פרק 44 : שלישות הישיבות בפינסק

00:01 מכיוון שאנחנו באמצע הסיפורים הקשורים לתולדותיו של רבי אברהם הגאון, וכך נכנסנו לסיפורים על העיר פינסק והעיר קרלין הסמוכה לה. אז סיפרנו על רב תבל ורעייתו חווה דבורה, ואנחנו ממשיכים לספר עליהם ועוד סיפורים הקשורים. במשך למעלה מארבעים שנה החזיקו תבל ורעייתו חווה דבורה את הישיבה בפינסק במתן בסתר, מבלי שאיש ידע מזה. רק לאחר שבראש הישיבה הועמד רב חדש, רבי נפתלי הירש מפוזנא, ונודע לו על היקף הצדקה של תבל ורעייתו, עמד על כך שיש לגלות ברבים את מעשיהם הגדולים. רבי נפתלי הירש גם התחיל לחקור את מוצאם המשפחתי של תבל וחווה דבורה, והתברר לו שאביה של חווה דבורה, שנפטר עליה בקטנותה, היה צדיק נסתר וכן גם אביו של תבל. "אתם בעלי צדקה וגם יחסנים גדולים ועל הציבור לדעת מכם ולקחת דוגמה", טען הרב כלפי בני הזוג. רב תבל וחווה דבורה, שהיו אז כבר זקנים, הסכימו שיגלו בתנאי שהם יעזבו מייד לאחר מכן את הסביבה. הם מכרו לכן את אחוזתם והחליטו לעבור לעיר קרקוב. לפני שהם עזבו כינס רבי נפתלי הירש אסיפה בבניין הישיבה. באסיפה הזאת הוא סיפר שהישיבה, שזכתה בינתיים לשם עולמי, הוחזקה כל השנים על ידי תבל וחווה דבורה. באסיפה הזו התקבלה ההחלטה שהישיבה תיקרא מאז על שמם של תבל וחווה דבורה, וכך התחילה להתקיים בפינסק אותה ישיבה הנושאת שם מעניין זה. ישיבה נוספת בפינסק נקראה על שם רב שמעון בעל האוצר. מי היה רב שמעון בעל האוצר? רב שמעון היה אחיינו של מהרש"ל, רבי שלמה לוריא. אביו של שמעון, רב ישראל, היה עשיר גדול, למדן ובעל צדקה ששלח את בנו כמובן לישיבה של מהרש"ל. שמעון עצמו לא הצטיין בכישרונות הלימוד שלו, כך שמבחינתו לא הועילה לו

03:07 קרבתו המשפחתית לדודו הגדול מהרש"ל. מצד שני, הצטיין שמעון ביראת שמיים ובמידות טובות. מצעירותו הייתה לו נטייה מיוחדת לתמיכה בתלמוד תורה. עוד בהיותו ילד היה חוסך כל פרוטה שהרוויח ונותן למוסדות של לימוד תורה. כאשר הגיע לזמנו להתחתן, שודך עם משפחה עשירה ומיוחסת בפינסק. שם חותנו היה רב זלמן ברוך. הוא היה חוכר המס על מלח ועל נרות. בחתונה שלהם בלטה העובדה שאחד המחותנים הראשיים היה כמובן מהרש"ל, דודו. למרות שהובטחו לו מזונות על שולחן חותנו, העדיף רבי שמעון לעסוק במסחר. הוא סחר בתכשיטי כסף, תכשיטי זהב, יהלומים, אבני חן, מסחר שלמד אצל אביו. הוא היה מגיע עם סחורתו לאחוזות האצילים ומרוויח סכומים גדולים. שמו של שמעון נודע לתהילה כאדם מהימן, בעל מידות טובות, והוא התחבב על כולם. רב שמעון החליט לנצל את היותו סמוך על שולחן חותנו בצורה מקורית, מכיוון שבגלל עובדה זו לא היו לו בעיות כלכליות. החליט להקדיש את כל רווחיו מן המסחר לצדקה, והצדקה שחילק הייתה כך שלושים אחוז הייתה לאחזקת ישיבות קיימות. שישים אחוז היה לייסוד ישיבות חדשות, עשרה אחוזים לענייני צדקה נוספים שאינם קשורים דווקא בהרבצת תורה. למהרש"ל היה תלמיד גדול ששמו היה רבי אליעזר שמעון. גם הוא היה קרוב משפחה. רב שמעון שלנו הציע לו לעבור לפינסק ולייסד בישיבה שתוחזק על ידו. מובן שהוא הבטיח לספק גם את כל צרכיו של רבי אליעזר שמואל. שמואל או שמעון, כנראה שמואל עצמו. רבי אליעזר שמואל הסכים לכך. הוא עבר לפינסק והקים שם ישיבה חדשה שאליה נמשכו מייד אברכים מצוינים. ישיבה זו נקרא על שמו של אותו רב שמעון. באותה. באותו זמן התחילו לקרוא לישיבת רב תבל וחווה דבורה בשם הישיבה הישנה, כדי להבדילה מן

