שיחת אחיות 2# - את בטוחה שאת בטוחה?

00:02 דובר 1 איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה, וכעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת, ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכן יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים ממש עכשיו. טוב, אנחנו יושבות וחושבות על מה, על מה לדבר, כי יש מלא נושאים והכול מעניין. נכון. תכלס אפשר באמת לדבר, אה, כל היום בלי סוף. אה, ואז אמרתי לנווה[?], "יאללה בואי, אולי נדבר על המצב הביטחוני?" אמ, כי המצב הביטחוני זה נראה לי מושג של-- שלצערנו לא בא והולך. זאת אומרת... הוא בא והולך ב... בגלים. הוא, הוא לא הולך. לא הולך. הוא בא ולא הולך. אני מתכוונת, הוא מקבל המון תצורות אחרות. את, את, כאילו, כל פעם-- את יודעת שאני בדיוק העליתי לפני כמה ימים את ה, את הפוסט ששמתי שנה שעברה בחול המועד של פסח. עכשיו אנחנו נעלה את הפרק הזה בדיוק בחול המועד, אז אני נזכרת בשנה שעברה. וואו, כמה דברים היו אז. נכון, היה אז את הפיגוע, אה, של משפחת, אה, די, די. כן. שאימא ושתי בנות נהרגו, ואז כתבתי על ה, על רכבת ההרים המטלטלת הזאת שעוברים. אמ, עם ישראל עובר כל הזמן את הטלטלות האלה. טה, טה, טה, כאילו, כאילו גם הכאפות החיוביות לפעמים מרגישות כאפות מרוב שהן מטלטלות. כאילו, גם דברים טובים. הנה, הניסים שהיו השבוע. נכון. אמאל'ה, אי אפשר להכיל את זה. אי אפשר. בגלל זה אני אומרת זה, זה הכול מרגיש לי כמו איזו טלטלה. כאילו אני מתנדנדת מפה לשם,

01:48 דובר 1 מפה לשם. כאילו רכבת הרים. נכון, ואז היה-- אז כתבתי על זה אז, כאילו על ה, על העוצמות של הפער בין החג ל, ל... כן. לפיגוע שהיה, והסיכום שלי היה שאני אנסה להשתחרר פשוט יותר לאט, כאילו כל פעם, אה, כאילו שהסחרור יותר בעדינות, כי בכל מקרה זה נשמע שעד, עד הגאולה אנחנו הולכים לעבור סחרחורות. זהו, אני אומרת המצב הביטחוני וזה נשמע כאילו איזושהי כותרת מאוד קונקרטית ואז את עושה זום אאוט ופרספקטיבה. את אומרת, מאז שנולדנו. כן. כאילו, בואי נדבר בפרספקטיבה שלנו. נכון. אני לא הולכת עוד, אה, מה שנקרא מאות ואלפי שנים אחורה, כי בעצם ממתי העם שלנו נמצא במצב ביטחוני או משהו? מאז שהוא נוצר. מלחמת עמלק הייתה מאוד מהר אחרי יציאת מצרים, בואי נגיד ככה. נכון, כאילו לא הספקנו לנשום איזו נחת רוח כזאת של שווייץ. הכול. כן. רצף של מלחמות. נכון. ביניהם מדי פעם גאולות. אני חושבת שהזיכרונות הראשונים שלי זה העיתונים החרדים על הפיגועים בירושלים. אם אני מנסה כאילו- האינתיפאדה השנייה. לשחזר אחורה, כי בתור ילדה לא היה לנו איזשהו פחד ברחובות, לא היה אצלנו עדיין אזעקות. נכון. אה, לא היה אצלנו חשש של פיגועים. אמ, הדיבור היה כאילו ירושלים, אני זוכרת. את יודעת שהיה מפגש, אמ, של הוולפים[?] אצל פייגי פעם? סליחה על הנשיות. ואני זוכרת שדיברו שם כל המבוגרים כזה על-- היה איזה פיצוץ של אוטובוס או משהו. זה היה באזור ט"ו בשבט. אני חושבת שהייתי בכיתה ג'. לא זוכרת עכשיו להגיד איזה שנה זה היה. נוט-- אה, רגע, לא. ס"א, כן, האינתיפאדה השנייה. וכן, אני כזה זוכרת את עצמי ילדה מהצד, כאילו מבינה ולא מבינה. דיברו, דיברו בלי לתווך, כאילו

03:25 דובר 1 הילדים שיחקו בצד. נכון. אבל את יודעת, תמיד יש את הילד עם האוזניים הגדולות. כאילו הילדים לא ש-- כאילו לא שמענו. שמענו את כל המושגים. וראינו את העיתונים, גם העיתונים החרדיים כאילו צנזרו, כן? תמונה של טלית עם דם. כן. התמונה שנחרטה לי בראש זכורה לי היטב. נכון. את יודעת שהיום יש לי השלמה מהצד השני, אה, בגלל שהתחתנתי עם ירושלמי אז יש לי את הסיפורים משם. אני בדיוק באה להגיד שהירושלמיות מספרות על, וואו, בכלל, כאילו אי אפשר, אי אפשר להסביר את זה. נכון, חרדה קיומית. הם- בדיוק סידרתי היום את הכמה דברים, אה, מפעם כזה ואני מוצאת יומן. זה יומן כזה שיש לי מגיל תשע וכמעט לא כתבתי בו, אבל כת-- יש לי שם כל עמוד, "אה, ערב פסח עברה שנה". כל שנה הייתי מוצאת את זה בערב פסח וכותבת עמוד וזה, ואז היה כתוב שם, "אה, אני כבר בת שש עשרה" אמ, ופעם ראשונה שהיו לנו אזעקות בקריית מלאכי, זה היה עופרת יצוקה. כן. אחרי-- כאילו קצת אחרי עופרת יצוקה שהיה בחנוכה. כאילו נכנסנו לעניינים. הרגשתי חלק מעם ישראל. כן, כן. פתאום זה התחיל. זה התרחב. זה היה בהתחלה שדרות, גוש קטיף, שדרות, אשקלון ואז קריית מלאכי נכנסה לטווח. זהו, זה חלק מהחיים שלך. מבצע- כן. עוד מבצע. עכשיו בעצם זה לחיות ב-ב-באופציה שתהיה אזעקה. כאילו יש לי ב-באיזשהו מקום דריכות קבועה. בדיוק. אנחנו כל הזמן בדריכות- כן. מסוימת. נכון. אז, אה, כאילו אני, אה, נזכרתי בשנה שעברה שכאילו כל הזמן אתה... השם ישמור, כן? אנחנו כאילו מרגישים כל הזמן זהו, לא יכול להיות יותר קשה מזה. כאילו אין, אין יותר מחריד מהפיגוע הספציפי שהיה ואז

