פרק 34 : חזרתו של אשר יהונתן לצדיק נסתר

00:01 המשך הסיפור על ישראל חיים, אשתו ואותו צדיק נסתר אשר יהונתן. בזמן שבעיר הגיעו לידי ריב בקשר לאישיותו של אשר יהונתן, הרי הוא עצמו חזר להתנהגותו הקודמת. הוא חי את חייו בצד העלייה של בית המדרש, שם שהה יומם ולילה, וגם כאשר ירד לשעה קצרה לבית המדרש לא דיבר עם איש אפילו מילה אחת. ישראל חיים ואשתו היו בין אלה שהאמינו ברב אשר יהונתן ובדבריו, וקיבלו עידוד ונחם מהבטחתו כי יבורכו בבן זכר כדי שלא להיכשל בחטא כלשהו שבגללו יפסידו חלילה את הבטחת הישיש. הגבירו בני הזוג את זהירותם מכל ביטוי שלילי ומכל עוול קטן, וחיזקו את התמסרותם לילדים, לאלמנות, ליתומים ולנזקקים בכלל. ישראל חיים ורעייתו חיפשו דרך כיצד להתקרב אל אשר יהונתן. הם רצו להכניסו לביתם ולהחזיקו בכבוד ובשפע. הם גם היו מוכנים בשמחה להביא לו מזון ובגדים וכלי מיטה אל תאו בעליית הגג כדי להנעים לו את שהייתו, אבל הם לא הצליחו ליצור איתו קשר, שרב ישראל חיים דיבר אליו הוא לא השיב. פעם אחת המתינה לו אשתו של ישראל חיים כאשר ירד מן העלייה. כאשר ראתה אותו התחילה לבכות לפניו. יאמר לנו אשר יהונתן מה יהא משפט הילד שייוולד לנו ומעשהו? כיצד עליי לנהוג בעת ההריון? וכיצד עלינו לנהוג בילד כשייוולד? אשר יהונתן הסב את ראשו והלך לדרכו, כמי שלא שמע את מה שדיברה אליו. אנשים שהיו עדי ראייה למאורע הזה ניסו להוכיח ממה שראו, כי אכן אין הזקן אלא אדם מטורף. הגיע חודש אב, באחד הבקרים לאחר התפילה, כאשר המתפללים עדיין לא עזבו את בית הכנסת, עלה אשר יהונתן על הבימה ובקול שצלצל כאילו יש בפיו בשורה טובה ומשמחת, הכריז "יהודים! היום הנני עוזב אתכם. סלחו

03:14 נא לי כולכם שמא פגעתי בכבודו של מישהו או שמא גרמתי למישהו צער. רצוני גם להודות לגבאים ולמתפללים על שאפשרו לי לשהות בצל קורתם שנים כה רבות." הוא סיים את דבריו וירד מן הבימה. רבים חשבו כי בדעתו של הישיש לעקור מפוזנא ולהתיישב בעיר אחרת. לאחר מכן יצא אשר יהונתן מבית המדרש פנה לחנות סמוכה, קנה שם שלושה נרות. לאחר מכן הביא חבית ומילא אותה במים. כאשר סיים פעולות אלה עמד להתפלל תפילת מנחה גדולה באריכות ובכוונה עצומה. אותות שמחה נראו על פניו בתפילתו. כאשר סיים את תפילת המנחה ניגש אל אחד האנשים שישבו ולמדו בבית המדרש, וביקש ממנו שייגש אל החברה הקדישא ויודיע לגבאי כי הוא רב אשר יהונתן גוסס, וכי על החברה הקדישא להזדרז כדי שלא לאחר את יציאת הנשמה. היהודי הזה רץ בחיפזון ובאימה לבצע את השליחות. ורב אשר יהונתן, במלוא חושיו ניגש אל יהודי אחר מיושבי בית המדרש, ומסר בידיו את שלושת הנרות שקנה לפני שעה קלה, וביקש ממנו שלאחר יציאת הנשמה יניחו על הקרקע ואת הנרות שידליקו, יעמידו אחד למראשותיו אחד לימינו ואחד לשמאלו. בבית המדרש נמצאו באותה שעה אברכים רבים שעסקו בתורה ובתפילה. כאשר ראו את עיסוקו של רב אשר יהונתן בהכנות לפטירתו נפלו עליהם אימה ופחד. מעולם לא ראו ולא שמעו תופעה כזו. אחדים מהם חששו שהדבר מצביע על כך שרב אשר יהונתן אינו במלוא שכלו, שכן לפי כל הסימנים הוא בריא ושלם בכל איבריו, כך שאין כל סימן לפטירתו. הם ניגשו איפוא אל אשר יהונתן והתחילו לטעון כלפיו שיפסיק מהדיבורים האלה ומהמעשים המבשרים על פטירתו הקרובה. הזקן אמר להם בנימה של תחנונים, "אנא אל תבזבזו את זמני בטענות ובויכוחים אם תעזרו לי

