שיחת אחיות 3# | תגידי, תמיד בסוף בא האביב?

00:00 מזכירה לך שאם אהבת את הפודקאסט, את מוזמנת להירשם כמנויה בערוץ שליחות כדרך חיים ולשתף אותו הלאה עם כל מי שחשובה לך. לצפייה בתכנים בסטטוס, כתבי הודעה למספר אפס חמש אפס שמונה מאות חמישים חמש שבע מאות שבעים. לשמיעת פרטים על הקורס החדש שלי, בריאות כדרך חיים, שיצרתי אחרי שש עשרה שנה של שמירה על המשקל עם כלים ותובנות מתורת הנפש בחסידות, כתבי לי הודעה אפס חמש אפס שמונה מאות חמישים חמש שבע מאות שבעים. פתיח ומיד מתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה, וכעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת, ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, בדרכן יעזרו לכל אחת למצוא, לדייק את השליחות שלה בעולם, כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים, מתחילים ממש עכשיו. אז החלפת את הבגדים מקיץ לחורף? וואי, האמת שארבע עונות השנה זה גם נושא מעניין. גם עברתם, אה, עברתם, אה, תכלס מאוקראינה לכאן זה מה זה שונה. את יודעת שחשבתי על זה שבעצם שם אין לכם, אה, סריגים כאילו, כי בבתים נעים ואז יש לכם רק כיסויים חיצוניים מאוד מאוד חמים. וגם בקיץ לא מאוד חם. נכון. תכלס, אה, חולצות כאלה, שמלות, רוב השנה זה בעצם דק וארוך. נכון. אבל לי כן היה קיץ וחורף כי הסגנון הוא קצת שונה. בחורף אני לובשת יותר גרביון שחור וכאלה ומגפיים. אז, אה, צבעים כזה? צבעים, בדים אפילו. יש בד שיפה יותר עם סנדל, משהו קליל. כאילו הייתה לך הרגשה שאת מתרעננת לקיץ? קצת. עם הבגדים. קצת. כאילו לא. כן, אבל לא, לא קיפלתי

01:49 את הסריגים והורדתי את השרוולים הקצרים. לא. אז זה שונה. זה קטע. בארץ אני לא עם שרוול קצר אבל. תכלס, מה עוד הכי שונה ב-ב-ברמה של ה... כאילו התנהלות פשוטה מאוקראינה לכאן? בואי נחזור לעונות השנה. יאללה. סתם כי זרקת את זה, ובואי נתקרקע את עצמנו לדבר על עונות השנה ולצאת עם זה עם משהו מגניב. אמ, כשהגעתי לאוקראינה קלטתי שבארץ אנחנו לומדים על ארבע עונות השנה, אבל אין לנו את ארבע עונות השנה כמו שאנחנו לומדים עליהן. אז מה, חם או חם מאוד? זאת אומרת, כשהגענו לשם. כן, בדיוק. לא, י- יש איזשהו קור בחורף. כן. אבל כשהגענו לשם פתאום אמרתי, וואו, יש פה ארבע עונות השנה, וזה הכי בא לידי ביטוי בסתיו. נכון. שפה את צריכה עם זכוכית מגדלת לחפש את השלכת. יש, אבל ללא השוואה בכלל. שמה הכל כתום חום. את לא יכולה לא לראות שסתיו. את יודעת אבל שזה מכוון, כי שתלו בארץ עצים שהם נקראים ירוקי עד ברוב, ברוב הרחובות. אז יש ע- יש עצים שמשליכים. אני ברמה האישית מנקה את החצר מעלים שהם השאירו, אבל לאו דווקא בסתיו. כאילו יש עצים שמתחלפים אצלנו. לא, אבל כן, יש יותר בסתיו, אבל זה לא את יוצאת החוצה והסתיו עוטף אותך. הייתם תמיד שולחים, אה, תמונות פוטו כאלה כתומות, כאילו זה הדבר הראשון שהעין קולטת. ובחורף יש לך את השלג. נכון, ואז זה לבן. יש לזה לוק מאוד חורפי. כן, זה לא כמו גשם. אוי, העונות אצלכם ממש מיוחדות עם צבעים. נכון, עכשיו בגלל שה- בגלל שהעצים כולם נושרים אז הפריחה של הסתיו. של האביב. סליחה, של האביב היא, היא, היא דרסטית והיא מיוחדת. ולקח לי

