הרב חיים בנימן ברוד -פלאיה, מקסיקו- פרק 1

00:20 דובר 1 חיים ברוד, מנהל, מייסד בית חב"ד במקום מרוחק מארץ ישראל, במקסיקו, בפלייה דל כרמן. אני אומר את זה נכון, חיים?

00:30 דובר 2 פלייה דל כרמן. כן.

00:32 דובר 1 פלייה דל כרמן. אה, חיים, בחור צעיר שכבר הספיק לעשות הרבה מאוד דברים, ואנחנו ב, במכלול הזה של הסיפורים המופלאים של השליחים של מלך המשיח, רוצים לשמוע, חיים, קצת, אולי יותר מקצת, את הסיפור של החיים שלך. אז הייתי שמח, חיים. קודם כל תציג את עצמך וזה בסדר, ותספר לנו קצת מאיפה אתה בא. בארץ, מההורים, מההורים, מאיפה ההורים באים? מהי הילדות? איפה גדלת? איפה למדת? מי היו החברים? מה עשיתם? ספר לנו קצת, בבקשה.

01:14 דובר 2 תודה רבה, הרב שמריה. אז כן, כמו שהצגת שמי חיים ברוד, חיים בנימין ברוד, וברוך השם אנחנו זוכים להיות פה בשליחות של הרבי בפלייה כבר ארבע עשרה שנים, מאז פתיחת בית חב"ד. וכן, באמת לא, לא, ה, ה, הגענו לשליחות הזו מרקע של שליחות גם כן בתור ילדות ובתור בחורות. אני אספר על זה קצת. זה בהחלט חלק משמעותי מה, מהבניין הזה של בית חב"ד היום, שהוא בנוי על יסודות שקיבלתי בבית, גם אני וגם אשתי. אמ, בעצם אני נולדתי ב, ב, בעיר של שליחות, כשההורים שלי בעצמם היו שליחים בבית חב"ד שאותו הם פתחו.

02:04 דובר 1 איפה? באיזה עיר?

02:06 דובר 2 בניו ג'רזי, בעיר שנקראת-

02:08 דובר 1 בארה"ב.

02:10 דובר 2 כן, אני בעצמי נולדתי בארה"ב.

02:11 דובר 1 מקום שבו אני גם למדתי בישיבה. יפה.

02:13 דובר 2 במוריסטאון.

02:14 דובר 1 שותף כבר בינינו.

02:16 דובר 2 אז אבי כבר בתור בחור צעיר התחיל לפעול בניו ג'רזי, שזה עיר קרובה לניו יורק, והוא התחיל לפתח פעילות באותו אזור. ברגן קאונטי זה נקרא. והיה שמה את הרב הרסון[?], שהוא היה השליח המרכזי בניו ג'רזי, וכשההורים שלי החליטו להתחתן ולייסד את ביתם, אז היה טבעי שאבא יגיד שהוא רוצה לצאת לשמה לשליחות ואכן זה הוסדר. קיבל את הברכה של הרבי מלך המשיח ובתיאום עם הרב הרסון[?] ואת השבע ברכות האחרון שלהם מיד אחרי החתונה כבר עשו בבית שלהם החדש במקום השליחות.

03:01 דובר 1 יפה. אז הנה אתה רואה? האבא שלך היה שליח בטינק, שאני למדתי בישיבה במוריסטאון, בניו ג'רזי, וכל יום שישי היינו באים לטינק ועושים שם מבצעים. אז שמע, נסגר פה מעגל יפה. כל הכבוד.

