פרק 28 : סיפורו המדהים של די ליציאטה

00:01 אנחנו ממשיכים בסיפור המרתק שלנו על רבי מוישה, נכדו של מהר"ל וסבו של רבי שניאור זלמן מייסד חב"ד. כפי שיזכרו לנו, רבי מוישה היה בוותיקן ושם הוא הצליח להשפיע על אותם צעירים יהודים שבגלל סיבות כאלה ואחרות נלכדו ברשתה של הוותיקן והצליח להוציא אותם ולחזק אותם, לקשור אותם חזרה ליהדותם. ואז הוא יצא חזרה לדרכו ברחבי אירופה. רבי מוישה שהה תחילה במנטובה שבאיטליה, ומשם התכתב עם המלומד הצעיר גדליה מוישה, שעכשיו קראו לו פרופסור גורדון. שניהם הרגישו שצריך לנהל מלחמה רוחנית נגד עולם הנצרות שניסה להשתלט על היהדות. ממנטובה נסע רבי מוישה ללונדון. בלונדון היו שתי קהילות, האחת ספרדית והשנייה אשכנזית. בראש הקהילה הספרדית עמד הרב דוד ניטו. בראש הקהילה האשכנזית היה רבי אורי מנהיימר. שני רבנים אלה נודעו בגדולתם בתורה וביראת השמיים שלהם. אמנם ביקורו של רבי מוישה בלונדון נועד בעיקר לצורכי מסחר, אבל רבי מוישה עסק שם גם ובמיוחד בעניינים כלל יהודיים, ובעיקר בהדפסת תשובות חזקות לטענות הנוצרים נגד היהדות, דבר שרבי מוישה היה משוכנע בנחיצותו הדחופה. ממכתבים שקיבל מגדליה מוישה גורדון מרומא, התברר למוישה כי רובם של הסטודנטים היהודים באקדמיה של הוותיקן, שהיו ברובם רחוקים לגמרי מיהדות, ולצערנו רבים מהם עמדו על סף לא עלינו, ההמרה לנצרות, חזרו עכשיו בתשובה שלמה. בעידודו של גדליה מוישה עצמו, התחילו כולם להתמסר ללימודי יהדות ושוכנעו בדרך מוחלטת שהדרך שלהם היא דרך היהדות ולא חלילה התקרבות אל הנצרות. מוישה ידע שחלק מכריע במפנה הזה יש לביקור שלו ברומא ולויכוח שניהל בוותיקן. עכשיו הרגיש מוישה בכל ליבו ונפשו שיש לפרסם יותר ויותר ספרים וגם חוברות שיסבירו ויבססו את האמונה היהודית. לונדון הייתה אז מרכז יהודי גדול והיו בה אפשרויות רבות להדפסת ספרים

03:31 וחוברות, ולכן מוישה עסק בהדפסת חוברות וספרים גם בשפה האנגלית, על מנת לחזק את האמונה בין יהודים שהתרחקו מהיהדות שלהם וגם כדי להביא להכרת היהדות בין הגויים. באחד המכתבים שכתב גדליה גורדון, גדליה משה גורדון מרומא, היה סיפור מרתק ומסעיר שריתק במיוחד את תשומת ליבו של רבי מוישה. הסיפור נשמע כדמיוני, אבל כפי שהתברר היה זה מעשה אמיתי שהתרחש במציאות. ברומא הופיע לפתע אורח נכבד ביותר. קראו לו המלומד והפילוסוף הנוצרי הישיש פרופסור כריסטיאן די ליציאטה. הפרופסור הזה, די ליציאטה היה לפני שנים רבות מוכר מאוד בעולם הנוצרי, אבל מזה כמה שנים שהוא נעלם מן האופק. בצעירותו היה תלמידו של הארכיבישוף גריגורי די פירנצה בוונציה. לאחר מכן זכה לשם ולתהילה בזכות עצמו כאיש רוח רם מעלה בכנסייה הקתולית. עכשיו, עם חזרתו המפתיעה לרומא, הודיע די ליציאטה שבה באופן מיוחד כדי להיפגש עם האפיפיור. כאשר נודע בוותיקן על בואו לרומא, נשלחה אליו משלחת מיוחדת של אישי כמורה בכירים כדי לקדם את פניו בברכה הראויה לאישיות רמת מעלה כזו. הוחלט בדרגים העליונים של הנוצרים ברומא להזמין אותו להתאכסן בקריית הוותיקן. הייתה שם דירה מיוחדת שהוכנה במיוחד עבורו בארמונו של האפיפיור שבה בדירה זו גם יוחד עבורו חדר לפולחן. גם נקבעה ליום מסוים קבלת פנים חגיגית ומפוארת שתיערך לכבודו על ידי האפיפיור, בהשתתפות כל הקרדינלים ושאר נכבדי הוותיקן. המשלחת הגיעה אל האורח די ליציאטה, והוא הביע תודה על הכבוד שרוצים לתת לו. יחד עם זה הסביר כי זה למעלה משלושים וחמש שנים שהוא מתנזר מכל מגע מיותר עם אנשים ומקיים צומות וסיגופים. הייתה לו בקשה אחת בלבד להתראות פנים אל פנים ולהיפגש עם האפיפיור ולשוחח איתו בארבע עיניים. הוא הסביר לאנשי המשלחת שהוא

