פרק 60: הבית שרוף, הלב בעזה, אבל האמונה חזקה מהכל | עם סתיו קוניו מניר עוז

00:00 דובר 1 כל כך חיכיתי כבר להזדמנות שכל אחת תוכל לשמוע את סתיו. סתיו המדהימה, שהיא כבר חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אם תקשיבו לפודקאסט תבינו למה. סתיו עברה מסע מטלטל מרגע שנגדעו החיים הרגועים בניר עוז בשמחת תורה, בשביעי לאוקטובר. מסע עוצר נשימה של רגעים כמעט אחרונים, שכול, המתנה לבני משפחה אהובים, ובתוך כל זה שזור תהליך של התקרבות לבורא עולם ואמונה חזקה שעוזרת לצלוח את הכול. מוזמנות לעבור את המסע ביחד איתה ברגעים הקשים ובמסר המחזק ששווה לחכות עבורו עד הדקה האחרונה של הפרק. הפרק מוקדש לחזרתם המהירה מהשבי של גיסים של סתיו, דוד דיאגו בן מוניקה סילביה ואריאל בן מוניקה סילביה, ושל חברתה היקרה וילדיה, שירי בת מרגיט, אריאל בן שירי וכפיר בן שירי. ולעילוי נשמת אחיה, שמסר את נפשו כדי להציל רבים מעם ישראל, סער בן סלווין גרשון. אני מזכירה לך שאם אהבת את הפרק וקיבלת ממנו כוח, אל תשמרי אותו לעצמך ופשוט תעבירי הלאה. לאחותך, לחברה, לאמא, לשכנה, לכל מי שחשובה לך. למעקב באינסטגרם חפשי חני מוסקוביץ. למעקב בסטטוס, הזמנת סדנאות והרצאות על כלים משני חיים בחסידות ותהליך דיגיטלי חסידות בכפית, הכל במספר טלפון אחד. אפס חמש אפס שמונה חמש אפס חמש שבע מאות שבעים. פתיח ומיד מיד מתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה, כעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת, ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות, שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים ממש עכשיו. ברוכות הבאות לפרק נוסף בפודקאסט שליחות כדרך

01:55 דובר 1 חיים, והיום אנחנו עם סתיו קוניו.

01:58 דובר 2 שלום.

01:59 דובר 1 סתיו, את לא רגילה שאני כזאת רשמית.

02:01 דובר 2 לא.

02:02 דובר 1 תקשיבי, אני, אני באמת מתרגשת. קודם כל, אני חושבת שזה הפודקאסט שהוא שילוב הכי של מצד אחד סיפור, בואי, מצד שני אנחנו כל כך מכירות שזה מטריף אותי כאילו ה...

02:14 דובר 2 נכון.

02:15 דובר 1 איך זה לא קרה עד היום? אין לי מושג.

02:17 דובר 2 הנה זה הזמן המדויק.

02:19 דובר 1 אני נראה לי היחידה שלא היית צריכה להסביר לה איך מגיעים. כבר יודעת, כבר בת בית וזה.

02:25 דובר 2 לגמרי.

02:26 דובר 1 אמ, סתיו, אז בואי תכירי את עצמך ככה למישהי שלא, אין לה מושג מי את. פעם ראשונה שומעת את השם שלך.

02:34 דובר 2 אוקיי.

02:35 דובר 1 ואת יודעת מה? אני אפילו אוסיף ואדייק, עוד בלי הגאוגרפיה של איפה שאת גרה. מי זאת סתיו? יאללה, אולי תפתיעי גם אותי.

02:44 דובר 2 אוקיי. אמ, אז קודם כל גם אני ממש מתרגשת. זה באמת סופר מרגש, מעמד מרגש. אמ, אז שמי סתיו קוניו, אני בת שלושים ושש, אה, נשואה לאיתן קוניו ואמא ליפרי ויובל, שתי בנות מתוקות.

03:03 דובר 1 אני יודעת.

03:04 דובר 2 אמ, בעצם, אה, אני נולדתי בכיסופים, אה, וכל החיים שלי גדלתי שם. אה, המשפחה שלי משם, ההורים שלי, האחים שלי. אה, כל הילדות שלי גדלתי עם אח שלי סער ויש לי עוד הרבה אחים, אבל הם גדולים ממני בהרבה, אז איתו גדלתי. אה, בעצם החיים בקיבוץ הם חיים מאוד פסטורליים ואפשר ללכת בכל מקום ואפילו מגיל קטן, אה, גיל חמש אנחנו כבר הולכים, אה, בכבישים, אה, לבד ו-

03:45 דובר 1 חיים אחרים.

03:46 דובר 2 בלי ההורים ואחרים-- החיים אחרים לגמרי. נוסעים באופניים לבד, אה, מתניידים ממקום למקום בלי שההורים יהיו חייבים, אה, להיות נוכחים.

03:55 דובר 1 זה קטע שאת מדי פעם ככה מספרת דברים על הקיבוץ ואני אומרת, את בעצם לא מכירה מציאות אחרת.

04:00 דובר 2 לא.

04:00 דובר 1 את לא מבינה מה מיוחד בזה בעצם.

04:02 דובר 2 לא.

04:02 דובר 1 רק עכשיו כשאת, אה...

04:04 דובר 2 נכון. אה, עכשיו כשאני באמת גרה בעיר אני מבינה את המורכבות של הדבר, אמ, ובעצם גם עם הבנות שלי, את ה-- שזה מורכב בעצם. שאפשר לרוץ בכבישים ואין מדשאות ואין פארקים שפשוט אפשר רק מעבר לדלת ואפשר לצאת ולשחק.

04:26 דובר 1 מה, מה נורמלי לדעתך?

04:28 דובר 2 הקיבוץ. זה, זה הנורמלי ביותר וזה האידיאל לגדל ילדים בעיניי. אמ, מה יותר כיף מזה ש-שאפשר לעשות מה שרוצים בקיבוץ וכולם מכירים את כולם? אה, יש יתרונות ויש חסרונות כמו בכל דבר. בקיבוץ זה מין חממה כזאת שכולם מכירים אותך לטוב ולרע, אבל ברגע האמת גם כולם יודעים לעטוף אותך ברגע שאת באמת צריכה, כי זה כוח הקהילה. אמ, אבל זה כל הכיף. זה, זה אותם חברים. את גדלה עם אותם אנשים, הם פשוט הופכים להיות חברי נפש.

05:10 דובר 1 משפחה אחת גדולה כזאת.

05:11 דובר 2 לגמרי. משפחה אחת גדולה. אה, ואת הולכת בשביל, כולם מכירים אותך. אין איזה משהו, את אומרת שלום, את יודעת מי זה מי, את יודעת לאן ללכת, איפה כל אחד גר. אה, וזה וזה מטורף. זה מטורף. אה, וזה חיי קהילה בעצם, זה כאילו כולם אחד למען השני. זה בשביל זה ההורים שלנו באו לגור בקיבוץ. אה, פעם הייתה לינה משותפת, אבל אני-

05:40 דובר 1 לא זכית.

05:40 דובר 2 לא, לא זכיתי לשלב הזה, אז זה כבר היה בבית. אה, יש שיגידו שהיה להם טוב מאוד ויש שיגידו שזה היה ממש ממש קשה עבורם. אמ, אבל אני גדלתי בבית, אה, ואני אומרת תודה על זה שגדלתי עם אמא שלי. אמ, אבל בגיל קטן, בגיל ארבע, ההורים שלי התגרשו, אבל שניהם נשארו בקיבוץ. אה, וגם פה הייתה איזושהי חלוקה של פעם אמא, פעם אבא, פעם אמא, פעם אבא. אמ, בהתחלה היה קשה, אבל אחר כך למדתי את היתרונות של הדבר הזה. קונים הכל פעמיים. הולכים פעם לפה, פעם לשם. אם פה יש ממתקים אז גם פה יש ממתקים. כן, ומביאים לך הכל מהכל כזה. אמ, אז זה היה דווקא בסדר. אמ, ובתור ילדה אני בעיקר... בתור ילדה כאילו החוגים שהיו לי, האמת זה היה, הייתי רוכבת על סוסים המון שנים.

06:43 דובר 1 יואו, זה לא ידעתי.

06:44 דובר 2 כן. מכיתה ד' עד אחרי צבא הייתי רוכבת והייתי גם רוכבת מקצועית.

06:51 דובר 1 יואו.

06:52 דובר 2 אה, הייתי עושה קפיצות ראווה. אמ, אבל אחר כך הבנתי ש-שמספיק ודי. אה, וגם הייתי מנגנת על קלרינט. ניגנתי על קלרינט במשך שנתיים.

07:04 דובר 1 יואו.

07:05 דובר 2 אמ, כן, ואז המורה שלי רצה שאני אצא לאיזה קונצרט ארצי כזה ואתקדם, אבל לא יודעת, לא רציתי.

07:13 דובר 1 איפה הקלרינט?

07:14 דובר 2 אין קלרינט.

07:16 דובר 1 איפשהו עם כל ה...

07:17 דובר 2 איפשהו נ-- איך ז-- הזדכיתי עליו. וגם הייתי ספורטאית המון שנים באתלטיקה. הייתי עושה ריצות קצרות והשתתפתי, הייתי באליפות הארץ וזה.

07:29 דובר 1 די!

07:30 דובר 2 כן, ספורט זה משהו שתמיד היה חלק ממני.

07:32 דובר 1 אז מזה הגעת גם למורה לספורט בעצם.

07:35 דובר 2 כן, כן. ואז בגיל עשרים ושמונה החלטתי שאני יוצאת לעשות תואר ראשון בחינוך גופני. אה, הייתי גם מאמנת כושר אישית ובקבוצות אצלנו בקיבוץ. אמ, ו-וזהו. כן.

07:53 דובר 1 רגע, כיסופים, למי שלא יודע, זה בעצם בעוטף עזה.

07:57 דובר 2 זה בעוטף עזה, נכון.

07:58 דובר 1 באיזה, באיזה רגע, כאילו, בחיים, אני מנסה שנייה להיזכר באיזה שנה זה היה, ש-- התחיל להיות לך משמעותי זה שאת גרה בעוטף עזה. זאת אומרת, זה לא חיים רגילים. או ש-

08:12 דובר 2 אני לא חושבת-

08:12 דובר 1 הייתם כל כך קרובים שהפצמ"רים פשוט עברו לכם מעל הראש, אז לא...

08:16 דובר 2 אמ, אני אגיד לך את האמת, אני, אני לא חושבת שייחסתי לזה יותר מדי חשיבות. אה, גדלתי לתוך הדבר הזה, זה משהו שאני מתורגלת. זאת אומרת, זה לא באמת הפריע לי בשום צורה. כן היו דברים ש-- אה, מה קורה אם, מה קורה אם עכשיו נכנסים מחבלים. גם בתור ילדה, מה קורה אז? אני הולכת להתחבא במקום מסוים או, אה, חושבת על מקומות. נכון, זה לא דבר שהוא טריוויאלי, אבל, אה, אבל זה לא באמת באמת הפריע לי לגור שם. אה, מבחינתי האזור שלנו זה באמת תשעים וחמש אחוז גן עדן וחמש אחוז, אה-

09:00 דובר 1 גיהנום.

09:00 דובר 2 גיהנום. אה, אז-- וגם כי כל פעם שיש מבצעים אז את יוצאת לכמה זמן, חוזרת, אה, וממשיכה את החיים. אז זה לא משהו שבאמת, אה, ישב עליי או שהחלטתי שאני לא רוצה לגור יותר באזור. להפך, אני חושבת ש-

09:18 דובר 1 או, חיכמתם.

