פרק 61- איך לחנך דרך חוש הראיה של הלב? | עם דבורה זיגמן, אשת חינוך ומנהלת תיכון

00:00 דובר 1 מה בודקת המנהלת במפגש ראיון של תלמידה חדשה לבית הספר? מה היא אומרת לה בשיחה של אחת על אחת בעקבות הפרת עקרון הצניעות? איך היא גורמת לציונים של התעודה שלה לעלות בלי להזכיר את המילה ציון? ומה כל כך עובד שם שגורם לתלמידה שגרה בנתניה לנסוע ללמוד בבית שמש? בואי לשמוע על חינוך מזווית אחרת, זווית ראייה אחרת על נשמות שמשנה את התמונה כולה. הפודקאסט מתאים לכל אחת. לתלמידות, מורות, אמהות ובעצם לכל אישה, כי כולנו חיות במערכות יחסים עם נשמות אלוקיות ורוצות לעשות את זה הכי טוב שאפשר. בואי לקבל השראה ואור. אני מזכירה לך שאם אהבת את הפרק אל תשמרי אותו לעצמך, פשוט תעבירי אותו הלאה. לאחותך, לאמא, לשכנה, לחברה, לכל מי שחשובה לך. השליחות שלי זה להקליט, השליחות שלך זה להפיץ. למעקב באינסטגרם חפשי חני מוסקוביץ. למעקב בסטטוס, הזמנת סדנאות והרצאות על כלים משני חיים בחסידות ותהליך דיגיטלי חסידות בכפית, הכל במספר הטלפון אפס חמש אפס שמונה חמש אפס חמש שבע מאות שבעים. פתיח ומיד מתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב אוקראינה וכעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם, כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים ממש עכשיו. ברוכות הבאות לפרק חדש בפודקאסט שליחות כדרך חיים. והיום אנחנו עם, טה דה דם, דבורה זיגמן.

01:47 דובר 2 נעים מאוד.

01:48 דובר 1 מה נשמע?

01:48 דובר 2 בוקר טוב. צהריים טובים. שלום חני.

01:50 דובר 1 צהריים טובים. כן, כן, כן.

01:52 דובר 2 אנחנו כבר אחרי ארוחת צהריים.

01:53 דובר 1 משמרת ב' מתוך אה-

01:57 דובר 2 היה בוקר עם הילדים. לא סופרים.

02:00 דובר 1 לא סופרים. כן.

02:00 דובר 2 כן.

02:01 דובר 1 ואנחנו רוצות היום לדבר על חינוך. אה, המילה חינוך מעניינת אותי. כל אחת ששומעת חינוך מעבירה לה בראש. קודם כל משהו טוב, משהו מלחיץ.

02:11 דובר 2 נראה לי מעיק כזה. הו.

02:12 דובר 1 כזה כן, איזה נושא כבד. מה עכשיו נדבר עליו?

02:15 דובר 2 ממש.

02:16 דובר 1 כאילו מעבירה לפודקאסט הבא. אז לא, אל תעבירי. וגם אמ, אני, אני מאוד רוצה שנדבר לכולם. זאת אומרת חינוך זה יכול להישמע אמא, זה יכול להישמע מורה, זה יכול להישמע אשת חינוך כזה, את יודעת, כאילו.

02:33 דובר 2 כבדה.

02:33 דובר 1 כן, כבדה.

02:34 דובר 2 כן.

02:35 דובר 1 הכי לא. כאילו אני רוצה שזה ידבר אה לסבתות, לנערה בת ארבע עשרה, לאמא, למורה, למישהי שהייתה מורה, למישהי שאולי היא חושבת להיות מורה. בעצם לכל אישה. כי בסוף אנחנו כולן איפשהו בתמונה הזאת של החינוך ובכמה כובעים.

02:54 דובר 2 אז זה מצחיק כי כשאני הגעתי לעולם החינוך עברתי דרך ארוכה עד שהגעתי לשם. אה, לא, לא, לא סיימתי סמינר ונהייתי מורה ואת יודעת, המסלול הידוע. ממש לא. בכלל לא סיימתי את המכללה. נגלה פה. לא חשבתי שאני אהיה מורה.

03:10 דובר 1 את יכולה לספר עוד בהתחלה.

03:11 דובר 2 ממש לא חשבתי שאני אהיה מורה. זה לא היה כיוון בכלל. כאילו למדתי שנתיים וחצי, התחתנתי, אמרתי חבל על הזמן ועל הכסף ופשוט עזבתי. והייתי בעולם של הפקות אירועים. שאת אומרת מה קשור לחינוך? והוא מה זה קשור לחינוך?

03:23 דובר 1 נפגשנו גם שם בסיור.

03:24 דובר 2 נכון, נכון.

03:25 דובר 1 בית ספר, אני הייתי תלמידה.

03:27 דובר 2 נכון. אז את אומרת כאילו מה זה קשור לחינוך? אה, אז זה ממש ממש קשור לחינוך. אבל עברתי הרבה הרבה מסעות עד שהגעתי למקום הזה שהיום אני מנהלת בית ספר תיכון, ואני חושבת, בסוגריים אני פותחת, שהרבה אנשים כאילו את יודעת, מתחתנים, רוצים עבודה מסודרת לכל החיים. גם אני הייתי כזאת ואמרתי למה אני כל הזמן מחליפה עבודה? היום אני מה זה אומרת תודה. היום אני מרגישה שאני יושבת עם תלמידה. אני פשוט יכולה להיות שם באמת בשבילה בזכות כל המקומות האלה שעברתי, גם האישיים, גם בעבודה. ואני פשוט מברכת כל דבר שעבדתי, גם את ההפקת אירועים זה קשור לחינוך. ולכן כשאת אומרת לי שחינוך זה לא רק מורה או רק אמא, אני כל כך מתחברת לזה, כי אני חושבת שכל העושר הזה שאספתי בדרך בסוף כרגע אצלי זה פוגש תלמידה. אבל זה יפגוש את הילדים שלי בבית. זה יפגוש אותי עם עצמי. זה יפגוש אותי עם המורות שאנחנו בנות אותו גיל או יש גם גדולות ממני. זה פוגש המון המון מערכות יחסים ואני חושבת שאם נגדיר את הסיפור הזה, חינוך זה עוד משהו במערכת יחסים. אה, וכשאנחנו מסתכלים על זה ככה זה פותח עולם. אנחנו בטח תכף נדבר על זה יותר. איך מגיעים לזה.

04:32 דובר 3 אנחנו בעצם מחנכים גם בלי להיות בתפקיד הרשמי הזה.

04:35 דובר 2 ברור.

04:36 דובר 3 זאת אומרת הנה היית בתור מפיקת אירועים או.

04:40 דובר 2 נכון, אני חושבת.

04:41 דובר 3 אני לא יודעת, המוכרת בחנות. יש לה השפעה חינוכית.

04:43 דובר 2 בדיוק. אבל אני חושבת שכשאנחנו כל הזמן נצמדים למילה חינוך זה באמת נשמע נורא נורא כזה לעמוד על זה. יחסי אנוש מי טבעי? לא יודעת. אנחנו נגיע לזה ולתהליך שהיה שלי.

04:54 דובר 3 זה כבד אבל.

04:55 דובר 2 לא, זה לא כבד כי את אומרת אנחנו חיים בעולם של גלות. ככה אני רואה את זה. אנחנו חיים בגלות. זה מה שאני אומרת גם למורות שלי וגם לעצמי ולילדים שלי. בואו נהיה טובים ובעיני בואו נהיה טובים. זה גם בואו נהיה מנהלות טובות. בואו נהיה מורות טובות. בואו פשוט נהיה טובים. בואו נעשה טוב לעולם. זה המילה שלי. תכניסי שם חינוך. תכניסי מה שאת רוצה.

05:12 דובר 3 זאת אומרת שאת בן אדם טובה. זאת מן הסתם גם מורה טובה או אמא טובה.

05:17 דובר 2 זה יותר ממורה טובה. זה איזשהו מקום של להיות בענווה כזאת כלפי המציאות וכלפי מה שקורה ולהוציא את האגו שלי ואת הסיפור שלי. אני המחנכת, אני המנהלת, אני לא הסיפור.

05:27 דובר 3 הסמכות החדשה.

05:29 דובר 2 לא יודעת. אני ממש לא בן אדם של כל מיני חדשות והגדרות כאלה, אבל אני כן. אני, אני, אני אומרת, יש פה משהו הרבה יותר משחרר. לצערי הוא באמת הגיע מהמקום הזה של הגלות. כאילו די, אנחנו לא יכולים להיות במלחמות, אנחנו לא יכולים להיות ב"אני יותר שווה". אני אומרת שוב, זה גם מערכות יחסים של חברות. אני לא יותר יפה ולא יותר שווה. אנחנו בני אדם חסרים בגלות, ועם החסרים האלה נעשה עבודה. וכן, אני אומרת את זה גם לתלמידות שלי, והתלמידות שלי יודעות את החסרים שיש למנהלת. אני לא מפרטת להן, אוקיי? אבל אנחנו, אנחנו ביחד מנסות לעשות את הכי מושלם בעולם החסר הזה. שוב, אצלי זה מתיישב על כיסא המנהלת, אבל זה לגמרי בכל, כל, כל בן אדם על פני האדמה. אף אחד לא חי פה על אי בודד, ואם הוא חי על אי בודד הוא חי עם עצמו, וגם עם עצמו צריך להיות טוב. ולכן אני מרגישה שהסיפור האמיתי הוא לא הסיפור של אני לא באה, ואני בטח לא שופכת חומר ובטח לא שופכת איזו דרך חינוכית ששם אני רוצה להגיע. יש פה משהו נורא נורא עדין, ובאמת באמת דורש המון המון ענווה והמון קשב, להיות מדויקים כמה שאפשר.

06:34 דובר 3 ממש מתחבר עם פרק ל"ב בתניא וכל הסיפור של בואו נשים את כל החיצוניות וההבדלים בינינו בצד ונראה את הנפשות האלוקיות.

06:44 דובר 2 נכון.

06:44 דובר 3 שזו אהבה טהורה. ואם אני לא טועה, גם אדמו"ר הריי"צ בקונטרס החינוך וההדרכה הוא מדבר על זה שבעצם, אולי, אולי אני מתבלבלת עם איזשהו מקור אחר, אבל שהאהבה בסוף זה המפתח להכול.

06:56 דובר 2 אז אני אגיד לך, אז באמת כשאני מזמינה תלמידה לראיון בבית ספר, השאלה הראשונה שאני שואלת אותה זה מה זה בית ספר חב"ד. עכשיו הרבה בנות אומרות לי, לומדים שם תניא, לומדים שם חסידות, יוצאים למבצעים, י"ט כסלו. את יודעת, זה האמיצות, הלא אמיצות שותקות, ואני, ואני אומרת להן שזה לא הסיפור. זה לא בית ספר חב"ד. זה כתוצאה מזה שזה בית ספר חב"ד, אז יש שיעור תניא. כמו שכתוצאה מזה שאנחנו יודעים, אנחנו תוקעים בשופר. האם לתקוע בשופר זה היהדות? זה אומר שאני יהודייה? לא. ואז אני משתפת אותן שבית ספר חב"ד בעיניי זה להסתכל על הבנות בעיניים של הרבי מליובאוויטש. התחלת להגיד תניא וקונטרס החינוך. אני חושבת שזה בעצם מה שהרבי... אם אנחנו באמת רוצים לפתוח בית ספר חב"ד ולהיות מדויקים, זה פשוט לקחת את התפיסה של הרבי. הרבי אהב כל יהודי. הרבי ראה את כל יהודי כמה הוא נצחי, איזה אור וטוב הוא מביא לעולם, כמה עושר יש לו, כמה העולם לא יכול להסתדר בלעדיו. כן, אני שואלת את התלמידה מתי יום ההולדת שלה, ואני מסבירה לה, בשלב הזה כולן כזה נושמות לרווחה, שהקדוש ברוך הוא לא משעמם לו באותו יום ולא במקרה הגיעה לפה. יש לה תפקיד מאוד מאוד מאוד מסוים, והתפקיד שלנו כאנשי חינוך בבית ספר חב"ד זה לעזור לה להביא את האור הזה לעולם. קודם כול לגלות, כי הרבה בנות בגיל הזה לצערי כבר כבויות, כבר לא יודעות במה הן טובות. הן חוו הרבה, הרבה מטבע העולם. שוב, גלות כמו שאמרנו.

08:15 דובר 3 שהיום הכול מתחיל כל כך מוקדם, כיתה ב'-ה', את האתגרים שלנו היו אולי בכיתה ח'.