06:42 צריך לדבר עם האפיפיור על דברים שעל ליבו ולמסור לו סודות מיוחדים. התשובה הזאת של די ליציאטה הדהימה את אנשי המשלחת האפיפיור. בשום פנים ואופן לא יכלו להבין איך אדם מוכן לוותר על כבוד בעל ערך עולמי. יחד עם זאת, לא הייתה להם כל ברירה, והם נאלצו להשיב לשולחיהם את תשובתו של די ליציאטה. בקשר לעברו של פרופסור די ליציאטה אין לנו ידיעות ברורות. ראשית דרכו הייתה ידועה ומפורסמת. הוא נולד בוורונה שבאיטליה, ובשחר ילדותו התייתם מהוריו. דודו, שהיה כומר, גידל אותו בביתו. היתום גילה כישרונות מיוחדים במינם והצליח מאוד בלימודיו. בגיל עשרים הוכתר בתור פילוסוף ודודו שלח אותו להמשיך את לימודיו אצל הארכיבישוף די פירנצה בוונציה. די ליציאטה הצעיר התקדם במהירות בסולם הכמורה והמדע, ומכיוון שניחן בנוסף לשאר כישרונותיו גם בכישרון נאום מיוחד במינו, הוא עמד בראש סגל הכמרים שתפקידו היה לנהל ויכוחים עם יהודים ולפקוח את עיני הרבים בצדקת הנצרות. ואכן, שנים רבות השמיע די ליציאטה הנאומים נלהבים וגם פרסם חוברות בשבח הנצרות. הוא רכש לעצמו שם ותהילתו הגיע עד לוותיקן. עתיד מזהיר ציפה לו בכנסייה הקתולית. הארכיבישוף די פירנצה כתב עליו אל האפיפיור ושיבח אותו מאוד, ובמיוחד ציין לשבח את הוויכוחים שניהל די ליציאטה עם יהודים מלומדים ידועים, אשר לפי השמועה עמד בהם בהצלחה רבה. ואכן, פעמיים התקבל די ליציאטה אצל האפיפיור לפגישות מיוחדות לפי המלצת הארכיבישוף די פירנצה, ונחל בפגישות האלה עם האפיפיור כבוד רב. ואז לפתע פתאום, ללא שום הודעה מוקדמת, נעלם די ליציאטה מבלי שהשאיר אחריו כל עקבות. התחילו להתפשט שמועות שהכומר הצעיר נהיה נזיר והוא מסתגר אי שם בהתבודדות מלאה, ושמועה מסוימת גם אמרה שהוא נסע להודו. עברו שנים רבות שמו של די