09:18 דובר 2 כן. אה, וגם היום קשה לי, קשה לי לא לחזור לשם. זה המקום שאני הכי אוהבת בעולם. אמ, וזה מוזר לי לא, לא להיות שם בעצם. שם גדלתי, שם התחנכתי, אה, זה יסודי, תיכון, אה, ושם בעצם נשארתי. אני לא חושבת שעזבתי אי פעם את האזור. אולי לאיזה גיחות שטסתי לחו"ל וזה, אבל לא... אבל לא עזבתי אף פעם. אמ, אז זה לא הפריע לי. זה לא הפריע לי. אה, מבחינתי, את יודעת, אם יש צבע אדום או משהו כזה אז נכנסים לממ"ד, אפילו לא סוגרים את הדלת למען האמת.

09:58 דובר 1 ככה, זה...

09:59 דובר 2 מחכים שהבום, זה... זה אדישות לגמרי. אם זה טוב או לא טוב לא יודעת, אבל זה ממש ממש כבר להיות איזשהו אדיש למצב כי זה, לא יודעת, החיים שם הם כל כך טובים-

10:11 דובר 1 אני חושבת שזה מנהל אותך גם, זה...

10:13 דובר 2 לא הרגשתי גם שזה מנהל אותי בשום צורה. החיים שם הם כל כך טובים וכל כך כיף, כיף, כיף ללכת בשבילים, כיף להיות שם, כיף ללכת לטייל באזור שם. אה, כשהכרתי את בעלי איתן אז הוא היה-- הוא עובד בלולים, הוא מנהל לולים והיה לו מיול כזה, ריינג'ר. וכשהכרנו אז תמיד היינו נוסעים לטיולים, היינו עושים, אה, מלא פיקניקים כאלה ב-בשטח. לא הרגשנו סכנה אף פעם שמישהו יכול לבוא או משהו יכול לקרות. אף פעם. אף פעם זה לא, לא, לא הדהד אפילו בראש שלנו הדבר הזה, כי זה, זה הבית שלנו, זה, זה, זה המקום שלנו. אנחנו לא... לא היה פחד באמת להיות שם. לא הורגש הדבר הזה. אמ, אז...

11:05 דובר 1 ואז אתם מתחתנים ואת עוברת-- עברת לניר עוז בעצם אחרי החתונה או לפני כבר?

11:11 דובר 2 לא, עברתי לפני. אני הכרתי את איתן בגיל עשרים וארבע. עברנו לגור אחרי חודש ביחד. אומץ לעשות דבר כזה.

11:18 דובר 1 וואו.

11:19 דובר 2 אבל רצינו לבחון את זה באמת בגיל צעיר. אה, בגיל עשרים ושמונה התחתנו. אה, בגיל שלושים הבאתי את עפרי ובגיל שלושים ושתיים את יובלי. אמ, וגם כשילדתי את הבנות זה היה לי כל כך ברור ששם אני גרה, בקיבוץ ניר עוז. אה, אני מאוד אוהבת את הקיבוץ הזה. אני מאוד מתחברת לקיבוץ הזה. אמ, אני חושבת שהוא בין הקיבוצים הכי יפים בארץ. באמת. אה, יש שם משהו קוסם כזה, וזה היה לי ברור ששם אני אגדל את הילדות שלי עם כל המורכבות שיש פה, עם כל המבצעים שיש, עם זה שצריך פעם ב-- לצאת לאיזה חופשה. אמ, אבל זה היה לי ברור. זה היה לי ברור ששם אני הולכת לגדל אותן, שם אני רוצה שהן יהיו. ותד-- שתדעי שהרבה שאלו אותי, "את לא מפחדת? את לא חושבת שזה-- הן לא צריכות להיות במקום כזה?" לא, לא. זה אף פעם לא, לא עלה במוחי שצריך, אה, לקחת אותן לאנשהו אחר או להיות במקום אחר. לא ראיתי איזושהי אופציה אחרת שהבנות שלי יגדלו חוץ מהמקום הזה. אמ, אז לא, לא פחדתי אף פעם. עברו מחשבות של כמו שאמרתי קודם, של אם יהיה ואם ייכנסו ואם זה מה אני עושה אז, אבל זה היה בגדר מחשבות ולא מעבר לזה. אמ, היה חם בגזרה, אבל את יודעת, כל הגזרות שלנו הן חמות בסופו של דבר.

12:49 דובר 3 כן, זהו, זה כאילו היה הנורמלי של ישראל לצערנו. בואי, עד היום, אה, כאילו קורים דברים שהם הזויים ומטורפים, אבל את אומרת כאילו זה החיים פה, זה המצב.

12:59 דובר 2 נכון.

13:00 דובר 3 גם המון משפחות של חברים שמגדלים ילדים בגילכם, אז זה לא הרגשה כאילו את איזה עוף מוזר שהבאת את הילדות שלך ללא יודעת איפה.

13:08 דובר 2 לגמרי, לגמרי.

13:08 דובר 3 גדלים ביחד, זה נראה נורמלי. זה נורמלי.

13:13 דובר 2 כן.

13:13 דובר 3 בעצם.

13:14 דובר 2 כן. כל מי שגר בעצם בקהילה וכל מי שגר בכלל בעוטף, עבורו זה נורמלי, אמ, לחיות שם, כי אתה לא חווה את זה על בסיס יומיומי, הפגזות וניסיונות ש... את יודעת, שמחבלים ייכנסו, זה לא... הגזרה לא חמה באמת שיש איזשהו פחד על בסיס יומיומי. אה, לא, זה ממש לא המצב, ממש לא המצב שם. שקט, שומעת את הציפורים.

13:43 דובר 3 שם זה הפוך. בקיבוץ כאילו הדלת פתוחה.

13:46 דובר 2 לגמרי, לגמרי.

13:46 דובר 3 כאילו יש איזה אובר ביטחון כזה ו-

13:49 דובר 2 לגמרי. אפילו, אפילו הכלבה שלנו, צריך רק לפתוח את הדלת. פה צריך לרדת איתה, לקחת אותה. משהו שאפילו מסכנה היא לא רגילה לזה. אמ, אבל זה משהו שאתה-- את יוצאת החוצה, את שומעת את הציפורים, את הולכת.

14:05 דובר 3 מה שאנשים יוצאים בשבילו לחופשה.

14:07 דובר 2 יש שם משהו אחר. יש שם משהו אחר. יש שם משהו אחר. כאילו בחופשה תמידית. הקיבוץ זה חופשה תמידית, ה-היופי, היופי, הנופים הם מרהיבים.

14:18 דובר 3 אני חושבת שגם הרבה יותר חיים את הקרקע.

14:20 דובר 2 כן.

14:21 דובר 3 פה הכל סינתטי כזה, ועוד פה יחסית, אמרתי לך, זה עוד יחסית כפרי לעומת לכי לגוש דן, וכאילו עוד יש לך מרחבים ודשא ורואים קצת נופים.

14:34 דובר 2 נכון.

14:35 דובר 3 יש מקומות שאת פשוט רואה רק בניינים, בניינים, בניינים, בניינים וכולם חיים בקוביות. זה מטורף.

14:40 דובר 2 נכון. זה נכון. אה, כן.

14:44 דובר 3 כן, אבל בשבילך זה עיר גדולה, אורבני מדי.

14:48 דובר 2 זה הכי-- לגמרי, לגמרי.

14:50 דובר 3 זה קטע.

14:51 דובר 2 זה הכי רחוק שלי בעיר מה שנקרא.

14:55 דובר 3 כן?

14:55 דובר 2 כן.

14:55 דובר 3 ובכלל בניר עוז כולם היו כאלה של כאילו זה המקום שלנו.

15:00 דובר 2 את יודעת, זה אנשים של עבודת כפיים ו-ו-

15:04 דובר 3 בדיוק היה כתוב היום ש-- אתמול נראה לי ראיתי כתבה שגדי מוזס אמר, "אני מחכה כבר לחזור לאדמה."

15:10 דובר 2 נכון.

15:11 דובר 3 זה נגיד מישהו שגדלת והוא כאילו אחד המבוגרים של הקיבוץ.

15:16 דובר 2 נכון, נכון. אה, אני אישית לא גדלתי בניר עוז, אבל בעלי איתן כן, וזה מישהו שממייסדי הקיבוץ מה שנקרא. אה, אז אני יכולה גם להבין את הרצון לשקם, אה, את המקום, בעיקר שזה הבית שלך. זה, זה מובן.

15:37 דובר 3 אדמה זה לא סתם.

15:38 דובר 2 אדמה זה לא סתם. זה לא סתם, זה משהו אחר. ב-- הריח אחר, האוויר אחר, אפילו ללכת יחפים, להרגיש את האדמה. משהו שפה אני לא מעיזה.

15:50 דובר 3 אתם לא במקרה צועדים יחפים מהבית?

15:52 דובר 2 אני לא מעיזה לעשות את זה עם כל ה-

15:54 דובר 3 יואו.

15:55 דובר 2 מה שיש פה, זכוכיות ועניינים ו-

15:58 דובר 3 כן, כן, לא, לא מומלץ.

15:59 דובר 2 פחות, פחות.

15:59 דובר 3 אל תנסי.

16:00 דובר 2 אבל בקיבוץ כן, לגמרי יחפים לגמרי. כן. להרגיש הכל, הכל, להרגיש את הכל.

16:07 דובר 3 כן.

16:07 דובר 2 כן, זה מגיל קטן.

16:09 דובר 3 רוצה לספר על הקשר שלך עם שירי וירדן?

16:13 דובר 2 אה, כן. שירי, אמ, היא חברת ילדות של, אה, של דוד וארי-- ואיתן. היא בעצם גדלה איתם, וירדן, אה, גם חבר ילדות שלהם מכיתה א'. אמ, כשהכרתי את איתן אז בעצם הכרתי את שירי. שירי חזרה מחו"ל ו-ואז נפגשנו במסיבת פורים בקיבוץ, אה, ואיתן אמר לי, "תכירי, זאת שירי", ומאז, אה, נהיינו-- נהיה מאץ', מה שנקרא. סליחה. אה, ובאמת נהיינו חברות, אה, מאוד מאוד טובות ונפגשנו, אה, בערך כל יום.

16:59 דובר 3 יואו.

17:00 דובר 2 ואני-- ואני זוכרת שאיתן, אה, איתן ודוד טסו לחו"ל לטיול שלהם אחרי צבא, ואני נשארתי בדירה ושירי הייתה באה אליי כל יום לראות מה איתי ואם אני בסדר, אה...

17:15 דובר 3 זה היה כל כך קרוב בעצם.

17:17 דובר 2 כן, כן.

17:17 דובר 3 בקיבוץ הכל-

17:18 דובר 2 בקיבוץ הכל קרוב.

17:19 דובר 3 בדיוק ראיתי סרטון לפני שבועיים נראה לי, שירדן הסריט כשהוא מגיע עם אריאל לראות את כפיר פעם ראשונה שהוא נולד. ראית את זה?

17:28 דובר 2 נכון.

17:29 דובר 3 ואז יש שלט על הדלת והוא אומר, "אכון יואי[?], מכינה לנו שלט."

17:33 דובר 2 נכון, אני עשיתי את השלט הזה.

17:35 דובר 3 יואו, איזה קטע.

17:36 דובר 2 אמ, כן, זה היה המחווה שלנו. אהבנו לעשות את הדברים האלה ובאמת לתת אחד לשני. אמ, רציתי שזה יהיה כזה מכולם ביחד וזה היה סופר מרגש. אה, בעצם שירי ואני עשינו את חופשת הלידה שלנו ביחד. אריאל ועפרי היו ביחד בחופשת לידה. יש ביניהם הפרש של ארבעה חודשים. אה, וכפיר, אה, כשהיא הייתה בהריון היא אמרה לי שהיא צריכה לרדת— ללדת בינואר. אמרתי לה, "אוי ואבוי, אין לך יום הולדת בשבע עשרה לינואר כי זה יובל לי."

18:15 דובר 3 נכון.

