פרק 42: איך לצחוק ולשמוח? אבל בשיא הרצינות ;) | עם חנה כהן אלורו, שחקנית, קומיקאית ומרצה לחסידות

00:00 דובר 1 היא קומיקאית וגם מוסרת שיעורים. היא שחקנית וגם מרצה בחסידות. התיישבתי עם האישיות המיוחדת הזאת שקוראים לה חנה כהן אלורו, לשיחה על שמחה. שמחה אמיתית, בלי סיסמאות ובלי קלישאות. ושמחת. בואי תשמעי איך עושים את זה באמת. מזכירה לכן שאם אהבתן את הפודקאסט אתן מוזמנות להעביר אותו הלאה ולהפיץ אותו לאחיות, חברות, שכנות, מכרות, בנות דודות וכל אחת שחשובה לכן. פתיח ומתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ', שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכן יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום לחנה כהן אלורו.

01:04 דובר 2 שלום לחני מוסקוביץ'. מה נשמע?

01:06 דובר 1 ברוך השם. מה שלומך?

01:08 דובר 2 וואי מעולה! מתרגשת שאת פה.

01:10 דובר 1 גם אני. ולא סתם זה היה אחרי אה-

01:13 דובר 2 מניעות, מניעות בדרך ל...

01:14 דובר 1 יהיה לא יהיה. אבל כל מה שיש מניעות אני יודעת שהולך להיות אה-

01:17 דובר 2 משהו טוב.

01:17 דובר 1 כן.

01:18 דובר 2 בתור מישהי שיש לה הרבה סיפורי מניעות בחיים

01:21 דובר 1 כן, את מדברת מניסיון.

01:22 דובר 2 כן, לגמרי.

01:24 דובר 1 אז אהה חנה תכירי את עצמך לכל ה...

01:28 דובר 2 מה נשמע? לכל השומעות והמאזינות של הפודקאסט הנפלא של חני. אה אז נעים מאוד, אני חנה כהן אלורו. אני שחקנית, קומיקאית, יוצרת תיאטרון כבר מעל שמונה שנים, אה מרצה לחסידות, אה מלמדת אה חסידות פה במדרשות בדרום. אני גרה במושב שוקדה בעוטף עזה, אה והבאנו את חני עד לפה.

01:48 דובר 1 כן, אני מה זה. את תדעי לך, כל פעם אני, אני רואה איזה שם של מקום שאני לא מכירה אני כבר אומרת אני עושה פודקאסט, אחרי זה נחשוב.

01:54 דובר 2 אני, אני צריכה-

01:54 דובר 1 אני אוהבת לראות מקומות חדשים. וואי.

01:57 דובר 2 אז קודם כל באת לפה בשיא הקיץ-

01:58 דובר 1 מהמם פה.

01:58 דובר 2 אחד הימים החמים. את חייבת לבוא לפה בחורף.

02:00 דובר 1 לא, כי בקריית מלאכי מה זה קר

02:02 דובר 2 לא, לא קשור. עכשיו הכל כאילו יפה פה, אבל את לא מבינה מה הולך פה בחורף. אחרי הגשמים הראשונים הכל מרבדים של ירוק.

02:08 דובר 1 יא, אני חוזרת.

02:09 דובר 2 בחורף יש פה ד-- אה ממש יער שוקדה יש לו, הוא ידוע בפריחת הכלניות שלו, זה נקרא דרום אדום. יש פה מרבדים מרבדים-

02:17 דובר 1 אה, זה פה הדרום אדום?

02:18 דובר 2 זה פה, פה ממש פה. יש לנו צבע אדום של החמאס ויש לנו-

02:21 דובר 1 זהו. אני תמיד התבלבלתי עם הדרום אדום בהקשר לצבע אדום.

02:24 דובר 2 חמאס כאילו... בקיצור, אז יש פה מרבדים של-- ממש יפהפה פה בחורף ברמות מדהימות, אז את ממש מוזמנת לבוא שוב. אה אני אמא לשישה ילדים, אני אשתו של רועי. אמ ולפני, לפני הקורונה עוד הייתי מוציאה נסיעות לאומן ומז'יבוז'. הייתי, זכיתי להוציא קבוצה להאדיטש אפילו ל-

02:42 דובר 1 יואו, איך לא הגעתם אלינו? זה עוד שלוש שעות.

02:44 דובר 2 כן, עוד בקטנה. זה היה, איזו נסיעה זה היה אמאל'ה להאדיטש. מהאדיטש לאומן זה היה איזה שמונה שעות. רציתי-- זה היה הסוף.

02:51 דובר 1 כן, עם כבישים אה-

02:52 דובר 2 וואו, וואו. וכל פעם אמרו לי עוד-- ואני עושה לנהג "עוד כמה? עוד כמה?" והוא מסמן לי עוד חמש, עוד ארבע שעות. אנחנו כבר אכלנו, ישנו, קמנו, רקדנו, העברתי שיעור, עשינו התוועדות באוטובוס, מה לא עשינו? נסענו שמונה פעמים לשירותים. ואז הוא אומר "עוד שלוש שעות". אני אומרת מה?

03:05 דובר 1 כן, כן.

03:05 דובר 2 מרגישה שאני כאילו זה הסוף. אז אה-

03:08 דובר 1 רגע, מה זה המסעות האלה? זה משהו ש...

03:10 דובר 2 בעצם אחרי שהתחלתי ללמד במדרשות אה חסידות, בנות אמרו "אנחנו רוצות להגיע לאומן, אנחנו רוצות להגיע למז'יבוז'. אבל אם אנחנו מגיעות זה רק איתך, כאילו את אה-

03:18 דובר 1 וואו.

03:18 דובר 2 את הסגנון שלנו.

03:19 דובר 1 איזה חוויה מטורפת.

03:21 דובר 2 ואז העזתי. הוצאתי פעם אחת, משהו כזה ארבעים וחמש בנות יצאו איתי.

03:25 דובר 1 וואו.

03:26 דובר 2 נשים, נערות, ואז התחלתי להוציא כאילו ממש כל שנה, פעמיים בשנה, בתקופות שאין לי הופעות. הייתי עושה את זה וכזה ראש חודש חשוון, ראש חודש אייר, והיה מדהים, מדהים, מדהים. ואז ממש הוצאתי ראש חודש כסלו, ממש לפני חנוכה, ואז זהו. אחרי חנוכה כאילו התחילה קורונה וזהו. כאילו כש-- הנסיעה של ראש חודש אייר כבר בוטלה ומאז התחילה מלחמה, אז לא חזרנו.

03:47 דובר 1 הקורונה נגמרה, אבל...

03:49 דובר 2 כבר תכננתי להוציא נסיעה בדיוק כשהסתיימו ה-הסגרים וזה, ואז אה ואז הגיעה המלחמה. אז זהו.

03:58 דובר 1 זה נכנס להיסטוריה.

03:59 דובר 2 כן, ומאז אני-- עשיתי נסיעה למרוקו במקום זה, אבל זה לא זה.

04:02 דובר 1 יואו.

04:03 דובר 2 זה לא אותו דבר, זה משהו אחר לגמרי.

04:05 דובר 1 כן, סגנון אחר.

04:06 דובר 2 אה כן, האמת שממש הייתה חוויה מדהימה בשבילי. אני, יש לי געגועים למז'יבוז', כאילו ממש אני יכולה לחלום בלילה. אני הולכת ברחובות, כאילו בסמטאות שמה מז'יבוז', הבית מדרש. כאילו ממש יש לי חיבור מיוחד ככה.

04:19 דובר 1 כאורה מבינה.

04:19 דובר 2 הבעל שם טוב. כן, ממש אחד מנקודות השינוי בחיים שלי, התורה שלו. אמ, זהו, ואני בעצם מין שילוב כזה, כי מצד אחד אני שחקנית ואני קומיקאית ואני מביאה תיאטרון ועולה על במות ברחבי הארץ כבר שמונה שנים, ומצד שני אני מביאה המון עומק ותוכן ותורה וכל הזמן מחפשת את החיבור בין הקדוש ברוך הוא לחיים שלי. אמ, וזה איזשהו שילוב שהוא מ-מיוחד ו-וטוב. אה, ובעצם בשנה האחרונה הקמתי בית מדרש, אה, בזום. בעקבות-- בזכות הקורונה. אה, איך שככה סגרו את הכל, ממש יום אחרי פורים. תוך כמה שעות התבטלו לי הופעות בעשרות אלפי שקלים לחודש קדימה.

04:57 דובר 1 וואי, אמא'לה.

04:57 דובר 2 אמרתי לעצמי מה הולך להיות עם החיים שלי? מה אני אתפרנס? מה נעשה? כאילו מה יקרה? ואז אני אומרת אני ממש כמה ימים הייתי במיטה כאילו פשוט ב-באימה, כאילו כלכלית. איך מה? כאילו מה עושים? כאילו אף אחד לא אומר לך כלום, אתה עצמאי ואתה מה? ממה אני? כאילו מה אני הולכת לתקופת-- מה אני עושה? כאילו זה והסגר, היה מפחיד. זה היה נורא נורא מפחיד.

05:15 דובר 1 זה היה נראה סוף העולם בגדול.

05:16 דובר 2 ממש. אה, זהו, אז פשוט איזה רכזת שירות לאומי שלחה לי הודעה מתוקה. "תגידי חנה, את יכולה להעביר שיעור בזום לבנות שירות?" אני כזה שואלת אותה: "מה זה זום?" זהו, וככה התחלתי. ובעצם כבר באותו שנה בערב פסח העברתי שיעור בזום לכל מי שרוצה, עשרים שקל. את יודעת, כזה הכנה לליל הסדר. ואז עשיתי הכנה לשבועות, ואז עשיתי הכנה לחגים. זה כאילו התחיל ככה. לאט לאט התקבצה לי סוג של קהילה של נשים שמחוברות לסגנון שלי ולתורה שעוברת דרכי. אה, וזהו. לפני שנה הקמתי ממש כזה, אה, בית מדרש מסודר שכל שבוע ביום שני לימוד של שעה, כאילו שבועי כזה. מאות נשים מנויות.

05:53 דובר 1 וואו.

05:54 דובר 2 ברחבי הארץ והעולם, כן. אה, ממש הולך מדהים. גם אני מרגישה שככל שזה כל שבוע זה כאילו מעמיק לי יותר, גדל יותר, צמח יותר. אה.

06:05 דובר 1 למה קראת לזה בית מדרש ולא מדרשה? סתם שמתי לב שבית מדרש זה כאילו היותר הגברי והמדרשה זה כאילו לנשים.

06:12 דובר 2 בעיקרון באמת.

06:13 דובר 1 או שזה סתם מין ככה?

06:14 דובר 2 לימודי נשים נקרא מד-- לימודי מדרשה, ובית מדרש זה, זה מקום. זאת אומרת, בחוויה שלי.

06:21 דובר 1 כמו בית כנסת.

06:21 דובר 2 בדיוק, זה המקום שבו דורשים בו. אז בחוויה שלי כאילו אני קוראת לזה בית מדרש, כי זה המקום שאנחנו נפגשים בו כדי בעצם לדרוש את השם.

06:29 דובר 1 כן, להרגיש את זה יותר פיזי.

06:31 דובר 2 כן, אני לא אומר מקום זכרי, כאילו סתם מקום שזה כאילו-

06:33 דובר 1 חלילה.

06:34 דובר 2 כן, לא, חלילה ממש. אמ, אז זה ככה זה.

06:38 דובר 1 תגידי, זה מעניין. את אומרת שיש לך כאילו הפכים כאלה של עומק והקומיקאית וזה. ובדיוק באתי לדבר על שמחה, שזה מעניין שאת אומרת שזה הפכים, כי שמחה זה באמת.

06:51 דובר 2 לא, לא אמרתי שזה הפכים. אני חושבת שאני פשוט מביאה איזשהו שילוב.

06:55 דובר 1 כן, שילוב כזה.

06:55 דובר 2 שיש לך הרבה נשים שהן מאוד מאוד עמוקות אבל מאוד מאוד כבדות. ואמ, תשמעי, אני מופיעה באולפנות, בסדר? בערבי אמהות ובנות, כל מיני דברים כאלה, ואני עומדת מול מאתיים, שלוש מאות, ארבע מאות נשים ואמהות שמתמודדות עם גיל ההתבגרות ודברים לא פשוטים. את יודעת, בנות שיש להן קטעים ובכלל משפחה, דינמיקה משפחתית, ואני מציגה סיטואציות מהבית. משולחן שבת, מקטעים של גיל ההתבגרות וזה, וכולם בוכים מצחוק. מתרגשות עד דמעה כאילו שהן לא לבד, שהן נורמליות, שזה זה, שזה זה. אבל מצד שני אני כל הזמן מחברת את זה, ש-ש-שאם זאת אמא שלי כנראה שיש לזה מה שהקדוש ברוך הוא רצה, ואם זאת הבת שלי אז כנראה שהיא באה לגדל אותי ולהצמיח אותי. אני כל הזמן צוחקת שאמא שלי הייתה אומרת עליי "את התיקון שלי, את התיקון שלי", אז הייתי אומרת לה "תתקני". אז כאילו, אז את יודעת שכשמישהו שומע את זה אז אה, אוקיי, כאילו יש פה איזשהו, אה, מסע שצריך לעבור, אה, בתוך הדבר הזה, וזה נותן-- אני מרגישה ש-- אני מרגישה שהתורה מביאה ריפוי. זאת אומרת, זה מאוד דרך אגב, אה, בעל התניא בחוויה שלי אומר שהתורה של התניא היא תורה שהיא כולה רפואה.

07:54 דובר 1 כן.

07:55 דובר 2 רפואת הנפש.

07:56 דובר 1 שמה שאת מתארת על הסיטואציות האלה זה דווקא-- כאילו את יכולה לנגוע עמוק כי את מביאה את זה בהומור.

08:05 דובר 2 וגם אני רוצה להגיד שאני, אני חושבת שמה שהביא אותי לזה זה שאני גדלתי בבית דתי לאומי והיה לי מאוד מאוד מאוד חסר, מאז שאני זוכרת את עצמי, החיבור. זאת אומרת, הרגשתי כאילו איזה סוג של ניתוקים בחוויה שלי, ניתוקים בעבודת השם. כאילו, לא יודעת להסביר, כי כאילו גדלתי בבית נורא ערכי, נורא-- התורה הייתה ממש חלק מהחיים שלי באיזשהו מקום, אבל כאילו עד גבול מסוים. זאת אומרת, הרגשתי שאני-- ואני לא מדברת על החינוך שקיבלתי, כאילו זאת הייתה החוויה שלי. שעכשיו אני מתפללת אז אני אוהבת את השם, אבל, אבל זה לא כל-- זה לא היה-- זה לא ליווה אותי. זה לא-- וגם יותר מזה, שגם כשבגרתי, הגעתי לגיל הבגרות, נהייתי נורא נורא דוסית. מאוד. כאילו, קבעתי לעצמי שלושת רבעי וחצאיות וכאילו דברים שלא היו ב-- גדלתי בחברה מעורבת עם טלוויזיה. באמת עולם מאוד שונה וכאילו הייתי ממש חריגה, כאילו ב-ב-בנוף שלי, ב-ב-בדרך שבה גדלתי וממש למדתי מלא תורה. אני מגיל חמש עשרה, שש עשרה, אחרי האולפנה הייתי הולכת לשמוע שיעורים. כאילו, ממש. הייתי, זה היה שלוש ימים בשבוע אחרי הצוהריים. ערב, הייתי בערבים, הלכתי לשיעורים, היה לי שיעורים בשערי חסד אצל הרב אשכול צוקרמן זכרו לברכה. אה, כאילו ממש היה לי במדרש תורה אצל הרבנית-- כאילו הייתי ממש ממש-- זה נורא נורא עניין אותי. אמ, זה ממש היה ככה, כאילו ממש. בקיצור, גם בזמן אלול וגם בזמן-- הייתי ממש, אה, זה, כל ראש חודש הייתי הולכת לכותל להתפלל. זאת אומרת, זה היה ממש-- הייתי בחוויית, אה, עבודת השם הייתה עיקר החיים שלי. אמ, ועדיין כשהגיעו לי משברים בהמשך החיים, אה, אחרי החתונה והילדים וכאלה, הרגשתי שכאילו התורה נעלמת

09:38 דובר 2 לי. היא מת-- היא מתנתקת לי.

