פרק 9 : המהר"ל והנסיך

00:01 אנו ממשיכים לשמוע את הסיפור המופלא של הנסיך פרדיננד הצעיר עם המהר"ל. דבריו של משה יצחק, המנהל היהודי של אחוזותיו, השאירו רושם גדול על הנסיך פרדיננד, שהיה ארכידוקס של בוהמיה, והוא גם בנו של המלך פרדיננד הראשון. הנה לראשונה בחייו שמע על היהודים דברים שלא ידע קודם. אמנם הנסיך ידע שחצר המלוכה רוחשת תככים ומזימות, וכי הכמרים הקתוליים מנהלים הסתה פרועה נגד היהודים. הוא גם ידע על כוחם הרב של הכמרים ועל כך שלא אחת עומד אביו המלך חסר ישע כנגדם. הסבריו של משה יצחק פקחו את עיניו של הנסיך והשפיעו עליו מאוד. הוא התחיל להרגיש שנעשה עוול ליהודים. ימים מספר הלך לו הנסיך שקוע במחשבותיו כמי שמתקשה לקבל החלטה. אמנם בסופו של דבר הזמין אליו את משה יצחק. כפי שאנחנו זוכרים, משה יצחק ייעץ לנסיך שיזמין אליו את מהר"ל בקשר לבעיה המתמטית וההתערבות עם הארכידוקס ממורביה. משה יצחק תיאר אז בפניו את מהר"ל כידען גדול, לא רק בלימודי יהדות, כי גם בלימודים כלליים, ולכן אין מתאים יותר ממנו למצוא עבור הנסיך את פתרון הבעיה. דיבר עכשיו הנסיך עם משה יצחק וביקש ממנו להביא אליו את מהר"ל ואמר לו כך, "תהיה שליח שלי למסור לרבה של פראג את דרישתי שהוא יהיה אורח אצלי". משה יצחק ענה לנסיך, "סלח לי אדוני, אין אני יכול לקבל על עצמי שליחות כזו, לבוא אל הגאון ולדרוש ממנו להתייצב בפניך. תחילה עליי לברר אצלו אם הוא מסכים לבוא אליך. אין זה מן הנימוס לפקוד על אישיות כמו מהר"ל לבוא אל הנסיך". הנסיך פרדיננד קיבל את הדברים בהבנה ולא ראה בזה כל עלבון. אדרבה, גישתו של מנהל האחוזות עוררה את סקרנותו לדעת יותר פרטים על

02:56 מהר"ל ועל רבנותו ועל גדולי ישראל בכלל. ואז שאל הנסיך את משה יצחק מספר שאלות לגבי מהר"ל. "האם איש שיבה הוא ראש הרבנים שתכבד עליו נסיעה של שלושים פרסאות במרכבה טובה?" "לא", אמר לו משה יצחק. "ראש הרבנים הוא במבחר שנותיו כבן ארבעים וחמש. כבר בהיותו בן שתים עשרה שנה התהללו בו גדולי חכמי ישראל. הוא כעשרים שנה למד בבתי הלימוד הגדולים ביותר באשכנז ובפולין, וזה כעשר שנים שקהל עדת ישראל בפראג זכה שהוא הסכים לקבל את משרת ראש הרבנים בפראג הבירה". המשיך הנסיך ואמר, "בוודאי הוא מקבל משכורת גדולה והכנסותיו מרובות?" אמר לו רבי משה יצחק, "ראש הרבנים נדב את משכורתו לטובת אחזקת בית לימוד לבחורי היהודים הלומדים תורה תחת הנהלתו של אחד המורים הגדולים ורק את בית ועד ראש הרבנים מחזיק הקהל בהוצאותיו. "ואם כן, במה הוא מתפרנס?" שאל, שאל הנסיך. "פרנסתו", השיב משה יצחק, "היא ממסחר שותפות עם אחד היהודים בחנות של מכולת, וגם עם סוחר עורות אחד. משני העסקים הללו פרנסתו מצויה לו ברווח, ולילה ויום שוקד הוא בתורה, ועשרות עשרות מכתבים ואגרות הוא מקבל יום-יום מגדולי הרבנים במדינות קרובות ורחוקות שפונים אליו בשאלות ובספקות בהלכות שונות". והמשיך משה יצחק וסיפר לנסיך . על עניינים שונים הקשורים בחיי היהודים. ואז, בהזדמנות הראשונה, ביקר משה יצחק אצל מהר"ל וסיפר לו על בקשתו של הנסיך, ואמר כי אם יסכים מהר"ל לבקר את הנסיך, ישלח אליו הנסיך את מרכבתו המיוחדת כדי להביאו אל מבצרו. מהר"ל הביע את הסכמתו. יחד עם זה דחה את הצעתו של הנסיך לנסוע במרכבתו ואמר שהוא יגיע למבצר בעגלת נוסעים רגילה. כעבור שבוע ערך מהר"ל ביקורו אצל הנסיך. כאשר הנסיך הגיש למהר"ל את הבעיה המתמטית