18:15 דובר 2 "אנחנו נצטרך לעשות יום הולדת כל הזמן ביחד." אה, והיא הקשיבה לי והיא ילדה בשמונה עשרה לינואר, אמ, וזה היה סופר מרגש. זה כאילו הכל אצלנו, הכל צמוד, הכל קרוב, גם בתאריכים, גם ב-- עם הילדים.

18:33 דובר 3 כמו אחות.

18:33 דובר 2 אה, כן, כמו אחות, כמו אחות.

18:37 דובר 3 וואי.

18:39 דובר 2 אה, את יודעת, לפעמים אומרים שבני משפחה וזה, אבל אתה לא... לפעמים חברים שלך הם, הם המשפחה.

18:46 דובר 3 יש כזה פתגם, "טוב חבר קרוב מאח רחוק".

18:48 דובר 2 לגמרי. אז, אה, זה בדיוק על שירי ואני זוכרת שיום אחד ישבנו ואנחנו אומרות אחת לשנייה, "אנחנו לא צריכות יותר מזה. כאילו יש לנו אחת את השנייה", וזה היה כאילו אמרנו את זה ביחד וזה היה כזה כיף לדעת שזה, שזה הדדי בינינו. אה, וזה המון, אה, טיולים משפחתיים ביחד ופגישות, כאילו להיפגש אחר הצוהריים, את באה לקפה. מתלוננות על הגברים שלנו בעיקר. זה היה מצחיק.

19:23 דובר 3 מה שנשים עושות.

19:23 דובר 2 מה שנשים עושות ורק-

19:24 דובר 3 בכלל מתלוננות.

19:25 דובר 2 כן, מתלוננות בעיקר. אמ, יש, אה... הרי בגנים באיזשהו שלב יש, אה, מסיימים כאילו ב-באוגוסט. אז אצלנו זה כמה ימים נותנים, זה לא כמו בעיר.

19:39 דובר 3 אנחנו לא נדבר על זה, זו נקודה כואבת.

19:41 דובר 2 כן, לגמרי.

19:43 דובר 3 לא, בכלל, יש שמות אחרים. אני שואלת אותך על המעון, את אומרת לי, "מעון? אה, בית התינוקות".

19:48 דובר 2 כן, בית תינוקות. אז את-- שירי הייתה מארגנת לנו, אמ, היא עשתה לנו לו"ז, לי ולה.

19:57 דובר 3 של החופשות, אה...

19:59 דובר 2 מה עושים ב-- מה עושים ביחד, כן.

20:00 דובר 3 יואו.

20:01 דובר 2 אמ, אז היא אומרת לי, "אני שולחת לך לו"ז, תשתבצי במה שאת רוצה." אמרתי לה, "יאללה סבבה", אה, וכאילו באמת להעביר את זה ביחד והיה-- וזה כיף. זה להעביר את הזמן, אה, ביחד ובאמת לעשות, ושירי היא סופר יצירתית, סופר יצירתית ויש לה אחלה רעיונות ובאמת דברים שאני אפילו לא חשבתי על כל מיני טיולים בקיבוץ ולאסוף את זה ולעשות להם ככה ויצירות.

20:27 דובר 3 וכזה את אומרת מה, אני משתבצת.

20:29 דובר 2 לגמרי לגמרי. אז היא הייתה המוח ואני הייתי זורמת. אמ, וזהו. לא הרבה יודעים את זה על שירי, לא...

20:39 דובר 3 כן, אני אומרת בכלל מי, מי זאת?

20:40 דובר 2 שירי זוכרים את הפרצוף המבוהל שלה עם שני ילדים ו-ויש וכאילו את יודעת ששירי נהייתה איזשהו סמל ואני כזה אומרת רגע, היא לא סמל, זאת חברה שלי. ו-ויש הרבה מאחורי שירי שאף אחד לא בעצם יודע ואיזה אדם רגיש היא וטוב לב עם אינטליגנציה רגשית סופר גבוהה והיא תמיד רואה את האחר. תמיד היא תראה את האחר. רגישה בטירוף בטירוף. אמ, ו-ובאמת סופר יצירתית. לא הרבה יודעים ששירי עבדה. שירי למדה תואר ראשון ב-ב-- אמ, ברח לי השם. נו, כאילו היא הייתה גננת אה בגיל הרך.

21:36 דובר 3 גיל הרך.

21:36 דובר 2 כן. אה, והיא הייתה גננת ולא הרבה יודעים מה עומד מאחורי שירי.

21:46 דובר 3 כן, רק הכתום כתום כזה.

21:47 דובר 2 ושירי היא כמו שראו את ה, את הבהלה. שירי היא סופר חייכנית, אה, וזה היה קשה לראות את זה. זה היה קשה לראות אותה כל כך מבוהלת. אה, והיא חסרה לי, חסרה בכל חלק בגוף שלי. אה, זה ללכת בשבילים ואיפה את ומתי ניפגש ואני רוצה אותך. רוצה להיות איתך. צריכה אותך כחברה שלי ש... בואי רגע ננשום את הדבר הזה ביחד. ואיך אנחנו לא ביחד בכל הדבר הזה? זה, זה מטורף. זה, זה קשה. זה נושא שהוא קשה לי. קשה לי לעכל אותו, להבין אותו.

22:36 דובר 3 זה גם כל כך כף הקלע, כי לא יודעים מה קורה. אז-

22:40 דובר 2 כן.

22:41 דובר 3 זה לא את אומרת טוב, זהו. לא, לא זהו. ווואי, הטירוף הזה של האי ודאות זה לא נורמלי.

22:49 דובר 2 זה לא זהו, זה לא זהו זה. להוציא אותם בחזרה וכמה שיותר מהר זה.

22:56 דובר 3 וואי.

22:57 דובר 2 זה לא זהו.

22:58 דובר 3 באתי לשאול אותך מתי בעצם הבנת שהם נחטפו, אבל אז אנחנו כבר. בואי נלך שנייה לשישי לאוקטובר.

23:04 דובר 2 זה כן. אה, שישי לאוקטובר בעצם היה את החג. אה, כולנו היינו ביחד. באמת כל המשפחה הייתה בשלמותה. אה, כל האחים, כל הבנות זוג, כל הילדים. סבתא של איתן הייתה, ובאמת גם עשינו איזושהי תמונה משפחתית. אה, גם אחות של שרון הייתה עם הילדה, ובאמת היה מאוד סופר שמח.

23:34 דובר 3 בואי נעשה שנייה סדר. אני עושה בשביל כל מי ש-- אני כבר יודעת.

23:39 דובר 2 כן, כן.

23:39 דובר 3 את בעצם אשתו של איתן. יש לו תאום שקוראים לו דוד קוניו, שהוא כרגע בעזה.

23:46 דובר 2 נכון.

23:47 דובר 3 מקווה שעד שנפרסם את זה זה כבר לא יהיה רלוונטי. אה, יש לו אח, אריאל, שהוא גם עכשיו עדיין שבוי. בת זוג שלו, ארבל, חזרה לפני ש-שבוע וחצי כבר.

24:00 דובר 2 שבוע וקצת, ברוך השם.

24:02 דובר 3 נכון, שבוע ויום. ואשתו של דוד, שרון, יש לה תאומות, אמה ויולי, והן היו בשבי החמאס והשתחררו אז אחרי חמישים ומשהו ימים, כשחזרו הראשונים בעצם.

24:15 דובר 2 נכון, נכון.

24:16 דובר 3 אוקיי.

24:16 דובר 2 נכון מאוד.

24:17 דובר 3 ואה, שנייה-

24:18 דובר 2 ודניאל

24:18 דובר 3 זה לא נגמר פה. ולשרון יש אחות שקוראים לה דניאל, הבת שלה אמילי.

24:23 דובר 2 אמיליה.

24:24 דובר 3 אמיליה, והן גם בעצם היו שם וחזרו.

24:27 דובר 2 נכון, נכון.

24:28 דובר 3 וואי, זה כאילו.

24:29 דובר 2 ושירי שעדיין שם, וירדן שברוך השם חזר עכשיו. כן.

24:35 דובר 3 מטורף הכמויות של המעגלים, כאילו זה כאילו את אומרת, ישבנו יום לפני זה בסעודת חג, והרוב למחרת פשוט נעלמו.

24:43 דובר 2 לא, הרוב נעלמו. כן, הרוב נעלמו, וגם מי שלא ישב איתנו בסעודת חג, שזה שירי וירדן, שהם הכי קרובים אלינו, ברמה, רק לסבר את האוזן את הרמה של, של כמה הם קרובים אלינו מבחינתנו ללב שלנו, שאנחנו היינו עושים ימי הולדת למשפחה. למשל, כשהייתי עושה יום הולדת לעפרי, לא הייתי עושה עם חברים והכול, כאילו הייתי עושה משפחה. ושירי וירדן תמיד היו נכללים בפנים, ואין מצב שלא, וגם אנחנו איתם. זאת אומרת שהם, הם לא חברים, הם משפחה. אמ, לא הייתי מזמינה חברות שיבואו וזה-

25:23 דובר 3 משפחה שלך כאילו.

25:25 דובר 2 שהם, שהם לגמרי משפחה, חלק מתוך המשפחה. הם תמיד היו בכל יום הולדת, בכל אירוע. אז, אז כן. אז אמנם הם לא היו איתנו בשישי כי הם היו אצל המשפחה שלהם, אבל הם לגמרי חלק מהמשפחה שלנו.

25:39 דובר 3 אוכלים סעודת חג.

25:41 דובר 2 אוכלים סעודת חג, נהנים, שרים, שותים, כיף. כמה כיף להיות ביחד. מסיימים את הערב מאוחר יחסית, אה, אפילו לפי דעתי יותר מהרגיל. באמת רצינו להישאר. מתפזרים הביתה. אפילו אני קצת הרגשתי לא טוב באיזשהו שלב, אמ, אבל בעלי הולך ל-לאחים שלו לשבת אצל דוד בבית עם שרון ועוד חברים ואחיו אריאל. אה, אני הולכת לישון באותו יום. אה, איתן חוזר מאוחר, לא יודעת בדיוק באיזו שעה. שש בבוקר אנחנו, אני מעבירה, הבנות ישנו איתי בחדר. אני מעבירה את יובלי לחדר שינה בשבת כדי להמשיך לחדר שינה שלהם כדי להמשיך לישון עוד טיפה. אה, צבע אדום, פתאום מתחיל צבע אדום. אני אומרת אוקיי, אולי זה בטעות. אה, ואז עוד צבע אדום ועוד צבע אדום. אני, אוקיי, זה לא בטעות. משאירה את יובל בחדר. אני רצה מהר לאיתן ולעפרי כי הם בחדר שלנו. קוראת לו, אומרת לו, מאמי קום, קום, קום, צבע אדום. תביא את עפרי מהר לחדר, לממ"ד. נשארים בממ"ד והצבע אדום לא מפסיק, ואנחנו לא מצליחים להבין מה קורה. אמ, שולחת הודעה לשרון גיסתי, אה, את יודעת מה, מה קורה? שלחנו כאילו בוואטסאפ, בוואטסאפ המשפחתי, אבל אני, אני חושבת ששלחתי לה הודעה בפרטי. את יודעת מה קורה? אז היא אומרת לי לא, אין איזה משהו שקרה לפני. אה, ואנחנו כזה מתחילים, אה, להתכתב, וגם איתן מתכתב בוואטסאפ המשפחתי, וכולם כותבים את אותו דבר, שאף אחד לא מבין מה קורה. ואז גם מתחילים הבומים, ואנחנו מתחילים להבין שמשהו הרבה יותר גדול מתרחש פה, וזה לא איזה עוד חופשה שנצא כי זה איזשהו מבצע. בעלי, אמ, שולח הודעות גם ב-- יש ב-- מקומי זה נקרא, ששולחים הודעות בקיבוץ כדי להתעדכן, וכולם שולחים

28:02 דובר 2 שם הודעות. אמ, באזור שבע וחצי גיסי אריאל שולח הודעה שיש מחבלים מחופשים לחיילים בקיבוץ באזור המרפאה. אמ, הייתי בטוחה שהוא מסתלבט. אפילו כתבתי לו על זה: מה אתה עכשיו, אה, מס-- כאילו מה אתה עכשיו מלחיץ אותנו? מה קורה איתך?