03:16 דובר 2 יפה, יפה. כן. אה, כשאני נולדתי אני כבר הייתי הילד השלישי בבית, וכשהייתי בן שלוש ההורים, מכמה סיבות, רצו לצאת לשנה אחת. אבי רצה להשלים את הלימודים שלו של הסמכה לרבנות, ושאלו את הרבי והיה להם כמה אפשרויות אם לבוא ללמוד ב-770 או אולי להיות בארץ או להיות במקום אחר, והרבי העדיף את ההצעה ארץ הקודש. אז בעצם הוא נתן להורים שלי את הברכה, אה, לנסוע לשנה אחת לארץ ולהשלים את הלימודים. הם ארגנו את כל העניינים הטכניים וזה כמובן מהסיפורים שלהם. אני לא זוכר כלום. אני מכל-- וכנראה שהמעבר בגיל שלוש וחצי לארץ היה מעבר כל כך חזק שאני ממש לא זוכר שום דבר מהתקופה ההיא.

04:11 דובר 1 אה, מעניין. מעניין.

04:14 דובר 2 כן. אה, אז ככה ההורים מספרים. הגענו בתחילה לקריית מלאכי, שם אחות של אבא גרה. אז הם עזרו לנו ב-ב-בהתאקלמות. ואבא התחיל ללמוד בכולל של הרב לנדא בבני ברק. היה נוסע לשם כל יום. ואז אימא אמרה שביום אחד הפכנו ממשפחה אמריקאית שמדברת רק אנגלית למשפחה שמדברת רק עברית. את כל האנגלית שלי גם כן, אה, שכחתי אז. איבדתי אותה לגמרי. האנגלית שלי היא חדשה.

04:48 דובר 1 טוב.

04:50 דובר 2 והם בעצם באו רק לשנה אחת. הם השכירו דירה לשנה וזו הייתה התוכנית. מה שהיה, שאז הגיע הבחירות, שהרבי נתן הוראה להתערב של תשמ"ט, אה, לטובת, אה, ג'. והקימו אז מטה בבני ברק וגייסו את אבא, כ-כיוון שיש לו הרבה מרץ וחוש ארגון, אה, מאוד מפותח. אז ביקשו ממנו להתגייס. הוא יחד עם, אה, הרב, אה, אבי בן שמעון הקימו אז את מטה חב"ד בבני ברק ל-ל-לג'. והבחירות היו מאוד בהצלחה. וכשאבא כבר נכנס להצלחות, מיד, אה, צעירי חב"ד בכפר חב"ד סימנו אותו ואמרו לו שהוא חייב להתגייס אליהם. אז, אה, שוב הם ש-שאלו את הרבי וקיבלו את הברכה, ואחרי גם כמה שנים כבר עברנו לכפר חב"ד, שם אבא עבד באגף הסניפים בצעירי חב"ד. אז ככה בעצם נשארנו בארץ. אני גדלתי בכפר חב"ד.

05:53 דובר 1 אה, אז אתה שאלה, אתה עכשיו ל-- ואתה בעצם בשלב שאתה לומד בכפר חב"ד. בישיבה שם או בתלמוד תורה או?

06:00 דובר 2 כן, מכיתה ד' כבר, אה, אני הייתי בן, אה, בן שבע או שמונה כשעברנו לכפר חב"ד, ומ-ועד היום ההורים גרים שמה.

06:11 דובר 1 יפה. זאת-- אוקיי. אז אתה בעצם גדל בכפר חב"ד. יכול להיות שנפגשנו מספר פעמים. אנחנו באנו לשם עם הטנקים. גם במטה הזה של הבחירות בבני ברק. אז אבא שלך גייס גם את הטנקים שבאו לעזרת הבחירות שם בבני ברק, שהחזירו את הרב לנדא. ואני זוכר שעשינו שם עבודה מאוד רצינית עם הטנקים, עם הרמקולים ועם המוזיקה וכדומה.

06:35 דובר 2 כן. אז בעצם יצא שבמבט לאחור אני כל החיים שלי הייתי בשליחות. קצת בשליחות בניו ג'רזי, אחר כך הרבה שנים בשליחות בכפר חב"ד, עד שמצאתי את השליחות שלי פה במקסיקו. למרות שלכפר חב"ד-

06:50 דובר 1 השליחות הזו היא-היא-היא בערה בך באיזושהי צורה, באיזשהו מקום.