04:49 דובר 1 אלוקים מביא לנו... עכשיו, עכשיו אנחנו בכלל אחרי שמחת תורה. זהו, שמחת תורה זה כאילו באמת מבחינה כמותית, כאילו הייתה את השואה ואז את אומרת לא יהיה יותר גרוע מזה, אבל כנראה שיותר גרוע מזה זה לא משנה מה הכמות, אלא פשוט לחיות את זה באותו רגע ולא כסיפורי עבר. כן. אה, אנחנו חיות חיים כשכל הזמן יש סיפורי ז-- זה כן, זה סיפורי זוועות וסיפורי, אה, מוות, וזה סיפורי מוות שהם לא רחוקים ממך, כי כל הזמן התחושה-- הרי רצחו אותם כי הם יהודים. זאת אומרת, אני פשוט לא נקלעתי לסיטואציה, כאילו, א-אלוקים החליט שאני לא אקלע לסיטואציה, כן? אבל כאילו רצו לעשות לה משהו לא כי היא היא, אלא כי היא יהודייה ואני יהודייה. זאת אומרת, אנחנו חיים-- כאילו אין איך להדחיק את זה. כאילו זה לא קשור אליי. אין, אין. ואת יודעת, אה, בדיוק, אה, אמרתי לאימא שהלכתי, היה עכשיו, אה, גם את ה... את הפיגועון, מחריד שקוראים לזה פיגועון, בגן יבנה, כי בגלל שזה היה מוזר והיה במסמיה, שזה הכול קרוב אלינו. למה זה פיגועון ולא פיגוע? אה, כי זה כ-- לא יודעת, זה היה כאילו מוזר כזה. זה היה בשתים עשרה בלילה באיזה קניון קטן. זה כאילו הרגיש כזה משהו לא מתוכנן מדי אולי. אולי בגלל זה זה היה נראה קליל כזה. מוזר כזה. כן, יפה. אז, אמ, אה, הלכתי עם חיה עכשיו, אמ, עם התינוקת שלי באשדוד ופתאום הייתה לי, אה, היה לי עוד רובד של תחושה של חוסר מוגנות, כי היה פעם שכאילו באחוזים רוב הנפגעים היו גברים. בטח, אה, חיילים קודם כול שהם הולכים אליהם ו-וכאילו גברים. ב-בסטטיסטיקה רוב הנרצחים הם-- באמת?

06:24 דובר 1 גברים עם, אה, איזושהי חזות גם, אה, יהודית וכאילו היה לי משהו. נגיד הייתי הולכת בירושלים עם, עם, אה, לבד או עם הילדים והשם-- כאילו הראש שלך חושב, אין מה לעשות. בטח כשאת הולכת ב-ברחובות ירושלים, אם נגיד מישהו עכשיו מגיע כאילו את מרגישה שאת לא האופציה הראשונה. אני חושבת שהיה לי איזושהי תחושה שבגלל שאני אישה אז-- אשליה בעצם. אני לא מקום ראשון בעצם. אני לא יודעת אם זו אשליה או שזה היה באמת סטטיסטיקה. מבחינה מציאותית את ראית עוד ועוד פרצופים של נרצחים בפיגועים, אה, בטח מאז שהתחילו הפיגועי, אה, אה, דקירה וכל זה, שזה היה ממש אחד על אחד ולא, אה, לא פיגועי התאבדות, שזה כאילו המוני כזה יותר. מה שיוצא אני מרוצה. ומהשביעי באוקטובר, משמחת תורה, מהסיפורי זוועות שעשו לנשים, אז משהו כאילו, אה, זהו, כאילו אין לי את ה"הגבר ההוא יהיה לפניי". את מבינה מה אני מתכוונת? מעניין, מעניין אם זה, אם זה תחושה שעוד מישהי חולקת, כי זה-- כן, לא, אני לא חשבתי על זה. זה ממש היה לי כאילו-- כי נכון, לא שמתי לב בכלל ל-ל-להבדל. אני הולכת באשדוד, היה ש-- לפני שנייה פיגוע בגן יבנה. אז קודם כול מבחינה, מבחינה, אה, גיאוגרפית, מבחינה גיאוגרפית זה אותו דבר. אז גם זה התערער לי. כאילו היה לי פעם, הייתי הולכת באשדוד, מה, מה הסיכוי עכשיו? כאילו, מה הסיכוי שלא? שונאים אותי. כאילו מי ישמע, גן יבנה, מה יש שם? כאילו למה שלא ישלפו פה את הנשק? זאת אומרת מסמיה זה בשבילנו כאילו-- נכון. ליד הבית. ואז גם את הרובד של האישה, שזה גם מ-משמחת תורה. בקיצור, שמחת תורה פינק אותנו ואין שום מקום בעצם.

