הרב פנחס כהן - פנמה - פרק 2

00:18 דובר 1 נזכיר לצופים שאנחנו נמצאים עם הרב פנחס כהן מפנמה, זאת אומרת כרגע מפנמה. למעשה ב-במקור מכפר חב"ד, כן?

00:30 דובר 2 תל אביב.

00:31 דובר 1 תל אביב, תל אביב. פנחס עבר טלטולים רציניים מאוד בשביל להיות על יד הרבי, שליט"א מלך המשיח. ובסיום היה לך מאבק אדיר להיות ליד הרבי, להיות בישיבה של הרבי. אה, העולם שלנו מלשון נעלם לא נותן לך את האפשרות הזו. אתה נאבק מכל הכוח וסוף סוף ה-ה-ה-המייסד האגדי של הישיבה אומר לך מה אתה סובר. מה, אני אומר שאתה בישיבה, נקודה.

01:06 דובר 2 וזה כן, וככה זה וזה היה העניין. בקיצור, ובאמת אז מצאתי מקום לישון והייתי אוכל בישיבה והייתי מגיע לסדר. עד, עד שיום אחד לשנה אחרי זה הגיע אליי האחראי שם על הישיבה ואמר לי, "תשמע, אני רואה שאתה כל כך רוצה להיות פה רשמי והכל. אז מעכשיו, מעכשיו אתה תהיה פה בישיבה אחראי על כל הספרים." הייתי אז בשנה שנייה. "תהיה אחראי על כל הספרים פה. לאסוף אותם בלילה ולהיות אחראי על הבחורים ולהיות אחראי על לא יודע קפה ועוגה. בקיצור, אתה תהיה אחראי על כל הדברים האלה. לא תצטרך לשלם את השכר לימוד."

01:45 דובר 1 איזה יופי.

01:46 דובר 2 אמרתי איזה יופי, ברוך השם בסדר. האמת שגם באותה שנה יצא לי לפגוש את רמי אנטיין[?] ואת איך קוראים לזה של הכדורגל. מה השם שלו? לשעבר. כן, רמי אז בזמנו גם כן קצת עזר עם השכר לימוד וזה. אבל אחרי כמה זמן האמת היא שלא הייתי ישן בלילה בגלל שהייתי צריך להרים. זה היה גמרות. למדנו מסכת בבא בתרא מהכבדות. זה היה קשה ככה הכל היה להרים אותם, גם לקום מוקדם. קיצור, מאתיים ומשהו בחורים להרים את כל הגמרות שלהם כל לילה זה לא היה משהו פשוט. זה היה מפרק את הגב. וכאילו ה-הרב פיקארסקי שמה שהוא היה משגיח בישיבה הוא הבין את זה. הוא ראה את זה. אז הוא אמר, "תשמע, מהיום והלאה אתה לא עושה את זה יותר. אתה תהיה פה משגיח בישיבה ביחד איתי. אתה תהיה פה משגיח בסדר ניגלה על כל הבחורים." וככה במשך שנתיים אני הייתי שמה משגיח בישיבה ולמדתי והיינו שמה בכל התקופה הזאת שהרבי היה יוצא ל-למרפסת יחי אדונינו וביפרים וריצות. הם מחכים להתגלות בכל רגע. זה היה בחורים אחד מהתקופות.

02:50 דובר 1 תראה, תראה פנחס, תקשיב טוב.

02:53 דובר 2 כן.

02:53 דובר 1 הרבה מהצופים אתה מדבר אליהם בקודים שהם לא יודעים. ספר את הסיפורים בצורה מפורטת. אם הרבי יוצא למרפסת, רוב האנשים בעולם בכלל לא יודעים על מה אתה מדבר בכלל. ספר את הסיפור, ספר מה קורה, ספר. אתה היית בשנים הכי קריטיות של חב"ד.

03:13 דובר 2 כן, כן, כן.

03:14 דובר 1 תתאר. יש לנו זמן. אנחנו ניפגש עוד מאה פעם. מה יכול להיות? תספר את כל הסיפור.

