פרק 54 : אברהם הגנן מחפש את ברוך ומוצא אותו

00:01 אנחנו ממשיכים בסיפור על ברוך הצעיר, שכידוע נודד כאן על פני עיירות בסביבות העיר ליוזנא, בסביבות העיר ויטבסק. אנחנו נזכרים שברוך למעשה גדל בוויטבסק, נולד לאביו שניאור זלמן ואמו רחל. ועכשיו אחרי נדודים במשך כמה שנים, ברוך חוזר לעיר מולדתו, אבל הוא צמא ללמוד עוד ועוד תורה. לגבי לימוד התורה ידע ברוך שעליו ללמוד יותר מפי הגאונים הגדולים. כאן בוויטבסק בישיבה הייתה אפשרות ללמוד הרבה מפי ראשי הישיבה רבי פלטיאל ורבי יוסף יצחק, גיסו של ברוך. אבל לגבי מעשים טובים ולגבי מידות טובות ידע ברוך שיש ללמוד לאו דווקא אצל הלמדנים הגדולים, כי אפילו אצל יהודים פשוטים אפשר ללמוד מידות טובות. בדרכי נדודיו הזדמן הרבה לברוך להגיע לחקר נשמתם של יהודים פשוטים, והוא למד מהם הרבה. היהודים האלה היוו בשבילו דוגמה חיה כיצד יכול בעל מלאכה פשוט להיות בדרגה גבוהה ביותר בצדקות. אמנם לאמיתו של דבר לא היה צריך ברוך לנדוד על פני ערים ועיירות כדי להיווכח בטוהר הנשמות היהודיות הללו. היה חקוק בזכרונו הרושם הגדול שעשה עליו יהודי בוויטבסק עצמה עוד בשחר ילדותו. היה זה כאשר הוריו עדיין היו בחיים וגרו בקצה העיר, לא הרחק מן הנהר דווינה. בשכונה-- בשכנות לביתם, מרחק שלושה בתים גר אברהם הדייג שכל אנשי השכונה וגם אנשי העיר היו מכנים אותו בשם אבריימל שפאה. הכינוי הזה הודבק לו משום ששפתו התחתונה הייתה עבה ובולטת יותר מן העליונה, והייתה ניכרת באדמיות המיוחדת שלה. פרנסתו של אבריימל הייתה דייג דגים מן הנהר ומכירתם. אבריימל היה יהודי פשוט מאוד. הוא לא ידע יותר מאשר להתפלל, שלאחר כל מאמציו הבין בקושי את פירוש המילים של התפילות הרגילות. יחד עם זה היה ירא שמיים גדול. בוקר וערב היה אבריימל

03:14 משכים ומעריב לבית הכנסת ומתפלל בכוונה גדולה, ולאחר מכן היה נשאר בבית הכנסת ומקשיב לשיעורי עין יעקב או מדרש, או שהיה יושב באחת הפינות ואומר פרקי תהילים בכוונה גדולה. בניו של אבריימל היו כבר למדנים, משום שאבריימל הוציא כסף רב כדי לתת אותם לטובי המלמדים, ומאוחר יותר לישיבה. בניו מתו על פניו והשאירו לו נכדים. אבריימל גידל את נכדיו ומסר גם אותם למלמדים טובים, והתאמץ מאוד שיגדלו לבני תורה. אבריימל הדייג היה זהיר לא רק בדברים שבין אדם למקום, כי אם גם בדברים שבין אדם לחברו. הוא נתן צדקה הרבה מעבר לאפשרויותיו. בזיכרונו של ברוך הייתה חקוקה התמונה של אברהם הדייג, שהיה מופיע בשבתות הקיץ ליד חלון ביתם ומקשיב לאמו רחל, הקוראת בקול את צאינה וראינה. נשי השכונה היו מתאספות בבית ומקשיבות לדברים, ואברמל כגבר היחיד המאזין היה עומד מן העבר השני של החלון ומתמוגג מקורת רוח. ידיעותיו לא היו יותר מאשר הנשים שבפנים, כך שהסיפורים היו מתאימים לו ומוסיפים לו ידע. היו אנשים שהסתכלו על אברהם הדייג ברגש של זלזול, מלווה לעיתים בחיוך, על שהעז להשתתף בשיעור החומש של נשים. ברוך בילדותו חש רגש של רחמים כלפי יהודי זה שאיננו מתבייש ללמוד תורה מפי אישה. ברוך גם חש רגש הערכה על להיטותו העזה של אברמל לדבר תורה. אברמל היה דג את הדגים מן הנהר ומוכר בעצמו את סחורתו לקונים בשוק. את מה שנותר לו מן השוק היה לוקח הביתה ומוכר בין השכנים בחצי מחיר בלבד, שהם אנשים עניים לעניים ביותר היה נותן דגים בחינם. קרה שאברהם השאיר ביד בני ביתו את מכירת הדגים שהביא חזרה מן השוק, לאחר שהבטיח את התנהגותם על פי דרכו, שהיא מכירת הדגים בזול ונתינה