08:19 דובר 2 נכון, אבל את יודעת, זה לא חייב להיות תמיד אתגרים של מערכת החינוך. לפעמים זה סתם איזה חוויות שליליות שהן צברו, ואז הן מגיעות ל-ל-לתיכון, הן כבר לא מאמינות בעצמן, חלקן, הן כבר כבויות, כבר אין להן כישרונות בשום דבר כמובן, והתפקיד שלנו זה להזכיר להן מי הן, לגלות להן את האור הזה בחזרה. ואני תמיד אומרת להן, אבל זה לא נשאר אצלכן. מה אתן עושות עם זה הלאה? מה אתן עושות עם זה הלאה? עכשיו, את יודעת, לפעמים זה יישמע כזה, אז מה? אז הכול כזה, זה בית ספר של אהבה והכול חיבוקים ואין גבולות, אין גבולות. אני זוכרת שפתחנו את בית הספר, אז אחת הנשים שהקימה... אותי הביאו בעצם לנהל, ואחת הנשים בהקמה, אז היא גם אמרה לי, "אבל דבורה, איפה הגבולות?" ישבנו בקומה שתים עשרה ואמרתי לה, "אנחנו יושבות עכשיו בקומה שתים עשרה, את מסכימה איתי שאף אחת מאיתנו לא תדון אם צריך מעקה במרפסת." ברור, קומה שתים עשרה זה לא נושא לדיון, אבל אנחנו כן נדון מה נעשה במרפסת. יש שמה אולי על האש? אולי נשים טרמפולינה לילדים? אולי נעמוד ב-בנוף ונראה את השקיעה? על זה אנחנו צריכים לדון. זה שבית ספר צריך גבולות זה ברור, בוודאי, אבל לצערי אחרי הגבולות לפעמים אנחנו שוכחים מה אנחנו, מה, מה הסיפור האמיתי, הגבולות למה הם משמשים אותנו?

09:27 דובר 3 מה קורה בין הגבולות.

09:28 דובר 2 כן, ואני כן, אני אשתף שגם אני עברתי תהליך. אמנם אני מאוד מאוד אוהבת נערות. אני אוהבת בני אדם בכלל. אני אוהבת נערות, אני מאמינה בהן ואני רואה כמה הן מדהימות ואפשר לדבר איתן. אבל בשלב מסוים בעבודה מצאתי את עצמי נורא נורא מתנהלת, אני אקרא לזה, כמו כולם. זאת אומרת, הייתי מנהלת נורא נחמדה ונורא מבינה וגם מאוד מאוד הקפדתי על הגבולות. זה מאוד מאוד מאוד חשוב לי. אולי תכף ניגע בזה. ויום אחד ככה הרגשתי שמשהו פה לא נכון. משהו פה לא נכון. נכון, אני מנהלת נחמדה ונכון, אבל זה לא זה. זה לא הסיפור. ואני זוכרת שנסעתי לכפר חב"ד, ככה נסיעה ארוכה, וכל הדרך חשבתי וחשבתי והרגשתי שאני צריכה לפצח פה... כאילו זה, הסתכלתי על זה כמו עסק. אני צריכה לפצח פה איזה משהו עסקי, משהו פה לא מתנהל נכון. יום למחרת הייתה לנו אסיפה פדגוגית. עכשיו, אסיפה פדגוגית בבית ספר זה יושבים על כל ילדה, כבר נושמת עמוק, ומדברים עליה, איך הציונים שלה, אם היא טובה, אם היא מקשיבה.

10:22 דובר 3 חוויתי את זה פעם אחת, וזה הספיק לי.

10:23 דובר 2 כן, וזה, וזה קשוח. וזה קשוח. זה נורא, נורא, כאילו, ל-ל-- זה לא, לא כל כך נעים לפעמים. ו-- אבל אני אמרתי משהו פה צריך לקרות אחרת. ואז עלה לי רעיון שבאסיפה הבאה, קודם כל אני פותחת את האסיפה בפרק תהילים, שנזכה להיות מדויקות לבנות, אבל באמת כאילו להבין שהבנות הן הסיפור ולא אנחנו. ואז הבנתי שבעצם גם מה שאני עושה בבית ספר אני כמו כולם. אני בעצם הפכתי להיות עוד מישהי של מערכת החינוך שכל היום מסתכלת, נכון, היום מערכת החינוך מדברים עליה בארץ, זה נורא, נורא ציונים ובגרות ותפקוד ותפקוד. אז נכון שאני נורא, נורא נחמדה, אבל אני עדיין תקועה שם. אני עדיין תקועה במקום הזה של, של, של התפקוד. אז אני מנהלת נחמדה ואני יותר אבין ללב של הבנות.

11:03 דובר 3 באיזשהו מקום יש דרישה ממך.

11:06 דובר 2 נכון, אבל זה לא הסיפור.

11:07 דובר 3 זאת אומרת, את צריכה, את, את בעצמך צריכה לעמוד בסטנדרטים מסוימים-

11:11 דובר 2 נכון.

11:11 דובר 3 עם כל התלמידות שלך כלפי-

11:13 דובר 2 אבל הדרך לשם היא קצת דרך מצומצמת. אנחנו כל היום עסוקים, יושבים באסיפה ועסוקים. היא לומדת טוב, היא לא לומדת, היא מפריעה בשיעור או לא מפריעה בשיעור. ואני אמרתי רגע, רגע, רגע, רגע, יש פה ציר, שנכון שיש מנהלות אולי שבאופי שלהן הן אולי יותר קשוחות ואני באופי שלי יותר רכה ויותר נחמדה, אבל אנחנו עדיין מדברים תפקוד. אמרתי ז-זה לא הסיפור. אם אנחנו באמת, באמת אחרי י"ב רוצים להוציא בנות חזקות מבפנים, לא רק שתעודת הבגרות שלהן חזקה אלא בנויות טוב באמת, בנות שעברו תהליך עם עצמן של התבגרות, אנ-- אני הרגשתי שאני חייבת להיפרד מציר התפקוד. אני חייבת לקפוץ לציר אחר.

11:48 דובר 3 תפרטי לנו קצת. ציר התפקוד, את מתכוונת שאני רואה בן אדם, אני רוצה לראות אם הבנתי אותך נכון, בעצם כאילו את החיצוני שלו.

11:57 דובר 2 כן, כן.

11:58 דובר 3 מה שנראה לעין.

11:59 דובר 2 נכון.

11:59 דובר 3 בעצם.

12:00 דובר 2 וזה מה שאנחנו רואים.

12:00 דובר 3 האם היא באה בזמן? היא מפטפטת בשיעור? היא לא מפטפטת בשיעור?

12:04 דובר 2 מתלבשת צנוע או לא צנועה?

12:06 דובר 3 היא מפריעה, היא לא מפריעה.

12:06 דובר 2 בדיוק.

12:06 דובר 3 איפה החצאית, איזה כפתור סגור, איזה כפתור לא סגור.

12:10 דובר 2 כן.

12:10 דובר 3 וזה כאילו יש לה ציון מסוים וזה כאילו ה, ה-

12:14 דובר 2 המדד שלה.

12:14 דובר 3 סך ההסתכלות שלנו עליה.

12:15 דובר 2 ואז הבוגר המושלם שלנו זה הבוגר שהציונים שלו טובים, זה הבוגר שמגיע בזמן. זה הבוגר שכאילו על פניו, את יודעת, רשימת מכולת, עשינו וי. וזה לא. זה פשוט לא. כאילו, אולי לי כמנהלת אני אגיד לך בכנות זה מאוד כיף. מאוד נוח עם התלמידות, שאגב גם עליהן אני חייבת לומר שכשישבנו באספת צוות ועלתה התלמידה המושלמת הזאתי, אמרתי למורות רגע, רגע, בואו נעצור. אני מבקשת ממכם שתרשו לה לא להיות מושלמת. אני מבקשת ממכם שתרשו לה לשאול שאלות מתריסות. אמנם היא לא שואלת את זה. אני לא אגיד לכם לעודד אותה, אבל קצת תפסיקו אתם לראות אותה כזאת מושלמת, כי אין בן אדם מושלם. כי ילדה בגיל הזה עוברת דברים ועל פניו עם התפקוד שלה הכל הכל מאה ואנחנו יכולים כאילו להמשיך הלאה. תעצרו רגע, ויצא לנו כבר לדבר על זה בעבר, ותראו את הבנות שהכל בסדר. תנו להם את האופציה להיות גם קצת לא בסדר. לא שאני באה לעודד בנות להפריע, ממש לא, אבל אני רוצה קצת לשים סימני שאלה על הרשימת מכולת הזאתי.

13:08 דובר 3 כי יש שם משהו.

13:09 דובר 2 כי יש שם נפש.

13:10 דובר 3 אז בואי נעזור.

13:11 דובר 2 כי הנפש הזאת היא לא רק רשימת מכולת.

13:12 דובר 3 אם היא לא צדיקה גמורה לפי התניא, אז, אז יש לה התמודדות מסוימת שפשוט היא לא נראית לעין.

13:18 דובר 2 נכון, ואולי, אולי אנחנו לא כלי, שהיא לא מוכנה להביא את זה מולנו. אולי זה שמולנו היא רשימת מכולת. את יודעת, אני רוצה לחזור רגע לציר היחס תכף, אבל הייתה לי תלמידה שיום אחד, אה, באמת תסלחו לי השומעים שלי פה, אבל אני מקווה שאני בסדר. אבל יום אחד, אה, המורות נורא התלוננו עליה שהכפתור שלה פתוח. כאילו זה היה יום אחד, כי תקופה היא הייתה בסדר ופתאום הן אמרו, "מה קורה לה? הכפתור שלה פתוח, הכפתור..." אמרתי להן, "תשמעו, אני אקרא לה לשיחה, אבל בינינו, אני מאושרת. אני מאושרת שסוף סוף החברה חשובה לה." ואת יודעת, לפעמים זה נורא מרשים, מרשים לה חברה שקצת לא, לא מקשיבים בכל בית ספר, אבל אמרתי עד עכשיו היא רצתה אותי. הכל היה אצלה מושלם. היא רצתה אותי. רצתה שהמנהלת תסתכל עליה טוב. סוף סוף ילדה בגיל הזה חשוב לה החברות. ילדה בגיל הזה צריך שיהיה חשוב לה חברות וסוף סוף היא מרשה לעצמה לפתוח את הכפתור כי החברות שלה, כי זה מה שהיא חושבת. לא משנה, ברוך השם שעברנו איתה דרך והיא ממש לא שם עכשיו, אבל אני חושבת שזה מה שימצא חן בעיני החברה. אמרתי להם אני מאושרת. לא נעים לומר, אני ממש מאושרת. קראתי לשיחה ודיברנו ואני לא נותנת לתלמידה להסתובב עם כפתור פתוח. זה לא הסיפור, אבל בשקט שלנו אמרתי איזה כיף, איזה כיף. סוף סוף היא, היא חושבת על החברות וזה הקפיצה הזאתי בין ציר התפקוד של לראות את הכפתור סגור, איזה כיף, יש לי שקט מהילדה הזאתי, לבין לראות מי היא באמת. וכשאני הבנתי באותו יום הבנתי שאני חוזרת לבית ספר ואני מצליחה להסתכל מה שלומה.

14:40 דובר 2 זאת מבחינתי שאלת הקסם. את יודעת, אומרים לפעמים שמישהו שואל מישהו מה שלומך? הוא נודניק. לא, במקרה הזה לא. מה-

14:47 דובר 3 מה היום בוואטסאפ את, אה, דבורה, מה שלומך? רציתי לשאול אם טה טה טה זה חלק מה...

14:52 דובר 2 נכון, אבל אני אמרתי למורות רגע, בואו נעצור.

14:54 דובר 3 תלמידה יש מאחוריה משהו.

