פרק 27 : חזרתו בתשובה של גדליה משה וניצחונו על הרדיקלים של רבי משה

00:01 ושוב אנחנו ממשיכים עם סיפורו של רבי מוישה, סבו של רבי שניאור זלמן, האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד. סיפור מופלא של רבי מוישה, של מנהיגותו היהודית המופלאה. רבי מוישה נמצא כעת בוותיקן בקשר עם יהודי צעיר בשם גדליה משה, שנחלץ לאט לאט מציפורניה של הכנסייה הנוצרית שרוצה לשמד אותו. במשך הזמן שבו המתין רבי מוישה לידיעה על חידוש הוויכוח בינו לבין הקרדינלים, זמן זה נוצל על-ידו לשיחות עם גדליה משה. גדליה משה השלים בינתיים את שני הקורסים שלו. את הקורס המדעי סיים במהירות, בהצטיינות גדולה ובקבלת התואר הגבוה ביותר, אבל לעומת זאת, בקורס על האמונות נפסל לגמרי. לא זו בלבד שלא קיבל את התואר הנכסף, אלא אפילו צוין לגנאי על שגילה עקשנות ועיוורון, כפי שהם כתבו לו, כלפי הדת האמיתית. דבר זה גרם לגדליה משה כעס ומרירות, אבל בדיעבד הסתפק בתואר ובאותות ההצטיינות שקיבל בקורס המדעי, ובינתיים הלך והתחזק הקשר בינו לבין רבי מוישה. הוא גם התחיל להביא לרבי מוישה עוד סטודנטים יהודים מאותה אקדמיה אפיפיורית. לא כל התלמידים הללו שבאו מארצות שונות היו זרים ומנוכרים ליהדות ונתונים להשפעת הכמרים הקתוליים. האקדמיה האפיפיורית בוותיקן הייתה ידועה בכל העולם, ולכן היוותה מקום משיכה לצעירים יהודים רבים. רובם היו למדנים גדולים, משום שלא הייתה להם אז הזדמנות אחרת להתקבל לאיזשהם אוניברסיטאות ומכוני לימוד גבוהים. בוותיקן קיבלו תלמידים יהודים בזרועות פתוחות וגם ללא צורך בתשלום שכר לימוד. כמובן, מתוך מגמה לרכוש אותם, לא עלינו, לכנסייה. לא משנה באיזה דרך כזו או אחרת, אבל למדו אז בוותיקן עשרות צעירים יהודים. גדליה משה היה זה שבלט במיוחד ומשך אליו את עיקר תשומת הלב מבין הסטודנטים היהודים, וזאת בגלל כישרונותיו המיוחדים במינם, והוא היה הפאר

03:06 והגאווה של כל הצעירים היהודים שלמדו בוותיקן. העובדה שגדליה משה שב וחזר באופן מוחלט לתורה, ליהדות ולמצוות השפיעה על שאר התלמידים היהודים להתקרב יותר ויותר ליהדות טהורה ולעסוק יותר בעניינים יהודיים. עד כדי כך שהתלמידים היהודים התחילו לקיים אסיפות שבהן דובר בגלוי על קירוב הרחוקים והמנוכרים ליהדות. גדליה משה, שהיה עטור בתוארים ובאותות הצטיינות מהוותיקן, היה נתון כולו להשפעתו של רבי מוישה, ועכשיו הייתה שאיפתו היחידה בחיים להניע את התלמידים המרוחקים מהיהדות להיות יהודים חמים יותר וטובים יותר. רבי מוישה, שעקב אחרי המתרחש בעניין רב, נפעם כולו. הוא הרגיש שיש לו חלק גדול בהתפתחויות האלה ושמח על כך מאוד. בשבילו היה זה השכר על שהייתו הממושכת ברומא. והנה באחד הימים הגיעה מן הוותיקן ההודעה שלה ציפה רבי מוישה. ההודעה קבעה את מועד הוויכוח המחודש בינו לבין הקרדינלים. הוויכוח, שהופסק בראשיתו, אמור היה להתחדש בתנאים שונים מן הפעם הקודמת. כך למשל, במקום שלושים קרדינלים שהתייצבו מולו בפעם הקודמת, עמדו כנגדו הפעם רק שלושה. אבל רבי מוישה הצביע על עיוותים נוספים שעדיין נותרו ומביאים לאי שוויון בין הצדדים. הוא הודיע כי בשום פנים ואופן לא יסכים לקיים את הוויכוח באולם הארמון האפיפיורי הנקרא אולם הפסלים. הוא הזכיר להם שכבר בראשית הוויכוח הקודם התנה שבשעת הוויכוח לא ימצאו פסלים ותמונות במקום, וגם הכמרים יסירו מעל עצמם את הצלבים. הכמרים הסכימו אז לכך, ועכשיו הם מודיעים לו על קיום הוויכוח באולם הפסלים ולכן הודיע רבי מוישה. ולכן הודיע רבי מוישה שהוא לא יוכל להשתתף בוויכוח. דבר זה הרגיז מאוד את הקרדינלים, והם אמרו חוצפה שכזאת הם דרשו לתת לרבי מוישה עונש כזה שילמד אותו לכך וידע להתייחס בדרך ארץ כלפי הכנסייה. היו ביניהם שדרשו לבטל את

