פרק 73 : זכריה ירוחם בווילנא ומתגלים לו דברים נפלאים

00:01 אנחנו ממשיכים לשמוע את הסיפור המעניין של תולדותיו של הרב מדוברומיסל, כאשר אנחנו מספרים כרגע על הסבא שלו, זכריה ירוחם, שיחד עם הצדיק הנסתר נחום טוביה הנודדים בדרכם ומגיעים לעיר וילנה. לפני זכריה ירוחם ונחום טוביה הנסתר, התגלו בוילנה דברים חדשים. למרות הכל, ובמשך תקופת שהותם בוילנה למדו הרבה. ארבעה חודשים שהו בוילנה ושתו שם בצמא חידושי תורה מפי גדולי העיר, אלה שהיו בעיר, וגם מכלי שני את חידושי התורה של אותם שכבר לא היו בעיר. כך למשל הגיעו לידי שני הנודדים הגהותיו של רבי משה רבקש או ריבקש על מסכתות זבחים ומנחות, עליהם עברו בהתעניינות רבה. ההגהות הקולות פקחו את עיניהם, ובוילנה גם שמעו שני סיפורים מרשימים מאוד על הש"ך. סיפור אחד היה על מידת התעמקותו של הש"ך בלימוד התורה, שהיה עד כדי כך מנותק ניתוק מוחלט מסביבתו, מבלי שידע ויחוש מה מתרחש. ואירע פעם שהש"ך עלה על הגג כדי ללמוד בהתבודדות. תוך כדי התעמקותו במחשבותיו, התחיל להתהלך על פני הגג, ומכיוון ששכח לגמרי היכן הוא נמצא, התחיל לקפוץ מגג אחד למשנהו, כשהוא מדלג בדרך נס על המרווחים שבין הבתים. אנשים התחילו להתאסף למטה מתוך התפעלות על הפלא ומתוך ח-חרדה שלא יקרה משהו חלילה לגאון, ואילו הש"ך לא הבחין בכל זה. הסיפור השני על הש"ך היה שרב משה, בנו חביבו של הש"ך, חלה פעם באופן אנוש. הש"ך התפלל לרפואתו. אמנם מצבו הלך והחמיר עד שהוא הגיע לשערי מוות. כאשר ראה הש"ך שהסכנה גדולה, הצהיר שהוא מעביר לבנו את הזכות של כל חידושי התורה שלו של אותו היום. מייד התחיל מצבו של הבן להשתפר. וכמו שאמרנו הספיקו זכריה ירוחם ונחום טוביה ללמוד הרבה בוילנה, ובין השאר גילו

03:00 בבתי המדרש של העיר אוצרות של ספרים וכתבי יד שאותם לא ראו מעולם. הם גם נפגשו באישים מפורסמים ששמם נודע לתהילה בוילנה שנקראה אז ירושלים דליטה וגם בכל הסביבה. כאשר היו בוילנה הלך לעולמו הגביר ובעל הצדקה המפורסם רבי שלום שכנא, המכונה של שרה. הוא היה אחיו של רפאל שלמה. רפאל שלמה נודע בוילנה בכינויו הקבצן העשיר. שני אחים אלה היו בניו של רבי אברהם החביב, כפי שכונה על ידי מכריו. רבי אברהם החביב היה בנו של שמעון ויקטורוביץ' [?] מקרקוב, שיחד עם שותפו רבי ישראל נמנו על בוני בית הכנסת המפואר של וילנה בשנת שכ"ג. ואז נעבור לסיפור על אברהם החביב. מי היה אברהם החביב? אברהם החביב היה בן יחיד אצל יהודי בשם שמעון. מובן שכיוון שהיה בן יחיד התייחסו אליו הוריו כאל בבת עינם. אבל למרות שהפקידו אותו בידי טובי המלמדים, לא הצליח הרבה בלימודיו. פשוט הוא לא חונן בכישרונות מתאימים. מצד שני, היה לו לב זהב. הוא היה מבקר לעיתים קרובות בסמטאות ובמשכנות העוני של וילנה, ומחלק שם נדבות ביד רחבה. כאשר הגיע אברהם לגיל חמש עשרה שנה, הפקיד אותו אביו על כספי, כספי הצדקה שלו, ומסר לו את הסמכויות בקשר לדרכי חלוקתם. כאשר הגיע אברהם לגיל שמונה עשרה, שידך אותו אביו עם שרה, בתו של הגאון רבי ישראל, בנו של הגאון רבי שלום שכנא מלובלין, מי שהיה תלמידו של הגאון המפורסם רבי יעקב פולק מפראג. שרה הייתה יראת שמיים וטובת לב לא פחות מאברהם בעלה. היא עסקה תמיד בענייני צדקה ושמה יצא לתהילה בכל וילנה וגם בערים אחרות. כאשר המלך זיגמונד אוגוסט קבע את וילנה לעיר בירתו, הוא הוציא פקודה לפאר את העיר בבניינים מפוארים. שני