06:55 דובר 2 אז כן, כי בעצם על זה גדלתי, על זה נולדתי, על זה חונכתי. זה כיוון החשיבה שליווה אותנו כל הזמן. למרות שלכאורה כפר חב"ד זה מקום שהוא מקום של קהילה, זה לא מקום של שליחות כביכול. אבל כיוון שאבא הגיע לשם בשליחות של הרבי בתפקיד של שליחות, הוא ניהל אז את אגף הסניפים. אז אני זוכר, אה, בתור ילד כל הזמן נסיעות של אבא וסיפורי הצלחות של שליחים מכל הארץ. אבא גם לא רב בכל מה שהוא עושה עם כל הרמ"ח והשס"ה. אז ממש בכל הפרטים הוא נהיה בעצמו חבר הנהלה של המון בתי חב"ד, והוא ידע בכל הפרטים ופרטי פרטים מה קורה שמה. ופעם הוא נסע לדרום ופעם הוא נסע לצפון ואז הוא ארגן את הכנסים, ואז הוא ארגן את מחנות קיץ לילדים, ואנחנו בתור ילדים היינו מזכירים קטנים שהיינו עוזרים לו בצילומים ובחורות וב-- לקחנו חלק. אז בעצם, אה, גדלנו ונשמנו והתחנכנו כל הזמן עם האווירה הזו.

07:54 דובר 1 אוקיי.

07:55 דובר 2 זה בתור ילד בכפר. אמ, אחר כך, אה, התחנכתי בישיבות, אז כמובן שבישיבות אנחנו כבר פוגשים אנ--

08:05 דובר 1 לאיזה ישיבה הלכת בראשונה? לישיבה קטנה?

08:08 דובר 2 בישיבה קטנה למדתי בבני ברק, ישיבת חב"ד שהיא, שקיימת שם עד היום, ולישיבה גדולה הלכתי ללמוד בצפת. הייתי שלוש שנים בבני ברק, שלוש שנים בצפת, עד שנסעתי לשנת הקבוצה לשנה, לשנת הלימודים השביעית במסלול הלימודים החב"די שנוסעים ל-770 לברוקלין, לבית של הרבי לישיבה אצל הרבי מלך המשיח.

08:31 דובר 1 הרבי, כן. נוסעים לרבי ולומדים שם לפחות שנה אחת. אני מניח שלפעמים נשארים שם גם שנתיים.

08:37 דובר 2 כן, אני נשארתי גם יותר מזה. אני מיד אגיע לזה. רק רציתי להגיד שבישיבה אז כבר אתה לומד ל-ל-לפגוש את השיחות של הרבי בעצמך ולראות שם איך הרבי בעצמו מדבר אודות שליחות, וזה דבר שהוא באמת מדליק אש כזאת שמתחילה לבעור בעצמות. ואתה אומר מתי יבוא לידי ונקיימנו על בסיס כל החינוך שעליו התחנכנו? הרקע הוא ש... כשהרבי דיבר על השליחות, אז הרבי אמר שבעצם ה-הדור שלנו הוא הדור השביעי לחסידות חב"ד, והשליחות של הדור שלנו זה להביא את השכינה כאן לעולם הזה. הרבי יצר את ההקבלה לשבעת הדורות שמאדם, שמאברהם אבינו עד משה רבנו. אברהם אבינו היה היהודי הראשון, הראשון שקרא בשם השם אל עולם בעולם, והשביעי, ואז היו שבעת הדורות אברהם, יצחק, יעקב וכולי, עד שהשביעי היה משה, שמשה נתן לנו את התורה, הוציא אותנו ממצרים, הביא לנו את התורה, בנה את המשכן והביא אותנו עד הפתח של ארץ ישראל. הרבי יצר את ההקבלה ואמר שאותו דבר הדור שלנו זה הדור השביעי של חב"ד, ואנחנו במקביל לעבודה ולשליחות של משה רבנו, צריכים להמשיך את השכינה פה לעולם הזה. שזה ללכת למקום שיש יהודים שהם לא יודעים שיש קדוש ברוך הוא, או שהם לא מצליחים לחיות ככה בחיי היום יום ולקרוא להם בשם השם אל עולם כמו אברהם אבינו, כמו משה רבנו, כמו האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד. התפקיד של הדור שלנו זה להשלים את המשימה הזו.