06:21 הוויכוח ולהאשים את רבי מוישה בכך, אבל בסופו של דבר הסכימו הכמרים אחרי שיקול דעת, לוותר לרבי מוישה והוויכוח הועבר לאחד מחדרי ספריית הוותיקן. עכשיו התייחס רבי מוישה לנקודות נוספות של אי שוויון. ראשית, מועד התחלת הוויכוח נקבע ליום שישי בשבוע. רבי מוישה טען שביום הזה יוכל הוויכוח להתקיים רק זמן קצר, שכן עליו כיהודי להתכונן בעוד מועד לקראת השבת. נקודה נוספת הייתה שוב מיהו זה שיפתח בוויכוח. אחד הקרדינלים מיהר והחל להשמיע דברים על הצורך בוויכוח כדי להוכיח לכל העולם, כי היהודים מוכי סנוורים והם שוגים בכך שהם מחזיקים באמונתם העתיקה. רבי מוישה מחה על כך שהצד הנוצרי פותח בוויכוח. הוא טען שזכות הבכורה מגיעה לנציג הדת היהודית ושוב התנהלו דיונים בין הכמרים לבין עצמם האם לוותר לרבי מוישה או לא. הכמרים הקיצוניים טענו כי יש להכריז על הוויכוח כמבוטל באשמת היהודי ולתת לצד הנוצרי את הניצחון הטכני. היו בין הכמרים שדרשו להעניש קשות את רבי מוישה על דרישותיו החצופות, כפי שהם כינו את זה. אמנם גם הפעם גברה ידם של המתונים והכמרים נענו לדרישותיו של רבי מוישה, והוויכוח הזה נפתח נפתח איפה? בדבריו של רבי מוישה עצמו. שלוש שעות רצופות נמשך נאומו של רבי מוישה בשפה צחה ובהיגיון מלוטש הוכיח את צדקת ועליונות היהדות על הנצרות. בכאב לב בלתי מוסתר הודו רבים מן הנוצרים הנוכחים כי היה זה נאום מבריק ומשכנע. במיוחד היה גדול הרושם שהשאיר רבי מוישה על המרצים והסטודנטים היהודים שבאקדמיית הוותיקן. אלה היו נתונים ברובם תחת השפעת הכנסייה או שהיו לגמרי מנוכרים ליהדות. רבים מהם פיסחו על שני הסעיפים האם להשתייך ליהדות או לא עלינו לנצרות. השפעתו של רבי מוישה על הצעירים היהודים, כמו גם

09:18 השפעתו על גדליה משה גורדון, הלכה וגברה. הדבר הזה הסב לו קורת רוח מעורבת. מצד אחד כאב רב מוישה והצטער על שנאלץ לעמוד בוויכוח עם הנוצרים שונאי ישראל, וחשש שמה דווקא ניצחונו עליהם יגביר את יצר הנקמה שלהם. מצד שני, התערבבו רגשות מצערים אלה בשמחה וקורת רוח על הצלחתו להרשים את היהודים שבאקדמיה האפיפיורית, וכתוצאה מכך התקרבו אלה ליהדות, לתורה ולמצוותיה. גדליה משה גורדון מווילנה, שעמד כבר על סף השמד וחזר בתשובה, נהיה מנהיגם של כל הצעירים היהודים בוותיקן, ובידיעותיו הרבות הכניס בהם רוח חיים של יהדות רעננה. הוריהם של אותם צעירים, רובם היו מתבוללים במדינות שונות, הופתעו לקבל פתאום מבניהם מכתבים חדורים ברוח רעננה של יהדות. כל ההורים השתוממו איך זה דווקא בוותיקן התחזקה יהדותם של ילדיהם? היו מבין ההורים כאלו שקיבלו את הדבר בהבנה ובהנאה. אבל היו גם כאלה בין ההורים שהתמלאו מורת רוח על המהפך הבלתי צפוי. בין אלה הייתה משפחה שוודית מתבוללת לגמרי. בני משפחה זו היו רחוקים לגמרי מיהדות. חסר היה להם רק הצעד הפורמלי של המרה לנצרות, דבר שלא היה להם האומץ לבצע. את הבן שלהם שלחו לוותיקן בתקווה שהוא לפחות יבצע את הצעד הזה. והנה הם מתקבלים ממנו לפתע מכתבים שבהם הוא מודיע על שובו לתורה ולמצוות ועל כך שהוא מאושר ביהדותו. ההורים נדהמו מן האסון שנחת עליהם. האב כתב מכתב ארוך לבנו שבו הוא מוכיח אותו על השגעון שתקף אותו. בין השאר הצביע לפניו על הנזקים החמורים שהוא מייסב בהתנהגותו החדשה לעצמו ולמשפחתו, ועל סכנת הנפשות שבה הוא מעמיד את עצמו. הבן לא נשאר חייב תשובה. בנימוס, אמנם בתקיפות, דחה את כל טיעוניו של האב. הוא ציין כי אמנם התורה מחייבת אותו בכיבוד