03:21 דובר 2 אוקיי, ואני אומר גם במשך הזמן הזה בעצם אני תמיד כותב לרבי שאני, מה זה תמיד? כמה פעמים כותב לרבי שאני כן רוצה לחזור לארץ. והרבי כותב לי לא, להמשיך להתעקש להיכנס דווקא לישיבה הזאתי. והנה שבסוף, כאילו, איך אומרים הרבי ראה קצת דברים שאני לא ראיתי שבסוף הייתי צריך את שמה משגיח בישיבה ביחד עם הרב פיקארסקי. ובאותו תקופת לימודים אני זוכר זה היה, זה היה עם איך אומרים עם לצייר את התקופה הזאתי. תקופה מאוד, תקופה מאוד נתוחה, הייתי קורא לזה. זה, זה המילה שבשבילי זה היה תקופה מאוד נתוחה. זה היה תקופה שמצד אחד אנחנו אומרים הגענו סוף סוף לראות את הרבי והרבי מה שנקרא אנחנו אבל לא רואים אותו בחלוקת דולרים ובתפילות. אנחנו רואים את הרבי, אה, במרפסת שבנו כדי שהרבי יוכל לצאת לתפילות ויוכל לצאת להתוועדויות ומדי פעם גם כן היה מצב שהיה כאילו יחידות ל, יחידות ל, לבד וכאילו עברו ליד הרבי שברוך השם גם כן לזה זכיתי. שהרבי היה בכניסה של החדר שלו, שפני נדן אליון, ועברו ככה כולם ליד החדר של הרבי. אז היה באמצע. זאת אומרת היה זמן של מנחה וזמן של תפילת שחרית, וכשהרבי היה יוצא אז היה את הביפר עם משיח נאו וכולם היו. אני זוכר, היו יוצאים לרחובות.

04:50 דובר 3 תסביר, תסביר ביפרים. מה? זה לא הביפרים של ה... של מנחם מנדל.

04:56 דובר 2 לא, חס ושלום. אז לא היה פלאפונים ולא ידעו מתי הרבי יוצא לתפילות, יוצא להתוועדויות ולכל אחד היה ביפרים. גם לבחורים היה ביפרים שבביפר הזה היה כיתוביות, שבכיתובית הייתה היה כתוב משיח נאו, וידענו שהרבי יוצא לתפילות או יוצא להתוועדות. ואז כל הבחורים שאז הישיבה הייתה בדין ברחוב דין ב, בקראון הייטס. היינו רצים ברחובות. אני זוכר את זה כל היו רואים את כל הרחובות גועשים בשצף קצף של בחורים. אני זוכר שבחורים כל כך ניסו מהר להגיע. היו גם כאלה שעולים על גגות של רכבים ורצים וכל אחד עושה את ההשתדלות כדי להגיע ולראות את הרבי. וזה באמת ככה היה תקופה של איזה שנה ומשהו ש, שכל הזמן כאילו היינו צמודים לרבי מה שנקרא. וגם בתקופה שהרבי כבר היה בחדר שלו בעצמו. זה משהו באמת מאוד מעניין שהרבי היה, המיטה של הרבי, שהרבי לא הרגיש טוב, הרבי היה בחדר והיו מניינים בחדר של הרבי. והיה בתוך החדר של הרבי שהרבי היה מקבל תמיד ליחידות. היה שמה מין וילון כזה. לא היינו רואים את הרבי. כמובן הרבי היה כאילו שוכב במיטה, אבל היה חשוב כאילו כל העניין הזה של תפילה במניין והיו עושים עניינים. היו נכנסים רק עשרה אנשים לתפילות עם הרבי. זכיתי הרבה פעמים להיכנס ל, ל, לחדר הזה, לחדר, זאת אומרת החדר של הרבי בחדר של היחידות של כל הזמן. וגם כמה פעמים זכיתי לעלות שם לתורה בתור כהן. אבל זה היה, איך אומרים, זה היה תקופה מאוד של. אני זוכר שהיינו לומדים בסמינר. זה היה מאוד קשה לשמוע מהחדר של הרבי, לשמוע את הצעקות של הרבי, הכאבים, איך אומרים, את חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ממש. זה

06:53 דובר 2 היה כפשוטו. אני זוכר שבחורים בשעות הלילה המאוחרות, מי שהיה קרוב לחדר של הרבי. זה שבחורים היו מדברים על זה, שהיו שומעים את הכאבים של הרבי וכל התקופה של שנת נ"ג וחלק מ-נ"א. אהמ וזהו, זה בעצם היה. זה בעצם היה התקופה שלצערנו הרב הגיע, הגיע היום הזה של ג' בתמוז, שזה כבר איך אומרים?

07:24 דובר 3 עניין בפני עצמו.

