פרק 53 : ברוך הצעיר יוצא מדוברומיסל ומגיע לוויטבסק

00:01 המשך הסיפור על ברוך הצעיר, מדוברומיסל. הוא הגיע שוב לחגוג את חג הפסח בביתו של אליעזר ראובן הנפח. שוב בילה ברוך את חג הפסח בביתו של אליעזר ראובן, אלא שהפעם שררה שם רוח שונה לגמרי. היו שם שני חתניו של אליעזר ראובן, למדנים אמיתיים אותם הביא מן הישיבה בוויטבסק. ברוך מצא לכן בני שיחה לדברי התורה. שעות רבות היה עסוק בהתפלפלות עם חתני הנפח בסוגיות עמוקות בתלמוד. כאשר ברוך וחתניו של הנפח היו מתווכחים בתורה, היה אליעזר ראובן יושב מן הצד ומאזין בהתעניינות, למרות שלא הבין מילה אחת משיחת שלושת הלמדנים הצעירים. פניו קרנו מאושר. בעיניו דלק אור עילאי. ניכר היה באופן מוחשי שאליעזר ראובן רווי נחת. הוא היה ברקיע השביעי על שזכה להכניס תורה לד' אמותיו. בביתו של אליעזר ראובן הרגיש עצמו ברוך לגמרי חופשי. כאן לא מצא לנכון להסתיר את למדנותו. העובדה שהוא למדן לא הייתה מתפרשת כאן כהתהדרות בתורה או כתחושת עליונות. גרמה לכך הטבעיות ששררה בהימצאותו בין יהודים פשוטים וישרים, יראי השם אוהבי תורה, שכל תשוקתם היא לעבוד את השם ולשמור את התורה בכל פרטי דקדוקיה. בצד אחר ישב שמואל נחום, בנו של הנפח, שרוי בדממה כאשר הבעת צער נסוכה על פניו. ניכר היה בבירור ששמואל נחום חש את עצמו נחות בגלל אי יכולתו לקחת חבל בדיונים התורניים, מכיוון שלא היה מסוגל לקלוט את הדברים. תקף אותו צער של קנאה, כמו כל אחד שנאלץ לשבת בצד ואינו יכול להשתתף בשיח בני תורה. עינו החדה של ברוך הבחינה במתרחש. ברוך ניחן יותר ממישהו אחר בסגולה לחוש את רגשותיו של כל יהודי, ולכן הבין גם לליבו של שמואל נחום, הילד הפשוט. ברוך גם ראה שמפעם לפעם

02:52 מופנים מבטיו של אליעזר ראובן אל בנו תוך כדי ניע ראש של צער. ודאי נוכח אז יותר מתמיד בפער שבין חתניו הלמדנים לבין בנו יחידו עם הארץ. ייתכן גם שבליבו של הנפח עלתה השוואה בין בנו לבין ברוך, שבעמל רב, וחרף כל הקשיים הצטיין כל כך בתורתו. ברוך המשיך להתבונן בשמואל נחום, שצערו עורר בקרבו רחמים רבים, וכך עלה במוחו רעיון. האם אין צער זה של שמואל נחום מורה שרצונו עז להידמות לגיסיו ולהיות מסוגל לעסוק בתורה? כיוון שכך פתח ברוך בשיחה עם אליעזר ראובן ואמר, "נכון אמנם שאפשר להיות יהודי ירא שמיים גם מבלי להיות למדן, וגם בוודאי שמלאכה הוא עניין גדול. הרי אני בעצמי נהנה מיגיעה כפיי ואינני בז לשום מלאכה. ובגלל הסיבה הזאת אפילו אמרתי לך בהזדמנות קודמת שאין לך לצער על כך ששמואל נחום הוא בעל מלאכה. אבל כאשר אני מתבונן בצער הנסוך על פניו של שמואל נחום כשהוא עוקב אחרי השיחות התורניות בין חתניך, אני מגיע למסקנה שהחשק הגדול שלו ללימוד עשוי להביא אותו להיות למדן. לכן אמר ברוך לאליעזר, לאליעזר ראובן, עצתי היא שתשלח את בנך לאיזו ישיבה. כאשר שמע שמואל נחום את ההצעה, פרץ בבכי והתחיל להתחנן לפני אביו שישלח אותו לישיבה. אליעזר ראובן מילא את משאלתו, כפי שנודע כעבור שנים לברוך נעשה אומנם שמואל נחום לבן תורה, ואף היה לחתנו של יהודי למדן. כאשר שמע ברוך על כך, חש סיפוק שגם לו יש חלק בכך. הסיפוק שלו היה לא רק על קורת רוחו של שמואל נחום עצמו, כי אם גם על זו של אליעזר ראובן, האבא, שחשקו היה גדול שבנו יהיה למדן. לאחר הפסח יצא ברוך שוב לדרך. עדיין היה בדעתו להגיע