05:57 חסרת הפתרון, פתר מהר"ל את הבעיה מייד וללא כל קושי. דבר זה הרשים ביותר את הנסיך. הפתעתו של הנסיך גדלה עוד יותר כאשר מהר"ל כתב את פתרון הבעיה בשפתו של הנסיך עצמו. הנסיך הציע למהר"ל תשלום על טירחתו. אמנם מהר"ל דחה את ההצעה ואמר אל הנסיך: "קיימת מסורת בעם ישראל מאז ימי משה רבנו ללמד תורה ודעת לכל דורש וללא תמורה. רק אלה הזקוקים לפרנסתם הותר להם לקבל תשלום בגובה שכר ביטול מלאכה אחרת שהיו יכולים לעסוק בה באותו זמן". לבקשתו של הנסיך נשאר מהר"ל בטירתו שבוע ימים. את סעודותיו ומנוחתו קיים בביתו של משה יצחק, הסמוך לטירה. אמנם חלק גדול משעות היום בילה בטירה בשיחות עם הנסיך בנושאי מדע וחוכמה. התברר לנסיך שאין שטח שבו אין למהר"ל ידע. מקום נכבד בשיחות תפס מצבם של היהודים, תולדותיהם ויסודות דתם. "מנין לך ידע רב כזה?" שאל הנסיך לו אחז בהשתוממות תוך ביטויי הערכה עצומה כלפיו. באחד הימים שאל הנסיך את מהר"ל בגלל איזו סיבה הוא למד חוכמת הטבע, חוכמת החשבון, חוכמת הצמחים, חוכמת הנפש, ממי ומאילו ספרים הוא למד ולאיזה צורך יש לו בזה. הרי בדרך הרגילה בוחר לו האדם בחוכמה אחת או שתיים, לומד אותן לעומק, מתחזק בהן, מפתח אותן ומשכלל אותן, וכשהדבר עולה בידו הוא קונה לו שם טוב ונוטל כבוד רב ומתפרסם כבעל מקצוע במדע הזה. ואז המשיך הנסיך ושאל ומהי חוכמת התורה? חוכמת התורה, הסביר לו מהר"ל, היא הוראת וידיעת המצוות אשר ציווה בורא העולם לבני האדם מאדם הראשון אשר ברא האלוקים ועד למעמד הר סיני. שבע מצוות ציווה הקל לכל בני האדם. אמנם לעם ישראל ציווה שש מאות ושלוש עשרה מצוות ועוד שבע מצוות שבאו בקבלה

08:56 וביחד שש מאות ועשרים מצוות. המצוות של הבורא נחלקות לשני סוגים. הסוג הראשון מה שציווה לעשות והסוג השני מה שהזהיר שלא לעשות. ובשביל קיום המצוות עלינו לדעת ולהיות בקיאים בחוכמות שונות כמו חוכמת החשבון כדי לקבוע את ראשי החודשים וזמני המועדים, חוכמת הצמחים וחוכמת הטבע לענייני כשרות האוכל וידיעת חוכמת הנפש בשביל קניין מידות נעלות. וביותר להבין עד כמה שמוח האדם מסוגל להשיג את הבורא ברוך הוא המחיה את כל היצירה, כשם שהנפש מחיה את הגוף. רק ההבדל הוא שהנפש מחיה את הגוף, אבל איננה בוראת את הגוף. אבל הבורא ברוך הוא ברא את הכל וגם מחיה את הכל. ולכן ראשית האפשרות לגשת אל הידיעה השכלית במושגים הדקים ביותר בחקירה אלוקית היא ידיעת חוכמת הנפש. והמשיך המהר"ל ואמר כל החוכמות הללו והנוסף עליהן משאר החוכמות ברפואה ועוד עניינים ישנן בתוך חוכמת התורה. חוכמת התורה היא שלמות המדעים ועטרת תפארתם. מהם מפורשים בסדר מסודר ומהם אמורים בתורה רק ברמז ובאים במסורת איש מפי איש מגדולי חכמי ישראל שבדורות הקודמים. ובכל דור ודור ראשי החכמים כותבים את ביאוריהם בספרים כדי להסביר את דברי התורה וחוכמתה. ממשיך הנסיך ואומר מהר"ל לפי מה שהעלית לספר לי תולדות ימי ישראל הרי מיום אשר הבורא כרת את הברית עם אברהם במשך שישה דורות עד מתן תורה על ידי משה רבנו עברו ארבע מאות ושלושים שנה, רובם ימים של עוני וגלות, ומזמן שיהושע יורש משה הביא את ישראל לארץ כנען ועד לגלות בבל עברו שמונה מאות ותשעים שנה, וגם אז היו מלחמות שונות, ומהגלות הראשון ועד השני עברו רק כחמש מאות שנה, וזה כאלף וארבע מאות ושמונים ושבע שנים אשר עם ישראל עזב את ארצו ונודד בגולה