07:26 דובר 2 כל עניין בפני עצמו. כן, כן, שזה היה משהו, משהו לא נורמלי, משהו לא נורמלי.

07:32 דובר 3 זאת אומרת, אתה בעצם היית בכל התקופה. אתה גם היית ב, ב, ב, ב-נ"א בשיחה של כ"ח ניסן?

07:44 דובר 2 לא, בתקופה הזו לא הייתי. לא.

07:47 דובר 3 מתי אתה הגעת?

07:49 דובר 2 הגעתי לקראת, הגעתי לקראת סוף נ"ג אם אני לא טועה. אמצע נ"ג, לקראת סוף נ"ג.

08:01 דובר 3 שהרבי התחיל לצאת למרפסת.

08:03 דובר 2 כן, בדיוק. כן, כן.

08:05 דובר 3 כלומר שהרבי היה יוצא למרפסת בשלוש התפילות וזה, זה היה תקופה.

08:12 דובר 2 יוצקי סלב[?] בהתוועדויות. כן, מדי פעם היה גם כן כשהרבי בחיים שלו היה.

08:16 דובר 3 כן.

08:17 דובר 2 כן.

08:18 דובר 3 ההתוועדות הידועה של, של יוסף איסלה[?] עם ה...

08:22 דובר 2 כן, הייתי שם עם ההוגות[?] ש... כן.

08:24 דובר 3 זה כן, זה היה דבר מדהים. ואתה היית בכל התקופה הזאת.

08:29 דובר 2 כן.

08:29 דובר 3 איך זה שה...

08:32 דובר 2 אני אומר, אתה רואה איך הרבי ב... כאילו אני זוכר את ה, את ה, את הרבי. כאילו, האמת שלא, לא היה לי באותו זמן איפה. כאילו היה שם עומס מטורף ולא היה לי איפה, איפה אפילו לעמוד. אז אני זוכר שנתליתי בעמוד שהוא מול הרבי, כאילו מול הרבי, ואתה רואה את הרבי כאילו ממש עם כל הכוחות, עם כל הצער והייסורים. הרבי יוצא החוצה ואיך רואים בכל הכוחות שלו, אמ, בכל הכוחות שלו מחזק ומעודד את כל השירה של יחי אדוננו. זה היה משהו. כאילו שאצל הרבי זה, זה, זה הכל. כאילו מה שנשאר זה יחי אדוננו. כאילו כל, כל ה, כל ההוויה, כל ה, כל אותה תקופה. כאילו שהרבי מחזק ומעודד בצורה בלתי רגילה. שבאמת היום להגיד את האמת, היום אני כל יום אני שואל את עצמי איך, איך, איך מאז עברו כל כך הרבה שנים ועדיין ועדיין לא בא. עדיין לא בא מה שנקרא. עבר כל הקיץ, עבר החורף ואנחנו לא נגאלנו מה שנקרא. זה לא, אין, אין יום שהשאלה הזאת לא עולה אצלי, וגם אצלי יש כלל מאז שזה קרה, שבכל מכתב שאני מוציא ולא משנה למי שזה לא יהיה. אז בראש המכתב אחרי שאני כותב את המכתב בתאריך אני כותב. לדוגמא אם זה כ"ו חשוון אז אני כותב ועדיין לא יבוא. סימן שאלה. סימן כי יכול להיות. ועברו עוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום. דבר שלא מובן ולא ברור בכלל בכלל. אבל זה הניסיון. עם זה אנחנו מתמודדים לצערנו. זה ככה בסוגריים.

10:10 דובר 3 אז אוקיי, אנחנו באיזשהו, באיזושהו הזדמנות אנחנו נדבר גם על זה יותר בעומק. אבל מה שהייתי רוצה לשמוע ממך כרגע זה אוקיי, אז אתה נמצא בישיבה. אתה... איך זה עובד? אתה מסיים, מגיע לשנת הקבוצה. איך זה עובד?

10:26 דובר 2 לא. אז באהלי תורה יש ארבע שנים. בעצם השנה הרביעית זה השנה של הקבוצה. זה שיעור א', ב', ג.' שנה ד' זה בעצם כביכול הקבוצה. ואחרי זה, כמו שהיה בכל השנים שהיו מכניסים שמות לרבי, והרבי היה אומר כל בחור לאיזה שליחות, לאיזה מדינה הוא הולך, לאיזה ישיבה כדי להיות שם השליח.

