פרק 8 : הצלת הנסיך מקסימיליאן בידי משה יצחק

00:01 בהמשך הסיפור על המלך פרדיננד הראשון, על הבן שלו, הנסיך פרדיננד השני, אה אחיו של הנסיך מקסימיליאן. אז אנחנו מגיעים לפגישה בין כל הגורמים האלה, פגישה ממלכתית ושומעים על המשך התפתחויות הדברים. שני הנסיכים לא רכשו חיבה איש לרעהו. הם היו גם שונים באופיים וגם בהרגליהם. אף אחד לא ידע על המתרחש אצל רעהו, ויותר מכך, לא אחת ניהל אחד תככים כנגד השני. ועכשיו, כאשר הזדמנו יחד בארמונו המלכותי של אביהם, קיימו בכל זאת ביניהם שיחה בעניינים שונים, כאשר בהקשר זה שאלו האחד את השני מה מצב האחוזות שלהם. מקסימיליאן התלונן שאחוזותיו לא מכניסות לו כלום ואפילו הוא צריך להוסיף עליהם מכספו. הוא גילה שלאמיתו של דבר הוא בעל חוב גדול. "ומה מצב העסקים אצלך?" שאל מקסימיליאן את אחיו פרדיננד. פרדיננד, פרדיננד ענה לו שאין לו על מה להתלונן, שכן אחוזותיו מכניסות לו רווחים הגונים. מקסימיליאן השתומם. "איך ייתכן הדבר? הרי האחוזות שלי גדולות יותר משלך וגם פוריות יותר. כיצד אפוא אחוזותיי מביאות הפסדים ושלך רווחים?" "לא אני הוא מסוגל להסביר לך את העניין, כי אם מנהל אחוזותיי." אמר פרדיננד. "ומי הוא זה מנהל אחוזותיך עושה הנפלאות?" שאל מקסימיליאן. "הוא יהודי זקן המנהל את האחוזות זה כחמישים שנה, וירשתי אותו יחד עם האחוזות עצמן." מקסימיליאן הסתכל על אחיו בפליאה ואמר, "מעולם לא הייתי מסוגל להעלות על דעתי שיהודי מנהל את אחוזותיך. הא! מנהל האחוזות שלי הוא גרמני משכיל ואביר כהלכה." פרדיננד חייך. "עכשיו", אמר, "רואה אני באופן מוחשי יותר את ההבדל בין המנהל שלי לבין המנהל שלך. ההבדל הוא כנראה גם בזה שזה יהודי וזה גרמני." בתוך כדי השיחה התחיל המלך לדרוש ממקסימיליאן שיכניס לקופת המלוכה את הסכום שלווה ממנה.

03:12 בירור קצר גילה המלך שהנסיך שקוע בחובות ואינו מסוגל כלל לעמוד בתשלומים. המלך לא היה מסוגל להבין. "מה קרה לאחוזותיך העשירות?" שאל. "האם פירוש הדבר כי אתה בזבזן במידה כזו שאין לך מספיק לצרכיך מאחוזותיך?" המלך היה בטיבו אדם שקול ומחושב, ודרכו הייתה לברר עניין עד תום, ולכן הוא לא הרפה מבנו מקסימיליאן ודרש הסברים ברורים לגורמי מצבו המוזר כאשר אחוזותיו אינן מספיקות לכיצוי, לכיסוי הוצאותיו. כאשר לא קיבל הסבר מניח את הדעת, שלח המלך מאנשי אמונו כדי לברר היטב מה קורה באחוזותיו של מקסימיליאן ומה פשר מצבן המפסיד. לאחר חקירה מקיפה וממושכת הגיעו המומחים למסקנה שמנהלן הגרמני של האחוזות פשוט גונב את הכספים. הוא זה שרימה את הנסיך ולקח לעצמו כספים מקופתו. המלך פקד לאסור את המנהל הרמאי. מובן שהדבר לא הספיק כדי להושיע את הנסיך ולהוציא אותו מסבך חובותיו. מקסימיליאן שפך את מר ליבו על מצבו לפני אחיו פרדיננד. "אכסוף שיחה עם המנהל שלי" אמר פרדיננד לאחיו. "אני חושב שבחכמתו ובידיעותיו ימצא דרך להכניס סדר בענייניך הכספיים". בפעם הזאת לא הגיב מקסימיליאן בזלזול על היהודים, כי הודה לאחיו על נכונותו לעזור לו בכך שיכניס את המנהל שלו בעובי הקורה. כאשר פרדיננד שוחח על הנושא עם משה יצחק, הבטיח לו משה יצחק לעיין היטב באפשרויות לחלץ את אחיו מן הסבך. כעבור זמן קצר גיבש משה יצחק תוכנית להצלת הנסיך מקסימיליאן מפשיטת רגל. עם זאת, לא גילה את תוכניתו לאיש עד אשר ישתכנע לגמרי שהתוכנית היא בת ביצוע על כל פרטיה. לאחר שמשה יצחק למד להכיר מקרוב את אחוזותיו הגירעוניות של מקסימיליאן, ושקל את מצבן בשכלו החריף ולאור ניסיונו העשיר, הגיע למסקנה שבעצם ניתן בקלות יחסית להכניס סדר בניהול האחוזות,

