פרק 48 : ברוך הצעיר בליוזנא

00:02 אנו ממשיכים בסיפור על ברוך הצעיר, בנו של רבי שניאור זלמן, שהוא שניאור זלמן בן רבי משה. אז אנחנו עכשיו יודעים. לאחר נדודים על פני מספר עיירות הגיע ברוך לעיירה ליוזנא, והוא קבע את מושבו בבית המדרש הגדול והתחיל ללמוד בשקידה. בידו של ברוך היה צרור כסף קטן אותו חסך מן העבודות בהן עסק בעיירות שעבר בנדודיו. וכיוון שהשתכרותו של ברוך אומנם הייתה מועטת מאוד, אבל צורכי היומיום שלו היו מועטים הרבה יותר. הוא הסתפק בפת לחם יבשה, משהו למרוח או לטעום, והרי הוא שבע. בגד ונעל נו. וכך הצליח להביא איתו ליוזנא כמות כסף שנחשבה אצלו כמטמון, והיה יכול להשתמש בה תקופה די ארוכה. ישב לו אפוא ברוך, בבית המדרש נטול דאגה והפרעה ולמד בשקידה גדולה. הוא כבר היה בן שבע עשרה שנה ועבורו הייתה זו תקופה של אושר אמיתי, שכן היה יכול לנצל כל זמנו יומם ולילה ללימודים. אבל כשצעיר בגילו של ברוך שבא מבחוץ והוא יושב ועוסק בתורה יומם ולילה ואינו מבקש שום דבר מאף אחד, הרי הוא משך אליו תשומת לב. הראשון שהתחיל להתבונן באורח חייו של השקדן הצעיר היה ר' עזרא, שמש בית המדרש. הוא ניגש אל ברוך ושאל אותו אולי הוא זקוק לעזרה באוכל או צרכים אחרים. ברוך אמר לו שלא. ברוך שקבע את בית המדרש לאכסניתו, נהג לסייע ביד השמש בעבודותיו השונות לטאטא את בית המדרש, להביא מים נקיים לכיור, להחליף את קערת המים המשומשים, לעזור בהדלקת הנרות. רב עזרא השמש ביקש לפצות את ברוך עבור שירותו, אבל ברוך לא רוצה. הוא מסביר זאת לעזרא שהוא עושה זאת לשם מצווה והוא לא זקוק בכלל לכסף. רב עזרא משך בכתפיו הוא טרם נתקל

02:47 במין יצור משונה שכזה. רב עזרא מצידו בפליאה גדולה סיפר לגבאי בית המדרש רבי אליעזר זונדל על ברוך הצעיר, והדברים הגיעו גם לאוזני שאר המתפללים הבאים מדי יום לבית המדרש. גם הם שמו לב לצעיר הלמדן. מי הוא? מהיכן הוא? שואל הגבאי אליעזר זונדל את השמש. עזרא משיב במשיכת כתפיים לא הצלחתי להשיג ממנו כל פרטים, כנראה שהוא לא רוצה שידעו עליו. הגבאי רבי אליעזר מנסה לדובב את ברוך, לוודא ממנו פרטים כלשהם על מאיפה הוא בא, משפחתו, למה הגיע לשם לליוזנא. הוא גם מציע לו לדאוג לו לכל צרכיו, אבל ברוך מסרב למסור כל פרטים ואומר לגבאי שאין לו שום צורך בעזרה. אבל מתוך חרדה לגורלו של ברוך ומחשש שימות חלילה מרעב, מטיל הגבאי רבי אליעזר שוב את המשימה על השמש רב עזרא. עזרא מנסה לשכנע את ברוך לקבל סיוע ותמיכה. ברוך עומד על דעתו שהוא לא זקוק לכלום, אבל כאשר ראה ברוך שלא יצליח להתחמק מנדיבותם של מתפללי בית המדרש הגדול, עזב את בית המדרש וקבע לו את מושבו בבית מדרש קטן הנמצא בקצה העיר, שם לא נפל על איש למעמסה ויכול היה להמשיך לחיות כרצונו. אמנם הגיע הזמן בו התברר לברוך שמעט הכסף שהביא עימו לליוזנא הולך ופוחת. התחיל אפוא ברוך להנהיג קיצוצים בהוצאותיו. הוא צמצם את מנת לחמו הזעומה, ויחד עם זאת התחיל לחפש אפשרות להשתכר ממלאכה כלשהי. בתחילה חשב לעסוק בסבלות נשיאת משאות, אבל מיד שם לב לעובדה שישנם בליוזנא סבלים רבים בעלי משפחות. הוא חשב לעצמו הרי אני לא אגזול מהם את מטה לחמם, והוא חיפש עבודה אחרת. המקצוע של שאיבת המים לא היה מצוי בליוזנא, שכן רוב האנשים מחוסרי האמצעים היו יורדים בעצמם