10:48 דובר 3 אה, זאת אומרת היו מכניסים את השמות של הבחורים והרבי היה קובע לאן...

10:53 דובר 2 הרבי היה קובע כל בחור לאן הוא הולך. כן, מכניסים רשימה של בחורים, שמות, רשימה של ישיבות והרבי והיו אומרים מה המכסה. שכל ישיבה יש מכסה. ישיבה שבע, עשר, חמש. כל ישיבה היה לה את המכסה שלה ואני זוכר שמאוד רציתי לצאת לשליחות ל, לברזיל. כאילו זה היה נשמע לי מקום מעניין. ו...

11:16 דובר 3 את השפה לא...

11:16 דובר 2 בחירה פרטית אני. אה?

11:18 דובר 3 את השפה לא ידעת אז.

11:20 דובר 2 לא, לא ידעתי שום דבר. כאילו וזה אתה לא יודע אם אתה באמת תצא או לא. סתם. ידענו את השמות שיש. אני חושב שאז בגלל שזה היה שנה ראשונה שהציעו את הישיבה הזאתי, אז זה היה כזה די אטרקטיבי. זה היה השנה הראשונה אז ששלחו לשם בחורים. ובאמת אחרי שסיימנו את השנה וכאילו אתה יודע, גם יש מקומות ששולחים דווקא בחורים מסגנון כזה ודווקא בחורים מסגנון אחר. ודווקא הייתה קבוצה מאוד טובה שם ששבע בחורים שלחנו ל-לישיבה הזאתי. נסענו לישיבה לשנה של שליחות לברזיל.

11:52 דובר 3 מה זה כשאתה אומר הישיבה הזאתי? איזה ישיבה? ואיפה היא נמצאת?

11:56 דובר 2 זה ישיבה שנמצאת, זה ישיבה של הרב שמאי אנדה[?]. נמצאת ב... וואו, אני לא זוכר את השם של הישיבה. אני לא זוכר את השם של השכונה שמה.

12:09 דובר 3 בריו או בסאו פאולו?

12:11 דובר 2 לא, בסאו פאולו. כן, זה היה בסאו פאולו. בסאו פאולו, כן.

12:14 דובר 3 אה, אוקיי.

12:15 דובר 2 הישיבה הייתה בסאו פאולו והגענו לשמה. אמ, בוא נגיד שכאילו במתכונת העניינית היה שמה שבחורים אמורים כאילו לשבת ללימודים עם הבחורים שמה. ואני, כמו שאנחנו סיימתי את הלימודים, רציתי ללמוד סמיכה ולא היה שמה עם מי ללמוד סמיכה. לא, לא היה שמה שום דבר. ואז כמו שהייתי באהלי תורה, הייתי שם משגיח, אז גם שמה הייתי משגיח שמה בישיבה. הייתה שם ישיבה עם שישים בחורים. הייתי משגיח שמה בישיבה ותוך כדי החלטתי לפתוח שם מכון ל-לסמיכה. ואני זוכר שאז הרב שמה ינדש[?], הוא היה אז צעיר יחסית, בן שלושים וחמש, שלושים ושש. אמר לי מה פתאום אני אתן לבחורים סמיכה וזה. היום שמה הוא אמרה דעתא כן, אני אתן בחורים סמיכה וזה אני לא... אמרתי לו תשמע, אני אהיה הבחור הראשון שאתה תיתן לו ואחרי זה אחרי זה יפתח התינוק לכולם. וככה היה. למדתי שם סמיכה לבד. אני נבחנתי אצלו את כל הענייני היתר שבת ו-- וכשהבאתי לו את התעודה לחתום עליה אז הוא אומר לי, "תשמע, אני מפחד כי אתה הבן אדם הראשון שאני זה וזה." היה מבטיח לי, "אז אתה תמשיך להיבחן אצל עוד רבנים?" אמרתי לו כן, מבטיח לך שאני אלך גם להיבחן ברבנות הראשית. ככה היה. שנה אחרי הלכתי להיבחן ברבנות הראשית. נבחנתי אצל הרב מרדכי אליהו, קיבלנו ממנו תעודה. הוא גם חיתן אותי, הרב מרדכי אליהו. היה לנו את הזכות שהוא נתן לנו גם כן.

13:44 דובר 3 אתה בחור דתי?