09:40 דובר 1 כאילו שני מסלולים מקבילים.

09:41 דובר 2 כן, ורק בגיל עשרים וחמש, כש, אה, פגשתי את תורת החסידות, אה, זה התחיל להתחבר לי. כאילו ממש בחוויה שלי רבי נחמן והבעל שם טוב הם, הם ריפאו אותי. כאילו הם ממש, אה, עשו לי את החיבור הזה שהיה לי חסר. זה בזכות, אה, רועי, האיש שלי, שהוא ככה הכיר לי את התורה הזאתי, שאני ממש-- כאילו רבי נחמן היה צ'ופר כזה. אין ייאוש בעולם כלל. את יודעת, זרקתי כזה. לא איזה משהו ש"אה, שלמדתי את תורת הרב קוק". הייתי ממש במקום אחר לגמרי. אמ, וזה היה ממש בשבילי, כאילו ה-החשיפה הזאתי ל-לחסידות, לשפה הזאתי, היה-- עד היום אני מרגישה באיזה מסע של אושר, כאילו של-- כאילו כל מה שאנחנו לומדים אני אומרת "וואו", כאילו, זה כאילו, זה מדהים אותי כל הזמן, כל הזמן. כאילו כמה-

10:21 דובר 1 איזה קטע זה שזה מבחוץ נשמע כזה, "בוא'נה תירגעי, כולה איזה לימוד או משהו", כאילו, אבל עד שלא לומדים ולא מבינים את זה.

10:28 דובר 2 לא, זה, זה לא לומדים את זה, זה פשוט מתחבר לי לחיים, כי פתאום אני-

10:31 דובר 1 כן.

10:31 דובר 2 מה, מה קורה בלימוד שלי כל שבוע? אני מספרת משהו שקרה לי עם אחד הילדים שלי, ואז אני מביאה תורה ואני מביאה את השפת אמת ואני אומרת, "הנה, זה זה". אני מביאה את הנתיבות שלום, אני אומרת, "הנה". ורבי נחמן מביא סיפור מהספר, והבעל שם טוב מספר את הסיפור הזה ואת התורה הזאת, ואתה אומר, "הנה, זה החיים", כאילו. ואז פתאום אתה קולט שכל דבר הוא תורה. כאילו, גם המשבר שיש לי עכשיו, אה, עם, עם שכנה ואיזה פרצוף שהוא עשה לי, ודבר שקרה לי, התכווץ לי פה, והמינוס בבנק, וכל הדברים האלה, ושאני לא מוצאת את עצמי ואני לא יודעת. אפילו אני עכשיו בתקופה, אני, השם עשה לי, האלול הזה, אני שוין כותבת על זה, האלול תעלול. כאילו, סגר לי את הלב, לקח לי את כל החדווה שלי בעבודת השם, כל השליחות שלי, כל מה שהיה לי ברור שאני צריכה לעשות בחיים שלי. פתאום אני כבר איזה חודש, חודשיים כזה, טוב, אולי אני לא צריכה להיות שחקנית יותר, אולי אני לא צריכה ללמד יותר תורה. אני לא ראויה. יצר הרע יושב לידי, קוצץ אותי עם סכין שווארמה, קוצץ אותי יפה.

11:20 דובר 1 וואי, וואי, וואי.

11:20 דובר 2 חבל לך על הזמן, ואני במלחמה וזה, אבל פתאום אני במודעות לזה. פתאום יש לי כלים לזה. פתאום אני אומרת, "נכון, אתה צודק, אני גרועה. בסדר, זה המצב, זה מה יש. עכשיו אני לא יכולה אחרת". כאילו, מין כזה יש לי שפה, יש לי שיח עם יצר הרע שלי, כי יש לו לבוש ויש לו-- יש קודים, יש לי, אה, מצפן, יש לי, יש לי ממש, ממש כלים. ואז מי שאני שומעת שיעור ופתאום כשהיא באיזו סיטואציה מול המינוס בבנק, אז היא פתאום אומרת, "זה לא נדפקתי, איך אכלתי אותה, איזה חיים דפוקים יש לי שאני בחובות", אלא "רגע, מה השם רוצה ממני שהוא מביא לי את המינוס הזה?" הרי זה הוא מביא. אה, למדנו אתמול בשיעור סיפור מדהים של הבעל שם טוב לכבוד ח"י אלול, אה, ש-שהוא אומר, אה, מלך אחד רוצה לקרוא תיגר על המלכות שלו. הוא מלך מאוד מאוד חזק, מאוד אוהבים אותו והמלכות שלו מאוד איתנה. והוא אומר לחיילים שלו, לאנשי החיל שלו, "תתחפשו ל-לאנשים אחרים ולכו לעיר, לעיר מסוימת ותנסו למרוד במלך, תקראו תיגר". אז הם אומרים לאנשי העיר, "בואו נמרוד במלך", והמלך כזה, ומוציאים עליו שם וזה וזה. "והוא עשה לנו ככה, ועשה לנו ככה". אנשי, אנשי העיר אז אומרים, "אתם רוצים למרוד במלך? אתם רוצים להילחם במלך? אין בעיה, לכו. אנחנו לא, אנחנו לא, זה לא-- אנחנו לא מתעסקים עם המלך. אנחנו לא, זה ביניכם לבינו". הבעל שם טוב אומר, זה הדמות של זה שלא רוצה להתמודד עם היצר. כאילו, יש, יש כאלה שאומרים, "עזבו, זה בין המלך". יש עיר אחת שהם הולכים אליה, הם מנסים להמריד. אומרים לו, "אתם רוצים להילחם במלך?"

12:37 דובר 2 שולפים חרבות, נלחמים בהם. אף אחד לא יילחם במלך. זה אלה שנלחמים ביצר הרע בכל הכוח נלחמים. אין, אין זה. ואז הם מגיעים לעיר, הבעל שם טוב אומר, זה עיר של תלמידי חכמים. אז הם אומרים להם, "אתם רוצים למרוד במלך? אז כנראה שאתם שליחים של המלך, כי אי אפשר למרוד במלך הזה". ואומר, כאילו, אבל מה ההבנה? מה החכמה הזאת? שאנחנו חיים בארמון של המלך וכל מה שקורה פה זה שליחים שלו. אין לי, אין לי במה למרוד. המלכות שלו היא בכל מה שעל. ואז אתה פתאום משנה את כל ה-- אה, במקום להתעלם, במקום לנסות להילחם, אתה אומר, "אוקיי, עכשיו זה הוא הביא אותי לפה. אז מה הוא רוצה ממני?" אה, זה משנה-- חוויה ששינתה לי את כל כללי המשחק.

13:16 דובר 3 לגמרי.

13:16 דובר 2 אממ.

13:17 דובר 3 מטורף.

13:18 דובר 2 אז-- והבאתי את זה לבמה. זאת אומרת, בסוף כאילו אני מצי-- וגם אני, אני לא צוחקת על אף אחד. אני כאילו צוחקת על עצמי. גם אני אפילו צוחקת נגיד על אשכנזיות שהן קפוצות פנים ומרירות נגיד בהופעות שלי, כאלה בדיוק, כאלה עם פרצוף ורשה כזה. אז, אז כאילו יש את אלה שכזה ישבו בשורה הראשונה, אבל בסוף אני לא צוחקת עליהן. אני צוחקת גם עליי, כי גם אני אשכנזייה וגם כאילו סבתא שלי כזאתי וכאילו ככה גדלתי, ושתי האחיות שלי נורא נפגעות. אמרתי, אתן תחשבו, נשים מאוד-- סבתא שלי בערב שבת הייתה מגישה מרק יוגורט, קארי, מלפפונים ושמיר.

13:47 דובר 3 היום קוראים לזה צזיקי.

13:49 דובר 2 צזיקי, אז איך זה, קראזט, ככה קראו לזה אצלנו, ויש לי על זה אחוזי נכות. מה זאת אומרת, כאילו, על הטראומה הזאתי? אז יש כאלה, אני עולה, בטח שאני צוחקת על רזות, שאני שונאת רזות ואני, כי אני קציצה וזה, אז כאלה אומרות לי, מה וזה, תן, כאילו את יודעת, גם לשחרר. הכל נורא נורא כבד וכולם כל כך קשה וכל כך עמוס ונמאס לי גם מזה. כאילו כן, אפשר לצחוק על דברים. אחד הדברים שהצילו לי את הזוגיות ואת הגידול ילדים זה ההומור. שאנחנו יכולים להיות באמצע ריב מטורף ואז פשוט להתחיל להתפקע מצחוק באמצע הריב הכי כאילו קטלני בינינו.

14:19 דובר 3 לגמרי.

14:19 דובר 2 ולצחוק ולהביא הומור. והרבה פעמים שיוצא לי לדבר עם בנות, נגיד רווקות שיוצאות לדייטים וכאלה, והן פשוט מתארות מציאות נורא נורא כבדה. אז אמרתי להן, "תראי, גם צוחקות, כאילו, את יודעת, כי זה צריך להיות כיף. כאילו, החיים, אנחנו לא באנו לפה לסבול", וזה גם תורת החסידות. אבל לגמרי, מה שמה שמביאים את זה שבגמרא האמוראים, קודם היו נכנסים לבית, לבית המדרש, כאילו ללמוד, היו עושים מילי דשטותא ומילי דבדיחותא, עושים שטויות--

14:44 דובר 3 נכון.

14:44 דובר 2 ומצחיקים את עצמם כדי לפתוח את הלב שלהם בלימוד, כי הם ידעו שבלי שמחה הלימוד לא ייפתח להם. זה ממש מנחה אותי שה-- תשמעי, אני מופיעה ב-- זכיתי בשנים האחרונות, מאות אלפי אנשים ראו אותי, וכמות הפעמים שאמרו לי אחרי הופעה, "לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שצחקתי ככה". אני לא יכולה להגיד לך כמה פעמים אמרו לי את זה, וזה כואב לי, כי עכשיו יום שעבר, יום, שבוע שלא צחקתי. אמאל'ה, איך אפשר?

15:09 דובר 3 וואי, זה כואב.

15:10 דובר 2 זה, זה אתה חייב את זה. זה, זה, זה, זה הורמונים של חיות, של שמחה, שזה מה מישהו ש-- וזה מלחמה. כן, זה לא איזה דבר קל לשמוח. אני-- מסתכלים, טוב, אבל את מצחיקה, לך קל. אני הכי לא. כאילו, אני הכי לא.

15:23 דובר 3 איזה קטע זה, זה כאילו אני שומעת את זה. יש לך כאילו את הכישרון, את ההומור הזה, אבל את צריכה לייצא אותו, כי את, זה, זה התפקיד שלך. זה--

15:34 דובר 2 כל הזמן. מגיעה למקום, הנה מצחיקה, תצחיקי אותי, וזה יוצא לי. איך שמרו לי את זה.

15:38 דובר 3 זה לא.

15:38 דובר 2 אני ממש לא מצחיקה. תצחקי, אני בבקשה, תעופי. אני הכי לא נחמדה בקטעים האלה.

15:42 דובר 3 מתי קלטת שאת מצחיקה?

15:44 דובר 2 אממ.

15:45 דובר 3 היית מהתלמידה הזאת שכל שנייה שולפת עקיצה בשיעור?

15:49 דובר 2 אממ, זה קודם כול, להיות עקיצה זה לאו דווקא להיות מצחיקה.

15:52 דובר 3 נכון.

15:53 דובר 2 אני הייתי-- מאוד מהר הבנתי שאני ערסית. תגידי את זה, זה יותר נראה לי ההגדרה הנכונה.

15:58 דובר 3 כי זה המון פעמים הולך ביחד.

15:59 דובר 2 נכון.

15:59 דובר 3 את יודעת, אף אחד לא-- זה לא הבדיחות קרש של התלמוד תורה, של ה...

16:03 דובר 2 איש אחד שחה, שחה, שחה, הגיע לחוף מבטחים.

16:06 דובר 3 הילדים שלי עכשיו מגיעים אליי עם כל הבדיחות--

16:08 דובר 2 נורא נורא.

16:08 דובר 3 הם בטוחים שמישהו מהכיתה שלהם המציא את הגלגל, ואני כזה--

16:12 דובר 2 הם מתחילים.

16:12 דובר 3 הבנתי ולא הבנתי הלכו לים.

16:14 דובר 2 תפוס אותי, אותי, לתפוס אותי ולעשות אותי. כן, הם כזה, והם באורות על זה. אבל אני, לא נעים לי לייבש אותם, אבל אני מייבשת.

16:19 דובר 3 אבל ההומור הבאמת מצחיק הוא עוקץ. מצד שני--

16:22 דובר 2 מצד שני, יש לי הרבה בחירה פה בעצם האם אני רוצה להיות בן אדם שעוקץ. אני חוזרת שוב פעם ל-- כל אדם קיבל לעולם הזה כוח, שליחות, אור, אה, תיקון. את יודעת, כל אחד יש ל-- יש לזה הרבה הרבה הגדרות.

16:34 דובר 3 כן.

16:34 דובר 2 האר"י הקדוש כותב ואומר ש"מיום שנברא העולם ועד סופו אין אדם דומה לאדם אחר", וכל אדם שבא לעולם הזה, עם הרגע הזה שהורידו אותו לעולם הזה, יש לו תיקון, שליחות מיוחדת שרק הוא יכול לעשות את זה, ובעבור זה הורידו אותו לעולם הזה. ואם הוא לא יעשה את זה, יהיה פה שבעים שנה ולא יעשה את מה שלשמו נברא. ויש לנו, הוא אומר את זה בפרשת ראה, הנתיבות שלום מביא את זה. "ראה אני נותן לפניכם את הברכה ואת הקללה", אומר אם תשמעו למצוות השם תהיה לך ברכה. אם לא, לא. זה המשוואה הפשוטה שכולנו מכירות. מי שעושה-- מקיים תורה ומצוות זוכה, מי שלא, לא. כאילו ברכה, קללה. האר"י אומר לא, בכלל לא מדובר על הסיפור של מצוות, בכלל לא סיפור של שכר ועונש, רק על הסיפור של השליחות המיוחדת.