05:37 לבישנקוביץ כדי ללמוד שם תורה אצל הגאון רבי אברהם זאב, ומכיוון שהדרך לבישנקוביץ עברה את ויטבסק, החליט ברוך להתעכב לשעה קלה בוויטבסק כדי להתראות עם משפחתו, עם דודו ודודתו ואחותו. אחותו הייתה כבר נשואה, כפי שאנחנו יודעים, לבן הישיבה יוסף יצחק, שנעשה לאחר מכן לאחד מראשי הישיבה בישיבת ויטבסק. כאשר הגיע ברוך לוויטבסק כבר חונן הזוג בילד. דירתם הייתה בקצה העיר. בתחילה חיפש ברוך ומצא את דודו ודודתו. הם שמחו כמובן מאוד על שובו. תקוותם הייתה שעכשיו יישאר בין כותלי ביתם. מובן שאילו ברוך היה נשאר שם, לא היה חסר לו דבר בבית. הם היו מוכנים אף לסלוח לו על כך שעזב אותם לפני שנים מספר, בלי שאפילו הודיע להם על מקום הימצאו כל הזמן, כאילו צלל לתהומות. לאמיתו של דבר, הם לא ידעו בכלל מה הרחיק את ברוך מהם בזמנו ומה הביא אותו עכשיו חזרה. ברוך מצידו לא נכנס להסברים ממושכים. מטבעו אהב לקצר בדברים. הוא רק הסביר שקיבל על עצמו דרך בחיים ליהנות רק מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. לאחר ששמע ברוך שגיסו רבי יוסף יצחק הוא אחד מראשי הישיבה, הלך לישיבה. היה בכוונתו גם להכיר את ראשי הישיבה ואת תלמידיה, ולעמוד בכלל על מהותה של ישיבה זו. כאשר הגיע ברוך לישיבה עסק גיסו בהרצאת שיעורו. ברוך הסתכל בו מן הצד. היה זה אברך בגובה ממוצע, בעל מראה נאה ועיניים שחורות. פניו הביעו החלטיות. הוא עמד ליד הדוכן והשמיע את שיעורו בקול צלול ורם ובהסברה טובה. תוכן השיעור היה עמוק. רבי יוסף יצחק ניתח את הסוגיה בחריפות רבה, כשבד בבד מתקבלים הדברים בפשטות. גם השיעור וגם זה שהשמיע אותו השאירו רושם טוב על ברוך. כאשר התלמידים התפזרו איש

