פרק 43: "אנחנו שבורי לב, אבל זה בגלל שיש לנו לב" 💔 | עם הדס לוינשטרן- מרצה, אמא לשישה ואלמנה טריה

00:01 דובר 1 לפני שנה פגשתי לראשונה את הדס לוינשטרן בהתוועדות באירועי צמאה. מהרגע הראשון ידענו שזאת לא הפעם האחרונה וקבענו שברגע שיתאפשר נקליט פרק ביחד לפודקאסט. הימים חלפו, השנה הסתיימה וזה טרם קרה. ואז הגיעה שמחת תורה. אלישע, בעלה של הדס, התגייס מיד ולאחר עשרה שבועות של לחימה, בנר שביעי של חנוכה, נפל בקרב בעזה. הגעתי אל הדס כדי לשמוע אותה, כדי לשמוע ממנה איך היא מתמודדת, איך היא מתרוממת ואיך כל התורה והאמונה שהצטברו בה במהלך השנים נותנות לה כוח ועוז. פודקאסט מחזק, כואב, מרומם וגם קצת מצחיק. מוזמנת באהבה. אני מזכירה לך שאם אהבת את הפודקאסט את מוזמנת להירשם כמנויה בערוץ שליחות כדרך חיים ולשתף אותו הלאה עם כל מי שחשובה לך. לצפייה בתכנים בסטטוס כתבי הודעה למספר אפס חמש אפס שמונה חמש אפס חמש שבע מאות שבעים. פתיח ומיד מתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. טוב, אנחנו, אנחנו לא נשחק אותה שאנחנו מתחילות עכשיו פרק חדש, אה?

01:45 דובר 2 לא, אני אומרת לך, תקשיבי, היה לי, היה לי פרק שלם בפודקאסט שלי. שימי לב, בואי נעשה פה פרסומת סמויה. יש לי פודקאסט. לא רק לך אני המהממת.

01:53 דובר 1 אנחנו לא סתם ככה התחברנו.

01:55 דובר 2 לא, כי הפודקאסט שלך הוא כזה מדהים והוא כבר במספר דו-ספרתי מטורף של פרקים ואני כזה בפרק שבע.

02:02 דובר 1 לאט לאט.

02:03 דובר 2 אבל הקלטתי פרק שלם, ארבעים וחמש דקות. פרק אין, אין. נתתי את הלב כאילו. ואז בסוף הפרק באתי לעצור וקלטתי שלא הקלטתי בכלל.

02:14 דובר 1 אוי, זה מטורף. אז זה מה שקרה לנו עכשיו. אנחנו כבר כמה, רבע שעה בערך יש לנו זה?

02:18 דובר 2 יותר.

02:19 דובר 1 יותר?

02:19 דובר 2 כן.

02:20 דובר 1 טוב.

02:20 דובר 2 אבל אנחנו נמלל לכם את כל מה שדיברנו לפני.

02:23 דובר 1 כן. אז מה עשינו? טוב, אז תצטרכי להכיר את עצמך מחדש, הדס. אני אשמע לך עוד איזה פרט ככה מעניין שעוד לא שמעתי.

02:31 דובר 2 לא, אין בעיה, אנחנו פשוט, אני אגיד לכם מה סיפרתי לחני עד עכשיו. חני שאלה אותי בעקבות כל מיני שאלות שהיא קיבלה מעוקבות שלה, שהן מאוד מתרשמות מאיזו דמות שנראית להן דמות על-טבעית, איזו מישהי מאוד חזקה ואולי אפילו על-אנושית. ואני סיפרתי לחני על כל המקומות המאוד מאוד אנושיים וקטנים בחיים שלי, וסיפרתי לה שאני מאוד מאוד יכולה להזדהות עם אנשים שמסתכלים עליי ואומרים: מאיפה הכוחות? כי אני, אני אחרי לידות מתפרקת, מתפרקת, מתפרקת. בסדר? חודש בפיג'מה. אחרי חודש אומרת לעצמי: אולי, אולי אני אחזור לצחצח שיניים, כאילו פעם ביום, לא יותר. אבל אולי אני אחזור לצחצח שיניים. ממש מפורקת. וכל פעם אני רואה את החברות שלי שגם אחרי לידה חמישית ושישית ושביעית, אחרי שבועיים הן כבר יוצאות עם הילדים לגן שעשועים ומשתבצות למסיבה שיש בגן להביא, לא יודעת מה, פלטת ירקות. והרבה פעמים זה היה מעורר אצלי מקום של כאילו: יאללה, יא מעצבנת, מה, מה הקטע שלך? כאילו איך ה-- למה חזרת לגזרה כל כך מהר? למה התאוששת כל כך מהר? למה את? למה את כל כך נחמדה לילדים שלך, שאני כאילו עוד לא מצליחה להיות שם? ובגלל שאני יודעת על עצמי. זאת אומרת, עכשיו פתאום היקום כאילו שם עליי עכשיו את הספוטלייט. אבל אני יודעת על עצמי שאני יודעת להיות בנמוכים. אני יודעת את זה על עצמי, וגם כשהייתי בנמוכים לא התביישתי להגיד, לא התביישתי. היו שואלים אותי: מה שלומך? והייתי אומרת: נורא, ברוך השם. זאת אומרת, באמת לא התביישתי. אני זוכרת שהיה לנו סעודה שלישית קהילתית. אז שלחו כזה דוקס שכל אחד משתבץ, ואני נכנסתי לדוקס הזה ושיבצתי את עצמי במפיות. עכשיו אין

04:28 דובר 2 יותר חפפנות, נכון? כאילו לא, בואי. משפחה עם חמישה ילדים מגיעה לסעודה שלישית, מביאה חבילת מפיות. ושלחתי וואטסאפ. אני אפילו יכולה להקריא לך אותו.

04:40 דובר 3 לכי על זה. את יודעת, אני רק חייבת להוסיף ולהגיד שכשאני קראתי את השאלה שהיא כתבה, כאילו אני מיד ידעתי מה תעני, כי אני חושבת שזה קצת מקום כזה גם מתעתע בכל העניין של תקשורת ורשתות חברתיות, שאתה רואה את הרגעים החזקים, אתה רואה את הרגעים החזקים של אדם. אה, אנחנו עברנו, נגיד, את זה שהגענו למלחמה מאוקראינה, שאני חס ושלום לא משווה אפילו, אה, אבל היו המון רגעי משבר ואני משתדלת, משתדלת מאוד לתת כוח הלאה. אבל באמת, כאילו מי שחושבת שקל, מי שחושבת שאני לא בוכה מדי פעם ומתפרקת, מי שחושבת שאני לא מתגעגעת. כאילו חשוב להבין את זה שגם כשבן אדם מפגין כוח זה כי הוא צריך לעשות את זה. זה כי ככה אנחנו צריכים להתנהג, ואז אנחנו צריכים לאפשר לעצמנו להיות במקום הזה של הכאב ולדעת לסיים אותו ולעלות ולתת כוח לעצמנו ולאחרים, שזה תמיד גם הולך ביחד. כשנותנים כוח לאחרים זה מחזק אותנו מאוד. אז...

05:44 דובר 2 אני גם, אבל אני באמת לא מתביישת לבכות.

05:47 דובר 3 כן.

05:47 דובר 2 הזהרתי אותך מראש. היום יום ההולדת של אלישע.

05:50 דובר 3 יש לנו פה טישו.

05:51 דובר 2 ה' בשבט. יש לנו פה שני טישואים, לכל אחת טישו פרטי. אני לא, אני לא מתביישת לבכות. אני לא מתביישת.

05:58 דובר 3 את מצחיקה תוך כדי. אני... איך את עם הומור שחור?

06:01 דובר 2 אוי אוי, הומור שחור. אני חזקה.

06:03 דובר 3 יש לך תלקית לך?

06:04 דובר 2 חזקה בהומור שחור. רגע, אז אני אקריא לך את הוואטסאפ שנשלח.