10:13 דובר 1 זאת אומרת להשלים את אותה משימה של לבוא לכל יהודי בעולם ולספר לו שיש בכלל יהדות ושיש למה לשאוף בתור יהודי.

10:23 דובר 2 כן, כן, כן. אז זאת השליחות של הדור שלנו. והרבי לא דיבר רק על יהודים. גם צריך לחבר גם כן את, את אומות העולם, את הגויים גם כן. העבודה עם היהודים זה לחבר אותם לקיום תרי"ג מצוות, והעבודה עם אומות העולם זה לחבר אותם לקיום שבע מצוות שלהם, שבע מצוות בני נוח. אבל אנחנו בעצם יש לנו תפקיד להפוך את כל העולם כולו למקום טוב יותר, למקום אלוקי יותר. והרבי דיבר שהשליחות של הדור שלנו זה להשלים את המשימה. זאת אומרת אכן להביא את הגאולה האמיתית והשלמה בפועל. זה מאמר היסוד של הרבי.

11:02 דובר 1 היה לך... אני שואל אותך עכשיו שאלה. היו לך חברים ש-ש-שהרעיון הזה היה משותף לך ולהם? זאת אומרת, יצרת איזשהו גרעין של אנשים שחשבו אותו דבר או איך זה בדיוק היה?

11:16 דובר 2 אז בדרך כלל החינוך החב"די כולו מכוון לשם. כלומר עוד מתלמוד תורה ואחר כך בישיבה הקטנה ואחר כך בישיבה הגדולה. הרי כל הזמן לומדים את התורה של הרבי, לומדים את השיחות שלו, את המאמרים שלו, רואים את הרבי מדבר ב-בווידאו ותמיד זה סביב זה, סביב השליחות שלנו. אז, למשל במוסדות חינוך, אז חלקנו באנו ממקומות של קהילות, כפר חב"ד, קריית מלאכי, מקומות שהם קהילות חב"ד, אבל חלקנו באנו ממקומות, ממקומות של שליחות. היה לנו את הילד הזה שנסע מ-מעיר שליחות שמה, והילד הזה שהגיע מעיר שליחות שמה, והילד שהגיע מחוץ לארץ, מעיר של שליחות. והיינו גם באמת קבוצה של ילדים שההורים שלהם עבדו אז בצעירי חב"ד, כמו הבן דוד שלי ברוד, הבן של הרב מנדי ברוד. אחרי זה בישיבה הקטנה שעברנו לבני ברק, אז גם הגיע ילד מברזיל והגיע יל-- אני לא מצליח עכשיו, לא עולים לי כרגע שמות, אבל, אבל זה חלק מהחיים כל הזמן. זה, זה חלק מהאווירה.

12:27 דובר 1 זאת אומרת הנושא של השליחות הוא בעצם, הוא הצינור שמוביל אתכם כל הזמן.