17:07 דובר 3 יואו.

17:07 דובר 2 אדם שלא עושה את השליחות המיוחדת שבשבילו נברא, החיים שלו ירגישו לו כמו קללה, ומי שעושה את השליחות שבשבילה הוא נברא ירגיש את הברכה בחיים שלו. וזה משהו שהלך איתי מאוד מאוד חזק. המון שנים הרגשתי שאני לא עושה את מה שאני לשמו נבראתי. הרגשתי מאוד-- ממש כמו, את יודעת, כאילו כמו צינור סתום. יש לי, שאני מלאה קדושה, יש לי, יש לי. אני מפוצצת בכוחות, באנרגיות, בזה, וכאילו נחנקת, כאילו, ורק להיות בבית ורק להיות אמא. רק, את יודעת, זה לא היה כאילו להרים הפקות, זה לא היה זה. כאילו כל הזמן הרגשתי שאני כאילו נוגעת במשהו ולא-- זה לקח לי זמן לפרוץ את הדבר הזה. רק בגיל שלושים, כאילו שיש כאלה שאומרים זה מאוחר, יש שאומרים שזה מוקדם, אבל זה היה נקודת זמן.

17:42 דובר 3 הכול יחסי.

17:43 דובר 2 כן, גם מישהי פעם שאלה אותי "איפה היית כל השנים? למה לא יצרת קודם?" אמרתי לה "וואלה, הייתי גם צריכה להבין מה אני רוצה להגיד".

17:48 דובר 3 נכון, את יודעת שבגלל שאני חופרת עם שליחות אז הרבה בנות שואלות אותי "איך אני מוצאת את השליחות שלי? איך אני מוצאת את הייעוד שלי?" ואני חושבת שאין לזה תשובה אחת, כי התשובה האמיתית היא לכי, תנסי דברים, תיתקעי בקירות ובסוף את תביני מה לא ומה כן, ואת לאט לאט תגיעי ל--

18:05 דובר 2 גם אני אגיד את זה גם על זוגיות וגם על גידול ילדים וגם על פרנסה. על כל דבר בחיים. אין אף פעם נוסחה אחת, משוואה אחת שאותה-- שלפיה צריך ללכת. איך אני יודעת שהוא הב-- שהוא אמור להיות הבעל שלי? אין לי מושג, נשמה, כפרה. אין איזה איזה--

18:19 דובר 3 אין איזה סוד שפספסתי.

18:20 דובר 2 זה, דרך אגב, אחד הדברים שעלו לי מאוד מאוד חזק, גם בזוגיות אבל גם בגידול ילדים לאורך השנים. שפתאום קורה איזה משבר בבית, קורה איזה משהו, ואני אומרת אין איזה ספר שבא ואומר "כשהילד אומר ככה תעשי ככה". זה-- הלכה לא מדברת על זה. זה אין שם. ההלכה זה הליכות עולם. כאילו בסוף אתה אומר לעצמך, מגיע לשלב הזה ואתה אומר "מה השם רוצה ממני? מה האור המיוחד שאני יכולה להאיר בעולם הזה בסיטואציה הזאתי?" היה לי איזה פיצוץ עם, עם מישהו לפני כמה שנים. פיצוץ כואב, שאנשים שהיו שם חברים שלנו, וזה היה מאוד מאוד פוגע והיה לי מאוד מאוד קשה. ודבר ראשון כעסתי עליו. אחרי זה קצת שנאתי אותו. אחרי זה שנאתי אותו מאוד. האשמתי אותו. אחרי זה הצטערתי. אחרי זה היה לי קשה. את יודעת, זה תהליך כזה שאתה עובר, ואז בשלב מסוים פתאום אמרתי לעצמי "אבל זה מאת השם, הפיצוץ הזה, הביזיון הזה, הדבר הזה. מה השם רוצה ממני? מה אני צריכה לגדול? מה אני צריכה לצמוח?" וככל שקילפתי עוד שכבה ועוד שכבה פגשתי גם אמת מאוד מאוד חזקה ועוצמתית, וגם פתאום הערכתי את עצמי יותר ואמרתי איזה מדהים שלא, לא ויתרת. ועמדתי על הגבול ואמרתי לא יכבדו ואת-- ולא יתייחסו לילדים שלי ככה. וגם במקום היה לי צער כי אמרתי לעצמי טוב, איזו חברות. גם היה לי בשלב מסוים כאב על החברות שאהבתי מאוד, שבעצם נלקחה מאיתנו, כאילו שעכשיו לא נחזור להיות חברים. ונדהמתי שלאורך זמן הצלחנו להשלים. הצלחנו לחזור להיות חברים ואפילו חברים יותר טובים ממה שהיינו קודם.

19:36 דובר 3 וואו.

19:36 דובר 2 וזה, וזה, וזה רק בגלל שעמדתי בנקודה ואמרתי: "השם, מה אתה רוצה ממני?" כאילו בסוף שואלת את החלק האלוקי שבי: "מה את רוצה? איך את רוצה שהחלק האלוקי שבך יבוא לידי ביטוי בעולם הזה?" אה, וזה חתיכת מסע שהוא תופס אותי בכל סיטואציה, גם איך השולחן שבת שלי נראה. הייתה איזה שבת אחת שהיה פשוט זוועה. כאילו כולם היו עצבניים וזה איחר וכבר היינו רעבים ועד שישבנו. אני כל כך מחכה לסעודות שבת האלה, הן כל כך יקרות בעיניי, וכולם היו באותה שבת והכנתי אוכל מה זה שווה. וזה גם נדיר, כי אנשים בישיבות ואנחנו לא נפגשים הרבה כולם, וזה שבת אחד מגיע, שבת זה. אנחנו-- קיצור ממש זה. ואני-- ופשוט היה-- אני לא יודעת. אף אחד לא רצה לשבת אז אנשים ישבו בר ועצבים כזה וזה, ואז תוך שנייה כולם חתכו מהשולחן. אני נורא רוצה שנשב ללמוד משהו ונשיר משהו. ישבתי עם עצמי והרגשתי כזה כישלון כזה. כאילו אין, זה לא אין, אין. וגם כל מה שאני אומרת לעצמי שאני רוצה, לא. כאילו יצר הרע ערבב אותי שם וזה. ואז אמרתי: מה חשוב לך? שיהיה לימוד בשולחן שבת? שיהיו שירים? אז תשירי. לקחתי זמירות, התחלתי לשיר. ילד אחד הצטרף ואז עוד ילד אחד. באמת תכל'ס הם היו כבר בחדרים, בזה כבר לא היו פה. ופשוט תוך שבע דקות שולחן שבת. כולם בשולחן, כולם שרים. מביאה תנ"ך. אנחנו לומדים יחד ספר יהושע. כל הזדמנות שאנחנו נפגשים לומדים פרק בספר יהושע עד שנסיים את הספר. אני מביאה את הספר, מתחילים ללמוד, מסתכלים במפה. פה יש פה מפה של ארץ ישראל. איפה זה קרה? איפה זה נמצא? מה יהושע רצה? ומתחילים

21:02 דובר 2 לשאול שאלות וזה, ומתחיל, תקשיבי, ופתאום דפיקה בדלת. חברים באים, אז אומרים להם: לא, אנחנו באמצע, תבוא אחרי זה. שזה היה אמת. אני אומרת לך, באמת, אני הכי אמיתית עכשיו. זה לא שאני מיוחדת, זה, זה היה רגע של בחירה. את תהיי את על מקומך, תהיי את קשובה לחלק האלוקי שבך. אני לפעמים לא. אני לפעמים קשובה מאוד לחלק הבהמי שבי, לגמרי שלי. ברור שלאף אחד פה לא יהיה.

21:25 דובר 4 את לא צדיקה, אם כן.

21:26 דובר 2 לא, אני ממש, קוראים לי במדרשה, היו הרבה שקראו לי הרבנית. אני עבריינית. תירגעו. אז ממש לא. ובאמת כאילו דווקא מרגישה שזה היה בשבילי גילוי מאוד גדול, שמתוך הפשטות של החיים כאילו אני מצליחה ככה למצוא תורת חיים שהיא נובעת והיא טבעית והיא לא, היא לא מדומיינת והיא גם לא פלסטיק, כאילו היא לא, היא לא מנותקת ממני. וזה הדבר שהכי חשוב לי. כל הזמן להרגיש חיבור. בסוף לילדים שלי אני מתפללת עליהם שירגישו חיבור, שהם ירגישו שהם רוצים לאהוב את השם, כי אני לא יכולה להכריח אותם. למרות שמאוד הייתי רוצה. לפעמים, את יודעת, הילדים שלי לפעמים לא רוצים להניח תפילין, לא רוצים להתפלל, לא רוצים לעמוד בתפילה, לא רוצים להיות דתיים, לא בא להם, לא מתאים להם. רואים משהו אחר, נראה מגניב. אתה לא באמת יכול להכריח אף אחד להיות עובד השם. זה משהו שהוא ממש לא גנטי.

22:10 דובר 4 נכון?

22:11 דובר 2 ממש דבר שהוא בחירי.

22:13 דובר 4 יואו, אמאל'ה, את באמת עמוקה. את יודעת, אמרת מקודם מודעות.

22:18 דובר 2 אני גם עושה הרדודה. כן, אפשר לדבר על מגנום.

22:20 דובר 4 זה אחר כך. אמרת מקודם על העניין של מודעות. אני חושבת שאולי זאת בעצם המילה באיזשהו מקום, כי כמו שאמרת מקודם בשולחן שבת: הרגשתי כישלון, ואז החלטתי שאני מזיזה הכול הצידה. בסוף יש לנו כל הזמן שני מצבים שאנחנו בוחרים ביניהם. זה או שאני נשלטת וזורמת עם, ואני במרכז, ואיזה דפוקה אני ומה עשיתי ומה יהיה איתי ומה היה איתי, או שאני תופסת פיקוד. ואפרופו חינוך, הילדים רואים אותנו.

22:48 דובר 2 לגמרי. הילדים גם, אתה רואה את עצמך בסוף, כאילו אני אומרת, את קוראת לזה מודעות. אז נגיד אני המון משתמשת במילה הקשבה. יש הרבה פעמים בנות במדרשה שאני מספרת להן, "חנה, איך את יודעת?" זה שריר שאתה לומד לפתח אותו, שבו אתה לומד להקשיב. מה השם רוצה איתך? כאילו מה התורה? מה התורה? כאילו בסוף, את יודעת, היה לנו איזה פיצוץ עם איזה דייר בבית שהשכרנו. הוא דיבר אליי מאוד לא יפה וככה זה עלה לטונים וזה, ואני יודעת לענות, יש לי פה, ולהגנה השם ישמור. בקיצור, ובאמת סחוג על הלשון לא יעזור לי. בקיצור, אני מרגע לרגע שהוא מדבר אליי מתמלאה, מתמלאה. אני עוד שנייה הולכת להיכנס בו עם עורך דין. אני אבוא אליו, אתה תתחרט על היום שנכנסת לבית שלי. אני אראה לו מה זה וזה, ואני מגיעה לרגע שאני עוד שנייה אזווה ואומרת לעצמי: אבל חנה, מה את רוצה? כאילו מה? איזה ביטוי את רוצה שיהיה במציאות? תקשיבי, זה כאילו מדהים. אמרתי לו: טוב, מאוד חבל לי שככה דיברת. זאת תהיה הפעם האחרונה שאנחנו מדברים. כמובן, מעכשיו רק עורך דין שלי ידבר איתך. הכול טוב.

23:48 דובר 4 וואו.

23:49 דובר 2 עכשיו כמה רציתי להתפוצץ עליו באמת, והוא התקפל. זאת לא מילה. כן, זה היה יותר עוצמתי מכל דבר אחר. כאילו קודם כול בשבילי, אבל אחרי זה גם בשבילו, שיש דרך אחרת. כשאתה מקשיב לחלק האלוקי שבך. זאת אומרת, אני לא שומעת אותו. זאת אומרת, זה ללמוד להקשיב לו.

24:09 דובר 4 נכון, בכלל, קודם לפני הקשבה להיות נוכחים בסיטואציה. איפה אנחנו? כל היום מדפדפים ומרפרפים ומרפרשים.

24:18 דובר 2 הנה אחרי החופש הגדול-

24:18 דובר 4 זה נורא קשה היום.

24:19 דובר 2 עשיתי החלטה. בחופש הגדול שמתי את הטלפון על שקט, על רטט, אין התראות. ביטלתי את כל ההתראות של כל האפליקציות שלי בטלפון. אם אני, אני נכנסת לוואטסאפ, אני רואה מי ש... אבל זה לא מנהל אותי שאני שומעת את זה כל הזמן, ואז אומרת, עכשיו השבוע חזרתי להפעיל את הצליל, אה, וזה, וזה ממש קשה לי.

24:34 דובר 4 לא, לא, לא, תכבי בכלל. אני, אני שנים מכובה. כולם מסתדרים, לא קרה עדיין משהו ש-

24:39 דובר 2 לא, אז נגיד, אז אני אומרת את האמת, המיילים, האינסטגרם, וואטסאפ, זה הכל, זה זה. אבל וואטסאפ, בגלל שאתה צריך להיות יותר זמין לעבודה, למשפחה, לילדים, צלצול טלפון וזה, אבל פתאום קלטתי כמה זה, זה כל הזמן הסחות, כל הזמן הסחות. וזה בעולם הזה. בואי, כאילו בעולם הרוחני, בהתמודדות בלשון הרע, ב... אין, אין, אין לזה סוף. אמ, וזהו, ואני ככה ממש מרגישה שזה איזה... הייתי באודישן לאיזו תוכנית, אה, תוכנית טלוויזיה שהיה פאנל בין שמאלנים לימנים. שלחו לי כאילו כזה קלף, כאילו להת... לעשות אודישן לדבר הזה. והם חיפשו אישה, אישה ימנית מצחיקה, שנונה, שיודעת לשלוף, חריפה. והרבה תייגו אותי והרבה זה, וגם תשמעי, זה מגניב, חשיפה וזה, נורא רציתי. והתחלתי, ואז אחת השאלות הייתה, אה, "האם מדוזה היא שמאלנית או ימנית?"

25:28 דובר 4 יואו.

25:28 דובר 2 אז ישר עניתי, "ברור שהיא שמאלנית, כי אין לה מוח והיא רק עושה נזק ואין לה עמוד שדרה". כאילו בלי למצמץ בכלל, וכולם צוחקים, אז פתאום באותו רגע הנחתי את הפתק. אמרתי, "אני לא מעוניינת", והלכתי.

25:39 דובר 4 וואו.

25:40 דובר 2 ולימדתי את עצמי, אני לא רוצה את כל הכוח שלי, את השנינות שלי, את הציניות שלי, את ההסתכלות שלי, לעשות בזה, כאילו בלצחוק על האחר, בלהראות... אני לא רוצה. ואני חושבת שיש לי איזושהי בחירה. אמרתי, השם נתן לי כוח עצום בעולם, כוח של דיבור. השאלה מה אני הולכת לעשות איתו? האם יהיו לי חיים של ברכה או חיים של קללה?

