילדיו, אלא שבן הזקונים שלו לא האריך ימים ונפטר, והשאיר אחריו ילדה יתומה. רב הכניס את היתומה לביתו וגידל אותה, וכשהגיעה

16:18 לפרקה נסע רב יוסף באופן מיוחד למינסק כדי למצוא לה חתן. החתן שנבחר על ידו היה חיים שמעון, בחור מליאזנא שהצטיין במעשיו בעיר הולדתו, שם זכה בזכות מעשים אלו לכינויו האמיץ. כיצד זכה חיים שמעון לכינויו האמיץ?