06:04 לעניים ביותר ללא כל תמורה. אבל קרה אז שבטעות נלקחו מקונה אחד כמה פרוטות מיותרות. בין הקונים של אותו יום היה איכר מן החוץ שנקלע לשכונה ואיש לא הכירו. כאשר הגיע אברהם ונודע לו המקרה, הצטער מאוד על כך והחליט לעשות הכל כדי להחזיר לאותו אדם את מה שנלקח ממנו בטעות, אלא שאף אחד לא ידע מי היה האדם הזה. בני הבית לא ידעו. אם היה זה אחד מן השכנים היהודים, או שהיה זה אותו גוי שבא לקנות דגים ונעלם עם הדגים שקנה. אברמל יצא על פני השכונה להלך מבית לבית ולשאול כמה שילמו על הדגים כדי לברר מי היה זה שכביכול או מה. אבל המאמצים לא העלו דבר, כך שהיה הכרח להסיק שלא היה זה אלא אותו הגוי הבלתי מוכר. אבל היכן מוצאים את אותו הגוי על מנת להחזיר לו את הפרוטות המיותרות? כאשר איש לא מכירהו, איש לא יודע מניין באו לאן הלך. אבל אברמל לא נח ולא שקט ולא חדל ממאמציו למצוא את הגוי, אבל לא הצליח בכך. לכן בא אברמל אל רבי שניאור זלמן, אביו של ברוך, שהיה התלמיד חכם בשכונה, וביקש ממנו ביקש ממנו הציעו נא לי מה לעשות, הרי הכסף גזלה בידי ואסור לי ליהנות ממנו. היה ניכר בו שצערו גדול מאוד, שהרי להשליך את הכסף ולאבדו הרי אסור משום בעל תשחית. רבי שניאור זלמן הציע לתת את הכסף לצדקה, אבל הצעה זו לא מצאה חן בעיני אברמל, שכן על ידי כך יהיה שותפו של הגוי במצווה הזו, וכך נשאר אברמל במבוכתו ובהתלבטותו. ברוך לא זכר מה עשה אברהם בסופו של דבר המיותרות, אבל הוא כן זכר שאביו היה מדבר תמיד במעשה זה ומגלה