28:25 דובר 3 יואו.

28:26 דובר 2 למה לי לצחוק על דבר כזה, כאילו, אמ, הוא אמר לנו שיש הוראה לסגור את האורות, לנעול דלתות, להיכנס לממ"ד ולהיות בשקט. אמרתי וואו, זה פתאום מחזיר אותי כזה אחורה, שכבר היה לי את זה בעבר שצריך להיות בשקט, אה, כי היה בכיסופים חדירה.

28:48 דובר 3 אה, באמת?

28:48 דובר 2 כן, כשהייתי צעירה יותר, אבל זה משהו שאמרתי אוקיי, זה זכור לי כמשהו שמשתלטים עליו סופר מהר. יש צבא.

28:57 דובר 3 כאילו בסדר, חמש דקות, ש-- חצי שעה, כאילו.

29:01 דובר 2 ואנחנו אחרי האירוע.

29:03 דובר 3 כן.

29:03 דובר 2 אמ, ולא. אה, פתאום הודעות, אה, מחברות שלי שהן שומעות יריות אצלן באזור, וזה בתוך הקיבוץ. ואז חברה שולחת לי, אני חושבת שכולם ראו את ה-- הסרטון הראשון עם הטנדר הלבן בשדרות. אה, חברה שלי שולחת לי סרטון, אה, היא גרה בבאר שבע והיא שולחת לי את הסרטון, ואני אומרת לה מה זה? כאילו הייתי בטוחה שהיא עובדת עליי, ששלחה לי איזו שטות. אמ, ואז, אה, עוד חברה מקיבוץ אחר שולחת שיש אצלם יריות בקיבוץ, קיבוץ ליד, אה, ואני מתחילה להבין שאוקיי, זה סופר גדול. אמ, מהר מאוד מתחילים לשמוע יריות מחוץ לבית שלנו, אה, זה הזמן שאנחנו סוגרים את הברי-- יש לנו בריח כזה בדלת, אנחנו סוגרים אותו, מחליטים לסגור.

29:54 דובר 3 הייתם מוכנים עם בריח כאילו תמיד?

29:56 דובר 2 הבריח היה כי מי שגר לפנינו עשה שם בריח. אמ, את יודעת, זה כאילו הנשמות, אה-

30:03 דובר 3 כן.

30:04 דובר 2 ידעו שאחרי זה הולך לקרות.

30:06 דובר 3 זהו, כי זה משהו שסתם ככה התושבים היו מוכנים איתו, אחרים?

30:10 דובר 2 אה, תראי, אני יכולה להגיד לך שאח שלי, כאילו-

30:13 דובר 3 יש בזה היגיון, אבל, אה-

30:16 דובר 2 אמ-

30:16 דובר 3 אף אחד לא חווה כזה דבר, אז...

30:18 דובר 2 אני יכולה להגיד לך שאח שלי הוא הרב של צרעות[?], אה, בכיסופים. אמ, הוא כן אמר לאנשים לעשות, אה, בריח בדלתות. הייתה לו תחושה שמשהו גדול הולך לקרות, אז הוא כן אמר לאנשים בקיבוץ, בקיבוץ כיסופים, כן לעשות את זה. אמ, אבל, אה, בניר עוז לא. הוא עשה, ובמקרה הוא עשה ואנחנו עברנו לבית הזה, אמ, ובאותו רגע זה שירת אותנו. סגרנו, ואני שוכבת, כאילו אני יושבת כזה על הפוף. עפרי יושבת עליי, אמ, ובאמת יש יריות ואני אומרת לעפרי, "כי זה בטח הצבא. הם כרגע נלחמים", אמרתי לה, "באנשים הרעים והם נלחמים וזה תכף ייגמר. תכף ייגמר. שימי ידיים על האוזניים, עוד מעט ייגמר." בזמן הזה אני, יש לי דחף מאוד, מאוד גדול להגיד שמע ישראל ואני אומרת את זה בלי סוף ואני אפילו אומרת לעפרי, "תגידי איתי". אמ, ובאמת עוברות עוד כמה, חולפות עוד כמה דקות והיריות ממשיכות ואני כאילו אומרת, מה קורה פה? כאילו למה הדבר הזה לא נגמר? איך הצבא לא משתלט על זה? מה קורה? ואני כזה אומרת לעצמי בלב, אה, טוב, מה הסיכוי שייכנסו אליי הביתה? שנתיים לפני נפל לי קאסם ישירות על הבית.

31:46 דובר 3 יואו.

31:46 דובר 2 אמ, סטטיסטית-

31:48 דובר 3 נכנס הביתה?

31:49 דובר 2 נכנס הביתה.

31:50 דובר 3 חדר את ה...

31:51 דובר 2 נפל, חדר-

31:53 דובר 3 יואו.

31:53 דובר 2 ריסק את הבית מה שנקרא. אה, בחדר משחקים של הילדות הלכו, כל המשחקים הלכו. אה, ושתביני איזה, איזה קטע, כי אני אומרת ל-לבעלי אז, כשזה קרה, אני אומרת לו, "טוב, בוא נכניס הפעם את כל המשחקים לתוך החדר ש-- לתוך הממ"ד, כי אם חס וחלילה ייפול פגז שם..."

32:19 דובר 3 זה כאילו היה-

32:20 דובר 2 שלא ילכו המשחקים.

32:22 דובר 3 יואו.

32:23 דובר 2 אה, ואני אומרת, טוב, סטטי-- סטטיסטיס-- סטטיסטית ניצלנו. אה, ואיך שאני מסיימת את המשפט, בום, בום בדלת, פורצים את הדלת, נכנסים אלינו הביתה. אמ, פחד. פחד. אני מהפחד גם עשיתי פיפי על עצמי, אה, אבל רצתי לדלת להחזיק ב-באופן אוטומטי עשיתי את זה. רצתי לדלת להחזיק את הידית של הדלת שלא יהיה אפשר להיכנס ובכלל שכחתי שיש בריח. אמ, ואני אומרת לבעלי באיזשהו שלב, "טוב, תחזיק קצת את הדלת, כי אין סיכוי שאני אצליח להילחם מולם. אתה יותר חזק ממני. תביא לי את יובל." וכשהוא בא להביא לי את יובל הם החליקו, כי הם החליקו מהפיפי שלי, אז הם החליקו ונפלו על הראש ויובל התחילה לבכות. אה, והם שמעו, שמעו אותה בוכה. בעלי מחזיק את הדלת ואני אומרת לעפרי, אה, "עפרי, את חייבת להיות בשקט, כי אם לא תהיי בשקט, ירצחו את כולנו." וליובל אני חייבת לשים יד על הפה כדי שתהיה בשקט ומתפללת שאני לא חונקת אותה עכשיו למוות. רק רציתי שהיא תהיה בשקט. אמ, ואנחנו מחכים לרגע, מחכים למה הולך להיות. כאילו זה מה שאני מספרת לך עכשיו, זה הכל קורה בשניות, אמ, אבל זה הרגיש כמו דקות מאוד, מאוד ארוכות בין זה שהם הגיעו לדלת לבין מה שקורה איתנו בתוך הממ"ד. יש כמו ואקום כזה של מין תחושה כזה, כמו שלוקחים בסרטים ואתה מרגיש כמו בלופ כזה שמשהו עוטף אותך. אז כזה. אמ, ו-- אני אומרת, אין מצב שזה קורה לנו עכשיו. כאילו מה אני עושה עם הבנות? מה עכשיו? ייכנסו, ייקחו אותנו, חס ושלום, יאנסו אותי, ירצחו את הבנות, ייקחו אותנו, ירצחו אותנו, ייקחו את הבנות. כל המחשבות הכי קשות עוברות בראש. אמ, אנחנו כן חושבים

34:29 דובר 2 על חטיפה בשלב הזה. אני בכל אופן, אני לא יודעת אם בעלי חשב על זה. אה, ומתקרבים לדלת. שקט. לא פתחו את הידית של הדלת ובעלי אומר, אה, הוא שם את האוזן כזה על הדלת והוא שומע שהם, אה, שופכים בנזין על הדלת. מהר מאוד הוא אומר לי, "מה, הם שורפים אותנו?" ואני אומרת לו, "אין מצב. מה שורפים אותנו? כאילו מה קורה?" הוא אומר לי, "תסתכלי." נכנס מלא עשן מתחת לדלת ואני אומרת, "נו באמת, כאילו איך אני אברח מפה עכשיו? אני-- מה אני אמורה לעשות עם כל הדבר הזה?" וזה נכנס ונכנס מלא ואנחנו מחליטים באותו רגע לא לצאת. אומרים, אוקיי, ניתן להם ללכת. הם, הם כבר שורפים, אז הם בטח חושבים שאנחנו פה נחנקים ואנחנו ננסה לצאת מהחלון ברגע שהם-- ברגע שהם שרפו, מבחינתנו הם בורחים. אין להם מה לעשות בבית שלנו יותר. אה, חולפות איזה כמה דקות, עשרים דקות בערך, אה, ואני אומרת, "טוב, תפתח, תפתח את החלון. אני כבר לא נושמת." וכשהוא בא לפתוח את החלון נכנס גל עשן לתוך הממ"ד. הם שרפו גם את הבחוץ, היה לנו מחסן, הם הציתו אותו והמחסן היה על החלון של הממ"ד ונכנס מלא, מלא, מלא עשן. הוא כולו בער, כל ה-- כל החלון וכל החלק החיצוני פשוט בער ונכנס מלא עשן שחור כזה לבפנים ואמרתי לו, "סגור, סגור מהר כדי שלא ניחנק מאוד." אה, ובזמן הזה הוא מנסה ליצור קשר עם אנשים מבחוץ שינסו לבוא כמה שיותר מהר לחלץ אותנו, כי אנחנו נחנקים בעצם בפנים. הוא מצליח להיות בקשר עם חבר שלנו מכיתת הכוננות ועם עוד איזה חבר ש-- אה, נתן לבעלי, אה, לדבר עם איזשהו רופא שאמר

36:32 דובר 2 לנו לשכב על הרצפה, לנסות לשים עלינו דברים. לא היה לנו כלום, אז פשוט נשכבנו על הרצפה ובזמן הזה בעלי מנסה לחלץ אותנו בכל דרך אפשרית. הוא ניסה לפתוח את החלון ברזל. הוא לא הצליח כי החלון בער, בער, אז הוא לקח את הפוף וזה-- וזה התפוצץ, כזה, הכול נקרע, והוא ניסה לפתוח את הידית של ה-- לפתוח את הבריח ולא היה אפשר, כי זה, הדלת התעוותה גם מהש-- מהאש והידית של ה-- דלת נשברה והבנו-

37:07 דובר 4 אי אפשר בכלל רק לשמוע את זה.