13:46 דובר 2 לא יכול לעשות. אנחנו רוצים להיות קשורים לאילן החיים. וזהו, אחרי השנה הזאתי ברוך השם עד היום, עד היום המקום הזה הוציא מאות בחורים של סמיכה. מאות. יש להם שמה עכשיו כבר מכון שזה כבר מסודר עם בחורים. ממש מדהים שברוך השם זה משמח אותי לראות שעד היום אתה יודע, המכון הזה מתפקד ועובד. כנראה צריך תמיד לפתוח קצת-

14:13 דובר 3 בדרך כלל זה בחורים מקומיים מברזיל?

14:16 דובר 2 גם שלוחים שמגיעים וגם מברזיל. כן. גם נולד לי הבן שלי.

14:21 דובר 3 ואתה מקבל סמיכה. כלומר סמיכה לרבנות. אני קצת מדבר בשביל הקהל, כי הרי אתה מדבר בקודים שאנשים רק חב"דניקים מבינים אותם, ואני רוצה שכל הקהל יבין על מה מדובר. אז אתה מקבל שם סמיכה ואתה נמצא שם עוד כמה זמן.

14:39 דובר 2 ואני נמצא כאילו, כאילו בסך הכל התקופה שהייתי שם בשליחות זה ככה, זה בערך זה שנה. אמ, זהו, ואחרי שנה אני חוזר ל-770. אמ, ב-770, אמ, אני ממשיך ללמוד. זאת אומרת אני ממשיך ללמוד איזושהי תקופה וגם באותו זמן אני כותב לרבי על שידוכים, והרבי כותב לי באמת להתחיל לחפש שידוכים, והבנתי שהרבה בברוקלין אין עם מה לחפש בגלל שסגנון האמריקאי והישראלי זה שני סגנונות שונים.

15:14 דובר 3 כן.

15:14 דובר 2 אני אומר תמיד בשר טוב, בשר טוב, חלב טוב ביחד לא טוב.

15:18 דובר 3 כן, זה נכון, זה...

15:20 דובר 2 זה לא, בסוף זה לא. זה יש כל אחד את הסגנון שלו. זהו. ונסעתי לחפש בארץ ועד שאמרתי עד שאמצא את השידוך. אז היה לי תקופה קצרה שהייתי ברמת אביב, הייתי שמה למדתי, זה שהוא רק התחיל שמה את הישיבה ברמת אביב. באמת מהתקופה הזאתי זה היה כמה חודשים שמאוד מאוד נהניתי. בעיקר מאוד נהניתי כי הייתי קשור עם הרב. הפקטוטום של הרבי עם הרב אה-

15:52 דובר 3 דונין, דונין.

15:53 דובר 2 דונין כן, עם רב ראובן. זה היה איתו שיעורים בליקוטי תורה. זה היה מעין עולם הבא. היה לי תענוג, תענוג, תענוג, תענוג לשבת בשיעור שלו. זה היה יהודי אמיתי ש... וזהו. אחרי זה, כמו שאמרתי שרציתי לסיים את המבחנים ברבנות, אז הלכתי ללמוד בכולל בערד אצל הרב ליפסקר עליו השלום. הרב בערד? איפה? כן, בערד. בערד. אצל הרב ליפסקר ואצל הרב מנדלסון. זה ה-ה-החתן שלו. אז היה להם שמה כולל לימודי הסמכה לרבנות, ושם המשכתי את הלימודים עד שהתחתנתי. זה גם היה כמה חודשים. אה, גם ה-השידוך היה משהו מאוד שמימי. זה דבר מאוד, אה, מעניין. לא יודע אם זה קשור לשליחות. אם אתה רוצה אני יכול לספר. בוודאי שזה קשור, בכל דבר קשור. באמת. נו בוא, ספר את הסיפורים. אנשים רוצים לשמוע. אמ, האמת שהסיפור הזה אני מספר אותו הרבה שבתות בבית חב"ד כי זה סיפור באמת מאוד מעניין על השגחות פרטיות. טיפה לאט שאנשים יוכלו להבין. אני אומר זה סיפור מאוד מעניין. הרבה פעמים אני מספר אותו לזוגות שאני יושב איתם לייעוץ בנישואים או בבית חב"ד בשבתות שמדברים על הנושאים האלה. אה, הסיפור היה כי זה כמה השגחות פרטיות ממש מאוד מעניינות. אז כשהייתי ב, כשהייתי אצל הרבי אז אחד מהחברים שלי אמר לי, "תשמע, יש לי שידוך להציע, להציע לך את אחותי." האמת שאולי בלי ה-push הזה לא הייתי נוסע לארץ. באמת נסעתי לארץ, פגשתי את אחותו. בחורה מאוד טובה, אבל, אה, בפועל היא קצת הייתה יותר מבוגרת אז זה לא, לא ממש הלך. ואז קצת תקופה אחרי זה מתקשר אליי חבר אהלי תורה, אה, דווקא בחור די מפורסם בחב"ד. אה, פרץ פרידמן. לא יודע אם אתה

