פרק 41: אמא לשמונה שהחליטה להפוך את ירושלים | עם ליאורה אלון, מתמודדת לבחירות בעיריית ירושלים

00:00 דובר 1 מכירה את הרגע הזה שאת אומרת: אם הייתי יכולה, הייתי משנה את... אז יש אישה אחת שחושבת וגם עושה, שרוצה לתת הכל למען העיר שהיא הלב של כולנו, והיא בדרך להתמודד בבחירות לעיריית ירושלים. תפסתי אותה רגע לפני שהיא כבר תהיה בלתי מושגת. בואי לשמוע את ליאורה אלון, אישה שמדברת שליחות ופועלת שליחות. ומזכירה לכן שאם אהבתן את התוכן, אתן יותר ממוזמנות להעביר אותו הלאה, להפיץ אותו, לשלוח אותו לחברות, לשכנות, לאחיות, לכל מי שחשובה לכן. פתיח ומתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. ברוכות הבאות לפרק נוסף בפודקאסט שליחות כדרך חיים, והיום אנחנו עם ליאורה אלון.

01:18 דובר 2 שלום, שלום.

01:19 דובר 1 אישה מירושלים, עיר הקודש, העיר האהובה. ליאורה, אני הייתי סקרנית לדבר איתך. אה, אני לא רוצה לעשות ספוילרים כדי לתת לך, אה, באמת לספר על עצמך, אבל איך ששמעתי עלייך אמרתי: אני תופסת אותה ראשונה לפני שהיא תהיה ככה בלתי מושגת. אז, אה, בואי תעשי היכרות עם עצמך, שכל המאזינות יוכלו לדעת עם מי אנחנו מדברות.

01:43 דובר 2 אוקיי, שלום לכולן. אני, קוראים לי ליאורה אלון, אמא לשמונה ילדים, גרה בירושלים, בעלי אברך. הייתי, אה, מורה הרבה הרבה שנים במערכת החינוכית בירושלים. אה, בשנים האחרונות מנכ"לתי את בית ספר צופיה, שזה הרבה מוסדות של המוכר שאינו רשמי של הדתיים לאומיים, ואה, לאחרונה נקראתי לעזרת נועם, כנראה לרשימה של מועצת העיר.

02:11 דובר 1 אז את בעצם עכשיו נמצאת בתוך מערכת הבחירות של עיריית ירושלים?

02:16 דובר 2 כן, כן.

02:17 דובר 1 כמה נשים יש שם מתוך גברים?

02:19 דובר 2 אה, אני לא בדקתי את הכל, אבל נראה לי שתיים.

02:22 דובר 1 שתי נשים?

02:23 דובר 2 שתי נשים.

02:23 דובר 1 מתוך כמה עשרות?

02:26 דובר 2 נראה לי. לפחות.

02:27 דובר 1 וואו. יש כבשה בין שבעים זאבים. איך זה, איך זה מרגיש?

02:33 דובר 2 איך זה מרגיש? אני פחות, אה, מתמקדת בזה. אני יותר מתמקדת שיש לנו, אה, הרבה מה לעשות בירושלים וצריכים לתת על זה את הפייט. אז אני מאוד מאוד מרוכזת על זה.

02:44 דובר 1 אז איך הגעת לזה באמת? איך יום אחד בוקר... זה מן הסתם לא קרה יום אחד בוקר בהיר, אלא איזשהו תהליך כזה של...

02:51 דובר 2 זה כן היה בוקר בהיר, אבל טיפה היה לזה קצת נגיעות. נועם זה, אה, זאת מפלגה שבעצם קמה מתוך, אה, אמ, ראייה, ומתוך צורך מאוד מאוד גדול לשפר ולחדד את הזהות היהודית, אה, במדינת ישראל כולה. אה, הייתי המון שותפה בתוך הקמפיינים, כמה שאני יכולה לעזור ולתת ולהיות שותפה בהתנדבות ולהרים פרויקטים על מנת, אה, אה, לתת הצלחה מאוד גדולה לנועם. ונועם ראו אותי, הכירו אותי מהעשייה, ועכשיו בתוך... כשעבדתי בתוך מוסדות צופיה היה המון המון צורך לעבוד בשביל, אה, לדאוג לכספים, לדאוג לכל הצורך של הבית ספר, ושם פגשתי הרבה אנשים בכנסת, ביניהם גם אבי מעוז, אה, והוא התרשם ואמר, "היא הנציגה שלנו לעיריית ירושלים." אז, אה, בוקר אחד התקשרו אליי, "ליאורה, תבואי לכנסת, אנחנו רוצים לדבר איתך." הגעתי והייתי בשוק. אמרתי, "אני? לעיריית ירושלים?" הוא אמר לי, "כן, אנחנו רואים את העשייה שלך, אנחנו רואים את הכוחות שלך, אנחנו רוצים לנתב אותם לשם."

04:01 דובר 1 ומיד הסכמת?

04:03 דובר 2 קודם כל צחקתי, אה, ואמרתי, "לא, אני רוצה לדבר על זה עם בעלי קודם כל."

04:07 דובר 1 את צחקת, ליאורה, כמו...

04:10 דובר 2 כן, צחקתי ואז אמרתי, "טוב, רגע, תנו לי לחשוב על זה, אמ, אה, ונדבר עם בעלי, נראה ונחשוב." וזה לא, זה לא היה כל כך רחוק ממני, כי אני בלב שלי במשך שנה שלמה אני אומרת: רגע, חברים, צריך לפעול, צריך לעשות. מה עושים? אז מה עושים? יש את התקלה הזאתי, מה עושים עם זה? וקורה עם זה במדינה, מה עושים? אה, אני ש... אני אישה של עשייה, המון המון עשייה. כשיש בעיה, אוקיי, מה הפתרון? מה עושים? איך פועלים? איך מתקדמים? וזה, אמ, זה התלבש לי בול. אמרתי: הנה, הקדוש ברוך הוא שולח לך, אה, אות משמיים, עכשיו תעשי. רצית לעשות, בואי נראה אותך.