25:57 דובר 4 איזה מטורף.

25:58 דובר 2 אמ, וזה עבודה, כי אני גם נופלת בזה כל הזמן. כן? שלא זה קל להביא את הדוגמאות היפות והטובות.

26:04 דובר 4 אנחנו תמיד בעבודה.

26:05 דובר 2 תמיד.

26:06 דובר 4 אין, כל אחד ש... בואי, גם אני רואה ש... אני רואה, אני, אני יודעת שאת גם מהעולם באמת של הרצאות ושיעורים וזה. כמה פעמים את יוצאת מהשיעור, ואז פעם קראתי איזה קטע שמישהי כתבה, "אני מוסרת שיעור על שמחה ובתוכי אני כאילו..."

26:21 דובר 2 יותר מזה...

26:22 דובר 4 אין, זה, זה...

26:23 דובר 2 אם אני מודיעה מה אני רוצה ללמד, בזה בא לי הניסיון. לכן אני משתדלת לא ללמד זוגיות. אין לי כוח לדברים, אבל כל פעם שהיה לי איזה וובינר גדול, איזה שידור על זוגיות או משהו, הרצאה על זה, תמיד התכסכנו לפני. תמיד, תמיד...

26:36 דובר 4 בודקים אותך.

26:37 דובר 2 כן, כאילו השם אומר לי, "את רוצה? בואי מאמי".

26:39 דובר 4 קודם נראה אותך.

26:40 דובר 2 בדיוק כזה, ככה. אבל גם אני, גם אחת הסיבות שאני מצחיקה ובאמת שמחה, כי זה משהו שאני מתמודדת איתו, כי אני נוגעת בתהומות. אני יורדת ליגון שאולה כל מוצ"ש, נשמה, כל מוצ"ש אני יורדת ליגון שאולה. אין, על דיכאון מוצ"ש אני לא מצליחה לנצח אותו, לא משנה מה אני עושה. וכל שבוע אני חושבת שם, "הפעם אני אעשה נעלי ספורט, אני אעשה הליכה, אני אתקתק את הבית", ואיך ששבת יוצאת זה כזה וואק, וואק, וואק. אין לי מילה לדבר. אני רואה...

27:02 דובר 4 עזיבת הנשמה.

27:03 דובר 2 תהומות של חושך כאילו וזה. כל פעם מחדש יום ראשון מגיע, האור זורח, ואני מתחילה ואני מלמדת ואני בעשייה, וזהו. ואני אומרת, ואני כאילו גם מקבלת את החלקים האלה. אני גם הפסקתי להילחם בהם.

27:15 דובר 4 אני חושבת שזה חייב להיות שם. אם את היית כל הזמן שמחה, מי היה מאמין לך בכלל?

27:18 דובר 2 לא, אני אף פעם לא כל הזמן שמחה. זה בכלל, זה דרך אגב...

27:20 דובר 4 אין, גם אין דבר כזה בכלל.

27:22 דובר 2 בדיוק. אין דבר כזה. אבל גם אני חושבת שזה גם סוג של איזשהו פלסטיק שנכנס לנו בראש של מה זה שמחה. כי אנשים מדברים כל הזמן ששמחה זה יפי יה כזה וכל העולם יחייכו וזה. אני מאוד, מאוד, מאוד שמחה בחיים שלי, ואני לא נראית בן אדם שמח.

27:35 דובר 4 מה זאת שמחה?

27:35 דובר 2 אז אני, אני בחוויה שלי, כאילו כשישבתי להכין את השיעורים הראשונים שלי על שמחה, אז ממש המילה הראשונה שהייתה לי הייתה שלמות. ולא מושלמות, אלא שאתה שלם עם כל סך חלקיך.

27:48 דובר 4 שלווה כזאת?

27:49 דובר 2 אמ, לא, שלווה זה לא משהו שאני מכירה. זה לא, זה לא...

27:52 דובר 4 לא, אני מתכוונת שלווה כמו קבלה של...

27:55 דובר 2 כן, לכן אם אתה... הרגשה של מין שלמות. אני ש... זה כמו שאתה... אני אתן דוגמה, אמ, על זוגיות. שאני כל הזמן מסתכלת, למה אנחנו לא כאלה? תראי איך הזוג הזה הוא כזה וזה, ואז את אומרת, זה האיש שלי, זה אני, זה התכונות שלנו. אני שלמה עם הזוגיות הזאתי ואיתה אני עובדת, איתה אני פועלת. אני אומרת, זאת אני. ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותי. זה ה... אה, אומר רבי ברוך ממז'יבוז', אומר, שואלים אותו ב... על יום כיפור. אז הוא אומר, אם ישאלו אותי בבית הדין מה, מה עשית? כאילו מה היה תיקון שלך? מה העבודה שלך? הייתי עונה להם, עשיתי כפי שיכולתי עם הנפש שנתנו לי. עשיתי מה שיכולתי. אם היו נותנים לי נפש גבוהה, הייתי עושה דברים גבוהים. נתנו לי נפש נמוכה, עשיתי דברים נמוכים. ויש בזה איזושהי רפואה כזאת. הוא אומר, כתוב על יום כיפור "ועיניתם את נפשותיכם". אתה עושה עינוי, אתה לא אוכל, אתה לא שותה, אבל בעצם רבי ברוך אומר, תלמד את עצמך מה אתה עונה לנפש שלך, מה התשובה, מה המענה שלי? אני אומרת, אני עושה את ההכי טוב שאני יכולה. ואני, אני אומרת את זה לבנות כל הזמן במדרשה על היצר הרע, שאומרות לי, אבל מה, אני עושה משהו לא בסדר, אז אני אמורה להרגיש טוב עם עצמי? כי, כי אני אומרת להן, אל תרגישי רע, את צריכה לאהוב את עצמך. ואמרתי, אבל חנה, חטאת, פשעת, תיהבי, תעשי. אמרתי לה, קודם כל חמודה, את לא, את לא הראשונה, נשמה. כולנו חוטאים.

29:00 דובר 5 את כזאת מיוחדת.

29:01 דובר 2 כן, אל תתלהבי, אל תעופי על עצמך. לא, אבל חנה, את אומרת איזה עוונות אני עושה. מה את אומרת, חמודה? קודם כל אני לא כומר, אני לא מעוניינת בווידוי עדתי, ושתיים, כולנו חוטאים, נופלים. ככה ברא אותנו. לכתחילה נבראנו חסרים, חלקיים, מלאים פגמים, וזה, וזה העבודה. אבל אם אנחנו מצטערים על העבודה כל הזמן, אז מה זה כזה? וזה מקום שבו לדעתי תרבות המערב שוטפת את כולנו. הרצון למושלמות, הרצון לחיים של פלקט, הרצון לאיך זה נראה, איך זה ייראה, איך זה יישמע, איך זה זה. האינסטגרם זה, זה, זה הסטורי הזה הוא, הוא מחלה קשה. באמת, באמת, באמת. כי אני אומרת, אני, אין לי בעיה להראות את השולחן שבת היפה שהכנתי. בסדר, באמת אני אומרת את זה, אבל תראי לפני גם איך היה נראה לפני. כאילו אני אומרת, זה לא... וגם, וגם לא חייב להראות כל דבר. כן, זה בכלל שיח שלם ש... פודקאסט שלם שאפשר רק על זה.

29:47 דובר 5 אני חושבת שבאמת בתור צרכנים צריך להבין איך להסתכל על הכל. או שעדיף לא להסתכל. אבל אם אתה שם, אתה צריך לדעת איך.

29:55 דובר 2 חייב, חייב ללמוד.

29:55 דובר 5 להשלים את התמונה.

29:57 דובר 2 ועוד אני אומרת, מילא אנחנו נשים בוגרות, מודעות וזה, אבל ילדות צעירות, נערות צעירות שחשופות לסטטוס, לסטורי, לתמונות האלה, לבחוץ הזה, נורא נורא נורא מתעתע, כי אנשים לא באמת מביאים עומק. ואני חושבת שאולי זה באמת משהו שגם מאוד מיוחד, שאני לא מתביישת לדבר על איך רבתי והתכסחתי עם רועי, ואיך הילדים שלי, הבן שלי עישן בגיל ההתבגרות ולא ידעתי מה לעשות עם זה. ויש לי איזה אחד שאמר לי, אני לא מניח תפילין, ואני לא מתביישת בזה. ואחרי זה אמרו לי, איך את אומרת? שאני אומרת להם, למה, אני מיוחדת? למה, אצלך זה לא קרה? היא אומרת לי, כן, אז מה? כאילו זה נוח להגיד שזה קרה אצלי, זה, וגם דברים שלא קרו אצלי. את מבינה? אבל זה לא, זה לא העניין. יש מישהי שלא רבה עם בעלה? יש מישהי שלא לפעמים אומרת, אני שונאת אותו, למה התחתנתי איתו? מה עשיתי? אני לא מכירה. ואם יש, באמת.

30:38 דובר 5 אנחנו בעולם בני האדם ולא בעולם המלאכים.

30:41 דובר 2 בדיוק, אז אני אומרת, ואז דווקא אני מרגישה המון המון, המון בריאות, המון שפיות, המון נורמליות. אני, יש לי שני ילדים שהם ילדי חינוך מיוחד, עם הפרעות התנהגות, הפרעות ויסות חושי, רגשי, כל מיני דברים כאלה.

30:52 דובר 5 שלא יהיה לך משעמם.

30:53 דובר 2 וזה ועדות וזכאות ואבחונים וזה, ואני מספרת על זה בהופעה. נשים ניגשות אליי אחרי זה עם דמעות בעיניים, שמישהו מדבר על זה. יותר קל לעמוד בפסיכיאטר עוד פעם, ועוד ועדה ועוד ועדה ועוד זה, וכאילו ועוד, ולא נוח לו זה, וכל מיני, להתאים את עצמו לזה. וואי, זה מאתגר מאוד, קשה, ורב כל הזמן עם חברים כי הוא לא יודע לווסת את עצמו. סתם סיטואציות. פתאום שמישהו מדבר על זה, זה נותן לי מקום. אפילו שאני אומרת שאני שונאת אנשים, פעם מישהי אמרה לי, תשמעי, זו מילה נורא נורא חריפה להשתמש בשנאה, אבל איזה כיף שמישהו אומר את זה בשבילך. זה נותן לך שנייה אוויר להגיד שזה בסדר גם לשנוא לפעמים, לקנא, להיות מתוסכלת, כאילו, ממה שקרה לגוף שלך מכל ההריונות והלידות. מותר להגיד את זה. לא הכל צריך להיות בסדר. אני תמיד צוחקת על כל האנשים האלה שהכל טוב, הכל טוב. עוד שנייה מורידה לה אגרוף שלא יישארו לה שיניים מההכל טוב הזה שלה. ואני מרגישה שזה ממש כוח שהשם נתן לי, ואני ממש משתדלת כן, כאילו, לא לזייף שמה, להיות אמיתית. גם אני נופלת בזה כי אני אמיתית מדי. אז יש הרבה דברים שאני לא מצליחה לעשות. קשה לי לשווק. קשה לי למכור, כי אני כאילו מרגישה, לא שאני מרגישה שאני מזייפת, כי בסוף אני מוכרת הופעה טובה, שיעור טוב. בואי תהיי מנויה לקהילה שלי. בואי.

32:03 דובר 5 זה גם היצר הרע. וואי, אני כל כך מזהה.

32:05 דובר 2 את לא ראויה, את לא טובה מספיק, את לא זה. לשבת שם כל הזמן במלחמה, כל הזמן ובהיסטריה. אליי לא יתחברו, לא יתחברו. כן, אני אהיה טובה, אני לא טובה, אני לא אעשה טוב, כל הזמן את המקום הזה. פתאום אני אומרת, אני באמת אומרת, אני מתמודדת. כאילו אחת השיטות שיווק, שעושים וובינר וכל מיני דברים כאלה, אז זה צריך למכור את ה... שאנשים יירשמו לוובינר החינמי. אז קודם כל דבר, אני לא עושה שום דבר בחינם. הפסקתי את זה. מההתחלה לא עשיתי את זה, אבל בשנה האחרונה שסביב הדיגיטל אמרו לי, "תתחילי לעשות וובינר חינמי, חינמי יביא לך את האנשים". באמת אין דבר כזה בחינם. שום דבר בעולם הזה הוא לא בחינם, וממש זה כאילו נהיה עמוד שדרה שלי כזה. מי שרוצה שישלם. אני לא מוכנה, אני משקיעה, אני פה, אני נותנת, ואני מרגישה שמי שלא משקיע גם, אז הוא גם לא, הוא לא מושקע. זאת אומרת הוא לא, הוא לא, הוא לא שם את הלב שלו. ומי שמשקיע, אני רואה את זה.

32:50 דובר 5 ערך שווה.

32:51 דובר 2 רואה את זה. אנשים בקהילה שממש כותבות, "שינה לי את החיים והכניס לי תפילה, עבודת השם, שמחה, ואני לא יכולה שבוע בלי זה". לקחתי שבוע אחד חופש בין הזמנים, שלא היה שיעור. תקשיבי, התגובות היו מטורפות. כאילו, אני אומרת, אני לא יכולה בלי השיעור הזה, כאילו הוא מרים אותי. אז אתה אומר לעצמך, כאילו זה, את יודעת, השקעה כזאת שהיא נכונה.

33:10 דובר 5 מזל שלקחת את החופש.

33:11 דובר 2 וואי.

33:11 דובר 5 כמו שמספידים בן אדם רק אחרי שהוא נפטר. טוב שנזכרתם.

33:15 דובר 2 לא, כפרה.

33:15 דובר 5 עשו לכם את הזמן.

33:16 דובר 2 נשמות הקהילה, מהממות האלה באמת שהן אומרות לי ומפרגנות כל הזמן, כאילו איך השיעור מרים להן, אבל פתאום כשזה... גם לי זה היה חסר, כן, אבל זה היה כזה, אבל ממש, תקשיבו, ממש חזק. באמת ברוך השם ש...

33:27 דובר 5 יש בך באמת שילוב מאוד מיוחד, אני חושבת. נדיר, הייתי אומרת. הכנות הזאת, בואי, בסוף את פותחת את ספר התניא והדבר הראשון שמפתיע את מי שבחיים לא למד זה, "רגע, ההוא הבהמי הזה, זה אני בעצם?" זה כאילו סוג של שמים לך מראה מול הפרצוף, ובעצם לחיות את זה, זה מה שגורם לך, "אוקיי, בסדר, זה חלק ממני, אבל מה אני עושה עם זה?"

33:51 דובר 2 מה אני עושה עם זה ואיך אני מבין שזה לטובתי?

33:54 דובר 5 כן.