07:54 דובר 1 שום אדם. שום אדם, שום, שום, אה, אה, אה, איך אני... מחפשת את המילה. אמ, שום, אה, קטגוריה ששומרת עליי חוץ מההבנה של השגחה פרטית. אמיתי. כאילו, חוץ מההבנה שכל מה שקורה הוא מדויק, אין לי שום מקום, לא הבית שלי. תחשבי מה קרה בשמחת תורה. לא הבית, לא המקלט, לא, לא זה שאני אישה, לא מיקום גיאוגרפי, לא קומה רביעית ולא קומה ראשונה, אה, לא אם בעלי הוא שוטר או... תחשבי כמה דברים, כמה קטגוריות התערערו בשמחת תורה, נמחקו. כאילו נראה לי רק נתניה לא היה להם, אה, אזעקות. מי אמרו שלא היו אזעקות? כן, נכון. הכול-- אין, אין מקום מוגן חוץ מהמקום התודעתי של הכול מדויק. עכשיו זה כאילו, כאילו איזה קל להגיד את זה, בואי נחיה את זה. ממ-המ. אבל לפחות, אה-- פשוט מאוד. כן. אני זוכרת שמישהי כתבה לי באינסטגרם, היא כאילו קצת, אה, התעצבנה עליי שהייתי באיזה מוד, כי היו לי הרבה מודים בחצי שנה האחרונה, אבל בכל הרעיון הזה שאני מדברת הרבה על, אה, על ארץ ישראל ויהודים ו... שהיא כאילו התעצבנה עליי, כאילו אני מאמינה שזה היה מתוך איזשהו רגע של קנאה, כי, כי שידרתי הרבה שלווה יחסית למה שהלך בחוץ וכאילו יאללה תרדי לעם, תפחדי איתנו ביחד. עכשיו אני גם מעלה פחד, אבל כנראה שהנקודות הקטנות של השלווה תפסו אותה מדי, אה-- בניגודיות כנראה. באיזושהי ניגודיות קודם כול של, אה, כאילו למי את מספרת סיפורים? זה נראה לי התחושה. וכאילו בא לי להגיד ואני גם אומרת את זה, שזה... אני לא מספרת סיפורים, אבל אני ממש לא כל הזמן שם. ממש לא. זה המהות של הדבר. בדיוק. כשאני, כל המהות של

09:52 דובר 1 הדבר זה עבודה עצמית. בדיוק. על ה- זה לא שעשית תואר וזהו, זה ב-, זה ברזומה. נכון. אין, אתה צריך ל-- אתה צריך-- זה כמו כלי שאתה צריך להשתמש בו. כן. צריך לחיות אותו. עכשיו הוא מלא פצעים. הוא נשבר, הוא מתעקם. הוא, לפעמים אני צריכה להרחיב אותו. לפעמים אני צריכה, אה, בדרך כלל אני צריכה להרחיב אותו כי בדרך כלל יהודי הוא כאילו מתקדם, אז לפעמים הכלי הקודם כבר לא מספיק לי, אז או שאני צריכה להרחיב את זה או שאני מייצרת חדש. יש לזה כל מיני הגדרות, אמ, אבל כאילו בא לי, בא לי את הנקודה עצמה. אני מאמינה בהשגחה פרטית. אני ממש לא מצליחה כל הזמן להרגיש את זה. ממש רחוק, הלוואי, כי זו תחושה מאוד נעימה. אבל הרגעים שאת מצליחה באמת באמת להאמין שהכול מדויק, זה רגעים של שלווה ששום כסף בחיים לא יקנה לך. לא כסף ולא אף אחד לא יכול לתת לך את זה חוץ מהשכל שלך והשכל שיתחבר לך לרגש. נכון. כאילו, אז מה שהיה, מה שהיה בא לי להגיד לה ואני מקווה שהצלחתי להעביר לה, כי לאט לאט השיחה נרגעה. וואי וואי. זה שזה עבודה עצמית מטורפת. את לא מקבלת ממנה מנות גדולות, אבל המנות שאת כן מקבלת הן נורא נורא מתוקות. אז יש לך כאילו רגעים שאת מרגישה, אולי אני אתן את ההגדרה, כאילו את מורידה תיק מטורף מהכתפיים. יש איזושהי, זה גם הקלה וגם שלווה של כאילו אין, הכול מדויק. זה, זה, זה ממש ה-, השביעי באוקטובר קם-- הוא בעצם היה אמור להפחיד אותי, אבל הוא חידד לי את ההכול מדויק הזה, כי אין לי שום מקום לברוח אליו,

11:29 דובר 1 להקלה ולשלווה חוץ מהידיעה שהכול מדויק. נכון. אני רוצה שנייה לעשות פה אנלוגיה לכושר. יאללה. כמו ש-, אה, בעצם אדם שמתאמן, אם הוא לא יתאמן כמה חודשים הוא צריך להתחיל מאפס. כן. זאת אומרת המוח שלו ייזכר, זה, אבל מבחינת ה- זאת אומרת השריר נחלש. השריר נחלש ו-בעצם צריך לעשות את הכול מההתחלה, אמ, וזה אותו דבר פה. בעצם אנחנו צריכים כל הזמן להתאמן ולשמור על השריר הזה חזק, על השריר הזה של אמונה בהשגחה פרטית. עכשיו עוד משהו בהקשר זה שאם בן אדם יושב כל היום על הספה ופעם ביום יעשה אימון של שעה, יש פה משהו כאילו נורא לא, לא מאוזן. לא... אתה צריך לנוע. בכללי, כל השרירים שלך צריכים לנוע. אתה צריך לדעת לרדת במדרגות, לעלות במדרגות, להרים שקיות, להרים ילד, להתכופף, לעשות את התנועות היומיומיות בצורה טובה, בלי להשתגע, בלי להתנשף, בלי שיכאב לך. זאת אומרת לא או הכול או כלום. אימון של שעה וכל היום אני יושב, אלא להתרגל לנוע. עכשיו למה אני משווה את זה? אני מקווה ש-ש-שזה יעבור. מה שעלה לי במוח ש... אנחנו לא יכולים לתרגל אמונה וביטחון בהשם ובהשגחה פרטית רק על דברים כמו פיגועים. השביעי באוקטובר. כשאני מתרגלת להאמין בהשגחה פרטית גם כש... מה היה לנו מקודם? הסרטנו? הסרטנו וגילינו ש-

13:03 דובר 2 באת לכבות את זה, הבטרייה עפה.