04:47 דובר 1 וואו. זה איזשהו זן מיוחד כזה של אנשים, אני חושבת גם שוחרי צדק כאלה. כאילו את רואה עוולה, את אומרת: אי אפשר להשאיר את זה ככה.

04:57 דובר 2 אני חושבת שכולנו שם. אתה פשוט... לפעמים אתה פנוי יותר, לפעמים פנוי פחות, אבל כולנו רואים עוולה. אתה אומר: לא יכול להיות שזה ככה קורה. כולם רוצים להיות, כולם רוצים לעשות את זה. אני חושבת שזה בוער בכולנו. יש אנשים שעכשיו הקדוש ברוך הוא, אה, בחר בהם שהם יהיו בשליחות הזאתי, ויש אנשים שהוא בחר בשליחות אחרת, כי כל אחד לפי האופי שלו וגם לפי ה... המטרה שלו שהוא ייעד לו. ואני חושבת שכנראה אם הוא בחר בי למטרה הזאתי, אז אני מוכנה לזה. אני... נעשה את זה בכל הכוח.

05:29 דובר 1 אז כשהגעת למקום הזה אני מנסה לדמיין אותך שם באותו זמן. את בעצם מגיעה עם המון המון בראש, אה, המון המון לפרוק. כאילו צריך ככה, צריך ככה, צריך ככה, אבל את צריכה לסדר לעצמך, לעשות סדר, איזשהו מצע ברור, נכון? של מה אנחנו בעצם רוצים לשנות, לעשות. יש גם דברים שרוצים לשמר? זה מעניין.

05:51 דובר 2 אז אני אתחיל מהשאלה הראשונה. אמ, אני חושבת שזאת מתנה. אה-- כשנותנים לך כלי ועכשיו תפעל. רצית לשנות? תפעל. וואו, זו מתנה אדירה. אז בואי נעשה סדר. מה הכי דחוף? מה נכון, מה-- כמובן, קודם כל אנחנו לא פועלים מצד עצמנו. אה, זה, זה הרבה יותר קל. אתה פועל מטעם הדרכה של הרבנים. יש לנו את רבותינו שמתווים לנו בדיוק את הדרך. כששאלת בהתחלה מה עשיתי עם זה, אז שאלתי את בעלי וכמובן הלכנו לשאול את הרבנים. אה, קיבלנו ברכה מכל הרבנים ואמרו לנו קדימה, אנחנו איתכם, אנחנו מגבים אתכם ואנחנו איתכם לאורך כל הדרך. אה, ואמרו לנו מה, מה הדברים החשובים לעשות אותם. בסוף זה לא אני הפרטית ליאורה שבא לידי ביטוי, אלא יש לנו כאן כוח אדיר, אה, של תורה שעומדת מאחורינו, שמכוונת אותנו, מדייקת אותנו מה לעשות, אה, בגדול, ואנחנו עושים את זה בפרטים. אמ, אז יש הרבה מה לעשות. יש המון מה לשמר גם. א-א-בעירייה יש המון המון אנשים טובים. אני מכירה המון אנשים טובים. אני יכולה להגיד לך, מי שאני מכירה הם אנשים טובים. לא, לא פגשתי באדם לא טוב והם עושים טוב. הם עושים המון טוב. אנחנו רוצים להצטרף לכוח של הטוב ולדייק ולהוסיף ולשכלל כדי לעשות עוד טוב.

07:09 דובר 1 ממ, זה מעניין כי אם ה-- אם הייתי שומעת על מישהי שמתמודדת ל... אני יודעת, ל-- עיריית, אה, עפולה נגיד, זה פחות היה מעניין אותי, אבל ירושלים היא של כולנו. אה, אני מנכסת את ירושלים לעצמי, כן, אבל ירושלים זאת העיר באמת של כולנו. אז זה ממש מרגיש לי אפילו כמו, את יודעת, מישהי שרצה לממשלה, כאילו, זה נוגע לכולנו. אז, אה, מעניין. תשתפי אותנו באמת מהם הדברים שבירושלים את רואה, אה, אני לא רוצה להגיד מה אני רואה. אני הייתי דווקא הרבה בקיץ בירושלים וככה ראיתי כל מיני דברים שאמרתי אוקיי, וככה ומעניין ודברים טובים ודברים פחות טובים, אה, אבל זה מעניין ממש לשמוע ממישהי שניגשת לעשות ולחולל שינוי אמיתי. איזה דברים באמת את רואה ש-ש-שדורשים שינוי, שדורשים רפורמה, אפשר לקרוא לזה אפילו?

07:58 דובר 2 אז כמו שאמרתי, ירושלים היא של כולנו. ירושלים היא הלב של כל האיברים, של כל האומה, של כל העולם כולו. היא המרכז שבו אנחנו שומרים עליו. אנחנו, אנחנו-- בעצם, אם אתה מדמה את זה באמת כמו לגוף, כשאתה-- מישהו יש לו איזו מחלה באיבר אחר בגוף, אז אוקיי, אז מתקנים, מ-מרפאים, אבל הלב, אם יש מחלה בלב זה קריטי לכל הגוף. זה השפעה ישירה על כל הגוף. אותו דבר על ירושלים, כשאתה שומר עליה ואתה שומר על כל מה ש... אני חושבת שכשאני מדמיינת את סבתא שלי חולמת על ירושלים, על מה היא חלמה? מה היא רצתה? היא חלמה על שיבת ציון. היא חלמה שנחזור לפעול, להיות כעם יהודי בארץ ישראל. זה מה שהיא חלמה. היא חלמה על הקודש. זה מה שכולנו רוצים בעצם. כולנו רוצים להיות חלק מהאומה הענקית הזאת, המיוחדת, שאין כמוה בכל העולם. ומה אנחנו רוצים לעשות שמה? אנחנו באמת רוצים לשמור על הקודש, לשמור על הטבעיות של ירושלים, לשמור על מה שכולנו רצינו ורוצים לראות בירושלים.

