פרק 53: מבשלת אמונה באהבה | עם השפית מורן פינטו

00:00 דובר 1 על בישול לבית, לשבתות, לחגים ולאורחים. על יום-יום וחופש, שגרה וטיולים. כל הטיפים ומאחורי הקלעים של שפית אלופה ופרקטית. וכמובן איפה הקדוש ברוך הוא בתוך כל זה. איך הבישול הוא חלק בלתי נפרד מעבודת השם, מהאמונה שלנו ומהשליחות שלנו כאן בעולם. כל זה בשיחה כיפית ופרקטית עם השפית מורן פינטו. נהנית? התחזקת? שלחי את הפרק לחברות ובנות משפחה שאת אוהבת ורוצה לחזק אותן. לתכנים בסטטוס של שליחות כדרך חיים, למוצרים דיגיטליים שיעזרו לך להכניס את החסידות אל תוך חייך ולחיות את הייעוד שלך, לתהליך בריאות כדרך חיים, למוצרי J kits, כל זה, הכל הכל אצלי בקטלוג במספר וואטסאפ אפס חמש אפס שמונה חמש אפס חמש שבע מאות שבעים. פתיח ומיד מתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, נולדה בעיר חרקוב, אוקראינה, וכעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת, ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים ממש עכשיו. ברוכות הבאות לפרק נוסף בפודקאסט שליחות כדרך חיים, והיום אנחנו בפורמט מעניין, טכני קצת שונה. סליחה, אני בדרך כלל גם עם האוזניות.

01:32 דובר 2 אה אוקיי, טוב.

01:33 דובר 1 אז ככה את שומעת את עצמך ואותי ביחד.

01:36 דובר 2 כן.

01:36 דובר 1 אממ אז ברוכה הבאה מורן פינטו.

01:40 דובר 2 תודה רבה.

01:41 דובר 1 מה שלומך?

01:41 דובר 2 ברוך השם.

01:42 דובר 1 בשיא הקיץ ככה הבאתי אותך.

01:44 דובר 2 בשיא החופש.

01:45 דובר 1 דרומה מהמזג אוויר של ירושלים. היית מוכנה לצאת?

01:49 דובר 2 לא, לא בטח.

01:50 דובר 1 אממ זהו. ובכלל הסיבה שככה פניתי אלייך, והכל כבר אמרתי לך, זה שאני אוהבת להביא אנשי מקצוע מעניינים, אבל מעניינים זה לא מספיק. אנשי מקצוע ש... הנשמה עוברת דרך המקצוע. כאילו אי אפשר לפספס עלייך שכל מה שאת עושה יש מאחורה מלא מלא, מלא נשמה ותחושת שליחות. אה תודה, זה מה שאנחנו ככה רוצים להביא בפודקאסט שלנו. אז בכלל בואי תעשי היכרות עם עצמך מעבר ל-- כאילו אני בטוחה שמלא מלא בנות, רוב הבנות אולי אפילו מכירות אותך, אבל משהו ככה מעבר דווקא. אה ובכלל מעניין אותי גם איך הגעת אה לכל הדבר הזה. כי בישול זה כאילו משהו שנוגע בכולנו. בואי, כל אמא בסוף צריכה לקום בבוקר ולבשל לילדים.

02:36 דובר 2 בטח.

02:37 דובר 1 ומה הרגע הזה שאת כאילו אומרת יש לי את זה. אני רוצה להפוך את זה ל-ל-ליותר מסתם אמא שצריכה לבשל, למקצוע בעצם.

02:44 דובר 2 כן. אז אה טוב אז כאילו אה את הקטע הזה של מעבר. אז כשהתחתנו כזה היינו מארחים כזה כל מיני אממ גרנו קרוב לישיבה של בעלי, אז היינו מארחים כזה כל מיני חברים והייתי מכינה שבתות כי מאוד אהבנו להיות בית והייתי מכינה כל מיני שבתות, סעודות וזה ועושה ומנסה ומתנסה וטועמת פה משהו טעים, אבל תמיד הרגשתי שיש לי מעבר. כשהגעתי לירושלים בתור ילדה שגדלה בדרום ולא אכלנו בחוץ אף פעם. את באה לירושלים, יש המון מקומות אה כאופציה, והתחלתי לטעום דברים ופתאום ראיתי שוואו.

03:18 דובר 1 פתחת לך ראש.

03:19 דובר 2 כן, כאילו בסדר, האוכל של הבית טעים מקסים, אבל אה את יודעת, מעבר כזה פתאום כל מיני טעמים, אוכל מכל מיני מקומות בעולם שלא אה שלא הכרתי ואממ ואז כאילו את יודעת, זה היה לי כזה מאוד מעניין והתחלתי להתעניין. פתאום את קולטת טעמים אחרים, פתאום הולכת לחברה שהם כזה הם אנגלים והם אוכלים ככה והם אוכ-- ואת יודעת, עכשיו זה תרבות בית פשוטה, לה זה היה נראה הכי נורמלי אבל בכל--

03:43 דובר 1 איזה אוכל אכלו אצלכם בבית?

03:45 דובר 2 אה מאוד פשוט. אוכל אמיתי, טעים, מבושל אבל פשוט. כן.

03:50 דובר 1 קציצות.

03:51 דובר 2 בדיוק. מישהי יום אחד אומרת לי וואי אני רוצה לעשות תבשילים. אמרתי לה דווקא אני מחפשת לעשות את הדברים האחרים כי על זה גדלתי. זה נראה לי כזה בייסיק כאילו.

03:57 דובר 1 זה גם קצת זהו, זה קצת גם הדשא של השני ירוק יותר כי עד אז כל האשכנזים כאילו מזילים ריר על הסירים האלה זה

04:03 דובר 2 כן. אז אה כן, ממש. אז זה פשוט כאילו את יודעת, זה מה שרגילים בבית. זה פשוט הבסיס, מה שזה הבסיס שלך. אה לא יודעת מה אני יכולה להגיד לך על נגיד חברה שלי שכאילו הם היו רעבים. היא הייתה חברה מאוד טובה שהייתי בא אליהם וכאילו אף פעם לא היה שם סיר אוכל חם וזה היה נראה לי מטורף, לא אמיתי כאילו מקסימום היה איזה משהו של איזה חברה את יודעת כזאת מאוד מסחרית, אה איזה מרק ששמים כמה כוסות מים חמים, מרתיחים את זה על האש.

04:33 דובר 1 אוי ואבוי.

04:34 דובר 2 וזה כאילו ופתאום לא הסתדר לי. אני זוכרת שממש כאילו אמא שלהם הייתה כזה קונה המון דגני בוקר, המון חלב במקרר, כמה ירקות. זה היה הבית, זה היה האוכל וכאילו.

04:44 דובר 1 וואי.

04:45 דובר 2 שאת יודעת, יום אחד את באה, את אומרת אוקיי, לא הספיקה. יום אחד כאילו וואו. והבנתי שיש ילדים שלא אוכלים אוכל חם. אז קודם כל אוכל זה זיכרונות וזה ילדות. ואני אומרת את זה לכל אמא. גם אם את לא הבשלנית הכי גדולה, הילדים שלך יאהבו את האוכל שלך כמו שהוא. תעשו אוכל טעים וטוב לילדים, לבית, לריחות, לזיכרונות. כי אין, אין מה לעשות. בואי, את הדברים שאנחנו הכי זוכרים זה מהגן, מהבית ספר. אחר כך אנחנו חיים את החיים באמת, אבל זה נחרט לנו ככה.

05:12 דובר 1 נכון.

05:13 דובר 2 ה-

05:14 דובר 1 כמו שאת אומרת זה ממש זה תחושה. כאילו את ז-- אני יש לי איזה זיכרון כזה מאיזה שהייתי בכיתה ב' חזרתי יום אחד מבית ספר בחורף ונראה לי המטריה שלי נשברה בדרך. חזרתי סחוטה וכל הזיכרון שלי זה המרק החם שאכלתי אחרי שהחלפתי את הבגדים.

05:31 דובר 2 כשנכנסת.

05:32 דובר 1 כאילו, את אומרת מה נסגר? זה כולה מרק.

05:35 דובר 2 כולה מרק.

05:35 דובר 1 אבל זה לא. זה ממש סוג--

05:36 דובר 2 לא, לא, זה ממש. אני יכולה להסתובב לפעמים ברחובות מסוימים, את יודעת, במקומות כאילו את יודעת, שהם בתים פרטיים ופתאום להריח איזה ריח שאני אומרת וואי, זה מזכיר לי את משהו שלא אכלתי מאה שנה. את יודעת, כאילו, אבל אין, זה ניחוחות, זה זיכרונות, זה הלב, זה מרחיב, זה, זה. אז תעשו. אני אומרת את זה לכל האימהות. תעשו אוכל, תעשו אוכל מהלב, מה שיוצא לכם זה לא חייב להיות, אה את יודעת דברים גרנדיוזיים בכלל בכלל.

05:59 דובר 1 כן, מושלם.

06:00 דובר 2 אבל האוכל הפשוט, בדיוק האוכל הפשוט של הבית. הם בסוף הזיכרונות הטובים. אני יכולה להגיד לך שאני מבשלת לאנשים מאוד מכובדים, מאוד עשירים, שיכולים להרשות לעצמם את כל מאכלי העולם. ועדיין בסוף אני גם עושה להם את המרק עם הלוקשן והגפילטע פיש וזה, כי זה האוכל, זה הזיכרון שלהם, זה הטעם שלהם. הם יטעמו מהכל, אבל את יודעת, בסוף הם צריכים גם את הבסיס של החיים.

06:19 דובר 1 וואו, אז את כבר לוקחת אותנו. מעניין אותי בעצם ל-למה את עושה ביום יום. הרי שפית זה מילה מאוד גדולה. זה יכול להיות מישהי שעובדת במסעדה. זה יכול להיות מישהי שעובדת במטבח של מלון, זה יכול להיות מישהי שעובדת בקייטרינג. אבל את לא עושה את הדברים האלה.

06:34 דובר 2 לא. אז האמת שלפני-

06:35 דובר 1 את לא קונבנציונלית.

06:38 דובר 2 זהו, זה לייצר כל הזמן. אז האמת שזה התחיל אצלי, הבסיס. התחיל שממש כמו אני, כמו שהתחלתי להגיד לך, היינו זוג צעיר והייתי מבשלת והיינו ככה מזמינים גם חברים לשבת, זוגות נשואים מהשכונה, והן היו אומרות לי, וואו, איך את מבשלת כזה טעים? כי אנחנו באותו גיל. איך את יודעת? והייתי אומרת לה, לא יודעת, אני מנסה, אני לא באמת יודעת, כאילו לא עשיתי את זה קודם. ואז אני זוכרת אפילו מהגינה. ישבנו בגינה השכנות בשכונה והן אמרו, אולי תעשי לנו סדנה. ככה זה התחיל. תלמדי אותנו לבשל, כאילו הן הרגישו שהן כולן באותה סירה. את יודעת, זה לא עכשיו... זאת מבוגרת, כולן נשים צעירות עם ילדים בגינה, רוצות לדעת לבשל אוכל טעים, ומזה זה התחיל. אני זוכרת שהיה חורף ועשיתי שש מפגשים כאלה של בוקר.

07:26 דובר 1 די!

07:26 דובר 2 ואני בעצמי כאילו למדתי ללכת בתוך זה. כלום. עשרים ואחת, שתיים, כלום. שני ילדים קטנים.

07:31 דובר 1 וואי, אבל תקשיבי, אני שומעת אותך ובראש שלי אני אומרת, כאילו הערנות הזאת לסימנים שהקדוש ברוך הוא מוביל אותך. כי-

07:40 דובר 2 כן.

07:41 דובר 1 יכולת להגיד לעצמך, יאללה שטויות, זה סתם תחביב. אני לא באמת מספיק. כמו שאת אומרת, אני לא באמת ידעתי כלום לעומת מה שאת נגיד יודעת היום.

07:47 דובר 2 נכון, ואני אומרת לה, אמרתי להם, אני אלמד אתכם את מה שאני יודעת.

07:50 דובר 1 ברור, כי יש צורך. אז אני אתן את המענה ועוצמה כזה.

07:54 דובר 2 אז אמרתי להם, אני אלמד אתכם את מה שאני יודעת. אני לא עכשיו מורה לבישול, לא יודעת איזה מה. מה שאני יודעת אני אלמד אתכם.

08:01 דובר 1 ובשבילם זה הכל.

08:03 דובר 2 כן, זה היה המון. כי כאילו אני זוכרת שמישהי התקשרה אליי פעם, איך עושים משהו? בערך שש שיחות. אמרתי לה, נשמה, תביאי את הדברים, אני אכין לך, יותר קל.