33:54 דובר 2 איך אני מבין שככה השם ברא אותי וככה הוא רוצה אותי? הנה אחת השיטות של השיווק, אה, כל הזמן וכל המנטורים העסקיים וכל זה, זה לדבר לחולשות של אנשים, לדבר לכאבים שלהם. ת-תגידי להם איזה חלומות את תגשימי להם בוובינר הזה, איזה דברים זה. ואז אני זוכרת שמה ש-- זאת ניהלה לי את התיק, אז היא אמרה לי, "אני צריכה שתכתבי לי את שלושת החלומות שתגשימי לאנשים שיהיו בוובינר שלך, את כל הבעיות, לכל הבעיות שלהם", זה, זה, זה. אז אמרתי לה, אני כותבת לה, "אנחנו לא מגשימים חלומות לאף אחד. אנחנו לא פותרים בעיות לאף אחד. להתראות". ככה. היא קוראת את ה-- היא כאילו חיכתה לטופס, לקובץ כדי לעבוד עליו, לדף נחיתה לזה. ואז היא אומרת לי, "מה זה התשובות האלה?" אמרתי לה, "זה האמת. אני לא הולכת להגשים חלום לאף אחד ואני לא הולכת לפתור בעיות לאף אחד. אני מביאה תורה ומי שרוצה יכול להשתמש בה ולתת ללב שלו להיפתח לזה ולעשות עבודה. ואם למי שיש אשליה שיש שידור, אה, קורס, משהו שישנה לו את החיים, שיפתור את הבעיות בלי עבודה אמיתית, אז הוא חי בסרט."

34:48 דובר 5 וואי, זה כל כך נכון.

34:49 דובר 2 ואני רואה את זה גם על הילדים שלי המתבגרים שנחשפים כאילו ביוטיוב לכל מיני, אה, כל מיני ילדי יוטיוב כאלה של בוא תשקיע כסף במיליונר, תשקיע בזה, בקריפטו, כל מיני שיטות כאלה-

34:59 דובר 5 שם שמוך.

34:59 דובר 2 איך אתה מעלה כסף וזה והם חושבים. אני כל הזמן אומרת, "תקשיבו, כסף לעולם הוא מעיד על עבודה, על עמל, על מאמץ. משהו שלא תתאמץ עליו לא ת-- כאילו הוא לא יהיה לך. זה, זה, זה אחיזת עיניים. זה ילך, זה יבוא. זה לא משהו שתוכל לזה..." וממש את מרגישה שאת דור האינסטנט הזה, דור המסך, זה דור ה-ה-הפלופ, פלופ, פלופ הזה וזה. הכל נורא נורא מהר, נורא ככה, אה, הוא לא אמיתי. הוא לא אמיתי ולא נשאר ממנו כלום, אה, והוא מבעית אותי. אני כל הזמן אומרת, מה יהיה בדור הבא? תשמעי, אני, אני, אני לא עומדת בקצב של הטיקטוק. אני לא עומדת בקצב של כל הדברים האלה. אני לא מצליחה. זה מהיר לי מדי. זה, זה, אני אומרת, זה אני, שאני עוד לא בת ארבעים. אז אני אומרת, מה יקרה, כאילו מה, מה יהיה הדבר הבא? לא יהיה טיקטוק, טי, כי כבר זה כאילו קצר, יותר קצר. עשיתי רילס כדי לשכנע אנשים לבוא לאיזה שיעור שלי או משהו כזה. אז אמרו לי, "לא יותר מדקה". עכשיו מה אתה מצפה--

35:49 דובר 5 להחליף פריים כל שנייה או שניים.

35:50 דובר 2 כל שנייה לעשות קאטים וכל זה. ואתה אומר די, כאילו כן. היא אמרה לי, "חני, אני שומעת שיעורים על כפול שתיים. אני לא יכולה לשמוע במהירות הרגילה". מה נהיה מאיתנו? כאילו ה-

35:59 דובר 5 נכון, נכון.

35:59 דובר 2 הקצב, ההיסטריה וזה. אז יש בי משהו שמאוד-- גם הבחירה בלחיות בעוטף, לחיות במושב, לחיות בדרום, לחיות רחוק מההמולה ומקצב חיים של העיר הזה, הרגשתי שזה-

36:09 דובר 5 רגע, איפה גרת קודם? מאיפה את במקור?

36:12 דובר 2 במקור אני ממעלה אדומים, ליד ירושלים. אנחנו שנים מסתובבים. גרנו במלא מקומות. גרנו-

36:18 דובר 5 את נותנת לי תקווה.

36:19 דובר 2 וואי, גרנו במצפה רמון, גרנו בירושלים, גרנו בהר חברון, גרנו בצפת, גרנו בבר יוחאי.

36:24 דובר 5 וואו, ניסיתם ה-- דרום, צפון.

36:26 דובר 2 אני צוחקת שרציתי לעשות חוצה ישראל, שזה מסלול שהולכים חודשיים את כל הארץ, אז לא היה לי כוח ללכת, אז עשינו את זה במעברי דירות. אבל, אה, אני קצת עצלנית, אבל, אה, כן, אבל בעיקר חיפשנו. זה האמת. בגלל שאנחנו אנשים שמאוד מאוד מחפשים, גם להרגיש שייכות וגם, אה, להרגיש, אה, ש-ש-שטוב לנו ואנחנו רוצים גם בית כנסת ש-- רצינו המון המון דברים. אז עברנו המון דירות ופשוט לא מצאנו את עצמנו. זה היה בעיקר העניין. אנחנו גם קצת יצורי כלאיים, אני ורועי. אה, רועי חוזר בתשובה, אני דתייה מהבית, ושנינו עברנו מסעות, כזה, גם חזרנו בשאלה, חזרנו בתשובה, התגלגלנו בתוך הזוגיות שלנו כבר עשרים שנה אנחנו-- עד שמצאנו את מה שנכון לנו. אה, ילדים שלנו, תקופה שהיו לנו כיפות שחורות, ממש ילדים שהיו בתלמוד תורה חסידי. אה-

37:05 דובר 5 די.

37:05 דובר 2 כן, ואז עברנו לחרד"לים, אז ראינו שזה לא טוב ועברנו לדתי לאומי וגם, כאילו, גם שמה. כאילו הילדים שלי בדתי לאומי, אבל, כאילו, אנחנו-- בהרבה דברים אנחנו לא דתיים לאומיים. באמת בהרבה דברים אם הייתי יכולה, הייתי שומרת את מה שהיה לי בב-- דווקא בתלמוד תורה החסידי עם הכיפה השחורה, הייתי בכיף משאירה משמה המון. אבל פתאום זה היה הבנה שאנחנו לא שייכים לשמה. ואז, אה-

37:25 דובר 5 איזה קשה זה.

37:26 דובר 2 היה מאוד קשה.

37:27 דובר 5 וואו.

37:27 דובר 2 הבחירה לעבור ל-למגזר הדתי לאומי בחינוך של הילדים זו הייתה בחירה מאוד מאוד קשה, אה, שדרשה ממני המון המון אמת. שאבין ששייכות יש לה-

37:37 דובר 5 נכון.

37:37 דובר 2 מחיר מאוד מאוד מאוד גדול, ושאם אנחנו נישאר בעולם הזה של החוזרים בתשובה, הילדים שלי יישארו ילדים תלושים. והילדים שלי לא משויכים. הם, אה, מבחינת מוסדות חינוך, מבחינת ישיבה ו-- אני זוכרת שבתור ממש צ-- צעירה, שהיה את השלב שפתאום אמרתי לרועי, "עם מי הם יתחתנו? עם מי הם יתחתנו?"

37:56 דובר 5 כאילו העולם אומר, וזה גם נכון, "אל תגדירו, אל תכניסו אותנו לקוביות", אבל-

38:02 דובר 2 אני הכי לא מגדירה.

38:02 דובר 5 אבל בסוף-

38:03 דובר 2 אבל פתאום קלטתי ש-

38:05 דובר 5 לא, כי את גם צריכה לבחור.

38:06 דובר 2 שאני צריכה את זה, שאני-- אין מצב שהילדים שלי-

38:08 דובר 5 שתיכנסי.

38:08 דובר 2 ילכו לישיבה שחורה ב-בביתר עילית או במודיעין של חוזרים בתשובה. זה לא מתאים לי, וגם העולם של החוזרים בתשובה הוא עולם נורא מבולבל.

38:15 דובר 5 ממש.

38:15 דובר 2 ואני לא יודעת כמה אתה יכול להיתקל ב-בדור השני של החוזרים בתשובה. הם מאוד אבודים. והסתכלתי שמאלה וימינה וממש ראיתי את כל הבנים הגדולים של החברים שלנו, גם לא רק סיגריות ואלכוהול, בעיקר אני אומרת לך, יותר זה היה תלישות, פשוט תלישות. אתה לא שייך לשום דבר. ויש משהו בי שעם כל הביקורת שיש לי על המגזר הדתי לאומי ועל איפה שגדלתי והדברים שלא היו ברורים ואותם אני מנסה מאוד לתקן, לס-לסדר, להנכיח בחיים שלי בצורה אחרת. אני מנהלת בית שונה משל ההורים שלי, ושיש לי המון המון הערכה וכבוד אליהם, אבל אני משהו אחר. אמ, ועדיין מצד שני, בסוף כן, זה בעולם הדתי לאומי איפה שאנחנו חיים, יש מסכים ויש סמארטפונים, מה שלילדים שלי לא היה. הם גדלו בלי זה, הגדולים. הקטנים כבר גדלו לתוך זה, אז הם, הם-- הגדולים מבקרים אותנו על זה.

38:58 דובר 5 אה.

38:58 דובר 2 אנחנו גדלנו עם יותר חסידות.

39:00 דובר 5 באיזה גיל זה מתחיל?

39:01 דובר 2 זה-- הביקורת? וואו. הם-- פשש. אני לא יודעת מאיפה הם באו הילדים הביקורתיים האלה, כי אני כזאת לא הייתי, ילדה ביקורתית.

39:07 דובר 5 מעניין.

39:08 דובר 2 אני לא יודעת למה יצאו כאלה פלפלים. אז, אה, זו הייתה בחירה מאוד קשה. כאילו, כשבאנו לפה וילדים רו-- הילדים רואים סרטים, יש משחקי מחשב, היינו כזה לא ידענו איך לאכול. אקס בוקס, פלייסטיישן, זה היה כזה כאילו לא, אבל התרככנו גם. כאילו, אני אומרת, יש מחיר שאתה משלם על זה. אה, והיום כשאני רואה את הגדולים שלי, שהם בני שבע עשרה ושמונה עשרה, וטוב להם ויש להם חברים טובים, ערכיים ואיכותיים.

39:29 דובר 5 וואי, פה הרגזת אותי.

39:30 דובר 2 טוב להם, טוב להם. הבן שלי הלך לישיבה, הוא שיעור א', הוא לומד תורה, הוא אוהב את השם. אה, אז אני אומרת, קודם כול אני משתדלת שאנחנו ניתן מה שאנחנו יכולים ואני גם מ-מצלצלת, מה שנקרא, בפעמון השכינה שוב ושוב ומזכירה לו-

39:43 דובר 5 אהם.

39:44 דובר 2 שהוא ממש שותף שלישי באירוע הזה וגם זאת אחריות שלו לחבר אותם. אה, ואני מתפללת עליהם, את יודעת, על כל אחד מהילדים שלי, אה, שימצאו את הדרך שלהם בסוף, כאילו, מי שאמר לי פעם, "רק שהילד שלי לא ירד מהדרך, רק שלא ירד מהדרך", קצת כזה שזה הדבר הכי מפחיד. אמרתי לה, אמרתי, "ילדים, מפחיד אותי שהילדים שלי לא יהיו שמחים, שלא ירצו לחיות". אה, זה לא ברור מאליו היום. אני רואה, אני פוגשת הרבה נערות עצובות, דיכאוניות, אמ, לא רוצות לחיות. ישמרו ש-- פחות ישמרו שבת, סליחה שאני אומרת, כאילו, קודם כול שירצו לאהוב את עצמן, את החיים שלהם, את מי שהם, את מה שהם. אני כאילו זה-

40:16 דובר 5 לחיות.

40:16 דובר 2 כן. פשוט שירצו לחיות, שישמחו ב-במי שהם. אה-

40:21 דובר 5 מזכירה לי סיפור מזה של אדם אחד שהילד שלו ירד מהדרך ועזב את הבית, שגר בניו יורק, והוא פנה לרבי מליובאוויטש והוא שאל אותו מה אני יכול לעשות? שאני, אני נקרע לי הלב, אני לא יודע מה. אז הרבי מליובאוויטש אמר לו, אתה צריך להפוך את שולחן שבת לוואו. אל תגיד לו כלום, פשוט תוסיפו עוד מאכלים מושקעים, תעשו צחוקים, תעשו כיף, תעשו שמח. ואז כשהאח דיבר בטלפון עם, עם האחים שלו הקטנים אז פתאום אמרו לו, "אתה לא מבין, נהיה כזה כיף בסעודות שבת." אחרי כמה שבועות הוא הגיע לסעודות שבת-

40:58 דובר 2 מדהים.

40:59 דובר 5 ונשאר.

41:00 דובר 2 מדהים.

41:00 דובר 5 וזה סיפור שתמיד תופס אותי כי כמו שאת אומרת, בסוף הילד רוצה-- כולנו רוצים לחיות חיים שמחים.

41:08 דובר 2 נכון, כולם רוצים להרגיש שייכים, אהובים. באמת זה, זה, זה הצורך הכי פ-- אני מרגישה כאילו זה ה... אני חושבת שגם זה מה שמנחה אותי כשאני עולה על במה ואני מספרת על איך אני אה אוהבת מגנומים וקשה לי שאני קציצה, שאני שמנתוזה כזאתי ואיך פעם הייתי רזה, וזה סתם לשתף, זה נותן מקום כזה להגיד זה בסדר, כאילו עובר עליי משהו כזה, כאילו אני מרגישה שפשוט אנחנו נורא נורא מחפשים את זה. כאילו גם מישהי ששומעת מישהי כמוני מדברת, אז היא מרגישה שייכות.

41:36 דובר 5 נכון.

41:36 דובר 2 כאילו יש מקום לנשים כמוני בעולם, נשים פגומות, שוקעות, לא טובות. את יודעת, אני אומרת בהופעות שלי שאני שונאת נשים משקיעניות, שונאת אותן כי הן גורמות לי להרגיש כזאתי דפוקה, כי הן עושות את העוגות הכי יפות ואת הזה, ויש כאלה שאת כל הקורונה עשו יצירות עם ילדים ועשו פעילויות וזה וזה. יש לי ממש מערכון שלם על זה בהופעה, ואת רואה נשים בוכות, בוכות כאילו וזה ואני מה-- האחיות שלי בסגר, "היום עשינו מאסטר שף סושי, היום עשינו מאסטר שף קינוחים-

42:00 דובר 5 וואו, וואו, וואו.

42:01 דובר 2 והיום עשינו זה," מסביב לעולם.

42:01 דובר 5 היית שולחת להם את הילדים וזה.

42:02 דובר 2 את לא מבינה, זוועה. וכל הזה ואז אמא שלי שואלת בקבוצה, "אבל חנה, מה את עושה עם הילדים שלך?" אני מה אני עושה? מרוץ לפתי בר. בואו נגיע עד המזווה, נמצא פתי בר ש-

42:10 דובר 5 אנחנו צופים במה שכולם עושים.