37:10 דובר 2 הבנו שאנחנו בעצם, אה, לכודים בפנים, אה, ואין לנו דרך לצאת, ואת המחשבות של, "אני בעצם-- זה הזמן שלי שעוד רגע אני הולך, הולך מן העולם". אמ, והחלטנו להיפרד מהבנות שלנו בזמן הזה. אמרנו-- הסתכלנו אחד על השנייה ואנחנו אומרים, "אנחנו חייבים להיפרד מהבנות. אנחנו לא יכולים לתת להן ככה ללכת". אנחנו מחבקים את הבנות שלנו ואנחנו אומרים להן שאנחנו מאוד אוהבים אותן ואנחנו ממש מצטערים שאנחנו לא נצליח להציל אותן כנראה ושאנחנו נמות, אבל לפחות נמות כולנו ביחד ומחובקים, וחיבקנו אותן ונשכבנו על הרצפה. כן, אמ, אני שכבתי עם עפרי על הרצפה, אה, כבר מתחילה להיות מסוחררת מכל העשן. כבר לא, לא מצליחה להבין איפה אני ממוקמת במרחב. אני רק זוכרת שעפרי שוכבת לידי. יובל, אין לי שמץ של מושג איפה היא, כי איתן לקח אותה אליו. אני חושבת שהוא השכיב אותה לידי, אבל קצת במרחק ממני, ובזמן הזה איתן לא רצה לוותר. הוא ניסה בכל זאת לפתוח עוד פעם. הוא ניסה לעקור את המזגן, כי הוא הבין שכרגע אף אחד לא יכול לבוא להציל אותנו והוא אמר, "אני לא, לא נשאר פה. אני חייב להציל את המשפחה שלי". אה, והוא מנסה בכל דרך אפשרית, עד שהוא אומר לי, "אני לא יכול יותר". הוא נופל על הרצפה ואני מנסה לקום, לדלת, לפתוח את הדלת. אני לא מצליחה לפתוח את העיניים בגלל העשן, אה, ואני לא מצליחה להגיע אל הדלת. אני פשוט נופלת רגע לפני שאני מנסה, כזה, לדחוף אותה, אמ, ואני זוחלת בחזרה לעפרי, כי אני שוב לא יודעת איפה יובל ממוקמת בכלל. אני כבר ממש ממש מסוחררת, הכול כבד, הכול כואב, אבל אני חייבת להגיע לעפרי להניח עליה

39:15 דובר 2 יד, שהיא לא תמות לבד. אה, זה-- רק המחשבה שהיא תיחנק לבד הייתה לי מאוד, מאוד קשה. כאילו, שמחתי על זה שאיתן עם יובל ושיובל לא לבד. אה, אני חוזרת אליה, אני נשכבת לידה. הייתה איזו שמיכה בחדר, שמיכה סגולה, והיה לי פשוט מאוד קר באיזשהו שלב. קר, קר, כל הגוף שלי רעד מקור. החדר בוער, כאילו, הבית בוער, בוער, בוער, כולו עלה בלהבות. אה, אני כבר מתחילה לא לשמוע אף אחד ורגע לפני אני פונה לקדוש ברוך הוא ואני אומרת לו, "אם-- אני נודרת שאם תציל אותי ואת משפחתי, אה, מהמוות, אני חוזרת בתשובה" והתעלפתי. אה, לא זוכרת מעבר לזה.

40:10 דובר 4 אוי ואבוי.

40:11 דובר 2 אה, אחרי כמה זמן, אה, התעוררתי לכאב ברגליים. כאבו לי מאוד, מאוד הרגליים ואני עושה ככה על הרגליים כדי להבין איפה אני, איפה אני באזור, איפה, איפה הגוף שלי בכלל ממוקם בכל הדבר הזה. אה, ואני אומרת לו, "מה, ככה מתים? כואב למות בצורה כזאת, שתדע". משפט שאני לא אשכח אף פעם. ושוב מתעלפת ולא זוכרת יותר. מכאב מאוד, מאוד גדול, פתאום לא כאב כלום. היה לי נעים, מאוד נעים. לא היה לי קר יותר, לא כאב לי הגוף. לא ידעתי איפה כל אחד בחדר, לא שמעתי אף אחד. אה, לא יודעת מה קרה באותו זמן. אה, בעלי בזמן הזה חשב ש-- הוא מקליט לחברים שלנו שחייבים לבוא מהר כי הוא כבר לא יכול. אנחנו כבר לא עונות לו. הוא כבר חשב שאנחנו לא בין החיים. אף אחת כבר לא נשמעה, אף אחת לא תפקדה, אף אחת לא כלום. אה, באזור הצוהריים, אה, חבר שלנו מכיתת הכוננות שולח לנו הודעה, "אני מגיע, אני מגיע אליכם". איתן מצליח להתעורר מזה, אה, גם הוא התעלף, התעורר כמה פעמים. הוא עולה, מצליח, הוא אומר, "אני אנסה לפתוח את הבריח הפעם" והוא הצליח. אה, באורח פלא, הוא פשוט הצליח אחרי כמה שעות.

41:49 דובר 4 כאילו כל הסיפור הזה, זה כמה שעות שאתם שם כבר בלי הכרה.

41:53 דובר 2 אנחנו חמש וחצי שעות בתוך הממ"ד. חמש וחצי שעות בתוך ממ"ד, שואפים, אה, כמויות של עשן. זה כמויות של עשן. עשן שחור. אה, לא יודעת מה הם שרפו שם, אבל עשן שחור, שחור, שחור שנכנס ואנחנו שואפים אותו. אה, חמש וחצי-- אחרי חמש וחצי שעות חבר שלנו מצליח להגיע. הוא חובר לעוד חבר שלנו מכיתת הכוננות. שניהם מצליחים להגיע אלינו. הם היו צריכים לשים בדים על הפנים בגלל כל העשן והלהבות. הם נכנסו, הם מצליחים להיכנס אלינו. אני כן זוכרת שפתאום אני שומעת את ערן. ערן צועק לנו, "איתן, איתן". אז פתאום אני מצליחה להתעורר מזה. אה, הוא נכנס, הוא-- איתן אומר, "קח מהר את הבנות החוצה". אה, איתן יוצא בכוחות עצמו. אותי הם לוקחים. אה, שמים אותנו על הדשא, שומרים עלינו עם הנשק. אנחנו לא יודעים מה המצב בקיבוץ מבחינת מחבלים. באיזשהו שלב אני נכנסת לשוק, מתחילה לפרכס. מזל שלי שיש שני החברים שלנו ואחד מהם, אה, קוראים לו בני. הוא, הוא חובש והוא הצליח לעשות לי כמה פעולות, אה, החייאה כאלה. אה, מפנים אותנו לחמ"ל בקיבוץ כמה שיותר מהר. אה, ל-- הגיעו החיילים, לוקחים את הבנות שלי. איתן מצליח ללכת בכוחות עצמו, אני לא. אני ממש חלשה. אז בני עשה לי סחיבת, אה, פצוע. מגיעים לשם, אה, ומתחילים לראות מה קורה. אני זוכרת שכאב לי הראש בטירוף. לא יכולתי אפילו לעשות ככה מרוב ש-שכאב לי. הם רוצים לתת לנו חמצן כמה שיותר מהר. סטורציה מאוד, מאוד נמוכה. אה, חברה שלי, קוראים לה קורן, היא, היא אחות במקצועה. היא מנסה לעשות, אה, היא הייתה בלחץ. היא השלימה לי המון מהסיפור. היא הייתה בלחץ, אה, לתת לנו כמה שיותר מהר

44:08 דובר 2 חמצן, אה, כי היא כבר ראתה שאנחנו מתחילים, אה, לאבד את זה. אה, אנחנו כאילו מגיבים ולא מגיבים לה כל כך כשהיא מדברת איתנו. באזור הערב, שש בערב, אה, מצליחים לקחת אותנו לבית חולים. אה, קצת לפני שלוקחים אותנו לבית חולים אנחנו מתחילים לראות אנשים מגיעים לחמ"ל. אנחנו צריכים-- מתחילים טיפה להתאושש כי נתנו לנו קצת חמצן, אז אנחנו מצליחים לשבת. הבנות דווקא התאוששו מהר, ברוך השם. אה, לאיתן מאוד שרפו העיניים כי הוא כל הזמן היה עם העיניים פתוחות, כי הוא ניסה להוציא אותנו ולחלץ אותנו, אז מאו-- היה לו קשה מאוד לפתוח אותן, אה, ושם אנחנו... אני לא זוכרת את זה, אבל איתן מספר ששם הוא כבר קיבל את הבשורות על אחיו התאום דוד ועל אריאל, שהם נחטפו עם שרון והילדות. אה, אנחנו לא יודעים עוד, אה, באמת מה קורה, אבל אנחנו מגיעים לבית חולים. אה, שם מתחילים לקבל עוד ידיעות על אנשים שנרצחו בקיבוץ, על אנשים שנחטפו בקיבוץ. שם זה במ-- שם כבר באמת הייתה חותמת שהם נחטפו. אה, שם אני מקבלת את הבשורה פעם ראשונה ששירי והילדים וירדן נחטפו. בהתחלה שמעתי רק על שירי והילדים. לא הבנתי איפה ירדן. לא הבנתי מה קורה עם ירדן. לא דיברו איתי עליו. אני אומרת, "איפה ירדן?" כאילו, מה, רק חטפו את שירי והילדים? איפה הוא? וכבר היו לי פחדים שהוא מת, אה, שרצחו אותו, אה, ואז אנחנו מקבלים סרטון, סרטון שכולם ראו אותו, שירדן על האופנוע, והבנתי שחטפו אותו. אה, והיו לנו הר-- חורים עם הדבר הזה של מה היה שם. לא מצליחים להבין מה היה שם. באותו יום גם, אה, כתבנו בוואטסאפ, יש לנו וואטסאפ משפחתי, אה,

46:07 דובר 2 משפחתי של חברים נשואים פלוס עם דוד, שרון, ירדן, שירי, אני ואיתן, אה, ואנחנו כזה אפילו קצת צחקנו בבוקר על כל מה ש-- כאילו, על מה שקרה. ת-תשמרו על עצמכם, אוהבים אתכם, כזה, כאילו השיחות הרגילות שלנו בוואטסאפ. לא תיארנו לרגע שזה מה שיקרה לנו בעוד רגע.

46:32 דובר 5 אי אפשר לדמיין כזה דבר.

46:33 דובר 2 אה, ושנייה איבדנו כל כך הרבה אנשים שאנחנו אוהבים, כאילו, נחטפו. אנחנו נשארים, אה-

46:43 דובר 5 מה עם ההורים של, אה, בסוגריים, של איתן בעצם כל הזמן, ביום הזה?

46:48 דובר 2 הם, אה, ניסו להיכנס אליהם הביתה, אבל לא, לא משהו מיוחד, אה, אבל ראינו אותם בחמ"ל של הקיבוץ. אחרי שהגענו לבית חולים אנחנו נשארים שם ללילה להשגחה, לראות שהבנות בסדר, אה, מתאשפזים. יום למחרת יוצאים. אנחנו מחליטים ללכת למשמר הנגב. שתי המשפחות שלנו נמצאות שם ואמרנו אוקיי, יתנו לנו שם דירה, אנחנו רגע נתארגן על עצמנו וזה. אה, יום שני בבוקר אני נכנסת ל, אה, פייסבוק, מגוללת, רואה מודעה שאח שלי, אה, נעדר. אה, בת דודה שלי כותבת את זה ואני אומרת, אה, "אוקיי, מוזר". כאילו אח שלי הוא לוחם, הוא רבש"צ בקיבוץ, יש לו תפקיד בכיר. אה, מה קורה? כאילו לא מתאים לו להיעדר. אמ, ואני מתקשרת לאמא שלי ואני אומרת לה, "אמא, אני ראיתי עכשיו מודעה על סער. מה קורה? מה...? למה זה מרגיש לי מאוד לא, לא, לא טוב מה שקורה פה?" היא כבר הייתה בדרך לספר לי שלצערי אח שלי נפל, אה, בקיבוץ בשביעי לאוקטובר. הוא נלחם מול עשרות מחבלים בגבורה. אה, בסריקות האחרונות הם התפצלו. אח שלי לא הסכים ללכת הביתה. הוא רצה עד שאחרון האזרחים בקיבוץ, אה, מוציאים אותו מהבית, הוא רצה להיות שם. הוא דאג לרבש"צ נוחי חי[?], והוא כשעלה בגיל עם המדרגות הם קיבלו צרור, הוא ועוד חייל. הם נפלו במקום. אה, וזהו היה. אני זוכרת, אני לא אשכח. אני נתתי את הצרחה של החיים שלי. אני לא חושבת שצרחתי ככה מימיי. מין סירוב לקבל דבר כזה גדול. אה, מבחינתי זה גם לא היה הגיוני שאח שלי יכול למות אי פעם. כאילו אמרתי לא הגיוני. לא נראה לי הגיוני. דמות כזאת שתלך. אה, מקבלת את הבשורה המרה ומשהו בי הופ נסגר, נאטם.