08:10 דובר 1 יואו, זה היה-

08:11 דובר 2 זה היה כבר יותר קצר.

08:12 דובר 1 את מאלה גם שמבשלות לפי העין.

08:14 דובר 2 אה, ברור.

08:15 דובר 1 אז זה מזה קשה. איך את מכניסה את זה למתכונים?

08:17 דובר 2 אז, נכון.

08:18 דובר 1 את כזה שמה מלח ואז כזה, כמה מלח לשים.

08:20 דובר 2 בדיוק.

08:20 דובר 1 כאילו זה, זה-

08:21 דובר 2 נכון. אז באמת כשהתחלתי בכיכר השבת לעשות סרטוני אוכל או להעלות אוכל, אני זוכרת עוד צילמנו במצלמות סטילס ועברנו למשהו-

08:30 דובר 1 אגב, לפני כיכר השבת את עשית גם בעיתונים כבר?

08:33 דובר 2 אה, לא, זה היה אחרי.

08:34 דובר 1 אה, זה היה אחרי, אוקיי.

08:35 דובר 2 היה בכיכר השבת, אז כזה הייתי מצלמת במצלמת סטילס, מעבירה וזה. ועכשיו טוב, תתרגמי את מה שעשיתי עם היד ככה למשהו שגם אנשים יוכלו להכין. את הרי רוצה לתת, אני לפחות, רוצה לתת מתכון די קרוב ל-לדומה כדי שיהיה הכי הכי קרוב ויצליח גם למי שקורא את המתכון. ואז זה היה מאוד קשה. בהתחלה היה לי מאוד מאוד קשה לתרגם את התנועות ידיים האלו ל-

09:01 דובר 1 בכלל. נגיד, נגיד מרק. כמה ליטרים של מים לשים? כאילו מי סופר ליטרים?

09:06 דובר 2 נכון. ואז פתאום התחלתי להפוך סירים ולקרוא כמה ליטר הסיר הזה.

09:10 דובר 1 זה קטע זה. כאילו לשנות את כל ההסתכלות שלך על הכמויות ועל ה-

09:14 דובר 2 כן, כן.

09:14 דובר 1 בכלל על מה שאת עושה גם, כי את גם לזה צריכה לתת שמות.

09:17 דובר 2 נכון, נכון.

09:18 דובר 1 כי, וואלה, צריך להגיד שצריך לערבב.

09:20 דובר 2 נכון.

09:20 דובר 1 זה לא מובן מאליו.

09:20 דובר 2 כשהייתי כותבת, אה, לשלוק את ה... ואנשים, מה זה לשלוק?

09:25 דובר 1 צריך כזה מילון בצד.

09:25 דובר 2 כן, מושגים כאילו ש... טוב, במשך הזמן הם היו לי כבר בסיסיים. אבל באמת לא היה מדיות, לא היה כלום. הייתי קונה חוברות, מגזינים של אוכל, קונה חומר גלם, מנסה, מנסה, מנסה ועוד. באמת, כאילו במשך השנים, כל הזמן אני אומרת את זה גם בסדנאות, שהעולם מזה משתכלל. אם פעם באתי לאמריקה והייתי רואה כל מיני ירקות חתוכים ארוזים, רק לזרוק לסיר, אז היום גם בארץ יש את זה. או עופות צוננים. מי קונה היום עוף קפוא כזה מסכן שבניילון לבן?

09:52 דובר 1 טוב, בירושלים יש, נשמה, לא בכל מקום.

09:54 דובר 2 כמעט לא קורה. בסדר, כן, אבל עדיין כאילו המושגים מאוד משתנים, הכל מתחלף. אני זוכרת שהייתי הולכת עם אבא שלי-

10:01 דובר 1 את לוקחת ספר מתכונים של לפני עשרים שנה...

10:03 דובר 2 יש לי ספר מ-

10:04 דובר 1 את צריכה מתרגמת, כאילו.

10:05 דובר 2 כן. פעם לקחתי ספר מהבית של אבא שלי, זה ספר שהיה של אימא שלי. אמאל'ה, את לא מבינה כמה מלל, כמה מלל. השם. אין רק מצרכים ואופן הכנה. ממש לא. זה ממש פרשייה שלמה לקרוא ספר שלם כדי להבין איך את אמורה לעשות עוגה שגם לא הייתה מצולמת, רק מאוירת.

10:23 דובר 1 וואי.

10:23 דובר 2 כי לא היה בכלל את האופציה.

10:24 דובר 1 נכון, היו רישומים כאלה ש-

10:25 דובר 2 איורים, ממש אם מישהו עשה את זה עם עט או עיפרון, לא יודעת. אז כאילו העולם מאוד מאוד משתנה, הכל הרבה יותר זמין. אני זוכרת שהלכתי אפילו פעם עם אבא שלי כשהייתי קטנה למקום שהוא היה קונה בו את הדגים לשבת ואדמה והכל קפוא כזה, ואני זוכרת שזה, זה... נגיד הסטיגמה הזאת שיש ריח במקפיא, זה כי דברים פעם גם בסופר עמדו מלא זמן. היום הכל מתחלף, הכל טרי, מגיע, זמין. פעמיים בשבוע מגיעים דגי סלמון מנורווגיה בקלקרים. טריים טריים, ישר מהדגים הם כבר במטוס לארץ כאילו. והכל, הכל פשוט משתכלל ומשתבח וגדל ומשתנה ואנחנו צריכות ללמוד את זה. את יודעת, יש את הדפוסים האלה שנתפסים. תשרי עכשיו את הדג עם מלא מלח ולימון. לא נשמה, זה כבר עבר מהעולם. הדג טרי, הוא אתמול שחה במים, אז זה לא דג שעמד במקפיא מלא מלא זמן והכל משתנה ומשתכלל. אפילו הפריזרים. גם בסופרים. ההקפאה יותר עמוקה, זה לא סופג מלא ריחות מסביב ודברים שעוברים.

11:21 דובר 1 בטח, אף פעם לא חשבתי על זה.

11:23 דובר 2 אז אנשים לא קולטים, אבל העולם כל הזמן משתדרג ומשתכלל. אם פעם נגיד כרובית מהדרין לא הייתה לגמרי בכלל אופציה, ואז היה שנים שזה כן נהיה אופציה, אבל אז היה את זה בשווקים רק לשבועיים. פתאום לומדים להאריך לזה את חיי המדף שלו דרך מקררים, או הגידולים פשוט גדלים יותר, או פתאום יש יותר ביקוש, פתאום הציבור רוצה להכיר כרובית חיה מהדרין. כל מיני דברים ש-

11:47 דובר 1 זה באמת משנה את כל ה-

11:48 דובר 2 ברור, כי פעם בישלו עם דברים מאוד בסיסיים.

11:51 דובר 1 בואי תגידי, הגיע הסושי פתאום. זה כאילו פרץ פתאום, נכון?

11:54 דובר 2 נכון. אני-

11:55 דובר 1 פעם זה לא היה.

11:56 דובר 2 אה, נראה לי זה היה יום הולדת הראשון-- השני שלי אולי כנשואה, או שלישי, משהו כזה. בעלי ראה שאני מאוד אוהבת, אז הוא עשה יום הולדת והוא הזמין מלא מלא סושי. האורחים כמעט התעלפו. אנשים אכלו והפרידו את מה שהם אוכלים כדי להבין מה הם טועמים ו-

12:11 דובר 1 הייתי בחנות לא מזמן, אני שומעת איזה ילד בן שבע אולי אומר לאמא שלו, אמא, בוא נקנה סושי. ואני כזה, מי יודע מה זה בכלל? כשהייתי ילדה זה לא היה קיים.

12:20 דובר 2 לא, לא נכון. אז אצלי הילדים גם אוהבים לאכול וגם להכין. מכינים גם, זה יותר מסובך קצת כי זה המון-

12:26 דובר 1 את מכניסה אותם למטבח ל...?

12:28 דובר 2 אצלי כולם במטבח.

12:30 דובר 1 יושבים. זה כמו הסיפורים, ישבתי על השיש, ראיתי את אמא מבשלת.

12:34 דובר 2 אבל לא זה אצלי. כי תראי, אנחנו מארחים המון והמטבח הוא מאוד אישיו, כל הזמן המטבח עסוק וביזי כזה. אז תמיד הילדים רוצים להיות חלק. יורדים מלמעלה. מה, מה אני אעשה? אז הוא מקלף או חותך או קוצץ. כולם אוכלים.

12:47 דובר 1 צוות שלם של סושי.

12:49 דובר 2 כן, בדיוק. לפעמים אומרים לי, איך את לא מביאה מישהו לעזרה? אומרת לו, אני לא צריכה באמת, כאילו אצלי כולם

12:54 דובר 1 וואי, מהמם.

12:54 דובר 2 כולם במטבח.

12:55 דובר 1 מי שוטף כלים?

12:56 דובר 2 כולם עוזרים. טוב-

12:57 דובר 1 שאלת המיליון דולר.

12:58 דובר 2 זו השאלה. זה הדבר הכי, הכי קשוח באמת, באמת בקטע של המטבח, זה הלכלוך. אפילו יותר מזה, אתמול נגיד שהייתה לי סדנה אז אמרתי להם, תקשיבו, אל, אל תקנו מכשירי חשמל שאתם יודעים שיהיה בארון, ואם תצטרכי להוציא אותו תחשבי עשר פעמים. אם זה לא על השיש או במגירה או משהו זמין, את או לא תוציאי או לא תכניסי.

13:17 דובר 1 נכון.

13:17 דובר 2 יקרה שם משהו. אז אני גם כן. כאילו כמה שאני אוהבת שהמטבח, את יודעת, נקי ואין דברים על השיש וזה, אבל בסוף המיקסר, המג'ימיקס, שאת צריכה אותו נשלף. את הרי תתלבטי ותתחילי לחשוש אם להוציא אותו בכלל, אם להתחיל לשטוף אותו.

13:31 דובר 1 שווה ללכלך את כל הדבר הזה.

13:32 דובר 2 בדיוק, אבל אם הוא כבר על השיש אז את כבר, זה יותר זמין, זה יותר נגיש, והשטיפה קלה במים. זה כבר הרבה יותר קל מאשר להתחיל להוציא אותו, להכניס אותו. בקיצור, אבל העולם באמת משתנה לשם כל הזמן. כל הזמן אנחנו פוגשים כל מיני פירות חדשים. טוב, זה חוץ מזה שמגדלים. אבל השפע, הזמינות, הדברים.

13:49 דובר 1 מביאים מכל מיני מקומות בעולם גם שלא היו פעם.

13:51 דובר 2 בדיוק. אני זוכרת שלפני עשר שנים נגיד כשהייתי נוסעת ללונדון אז הייתי, את יודעת, מטיילת וזה. ואז מה, מה, מה יהודים אוכלים בעולם? פירות. יורדת לסופר, משמש בחורף. זה לא היה מסתדר לי בפה אפילו לאכול. ענבים בחורף, דברים שכאילו פשוט הם מייבאים כל השנה מכל העולם איפה שגדל, וזה זמין ואוכלים את זה כל השנה. ולנו כאילו משמשים יש להם איזה שלושה שבועות, בשבוע הרביעי את כבר עושה עוגת משמשים כי זהו, עוד שנייה אין להם חיים. פרי נורא קצר. אז הכל, הכל, הכל נורא משתנה, נורא משתכלל. אני זוכרת, למצוא כשהתחתנתי פטריות שמפיניון טריות. זוכרת שקניתי את זה פעם אחת אבל הכרתי רק משימורים. אז כאילו איך אני, מאיפה אני אביא?

14:29 דובר 1 נכון, זה גם פעם פחות אה.

14:31 דובר 2 זה כאילו אני אומרת, בכלל הדור של הצעירים בכלל לא יודעים מה היה פעם. כאילו איך היו קונים, איך היה, איך היו מתכננים, איך היו שוקלים. את יודעת, הרבה דברים עוברים, הכל אנחנו עוברים לחשמלי ואוטומטי ולהזמין באונליין, וזה לא יודעים. אנשים סחבו עגלה, הלכו לשוק, עברו מדוכן למדוכן.

14:48 דובר 1 הגבינות נגיד, את כבר לא מחזיקה ראש. את מגיעה לסופר, את לא מזהה כאילו מה זה, מה זה כל מיני מוצרים חדשים שכאילו.