09:10 דובר 3 וואו. זה, את, את, כשאת אומרת את זה עולה לי המחשבה כי ירושלים יש לנו רק אחת.

09:15 דובר 2 חד משמעית.

09:15 דובר 3 אין, אין אפשרות לבה-- אין אפש-- אין, אין מקום לפשלות. יש ירושלים אחת ו-וצריך לשמור עליה ולדאוג לה ו... וואו. אז, אז איך בעצם, מה קונקרטית את חולמת לשנות בעיר הזאת?

09:32 דובר 2 וואו.

09:33 דובר 3 כשאת הולכת ברחוב.

09:34 דובר 2 כן.

09:34 דובר 3 כשאת הולכת ברחוב, אה, שוב, יש לך באמת עיניים של, אה, מישהי ש-של, אה, ש-שרואה דברים ו-וחולמת לשנות. אז מה את רואה שאומר לך, "ליאורה, יום אחד כשתהיי..." עכשיו את כבר שם, אבל בעבר כשהיית מסתובבת ואומרת, "אני אשנה את זה יום אחד."

09:53 דובר 2 תראי, יש לנו הרבה, הרבה משימות. בעצם, אמ, ה-הדבר שהכי בוער בי, כאמא לילדים, קודם כל הנוער שלנו, הנוער זה ה, זה הדור הבא.

10:04 דובר 3 בן כמה הגדול שלך?

10:05 דובר 2 הגדולה.

10:06 דובר 3 הגדולה.

10:06 דובר 2 יש לי שש בנות ושני בנים.

10:10 דובר 3 וואו.

10:10 דובר 2 אה, הגדולה היא בכיתה י"א עכשיו, הקטנה היא-

10:13 דובר 3 נוער, נוער.

10:14 דובר 2 כן, נוער. ו... ואיך, אמ, איזה מענה עירוני אני רוצה לתת לה כדי שהיא תפרח, ולא רק לה, כמובן, לכל, לכל הירושלמים. הרי בסוף, כשהנוער עסוק ועסוק בחיובי, הוא נותן מעצמו את ההכי טוב שיש. הוא מלא באנרגיות, הוא מלא בטוב, הוא מלא בכוח. בוא ניתן לו את ה, את הכלים להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות הענקיים שיש בו.

10:38 דובר 3 לנתב את כל האנרגיות האלה של הנוער.

10:41 דובר 2 נכון. ואם לא, אתה תראה אותם משת-- משוטטים ברחובות. אנחנו לא רוצים לראות את זה. אנחנו רוצים להעלות אותם על הבמה, להגיד להם, "עכשיו אתם הדור הבא, אנחנו משקיעים בכם, את-את-אתם, אתם הלב שלנו. אנחנו רוצים לתת לכם את הכול במובן המוסרי, במובן הערכי, להרגיש שאתם שווים משהו, להרגיש שאתם טובים במשהו, לתת לכם את כל הכוח ואת היכולות להוציא את זה."

11:05 דובר 3 וואו. צעירים היום נשארים לגור בירושלים? נגיד, את חושבת על הבת שלך. את חושבת שהיא תתחתן ותגור בירושלים?

11:15 דובר 2 אה, הבת שלי חד משמעית תישאר לגור בירושלים.

11:17 דובר 3 כן.

11:17 דובר 2 אני חושבת שגם השאר מחוברים לירושלים, מחוברים ל-לקודש של ירושלים, מחוברים לישיבות. אז אני חושבת שזה משהו אוטומטית שיקרה. אמ, אם הנוער עצמו נשאר בירושלים, אני לא יודעת, את זה אני לא... אני, אני רואה את הנוער שהוא, שהוא לפני שהוא נשאר בירושלים. אני רואה את הנוער בתהליכי הבירור.

11:38 דובר 3 כן.

11:38 דובר 2 תהליכי החשיבה. את שמה אני... תראי, כתבנו תוכנית, אה, נוער לנועם, נועם לנוער, סליחה, אה, ושמה אנחנו, אה, ממש דייקנו בממש תוכנית מפורטת איך אנחנו הולכים לעזור ולהרים את הנוער ולתת לו מענה ייחודי עבורו כדי לקדם אותו, אמ, ול-, ולעשות רק טוב עבורו. את יודעת מה? רגע, תעצמי עיניים רגע. דמייני את עצמך רגע נכנסת לעיר העתיקה, מתחילה ללכת שמה על האבנים שנשארות שמה כבר אלפי שנים, יהודים דרכו עליהן לאורך הדורות. את מתחילה ללכת לכיוון העיר העתיקה. יש לך שילוט לאיפה להגיע. שם הכותל. את מתחילה להתקדם. את רואה מהצדדים שלך נוער, נוער בריא, שמח, שעושה הדרכה לקבוצות בצדדים. הכל נקי, נגיש, מסודר. וואי, ואם עכשיו בכלל שבת, את רואה מלא אנשים לבושים בבגדי חג, שבת, אווירה, קודש. את רואה אנשים שמחים, כולם צועדים במטרה אחת משותפת לכיוון הכותל, לכיוון הקודש. יש קודש באוויר. ואז לאט לאט את מתקרבת ומגיעה למקום הכי קדוש שממנו השכינה לא זזה. אור בעיניים, שמחה בלב, כולם ביחד. משהו וואו, ש-שזה לא רחוק מאיתנו. זה לא רחוק. אנחנו יכולים לגעת בזה. אנחנו רוצים את זה. אנחנו מגיעים שמה ואנחנו אומרים, "את זה אני רוצה", ולשם אנחנו פועלים. והגיעה לך ההזדמנות ואומרים לך, "רגע, אולי את רוצה להיות שותפה בזה?" מה? ברור. מה השאלה? תנו לי. אני, אני, אני רק-- נעשה את זה ונפעל ונ-נדאג לכל פרט ופרט כדי שזה יגיע למימוש של זה. אין מצב שלא. זה ירושלים שלנו, זה, זה, זה ירושלים. מה השאלה? את זה אנחנו רוצים.