03:30 כשהבנתי את זה וכשהתחלתי לשים לב לזה, הייתי כל כך מתרגשת מזה. את פשוט רואה עץ ערום לגמרי, והיה שיח בכניסה לבית ספר. הייתי מצלמת אותו ממש כל כמה ימים ואז הייתה לי גלריה כזאת של פשוט את רואה בהתחלה ניצנים, ואז את בסוף יש לך שיח עמוס, את לא רואה את הענפים. איזה קטע. וזה מהמם. ופה בארץ האביב זה בעיקר הפרחים, שזה שוב, זה מאוד יפה וגם בשביל זה צריך לפקוח את העיניים. דרך אגב, בארץ, בארץ ואני אומרת אפילו גם שם, שזה נורא נורא בולט, יש אנשים שזה כזה קצת עובר לידם. זאת אומרת, אני הייתי הולכת ברחוב ואומרת, וואו, הכל פה פורח, הכל גדל וצומח מחדש, ויש משהו בתחושת ההתחדשות הזאת שהוא מדהים. באמת זה מדהים. הכל מתחדש מאפס. את מדברת על זה ומזל שזה מוסרט, אבל כאילו אני רואה אותך ואת פשוט נוצצת. אני נורא אהבתי את זה. גם לקח לי זמן להתחבר- את מה? חורף. את ה- זה חילק לי את השנה. בכלל אני מאוד אוהבת את ה- מאוד מתחברת למושג שהאדמו"ר הזקן הנחיל, של לחיות עם הזמן. אני מרגישה שהחיים שלנו הם באמת מקצב ויש את מה שאנחנו, אה, יוצקים לתבנית הזאת שנקראת יום, שבוע, שעה. את יכולה לחלק את זה בהמון, אה, אופציות ויש את ה- מה שמוכתב לנו. אה, זאת אומרת עונות השנה והחגים שמביאים איתם. הרי לפי החסידות כל חג, כל תקופה בשנה יש לה גם את המקום שבו היא נוגעת לנו בנפש ומה אנחנו צריכים. מה זה חמץ למשל? חמץ זה איפה זה פוגש אותנו ו-ו- אז זה לא איפה, זה לא סתם איפה זה פוגש אותנו, זה

05:04 איפה זה פוגש אותנו באביב, בזמן הזה של השנה. זהו, הכל מתוזמן ככה. נכון. וגם מן הסתם השגחה פרטית, גם אם שוב, אם את נמצאת בארץ או באוקראינה, שגם העונות משפיעות עלייך באופן שונה ויש להן ביטוי שונה. אה, זה מצחיק, אני לימדתי, אני פתאום חוזרת ל-- לימדתי את הילדים, אה, בשיעור עברית על עונות השנה, אז נורא הסתבכתי כי אמרתי להם בהתחלה כאילו בחוץ אמנם ירד שלג, אבל אמרתי להם שבחורף יורד גשם ואז אמרתי לעצמי רגע, ושלג. אה, אז-- ואז קלטתי שבאמת את ההבדלים האלה, ששם בקיץ יורד גשם. זאת אומרת, בחוברת עברית היה להדביק את המטריה בעונה הנכונה והילדים הדביקו אותה בקיץ. את מבינה? כי, כי בחור- חורף זה שלג. אז בשלג לא הולכים עם מטריות? בדרך כלל לא. איזו שאלה של ישראלית, אה? זה נורא, אה, הגשם מפריע ללכת. את לא יכולה ללכת בגשם כמעט אם זה גשם שהוא לא מאוד חלש, ובשלג את הולכת והוא- נעים. אולי הוא נכנס לך לעיניים אם הוא מאוד חזק או אם יש רוח חזקה, אבל בגדול הוא לא מפריע להתנהלות מעבר ל- כן. כל הלכלוך שהוא עושה כשנכנסים איתו הביתה וזה, אה, אבל מבחינת להסתובב בחוץ זה מאוד כיף בשלג. איזה קטע, את ממש, את ממש נוצצת על זה. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם החורף, ממש. סוג של, אה, יש אפילו מושג כזה דיכאון חורף. נכון. זה לא היה ברמה הזאת, אבל חיכיתי שהוא יסתיים. זה באמת אבל, אה, זה גם ה-הדיכאון חורף אני יכולה להבין, כאילו זה גם איזושהי השתבללות כזאת, כאילו את יותר בבית וזה וזה, אבל זה גם, אה, אה, ברמה הפיזית פחות שמש, פחות