17:47 דובר 2 מכיר אותו. הוא- פרידמן. בוודאי. פרץ, הוא ייסד את ה, את הקאמפ של גן ישראל בארץ, והוא היה ידיד נפש שלי ב-ב-בישיבה אהלי תורה. הוא אומר לי, "תשמע פנחס, מגיע לך מזל טוב." זה אחרי כמה ימים שהוא מתחתן. אמרתי לו, "וואו, מה קרה? אתה התחתנת? אתה יכול כבר לחתן גם אותי? ברוך השם." מחלק מזל טובים. כן. אז הוא אומר לי שהוא והכלה שלו ישבו וכאילו דיברו עליי וזה ויש להם בחורה להציע לי מ-מ-מצפת, מהסמינר בצפת. אז לחשוב שלפני עשרים וחמש שנה לנסוע מתל אביב לצפת זה היה כמו לנסוע, כמו לנסוע לרבי. זה היה מרחק. אז אני אמרתי כאילו בליבי טוב, צריך לעשות כל מה שאפשר לעשות כדי איך אומרים למצוא שידוך, כי אני חזרתי נאך הבית טוב. אז אמרתי, האמת, יצאתי לפני כן עם כמה וכמה בחורות, אז אמרתי, אמ, יש לי משהו שלא נעים לי להגיד לאנשים לא. אז אמרתי אני מעדיף. יצאתי עם כמה בחורות והרגשתי את האי נוחות הזאתי, ולכן אמרתי אני מעדיף לראות את הבחורה לפני כן. אם אני אראה אותה אז אני אדע אם יש מה להמשיך. אם לא אז סתם חבל להיפגש ואז, אה, לדחות את זה. יש לי, השם נתן לי מבט לראות על בני אדם דברים ואם זה כן אז זה כן. אם זה לא אז סתם לא לצער את הבחורה. אז התקשרתי לחבר שלי שהוא גר בצפת ואמרתי לו, "תשמע, אמ, הציעו לי בחורה מצפת ומסתבר שהיא גרה אצלם בבניין, בבניין שלהם בצפת, ואמרתי אם אני יכול לבוא להתארח אצלו בשבת." אמר לי, "בטח תבוא וזה בשמחה." הגעתי אליהם הבית. היה חבר ילדות ובשולחן שבת בערב שבת

19:34 דובר 2 אז אמא שלו, אה, שואלת אותי, "תגיד לי, מה באת אלינו לשבת? מה?" אז סיפרתי לה שהציעו לי את הבחורה השכנה מלמעלה וקוראים לה כך וכך. אז היא, השגחה פרטית ראשונה, היא הייתה אם בית בצפת באותה תקופה. היא הכירה את כל הבנות על בוריין. אז היא אומרת לי, "תשמע, היא לא מתאימה לך בכלל. אני לא מציעה לך את זה." אמרתי לה, "למה?" היא אומרת, "לא, אתה אנרגטי. היא התחילה להסביר לי אתה פלוס ואני פלוס וזה. וזה לא, זה לא יתאים, זה יהיה אקשן, זה יהיה..." טוב. ברקים ורעמים. כן. אז אמרתי לה, "מה מציעה?" היא אומרת, "יש לי עוד שתי בנות להציע לך." והיא התחילה לתאר לי כל בחורה איך היא נראית ומאיפה היא ומה היא לומדת ומה המוצא שלה ומה פה ומה שם. וכשהיא אמרה לי על אשתי שאני נשוי לה היום, היא תיארה לי אותה, אמרתי לה אני רוצה להיפגש איתה. איך שהיא תיארה לי את אשתי שאני נשוי לה היום. זאת אומרת אפילו לא צריך לראות, אתה כבר ברוח הקודש כבר יודע. לא יודע רוח הקודש, אבל ידעתי מה, מה אני מחפש. ובאותה שבת השגחה פרטית או השגחה פרטית, אותה שבת זה היה שבת חופשה וכל הסמינר נסעו לאיזה כפר נופש. כל הבנות. כאילו שגם אם הגעתי אותה שבת למזלי כאילו היה אמור להיות שאשתי לא תהיה שמה. אבל אשתי כמו שהקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים, היא שמה את המזוודות שלה על האוטובוס. ערב שבת כמובן שנוסע לכפר נופש. לא היה מה קרה. הנהג לא שם לב שהיא לא עלתה לאוטובוס ונסע. ואשתי ב-ב-במעלה של צפת על ההרים. ככה היא מספרת שהיא רודפת אחריו,