06:20 כך שבמקום ההפסד הן תביאנה רווח. אמנם תחילה צריך להיקבע כמובן הנהלה חדשה. היו לו גם מועמדים מוכשרים לדעתו לקבל על עצמם את ניהול האחוזות. היו אלה שלושה מיהודי פראג המפורסמים בשמם. האחד רב מרדכי מייזל, השני רב מרדכי צמח והשלישי רב אלחנן ברנדייס. שלושתם עשירים ואנשי עסקים ידועים. משה יצחק החליט להמליץ בפני הנסיך מקסימיליאן למסור את ניהול אחוזותיו לשלושה יהודים אלה, ובהקשר לזה הייתה למשה יצחק תוכנית מדויקת, מבוססת על מספרים, על סכומי ההכנסות שהאחוזות עשויות להביא. לפי תוכנית זו היה על שלושת היהודים העשירים לקבל על עצמם את סילוק חובות הנסיך במועדים קבועים מראש, כאשר תוך כדי המשך ניהול האחוזות על ידם באופן סדיר ומתוכנן, תוכלנה האחוזות להביא את הרווחים המתאימים וגם, גם להם וגם לנסיך, נסיך לסיפוק כל צרכיו. לפני שעמד להציע תוכנית הבראה זו, החליט משה יצחק לברר תחילה אצל שלושת היהודים אם הם מוכנים להיכנס לעסקה מוצעת זו באותם התנאים שקבע. הם חקרו ובדקו את ההצעה לפרטיה ואת הנתונים שעליהם היא התבססה, והגיעו למסקנה שהתוכנית כדאית גם להם וגם לנסיך, וכיוון שכך הביעו את הסכמתם להצעתו של משה יצחק. עכשיו הופיע משה יצחק לפני הנסיך פרדיננד, אחיו של מקסימיליאן, ופירט בפניו את תוכנית הבראת משקו של אחיו מבלי שיזדקק לחסדיו של מישהו. פרדיננד הפגיש תוך זמן קצר את מקסימיליאן עם משה יצחק, ולאחר שהוזן בפרטות לתוכנית הביע מקסימיליאן את שביעות רצונו ממנה. כעבור כמה ימים התייצבו בפני מקסימיליאן שלושת היהודים מפראג. העסקה נחתמה לקורת רוחו הרבה ומקסימיליאן מיהר בשמחה רבה אל אביו המלך ובישר לו על ישועתו מחובותיו. בינתיים בא אל המלך ראש הכנסייה בממלכה והודיע לו בתקיפות כי הגיע הזמן שהמלך יסלק לכנסייה

09:07 את החוב שהצטבר על חשבון תשלומי המגיעים לכנסייה כמס מאמינים שחלק ממנו נשלח אל האפיפיור ברומא. כיוון שעבר זמן ממועד התשלום, דרוש שהמלך ישלם בנוסף לקרן גם את הריבית שהצטברה במשך הזמן. המלך חש עצמו נפגע גם מהדרישה וגם מאופן הצגתה, אבל המלך שמר על קור רוחו ואמר בקול רגוע שהחוב ישולם עד הפרוטה האחרונה. אמנם ברגע זה ריקה הקופה המלכותית, ולכן הציע המלך לראש הכנסייה שהחלק המגיע לאפיפיור תלווה הכנסייה מקופתה שלה. ראש הכנסייה אמר לו שגם קופת הכנסייה ריקה וכי יכול להיות אחרת? המשיך ראש הכנסייה לטעון. והרי האוכלוסייה הנוצרית במדינה הזו דלה כולה. כל העושר נלקח על ידי יהודים. הכומר המשיך בהסתה נגד היהודים המוצצים את דם הנוצרים ומרוששים אותם. הדבר תמוה מאוד, אמר המלך, שכן רק אתמול עברתי על רשימת משלמי המסים והתברר לי שתשעים אחוז מהם הם יהודים. מצד שני, כל אנשי הכנסייה למיניהם פטורים ממס. השיחה עם הכומר עוררה בלב המלך הרהורים על היהודים, ודווקא לאור הסיפור ששמע מבנו על אותם יהודים המוכנים לחלצו ממצוקתו. מכל זה הסיק המלך שבניגוד לדברי הכמרים, מביאים היהודים רק תועלת ורווחה כלכלית. כאשר הביאו שלושת היהודים למקסימיליאן את כל הכסף מראש, ונחתם חוזה החכירה לחמש עשרה שנים, הציע הנסיך מקסימיליאן סכום גדול כדמי תיווך למשה יצחק, מנהלם היהודי של אחוזות אחיו, שהודות ליוזמתו, תוכניתו ומאמציו בוצעה העסקה. אבל משה יצחק דחה את ההצעה וסירב לקבל כל תמורה ואמר לו עשיתי זאת למטרה עסקית, כי אם אך ורק כביטוי לידידותי עם אחיך ואיתך. הנסיך מקסימיליאן רחש הערכה עמוקה כלפי משה יצחק וסיפר על כך לאביו המלך, והדבר השאיר על המלך רושם רב. מקסימיליאן הציע לבטא את רגשי תודתו למשה