11:40 במדינות שונות תחת עול הקשה של מתנגדי הדת היהודית. ואיך זה שלא שכח עם ישראל את תורתו? אמר לו מהר"ל אבינו הראשון אברהם, שהוא סמל המוסר נפשו בעד פרסום קל אחד שהוא בורא העולם ומלואו ומנהיגו, שאבינו הראשון הוא אברהם אבינו, שהלך נגד דעת נמרוד הכופר הנחיל לנו, לכל עם ישראל, את האומץ ואת תוקף הדעת להאמין באמונה שלמה בקל יחיד המשגיח על כל הברואים בעולם, על פני האדמה וגם בשמיים. הבורא הזה מחיה אותם ומנהיגם ואת מסירות הנפש על קדושת השם יתברך כל זה מסר לנו אברהם אבינו. והירושה הקדושה הזו, תוקף הדעת, אומץ הלב שלא להתחשב עם מישהו שבא נגדנו להפריע לנו מאמונתנו ודתנו, בין אם הוא חכם הבא להסיטנו ולהדיחנו מאורחות חיינו על פי התורה, בין אם הוא מלך ושר הבא עלינו בזרוע, אנחנו מתאמצים לעמוד חזק ומוסרים את בשרנו בעד טובת נשמתנו. הישיבה היא בית הלימוד לצעירים והיא אם כל החי בישראל. אבותינו אברהם, יצחק ויעקב החזיקו ישיבות ללמד את בניהם דעת ולפרסם את הבורא. וכאשר יעקב אבינו ירד למצרים, הוא שלח בתחילה את בנו יהודה להכין לו ישיבה לרבים מבני משפחתו ולמי שרצה להקשיב בשיעורי הלימודים. ומשה רבנו גם הוא יסד ישיבה שבה למד הוא, אהרון אחיו, ובניהם ויהושע וגם הזקנים. ובכל דור ודור, מבלי להתחשב עם מצבם הכלכלי, השתדלו היהודים לשמור את התקנה שנתקנה באלף שש מאות וחמישים שנה מלפנים. הכוונה לתקנת יהושע בן גמלא, שבכל עדה וקיבוץ ויישוב מבני ישראל יהיה חדר של לימוד עם מורה מומחה לילדים מבני חמש ומעלה, בנוסף על הישיבות בשביל בחורים ואברכים צעירים. החדרים האלה והישיבות הם שהגנו על האמונה והדת והם שהעמידו וגם מעמידים עכשיו

14:41 אנשים בעלי שכל ויושר, לומדי תורה ושומרי מצווה במסירות נפש. כאשר עברו מתאריך ההתערבות של הנסיך שישה חודשים, אותם הקציבו לעצמם שני הנסיכים, הזמין אליו פרדיננד את יוהן הארכידוכס של מורביה וגם את הבישוף וגם את אחיו מקסימיליאן, ובנוכחות כולם הראה להם את הפתרון לבעיה שבגללה התערבו. כולם היו מוקסמים. הפתרון היה גדוש חוכמה וידע. "אל תחשבו", אמר הנסיך פרדיננד לאחד מן הנוכחים, "שזה נובע מחוכמתי וידיעותיי. הפתרון הוגש לי על ידי אדם שעם כל רצוני הטוב לא אוכל לגלות את זהותו, כיוון שהוא דרש ממני בתוקף שלא לגלות". עבר זמן. המלך הזמין אסיפה של יועצים וגם את הנסיכים. על סדר היום עמדה השאלה כיצד למלא את הקופה הריקה של אוצר המלוכה, ושאלה נוספת שעמדה על סדר היום הייתה דרישת הכמרים לגרש את כל היהודים מן המדינה.