06:09 דובר 3 בעקבות המפיות.

06:10 דובר 2 ב... כן, זה נשלח. הבן שלי נולד ב-- הוא בן חמש. אחריו היה לי באמת משבר אחרי לידה. משהו פסיכי, מטורף. ארבעה חודשים של בור שחור וכלום וחידלון.

06:24 דובר 3 וואו. זה ממש דיכאון?

06:26 דובר 2 זה לא היה דיכאון מאובחן. זאת אומרת, לא, לא קיבלתי תרופות ולא, אבל מה זה משנה מה הייתה הכותרת של זה? אני הרגשתי בדיכאון נוראי. אני הרגשתי שזהו, הדס לוינשטרן לעולם לא תחזור. כל הזמן אמרתי: אני רוצה אותי בחזרה. איפה אני? פעם היה לי חוש הומור, כאילו אפילו לא הצלחתי ממש. ואז הייתה לנו סעודה, סעודה שלישית קהילתית, והשתבצתי במפיות, וזה הוואטסאפ ששלחתי לחברות שלי. יש לנו קבוצת וואטסאפ שנקראת שכנות לנצח. כתבתי: היי שכנות לנצח. השבת סעודה שלישית קהילתית. אלישע רוצה שנלך. אני ישר מחקתי את עמל איך שהוא הגיע. בכל מקרה הסתכלתי על הרשימה ונלחצתי ממש, כאילו פיזית בגוף, בהלה. אמרתי לו שיכתוב אותנו במפיות. במפיות. אני שארגנתי כמה וכמה קידושים קהילתיים, במפיות. המפיות תפוסות, אז הוא שם אותי בקעריות לסלטים. אז ברור שזו תקופה ושעכשיו עם הגב בכלל אין שום מצב לכלום. זה שמונים אחוז בסדר לי שאני ככה, אבל יש עוד עשרים אחוז שאני מרגישה דפוקה. ומה הקטע שלי לחתוך שני ירקות? הרי זה בשבת. מה הבעיה? צ'יק צ'ק. רק משתפת. לא בקטע של להלחיץ פה את המערכות. הגוף כואב אבל הנפש ברוך השם שקטה. אני הדס לוינשטרן, אני במפיות.

07:48 דובר 3 וואו. אני, אני חייבת לשאול אותך איך מצאת את זה ככה בשנייה. זה מלפני חמש שנים.

07:53 דובר 2 אני, אני אגיד לך למה. כי אני שולחת את זה להמון המון נשים שמשתפות אותי בקשיים עוד לפני הסיפור הזה. ויש כמה דברים שכאילו הארסנל של הדברים המנרמלים והמחזקים שאני שולחת לנשים, זה אחד מהם.

08:11 דובר 3 אז תספרי לי גם מה את עושה בכלל באופן כללי. את אומרת אני שולחת לנשים ויש לי קשר עם נשים. מי את, הדס לוינשטרן?

08:19 דובר 2 כן, אז אני-

08:19 דובר 3 לכי אחורה. כמה, כמה שנים? לכי לאט לאט אחורה. כמה שנים את בחריש? זאת חדשה. אני לא נולדתי פה.

08:24 דובר 2 לאט לאט, אני, אני אלמנה.

08:26 דובר 3 החיים שלך מתחלקים לשתיים. זה את בוודאות יכולה לומר.

08:29 דובר 2 לא, החיים שלי מתחלקים לשתיים: לפני שפגשתי את אלישע ואחרי שפגשתי את אלישע. זה ככה אני מחלקת. אבל, אה, כן, אני אעשה לך כזה כמו בקורות חיים כשאתה הולך אחורה.

08:39 דובר 3 כן, כן.

08:39 דובר 2 אז אני בת ארבעים וחצי, ב-- נגיד ארבע השנים האחרונות אני בעיקר מעבירה הרצאות לנשים, מלמדת במדרשות, מ-מלמדת באולפנות, מעבירה שיחות השראה שהמטרה זה באמת לתת כוח וחוסן לנשים.

08:57 דובר 3 מה את מביאה? מעניין אותי איזה סגנון של מקורות.

09:01 דובר 2 קודם כול אני מביאה הומור וכנות-

09:04 דובר 3 אותך.

09:05 דובר 2 ולב פתוח. זה קודם כול מה שאני מביאה.

09:07 דובר 3 שמה לב, לא.

09:08 דובר 2 שמה לב.

09:09 דובר 3 נכון.

09:09 דובר 2 נכון. קודם כול אני מביאה-

09:11 דובר 3 זה בבת אחת ממש

09:11 דובר 2 הרבה הרבה כנות והומור, ובאמת זה דבר ראשון. והדבר השני, רוב המקורות הם באמת, אה, מקורות של הרב קוק ותנ"ך וחסידות, אבל חסידות לייט. לא כאילו חסידות, אה-

09:27 דובר 3 חכי לאט לאט.

09:27 דובר 2 לאט לאט. כן, אבל אני מאוד-- אני כן מביאה דברים מהרבי ממש.

09:32 דובר 3 משלבת הכול.

09:34 דובר 2 כן, משלבת הכול וקצת רבי נחמן וקצת-- אבל העיקר זה באמת התורה של הרב קוק, שזו תורה שמאוד, אה, מזהה את כל המקומות בנפש ונותנת לכל אחד מהם מקום ו-ויודעת תמיד ל-להרים את המבט למבט כללי. כי כשבן אדם תקוע בתוך הסיפור של עצמו זה מאוד מאוד קשה. וכשאומרים לבן אדם תקשיב, אתה חלק מסיפור גדול, גם, גם אתה כאדם, אתה עכשיו יש לך יום קשה, זה יום. חודש קשה, זה רק חודש. אתה עוד הרבה דברים. גם במובן הלאומי שאתה אומר לבן אדם זה לא אתה פה. זה לא הדס לוינשטרן מול החמאס, כן? הדס לוינשטרן מול החמאס לא יכולה, אבל שרה ורבקה ורחל ולאה ורות ואסתר המלכה וחני מוסקוביץ והדס לוינשטרן ביחד מול החמאס זה כבר כוח.

10:23 דובר 3 כל הפרספקטיבה שאת חלק מ-- שהיום הזה הוא חלק מ-משבוע והשבוע הזה חלק משנה והשנה הזאת חלק מההיסטוריה של העם היהודי. את כאילו זה, זה משנה את כל התמונה. זה מטורף.

10:35 דובר 2 בדיוק, וזה מה שאני מד-- זה מה שאני מדברת, זה מה שנותן לי כוח. עכשיו זה יכול מבחוץ אולי להיראות למה אישה בדרך ל-- בדרך ללוויה של בעלה מדברת על, על עם ישראל ועל איזה ועל אלפיים שנה ועל התפקיד הגדול, אבל צריך להבין שעבורי זאת השפה שלי. זאת השפה שלי כל הזמן.

10:54 דובר 3 את חיה את זה.

10:55 דובר 2 נכון.

10:57 דובר 3 זהו, זה לא-- אני חושבת שבאמת מי שלא מכיר אותך, כאילו מאיפה, מאיפה היא הביאה את זה? הלו, את קולטת את המעמד? כאילו, אבל משהו ש-- וזה גם מה שאני חושבת שמאוד מחזק אצלי את המקום הזה, שאני כל הזמן אומרת צריך כל הזמן ללמוד. צריך כל הזמן להיות מוטענים, צריך כל הזמן להקדים רפואה למכה. לא כי, כי משהו יכול לקרות, אלא כי כל הזמן דברים קורים וכי יש לנו מתנה שרובנו ו-ו-וכן, גם אני אומרת גם על עצמי, אם את לא על זה.

11:27 דובר 2 ממש.

11:28 דובר 3 וואי, את לומדת משהו יכול לשנות לך את היום למחרת. ביי, שכחתי. זה כל הזמן צריך להיות כמו תפ-- אה-

11:34 דובר 2 כמו ספורט.