05:27 אל הבאר וממלאים את הדליים שלהם משם. אותם אנשים נכבדים שהשתמשו בשואבי מים כבר היו להם שואבי מים קבועים. ברור שברוך לא ינסה חס ושלום להתחרות בהם. גם חטיבת העצים ביער כדי לחמם את הבתים או לבשל הייתה תפוסה על ידי עניים. וכמובן שברוך לא חפץ להשיג את גבולם. נו. צער ועצבות ממלאים את ליבו של ברוך. הוא מתחיל לקמץ ביתר תוקף מפיתו וימים שלמים עוברים עליו בצום. יחד עם זאת, מגביר ברוך את לימודיו בהתלהבות גדולה. המתפללים בבית המדרש הקטן שבקצה העיר היו כולם עניים ואביונים וטרודים בדאגותיהם הם. אף אחד מהם לא שם לב לצעיר היושב ועוסק בתורה, ולא עלה אי פעם על דעת מי מהם לשאול את עצמו מניין וכיצד חי צעיר זה. גם פניו הנפולות והחיוורות מן הרעב לא הסבו אליהן תשומת לב מיוחדת, שכן רגילים היו מתפללי בית המדרש לפנים כאלה. היחיד שאכן כן התבונן היטב באורח חייו של ברוך היה יהודי זקן שהוא עצמו היה בבית המדרש הזה. ובהיות קהל מתפללי בית המדרש מורכב ברובו מאנשים עניים ולא יכולים היו להשיג שמש לעצמם זקן זה היה מטפל בניקיון בית המדרש מבלי לקבל שכר. אמנם מפעם לפעם היה מישהו ממתפללי בית המדרש מעניק לו מתנת יד כלשהי ממנה היה זקן זה מחיה את נפשו. הזקן הזה ידע היטב את שקידתו של ברוך הצעיר, והוא גם ראה שהוא מאוד רעב כאשר הוא התבונן במה הוא מחיה את נפשו. לא הבין. אמנם לא יכול היה לעשות משהו לטובתו של ברוך. בנוסף על כך, הזקן חש איזושהי רתיעה מסוימת מלהתקרב אל ברוך ולהיכנס איתו בשיחת חברים. הרי סוף סוף הוא יהודי פשוט שיודע בקושי לקרוא, וברוך הוא צעיר,