14:55 דובר 2 הנה יותר מזה. יום אחד היינו באיזה חופשה והיינו במלון ואמרתי לחברה שלי, תקשיבי, פעם בן אדם היה בא למלון, הוא היה מתענג על האוכל. זה אוכל שהוא לא אכל עד עכשיו ומעכשיו הוא לא יאכל עד החופשה הבאה. את יודעת, זה היה כאילו עולם. בוא נאכל ונתענג מכל מאפה וזה. היום כולם עושים הכל בבית. העולם מלא בשפע. כאילו מישהו יכל לדבר שבוע שלם על מה הוא אכל במלון בארוחת בוקר. היום הוא אכל את זה בבית קפה. ויותר מזה, ההורים שלי היו מזמינים חברים לקפה. מי מזמין חברים היום לקפה? כאילו בואי נצא, תגידי לאן אני באה. את מבינה? הכל נורא נורא משתנה וגדל ומשתבח. כן, זה עולם של שפע שנותן לנו שפע ענק וצריך לדעת ליהנות מזה.

15:36 דובר 1 אני אוהבת את ההסתכלות הזאת. אף פעם לא חשבתי על זה ככה. כי יש מלא תהליכים שקורים עם השנים, גם נהיה יותר תעשייתי נגיד, אבל מצד שני יש באמת המון המון דברים טובים, גם כל הזמינות הזאת וכל הטיול הזו.

15:50 דובר 2 גם אבל מודעות לעשות דברים נגיד לא תעשייתיים, אבל נגיד לקנות מוכן אבל כן להסתכל על ה-- את יודעת, על השורות הקטנות שכתובים מאיפה זה, מאיפה זה בא, כמה החומר הזה באמת מכיל את המוצר שאני רוצה לקבל או שדמוי וכאלו. אז גם אנשים מאוד מודעים. פעם כאילו בסדר, אז רצו לאכול שניצל תירס, קנו. לא יודעת, לא יודעת אם חשבו או ניסו להכין אולי בבית. את מבינה? הכל, הכל הרבה יותר מודע ואני אומרת, כל דבר ליהנות ממנו בטוב שלו, בשפע ובאיזון. ליהנות באיזונים. בכל דבר בחיים אנחנו צריכים איזונים. ליהנות. אמא שלי גם הייתה אומרת תמיד, גם כפית דבש מתוקה מדי. כאילו כל דבר ליהנות גם מהשפע, אבל ליהנות בגבול. כאילו לא, אין גבול ואין, לא מסתכלים ולא רואים וקונים בלי לדעת להכיר. הכל זה בסדר, זה טוב, אבל שיהיה בצורה כאילו מאוזנת, שאנחנו עם היד על הדופק, שאנחנו לא מפזרים מדי, שלא קונים סתם ועושים בל תשחית.

16:45 דובר 3 יפה.

16:46 דובר 2 כל הדברים האלה.

16:46 דובר 3 נורא צריכים באמת להיות על זה, כי לפעמים אנחנו אומרים טוב, כולם קונים, כולם זה.

16:51 דובר 2 נכנסים ללופ שצריכים כי כולם עושים.

16:52 דובר 3 הילדים גם מכניסים את זה. כן, כל היום אחד, אחד הילדים שלי אמר: כל הילדים בכיתה כל יום מביאים מעדן. ואז כזה, רגע, בוא נראה מי זה כל הילדים. בסוף מסתבר שילד אחד, כן.

17:03 דובר 2 כן.

17:03 דובר 3 וכאילו איזה שהם סטנדרטים שכאילו נכנסים. אבל...

17:08 דובר 2 נכון.

17:08 דובר 3 בבית שלי, בבית שלנו, זה מה שיהיה. ובאמת גם זה, זה ממש חינוך.

17:13 דובר 2 לשמור, לשמור ממש ממש על כל הסטנדרטים. כל החברות הולכות לזה, כל החברים הולכים לזה. אז באמת באמת לשמור מה נכון לבית שלנו. לנו זה לא מתאים. אפשר, אבל בהזדמנויות שהן מיוחדות, שהן חשובות.

17:24 דובר 3 ממש.

17:25 דובר 2 לחגוג משהו וזה, זה בכלל בחיים. יום אחד העליתי את זה באמת, ווואו, זה קיבל כאילו כאלה הרבה תגובות.

17:31 דובר 3 מה?

17:32 דובר 2 הקטע הזה של גם כאילו סתם כל המסכים, המדיות, כל היום רכישות באונליין וזה, אז גם, גם שמה להיות באיזונים, להבין מה נכון לי, איזה, איזה, את יודעת, חומרים אני צורכת.

17:43 דובר 3 ממש.

17:43 דובר 2 נותנים לי השראה, מרוממים אותי, מוסיפים לי. סגרתי ואני יוצאת עם משהו טוב, או שסגרתי ואני מתבאסת על החיים שלי שאין לי ככה.

17:50 דובר 3 וואי ממש, ממש.

17:51 דובר 2 אז כאילו, וזה גם, זה בכל דבר בחיים. לקחת את זה כחלק.

17:55 דובר 3 כל דבר שאנחנו מכניסים אל עצמנו צריך להיות מבוקר.

17:57 דובר 2 בדיוק. לדעת לא כמו כבש אחר הרועה שלו, לא יודע על מה הולכים, על מה דורכים, מה אוכלים, וזה אנחנו.

18:03 דובר 3 וואי ממש.

18:03 דובר 2 בני אנוש. אנחנו יכולים לבחון, לבחור, לעצור רגע, לדעת מה נכון לנו. ובהכל, בהכל, בהכל. גם אני, שולחנות שבת אצלנו, זה, זה כאילו אנחנו באמת אוהבים לעשות, אבל תמיד אני עושה, ואני עושה לא מהכל. אני עושה מלא. אני עושה, יכול להיות, עשרים וחמש סלטים או שלושים סלטים, אבל אני עושה מהכל קצת.

18:22 דובר 3 וואי וואי וואי.

18:23 דובר 2 אבל זה גם כי אני לא יכולה לעצור בערב אחד שהם מגיעים מהבית כנסת.

18:26 דובר 3 קראתי בדיחה, שיש אנשים שיש להם ח"י סלטים על השולחן, ואצל האשכנזים בכל סלט חי.

18:33 דובר 2 הייתה לי חברה שבאתי אליה הביתה לשבת, והדבר היחיד שהיה על השולחן זה היה קופסה של חומוס עם הקופ... עם הקופסה עצמה. כאילו ממש עם הקופסה, חומוס בלבד.

18:45 דובר 3 כאילו לא ניסו להסוות אפילו את ה...

18:46 דובר 2 כן, זה וואו. אני אומרת לך, וזה כזה כיף ללמוד תרבויות אחרות. את אומרת אוקיי, ואת יודעת מה? אפילו הבת שלי שנה אחת, שנה שעברה, הלכה ל...

18:55 דובר 3 אמרתי שלא יכולתי לצלם לילדים שיעריכו את מה שיש.

18:57 דובר 2 הלכה לקאמפ בקיץ באמריקה, ועם כמה שזה קאמפ באמריקה, אבל בואי, בסוף כאילו אין...

19:04 דובר 3 באמריקה לא יודעים לבשל.

19:05 דובר 2 אין אוכל, אין זה. וכאילו כמה שכאב לי עליה כאילו בשיחות טלפון, ולהבין שכאילו לא משנה, אח שלי פינק אותה, הוא דאג לה ושלח. אבל את יודעת, אני אמרתי, וואי, את יודעת מה? הילדים לומדים להעריך, כאילו לא מובן מאליו. כאילו, כי כל אחד נולד לבית שהוא נולד, זה המובן מאליו שלו. זה מה שהוא מכיר, זה מה שהוא יודע. זה האוכל, זה ההתנהגות של האמא, זה... פתאום הולכים למקומות אחרים ומגלים, וואו, יש עוד אופציות. יש עוד דרכים לחיות את החיים, והחיים שלי טובים. כאילו דווקא ככה אתה מתבונן ורואה.

19:34 דובר 3 מקבל פרספקטיבה כזה.

19:36 דובר 2 בדיוק. החיים שלי טובים. אני מקבל אוכל טוב, הבית שלי חם, אוהב ו...

19:40 דובר 3 הילדים שלך בטוחים שבכל בית יש שלושים סלטים כל סעודה שנייה.

19:43 דובר 2 יותר מזה, אני אומרת לך, הייתי מגישה בשר כשהם היו יותר קטנים. היום באמת כולם גדולים, אבל הייתי מגישה בשר והיו שואלים איזה מספר זה, והאורחים היו מסתכלים עליהם כי הם אפילו לא מעזים לשאול מה הבשר, והם רוצים לדעת אם זה חמש או כזה או כזה או כזה.

19:56 דובר 3 יואו.

19:56 דובר 2 את מבינה? אבל זה באמת, זה מושגים, וכאילו את יודעת, הם הולכים. נגיד שהבנים הלכו לישיבות, ואז פתאום כן, תמיד הייתי שולחת גם עוגיות וגם דג וזה, אבל הם רואים מה בפועל יש, מה ילדים אחרים אוכלים, וזה בסדר להם. אז את מבינה? ומזה אני ממש שמחה, כי כאילו אני אומרת, זה בסופו של דבר מחנך אותך להודות ולשמוח במה שיש לך. ממש. וגם אני צריך לתקן או לשנות. אתה לומד את זה. אבל לא כש... ילדים שלא יוצאים נגיד מהבית, הם מכירים בדיוק את אותו דבר כל החיים. נכון. אז, אז היציאות האלה בחיים הן מלמדות אותנו לשמוח ולהודות על, על מה שיש לנו. ממש. על השפע. וואי נכון. שפע וברכה. בכלל כשילדים הולכים לבתים אחרים גם. אני חושבת מעבר להעריך את מה שיש לך, גם לגלות עולם אחר. למרות שאצלך בבית בטח מאוד מעורב. את מבשלת מכל ה... הכל, הכל כן. הכל מהכל מה שנקרא. כן, כל הסגנונות. כן, זה קטע שבארץ כאילו בסוף, מה זה אוכל ישראלי? מה זה אוכל? נכון, יש את הים תיכוני, אבל בגלל שיש פה קיבוץ גלויות מטורף. וואי, אני גדלתי על כל מיני מאכלים שוואלה סבתא שלי לא הביאה את זה מגרמניה. כאילו כן, כל מיני קציצות כאלה וזה, שזה כבר הכל התערבב. אז יש לי חברה הונגרייה שיום אחד אני או מישהי אחרת העלתה תבשיל אושפלו, והיא הייתה בטוחה שזה הונגרי, אבל סבתא שלה למדה את זה כשהיא הייתה גרה בבוכרים, שכונת הבוכרים. אושפלו זה הכי בוכרי. נכון, אבל היא לא הבינה. סבתא שלה למדה את זה מהשכנות. היא הכינה להם. הם חשבו שאושפלו זה אוכל של הונגרים. פתאום

21:28 דובר 2 היא גילתה שזה, זה בכלל לא הונגרי, זה בוכרי, וסבתא שלה למדה את זה מהשכנות הבוכריות שלה, להכין את התבשיל הזה. אז זה באמת קיבוץ גלויות. ישראלים אוהבים מלא מלא טעמים, מלא סגנונות. נכון, אנחנו יכולים לנסוע לחו"ל, יכול להיות אוכל טעים, אבל זה לא... זה לא האוכל של הארץ. נכון. כאילו בארץ יש... טבעוני. יש איזשהו, אמ, בסוף מתאימים את זה לחך. גם במסעדות מתאימים את זה לחך הישראלי, כי אתה יכול להביא מנה מאוד מפונפנת והיא יפה והיא מהממת ומיוחדת, אבל אם היא לא תתאים לחך היא נורא מהר לא תיאכל. כן, כל המנות הצרפתיות ששמים לך פירור וחצי, וכאילו לא מעניין אותי גורמה לא גורמה. הגעתי רעבה כאילו. באתי רעבה, באתי לאכול. כן, אז זה באמת מאוד, מאוד, מאוד מותאם. באמת במסעדות אני אומרת לך, גם כשמסעדה כזאת וכזאת, תמיד בסוף היא מותאמת לחך הישראלי, כי אנחנו מכירים המון המון טעמים. המון. את יודעת, באירופה את הולכת, את אוכלת לחמנייה יבשה וזה וזה. להם זה נורמלי. זה בסדר. אנחנו רגילים ללחם. יפה. ללחם טרי כל יום. נראה לי, זה נראה לי יפה. והחלב עם ה-- בקיצור, כאילו באמת הכול כל כך שונה. תמיד בסוף מתגעגעים לחזור לארץ, להתחיל... בדיוק. להשלים את כל ה... את הטעמים שאנחנו מכירים אותם ורגילים אליהם. זה כאילו מגעיל אותנו אפילו, למרות שאין בזה שום דבר מגעיל. כאילו הטעמים האלו קצת... כן. הם פחות. זהו. אז כשנוסעים, וזה תמיד אני אומרת על כל מיני דברים שקורים לך בחיים, לעצור שנייה, להבין את הרגע, לא לעבור את זה ולשכוח, להיות רגע נוכח ברגע ולקלוט. וואי, המים אצלנו בארץ יותר טעימים, אפילו המים, אפילו