11:35 דובר 3 כן, בדיוק. לתפעל, לתפעל, לתפעל ואז כאילו מה שנקרא נתפסת מוכנה. ברור שזאת טרגדיה שאי אפשר בכלל להגיד עליה נתפסת מוכנה. זה כמובן ב-ב-

11:44 דובר 2 לא, אפשר להגיד עליה, חני.

11:46 דובר 3 כן?

11:46 דובר 2 אפשר להגיד עליה. כן, כי אני מרגישה שעוד הפעם אישה ששולחת את בעלה לחאן יונס בזמן מלחמה, היא, היא, היא, היא מבינה.

12:01 דובר 3 איך היה לך לפני? אנחנו הרי החודש האחרון, חתיכה מתוך, כמה כבר? שלושה וחצי חודשים.

12:09 דובר 2 מאה ימים, נכון? מאה ימים היה אתמול.

12:11 דובר 3 זהו, והייתה לך בעצם תקופה ענקית לפני בכלל של התמודדות-

12:15 דובר 2 שזה חסד.

12:16 דובר 3 דומה. את פה לבד.

12:18 דובר 2 כן, זה חסד. את רואה? זה מבחינתי חסד אלוקי, כי אלישע יצא כבר במוצאי שמחת תורה ובמשך עשרה שבועות היה לי תרגול על יבש. נכון ב-בצבא אומרים יש תרגול על יבש ויש תרגול על רטוב. אז היה לי תרגול על יבש. מה זה להיות לבד עם שישה ילדים? יום אחרי יום, ימות חול, שבתות, להתארגן לשבת, לכוון שעון לפלטה, שזה בעיקרון לא מלאכה של נשים. לזרוק פח, שזה ממש לא מלאכה של נשים. אה, לקבל החלטות שקשורות לבית הספר, שאת יודעת היה-- הייתה פה סיטואציה. יש לי שישה ילדים, הגדול בן שתים עשרה וחצי, הקטנה הייתה אז בת עשרה חודשים. מספיק שילד אחד, אה, ש-שזה קרה פה, כן, נופל ופותח את הגבה ואני עם הקטנטנה ואני צריכה עכשיו לחשוב איך אני כאילו את הילד הזה לוקחת לבית חולים ואת הילדה הזאת מה אני עושה, ובמקביל עכשיו גם בסיטואציה רגילה אז אני דופקת אצל השכנה. עכשיו גם ה-- גם הבעל של השכנה בעזה, כן-

13:21 דובר 3 יואו.

13:21 דובר 2 וגם הבעל של השכנה השנייה בעזה, וחצי מהקהילה שלנו במילואים בגזרות שונות, ודווקא היא יותר מסכנה כי היא בהריון. אני לא בהריון. אז את-את פשוט, היה לי ממש עשרה חודשים של תרגול על יבש. עשרה חודשים.

13:36 דובר 3 שבועות.

13:36 דובר 2 עשרה שבועות. אלישע כן היה חוזר. בהתחלה, בשבועות הראשונים, הוא בכלל לא חזר, אבל אחר כך הוא התחיל לחזור לאפטרים, ואפילו הוא חזר לפה לשתי שבתות, והיה חמשושים פתאום. או את יודעת, יוצא בשלישי, חוזר בחמישי, כאילו יוצא הביתה בשלישי, חוזר בחמישי לצבא. היו קצת חופשות, שגם לחופשות היה את האתגר שלהן. אני חייבת להגיד שאני אמרתי לעצמי מראש, עוד לפני שאלישע נהרג, שכשאלישע יחזור אנחנו חייבים ללכת לטיפול זוגי, כי אנחנו חייבים לעשות את החזרה הביתה בצורה הדרגתית.

14:15 דובר 3 זה מטורף.

14:16 דובר 2 כן, כי גבר שלא נמצא, אין ריק בעולם, אין ואקום. את מבינה? אז הוא לא פה עשרה שבועות. יש לי חברות שזה כבר יותר מעשרה שבועות. כן? אין גבר בבית. אז האימא תופ-- המקומות נתפסים על ידי האימא, על ידי הבן הגדול, הבת הגדולה. עכשיו, פתאום כשהוא חוזר הביתה, אני רק רוצה לעורר על הנקודה הזאת של מי שבעלה כן חוזר הביתה. אז חוץ מזה שברוך השם וברוך השם ואיזה כיף, תדעי לך שיש לזה גם אתגרים, וכדאי לך כאילו לצפות את האתגרים האלה ולנסות לקבל את הכלים הרגשיים הנכונים, המתאימים, כדי לקבל את בעלך בחזרה לתוך המערכת. כי פתאום בבת אחת, ממציאות של מילואים ויורה ב-- את יודעת, יורה והוא רמבו והוא עם החברים והוא שותה קפה ו... יש לו פתאום ילדים קטנים ועבודה, והוא צריך ללכת למשרד ולעבוד תשע שעות—

15:07 דובר 3 ולהוציא זבל.

15:08 דובר 2 ולהוציא זבל. אז כאילו אני מרגישה שזאת איזו נקודה שכן כדאי לשים לב אליה. גם מי שזוכה שבעלה חוזר הב-- קודם כול, מותר לך להתלונן, אחותי. מי ששומעת אותי עכשיו ובעלה חי, מותר לך להתלונן. מות-- מי ששומעת אותי עכשיו—

15:23 דובר 3 שומעת.

15:24 דובר 2 ובעלה חי והוא לא במילואים. הוא בכלל, יש לו פטור. הוא לא יצא למילואים בכלל.

15:28 דובר 3 והוא קיבל ירושה והוא יושב.

15:31 דובר 2 הוא קיבל ירושה.

15:33 דובר 3 יואו.

15:33 דובר 2 ואין, לא משנה, ויש לך עוזרת. כפרה, מותר לך להתלונן. זו זכות יסוד.

15:38 דובר 3 מה עם שבע עוזרות?

15:38 דובר 2 שבע עוזרות. הזכות, הזכות למרמור והחובה להתמרמר זו זכות יסוד. זה היה פה ביטוי אצלנו בבית. אלישע תמיד היה אומר לי: הזכות למרמור והחובה להתמרמר. יש לך זכות להתלונן, אחותי, זה ממש בסדר. זה לא הופך אותך לפחות—

15:50 דובר 3 זה הספורט שלנו.

15:51 דובר 2 זה לא הופך אותך לפחות צדיקה. תתלונני, הכול טוב.

15:56 דובר 3 ממש ככה.

15:57 דובר 2 כן.

15:57 דובר 3 חלק מה-- מצד אחד להתלונן, מצד שני הנה את עכשיו מ-- כאילו אני מסכימה איתך, אבל רגע, הדס, את בעצמך עכשיו מתמודדת כי את לא מתקרבנת, ואת באיזשהו מקום—

16:10 דובר 2 להתלונן ולהתקרבן זה אותו דבר? אולי כן, אני לא יודעת.

16:13 דובר 3 נראה לי. מין דפוס כזה של, אמ, יש אשמים, אני הקורבן.

16:21 דובר 2 כן.

16:22 דובר 3 וכאילו העוצמות שאת מביאה-- לא, אני צוחקת כי ביום־יום זה באמת—

16:26 דובר 2 זהו, זה ההבדל בין היום־יום—

16:27 דובר 3 לא ההתקרבנות שאנחנו מדברים עליה.

16:29 דובר 2 בדיוק, זה ההבדל. נשים אומרות לי, זאתי שכתבה לך קודם, חני, קריאת ה-- בפודקאסט שלא הוקלט.

16:37 דובר 3 אולי יום אחד אני אמצא אותו פה, אני צריכה לחתוך את כל החלקים.

16:39 דובר 2 הפרק שלא הוקלט. לא, קודם אמרת שמישהי אמרה: איך זה יכול להיות שהיא מקבלת ככה את הגזרה האלוקית ואני מתעצבנת שהסלון שלי מבולגן?

16:48 דובר 3 כן.