05:46 הישיבה החדשה שהוקמה על ידי רב שמעון. ואז היו שם שתי ישיבות הישיבה על שם רב תבל וחווה דבורה והישיבה שהוקמה עכשיו על ידי רב שמעון. שתי הישיבות האלה התנהלו ברוח של אלה שהיו רחוקים מדרך הקבלה, וכיוון שלשתי הישיבות הייתה השפעה גדולה על קהילת פינסק, הביא הדבר לידי כך שהעיר תהיה לעיר של מתנגדים, כלומר התנגדות ללימוד תורת הקבלה וכל הצדיקים הנסתרים שבעצם שהם שהביאו את החסידות יותר מאוחר. אבל מצב שונה היה בקרלין שהייתה כפי שסיפרנו בעבר השני של הנהר דווינה ממול לעיר פינסק. יהודי קרלין כן היו מושפעים מהמקובלים והנסתרים. הדבר נבע בעיקר מן העובדה שבשעתם התיישבו שם מספר משפחות יהודיות שגורשו מספרד ופורטוגל והלכו בדרך הקבלה. רב שמעון המשיך לעסוק בביסוס הישיבה שהייתה קרויה על שמו, ותוך כדי כך התרחבו עסקיו ועושרו גדל מיום ליום. נוסף על העיסוק בהרבצת תורה, התמסרו רב שמעון ואשתו למצוות הכנסת אורחים. ביתם היה פתוח לרווחה, לאורחים, תלמידי חכמים, אורחים סתם כל מי שנכנס לביתם התקבל בסבר פנים יפות. אמנם את עיקר ייעודם בחיים ראו בסיוע לישיבות, גם בתמיכה למוסדות תורה קיימים וגם בייסוד ישיבות חדשות בערים ובארצות שונות. כאשר הסתיימו שנות המזונות, כלומר הזמן שבו רב שמעון היה סמוך לשולחן חותנו. כבר היה עשיר עצום בזכות עצמו. הוא הביא ממרחקים אומן גדול שייבאו עבורו תכשיטים שונים, כך שמסחרו ורווחיו של רב שמעון התפשטו מאוד ושמו יצא במדינות רבות. לרגל צורכי המסחר שלו היה רב שמעון עורך נסיעות לארצות רבות, ובכל מקום שאליו הגיע ביקר את הישיבות והשאיר שם סכומי כסף גדולים. פעם אחת ערך רב שמעון מסע ממושך ברחבי קהילות פולין וליטא. הוא ראה את העוני ששרר בערים ובעיירות רבות.

08:24 כאשר חזר הביתה סיפר על כך לאשתו וסיפר שיהודי פולין וליטא צמאים מאוד לתורה, אבל אין להם כסף להקמת ישיבות ולאחזקתן. "יודע בעלי מה שעלה בדעתי", אמרה לו אשתו. "הרי אנו עשירים ברוך השם ועסקנו מצליחים. הבה ונתרום את כל הכסף שצברנו עד עכשיו לייסוד ישיבות במקומות אלה." שמעון הסכים לכך. מיד החלו להיפתח ישיבות בפולין וליטא, וככל שהרבו רבי שמעון ורעייתו לתת את כספם לתורה, כך גדלו רווחיהם, וככל שהרבו לתרום גדלה שאיפתם לתרום עוד יותר. כאשר הגיעו לשנות הזקנה רכשו לעצמם רבי שמעון ורעייתו חלקות קבר בבית הקברות, וקבעו לעצמם מנהג שמדי שנה ביום הולדתו של שמעון, שחל בקיץ, יבקרו את החלקות הללו. יום זה היה עבורם יום של חשבון הנפש. כאשר הגיעו למקום התבוננו בעובדה שבחלקת אדמה זו ייקברו בהגיע יומם, והדבר השרה עליהם רוח רצינית שהחדירה בהם רעיונות להרהורי תשובה. בית העלמין של פינסק היה במרחק של מיל בערך מן העיר, והדרך לשם עברה בתוך יער קטן. פעם אחת, ביום הולדתו של שמעון, עברו בני הזוג ביער בדרכם חזרה מבית הקברות. לפתע הבחינו בבעל חיה מתחפר באדמה כשהסתכלו היטב לכיוון החפירה שנוצרה, ראו שם כלי הבולט מתוך העפר. הם התקרבו למקום. מתוך סקרנות החלו לחפור סביב לכלי ואז התגלה לעיניהם כד חרס גדוש מטבעות זהב. הם המשיכו לחפור ולנגד עיניהם התגלתה שורה של כלי כדי חרס רבים מלאים מטבעות זהב. התברר להם שמצאו אוצר עשיר. אז פנה ר' שמעון לאשתו המשתוממת. "הקדוש ברוך הוא שלח לנו אוצר. את לא חושבת שהוא שלח לנו אותו למטרה מסוימת? הרי אין כוונתו להשאיר אותנו עוד יותר מאשר הננו, שהרי בעושר כבר התברכנו מלפני כן." "צדקת, בעלי", ענתה