22:49 דובר 2 המים בארץ, יש להם טעם אחר, יותר טעימים. החלב שלנו יותר טעים. כל מה שאנחנו, כל מה שיש לנו, תמיד לזכור להיות באותו רגע נוכח ולקלוט, לקלוט מה אנחנו מרגישים ומה אנחנו חווים. להעריך. להעריך. וואי, מהמם. לגמרי. רגע, אז בתחילת דרכך הגענו, עצרנו בקורס של החברות מהגינה. כן. ואז איך את בעצם ממשיכה משם ומתפתחת עם זה ממש כמקצוע? אמ, אז באמת כאילו זה התחיל ככה, ואז עוד קצת עשיתי סדנאות ועוד. עכשיו בואי, לא הכירו אותי. אז גם כששמתי מודעה באיזשהו עיתון קטן בשכונה, אף אחד לא ידע מי אני כאילו. אז זה המשיך כאילו בצורה הזאת. אחר כך, אחר כך עבדתי. היה לי ליד הבית בית קפה, אז הם, הם, הם, לא יודעת איך זה התגלגל. איזה גיל את אז? בירושלים? בירושלים, בירושלים. אני מגיל ארבע עשרה באתי לירושלים ומאז מעולם לא יצאתי משם לשום מקום אחר. לא יכולתי לוותר. אני זוכרת אפילו, הנה זה למשל רגע, בגיל ארבע עשרה חמש עשרה הייתי במרכז העיר בירושלים. למדתי אז בסמינר. אמרתי לעצמי, וואו, איזה עיר מלאת חיים. אני לא רוצה לחזור לבאר שבע. בבאר שבע כולם ישנים שם. כאילו אני ממש זוכרת את הרגע הזה שאמרתי, אין, אני רוצה לגור בירושלים כשאני אהיה גדולה. ככה זה. אבל זה יפה שגם עכשיו את מדברת על זה בעיניים נוצצות, כי את יודעת, כל פעם שאני בירושלים אני אומרת, וואי, איזה חלום לגור פה. ואז אני אומרת לעצמי, אבל כנראה אם הייתי גרה פה אז לא הייתי מספיק מתרגשת מהעיר. את מבינה? אני חושבת שהיום כשאני גרה שמה- אנחנו, כשאנחנו בירושלים, זה נוסעים לירושלים, מתלהבים מכל צליל. נכון. אז אין

24:23 דובר 2 ספק, אני בטוחה שבגלל שאני כל כך הרבה שנים בירושלים אז אני כבר, אה, את יודעת, אולי פחות, אה, הולכת לכותל, לא פחות מתלהבת כשאני מסתובבת במרכז העיר כי זאת העיר שלי. כן. אנחנו יכולות להסתובב באיטליה ולהתפעל מכל מיני דברים שיש לנו את זה מתחת לבית, אבל, אה, אבל עדיין ירושלים זה ירושלים ואין לה תחליף. אין לה תחליף. ממש. תגדל ותתרחב, תהיה כל הארץ, אמן. ממש. וואו, אמן. אז את, אה, אז את הולכת עם הקורסים האלה לאט לאט. אה, התחלת עם הבית קפה, אוקיי. כן, ואז עשיתי בבית קפה, אה, הייתי עושה, אה, מרקים, כי הם חיפשו מישהו שיעשה להם מרקים. כאילו היה שמה אוכל כזה, אה, רצו משהו חם לחורף, מרקים, ואז הייתי עושה במשך, אה, כל החורף, אה, לא זוכרת כמה חודשים, כל, אה, יום כן יום לא, הייתי עושה שם כמה סירים מרקים, והיו אנשים שהיו באים כל יום לאכול את המרק. יואו. זה היה מרק בטטה, מרק בצל. לפעמים היינו עושים אפילו מרק עדשים. איזה בית קפה מעניין. את זוכרת את השם? כן. זה רשת, זה רשת היום, אה, סם בייגל. אה. זה נפתח כזה מתחת לבית. איזה קטע. והתחלתי שם, ואחר כך עברתי, כבר נפתח להם, אה, סניף במרכז העיר. אז, אה, התחלתי לעשות שמה במרכז העיר, ואז הייתי נוסעת לגאולה, לסניף בגאולה, ואז לסניף ברמת אשכול. בקיצור היה כזה מסלול, וכל סניף הולכת, עושה את המרקים, מכינה ו- וואו. אמ, כן, ואז, אה, זהו. ואחר כך, אה, עשיתי את זה נראה לי שלוש ארבע חורפים, אני כבר לא זוכרת. ואמ, ואז הם עברו למפעל, כאילו הם פשוט הפכו לרשת. זה נהיה

25:55 דובר 2 נורא גדול והם רצו שאני אעבוד במפעל. אבל פחות התאים לי לעבור למפעל, לעבוד עם כל מיני... אז זה כבר, אה, זו חוויה אחרת. כן, בדיוק. זה כבר לא, זה כבר לא אותו דבר להכין סיר ככה על האש או זה. אז באמת אז, אה, עזבתי, אה, ונפרדתי מהם. ואמ, ואחרי כמה זמן הגיעה, זה של אותם בעלים, אה, מסעדה אחרת שביקשו ממני לעשות שם קינוחים. אה, זה עולם אחר קצת. אה, כן. לא? כן, כן, כן, בטח. אוכל זה לא ה... את יודעת, לפזר מעל החבית. לפי העין ולא כלום. ממש לא. זה הכול נורא נורא מדויק. אני אמרתי לעצמי אני עושה את זה, אבל אני בוחרת לעשות את הדברים היותר קלים. כאילו אני לא עכשיו אחת שתשקול ותמדוד. כן, זהו. גרמים של קמח או קמח שקדים וזה, זה פחות אני באופי שלי. אני בכל... אה, כאילו ברגע שהבת שלי הגדולה נגיד התחילה לאפות, אני הפסקתי לאפות בבית. יופי, מישהו לקח את זה ממני ו... כן, בדיוק. עושה את זה מצוין ואין צורך. ואמ, ואז שמה עשיתי קינוחים, אמ, תקופה די, די ארוכה. עוד פעם כבר במקביל, כאילו הייתי בכיכר השבת, באתר של כיכר השבת, הייתי מעלה סרטונים של אוכל. מתי, מתי הוקם? זה כזה עתיק? וואו. כן, זה מלא שנים. קודם כול היה לפני זה אתר שנקרא חרדים 10. נכון, זה עדיין קיים לדעתי. לא, לא, לא. לא קיים כבר? הוא, הוא נסגר באיזשהו משהו שרצו ל... להשמיד את ה... אה, זה ממש בראשית האינטרנט. כן, כן, כן. לפני מלא, מלא שנים. אני אומרת לך, היינו מצלמים במצלמת סטילס ומעבירים עם כבל למחשב. כן, כן. לא היו סמארטפונים

27:25 דובר 2 אפילו. אמ, ואז, אה, בכ... כאילו בכיכר השבת כל הזמן העליתי סרטונים, וזה אני יכולה להגיד כאילו אני לא זה, אבל כאילו הייתי החרדית הראשונה שראו אותה על מסך, אה, ככה בסרטון. נכון. ואני זוכרת שהם אמרו אולי, אולי תשימי שאל. אולי... אמרתי להם תקשיבו, אני חושבת שמי שנמצא באינטרנט אני הדבר אולי הפחות גרוע שהוא יראה. כן. כאילו בואו, בואו נתחיל שם. אני לא, אני לא, כאילו אני לא חושבת שמי שנמצא שם אני הבעיה שלו מבחינתי. עם שאל. כאילו שזה יהיה אולי צנוע. את יודעת, חרדית ראשונה באינטרנט. עם שאל, זה היה כן. זה היה כאילו כן, אבל זה כאילו... כן, זה היה מחשש. נורא חששו. נורא נורא חששו. אישה חרדית באינטרנט. אה, מי שהיום נמצא בעולם הזה או כל הצעירים בכלל לא יבינו על מה אני מדברת. כן, כן. זה היה כאילו... כל דבר שהוא קורה פעם ראשונה זה מאוד, אה... כן, ואני אומרת להם תקשיבו, זה, זה אני. כאילו אני יכולה שהחולצה אולי תהיה יותר סגורה, אני, אבל אני לא אשים שאל. לא, אני כאילו זה היה נראה לי נורא מגוחך. כן, בהתחלה גם אני וגם האתר קיבלו המון המון כאילו קריאות מאנשים שזה לא בסדר שרואים אישה וזה לא בסדר שרואים אישה חרדית, זה לא בסדר. אה, אמ, אבל עוד פעם כאילו הבנו שזה לשם העולם הולך וזה בסדר. אם אנחנו בגדרי הצניעות הכלליים הרגילים, ומי שבאמת לא מתאים לו שישים את ההגדרות האלה, פשוט לא, לא יראה וזה בסדר, כאילו זה להיות בבחירה. מגודר לנשים. כן. בדיוק, זה להיות בבחירה האישית שלך, לא, לא לראות דברים שלא מתאימים לך. ו... וזהו. ושמה זה כבר גדל. כאילו

28:51 דובר 2 באמת כל הזמן הייתי מעלה סרטונים ואז כבר נהיה ממש אולפן. פעם היינו מצלמים את זה בבית ואחר כך זה עבר לאולפן. ממש איזושהי התגלגלות של כל מיני דברים. עד היום את שם. כן, עכשיו אני בבנייה של אולפן חדש. אנחנו גונבים לך מתכונים. אני מחכה. את מבינה את זה שאנחנו פשוט כל הזמן גדלים. החומרי גלם ודברים חדשים באים לעולם ואתה מתפתח ושומע ורואה. ואת יודעת גם יש הרבה טרנדים. כן. שבאים ועוברים וחולפים. כן, בסוף אולי באמת רק התבשילי סבתא נשארים. זהו, אני אומרת מצד אחד יש מה לחדש כל הזמן. מצד שני בסוף המתכונים של פעם זה הכי תופס לדעתי. כן, זה הכי אוכל חם של בית ו... זה מה שכולם מחפשים. גם בכלל... זה מזה גיים כאילו. יש לך קטע מאוד פרקטי, נכון? כן. כאילו לא עכשיו, אה, איזה מתכון מפונפן של עשרים שלבים. אוי ואבוי. הפוך. כמה שיותר קצר, כמה שיותר... הכי קצר, הכי טעים והכי קל. ואני אומרת לך אפילו בסדנה כאילו שבנות אמרו מה אנחנו נדע לעשות את זה. אמרתי להם אתם תראו כמה זה קל, אתם לא תאמינו. אה, באמת כאילו הרעיון זה להוציא מנה יפה, טעימה, אסתטית, אבל היא לא צריכה לקחת, כאילו לאופן הכנה לא אמור להיות איזה יומיים התארגנות. את יודעת לכי תקני, תקפיאי, תוציאי, תחתכי, תכניסי לתנור. תפשירי, אל תביאי לי. כן, כל מיני כאלה. אני ממש לא מתחברת לזה. בטח ללא... למישהו שרוצה להתחיל להתנסות בדברים חדשים, כי זה באמת מעייף. כאילו רק מלחשוב על כל התהליך הזה או באמצע את פתאום צריכה ללכת מרוב שזה היה ארוך. כאילו זה לא לעניין ואני חושבת שבכלל אימהות פרקטיקה

30:18 דובר 2 היום שנשים עובדות על מלא בחוץ, עושות קריירה ורוצות להאכיל בית ומשפחה. זה הדבר. לעשות מתכונים קלים, קצרים, טעימים ו-ו-וזהו. תביאי לי כמה רעיונות לארוחות ערב שהם כאילו מצד אחד, כמו שאמרנו, אוכל של בית, אוכל חם, אוכל סיר, חם מהסיר. ומצד שני בואי נעשה, נעשה את זה ככה: לא יותר מעשר דקות הכנה. יש כזה דבר? אמ, כן. קודם כול אני אומרת ש- או שתתני טיפים כלליים כאלה. אז אני אגיד כאילו באמת ביום שיש לכם יום כזה קצת, אה, קצת פנוי יותר או איזשהו אחרי צהריים יותר רגוע, אל תבזבזו אותו. תמיד אני אומרת את זה בימי רביעי חמישי כזה, תמיד אני מעלה לעוקבות: אל תבזבזי זמן. תחשבי על שבת. תחשבי קדימה. מה קורה עוד מעט שבת? מה את יכולה לעשות? איפה את יכולה להיות פרקטית כדי להגיע לשבת מאורגנת? ואם זה בחגים, שעוד רגע אנחנו בחגים, בשרשרת כזאת של חגים ושבתות. וואי, אנחנו בשלוש עשרה ימים. את קצת מעודכנת. כן, כן, כן. אני תמיד מעודכנת אובר בגלל הלקוחות. אז, אה, באמת כאילו להיות פרקטיות, לעשות בכפולות. למשל, הנה עכשיו בסדנה עשיתי איתם קציצות דגים. אמרתי להם: אל ת-- אל תחכי שבחגים כל פעם מחדש, שאת יודעת שיש לך סעודה והכנות, את צריכה עכשיו להתחיל לגלגל קציצות. לא. את תקני כמות גדולה של דגים טחונים, תכפילי את המתכון בשתיים ושלוש, תכיני את הקציצות, או לפחות רק תכיני את הבלילה, היא מוכנה לך, ואז את רק מכינה רוטב עגבניות ומגלגלת את זה בפנים. קציצות זה הרבה יותר קל מלהתחיל מאפס. אה, רגע, אני צריכה דג טחון. כן, אני צריכה לחזור לזה. הייתי קצת בחרקוב כשהיינו גרים. אני לא אשכח.

