פרק 42 : טעוול וצדקותיו, חווה דבורה וסבלה

00:01 במסגרת הסיפור שמספר רבי אברהם הגנן[?] על תולדותיו, הוא מספר על העיר פינסק ובעיר פינסק, כפי שסיפרנו בסיפור הקודם, יש שלוש ישיבות שאחת מהן, אחת מהישיבות היא על שם רב טבל ואשתו חווה דבורה. ואנ-- התחלנו לספר על תולדותיו של טבל. טבל היה בחור צעיר שהייתה לו חווה שבה הוא גידל דבורים בשביל דבש והצטבר אצלו סכום גדול של כסף והוא רצה לחלק כסף לצדקה, אבל לא ידע למי ולמה לתת, בפרט כשהוא רצה לתת את הכסף באופן של מתן בסתר. ואנחנו ממשיכים בסיפור על טבל. טבל התחיל לחשוב לעצמו, אמנם לא רצה לסמוך על עצמו מכיוון שחשב שהוא צעיר מדי בשביל לפתור בעיות כאלה, ולכן הלך אל רבי משה יפה, שהיה הרב של פינסק, וסיפר לו את הבעיה שלו בקשר לחלוקת הצדקה. משה יפה, הרב, רבה של פינסק, ביקש מטבל להביא לפניו את פנקסי ההכנסות וההוצאות שלו. על פיהם הוא חישב את גודל הרווחים של טבל וכמה מעשר עליו לתת לצדקה. מהסכום הזה השאיר טבל תשע עשיריות בידי הרב משה יפה כדי לחלק לצדקה כראות עיניו. עשירית אחת מן המעשר הוא השאיר בידו על מנת לחלק למטרות שימצא הוא לנכון, וכך נהג טבל במשך חמש שנים ועושרו גדל מאוד. ככל שחילק יותר צדקה כך גדלו רווחיו. במשך הזמן החל להלוות כספים לבעלי אחוזות תמורת שעבוד התוצרת שיצמיחו שדותיהם וגם בזה האירה לו ההצלחה פנים. טבל הצעיר היה לעשיר גדול מבלי שאף אחד ידע מכך. בעיר פינסק התקיימה באותו זמן ישיבה שנוסדה ארבעים שנה לפני כן. רבי שמעון, חברו של הגאון רבי שלמה לוריא מהרש"ל, עמד בראש הישיבה הזו. לאחריו כיהן במשרתו בנו רבי רפאל. כאשר התמנה רבי משה יפה

02:58 לרבה של פינסק, גם הוא היה ראש הישיבה שם. תלמידי הישיבה בפינסק היו כולם אברכים גדולים. רובם היו נשואים שקיבלו על עצמם ללמוד בפרישות במשך מספר שנים. רבי משה יפה דאג לכל צורכיהם הגשמי. לכן שליש מהסכום שהוא קיבל מטבל העביר לישיבה, והודות לכך יכלה הישיבה לגדול ולקבל לתוכה תלמידים מעולים נוספים. באותה התקופה היה מגיע לפינסק מזמן לזמן רבי יהודה לייב פוחוביצר, שהוא היה הרב של העיר ביכוב במחוז רייסין. רבי יהודה לייב היה מפורסם כדרשן דגול והיה נוסע על פני ערים ועיירות כדי לעורר יהודים לעבודת הבורא. בהזדמנות אחד מביקוריו בפינסק באו אליו ראשי קהילת קרלין הסמוכה והזמינו אותו לבוא לדרוש במקומם. רבי יהודה לייב נענה לכך ושבת את השבת בקרלין, ושם השמיע את דרשתו בבית הכנסת המקומי. רבי יהודה לייב היה בעל הדרת פנים מיוחדת ופה מפיק מרגליות. לדרשותיו הייתה השפעה עצומה על למדנים שקלטו את רעיונותיו העמוקים. אמנם גם על פשוטי העם הייתה לו השפעה רבה. גם על טבל עשתה דרשתו של רבי יהודה לייב רושם רב, והוא הזמין אותו להתארח באחוזתו. רבי יהודה לייב, הדרשן סיפר לטבל שהוא מתעתד לנסוע לוונציה באיטליה כדי להדפיס שם את ספרו. טבל הציע לו מייד לכסות את כל הוצאותיו, גם על הנסיעה, גם על ההדפסה, אבל תנאי אחד הוא התנה איתו שהדבר יישמר בסוד. אמנם רבי יהודה לייב לא יכול היה להתאפק וסיפר לרבי משה יפה, רבה של פינסק, את הסוד. רבי משה יפה נענע בראשו ואמר שהוא שמע משהו על טבל הבחור וצדקותיו. בכל קהילה יהודית היה באותם ימים מי שמשימתו הייתה לגדל יתומים ויתומות עניים. בפינסק היה אז יהודי בשם מרדכי לייב, מרדכי לייב ואשתו גידלו