08:10 איש למקומו לשינון השיעור, התיישב גם ברוך והתחיל להתעמק בסוגיה שעליה היה השיעור. ברוך ראה שגיסו השקיע למדנות גדולה בהכנת השיעור והשמיע גם אגב חידושים רבים. בסיום השיעור השמיע רבי יוסף יצחק דבר אגדה בהסבירו את מאמר רב חסדא במסכת כתובות דף ע"ה עמוד א', "קול ערווה באישה הרי זה מום, שנאמר כקולך ערב ומראך נאה". הוא פירש שהכוונה לכנסת ישראל, כלומר לעם ישראל הנקראת אשתו של הקדוש ברוך הוא. קול ערווה, מה משמעותו של קול ערווה המתפלל כתובע את צרכיו, שאז הרי זה מום, כי התפילה צריכה להיות בתחנונים, שאז היא קול ערב. לאחר מכן הקשיב ברוך לשיעורו של ראש הישיבה, הגאון רבי פלטיאל והוקסם ממנו. מעולם לא נתקל בעמקות כזו, ועכשיו יצא ברוך לבצע מספר משימות שנטל על עצמו לקיים בויטבסק. דבר ראשון הלך להשתטח על קברי אהוביו. לאחר מכן מימש את תשוקתו לטייל שוב מחוץ לעיר, לגדות הנהר דווינה, שם היה בילדותו מטייל עם אביו. טיולים אלה והשיחות שהתקיימו במהלכם לא נמחו מזיכרונו של ברוך. לאחר שביצע את המשימות הללו שהיו חשובות לו, הלך לבית של אחותו, לשם הגיע מאוחר יותר גיסו. הפגישה בין האח לבין האחות ובין הגיסים הייתה לבבית ביותר. רבי יוסף יצחק למד עכשיו להכיר את גיסו, אותו ראה לפני כן בישיבה, אבל לא ידע מיהו. לאחר שיחה קצרה עם אחותו, פתח ברוך בשיחה תורנית עם גיסו, שיחה שנמשכה זמן רב. הדבר היה ביום שישי ערב שבת. דבורה'לה רצתה שיישאר בביתה ואמרה לו, "ודאי תשבות איתנו את השבת לאחר שציפינו לך זמן קרוב?" גם גיסו, רבי יוסף יצחק ביקש שיישאר בביתם, אבל לברוך היה תירוץ מוכן שכן אמר ודאי התכוננו לקראתו בבית הדוד, הרי

11:02 אישה הופיעה היום לראשונה. באותה הדרך נהג גם בביתו של הדוד, לשם בא לאחר מכן ומצא שמתכוננים שישבות שם. התירוץ שלו שם היה את העובדה שאחותו מעוניינת מאוד שהוא יהיה בביתה. למעשה היו לברוך תוכניות משלו. רצונו היה להמשיך בדרכו וליהנות מיגיע כפיו ולא להזדקק לאף אחד. הוא לא רצה להיות סמוך על שולחן אחרים, אפילו לשבת אחת ואפילו אם השולחן הזה הוא של אחותו או של דודו. ברוך כבר חיפש וגם מצא בית מדרש שבו יוכל ללמוד וללון, ולקראת שבת קנה לעצמו חלות ולפתן כלשהו כדרכו תמיד. ובינתיים החליט להישאר בויטבסק, וזאת במקום לנסוע לבישנקוביץ, כפי שתכנן מתחילה והחליט ללמוד באותה ישיבה שבה גיסו אחד הרמ"ים. ברוך כבר היה די תקיף בדעתו ולכן אין לו ממה לחשוש שלא אחותו ולא גיסו, גם לא דודו או דודתו ולא מישהו אחר ישפיעו עליו לשנות את דרכו. כעבור מספר ימים התברר לקרוביו שברוך מתחמק מללון או לאכול בביתם וכי הוא מסתפק בלחם צר, והם לחצו עליו שהוא יסביר להם את פשר התנהגותו. ואז הסביר להם ברוך את החלטתו ליהנות מיגיע כפיו, ושזו הסיבה שבזמנו הוא עזב אותם ונמנע מלהודיע על מקום הימצאו. וכל אותה תקופה הוא חשש שהוא לא יוכל לעמוד בפני השפעות סותרות מכיוון שהוא היה צעיר וחלש, ולכן החליט להיות במקום שלא מכירים אותו ולהסתיר את עצמו כדי שקרוביו וגם אנשים אחרים לא יאלצו אותו להזדקק לעזרת בשר ודם. אבל עכשיו, לאחר שהוא כבר בגר והוא יודע יפה את אשר לפניו ונחושה החלטתו ללכת בדרך שבחר בה. לכן שוב הוא לא חושש מההשפעה של אחרים ומותר לקרוביו לדעת על כך. בקשתו של ברוך מהם הייתה רק להימנע מלהכביד עליו בשאלות

13:50 ותלונות בקשר לדרכו רצופת הייסורים, אבל עם זאת גדושה בשביעות רצון מתוך הכרה שהוא ניצב על רגליו שלו בעבודתו את השם וגם כנקי כפיים ובר לבב.