05:43 השותפים, רבי שמעון ורבי ישראל, עברו לווילנה, ובתוספת לשאר עסקיהם החלו לבנות שם בתים וחנויות ולהשכיר אותם. הם זכו במכרז ממשלתי לבנייה קבלנית של בתים וארמונות עבור השרים ואישי המלוכה, ולשם כך הזמינו מהנדסים ובנאים מחוץ לארץ, והצליחו מאוד במשימת הבנייה, וכך עשו חיל ועושר רב. באותה תקופה בנו גם את בית הכנסת הווילנאי וכעבור מספר שנים חילקו ביניהם את רכושם בתנאים שנקבעו על ידי בית דין בלתי תלוי של שלושה, וכך נהיה עסק לכל אחד בנפרד. לאחר שעבר רבי שמעון את גיל השישים, מסר את עסקיו לבנו ולשני חתניו, והוא עצמו התמסר לתורה ועבודת השם. מכיוון שהייתה לו גישה לאישי מלוכה בכירים ואפילו למלך עצמו, שמה עליו הקהילה את העול של ההשתדלנות, ורבי שמעון נבחר כנשיא של ועד ארבע הארצות, אותו גוף נבחר שייצג את כל האינטרסים היהודים. רבי שמעון הצליח מאוד בעסקנות הכלל ועשה הרבה טובות ליהודים, ומאוחר יותר, כאשר בירת הממלכה עברה לעיר קרקוב, עבר גם רבי שמעון לגור שם לצורך ענייני הכלל. ובינתיים ניהל רבי אברהם הבן עסקים מסועפים. אמנם ככל שהיה עסוק רבי אברהם מצא לו תמיד זמן לעסוק בענייני צדקה, שמבחינתו היו העיקר בחיים. הוא לא הסתפק בחלוקת כסף לצדקה, אלא גם עסק בעידוד העניים, העלאת מצב רוחם. בווילנה אמרו עליו, על רבי אברהם, שהוא מחלק לעניים ולנדכאים לא רק כסף, כי אם גם אהבה וחיבה, ולכן קראו לו בשם אברהם החביב. אמנם ככל שהיה אברהם טוב וחביב לבריות, הייתה שרה אשתו טובה וחביבה פי כמה וכמה. את כל נשמתה השקיעה בעבודת הצדקה, וגילתה תוך כדי כך ענווה ופשטות במידה מדהימה. היא התייחסה לעניים ולנדכאים כאם וכאחות. שרה בילתה שעות בבתי העניים והחולים לעיתים

08:28 תכופות ביצעה במו ידיה את עבודות הבית עבור החולים ובמיוחד עבור יולדות עניות. לרבי אברהם ולשרה היו שני בנים האחד שלום שכנא הבכור, השני רפאל שלמה. כאשר מלאו לשלום שכנא ארבע עשרה שנים לקחה אותו אמו איתה בביקוריה בבתי העניים והחולים, כדי שיכיר מקרוב את חייהם הקשים של ההמונים היהודים. לעיתים קרובות הייתה מצווה על בנה תוך כדי ביקור בבית משפחה ענייה להחליף את בגדיו עם בגדי אחד מהילדים בני גילו. היא הסבירה לו כי ילד עני זה עשוי להיות למדן גדול יותר ממנו, שכן חכמינו אמרו היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. גם את רפאל שלמה, בנה השני, חינכה ברוח זו. ביתם בווילנה היה בית ועד לחכמים ובית מחסה לעניים. בית מיוחד הקדישו לקיום מצוות הכנסת אורחים. תלמידי חכמים מצאו תמיד אכסניה בביתם, ויחד עם זאת לא הראה רבי אברהם מעולם עליונות על מישהו אחר, ולמרות עושרו הגדול היה לבוש בפשטות ובצניעות. בעזרת אביו רבי שמעון קשר גם רבי אברהם קשרי היכרות עם אישי המלוכה, והאצילים שביקרו אצלו לעיתים קרובות בענייני מסחר, וכך היה מסוגל גם לגמול טובות לאנשים. יהודים רבים השיגו באמצעותו גישה לחצרות האצילים לצורכי מסחר או לשם חכירת בתי מרזח או טחנות קמח או בריכות לציד דגים וכדומה. רבים מהיהודים הצליחו לחכור שדות פרדסים, אפילו אחוזות שלמות. בתיווכו של רבי אברהם עברו מאות ואלפי יהודים מן הערים הגדולות, ששם היו להם קשיי פרנסה וסידור אל הכפרים והיישובים הקטנים שבהם הסתדרו בקלות. אמנם דווקא כתוצאה מתנועה זו, מן העיר אל הכפר, נוצרה בעיה חדשה כיצד לספק ליהודי הכפרים והעיירות את צורכיהם הרוחניים המתאימים? איך לתת לילדים חינוך מתאים ולדאוג שהיהודים הכפריים לא ינותקו מחיי הציבור היהודיים? ולצורך