13:33 דובר 4 וואו. שסבתא שלך תרגיש בנוח כשהיא מגיעה.

13:37 דובר 2 של כולנו.

13:38 דובר 4 של כולנו.

13:38 דובר 2 של כולנו.

13:39 דובר 4 וואו. תגידי, אה, נ-- מעניין אותי כל הנושא באמת של שבת, הוא נורא, עכשיו בכלל בארץ, תחבורה ציבורית, לא תחבורה ציבורית. איך, איך נכ-- איך ניגשים לזה בכלל? נגיד, אה, אני מנס-- באמת מנסה להיכנס לנעליים שלך. מחר את בעיריית ירושלים ואת אומרת, "זהו, ממחר אנחנו מתחילים לדאוג לשבת בירושלים". מה עושים?

14:02 דובר 2 אז קודם כל מרגישים את זה. אתה צריך להרגיש שאכפת לך מזה. אתה צריך שזה יבער בך. אתה צריך שאתה לא תסגור את ה... את ה... איך קוראים לזה? את המחסומים בכניסה וביציאה מהשכונה שלך ואתה אומר, "אצלי שבת, הכל בסדר". אתה קודם כל צריך שזה יהיה אכפת לך, שזה יבער לך בעצמות ותגיד, "לא, אני לא אכפת לי רק מעצמי. יש כאן ירושלים שלמה שאני צריך לדאוג לה". אנחנו, אנחנו לא בראייה צרה, רק על, על הדברים שמפריעים לי. לא, על כל עם ישראל זה מפריע לנו. מה זה ירושלים? יש משהו יותר טבעי מזה? ירו-- סליחה, לא ירושלים, שבת. יש משהו יותר, אה, טבעי מהשבת? יש משהו יותר, אה, שהוא לא, אה, מחבר אותך לשבת, שבת, שבת של רוגע, של קודש, של התעלות, של זמנים קדושים. מה, זהו? זה מה שאנחנו רוצים? תחבורה ציבורית ו... ומסעדות ופאבים וזה? זה לא ירושלים. זה לא, זה לא מתאים לאופי שלה. אז קודם כל זה צריך שיבער לך את זה בעצמות, שאתה תרצה את זה, שאתה תפעל לזה.

15:02 דובר 4 בעצם, כאילו הצביון של ירושלים עם השנים הלך לכיוון קצת אחר.

15:09 דובר 2 אני ירושלמית מלידה. ההורים שלי עלו מצרפת ישר לירושלים. לא, לא חשבו ללכת לעיר אחרת. אגב, יש המון צרפתים בירושלים. המון, המון, המון ועל זה נ-נדבר עוד בהמשך. אמ, זאת לא ירושלים, ירושלים שגדלתי בה. זאת ירושלים קצת אחרת, שהלכה לכיוון אחר. אם אז היה ברור לנו שאנחנו מגיעים לירושלים, מנשקים את האדמה שלה ואתה רואה קודש באוויר, עכשיו היא קיבלה צביון קצת שונה. אם אתה רואה הרבה יותר, אה, פאבים והרבה יותר, אה, אמ, פסטיבלים והכל, זה, זה יכול להיות, י-יכול להיות מותאם ו-עם התאמה מיוחדת ל-לירושלים. אנחנו בעצם לא רוצים לשכפל כאן ערים אחרות ולהפוך-- ירושלים היא אחת.

15:53 דובר 4 לכן, כן.

15:53 דובר 2 אין עוד אחת כמוה.

15:54 דובר 4 הייחודיות הזו.