12:06 אב ואם, וזאת בכל מצב רוחני שבו ההורים נמצאים. יחד עם זאת, אינו חייב לעניינים שהם מנוגדים לתורה. ובסיומו של המכתב מייעץ הבן להוריו למכור את רכושם ולעבור לגור באמסטרדם שבהולנד, שבה התנהלו אז חיים יהודיים תוססים. הוא עצמו כתב, הבן הלומד רפואה יבוא לשם לאחר שיסיים את לימודיו, שכן הוא לא מתכונן לחזור לשוודיה המתבוללת והאכולת שנאת היהודים. ההורים לא השתכנעו, אבל הבן פעל כפי שכתב. כאשר סיים את לימודיו, הוסמך כרופא, נסע לאמסטרדם והשתקע שם. כאן נשא לאישה את ביתו של אחד מנכבדי העיר, יהודי למדן ועשיר, והתפרסם כרופא מעולה וירא שמיים. כעבור שנים עברו גם הוריו לאמסטרדם והתחילו לקיים חיי תורה ומצוות. סטודנט יהודי אחר בשם אנטוני יסינובסקי, שהיה בן למשפחה מתבוללת בוורשה שבפולניה, ההורים היו כל כך רחוקים מיהדות עד שלא מלו אפילו את בנם זה. עם זאת לא היה להם עדיין האומץ להתנצר, ותוכניתם הייתה שבנם ישתקע באיטליה לאחר שיסיים את חוג לימודיו במדעי הטבע ושם הוא יתנצר, ולאחר מכן יעברו גם הם לאיטליה ויתנצרו בעקבותיו. גם אנטוני היה בין הצעירים שחזרו בתשובה. הוא מל את עצמו והחל לנהל אורח חיים יהודי. זמן רב לא הודיע על כך להוריו עד שסיים את לימודיו. לאחר שקיבל את התואר הודיע לפתע להוריו הנדהמים על כך שהוא נימול ושמו בישראל אברהם. באותו מכתב גם הודיע להם שהוא מתכונן אומנם לחזור לפולניה, אבל לא לוורשה, כי אם לקרקוב, שהייתה אז עיר של תורה ויראת שמיים. ההורים היו כמוכי רעם. הם ניסו להניאם מדרכו החדשה. אבל אברהם יסינובסקי הגשים את תוכניתו. הוא השתקע כיהודי שומר מצוות בקרקוב, ושם מתקבל כפרופסור באקדמיה של הנסיך ראדזיוויל, ונשא לאישה אחת מבנות המשפחות המיוחסות בעיר.

14:55 רב מוישה הרגיש ששליחותו ברומא הסתיימה. את שארית זמנו בעיר זו התכונן כדי לקנות חפצי חן במגמה להעביר אותם ללונדון ולפתח שם את מסחרו. אמנם בינתיים שמע רב מוישה כי לאחר שהאפיפיור שמע על ניצחונו על הקרדינלים, פקד האפיפיור על פרסום ספר שבו יוסבר בהרחבה ובאופן משכנע יתרונה של הנצרות על היהדות. דבר זה עורר אצל רב מוישה את הרעיון שהיהודים יפרסמו כתב הסברה מפורט להוכחת האמת הנצחית שביהדות. ומשום כך ביטל רב מוישה את תוכניתו לנסוע ללונדון, ובמקום זה נסע למנטובה שבאיטליה, שהייתה אז עיר ואם בישראל. יחד עם גדולי התורה שבעיר זו הכין ספר מיוחד להסברת היהדות. יחד עם כך גם גדליה משה חיבר חוברת הסברה שהייתה מלאה בהוכחות על אמיתותה ונצחיותה של היהדות. גדליה משה היה בעל תואר פרופסור ובהתאם להצעות שונות שקיבל נשאר לגור ברומא.