פרק : 50 הזמנת ברוך בידי הפריץ לאחוזתו

00:02 אנחנו ממשיכים בסיפור דברי ימי חייו של ברוך הצעיר. הוא כבר בחור בן שבע עשרה, עובד אצל רבי אברהם הגנן בפרדס. כידוע שהפרדס הוא של הפריץ והפריץ החכיר אותו לרבי אברהם הגנן ושותפו עזריאל, וברוך עובד אצלם. הפריץ ומשפחתו מוצא חן בעיניהם ברוך. והנה באחד הערבים, כשברוך היה לבדו בפרדס, נפתחה לפתע דלת אוהלו או צריפו, ולהפתעתו עמד לפניו בנו של הפריץ. הפריץ הצעיר פתח ב"ערב טוב!" צוהל והסביר שאביו שלחו על מנת להזמין את ברוך לביתם לבלות את הערב, וזאת כדבריו כדי להוציאו מבדידותו, מתוך השתתפות כל בני המשפחה בתחושת הבדידות שלו. ברוך הבין שהדבר לא יביא לתוצאות טובות וניסה להתחמק. הוא אמר, "אני מופקד על שמירת הפרדס ואינני יכול להשאירו ללא השגחה". הפריץ הצעיר הלך. ברוך חשב שזהו, אבל כעבור זמן קצר חזר בנו של הפריץ עם שני גברתנים מלווים בכלבי שמירה גדולים ואמר, "הבאתי אותם כדי לשמור על הפרדס כשאתה תבלה איתנו". ברוך נקלע למבוכה גדולה. בתחילה חשב לדחות את ההזמנה האדיבה, אבל מיד התבונן שהדבר עלול להרגיז את הפריץ והוא ישפוך את חמתו על יהודי ליאזנא. אהבת ישראל ומידת האחריות עמדו אצל ברוך מעל לכל דבר אחר, כך שברוך החליט שעליו, לצערו, להיענות להזמנת הפריץ. לעצמו לא חשש מדחיית ההזמנה אפילו במחיר זעמו של הפריץ, אבל לגרום נזק לאחרים לא רצה, גם אם לשם כך עליו לעשות צעד שאינו לפי רוחו. אבל בליבו החליט שלא לגלות שום ביטוי של פחד וכניעה בביקורו אצל הפריץ, ושבביקור זה גם יבוא בהדגשת הכבוד היהודי ברוח התורה. באחוזת הפריץ התקבל ברוך בידידות רבה, דבר שהיה למורת רוחו. מיד בכניסתו לביתו של הפריץ הראה ברוך את עוז רוחו בכך שלא הסיר

03:03 את כובעו. בפולנית צחה הסביר את סירובו להתהלך גלוי ראש על יסוד הפסוק, "כל הנשמה תהלל י-ק". על הפסוק הזה דרשו חכמינו על כל נשימה ונשימה יהודי צריך להלל. ומאחר שבכל רגע צריכה להיות הרגשה של עמידה לפני השם והילולו על כל נשימה, איך אפשר להישאר רגע בגילוי ראש? תקיפותו והחלטיותו של ברוך יחד עם הסברתו הבהירה והנהירה השאירו רושם עז גם על הפריץ וגם על משפחתו. ייתכן שהייתה זו הפעם הראשונה בחייו של הפריץ שהוא שמע מפי יהודי דיבורים החלטיים ותקיפים. גם הפריץ וגם בני משפחתו לא היו רגילים להסתכל על יהודי באופן שונה, שונה מאשר על אנשים נכנעים ורועדים, ולכן הופתעו לראות ביטוי כזה של כוח ועוז רוח אצל בחור יהודי פשוט המשמש כשומר בפרדס. הפריץ חש בהערכה רבה לברוך עד כדי כך שהוא בעצמו חבש לראשו את כובעו. ברוך התחיל בשיחה על חשיבותם של המנהגים היהודיים. תוך כדי השיחה רמז על אי הצדק שבהפרעת מנהגי הדת של הזולת. בדבריו השתמש ברוך רבות בפסוקים ומאמרי חכמינו שתרגם אותם לפולנית והסביר אותם בצורה מרתקת להתפעלותם הגדולה של מאזיניו. בהמשך שיחתו תיאר ברוך שני עולמות מנוגדים עולם החומריות שהוא העולם הגוי ועולם הרוחניות שהוא העולם היהודי. הפריץ ישב ושתה בצמא את דבריו, את דבריו רבי-התוכן של ברוך, שהיו משובצים בידע רב בתחומים רבים. יחד עם זה, ילדיו של הפריץ לא היו שבעי רצון מן הצורה שקיבל הביקור. הם הביעו את דעתם שנושאים כאלה מתאימים לדיון מיוחד בהשתתפות הכומר, ולכן הודיעו שמחר הם יבואו לבדם לפרדס ויבלו עם ברוך בשיחות על נושאים קלילים יותר. ברוך נדהם. הוא ראה את הסכנה שבהתפתחות הידידות מצד משפחת הפריץ והחליט לשים קץ לידידות זו.