15:55 דובר 2 אתה רוצה משהו שמתאים לקודש של ירושלים. אתה לא רוצה להתפזר, אתה רוצה להיות י-ייחודי, אותנטי. עכשיו, דיברנו על העולים. אה, ההורים שלי בעצם עלו מצרפת, אמ, בתחילת, אה, לפני כארבעים, ארבעים שנה נראה לי, אם אני לא טועה, אמ, ובער בעצמות שלהם לעלות. הם היו בהתחלה היחידים מהמשפחה שלהם שעלו ואחרי זה מאבא שלי עלו כל האחים והסבא והסבתא. אה, אבל בהתחלה הם היו כאן מאוד מאוד לבד, אבל מאוד מאוד מאוד לבד. אבא שלי היה הייטקיסט, בין הראשונים בארץ של הייטק, ואמא שלי רופאה. והתחילו לחפש עבודה ו-ולא ולא מצאו את עצמם. רגע, אבל אתה, אתה חייב, אתה חייב אנשים שיהיו איתך בקשר, ש-ש-שיראו לך איפה אתה, איפה אתה צריך למצוא את המקומות עבודה. הם לא מצאו. הם חיפשו את עצמם וחיפשו את עצמם וזה למרות שהם באו ממקצועות מכובדים, לא מצאו. ולאט לאט הם התברגו וברוך השם אמא שלי רופאת שיניים מאוד מוכרת בירושלים ואבא שלי במשרה טובה של הייטקיסט עד היום. ו... אבל אני מאוד מתחברת לתחושות האלה של העולה שעולה לירושלים. הוא חולם עליה, הוא מוכר את כל מה שהוא היה יכול. אמא שלי הייתה רופאת שיניים בצרפת, הייתה מקבלת משכורת פי ארבע וחמש. אמ, אמ, אבא שלי אותו דבר, והם ויתרו על כל זה. הם ויתרו על הבית הגדול, הם ויתרו על הרכוש, על הפרנסה, על ה, על החברויות, על המשפחה. הם ויתרו על הכל, עלו לארץ ישראל בשביל ירושלים. עלו לירושלים, לא התבלבלו, לא הלכו לאף עיר אחרת, הגיעו לירושלים והקימו כאן את הבית שלהם. אנחנו חייבים להיות שמה בשבילם. אנחנו חייבים כמענה עירוני לתת להם את כל ה, אמ, כלים-

17:48 דובר 5 מעטפת.

17:48 דובר 2 מעטפת, הכל כדי לעזור להם שכולם יחזרו לציון. איזה ציון? ציון זה ירושלים. שהם יבואו, שכל העולים יבואו לפה וניתן להם את כל מה שהם, מה שהם צריכים כדי שהעלייה תתבסס בשמחה, בנעימות, בעדינות, ב-בהצלחה גדולה ולא אחרי כמה שנים. נפגשתי עם קהילת צרפתים ואמרו לי, ליאורה, זאתי, אחרי כמה שנים, אחרי שבע שנים שהייתה בארץ כבר לא יכלה לשאת בעול, חזרה לצרפת. זאתי, זה... אנחנו רוצים שהם יישארו פה. זה חלק-

18:17 דובר 5 אני מכירה את זה מהכיוון האוקראיני. כן, אנשים, משפחות שממש חוזרות. זה ממש, את אומרת כאילו עברו ארבעים שנה, אבל העניין הזה לא, לא טופל, לא השתנה. הרי הסיפור של ההורים שלך זה ארבעים שנה אחורה בעצם.

18:29 דובר 2 ומאז שום דבר לא השתנה. כשישבתי לדבר, אולי השתנה. סליחה, אני לא רוצה להגיד חס וחלילה ששום דבר לא השתנה, אבל בתחו-- כשישבתי עם עולים זה נשמע שהתחושות הן אותן תחושות. הבדידות, ה-ה-החוסר יכולת להתמודד מול הבירוקרטיה הישראלית, שזה גומר אותם.

18:50 דובר 5 זה גם על הישראלים עצמם, אה.

18:52 דובר 2 זה גם קשור. אז אתה לא מדבר עם מישהו שלא מבין את השפה. מישהו ש-- זוג הורים שמגיע ל-ל-לישיבה בבית ספר ביחד עם צוות הניהול והוא לא מבין מה צוות הניהול אומרים להם. בסיסי שעירייה תדאג למתורגמן בכל השפות שאנחנו צריכים.

19:09 דובר 5 את יודעת, זה מזכיר לי, היינו פעם במשרד הפנים באיזושהי עיר, לא חשוב איזו עיר, אמ, סתם חיפשנו תור מתחת לאדמה והגענו לשם, וזה הצחיק אותי שהם היו כל כך מונגשים לציבור הרוסי, כנראה יש שם המון המון עולים מברית המועצות, שהיינו צריכים לחפש מישהו שנותן שירות בעברית ב-בסניף הזה של משרד הפנים. אז זה באמת, זה משהו שאפשרי לעשות. כל השילוט שם היה ברוסית, הפקידים כולם דוברי רוסית. זה היה פשוט הלם, ממש. אז זה משהו שהוא אפשרי כי יש את דוברי השפה. להפך, הנה, לתת להם עבודה.

19:45 דובר 2 לתת להם עבודה, לתת להם תקווה, לתת להם יכולת להישאר פה בארץ בכבוד. הם הם הם הקריבו, אנחנו חייבים להם את זה. הם הקריבו את הכול בשבילנו. אנחנו חייבים את המינימום, מינימום, לתת להם את ה-, את האיש קשר, את ה-, את התחום הזה בעירייה שהוא אחראי על קליטת עלייה בירושלים.

20:06 דובר 5 תגידי, אני רוצה לשאול אותך מלב של אמא שאלה שככה עולה לי. לא מלחיץ אותך שזה ישאב אותך? כי לפי הפאשן שאת מדברת והברק שלך בעיניים זה נראה שאת הולכת להיות עשרים וארבע שבע בעירייה, עשרים וארבע שש. ואני אומרת כאילו גם ככה במציאות של הארץ ויוקר המחיה והקצת תחושה הישרדותית כזאת, או שאני עוד לא הבנתי את הקונספט לגמרי איך חיים פה, אבל כאילו אנחנו ב-ב-בילדים והמוסדות והבית וכביסה וכלים, ואיך את הולכת לעשות את זה? את לא חוששת או שאת חוששת ואת כבר מתחילה לעבוד על זה? מה בעצם עשית שנה שעברה? היית, עבדת בבית ספר.

