פרק 26 : רבי משה מציל יהודי מהנצרות

00:01 אנחנו ממשיכים את הסיפור על רבי משה. הוא נמצא כרגע בוותיקן. התחיל ויכוח עם הקרדינלים. רבי משה מוכיח להם שיש אי שוויון בוויכוח. הוויכוח נדחה לזמן מה עד שיסדרו את נושא האי שוויון, ובינתיים רבי משה נמצא שם. יש בין הקרדינלים כאלה שאוהבים אותו. הם לא מעיזים לבטא כמובן את אהבתם ליהודי. בין האוהבים החשאיים של רבי משה היה גם הקרדינל, שהיה ממונה על ספריית הוותיקן. כפי שאנחנו זוכרים, רבי משה יצר איתו קשרים, והוא היה זה ששיבח את רבי משה באוזני הקרדינלים האחרים, וכתוצאה מכך צמח עניין הוויכוח. התברר שלמרות שהכוונה המוצהרת של הוויכוח הייתה עימות אקדמי בין כוחות רוחניים, הסתתרה מאחורי הרעיון מזימה לגרום לביזיון והשפלת הדת היהודית ברבים. ההתפתחויות בעניין זה גרמו לקרדינל הספרן צער רב, וכאילו כפיצוי לרב משה על הסבל שהוא גרם לו, קירב אותו עוד יותר בביקוריו בספרייה. רבי משה המשיך כל הזמן להיות בספרייה ולעקוב אחרי כתבי יד שונים ולעיין בהם. הספרן ביטא את הערכתו כלפי רבי משה, כאילו כדי לכפר על כך שבגללו נגרם-- נגרר רבי משה לסבך שהיה מאוד מסוכן, אלא שבינתיים הסעיר את נפשו של רבי משה עניין נוסף. כאשר השמיע בשעת הוויכוח את נאומו שהיה הגורם להפסקת הוויכוח, הבחין רבי משה בתוך ציבור המאזינים בפנים שמשכו את תשומת לבו מכיוון שהיו אלה פנים של יהודי, כפי שהוא העריך. היה זה אדם צעיר שישב בין האורחים הנכבדים מן הוותיקן שבאו להאזין לוויכוח. רבי משה לא הספיק לבחון היטב את פניו של אדם זה, אבל היה ברור לו כי דבריו שלו, של רבי משה, מרשימים את האדם המאזין. רבי משה הסתקרן איך מגיע יהודי צעיר אל האישים הנכבדים מן הוותיקן ומה

02:59 מעשיו כאן. מיד לאחר המ-- התחלת הוויכוח נעלם הצעיר. שאלותיו של רבי משה על זהותו של אותו צעיר נענו בתשובות סתומות ומעורפלות. משה החליט לשאול את הקרדינל הספרן שגילה כלפיו ידידות, אבל הוא אמר לו כי לצערו נמנע ממנו לספק לו את הפרטים הדרושים, שכן הדבר בגדר סוד כמוס. מובן שתשובה זו רק הגבירה את סקרנותו של משה. עברו מספר ימים. הקרדינל של הספרייה ניגש אל משה ואמר לו שהוא החליט לספר לו את כל הידוע לו על הצעיר היהודי. הצעיר הזה היה אדם משכיל ומלומד גדול שמוצאו מפולין. הוא הגיע לוונציה כדי ללמוד אסטרונומיה. הוא גם התעניין בתולדותיהן ובהתפתחותן של הדתות השונות, ולכן הקשיב להרצאות במקצוע זה. הפרופסור, שהיה מרצה באוניברסיטה של ונציה, יעץ לו לנסוע לרומא וללמוד בוותיקן על הדתות השונות, שכן שם יוכל לדבריו להשתלם במקצוע זה ברמה גבוהה במיוחד. כוונתו האמיתית של המרצה הנוצרי הייתה לדחוף את הצעיר היהודי המוכשר אל ציפורני ציידי הנפשות הקתוליים. הצעיר לא הבחין כנראה בסכנה וקיבל את עצת הפרופסור, והוא נמצא ברומא כבר כמחצית השנה, והוא עוסק בשקידה בלימוד הדתות. כפי שנודע למשה, הקפיד הצעיר תחילה על שמירת המצוות, אבל השפעתם של הכמרים עליו הלכה וגדלה ולאט לאט התחיל לוותר על קיום מצוות שונות. אם כי על כשרות האכילה ועל שמירת השבת הוא שומר עדיין. המורים הנוצריים שלו מלאים בתקווה שלא ירחק היום והוא יתנצר לגמרי. וכל עוד שלא השיגו את המטרה הזו הם שומרים על הפרטים הקשורים בצעיר הזה בסוד כמוס, שכן הם חוששים שמא ייוודע הדבר... שכן הם חוששים שמא ייוודע הדבר ליהודי כלשהו שינסה לפעול להצלתו מן הרשת שנטמנה לו. בשביל הכמרים היה צעיר יהודי מלומד זה חתיכה