14:55 דובר 2 זה גם היה באותם, באותם ימים שבאמת היה לי כזה הרבה בעיות משמעת עם כל מיני תלמידות וכזה את יודעת, בואי נתקשר להורים וב-- קודם כל, לפני שנתקשר להורים אמרתי למורה רגע. תשאלי את עצמך מה הרבי היה אומר עכשיו. לפני שאת מתקשרת להורים. נכון, התלמידה הזאת הרסה לך שיעור. נכון, התלמידה הזאת לא עומדת בחוקים. רגע, רגע, אם היית עכשיו ניגשת לרבי, מה הוא היה אומר לך? והדבר השני שאז באמת עלה לי באותו ערב זה היה מקום די. אנחנו מסיימים עם הציר הזה של הפריע בשיעור, לא הפריע. למה תלמידה מפריעה בשיעור? למה ילדה חב"דניקית כשהמורה מעבירה שיעור בנושא חב"די היא צריכה להתריס? למה? זה לא, זה לא אמור להיות מלכתחילה. משהו פה קורה. תשאלי את עצמך מה קרה? אני חושבת שאין שום ילדה בעולם. או אם אנחנו מדברים על מערכות יחסים בכלל, אף אחד לא רוצה להיות רע. אני לא מאמינה בדבר הזה. למה? למה הגענו לסיטואציה שילדה צריכה שיראו אותה מהמקום המפריע? למה? ואז בבוקר הייתה לנו אספת צוות ובאמת, אה, שיתפתי את המורות במקום הזה שאנחנו מפסיקים עם ציר התפקוד. אגב, אנחנו גם נחזור אליו בסוף. אחרי היחס התפקוד השתפר פלאים. כאילו ו-ו-ואני אספר לך תכף דוגמה וזה. אבל, אה, אנחנו קופצים מציר התפקוד לציר היחסים. מה קורה? למה? מה שלומך? ופתחנו את האספה בפרק תהילים ואחרי האספה אמרתי להם שאני מבקשת שעכשיו אנחנו לא קופצים. טוב, היא לומדת, לא לומדת. קודם כל אנחנו מעלים כל בא-- אגב, אני, אני יודעת שיש בתי ספר ו-ואני גם מאוד, מאוד מכבדת את זה, שיש להם הרבה, הרבה תלמידים וכאילו באספות הזאתי הם כל הזמן מתייחסים לבנות עם

16:21 דובר 2 הבעיות. כאילו, אני אמרתי זה לא פייר.

16:24 דובר 3 חבוץ רפות.

16:25 דובר 2 זה לא פייר, אבל זה לא פייר. מה-- הלוואי והייתי יכולה לשבת כל שבוע ולדבר על כל תלמידה בבית ספר. אני מרגישה שהאספות האלה בשבילן נבראנו. בשביל זה הגענו. נכון, זה דורש המון זמן. לפעמים כבר אין כוח לשבת, אבל בשביל מה אנחנו נמצאות אם לא בשביל זה? בשביל לעצור רגע ולדבר על כל ילדה. את יודעת מה? ועל הבנות הטובות. כשיש לנו זמן בואו נתחיל איתן. כי הבנות הבעייתיות, אנחנו-- הבעייתיות, שוב, איזו הגדרה. הבנות שבתפקוד שלהן יש בעיה, אנחנו כל היום מדברים על זה. הבנות הטובות, מתי עצרנו ודיברנו על, על חני, דיני, אסתי, שולה, לא יודעת מי, שהכול אצלה בסדר. ו-ו-ולכן מאוד, מאוד קשה לי לשמוע את המקום הזה של, טוב נו, לא, זה לא הסיפור. ואז אמרתי למורות קודם כול אנחנו שואלות בשאלה הראשונה מה שלומה? איך היא נראית לכם? היא מגיעה לבית ספר עם חיוך, היא שמחה, היא עצובה, נעים לה, נראה לכם שנעים לה? נראה לכם שיש לה חברות? היא אוהבת את בית ספר? קודם כול השאלה הזאתי. אחר כך השאלה הבאה הייתה מי דיברה איתה לאחרונה? איזו מורה יצרה איתה קשר? האמת שבאספה האחרונה לצערי גילינו הרבה בנות שלא, שלא הייתה שם שיחה. ואז, אה, קיבלנו החלטה טובה בין הצוות. חילקנו את כל הבנות של בית הספר. כל מורה קיבלה חמש בנות שהיא, כשהיא מדליקה נרות ב-בליל שבת, בערב שבת, היא, היא אומרת, "ראיתי אותה השבוע, החמאתי לה על הגרביים, על הנעליים, על התסרוקת. שאלתי אותה איך היה המבחן. ראיתי אותה." אני כמנהלת רוצה לדעת שלא פספסתי אף תלמידה בבית ספר. שכל תלמידה בבית הספר הייתה מישהי שראתה אותה. ואז כבר אמרנו אם

17:51 דובר 2 אנחנו חושבים על זה, את יודעת, ככה בסוף השבוע, אז כל מורה קיבלה את השם שלה ושם האם והיא מתפללת עליה בהדלקת נרות. עכשיו אנחנו צוות גדול. זה, אבל היא עומדת בהדלקת נרות ומתפללת על ה, על ה, על התלמידה הזאת. והייתה מורה ששיתפה אותי שבעקבות זה היה לה, היה לה קושי עם תלמידה והחליטה שהיא אומרת את פרק התהילים שלה. אה, בעקבות ה, ה, מה שדיברנו שם באספה. אה, לראות אותה. היא לא מתפללת שתלמד מתמטיקה יותר טוב. זה לא הסיפור. הסיפור הוא בהדלקת הנרות. אל תחשבי איך היא למדה היום. אם ראיתי אותה, אם ראיתי אם היא שינתה משהו בתסרוקת שלה, אם ראיתי אם היא בכלל הגיעה, אם ראיתי. אני רוצה להיות רגועה כי אני לא מצליחה להגיע לצערי לכולם. הלוואי והייתי מצליחה. אני כן מקפידה כמה פעמים בשנה-

18:30 דובר 3 כמה תלמידות עכשיו יש בבית ספר?

18:30 דובר 2 חמישים, אה, פלוס. אני כן מקפידה כמה פעמים בשנה לעצור את העיסוקים שלי ולשבת עם כל תלמידה לשיחה אישית. אמ, אבל אני אומרת, אה, קודם כול שאני יודעת שאין ילדה בבית הספר שפספסו אותה בגלל שהיא ילדה טובה. אין, אין חיה כזאתי. כולם צריכים שיראו אותם. אז אני אומרת אז זאת הייתה השאלה השנייה. הדבר השלישי היה, אה, עשינו לבבות עם השם של כל תלמידה וביקשתי מ-- שכל תלמידה אנ-- נ-ניקח ממנה מתנה. מתנה זה איזושהי תכונה שלה. היא חייכנית, היא מאוד נימוסית, אה, היא מאוד נעימה. ו-ונכתוב את התכונה הזאתי ונדביק את זה בחדר מורות. ואז אם היה לך יום קשה, התלמידה הזאת נורא, נורא הפריעה לך. אה, התלמידה הזאת נורא, נורא, אה, לא יודעת, התחצפה אלייך נורא, לא יודעת מה. את נכנסת לחדר מורות ואת אומרת, "וואי, היה לי יום קשה, שושנה." אין לי שושנה בבית ספר, אז קל לי לדבר. שושנה היום לא הפסיקה לפטפט. אני נכנסת ואני רואה שכתוב ששושנה היא מאוד חברותית. את אומרת, "נכון. וואי, יש, יש בה, היא, היא טובה." ואז את, את כאילו את בהקלה הרבה יותר כשאת נכנסת בחזרה לכיתה. זה היה השלוש הראשונות. ואז הגענו לנושא התפקוד, כן? המקצוע. גם מתוך חשיבה, היא ילדה כזאת חייכנית, היא ילדה כזאת מהירה. מה קורה? ואני חייבת לומר שה, שזה היה שיח מדהים של המורות, כאילו איך אפשר פתאום לראות אותה אחרת? היא לא חייבת לשתוק משמונה עד ארבע. סליחה, אני לא שתקתי בתור תלמידה ואם המורות שלי פה מקשיבות אז הן העדות הכי גדולות. לא, לא, לא הייתי התלמידה הזאתי שיכולה ל-לשבת בשקט. אבל איך אנחנו, כאילו שנייה רגע נהיה ב-- למשל

19:56 דובר 2 יש לי תלמידה גם מאוד, מאוד חכמה, מאוד, מאוד זה. אמרתי להם, בוא ניתן לה תפקיד. בוא נגיד לה שהיא צריכה לקחת תלמידה מט' וללמד אותה מתמטיקה, לעשות לה שיעורים פרטיים. די, היא, היא קשה לה לשבת כל הזמן בשיעור, בוא נוציא אותה מהשיעור. במקום שהיא תצא לבד ואז נחפש אותה בדשא ונראה אותה מתפלחת, בואו נצא מהקופסה. הילדה הזאת לא צריכה לשבת כל הזמן בכיתה. היא ילדה, היא, היא חכמה, היא ילדה שהיא יודעת. די, אנחנו, סליחה שאני אומרת, אנחנו פוגעים בה, כאילו ב-במקום הזה של לחנוק אותה. עכשיו את צודקת, יש מערכת חר-- אין או-- לא נעים, באמת, יסלחו לי המורות שפה, לא נעים לומר, אבל היום תלמידות יכולות ללמוד עוד לפנינו את החומר. הן יודעות, יש היום כל כך הרבה כלי עזר. בוא נראה אותה, את הנפש שלה, כי את הנפש שלה היא לא יכולה לבד. היא לא תיכנס לשיעורים פרטיים לנפש שלה. זה אנחנו, אנחנו נמצאים בשביל הנפש שלה, ואם תלמידה במתמטיקה מסיימת את החומר שנייה לפני כולם, ואז היא מפריעה כל השיעור למורה, בוא נוציא אותה, ושתכה-- שתישב באותו זמן עם ילדה בכיתת ט'. או א-אני ראיתי מורה אצלנו שנתנה באמת תפקיד לתלמידה. פתאום נגמרו היציאות של הילדה מהשיעור, כי היא יצאה באישור לדברים מסוימים. זה לא אומר שהיא כל היום יצאה. אם לפני שהמורה נתנה לה תפקיד היא הייתה יוצאת כאילו מתפלחת כל הזמן, ברגע שהמורה נתנה לה תפקיד, אה, היא כבר לא צריכה את הפילוח הזה. ו-וזה בעצם הסיפור היה, לקפוץ מהציר של ה, של התפקוד לציר של היחס. עכשיו אני חייבת לומר שזה לא נשאר רק בחדר מורות. זה עבר לסיפור עם

21:14 דובר 2 התלמידות. הסיפור הגדול שלי מול התלמידות זה יחסי אנוש, זה, זה כבוד, זה אמון. אתמול היה כנס של בנות חב"ד והתלמידות שלי הופיעו שמה. אה, גם זה היה לי מאוד, מאוד חשוב שהן ינצלו את הכישרונות שלהן. אה, והיה שם איזשהו קטע שבנות באו עם איזה משהו לא מתאים, ואת-- ואחראית מבנות חב"ד אמרה לי, "דבורה, את יודעת מה היה הכי מרגש? אף אחת לא התפלחה ממני. אף אחת לא ניסתה להחביא. אף אחת לא תפסתי אותה אחר כך עולה לבמה לא בסדר. כולם ניגשו ואמרו, רגע, אז איך לפתור את הבעיה?" הם הבינו שיש פה בעיה, משהו לא מתאים. הם בני אדם. הם בנות בגיל הנעורים. אה, בואי, הן לא מחשב, אבל אנחנו פותרים את הבעיה ביחד. פעם אחת תלמידה אחת אמרה לי, "המנהלת, את כל הזמן אומרת שאת קשובה, את הכי לא קשובה." אמרתי לה, "למה?" היא אמרה, "כי את לא מזיזה גבולות. כאילו, את לא מזיזה. את לא מרשה לנו סמארטפונים. אנחנו רוצים סמארטפון ואת לא מרשה." אמרתי להם, "תקשיבו, גבולות אני לא אזיז, אבל אנחנו כן נדבר על איך מתמודדים איתם." וכן נכנסו אליי תלמידות לחדר שהיה להן סמארטפון למרות שזה אסור, ואת יודעת, התחושה הטבעית היא המנהלת תעיף אותי. המנהלת לא העיפה אותן, וביחד מצאנו פתרון איך אנחנו מוציאים את הסמארטפון ואנחנו מקשיבים לחוקי בית ספר, ואת לא מתפרקת. ו-וזה כאילו הסיפור שלי הכי גדול, יחסי אנוש. אני אומרת לבנות, ילדה, ש-- ואמרתי להן, "תשמעו, הכי קל להחביא ממני, כי אני הרי לא פותחת תיקים, אני לא מסתובבת, אני לא גרה בבית שמש, אני לא מסתובבת ובודקת אתכם."

22:28 דובר 4 את מסתובבת בערבים ו...?