20:46 דובר 2 כן, הייתי מנכ"לית של מוסדות. אמ, קודם כול לחץ לא תורם. אנחנו בשיקול דעת ובעיניים פקוחות יוצאים לתפקיד הזה. אמ, קודם כול מתוך תחושת שליחות מאוד ענקית. כשאתה הולך בתוך תחושת שליחות, שאתה יודע שאתה עושה את מה שהרבנים שלך אמרו, מתוך זה שאתה יודע שאתה עושה משהו טוב לעם ישראל, אז, אז גם אומרים ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. אז אני לא דואגת. זה הילדים שלי, זה הבסיס. זה, אנחנו דוגלים במשפחה, זה החיים שלנו, הילדים שלי זה אהבת חיי. אני אעשה הכול בשבילם. אז אנחנו ישבנו על זה, אני ובעלי, לחשוב איך אנחנו ממש לפרטי פרטים, איך אנחנו שומרים על הבית, שומרים את זה גם מכל הזירה החיצונית.

21:33 דובר 5 כן, זה עוד...

21:35 דובר 2 זירה שאנחנו לא מוכנים שהיא תתקרב לבית. הילדים שלנו זה קודש. אנחנו באמת ה-- כשאת מדברת על הדור הבא זה הילדים שלנו. אנחנו צריכים לשמור עליהם, לגדל אותם, זה זה ההמשך של עם ישראל. זה, זה עם ישראל קטן שיושב לי בתוך הבית ואני משקיעה את כל כולי כל הזמן על הילדים שלי. אז ממש ישבנו לחשוב איך אנחנו שומרים עליהם, איך, איך זה לא יפגע בהם. אמ, אני חושבת, אני מאמינה שגם בעלי יותר התגייס לבית וגם המשפחה המורחבת יותר. אבל, אבל לאימא אין לה תחליף. אז אני, אני מאמינה שאם אתה עובד שעות הבוקר המוקדמות ואתה טוחן עבודה ואתה ביצועי ולא מבזבז זמן, אתה לא נמרח בישיבות חסרות תועלת, אתה בסוף תגיע למיצוי שלך ואתה לא תזניח את המשפחה שלך. הרי בסוף אתה סותר את עצמך. אם אתה מזניח את המשפחה, אתה חייב להיות-

22:29 דובר 5 כן.

22:30 דובר 2 אמיתי בכל הכיוונים שלך, גם המשפחה וגם בעבודה. זה, זה, זה דבר אחד. אני רואה את זה כ-כמשהו.

22:39 דובר 5 לגמרי, לגמרי. בסוף הכול זה דבר אחד. כשאנחנו חיים ועם ה-- רואים את העולם בצורה כזאת של אחדות, אז הדברים בעצם באמת מסתדרים אחד עם השני ויותר עובדים. וואו, זה זה מרגש לשמוע את זה, כי באמת גם כשהילדים רואים אמא חדורת מטרה ונלחמת על הדברים החשובים ופועלת, אז כבר את את החינוך שלך כבר עשית. זה דוגמה אישית, זה מעל הכול.

23:03 דובר 2 דוגמה אישית וחום ואהבה זה לא, זה בלתי נפרד. ל-ל-להמשיך לאהוב אותם, לראות אותם, לראות את הצרכים שלהם, אמ, ולהיות חברה טובה. אני, אני עם הבנות שלי חברה מאוד מאוד טובה, גם של הבנים, אה, אבל מאוד מאוד. ומתחילת הדרך אמרו לי על השולחן כל מה שהן מרגישות. אמרתי להן, חברות, לא משאירים שום דבר בבטן, הכול, הכול, הכול, מה מפחיד, מה מגי-- הכול, הכול.

23:28 דובר 5 מה הן מרגישים באמת לגבי זה?

23:29 דובר 2 בהתחלה זה היה מאוד מבהיל. אמא, זה אומר שאת לא תהיי בבית. אחת מהבנות שלי בכתה שבועיים.

23:37 דובר 5 וואו.

23:37 דובר 2 אמא, זה לוקחים לנו אותך. וזה ממש, אמ, הסברנו להם איך אנחנו, הראנו להם את המתווה של איך אנחנו תכננו אותו ואיך אנחנו רואים את הדברים ועד כמה שזה לא יפגע בהם וכמה שאנחנו מתכוונים, איך אנחנו משקיעים ובמה אנחנו נותנים ועל זה אנחנו לא נוותר ועל זה אנחנו כן נבקש מהם יותר את העזרה הזאת מהם, שהם יתגייסו לזה, כי בסוף זה לטובת עם ישראל ויש לנו כאן מטרה משותפת. ולאט לאט כל אחת מהכיוון שלה. הקטנים פחות היו שותפים, אבל הגדולות שהן כבר ממש מבינות וממש שותפות והם גם חלק מהמהלך הזה. הרי בסוף מה, מה המטרה שלנו בחיים? מה אנחנו פה? כדי שמה? שתהיה לנו דירה, ילדים ותמונות יפות? לא. אנחנו רוצים לקדש שם שמיים בעולם. זה המטרה שלנו וזה החיים שלנו ואנחנו עושים הכול. אם עכשיו קראו לנו לתפקיד הזה, קמים ועושים, עושים את זה בכל הכוח ולפעמים קמים כדי לסדר את הבית. גם את זה עושים בכל הכוח ובשיא השמחה.

24:35 דובר 6 זאת שליחות וזאת שליחות.

24:36 דובר 2 זאת שליחות ואני לא מפחיתה מזה ולא, ולא מזה.

24:39 דובר 6 וואו. באמת את צריכה להיות עכשיו סופר דופר ניהול זמן, הכול, באמת כדי להספיק את הכול, להגיע לכל ה...

24:45 דובר 2 אני חושבת שאתה עושה את זה מאז התינוק הראשון שנולד לך.