06:41 זמן של שמש. הרי השמש משפיעה עלינו, אה, היא גם מסנכרנת לנו הרי יותר טוב את הלילה והיום, אז זה מאוד הגיוני שיש את ה- אחד הימים היו נורא קצרים. אז יש לנו רווח ב-בארץ מטורף של השמש. כן. אנשים מסתכלים עליה כאיזה מקור איום כזה ואני, אני חברה של השמש, אני אוהבת אותה. נכון, כמובן צריך כאילו ב-במידה והכל, לא, לא לשכב בים כל היום. אבל מה, מה התחלתי להגיד? אה, ואיך התיידדתי עם החורף? כשאמרתי לעצמי, טוב, זאת, זאת עובדה קיימת. מה אני עושה איתה? ש-שחשבת גם שאת הולכת לחיות שם עד מאה עשרים. כן. אמ, ואז הסתכלתי מסביב ואמרתי לעצמי, בואי נראה איך אנשים פה נהנים מהחורף. אנשים חיכו לשלג שם. כן? כן, ממש. חלק מה- זה גם לא התחבר שם מאוד, אה, השאלה לא, לא ברורה. זה התחבר שם גם לאנשים הרבה עם החגים שלהם שם, לא? הייתה שנה אחת שלא ירד שלג בחג, אה, כאילו היה אבל ברחובות. זהו. אה, כן, אבל בלי קשר, לצורך העניין, כל הילדות ש-של ילד שגדל בשלג אז היא קשורה בזה. נכון. יש לו את הזיכרונות של- גם פה, אבל פתאום אני חושבת, הגשם הראשון היה אצלנו אושר. נכון. נכון. נכון, והריח כזה של הגשם. נכון. כמה חיכינו לזה. אז, אז כשהתחלנו לקחת את הילדים עם מזחלות והם נורא נהנו מזה, ואז אני אמרתי לעצמי, למה אני, למה אני גם לא-- למה שאני גם לא איהנה מזה? ולמד-- התחלתי ללמוד סקי ומאז שהתחלתי ללמוד סקי הייתי מחכה לחורף. לא משנה שחצי מהשנים לא באמת יכולתי לעשות סקי כי הייתי, אה- בהיריון. בהיריון וכאלה, שמאוד מסוכן. חני, אז זה באמת המקום-

08:08 נו, מה את אומרת פה עליי? זה באמת ההתחדשות. כאילו אני, אני זורקת את זה רגע כדי לא, לא לשכוח את זה. זה באמת ה-ה-את דיברת ונצנצת. את ו-- פשוט אני מולך והעיניים כאילו נצצו. שזה באמת ההתחדשות. כמו ש... נראה לי אמרתי לך את זה, ששאלו אותי כל, כל-- כאילו כל הזמן שואלים, איזה-- אתה בן אדם של חורף, בן אדם של קיץ? אני בן אדם של, של, של משהו חדש, לא יודעת. נכון, יש באמת יופי בכל עונה. תראי, יש אנשים שיותר, את יודעת, סובלים מחום, סובלים מקור. אבל, אני חושבת שבאמת זה שהפריחה של האביב שם וההתחדשות הייתה נורא בולטת, אז אחר כך חיפשתי את זה גם בארץ ואז יותר מצאתי. כי באמת האביב פה יכול לעבור לידך. נכון. אבל אם את פוקחת עיניים את רואה אביב. נכון. וואו, יש כל כך הרבה עצים סגולים. נכון, בהרים. אצלי עכשיו ב-בחצר יש עץ סגול. זה מטורף. נכון. זה באמת באמת מדהים וגם מזג האוויר. עוד לא קיץ. עם כל הכבוד לזה שאנחנו כבר חוזרים, אה, מזיעים הביתה הרבה פעמים, אבל בערב נעים. בערב עכשיו לצאת להליכה- בוקר נעים. מושלם, מושלם. זה מדהים, זה באמת מדהים ואני באמת חושבת שזה נכון להתחבר לזה, כי כל דבר שנברא, הוא נברא בשבילנו. אנחנו צריכים לחיות אותו. אז יכול להיות שאנשים באוקראינה צריכים תחושת התחדשות יותר חד משמעית לעומת האנשים בארץ? אני שואלת עכשיו כי הרי הקדוש ברוך הוא תכנן את זה. מה זה תכנן? הוא יוצר את זה כל רגע, ששם יהיה כאלה עונות, כאלו עונות ואצלנו יהיה כאלו עונות. זה הביטוי שלהם. אנשים פה אמורים להיות יותר חמים. מה עם