22:29 דובר 2 לא, מסתדרת מאוד-- פעם אחת בטעות ראיתי מישהי, ירד לי הלב. את יודעת מה קרה כשראיתי מישהי שהיא הייתה לא ממש לפי התקנון? קראתי לה אחרי חודשיים לשיחה, לא באותו ערב, ואמרתי לה, "תקשיבי, בהכי כנה, אני, אני מדברת איתך בשבילך, כאילו עכשיו." היא קיבלה את זה ב-בצורה כזאת-- היא אמרה לי, "המנהלת," היא אמרה לי, "המנהלת, את הבן אדם היחיד שמצליח לראות את החיצוניות שלי, ואז את אומרת לי-- סליחה, שאת רואה את, באמת את הפנימיות שלי, ואז את אומרת לי, 'החיצוניות שלך היא לא-- זה לא מתאים לך. לא יכול להיות שראיתי אותך ככה.' תמיד חוויתי את זה שרואים את החיצוניות שלי, ואז לא מאמינים שאני באמת בפנימיות, אה, בן אדם טוב, כי הנה החיצוניות שלי לא מתאימה." היא אומרת לי, "את הבן אדם היחיד שהצליח לראות את הפנימיות שלי, ואז את אומרת לי, 'וואי, החיצוניות שלך לא, לא מתאימה.'" היא אומרת לי, "המנהלת, תמחקי את זה." אמרתי לה, "מחקתי. לא ראיתי אותך." והיא בן אדם מדהים. היא בן אדם-- את יודעת, אנחנו בלבל של חסידי, לא חסידי. איזה בן אדם מדהים! איזה החלטות טובות היא מקבלת. איזה בן אדם שעושה עבודה, כי אני אומרת שוב, היא לא נולדה רשימת מכולת של וי, וי, וי. היא בן אדם שעושה עבודה. וכאילו אני חושבת שהדבר הכי מרגש אותי כמנהלת זה שתלמידה יכולה לבוא ולשתף אותי בדברים שקשים, והיא תגיד לי, "המנהלת, את לא מעיפה אותי?" ואני-- ופעם אחת אמרתי לתלמידה, "לא, אני אעיף אותך אם תגידי לי שזה ייפתר." והתלמידה הזאת נשארה בבית ספר ועשתה עבודה מטורפת. אבל ה-- תחילת העבודה איתה, יחסי אנוש. בואו נהיה בני אדם. את

23:42 דובר 2 בן אדם, את בצמיחה. אנחנו פה לעזור לך לגדול. עכשיו, בהתחלה נורא קשה להן. בהתחלת ט', וואי, זה דבר-- זה עוד תלמידות שמצטרפות אלינו באמצע השנה, זה מסע איתן, כי הן, כן, הן מכירות את הדבר הזה של להתפלח ובוא, בוא, בוא, בוא נסתיר מהמנהלת.

23:56 דובר 4 נו, יש איזשהו דפוס שהוא קיים. אני יכולה להגיד לך, אה, כאילו, אם אני שנייה חוזרת לחוויה שלי כתלמידה, שיחה אישית עם המורה זה לא תמיד משהו כיף.

24:05 דובר 2 נכון.

24:06 דובר 4 זה אולי מביך, אולי יש הכנה.

24:09 דובר 2 זה מצחיק, אמרתי לך שאני קוראת לשיחות אישיות עם תלמידות. אה, אז יש לי כאילו, לפני ראש השנה אני מחלקת מחזור לבנות, לכיתת ט', כאילו מחזור עם השם של כל אחת. כיתה י', י"א כבר זה משהו אחר, אבל זה הזמן נגיד של שיחה אישית. לפני התעודות אני קוראת. אני כאילו חשוב לי מאוד מאוד מאוד לראות את השחור בעיניים של כל תלמידה, אה, כמה? ארבע פעמים בשנה. אה, אז זה מצחיק שכאילו הבנות חוזרות לכיתה, אז החברות סופרות להן כמה זמן הן היו עם המנהלת. את היית שתי דקות, את היית חמש. אלה שהכי סופרות זה אלה שמתחננות לשבת איתי יותר זמן. עכשיו זה מנגנון טבעי, כאילו החברות וזה מביך וכאילו מה יש לי לדבר עם המנהלת והכול טוב. אבל ברגע שאנחנו מסירים את הקליפות וברגע שכאילו אנחנו בגובה העיניים ו... כן, היום קראתי לתלמידה שהגיעה עם חצאית לא תלבושת לשיחה. זה מצחיק כי היא נכנסה לחדר צוחקת. עכשיו כאילו וכן, היא לא תבוא יותר. אני יודעת שהיא לא תבוא יותר עם חצאית פתוחה, אבל זו לא הייתה שיחה של כוחנות. זו הייתה שיחה של כאילו, תסבירי לי למה? לא, אבל תסבירי לי למה? באמת. כאילו אני רוצה להבין. אני אומרת לך שהיא לא תבוא, חני, אני בטוחה בעין צדקי שהיא לא תגיע עם החצאית הזאת יותר לבית ספר, אלא אם כן באמת לא יודעת מה יהיה. עכשיו זה לא שזו חצאית לא צנועה, היא סך הכול לא תלבושת, כאילו זה. אבל כאילו השיחה הייתה כאילו תסבירי לי, אני באמת רוצה להבין. ואני כן חייבת לומר לך שגם אני עברתי שינוי בדבר הזה, כי בהתחלה הייתי נפגעת ואני

25:21 דובר 2 לא מתביישת להגיד את זה. גם אני שומעת את זה ממורות שזה נורא פוגע. את מעירה לתלמידה על משהו, יום למחרת היא עושה את זה. כאילו זה נורא נורא נורא פוגע. אז יום אחד ישבתי עם התלמידות שלי לשיחה. היה לי מדור בעיתון של הבנות והיינו יושבות לשיחה, ובשיחה הזאת העלינו, אני העליתי כל מיני סיטואציות שקשה לי עם התלמידות והן העלו סיטואציות שקשה להן עם המורות, וכל צד הסביר אותו. אז אני העליתי שנורא נורא קשה לי שיום אחד הערתי לתלמידה ביום חמישי על שיער פזור והיא אמרה לי זה לא קורה יותר, זה לא קורה יותר, וביום ראשון זה קרה. אמרתי להן תסבירו לי כאילו מה, היא עבדה עליי? היא באותו רגע. והן כל כך הסבירו יפה. הן אמרו, המנהלת, את לא, כאילו במילים פשוטות בסוף יצאתי, את לא הסיפור. הסיפור היא. אולי זה מגניב לה מול החברות להיות קולית שלא מקשיבה למנהלת. אולי לא יודעת, היא ממש לא יכולה לסבול את המראה שלה והיא כאילו. ופתאום הבנתי שאני אמשיך עם הגבולות שלי והיא לא תבוא עם התלמידה, אה, התלמידה הזאת לא תבוא עם שיער פזור לבית ספר. אבל, אבל זה בכלל לא הסיפור. זה לא הסיפור אני והיא פגעה בי, היא יש לה את הסיפור שלה ובואי נקשיב לסיפור שלה. ובאמת הדבר שאני נורא נורא מקפידה לומר לתלמידות: תשמעו, זה הגבולות. אנחנו לא משנים אותם, אבל אנחנו לא, אני והגבול בצד אחד ואתן בצד השני. שתינו נשב ביחד ונחשוב איך אנחנו מיישמים את הגבולות. שתינו נהיה נגד הגבול. נגד הגבול, זה אומר ניישם אותו, אבל נבין שיש בו קשר, קש-- אה, קושי מסוים. אה, זהו, ולכן אני

26:40 דובר 2 אומרת שהציר הזה של היחסים הוא עבר לי לקשר עם הבנות. תקשיבי, יש לי שיחות עם המורות, אומרות לי, "תקשיבי, השיחות שלך זהב, אולי תיקחי כסף להורים על שיחות שאת עושה?" לא. אני פשוט מביאה כנות, אמת. אנחנו בני אדם. ונכון שהתלמידות שלי הן בנות ארבע עשרה, חמש עשרה, שש עשרה. בואי, ארבע עשרה זה גיל שאני כבר הייתי לוקחת אותן לעשות לי בייביסיטר לילדים שלי, ואם את הדבר הכי יקר בעולם שלי הייתי מפקידה בפני התלמידות שלי אז, ואני סומכת עליהן ומאמינה בהן, אין סיבה בעולם שאני לא אסמוך ולא אאמין בהן. זה תהליך. כמו שאת אמרת, הן מגיעות ממקום מאוד, מאוד. זה לא קורה בתחילת כיתה ט'. זה תהליך ותהליך ארוך וצריך לנשום עמוק. אבל אני ראיתי שמאמת ומכנות ומיושר לא מפסידים כלום בשום מערכת יחסים.

27:21 דובר 4 אני חושבת שמה שאמרת מקודם זה באיזשהו מקום המפתח של הכול. אמרת, זה לא אני. עכשיו, כשאנחנו מוציאים את האני שלנו מהתמונה, אנחנו בעצם הוצאנו את הנפש הבהמית. ואדמו"ר האמצעי, אם אני לא טועה, אמר שכששני יהודים משוחחים ביחד אז זה שתי נפשות אלוקיות נגד נפש טבעית אחת. לכן זה דבר כל כך מדהים, כי כשאתה רוצה בטובת השני באמת אז הנפש הבהמית שלך לא בסיפור.

27:47 דובר 2 נכון, אני חושבת ש-

27:48 דובר 4 אתה חושב עליו כי אז הכול... הרי מה זה? מה זה ציר היחסים הזה שאת מדברת עליו כל הזמן? זה לראות את הפנימיות שלה.

27:55 דובר 2 נכון.

27:56 דובר 4 זה לראות את המעבר. הרי כולנו מתמודדים עם המאבק הזה כל הזמן.

28:00 דובר 2 אני חושבת שקודם כול לראות אותה מעבר ואת כל זה, קודם כול לשים אקסיומה ל-ל-לפני שהיא טובה, שהכול טוב, שהכול זה הגלות שמה.

28:08 דובר 4 כן.

28:08 דובר 2 זה לא היא. כאילו היא-

28:09 דובר 4 כולנו מתקשים לראות בעצמנו את הטוב ובגיל הזה זה עוד יותר קשה, ואת בעצם באה ואומרת לה בואי אני אעזור לך. בואי אני אעזור לך. הנה, במקום להפריע בשיעור יש בך משהו טוב, בואי תעשי איתו משהו.

28:22 דובר 2 נכון.

28:22 דובר 4 ואז-

28:23 דובר 2 אבל כשאת מבינה שהיא מפריעה בשיעור-

28:25 דובר 4 פשוט קורה כי הוא קורה.

28:26 דובר 2 לא כי היא רוצה לעצבן אותך ואת לא הסיפור פה בכלל.

28:28 דובר 4 בדיוק.

28:28 דובר 2 אני חושבת שעוד דבר שיכול לעזור לנו, אה, להבין שאנחנו לא הסיפור זה באמת הסיפור הזה של תחושת שליחות. עכשיו בואי, תחושת שליחות זה כבר את יודעת, מאוד לבוש והכול לא כסיסמה, כאילו, זו הבנה עמוקה שאם נפגשנו וגם הייתה אם נפ-- אני-- אם נפגשנו פה בהשגחה פרטית, תשמעי, יש אלוקים שמנהל את העולם ואם אני יושבת על כיסא המנהלת, הדבר הכי הזוי, אמרתי לך, לא סיימתי סמינר, חזרתי אליו אחרי שנים.

28:51 דובר 4 את יכולה לטוף על המצגן איך הגעת לשם.

28:52 דובר 2 כן. אה, אם אני יושבת שם על כיסא המנהלת והתלמידה הזאתי הגיעה. את יודעת, יש לי תלמידה מירושלים, מהמקור שלה, מהשכונה שאני גרה. לא נפגשנו שם, נפגשנו בבית שמש. יש פה סיפור אלוקי, שיש פה תפקיד שלי להוביל אותה ביחד, להיות המבוגר המשמעותי במסע הזה. אני לא הסיפור. הקדוש ברוך הוא, הוא הסיפור, ומכיוון שהקדוש ברוך הוא הסיפור זה מלווה אותנו על כל דבר בבית ספר. פעם היה לי ויכוח עם האחיות שלי, האחיות שלי שליחות, אה, אז הן אמרו לי, "וואי דבורה, את מגזימה." אז אמרתי להם, לא, אני פשוט... אתם שליחות. אז הסיפור הזה הגיע כי בי"א ניסן זה יום ההולדת של הרבי. אני משתדלת לנסוע לכל תלמידה לבית, לא בו ביום, בימים הסמוכים, ולעשות איתה התוועדות פרטית, כי בעצם כל השנה השיטה שלנו, אנחנו מדברים על הרבי, כמה הרבי מאמין בך, אבל כולנו חוות את זה כביחד, בית ספר. בי"א ניסן אני רוצה לנסוע לכל אחת לבית שלה. אני לא נכנסת לבית, תהיו רגועות. אני מבקשת ממנה לרדת למטה ואני מביאה כוסית לחיים ועוגייה, וכל שנה זו מתנה אחרת. פעם אחת זו הגדה של פסח ופעם אחת ספר סיפורים על הרבי. עוד אין לי רעיון להשנה. אני אשמח לשמוע רעיונות.