08:22 הערכה רבה כלפי אותו דייג פשוט ותמים. ברוך גם זכר את דברי אביו בעניין הזה בהזכירו את מאמר חכמינו זכרונם לברכה במסכת חולין, דף צ"ב עמוד א', שעמי הארץ נמשלו לעלים שבגפן המגנים על הפירות. הפירות הם תלמידי החכמים והאנשים הפשוטים הם העלים. ואביו של ברוך היה מסיים אשרי התלמיד חכם המסגל לעצמו את התמימות וטוב הלב של היהודים הפשוטים. ומאותו היום היה רבי שמעון זלמן מכנה את הדייג אברמל בשם רב אברהם כאות הערכה, ולכן כבר מילדותו ידע ברוך שיש לו הרבה מה ללמוד מיהודים פשוטים, וגם עליו לשאוף תמיד לחדור יותר ויותר לעומקי ים התורה, ומצד שני להתבונן לעבר היהודים הפשוטים כדי לקבל מהם תכונה של מעשים טובים וטוב לב. ואכן הייתה במחשבתו בעוזבו את ויטבסק בשעתו כדי לנדוד על פני הארץ, אשר ככל כמה שיגדל בתורה יתרועע תמיד עם יהודים פשוטים. מכאן, בין השאר, נבלה-- נבעה החלטתו האיתנה להשתכר תמיד את לחמו רק מיגיעה כפיו. ועכשיו ברוך נמצא שוב בויטבסק. עדיין הוא רחוק מלהיות שבע רצון מעצמו. הוא לא מסתפק בתורה שרכש לו בימי נדודיו, גם לא במידות הטובות שסיגל לעצמו. הוא רוצה להמשיך ולהעלות בסולם ההישגים. אמנם הפעם יש לו את הכוחות לעשות זאת בעצמו. דרך חייו של ברוך הייתה ברורה לפניו ואף אחד לא היה מצליח להניע אותו לנטות ממנה. חייו של ברוך התמקדו לכאורה בשני עולמות עולם התורה ועולם המלאכה. לגבי ברוך היה זה עולם אחד ורוח אחת כרכה אותם. כאשר ישב ברוך ולמד תורה, הייתה התורה בשבילו העולם בו הוא חי. לפניו עמדו כמו חיים התנאים והאמוראים שאיתם התווכח והתפלפל והתדיין, כאילו היו על ידו בגופות בשר ודם. כאשר יצא אל השוק על

10:56 מנת לעסוק במלאכה קשה כדי להתפרנס ממנה, היה שקוע במלאכה לא באופן של כלאחר יד, אלא כעיסוק חביב הנעשה בלב שלם, מתוך ידיעה שבכך הוא מס-משתכר כל פרוטה ביושר ובכשרות. וכך נוצרה בקרב ברוך הרמוניה מושלמת בין חייו הרוחניים ובין חייו הגשמיים, בין עולם הנפש ובין עולם החומר, בין הגוף לבין הנשמה, בין השמיים לבין הארץ. הכל היה בשבילו דבר אחד שלם, חדור בקדושה ובטהרה. האם הבין מישהו לרוחו של ברוך? האם היה מישהו שמסוגל לחדור לעומק נשמתו? ברוך לא היה מעוניין שמישהו יתעניין בו. היה עד אז רק אדם אחד שהצליח לרגע להסתכל בפנימיות נפשו. היה זה רבי אברהם הגנן מליאוזנה. אבל עכשיו, הרי ברוך די רחוק מליאוזנה וגם מרבי אברהם שממנו למד רבות גם בתורה וגם במעשים טובים. האם יפגשו דרכיהם שוב? קשה לומר שברוך חשב על כך בימים הראשונים בשובו לויטבסק. אמנם מתחילה היה בדעתו להגיע לבישנקוביץ כדי ללמוד תורה אצל רבו של רבי אברהם, אבל עכשיו כבר הייתה החלטתו להישאר בויטבסק, ולכן לכאורה היו צריכות דרכו של ברוך ודרכו של רבי אברהם הגנן להיות נפרדות לגמרי. אבל ההשגחה העליונה על ידי בורא עולם הואצדה את הדברים אחרת. אם ברוך לא חשב אז על רבי אברהם, הרי אברהם לא שכח את ברוך. ברוך לא ידע שכאשר הוא יושב בויטבסק בשלווה ועוסק בתורה, הרי בליאוזנה, העיר אותה עזב לפתע בערב פסח, שרוי מישהו בצער רב ובדאגה מוגברת על זה שהוא נעלם. היה זה רבי אברהם הגנן איתו התיידד ברוך, שהיה תחילה שכיר אצלו, יותר מאוחר חברו ללימודים. באותו ערב פסח, כאשר התברר לרבי אברהם הגנן שברוך עזב את ליאוזנה, וזאת מבלי להשאיר כל עקבות, הוא לא הצליח להסביר