09:36 אנשים שגרים ב-- על קו המשווה? את יודעת שבוונצואלה-- כן. כל השנה-- ובתאילנד, השבת נכנסת באותו טווח זמן של ככה כמה דקות. עכשיו לי זה נשמע שעמום טוטאלי. זה נורא נוח. נכון. תראי, כל השבת, כל השנה השבת נכנסת נגיד בין שש לשש ועשרה. וואי, ואני מההרגל-- כניסת שבת. אני חייבת את ה-- את יודעת מה? רק בשביל השאלה מתי נכנסת שבת? כן, שם לא שואלים כי-- בעצם לא צריך לשאול. חמש דקות לפני, חמש דקות אחרי, וכל השנה אותו מזג אוויר. היינו שם, ביקרנו שם, אה, אחרי החתונה. את-- אז אין התחדשות בארון. אין. ה-החנויות כל השנה מביאות בגדי קיץ. כל השנה המעלות נעות בין ככה עשרים ושלוש לעשרים ושמונה וזהו. יא, איזה קטע. אז, אז בן אדם אחד יגיד "וואי, איזה מגניב, חלום", ומישהו אחר יגיד "איזה שעמום". וואי, את יודעת מה זה מזכיר לי? חברה שלי העלתה סטורי שהיא עושה הליכה והיא, היא כתבה שם, אה, שהיא איזה חמ-- לא זוכרת את המספר שנים שהיא כתבה, "כמה אני מרובעת"-- אה, ראיתי את זה. "כמה אני מרובעת שאני עושה, אה, איזה חמש עשרה שנה את אותו מסלול". כן, כן. עכשיו, לה זה נותן שקט, הקביעות הזאת. אני הולכת ואני מחפשת-- עכשיו אני אחת שלא אוהבת כלבים, זו מילה חמודה. אני מפחדת מכלבים, אני לא רוצה שהם יגעו בי, שלא יתקרבו אליי, ועדיין אני מעיזה ללכת בהליכה, לחפש סמטאות רק בשביל לגוון את ההליכה. למרות הסיכון. למרות הסיכון המטורף שיקפוץ שם כלב. כי זה לא רחוב ראשי שכאילו-- את חייבת את ה... כי אני חי-- מה זה חייבת? זה, זה מבחינתי, הלכת אותו דבר, אני מרגישה שאני עומדת במקום.

11:12 והיא, כשהיא עושה את אותן פסיעות, היא מרגישה שהיא הולכת בטוח. כן. עכשיו אני, בגלל שאני מכירה אותה, אז אני יודעת שזה, אמ, זה התנ-- כאילו זו, זה המבנה אישיות שלה. זאת אומרת היא, היא ככה ב-בהרבה תחומים. היא ב-- מתנהלת בפסיעות אחידות, מבנה אישיות כזה, יש לזה-- רציתי לדבר על מבנה אישיות. הנה בסוף הגענו לזה. על, אה, באמת אנשים ש-- אני לא יודעת אם הם פחות צריכים את ההתחדשות או שאולי הם צריכים להפעיל אותה יותר בכוח, כי בסוף בן אדם צריך, נראה לי, התחדשות. אנחנו, אנחנו בנויים במקצבים. אנחנו אמורים לחיות ב-ב-במקצב, במשהו שהוא משתנה. יש על זה הרבה שיחות בחסידות, אה, והרבה משלים. קודם כול יש את השמש והירח, שנת השמש, שנת הירח, ולמה אנחנו-- למה באמת הלוח היהודי הוא משולב גם וגם? כי צריך גם וגם. צריך גם וגם. אותו דבר זה עם עבודת צדיקים ובעלי תשובה. צדיק הוא הרי כל הזמן למעלה. ומה זה, מה זה עבודה של בעל תשובה? עליות וירידות. מצד שני, לבעל, לבעל תשובה יש התחדשות. יש לו את ההתרגשות הזאת. נכון. תחשבי מישהו ש-- אנחנו כולנו חוזרים בתשובה כל יום, ועדיין אני תמיד אומרת: איזה מטורף זה לגלות את הקדוש ברוך הוא באמצע החיים. מטורף. יש קנאה. וואי, אני צמרמורת עכשיו. כן. ו-ו-ויש את היתרון בזה ויש את היתרון בזה, כי בסוף אנחנו צריכים באמת גם וגם, צריכים לחיות את ה... צריכים כל הזמן להיות על זה, אבל להתחדש. אז ככל הנראה מישהו שמחפש התחדשויות באופן קבוע, הוא יצטרך לחפש את המקומות הקבועים בנפש, וההוא שיש לו את הקביעות באוטומט יצטרך ל-להוסיף לו התחדשויות. נכון, אבל אני חושבת שרובנו איפה