13:04 דובר 1 הבטרייה עפה והלכה. הלכה הסרטה של ארבעים וחמש דקות.

13:08 דובר 2 כן.

13:09 דובר 1 אז כזה שנייה ואז כזה רגע.

13:10 דובר 2 שלום.

13:11 דובר 1 השגחה פרטית.

13:12 דובר 2 כן.

13:13 דובר 1 וזה באמת השגחה פרטית. זה אומר באותה שנייה באמת להאמין שלא הייתה צריכה להיות לי הסרטה. אין לי הסרטה.

13:20 דובר 2 אחרת היא פשוט הייתה.

13:21 דובר 1 לא אמורה להיות לי הסרטה. אז זה קשה. זה קשה כי כי אני מה זאת אומרת? ואיך יכולתי להזיז שם את הבטרייה בטעות? ו-ואפילו זה יכול להגיע למקומות של איזה דפוקה אני ואיזה שלימזלית ואיך זה קורה לי ואוף ווואי ו-ולא יכול להיות שאלוקים הרשה את זה כי כי בעצם הסרטה הזאת היא טובה, בעיניי.

13:39 דובר 2 מהעיניים שלי זה דבר טוב. אז איך זה יכול להיות שאלוקים גרם שזה לא יקרה?

13:43 דובר 1 בדיוק לפני כמה ימים מושיה[?] אמרה לי: "אמא, נכון השגחה פרטית זה שמשהו היה אמור להיות והוא לא היה ואז מגלים למה זה, למה זה היה טוב?" קצת כמו הסיפורים כאילו הוא היה אמור לעלות על האוטובוס.

13:52 דובר 2 כן.

13:52 דובר 1 איחר את האוטובוס, היה פיגוע.

13:54 דובר 2 הוא ניצל.

13:54 דובר 1 תשובה מיידית.

13:55 דובר 2 כן.

13:56 דובר 1 ו-ואמרתי לה לא. השגחה פרטית זה בעצם להאמין. זה השגחה פרטית גלויה. את כאילו מבינה, את רואה בעינייך.

14:05 דובר 2 זה איזשהו פרס.

14:06 דובר 1 כן, אבל השגחה פרטית זה בעצם להבין שכל מה שקורה הוא מדויק והוא מכוון מלמעלה. אנחנו לא צריכים להבין אותו, אבל ברגע שאנחנו אומרים אני לא צריכה להבין. יש מי ש-- יש מי שמבין, יש מי שמתכנן, יש מי שמתכנת. תחשבי את התיק שזה מוריד. זה כל כך מרגיע.

14:26 דובר 2 כן.

14:26 דובר 1 הנה, לא הייתה אמורה להיות לי הסרטה הזאת. מה יש לי בכלל? וזה וזה מיליון דברים. זה מיליון ואחד דברים ובלת"מים ש... לא יודעת. אני מנוסה מאוד בבלת"מים ו- כאילו סתם דוגמה שלפני שבועיים-

14:40 דובר 2 את אומרת כאילו תרגול על יבש.

14:41 דובר 1 בדיוק. כאילו כי זה לא באמת יבש, זה לח. קודם כול זה החיים עצמם.

14:46 דובר 2 זה לא, זה לא יבש לגמרי, זה רטוב עדיין.

14:48 דובר 1 כן, כאילו, כי זה החיים עצמם.

14:50 דובר 2 נכון.

14:50 דובר 1 ברוך השם אנחנו לא תמיד וכל הזמן בכוננות ביטחונית ברמה גבוהה. כן, כאילו הרבה פעמים אנחנו בכוננות של שהילד לא ישפוך כוס על הרצפה יותר.

14:57 דובר 2 נכון. היום־יום שלנו.

14:59 דובר 1 כן. וכשאת מתרגלת לחיות בידיעה כזאתי אז השרירים היומיומיים שלך מאומנים, ואז כשאת מגיעה, הנה הגיע מוצאי שבת ואומרים לנו שאיראן שלחה שלוש מאות אה-

15:12 דובר 2 כן, עכשיו לכו תכינו קפה של חמש שעות עד שהטילים יגיעו.

15:16 דובר 1 כן, כאילו. ובאמת אני יכולה להגיד לך שעבר לי בראש אוקיי, מה צריך לעשות? והיה לי כמה רגעים כזה של יואו. ואז אמרתי לעצמי כאילו חני באמת כאילו. והייתי רגועה. ואמרתי לעצמי וואי כאילו כל הכבוד, זו תוצאה של עבודה.

15:33 דובר 2 כן.

15:34 דובר 1 זה לא, זה לא ככה. אי אפשר, אי אפשר להגיד כאילו יאללה, הכול השגחה פרטית. זהו. לא, זה צריך להתאמן על זה.

15:39 דובר 2 נכון.

15:39 דובר 1 ממש להתאמן על זה.

15:40 דובר 2 את יודעת שאני ראיתי ממש מול העיניים המוצאי, המוצאי שבת. לא נראה לי שמישהי צריכה תזכורת מה זה היה מוצאי שבת ה-ה-המטורף הזה.

15:48 דובר 1 אני לא יודעת איך לקרוא לו אפילו.

15:50 דובר 2 הזוי.

15:50 דובר 1 הזוי, מבלבל. מה קרה פה? זה היה נראה עוד שנייה שהם יוצאים מהחדשות והם כזה מלחמת כוכבים.

15:57 דובר 2 ממש כאילו.

