פרק : 49 ברוך שומר הפרדס

00:01 אנחנו ממשיכים לספר על ברוך הצעיר. הוא כבר בן שבע עשרה. הוא פגש את הגנן שנתן לו עבודה לאחר שזמן ממושך לא הייתה לו שום עבודה, ולכן הוא הגיע למצב של ממש רעב, על סף ממש ערפול חושים, וברוך השם עכשיו יש לו עבודה קבועה אצל הגנן. חיים חדשים התחילו עבור ברוך. כשומר הפרדס נקבע מושבו בצריף במרכז הפרדס, ברוך היה אדם קרוב לטבע אותו אהב תמיד, הייתה לו אפשרות תוך כדי סיורה בפרדס להתעמק במחשבותיו, בהתרפקות על יצירת הבורא. את מרבית זמנו היה יכול להקדיש לתורה ולעבודת השם. בתחילת הדרך הציבה לברוך בעיית המחסור בספרים, שכן לא היו מרשים לו להוציא ספרים מבית המדרש. לבקש מאנשים פרטיים היה קשה לו לא רק בגלל שהוא לא הכיר אנשים, אלא גם משום שהוא לא רצה להסב תשומת לב לעובדה שהוא למדן ויודע תורה, ולכן נאלץ לשנן בעל פה את לימודיו, והוא הצטער שאין באפשרותו ללמוד דברים חדשים. לפתע נזכר באותו זקן שבבית המדרש שבקצה העיר. ברוך ניגש אל אותו הזקן וביקש ממנו בהשאלה מספר ספרים מבית המדרש, וכמובן שהזקן מילא את מבוקשו בחפץ לב. עכשיו הייתה לברוך תמונה מלאה. מרבית יומו היה יושב בפרדס ולומד בשקידה רבה. פעמיים ביום נכנס העירה להתפלל בציבור בדרך העירה ובחזרה שינן את אשר למד. העבודה לא גזלה ממנו זמן רב, שכן כל תפקידו היה לטייל בפרדס, לשים לב שלא יחדרו אליו בעלי חיים, שהעופות לא ישחיתו את הפירות, ושגויי הכפר הסמוך לא יבואו לגנוב מן הפרדס. לכן נותר לברוך זמן רב ללמוד ולהתעמק ברעיונות נעלים. ברוך דאג לקיום כל המצוות הדרושות גם בפרדס. בערב שבת גם סידר לו עירוב תחומים כדי שיוכל להיכנס בשבת העירה

02:44 וגם לחזור. אבל בשבת הראשונה שהיה שם בבוקר, כאשר חזר מבית המדרש אל הפרדס, נזכר פתאום שהוא לא התנה עם בעל הבית שלו, שהוא לא יהיה מחויב בשבת לגרש את העופות הבאים לנקר בפירות שעל העצים, שכן הפעולה הזו של גירוש העופות אסורה בשבת. הוא גם שכח להתנות שלא יקבל שכר עבור יום השבת. כאשר התבונן ברוך בעניין, הגיע למסקנה שהדרך הטובה ביותר הייתה אילו קבע עם בעל הבית שלשבת ייקח שומר גוי, ואת השכר שלו של השומר הגוי ינכה מהשכר של ברוך. ברוך נכנס למצב של צער על שדברים אלה נשמטו מזכרונו בשעה שהשכיר עצמו לשומר. שאל את עצמו האם אין הדבר משמש הוכחה שהוא עדיין לא בדרגה הראויה בשמירת המצוות, ושלמרות כל מאמציו הוא עדיין בדרגה נמוכה. ואז ברוך התחיל לייסר את עצמו על שכחת הלכות מפורשות ועל זלזול בשבת קודש. מנוחת השבת של ברוך הופרעה אותו יום. שעות התהלך בפרדס אינה ואינה תקוף לבתים בדבר הדרך לתקן את נפילתו לדרגה כזו של שכחת הלכות. בסופו של דבר החליט ברוך לקבל על עצמו מה שנקרא תשובת המשקל, להעניש את עצמו. ראשית החליט עליו לעזוב את הפרדס ולחזור לחיי רעב שלו. דבר שני עליו להתפלל ולהתחנן אל הקדוש ברוך הוא לכפרה. וזאת מתוך חרטה עמוקה על העבר וקבלה איתנה על העתיד. ברוך קבע לעצמו שלושה שבועות של תיקונים. דבר ראשון, עליו במשך שלוש יממות לא לאכול שום דבר. לאחר מכן עליו לצום יומיים בכל שבוע. בימי הצום הוא יצטרך להיות ער כל הלילה וללמוד תורה ביום לא לישון יותר משלוש שעות. במשך התקופה הזו גם לשנן בעל פה את כל מסכת שבת. נו, לאחר שהחליט על דרכי התיקון הוא