12:32 דובר 2 כן, הוא חלק בלתי נפרד מהחינוך, מההווי, מהשליחות, מהסיפורים, מההתוועדויות. וכבר אנחנו בעצמנו קיבלנו את האפשרות לטעום מ-מ-מהשליחות עצמה. אז זה התחיל מהימי שישי, שחלק מה, מהסדר, אה, יום השבועי של בחור חב"די זה שבימי שישי יוצאים למבצע תפילין למקומות בהם יש יהודים שלא מניחים תפילין ומניחים איתם. אני זוכר שאנחנו, אני בעצמי, כמה בחורים, יצאנו לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. זה היה המקום הקבוע שלנו בימי שישי במשך שלוש שנים. כל יום שישי היינו נוסעים לשמה, וכל כך אהבתי את המקום ואת הפעילות בו, שגם אחר כך, כשלמדתי בצפת, כל פעם שהיינו מגיעים לכפר חב"ד לשבת חופשה, יום שישי בצהריים אני שמה. על הדוכנים ועושה את המסלול וכבר אנשים מכירים אותי ו, ואפילו אחרי זה גם. אבל זה באמת היה מקום של שליחות, אפילו שזה רק כמה שעות, אה, בודדות בשבוע, שעתיים, שלוש, ארבע. משתנה מחורף לקיץ. אבל זה מקום עם המון המון חיות והמון המון פעילות. ואתה עוברים, אתה עוברים מאות, מאות יהודים ואתה מנסה שהוא, אה, יניח תפילין, ואם הוא לא מספיק להניח תפילין לפחות שייקח איתו איזה כרטיס משיח עם תמונה של הרבי ותפילת הדרך לארנק, או שהיא תיקח את הנרות שבת להדליק, ופתאום מישהו עוצר אותך ומתחיל לשאול אותך שאלות ולהתייעץ, ושאלות שצריך להפנות לרב ולהחזיר אחרי זה את התשובה. אני אומר, זה היה לנהל בית חב"ד קטן כמה שעות בשבוע. היה לנו מצבים שלא היה לנו מספיק זוגות תפילין ומספיק ידיים כדי להניח לאנשים את התפילין. עומדים עליך עשרה אנשים ואתה מנסה לרוץ ול... להניח לו ולהוריד ממנו ולתת לו את הדף של הקריאת שמע ולעצור את מי ש... את העוברים ושבים בינתיים. כן.

14:21 דובר 1 אתה זוכר מישהו מתוך ה, לא בשמות, אבל איזה מקרה מיוחד? נניח אדם שהוא אמר לך: "אני בחיים שלי לא הנחתי תפילין. בוא, בוא נעשה את זה עכשיו", או משהו כזה?

14:31 דובר 2 כן, הרבה סיטואציות, אה, מיוחדות. אמ, הרבה סיטואציות מיוחדות. עולה לי, אני יכול בשנייה לנסות לשלוף כמה מהם. אני זוכר יהודי אחד שממש היה יהודי אחד שצף לי עכשיו, שהוא עשה עליי רושם אדיר. יהודי ש... עשה רושם מאוד, מאוד מכובד. הוא היה עם, אה, לבוש בצורה מכובדת ועם תיק מכובד שהוא נשא ביד, והראש שלו היה ככה טרוד והוא הלך בצורה ככה מאוד ישרה, כאילו הוא יודע לאיפה הוא הולך ו-וככה לרגע חשבתי, התלבטתי עם עצמי אפילו אם לגשת אליו. אה, לא נראה שהוא ירד ממרום מחשבותיו עכשיו לעצור. אבל ניגשתי אליו ואמרתי לו: "בבקשה, יהודי, בוא תניח תפילין. דקה אחת." אז הוא נעצר, הוא הסתכל, הוא חשב לדקה והוא אמר: "כן, אני רוצה להניח תפילין." והוא ניגש לזה בשיא הרצינות. הוא הניח את התיק בצד, הוא הוציא את העט מהכיס, הוא הפשיט, הוא הפשיל את השרוול וראיתי אותו עם כל הרצינות שלו נכנס עכשיו לשתי דקות של הנחת תפילין, והוא אמר את הקריאת שמע ב-בכל כך ריכוז שזה פעל עליי. הנה, תראה, עכשיו אני מדבר איתך עשרים, עשרים וחמש שנה אחר כך, התמונה שלו עומדת לי מול העיניים, איך שהוא ככה. אמרתי וואו, איזה, איזה השפעה זה עשה עליי. הבחור הצעיר שעצר אותו ואיזה, באיזה ריכוז בשיא התחנה המרכזית, הומה, הומה אדם והמוזיקה והרעשים והזה, והוא אמר, זה היה כמו, אם להניח תפילין, לעשות את זה כמו שצריך, בשיא הרצינות. אז זה היה דוגמה אחת. היה עוד דוגמה. היה לנו חנות של תקליטים לידינו ו-

16:15 דובר 1 במה, בקומה השלישית?