16:48 דובר 2 גם אני מתעצבנת שהסלון שלי מבולגן. מה הקשר?

16:51 דובר 3 בדיוק.

16:51 דובר 2 בסיטואציות קטנות אני אדם קטן. בסיטואציה זה כמו, נתתי את המשל הזה כבר הרבה פעמים. אם את שומעת אותי ואני חוזרת על עצמי, אז די אחותי, ת-תשמעי כבר פרקים על אנשים אחרים. כאילו שמעת אותי כבר. הייתי אומרת בשבעה, אנשים היו מגיעים, המון אנשים. אז הייתי באיזשהו שלב אומרת: אם כבר שמעתם את הסיפור הזה, אז אתם פה יותר מדי זמן. תחזרו הביתה.

17:11 דובר 3 תעשו סקיפ.

17:12 דובר 2 כן, די, תחזרו הביתה. אה, ש-שבאמת בחדר לידה יש איזו התרוממות רוח. כשאת יולדת באמת, כאילו פתאום יש לך איזה פרופורציות אחרות לחיים, ואפילו אם יש לך ציפורן שבורה או לא יודעת, דבר קטן שבדרך כלל הוא באמת מעצבן או... את לא תתעצבני כי את כאילו, את אומרת: זה לא מתאים עכשיו. זה מתחת לחופה. ומתחת לחופה רוב הנשים שאני מכירה לא יבדקו וואטסאפים, לא יבדקו אם, כאילו נכון, הן יהיו בסיטוא-- אז אני עכשיו קצת באיזשהו סוג של היי של חדר לידה.

17:44 דובר 3 אהמ.

17:44 דובר 2 האם הוא, האם הוא ייעלם? האם זה אוקסיטוצין של אבל? לא יודעת אם יש חיה כזאת, אבל האם זה כאילו מקום? לא יודעת. תראייני אותי עוד חודשיים ותגלי. כרגע זה המקום, זה העוצמות, זה הדיבור. אני מזמינה, אה, אני מוכנה שתבואי להקליט פה קולות רקע ב-ב-בשבע בבוקר או בעשר בלילה, ואת תשמעי אותי צועקת על הילדים שלי. אני מבטיחה לכם, בואו תשאלו את הילדים שלי, כאילו אני מתעצבנת עליהם, אני צועקת עליהם. הם פותחים, יש להם נטייה לפתוח, אה, חבילה חדשה של קורנפלקס למרות שהחבילה לא נגמרה.

18:18 דובר 3 מעניין, זה חוצה מגזרים ויבשות.

18:20 דובר 2 זה, זה דבר בלתי נסבל או כל מיני דברים—

18:22 דובר 3 התופעה הזאת.

18:23 דובר 2 דברים מעצבנים של ילדים, כן? כאילו לזרוק את הכביסה מחוץ לסל. ברור שאני מתעצבנת על זה. מה הקשר?

18:29 דובר 3 חלק מהחיים שלנו בעצם זה שאנחנו הרי מורכבים משתי נפשות ואנחנו אפ־דאון. מה זה יום כיפור? תפילת נעילה, כולם צועקים "ה' הוא האלוקים". אחרי שנייה רצים לאכול עוגה ולשתות קפה כאילו מי ישמע. אנחנו לא נורמליים, אנחנו מפה. זאת אומרת, זה הנורמלי שלנו.

18:48 דובר 2 נכון.

18:49 דובר 3 אנחנו מהאפ לדאון והחיים הם בעצם, אני חושבת, קודם כול המודעות הזאת, לדעת שזה בסדר, שאני פה, שאני שם, ולדעת להיות פה ושם בצורה הנכונה, ל-לכוונן את זה נורמלי ל—

19:04 דובר 2 ככה, ככה נראה אק"ג של בן אדם חי.

19:06 דובר 3 בדיוק.

19:07 דובר 2 למעלה, למטה, למעלה, למטה.

19:09 דובר 3 רצוא ושוב.

19:10 דובר 2 כן. ובאמת עוד מעט בטח חני תשאל אותי על אלישע ואתם תשמעו פה את הטישו מרשרש של חני את הראש.

19:16 דובר 3 כבר צריכים, אה...

19:18 דובר 2 חני ת-- חני ת-תשאל אותי על אלישע ועל זה שיש להם יום הולדת ומה, ואני אתפרק פה בבכי וזה בסדר ג-- כאילו זה בסדר גמור.

19:26 דובר 3 את יודעת, אני דווקא רציתי להתחיל לשאול אותך, אמ, עליו בכלל כבן אדם. איך נפגשתם? את הרי חזרת בתשובה.

19:35 דובר 2 נכון.

19:35 דובר 3 כאילו תחזירי אותי שנייה ל-להתחלה, ל...

19:39 דובר 2 אני חזרתי בתשובה בערך בגיל עשרים וארבע.

19:41 דובר 3 מאיפה את במקור? מתל אביב?

19:42 דובר 2 לא, אל תגזימי.

19:45 דובר 3 אל תגזימי.

19:46 דובר 2 אני מכפר יונה.

19:48 דובר 3 אה, כפר יונה זה לא מוגזם.

19:49 דובר 2 נכון, לא, זה לא מוגזם כפר יונה.

19:51 דובר 3 כן, כן, כן.

19:51 דובר 2 זה ליד נתניה, זה לא תל אביב.

19:53 דובר 3 רגע ו-

19:53 דובר 2 אבל באידיאליז-- באידיאליסטיות של המשפחה כן, אבא שלי יוצא קיבוץ ולא, לא דתי לייט. כאילו-

20:01 דובר 3 אז מה נפל עלייך?

20:01 דובר 2 לא, לא חילוני לייט.

20:02 דובר 3 כן.

20:02 דובר 2 לא חילוני לייט, חילוני מאוד רציני. מה נפל עליי? זה לא נפל. זה היה תהליך מאוד מאוד ארוך. זה היה תהליך של שנים שהוא התחיל בעצם בצבא. אני עשיתי צבא כמעט שבע שנים ובאחד התפקידים שלי בצבא היה שם קצין דוס, מתנחל מגוש קטיף, כאילו אין, אין הכי, הכי-

20:22 דובר 3 קור.

20:22 דובר 2 אין, הכי גרוע שיש. והתחלנו, והתחלנו לריב ולדבר, ובסוף בבסיס סגור, אז אתה יש לך אפשרות ל-ל-לקיים שיחות עומק מאוד, מאוד גדולות עם חלקים של החברה הישראלית, שאם לא היית בצבא בחיים לא היית פוגש אותם. פוגשים אותם בצבא ובבתי חולים. אלה שני המקומות שנפגשים באמת עם כל החברה הישראלית באמת, כאילו במקומות, אה, אה, הכי עמוקים. והקצין הזה הוא היה אז נשוי עם ילדים. כאילו זה באמת לא היה בשום מקום שום, שום שביב של איזה משהו רומנטי או משהו כזה. זה היה הכי שני קצינים שלא סובלים אחד את השני ותקועים אחד עם השני ב- באותו בסיס וחייבים איכשהו לתפקד וכל אחד רק רוצה לחנוק את השני. זה בגדול מערכת היחסים. אבל המעצבן הזה הוא צדק, שזה עוד יותר מעצבן. בן אדם גם מעצבן וגם צודק, זה הכי גרוע.

21:15 דובר 3 וואי, וואי, וואי, זה השילוב ה-

21:16 דובר 2 הכי נורא, הקטלני. ו-וראיתי שהוא בעצם, אה, כל שאלה שאני שאלתי למה אתם כאלה פרזיטים? למה אתם כאלה מעצבנים? למה כל דבר צריך להתחשב בכם? למה? ו-ול-- והוא החזיר כל הזמן את השאלות אליי. כאילו, ובעצם למה? למה? למה פה? למה בישראל? למה? זה היה תהליך מאוד, מאוד ארוך. אני יכולה, אני יכולה לפתוח אותו, אבל זה ייקח הרבה זמן. את רוצה?