05:22 הוקל לו לא מעט ולמחרת בבוקר השכם בבוקר הלך אל בעל הבית ואמר לו שבגלל סיבה מסוימת הוא צריך לעזוב את עבודתו ולכן על בעל הבית להשיג שומר אחר. בעל הבית הסביר לו שלא קל למצוא אדם מהימן למשרה זו. יעברו כמה ימים עד שהוא ימצא לו מחליף ולכן ביקש מברוך להישאר זמן מה בפרדס. בעל הבית הבטיח לו לבוא אליו למחרת ולמסור לו על מהלך העניינים. ברוך הסכים, חזר לפרדס והתחיל בהכנותיו לדרך התשובה שקיבל עליו. כאשר בא למחרת בעל הבית אל הפרדס, הגיע לאוזניו קול בכי קורע לב שנישא מתוך סוכתו של השומר, בכי המלווה בתפילה בכוונה גדולה. בעל הבית נדהם. אין זו, חשב לעצמו, אלא תפילה של צדיק גמור. בקושי הסתגל לרעיון שברוך השומר הוא שמתפלל באופן כזה. מי שהיה בעל הבית, מעבידו של ברוך, קראו לו אברהם הגנן. הוא היה אחד משני שותפים שהיו בעלי הפרדס. שותפו נקרא עזריאל. היה זה אברהם שבא לאותו בוקר לפרדס כדי לשוחח עם ברוך על עזיבתו את העבודה. הוא שמע מרחוק את קול תפילתו של ברוך מלווה בבכי זמן ממושך. האזין אברהם לתפילתו של ברוך. כאשר סיים ברוך את התפילה, התחיל לומר פרקי תהילים בהתלהבות, ולאחר מכן התחיל ללמוד גמרא בקול נעים ובלהט. אברהם נוכח לדעת כי לפניו אדם בלתי רגיל כדי שלא להראות לברוך שהוא יודע את סודו. חזר אברהם על עקבותיו ולא נכנס לסוכתו של ברוך. למחרת, כאשר נכנס ברוך העיר כדי להתפלל, בא אל אברהם ושאל אותו למה לא קיים את התחייבותו לבוא לפרדס לשם שיחה בעניין קבלת שומר אחר במקומו. אברהם התנצל ואמר שסיבות שונות מנעו ממנו לשמור את מוצא שפתיו, ובכלל שאל אותו רב אברהם מה

08:11 החיפזון, הרי הדברים יסתדרו במועד זה. ר' אברהם, שהיה למדן גדול וצדיק, הקדיש מחשבה רבה לעניינו של השומר שלו. הוא תהה על הסיבה שהניעה את ברוך לעזוב את משרתו. מבחינתו השתייך אברהם לאותם אנשי רוח שראו מכבר את ההכרח שיהודים יתמסרו למלאכה לשם ביסוס קיומם. בצעירותו נודע לעילוי בלימוד התורה והיה לחתנו של יהודי נכבד אשר החזיקו מספר שנים סמוך לשולחנו. כאשר הסתיימה תקופת המזונות ואברהם היה צריך להתחיל לדאוג לפרנסתו, רצה חותנו שהוא יהיה רב, שכן היה אברהם ראוי לשבת על כיסא רבנות בקהילה נכבדה. אבל אברהם רצה להתפרנס מיגיע כפיו והתמסר לגננות. הוא זרע ירקות שונים ומכר אותם בליאזנא, ומאוחר יותר נעשה שותף עם עזריאל ויחד התחילו לעסוק בחכירת פרדסים. בכל זמנו הפנוי היה אברהם עוסק בלימוד התורה. בגלל כל הסיבות האלה טבעי היה שאברהם יבין ויעריך היטב את טבעו של צעיר כברוך. היה ברור לו שברוך הוא צדיק נסתר ולא רק סתם יהודי הרוצה לקיים את בזיעת אפיך תאכל לחם. ולכן הייתה כחידה בעיניו העובדה שברוך החליט לעזוב את הפרדס בזמן שלכאורה כאן התנאים הכי טובים בשבילו לעבוד ולהישאר נסתר. לכן החליט אברהם שהוא חייב למצוא את הסיבה ולנסות לשכנע את ברוך להישאר בעבודתו. לכן פנה אל ברוך שביקר בפרדס והציג בפניו את השאלה למה הוא רוצה לעזוב את העבודה. ברוך לא התלהב לגלות את הסיבה האמיתית, אבל אברהם לא הרפה ממנו עד שהוא נאלץ. ברוך נאלץ לספר את מה שקרה לו עם השבת ואת התיקון שהוא קיבל על עצמו. אברהם היה מוכן להיכנס לדיון הלכתי כדי להוכיח לברוך שעליו למרות הכל להישאר בעבודתו, אבל הוא נמנע מכך. למה? כדי שברוך לא יחשוב שהוא כבר יודע שהוא