13:47 לעצמו מה קורה כאן. האם פירוש הדבר שברוך מסרב לסעוד ליד שולחנו? זה זמן שרבי אברהם מקדיש תשומת לב לברוך. למעשה ידע עליו את כל מה שיש לדעת. רבי אברהם ידע ראשית שברוך הוא למדן גדול וצדיק. הוא ידע גם על החלטתו האיתנה ליהנות רק מיגיעה כפיו. הוא גם ידע את מקור מחצבתו של ברוך, משפחתו ומולדתו, כל כמה שמאת ברוך לדבר הצליח בכל זאת רבי אברהם ליוודע מפיו לאט לאט על משפחתו המיוחסת שמוצאה מפוזנן. על כך שנולד וגדל בויטבסק, בבית בקצה העיר, לא הרחק משפת הנהר דווינה. רבי אברהם, שדרכו ושיטתו לא היו רחוקות משל ברוך, חש קשר נפשי חזק אליו, ומכיוון שלרבי אברהם הייתה בת בוגרת, הבשיל הרעיון אצלו שברוך מתאים מאוד כבן זוג לביתו רבקה. היא הייתה צעירה, מוכשרת ורבת מעלות, ולדעתו של רבי אברהם לא יכול להיות שידוך הגון מזה, אלא שבמשך כל התקופה לא העז לשוחח על כך ישירות עם ברוך. ידע היטב על גישתו המקורית של ברוך לכל דבר. עדיין לא הצליח לברר אם ברוך מוכן בכלל לשאת אישה, וכאדם מנוסה ומעשי, החליט אפוא רבי אברהם שתחילה עליו לקרב את ברוך יותר אליו ואל משפחתו, ולכן הזמין את ברוך להסב איתו לשולחן החג, וזאת מתוך כוונה שהוא יהפוך אצלו לבן בית. בשעת הסדרים ושאר הסעודות היה ברוך מתוודע יותר אל המשפחה, ואז היה יותר נוח לרבי אברהם להציע לברוך את השידוך. דווקא בגלל הסיבה הזאת נגעה מאוד לליבו של רבי אברהם העובדה שברוך נעלם לפתע. האם פירוש הדבר שברוך הרגיש בתוכניותיו של רבי אברהם? ודווקא משום כך החליט לעזוב את ליאוזנה? אם כך, הרי שיכול להיות לכאורה עצם הדבר לשמש כתשובה של ברוך

16:17 לרעיונותיו של רבי אברהם. אבל רבי אברהם ידע היטב שייתכנו מאוד נימוקים אחרים לעזיבתו של ברוך, מבלי קשר לרעיון השידוך, ולכן לא הפסיק רבי אברהם מלהרהר בברוך. רבי אברהם החליט שעלה בכל מחיר למצוא את ברוך ולהביא אותו מכל מקום שיהיה אליו, לליאזנא, להיות חתנו. אבל איך עושים זאת? במשך הקיץ המשיך רבי אברהם יחד עם שותף חדש לחכור פרדסים. אחד הפרדסים הללו נמצא במרחק גדול מליאזנא. כאשר הגיע מועד הקטיף, הציע השותף שרבי אברהם יוליך את הפירות לויטבסק, העיר הגדולה היחידה באותה סביבה, ששם אפשר להשיג תמורה נאותה לסחורה. להפתעתו של השותף, שסבר שיהיה לו קשה לשכנע את רבי אברהם לקבל את הצעתו, אמר רבי אברהם שהוא מסכים. כוונתו של רבי אברהם הייתה כדי לחקור גם אחרי מקום הימצאו של ברוך. רבי אברהם היה בטוח כי על פי הסימנים ששמע מפי ברוך עצמו הוא יצליח למצוא אותו שם. ואכן, מיד לאחר שרבי אברהם מכר את הפירות, אגב, במחירים טובים, וסיים בזריזות את סידוריו העסקיים, יצא על פני ויטבסק כדי לחפש את ברוך. כאשר זכר את אשר סיפר לו ברוך בשעתו על הנהר דווינה ועל הרובע הסמוך לו שבו גדל, מיהר לשם כדי לערוך את חיפושיו, אבל ללא שום תוצאות. שום עקבות של ברוך לא נמצאו שם, ורבי אברהם היה מאוכזב. עם זאת, לא ויתר רבי אברהם על התקווה למצוא את ברוך, ובמשך הקיץ ביקר בויטבסק מספר פעמים, אבל לא עלה דבר. רבי אברהם החליט לערוך נסיעה אל רבו רבי אברהם זאב בבישנקוביץ ולהתייעץ איתו האם להמשיך בחיפושיו אחרי ברוך או למצוא חתן אחר לבתו. רבי אברהם זאב היה עבור אברהם הגנן יותר מרבי, כי הוא גידלו בצעירותו וגם טרח