21:38 דובר 3 את אדם של אמת.

21:39 דובר 2 נכון.

21:39 דובר 3 אני חושבת שפשוט לא היה לך מוצא מהדבר הזה.

21:41 דובר 2 נכון. זה אני מודיעה פה קבל עם ופודקאסט שצריך לדעת שאני פנאטית. באמת, אם יש משהו שאני קיצונית עליו זה האמת. אני חזרתי בתשובה, זה באמת חזרה בתשובה, זה ממש מעניין לשמוע.

21:56 דובר 3 את חוזרת בתשובה סדרתית.

21:57 דובר 2 סדרתית, זה מה שרציתי להגיד, שאני לפני, אה, אה, שש שנים הבנתי שסוכר לבן וקמח לבן מרעילים אותי, גורמים לי להיות אישה עייפה, מסכנה ותלותית ומכורה, ואני עשיתי תהליך ארוך שלקח לי יותר משנה והתנקיתי מ-מ-מרעלים, והיום לא עובר את הפה שלי לא קולה ולא ג'אנק ולא ממש, וגם זה חזרה בתשובה שהיא סופר משמעותית. כדאי לעשות עליה פרק נפרד.

22:27 דובר 3 וואי, איך אני מזדהה איתך.

22:29 דובר 2 או, או כל מיני דברים, כאילו אני קיצונית על האמת, ואם אני אבין שהאמת נמצאת בסאטמר, אז אני אומרת לך את פעם הבאה שניפגש זה ייקח לי זמן, כי אני לא בן אדם, אה, אני לא זגזגנית.

22:39 דובר 3 את צריכה לעשות את זה יסודי.

22:40 דובר 2 מאוד יסודית. אבל אני אומרת לך, אם אני אשתכנע שהאמת בסאטמר, זהו, את תראי אותי בסאטמר.

22:45 דובר 3 וואי.

22:46 דובר 2 אין לי, אין לי שום, אני לא חייבת לאף אחד כלום, ו-וזו תכונה שבאמת אני רואה. עכשיו אני כבר בת יותר מארבעים, אז אני רואה איך כל פעם אני, אני כאילו... זה לא שחיפשתי את האמת, לא חיפשתי אותה, אבל כל פעם היא מצאה אותי, וגם עם התשובה פשוט האמת מצאה אותי. אני לא חיפשתי כלום, לא היה חסר לי כלום. היה לי חיים מדהימים. היה לי חיים מלאים, מלאים ערכים מלאים שמחה. יש לי משפחה מדהימה. לא באתי ממקום, את יודעת, משפחה...

23:17 דובר 3 את מזכירה לי שמישהי שאלה, אני מזגזגת פה בין השאלות. אה, אוקיי, לא נורא. אני לא ממש אקרא את זה במילים שלה, אבל, אמ, מי שכתבה אני יודעת שהדס חוזרת בתשובה ומעניין אותי איך המשפחה שלה קיבלה את המעבר הזה, כי ממש עם כיסוי ראש ודתייה לאומית מה שנקרא, אפשר להגדיר אותך?

23:36 דובר 2 כן.

23:37 דובר 3 אה, לא, יש כאלה שלא אוהבים שנותנים להם כותרת.

23:39 דובר 2 לא, את יכולה אפילו, אפילו להגדיר אותי יותר.

23:42 דובר 3 אל תכתבו אותי בוויקיפדיה.

23:43 דובר 2 לא, תכתבי אותי בוויקיפדיה, אין בעיה. אני חושבת שאני-

23:46 דובר 3 נראה לי יש לך כבר ויקיפדיה.

23:47 דובר 2 אני חושבת-- באמת? והיא טו-- איך היא, איך היא? לוינשטרן? זה הכי חשוב.

23:51 דובר 3 רגע, את כותבת זה עם ו'?

23:53 דובר 2 לא, זה למ"ד וי"ו יו"ד נו"ן שי"ן טי"ת רי"ש נו"ן סופית.

23:58 דובר 3 טוב, אני חושבת שצריך לפתוח פה בשידור חי את הערך בוויקיפדיה.

24:01 דובר 2 תמיד הייתי אומרת השם משפחה נורא, אבל הבחור זהב. תמיד הייתי אומרת את זה לכל איזו פקידה שהתקשרה אליי. איך הייתי? תמיד הייתי אומרת לה אין, השם משפחה על הפנים, אבל הבחור שווה את זה.

24:11 דובר 3 תשמעי, אני כבר נתקלתי בשמות משפחה יותר, אה-

24:14 דובר 2 טוב, את חב"דניקית.

24:16 דובר 3 כל ארצות הזקנה הזאת, יודעת?

24:18 דובר 2 בכל מקרה לגבי המשפחה שלי, אז אני אגיד בקצרה שזה באמת היה תהליך מאוד לא פשוט. מאוד לא פשוט, כי אנשי אמת הם אנשים שמאמינים באמת שלהם. זאת אומרת ההורים שלי, הם לא חילונים בטעות, הם לא כאילו עגלה ריקה. אנשים מסכנים, אם הם רק היו יודעים. לא, הם יודעים. הם, הם, הם אנשים מדהימים, מלאי ידע ומלאי מלאי תוכן, והם חילונים אידיאליסטים כאילו זה כזה זן נכחד קצת.

24:49 דובר 3 כן, קשוח.

24:50 דובר 2 אבל אה כן.

24:52 דובר 3 וואו.

24:53 דובר 2 מהקיבוצים המאוד, מאוד אידיאליסטים וחזקים, וזה היה תהליך מאוד, מאוד ארוך. עם הזמן הם ראו שאני שגם בחיים האלה יש ערכים, והערכים האלה מאוד מתכתבים אני חושבת עם הערכים של החילוניות. זאת אומרת אלישע בסוף הוא היה הייטקיסט, הוא התנדב למילואים, הוא עשה ספורט כאילו זה לא איזה משהו, את מבינה? לא, לא הבאתי להם איזה...

25:21 דובר 3 רב המשותף על המפריד-

25:22 דובר 2 כן.

25:23 דובר 3 בסופו של יום.

25:24 דובר 2 כן. אז, אז עם הזמן וגם הם באמת מאוד אהבו את אלישע. מאוד. אי אפשר היה לא לאהוב את אלישע. הוא היה כזה בן אדם טוב שבאמת אני לא חושבת שיש. אם יש מישהו בעולם שלא אוהב את בעלי תיצור איתי קשר סתם בשביל הקטע. כאילו אני חושבת שיש איזה מישהו אחד שאני יודעת שהיה ביניהם כזה חיכוך. אבל, אבל אני יודעת איך אלישע התנהל בחיכוך הזה, אז אני כאילו אומרת לעצמי טוב, אם הוא עדיין לא כזה אוהב אותו, זה באמת בעיה שלו.

25:53 דובר 3 הוא גם חוזר בתשובה?

25:54 דובר 2 לא.

25:55 דובר 3 לא.

25:55 דובר 2 אלישע דוס מהבית.

25:56 דובר 3 לפי השם לא.

25:57 דובר 2 נכון, אלישע הוא דוס מהבית. הוא גדל במשפחה אמריקאית. אה-

26:02 דובר 3 אלישע.

26:03 דובר 2 אלישע. אמריקאי, צדיק. חמי הוא רב. הוא קיבל את הסמיכה שלו מהרב סולובייצ'יק ב-OU. אה, משפחה ממש אה-

26:13 דובר 3 רגע, אז הם גרים עדיין בארצות הברית?

26:14 דובר 2 לא, הם גרים בבית שמש, שזה, את יודעת, שכונה בארצות הברית.

26:17 דובר 3 כן. וואו.

26:20 דובר 2 דתי מהבית.

26:21 דובר 3 איך נפגשתם?

26:22 דובר 2 בשידוך, כמו כל הדוסים. נפגשנו בשידוך-

26:25 דובר 3 כבר היית במצב של שידוך. באיזה גיל? רגע-

26:27 דובר 2 כן.