09:51 לצידה הפך לאגדה מן העבר, ולכן מובנת איפוא ההפתעה המרעישה שהייתה בהופעתו המחודשת ברומא לפתע פתאום. וכאמור, הוא היה מעוניין להיפגש עם האפיפיור. אבל בפעם הזאת רצה לעשות זאת בניגוד לכל כללי הטקס והפומביות שבעבר היה רגיל להתקבל כראוי למעמדו ועברו המזהיר. דמותו של די ליציאטה, הישיש המופלג, עוררה יראת כבוד. קומתו הייתה גבוהה, ולמרות צומותיו וסיגופיו היו פניו מלאות ומאירות על רקע בגדיו השחורים שוו לו שערותיו הארוכות והכסופות שהגיעו עד לכתפיו. דמות של קדוש. מבעד לגבותיו העבותות בלטו שתי עיניים שחורות בוערות ובעלות מבט חודר. כל מי שנתקל במבטו הרגיש רגש של התבטלות ותחושת התגמדות מול אדם הגבוה משכמו ומעלה. המשלחת חזרה אל האפיפיור והודיעה על בקשתו של די ליציאטה. התחיל דיון ממושך כיצד לנהוג באורח הדוחה את כל גינוני הכבוד. הם החליטו להעביר את הנושא להחלטתו של האפיפיור. ההנחה הייתה שבריחתו של די ליציאטה מן הכבוד קשורה בסיגופים שקיבל על עצמו, אבל האפיפיור החליט שלמרות הכל צריך לקיים לכבוד ליציאטה הישיש קבלת פנים רשמית וחגיגית כנהוג כלפי אישים רמי מעלה. מצד שני, כובד גם משאלתו להיפגש עם האפיפיור בארבע עיניים. הדבר התבצע במסגרת פגישה מיוחדת לאחר ביצוע קבלת הפנים. חברי המשלחת הסבירו לנזיר, לנזיר, כאילו הוא נזיר, כן, הישיש, כי גם אם אין הכבוד הפומבי לפי רוחו, הרי אין הדבר נועד כדי להעניק לו קורת רוח, אלא כדי להראות לכל העולם כיצד מתייחסת הכנסייה לאישים שהקדישו את חייהם למען הנצרות עוד משחר ילדותם. התאריך שנועד לשתי הפגישות נמסר לידיעת די ליציאטה מתוך הנחה שיקבל את החלטת ראש הכנסייה ברצון. ביום שבו נקבעה קבלת הפנים החגיגית יצאה מרכבתו הפרטית של האפיפיור. לפי הוראתו האישית של האפיפיור, כאשר היא

13:07 רתומה לשמונה סוסים לכיוון אכסנייתו של פרופסור די ליציאטה. אחרי המרכבה הזו הראשונה נסעו עוד חמש מרכבות מהודרות שבהן ישבו נציגים רמי מעלה של הוותיקן. את המרכבות ליוו פרשים מיחידת המשמר של האפיפיור, כשהם לבושים במדיהם המפוארים. בדרכה לאכסניה משכה אליה השיירה את תשומת לב ההמונים, כאשר רבים מהם כורעים ומצטלבים למראה מרכבתו האישית של האפיפיור. כאשר הגיעה המשלחת הכבודה אל האכסניה, נדהמו אנשי המשלחת לשמוע שהנזיר איננו במקום. בעל האכס-- האכסניה סיפר שהאורח ביקש בבוקר לדעת את החשבון המגיע ממנו, שילם את חובו, נטל את ילקותו על שכמו ועזב את המקום. אף אחד לא ידע לאן הלך ומדוע. נציגי האפיפיור עמדו בפני חידה והם לא ידעו מה לעשות. על פי תכנון מוקדם, הכול מוכן בארמון לקבלת הפנים החגיגית. כל הקרדינלים ובכירי האישים שבוותיקן ואיתם אורחים נכבדים מצפים שם לבוא האורח רם המעלה. איך הם יחזרו לארמון בידיים ריקות? הם החליטו שאחד הפרשים ירכב מיד על סוסו אל הוותיקן ויבקש הוראות מה עליהם לעשות. כאשר הגיע הפרש אל הוותיקן, שמעו הקרדינלים בתדהמה את סיפורו שדי ליציאטה נעלם מאכסנייתו ואנשי המשלחת שיצאה לקבל את פניו ממתינים להוראות מה עליהם לעשות. לאחר התייעצות קצרה הם הורו לפרש לבקש מאנשי המשלחת לחפש גם באכסניות אחרות, מתוך הנחה שדי ליציאטה החליט לעבור לאכסניה אחרת. דבר אחד היה ברור מסיבת קבלת הפנים צריכה להיערך כמתוכנן. לא היה כל טעם לוותר על הופעת הנזיר, שכן כל האישים המוזמנים רמי המעלה כבר התאספו בארמון האפיפיור וציפו לבואו של האורח לפתיחת הטקס. הפרש חזר אל המשלחת עם ההוראות שניתנו לו וכל המשלחת פשטה על פני האכסניות. השיירה האפיפיורית המהודרת, מרכבות כבוד בליווי פרשים במדיהם, משכה תשומת לב רבה

16:00 בדרכה מאכסניה לאכסניה והרחובות השח-- השחירו מהמוני סקרנים, אלא שכל החיפושים העלו חרס. הנזיר די ליציאטה לא נמצא