פרק 43 : הצלתה של חווה דבורה וחתונתה עם טעוול

00:01 אנחנו ממשיכים בסיפור המעניין, אפילו המרתק, על תולדותיהם של תבל וחוה דבורה. שמענו על תולדותיו של תבל, הבחור הצעיר, ועכשיו שמענו גם קצת על תולדותיה של חוה דבורה, ואנחנו ממשיכים בהרפתקאות שלה עם בעלי הבית החדשים שמתאכזרים אליה. צערה של חוה דבורה היתומה היה גדול. הסכמתה לעבור מפינסק לבית המרזח הייתה, כפי שהבינה, משגת רע גדול. לאכזריות מעבידיה החדשים לא היה גבול. הם התעמרו בה והעבידו אותה בפרך, וחוה דבורה לא היה קרוב או גואל שלפניו תוכל לשפוך את ליבה ולבקש עזרה, רק לפני הקדוש ברוך הוא בעצמו הייתה שופכת את נפשה בתפילותיה. במיוחד הייתה יוצאת בימי הקיץ לפנות ערב אל הגן, ושם תחת כיפת השמיים, הייתה מתפללת ברוב כוונה ואומרת פרקי תהילים בתחנונים. חוה דבורה הייתה בטוחה שאף אחד איננו שומע אותה, ומשום כך הרגישה עצמה חופשיה לשפוך את מרירות ליבה ללא הגבלה. והנה בוקר אחד הלך תבל כמנהגו לקרלין להתפלל במניין הראשון, ובדרכו עבר ליד בית המרזח הסמוך לאחוזתו. לפתע הגיע לאוזניו קול בכי של אישה שקועה בתפילתה. תבל עצר את הלוכו והאזין לתפילה הלבבית. הוא התפלא מאוד מיהי המתפללת. ודאי חשב לעצמו אין זו האישה בעלת בית המרזח, אותה ואת בעלה הכיר כאנשים גסים ומגושמים שאינם מסוגלים לתפילה בהשתפכות נפש כזו. לא עלה בדעתו כי מדובר בעוזרת בית המתפללת בכוונה כה גדולה. הוא החליט לבדוק את הדבר, אבל מכיוון שמיהר לתפילה דחה את הדבר לכשיחזור מבית הכנסת. בדרכו חזרה נכנס תבל לבית המרזח. הוא ראה את בעל הבית יושב מוקף באיכרים ומבלה איתם בליצנות כדרכם של גויים. תוך כדי שהוא עומד, בטרם הספיק לדבר עם מישהו, הגיעו לאוזניו קולות גערה וחירוף. הייתה זו

03:09 בעלת בית המרזח שצעקה על חוה דבורה. הרי לך עניין חדש: שפחה שהיא רבנית, צרחה, מתחמקת מלעשות משהו ובמקום זה עוסקת בתפילות ובאמירת תהילים. מי שמע על נערת בית שתתפלל ותאמר תהילים? לאחר אתנחתא קלה הזהירה את חוה דבורה בקול: אם אראה אותך פעם נוספת עם הסידור ביד, אשבור את מפרקתך. את המנה שתקבלי ממני תזכרי לעולמי עד, בתולה מכוערת שכמותך. תבל לא היה זקוק להסברים. הכל היה ברור לו. הוא הסתכל לעבר הפינה שמשם בקעו הקולות, והבחין בחוה דבורה העומדת לפני גבירתה מבוהלת ומבוישת כמוכנה לספיגת מכות. בינתיים המשיכה האישה בצעקותיה זמן ניכר מבלי שרצתה להירגע. רחמיו של תבל נכמרו על הנערה, ומאז חיפש תבל הזדמנויות להיכנס לבית המרזח כדי ליצור קשר עם חוה דבורה על מנת למצוא דרך לעזור לה. אבל הוא לא הצליח לשוחח איתה תחת עינם הפקוחה של מעבידיה. פעם אחת, ביום השבת אחרי הצהריים, כאשר חוה דבורה ישבה כדרכה בצל האילן ואמרה תהילים, ניגש אליה תבל והחל לשוחח איתה. השיחה נמשכה זמן רב. הוא היה מעוניין לשמוע פרטים רבים ככל האפשר מפי חוה דבורה על מצבה. היא מצידה נאותה לספר את הכל לאחר שלראשונה בחייה נמצא מישהו שרוצה לשמוע אותה. כך סיפרה על מצבה בבית אדוניה החדשים, שהוא גרוע בהרבה מאשר בבית אחיו של בעל בית המרזח. לאחר שנודעו לתבל כל הפרטים, מיהר אל הגאון רבי מוישה יפה, רבה של פינסק, שבאמצעותו, כפי שאנחנו זוכרים, היה מחלק את מרבית כספי הצדקה שלו, וסיפר לגאון את כל מה שהיה ידוע לו על חוה דבורה היתומה. במהלך שיחתו עם הגאון רצה לדעת את חוות דעתו ועצתו להצעה שעלתה ברעיונו שהיתומה תינשא לו לאישה. נראה היה לו שהיא

