פרק 35 : הילד אשר יהונתן גדל ונהיה רבו של רבי משה

00:01 אנחנו ממשיכים לספר על דמותו של הילד שנולד לישראל חיים ולאשתו בעקבות הבטחתו של הגאון הישיש אשר יהונתן שגם ביקש ודרש שלבן יקראו על שמו. כל זה סביב לדמותו של רבי משה, הסבא של האדמו"ר הזקן, ואנחנו ממשיכים בסיפור. ישראל חיים ארגן מיד אמירת פסוקי קריאת שמע על ידי תינוקות של בית רבן ליד עריסת הילד, וביום השמיני נימול הילד ונקרא שמו בישראל אשר יהונתן כמובן. התינוק התפתח יפה וגם כאשר התגנבה ללב ההורים למודי הניסיון המר חרדה כלשהי לחייו, נזכרו בברכתו של הצדיק והבטחתו והתמלאו בביטחון. כאשר הגיע אשר יהונתן הצעיר לגיל שמונה היה נראה בגופו כילד בן שתים עשרה. יותר מזה, הצטיין בכישרונות גדולים ובלשון ברורה. כאשר מלאו לו עשר שנים כבר סיים את לימודיו בישיבה הקטנה. ראש הישיבה יעץ לאב לאפשר לאשר יהונתן ללמוד בעצמו, ולאט לאט הבינה כל פוזנא שהילד הזה הוא עילוי. כל מי ששוחח איתו בדברי תורה התפעל מחריפותו ובקיאותו. לאחר שנתיים הביע אשר יהונתן לפני הוריו את משאלתו לנסוע ללמוד בישיבות הגדולות של פולין וליטא, ששמען יצאה לתהילה באותו הזמן מפי גדולי גאוני הדור. ההורים הסכימו לכך. לאבא ישראל חיים הייתה כוונה נוספת בדבר. אשר יהונתן הקטן היה אמור לחגוג בקרוב את כניסתו למצוות וכל העיר פוזנא התכוננה למאורע בדריכות. ישראל חיים חשש מן הכבוד הרב שיחלקו לו ולבנו בהזדמנות זו, ומלבד זאת קננה בקרבו חרדה סמויה שמא תזיק חלילה עין רעה לבן המוצלח שכל העיר מספרת את תהילתו ושפרסומו כבר הגיע אל מעבר לתחומי הסביבה. ולכן ביום בהיר אחד הופתעה פוזנא לשמוע כי אשר יהונתן הצעיר עזב את העיר מבלי שאיש ידע לאן פניו מועדות. כשנשאלו ההורים לאן הלך בנם, השיבו

02:48 שהם בעצמם לא יודעים. הוא הלך לחפש מקום תורה שבו לבו חפץ וכן לערוך גלות, כפי שהיה נהוג בזמנים ההם. במשך שש שנים נדד אשר יהונתן, כאשר במשך הזמן הזה הוא גם שוהה בישיבות שונות כמו ישיבת פראג, קרקוב, לובלין, בריסק ושומע תורה מפי גדולים. הוא גם ביקר אצל גאוני גרמניה וגם אצל גאוני צרפת. כעבור שש שנים חזר לבית הוריו בפוזנא. הם שידכו אותו אז עם בתו של אחד מגדולי עשירי העיר. העשיר הזה התחייב להחזיק על חשבונו את ביתו של הזוג הצעיר וכל צורכיהם לתקופה בלתי מוגבלת. האברך הגאוני אשר יהונתן ישב ועסק כל העת בתורה, וכל פוזנא כיבדה מאוד את הגאון הצעיר. במשך עשר שנים תמימות הסתגר אשר יהונתן בבית המדרש המיוחד שבנה לו חותנו, שהיה צמוד לדירתו, ושם למד יומם ולילה. מזמן לזמן הוא נתן כניסה אל ליבו למישהו מבין הגאונים הצעירים או מן הקשישים של העיר, כדי לשוחח איתו בדברי תורה, שכן היה לחץ גדול לבוא לפניו ולהציע קושיות וספיקות. אומנם בכל זה פגם אחד היה לו לאשר יהונתן הוא התבטא בביטול על כל גדולי התורה שבאותו הזמן הוא ראה את עצמו יותר בקיא, יותר חריף מכולם. ואכן היו מגדולי הלמדנים שסברו גם הם כמוהו בעניין הזה לכושר התפיסה והזיכרון שלו לא היה אח ורע. כל מה שלמד, כל מה ששמע, כל מה שראה היה חקוק בזכרונו מאז היה בן שנתיים ימים וגם לחריפותו לא היה גבול. כבר כשהיה ילד קטן היה שם יהודי בשם יוסף ישראל הנבלן. הוא היה גר בשכנותו של אביו של אשר יהונתן ישראל חיים ואמר לפני אשר יהונתן הילד הקטן פסוקים ופרקים שלמים מן התנ"ך, ואשר יהונתן היה חוזר עליהם