15:58 דובר 1 אבל אני מה שמה היה לי מול העיניים. ראיתי הרבה, הרבה תגובות. כאילו מאוד זה אני, אני. זה מאוד מעניין אותי פשוט איך אנשים מגיבים. אז היה המון המון שהלכו למקום של ה-, של ה... הומור. גם אני קצת הלכתי לשם. זה היה-

16:13 דובר 2 היה בדיחות.

16:14 דובר 1 זה היה מאוד נעים. מצחיקות. גם הומור יכול להגיע או משלווה – שצריך דמעות מרוב צחוק. וואי, היו דברים מצחיקים, חבל על הזמן. אוי, לא לשכוח למרוח דם על המשקופים. אה. היה, עפתי את חיה. בואי נעשה פוסט מצד ה-, מצד הבדיחות הטובות. עפתי את חיה מצחוק, זה היה קורע, אבל היה-- את-- קודם כול, לצחוק אפשר ללכת או כי פשוט יש לך שלווה, אז אתה מסוגל לצחוק, או בריחה, שזה גם בסדר. אה, אה, אה-- אבל זה הרבה פעמים מאוד עוזר לאחרים. חד משמעית. אני לא, אני לא זוכרת מתי זה היה. אני חושבת אחרי ת-, אחרי אחת הלידות, שהייתי ביום כזה מה זה גרוע, ואז איפשהו נתקלתי בבדיחות על, על הורות ואחרי לידה. תקשיבי, זה באמת עזר לי. נכון. ממש עזר לי, כאילו, כי יש גם משהו ב-- בואי-- אם, אם לא נתקע על זה, אז בואו נצחק על זה. בדיוק. בדיוק. אז זה, זה היית- זה מאחד. זו הייתה האופציה. הרי אני לא אצליח-- אני לא אספיק עכשיו לעלות על אונייה, לברוח מהארץ. לא, המטוס פשוט לא היה, אז הבאתי אונייה. אז שנייה, רציתי להגיד עוד תגובות. או זהו. היה את ההומור. היה את ההומור. היה, אה, אנשים כזה של כמו בין, בין באמת ריחוף להבנה של השגחה פרטית, של, אה, הכול יהיה בסדר ואנחנו מושגחים וכזה, שזה מהמם. אני, בגלל ששניאור בעלי הוא מתנדב באיחוד הצלה, אז גם חוויתי עוד אזורים של מקרים של קריאות של לחצים בחזה ו- וואי, באמת? והתקפי חרדה. אה... לא חשבתי על זה. נכון. אז לא כולם, אה, צחקו ו-- או שהיו ב-ב-בבלבול באותו זמן. יש אנשים שממש, ממש סבלו. אמ, ואני

17:43 דובר 1 יכולה להבין את זה. זה ברגע יכול ללכת למקומות האלה. זה פחד מהותי-- תשמעי, זה פחד קיומי. פחד קיומי. קודם כול, שאולי באמת הולך לקרות לך משהו. אני לא יודעת מה יותר מפחיד שם. ה-ה-ה-- אני לא יודעת מה יותר מביא אנשים ל-לחרדה וזה. את זה, זה לא נראה לי היה כל כך פחד מוות כמו מה קורה פה? לא, אז קודם כול, איך את מגדירה פחד מוות? בגלל שאנחנו מו-מו-מוכנים ליפול פה-- נכון. חתיכות של קיר-- של, של חומר נפץ. נכון, אנחנו כל כך מתורגלים ב-ב-ב- זה לא נורמלי. בכיפת ברזל שמיירטת, שרוב הדמיון הוא שלא ייפלו טילים, כמו נראה לי כאילו מה קורה פה. כאילו העולם נש-- כאילו כל העולם עלינו. זה, זה נראה לי יותר התחוש-- נראה לי, כן? אני לא ח-- לא הייתי אותם אנשים באותו רגע, אבל זה נשמע לי כאילו ה-הפחד והבלבול, ואז שוב זה מחזיר אותי למקום של רק זה מה שיציל אותי ברמה הביטחונית. אני לא אומרת בעיניי, כי אני יודעת את זה. הידיעה היחידה שהכול מדויק. אין, אין, א-אין, אין לך שום דבר להישען עליו. לא ביידן, אחשוורוש במסווה הזה, ולא, ולא אף אחד ייתן לך תחושה של ביטחון חוץ מהידיעה הזו ומה ש-- ומה שאת אמרת, כאילו, זה, זה חד משמעית האימון היומיומי הזה. כן. אגב, גם לטובה. ידיעה זה לא משהו שקונים במכולת. גם, גם לטובה, אה, להתאמן על השגחה פרטית. אמונה מלשון אימון. נכון. אנחנו צריכים, אה- נכון, זה, זה יותר מאמונה, זה ביטחון. זה ממש ה-הרמה הטכנית של זה. מה שאת אמרת על ה-, על הלהתאמן גם על, גם על חיובי אפשר להתאמן. כאילו לא רק