31:48 דובר 2 פעם בכמה חודשים הייתי קונה עשרים קילו דג טחון. מכפילה את הכמויות ב-ב-בזה. מחלקת לאינגליש קייק כאלה, כאילו כמו קציצות אבל בפשטידה. כן, כן. פשוט כל יום שישי מוציאה מהמקפיא לתנור. כמה זה כיף ונוח. חלום. חלום. וואי, אני צריכה לחזור לזה. אימא, שכחתי ש-- שכחתי שהייתי עושה את זה. סיר גדול נגיד של מטבוחה. נגיד יש בתים שזה אי אפשר שבת בלי מטבוחה. אז את עושה סיר גדול של מטבוחה, מחלקת בקופסאות, מקפיאה. כל יום חמישי כשאת מפשירה, מוציאה. תקשיבי, במיוחד בחגים כשהם ברצף, להוציא כמה דברים שכבר מוכנים לך. איזה הקלה זה לא להתחיל מאפס. חלות למשל. תעשי עוד קילו, עוד שתי קילו, תקפיאי חלות, תוציאי. אני לא קונה חלות. בשבת ובחג נדיר. עוד פעם, תמיד. זה גם משהו שאני תמיד אומרת: אם קשה לך משהו מסוים ואת יודעת שיהיה יותר פרקטית בדברים אחרים, תוותרי. וואי, זה מה זה נכון. אל תהרגי ת'עצמך. ללכת לטרוק בקיר, אצלנו רק חלות ביתיות. אל תהרגי ת'עצמך. אם זה לא מתאפשר וזה משהו שככה תוקע לך, שחררי אותו. יש דברים אחרים לעשות. תזכור שזה חשוב והכול, אבל בסוף, הנה, אני אומרת, אנחנו מכינים את האוכל בשביל הילדים. נכון. אז אם את עצבנית יותר ו-ו-ופחות רגועה או שלווה להיות איתם, אז-אז הם יוותרו על החלות בשמחה, רק שאת תהיי יותר נינוחה. אז כל דבר, עוד פעם, זה איזונים. להבין איפה נכון. לא ל-לשום קיצוניות, אבל באמת בחגים לעשות בכפולות. כשאת עושה עוגות שמרים, כשאת תופסת אחרי צהריים, עשי עוגות שמרים, יאללה, תקפיאי פסים, ואיזה כיף יהיה לך כשהוצאת בסוכות פס כשאורחים אמרו לך שהם, לא יודעת מה, בדרך, ורק חיממת ולא נבהלת

33:15 דובר 2 פתאום. היה מישהו בדרך ואין לך מה ל-להוציא לו. אז הפרקטיקה הזאת היא מאוד, מאוד, מאוד חשובה ונכונה: לעשות דברים בכפולות, בטח לפני חגים, ואפשר לקחת את זה ליום יום. לאמהות מאוד עסוקות. למשל לעשות תערובת של קציצות. למשל יום שישי, נניח, שיותר אולי נמצאים בבית, כל אחת והלו"ז שלה. אז פשוט במקום חצי קילו קציצות תעשי שתי קילו קציצות ויהיה לך ארבע פעמים ארוחת קציצות בפריזר, של קציצות. או שהתערובת תהיה מוכנה ואז רק תפשירי ותכניסי לרוטב, כמו שאמרתי אפילו על הדגים. או, או אפילו לגלגל אותן כבר לקציצות, לאפות את כל הנגלה ואז יש לך קציצות אפויות כבר בשקית, את יודעת, זיפר כזאת במקפיא, ואת מוציאה אותן או מפשירה במיקרוגל או מכניסה לאיזשהו רוטב. גם חשוב לכתוב. כן, זה ממש, ממש חשוב. יש לך מלא דברים במקפיא. את כזה, מה זה? מתי זה נעשה? חלבי, בשרי. נכון? אז כן, זה מאוד מאוד חשוב. אפילו לכתוב על השקיות מה, מה יש בשקית, מתי זה נעשה אפילו. אה, סתם כדי לדעת, לפעמים משהו מתגלגל ואולי מרגיש לך שזה כבר עבר מדי זמן. אה, שלב ראשון לקנות מקפיא. כן. לא, המקפיא הרגיל לא מספיק ל-ל-ל. נכון, אז זה עוד פעם העולם של שפע של היום. אז באמת כאילו זה לא מספיק כי רוצים גם וגם וגם וגם ושיהיה הכול תמיד זמין. אני אומרת, אבל לפעמים לא חושבים על זה. נכון, יש, יש בתים שאין מקום לעוד מקפיא, אבל אם יש מקום, זה שנייה כזה להגדיל ראש. אפילו באחד החדרים. לא לחשוב פעמיים. הנה, לי יש פה מקפיא. לי יש מקפיא מהבית של אבא שלי מלפני שלושים או לא יודעת

34:40 דובר 2 כמה שנים או ארבעים שנה והוא עדיין חי. הבתים של פעם הכי מחזיקים. אני אומרת שהיום לכל מוצרי חשמל יש מנגנון השמדה עצמית. נכון. תוך כמה שנים קצרות, בום, הכל מתקלקל ואין לך מה לתקן. שתצטרכי לקנות חדש. לא, זה הטכנאי יעלה לך כמו ל-- כמו לקנות חדש, אז תקני חדש. הכל יותר זול אז. בדיוק, הגלגל הזה פשוט ממש מתחלף. ובאמת להיות פרקטיות. מה נכון לילדים שלי? מה טעים להם להכין בקופסאות להקפיא? ההקלה הזאת. תדעי לך שבאמריקה כבר הן חוזרות מההרים עכשיו בקיץ, מתחילות לאפות לחגים. ממלאות שתיים שלוש מקפיאים עם בשרים שכבר שלקו או נתחים שדווקא שמו אפילו ברוטב. תדעו, כמעט הכל אפשר להקפיא וזה יוצא ממש ממש טוב. רק תפוחי אדמה נניח. את צריכה לעשות על זה קורס. במרק. אז זה פחות. קורס הקפאה. קורס מקפיא. ובאמת אני, אני אומרת לך, אפילו אני מדברת עם נשים מרוקאיות, כאילו שאצלן זה חלק מה... לא צריך להגיד לך. זה כאילו הרבה פעמים זה נתפס כמילה גסה. כאילו אצלנו אוכלים רק טרי. בסדר, אז אוכלים רק טרי. אז אמא קורסת. נכון, זה מה שאני אומרת. כאילו גם אני חושבת שמי שלא מנסה לא מבין שזה, זה באמת אותו טעם. המקפיא עוצר את הזמן. בדיוק. והיום המקפיאים כל כך טוב. מה מקפיא עושה? צריך להראות גם נכון. נכון, אבל מה מקפיא עושה? הוא בעצם מקפיא את המציאות של מה שעשית. ואז כשאת מפשירה זה אותו דבר. ככה גם בחלות. לפעמים אני כותבת תעשו חלות, באים אומרים לי: מה, מרביעי מכינה חלות? מכינה חלות, מקררת אותם, עוטפת אותם בניילון נצמד, שמה בשקית זיפר כזו, מקפיאה אותם, מוציאה אותם בערב שבת,

36:17 דובר 2 שמה על הסיר מרק. מה יותר טוב מזה? למה אני צריכה לעשות חלה ביום שישי כשיש לי עוד מיליון משימות, או כי אני רוצה להגיע לשבת נינוחה, אז אני קצת רוצה לשים את הראש. ולמה? הכל יכול להתנהל אם אנחנו מתכננות, אם אנחנו מחשבות, והמקפיא, מקפיא זה ממש לא מילה גסה. המקפיא עושה עבודה מצוינת, כל כך עוזר, כל כך מקל. אה, אני אומרת לך, חוץ מתפוחי אדמה שככה מתפרקים בהקפאה, אבל אפילו קוגל תפו- מחריגים את ה- קוגל תפוחי אדמה עוד נשאר מצוין, או סלק למשל, שתמיד יש עליו סטיגמה שהוא נהיה כזה קצת ספוגי, אז אפשר לגרד אותו בפומפייה. ובכלל היום לא צריך לקנות סלק, אה, ולבשל אותו שעות. יש סלק מבושל שפעם זה היה וואו, מה את קונה סלק מבושל? כן, כל דבר שיכול לעזור לי- כל השפים משתמשים בזה, זה מטורף. לעזור לי להיות יותר פרקטית, להכין את האוכל בצורה יותר טובה. אין סיבה בעולם שנעבוד יותר קשה או, את יודעת, יותר עם הלשון בחוץ כשהעולם כל כך משתכלל סביבנו. כאילו באמת תיהנו מהדברים האלה. אני אומרת אוקיי, לא כל דבר, לא כל דבר הייתי קונה בחוץ, אבל באמת את הדברים האלה שהם פרקטיים, שמקלים- טבעי גם ולא, את יודעת, דחפו לך שם מיליון חומרים ובואי תכניסי את זה לגוף שלך. כלום, זה מבושל וזה בוואקום וככה זה נשמר הכי טוב. ואתם יכולים להסתכל אפילו. את יודעת מה? יום אחד אמרתי באיזו סדנה שלאחרונה אני עושה מטבוחה, ועוד שנייה כל המרוקאים תקפצו עליי, מקופסאות שימורים של עגבניות. וזה נשמע לאנשים, מה? מעגבניות של שימורים. עכשיו בואו תהפכו את האריזה, תסתכלו במרכיבים. תשעים ותשע אחוז פלוס נקודה

37:44 דובר 2 תשע אחוז של עגבניות מרוסקות. אז למה לי לקחת עגבנייה, לקלף אותה במים, לחתוך אותה, להוציא לה את המיץ ואז היא מתבשלת שעות כי יש בה מלא מים. ולבשל אותה ולבשל אותה ואז מסיר כזה נהיה לי סיר כזה. אני יכולה לשים מה-- אוקיי, זה אולי לא הטעם של סבתא שלך חמודה, אבל את גם לא סבתא שלך. לא רק זה, דווקא העגבניות, העגבניות של השימורים הם נקטפו ומייד הוכנסו לדבר הזה. כן, אין שם כלום. זה הרבה יותר טרי בעצם ממה ש- כן, הן בסך הכל עוברות תהליך של אה מ-- כאילו סוג של מעיכה או קציצה. תלוי, יש כל מיני. לקנות קוביות, לקנות זה. נכנסות לקופסאות שימורים וזה עגבניות משובחות מאיטליה. מה יותר טוב מזה? למה אנחנו צריכות? אני אומרת שאנשים לא הבינו. פעם אנשים קמו בבוקר, הבעל הלך לעבודה או לקטוף את מה שגדל לו בשדה. או את יודעת משהו כזה, ואנשים ישבו בבית. אז היא כיבסה, אז היא ניקתה, אז היא גיהצה ואז היא הכינה אוכל חמש שעות כי לא היה לה מה לעשות. לך יש הרבה מה לעשות. את עובדת, את רצה, את מתרוצצת. העולם כל כך משתנה. אנחנו לא צריכות לעשות הכל מאפס. אם יש לנו דרכים לעזור לעצמנו ולהביא עדיין את הארוחה הטעימה, כן, גם עם קופסת עגבניות מרוסקות. תעשו את זה. אל ת-, אל ת-, כאילו אל תיבהלו כי אמא שלך לא עשתה או כי סבתא שלך. את לא מכירה את זה מסבתא שלך. לא, זה נראה לי באמת הרבה פעמים של כאילו לפתוח את הראש כי אגב גם העגבניות האלה זה, זה יחסית חדש. עגבניות בשימורים, כן. כמה זמן זה קיים