24:48 דובר 6 כן, אין ברירה.

24:49 דובר 2 אין ברירה. אתה חייב להיות מאורגן על הדקה. מה אתה עושה בכל רגע, ואם אתה טיפה מפשל זה קצת יותר קשוח. כן, אז אתה צריך להיות ברבאק על זה מכל הכיוונים.

24:59 דובר 6 תגידי, הייתי רוצה לשאול אותך אם עכשיו את כבר בתפקיד, ככה מקבלת פתאום איזשהו תקציב ענק בהפתעה. מה הדבר הראשון שאת עושה איתו? את יכולה לעשות איתו מה שבא לך.

25:13 דובר 2 תראו, לי יש הרבה חלומות. חלומות מציאותיים שיכולים ממש להתממש, אבל אולי הייתי שמה את השאלה הזאת לאנשים ששומעים אותנו עכשיו. מה הייתם רוצים? הייתי רוצה לשמוע גם את הציבור, מה החלומות? מה זאת אומרת הציבור? אני באה מתוך הציבור, אני באה מתוך האנשים הפשוטים ולא מנותקת, כי אני עדיין בשטח. תוך כדי שאנחנו מדברות שולחים לי SMS, "ליאורה, בזה חייב לטפל. צריך לעשות את זה." מכל מיני היבטים, מכל מיני מוסדות ו... אבל הייתי רוצה לשמוע את המאזינות שישלחו. יש לכם דרך לתקשר? כן, שישלחו.

25:46 דובר 6 כן, אפשר לרשום תגובות ביוטיוב, בספוטיפיי.

25:48 דובר 2 מצוין. לכתוב מה הייתן רוצות לשנות בירושלים. עכשיו ליאורה בתפקיד ומקבלת תקציב ענק. מה לעשות בשבילכם, בשביל ירושלים.

25:57 דובר 6 וואו.

25:57 דובר 2 אני רוצה לשמוע. ואנחנו אנשי המעשה נפעל לקדם את הדברים האלה. כי זה, כי, כי אם הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הכוחות האלה של מעשה ואש בעיניים, אנחנו יכולים להגיע רחוק.

26:10 דובר 6 תגידי, אמ, איך לדעתך כל אישה, נגיד אני, אני גרה פה כרגע בקריית מלאכי. אני אוהבת את ירושלים, אני מבקרת בירושלים. מה בכוח שלי חוץ מהתפילות לעשות למען ירושלים? את, את אקטיבית, את שם, את פועלת. אבל כל אחד בתור, אה, יהודי, חלק מהעם, מה הוא יכול לעשות למען ירושלים? יש לנו איך לעזור? נשאל את זה ככה.

26:35 דובר 2 אמ, בוודאי. יש המון. קודם כל, כמו שציינת, בתפילות אנחנו מתפללים, מתפללות שלוש פעמים ביום. במידה ומי שיכולה זה בסדר, בלי לחץ, אפשר גם פעם אחת. אבל כשאנחנו מתפללים בתפילה ואנחנו אומרים ומתפללים על ציון והלב שלנו באמת יהיה שמה, אז קודם כל זה פועל ופועל ענק למרות שלא רואים את זה בעיניים.

26:57 דובר 6 נכון.

26:57 דובר 2 אבל לכוון במילים. בשובך, שוב של מי? שוב של, של איזה אדם? לא, של הקדוש ברוך הוא. בשובו לציון זה, זה באמת אמיתי. אנחנו צריכים לעורר את הלב שלנו, לפתוח דלתות.

27:09 דובר 6 לגמרי.

27:09 דובר 2 הלב ול-ל-להתכוונן על זה. אז כן, תפילה לא, לא, לא מותנת מהחשיבות שלה, כי היא כל כך, אה, מכוונת אותנו לדייק מה הרצונות שאנחנו צריכים לרצות הזה, לרצות את זה. אמ, דבר נוסף, אמ, קודם כל ההגעה שלנו לירושלים. אתה מגיע, אתה, אתה שותף ב-ב-בתיירות שלך בירושלים. לאיפה הלב שלך מכוון כשאתה הולך לטייל? אם אתה נוסע לכל, לכל מיני ארצות ברחבי הארץ, כשיש לך את ירושלים פה, מה אתה מחפש שמה? יש לך את ירושלים.

27:40 דובר 6 טוב ליאורה, נלך ככה לקראת סיום. נלך לירושלים, סתם. אמ, אני באמת רואה אותך ככה, מישהי צעירונת ועם ילדים ופשוט אומרת אני רוצה לחולל שינוי. אני מוכנה להקריב ולתת והמון המון אומץ ופאשן בעיניים שלך. ואני אומרת כולנו רוצות להיות כאלה, כולנו. כל אחת ששומעת אותך בטח יש לה את המקומות האלה בחיים שהיא ראתה ואמרה לעצמה "וואי, אם היה לי את האומץ הייתי עושה". את יודעת, הרבה פעמים יש את ה, אמ, המחשבה הזאת שטוב, יש את האנשים שעושים, יש את האנשים האקטיביסטים, יש את האה אני והפשוטים אני. אבל זה לא נכון. זה לא נכון. אני חושבת שזה מגיע באיזשהו מקום מחוסר אמונה מספיק בעצמנו, מחוסר אמונה בזה שהקדוש ברוך הוא מאמין בנו, בזה שאנחנו, שאנחנו נשלחנו בשביל זה לעולם ושזאת האמת. אז תני קצת מיץ אומץ לכולן, כי די העולם צריך אותנו.