19:12 דובר 1 אם, אה, נמחק לי. כאילו וואי, איזו השגחה פרטית ששתינו יכולנו הבוקר להקליט פודקאסט. וואי, אלוקים, תודה, איזה מדויק זה היה. יותר לשים לב, אה... כן, כאילו אם שום דבר לא קורה סתם, גם הדברים ה-הטובים בעינינו לא קורים סתם. אז הזכרת, אה, אמונה וביטחון. אז אולי, אולי תדייקי את ה-- באמת את ההבדל ביניהם. כאילו מה הביטחון מוסיף על אמונה? הפרקטיקה. כן, כמאמר השיר, "מי שמאמין לא מפחד", אבל, אה, יש לנו מקור עוד יותר מוסמך שאומר, "הבוטח בה' חסד יסובבנו". אני, אני ממה שאני למדתי וממה שאני חיה, ביטחון, כאילו אמונה זה ב-- נשאר לי בשכל והביטחון זה הפרקטיקה. זה יורד לי ממש לטכני, אה, בין אם זה האיך שאני מרגישה, שזה כבר לא שכל, זה ירד לי יותר למטה בעצם. איך זה שאני-- איך אני מרגישה ובסוף בסוף מבחן התוצאה, איך אני פועלת. זה, זה מה שהביטחון נותן לי. כאילו האמונה, רגילים להשתמש במילה אמונה, אבל זה יותר ביטחון, כי האמונה היא יותר אמורפית. הביטחון הוא יותר יורד לפרקטיקה. ביטחון זה בעצם לדעת הכול יהיה בסדר. הכול יהיה בסדר. כן, אני חיה את זה כי יודעת. אני יודעת שהכול יהיה בסדר. נכון, ואני גם מרגישה ככה אבל. כי אני יכולה לדעת וזה עדיין לא ירד לי ל-- זה עדיין לא ירד לי לרגש. כאילו אני מבינה את זה בשכל, אבל זה לא מספיק מוטמע או, או התאמנתי על זה שזה ירד לי באמת לפעולות. עכשיו זה לא ש... בואי, בואי נשים, נשים את זה על השולחן. כאילו לי זה ברור, אבל, אה, זה שאני בוטחת ומאמינה שהכול מדויק, זה לא אומר שחס וחלילה להחריג אותי מהפעולות שאני

20:50 דובר 1 אמורה להיות אחראית עליהן, כן? כאילו אם יש לי מקלט ואני אמורה להיכנס באזעקה למקלט, אני חייבת לעשות את זה, כי אני מחויבת בלשמור על הגוף שלי ואני מחויבת גם להתארגן מראש. להת-- בהכול. היה לי מים בממ"ד, אוקיי? והורדתי את החלונות, אה, את החלונות שצריך להוריד בממ"ד, וסגרתי את מה שצריך ופיניתי את הדרך. עשיתי את מה שמוטל עליי, ומפה התוצאות של הקדוש ברוך הוא. זה, זה הדיוק, כאילו, שהוא לא ברור לכולם, כי זה נשמע איזה... טוב, אם הכול מדויק, אז מה אני בתמונה? אללה בבאלה. לדאוג או לא לדאוג? נכון. אז מה זה לדאוג או לא לדאוג שלך? כן. אני, אני יום אחד קלטתי באמת שבעברית המילה לדאוג, יש לה כמה משמעויות. נכון. אני דואגת, אני מרגישה שאני עושה משהו, כי צריך לדאוג. צריך לדאוג לילדים, צריך לדאוג מה יהיה. עכשיו לא, יש פה כמה דברים. באנגלית יש פה שתי מילים שנפרדות. יש take care. take care זה כמו, אה, לקחת, אה... לקחת דאגה. זאת אומרת, כן, כמו למשל לדאוג שיהיו דברים בממ"ד. זה לעשות פעולה אולי. זה, אה, כן. כאילו, אין לזה תרגום לאנגלית ל-לעברית, אני חושבת משהו- אז זה נשמע אזור של הדאגה כפעולה. הדאגה כפעולה. כן, בעצם אני, אה, דואגת שיהיה. דואגת שיקרה. אוקיי. אבל- והמילה השנייה? Worry. ה-worry הזה זה כאילו הדאגות שרצות לנו ב-במוח, הלופ הזה של המחשבות. אז מה התשובה לשאלה לדאוג או לא לדאוג? לדאוג, לדאוג בחלק המעשי. נגיד אומרים הולך להיות, אה, גם, גם אחרי שמחת תורה היה איזה פתאום שבוע שאמרו ש... טוב, נו, כל הזמן אומרים שהולך להיות מהצפון וזה. ואנחנו כאילו אומרים- כבר חצי שנה

22:33 דובר 1 הולך להיות מהצפון. כן. לא, אני לא רוצה להיות מה, מההיסטריים האלה ש... אה, וואי, השכנה שלי שמה בממ"ד, אה, מאתיים שישיות מים ו... עשר מנורות חירום, כאילו. ואנחנו לא צריכים, אנחנו לא צריכים להגדיר את כל מי ש... בסדר, אז אולי היא קצת באמת אובר היסטרית, אבל זה שמתארגנים בדרך הטבע זה לא סותר את האמונה. זה לא נראה לי לא סותר או לא, זה פשוט משלים. אני עושה את הפעולות שאני... לא, לא משלים. סליחה. זה כאילו הבנה של מה האחריות שלי. כן, בדיוק. האחריות שלי היא לפעולות האלה. האחריות של הקדוש ברוך הוא זה על התוצאות. בדיוק. אני כן צריכה להתארגן ולעשות ל... גם במלחמת המפרץ, אז, אה, מצד אחד... רגע לא, אני לא רוצה לערבב. מלחמת המפרץ זה מ-מלחמת ששת הימים. בכל מקרה- לא, המפרץ זה היה כשאני כבר הייתי, אה, ת... נכון. מתי זה? לא, הייתי עוברית. מתי זה? שאנשים שאלו את הרבי אם לנסוע לארץ, אני חושבת שזה כן היה במלחמת המפרץ. מלחמת המפרץ אני חושבת, כן. והרבי אמר "לנסוע. ארץ ישראל זה המקום הבטוח ביותר." אבל במקביל הרבי לא אמר "אל תעשו חדר אטום". נכון. להפך. להתארגן ולעשות את מה שצריך, וזה כל הזמן השילוב הזה בין אני עושה את מה שביכולת שלי, אבל זהו. זהו. זה עד, זה עד הרגש, זה עד הראש, זה רק בפעולות. אז הלדאוג שלך, מתי אני... זה בעצם הלדאוג שלך. הלדאוג שאת הבאת פה, בעצם איך אני מבדילה אם הדאגה הזאת היא דאגה, אה, טובה או לא? במבחן התוצאה, כמו כל דבר בחיים. אם הדאגה הזאת גורמת לי לפעולות שאני דואגת ל-, כאילו, בפועל. אם אני