12:49 שהוא לא כל כך חד-משמעיים לפה או לפה. נכון, שזה כמו לדוגמה יש לי פה, זה פשוט שזו חברה קרובה והיא כל כך הופכית, אז זה כל הזמן מראה לעיניים. הרי מראה היא נותנת לי או שאו אותו דבר או שהיא מראה לי את ההפוך. כן. אז יש לי כל הזמן מראה מול העיניים וזה מרגיש לי שכאילו העולם מחולק לשניים. אלה שמחפשים אבל את עוברת לישלו אז מה מנהל. זה באמת כל הזמן. אני אתן לך דוגמה שרוב האנשים בשגרה, גם אם טוב להם בשגרה, באיזשהו שלב יחכו לחופש. ולמה מחכים בסוף החופש? לחזור לשגרה. לחזור לשגרה. למה? כי אנחנו תמיד, אנחנו צריכים גם וגם. אז זה בן אדם של חורף או של קיץ? לא מגלה. את בן אדם של חופש או של? אז שוב, אני אוהבת חופש ואני אוהבת לחזור לשגרה, ואני חושבת שבאמת רוב האנשים נמצאים איפשהו באמצע. נכון. זה עושה להם טוב וזה עושה להם טוב. ומה עושה להם עוד יותר טוב? המעבר מזה לזה. נכון. שאתה כבר מרגיש את הצורך. עדיין זה יפה לראות את השונה. את לילה או יום? לא יודעת. גם וגם. בלילה, בלילה אתה ישן. אתה צריך את הלילה בשביל היום ואת היום בשביל הלילה באיזשהו מקום. נכון. את רואה פערים כשהם מסתיימים חגים עכשיו בגלל הרשתות החברתיות, הרשתות החברתיות, אז את רואה הרבה תגובות על דברים שזה, שזה מעניין. מי שאוהב אנשים כאילו. כן. אז אפשר לקלוט את זה בטירוף כאילו. מעבדה לסוציולוגיה. ממש. אבל א-א-את רואה בסיום חגים בקיצור את האנשים שמתרגשים כבר לחזור לשגרה ואת האנשים שלא מצליחים ולא רוצים לשחרר, ממש אוחזים בידיים את התחושה של

14:20 החג. אני לפעמים יכולה לא לסדר משהו בכוונה כדי להרגיש עדיין את התחושה של החג. כאילו להכניס את פסח. לי עוד היה בממ"ד עדיין את ה, את ה, את המג'ימיקס ועוד איזשהו סיר. לא, לא נגמר לי הפסח. אני חייבת אותו עוד קצת. כאילו תחושה מדומיינת. לא משנה שאני עדיין בחופשת לידה בכלל, אבל תחושה מדומיינת שאני אוחזת עוד בחג. אז אני נגיד בן אדם שצריכה לעבוד על יותר מהר לחזור לשגרה, ויש מי שכזה שנייה תיפרדי מהחג. כאילו שנייה, מה את רצה רגע, כאילו. כאילו לא להשאיר עקבות כי זה משאיר אותך שם. את רוצה כבר. כן. לעוף ולהתקדם. נכון, אז זה באמת גם תלוי. הנה את רואה, את אומרת חופשת לידה. זה גם תלוי בתקופות בחיים. כן, עכשיו זה היה לי ממש קל. עכשיו איזשהו... נכון. מה שנקרא מקום לרוץ אליו. בכלל, אני חושבת שגם אם כבר דיברנו על השגרה וחופש, אז באיזשהו מקום זה קצת המבחן של האם אתה אוהב את מה שאתה עושה. נכון. כשאני גומרת את החופשה אז את שומעת לפעמים אנחה של איזושהי מורה שהלב שלי יוצא לשמוע אותה אומרת אימאל'ה, מחר אני בכיתה. למרות שהרבה פעמים זה פשוט המעבר הוא קצת קשה ובסופו של דבר אחרי שעה כבר נכנסים לקטע. אה כן, יש אנשים שלא אוהבים את מה שהם עושים ולא מסתדרים עם מה שהם עושים וצריכים באמת להחליף מקצוע. אז שמה זה צף כי לפעמים כשנמצאים כבר בתוך הלופ וזה אז אה בסדר, לא נורא, שורדים מה שנקרא. הישרדות. וזהו, סתם עלה לי כזה. אז ארבע עונות. זה מדהים איך ש... איך לא לשיר את השיר של ג'קי צ'אן?