39:15 דובר 2 בארץ? לא, לא הרבה זמן. לא הרבה. כאילו- אז זה שנייה כאילו בכלל להכיר איך שזה נראה ואז כזה מה זה? נכון, בסדנאות באמת הרבה פעמים אני מסבירה בכלל איפה זה נמצא בסופר, המוצר. כן. כאילו אני אומרת נגיד- הריח של עגבנייה מוכר אבל. כאילו איפה? איפה זה נמצא בכלל בסופר? במקפיא. איפה זה נמצא. היום יש גם במקררים כבר. את צריכה לעשות משהו, אחד המפגשים בסדנה זה סיור בסופר. כן, אז היה לי, היה לי אחד הקורסים שהייתי עושה להם משהו אחר. אני תמיד תוך כדי הסדנאות מסבירה ככה על החומרי גלם גם, והייתה סדנה אחת שעשיתי לנערות. הייתי, כאילו עשיתי את זה פעמיים ואחר כך כבר הייתה תקופה של אינתיפאדה וזה כבר לא התאים. לקחתי אותם לשוק מחנה יהודה, הסתובבנו, למדנו כל מיני דברים. וואי, איזה חוויה. ואז הם ליקטו כל מיני חומרי גלם ובאו, חזרנו לעשות עם זה מנות. מגניב. וזה היה פשוט כן, ממש כיף. ואז גרתי בכרכור והיה לנו מתחת לבית שוק. וואו, השווקים באוקראינה זה... תקשיבי, יש שם דוכנים שכאילו כל אחת מוכרת את מה שהיא גידלה. ועומדת לך שם אישה. אני מכירה את זה מאומן. מוכרת כמה פלפלים, פטרוזיליה וקלמנטינות ומה שצמח לה בחצר. כן זה טרי. היא קטפה את זה הבוקר. כן וואי מטורף. אני מכירה את זה מאומן, ישר לסיר מהשוק הייתי עולה הביתה כל יום חמישי בבוקר. משם זאת אומרת הייתי הולכת ללמד ואז הולכת לשוק, חוזרת הביתה ישר לסירים את כל מה ש... וואי איזה חלום, חלום, חלום. זה באמת חלום. כן זה נורא נורא כיף. תמיד אני אומרת שאולי יום אחד אני אגור ליד שוק מחנה יהודה. לא משנה

40:41 דובר 2 שהוא לא, זה לא בדיוק מהקטיף ולא, אבל אבל זה- זהו רוב השווקים בארץ הם מאוד, הם סטייל חנות יותר, זה פשוט כמו נח בשוק אבל. חנות יוקרתית אפילו. נכון שוק מחנה יהודה בכלל. כאילו אני יכולה להגיד כאילו יש תחושה שהגעת לשוק זול ו- לא ממש לא. הכול כל כך יקר. אתה יוצא בשן ועין כמו שאומרים. כאילו זה, זה כאילו נ-נראה לי היום כבר יותר זול לקנות בסופר שפעם בכלל לא היה ירקות בסופרים. אבל באמת מה שאת אומרת על, אה, חרקוב אז כאילו אני מכירה את זה מאומן. היינו כשהיינו נוסעים לאומן היית רואה ככה על המדרכה את האוקראיניות יושבות, כל אחת מוכרת את הגידולים שלה והייתי אומרת לילדים אתם מבינים? וככה גם עשו פעם. אם רגע אנחנו עוצרים את הזמן. ממה עשו את העוף בשבת כשגרו בכל מיני מקומות נידחים? לקחו את התרנגולת לשחיטה. את התרנגולת הזאתי ממנה הכינו, מהעצמות עשו מרק, מהכבד עשו כבד קצוץ, מה, מהגרונות עשו, אה, עש- שמו את זה בצ'ולנט. נכון את החלקי עוף עשו צלי. מעוף אחד עשו עולם שלם. וגם היו יותר מחוברים לאוכל. כן, כי עשו הכול בעבודת כפיים. הכול היום מגיע לנו באונליין, אפילו לא צריכים לנסוע לסופר לפעמים. זה מקשר את בין ה... אני זוכרת שהיינו, היינו בחגים עכשיו בהונגריה ועשינו כפרות. אמ, ופתאום הילדים כזה, עכשיו השוחט שחט אותם שמה על המקום ופירק וזה והם ככה ראו את כל התהליך. הם כזה רגע, זה עוף? כאילו זה זה העוף שאנחנו אוכלים? שזה חיה וגם היה שם... כן, והיה שם איזה מישהו שאחד החבר'ה שהתארח שם אז הוא החליט שהוא קונה כבש והכבש

42:14 דובר 2 הזה חיכה כמה ימים. כל סוכות הילדים שיחקו עם הכבש, הוא היה קשור לאיזה עץ ובשמחת תורה נאכל את הכבש. תקשיבי אני גדלתי על זה. סבא שלי היה קונה בראש חודש ניסן כבש, שם אותו בחצר ובערב פסח היו שוחטים את הכבש. מטורף, זה מטורף והיינו וגדלתי על זה שממש היו שוחטים את הכבש וסבתא שלי הייתה מ-מנקה אותו. אז בשביל ילד פתאום לראות את זה? אני אומרת לילדים שלי אני סיפרתי פעם לילדים שלי הם היו בשוק, הם לא האמינו לי. אמרו מה כבש כאילו הם ניסו להבין. את גם כאילו מכירה אותו כבר. כן, אתה היית החבר שלו היי טיפסי כאילו זה אתה ופתאום על השולחן זה. כן, כן, זה משהו אחר לגמרי. את קונה את החלק הזה, את החלק הזה, את החלק הזה. אין לך מושג איך זה היה נראה פעם לפני שעיבדו לו את כל ה- זה בכלל לא, לא מהארץ, כאילו כל השווקים ובכלל בכל מיני מקומות בעולם. וואי איזה קטע. את בעצם היית עושה קבוצות לאומן של נשים נכון? אה, עשיתי פעמיים קבוצות וזה היה ממש אה, הרגשתי שזה היה השליחות שלי, אה, לגמרי שהנשים האלה יגיעו לאומן, כי זה היה כאילו- כאילו קהל שכבר היה לך מ-מהכיוון הזה שאת שפית? לא יודעת. פרסמתי בפייסבוק בכל מיני, את יודעת, בכל מיני מקומות ו... וזה היה הזוי כמה שזה היה כאילו זה היה שילוב. אני אספר לך, זה היה מטורף כי גיסי, אח של בעלי נפטר מאוד מאוד צעיר באומן. הוא פשוט קיבל איזה משהו בריאות ומפה לשם החזירו אותו בטיסה, אבל זה כבר היה שלושה ימים. בחור צעיר בן שלושים ושתיים. אמ, וכאילו ממש

43:47 דובר 2 אפילו קמו מהשבעה שלו, אה, ממש קמו מהשבעה שלו ביום רביעי, והקבוצה יצאה במוצאי שבת לאומן. ואני אמרתי, כאילו מה, אני אסע? כאילו אני אחרי כל השבעה, ואת יודעת, אני אשאיר את בעלי ככה וזה, והם כל כך מחוברים. אח כל כך קרוב אליו. ובאמת היה לי נורא... מה הקשר עכשיו לעשות כזה דבר? מה הקשר? אבל אמרתי, אני לא יכולה... אין לי סיבה אמיתית לבטל, ואני עושה, אני נוסעת. ונסענו. קודם כול היה שלג מטורף, וממש הרגשתי שהשם הכין לי תרופה למכה, כי הרגשתי ממש מתנה מהשם. זה היה ריפוי לנסוע בקור, בשלג הזה, לנקות את הנשמה שלי, את הנפש שלי ממה שעברתי, כאילו מכל הטלטלה, כי זה היה נורא קצר. בן אדם חלה, הטיסו אותו, יומיים, נפטר. בום טראח. כאילו מה? משום מקום. אז זה היה נורא נורא. כאילו, את יודעת, מאוד מטלטל. כאילו זה לא מישהו שהוא חולה לאורך זמן, אז את יודעת, עוד יש איזושהי מחשבה שאולי. מטורף. זה היה מאוד מאוד מטלטל, וממש הרגשתי קודם כול שזה השם הכין לי כאילו משהו לעצמי, אה, לאחרי. וואו. ו... ובכלל, הקבוצה הזאת הייתה קבוצה מדהימה, כי זה בסך הכול נשים חרדיות. בדרך כלל מי נוסע לאומן? את יודעת, או מישהו חסיד ממש ברסלב, או כזה בעלות תשובה שמתחברות לרבי נחמן וכל מיני תורות וכאלו. וגם מבחוץ שעוד לא מכירות, כן, שלא מכירות. ופה זה היה נשים חרדיות שפשוט רצו לבוא. את יודעת, לפעמים לא מתחברות לקבוצה מסוג כזה, ופה זה הרגיש להן כזה מאוד נוח, מאוד זה. פתוח לכולן כזה. בדיוק. ועשיתי את הקבוצה עם עוד מישהי מקסימה. אה, ונסענו והיה מדהים.

45:27 דובר 2 היינו אצל הבעל שם טוב, רבי נתן, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. כאילו ממש עשינו מסע, וכולנו הלכנו בשלג ככה. איזו חוויה זה. זו הייתה חוויה פשוט מטורפת. השלג מכניס אותך ל... וואי, חייתי את זה הרבה שנים. לממד אחר. כן, אתה כזה נוחת למקום אחר. יש תחושה כזו, ופתאום מגיעים למקום חם. כל כך מעריכים. פתאום מורידים את המעיל ומתחממים רגע, וכל כוס תה זה כמו... כן, כמו תרופה. מכרה זהב. כן. זהו. אז זה באמת היה מטורף ומדהים. נסענו, היינו שלושה ימים. בסוף כמובן נשים חייבות גם קניות, אז עשינו ככה את היום האחרון בקייב, עשינו קניות וכולם נהנו. זו הייתה באמת חוויה משולבת כזאת, של אלוקית, נפש וגופית. כן, ממש דאגנו שיהיה הכול והיה. ואחר כך, אחרי שחזרתי ואחרי הכול, פתאום נזכרתי שהגיס שלי היה מאוד מחובר לרבי נחמן, בעלי ברסלב מהבית. אה, הוא אמר לי: "את עוד תיקחי נשים חרדיות לאומן", וכאילו הסתכלתי עליו ואמרתי, לא, זה חד־פעמי כזה. באמת זה היה. כאילו עשינו את זה פעמיים, ואחר כך הקורונה נראה לי, אז כאילו זה כבר, את יודעת, כל העולם השתנה. השתבש בקורונה. אבל וואו, זה היה ממש מסע טוב. היה גם, גם לא פשוט להגיע. המון חברות שאומרות בואי, בואי ניסע וזה. ממולדובה עשר שעות ברכב, מבחינתי זה... גם הטיסות הבסיסיות. כן, כן. משהו שפעם שילמת עליו מאתיים חמישים דולר, שלוש מאות דולר, היום זה לפחות כפול. זה מטורף. כן, כן, כן. אז באמת, באמת מאוד מאוד השתנה, אבל ממש הרגשתי שהיה לי את השליחות עם הבנות האלה, מי שהגיעה לשם. אפילו הייתה אחת שאין לי מושג. היא ראתה את זה בפייסבוק והיא באה, ואיכשהו היה איזשהו

46:58 דובר 2 חיבור כזה. אישה מקסימה, ואחר כך היא הייתה צריכה עזרה באיזה משהו, ובעלי... ואמרתי, איפה בעולם היינו מכירים אותה בכלל? וואי, החיבורים האלה זה מהמם. מישהי מאיזושהי עיר שאני אפילו לא חושבת שהייתי בה, אבל אני לא זוכרת אפילו איפה, וכאילו היא הייתה צריכה עזרה במשהו. והצעתי לה מבעלי, והוא כל כך עזר לה, וכאילו התגלגלות שלא הייתה קורית אם לא הייתה את הנסיעה הזאת. באמת היה ממש... זה מה שקורה כשנמצאים גם בעשייה. כל הזמן את אומרת, מה יש לי עוד להביא לעולם? איפה? איפה עוד יש לי משהו להביא? כי בואי תכל'ס, כשאנחנו, כאילו כשאת אומרת מסע לאומן, בדרך כלל את מדמיינת איזו רבנית גדולה, את יודעת, שכאילו כבר שנים. את אומרת, לא, אני יכולה לקחת קבוצה. יש לנו מה לקבל ביחד, יש לנו מה ללמוד ביחד, וזה מהמם. כן, זה היה. מהמם. זה באמת היה מקסים. זה באמת היה. אני אומרת לך, זה היה כזה מדהים כי זה היה מדויק. מי שהגיעה, והחבר... הבנות שהגיעו, חלק היו חברות, וכל הנסיעה והחוויה, וזאת שעשתה איתי את זה, אז היא גם כן סיפרה להם הרבה סיפורים על רבי נחמן וכאילו קצת יותר הכירה, למרות שהיא בכלל ליטאית. ואני, כשנחשפתי כאילו בכלל לברסלב, אז מבחינתי רבי נחמן זה היה ספרון בסיפורי צדיקים בארון. כאילו... וואי, איזה מיקס. חבל על הזמן. זהו, אני לא, אני לא. זהו, אני לא גדלתי שם. לא קישרת את עצמך. לא, אני אומרת לך, אני זוכרת שפעם מישהי סיפרה לי שאבא שלה נוסע בראש השנה לאומן, כשהייתי בחורה, חברה מהכיתה. אני הייתי בהלם. ראש השנה זה כזה חג משפחתי. איך יכול