12:04 יצחק בכך שיארגן מסיבה חגיגית לכבודו בטירתו, בהשתתפות אורחים רמי מעלה. אמנם משה יצחק דחה גם את ההצעה הזו. הוא אמר "אנחנו היהודים מוקפים אויבים רבים המקנאים בנו על הישגנו וכל גילויי כבוד או תודה כלפינו רק יגבירו השנאתם. מוטב לכן שהדבר יישאר בינינו. שכרי גדול בעצם הערכתך וידידותך". וכך עברו שנים. היהודים שניהלו את אחוזות הנסיך הכניסו לו את תשלומים השנתיים. גם הם הרוויחו יפה מן האחוזות. כעבור זמן התכנסה מועצת המלוכה לאחת מישיבותיה ובה נכחו כרגיל גם שני הנסיכים פרדיננד ומקסימיליאן. הקרדינל העלה על סדר היום את בעיית היהודים. הוא שפך אש וגפרית על היהודים ועל הנזק שהם מביאים למדינה. בעצם הדיבורים שלו לא היה כל חידוש, משום שכך נהג בכל התכנסות, אבל הפעם משום מה הגביר את עוצמת ההרס וההסתה, כשבסיכומם של דברים העלה הפעם דרישה מפורשת לגרש את היהודים מן הארץ. "עד מתי נסבול משונאי דתנו ושונאי ארצנו? הבה נגרש אותם ונחריב את רכושם. בכך נתרום לזיכוך נפשותיהם החוטאות מחד, ולרווחת הקופות הריקות של הממשלה והכנסייה מצד שני". הנסיכים פרדיננד ומקסימיליאן הגיבו בדברי סניגוריה על התועלת שהיהודים מביאים למדינה ולמשק. הם הביעו את דעתם כי אדרבה, יש לתת ליהודים הנחות שבסופו של דבר ישתלמו למדינה. גם המלך בכבודו ובעצמו השמיע דברי שבח על חריצותם, דייקנותם ונאמנותם של היהודים, על תשלומיהם הסדירים והגבוהים לאוצר המלוכה, ועל כך שכל מה שהם עושים, הן כסוחרים והן כבעלי מלאכה, הם מבצעים בדרך הטובה והיסודית ביותר ובשיא של הצלחה. המשיך המלך ואמר, "האחוזות שהם חוכרים מנוהלות באופן הטוב ביותר. אף אחד לא מסוגל להתחרות איתם בכך. גירוש יהודים מארצנו יביא רק נזק. למה שנגרום לעצמנו נזק במו ידינו?" המלך המשיך בדבריו

14:47 הנלהבים על היהודים ועל הברכה שהם מביאים לארץ. דברים אלה עודדו את מקסימיליאן, אשר סיפר לנאספים על ניסיונו עם שלושת היהודים מייזל, צמח וברנדייס, המנהלים את אחוזותיו. הוא תיאר להם את מצב אחוזותיו בניהולו של לא יהודי, דבר שהביא אותו לעבר פשיטת רגל, ולעומת זאת את מצבן כיום, כשהן מביאות לו רווחים הגונים. נוסף לכך שכל חובותיו סולקו. "היהודים הללו" אמר, "הראו פשוט נפלאות. הם בנו בשטחים האלה טחנות קמח חדשות, בתי אירוח, שורה של מפעלים שהביאו ברכה לא רק לי ולהם, כי אם גם לכל הסביבה כולה. למאות אנשים יש פרנסה מהמפעלים הללו. כל הסביבה שוקקת חיים בזכותם. אם יגורשו חלילה היהודים מארצנו, אצטרך שוב למסור את ניהול האחוזות לגרמני או למישהו אחר, שירמה אותי וירושש אותי ויחזיר את השממה לסביבה כולה". אמנם לעומת טיעונים אלה גברו קולות השנאה וההרס. שונאי ישראל, שהיו הרוב בין הנוכחים, הרבו בדברי הסתה נגד היהודים, וברעש גדול תיארו את הטובה העצומה שתצמח לעם עם גירוש היהודים והחרמת כל רכושם לטובת הממשלה והכנסייה, שקופותיהם תתמלאנה בכך. כן הובהרה הדעה כי כאשר תתקבל החלטת הגירוש, היא צריכה להתבצע מיד, לפתע וללא דיחוי, אחרת טענו, יוכלו היהודים להפוך את רכושם לזהב ויהלומים ולקחת אותו איתם. רק אם הגזירה תיפול עליהם כרעם ביום בהיר, תופק התועלת המלאה ממנה. הדברים הללו הרתיחו את המלך והביאו אותו לידי זעם נורא. "לא אוכל להסכים להצעה נוראה זו!" אמר המלך