26:28 דובר 3 היית בצבא?

26:29 דובר 2 הייתי בצבא, אבל הרבה שנים. התגייסתי בגיל שמונה עשרה, השתחררתי בת עשרים וארבע וחצי.

26:33 דובר 3 וואו.

26:34 דובר 2 כן, אפילו טיפה יותר. כבר נוטה לעשרים וחמש, והלכתי ללמוד תורה במדרשה. במדרשת אורות עציון, שזו מדרשה של הרב עוזי ביננפלד, שהוא חתן של הרב דרוקמן. ככה בעצם הגעתי לרב דרוקמן. למדתי שנה במדרשה ואז התחלתי לצאת לפגישות. ולקח לי זמן כי הייתי די תיק, די תיק רציני, כאילו בחורה בת עשרים וכמעט שש חוזרת בתשובה. סרן בצה"ל במילואים שעוד עושה מילואים, עם פה גדול ועם הרבה מאוד אה, את יודעת.

27:10 דובר 3 מעניין אותי לקרוא את הפרופיל שלך של אז.

27:12 דובר 2 כן, ברקים ורעמים. אין מה לעשות, אני, אני מבינה שזאת האישיות שלי. כאילו אני, אני כבר בת ארבעים, אני כבר לא.

27:19 דובר 3 כן.

27:20 דובר 2 זהו. אני מבינה שזאת האישיות שלי ו... והיו כל מיני תופעות טבע הזויות בשידוכים. לא משנה, את יודעת ששידוכים זה, זה תופעות. ואז הגיע איזה בחור ממש חמוד, חנון אימים, פשוט חנון, לא מדבר, כזה עדין, בקושי הסתכל עליי, ובאמת לא התלהבתי. וזהו. חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי, טוב, זה לא, זה לא מלהיב, לא נראה לי ייצא מזה שום דבר, אבל אני לא חותכת. היה לי כזה חוק עם עצמי שאני לא חותכת. ואז הוא התקשר ביום שישי בצהריים והוא שאל אותי, איך היה? איך היה לך? אז אמרתי לו, היה, היה בסדר. עכשיו מאחורי הקלעים אני אגיד לך שהוא גם לא התלהב בכלל מהפסיכית הזאת.

28:08 דובר 3 מעניין אותי אחרי כמה שנים פתחתם את זה.

28:10 דובר 2 לא, פתחנו את זה תוך כדי הדייט.

28:12 דובר 3 אה, אוקיי.

28:12 דובר 2 כשהבנו שזה כבר הולך לאירוסין אז פתחנו את זה. גם התארסנו אחרי חודשיים. אז זה לא ש...

28:17 דובר 3 היה קצת זמן.

28:19 דובר 2 כן. אה, הוא גם לא התלהב והוא אמר לעצמו, טוב, אני אשמע מה היא אומרת. היא בטח תגיד שגם היה גרוע, כי זה לא היה. כאילו אי אפשר להגיד אחרת. כן, היא גם תגיד שזה היה לא טוב ונחתוך וזה יהיה מצוין וזהו. אבל כשאני אמרתי לו בסדר, אז הוא אמר, אה, בסדר. שזה גם הפערים בינינו, כי מבחינתי רוב היום אני במדהים, אין סוף, מהמם, הכי יפה, הכי טוב, הכי. בשבילי להגיד בסדר זה, זה נמוך.

28:49 דובר 3 כן.

28:49 דובר 2 אבל אלישע, שהוא הבן אדם הכי עדין בעולם ולא סתם זורק מילים כמוני, בשבילו בסדר, זה באמת בסדר.

28:56 דובר 3 זה כמו שבאנגלית אומרים נייס, זה כאילו מחמאה גדולה, אבל בעברית נייס זה לא יפה כך להגיד.

28:59 דובר 2 נכון.

29:00 דובר 3 מה זה נייס?

29:01 דובר 2 נכון, בדיוק.

29:03 דובר 3 אוקיי.

29:03 דובר 2 טוב.

29:04 דובר 3 כן, בדיוק.

29:04 דובר 2 טוב זה שמונים.

29:05 דובר 3 בדיוק.

29:05 דובר 2 אז, אז המשכנו לצאת, וגם בדייט השני שנינו הרגשנו אותו דבר. אני אמרתי, טוב, אני לא חותכת. והוא אמר, טוב, זה היה כאילו, זה עדיין בסדר. ואני חושבת שאחרי ארבעה, אני חושבת שאחרי ארבעה דייטים פתאום אמרתי לעצמי, תקשיבי, יש פה בחור עם מידות טובות. כאילו באמת מידות טובות. ואז אמרתי, וואי, איזה בחור טוב. כאילו לא משנה עכשיו בעלי לא בעלי. איזה, איזה בחור טוב. והמשכנו לצאת, ובאמת מדייט לדייט ראיתי, עכשיו אנחנו דוסים טרור, כן, לא נוגעים, לא מתייחדים, יושבים על ספסלים בתחנה המרכזית בבאר שבע, כאילו הכי דייטים של דוסים. ומדייט לדייט פשוט אמרתי, וואו, הוא באמת טוב, הוא באמת בן אדם טוב, אני צריכה לידי מישהו כזה והוא כל כך שקט, ולא, לא אכפת לו שאני מוטרפת. כאילו באמת אני מוטרפת, חני, אני, אני לא בן אדם שפוי כאילו, וכל כך, ובכזאת חינניות הוא פשוט חייך לזה. הוא לא נבהל.

30:16 דובר 3 כאילו כמו שאומרת כביכול הקלישאה, השלים אותך.

30:19 דובר 2 ממש, ממש. הוא, הוא, הוא הגדיל אותי, הוא הגדיל אותי ואני חושבת שאני גם הגדלתי אותו. אבל זה יותר, זה יותר המשפחה שלו אומרת שאני הגדלתי אותו כי אני תמיד הערצתי אותו. כאילו אני לא ראיתי בו שום... אני הערצתי אותו מההתחלה, באמת. גיסתי הזכירה לי השבת שאמרתי לה פעם, אני אגיד את זה באנגלית. סליחה מכל הגרנדמייזריות. אני אגיד את זה באנגלית, היא אמרה: You said I got the best brother, so I told you the best brother for you and you said no the best brother period. כאילו את אמרת שקיבלת את האח הכי טוב. אז אני אמרתי לך, זה האח הכי טוב בשבילך. ואת אמרת לי, לא, זה האח הכי טוב נקודה. אני הערצתי את בעלי תמיד. הערצתי אותו כי הוא באמת היה ראוי להערצה. בן אדם כל כך טוב לב, ישר דרך, אה, לא מזגזג, כזה עדין נפש, יודע כל כך הרבה תורה, פשוט אין, אין, שו"ת מהלך. עכשיו אני אלף פעם ביום נתקלת בשאלות ואני יודעת שאני יכולה לשאול רב, אבל, אבל אני רוצה לשאול את אלישע. או שהיינו באיזו סיטואציה ואז אמרתי משהו ואז מישהו ענה לי, כן, נראה לי שזה בסדר. אני אפילו לא זוכרת מה זה היה. כן, נראה לי שזה בסדר שאת יכולה לעשות את זה. ואז אמרתי לו, נראה לך שזה בסדר או שאתה יודע? אז הוא אמר, אני יודע. אמרתי לו, איך אתה יודע? בוא'נה, אני, אני למדתי, אני למדתי כאילו הלכה והרגשתי שאוף, אתה לא יודע כלום. זה נורא-

32:03 דובר 3 זה לא הוודאות הזאת.