21:20 דובר 2 אבל היא הפסידה את האוטובוס עם כל הבגדים שלה שמה. טוב. עכשיו אז אני, אז אם־הבית אומרת לי תראה, אני אגיד לבן שלי שילך לחפש אותה. ואמרתי לה תראי, בואי נעשה דבר כזה. את תזמיני אותה לבוא למלווה מלכה והיא תבוא ותגידי לה שהיא תעזור לך קצת בבישולים ובאוכל ובהגשה, ואם זה ייראה אז אני אגיד לה ששש אז נגיד שניפגש ואם זה לא נראה אז ככה היא לא נפגעה ממני ואני לא נפגעתי ממנה והכל טוב. וככה היה. היא אמרה לה להגיע ומוצאי שבת היא הגיעה. הבעיה שהשדכנית הזאת, אם־הבית, היא הייתה סוכנת כפולה. אמרה אשתי גם אותו דבר. תראה היא הגיע וזה. ואשתי מגיעה ולפני שהיא מגיעה היא כותבת לרבי כי אשתי במקור מארגנטינה. בארגנטינה עדיין היה שבת. לא היה לה עם מי להתייעץ. היא כותבת לרבי והרבי כותב לה שהוא מברך אותה שזה יהיה בעניין הדעת וכו'. לכל הברכות שהרבי מברך על נישואין. היא מצידה יודעת שזה זה. גמרנו. אז היא רק מחכה לראות על מה מדובר. ואני גם כשאני רואה אותה אני מבין שזה זה ואני אומר לה אם־הבית תשמעי אני ממני יש אישור. אז היא בודקת איתה, היא גם אומרת לה שיש אישור ואנחנו נפגשים לא פחות ולא יותר על הגג של הבניין הזה. כל כלבים בצפת[?]. אותו מוצאי שבת אנחנו נפגשים ומדברים ואני אומר לאשתי שאני רוצה לצאת לשליחות וכולי וכולי. ואחרי חצי שעה אני אומר תקשיבי טוב, לא יודע להסביר לך, אבל אה ההרגשה שלי זה שאני מבחינתי סיימתי לעשות את כל הבירורים ואת הכל כאילו מבחינתי זה סגור. תגידי לי מה את חושבת. אז היא אומרת לי אני אגיד

23:17 דובר 2 לך את האמת, גם מבחינתי זה סגור. אנחנו, אנחנו זהו. נו. אז אמרתי לה תראי, בכדי שאני אבוא להורים שלי ואני אגיד להם שאני החתן, הם יחשבו שהשתגעתי. אז בואי נצא עוד, בואי נצא עוד פעמיים שלוש, ניתן לעניינים קצת, אה איך אומרים? אה זמן. להירגע, שזה שכן, שזה ייראה כאילו שהכל על פי טבע זה נורמלי. באמת, אחרי שלוש פגישות, אה קראתי להורים שלי. הם האמת לא ידעו בכלל שיצאתי לפגישות, כי מהניסיון שלי כשמדברים זה לא יוצא. אז החלטתי הפעם הזאתי שאני לא מדבר עד שאצא, שאצא ואדבר. מאה אחוז. תמיד שמתי לב. אתה מדבר, מדבר כמה שמדברים לא יודע משהו קורה וזה בסוף לא יוצא. כן. אז ככה היה. קראתי להורים שלי וגם קראתי לגיסתי הגדולה שאז בזמנו היא באמת הייתה יושבת כל היום על טלפונים כדי למצוא לי שידוך. ואמרתי להם תבואו, אני רוצה לספר לכם משהו. עשינו לחיים. אמרתי להם תגידו מזל טוב, אני חתן. וכולם שמחו והתרגשו. ובאמת נפגשנו. זה היה בנר שלישי של חנוכה נפגשנו. אמ, סליחה. נפגשנו בראש חודש כסלו, בנר שלישי של חנוכה זה כבר היה אירוסין, ובראש חודש אדר כבר התחתנו.