05:20 מיד בעל פה. כולם דיברו אז על הפלא הזה ואמרו שהוא יהיה גדול בישראל. לגבי דמותו של יוסף ישראל הנבלן, גם הוא היה אדם מיוחד במינו. לתואר הזה הנבלן זכה משום שהיה נוהג לשמח חתן וכלה בחתונות שבהן השתתף, על ידי כך שהיה מנגן בכלי נבל, דבר שהיה עושה במומחיות ובהצטיינות גדולה, אם כי לא רצה לקבל שום תשלום על כך. בדרך כלל היה מתרחק מחברת בני אדם רק בחתונות היה מעורב בין הבריות בקיום שמחת חתן וכלה. הפרנסה שלו של אותו יוסף ישראל הייתה כצורף זהב. הוא הצטיין בעשיית תכשיטים נפלאים ובמיוחד בכלי זהב וכסף שעליהם הטביע תמונות יפות ומרהיבות עין. לתוצרת שלו היה ביקוש רב. מקצוע זה של צורפות למד מאביו, שאף הוא היה יוצר אומן בכסף ובזהב. יחד עם התכונות האלה יוסף ישראל ידע בעל פה את כל התנ"ך, גם את כל שישה סדרי משנה, גם כמה מסכתות מהגמרא, וכל הזמן כשהיה יושב ועובד בעבודתו כצורף היה משנן את תלמודו בעל פה. לכן כאשר הבחין בכוח זכרונו המיוחד של הילד אשר יהונתן התחיל לחזור לפניו פרקי תנ"ך, והילד הגאוני היה קולטם מיד במוחו לנצח. גם בבגרותו היה אשר יהונתן יכול לחזור בעל פה כמו כל מה ששמע בילדותו מפיו של יוסף ישראל. כאשר למד בבית המדרש שבנה לו חותנו, רכש אשר יהונתן הרבה ספרים בכתבי יד. מספיק היה שיעיין בספר פעם אחת וכבר ידע אותו בעל פה. ואם כן, כפי שסיפרנו לגאונותו של אשר יהונתן הצעיר לא היה גבול. מדי שנה בערב חג השבועות היה עורך סיום על כל הש"ס הבבלי והירושלמי, נוסף על ספרים רבים שהיה מספיק ללמוד במשך השנה. בחלוקה שחצתה את הציבור היהודי

08:02 באותה תקופה לגבי הצורך והרשות ללמוד את תורת הקבלה או אי הצורך ואי הרשות ללמוד אותה היה אשר יהונתן בצד אלה שהתנגדו ללימוד הקבלה. לבקשת קבוצת בעלי בתים למדנים בפוזנא פתח אשר יהונתן ישיבה עבור בניהם אברכים מצוינים, והיה משמיע לפניהם שיעורים באופן סדיר. ולכן אותו מוישה, שהיה אז צעיר, מי שיותר מאוחר, כפי שאנחנו כבר זוכרים, יהיה גם ראש קהילת פוזנא וגם יעשה עוד דברים רבים שכבר חלקם כבר סיפרנו עליהם. אז מוישה הצעיר נהיה לתלמיד של אשר יהונתן, ולכן כמו אשר יהונתן עצמו התנגד לדרך הקבלה. אמנם נציין שהשקפות של מוישה לגבי לימוד הקבלה לא מנעו בעדו כעבור זמן לשדך את בנו הלמדן רבי שניאור זלמן עם בתו הלמדנית של ברוך בטלן, רחל. ידוע לנו שברוך בטלן היה חסיד גלוי של רבי יואל בעל שם מזאמושטש, שכמובן למדו את תורת הקבלה. על כך עוד נספר בפרקים הבאים. רב מוישה היה דומה לרבו אשר יהונתן בכושרו לבלוע את כל מה שלמד. הוא למד לא רק תורה, כי אם גם להבדיל חכמות חיצוניות. הוא גם שלט, כפי שזכור לנו במספר שפות, דבר שסייע לו לתפוס מעמד נכבד. כאשר הגיע רב מוישה לגיל שלושים וחמש נבחר כראש קהילת פוזנא. רב מוישה הוכיח מייד את כישוריו כמי שעומד בראש קהילה כה גדולה וחשובה, ובמיוחד גילה את כוחו מול הכמרים צוררי היהודים, שזממו תמיד תחבולות שונות כיצד להרע ליהודים מבלי להירתע משום עלילות בזויות ושקרים. הודות להדרת פניו ולשפע ידיעותיו התחבב רב מוישה לא רק על היהודים, כי אם גם על הגויים. לצורך ענייני המסחר המסועפים שלו וענייני הציבור שעסק בהם היה בא במגע תמידי עם בכירי הממשל והכמורה, וכולם גילו כלפיו הערכה