08:07 למדן ושקדן. וכך עבר החורף והגיע אביב בגלל הימצאו בקצה העיר היה עכשיו ברוך קרוב שוב לטבע אשר אהב. ברוך התחיל לערוך טיולים מרובי זמן מחוץ לעיר. השמש האירה על הארץ ולדרים עליה. השמיים היו בהירים, האדמה עטתה מעיל ירוק, האילנות התחילו ללבלב, היערות והשדות הפיצו ריחות נעימים שמילאו את האוויר. ציפורי השיר צייצו מראשי האילנות ורמש האדמה השמיע את זמזומיו. הייתה זו העונה המתאימה בה יכול היה ברוך להשתרע על הדשא מתחת לאילן ולהתעמק ברעיונותיו. היה זה גם הזמן המתאים להתמסר ללימודים בהתלהבות מוגברת. קל היה לברוך לשכוח שהוא רעב ולהיתפס להרהורים ולמחשבות בספירות עליונות. עם התקרב חג השבועות ראה ברוך שהנה אוזלות לו פרוטותיו האחרונות. הרי לקראת החג הקדוש צריך הוא להצטייד לפחות בחלות לקידוש. הרי זמן מתן תורתנו אסור לו שיחולל. מה לעשות אם כן? צם ברוך מספר ימים רצופים כדי שכספו יספיק לו לצורכי החג ההכרחיים. אבל מה יהיה אחרי החג? הן פרוטתו האחרונה תכלה מכיסו. האם הוא ייאלץ לבקש עזרה מאנשים? ברוך היה שרוי בצער רב, אבל מיד התחיל ברוך להוכיח לעצמו. למה איבדת כל כך מהר את ביטחונך בקדוש ברוך הוא? ברוך למד בספרי מוסר על ערכה של מידת הביטחון. אמנם שואל הוא שאלה את עצמו האם גם במצב של חוסר אונים מוחלט יכול אדם לזכות למידה זו של ביטחון? ברוך חשב שעליו להתרומם למדרגה כזו שבכל מצב שיהיה בו לא יפקפק ולא יאבד את ביטחונו ההחלטי בבורא עולם, הזן את העולם כולו בטובו. ובכלל אמר ברוך לעצמו, האם עכשיו מתאימה לעצבות? הרי אנו שרויים בעיצומו של האביב וקרובים כל כך לטבע. יש רק לצאת מן העיר, להשאיר מאחור את שעונה וגאשה[?] ולהתחבר קליל

11:01 לבריאתו המופלאה של הקדוש ברוך הוא. מה דור מה נאה זה בעולם. עושר ועליצות אין קץ ממלאים את הלב. מה לי צער? מה לי דאגה? תבל ומלואה אומרים שירה ופוצחים רינה לבורא העולם. ברוך הרגיש את עצמו ברגעים כאלה כאילו הוא חלק מהבריאה ומשום כך חלק מהקדוש ברוך הוא בעצמו. בשעות כאלה של התרוממות הנפש אי אפשר לחשוב על צרכיו הקטנים של הגוף. עכשיו היא שעת שלטונה המוחלט של הנשמה על הגוף. אנו נעשה פסק זמן קטן ונתבונן קצת בחוויותיו של ברוך הצעיר, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו המקורי לעיצובה של שיטה זו של חב"ד. כפי שאנו רואים, סלל ברוך לעצמו דרך אשר רק אנשים מעטים מסוגלים לצעוד בה מבלי להינזק. ברוך הצעיר מעורר את השתוממותנו, ביחוד לאור העובדה שאת דרכו המקורית אחז בעצמו ללא כל מלווה או מורה. הוא מוותר ויתור מוחלט על כל עזר או סיוע של מישהו, ובביטחון חזק בריבון העולמים שיגן עליו מפני כל הסכנות, כולל סכנת רעב. לא רק מעניינים, כי אם גם מאלפים ביותר הם פרטי תלאותיו המרובות של ברוך, שכן על ידם אנו נוכחים לדעת עד כמה קשה דרכו של הצדיק, איזו מידה של סבל עליו לשאת ואת אשר עליו לעבור עד אשר הוא מגיע לדרגתו הרמה. ברוך הצעיר יכול לשמש לנו, כולנו כדוגמה בהירה של עקביות, אורח מישור, יציבות אופי, החלטיות וצדקנות. דברים המקשרים את הגוף והנשמה, את השמיים ואת הארץ, את הרוחניות ואת הגשמיות. נמשיך בסיפורו של ברוך. חג השבועות עבר, ברוך הצעיר שרוי עכשיו במצוקה ללא כל פרוטה בכיסו. עכשיו הוא צם לא לשם חיסכון, כי משום שאין לו ברירה, אין