05:49 יתומים ויתומות. את הבנים היו מחזיקים עד שהגיעו לגיל מצוות, ולאחר מכן מסרו את אלה מביניהם שלא היו להם כישרונות מיוחדים ללימודים לידי בעלי מלאכה שהעסיקו אותם כשוליות. הם היו גדלים בבתיהם של בעלי המלאכה ולומדים את המקצוע עד שיכלו לעמוד ברשות עצמם ולהשתכר ללחמם. הבנות היו נשלחות לאחר הגיען לגיל מסוים למשפחות שונות כדי לסייע להן בעבודות הבית, או למחזיקי אחוזות כדי לסייע להם בעבודה חקלאית מתאימה. בעיר פינסק היה נגר בשם רבי יעקב. אמנם היה יהודי פשוט, אבל ירא שמיים. הוא היה מתפלל בציבור והשתייך לחברת המתפללים הקבועים במניין הראשון מדי בוקר. הוא השתכר מעט מאוד, במידה שהספיקה רק בקושי לצרכיו. פעם אחת, תוך כדי עבודתו בבניין חדש, נפלה עליו קורה ושברה את מפרקתו. שלושה שבועות שכב על ערש דווי ואז לצערנו נפטר. כעבור שלושה חודשים לפטירתו ילדה אלמנתו בת ושמה נקרא בישראל חווה דבורה. כאשר מלאו לחוה דבורה שלוש שנים נפטרה אמה וכך הייתה ליתומה מאב ומאם יחד. הקהילה הכניסה את היתומה הקטנה לביתו של רבי מרדכי לייב כדי לגדל אותה שם עד שתגיע לגיל שתיים עשרה שנה, ואז נמסרה לאחד מבעלי הבתים בפינסק לעבודת הבית. שש שנים הייתה חווה דבורה בביתו של אדם זה. היו אלה שש שנים קשות מאוד עבורה, שכן הם העבידו אותה שם בפרך. והנה פעם אחת הגיע לביתו של בעל הבית שלה אחיו שגר בבית מרזח לא רחוק מאחוזתו של טבל. כאשר הוא ראה את עבודתה החרוצה של חווה דבורה, הוא ביקש מאחיו שימסור אותה לרשותו, שכן יש לו צורך בעזרה בבית המרזח. האח אמר למה לא? וכך, מבלי שעלה בדעתו לשאול את דעתו של חווה דבורה, העביר אותה אל אחיו. הדבר

08:44 חרה מאוד לחווה דבורה. האם אין לה דעה על עצמה? אבל מה היא יכולה הייתה לעשות? היא נשכה את שפתיה ושתקה. הרי אף אחד לא היה מטה אוזן לכל ערעור מצידה, ובהיותה יתומה שאין מי שיעמוד לצידה, מי יעזור לה? ומלבד זאת חשבה בליבה אולי טוב ככה, שכן ודאי לא יכול להיות עבורה גרוע יותר ממצבה הנוכחי, והיא חווה דבורה השלימה עם גורלה. לפני שיצאה מביתו של בעל הבית, ביקשה רשות מאדונה החדש, בעל בית המרזח, לשחרר אותה ליום אחד כדי להשתטח על קברי הוריה לפני הפרידה מעיר מולדתה. אבל בעל בית המרזח לעג לה. "הא, אם לא תלכי אליהם, הם יבואו אלייך בחלום הלילה" אמר לה. הוא הכריח אותה לעלות על המרכבה והסיע אותה משם. מן האדון הפינסקאי לא קיבלה אפילו פרוטה אחת חלף עבודת הפרך בכל השנים, אבל היא הייתה מחוסרת ישע ולא עשתה דבר. בכלל, הייתה חווה דבורה נערה שקטה ויראת שמיים. היא למדה לקרוא בכוחות עצמה והקפידה להתפלל שלוש פעמים ביום. היא גם ידעה ללמוד חומש עם התרגום ללשון המדוברת ואמרה תחינות שונות. היא גם הייתה טובת לב וברחמים רבים השתדלה לסייע לנזקקים. ואז הגיעה אל בית המרזח. העבודה שם הייתה קשה מאוד. גם בעל הבית וגם בעלת הבית העמיסו עליה עבודות רבות ככל האפשר, וגם קנטרו אותה ומצצו את דמה עשר פעמים ביום. במיוחד הצטיינה ביחסה המרושע אליה בעלת הבית, שניחנה בלשון ארסית. חווה דבורה סבלה את כל העלבונות ואת כל הקללות בדומיה, מבלי להגיב. רק בתפילותיה שלוש פעמים ביום הייתה שופכת את מרי ליבה, ודמעות רבות הזילה בתפילותיה. יום המנוחה היחיד שהיה לה היה ביום השבת. היא בחרה לה מקום קבוע תחת אחד האילנות

11:30 לא הרחק מבית המרזח. שם ישבה כל יום השבת ואמרה תהילים ולמדה חומש. היא השתדלה להתאפק מלהזיל דמעות, שכן ידעה שבשבת אסור לבכות, אבל יחד עם זאת הייתה פורצת מפעם לפעם בבכי, שכן ליבה היה מלא על גדותיו מן הסבל הרב. היא נוכחה בהחלט לדעת שהייתה לה טעות גדולה כאשר חשבה שלא יכול להיות גרוע יותר ממצבה הקודם. המצב הנוכחי היה גרוע פי כמה, גם בעבודת הפרך שהוטלה עליה, גם במטר העלבונות והקללות שהומטרו עליה. ובנוסף לכך גם הסביבה שבה נמצאו בעלי הבית שלה. שם היו אנשים מגושמים, גסים שחיו בין הגויים ולמדו לחיות ולדבר כמוהם. בבית מאדוניה הקודמים נמצאה לפחות בין יהודים ובשבתות וחגים הייתה הולכת לבית הכנסת ושומעת מעזרת הנשים את תפילות הציבור ודרשות המגידים. וכאן הייתה מנותקת מן העולם היהודי ונותרה גלמודה ובודדת. היא התמלאה צער ממצבה ובתפילותיה התחננה אל הקדוש ברוך הוא שיחוס עליה וירחם עליה ויוציא אותה מגלותה הקשה