42:12 דובר 2 כאילו מה נשמע וזה וכאילו עד כ-- אני למדתי אממ לשחרר המון המון המון המון אחיזות חיצוניות ולמדתי ליהנות מלהיכנס לאוטו, לנסוע עם הילדים פה חמש מטר ליער, לתפוס מחצלת ולעשות תה ועוגיות, או להביא אפילו שוקולד מריר וכל אחד טובל בתה וזה נמס לו בפה ולהגיד וואו, איזה כיף! ואנחנו קוראים לזה אה טיול שקיעה. משתדלים, משתדלים. לא תמיד זה אפשרי, אבל בחורף יותר קל כי אז אני בערבים אני הרבה לא בבית. אז בקיץ אני יוצאת כאילו בשעות, אבל בחורף אני מצלי-- אני יוצאת בחושך כבר כי זה-

42:45 דובר 5 זה גם הרבה פעמים חתיכת נסיעה.

42:47 דובר 2 יש לי נסיעות מ-- המון המון בכבישים.

42:49 דובר 5 חורשת, את, אה?

42:49 דובר 2 המון, המון בכבישים, המון לא בבית. אממ אז יש דבר שנקרא אצלנו טיולי שקיעה, ובחורף אנחנו עושים המון גם כי המזג אוויר יותר הגיוני. זה פשוט תענוג. ממש אפילו, את יודעת, ארבעים דקות. יוצאים, נותנים ארבעים דקות לטבע, לראות את השמש שוקעת, נפרדים מהיום שהיה לנו, אה שרים רגע, משהו כזה קטן. אממ וזה לא-- ולקח לי המון זמן, את יודעת כאילו, כי המשפחה שלי מאוד, מאוד ערכית, אידיאליסטית, ציונית וכזה המון מטיילים, מסלולים וכאלה וזה וזה. אז כל הזמן הייתי מרגישה, "אז מה אתם עושים היום?" יש לחץ כזה. "מה אתם עושים?" "אז היום לא עשינו כלום וטוב לנו ככה." סתם אני נותנת דוגמה. שלמדתי להקשיב לקצב שלי, שאני לא כזאתי ולי לא מתאים זה וזה וזה לא-- הייתי עושה את זה ורואה שאני סובלת, כאילו הייתי עושה כמו יאמר, "חני תזכי, יוצאים." אני אומרת, לא אוהבת את זה. עכשיו בשבוע שעבר לקראת סוף החופש הגדול אמרתי לרועי, אני רוצה ממש שנלך לראות את השקיעה בים, ככה לסיום החופש. פשוט ככה, בלי להתארגן, בלי כלום. ממש קיפלנו מחצלת אחת, זה, עלינו לאוטו בלי-- באמת לא מאורגנים, לא כלום. הזמנתי פיצה מרחוק, אספנו, אנחנו עם-- הגענו ממש לשקיעה עם הפיצות. כבר אז ישבנו, הילדים נכנסו למים, לא הייתי מאורגנת בלי כבי-- בלי מגבות, ככה כאילו וזה. היה מושלם. דיברנו, כל אחד אמר מה היה לו כיף בחופש, מה, איזה, מה הוא מאחל לעצמו שנה-- והיה הכי זורם, בלי תכנון, בלי כל הזה. ואז אמרתי, זה אני, זה הקצב שלי, זה מה שטוב לי. אה אני חושבת שזה גם היה אחד החופשים הכי טובים שהיו לי בחיים.

44:04 דובר 5 וואו.

44:05 דובר 2 שלא חיכיתי שיסתיים, שהילדים לא הפריעו לי, לא כלום, כי לא ניסיתי להיות בשום שלב משהו שאני לא.

44:10 דובר 5 היית קשובה.

44:11 דובר 2 הייתי פשוט אני. היו ימים שהיינו בבית ולא זזנו והיה כיף, כיף, כיף. והיו ימים שטיילנו והיה מושלם, ולא ניסיתי להיות אה כמו, כמוהם וכמוהם ולא ניסיתי לרצות אף אחד. ניסיתי להיות רצויה, כאילו כמו שאני.

44:25 דובר 5 הבעיה היום שאנחנו חיים במקביל לחיים שלנו כל כך הרבה דברים אחרים ואנשים-- זה מטורף. תקשיבי.

44:32 דובר 2 נכון?

44:33 דובר 5 עזבי, עזבי רשתות חברתיות, זה רק הקבוצה המשפחתית של הוואטסאפ, כמו שאמרת, יכולה לשנות אותך מדעתך.

44:39 דובר 2 חד משמעית. ותחשבי בכמה קבוצות וואטסאפ אנחנו נמצאות.

44:41 דובר 5 ואנחנו שופטות את עצמנו ואין, זה, זה טירוף.

44:44 דובר 2 וזה ממש עבודה להיות בשמחה עם מי שאתה, עם איך שהשם ברא אותך. להגיד, זה הכוחות שלי, ואם השם היה רוצה אותי משהו אחר. את יודעת, יש שיר של בני לנדאו, אה זמר מתוק, מתוק, מתוק, הוא כזה קצת יותר מוכר ב-ב אצל הדתי לאומי, אבל השירים שלו, כל שיר שלו זהב. ויש לו שיר שנקרא "ארמונו של מלך", שהוא ממש מדבר על-- הוא של-- הוא בעצם על המזמור של דוד "השם אורי וישעי", מזמור של אלול ותשרי שאומרים אותו, והוא ממש אומר אה בתוך ארמון המלך רק רצון-- כל אחד יודע שבתוך ארמון רק רצון המלך נעשה. ברח לך אליו. אז אתה מבין כאילו ש-- וזה כל כך חזק, כאילו שהוא אומר בסוף אני יכולה לרצות להיות מישהו אחר, אבל אני, אני. את יודעת, יש סיפור מדהים אה שאני מספרת אותו תמיד באלול על איש צדיק שקוראים לו רבי אברהם. סיפור אמיתי. היה בעל מלאכה והיה איש צדיק. היה מתפלל שלוש פעמים ביום, קובע עיתים לתורה, נותן מעשר כספים, ביי דה בוק. היה עושה כל מה שצריך, באמת. יום אחד הוא בבית מלאכה שלו מושיט יד לאיזה כלי מאוד מאוד כבד והכלי נופל על הראש שלו והוא מת. מת, עולה לשמיים. מגיע-- שואלים אותו איך קוראים לך, המלאך שמקבל את פניו, ואומר לו, קוראים לי רבי אברהם. מסתכל בתיק, אומר, תשמע, רבי אברהם לגיהינום, ככה כתוב. אומר, מה גיהינום? אומר לו, תקשיב, תסתכל בתיק שלי, זה לא הגיוני. אני התפללתי, עשיתי-- באמת זה לא-- מסתכל בתיק, אומר, תקשיב, זה ממש ממש מוזר. אתה ממש לא מקרה לגיהינום. זה לא, לא נראה-- אומר לי, טוב,

46:12 דובר 2 בוא נבדוק. עולים היכל למעלה. היכל של שרפים, בא לשרף. עכשיו רבי אברהם כבר לא מדבר כי המלאך נהפך לו סנגור. אומר לו, תשמע, יש פה תיק. הוא אומר, גם אצלי כתוב בגיהינום. אומר לו, זה לא הגיוני. תסתכל בתיק שלו, מראה לו וזה. עולים עוד רמה למעלה ועוד. וככה בסיפור מספרים איך הם עוברים שבעה היכלות עד כיסא-- רגלי כיסא הכבוד. מגיעים עד למעלה והכול מלאכים, שרפים, כולם מצטרפים ומסנגרים על רבי אברהם כל הזמן. מקבל ביטחון מה שנקרא. מגיעים עד רגלי כיסא הכבוד, ובעצם כל המלאכים והשרפים שואלים, איך זה הגיוני שרבי אברהם לגיהינום? הרי כת-- כאילו זה לא מסתדר. אז הוא אומר, אה בת קול יוצאת ואומרת, "הוא לא היה אמור להיות רק רבי אברהם. הוא לא היה אמור רק להתפלל שלוש פעמים ביום. הוא היה אמור להיות גדול הדור בדורו."

46:47 דובר 5 וואו.

46:47 דובר 2 עומד רבי אברהם מול כיסא הכבוד וצועק, "תחזירו אותי, תחזירו אותי, תחזירו אותי!" והוא מתעורר חבול בראשו בבית המלאכה ונהפך להיות גדול הדור בדורו.

46:56 דובר 5 וואי, איזה סיפור.

46:57 דובר 2 זה סיפור שהולך איתי. זה סיפור שהולך איתי, ולא היה לו קל להפוך לגדול הדור בדורו. אין איזושהי אשליה כזאת, והרבה פעמים הרבה יותר קל לי ונוח לי להיות בן אדם קטן שעושה והולך ככה וזה, ואני מרגישה שבתוכי בוערת נשמה. אני מרגישה משק כנפיים שלה, בחיי. שלפעמים אני לפני הופעות כואב לי כל הגוף ואני לא יודעת למה, ואחר כך ההדף שאני פוגשת הוא כל כך חזק שאני אומרת, אוקיי, הבנתי. כאילו לפעמים גם-- הייתה לי הופעה בבנייני האומה מול אלפיים נשים. הופעה מדהימה, ואחריה התרסקתי. איזה כמה שבועות לא תפקדתי.

47:37 דובר 5 יואו.

47:38 דובר 2 וכשקיבלתי הודעות מנשים מה ההופעה הזאת עשתה להן, הבנתי שבסוף את-- עומדים-- כאילו אני אומרת את זה לבנות גם בשיעור השבועי. בסוף הלימוד הזה הוא כאילו בא דרכי, אבל הוא נוגע בכל אחד שזה-- גם עכשיו אנחנו מקליטות פה את הפודקאסט הזה, האלפי נשים שישמעו אותו הן חלק ממה שנאמר פה, כי הן צריכות לשמוע את זה.

48:00 דובר 5 נכון.

48:00 דובר 2 זה ה-, זה, זה האנרגיה הזאת שהולכת בעולם. אנחנו בסוף כולנו חוצבנו מרגלי כיסא הכבוד. באנו מעולם הנשמות וכולנו פגשנו אחד את השני שמה, וכל אחת ידעה מה מחכה לה פה ואיזה שליחות תהיה לה. ואני פשוט, אני אומרת באמת, אני בראש שלי כולנו חתמנו חוזים אחת עם השנייה למעלה, שאנחנו ניפגש פה ונעזור אחת לשנייה לעשות את השליחות שלנו, לממש את עצמנו. כשאני פוגשת, אה, נשים כמוני, קולגות, עצמאיות, יוצרות, אה, זה... אני מתרגשת ברמות כי אני אומרת, זה-- אני מרגישה רטט חיים כזה. כאילו אה אה, אני ואת נפגשנו שמה, זה ברור לי.

48:33 דובר 6 יואו. מדהים, מדהים, מדהים, מדהים.

48:35 דובר 2 ומאוד לעזור לכל אחת להיות הרבי אברהם שלה, להביא את הגודל שלה לידי ביטוי.

48:40 דובר 6 איך את מסבירה את הנפילה הזאת באמת אחרי שיש כזה היי ואדרנלין ואת יודעת שהיה מדהים? בום! יש כזה...

48:49 דובר 2 אז האמת שהתשובה שלי תהיה... לפני, אה, שנתיים היינו חולים בקורונה ושני הבנים שלי חלו במחלת- סיפור מאוד מאוד רציני. זה מה שנקרא לפודקאסט אחר. אבל היו חולים במחלת פוסט קורונה, מחלת פימס. הבן הבכור שלי לקח את זה מאוד, מאוד קשה. היה במצב אנוש, קריסת מערכות, היה מונשם ומורדם. היה מאוד, מאוד מפחיד. את יושבת בטיפול נמרץ. אין לך מה לעשות חוץ מלהסתכל על מה? על המוניטור. ואיך המוניטור נראה כשהוא טוב? איך הקו של הלב נראה? עולה, יורד, עולה, יורד. זה מעיד על דופק חיים. וזה היה לימוד מאוד, מאוד גדול בשבילי. אנחנו לא מחפשים את הקו הישר. הקו הישר זה מוות. אנחנו מחפשים את העלייה ואת הירידה. והתורה הזאת של החסידות, של הבעל שם טוב, של רבי נחמן בפרט, דרך אגב, זה לשמוח בנפילה גם. להגיד זה גם תנועת חיים. גם כשאני מתחסרת ואנחנו כנשים שמתחסרות ומתמלאות פיזית, רוחנית, רגשית, כל הזמן יולדות משהו. כן? בין אם זה ילדים, בין אם זה טוב-

49:48 דובר 6 וכולנו יודעות מה זה מחזור-- מה זאת מחזוריות.

49:51 דובר 2 והתמלאות, ולהסכים לקבל את החלק שמתחסר, שמתרוקן, שקשה לו, ש-ש... פיזית זה מדמם, אבל גם נפשית, נפשית. אני אומרת, היו לי הרבה שנים שלא היו לי עוד ילדים. היו לי חמישה ילדים ואחרי חמישה ילדים הרופאה אמרה שלא יהיו לי עוד ילדים. ובכיתי. בכיתי, בגיל עשרים ושמונה אומרים לי שלא יהיו לי עוד ילדים. אני רציתי עוד. והמון בכיתי על זה. כמה שנים אחר כך, ארבע שנים, אז, אה, רועי שאל אותי מה אני רוצה מתנה ליום הולדת. אז אני אומרת, "רוצה תינוק", ואני בוכה. אז הוא אומר לי, הוא אומר לי, "אני רוצה ללדת", כאילו אני רוצה את התנועה הזאתי. אז הוא אומר לי, "אבל את כל הזמן יולדת. כל שיעור שאת מעבירה זה לא לידה? כל משבר שאנחנו עוברים ומתגברים עליו זאת לא לידה?" והוא ממש הכניס בי, ממש הפעים בי את התורה הזאתי שאומרת אנחנו כל הזמן, כל הזמן מתחדשות, כל הזמן קורים דברים. ושוב, בסוף תהיה הבחירה באיזה צבע אני אצבע את זה. האם זה שקמתי מהמשבר הזה אני צובעת את זה בצביעה של ילדתי פה משהו? יש פה קומה. האם אני עכשיו בתוך הלואו הזה יודעת להגיד אני עכשיו בריקנות? אני מרגישה חלולה, עזובה לגמרי ואני יודעת להגיד שאני אתמלא. אני יודעת להגיד ש-שזה-- אז אני בשמחה. אני אומרת לך, אני פעם ראשונה שאני אומרת אני בדיכאון ואני בסבבה עם זה. כאילו הכל טוב כזה.

51:03 דובר 6 נכון. את מזכירה לי גם באמת, אני חושבת בקבלה כתוב שהעולם הזה הוא כמו-- מה, מה בעצם הבסיס לחיים? זה דופק הלב. זה נקרא תיקון דליבא, שכל העולם הוא בעצם בנוי על התנועה הזאת של דופק הלב, שזה...

51:20 דובר 2 התמלאות והתחסרות.

51:21 דובר 6 רצוא ושוב.