13:52 לו בכלל מה לאכול. אמנם שואל הוא את עצמו למשך איזה זמן מסוגל אדם לצום בלי הפסק? ברוך מנסה לבלות את הימים בשדה תחת כיפת השמיים תוך כדי התעמקות יתר ברעיונות גבוהים. הוא משנן מתוך זכרונו את כל מה שלמד, אבל הרעב עושה את שלו ומציק לו ביותר. כוחותיו נחלשים והולכים, חושיו הולכים ומתערפלים. ברוך יכול רק להתרענן מפעם לפעם במימיו הקרים של הנהר. אבל כשעוברות שתיים או שלוש יממות ללא כל אוכל, המים הקרים לא עוזרים יותר. ברוך אחוז רעב. הוא לוקח לפיו מספר חופני עשב ואוכל אותם ומקנח בשתיית מים. אבל ארוחה כזאת לאחר צום ממושך מביאה כתוצאה כאב בטן חזק. כאב הבטן נמשך שעות ארוכות. כאשר חלף הכאב שוב הגיע הרעב. ברוך לא מוצא לעצמו מנוחה בשדה ומחליט לשוב העירה. מחשבותיו מציקות לו. האם הוא עושה נכון וסיכן את נפשו? הנה חשב לעצמו, הולך אני לכיוון העיר. אולי אדפוק על דלת כלשהי ואבקש חתיכת לחם וכבר תשוב אליי נפשי. מיד ברוך מתחרט. האם לאחר שלוש שנים שלא נהניתי ממתנת בשר ודם, אשנה את דרכי? לא אמר לעצמו. הוא יעמוד בניסיון. ברור לו בנפשו שגם עכשיו הוא נשען רק על הקדוש ברוך הוא ולא רוצה להזדקק למתנת בשר ודם. רעב, חלוש ומעונה עושה ברוך הצעיר את דרכו בצעדים איטיים לעבר ליוזנא. הוא צועד עכשיו בדרך חדשה ובלתי מוכרת לו. הוא עובר לפני בתים של יהודים המוקפים גנות. בחלק הזה של העיר חפצו להם למושב מספר משפחות יהודיות המטפחות ומעבדות בעצמן את אדמותיהן. תוך כדי הליכה נזדמן לברוך לעבור על פני גינת ירק. מבעד לסורגי הגדר הבחין ביהודי המטפל בשתילים, עודר גידולי פרי ומשקה את הירק. הגנן הרגיש בברוך

16:52 ופנה אליו בשאלה אם הוא מעוניין לסייע לו בעבודה. "אתן לך את צרכך המגיע לך", אמר, "כי קשה לי לבצע בעצמי את כל העבודות". ברוך נרגש מהפתעה של אושר. הייתה זו הפעם הראשונה שהוצעה לו עבודה בליוזנא. הן זאת אשר ביקש. כמובן שברוך נענה מיד להצעה. הגנן נתן לו כמקדמה פרוסת לחם וירק טרי. ברוך השקיט את רעבונו, רעבונו וחושיו חזרו לאט לאט לפעילות תקינה. הגנן היה מעוניין שברוך ישמש לו עוזר קבוע. הייתה אז העונה של לקיטת הירק מהגינה והבאתו העירה למכירה, ובמשך שלושה שבועות עסק ברוך בעבודות אלו וזכה תמורתן לבית ומזון וגם מעט כסף. כאשר הסתיימה העבודה הזו של לקיטת הירק, ביקש הגנן מברוך שמצא חן בעיניו כמובן משום מסירותו וזריזותו להמשיך לעבוד אצלו. היה לגנן פרדס שהוא חכר בשותפות עם יהודי אחר מפריץ של אחוזה סמוכה. הפירות של הפרדס החלו להבשיל והגיע הזמן בו יש להעמיד שומרים על הפרדס מפני גנבים ועופות שלא ישחיתו את הפירות. עם עבור תקופה זו צריך לעסוק בקטיף הפירות, לארוז את הפירות, להוביל אותם לעירה. יש כאן אפוא תעסוקה לזמן ניכר. ברוך היה מוכשר לעבודות כאלה והיה שבע רצון מן ההצעה. הוא רק התנה שבכל בוקר וערב יוכל להיכנס העירה ולהתפלל בציבור. הגנן הסכים כמובן. תקופת הרעב כבר מאחוריו של ברוך. ביטחונו הגדול בקדוש ברוך הוא לא היה לשווא.