29:52 דובר 4 זה מהמם.

29:52 דובר 2 עכשיו הסיפור שלי לרדת אליה ולהגיד לה, "את יודעת, ברחוב חבקוק יש ילדה שהרבי דואג לה והרבי אוהב אותה. הרבי רואה אותך." וזו התוועדות של חמש דקות, ואז אנחנו מקבלות ביחד החלטה טובה שהיא מקבלת. אבל זה הסיפור שלך. עכשיו, כשהאחיות שלי שמעו את זה אמרו לי, "את מטורפת", כאילו בואי, שלושים בנות, שנה שעברה זה היה שלושים, השנה בעזרת השם חמישים.

30:12 דובר 4 וואלה.

30:12 דובר 2 כאילו עכשיו לא כולן גרות בבית שמש. אני מטיילת ברחבי הארץ, אה, אבל אמרתי להם סליחה, מה ההבדל ביני לביניכם? לא, כשאת שולחת ערכות ליהודי הקהילה שלך בכל חור ביבשת שלך, אה, זה לא, זה אותו דבר. ואני אומרת, כשאת רואה את זה כתחושת שליחות, אז זה לא הסיפור כאילו של אני והמשכורת שלי ושעות העבודה שלי, ואת יודעת איזה כיף זה אבל? חני, אני חייבת להגיד לך שזה כיף. פשוט חגיגה. כאילו אני מרגישה שאני חוגגת את החיים בעבודה הזאתי. את כל רגע מבינה שהקדוש ברוך הוא נותן לך משמעות. כאילו את יודעת, אפשר להסתכל על זה כעול, אבל זה מה זה לא עול כשאת מבינה. תחשבי שאני יום יום. וואלה אני, אני, אני כאילו מביאה אור לעולם. אני משמעותית ברמות מטורפות. הקדוש ברוך הוא מאמין בי יום יום מחדש. אם אני הגעתי להיות מנהלת, תקשיבי, הקדוש ברוך הוא מה זה יצירתי, אבל הוא מאמין בי. אני נוסעת לבוא לבנות כאילו, את יודעת איזה כיף לראות אותן ברחוב שהן גרות במקומות האלה. כאילו זה כיף, זה לא עול. אני לא רואה את זה כעול. לא בגלל שאני בן אדם. לא, זה לא הסיפור, כי הסיפור פה-

31:12 דובר 4 כי את מוציאה את עצמך מהסיפור.

31:13 דובר 2 הסיפור פה, הקדוש... לא יודעת, אני חושבת שהוצאתי את עצמי כי גם קצת הזדקנתי והבנתי שדי, עברתי מספיק דברים בחיים להבין שאנחנו מה זה לא הסיפור שלנו. בכלל למדתי תואר בטיפול, תביני.

31:21 דובר 4 כן, אבל אני יכולה להגיד לך שיש אנשים שממשיכים חיים ככה עד מאה ועשרים עם האגו בפרונט, אז זה לא כזה.

31:26 דובר 2 נכון.

31:27 דובר 4 זה עניין של, אה-

31:28 דובר 2 אבל זה מה זה מסכנים. כי אני אומרת לך, את האמת-

31:30 דובר 4 ברור, אני אומרת זה עניין של, אה, תודעה ולהשתמש בתובנות החסידות.

31:34 דובר 2 תקשיבי, אני בכלל הלכתי ללמוד טיפול, אוקיי? במסע הזה אחרי הפקות האירועים הלכתי בכלל ללמוד טיפול. הקדוש ברוך הוא גלגל את העולם שאני אהיה-

31:40 דובר 4 איזה סוג טיפול?

31:41 דובר 2 אה, פסיכודרמה, תואר שני במכללת מבחר. עבדתי מאוד קשה להיכנס לשם.

31:45 דובר 4 רגע, אז מה עם התואר הראשון? אני רגע.

31:47 דובר 2 רגע, אנחנו עוד נחזור אליו, אבל אני אומרת כאילו בכלל אני... קודם כל אני מודה להשם שלמדתי כי זה נותן לי המון המון דברים בבית ספר, כן? אבל אני אומרת כאילו לא חלמתי על הניהול, אבל אני מבינה שהקדוש ברוך הוא, הוא מנהל אותנו וזהו. ואחר כך כשאני יושבת עם תלמידה והיא אומרת לי, "המנהלת, למה את רוצה לעזור לי? בכנות, למה את רוצה לעזור לי?" ואני אומרת לה, כי הקדוש ברוך הוא הפגיש בינינו. אז היא אומרת לי, "אז אני אגיד לך המנהלת, סליחה, אני אגיד לך משהו שיפגע בך, כאילו באמת סליחה, אבל אני חושבת שכל האנשים הם אינטרסנטים, יש להם אינטרסים." אז אמרתי לה, "את יודעת מה? אני..." אמרתי, "אני מאמינה שהקדוש ברוך הוא הפגיש אותנו ואני ואת לא הסיפור. הסיפור הוא הקדוש ברוך הוא. אבל את יודעת מה? אני אזרום איתך. בואי נלך על זה שאני עושה את זה מהאגו שלי. בא לי שיהיה לך טוב, אני ארגיש משמעותית. מה אכפת לך? מה אכפת לך? יהיה לך טוב בסוף." היא נורא נורא מכתב הקטע הזה כאילו... אבל, אני אומרת, אני חוזרת שוב לסיפור הזה ואני חושבת שהסיפור הזה הוא לא רק כאימא ובת. הוא לא רק כ... הוא באמת אפילו אני לעצמי. להבין שהקדוש ברוך הוא הביא לי את הנשמה הזאתי לעשות איתה עבודה. בואי נהיה טובים אליה, בואי נהיה קשובים אליה. בואי לא, לא נשנא את עצמנו ולא נהיה מלאי ביקורת עצמית. למה עשיתי ככה ולמה עשיתי ככה? ולמה אמרתי ככה ולמה? כאילו בואי נהיה עם המקום הזה של, של לראות מעבר למעשים, מעבר לשיפוטיות הזאתי, כי במעשים השיפוטיות היא החבר הכי טוב

33:03 דובר 2 שלנו. די, בואי נשחרר את זה רגע, בואי נבין את המאחורה. אה, וברוך השם התוצאות, ואני חוזרת לתפקוד, כי כמו שאת אמרת לי, בסוף את צריכה להגיע לבגרויות ובסוף... תקשיבי, זה עושה פלאים. את כבר לא צריכה לריב עם הילדה. הילדה לומדת את החומר, הילדה באה בזמן. את, כשאת מוציאה את הסיפור של ה"למה לא באת בזמן? ותבואי", וכאילו, וואי. עכשיו אני, אני גם לפעמים חוטאת בזה כי זה הקל והמהיר. מה עכשיו לשבת איתה לשיחה?

33:28 דובר 5 זה אוטומט.

33:29 דובר 2 זה אוטומט וזה גם קל וזה, וזה גם נשלף לך. זה, זה לא עושה עבודה. אני לא ראיתי שזה עושה עבודה, זה רק עשה לי נזק. אבל ברגע שאת עוצרת ואת רואה אותה, תקשיבי, התלמידה הזאתי קסם. התלמידה שלומדת הכי טוב בסוף, זו תלמידה שמחוברת לבית ספר. זו תלמידה שהיא כבר, היא עוזרת לך אחר כך להעביר את זה הלאה. היא, היא כבר אומרת לשאר הבנות, "עזבו, תזרמו עם המנהלת." אני מדברת על הכיתה י"א. אנחנו בית ספר בצמיחה, אז יש לנו עד כיתה י"א, שזה הבייבי שלי, שהם עברו איתנו את כל התהליך. הן, הן מחוברות ל-- זה כבר בנשמה והן השגרירות הכי טובות הלאה. ואת רואה אותן. את רואה בנות שעשו עבודה. את לא מבינה, זה מרגש אותי לראות את הבנות האלה.

34:04 דובר 5 זה עושה פלאים.

34:05 דובר 2 ואני מקבלת פידבק על זה מהקהילה. שזה בנות בנויות, זה בנות שעשו עבודה, זה בנות ששאלו שאלות ולא פחדו לשאול. זה בנות שהביאו את עצמן. את יודעת, לפעמים הדבר הכי מפחיד אותי בניהול, מה יקרה אחרי י"ב? הכי מפחיד אותי שאני אחנך למשהו מיוחד ואחרי י"ב תגידו לי, "יאללה, מנהלת, ביי. אנחנו עושות מה בא לנו." ואני יודעת באמת-

34:24 דובר 5 שוב תפקודי אבל.

34:25 דובר 2 נכון. למה? כי, כי, כי הייתי כל היום בתפקוד. כי דאגתי כל היום שהם ייראו מושלם, מושלם, מושלם ולא ראיתי אותם. אז מה קורה אחרי י"ב? זה לא מחזיק מים. ואז הם-- התפקוד שלהם עובר למקום אחר. אני יודעת. אני מדברת איתך נגיד על הכיתה י"א הזאת או בעזרת השם שאר הכיתות שאנחנו בעבודה איתן, שאני לא אהיה מופתעת משום דבר אחרי י"ב. כמה שטויות שהבנות יעשו אני לא אהיה מופתעת, כי הן הביאו את עצמן באמת לבית ספר. ומי שמתמודדת היא תתמודד-- היא מתמודדת עכשיו והיא תתמודד אחרי י"ב. ומי ש-- ומי שעשתה עם עצמה עבודה אף אחד לא ייקח לה את זה. אני מרגישה שאף אחת לא עובדת עליי, אף אחת לא משחקת אותה משהו אחד כדי שהמנהלת תירגע והכול יהיה בסדר, ואז אני אהיה מופתעת אחרי י"ב. אני בטוחה שמה שהן עכשיו הן ימשיכו גם הלאה, כי הן בנו את עצמן באמת. והייתה לי שיחה עם תלמידה שאמרה לי, "חשבתי על איזה משהו. לא, אבל אני אעשה את זה אחרי י"ב." אמרתי לה, "מותק, תעשי את זה עכשיו. אם את באמת חושבת לעשות את זה, עכשיו. בואי, בואי לא נשקר על עצמנו. אחרי י"ב אני אעשה מה בא לי. לא. תעשי את זה עכשיו. בואי נדבר על זה עכשיו. למה את רוצה לעשות את זה? למה את רוצה לבגוד במערכת הערכים שלך? מה גורם לך ללכת נגד ההורים שלך? בואי נדבר על זה." ותקשיבי, השיתופים מטורפים. מטורפים. ולא, והייתה לי תלמידה שאמרה לי, "וואי, הייתי בטוחה שאת מעיפה אותי בסוף." ולא.

35:36 דובר 5 את יודעת מי שעפה מכל האלה שהיו בטוחות שהן עפות?

35:38 דובר 2 אני לא העפתי בנות, אבל כן, הייתה לי-- היו תלמידות שהבנו שזה לא נכון להן להישאר ואני אגיד לך באמת, בחיבוק מצאנו להן מקומות אחרים. וזה בחיבוק, זה אומר שברמה שהיום אני יכולה לשלוח להן הודעה, מה קורה, איך את, מזל טוב ליום הולדת. והן אמרו לי בסוף, "המנהלת, לא, אולי לא נעבור בית ספר." אמרתי להן, "תקשיבו, חבל שתהיו פה. הבית ספר שלנו עם כללים." לא יודעת, הן הגיעו מבתים יותר מדי פתוחים, יותר מדי ל-- לבית ספר. וכל הזמן באמת זה היה בעיית תפקוד, כי כל עבודה לא עזרה לתפקוד, כי זה היה תפיסות עולם אחרות ודברים. והלכנו ומצאנו בתי ספר מתאימים. ואני אומרת לך זה היה באהבה. אין אחת שם שאני אראה אותה ברחוב ואני אכעס עליה או היא תכעס עליי. פשוט לא התאים. זה לא התאים לבית ספר. ואגב, הרעיון הזה שפתחתי בו ואמרתי על ה-- על הרבי מליובאוויטש, אני אומרת להן קודם כול זה לא רעיון של אני בוחנת אתכם עכשיו בעל פה. לא. זה פגישת התאמה, כי ילדה שתיכנס לבית ספר שהוא לא מתאים לה, מה זה מסכנה אחר כך לעזוב ולחפש בית ספר? בשביל מה? בואי נראה מותאמים. והיו לי בנות מה זה מתוקות, באמת חמודות, אבל זה לא התאים. הן לא היו עומדות בכללים של בית ספר, זה לא התאים. הן כבר המון המון שנים-

36:40 דובר 6 איך הן הגיעו כאילו ל...