05:57 מתאימה לו, אם כי העיקה עליו העובדה שהתבררה לו כי חוה דבורה יודעת יותר ממנו באותיות הקטנות. הוא, תבל, בקושי ידע לקרוא, ואילו חוה דבורה הבינה את התפילות ודברים אחרים. הוא שיתף את הבעיה בפני הרב וציפה לעצתו. טוב לבו של תבל היה כה גדול שהיה מוכן, למקרה שהרב יחווה דעתו כי אין היתומה זיווג מתאים בשבילו, לדאוג גם אז לעשייה עם בן זוג מתאים על חשבונו ולספק לנדוניה וכל צרכיה. רצונו העיקרי והמיידי היה להציל אותה מידי מעבידיה האכזריים הממררים את חייה. הרב מוישה יפה שמע בעניין רב את דבריו של בעל האחוזה הצעיר ומיד הזמין אליו את בעל בית המרזח ואת היתומה, ופקד על בעל בית המרזח לשחרר מייד את היתומה ושלח אותה לביתו של אחד מסוחריה הנכבדים של פינסק לנוח ולהחליף כוח. הרב ביקש שהסוחר יחזיק אותה בביתו זמן מה, כשבינתיים תסייע לו במידת האפשר בבית המסחר. הרב מוישה יפה התכוון לאסוף בינתיים מידע על אישיותה ואופייה של היתומה, כדי לדעת אם היא ראויה להיות אשתו של תבל טוב הלב. הוא הרגיש אחריות כפולה גם לעתידו של תבל, גם לעתידה של חוה דבורה. שניהם יתומים, גלמודים בלי אב ובלי אם. לאחר מספר שבועות הזמין אליו רבה של פינסק את תבל ואמר לו כי לאחר הבירורים שערך הגיע למסקנה כי חוה דבורה היא בת זוג מתאימה עבורו. תבל התמלא שמחה. אמנם הביע ספק אם חוה דבורה תסכים להינשא לו. הרב שלח לקרוא לחוה דבורה והביא בפניה את הצעת השידוכין עם תבל. חוה דבורה הביעה מייד את הסכמתה. התנאים נכתבו ונקבע מועד לחתונה. תבל ביקש להוסיף לתנאים כי עד החתונה תיזקף לכל אחד מהם הזכות המלאה לקיום מצוות צדקה