18:55 להשיאו אישה. בעניין הזה ייעץ רבי אברהם זאב להמשיך תקופה מסוימת בחיפושים אחרי ברוך, וכעבור התקופה הזו, אם לא יצליח במאמציו, יחפש שידוך אחר לבתו. ואז בבישנקוביץ הזדמן לרבי אברהם להכיר בחור ישיבה שהיה תלמיד הישיבה בויטבסק. בחור הישיבה סיפר בשבחיו של רבו, ראש הישיבה, העילוי רבי יוסף יצחק, שכפי שידוע לנו, אבל עדיין לא היה ידוע לרבי אברהם, הוא גיסו של ברוך. לא הבחור ולא רבי אברהם ידעו על הקשר בין רבי יוסף יצחק לבין ברוך. הבחור גם לא ידע על חיפושיו של רבי אברהם. אמנם, אמנם רבי אברהם החליט שבביקורו הקרוב בויטבסק ישתדל לראות את רבי יוסף יצחק. ואכן, בחורף הבא ביקר רבי אברהם בויטבסק וראה ופגש את רבי יוסף יצחק. בתחילה לא עלה בדעתו לשאול את רבי יוסף יצחק על ברוך, אבל במהלך השיחות ביניהם עלה שמו של ברוך, ואז התברר לשמחתו הגדולה של רבי אברהם, שברוך הוא בעצם גיסו של רבי יוסף יצחק וכי הוא נמצא בויטבסק ומתנהג לפי דרכו מאז. מיד הסביר רבי אברהם לרבי יוסף יצחק בשמחה רבה את מטרת נסיעתם. רבי יוסף יצחק הסביר לו שביחס לשידוך הוא צריך לדבר אך ורק עם ברוך. מכבר ידע שברוך נמנה על אותם אנשים שאינם נתונים להשפעה מבחוץ. אבל היכן מוצאים את ברוך כאשר קרוביו שלו רואים אותו לעיתים רחוקות ביותר? רבי יוסף יצחק ידע באיזה בית מדרש הוא לומד. מיד מיהר רבי אברהם אל אותו בית מדרש וישב ללמוד. לא עבר זמן רב וברוך הופיע בבית המדרש. להפתעתו של רבי אברהם, קיבל אותו הפעם ברוך, שהיה בדרך כלל קר ומסויג, בלבביות ובחמימות והם נפלו איש על צוואר רעהו בחיבוקים ובנשיקות. "כל העת שחלפה

21:33 מאז נעלמת חיפשתיך", אמר רבי אברהם לברוך, "ומאוד הצטערתי על היעלמותך מליאזנא מבלי להשאיר עקבות כלשהן." אלא שרבי אברהם לא נזקק יותר להסברים. הידידות שגילה כלפיו ברוך והחמימות שחש מצידו העידו שההתקשרות הנפשית הייתה הדדית. עכשיו נוכח רבי אברהם שעמלו לא היה לריק. אבל עכשיו ניצבת השאלה האם אמנם יסכים ברוך לשידוך המוצע. השיחה בנושא הייתה צריכה להתנהל בזהירות רבה, כך גם יעץ רבי יוסף יצחק, גיסו של ברוך. רבי יוסף יצחק מצידו גם ניסה להכין את ברוך לקראת השיחה שעמד רבי אברהם לנהל איתו. ברוך הטה אוזניים קשובות וכשהגיעה השיחה בה הציע רבי אברהם לברוך שיהיה לחתנו, נתן ברוך את הסכמתו, אלא שהציג תנאים מסוימים שהיו אופייניים לו ולדרך המיוחדת שבה הלך.