05:50 מוחו פעל בקדחתנות לטכס עצה כיצד למנוע את הביקור הצפוי של הצעירים. וכאשר הביע את צערו על כך, וכאשר הפריץ הביע את צערו על כך שרק עכשיו בסוף הקיץ, הכיר את ברוך, שמח ברוך דווקא לעובדה שהקיץ עומד לפני סיומו. בינתיים הוזמן ברוך לחדר האוכל לארוחה שהוכנה מדברים המותרים באכילה. ברוך החליט לא לטעום דבר למרות הקושיות, אך ורק כדי לגלות החלטיות ולהימנע מהגברת הידידות. ברוך הכין לעצמו הסברה בעניין, אבל ההסברה כנראה לא הייתה שוב דרושה, משום שברגע זה נרעד האוויר מצעקת אימים של ילד קטן. הצעיר בילדי הפריץ נכווה במים רותחים בבית קם רעש ומיד פנו כל לטפל בילד. ברוך נשאר זמן מה בבית. יחד עם זה ראה שטוב יעשה אם יעזוב את המקום. הוא חזר לפרדס ושני השומרים וכלביהם חזרו לאחוזת הפריץ. באותו לילה ברוך לא ישן. הוא היה שרוי בדאגה מן הערב הבא, כאשר יבואו בני הפריץ לבקרו. הוא התחיל באמירת תהילים. כל הלילה נישא קול בכי של פסוקי תהילים מאוהלו ומצריפו של השומר בפרדס. למחרת הופיעו כרגיל בפרדס רבי אברהם ורבי עזריאל ושאר העובדים. ברוך חזר כמובן לעבודה. מן האחוזה הגיעה הידיעה על מות ילדו של הפריץ. הדבר גרם לברוך כאב. אמנם ברוך לא הביע בפני איש את רחשי ליבו. כאשר ערב היום חש ברוך אי נוחות ודאגה מהביקור הצפוי של בניו של הפריץ, והוא הבין שלא יוכל לשוחח איתם בעניינים רציניים ולהשפיע עליהם לטובה, כפי שעשה זאת לגבי הפריץ עצמו, ואין שום סיכוי שתצמח טובה כלשהי מן הביקור, ולכן החליט לקיים שיחה רצינית עם אברהם. הוא סיפר לאברהם את כל אשר אירע ואמר לו שהגיע למסקנה שאסור לו ללון בפרדס. אברהם הביע ספק אם