51:22 דובר 2 נכון לגמרי, ורבי נחמן אומר בתורה שלו, התורה הראשונה במשיבת נפש: מי שרוצה לשוב להשם יתברך צריך שיהיה לו שתי בקיאויות, בקי ברצוא ובקי בשוב. אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. ומה קורה כשאנחנו באציעה שאול? אנחנו בטוחים שאנחנו לבד.

51:35 דובר 6 זהו.

51:36 דובר 2 בטוחים שאנחנו לבד, עזובים. הוא אומר לא. אתה חייב לדעת שאם אתה רוצה להיות מחובר לקדוש ברוך הוא, שגם בשאול תחתיות הוא נמצא איתך שמה. אה, יעקב אבינו יוצא מבית אל, ממקום שכינה, מהקדושה, מהאוהל, מבאר שבע, מכל המקומות, והולך לחרן, המקום חרון אף. ומה הוא? ומגיע לחושך, לתהום. ומה הוא אומר בסוף בבוקר? "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". במקום החשוך, הקשה, האפל הזה יש ה' ואני לא ידעתי. אני כל הזמן הייתי באוהל, בבאר שבע, בשכינה. עכשיו תראה ככה יופי דופי היי. לא. כאילו זה-- ולא שאני באה להגיד זה לא חוכמה. גם שם צריך לאחוז וללמוד והכל וזה. אבל באמת בסוף דופק החיים הוא, הוא, הוא ככה. הרי אני לא אוהבת את עצמי רק כשאני טהורה, נכונה, מצליחה. אני חייבת לאהוב את עצמי גם כשאני אסורה, רחוקה. כאילו אני אומרת באמת, כאילו מקום, כאילו. אבל לא בהקשר הזוגי, בהקשר אמיתי, כאילו גם כשאני דפוקה, גם כשאני לא בסדר, שצרחתי על הילדים, שאמרתי לשון הרע, שחטאתי, שנפלתי. אז מה? אז זהו, אז גלות. אז לא מגיע לי? אמרתי את זה לבנות כי אמרו לי, אבל אני חוטאת, אני נופלת. אני אומרת להן, כל דבר שגורם לך להרגיש רע עם עצמך, תדעי, זה אומר שזה יצר הרע. כל דבר שגורם לך להרגיש יותר טוב זה אומר שזה יצר טוב. חנה, עושה לי טוב לעשות רע. אמרתי לה בסדר, בואי תהיי אמיתית, בואי תהיי אמיתית רגע שנייה. בסוף אחרי שטוב לך שחטאת, בסדר, אחרי שנהנית מהנפילה, מהעוונות שלך כזה, אחרי זה מה עכשיו? מה נשאר לך? מה את מרגישה? אמרתי לה בסוף, אז היא אומרת לי, אני מרגישה

52:58 דובר 2 לא בסדר. אמרתי, אוקיי, את יודעת מה? את לא בסדר. נכון, נפלת. תעשי תשובה. בסדר, תגידי אני לא רוצה להתכתב על זה וזה. אמרתי, אבל מה? מה נשאר עכשיו? אני שונאת את עצמי. אמרתי לה, זה יצר הרע. הוא אומר, כבר נפלת. עכשיו בואי נחגוג על זה. איזה דפוקה את. אין לך מקום. השם רחוק ממך. את לא יכולה. את לא זה. זה היצר הרע. גאון, גאון. כי מה הוא אומר? הוא גורם לך להרגיש זה יצר טוב. מגיע לך שתרגישי ככה.

53:21 דובר 7 ותחפוש את זה.

53:22 דובר 2 מגיע לך שתרגישי ככה כי נפלת. כי ככה חטאת, פשעת ועווית. וזה הגאונות שלו. תקשיבי, הוא פשוט גאון. אני אומרת את זה כל הזמן. אף פעם הוא לא בא עם שלט ואומר אני יצר הרע, תיזהרי. לא.

53:34 דובר 7 בדיוק.

53:35 דובר 2 הוא בא תמיד, תמיד, תמיד במתק שפתיים. אבל את יכולה יותר. זה לא מספיק. אם רק היית קצת יותר כזה, ואז את אומרת, טוב, זה מה? זה כוח ההשתדלות. כי אם רק תשתדלי יותר אז תהיי טובה יותר. אם סיימת יום ולא הרגשת שהיית הכי טובה שיכולת ביום הזה, יצר הרע ניצח. פשוט חד משמעית. אין מצב בעולם הזה, בדור הזה, שכל אישה באשר היא, בסוף יום לא יכולה להסתכל ולהגיד, בואנה, אני אלופת העולם גם בנפילות שלי וגם בתקומות שלי. עוד יום עברתי פה וחייכתי היום וגידלתי ילדים וסידרתי את הבית ואכלתי. ואת יודעת מה? יש ימים שאמרתי, היום לא ברחתי להודו ולא נטשתי את הבית, ובזה הייתי אלופה.

54:15 דובר 7 אוי, זה כל כך נכון.

54:16 דובר 2 זהו, ואמא'לה, איזה אלופה אני. ואם כל יום שעברתי לא הרגשתי ככה בסוף היום והרגשתי כישלון נוראי ואני וככה וזה וזה וזה, אז הוא ניצח אותי, והוא מנצח אותי ימים, בקרים ולילות. כן, שיהיה ברור, אבל זה האמת, זה האמת. כי כל מה שהוא רוצה זה רק להקטין אותנו ולהחליש אותנו.

54:32 דובר 7 לגמרי. ובתקופה הזאת זה בכלל הכי קל. כמו שאמרת, עם כל המושלמות מסביב.

54:36 דובר 2 נכון.

54:36 דובר 7 מה, מה צריך כבר בשביל להרגיש דפוק אם כך?

54:38 דובר 2 חג הסוכות, שהוא, שהוא חג הכי משמח, הכי מדהים, הכי זה, הוא חג שטומן בחובו המון המון פחד. פתאום אתה שומע את כולם. כבר לא כל אחד בבית שלו, ומזגנים דולקים. ואיך שרים שירי שבת אצליהם? ואיך כל הילדים עושים חידות ושאלות, ורק אצלי זורקים אוכל אחד על השני וצרחות וריבים ולא רוצה לשבת לידו ואני לא זה. אתה יוצא לסוכה וענני הכבוד, ואתה יותר מרגיש כמו ענני האבק כזה עליך וזה. ואתה בטוח שתרגיש קדושה ותרגיש את האושפיזין, ואתה לא מרגיש כלום. וכולם אומרים שמחת בית השואבה, ואתה שמחת בית זה זה אמיתי. ואני אומרת באמת. ואת רואה את כולם הולכים אחד לשני, הולכים אחד אצל השני, ואותך אף אחד לא הזמין. ועד שהזמנת מישהו, לא ענו לך. לא, לא, לא אמרו, לא מסתדר, לא מתאים. מלא אירועים משפחתיים וזה לא זורם. לא, לא חסר פחדים שיכולים להגיע בחג הזה. כן, ו...

55:28 דובר 7 וכתוב לנו "ושמחת בחגך". מה זה? זה ציווי.

55:31 דובר 2 אח, אח, אח, סבל.

55:34 דובר 7 אז בוא, בוא נחשוב שנייה באמת.

55:36 דובר 2 נו, קוראים לזה מועדים לשמחה.

55:37 דובר 7 כן, לא סתם.

55:38 דובר 2 בדיוק.

55:39 דובר 7 בואי נסיים את הפודקאסט עם, עם באמת עצה של כתוב לנו "ושמחת בחגך". מצווים עלינו לשמוח. ונשאלת השאלה הגדולה ששואלים גם על "ואהבת את ה' אלוקיך" וכל זה. איך אפשר לצוות על הרגש? איך אפשר לצוות על הרגש? מה זה "ושמחת"? מה, אני לוחצת על כפתור?

55:57 דובר 2 ופתאום שמחה? ואני, מה, אני לוחצת על לב? אני אוהבת כל אחד מישראל? ממש לא.

56:03 דובר 7 בדיוק.

56:04 דובר 2 השתתפתי בכנס השבוע, אז כנס לרווקות מחפשות זוגיות. אז זה כל עשרים דקות החליפו הרצאה. אז זאת שלפניי דיברה על שלום ושלומית המחוללת את השלום וכל כזה.

56:16 דובר 7 הביאו את כל הווייבים.

56:17 דובר 2 וזה, ואז אני אחריה. טוב, חמודות, אנחנו נדבר "כי תצא למלחמה". אנחנו כאילו קצת כזה קונטרה לזה. אז תמיד כשאומרים "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", אני אומרת, אני לא-- אף אחד לא מצווה אותי ואף אחד לא יכריח אותי, וכל הצד המרדני שבי קם. אני תמיד מספרת שהיום המאושר בחיי זה תמיד ראש חודש אב. איך שצריך להפסיק לשמוח, אז אני נהיית מאושרת.

56:34 דובר 7 כן.

56:34 דובר 2 ואז אני בדיכאון תמיד. וזה, ובאמת אני, אני חושבת שכאילו אני, את יודעת, אני, את שואלת אותי את זה ואני באה להגיד, אין לי איזו תשובה, איזו פנינה, איזה בוא נסגור את הפודקאסט בהנה וזה. אני חושבת שזה חוזר אחד לנקודת האמת, שככל שאני אהיה אמיתית עם עצמי ואגיד, זה הבית שלי, זאת הסוכה שלי, זה האושפיזין שלי, וכאילו להיות בנוכחות של הטוב שיש לי הקיים, שם אני מוצאת שמחה מאוד גדולה. אני חושבת שזה הרגע הזה שהכניסו אותי חזרה לטיפול נמרץ אחרי שנלחמו על החיים של הבן שלי, והרופא אמר שלא בטוח שהוא יחיה כי המצב ממש קשה. הרגשתי שהשם מעמיד אותי בצומת ואומר: "תקשיבי, את יכולה להיכנס עכשיו להיסטריה ולבכות ולשאול. זה לא יעזור אם הוא יחיה או לא יחיה, אין לך שום שליטה על זה. אבל יש לך בחירה בדבר אחד: לשמוח במה שיש עכשיו. עכשיו הלב שלו פועם. עכשיו הוא חי. תשמחי במה שיש עכשיו". כאילו אמרתי לעצמי, הרי המחשבה נורא מפחידה, אבל שאם יש לו עוד כמה שעות לחיות, אני רוצה שמה שיישאר לי מהשעות האלה יהיו שעות טובות. ונכנסתי לחדר ועשינו סלפי וכזה ואמרנו, זהו, אני עדיין לא מת. בינתיים אני פה כזה. וצחקנו ושרתי לו ודיברנו, ואני אומרת כי זה היה מין בחירה להגיד, זה מה יש לי. זה היה כאילו רגע נורא נורא של חיים ומוות. אבל אני לקחתי את זה איתי לתנועת החיים שלי ולהגיד, זה מה שיש לי עכשיו. זה השולחן שבת שלי. זה הילדים שקיבלתי, מדרובים, אה, קופים על העצים, מתבגר ממורמר, בעל שתקן מינוס ומנג-- זה מה שיש לי. אני לא יכולה לשנות את זה ואני גם אומרת

58:04 דובר 2 לעצמי, את לא באמת רוצה ניסיון של מישהו אחר, התמודדות של מישהו אחר. ושמה אני חושבת, שם מתחיל היעדר השמחה. כשאני לא רוצה להיות על מקומי, ואז להגיד, אני רוצה להיות מה שלשמו נבראתי, ומשמה אני שואבת המון שמחה. באמת לחשוב לעצמי שכל אחת תחשוב על עצמה, כאילו איך הסוכות הזה, איך הרגע הזה יכול להיות הכי טוב שלה? מה משמח אותך עכשיו? קשוח? יאללה, תכינו שקשוקה עכשיו. זה ישמח אותך להזמין מישהו, לשים מוזיקה, זה כאילו ממקום שלא יהיה מקום של קורבן, ולא, את לא מסכנה ואת לא קורבן של שום דבר. זה החיים שלך. ההגה בידיים שלך.

58:36 דובר 7 בדיוק הבחירה הזאת. אני חושבת קודם כול, עצם זה שמצווים עלינו לשמוח, זה אומר שיש לנו את האפשרות. כן, אולי לא ללחוץ על כפתור, אבל לפעול בזה. וכמו שכתוב בחסידות גם, שמחשבה מולידה רגש. בסוף זה חוכמה, בינה, דעת.

58:50 דובר 2 מצווה.

58:50 דובר 7 נצח, הוד, כל ה-, כל ההמשך זה נולד.

58:53 דובר 2 מצווה זה.

58:54 דובר 7 נולד מה-, מהמוחין.

58:57 דובר 2 לגמרי.

58:58 דובר 7 ואם אנחנו עושות עבודה ולומדות איך לעשות את זה ולשלוט במחשבות שלנו, אז אנחנו בעצם יכולות לעשות את ההתבוננות המכוונת שלנו. את רוצה להיות, את רוצה להיות שמחה? תחשבי על דברים שמשמחים אותך, כמו שאמרת, תעשי דברים שמשמחים אותך.

59:10 דובר 2 אני חושבת שמצווה זה מלשון, אה, מצווה זה מלשון, אה, גם אותיות צו, ציווי. כאילו מה שזה גם מקום שכאילו מה, מה אני מצווה על עצמי? זאת אומרת כאילו מה, מה מצב הלב שלי? מה הוא רוצה? אני אומרת, אה, לעצמי כאילו לפעמים מרגישה מה, מה מצב המצפון שלי? מה אני רוצה? איך אני רוצה? את יודעת, לפעמים אני מסתכלת אחורה ויש לי חרטות. אה, למה לא עשינו ככה עם הילדים? אז הנה נגיד אחת הביקורות שלהם על כל המעברי דירה. למה עברנו המון דירות? וכאילו הנה אנחנו לא ישבנו בשום מקום ואין לנו עדיין בית, אנחנו בשכירות ואין לנו חדר ילדות וכל מיני אמירות כאלה מקסימות מלאות הערכה.

59:44 דובר 7 מצדן.

59:45 דובר 2 לכל מה שעשינו עבורם בחיים וזה. ואז יש לי מקום שאומר, מה היית מעדיף, שהיינו חיים עם כל האחים שלנו באותו מקום ולא היית פוגש את זה ולא היית הולך לזה? כל צבע החיים שלנו בנוי מכל מה שעברנו, מכל המסעות. נכון, והיינו הרבה שנים בחובות והרבה פעמים לא הסתדרנו. עברנו הרבה, הרבה דברים. מין איזו בחירה כזאת להגיד, עכשיו אתה תבחר מה מצב הלב שלך, מה הצו, מה אתה מצווה את עצמך? כאילו מה אתה בוחר להגיד? אני ש-- אני שמח ב...

1:00:09 דובר 7 בעצם כאילו יש לנו את הדרך הארוכה. בואי נעשה התבוננות, בואי נחשוב על דברים שמשמחים אותי. בואי נחשוב על החיים שלי. אבל אני חושבת שיש גם איזושהי דרך קצרה. את יודעת, כאילו את, את, את מעפנה, את מרגישה בזבל, את, את, אה... חג וכולם... יאללה, תדליקי מוזיקה, תתחילי לרקוד. אם את לא מצליחה בארוכה, לכי על הקצרה. זה כאילו אני חושבת באמת ההבנה הזאת, המצב בידיים שלי.