05:50 הראויה להתכבד בשביל תאוות ההעברה על הדת שלהם. מייד כאשר שמע רב משה את הסיפור, הרגיש שהתגלגלה לידו זכות להציל נשמה יהודית מרדת שחת. עד לרגע הזה היה רב משה חדור בצער וחרטה על שבא בכלל לספריית הוותיקן, דבר שגרר בעקבותיו את ההיכרות עם הספרן שברוב התפעלותו סיפר לכמרים עליו, ומזה התגלגל כל עניין הוויכוח. עכשיו הבין משה שההשגחה העליונה סבבה את כל הסיבות הללו למטרה להציל את היהודי הזה משמד. רב משה נתן שבח והודאה לקדוש ברוך הוא על שזימן לידו זכות כה גדולה של קיום מצוות הצלת נפשות. מייד התחיל להתעמק במחשבתו כיצד למצוא דרך לחלץ את הצעיר המשכיל ממצבו. הרי לא נפגש איתו כלל עד עכשיו ואין לו כל קשר וגישה אליו. ובכלל, מי יודע אם יצליח לשכנע את הצעיר העומד על סף מ"ט שערי טומאה? דבר זה היה תלוי גם בציו ההכרעה שיכריעו הקרדינלים לגבי המשך הוויכוח. כעבור ימים מספר קיבל רב משה הודעה שהוותיקן החליט לקיים את הוויכוח כעבור שבועיים. הוויכוח יתנהל בין רב משה לבין נציג אחד בלבד של הוותיקן. שני המתווכחים יבחרו אדם שלישי שיהיה השופט והמכריע ביניהם. כל זה נעשה כביטוי לרצון של הוותיקן להפגין יושר ושוויון בוויכוח. רב משה, שנותר לו זמן פנוי עד לוויכוח, ביקש מידידו הקרדינל הספרן שיפגיש אותו עם הצעיר היהודי העומד לפני סכנת שמד חס ושלום. בתחילה דחה הקרדינל הממונה על ספריית הוותיקן את בקשת רב משה. הוא פחד מהמרגלים של הוותיקן שעקבו אחרי מעשה כל בעל תפקיד, יהיה בכיר ככל שיהיה, ובמיוחד אחרי האברך היהודי. יחד עם זאת, מסר הקרדינל למשה פרטים חשובים על סדר יומו של האברך. התברר שהוא עדיין ממשיך ללכת מדי יום, פעם

08:24 אחת ביום, להתפלל בבית הכנסת, כך שאת קשריו עם היהדות טרם ניתק לגמרי. הוא גם נהג ללכת מדי יום לאכסניה היהודית לסעוד את ליבו. רבי משה הסיק מכך כי יש לו שתי אפשרויות להיפגש עם האברך מבלי שהדבר יעורר תשומת לב מיוחדת. האחת בבית הכנסת, השנייה באכסניה. לאחר שיקול דעת מעמיק, החליט שהמקום המתאים ביותר הוא האכסניה. רבי משה החל לערוך את סעודותיו באותה אכסניה. ההזדמנות לפגישה ניתנה לרב משה בשבת קודש. משה ישב ליד השולחן וסעד את סעודת השבת. האברך נכנס, נטל ידיו, התיישב אף הוא ליד השולחן. לפתע הבחין ברב משה. הוא כבר שמע אותו כשהוא מתווכח עם הקרדינלים בוותיקן. מייד קם ממקומו וניגש אל רבי משה, ובהתרגשות רבה אמר לו, "מאז שמעתי את נאומך באוזני הקרדינלים אני שרוי תחת רושם דבריך, שעוררו אצלי פקפוקים רציניים בצדקת הנצרות. היו לי בעניין הזה שיחות מושכות עם המורה שלי, שלא הצליח להחזיר לי את האמון בצדקתו. ביקשתי ממנו שיפגיש אותי איתך כדי ללבן את הבעיות שהתעוררו, אבל המורה אמר כי כבר עזבת את רומא." תמימותו של אותו אברך, אברך בלטה לעין. רבי משה יעץ לו שלא יגלה למדריך שלו, הקתולי, על פגישתם וכי יקיימו מעתה פגישות סודיות שבמהלכן ישוחחו וידונו בענייני אמונה. וזה היה באמת הדבר שהאברך הזה היה מעוניין בו. בפגישה הראשונה ביניהם סיפר האברך לרב משה שמוצאו הוא מהעיר וילנה ושמו גדליה משה גורדון. לפי פרטי החיים שלו, כפי שגילה אותם לרב משה, הציגו סיפור מעניין של צימאון לתורה וגם להבדיל למדעים כלליים. אביו של גדליה משה היה למדן גדול ורופא בעיר וילנה. את תורת הרפואה למד בפדובה שבאיטליה, לשם נסע על חשבונו של נדבן וילנאי ידוע. בוילנה יצא