32:04 דובר 2 עכשיו זה נורא מגעיל להגיד, זה נורא אליטיסטי להגיד, אבל אני באמת הייתי באליטיזם רוחני פה. תחשבי מה זה לחיות עם בן אדם שיודע הלכה על בוריה. את שואלת אותו שאלה ואת יודעת שמה שהוא עונה לך זה, זה בטוח. כאילו ואם הוא מקל אז אפשר להקל. ואם הוא מחמיר אז, אז, אז, אז זה באמת זה מה שצריך לעשות. למשל אצלנו אני יודעת שהרבה מנשות ישראל מדליקות נרות ואז שותות נס קפה ואצלנו בבית לא עושים את זה. מדליקים נרות ולא שותים שום דבר, אפילו לא מים עד הקידוש. ואני כל כך גאה בזה. כאילו בהתחלה היה לי קשה עם זה. אמרתי לו אבל כולם שותים נס קפה אחרי הדלקת נרות, כולם כולם. אז אמר לי אין בעיה, תעשי קידוש ותשתי נס קפה. אז ידעתי שידעתי לא רק בהלכה, גם בדברים כלכליים, גם בדברים שקשורים לחינוך הילדים. פשוט בכל דבר. אם את שואלת את אלישע שאלה והוא עונה לך זאת האמת, זאת האמת. זה הדבר הכי מאוזן, הכי נורמלי והכי נכון לפי ההלכה. ואני ממש בצער על המקום הזה, כי... אני אתן לך סתם דוגמה לשאלה ממש קטנה. אני מקבלת תרומות. אנשים יהודים צדיקים רוצים לעזור לאלמנות ויתומים. אני מקבלת תרומות. אני צריכה לעשר?

33:25 דובר 3 וואי שאלה מעניינת.

33:26 דובר 2 שאלה מעניינת נכון? אני בעצם אלמנה. מצד שני, אני חושבת שאני כן צריכה לעשר כי אני מקבלת מאה שקל צדקה. אני חושבת שאני כן צריכה לעשר אותם. אה אז זו שאלה. עכשיו יש על זה הרבה פלפולים בהלכה. אני לא, לא ארד לזה פה בפודקאסט. אני רק אגיד שצריך לעשר אחרי שמורידים את כל ההוצאות. זאת אומרת את לא צריכה לעשר פיקס מהמאה שקל. את צריכה להגיד נגיד מהמאה שקל האלה עלה לי שישים שקל במכולת. אז אני מעשרת מארבעים.

33:56 דובר 3 וואו.

33:57 דובר 2 אבל אני לא יודעת כמה עולה לי חשמל וגז ומים וצהרון ומכולת וזה חישובים כאילו. ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. וזו נקודה אחת קטנטנה מתוך אלפי נקודות שאני מוצאת את עצמי כל יום אומרת אלישע.

34:14 דובר 3 וואי, אפילו שנייה להתייעץ, שנייה לחלוק שאלה, התלבטות שאת כבר יודעת לפעמים את התשובה. את רוצה שנייה לשאול את הבעל?

34:21 דובר 2 נכון. נכון וגם ש-שאת-- בעלי היה תלמיד חכם עצום עצום. אבל כשהוא היה עונה לי הבנתי מה הוא אומר. הוא אף פעם לא היה, את יודעת, לפעמים רבנים או תלמידי חכמים מאוד מאוד גדולים, הם כאילו הם לא יודעים להגיד כן לא. הם כאילו וואי אומרים שעה, שעה, שעה.

34:37 דובר 3 רטי אחר כזה.

34:38 דובר 2 כן. ואלישע הוא היה תלמיד חכם, באמת תלמיד חכם עצום ונורמלי.

34:45 דובר 3 וואו. מה הוא עשה ביומיום?

34:46 דובר 2 הוא היה הייטקיסט, הוא היה מתכנת ג'אווה, למד תשע, כאילו עבד תשע שעות ביום והיה חוזר הביתה. היה לו כל יום משהו אחר. רמב"ם יומי, דף יומי, חברותא פה בבית מדרש קהילתי. הוא היה אחראי על הלו"ז של הקהילה של בית הכנסת. הוא היה מלמד ילדי בר מצווה דרך צוהר, ילדי בר מצווה חילוניים. הוא עשה המון דברים. באמת הוא ניצל את הזמן בצורה, בצורה מופלאה.

35:12 דובר 3 כאילו הרגיש.

35:13 דובר 2 זהו. אני חשבתי לעצמי האם הוא הרגיש? בכלל נכון, זו שאלת החיים כזאת. כאילו האם הוא ידע?

35:18 דובר 3 זה גם קצת קריפי להיכנס לזה כי את אומרת כאילו מה זה הרגיש? כמה פעמים לפעמים יש לנו כל מיני תחושות? את אומרת לא, כן. אנשים מספרים שהרגישו בסוף כי זה מאוד מתעתע הדבר הזה, אבל את כאילו אומרת הבן אדם ניצל כל רגע כאילו הוא ידע.

35:34 דובר 2 תראי, כשאני אפגוש אותו פעם הבאה אני אשאל אותו. הבעיה שלי זה שאומרים שהרוגי מלכות אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. אז אני ממש בלחץ. מה יהיה? כאילו איך ניפגש? כאילו איפה?

35:50 דובר 3 רגע, אין כל ברייה ואינם יכולים לעמוד.

35:53 דובר 2 אז זו בעיה. הוא צדיק גמור כאילו-

35:55 דובר 3 זאת שאלה.

35:55 דובר 2 אינה יכולה.

35:56 דובר 3 זאת שאלה.

35:57 דובר 2 נכון?

35:58 דובר 3 יואו.

35:58 דובר 2 אם למישהי מהמאזינות יש תשובה איפה ניפגש תשלחו למערכת. כי את יודעת, אני כזה בניתי על זה. אני גם לא אקבר לצידו כי הוא קבור בבית עלמין צבאי.

36:10 דובר 3 איפה? פה קרוב?

36:11 דובר 2 בבית שמש, איפה שהוא גדל ליד המשפחה שלו. אז, אז, אז נכון, סוגיה איפה ניפגש?

36:18 דובר 3 וואי הדס, הראש שלך מזכירה לי שקראתי את הפוסט שכתבת. פוסט. כמה ימים אחרי אולי, אולי אחרי השבעה. "המה כרעו ונפלו".

36:30 דובר 2 אה, זה ש...

36:31 דובר 3 "ואנחנו קמנו ונתעודד".

36:32 דובר 2 מיד כשקמנו מהשבעה.

36:33 דובר 3 לקח לי כמה שניות להבין את הפסוק השגור מפרק כ', את המשמעות ש-ש-שלקחת אותו. השתגעתי, כאילו השתגעתי כי קראתי ואמרתי אוקיי, מה היא מתכוונת? כשנפל לי האסימון שנפלנו, נפלנו וקמנו ונתעודד. וואי.

36:56 דובר 2 כן.

36:56 דובר 3 איך שמה, איך ש-- איך הודיעו לך בעצם? זה היה בחנוכה?

37:00 דובר 2 זה היה בנר שביעי. נר שביעי של חנוכה. קודם כל בואי נתחיל ממה ידעתי. ידעתי שבעלי בחאן יונס, ידעתי שהוא נלחם מאוד, מאוד חזק כי בשבת שבמוצ"ש שלפני שהוא נהרג הוא התקשר אליי. הייתה להם תקלה בטנק, הם היו חייבים לצאת לסדר את הטנק. אז הוא, היה לו כמה, איזה דקה, אז הוא התקשר אליי והוא סיפר לי. הוא אמר לי אני לא יכול להגיד לך כלום, אבל אנחנו ממש כאילו מכסחים אותם ונלחמים כמו אריות ו...

37:30 דובר 3 הוא הרגיש גאה בכל ה...

37:31 דובר 2 מאוד. מאוד, מאוד, מאוד גאה.

37:35 דובר 3 זה נורא מרגש ש... כאילו נפל על, על משהו שהוא היה גאה בו, משהו שהוא אולי אפשר להגיד אפילו חלם עליו או לא יודעת אם חלם עליו, כי אף אחד לא חלם שיקרה מה שיקרה. אבל...