28:39 דובר 7 אז אני אגיד לך כמה דברים על זה. אמרת הרבה ואני רוצה ככה לענות. אז יש לנו קודם כל כל אחת יכולה. אני, אני בתוך עמך אני יושבת, אני אישה פשוטה, אני זה סתם נראה אבל לא כולנו. בזכות נשים צדקניות נגאלים ישראל, נגאלו ישראל וייגאלו ישראל. אני חושבת שכל אישה ואישה בכל התפקיד שלה, אם היא עושה אותו טוב ומלאה בכוח ומלאה ברצון ויש אש בעיניים, היא תעשה אותו הכי טוב וזה מביא בעצמו גאולה וקודם כל להיות שמחה במקום שבה. אבל לפעמים לשבת עם עצמך ואת אומרת רגע, מה עוד? מה עוד? לא להפסיק לשאול את עצמך מה עוד? מה אני יכולה להוסיף עוד טוב ואור בעולם הזה? הרי העולם מחכה לנו. הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרת, מאמין בנו. הוא צריך אותנו. כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו. זה הזמן שלנו של הנשים לקום ולהגיד מה אני מוסיפה טוב לעולם, לעם ישראל, לקדוש ברוך הוא בעולם שלו. מה אני יכולה לעשות ולהיות חדורת מטרה ולהוסיף טוב ואור? כל אחת יכולה בכל אחת בהיבטים שלה. לא לחלום על דברים שהם לא קשורים למציאות, אלא להיות מאוד ממוקדת מציאות. ומה אני יכולה להוסיף? להיות מכוונת ולהגדיל את הרצון. להגדיל את הרצון ובסוף זה מופיע איפה אתה? ומופיע אור גדול, אור עצום שהעולם מחכה לו. העולם כמה לאור של כל אחת ואחת.

30:01 דובר 6 כן, אני חושבת שבאמת מה שאמרת עכשיו על העניין הזה של ה־לא צריך לחשוב מדי בגדול אפילו כי גם את לא קמת כשהיית אמא לילדה בת שנה ואמרת אני רצה לעיריית ירושלים, אלא זה זה עניין של תנועה. לנוע, לעשות עוד קצת, עוד קצת באזור שלך, בשטח שלך ללכת. נגיד את מורה, את הולכת לבית ספר כל יום. את מנסה לעשות את הקצת מעבר שלך, את הקצת משהו שאת לא כביכול חייבת.

30:26 דובר 7 זה מתחבר ממש לאלול, כי אלול זה ככה. מה זה אלול? מה זה הצגה? אנחנו עושים כאן הצגה? לא. אנחנו מתקדמים כאן עוד טיפה. אני עושה את כל מה שאני עושה ביומיום, אבל יותר טוב בקצת יותר כוונה, קצת יותר. זה ההכנה שלנו לאלול.

30:38 דובר 6 נכון.

30:39 דובר 7 אז אנחנו. אני מאמינה שזה נמצא בכל אחת ואחת מאיתנו. מסתכלת טיפה אחורה, טיפה. היומיום כל כך שואב אותך וכל כך מעסיק אותך. ואמרת: שלוש ארוחות ביום ודי. בואי, בואי. קודם כול זה קודש. אני לא אגיד די. זה קודש. החלפת חיתולים זה קודש, כל זה קודש. בואי נוסיף עוד. בואי נוסיף עוד קומה. בואי נוסיף. נחדד את הרצון שלנו ונאמין בכוחות שלנו, כי הרבה פעמים אנחנו נוטות: לא, לא נורא, לא אנחנו, לא אני, לא. אולי מישהו אחר, אולי אלה. אולי טוב, יבואו אחרים ויעשו את זה. כל העולם תלוי בך. ואם תחשבי שאת על כף מאזניים ועכשיו את היא זאתי שתשפיעי לטוב או לרע, את תגידי: מה, באמת אני? אז קדימה, אני עושה את זה ברבאק, באש בעיניים, ואני אעשה את זה בכל הכוח. אז ואני מאחלת לעצמי שאני אהיה שמה כל הזמן, כי כי שמה הרצון שלי נמצא. לעשות כמה שיותר טוב לעם ישראל וברבאק עצום.

31:39 דובר 6 אמן. וואו. מחזקת את ידייך ואני בטוחה שכולן. וואו, ליאורה, השראה, השראה מדהימה. ושוב אני מאחלת לכל אחת באמת שנקום בבוקר כל בוקר. איך אני אומרת? בוקר טוב ליום חדש של שליחות. באמת להרגיש שליחה איפה שאת, במקום שאת. אני חושבת שזה היצר הרע כל הזמן אומר לנו: טוב, ההיא רצה לעיריית ירושלים, אבל אני, מי אני? אני בקושי את הכלים מספיקה לעשות. די לשים את זה בצד, להתעלם מזה, לכבות את זה ולהסתכל על הכן, על הכוח שלי, על העשייה שלי, על מי צריך אותי פה. אולי השכנה שלך היא זאת שצריכה אותך, תתחילי ממנה. ושנזכה כולנו להאיר — אמן — להאיר את ירושלים, באמת להוסיף קודש כמו ש... את ממש עושה חשק, אני חייבת לציין, כאילו להוסיף טוב, להוסיף קדושה, להיות מכוונים על זה גם. להיות מכווני מטרה, לחשוב, אה, את יודעת, להסתובב בעיר ולא רק לחשוב על מה אני מבשלת לערב, שזה גם חשוב, אלא יש פה רחוב, יש פה אנשים, יש לי אחריות. אני חלק מהעולם והעולם הוא חלק ממני. ותודה, תודה ליאורה. בשמחה. מאחלים לך בהצלחה. תודה לך. שנזכה כולנו ושתהיה שנה טובה ומתוקה. אמן, אמן. בעזרת השם. תודה לכולם.