16:17 דובר 2 בקומה השלישית. הדוכן היה בקומה השלישית.

16:20 דובר 1 אוקיי.

16:21 דובר 2 היינו עושים סיבוב בקומה השלישית בחנויות, אבל הדוכן בקומה השלישית. אני חושב שעד היום יש שם את הדוכנים האלו. יש שם יהודי יקר, יהודה, שהוא הבית חב"ד הלא רשמי של, של התחנה המרכזית. הוא ככה דואג לדוכנים ולתפילין ולקריאת שמע ולטליתות והוא עצמו ויהודי מאוד, מאוד מיוחד, יהודי מתוק. אה, אז היה שם חנות תקליטים שעשתה הרבה רעש, הרבה מוזיקה, לא מוזיקה דתית מן הסתם, כן? ובא לשם אחד המוכרים, בחור צעיר שהייתה לו חזות, אה, מאוד לא דתית, מאוד ככה מוחצנת ושמתאימה לאווירה של התחנה, התחנה המרכזית בתל אביב. והוא ממש כעס שמיקמנו, שמיקמנו דוכן תפילין לידו והוא חשב גזלנו לו את המרחב שלו להתפשט עם ה, עם ה, עם הקוצים והקעקועים והתקליטים והמכירות שלו וזה. והוא ניסה ממש להתעמת איתנו, והוא צעק עלינו שהוא שונא אותנו ושנסתלק משמה. ואני זוכר את אחד החברים, אה, ניגש אליו ואומר לו בשיא הפשטות: "אני אוהב אותך, אנחנו אוהבים אותך". ככה כמה פעמים, עד שהוא ככה הפשיר ונמס והתחבקנו והוא התחיל להניח תפילין באופן קבוע גם כן. זה היה דבר מופלא מאוד. ומלא סיפורים כאלו. שמה, שמה הממד של הזמן מאוד, מאוד משפיע כי אנשים רצים לרציפים, הם רצים להספיק את האוטובוס, ואז אתה אומר לו: "שתי דקות, דקה אחת, תניח רק תפילין של ראש, תגיד רק את הפסוק הראשון של שמע ישראל". מלא סיפורים כאלו שאתה רץ איתו לרציף. אתה רואה שבעצם האוטובוס התעכב, אז יש לו כן את החמש דקות להניח שמה עד שהאוטובוס ייכנס לרציף ויעמיס אותו. המון סיפורים כאלה של יהודים שמתעקשים במסגרת זמן קצר לחטוף את המצווה.

18:12 דובר 1 זאת אומרת ה, אבל כאן אתה יודע מה? בוא נתעכב שנייה אחת על ה, על רגע, רגע ההיסוס שלך עם אותו יהודי מכובד ש-שהלך קדימה ומבחינתו אף אחד לא קיים בעולם, ואתה עכשיו מתלבט עם עצמך. וואלה, לגשת אליו? לא לגשת אליו? הרי זה דברים שאנחנו כולנו נאבקים בהם ביום יום שלנו בשליחות. האם? ו-והרבי אומר, הרבי גם כותב ל-לכמה חסידים שמלמעלה, מהשמיים נותנים לנו הזדמנויות. השאלה אם אנחנו מנצלים את ההזדמנויות, וכאן זה אני חושב, זה הנקודה הזאת שהנה הקדוש ברוך הוא מביא לך יהודי. ברור שהוא לא יניח תפילין במשך היום הזה, ואתה שואל את עצמך מה אני עושה כרגע? הבן אדם נראה שהוא בכלל לא נתון לעניין שלי, הוא, הוא בעניין שלו, והאומץ הזה להתגבר על עצמנו ולגשת לאותו יהודי זה, זה אני חושב שזה נקודה מאוד, מאוד משמעותית, כי אחר כך היא מלווה אותנו כל החיים.