15:53 ארבע עונות ככה? את רוצה לשים קישור למטה? אגב, הרעיון לשיר הזה עלה לי באמת מהמקום הזה של, אמ, של נורא נהניתי לראות את זה ורציתי להפוך את זה לשיר. וגם בסוף השיר הבאתי באמת את הרעיון של שבעצם אדמו"ר הזקן לימד אותנו בתניא חידוש של הבעל שם טוב שהקדוש ברוך הוא מחיה ומהווה את העולם כל רגע, אבל לא סתם. יש מאין. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מחדש מעשה בראשית בכל רגע נתון. זה לא כמו חשמל שזורם, זה כמו חשמל מיוצר כל רגע מחדש. וזה בעצם נורא, אמ, נו-- בשורה מאוד גדולה. נכון. כי המציאות היא לא סטטית. שום דבר לא... טוב, הכל הולך לשם, כל-- לא. אנחנו, בידיים שלנו, הקדוש ברוך הוא שם אותנו פה כי הוא סומך עלינו, בידיים שלנו לברוא את המציאות כל רגע מחדש ביחד איתו. לפעמים דברים נראים לנו סוף העולם, סוף הדרך ו-- היי, זה רק ההתחלה. יכול להיות שז-- יכול להיות שזאת רק ההתחלה. אז זה בעצם כל, כל רגע לחיות בתחושה שאני יכולה לייצר חדש, כי העולם מתחדש כל הזמן. העולם מתחדש כל הזמן. אז לכי תגידי את זה לאנשים שיושבים באיזה משהו, אמ, כאילו עמוק ונמוך. זה לא מרגיש להם חדש. כשאת נמצאת בפעילות ובעשייה את מרגישה את החדש הזה. אבל, אה- אז זאת המטרה של התבוננות. נכון. אני אומרת, זה, זה פשוט ל-להגיד את זה קליל כי את בתקופה של עשייה, אה, אה, ברוכה, שיש לך, אה, יש לך גם עבודה שהיא הרבה אפיקים שונים, אז זה מרגיש לך כזה חדש פה, חדש פה. את כאילו זורקת כזה דברים ממקום למקום. נשבע שאני מאשימה אותך, שאני מאשימה אותך

17:36 על התבוננות שלך. מתנצלת. לא, אני אומרת, את, זה, זה צריך להבין איך בן אדם שנמצא במקום שהוא נראה לו כמו איזה מסה אחת כבדה ושחורה, איפה ההתחדשות שלו שם? שם יש עבודה- אני אחזור איתך שנתיים אחורה. אבל רצית פודקאסט, פודקאסט קליל. אהמ. כן, אני אחזור איתך שנתיים אחורה. כן. אמ, אז זה דווקא משהו שאני למדתי אותו אז כשהגענו מאוקראינה וזה היה נראה לי סוף העולם. נכון. מבחינתי זה היה סוף העולם. זה היה סוף העולם. זה היה סוף העולם. כל הקהילה שלי ואנשים שעבדתי איתם, הכל הגיע כביכול לקו סיום. ואז בזמנו זאת הייתה כל הזהות שלי. זאת הייתה כל המציאות שלי. כאילו מי אני? אני שליחה ב-בחרקוב, באוקראינה. כן. ואז את, את, את פותחת את התניא של, אה... התניא הזאת, דרך אגב, את יודעת שזה הרי איגרת, אמ, שער ה-- שער היחוד והאמונה, וזה בז' סיוון, זה יום ההולדת של הבעל שם טוב, זה בעצם יום טוב שני של שבועות בחו"ל, וזה יום, אז מעניין שזה החידוש של הבעל שם טוב, שהוא בדיוק ביום ההולדת, סליחה, יום ההסתלקות של הבעל שם טוב, יום הולדת של הבעל שם טוב זה כ"ה אלול, והלוח של השנה המעוברת והשנה הרגילה בתניא נפגשים באותו יום, כי זה צריך היה להיות דווקא בתאריך הזה. אוקיי. אמ, זה היה קצת אחרי שהגענו. שבועות, כן, חודשיים ככה. ו... ואת לומדת את זה ואת אומרת "וואו!" עכשיו, בכלל, כשלומדים חסידות ותניא אין, אין מצב ללמוד את זה כתיאוריה. אם את רוצה שזה יפעל בך שינוי, את צריכה ללמוד את זה כאילו זה נכתב רק בשבילך. רק בשבילך. זאת אומרת איך זה מדבר אליי?