49:13 דובר 2 נאטם להמון זמן, ה-האמת. אה, יום למחרת אנחנו מחליטים ללכת לאילת, לכל הקהילה. אמרתי לאיתן גדול עליי פה מדי. בוא נלך. מגיעים לשם. לא פשוט. לא פשוט. כולם בוכים, עצוב, קשה. כל אחד מנסה לאסוף את השברים ולהבין מה קורה.

49:36 דובר 6 זהו, את אומרת כל הקהילה זה בעצם מי שנשאר.

49:38 דובר 2 מי שנשאר מהקהילה. אה, מתחבקים זה, זה רגע שאני לא אשכח. זה כזה אתה מנסה להבין מה, מה נפל עליך כרגע. זה כאילו אתה אומר זה לא קרה רק לי, זה קרה לקהילה שלמה. כאילו יש פה משהו מאוד חזק ונוכח בתוך הדבר הזה. אה, אנחנו שם שלושה חודשים, ובעצם שם מתחיל ה, ה, המסע שלי לתשובה בעצם שאמרתי אוקיי, זה הדיל. עשינו דיל. הוצאת אותי בחיים, ברוך השם, אותי, את בעלי, את הבנות שלי. היה פה דיל בינינו. אתה קיימת את החלק בדיל. עכשיו תורי לקיים את החלק בדיל.

50:30 דובר 6 את יודעת, זה באמת מטורף איך שאת מתארת את ה, איך הרגשתם והתעלפתם והסיטואציה ו-- כאילו אתם חיים וקיימים. אם לא הייתי יודעת זה, זה, זה באמת נס מהלך. זה מטורף.

50:45 דובר 2 זה לא רק שזה נס מהלך, זה, זה רצף של ניסים שקרו לנו באותו יום. אה, המון הבנות של אם היית עושה כזה וכזה הדברים היו נגמרים אחרת. בדיעבד, המלכוד בתוך החדר הציל אותנו. אה, כמה שזה קשה לומר את זה, אבל זו האמת. אה, לא רוצה לחשוב אם מהחדר באמת היינו צריכים לצאת מהחלון, כנראה שלא היינו מדברות היום. אה, ו-- וש-- וזה מה שהציל אותנו. ה-- זה, זה כמעט הרג אותנו, אבל גם הציל אותנו להישאר בפנים, להיות לכודים בפנים ולא להצליח לצאת. והיו שם רש-- רצף של ניסים מטורפים, מטורפים, שכל השחזורים שאני עושה אני מבינה כמה זה היה ניסים. ואני אומרת אם הוא עשה דבר כזה גדול ולא לקח, והוא יכול לקחת ככה, זה הזמן שלי לקיים את הדיל. אה, ובעצם כך מתחיל המסע. אה, תמיד האמנתי בבורא עולם. גם כשהייתי נערה האמנתי. אה, בגיל העשרים לח-- שנות העשרים לחיי גם ניסיתי ללכת לחב"ד, למדרשה. ניסיתי להיות שם. זה לא ידעת נראה לי.

52:16 דובר 6 ודאי, כן.

52:17 דובר 2 בגיל עשרים, אה, בתל אביב הלכתי עם עוד חברה. אה, נכנסנו לבית חב"ד וניסיתי לחזור בתשובה.

52:26 דובר 6 איפה בצפון תל אביב שם?

52:27 דובר 2 אני לא זוכרת האמת איפה זה היה.

52:29 דובר 6 הצצת ולא נפגעת.

52:31 דובר 2 הצצתי, הצצתי. אמ, זה גם היה קטע כי בערך בזמנים האלה, אמ, הרבי מליובאוויטש הגיע אליי בחלום, אמ, והוא ישב ככה עם, עם החליפה ועוד אנשים שישבו לידו, והוא אמר לי משהו שהוא לא אופייני לרבי. אבל, אה, היום בדיעבד אני יודעת שזה לא אופייני לרבי ולדרך שלו.

53:00 דובר 6 משהו היה טוב.

53:00 דובר 2 כן. אמ, אני, אני כזה ניגשת אליו ואני בגופייה וזה, והוא אומר לי: "למה את לא צנועה?"

53:08 דובר 6 איזה קטע זה?

53:10 דובר 2 ו-ו-נגמר החלום. לא הכרתי את הרבי מליובאוויטש לפני, אה, משום קשר ל-- אין לי, אין לי. אני קיבוץ.

53:20 דובר 6 לא היה מקום פה כאילו.

53:21 דובר 2 משהו שלא שומר תורה. תמיד האמנתי שיש משהו מעליי, אבל לא ידעתי לשים את המילים. אני הולכת לקנות מאוד מהר תמונות של הרבי ושמה אצלי בחדר, אה, בדירה שלי. אה, וזה הרגיש לי שזה פשוט מגן ושומר עליי.

53:39 דובר 6 את מדברת על גיל עשרים?

53:40 דובר 2 כן, כן. אה, לפני שאני מחליטה באמת לקחת, ללכת למדרשה הזה. זה בא אחרי. אחרי החלום של הרבי. אה, אבל מהר מאוד אני, אמ, חוזרת בי. לא, לא מצליחה להישאר שם כי זה הלחיץ אותי, כל המעמד. חוזרת למסיבות טבע שלי.

54:04 דובר 6 מסיבות טבע היום זה לא נשמע משהו...

54:07 דובר 2 כן. אה...

54:09 דובר 6 אז תורני במיוחד.

54:11 דובר 2 לא. כן, נכון, נכון. אה, אבל פעם לא היה את זה. לא היה את הפחדים. הולכת, נהנית, מסיבות וזה. אמ, אבל האמונה תמיד הייתה קיימת. אמ, לא עשיתי עם זה אף פעם כלום, אבל היא תמיד הייתה קיימת. אה, כמה שנים לפני השביעי לאוקטובר, ניקח משהו כמו שנתיים שלוש אחורה, כן היה לי ניסיון, אה, אה, לקחתי קצת דברים בשבת וטהרת המשפחה, אה, ולהתפלל וזה. אמ, וזה קטע, איך זה התחיל בעצם? כי, אה, כתבתי לרבי באגרות קודש ורציתי להיכנס להיריון, והוא אמר לי לקחת על עצמי, אה...

54:57 דובר 6 כבר אז כאילו.

54:58 דובר 2 זה-- לא, זה שרציתי להיכנס להיריון אחרי עופרי, אה, בגיל שלו-- בגיל שלושים.

55:05 דובר 6 התחלת אגרות קודש. נו, כן.

55:09 דובר 2 דרך הרבנית שלי, האמת. אמ, אז הייתי אצלה ו-ופתחנו שם. אמ, רציתי להיכנס להיריון, אה, ולא, לא הצלחתי, ואז כתבתי לו, אמ, והוא אמר לי להתחיל ל-לקרוא ברכות השחר. אה, ואחרי חודש נכנסתי להיריון. כי הוא אמר לי "זה יקרה". הוא בירך אותי וזה, וזה באמת קרה. התחלתי לקרוא, אמ, והכול כזה היה בהתחלה מאוד כזה-- פחדתי. ואיך אני אעשה את זה מול בעלי עכשיו? ומה עושים? והכול חדש. וגם לקח לי כל כך הרבה זמן לקרוא את ברכות ה-- את ברכות השחר וזה בהתחלה. אמ, ולאט לאט כאילו לקחתי וזה, אה, אבל ממש בקטנה. אמ, ושנה לפני השביעי לאוקטובר, אמ, בגלל שזה עשה לי הרבה בעיות בשלום בית, אה, הפסקתי הכול. אה, ואז קרה השביעי לאוקטובר ופה זה נתן לי את החותמת שבעלי אומר לי "לא לנדור, לא לנדור". אני נודרת, נודרת. היה איזה מין רצון להבטיח את זה לעצמי שזה הולך לקרות. אמ.

56:28 דובר 6 זה כאילו אמרת הפעם, הפעם רציני.

56:31 דובר 2 הפעם זה רציני.

56:32 דובר 6 כן.

56:32 דובר 2 הפעם זה יהיה רציני. אמ, אבל אני, אני מודה שאחרי השביעי לאוקטובר היה בי איזשהו-- נכנסתי למין איזשהו התקף חרדה של אמרתי-- ואני חושבת שזה קורה, קורה להרבה אנשים שחוזרים בתשובה. אמ, שלחזור בתשובה מתוך פחד ולא מתוך אהבה, אה, כדי להגיד אוקיי, הוא, הוא העניש אותי בעצם. אז, אז אולי זה דרך עונש צריך לקרוא את הדבר הזה? כי, כי הוא, הוא, הוא העניש אותי. אז הכול קורה בפחד. כאילו-

57:10 דובר 6 ברור.

57:10 דובר 2 אני צריכה לקחת את הדברים. אם לא תעשי את זה, יקרה לך זה. ואם לא תעשי את זה יק-- יעשה לך ככה. אם לא תעשי ככה-- והמון המון פחד, ורגע כאילו היה בלבול מאוד גדול בהתחלה. אה, כמה חודשים כאלה מאוד מבלבלים של מה אני עושה?

57:24 דובר 6 מעבר לזה שכל השגרה שלך הזויה ו-ו-וטרופה. כאילו-

57:28 דובר 2 שבעצם עברתי את כל מה שעברתי ובעצם אני, אני אומרת לו: "אתה חייב לשלוח לי אנשים שיעזרו לי. אמ, כי ככה אני לא יכולה להמשיך רק לפחד ממך. זה לא, לא, לא הגיוני. אני לא אצליח לעמוד בזה. אם אני מפחדת ממך אז עדיף לי לא. לא לעשות כלום בעצם." והקדוש ברוך הוא שומע לי ושולח לי אנשים. אותך, גברת. אה-

57:58 דובר 6 אני זכיתי לפגוש אותך, נשמה.

58:00 דובר 2 ואת שנדי המדהימה. ובאמת כאילו ככה להיכנס אליכם לתוך הבתים. אה ו-

58:07 דובר 6 רגע, אז הגעתם לכרמי גת. שנייה.

58:09 דובר 2 נכון, נכון, משהו שלא אמרתי.

58:11 דובר 6 כאילו את יודעת, באמת זה מצחיק כי אנחנו הולכות כמה? שנתיים אחורה? או ב-ב-בוא נגיד עוד יותר. שלוש שנים אחורה. אני באוקראינה, את בניר עוז. מה הקשר? כאילו מה הקשר?

58:24 דובר 2 מה הקשר?

58:25 דובר 6 היום אני רואה אותך יותר מאת המשפחה שלי, נראה לי.

58:26 דובר 2 לגמרי. כאילו אני אומרת, אני הולכת לחברה. לאן? לאן אני? ביי, אני הולכת כאילו.

58:32 דובר 6 זה מטורף.

58:33 דובר 2 כן.

58:33 דובר 6 אני חושבת שגם הגענו לפה. ב-- כאילו לקח זמן, כל אחת אה התמקמה, אבל הגענו לפה בערך באותו זמן.

58:39 דובר 2 פחות או יותר.

58:40 דובר 6 זהו, עכשיו זה שנה.

58:41 דובר 2 פחות או יותר. נכון, נכון, אנחנו פה שנה.