11:05 למדן. לכן אברהם העדיף לנקוט לשון פשוטה, ובין השאר הדגיש שמה שברוך רוצה לעשות קשור למידת החסידות, ומידת החסידות שייכת רק לתלמידי חכמים, ואילו אנשים פשוטים כמו ברוך אסור להם להתהדר בענייני תיקונים ודברים כאלה. עכשיו הכניס אברהם את ברוך במבוכה שכן כדי שהוא לא יצטרך להודות שהוא תלמיד חכם, הוא היה מוכרח להסכים עם דברי רבי אברהם. רבי אברהם עצמו הבטיח לו שבשבתות הוא ישים גוי שומר במקומו. לכן לא הייתה לברוך שום ברירה והוא נשאר במשרתו כשומר הפרדס. את צערו על כישלונו בהשגת התיקון כלוו בו השכיח על ידי שהשקיע את עצמו יותר ויותר בתורה ובתפילה. עברו שישה שבועות את ימיהם ולילותיהם בילה ברוך בשקידה בתורה. הוא הניח שהוא לבד בפרדס, ולכן היה נוהג מפעם לפעם להשתפך בתפילה, בקול נעים וגם בלימוד התורה. קולו הדהד ברחבי הפרדס. אבל אברהם היה נוהג בלי שברוך ידע על כך לבוא אל הפרדס ולהאזין ממחבואו ללימודו הנלהב של ברוך. וכך היה אברהם עומד שעות רבות וחוזר בחשאי לביתו מן הדברים שהגיעו לאוזניו, הבין שברוך הוא למדן גדול. חלפו ימי ההמתנה לבישול הפירות, הגיע זמן הקטיף. עכשיו נשללה מברוך השלווה שבה היה, מכיוון ששוב לא היה לבדו בפרדס. הגיעו שני השותפים רבי אברהם, רבי עזריאל, משפחותיהם, נשים וילדים, וגם אנשים נוספים, שכירים ומתנדבים. כולם התמסרו ברוב חשק לעבודת הקטיף. סולמות הוצמדו לאילנות ובסלסלות החלו לאסוף פירות ולארוז אותם בתוך העגלות שהובילו אותם העירה. בפרדס שרר רעש ושאון רב. ברוך עסק ככל האחרים בעזרה לקטיף וכאן בלט ברוך במעלותיו הגופניות. הוא ניחן בכתפיים רחבות, שרירים חזקים, קומה גבוהה ותואר נעים. רושם מיוחד עשו עיניו העמוקות והבהירות שביטאו עומק מחשבה. גם אופי חזק,

14:13 החלטיות וביטחון. בעיניו ועל פניו נראה צער נסתר. ברוך גם חונן בשפה ברורה ויפה ובקול נעים וערב. לשונו הפולנית הייתה טובה ושוטפת, דבר שהיווה הפתעה נעימה לגויים שעסקו בקטיף הפירות, כמו גם ליהודים. כעבור שבועיים מיום התחלת הקטיף, כאשר העבודה הייתה בעיצומה, הגיעו לפרדס אורחים רמי מעלה. היו אלה הפריץ שממנו נרכש הפרדס, ויחד איתו באו בני משפחתו, אשתו, בנו ובתו. הם באו להביע את איחוליהם לשני השותפים היהודים אשר שילמו מחיר נאה תמורת החכירה. הפריץ גילה רוחב לב והזמין ארגז פירות תמורת תשלום שהוא לא רוצה להיענות להצעת השותפים לקבל את הארגז במתנה. באותו הביקור הופנתה התעניינות מיוחדת של האורחים אל ברוך. ברוך משך את תשומת ליבם בהופעתו המרשימה. הפריץ נכנס בשיחה עם ברוך והופתע משפתו העשירה. הפריץ חקר לאורך חייו, וכך נודע לו שברוך נמצא כל העת בפרדס כשומר. הפריץ הציג את ברוך לפני בני משפחתו, אשר גם הם גילו התעניינות אוהדת בו ובדבריו. ברוך חש מבוכה במבטי האהדה של משפחת הפריץ ונתמלא מורת רוח כאשר נוכח כי בתו של הפריץ אינה גורעת את עינה ממנו. כאשר שמעה על תפקידו בפרדס שאלה האם מבלה אתה את לילותיך בפרדס לבדך? ברוך השיב בניד ראש והמשיך לשוחח עם הפריץ ובנו. בת הפריץ ייחסה את התנהגותו למידת הביישנות שבו וחדלה להצר לו, אבל היא המשיכה לעמוד ולהסתכל בפני ברוך בחיוך על שפתיה. למחרת הופיעו הפריץ ובני משפחתו לביקור נוסף בפרדס. הפעם הייתה מטרתם המפורשת לשוחח עם ברוך. דבר זה הפליא את רבי אברהם ורבי עזריאל. לאחר שיחתם הזמין הפריץ את ברוך לבקר באחוזתם. ברוך לא השיב להזמנה. לאחר מכן נפרדו האורחים וברוך המשיך לעסוק בעבודתו, שהוא מסיח את דעתו מן המאורע