06:04 ותמלאו את בקשותיי, עוד יהיה בידי להעניק לכם ברכה בטרם אפרד מכם" מיד הניחו לנפשו. רב אשר יהונתן התיישב עכשיו והתחיל לומר וידוי בקול ברור וצלול. כל מילה נשמעה מפיו במלוא חיוניותה. האברכים החרישו. החרישו ועקבו אחרי מעשיו והזדרזו למלא את כל בקשותיו. כעבור שעה הגיעו אנשי החברה קדישא רב אשר יהונתן נשכב על הספסל וביקש שיגישו לו את השק שבו מונחים חפציו. הוא הוציא משם תכריכים, הגיש אותם לאחד מן החברה קדישא. לאחר מכן הכניס שוב את ידו אל השק והוציא משם צרור קשור. הוא התיר את הצרור והעלה בידו שלושה זהובים. את הכסף נתן לגבאי של החברה קדישא כתמורה לחלקת הקבר ודמי קבורה, וביקש שיחצבו לו קבר ליד הגדר הצפונית של בית העלמין, ששם השטח זרוע בסלעים ואיש אינו מעוניין להיקבר שם, כך שהחברה קדישא לא תפסיד כמעט מן השטח שנועד לקבורה, ומצד שני יקוים בזה רצונו לשכב בודד. אינני מסוגל לסבול את ריח המתים הנודף מהם בגלל אכילות התאווה והתענוגים שלהם, אמר. את שאר הכסף הועיד לצדקה. רב אשר יהונתן קיפל את בגדיו וביקש לשלוח אותם לקרובי משפחתו בפראג. הוא ביקש גם להזכיר לישראל חיים ורעייתו שאת בנם שייוולד להם יקראו על שמו. עכשיו ביקש מחילה וסליחה מכל יהודי פוזנא ובירך את כל הנוכחים. הוא עוד ביקש שיטהרו במים שהכינו עצמו וכי יקברוהו באותו יום וקרא בקול שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד ונפח את נשמתו כשחיוך קל על שפתיו. הידיעה על פטירתו של אשר יהונתן ופרטיה התפשטה במהירות הבזק בכל פוזנא. שוב לא העז אף מישהו לומר כי הזקן היה מטורף, רחמנא ליצלן. כולם הבינו כי הוא היה צדיק גדול, נסתר, שלא רצה ליהנות מן

08:58 העולם וביקש להסיר את צדקותו כדי שלא יכבדו. מכיוון שציווה שיביאו לקבורה מיד לאחר פטירתו בו ביום ידעו כל תושבי פוזנא כי תוך שעה קלה תתקיים הלוויה. אף אחד לא היה מוכן לוותר על השתתפותו בלוויה של צדיק כזה. החנוונים נעלו את חנויותיהם, בעלי המלאכה הניחו את כלי עבודתם, המלמדים שחררו את תלמידיהם, עקרות בית עזבו את עבודותיהם. כולם הגיעו אל בית המדרש שבו נפטר הצדיק הישיש. בקשתו של אשר יהונתן לפני פטירתו להזכיר לישראל חיים ורעייתו את התנאי שהתנה איתם, ריעננה בזיכרונם של התושבים את מה שהתרחש בבית העלמין כאשר הובא שם לקבורה ילדם בן החמש של הזוג. אז התייחסו רבים בביטול לדבריו של הזקן של הזוג שייוולד שלזוג ייוולד בן שיאריך ימים בתנאי שיקרא על שמו. אבל עכשיו הובן המאורע ההוא באור אחר, והדבר הגדיל עוד יותר את הערכת הציבור לאשר יהונתן. כל הרחובות הסמוכים לבית המדרש התמלאו אנשים. דומה היה כי לא נשארה נפש חיה בכל העיר. ברוב אבל ויראת כבוד צעדו ההמונים אחרי המיטה. כאשר התקרבה הלוויה אל שערי בית העלמין, התכסו השמיים לפתע בעננים שלפעמים מזרח נראו האווירים קודרים ואפלים במיוחד. מיד החלו ברקים ורעמים. הברקים קרעו את חשכת העננים וסנוורו את העיניים. הרעמים הרעידו את האוויר והחרישו את האוזניים. ההמונים הזדעזעו מן הפעילות האדירה הבלתי צפויה של איתני הטבע, וראו בזה אות מן השמיים על גדלותו המיוחדת של הנפטר. הקבר נכרה במקום שהנפטר סימן לפני יציאת הנשמה והורד לשם. לאחר סתימת הגולל, כשהגיעה השעה לומר קדיש ליד הקבר הרענן לא ידע איש מי יאמר קדיש, למנוח לא היה כל קרוב או גואל, ואיש לא העז להתנדב להיות אומר הקדיש אחרי הצדיק.

11:30 לפתע יצא מן ההמון הצפוף מי שכונה בקול בפי כל בשם הנגר שטום העין, שאיש לא ידע את שמו. לפני חמש עשרה שנים הגיע לפוזנא ממרחק והתחיל לעסוק במלאכת הנגרות. בודד היה האיש. עינו אחת סגורה תמיד. הכל הכירו אותו רק בכינויו. עכשיו ניגש אל הקבר, ובלי אומר ודברים החל לומר קדיש, ומאז נהג כך בכל אחד עשר חודשי האבלות. בבית הכנסת פועלי צדק במקום תפילתם של בעלי מלאכה היה אומר קדיש, ומפעם לפעם גם ניגש אל העמוד. איש לא שאל לטיב קשריו עם הנפטר, והכול הניחו כי אין לדבר כל משמעות. עברו חודשים מספר והתברר לישראל חיים ורעייתו כי נכנסה להיריון. תחילה שמרו את הדבר בסוד מחשש של עין רעה, אך כעבור חודשים מספר החל הדבר להיוודע בעיר. בני פוזנה נזכרו בדבריו של אשר יהונתן הצדיק הנפטר וציפו במתח לבאות. במלאת שנה לפטירת אשר יהונתן נולד לזוג בן זכר