58:44 דובר 6 כן.

58:44 דובר 2 כן. אמ, אז נכון. אה, הגענו מאילת, הגענו לכרמי גת. קיבלו אותנו פה סופר יפה, באמת מחמם את הלב. אה, פשוט ה, ה, ה-מסע של החזרה בתשובה התחיל כבר באילת, אה, והפחדים התחילו כבר באילת ומשהו שם היה נראה לי מאוד לא הגיוני. זה גם קצת הגיע לכאן עד ש-- עד ש-- אה, איך בעצם זה התחיל? בעלה של שנדי הגיע לעשות לי, אה, להכשיר לי את המטבח, אה, ואז הכרתי את שנדי וסיפרתי לה את הסיפור. אמ, ואז היא אמרה לי שיש אה תניא, אה, ושזה משהו שחייב אה להגיע אליו לשיעורים. אה, ובאמת הגעתי לשיעור אחד אצל שפרה, לשיעור תניא. אמרתי-- כי גם אמרתי לקדוש ברוך הוא: "זמן לי שיעורים, זמן לי משהו שאני אכיר, שאני אלמד, שאני אחווה" ולא-

59:41 דובר 6 ימלא אותי.

59:42 דובר 2 כן, שלא יהיה מתוך איזשהו כל הזמן פחד, פחד. לא רוצה לחיות בצורה כזאת. לא רוצה.

59:46 דובר 6 רגע, אבל את הגעת לשם בפר-- בשיעור מאוד ספציפי.

59:49 דובר 2 והגעתי לשם בשיעור מאוד ספציפי. אה, זה היה נראה לי פרק י"ח, אם אני לא טועה.

59:56 דובר 6 נכון.

59:56 דובר 2 אה, על מסירות נפש. ובאמת ככה היא מדברת ואני אה ממש אה שום דבר הוא לא במקרה. אבל התחלתי לדבר אה ולספר את המסירות נפש שלי, של אחי. אמ, ואז אה... אז ה-היה כאן, אה, הלכתי לשיעור אחד, אבל הבנתי בשיעור שזה מתקדם לי מדי ואני חייבת משהו התחלתי. אמרתי איך אני מוצאת עכשיו משהו התחלתי שמתחילים את התניא מההתחלה. אה, זה קסם לי. השיעור מאוד קסם לי ונהניתי. אמרתי עכשיו אני חייבת ללמוד מההתחלה. אה, והגענו לפה אלייך. זה היה התוועדות.

1:00:42 דובר 7 היה ערב נשים.

1:00:42 דובר 2 היה ערב נשים.

1:00:44 דובר 7 עשינו לכבוד... כאילו מה זה לכבוד? לקראת שלושת השבועות כזה.

1:00:48 דובר 2 נכון.

1:00:49 דובר 7 על ירושלים.

1:00:50 דובר 2 נכון.

1:00:50 דובר 7 את זוכרת?

1:00:51 דובר 2 כן.

1:00:51 דובר 7 שמה שירים.

1:00:52 דובר 2 וראינו גם...

1:00:52 דובר 7 משקפות כאלה.

1:00:53 דובר 2 נכון.

1:00:54 דובר 7 כן. אני זוכרת שהגעת, אמרתי לעצמי, "וואי, קיבוצניקית, כאילו איך היא תאכל את זה?"

1:01:00 דובר 2 היא אכלה, היא תאכל.

1:01:02 דובר 7 ולדעתי אחר כך דיברנו שם עד אחת בלילה.

1:01:05 דובר 2 נכון. סיפרתי לכם בקצרה את ה...

1:01:08 דובר 7 כן.

1:01:08 דובר 2 את הסיפור, ואז פתאום באת ואמרת, "יה, יהיה כיף ללמוד תניא ביחד".

1:01:13 דובר 7 כן.

1:01:14 דובר 2 אמרתי...

1:01:14 דובר 7 זהו, אצלי זה כבר נרקם. אמרתי, זהו, מתחילים.

1:01:16 דובר 2 מתחילים.

1:01:16 דובר 7 יש פה, יש פה מישהי אחת שהיא...

1:01:19 דובר 2 נכון.

1:01:19 דובר 7 חסידית מה שנקרא.

1:01:20 דובר 2 ואמרתי יאללה, אני רוצה. אמ, ובאמת, אה, התחלנו ללמוד תניא ביחד. היינו ממש קבוצה קטנה, קטנה, קטנה.

1:01:28 דובר 7 נכון.

1:01:28 דובר 2 והיום זה, אה...

1:01:30 דובר 7 כן, כן, זה גדל וגדל.

1:01:31 דובר 2 נהיה גדול וזה כיף. ויותר מזה, אה, שוב כתבתי לרבי באגרות הקודש. כל... מדי איזה חודש וחצי אני ככה משתדלת לכתוב לו, אמ, ולעדכן אותו כמובן. והוא... הוא חזר שם כל הזמן על התניא. כמה אני צריכה ללמוד תניא...

1:01:51 דובר 7 נכון.

1:01:51 דובר 2 וכמה אני צריכה להפיץ את החסידות, וזה השליחות שלי, והוא... שהוא שמח שאני עושה, וכמה זה בשמיים זה, זה עושה רק טוב. ו... ובאמת כאילו התחלתי להבין דרך התניא מי אנחנו, מה אנחנו, מה הנפש שלנו, אה, שאנחנו בסדר, ככה הוא ברא אותנו. אנחנו לא צריכים...

1:02:16 דובר 7 האסימונים האלה שנופלים שם כזה, מה?

1:02:18 דובר 2 כאילו...

1:02:19 דובר 7 כן, בטוח.

1:02:20 דובר 2 אוקיי, אני, אני תקינה. אני מבינה מה הוא רוצה ולאן אני צריכה לשאוף ומה אני צריכה לעשות.

1:02:25 דובר 7 אין לי באגים, אין לי...

1:02:27 דובר 2 אבל אין לי באגים מה שנקרא.

1:02:28 דובר 7 לא, כאילו יש לכולנו את אותם באגים...

1:02:30 דובר 2 כן.

1:02:30 דובר 7 אבל הם לא באגים.

1:02:31 דובר 2 אבל הם לא באגים. כן, ככה אנחנו בנויים, ככה הוא רצה אותנו.

1:02:35 דובר 7 בדיוק.

1:02:35 דובר 2 אמ, ובאמת להאיר, להאיר לנו את ה... את הדבר הזה, לשים על זה את, את אור הזרקורים ולהגיד, אוקיי, יש מה לעשות עם זה. אפשר... יש חומר ואיתו אפשר לעבוד, וזה בעצם גם תהליך הריפוי שלי. אמ, וככה בעצם גם התחילו ההרצאות שלי.

1:03:00 דובר 7 כן.

1:03:01 דובר 2 אמ, התחלתי להרצות ממש, אה, בקטנה.

1:03:03 דובר 7 ביום הולדת שלי.

1:03:04 דובר 2 נכון.

1:03:05 דובר 7 זה היה הפעם הראשונה...

1:03:06 דובר 2 נכון.

1:03:06 דובר 7 שזה היה כזה.

1:03:07 דובר 2 נכון. ולספר את הסיפור, וזה ככה הלך והתרחב לו עם הזמן. ובאמת בהתחלה זה היה גם בדיבור שלי מאוד מצומצם, וככל שהתחלתי ללמוד יותר תניא ולהבין ולהקשיב גם, התחלתי להבין מה אני בעצם רוצה להעביר בהרצאות שלי ומה השליחות שלי פה. אה, מעבר לספר את הסיפור הכל ניסי הזה שקרה לנו, אה, שאני חושבת שצריך לספר את הנסים של בורא עולם וצריך להגיד את זה, ולא רק מה לא, אלא גם מה כן קרה פה עם כל הקושי. ויש המון קושי, הרבה בכי, הרבה עצבות. אמנם אני מחייכת עכשיו, אה, כי גם יש בי שמחה שארבל וירדן חזרו אלינו, אמ, אבל יש עוד ציפייה ועוד מחכה שבעזרת השם הם יחזרו הביתה. אמ, אבל הבנתי שיש לי פה שליחות, אה, וגם ברגע שכאילו הרבי כזה שלח אותי קדימה, "שים רכאי ילדתי"...

1:04:20 דובר 7 מרגיש, כן. שחור על גבי לבן.

1:04:23 דובר 2 אה, אז יש לי... אז יש גם מסר מעבר לסיפור שלנו, אה, והבנה שכל דבר קורה בצורה המדויקת עבורנו ולכל אחד יש את המסלול חיים שלו. ואני יכולה להגיד שבהרצאות שואלים אותי הרבה, "מה את רוצה בעצם מאיתנו? מה אנחנו כעם יכולים לעשות?" ובגלל שהגיסים שלי שם וחברתי הטובה שם ועוד, עוד, יש שם עוד חטופים. זה בעצם נשמות טהורות וקדושות שיושבות שם ומתייסרות וסובלות על עם ישראל, אה, ובשביל עם ישראל, וזה הזמן שלנו להחזיר אותם לפה, אה, במעשים שלנו, ב... בהבנה שלנו שהאחדות שלנו, של עם ישראל, היא החשובה מכל. ואני לא מדברת רק כאילו כעם. אם זה בשלום בית שלנו, בבתים שלנו, אישה, בעל, ילדים, אה, לאחר שאנחנו הולכים ברחוב או אפילו נוסעים באוטו ולא להתעצבן סתם. אה, ובאמת להבין שזה מה שיחזיר אותם בסופו של דבר. אמ, והם יחזרו בזכות שהעם באמת באמת התאחד. ואני חושבת שאנחנו ואני, ואני עומדת על זה. אנחנו חייבים להם את זה. אנחנו חייבים להם את זה. אנחנו חייבים להחזיר אותם לפה. הם צריכים להיות איתנו. הם חלק וזה... את יודעת, אני מסתובבת המון ואני שומעת אנשים, את העצבות של אנשים. אם זה אני שומעת בחדשות ואם אני שומעת בכל מיני מקומות, ואנשים פה עצובים. אנשים מבינים שעד שהם לא יחזרו, עם ישראל לא יוכל להשתקם.

1:06:27 דובר 7 עם ישראל לא שלם.

1:06:28 דובר 2 לא שלם. וזה רק מחדד לי את ההבנה כמה זה תלוי בנו.

1:06:34 דובר 7 כן.

1:06:34 דובר 2 בנו. כאילו, כמה אנחנו יכולים לעשות למענם.

1:06:38 דובר 7 מה שלמדנו בפרק ב' על זה שבעצם כל עם ישראל זה גוף אחד.

1:06:42 דובר 2 גוף אחד. בדיוק.

1:06:42 דובר 7 שאיבר אחד לוקה או חסר, אז זה משפיע על כולם, אבל גם הפוך. כששאר האיברים עובדים יותר טוב...

1:06:49 דובר 2 אז הכל...

1:06:49 דובר 7 לנו יש כוח. אנחנו איתם כל הזמן בעצם.

1:06:53 דובר 2 אז הכל עובד יותר טוב.

1:06:54 דובר 7 כן.

1:06:54 דובר 2 ובגלל זה זה חשוב לי להעביר את זה בכל בית ובית ובכל הרצאה והרצאה, שאת יודעת, אני זועקת לבורא עולם ואומרת, די, די, כאילו, מתי נבין? מתי נבין שזה אנחנו? מתי נבין שזה תלוי בנו? מתי נבין שזה בדברים הקטנים? אני אפילו לא מדברת על קח שבת או קח את המצווה הזאת או קח... זה לא ממקומי להגיד את זה. אני לא בורא עולם. אני אומרת יש פה משהו בהיסטוריה שלנו שאנחנו צריכים להבין שהיא חוזרת על עצמה כל הזמן וזה זה. זה עם ישראל מאוחד, אבל באמת, כאילו, וזה בתוך הבתים שלנו קורה וזה ברחוב קורה, וזה באמת די עם כל ה... את יודעת, אם זה קורה עם כל החרמות על ילדים שעושים אחד לשני, שזה סופר זה. את מבינה? ו, אה, שכולם מחטטים אחד לשני מה עושה ומי עושה ככה ומי... מה זה משנה מי עושה, מה עושה? בואו נתמקד בעיקר. בואו נתמקד. יש שם אנשים שסובלים. בואו נתמקד בטוב. בואו נתמקד בעיקר.