08:48 לאחר האסון שקרה להם יקיימו בני הפריץ את ביקורם המתוכנן. אבל ברוך עמד על דעתו ולא נכנע. אברהם נענה לברוך. אותו ערב באו הוא ושותפו עזריאל לשמור בפרדס. אברהם הסביר לשותפו שברוך אינו חש בטוב ולא יוכל לשמור הערב. בלילה נוכח אברהם שחששותיו של ברוך היו מוצדקים. גם נוח וגם בתו של הפריץ הגיעו לפתע לצריף השומר. כמובן שכאשר נוכחו לדעת שברוך איננו, אוכזבו קשות וחזרו כלעומת שבאו. כאשר נסתיימה העבודה בפרדס, קיבל ברוך את שכרו מן השותפים והוא חזר לשבת בבית המדרש על התורה ועל העבודה. הכסף שהשתכר הספיק לו כדי מחייתו לתקופה ממושכת, שכן צרכיו היו מועטים ביותר. ימי שני וחמישי היו בשבילו ימי צום גם בשאר ימי החול. הסתפק בלחם צר ומים לחץ שהספיק לרוותו. היום היחיד בשבוע בו הרשה לעצמו ארוחה ממשית היה יום השבת. כל זמנו היה מוקדש לתורה ולעבודת השם. ברוך הקדיש מזמני לימודו גם ללימוד ספרי מוסר שהנחו לו את דרכו בחיים. לילות החורף הארוכים שהגיעו לאחר החגים איפשרו לברוך לשמור על תדמיתו כנער פשוט הרחוק מלהיות יודע ספר, שכן באותם לילות ארוכים ישב משך כל שעות הלילה לבדו בבית המדרש והתעמק בתורה בלהט נפשו. גם ביום הצליח איכשהו להתנהג בדרכו מבלי שימשוך אליו תשומת לב. אבל באחד הלילות, כאשר היה שקוע בסוגיה עמוקה, הופיע לפניו לפתע רבי אברהם, מי שהיה בעל הבית שלו בקיץ. אברהם אמר לו "דע לך שכל הזמן עקבתי אחריך. אמנם לא רציתי עד עכשיו לגלות לך שאני יודע את סודך, וכי לא פעם שמעתי ממחבואי בפרדס את לימודך לא גיליתי לאף אחד ואיני חושב לעשות זאת בעתיד. אבל באתי בבקשה שנקבע שנינו זמן לשיעור יומי משותף בשולחן ערוך

11:32 חושן משפט, ברוך." ברוך התלבט קשות ולא ידע האם להיענות להצעה ובכך להודות בעובדת היותו למדן או אולי לא. ברוך שתק. הוא לא יכול להחליט בנפשו מה לענות לאברהם. אברהם הגנן, שהבחין שברוך מתלבט ברעיונותיו, התיישב על יד ברוך והתחיל לספר לו את תמציתה של סוגיה קשה בתלמוד. תוך כדי כך הוא השמיע חידושי תורה נפלאים, ובמיוחד חזר על חידושי התורה של רבו רבי אברהם זאב מביאשינקוביץ[?], שבישיבה שלו למד אברהם בעבר. ברוך האזין לחידושים בהתפעלות רבה. אברהם היה למדן גדול בזכות עצמו, אבל בעיקר היה לו הרבה למסור בשם רבו הנודע בגאונותו-- בגאונותו. כאן התחיל אברהם להשמיע דברים בסוגיית פיגול נותר וטמא באופן שברוך התפעל מאוד. ברוך התמסר עד אז במיוחד ללימוד בסדר נזיקין, אבל מהצורה שאברהם דיבר ראה ברוך שאברהם עשוי להיות לו לרב מתאים, ושבאמצעותו יוכל להתוודע על תורתו של רבי אברהם זאב, רבו של אברהם. כאשר השמיע אברהם את דברי התורה, התלהטו פניו ואור מיוחד במינו קרן מהם, וברוך נזכר שגם פניו של אביו המנוח היו מאירות באותה מידה כשהיה משמיע לפניו דברי תורה, ועובדה זו יצרה מייד בנפשו של ברוך קרבה אל רבי אברהם, ולכן הוא לא מצא טעם להסתתר ממנו. מה גם שרבי אברהם מצידו הבטיח לו לשמור את סודו.