19:19 איך-- למה אדמו"ר הזקן כתב את זה בשבילי? כשאדמו"ר הזקן כותב בהקדמה לתניא שיש שם, אה, שזה ספר שיש בו תשובות לכל השאלות, אז זה בדיוק השאלה. איך י-- איך יכול להיות שבספר אחד יש תשובות לכל השאלות? כן. מכירה את זה? כן. אנחנו הרי שונים כביכול. אנחנו שונים ואני נמצא בכל מצב במציאות שונה, אבל זאת בדיוק התשובה. בגלל שאני שונה ובגלל שאני כל פעם נמצאת במציאות שונה, אז כל פעם שאני אלמד את ספר התניא תהיה לי תשובה לשאלה של עכשיו. לכן יש שם תשובות לכל השאלות, כי אני כל פעם יוצאת מעיניים, אה, אחרות, מ-מזמן אחר, ממעמד נפשי אחר ואז יש-- באמת תהיה לי שם תשובות לכל השאלות. כן, הוא מסביר איך שספרים אחרים כתובים באמת בהתאם לאיזושהי סיטואציה ספציפית מנקודת מבט ספציפית, אבל כשספר נכתב מ-- מחובר למקור האמת ו-ו-- אז, אז הוא יפגוש אותך בכל מקום בחיים שלך. אתה רק צריך לגלות איך זה מתחבר אליך עכשיו, בנקודה הזאת. ואז בהתאמה אז אני חוזרת אלייך, כאילו אז בהתאמה מה היה הלימוד שם שהתאים לך ל...? ואז אמרתי לעצמי, אוקיי, אני נמצאת פה עכשיו ואני צריכה להתחדש איכשהו. ואז פתחתי את הפודקאסט. זה היה, אה- זה לא היה. שוב, זה לא היה ככה אחד, שתיים, שלוש. זה היה חלק מזה של כל ההבנה הזאת שבאמת, אה, אם אנחנו לא נחיה את, את הידיעה הזאת שהקדוש ברוך הוא מחדש את העולם בכל רגע, אז איזה סיכוי יש לנו בכלל? אז בעצם אני- זה אגב, זה כיף. למשל, אני אתן לך דוגמה עוד אחת לבן אדם חולה. אם זאת המציאות, זאת המציאות. אבל אם המציאות מתחדשת כל רגע

20:49 מחדש ולא חסרים סיפורי ניסים- נכון. -מאנשים שהביאו- אז בעצם ברגע הבא אני יכול להיות בריא. זה ההסבר של זה. כן. אז בעצם אם אני מסת-- אם אני אנסה לסגור את מה שהתחלנו, אז ארבע עונות השנה יכולות לעזור לי להתבונן על הנקודה שהמציאות כל הזמן מתחדשת. אמנם פה זה מחולק לרבעי שנה, אבל- זה מגלה את זה. זה פשוט זהו, זה איזשהו גילוי נורא נורא ברור לעין. כן. ואם קשה לך להסתכל על עונות השנה של-- אני מדברת עכשיו למאזינה. אם קשה לך להסתכל על עונות השנה של הארץ אז תבקשי מחני תמונות מאוקראינה כי שם זה ממש בולט. את יכולה לפתוח ביוטיוב את ה-- לכתוב ג'ייקיצ[?] ארבע עונות השנה. יש שם ממש... אבל אגב זה וידאו שהכנו במשך שנה שלמה. אה, אני אסיים עם עוד משהו של עונות השנה. יאללה. אני לא מאמינה שזרקתי את זה סתם מנעמיץ לפודקאסט. זרקתי את זה כחצי בדיחה כזאת. אבל זה באמת ככה אנחנו... זה, זה שיחה, שיחת אחיות כמו שקוראים לזה. אמ, אני זוכרת שהסתובבנו בסתיו ב-בפארק. היה מאוד יפה ואת רואה את כולם עם מצלמות. ת-תצלמי אותי, תצלם אותי, טה טה טה טה טה וכולם אה... אווירה שמחה. ואז את לשנייה עוצרת. את אומרת איך כולם שמחים? עוד שבוע שבועיים ריק. ריק פה. מה, מה ריק? תתארי לאנשים. העצים, כשאת הולכת בחורף בפארק, העצים ריקים, ריקים. זה נראה כמו יער חום. ובסתיו פשוט רואים אותם מלאים וכתומים. עדיין מלאים, אבל- כן. -פשוט, פשוט לי יש את התמונה בראש. אבל, אה, צריך להבין. הפארק נראה בצד- צהוב, צהוב, זוהר. מאוד, מאוד יפה, אבל בסופו של דבר התהליך היפה הזה הוא, הוא