36:42 דובר 2 לבית ספר? את יודעת, בית ספר חב"ד. אולי הן למדו בחב"ד, אולי הן שמעו דברים טובים על בית הספר. הן נורא נורא רצו להיכנס, אבל אני-- הבנתי שהן, הן חיות שנים ב-- בתפקוד שונה מבית ספר. אוקיי? לא יודעת. יש להן סמארטפון והן לא, לא יעיפו אותו ואצלנו זה אסור.

36:56 דובר 6 טוב, לא נפתח את הנושא הזה עכשיו, אבל זה מעניין.

36:58 דובר 2 זה מאוד מעניין. אנחנו בתהליך, אנחנו נתקדם.

37:01 דובר 6 עכשיו זו תקופת הרישום.

37:02 דובר 2 נכון.

37:03 דובר 6 את רואה באמת איזשהו פער בין הרצון שלי שהילד שלי יהיה במסגרת מסוימת לבין מה שהמסגרת דורשת? ולמה עושים את זה? ו-- טוב, זה באמת כן וקודם כול-

37:14 דובר 2 קודם כול הרצון שלך שבית ספר שלך-- שהילד שלך יהיה במסגרת מסוימת ולמה-- זאת אומרת, זה ה-- זה המסגרת. אוקיי? לכל מקום יש את החוקים שלו ואת התנאים שלו. עכשיו אני לא חושבת שמי שאני לא מקבלת היא פחות טובה מהתלמידות או יותר טובה. היא פשוט-- זו בדיקת התאמה. היא תסבול, היא תסבול. כאילו באמת-

37:29 דובר 6 לא, אני מנסה להיכנס לראש של ההורים.

37:31 דובר 2 כן.

37:32 דובר 6 ש-- אני רושמת את הבת שלי למסגרת שהיא בעצם-

37:36 דובר 2 אמורה להיות לכולם.

37:38 דובר 6 לא. אם אני, אם אני נגיד מכניסה את זה למשבצות, מסגרת שיש בה כללים שהם מבחינה דתית, תפקודית יותר חזקים ונוקשים מהבית שלי.

37:48 דובר 2 כן.

37:49 דובר 6 אבל, אבל אני לא הולכת לשנות את הבית שלי בהתאם. אז נוצר פער מאוד גדול-

37:54 דובר 2 קודם כול זה פער שבאמת מאוד מאוד מאוד קשה לבנות. אבל את יודעת, אני לא-- יש לי בתים כאלה ב-- יש לי בנות שלומדות. את יודעת משהו? אבל ההורים שלהן אנשים מדהימים. אני חייבת לומר לך, זה הורים שהם איתנו יד ביד. יכול להיות שבבית שלהן מותר לשמוע שירים מסוימים. יכול להיות שאצלנו אסור, יכול להיות. אבל-

38:11 דובר 6 זהו, זה לא כל כך המה אלא-

38:13 דובר 2 בדיוק. אבל ההורים, תקשיבי לי, אני חייבת לומר לך, בנות ובנות שאמרתי לך שבנות שעשו עבודה זה בנות שההורים שלהם היו איתנו יד ביד. עכשיו זה לא אומר, יכול להיות שהבית שלהם, בוא ניקח גרביים קצרות. אוקיי? אצלנו אסור, בבית שלהם מותר. האימא הבינה שאם אני שולחת את הבת שלה הביתה, ה-הביתה, ואני עושה את זה כי היא הייתה פעם שלוש פעמים עם גרביים קצרות או לא משנה למה, היא הכי איתנו. היא לא תגיד "וואלה, בית הספר הדפוק הזה, מה זה השטויות האלה?" היא איתנו. זה המוסד ששלחתי לשם. כמו שאני לא יודעת לשלח את הבת שלי לג-ג-לגן באנגלית אני לא אשלח כי בבית לא מדברים. אז אם אני שולחת לגן מסוים אני מבינה שהוא מתאים לבית. ותשמעי, ובסוף לכל בית יש את הצבעוניות שלו. לא הכל אחד על אחד.

38:50 דובר 6 כן.

38:50 דובר 2 אבל בדברים שלא מתאימים, זה המסגרת. בואי נכבד אותם, בואי נהיה קשובים אליהם, בואי נבין, בואי נשמע. ובאמת אני יכולה לומר לך שהורים שעשו איתנו עבודה, קודם כל הם מדהימים ו-ו-והם קיבלו את הפרס שלהם, הם קיבלו. כאילו יש הורים שמצפים שהמסגרת תיקח את הבת שלהם, תטבול אותה, תוציא לה ילדה חדשה. זה לא עובד. לצערי זה לא עובד. אה, ההורים שעשו עבודה בשיתוף פעולה עם בית ספר והיו איתנו כנים ולא הסתירו ההורים מאיתנו, והנחנו את הדברים על השולחן ועשינו שם עבודה. תקשיבי, אני-- יש להם נחת ואני יודעת את זה ב-ב-בכמויות ו-וזה פשוט-- וזה באמת מדהים כי זה אומץ. אני חושבת שזה אומץ להורים לבוא ולהביא את החסרים שלהם מול מנהלת. כאילו, איך את קשורה לאירוע. אבל לא, הם הביאו את הקושי שלהם ואת החסרים, והיה הורים שאמרתי להם-

39:35 דובר 6 שוב ענווה.

39:36 דובר 2 כן. תקשיבי, ואם היו הורים שאמרתי להם בוא-- אולי תלכו להתייעץ על זה בהדרכת הורים, אולי זה, והם עשו את זה. תשמעי, זה, זה פלא. זה פשוט פלא הדבר הזה.

39:46 דובר 6 זה מדהים. אני כל הזמן ככה רואה את מה שאת אומרת וכל מיני מושגים חסידיים, כי זה מה זה מתחבר. למשל העניין של, אה, באמת היכולת שלנו להצליח במשך החיים. אה, בעולם הגדול קוראים לזה ויסות רגשי, אבל, אה, לעבוד עם האוטומטים שלנו ולא ת-- ולא לזרום איתם אלא ל-- בסוף זה מעניין. המילה תפקוד, בסוף מה שדורשים מאיתנו זה התפקוד. זאת אומרת, יש את הפנימיות-

40:13 דובר 2 נכון שיש, אוקיי, לקיים תורה ומצוות זה תפקוד, אבל את יודעת שעדיין חסידות מ-מ-אומרת תביאו גם את הלב לשם. בדיוק השבוע היה לי דיון עם התלמידות-

40:20 דובר 6 השאיפה היא שזה יהיה שהערך העצמי יהיה שלם וזה פשוט יקרין החוצה.

40:25 דובר 2 נכון.

40:25 דובר 6 ואני אומרת אתם בונים את הערך העצמי של התלמידות.

40:28 דובר 2 את יודעת מה אפילו לא שלם. לא, לא במלחמה.

40:31 דובר 6 מכיר את השלם?

40:32 דובר 2 לא, אבל אני אומרת בואי נוציא את האמת של המלחמה, של השיפוטיות, של הכעס. תשמעי, אנחנו בעבודה, יש לנו נפילות לכולנו. אבל שנייה רגע, בואי ננשום, בוא ננשום. בוא בוא בוא כאילו נוציא את המלחמה הזאתי. בוא נוציא את המקום הזה של כאילו אנחנו בצד אחד, הבנות בצד אחד. אני מול עצמי בצד אחד ביחסים שלי מול עצמי. די די באמת אני אומרת כל הזמן למורות תפסיקו, אנחנו כבר מספיק בגלות כאילו מספיק. יש פה גלות כזאת קשה. אגב, אני חושבת שפעם שמעתי, אני לא יודעת אם אני מדויקת, שאומרים שהרבה צדיקים מהדורות הקודמים, משה רבנו וכל זה, הסתכלו על הדור הזה ולא רצו להיות פה כי היו המון ניסיונות, ואחד הדברים שאומרים. כן, ואחד הדברים שאומרים שבדורות הקודמים היה, היו גלויות משותפות. כן, היה את האינקוויזיציה, כולם היו בזה, הקומוניזם, כולם היו בזה, גלות מצרים, כולם. והיום הגלות היא של כל אחת ואחת פרטית וזה מטורף. אני עוברת גלות, את עוברת גלות וכאילו אסור לנו לדבר על זה. כן, זה לא נאה. זה לא איזה גלות שכולנו. יש גם לצערנו גלות גדולה שכולנו מתמודדות איתה, מתמודדים איתה, אבל יש כל אחת גלות פרטית ואני אומרת תקשיבי בנות עוברות מסע, מה זה בנות? כולנו עוברים מסע. מי לא עובר מסע? אני עוברת מסע. אני מניחה שגם את עוברת מסע. כולנו. עכשיו לא תמיד אפשר לשתף את זה ולא, זה לא תמיד נוח, אבל כאילו בוא נהיה בחמלה ובענווה כלפי הדבר הזה. עכשיו זה לא אומר לא לתפקד. לא. יש לי תלמידה למשל שאצלה הסיפור הוא הפוך. אני אומרת לה את טובה לי יותר לשיחות. די, את הולכת לתפקד, את הולכת

41:52 דובר 2 ללמוד כי כאילו כל היום יושבת אצל המנהלת בכורסאות הנעימות שיש בחדר של המנהלת. כאילו לא, בואי תתפקדי. הסיפור. התפקוד הוא לפעמים שומר עלינו מלהיכנס למיטה וכל היום להתחרבש בבעיות שלנו. הוא כלי שעוזר לנו. אבל את יודעת, זה כל הזמן המדד. כאילו איפה נפלנו לתפקוד וברחנו מהדברים? איפה עמדנו מולם? והגלות הזאתי היא גלות קשה ובנות מתמודדות ובנות מהממות. בנות אין. אני משוגעת עליהן, הן מהממות. בוא בוא קודם כל נסכים להן רגע כאילו שנייה לנשום. והתחלת לומר על על החסידות ועל התפקוד ועל התורה ומצוות. השבוע גם היה לי דיון בכיתה עם זה, היה דיון מטורף על בנות שהביאו דברים שלא מתאימים לבית ספר חב"ד ודנו על זה למה זה קורה והאם זה מתאים. איכשהו הגענו כאילו לתפקוד ואחת הבנות אמרה, הגענו לצניעות. למה? למה? למה צניעות? לפעמים זה קשה. למה זה לא? אז אמרתי להן תקשיבו, אם הייתי מתלבשת צנועה והייתי מרגישה שיא המודה, או אם הייתי מתפללת ואת יודעת, בבוקר יש מבחן. אני מתפללת והמורה מחזירה לי מאה. מי לא הייתה מתפללת פה? כולן היו מתפללות, כולן היו מתלבשות צנועות. כולנו היינו עושים את כל התורה ומצוות אם היינו רואים את השכר מיד. אמרתי להן הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בצורה כזאת שלא נראה את השכר מיד כדי שזה יהיה חוכמה. כדי שאוקיי, אחרת מה החוכמה שלכם להתפלל אם המורה מגישה לכם מאה? אם אתן לא מתפללות חמישים. אין אחת פה בכיתה שלא הייתה מתפללת.

43:11 דובר 6 קונספטואל המשחק הזה.

43:13 דובר 2 אבל.

43:13 דובר 6 יש כללים.

43:14 דובר 2 בדיוק. אז קודם כל אנחנו צריכים לתפקד כביכול, כי ככה הקדוש ברוך הוא אמר. אבל זה לא מספיק לנו. חסידות באה ואומרת: אני לא רוצה רק את התפילה שלך. אני רוצה שתהיי מחוברת בתפילה. שתביני למה להתפלל. אני לא רוצה רק שתתלבשי צנוע, אלא שתהיי מחוברת לצניעות. עכשיו זה לא סותר את זה, כי כל זמן שאנחנו חוזרים לגבולות בית ספר, זה לא סותר שחייבים גבולות, חייבים גבולות, זה שומר עלינו. גבולות זה מרגיע. בתוך הגבולות אפשר לחגוג. כן, אם אנחנו מדברים על המרפסת שהתחלנו בה בהתחלה, אם לא יהיה גבול במרפסת בקומה שתים עשרה, אף אחד לא ירצה לראות את הנוף כי זה סכנת נפשות. ברגע שיש גבול אפשר. איזה כיף, בכיף שלנו. אפשר לרקוד שם, אפשר לראות את הנוף. גבול זה חייב, אבל אי אפשר להישאר רק בגבול. בואו, בואו, כמו שהחסידות אומרת, נבין את הדברים. זה לא אומר שלא נתפקד בהם גם כשלא נבין. אנחנו נתפקד ואנחנו נשמור עליהם. אבל בואו נדבר עליהם. בואו נביא את הלב לשם, כי זה אחרת לגמרי.