1:00:32 דובר 2 גם, גם-

1:00:32 דובר 7 שום דבר לא יבוא פתאום וישמח אותי.

1:00:34 דובר 2 גם. אני, אני אגיד לך, אני חושבת שכל התנועה, וזה לדעתי האור הגדול של תנועת החסידות בעיניי, זה הפנים החוצה. זה הרבה פעמים אנחנו מחפשים דברים מבחוץ שיחזקו אותנו וישמחו אותנו. ונשים אוהבות לקנות בגדים-

1:00:50 דובר 7 וואי, עכשיו זה הו.

1:00:53 דובר 2 ו-ו-ויש לנו ש-- אנחנו מספרים לעצמנו סיפור. שאני לא אומרת, קניתי מטפחת לא מזמן והיא באמת ממש שמחה אותי. בסדר, זה נחמד, אבל זה לא עכשיו כאילו... בסוף השמחה היא מנוע פנימי, ושהילדים שלי יבואו הביתה בסופ"ש הקרוב ויהיה לנו כיף ביחד ושמח וטוב, זה ייתן לי הרבה יותר כוח. ואת יודעת, אפילו יותר מזה, שבעלי הולך ולומד תורה. הכוח, השמחה שזה נותן לי כשאני יודעת שהוא לומד תורה, זה לא יסולא מפז. מה שזה עושה ליצירתיות שלי, ל, ל... מה שזה מביא לי, כשאנחנו יושבים ולומדים תורה ביחד, כשאנחנו יושבים ומכינים לימוד ביחד, אה, זה, זה לא העוד שרשרת, העוד מטפחת, העוד זה עכשיו. אני אומרת, אני אוהבת לקנות מפה יפה לשבת ולקנות, הנה, קניתי לעצמי כלי מיוחד לדבש מקרמיקה יפה לכבוד החג. זה לא שאני לא, אה, שאני באיזה עולם, אה, מנותק מ-מחומריות, בכלל לא. אבל אני כאילו אני, מה, מה ישמח אותי? מצד שני, לפעמים כשאני בנפילה, אז באמת להרים טלפון: "חמוד שלי, אני ב-- אני בשיא הדכדוך, בואי נצא." לפני שבוע היה לי איזה יום קשוח כזה שהלכתי אז לחברה. נסענו בערב, קנינו פיצה שווה מושחתת כזאת-

1:01:49 דובר 7 איפה פיצה? בשוקי?

1:01:50 דובר 2 נסענו לאשקלון והלכנו לים. פשוט ישבנו עד ארבע בבוקר.

1:01:55 דובר 7 וואו.

1:01:55 דובר 2 ודיברנו ודיברנו וזה פשוט הביא לי רפואה לנשמה. פתאום אמרתי לעצמי, יש דברים שהם מבחוץ, אבל, אבל הם לא באו מבחוץ כי הם באו מבפנים, מהקשבה. עכשיו אני צריכה רגע חברה. אני צריכה רגע מי שידבר איתי. אני צריכה רגע לצאת מהבית, לא לראות את הילדים שלי, לא להרגיש את אוגוסט וזהו, ועשיתי את זה. זה פשוט היה כאילו נקודת רפואה.

1:02:14 דובר 7 בדיוק, ההקשבה הזאת. גם כשאת אומרת, "אני קונה את מה שמשמח אותי", אבל זה כי את קשובה, את לא קונה כי-

1:02:18 דובר 2 בדיוק, המקום ש-- וגם לא לשקר לעצמי שאני אוכל עוד מגנום ועוד זה ועוד זה וזה מה ש-- זה לא, זה לא. ו-ו-וממש ל-- אני, אני ממש למדתי, כי המון מדברים על זה. אכילה רגשית, קנייה רגשית, את יודעת, התמכרויות.

1:02:30 דובר 7 למלא את הסל ו...

1:02:31 דובר 2 זה, זה, זה... וגם מה האינסטגרם עושה, הסטורי, כל הדבר הזה. הוא כאילו ממלא איזושהי ריקנות. מה הם עושים, איפה הם ומה עם זה עכשיו? ואני אומרת, יש דברים שהם מ-מרתקים ומעניינים ואני מקבלת המון, שיהיה ברור. אני גם לא רוצה רק לירוק לבאר הפייסבוק והאינסטגרם, כי יש שם המון אור ואני מפיצה שם המון אור ואת מפיצה שם המון אור וזה, זה כלי ענק וצריך לדעת איך משתמשים בו. אני זוכרת שגם בתוך הדבר הזה גם, את יודעת מה? אפילו עכשיו את עסוקה, יושבת בבוקר מבאס ושום דבר לא מסתדר וחם מדי ולא הולכים לשום מקום. את יודעת, משהו כזה. באמת כזה, מה ישמח אותך עכשיו? באמת נקודה אחת. את יודעת, ברמה של לפעמים זה לנסוע לתחנת דלק הקרובה, לקנות קרטיבים לכולם, באמת. לחזור ופתאום עשינו משהו. לא, את יודעת, כאילו, אני אפילו מנסה לחשוב על משהו שהוא לא, את יודעת, דרמטי, הוא לא גדול.

1:03:14 דובר 7 כי יש משהו בלהיות בתנועה.

1:03:16 דובר 2 תעמידי בצק. תכניסי את הילדים-

1:03:18 דובר 7 נעשה סיבוב.

1:03:19 דובר 2 לא, את יודעת, בואו נעמיד בצק, נעשה לחמניות כולם ביחד. כאילו לפעמים אתה אומר, "מה, אני אתלכלך?" יאללה, תתלכלכי, יאללה, יאללה, קצת קמח, מה קרה? כי לפעמים אתה נכנס לאיזשהו קיבעון כזה ולפעמים את שמה מוזיקה, עושים לחמניות ביחד. ואז יאללה, בואו נעשה רוגלך. יופי. פתאום זה מביא איזושהי תנועה לבית.

1:03:32 דובר 7 נכון. אה, להניע.

1:03:34 דובר 2 כן.

1:03:35 דובר 7 תסובב את ה-

1:03:36 דובר 2 תביאו חברים, בואו נזה, ניק-- אם עכשיו כולם... אני גם מוצאת את זה לפעמים שאני יוצאת שבת וכל העצבים עולים לי. שכולם יסדרו! לפני שבת את עצבים ואף אחד לא עוזר ואני היחידה שעושה הכל בבית. ואז אני אומרת לעצמי, "חמודים, תקשיבו, זה ה... זה המצב ואני רוצה שתוך כך וכך כל הבית יהיה זה וזה. יש לכם מבצע כאילו וזה." ואז אני מביא-- אה, אני מקבלת קלפים, אה, קרטיב, לא משנה מה, ופתאום זו תנועה אחרת בבית. את יודעת, הכל תלוי בטון של מה שאני אגיד. אני גם רואה את זה כשאני באה לריב עם רועי, באיזה טון אני באה. כשהוא אומר לי איזה משהו מעצבן אותי, האם אני הולכת לתקוף אותו עכשיו? אני אומרת לו, "תקשיב, אני שומעת מה שאתה אומר, אני מבינה. אני ממש מרגישה שאם היית מסתכל על זה ככה וככה זה היה בא אחרת." ואיך הכל נרגע כזה, ואני כשאני באה, "תקשיב, אתה אה!" זה כאילו ה-

1:04:14 דובר 7 מטורף.

1:04:15 דובר 2 וכמה כוח יש לכל, לכל מנגינת חיים שאנחנו, אה, זה-

1:04:18 דובר 7 וכשאת אומרת את זה אני אומרת אמאל'ה, "ושמחת בחגך" הזה זה לא ציווי אישי לנו, אנחנו אחראיות עליו, ושמחת של כל המשפחה שלנו.

1:04:24 דובר 2 ממש. ממש ממש.

1:04:25 דובר 7 מטורף.

1:04:26 דובר 2 לגמרי. אני מרגישה אישה היא, היא ה... היא המחוללת, היא, היא מניעה את הכול, היא הססמוגרף של הבית. כשהאמא עצובה כל הבית עצוב, כשהאמא שמחה כל הבית צומח, כשהאמא עצבנית כולם בורחים. כאילו זה ה-

1:04:38 דובר 7 לגמרי.

1:04:39 דובר 2 לגמרי. כן, וזו אחריות מאוד גדולה. אה, וכאילו, ואני כאילו לא מסירה אחריות מהם או מרועי, כן? אמ, כן, הוא יושב ראש השולחן, כן אני זה-- אני עדיין מרגישה שאנחנו המים, אנחנו ה-התנועה.

1:04:54 דובר 7 כן.

1:04:54 דובר 2 אה, זה מאוד.

1:04:55 דובר 7 וואי, חנה-

1:04:56 דובר 2 זה גם החג של ניסוך המים, אם כבר.

1:04:58 דובר 7 כן. תשמעי גם, זה לא רק שמחו בחג וביי. יש עניין בחג סוכות שלוקחים שמחה לכל השנה.

1:05:04 דובר 2 מה זאת אומרת? להגיד-

1:05:05 דובר 7 שואבים, אפרופו.

1:05:06 דובר 2 בדיוק. זה לשאוב ממעייני הישועה. שמשמה זה בא, שמחת, כאילו, בחג-- זה לשאוב משמה, "ושאבתם מים בששון". זה דבר שדורש-- לשאוב משהו זה לא משהו שקורה על הדרך. זה לא בקטנה.

1:05:17 דובר 7 כן.

1:05:18 דובר 2 זה ממש פעולה שצריך לפעול ו-ולטרוח בעבורה, כאילו-

1:05:21 דובר 7 לגמרי.

1:05:22 דובר 2 כדי שיהיה לנו-

1:05:22 דובר 7 בדיוק. אז שנזכה ובלי זה תמיד אומר-

1:05:25 דובר 2 לא להיבהל מהמאמץ ומהמאמ-- מהמאמץ-

1:05:27 דובר 7 בדיוק.

1:05:28 דובר 2 ומהזיעה. באמת. זאת אומרת, כאילו-

1:05:30 דובר 7 בדיוק.

1:05:30 דובר 2 מי ששאב מים הוא הזיע על זה, אה, ואז הוא יכול כאילו לשמוח מזה.

1:05:34 דובר 7 נכון. אנשים מאחלים אחד לשני חג שמח, חג שמח, אבל חג שמח זה לא רק איחול חג שמח, זה תעשה לך חג שמח, הלאה, אל תה--

1:05:42 דובר 2 ומה זה המילה חג מלשון מה? זה חוגה, תנועה וזה. זה גם זה זז פה משהו. זאת אומרת, אתה רוצה שהדבר הזה יחוג סביבך, שזה יהיה משמעותי? אתה צריך ל-להביא תנועה. שמחה לא מגיעה בלי תנועה. שמחה היא תנועה, כאילו ממש. וגם מה זה שמחה? להיות שמח השם. אתה צריך להיות שמח במה שהשם מביא לך. כאילו-

1:06:01 דובר 7 העין הטובה הזאת וה-

1:06:03 דובר 2 זה מה שהשם מביא לי, אז זה הכי טוב שיכול להיות.

1:06:05 דובר 7 חוזרים להתחלה. שלמה.

1:06:07 דובר 2 לגמרי. נכון. לכן אני באמת חושבת את זה. וגם יש משהו בימים האלה שהם ימים מאוד שלמים. כאילו, אני שמה-- ככה אני חווה אותם.

1:06:15 דובר 7 חנה אלורו. כהן אלורו.

1:06:17 דובר 2 חנה כהן אלורו.

1:06:18 דובר 7 חנה כהן אלורו.

1:06:19 דובר 2 האמת שקוראים לי חנה הדסה. אבל אני-

1:06:21 דובר 7 וואי וואי וואו, לא, זה גם-

1:06:21 דובר 2 בדיוק. ואז אני, אני מ-- הנח-- הורדתי את ההדסה בגלל שזה כבר נהיה כבד מדי לכולם עם כל השמות משפחה.

1:06:27 דובר 7 חנה הדסה כהן אלורו.

1:06:28 דובר 2 לבית ברלב.

1:06:29 דובר 7 לבית ברלב מהיישוב שוקדה שבעוטף עזה.

1:06:32 דובר 2 אזערה. היית מ-- שרברב ישראל בשנת התשע"ח.

1:06:35 דובר 7 את לא יכולה להציג את עצמך בשתי מילים.

1:06:36 דובר 2 לא, אני בחורה בעייתית. איזה כיף שבאת, חני.

1:06:39 דובר 7 וואי, תודה, היה לי מה זה כיף.

1:06:41 דובר 2 ממש. תודה רבה.

1:06:42 דובר 7 היה לי מה זה כיף. אנחנו, אנחנו נפרסם את זה בעזרת השם לקראת חג סוכות.

1:06:45 דובר 2 אמן.

1:06:46 דובר 7 אז בואי נאחל לכולן.

1:06:47 דובר 2 שיהיה חג שמח.

1:06:48 דובר 7 שנצליח ליישם. אני חושבת ממש עצם זה שאמרנו, ואנחנו גם צריכות לשמוע את זה לפני החג עוד פעם. אנחנו מה זה שוכחים מהר כל דבר.

1:06:54 דובר 2 לגמרי, לגמרי.

1:06:55 דובר 7 המודעות הזאת והלחשוב על זה והלחיות את זה, ובעזרת השם שיהיו ד-- אלפי ועשרות אלפי בתים שמחים בחג סוכות.

1:07:03 דובר 2 אמן, אמן.

1:07:03 דובר 7 כל, כל, כל פעולה וכל-- אני אומרת, הפעולות ש-- אומרים ק-כמה כל פעולה משפיעה בעולם, כמה כל תחושה שלנו משפיעה בעולם. אנחנו נשמה אחת.

1:07:12 דובר 2 בן אדם שקם בבוקר ורואה טוב ושמח במשהו ובמישהו, כל שאר היום שלו יונק מזה, אה, לגמרי. וההפך, כל שאר היום יונק גם לכיוון השני לגמרי.

1:07:23 דובר 7 שנזכה ל-

1:07:24 דובר 2 "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך". זה ממש כאילו לראות כמה הוא נותן. ואז משמה גם יש המון המון, אה-- הבחירה לראות את כל מה שיש ולא רק את מה שאין. כי איפה שאין אז אין. וגם זה לא יעזור לי אם אני אסתכל על האין. אז העניין שלנו יהיה לראות את היש.

1:07:39 דובר 7 בדיוק.

1:07:40 דובר 2 את החי, את הפועם, את מה שנמצא פה עכשיו.

1:07:42 דובר 7 למה הסוכה שלנו יפה ואיזה מאכלים יש לנו על השולחן ו-

1:07:46 דובר 2 למה אנחנו אשכנזים?

1:07:48 דובר 7 כן, כן. בואי נפקע על זה אחרי הפוד-

1:07:51 דובר 2 גם בפסח, בפוד-פודקאסט של פסח תבואי.

1:07:53 דובר 7 לא, שם זה יותר, אה-

1:07:54 דובר 2 זה יותר קשה.

1:07:55 דובר 7 יאללה, תודה רבה, חנה.

1:07:56 דובר 2 תודה רבה, בשורות טובות.