19:13 דובר 2 כן, בהחלט שכן. תראה, כמו שאתה אומר, זה מלווה אותנו כל הזמן. היום, אחרי ארבע עשרה שנות שליחות כאן במקסיקו, וכשכבר כל שבת מגיעים מאות, מאות יהודים, ואני יכול להגיד אתמול בהתוועדות אני יכול ל-ל-למצוא את עצמי מתמודד עם אותה שאלה, שיושב מולי יהודי ומתאר סיטואציה, ואני עוד פעם מתלבט עם עצמי עד כמה אני יכול, אה, ללחוץ עליו, עד כמה אני יכול להתקדם איתו, עד כמה צריך לשמור על עדינות ועל לתת לו את הזמן שלו. זאת אני חושב שזה אותן התלבטויות, זה אותן שאלות.

19:47 דובר 1 כן, בהחלט. ואז אתה אוקיי, אז אתה עכשיו נמצא ב-770, בשנת הלימוד הזאת, השביעית, שהיא שנה קסומה לגמרי לבחורים. מבחינת הבחורים זה, זה כמו להיות בגן עדן למעשה. אתה למעשה הולך לגן עדן.

20:08 דובר 2 כן.

20:09 דובר 1 ועכשיו תספר קצת על השנה הזאת. לפחות משהו קטן מבחינת החברים שלך, הלימודים, המבצעים שעשיתם שם.

20:21 דובר 2 כן. אז ככה. באמת קודם כל שזו באמת שנה קסומה, קסומה לגמרי, כמו שאתה אומר, גן עדן. אה, שנמצאים ב... אצל הרבי ובאווירה הזו ש-ש-שחיים את ה, את הרבי. ובנוסף ללימודים שממשיכים ללמוד את הגמרא ואת ההלכה ואת החסידות כמו שעשינו גם בשש השנים שעברו. אבל החיות היא באופן אחר לגמרי, וההשפעה אני חושב על הנפש עם ההתוועדויות ו-ופעם יש את כינוס השליחים שמגיעים הרבה שליחים, ופעם מגיעים משפיעים, וההוא מתוועד וההוא מתוועד, ובאופן שזה נהיה חלק מהחיים. אתה מוצא את עצמך, אה, אה, מנסה להתאים את עצמך שאלו אכן יהיו החיים. ה... לא רק כ, לא רק כחניך, לא רק כמישהו שלמד אצל רבנים שככה הם חיוונו אותו, אלא לאחד שבעזרת השם תכף ייסד את ביתו ורוצה שהחיים שלו ייראו ככה, שאני בעצמי אהיה עם ה, עם השליחות הזו של הרבי ועם ההשפעה הזו של-ש-שיש לנו. למצל את הכוח הזה שיש לנו להשפיע על יהודים אחרים, לתת להם את הטוב הזה, לחבר אותם. אז בהחלט שזו שנה מאוד משמעותית.

21:37 דובר 1 אז תשמע, חיים, אתה סיפרת לנו עכשיו על פרק ראשון של החיים שלך. הייתי רוצה שבפגישה הבאה נדבר כבר, תספר לנו בפרטיות יותר מה סדר היום שם ב-770 אצל הרבי. תספר על ה, על ה, על הדברים השונים, על המקווה, על הלימודים, על ההתלבטויות. היית צריך לענות אמן על כל הקדישים שנמצאים ב-770. ספר לנו, תכניס אותנו קצת בפעם הבאה לאווירה של 770 ולבחור קבוצה שמגיע לשם ואומר לעצמו: "וואו, איפה אני נמצא כרגע? ומה תפקידי בעולם כרגע? האם אני מקדיש את עצמי ללימוד או האם אני רץ ל- לרחובות לעשות מבצעים?" בסדר?

22:21 דובר 2 בשמחה רבה.

22:23 דובר 1 אז תודה רבה בינתיים עד עכשיו.

22:25 דובר 2 תודה רבה.

22:26 דובר 1 ונעשה כאן פסק זמן וניפגש שוב.