10:55 רבה, אפילו שונאי ישראל. לרגל מסחרו ערך רב מוישה נסיעות תכופות לארצות שונות כגון איטליה, גרמניה, פולין. נסיעות אלו הרחיבו עוד יותר את ידיעותיו וניסיונו, ומצד שני פרסמו את הילתו בכל מקום. פגישותיו עם גדולי ישראל בכל מקום ולהבדיל עם אישים בכירים בממשלים ובציבור הלא יהודי, הביאו לידי כך שבכל מקום יעריכו אותו על ידיעותיו הקדושות ועל חוכמתו. בפוזנא עצמה לא הכירו כל כך את גדלותו, שכן יחד עם כל זה היה עניו וצנוע מאוד ובעל מידות טובות במידה נדירה. אבל הגיע הזמן שכל פוזנא שמעה בהתפעלות על רב מוישה ופועלו. היה זה כאשר אחד מבכירי הכמרים החליט לצאת נגד היהודים. הוא היה שונא ישראל גדול. נוסף לכך ראה את עצמו כבעל עמדה גבוהה בהיותו מן המקורבים אל האפיפיור שהיה אז ברומא. לאמיתו של דבר לא התכוון אותו בכיר של הכמרים כל כך לעצם הפגיעה ביהודים, כי אם לסחיטת כספים, שכן ידע תמיד כאשר מתנפלים על היהודים ומנסים להרע להם, הרי הם נבהלים ומגיעים מיד עם מתנת יד כדי לסתום את פיות השונאים. הוא גם ידע שבקהילת פוזנא נמצאת קרן מיוחדת למטרה זו של שיחוד שונאי ישראל כשהם רוצים לפגוע ביהודים. אה, אבל הכומר הזה לא ידע שמאז נעשה רב מוישה לראש הקהילה הוא ביטל את הקרן הזאת של השוחד והפנה את כספיה באישור שבעת טובי העיר למטרה אחרת ללמד מקצוע לילדים יהודים הזקוקים לכך. אלא שגם אם היה הכומר יודע על כך, הוא לא היה דואג הרבה שכן ציפה שכאשר היהודים יקבלו בעיטה הם כבר ישיגו כספים ממקור זה או אחר. כך או כך, מיד כאשר הגיע לרב מוישה ראש הקהילה מידע על עננים שחורים המתקשרים בשמי הקהילה שמקורם בכמורה,

13:18 פנה אל ראשי הכמרים בדרישה כי יקבלו לפגישה את ראש הקהילה הוא עצמו עם משלחת מראשי הקהילה, וזאת לשם ליבון העניינים, והוא ביקש לקבוע מועד לפגישה. ובינתיים נודע בבירור כי הכמרים עומדים לצאת בעלילה מסודרת ומוכנה הכוללת האשמה חריפה ומבוססת נגד היהודים... פנייתו בכתב של רב מוישה אל הכמרים בבקשה לקבוע מועד לקבלת משלחת יהודית הראתה על שינוי ערכים. הדבר הזה הדהים מאוד את הכמרים. עד עכשיו היה הנוהג שבראש ובראשונה נותנים קצת כסף ליד. הפגישה עם נציגי היהודים מיד כשנודע הגזרה נגד היהודים הייתה מתקיימת כמובן בחשאי כדי לבצע את העסקה של השוחד. ואילו כאן במקרה הזה מגיע מכתב רשמי מצד ראש הקהילה בפולנית עסיסית שבו הוא דורש לקבל משלחת יהודית כאילו יש מקום לדיונים ובירורים כלשהם בין אנשים שווים. אבל ראש הכמרים שכנע את חבריו לענות לדרישה ולקבוע מועד לפגישה, ודווקא יעשו את זה ברעש ובפומביות בארמון הגדול שליד הקתדרלה העתיקה, במעמד כל הכמרים ואורחים מוזמנים מבני הסולם[?]. ראשית, כדי שהיהודים ידעו כי עליהם להתנהג בכבוד הראוי כלפי הכמרים. שנית, כדי להראות קבל עולם את פארה והדרה של הכנסייה יחד עם גודל חסדה, שבעצם נכונותה לשמוע את היהודים השפלים... כשהגיע המועד הנקוב הגיעו לשערי הארמון רב מוישה, ראש הקהילה ועוד שניים מנכבדי הקהילה. הם התקבלו בכבוד, כאילו כדי להראות כי אפילו אל יהודים מתייחסים הכמרים באופן עדין וענייני, והם התבקשו לשבת במקומות מכובדים.