24:01 דובר 1 חושבת מה יהיה או שאני, או שאני דואגת לא'-ב'-ג'? כן. וואי, בא לי, צריך את ה- לוקחת, אה... צריך להמציא את המילה בעברית. אולי יש. אני מנסה עכשיו, לא יודעת אה. אז זה שוב מחזיר כל הזמן למבחן התוצאה. אם הדאגה הזאת היא מועילה, אם היא מביאה פעולות טובות או שהדאגה ז-- או שהדאגה הזאת מושיבה אותי על הספה בפחד אימים. ושוב זה מחזיר אותנו למה שדיברנו בפודקאסט הקודם של הנוכחות ברגע. כי אם אני, יש ביכולתי עכשיו לאבזר את הממ"ד ווואי, בואו אני אשים אקסטרה שישיית מים ויהיה יותר רגוע. אולי גם השכנה תקפוץ אלינו במקרה, אז מעולה. כן. אבל אני נמצאת עכשיו במה שאני יכולה לעשות עכשיו. אבל אם הראש שלי ב-בעתיד זה לא משרת אותי בגרוש. לא ב-- לא בעבר ולא בעתיד. כן. זאת אומרת אם אני, אם זה משהו שהוא קשור לפעולה שאני עושה עכשיו, מעולה. כאילו בא לי לחתום ב- לדאוג זה לא פעולה. לא, לדאוג זאת לא פעולה, למרות שאני מרגישה שאני נורא, נורא שולטת בעניינים בזכות הדאגה. זהו, זאת האשליה. פעם, אה, פעם דיברתי על זה באיזה שהוא הקשר. אז מישהי שאלה אותי- מה אז לא לדאוג? אה, איך אפשר לא לדאוג? כאילו זה, זה התעלמות, זה בריחה מהמציאות. אמרתי לה, "בואי נ-נגיד שעכשיו את יושבת וחושבת מה יהיה ודואגת. זה משרת אותך?" לא. אז זה איזושהי אשליה אבל, כי את מרגישה שאת עושה משהו. נכון, אבל זו רק אשליה. אז זה הכותרת. דאגה היא לא פעולה. זו הכותרת. בדיוק, כשאת דואגת את לא אמא טובה, את לא אמא ט-- בואי, צריך שיהיה לך דופק סדיר, כאילו. את לא פה.

25:36 דובר 1 את לא פה. את לא פה. את נמצאת, ה-הגוף שלך פה וה-הלב שלך והראש שלך נמצאים במקום אחר לגמרי. ואז את בכלל לא יכולה לדאוג לדברים שצריך. בדיוק. כי את לא פה. נכון, נכון. כל ה-היצר כשהוא מכניס לנו מחשבות שהן, אה, אמ, ש-ש-- הוא רוצה בעצם להרוס לנו. אז הוא מכניס לנו מחשבות הרסניות שהביטוי הראשוני שלהן זה היעדר עשייה. איך, איך אפשר, מה המבחן? הוא חולה על זה. בדיוק, מה המבחן של את חושבת מחשבה כלשהי ואת אומרת זה מהיצר או לא מהיצר? אולי זה טוב? אולי אני צריכה לחשוב ככה? מבחן התוצאה הוא האם זה מונע אותך מאיזושהי עשייה חיובית? האם זה מונע אותך מעשייה טובה? העשייה הטובה שלך ברגע של, אה, אה, פאניקה, נקרא לזה ככה, זה להיות רגועה, זה להיות אמא טובה. זה... מה זה להיות אמא טובה? ל-- זה לא שאם מישהי לא מצליחה ממש לתפקד וזה, הכול בסדר, אבל כן, בואי תעשי את הכי טוב שלך. אז כאילו אם אני לוקחת בכלל את כל המצב הביטחוני, אז זה לשים לב מה ב-בשליטה שלי, איזושהי פעולה שאני יכולה באמת להועיל פה כדי להגן עליי, על הילדים שלי, במה שאני כן יכולה. ספוילר, כמעט ולא. כן. כאילו עם, עם טילים אולי, פיגועים וכל זה, יש דברים שאני לא יכולה. אני לא צריכה להיכנס עכשיו לתוך רמאללה, אוקיי? אני לא אעשה את זה, אבל, אה, רוב המצב הביטחוני בארץ הוא הבנה שהתוצאות הן של הקדוש ברוך הוא. כן. זה מה שנותן לי יכולת לנשום פה. ובאמת- אני רוצה להישאר פה. כן. ואני צריכה להצליח לנשום. אולי נשארים פה. תסתכלי מסביבך. הרוב נשארים, כן. את יודעת, אנשים,

27:17 דובר 1 יוצא לי כאילו בארץ-- להסתובב בארץ וכל הזמן שואלים אותי, כאילו למה אנשים נשארו בחרקוב? כי נשאר איזשהו אחוז מסוים, עכשיו הרוב עזבו. נכון. שמונים אחוז. ואני אומרת להם, "לא, לא היה לכם פה משהו בשמחת תורה פה ב-בארץ הזאת?" למה נשארתם פה? כן, כאילו. אנשים לא, לא קולטים אפילו כמה שזה כל כך ברור לנו מאליו, כי פה יש לנו בעצם איזשהו חיבור, כאילו שמה אתה אומר, אוקיי, אוקראיני ואדמת אוקראינה. תשחרר, כאילו, לך, מה, מה אתה נשאר פה? אני יהודי, אני מחובר לארץ ישראל. כן, אז קודם כול באמת לנו יש את זה ב-ב-בערך מוסף מטורף- נכון, אבל אפשר לחיות- למרות שגם שם אנשים, אה- יש להם איזושהי פטריוטיות, כאילו. בטח, אנשים גם חזרו- נכון. למרות מצב ביטחוני. אבל אני יכולה לחיות פה רק בידיעה הזאת בראש. ופה יש לנו את כל הרובד ה-ה-הרוחני האמיתי של ארץ הקודש ו-ו-"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". נכון. ואני אוסיף גם כשזה לא נראה. אבל את יכולה לחיות את זה רק בראש ואת יכולה לחיות את זה מה שנקרא בנשימה וברגליים ו- נכון.