11:05 שמו לתהילה שכאשר בחולים עניים היה מטפל ללא תשלום ומעולם לא נראה יושב בטל ואת כל זמנו הפנוי הקדיש ללימוד. כאיש וילנה טיפוסי, התנגד תחילה הרופא למדן לתורת הקבלה, אבל בפדובה השתלם לא רק ברפואה, אלא גם התוודע אל גדולי התורה בעיר זו ולמד תורה מפיהם, ומהם רכש הערכה והתעניינות וידע מסוים בתורת הקבלה. כאשר חזר לוילנה המשיך גם לעסוק בקבלה וגם לימד אותה את בניו, וביניהם את גדליה משה. אבל גדליה משה נטה יותר להערצת מדע הרפואה והמדעים בכלל, וכאשר גברה תשוקתו להשתלם במדע, לאחר שלמד תורה הרבה, החליט לחפש לו מרכז מדעי שבו ירווה את צימאונו ללימוד, ובמיוחד רצה להתמסר ללימוד שפות שונות, ולשם כך נסע לוונציה ושם למד תיאולוגיה. לאחר מכן נסע לפי עצת מוריו לרומא, כפי שכבר סיפרנו, ושם ברומא בוותיקן, התחיל ליפול תחת השפעת מוריו הקתוליים, שכתוצאה מכך התפתחה אצלו נטייה לנצרות, ובכירי הכמרים בוותיקן קיוו שבקרוב ייפול ברשתם כפרי בשל וימיר את דתו. אלא שבפגישתו של גדליה משה עם רב משה התברר שעדיין רחוק הוא מסוף הדרך. לבטיו ומאבקיו הפנימיים צפו על פני השטח והתגלו כבלתי ניתנים לעקיפה. בפגישה הזו גם היו בפיו של גדליה משה סיפורים מעניינים בקשר לטיפוסים שונים בקמפוס של הוותיקן, גם בין אוכלוסיית התלמידים וגם בין אוכלוסיית המרצים. התברר למשה, להפתעתו הגדולה, שגם בין התלמידים וגם בין המרצים היה מספר ניכר של יהודים. גם נודע לו מפיו של גדליה משה שמות של כמה מבכירי המרצים בוותיקן, מגדולי הכמורה שהיו יהודים משומדים. מצד שני, היו שם כאלה יהודים שהיהדות שלהם אומנם הייתה מזערית ביותר, אבל הם לא היו נוצרים משום שלא הגיעו להמרת הדת. אחד מאלה היה אדם בשם

13:55 פרופסור למברן[?], שמוצאו היה מצרפת. אמנם הוא היה יהודי מתבולל, אבל היה רחוק מנצרות. הלמברן[?] הזה היה מורו של גדליה משה במתמטיקה, וחלקו היה רב בהחזרת ספקות באמונת היהדות בנפשו של האברך. כאשר הצטרפה לכך השפעת מוריו הקתוליים, שחלק מהם היו משומדים פנאטיים, התחילה התדרדרותו של גדליה משה במדרון המוליך לתהום הנצרות. היה זה לכן הרגע הנכון והמתאים שרב משה ייקח את גדליה משה תחת השפעתו. גדליה משה גורדון העריך מאוד את רב משה, וכך הצליח רב משה להוכיח לו בהיגיון, בהיגיון ובידע רב כי התשובה הנכונה על כל השאלות בענייני אמונה מצויה בתורה. לא עבר זמן רב וגדליה משה נקשר שוב אל היהדות במידה איתנה. לפי עצתו של רב משה וכדי להיחלץ מן הרשת שפרשו הכמרים לרגליו, העביר גדליה משה את מגוריו ממעון הסטודנטים לגור אצל משפחה יהודית ברומא, כאשר הוא בא רק אל ההרצאות באקדמיה. גדליה משה השתלם בבת אחת בשני קורסים, אחד בתחום המדעים המדויקים, מתמטיקה ואסטרונומיה, השני בתחום הפילוסופיה תורת התפתחות הדתות. בראש האגף המדעי שבמסגרתו לימד גם היהודי המתבולל למברן[?], עמד מדען קתולי שהייתה לו הערכה ליהדות וידע את התנך במקורו, ובקורס הזה התקדם האברך גדליה משה בצעדי ענק, ותוך זמן קצר עמד לסיומו בהצטיינות רבה. בקורס השני שהוא לקח, שימשו רק כמרים כמרצים. הכמרים האלה היו מבעלי ההשפעה הגדולים ביותר בוותיקן. כל עוד סברו אנשי הכמורה שיעלה בידם לרכוש את גדליה משה לכנסייה, קירבו וקידמו אותו וגילו כלפיו אותות חיבה והערכה. אבל מייד כאשר נוכחו לדעת שהוא מתחזק באמונתו כיהודי, ובמיוחד כאשר החל בעקבות שיחותיו עם רבי משה לדחות בתקיפות ובכישרון רב את כל טענות הכמרים נגד הדת היהודית, התחילו לגלות כלפיו

16:37 שנאה ובוז וגם לרדוף אותו ולעצר את צעדיו. גדליה משה התחיל לחוש את עצמו כמיותר, במיוחד באגף הזה של האקדמיה האפיפיורית. את צערו השקיט בשיחותיו הממושכות עם רבי משה. שיחות אלה היוו עבורו מקור של עידוד וחיזוק, כאשר הוא רואה יותר ויותר את אמיתותה הנצחית של היהדות.