11:11 פעולות אלה תרם רבי שמעון סכום כסף גדול, שכן ראה בכך מטרה חשובה מאוד. רבי אברהם מצידו המשיך לסייע ליהודים בדרכו שלו. בכל מקרה שאציל כלשהו פנה אליו בבקשת הלוואה, התנה רבי אברהם שהוא ימנה יהודי למנהל ענייניו. יהודי כזה בדרך כלל היה מצטיין מאוד בעבודתו והיה מביא לידי כך שהאציל ירוויח מאוד בעסקיו, ומובן שהאציל הכיר טובה לרבי אברהם שזימן לו את היהודי הזה, ובדרך זו השיגו היהודים פרנסות טובות ושם טוב בכל חוגי האצולה. המצב הזה יצר את האפשרות ליהודים נוספים להשתקע בכפרים, וכך גדלה האוכלוסייה היהודית והוקמו בכפרים קהילות גדולות. בדרך זו הוטב לא רק מצבם הגשמי של היהודים, כי אם גם מצבם הרוחני. כאשר בניו של רבי אברהם עדיין היו ילדים קטנים, הוא נתן להם סכומי כסף גדולים כדי שיקיימו בהם מצוות גמילות חסדים. הם היו מלווים סכומים קטנים לרוכלים עניים בשוק, והוא אפשר להם, רבי אברהם אישר, אפשר לילדיו לנהל בעצמם את הפעולות האלה כדי לחנך אותם בענייני צדקה וחסד, וכדי להפגישם פנים אל פנים עם המציאות בחיי העם היהודי. הסבא רבי שמעון, השתדלן והנדיב הגדול נפטר בגיל של שמונים וחמש שנים. בצוואתו הוא הועיד רבע מרכושו לצדקה והפקיד על החלוקה את ועד ארבע הארצות, שיצי-- ואמר שהם יתייעצו עם בנו אברהם. את שאר רכושו השאיר לבנו ולבנותיו, כאשר לבנו הוא מנחיל חלק כפול. אמנם לפי דרישתה של שרה הצדקנית, אשתו של רבי אברהם, חילק בעלה את החלק הנוסף לענייני צדקה ובעיקר לבניית בתי כנסת או לכתיבת ספרי תורה, או לרכישת ספרים עבור בתי המדרש, וגם לסיוע לישיבות ובתי תלמוד תורה לילדים. כאשר בגרו שלום שכנא ורפאל שלמה, בניו של רבי אברהם ושרה, שידך אותם עם

13:49 בנות משפחות מיוחסות, וגם הם כמו ההורים, התמסרו לענייני צדקה והרבצת התורה. בתיהם היו פתוחים לרווחה לכל נזקק לקבלת סיוע ושימשו גם כבתי ועד לחכמים. במשך הזמן קיבלו שני הבנים לידיהם בהדרגה את עסקי אביהם, ואילו רבי אברהם עצמו התמסר יותר ויותר לענייני תורה וצדקה. גם הבנים, אף שהיו טרודים בניהול עסקיהם המסועפים, מצאו לעצמם פנאי לעסוק בענייני צדקה וסיוע, וגם נשותיהם עסקו בפעולות צדקה ועזרה לזולת בעידודה והתרחתה של שרה, חותנתם, וכך הקדישה עצמה המשפחה כולה לענייני צדקה. חותנתם נדמה לי שזאת אמם, עד כמה שאני זוכר מהסיפור. לכל אחד משני האחים, רבי שלום שכנא ורבי רפאל שלמה הייתה דרך מיוחדת בעבודת הצדקה. רבי שלום שכנא לא היה מסוגל לשבת בלילות החורף הקרים בביתו המחומם והמרווח כאשר העניים קופאים מקור. משום כך היה יוצא לסמטאותיה הדלות של וילנה כאשר צרור כסף בידיו הוא היה מתבונן בטעון תיקון בבתי האביונים. כאן מצא שהקירות סדוקים והקור פורץ דרכם. כאן אין תנור להסקה ושם דולף הגג. כאן חסרים בגדים, כאן לחם, פה שוכב אדם חולה ושם אדם מחוסר עבודה. רבי שלום שכנא השאיר בכל מקום כסף כדי לתקן את הדרוש. בלילות בהם לא הספיק הצרור של הכסף לכל הצרכים שהתגלו לו, היה שולח מאוחר יותר מביתו את הסיוע לבתים הנזקקים. אחיו רפאל שלמה נהג בצורה שונה. הוא לא הסתפק בתרומות מכיסו, כי אם חזר עם קופת צדקה על הפתחים מבית אל בית, וביקש שכל אחד ישלשל לתוך הקופה כפי רצונו וכפי אפשרויותיו. הוא אמר לכולם אל תסתכל על זה שרפאל שלמה העשיר הוא זה שבא אליך. תראה לפניך את רפאל שלמה הקבצן. תן לי פרוטות כפי אפשרויותיך והקדוש ברוך הוא יזו."