28:15 דובר 1 כי אני יכולה לספר לי סיפורים מהיום עד מחר שארץ ישראל היא המקום הכי בטוח ואני יכולה לחיות את זה בהרגשה וזה שני, שני אנשים שונים לגמרי. נכון. אז קודם כול השגחה פרטית. כן. באמת להאמין שכל מה שקורה זה מדויק ושהקדוש ברוך הוא איתנו. הוא מסתתר, אבל הוא כל הזמן רוצה שנחפש אותו. וגם את יודעת, אני מרגישה על עצמי, אולי גם קצת כי כאילו לא הייתי פה שמונה שנים וחזרתי, אני מרגישה ש-- אני מרגישה שעכשיו בחרתי להיות פה. כאילו, באמת יכולנו- זה מרגש. כל מיני הצעות כאילו בואו לפה, בואו לשם, כל מיני נקודות מעניינות בעולם, ודווקא המלחמה נתנה לנו להרגיש את הצורך הזה, לחזק ולהיות בארץ, להיאחז. ו... אני מרגישה ממש שכל פעם שאני יוצאת מהבית, "חני, תיהני מהנוף, תראי איזו ארץ יפה, תראי את האנשים. איפה עוד יש אנשים כאלה?" ה-החיבור הזה, כמו ש... אמרנו מקודם, אני כבר לא זוכרת באיזה הקשר ואם זה היה עכשיו או לפני, אבל שכאילו לא להתעסק בשלילי, ב-- על מה לא לדאוג, על מה לא לשים לב. כאילו במקום לחבל-- לחפש את המחבל ברחוב, תסתכלי איזה אנשים חמודים וטובים הולכים פה. תראי איזה יהודים. וזה מחבר אותך, שייכות. נכון. הש-שייכות היא גם קצת משכיחה, כי היא מרגיעה והיא נוכחת. אז במקום לחשוב על איפה המקרה הבא שיתפוס אותי, אז, אמ, לגמרי. הנוכחות וההבנה של ה-הנוכחות שהיא עוזרת לי ל... את יודעת שכשאני בנוכחות אני יכולה יותר לשים לב להשגחות פרטיות. כן. אז כאילו אם את רוצה ל-ל-להצליח לע-- בעצמך יותר, כאילו ל-לחיות את ההשגחה הפרטית, הנוכחות מאוד עוזרת לזה. הפתיחת עיניים, ההודיה, זה דברים שמאוד עוזרים לנוכחות, והנוכחות עוזרת

29:57 דובר 1 לי יותר להאמין בהשגחה פרטית. כי הקדוש ברוך הוא הרבה פעמים שולח לנו את זה גם עם ה-- עם ה-- כמו שמוסי אמרה לך, אה, אה, הוא לא עלה על ה-- מה, לא זוכרת מה זה היה, על האוטובוס והוא ניצל מפיגוע. אז יש את זה כל הזמן וכשאני לא נוכחת אני מפספסת מלא כאלה. נכון, נכון ממש. אז זה בעצם הנוכחות עוזרת לי, אה, אה- לשים לב. לשים לב ואז כשאני שמה לב עוד יותר קל לי להאמין. אני מקבלת עוד איזושהי מדרגה, אה, של עומק של ה-- כאילו ש-- לא מדרגה, אני דווקא מדמיינת שזה הפוך, בעצם זה יותר מושרש לי בבטן, ה... ברגש ובבטן העניין של השגחה פרטית. כן, את רואה את זה. כי הקדוש ברוך הוא הסתיר את עצמו. אולי נקרא לפודקאסט נוכחות בכללי? הוא כל הזמן חוזר לזה. מה אמרת, הקדוש ברוך הוא הסתיר את עצמו? הקדוש ברוך הוא מצד אחד הסתיר את עצמו והוא עושה פה דברים שאנחנו שואלים עליהם שאלות מאוד קשות והוא רוצה שנשאל. מצד אחד אנחנו צריכים להגיד זה הכול, זה הקדוש ברוך הוא והכול לטובה. מצד שני אנחנו לא צריכים להסכים לזה, כי אנחנו צריכים גאולה. כן. זה לא אמור לקרות מה שקורה. אנחנו אמורים לבקש לראות טוב נגלה. כן, וזה באמת לחיות כל הזמן את הדיסוננס הזה בין מה שקרה היה בהשגחה פרטית, אבל אסור לנו להשלים עם זה. אנחנו צריכים לזעוק, אנחנו צריכים לצעוק, אנחנו צריכים להתפלל. לא כאילו טוב, הכול בהשגחה פרטית. יאללה, עוד פיגוע, עוד זה. בוא-בואי נתקדם הלאה. גם לפעמים אפילו יש לנו את ההדחקה הזאתי. היה-- לא זוכרת, יש כל כך הרבה דברים, השם

31:19 דובר 1 ישמור, אבל משהו שקרה ב... לפני איזה חודש, וכאילו בדיוק עברנו דירה, ואמרתי כאילו, "חני, זה לא קרה. את לא יכ... אין לך מקום בראש עכשיו ב... יכולת הלב להכיל את זה בכלל. זה לא קרה". כאילו ממש הדחקה אמיתית, אבל אנחנו לא, לא באמת יכולים לחיות ככה. אנחנו צריכים לזעוק ו... לא להשלים עם זה. נכון. וזהו, ו... כאילו בא לי לחתום שהלוואי וזה פשוט לא יהיה רלוונטי עד שזה יתפרסם. יאללה, הלוואי, אמן. שפשוט טוב נגלה ואז את לא צריכה את העבודה של האמונה בהשגחה פרטית ושהכל מדויק. כן. אז נחתום בזה. יאללה, תודה ענבר. ביי.