48:26 דובר 2 להיות? איזה היגיון יש בזה? אני זוכרת שהתקשרתי לאבא שלי, לאחיות שלי, סיפרתי את זה בערך לכל מי שעבר לידי שיש דבר כזה. והיא אומרת לי, כן, כל החיים כאילו ככה היא גדלה. אבא שלה נוסע עם הגיסים או לא יודעת מה לאומן, והם, כל הנשים, עושות ביחד חג ו... וואו. הייתי המומה כביכול, כי ממש לא הכרתי את המושג הזה, אבל אמרתי, טוב, השם עשה לי הכנה אחר כך ל-להיום שבעלך נוסע. לא רק נוסע, הוא נוסע כל כך הרבה בגלל הכנסת האורחים שיש לו שמה, שזה גדול ומטורף. אז הוא כל כך עסוק שהוא נוסע כמה וכמה וכמה פעמים עד, עד ראש השנה כדי שהכל יעמוד במקום ויהיה כמו שצריך ושיהיה... וואו. לאנשים את הכי טוב שאפשר. עשה לך הכנה. כן, לגמרי. אמרתי לעצמי, וואו, זה היה הכנה. איך זה באמת להעביר את ראש השנה ככה? את עושה את זה באמת עם חברות או משפחה? בדרך כלל זה משפחה. כאילו, לרוב זה משפחה. אולי כשהילדים היו קטנים אז לפעמים העדפתי להישאר בבית כדי שיהיה, אמ, את יודעת, יותר נוח כזה מבחינת הילדים. לא לסכן. בדיוק, שיהיה להם כזה את המקום שלהם. אז, אמ, ו-ו-הייתי ככה מתארחת אצל חברות. אבל קרה, אני אומרת לך, אולי איזה שנתיים כזה של ילדים ממש קטנים, כזה שממש זקוקים לפינה שלהם. אחר כך היו גם שנים שעשיתי בבית, הזמנתי אחיות, ויש שנים שאני הולכת. מתרגלים להכל. כן, זה לא כזה. זה לא כזה מבהיל כמו שזה נראה. אני יכולה להבין שבשנה הראשונה למישהי שלא גדלה על זה אולי זה נשמע לה נורא מופרך או לא נורמלי. אבל... כן, כשהם, אני חושבת שמבינים

49:50 דובר 2 את הערך ואת רואה שם... בדיוק. מה שזה נותן למי שנוסע. שאת מבינה שראש השנה הוא, הוא חג של התפילות, שהפתיחה של השנה היא כבר... והיו שנים שנסעתי. אני יכולה להגיד שהתפילות שם זה פשוט מטורף. נסעתם בהרכב משפחתי, כאילו? כן, כן, כאילו נסענו כזה. היה גם כן ה-ה-הקטנים אצלי כאילו היו ככה. אמרתי, יאללה, ניסע כולם, ונסענו ואז עשינו ביחד את הכנסת אורחים. אני יכולה להראות לך תמונות. בישלנו בחצרות עם מטבח הכי לא מתוכנן. את יודעת מה זה אוקראינה? מולטק כזה. משתמשים באיזה חתיכת שיש ומספיק להם נקניק. וכאילו... ממש. אלתרנו מטבחים בחצרות כדי לבשל את הכנסת אורחים עם סירים ענקיים. אה, זה גם חוויה, אה, מדהימה. וואו. ואתה, אתה נמצא שם בתפילות, בתיקון הכללי העולמי הזה שיש בערב חג. זה פשוט כאילו אתה, אתה בעולם אחר, אתה פשוט בעולם אחר. זה אורות מטורפים, התפילות, ההתרגשות. זה פשוט מדהים. וואו. הגעת גם למרוקו. כן. עם נסים. זה היה פעם אחת? זה היה מה שאת יכולה לספר לי? מרוקו, כן, במרוקו עשינו קבוצות וגם בעלי עושה שם הרבה הילולות, אה, של האבוחצירא. אז בחורף יש ככה, ככה כמה הילולות ברצף. איך מארגנים שם? יש שם, אה, כאילו בסיס ל-ל-לא יודעת, מטבח מהדרין, משהו ש... אה, ל-ל-לא. סתם, אני כאילו לא מצליחה לדמיין אפילו איך נראה שם מרוב שזה נשמע לי רחוק. כן, אז מרוקו, אמ, במרוקו זה כאילו זה, זה קצת אחר, כי כאילו אין לך כל השנה... באומן היום, בואי, הקהילה שם מאוד מאוד גדולה. כל האזור גרים שם יהודים, יש שם קהילה ממש. גם במרוקו, אבל הם נורא נורא נורא מעט ונורא גרים, את יודעת. אה, אבל

51:28 דובר 2 יש ציוד שנשמר במשך השנה במחסנים. כאילו יש מחסן, שמים בו את הציוד, חוזרים, מנקים הכל, מסדרים. אה, הערבים שם מאוד, מאוד אוהבים את היהודים. קשה להגיד את זה, אבל הערבים שם לא מבינים את הסכסוך הישראלי. הם לא מבינים מה קורה פה. באמת. הם לא יודעים. הם חושבים שאנחנו הפלסטינים. כאילו ממש אין להם מושג. הם לא יודעים מה קורה וזה טוב לנו. אז, אה... כאילו את, את מגיעה לשם, את מסובבת ערבים, אבל הם אחלה, הם אחלה איפה שאת. כן, והם עובדים והם, הם, אני אומרת שהם נולדים להיות עבדים. הם, הם עושים בשבילך הכל והם באמת הם יודעים לעבוד ולתת שירות ועושים הכל מא' עד ת'. וחבל על הזמן. את מגיעה לשם ואת מלך מרוקו. כן. מאוד מכבדים את מלך מרוקו שיש לו משהו עם יהודים, כאילו מאוד מאוד מחובר להם. היו כמה סיפורים בעבר, גם עם כל ה... עם כמה מלכים שם ש... נכון, נכון. אז לכן יש להם מאוד כבוד. הם מכירים את כל ההילולות ש... אתה נוסע לאיזה אזור, אה, להילולה הזאתי, יאללה. הם יודעים, הם יודעים את התאריכים של ההילולות, הם יודעים מתי היהודים באים. הם, הם, זה, זה קטע. זה ממש, ממש קטע. ממש. זה, זה לא הערבים שאנחנו מכירים פה. ממש. זה לא... משהו אחר לגמרי. איזה קטע. כן. תגידי, איך את, איך את מספיקה את הכול? כאילו, עכשיו נגיד יש לך את הקורס של הבנות שהסתיים. כן, נכון. ביום יום את בעצם עושה את המתכונים לאתרים ולעיתונים. נכון. אז אני עושה בעיתון. יש את ה... את כיכר השבת. יש לקוחות שאני מבשלת להם, אה, פרטי. שזה פעם בשבוע, לא? אה,

52:49 דובר 2 פעמיים בשבוע. וואו, איזה מטורף. אה... כאילו, באמת, אישה רגילה לא מספיקה לבשל לבית שלה. טוב, זה, זאת העבודה שלך, אבל עדיין זה... כן, כן. אנשים אומרים לי מה-- אז קודם כל אני באמת, באמת מרגישה, וזה אני אומרת את זה תמיד, שאנשים אומרים לי: "איך את מספיקה להכין כל כך הרבה אוכל שאנחנו רואות בכזה קצת זמן?" אז אני ממש מרגישה שיש לי סיעתא דשמיא לא נורמלית, לא נורמלית. ממש כאילו יש איתי עוד אנשים במטבח, כי הלקוחות, הילדים שלי לא באים לעזור לי. זהו, רציתי לשאול מי שוטף שם את הכלים? שמה יש עזרה. או שיש, זהו. כן, יש שמה עזרה. לא לוקחת אותם לסיור איתך? הלוואי שיכולתי. אמ... וואי. אני, אני עושה את הבישולים, אבל אני ממש מרגישה שיש סיעתא דשמיא לא נורמלית. כאילו באמת, באמת זה לא הגיוני ולא, ולא נתפס בשום צורה להספיק להצליח להכין את הכול ולתקתק ו... ואת יודעת, לפעמים לחזור הביתה ויש לי לקוחות שאני מכינה אצלי ושולחת. אז כאילו זה באמת, באמת סיעתא דשמיא לא רגילה. ממש אני מרגישה שהקדוש ברוך הוא איתי ואפילו בדברים הקטנים, למשל סתם, לפתוח ביצה ושהקליפה שנפלה לא תיעלם ולא תראי אותה. זה גם סיעתא דשמיא. נכון. כאילו אני ממש מרגישה את זה. אני מוציאה את הביצה ואומרת איזה נס שכאילו שמתי לב אליה, כי כאילו זה מסוכן. אבל את רואה שזה באמת גם ההסתכלות שלך. זאת אומרת, זה שאת אומרת "יש לי ברכה בזמן", את כאילו מכניסה את הקדוש ברוך הוא לסירים, מה שנקרא. כן. אז הוא שם, הוא איתך. נכון. אני ממש, ממש מרגישה את זה. אני אומרת אין, היום... סתם, את יודעת,

54:13 דובר 2 אני נגיד מבשלת בימי חמישי. אז יום שאני ממש לפעמים, את יודעת, זה כבר כל העייפות של כל השבוע וזה, לקום בבוקר בשיא המרץ, להכין עם מרץ, כי בואי, האוכל צריך מרץ ואהבה. אתה לא יכול לעשות את זה ככה בדרך אגב. ו... ואני מתחילה להכין את האוכל ואמ, ואני אומרת די, פה אני צריכה היום אנרגיות אחרות. אני צריכה כאילו גם לצאת מפה עם אנרגיות, כי יש לי אחר כך שבת אצלי ויש אורחים ויש... ו-ואני ממש מרגישה, אין, אין. זה פשוט, פשוט לבקש את זה בפשטות. אני אומרת, זה לא צריך לבקש את זה בדברים גדולים, אפילו במטבח, בדברים הבסיסיים ביום יום, שיש סיעתא דשמיא, ש-שזה ילך בטוב, ש-שזה ילך בקלות, שלא ייפול לי ויישפך לי וייתקע לי ונהיה-- ואני לא אחתך ולא... כל הדברים-- הרי מיליון תאונות במטבח יכולות לקרות. נכון. וכאילו לצאת משם בממש תחושה של סיעתא דשמיא. אין, אין, אין על זה. כאילו ממש מרגישה את זה איתי ביום יום. זה מהמם. גם הרבה פעמים אנחנו אומרים "הלוואי שהיו לי עוד, עוד שעות ביממה" ובעצם מה שצריך זה ברכה בזמן. ממש, ממש. שהזמן שיש לנו, הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הזמן הזה, זה אומר שהוא מספיק לנו לדעת- להצליח להיות פרקטית עם מה, עם מה שאני צריכה לעשות. שכל דקה תהיה מההתחלה ועד הסוף- נכון. מנוצלת, מממשת את הפוטנציאל שלה. אני חושבת שגם היום, את דיברת בהתחלה על תכנים. התכנים שאנחנו צורכים זה נורא מבלבל אותנו ולוקח לנו זמן. אוי. את נכנסת לפלאפון בשביל, אה... למה את נכנסת לוואטסאפ? לא, נגיד רצית איזה מתכון. איך מכינים טהטהטהטה, ואז פתאום רגע, כתבו לך הודעה בוואטסאפ,

55:40 דובר 2 רגע, את בכלל שוכחת בשביל מה נכנסת לפלאפון. זאת אומרת ה... ההתנהלות שלנו עם הזמן שלנו היא קריטית. אז זהו, זה עוד משהו שלמשל במטבח הפלאפון שלי כאילו או על פודקאסט שאני שומעת או, או, או שהוא מכובה. לא מכובה, אבל כאילו על שקט, מונח בצד. אני לא, אני לא שמה. טוב. ברמה שהילדים שלי אפילו אומרים את זה. כאילו הם אומרים, כאילו יום אחד מישהי אמרה לבת שלה: "תתקשרי לאמא שלך." היא אמרה: "אמא שלי בעבודה, היא לא עונה בעבודה." כאילו הם יודעים שאני לא עונה. זה נדיר. אם אני עונה הם אומרים: "אה טוב, רק ניסיתי." כאילו רצו לשאול, אבל הם לא היו בטוחים בכלל שאני אענה להם. את מבינה? כי אין, אתה צריך להיות מאה אחוז מדויק ומונח איפה שאתה ומה שאתה עושה, כי אחרת ז-זה נשרף, זה נופל, זה, זה משהו מסיח את דעתך ואתה כבר לא בכלל איפה שאתה. ושמתי, לא שמתי, שמתי מלח, תיבלתי, לא תיבלתי.