44:07 דובר 6 מדהים. זה בעצם תלוי אחד בשני. ובדרך כלל שמים את הפוקוס על ה...

44:13 דובר 2 שמים כי אנחנו בני אדם. כאילו זה נורא קל. זה נורא מהיר. יש מערכת גדולה של בתי ספר, אני אומרת לך החלוקה הזאת שעשיתי—

44:19 דובר 6 זה נורא ברור. אני זוכרת אפילו, אמ, שלמדתי, אני למדתי במכללה חינוך מיוחד והיה שם, אני מנסה להיזכר באיזה הקשר זה היה, כאילו איזושהי דרך לאבחן ילד בצורה מסוימת. אז ממש קוראים לזה מדדי תפקוד.

44:35 דובר 2 נכון.

44:35 דובר 6 כמה פעמים בשבוע הוא מאחר, כמה פעמים— ואז את כאילו מקבלת איזושהי תמונה, האם הוא ילד, אה, אני חושבת שזה היה על כאילו נוער בסיכון. האם הוא בסיכון או לא בסיכון?

44:44 דובר 2 תראי, אז כמו שאמרנו, כי התפקוד, כי התלמידה הזאת שלי— נכון, כי ל— כי התפקוד כן יכול לספר לנו סיפור, אבל בואו לא ניתקע בתפקוד. זאת אומרת, התלמידה הזאת שהיא תלמידה שהייתה לי בעבר והיא לא הייתה נכנסת לכיתות וכל היום הייתה באה לדבר איתי, הייתי אומרת כאילו לא, היא צריכה לתפקד, זה גם ישמור עליה. זאת אומרת, אני אומרת כאילו ברור ש— אבל הוא לא הסיפור, זה לא הרשימת מכולת. יופי, מתפקדת, שקט. אלא גם אם היא מתפקדת, בואי נבדוק מה קורה, וגם אם היא לא מתפקדת, בואי נבדוק מה קורה. אבל בואי נסתכל עליה כי הרשימת מכולת הזאת תתחלף במהלך השנים. הנפש שלה לא. הנפש שלה תלך ותגדל ובעזרת השם תהיה טובה יותר. אבל בואי, בואי ניתן לה את הכלים האמיתיים לחיים. בואי ניתן, כמו שאמרתי, את החומר, כל מורה פה תסכים איתי שכבר הבנות יכולות לרכוש את החומר הזה לפנינו. את הנפש שלה לא. היא צריכה אותנו. ובאמת אני אומרת אין תלמידה שלא צריכה מורה. אין, אין, אין, אין תלמידה שלא צריכה את היחס האישי הזה. אין תלמידה שלא צריכה שיראו אותה. אין, אין. זה פשוט—

45:37 דובר 6 נכון, אני רואה את זה מדרך השלילה. את רואה נשים, בנות, סבתות שמסתובבות עם משפט שמורה אמרה להן—

45:45 דובר 2 או שלא ראו אותן.

45:46 דובר 6 אה, כן. למה? למה ירדו איתי לקטנות? למה לא ראו אותי?

45:51 דובר 2 אז אני אומרת על הלא ראו אותי. הייתה לי מורה שאמרה לי, "וואי, אני קראתי למישהי לשיחה ואני מרגישה שאולי חפרתי לה." אמרתי לה, "את יודעת מה? זה לא מטריד אותי. יותר מטריד אותי שהתלמידה הזאת הייתה מסיימת י"ב והייתה אומרת אף אחד לא ראה אותי, אף אחד לא דיבר איתי. זה הרבה, הרבה יותר מטריד אותי." אז קצת חפרת לה, אז קצת היא תגיד וואי המורה הזאתי נודניקית, לא אכפת לי. הרבה הרבה הרבה יותר מטריד אותי שהיא תסיים את י"ב והיא תגיד, "מי ראה אותי?"

46:14 דובר 6 ממש. תני לי איזה משפט למורות ככה?

46:17 דובר 2 למורות?

46:17 דובר 6 לא המורות שאצלך.

46:20 דובר 2 ש...

46:20 דובר 6 יש מורות גם, ב־ב־בואי נעשה שנייה זום אאוט, מורות של, אה, יסודי, תיכון, גננות, כל המגזרים, כל ה— כאילו בכלל הסתכלות, אה, מורית כזאת.

46:34 דובר 2 כן.

46:36 דובר 6 שלא תמיד את עובדת במוסד שהכי חלמת או לפעמים במוסד עצמו. כל מוסד יש לו את החסרונות שלו ו־וזה נורא נורא קשה.

46:46 דובר 2 נכון.

46:46 דובר 6 תקשיבי, אני הייתי במערכת החינוך בארץ. כלום. כאילו התחתנו, עשיתי סטאז', חצי שנה, החלפתי מורה שיצאה לחופשת לידה.

46:56 דובר 2 כן.

46:56 דובר 6 הייתי מחנכת י' בקריית מלאכי.

46:59 דובר 2 ברור שזה היה קשה. את מבינה למה לא סיימתי את התואר? כי גם אני עשיתי סטאז' והבנתי שאני מורה, אלוקים ישמור, הלו יה ש.

47:05 דובר 6 אה, האמת שדווקא מאוד אהבתי את זה ואני חושבת שאם הייתי נשארת בארץ אז הייתי עד היום שם באיזשהו מקום. אבל זה מאתגר, זה מאתגר, מאתגר, מאתגר. אני חושבת שבגלל שידעתי שזה זמני אז יותר מצאתי את הכוחות. כאילו ממש התחברתי לתלמידות. אה, מה הכי אתגר אותי שם? וואי, שאלה טובה. הייתי מאוד צעירה, אני חושבת שהרגשתי שיש סיפורים שגדולים עליי. הייתה שם מישהי עם, אה, איזושהי בעיית רקע מאוד עמוקה וככה לא ידעתי איך בכלל ל־להכיל ולאכול את זה. וגם כמה, כמה דברים עם הורים ש— איזושהי אמא שהתקשרה וצעקה עליי על משהו שבכלל. וואי, סיפור ארוך.

47:46 דובר 2 את יודעת, אני ככה חושבת תוך כדי שאת עונה—

47:48 דובר 6 וכאילו אמרתי איך מורות שורדות? אבל מצד שני שמתי כזה, שמתי את הדברים האלה בצד ואמרתי יאללה תיהני, לא יודעת מתי, מתי תעשי את זה עוד פעם. ובדיוק שנה שעברה פגשתי מישהי, היום היא נשואה כבר. היא אמרה לי, "חני, את היית מורה שלי בי'". איזה כיף היה! אני מה זה זוכרת אותך וזה..." ואת אומרת וואי, כאילו מאיפה היא זוכרת? אני הייתי מורה שלה ארבעה חודשים. וכאילו איזה כיף שאפשר— כי ביום למחרת ניגשתי לתיכון, אמרתי אני רוצה להיות פה מורה, אבל בסדר, אני עושה את השליחות שלי בדרך אחרת.

48:19 דובר 2 נכון.

48:20 דובר 6 אני פוגשת אגב בנות של תיכונים, אבל לא באופן קבוע, אלא—

48:24 דובר 2 בהרצאות.

48:25 דובר 6 קצת היי ביי. לפעמים אני אומרת וואי, אולי אני אשאר? אולי את רוצה להמשיך?

48:29 דובר 2 תקשיבי, זה, זה הגיל הכי מהמם.

48:32 דובר 6 זה, זה. אין, זה, אין עבודה מדהימה מזה.

48:34 דובר 2 נכון.

48:34 דובר 6 כאילו באמת אני חושבת. אז אני רוצה שכל מורה.

48:38 דובר 2 אז אני אגיד כמה דברים—

48:39 דובר 6 תדברי מכך.

48:40 דובר 2 תוך כדי שדיברת.

48:41 דובר 6 מורה צעירה. מורה.

48:43 דובר 2 אז תוך כדי שדיברת עלו לי כמה דברים ואת התחלת להגיד מה עם גננות? אוקיי, את מדברת לתיכון. תיכון. את אמרת שזה גיל שכבר ילדים יעשו לך בייביסיטר.

48:49 דובר 6 תראי, זה באמת מאוד נישתי כי—

48:51 דובר 2 אז זהו.

48:52 דובר 6 יש שם אתגרים שהם של תיכון.

48:53 דובר 2 נכון, אבל אני, אז זהו, נקודת הבסיס יש אותה בכולם. גם ילד בגן צריך שיתייחסו אליו בכבוד. גם ילדה. אגב, אני ניהלתי תקופה בית ספר יסודי וגם הבאתי את זה.

49:03 דובר 6 מה הספקת?

49:05 דובר 2 ואז תקופה קצרה, חצי שנה, וגם שם כשהבאתי את השיטה הזאת. מה זה השיטה? לא ישבתי יום אחד ואמרתי: שיטה. זה פשוט בער בי. המורות בהתחלה אמרו לי: זה מהמם על תיכון, ואני התעקשתי שזה יהיה ליסודי, וקרה שם פלאות. כי בסוף הכל אותו סיפור. בני אדם טובים שהגלות גרמה להם לפעמים להתנהג בצורה לא טובה, וזה לא משנה אם את בת חמש, בת חמש עשרה, בת חמישים, בת מאתיים. ולכן אני אומרת, הסיפור הזה זה לא רק למורות. את רצית טיפ למורות. אז שנייה, קודם כל למורות.

49:36 דובר 6 טיפ על פשוט.

49:36 דובר 2 אוקיי. אז קודם כל למורות, גם לגננות. תזכרו שזה לא משנה איזה גיל, יש שם נפש בוערת מאחורה.

49:42 דובר 6 אולי לא טיפ, אולי כוח.

49:43 דובר 2 אז אני רוצה לתת באמת כוח. קודם כל לכל בן אדם על פני האדמות. כאילו אם אתה באיזושהי מערכת יחסים עם השכנים שלך, עם הלא יודעת מה, יש שם בני אדם. יש שם אנשים. כאילו תעצרו רגע מלראות את המעשים. כאילו אני יודעת שבשגרה זה קשה, אבל בואו רגע נהיה אנשים טובים יותר ובואו נזכור שזה הגלות היא הרעה ולא הבני אדם. עכשיו את אמרת, כאילו מה, זה קשה והמערכת מאתגרת ולפעמים בית ספר לא ככה. אז נכון, זה מאוד מאוד קשה שאולי המנהלת לא בגישה הזאת ואולי החוויה. אני כן חושבת שגם לי, תשמעי, גם לי לפעמים יש הורים מאתגרים ושיחות טלפון שאני מתכווצת לפני. קודם כל גם על הורים. בהתחלה הכי קשה היה לי ההורים. עם המורות אני אסתדר, עם הבנות, אבל זה אבא שכותב: ״אני צריך לדבר איתך״, ואני כזה: אמאל'ה, אלוקים, מה עשיתי לו? ופתאום גם מהם גיליתי אנשים טובים. פתאום גיליתי שהם בני אדם, שגם להם יש פחדים וקשה להם להתמודד עם הבת שלהם והם רק רוצים. אז לפעמים הם מתקיפים אותי כי כי זה הדרך שגם הם מכירים של מערכת. כשכאילו המורה לא בסדר, ואז אנחנו מדברים ופתאום אנחנו מגלים. תקשיבי, ישבו אצלי זוג הורים. יצאתי מעולפת אחרי השיחה. כאילו התפללתי לפני, כל הלילה לא נרדמתי מתפילות שנהיה טובים ונהיה מדויקים. אחרי השיחה הזאת כאילו אמרתי: וואו, איזה אנשים טובים, כולם רוצים רק לעשות טוב. נכון, אז הם אולי דיברו אליי בצורה לא כל כך יפה. נכון, עכשיו תראי לבד. זה באמת נורא נורא קשה. ואני חושבת שאם יש מורה, פשוט תמצאי עוד מורה כזאת איתך בצוות. תעודדו אחת את השנייה, תהיו אחת בשביל

51:02 דובר 2 השנייה. תזכרו אחת לשנייה שזה רק גלות. וגם אם המורה הזאת, יש לי מורה שנגיד אמרה לי: ״וואי, אני מפחדת מהאמא הזאת והזאת״. אז כן, התפקיד שלי להיות שם איתה ולהגיד לה: תזכרי שהוא בן אדם חסר, שכולנו בני אדם חסרים, ופשוט לזכור שמאחורי זה עומדים בני אדם. עכשיו זה לא נעים. זה לא נעים שצועקים עלינו, גם אני. לא נעים לי שבאים אליי בתלונות ובצעקות. אני צריכה לקחת נשימה עמוקה, אבל... אבל אני גיליתי שזה פשוט עובד, כאילו הפידבק בסוף זה כל כך כל כך עובד. ואני אומרת שוב, זה כמורות, זה כבני אדם. אממ, לא יודעת, לעצור ולראות את האנשים.