10:48 האישה. "עלינו להקדיש את האוצר כולו לתורה." רבי שמעון הסכים לכך. הם הביאו את האוצר לביתם ומיד הלכו אל רב העיר וחתמו לו על שטר הקדשה של כל האוצר להרבצת התורה. מאז נקרא רבי שמעון בפי כל בשם "בעל האוצר". מאות ישיבות נהנו מן האוצר הזה, וכתוצאה מכך מצא לימוד התורה אחיזה נרחבת בקהילות רבות בארצות רבות. בנוסף לשתי הישיבות שעליהן סופר - הישיבה של רבי תיווד[?] ורעייתו חווה דבורה, והישיבה על שם רבי שמעון בעל האוצר - הייתה בפינסק עוד ישיבה על שמה של הצדקנית גולדה לאה. גולדה לאה הייתה באמת אישה מיוחדת במינה. קראו לה גולדה לאה המיילדת, או הסבתא גולדה לאה, וגם גולדה לאה המטבילה. בעלה היה זלמן הירש החייט. החייטות שלו לא הספיקה לפרנסתו, וגולדה לאה סייעה לפרנסת הבית. היא הייתה מיילדת, ורבים מבני העיר, גברים ונשים צעירים ומבוגרים, קראו לה סבתא, משום שהם עצמם יולדו על ברכיה. עיסוקה הנוסף כמטבילה במקווה היה ללא תשלום. היא הייתה מדריכה ומסייעת לנשים לטבול כפי ההלכה, והיא עסקה גם במצווה נוספת, גם זה לשם שמיים, היא מצוות ביקור חולים. במצווה זו סייע בידה בעלה זלמן הירש. הם התמסרו שניהם לביקור חולים עניים. הם לא הסתפקו בביקור, בהתעניינות בשלום החולה, כי הם שירתו אותם לפי הצורך. במקום אחד בישלה גולדה'לה תבשיל לחולה כדי להשיב את נפש החולה, או הסיקו את התנור כדי לחמם את הבית, או ניקו וסידרו את הבית. כאשר היולדת או החולה הייתה עקרת הבית, טיפלה גולדה'לה בכל ענייני הבית. היא הייתה מכינה אוכל לבעל או לילדים, רוחצת ומלבישה את הקטנים, מוליכה לחיידר. כשהיה צריך לתקן גרב, עשתה זאת במו ידיה, אך כשהיה צריך להטליא בגד טיפל בזה זלמן

13:19 הירש כמובן. כאשר החולה היה מפרנס ראש המשפחה, דאגה גולדה'לה לספק את כל צורכי הבית, ודאי שדאגה לסיפוק התרופות הדרושות לחולה עצמו. מה שלא יכולה הייתה גולדה'לה לספק ממעשה ידיה או מעשה ידי בעלה, אספה מאחרים, וכך הפכו גולדה'לה ובעלה לכתובת ומשען לכל החולים העניים. הם ידעו כי שני בני הזוג האלה לא יתנו להם ליפול חלילה בעת צרתם. "הקדוש ברוך הוא למעלה וגולדה'לה וזלמן הירש למטה עוזרים לנו", היה הפתגם הנפוץ של כל הנדכאים. כמה שהייתה גולדה'לה עסוקה, מייד כשנודע לה על עני שנפל למשכב, אצה, רצה לביתו, כשהיא מושכת איתה את בעלה. היא הייתה מנתקת את זלמן הירש ממלאכתו ואומרת לו, "המלאכה יכולה להמתין, החולה לא". כאשר טבלו הנשים לא הסתפקה גולדה'לה רק בנושא הטבילה, כי היא הייתה מספרת לנשים סיפורים על האימהות הקדושות, על הנשים הצדקניות שבתולדות עם ישראל, ובכך התכוונה להשפיע עליהן שתתנהגנה כפי הדרוש על פי התורה. היא הייתה מלמדת את הנשים מידות טובות ומדריכה אותן כיצד להתנהג עם הבעל, הילדים, השכנות בשוק. דגש מיוחד הייתה שמה על התרחקות ממחלוקת ומגרימת רעה לזולת. "שימרו לשונכם", הייתה אומרת באוזני הנשים, "אל תקללו. דברו במתינות, בזהירות ובנועם." וכך, הודות לגולדה'לה, קיבלה המקווה אופי של בית מדרש, ובמקום שהנשים תעסוקנה בו בלשון הרע, ברכילות, בדברי ריב, היו שומעות את תורתה והדרכתה של גולדה'לה. כאשר יצאה האישה מן המקווה, הייתה זוכה לברכותיה של גולדה'לה. במשך הזמן הוסכם בין הנשים כי ברכותיה של גולדה'לה מתקיימות, ומשום כך השתוקקו לקבל את ברכתה. במיוחד הצליחו ברכותיה לילדים בריאים ומוצלחים. נשים שהיו מפילות בעבר או שילדיהן לא התקיימו חס ושלום, זכו לזרע חיה וקיימא בגלל ברכותיה של גולדה'לה. שמה של גולדה'לה

15:57 יצא לתהילה על פני כל פינסק והסביבה כולה. מקרוב ומרחוק באו נשים להתברך אצלה. גם עקרות באו לקבל את ברכותיה, והן אכן נפקדו בילדים מוצלחים.