56:30 דובר 4 וואי. אז זה טיפ לכל דבר, באמת, כי אנחנו מונחים במה שאנחנו עושים-

56:34 דובר 2 לעשות עד הסוף.

56:35 דובר 4 להתפקס עד הסוף.

56:36 דובר 2 בדיוק.

56:36 דובר 4 את מנצלת את הזמן. לפעמים יש הרגשה שאני כאילו יכולה לעשות גם וגם וגם. הנה אני גם אכין שיעור ואני גם תוך כדי אבשל ואני גם... זה לא. זה באמת להתיישב על הדבר.

56:46 דובר 2 כן, כן, כן. להיות מונחת.

56:47 דובר 4 לשכוח את כל ה-

56:47 דובר 2 את יכולה אחרי שהעמדת את הסירים להנמיך ולתת להם זמן ואז לעשות משהו נוסף, אבל-

56:52 דובר 4 כן.

56:52 דובר 2 אבל כן להיות מונחת במה שעושים כדי שזה יהיה כמו שצריך ולא להתאכזב מעצמך. גם עוד פעם, אחר כך זה גלגלים שלנו מול עצמנו. כאילו, וואי, איזו באסה, לא יצא לי טעים, לא יוצא לי טוב, אף פעם לא יוצא לי. את יודעת, כל מיני כאלה

57:04 דובר 4 כן.

57:04 דובר 2 דברים שבעצם אנחנו יכולות לשחרר.

57:06 דובר 4 וואי, מורן, איזו מהממת! בואי לסיום. מעניין אותי כי את אחת שלמדה הרבה תניא-

57:11 דובר 2 כן.

57:12 דובר 4 ואני מעולפת על התניא.

57:13 דובר 2 מאוד מעניין.

57:13 דובר 4 זה מה שאני ביום יום, אה, מעבירה-

57:14 דובר 2 אני אומרת לך, אני פשוט לא מבינה איך יש אנשים שמפספסים את הידיעה הזאת שיש תניא בעולם, שהוא כל כך-

57:20 דובר 4 נכון, זאת ההרגשה אחרי שלומדים.

57:22 דובר 2 זה ממש, ממש-

57:23 דובר 4 כאילו, את בא לך לצאת החוצה ולצעוק, "אנשים, תלמדו את זה!" זה...

57:26 דובר 2 כן, כאילו את לא יכולה לראות חברה שלך ולהבין שהיא תקועה בכל מיני דברים שכאילו אם היא הייתה לומדת תניא היא הייתה מונחת אחרת.

57:32 דובר 4 ממש. אז תני לנו איזה משהו שתפס אותך כזה, שכאילו ביום יום

57:35 דובר 2 וואו. אז, אז אותי מאוד, מאוד תפס החי וקיים. שאנחנו גם חיים וגם קיימים ו-וזה, וזה מדהים, כאילו, כי לחיות אנחנו חיים. אני אחיה ככה, אני אחיה ככה. אבל שאנחנו חיים בתוך קיימות של עצמנו ועושים מ-- כאילו עסוקים בלהיות בעשייה, להיות, כי זה החי האמיתי שלי, כשאני-

57:55 דובר 4 נו, מה זה בכלל החיים?

57:56 דובר 2 החיים האמיתיים זה להיות עסוק. כולם אומרים לי, "מה? איך יש לך כוח? איך יש לך..." מה, מה אני אשב? אני אשב על הספה ו...? ו...? כאילו מה זה ייתן לי? כשאני עסוקה ואני בעשייה, אני קיימת. אני, אני פשוט, זה החיות האמיתית שלי. זה החיים האמיתיים שלי.

58:12 דובר 4 וואי, אז ככה.

58:12 דובר 2 ואני חושבת שזה הדבר הראשון ככה ש-כשלמדתי תניא אני שמעתי אותו ונתפסתי בו וכאילו הוא כל כך הולך איתי במלא דברים, כי בואי, בתור עצמאית את יכולה להגיד לעצמך, "יאללה, לא בא לי היום, לא עונה לאף אחד לטלפון. לא זה, לא, לא בא לי. היום אני בניתוק, שיחכו, לא יודעת". אבל אתה מבין שכל העשייה שלך והחיות שלך וה-- זה מהקיום שלך, מזה שאתה בעצם בפעולה, בעשייה, בלתת. למי צריך? למי אפשר עוד לתת? למי אפשר לחלק? למי אפשר לתת עוד טיפים? אני אומרת, הרבה פעמים לא בא לי עכשיו להתחיל לצלם, לצלם סרטון אוכל זה מפה המצלמה, מפה, לערוך את זה, לשים מוזיקה, לתמלל את זה. ובסוף כאילו אני אומרת, מישהי אחת תעשה את המתכון הזה לשבת, יצא לה טעים, זה, זה מבחינתי-

59:00 דובר 4 את מצליחה. את מבינה? כי הרבה, יש עסקים שאומרים כאילו, "טוב, איך אני אגדל? איך אני אצליח? מה עוד אני, אה, אמ, יכול להרחיב בעסק שלי?" אבל כשאת חושבת על מי שצריך אותך, את אומרת, "מה הקהל שלי רוצה?"

59:12 דובר 2 כי אנחנו פה בשביל משהו.

59:14 דובר 4 בדיוק.

59:14 דובר 2 בשביל למלא צורך של מישהו.

59:16 דובר 4 זה מטורף. זה פשוט מטורף. זה משנה את החיים.

59:18 דובר 2 ו-ו-ובכלל, זה, זה טיפ בכלל לאנשי עסקים. לא להיות עסוק במה זה יביא לי. בוא תהיה עסוק במה אתה מביא לאחרים וזה יתגלגל ויגדל וכשאנשים יצטרכו-

59:27 דובר 4 זהו, אז ממילא אתה...

59:27 דובר 2 בדיוק, אתה תהיה בעשייה, אתה תביא, ת-תשפיע על עצמך את השפע הזה, תמשוך ו-ודברים יקרו ודברים יקרו ו... וזה מדהים.

59:36 דובר 4 וואו. מורן פינטו, תודה רבה.

59:39 דובר 2 תודה לך. היה לי ממש-

59:40 דובר 4 איך אפשר לעקוב אחרייך? את מעלה סטטוסים גם.

59:41 דובר 2 נכון, בסטטוסים, כן, בטלפון, באינסטגרם.

59:43 דובר 4 טוב, את המספר שלך.

59:45 דובר 2 כן.

59:45 דובר 4 נשים קישורים. בשמחה באמת.

59:47 דובר 2 בשמחה, בשמחה רבה. וכל אחת, אני אומרת לך, כאילו נשים אומרות לי, "וואי, כל המקרר שלי מתכונים שלך. כל שבת אין משהו ש..." ומבחינתי זה, זה כאילו, זה מה ששווה את המאמצים, את, את יודעת, את הטרחה, את מה שזה, את מה שזה דורש.

59:59 דובר 4 את מתכננת סעודת שבת בבית ואת יודעת שכאילו יש עוד מלא אנשים

1:00:01 דובר 2 אני מבטיחה. אני באמת ככה. אני הרבה פעמים אומרת וואי, ה-- או לקוחות נגיד שעשיתי, אני אומרת, וואי, מעניין איך יצא להם. את יודעת.

1:00:08 דובר 4 יואו.

1:00:08 דובר 2 איך הם נהנים. או מישהי שאמרה לי שהיא עשתה מתכון או שלחה לי שיצא לה יפה ויצא לה טוב והיה לה חשוב הטיפים וזה, אני יודעת שמישהו אוכל אוכל שהוא עשה מכל הלב כי הוא עש-- הוא ראה אצלי, אז מבחינתי זה, זה כאילו היה-

1:00:20 דובר 4 זה לחיות.

1:00:21 דובר 2 זה ממש.

1:00:21 דובר 4 למלא את השליחות שלך. את, את, את פשוט מאירה את זה, זה-

1:00:24 דובר 2 זה ממש-

1:00:25 דובר 4 זה פשוט מלך.

1:00:25 דובר 2 זה ממש כיף. זה פשוט, זה התענוג האמיתי. אז אצלי זה באוכל. אני אומרת לך, לפעמים אני מבשלת, אפילו אני עושה בשפרה ופועה, אני מתנדבת באחת השכונות אצלם בירושלים.

1:00:34 דובר 4 על הדרך ככה.

1:00:35 דובר 2 על הדרך, כי אני אומרת ממילא אני עושה את זה הרי בכיף ובקלילות וזה, אז כאילו למה לא לעזור להם שם? ואני, אני אומרת לך אפילו כאילו אני אומרת כל דבר צריך ללכת לאיזשהו מקום. אפילו בסלט שאני חותכת ומחלקת, אני אומרת זאתי שתקבל את זה. זה הקוביות אבוקדו שהיא הייתה צריכה לקבל. זה הקוביות מלפפון שהיא צריכה.

1:00:53 דובר 4 ויטמינים ל-לה, לתינוק שלה.

1:00:55 דובר 2 אני יודעת ש-- אני ממש מרגישה שזה, שזה הכול, הכול אנחנו, אנחנו פה הרי בובות על חוטים. אנחנו אולי חושבים שאנחנו שולטים, אנחנו לא. אנחנו עושים כי אנחנו צריכים לעשות. אנחנו פה להשלים פאזל של עולם שלם של בורא עולם.

1:01:08 דובר 4 ממש ככה.

1:01:08 דובר 2 בתפקיד. ואני אומרת לך אפילו ברמה הזאתי שכשאני מחלקת את זה וזה נפל ובסוף שמתי אותו פה, אני אומרת וואי, צריך להיות שם וזה שם.

1:01:14 דובר 4 גם זו השליחות.

1:01:15 דובר 2 כן, לגמרי.

1:01:16 דובר 4 מהמם. וכל אחת במקום שהיא נמצאת.

1:01:17 דובר 2 לגמרי.

1:01:18 דובר 4 אמת. לא צריך להיות שפית בשביל...

1:01:19 דובר 2 לא צריך להיות ש-- אני כאילו את יודעת, הרבה פעמים מעלה את זה בסטטוס שאני עושה את השפרה ופועה, ומישהי כותבת לי "וואי, זה נתן לי רעיון לעשות לשכנה שלי שילדה אוך-- ארוחת בוקר."

1:01:28 דובר 4 איזה מרגש.

1:01:28 דובר 2 אני כל כך שמחה בשביל זה. כאילו אני אומרת אוקיי, אולי אין לה שפרה ופועה, אולי לא יודעת לאן לפנות או משהו, אבל היא חשבה לעשות לשכנה שלה ארוחת בוקר בזכות זה וזה היה שווה לי כאילו.

1:01:38 דובר 4 ואת לא יודעת מה יצא מזה.

1:01:40 דובר 2 כן, כי אי אפשר לדעת. העולם מתגלגל.

1:01:42 דובר 4 ואת גם לא יודעת כמה בנות קיבלו השראה ולא אמרו לך.

1:01:44 דובר 2 את יודעת, כ-- יצא לי כבר כמה פעמים שבנות אמרו לי וואי, אני בקבוצה של שפרה ופועה ואני כבר מלא זמן לא לוקחת, אבל ראיתי אצלך וזה עשה לי חשק. לקחתי לעשות השבוע. אז בסוף החסד שלהם, כאילו זה רק מאיר להם את העיניים שאפשר לעשות, שזה לא כזה גדול, שזה לא כזה מורכב. אם אנחנו באמת רוצות, אנחנו יכולות. תחשבו על דברים שאתן באמת באמת רוצות. בסוף אתן מצליחות. אז זה ה...

1:02:03 דובר 4 יש לנו הרבה יותר כוח ממה שאנחנו חושבות.

1:02:05 דובר 2 לגמרי. לגמרי לגמרי.

1:02:06 דובר 4 תודה מורן.

1:02:08 דובר 2 תודה רבה לך.

1:02:08 דובר 4 תודה רבה.

1:02:09 דובר 2 תודה.