1:08:07 דובר 7 לקחת אחריות גם כל אחד.

1:08:09 דובר 2 קחו אחריות על עצמכם. עשו רגע איזה בדק בית. כאילו, איפה אני יכול להיות יותר טוב למענם? איפה אני יכול באמת לעשות טוב בעולם הזה ולהאיר? להאיר. בסוף אנחנו כולנו ילדים שלו, אז ז-זו המטרה שלנו. זו השליחות שלנו פה לעשות ו... ישועת השם כהרף עין. הם בשנייה יכולים להיות פה וזה תלוי בנו. המסביב הוא תפאורה, הוא לא חשוב באמת. אנחנו חשובים באמת והם צריכים להיות פה. ואני... וזה המסר שאני מעבירה ב-בהרצאות שלי, של תסתכלו על עצמכם רגע, איפה אתם יכולים להיות יותר טובים? איפה אתם יכולים בבית שלכם להיות יותר טובים, ברחוב יותר טובים? איפה אתם יכולים לעזור בדברים כאלה? איפה אפשר לדבר פחות לשון הרע, פחות לקשקש? אה, ועניין של מצוות זה כל אחד בזמן שלו וכל אחד בקצב שלו.

1:09:08 דובר 7 כל אחד יודע איפה ה-

1:09:09 דובר 2 כל אחד יודע איפה-

1:09:10 דובר 7 הצעד הבא, הצעד הקטן הזה.

1:09:12 דובר 2 בדיוק.

1:09:12 דובר 7 כמו שאנחנו תמיד, אה, מדברות, שזה לא הכמה, זה-

1:09:15 דובר 2 בדיוק.

1:09:16 דובר 7 כמה זה בשבילך.

1:09:16 דובר 2 כמה זה בשבילך, נכון.

1:09:18 דובר 7 הקדוש ברוך הוא יודע, כל אחד בדיוק מה הולך לו בפנים, והוא... איך, אה, קונפטי בשמיים וכפיים ל-לדברים הקטנים שלנו קשים, אבל-

1:09:26 דובר 2 נכון, אבל הוא סופר מעריך אותם, ובעקבות הדבר הזה ובעקבות ה-ה-תהליך ריפוי שלי בהרצאות, זה בעצם התהליך ריפוי שלי. ההרצאות ולספר ולדבר על הגיסים שלי ולדבר על שיר והילדים וירדן ו-ועל ארבל ועל אח שלי, וכאילו מה זה עשה לנו כמשפחה ו... וגם חשוב לי בכל מקום שידעו עליהם, בכל מקום, שכל העולם ידע עליהם. אמ, ובעצם זה מה שמרפא אותי, הלדבר עליהם ולתת את המסר הזה. אמ, אני לא יוצאת להצהרות ואני לא מתראיינת.

1:10:13 דובר 7 רק אצלי.

1:10:14 דובר 2 נכון. השליחות שלי זה, אה, כאילו אני תמיד שואלת את עצמי מה את עושה למען דוד, אריאל, שיר, הילדים? אה, כי ברוך השם, אה, ירדן וארבל חזרו. ולמען החטופים האחרים, כי בכל זאת זה, את יודעת, זה כולם, אה, ביחד, כולם נשמות יהודיות. אמ, וכאילו בעצם אני שואלת את עצמי אז מה את עושה למענם אם את לא הולכת? אז אני אומרת זה, זה מה שאני עושה למענם. אני עוברת לב לב, לב לב, כדי שהם ייכנסו טוב טוב ללב עם מסר של איך אני יכול להחזיר את דוד, אריאל ושיר, הילדים ושאר החטופים לפה לארץ ישראל. זו הדרך שלי, אה, בעצם להחזיר אותם הביתה. ואני יודעת שהם יחזרו ואני מאמינה שהם יחזרו. בעזרת השם הם יחזרו לפה להיות איתנו. אמ, וזה, זה שלי. זה, זה... ככה אני יכולה להחזיר אותם הביתה. זאת הדרך ש-

1:11:18 דובר 7 ככה את מחזירה אותם הביתה.

1:11:19 דובר 2 ככה אני מחזירה אותם הביתה. כן, זו הדרך, זו, זה המלחמה שלי.

1:11:24 דובר 7 את יודעת שאני מעריצה שלך.

1:11:26 דובר 2 תודה. אני שלך.

1:11:27 דובר 7 לא, את מטורפת.

1:11:28 דובר 2 זה בסדר, אבל אני שלך ומאוד אוהבת אותך.

1:11:32 דובר 7 יש בך אמונה שהיא... בדיוק היום הכנתי את השיעור הבא של תניא ומדובר שם על בעלי תשובה, שמי שחוזר בתשובה מאהבה רבה הוא כל כך קרוב להשם. כי למה? כי הוא הגיע מ... ממש כתוב שם, מארץ ציה וצלמות. הוא היה כל כך צמא לזה והוא מצא את זה, אז הוא שם. ומי שגדל על זה אז יש לו יותר עבודה להתרגש מזה. אני רואה אותך, אני זוכרת שבאחד השיעורי תניא אחת הבנות אמרה, "וואי סתיו, ראיתי את הרשימה של החטופים שאמורים להשתחרר והגיסים שלך לא שם", ויואו וזה, ואת אמרת לה, "מה רשימה, מה רשימה? הקדוש ברוך הוא יכול להוציא אותם". ובאמת זה פשוט עוצמות שאני אומרת, כאילו את, את עושה, את עובדת על זה. זה להעריץ.

1:12:26 דובר 2 אני עובדת על זה. אמ, שוב, זה לא התחיל ככה. זה בדיוק העניין, שיש דברים שהביאו אותי למקום הזה ש-ל-לחזור בתשובה מתוך אהבה. אמ, כי, כי הוא, כי הוא בסוף רוצה את ההכי טוב בשבילי, אה, והוא רוצה את ההכי טוב בשביל הילדים שלו. ויש אנשים שאולי כרגע כשישמעו אותי לא יסכימו עם מה שאני אומרת, כי קרה פה משהו גדול. קרה פה משהו כואב והרבה ש-תוהים איפה הוא?

1:13:01 דובר 7 איפה האהבה הזאת?

1:13:02 דובר 2 איפה?

1:13:02 דובר 7 איפה האהבה?

1:13:03 דובר 2 ככה, ככה הוא אוהב אותנו? זה מה שהוא עשה לנו? הרבה דברים שאנחנו לא יכולים להבין כרגע, לא יכולים להבין כרגע, ואני מאמינה שנבין יום אחד, אה, מה היה פה וכמה השגחה פרטית יש פה גם בתוך ההסתרה הזאת שאנחנו לא יכולים לראות, כי אנחנו לא יכולים, כי פה קשה מאוד לראות את זה. אמ, אבל אני מאמינה בו ובוטחת בו שהוא יודע את ההכי טוב בשבילנו גם אם עכשיו. ואת יודעת, אני אומרת לך את זה ואני יודעת שהם, שהם סובלים ואני סובלת שהם סובלים. אה, אבל יהיה טוב ואני יודעת שיהיה טוב ואני יודעת שהם יחזרו והם ישתקמו בעזרת השם. הקדוש ברוך הוא יחזיר אותם, הוא יחזיר אותם ואני באמת מאמינה בזה. אמ, וזה, זה מה שמחזיק אותי, זה מה שמחזיק אותי. ובאמת ה... אני לומדת לאהוב את הקדוש ברוך הוא וזה לא היה ככה בהתחלה. בהתחלה פחדתי ממנו מאוד, אמ, אבל עם הזמן אני פשוט לומדת לאהוב אותו ולומדת להבין מה הוא בעצם רוצה ממני. אמ, ואני מבינה שבגלל שה... שוב אני כאילו חוזרת טיפה אחורה ואני אומרת אוקיי, אני אומרת לו אבא, אבל אני לא יוצאת להצהרות ואני לא מתראיינת כי אני לא אוהבת להתראיין, ואיפה התרומה שלי? אני רוצה לתרום להם. אני רוצה לתרום להם וזה. כאילו הבנתי, הבנתי. בהתחלה לא הבנתי ולאט לאט הבנתי שהוא מדבר מתוכי בהרצאות האלה. ואז אמרתי לו אוקיי, תודה, הבנתי. עכשיו הבנתי מה אתה רוצה. כאילו זו הדרך שלי. אה.

1:14:51 דובר 7 נראה לי את לא יודעת כמה נ-נשים קיבלו על עצמן דברים וכזה בזכות... תחשבי, את עושה הרצאה, חוזרת הביתה, ועשרות נשים, כאילו אין לך מושג מה יצא מזה תכלס.

1:15:00 דובר 2 אה, אין לי מושג, אבל לפעמים כותבים לי. אה, אז הנה עכשיו הייתי בהרצאה אחרונה, אמ, בכפר אחים, וחני שהזמינה אותי כותבת לי שבזכות זה שעברתי שיעורי תניא שלוש נשים עכשיו רוצות ללמוד תניא.

1:15:19 דובר 7 יואו.

1:15:21 דובר 2 אז עוד הרצאה שהייתי, שאמרו לי: אה, אנחנו הולכות ללמוד תניא. אז אני מאמינה שזה כן מקרב את הלבבות וכן נותן להם את המקום הזה של ללכת וללמוד ולהבין מה זה. ושזה באמת אולי מחזק את האמונה ואת הביטחון. תמיד אני אומרת שאמונה זה כאילו טוב ויפה, כי להאמין אפשר. אוקיי, להאמין. אני יודעת שיש משהו מעליי, אבל לבטוח בו, אבל לבטוח בו על בסיס יומיומי, שגם אם אני חושבת שהכל שחור משחור ויש ימים עצובים ובכי ודי, תחזרו כבר ותחזרו כבר ותהיו איתנו כבר. ועדיין לבטוח בו שזה יקרה, שאני אומרת לו: סוף טוב. בסוף אתה תעשה לנו סוף טוב. עם כל המר שהיה לנו פה, אז בסוף יהיה סוף טוב.

1:16:29 דובר 8 וואו סתיו, תודה רבה.

1:16:32 דובר 2 בבקשה.

1:16:33 דובר 8 זהו, בואי נסיים כי עוד שנייה שבת, צריך להביא את הילדים מה-- וואו. תודה רבה. אני שוב, אני אומרת, אני חייבת לסיים עם זה שאני מעריצה שלך ואת השראה מטורפת.

1:16:44 דובר 2 תודה רבה.

1:16:44 דובר 8 מטורפת. את לא יודעת כמה פעמים יצא לי לדבר עם כל מיני אנשים. אני אומרת להם: סתיו אומרת ככה, כאילו מצטטת אותך, אוקיי? ובאמת פשוט השראה מדהימה. והפודקאסט הזה, כל מי ששמעה מתחזקת ש-- בואי נגיד את השמות המלאים שלהם: דוד דיאגו בן מוניקה סילביה ואריאל בן מוניקה סילביה.

1:17:05 דובר 2 שירי בת מרגיט, אריאל בן שירי וכפיר בן שירי.

1:17:10 דובר 8 יאללה, עוד השבת יש אוכל. תבואו, תבואו.

1:17:13 דובר 2 רק תבואו. רק תבואו לחיבוק, נשיקה ואהבה אינסופית. רק תחזרו כבר, כן.

1:17:18 דובר 8 תודה, תודה סתיו.