22:28 נשירה. העלים פה נושרים. מה אתם חוגגים? הוא כאילו התחלה של הסוף. מה, מה ההתרגשות? כן. אתם לא רואים? עכשיו את נמצאת שם, את רואה? זה כמו סלואו מושן כזה. עלים ממש נושרים על הרצפה ומתעופפים ונוחתים, ואת אומרת על מה החגיגה? יש פה משהו מאוד כואב. העצים מתפשטים מעצמם. ואז אני אומרת לעצמי למה? למה הם שמחים? למה אף אחד פה לא דואג? מה יהיה עם העצים? מה יהיה על העלים? כי הם בטוחים שזה יגיע. בטוחים שהאביב יגיע. בדיוק. כולם יודעים שיגיע האביב, שהכל יהיה בסדר. ואני זוכרת שעשיתי על זה כזה וידאו חמוד של באמת ככה אנחנו צריכים לחיות. גם בתחושה שהכל, הכל מתפרק, את רואה מול העיניים שעוד רגע העץ ריק. להיות-- מה זה ביטחון ואמונה? לדעת שהאביב, האביב בדרך. הרי ה-- הרי זה, זה, זה, זה ריתמי, זה, זה, זה הקצב של העץ, זה חלק מהחיים שלו. זאת אומרת, גם כשאנחנו נמצאים במקום הכי נמוך לראות את היופי ולדעת שזה חלק מהתהליך. כאילו כמו שהקדוש ברוך הוא, כמו שאני בטוחה שהשמש תזרח ואני יודעת שזו לא השמש זורחת, זה אולי ה-ההתבוננות פה היא ללכת לשם. זה לא השמש בטוח מחר זורחת. זה בטוח מחר הקדוש ברוך הוא יזריח לי את השמש, כי אז אני סומכת בעצם על אותו יוצר. אז הוא יוצר את הכל. את מבינה? הוא יוצר גם את מה שנראה לי טבעי וגם את מה שעל־טבעי, כי בעצם אם הכל מתחדש מחדש, אז- כן, ברור שזה הקדוש ברוך הוא בעצם. זה, זה, זה ברור. זה ברור לך עכשיו כשאנחנו מדברות, אבל ב... נכון. בפשוט- איפה שיצאתי. בפשוט זה השמש תזרח. כן. לא,

24:12 היא לא תזרח, זה הקדוש ברוך הוא יזריח אותה. נכון, נכון, נכון. היא לא במקום שהיא בוחרת לזרוח. נכון. אגב, כשהיינו במלחמה, אה, חזרתי לסרטון הזה. זה היה חצי שנה אחרי. פתאום נזכרתי בו. סרטון עם השלכת, וזה נתן לי המון כוח. אפילו פרסמתי אותו. אמרתי, תראו סרטון שמצאתי ונתן לי כוח, כי היינו באמת במצב אה מאוד לא פשוט. ואחרי כמה ימים צחקתי, צחקתי קצת על עצמי, כאילו אמרתי איזה אביב, ובסוף הפגיזו והיינו צריכים לצאת, וכזה צחקתי על עצמי. ועכשיו אני צוחקת עוד פעם הפוך, כי אני אומרת די, די לחשוב שאנחנו יודעים הכל. די, די לחשוב מדי רחוק. בוא-בוא-בוא נהיה כל הזמן בתחושה הזאת באמת של ב-- לא רק שהאביב יגיע, אלא עכשיו אנחנו בחלק מהתהליך של, של האביב. כאילו תהני מהסתיו. אנחנו לא רואים את זה. כן. עכשיו אנחנו נמצאים פה. עכשיו אנחנו נמצאים שם, אבל בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא בנה לנו מקצב חיים שהוא מותאם לנו. נכון. והכל מדויק. הכל, הכל מלמעלה מדויק. אני לא רואה את זה כי אולי עכשיו סתיו. אני לא רואה את זה כי אולי עכשיו חורף. באביב אני יותר רואה את זה. אבל, אבל הכל זאת התוכנית של הקדוש ברוך הוא. ו-וגם השגחה פרטית זה המצב שאני נמצאת בו עכשיו. הקדוש ברוך הוא רוצה שעכשיו אני אהיה בסתיו, אבל אני אהנה מזה. ואני אצטלם על רקע העצים היפים. מה שכדאי רק לשחרר כבן אדם זה שארבע עונות השנה הם יחסית ידועות מראש הזמנים שלהם, ואיתנו הזמנים לא ידועים. זה, אני חושבת שזה הרעיון. הרי למה, למה אף אחד לא עצוב בסתיו? כי הוא יודע שיגיע האביב. נכון.

25:41 אז פה לדעת שיהיה טוב למרות ש- אף אחד לא נתן לי את ה, את הדדליין שלו. מישהו יודע מתי המשיח? לא. לא. ולכן זה קשה באמונה. אבל גם- ולכן זה אחד מעיקרי האמונה שצריך לעבוד עליהם. נכון. ולכן אבל אני באמת חושבת שזה משהו שהוא כן, הוא מאוד קשה, אבל הוא כל כך, כל כך חלק מאיתנו. הוא כאילו ברור לי, ה-ה-ה-- אבל העניין של הזמן הופך אותו קצת לאמורפי. כן. שהאתגר הוא להפוך את זה לבדיוק כמו עונות השנה. את יודעת שיגיע אביב והנה עוד שנייה מגיע המשיח. יאללה, אז לפני שנסיים את הפודקאסט. יאללה נאוה, תודה. יאללה שיהיה קיץ בריא.