51:40 דובר 6 אני חושבת גם מה שאמרת מקודם, שזה יכול להיות כבר להישמע קלישאה כזה, העניין של התודעת שליחות.

51:46 דובר 2 כן.

51:46 דובר 6 לזכור שאני... אני חושבת שהרבה פעמים עוברות, עוברת למורה המחשבה הזאת בראש של יאללה, שנה הבאה הסבת מקצוע.

51:54 דובר 2 כן. לא, זה מה שרציתי להגיד מקודם, שאת אמרת ארבעה חודשים והבנות זוכרות. אז גם אני בהתחלה, שהיה לי נורא קשה, אז דווקא איזו מורה צעירה ככה, שאמרתי לה: ״תגידי, מה יהיה כאילו?״ אז היא אמרה לי: ״חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם״. ואני חייבת לומר לך שהמשפט הזה מלווה אותי בימים שקשה לי, ואני אומרת: לא, חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. וכן, את משמעותית. וגם אני רואה מבנות, ממורות שלפעמים מה זה מצמצמות את עצמן, כאילו הן חושבות שהבנות מסתדרות בלעדיהן. זה לא נכון. אני רוצה להגיד לכל מורה ששומעת אותי: את הכי משמעותית בעולם. אין תלמידה שלא צריכה אותך. את לא מבינה כמה, כאילו הבנות-

52:29 דובר 6 אין, אין משמעותי מדמות של מורה שמלווה-

52:30 דובר 2 וואי, זה מטורף. אל תרגישי, גם אם את מורה למתמטיקה ורק חצי מהכיתה-

52:33 דובר 6 והן לפעמים נמצאות עם המורה יותר מאמא.

52:36 דובר 2 נכון? ויותר מזה, אני זוכרת שפעם היה לנו כזה דיון עם המורות, נגיד מורות של מתמטיקה: אז היום זה יום של אירוע, אולי הן לא צריכות לבוא. אמרתי להן: תגידו, תשמעו חברות, זה יותר חשוב לי ממתמטיקה. כאילו דווקא ביום של אירוע את יכולה ליצור איתן שיחות, את יכולה ל-- בהפסקה, בין לבין. ואני אומרת לך, זה שחילקנו את הבנות למורות ש-- התחלתי להגיד את זה שגם אני הייתי נורא נורא רוצה שכאילו שאני אדבר עם כל הבנות אני, והבנתי שלא, שאני לא מגיעה לזה. כאילו אני אומרת, בתי ספר גדולים, אז פשוט חילקנו את זה. וכן, זה לא משנה אם את מורה לספורט וזה לא משנה אם את מורה ל-- אגב, המורה לספורט שלנו, יש לבנות הכי שיחות איתה. זה לא משנה אם את מורה למתמטיקה או למדעים, כימיה, כל מקצועות שעל פניו מה הקשר? זה לא נכון. גם היא קיבלה תלמידה וגם היא מחמיאה, אה, לתלמידה, וגם, וכן, הבנות צריכות אותך. לא משנה, את נכנסת לבית ספר, אם את מזכירה, אם את... לא משנה באיזה תפקיד את נמצאת. וואו, כמה גאולה את יכולה להביא. את פשוט יכולה להביא. ואת יודעת מה זה גאולה בימינו? זה כבר לא... בעזרת השם זה ביאת גואל צדק. אבל הרבי אומר כל הזמן: גאולה פרטית וגאולה כללית. והרבה פעמים שאלתי את עצמי: מה זה הגאולה הפרטית הזאתי? מה, שאני אבנה לעצמי בית מקדש? זה הבית מקדש, ״ושכנתי בתוכם״, כל אחד בלב שלה. את יכולה להיות הג-- לעזור למישהי להביא גאולה לעצמה, שהיא תהיה בטוב עם עצמה, שהיא תהיה פחות שיפוטית עם עצמה, שהיא תנשום עם עצמה ואז היא יכולה לעשות עבודה. כשבן אדם

53:47 דובר 2 נמצא בביקורת עצמית כל הזמן, הוא לא יכול לעשות עבודה לשום מקום. זה, זה פשוט כאילו. ואת יודעת מה? אנחנו דיברנו על אם יש לך בית ספר גדול, אז בואי נחלק את זה לצוותים קטנים, כי הרבה פעמים אמרו לי, אה, יש לך בית ספר קטן, אה? וכן, חמישים בנות אני כבר לא יכולה לגעת בכולן. זה כבר קשה. אז הסיפור הוא להעביר את זה הלאה, שכל מורה תיקח. וגם אם יש לך בית ספר קטן ויש לך שתי תלמידות בכיתה, כל אחת היא סופר משמעותית. כל אחת היא המנהיגה הבאה. אנחנו מכירים את הסיפור על משה רבנו, כן, אבל אני אומרת בכלל, כאילו, תתייחסי לכל אחת כאילו אין עוד בעולם, אין עוד בעולם כמו דינה. אין, אין, אין. כשאני יושבת עם תלמידה והיא הצליחה לעשות מאה במתמטיקה, כן, בסוף זה שבע תפקוד והיא קיבלה תעודת כבוד וקנינו שוקולד. עשינו מזה פסטיבל שלם בבית ספר שהיא קיבלה מאה במתמטיקה, כי זה היה מאתגר עבורה. אין, אין עוד אחת בעולם. היא אחת יחידה מיוחדת, ואני חוזרת למקום הזה, כן, שאני נוגעת בכל אחת כי זה הסיפור של הרבי. הרבי ראה אותנו כמנהיגים. עוד מעט כינוס שלוחות חב"ד, אז ששת אלפים שלוחות ואיזו קבוצה. אבל לא. זה אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, וכל אחת בבית ספר היא אחת. תחשבו, היא אחת עם בית שהיא הגיעה, עם בית שבעזרת השם היא תבנה הלאה. אין יותר מיוחדת ממנה. ופשוט גם אני אומרת באספות האלה, כאילו, לנסות להיות יצירתיים ולחשוב מה נכון לילדה האחת הזאת. נכון שלפעמים אני יושבת עם תלמידה ואני אומרת לה, תקשיבי, אם הייתי מנהלת רק שלך הייתי

55:09 דובר 2 עושה אולי גבול אחר, אבל את חלק מבית ספר ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו, ועדיין בתוך הדבר הזה לחשוב מה נכון לה, מה ידבר אליה, איזו הרצאה. כן, לפעמים אני מביאה הרצאה שאני יודעת שהיא תיגע בבת אחת ספציפית. כל השאר נהנות, אבל אני יודעת שבשבילה הבאתי את ההרצאה הזאת, כי היא אחת יחידה ומיוחדת. אין עוד בעולם. אין, אין, אין, אין. וזה לא אני המצאתי את זה. זה הקדוש ברוך הוא המציא את הסיפור הזה. ושוב, אם אנחנו חוזרים לקלישאה של שליחות ו-- זה הכול נשמע קלישאות, אבל כשאתה מיישם את זה-

55:37 דובר 6 קלישאות נועדו לחיות אותן.

55:38 דובר 2 לא.

55:38 דובר 6 קלישאות כשהן באוויר.

55:40 דובר 2 לא, אבל אני אומרת, את יודעת איזה כיף לחיות אותן? ואת יודעת, כאילו, וסליחה שאני אומרת, אבל זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. זו הבקשה. הקדוש ברוך הוא רוצה שנחיה את הגאולה הפרטית הזאתי, שנראה כל אחת כמה היא מיוחדת.

55:49 דובר 6 הקדוש ברוך הוא גם מוביל אותנו. הוא שם אותך במקום מסוים עם אנשים מסוימים לפעול איתם ואומר לך, די, תפסיקי להסתכל החוצה.

55:56 דובר 2 ממש, ממש.

55:57 דובר 6 תסתכלי. יש לך פה חומר מדהים לעבוד איתו.

56:00 דובר 2 וואו, וואו, וואו.

56:01 דובר 6 פשוט שימי את כל הכוחות. זה-

56:02 דובר 2 כל כך, כל כך, והן צריכות אותך. זה לא סתם חומר מדהים שיש פה. הן צריכות אותך. כאילו, שוב אני כבר חוזרת על זה, אבל באמת. ואם את אומרת לי לתת כוח למורות, זה הכוח. קומי, תעמדי. אימא על הקתדרה פעם אמרה לי, "אימא, את מנהלת בלי עקבים." אני דווקא אוהבת ללבוש עקבים, אבל כאילו, זה לא תהיי במקום הזה, אלא באמת תהיי בענווה מולם. תהיי בכנות ותזכרי שיש לך מה לתת, לתת להן. ואני אומרת לך, בשיחות עם הבנות, כשאני משתפת מהעולם שלי ואני משתפת אותן, אני לא, לא מפחדת מזה, ונוצר שם חיבור כאילו על ה-- חיבור אמיתי של לבבות, של שתי נפשות אלוקיות, כמו שאמרת. אין יותר מזה. גאולה. יואו דבורה, נסיים בזה? נסיים. תודה. אני אומרת, אני אומרת, כמו שהקדוש ברוך הוא, אמרנו, מוביל ממקום למקום, אז הוא הוביל אותך לפה. אני בטוחה שכל אחת שתשמע את זה, זה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה לשמוע היום, ושקיבלנו כוח. תודה. אנחנו צריכים עוד, עוד קצת השלמות על הזה, אבל בסדר, נבוא אלייך. איך הגעת לפה? איך הגעת לשם? איך- לא, איך הגעתי? זה שליח הקדוש ברוך הוא. כאילו, היה נדמה לי שאני מסיימת את התואר. היה נדמה לי שאני מפיקת אירועים. את יודעת, מאוד נהניתי. אז אני אוסיף פה עוד איזה משפט, באמת, שבכלל בגלל שהיו צריכים הרבה לדבר גם על הנושא של שליחות, והרבה בנות מסתובבות בעולם עם השאלה הזאת של מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה? מה השליחות שלי? לא מה אני אעשה עכשיו אפילו. כן. מישהי בת שמונה עשרה, עשרים, עשרים וארבע. זה יכול להיות גם שלושים, ארבעים, חמישים, שישים. אני לא מצאתי את

57:28 דובר 2 השליחות שלי. אני לא מצאתי את השליחות שלי. איפה היא? ואני תמיד אומרת, ההבנה הזאת שהשליחות היא לא איזשהו יעד שמחכה לך איפשהו ואת צריכה להסתובב, להסתובב, להסתובב- וואו. עד שהוא יבוא אלייך. השליחות זה עכשיו. ואני- כל רגע זה מסלול. גם מה שאת עושה ולא מתאים לך, למדת שם משהו. זה דייק אותך, התקדמת עם זה. אין לי זמן לדבר, אבל אני אומרת לך, אני רואה איזה חיבורים. עכשיו עשיתי איזה חיבורים באיזה בית ספר שלפני חמש שנים דיברתי איתם בכלל באיזה הקשר אחר, אבל אני אומרת, זה לא רק שזאת השליחות שלך עכשיו, אלא תעשי את זה הכי טוב שאת יכולה. כן. כאילו תתייחסי לזה כאילו את מלכה, כאילו את ראש הממשלה, כאילו את המנהיגה, כאילו אין. לא משנה אם את עכשיו קופאית במכולת, באמת ברמה הזאת, או, או, או לא יודעת, את מסדרת ארונות. לא יודעת, איזו דוגמה שכאילו כי על פניו את לא עובדת עם בני אדם ולא. תעשי את זה מיליון דולר. את לא מבינה כמה זה חשוב ואת לא מבינה לאן זה יוביל אותך הלאה. וכמו שאת אומרת, זה עכשיו השליחות שלך. תעשי את זה כאילו-- כן, כשפתחתי את בית הספר והיינו שתים עשרה בנות, מבחינתי היו שמונה אלפים טריליון בנות. כאילו, כל אחת שמה היא מיליון בנות, ונעשה את זה הכי טוב והכי חזק והכי חז-- הכי הכי אינסופי שיכול להיות. ממש. תודה. דבורה זיגמן עם התואר. רגע, בואי נסגור את הזה. מנהלת בית הספר. איך קוראים לו? דרך חיה בבית שמש. דרך חיה בבית שמש. תודה רבה, רבה, רבה. תודה חני על ההזדמנות.