24:35 דובר 4 אז זה ממש התקופה הזאת.

24:37 דובר 2 כן, כן, כן, כן, זה היה התקופה. כן. אז אני אומר כאלה השגחות פרטיות שבכלל יצאתי לפגוש בחורה אחרת, ובכלל כולם נסעו ורק אשתי נשארה. כאילו זה בוא נגיד שהיא מן השמיים.

24:51 דובר 4 הקדוש ברוך הוא עשה את זה בכוונה.

24:54 דובר 2 כן. ואז כמובן.

24:58 דובר 4 סיפור מטורף.

25:00 דובר 2 סיפור מטורף. מטורף. אני עד היום כאילו אומר וואו, זה לא, לא הגיוני, זה לא נורמלי. ואמ, ואני כותב מכתב לרבי לשאול כאילו אם זה השידוך. והרבי כותב לי אני נותן את כל הברכה שהשידוך הזה יהיה שידוך. והרבי מוסיף בתנאי בשנה הראשונה אתה תשב ללמוד בכולל.

25:26 דובר 4 או הו.

25:27 דובר 2 ללמוד שנה ראשונה בכולל. והרבי ידע למה הוא כותב את זה בגלל שבאותה באותו זמן הציעו לי להיות בשליחות באשקלון. הייתי גם בתור בחור שמה בשליחות עם הניהול של המוסדות, וזה היה כזה פשוט שאחרי שאני מתחתן אני כבר נכנס ישר לשליחות. והרבי ממש התנה את זה בזה שלשל שנה נלמד בכולל. הם לקחו את זה קצת קשה, אבל היה להם עוד איזה מישהו שיחליף אותי בתקופה מסוימת. באמת למדתי.

25:56 דובר 4 מי הם? אה, באשקלון.

25:58 דובר 2 השליח באשקלון, הרב ליברמן גם מכיר שם.

26:00 דובר 4 הרב ליברמן. כן.

26:02 דובר 2 כן, כן. אז טוב, אבל הבינו שזה עניין מהרבי. אז למדתי שנה בכולל בצפת גם עד שאשתי תסיים את הלימודים לתואר הראשון שלה ברוך השם עם גם תואר ראשון וגם תואר שני באריאל.

26:15 דובר 4 למדת אצל יוסי דניאל?

26:17 דובר 2 אה, ב-ב-בכולל?

26:20 דובר 4 כן.

26:20 דובר 2 בצפת? אצל עמיחי, אצל עמיחי, הרב עמיחי.

26:23 דובר 4 אה, עמיחי.

26:25 דובר 2 היה לו שמה כולל, ושם גם כן הכרתי את המשפיע שלי לימים, שהיה משפיע במשך עשרים ומשהו שנה, הרב אורנשטיין, עליו השלום. איש אמת, הרב אורנשטיין. הרב משה אורנשטיין. חסיד, חסיד.

26:42 דובר 4 כן, כן.

26:44 דובר 2 זהו זה. וגם באותו מכתב הרבי כותב לי אני לא יודע למה הרבי כותב באותו מכתב. הרבי מדבר שם על לימוד שחיטה ועל לימוד של מילה וזה שבאמת גם באותה שנה הראשונה למדתי גם שחיטה וגם מילה שהשתמשתי בזה בשליחות הרבה וגם עוד כמה דברים שברוך השם השם עזר לי לסיים. אמ, וזהו. אז שנה למדנו בכולל. אחרי השנה בכולל יצאנו באמת לשליחות לאשקלון. הייתי שם חמש שנים מנהל שמה את המוסדות של, של הגני ילדים. היה שמה קרוב לאלף ילדים בגן.

27:15 דובר 4 רגע, רגע, רגע פנחס, זה, זה דורש ברכה בפני עצמה. אז אנחנו נסיים כאן לרגע זה.

27:22 דובר 2 בסדר.

27:23 דובר 4 בעזרת השם בשבוע הבא, אם אתה תוכל כמובן.

27:26 דובר 2 בעזרת השם בעזרת השם.

27:27 דובר 4 תספר על השליחות באשקלון וגם איך כבר מנפת את זה לשליחות הנוכחית אני מבין. כן?

27:35 דובר 2 בעזרת השם.