08:39 על ידו, אך לאחר הנישואין יהיו שייכים לשניהם במידה שווה הן הרכוש בעולם הזה והן הזכויות של המעשים הטובים לעולם הבא. הוא רצה שחוה דבורה תהיה שותפה מלאה איתו. את הרכוש הגדול שלו כתב מייד על שם שניהם כשותפים שווי זכויות. הוא ביקש מרבה של פינסק שיערוך את חשבון רכושו. ואת חשבון המחצית השייכת לחוה דבורה וחוה דבורה מצידה נתנה מייד חומש מרכושו החדש לצדקה. דירת הזוג נקבעה באחוזתו של טעוול, מכיוון שטעוול היה עם הארץ, ואילו חוה דבורה הייתה בעלת ידיעות כלשהן, החלה מייד ללמוד את מה שלמוד איתו, את מה שהיא ידעה. בתוך שנה הצליח טעוול ללמוד פרשת חומש, לקרוא פרק תהילים ולהבין קצת את פירוש המילים. עכשיו, אמרה חוה דבורה, הבה ניקח לנו מורה משותף להמשך התקדמותנו. הם העבירו לאחוזתם לצורך זה זוג מתאים. הבעל אברך מבני ישיבתו של רבי משה יפה והאישה ידידה של חוה דבורה. שמו של האברך היה רב נתן אריה. הזוג קיבל מגורים באחוזה וגם שכר מכובד והוחזקו בכבוד רב על ידי טעוול ואשתו שסיפקו להם את כל צורכיהם והוסיפו מפעם לפעם על שכרם. ר' נתן אריה היה צריך ללמוד מדי יום ביומו עם בעלי האחוזה טעוול וחוה דבורה. במשך חמש עשרה שנים היו טעוול וחוה דבורה מעבירים לרבה של פינסק את כספי הצדקה, כפי שהתחייבו מחשבון הכנסותיהם, שנבדק מדי חודש בחודשו על ידי הרב. כאשר עזב רבי משה יפה את פינסק, מילא את מקומו רבי נפתלי כץ מפראג, ובהסכמתו של טעוול גילה רבי משה יפה את סודם של הזוג לרבי נפתלי, שקיבל עליו מעתה את הטיפול במתן הסתר של בני הזוג. בינתיים נהיה טעוול לתלמיד חכם כתוצאה משקידתו והתקדמותו בהשראת רבי נתן

11:23 אריה, וגם חוה דבורה התקדמה מאוד בלימודיה. עם זאת, הרי כשם שלא רצו שהציבור ידע על הצדקות שהם נותנים, כך לא רצו שמישהו ידע על לימוד התורה שלהם ועל ידיעותיהם. רבי נתן אריה התבקש על ידם לשמור את הדברים בסוד. בעיני הכול נשארו מה שהיו אנשים פשוטים אך ישרים וטובי לב. במשך הזמן התברכו בילדים שגדלו בינתיים והקימו בתים בישראל, ואילו הם ההורים המשיכו לחיות בצנעה ולעסוק בסתר, בלימוד תורה ובמתן צדקה בשפע. מזמן לזמן היו עושים נסיעות של ביקורים בישיבות הגדולות של אותו זמן באוסטרה, בבריסק, בסלוצק, במינסק, וילנה, קרקוב ופראג, ובכל מקום השאירו כסף רב לאחזקת הישיבות, אמנם בתנאי שהדבר יישמר בסוד. שנים רבות עברו. איש לא ידע על כך שטעוול וחוה דבורה הם יודעי ספר במידה מופלגת, והם עשירים גדולים שמחלקים חלק גדול מכספם לצדקה. כעבור עשרים וחמש שנים לשבתו על כיסא הרבנות של פינסק, עזב רבי נפתלי כץ את העיר ואת מקומו מילא רבי נפתלי הירץ מפוזנן. הרב החדש, שנודעו לו מפי קודמו פרטי סיפור חייהם של טעוול וחוה דבורה, הכריח אותם לאפשר לו לגלות לציבור את מעשי הצדקה הגדולים שלהם, הנמשכים זה עשרות בשנים, וכך נודע לפתע לציבור הרחב כי השניים, חוה דבורה וטעוול הם בני זוג שהסתירו את גדלותם