37:50 דובר 2 לא, אפשר להגיד שהשבת הכבוד הלאומי ומיגור הרשע זה דבר ראוי למות עבורו.

38:01 דובר 3 כל ההיסטוריה שלנו מלאה בזה.

38:04 דובר 2 נכון. ואת יודעת, הקדוש ברוך הוא החליט שאלישע ימות. זה הקדוש ברוך הוא החליט. אין איך לש-- את ההחלטה הזאת אין איך לשנות, אבל יש הרבה דרכים לעבור מהעולם. אנחנו גרים פה באזור שיש פה הרבה מאוד נהגים מצטיינים. אנחנו לא נגיד מאיזה מגזר הם, אנחנו נגיד שהם סוג של בני דודים רחוקים שלנו מצד אבא. והיה יכול לדרוס אותו.

38:28 דובר 3 נהגים מצטיינים. אה, מצטיינים.

38:29 דובר 2 נהגים מצטיינים.

38:30 דובר 3 אוקיי.

38:30 דובר 2 כן. כל כך מצטיינים, הם אפילו לא צריכים רישיון. הם לא צריכים, הם פשוט מצטיינים פה. אז הוא היה יכול להיהרג מאיזה נער מטומטם בן שבע עשרה שנוסע פה על מאתיים ובדיוק סימס ובכלל אין לו רישיון והוא גנב איזה משטובה, כן? זה לא דבר מופרך, זה דבר שקורה פה. זה היה יכול לקרות. ואז, ואז לא היה פה, לא, לא, אף אחד לא היה, כאילו לא היה לא כבוד ולא יריות ולא מטחי כבוד ולא שום כלום. אז, אז אני מתנחמת מאוד ב-ב-איך שאלישע נפל. אלישע באמת נפל בצורה ההרואית ביותר, אוחז בנשק במדים של צבא הגנה לישראל, בחילוץ פצועים מטנק, אה, במלחמה שאין צודקת ממנה. הלוואי שהוא היה חי. הלוואי שהוא היה חי, אבל מכיוון שזה כבר לא רלוונטי, כאילו זה כבר החלטה של הקדוש ברוך הוא ששמה אין לי איך להתערב, אז אני מתנחמת מאוד בסיטואציה. כן? המקום ינחם אתכם. מה זה המקום ינחם אתכם? אז יש לזה הרבה מאוד פירושים, אבל מישהו אמר לי המקו-המקום, המקום שלו, כאילו המקום, הרוגי מלכות, אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם. המקום שלו, הוא ביחד עם רבי עקיבא, הוא ביחד עם הרמב"ם, הוא ב-- אז המקום שלו מאוד מנחם אותי. אבל זה לא רק זה, זה גם המקום שלנו מנחם אותי. המקום הזה, המקום שבסופו של דבר כאילו באמת אין לי חרטות. זה אולי נשמע מפוצץ כזה, אבל אין לי חרטות. אם זה לא היה בעלי, זה היה בעל של מישהי אחרת. כל חייל שם בעזה, זה לא רק בעזה, זה בעזה, זה ביהודה ושומרון, זה בגבול הצפון. כל חייל שם הוא ילד של מישהו, אבא של מישהו, הוא בעל

40:19 דובר 2 של מישהי. ובאמת אני מאוד גאה באלישע.

40:27 דובר 3 וואי הדס, עכשיו אני מבינה את כל ה...

40:30 דובר 2 את ההתפעלות.

40:31 דובר 3 כן. תשמעי זה אני כאילו אומרת כן, את צודקת, אבל להגיד את זה במקום שאת נמצאת בו עכשיו זה מטורף. כתבתי לך, כתבתי לך על הפודקאסט, פחדתי שתחסמי אותי. אמיתי. תראי מה את נדחפת, תני לשנייה.

40:47 דובר 2 אני בחיים לא אחסום אותך.

40:49 דובר 3 ואז ואז כתבת לי רגע, אני מחכה לשלושים.

40:54 דובר 2 נכון.

40:54 דובר 3 שיעבור. ואז אמרתי אמאל'ה, זה פשוט כל מה שראיתי וצפיתי ועוד לפני שבכלל היה עבר חודש.

41:03 דובר 2 נכון.

41:05 דובר 3 כאילו.

41:05 דובר 2 אבל צריך להבין.

41:06 דובר 3 יצא ממך.

41:07 דובר 2 אבל צריך להבין שעבורי זה רפואה ואני, אני באמת לא שיפוטית ואני מאוד מאוד מכבדת כל מי שבוחרת להיכנס למיטה ולשים את השמיכה מעל הראש.

41:17 דובר 3 לא, זה מאוד טיפולי.

41:18 דובר 2 ממש. אני רק מבקשת שכאילו תבינו שעבורי זה ריפוי ללמד תורה. אני בעיקרון כשאדם יושב שבעה אסור לו ללמוד תורה ואסור לו ללמד תורה, וזה באמת גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. כאילו זה אה.

41:35 דובר 3 לקחו לך את ה...

41:36 דובר 2 כן, כאילו

41:37 דובר 3 החביב.

41:37 דובר 2 יתומים היינו ואין אב. לא מספיק שאנחנו יתומים, גם אין אב. כאילו זה כמו בתשעה באב שאתה, אתה אומר וואו, ריבונו של עולם, כאילו אם אתה לא מרשה לנו ללמוד תורה זה באמת רציני, נכון? כמו שאבא ממש כועס.

41:49 דובר 3 כן.

41:50 דובר 2 כאילו נכון, הוא גם לא נותן לנו ללמוד תורה ואני לא הצלחתי לעמוד בזה. אני חייבת להגיד כאילו לא התקלחתי בשבעה, לא החלפתי בגדים, ישבתי נמוך את כל זה, אבל לא לדבר דברי תורה? אני לא יכולה.

42:06 דובר 3 תוך כדי השבעה בעצם מדברים כאילו באופן טבעי. זה זאת השפה שלך. איך אפשר? מעניין מה אלישע היה אומר על זה?

42:15 דובר 2 זה באמת מעניין. זה באמת וגם הגיעו לפה כל כך הרבה תלמידי חכמים. בעלי היה באמת כאילו מחובר לכל כך הרבה אנשים צדיקים, כל כך הרבה תלמידי חכמים והגיעו לפה הרבה תלמידי חכמים. ובסוף באמת התנחמתי מהתורה. מה, מה, מה אני יכולה לעשות?

42:35 דובר 3 ממש.

42:35 דובר 2 זה באמת מנחם. לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי.

42:40 דובר 3 אני חושבת שמה שאמרת מקודם על העניין הזה של זה הקדוש ברוך הוא כבר החליט. האמונה הזאת בהשגחה פרטית שמה שקורה זה מוכתב מלמעלה. זה מה כתוב? זה כל כך מחזיק. כאילו אני אומרת אם לא היית מאמינה בזה, איפה? איפה את כאילו? וזה מצחיק כי מקודם כשהפודקאסט גילינו שהוא לא מקליט ואני אומרת זה אותו דבר כביכול. כן, זה הקדוש ברוך הוא החליט. זה הקדוש ברוך הוא החליט. וכאילו כשזה מוליך אותך ביום יום ואת באמת חדורה בזה, זה מתפרץ ממך כמו שזה התפרץ ממך.

43:23 דובר 2 כן אמרה לי מדריכת הכלות שלי ריבקה אמירה[?] המהממת. היא אמרה בגלל שהקדוש ברוך הוא כל כך מדויק, אנחנו צריכים להיות מאוד גמישים. אם תחשבי הרבה על האמירה הזאת, אז היא תיתן לך הרבה כוח לחיים וזה מחזיר אותי כמו תמיד לפילאטיס. כי מה לעשות, זה גם השפה שלי. לא, לא, אי אפשר לראיין אותי.

43:45 דובר 3 הפוסט שלך של הפילאטיס זה...

43:46 דובר 2 אי אפשר לראיין אותי בלי לדבר על פילאטיס. מה אני אעשה?

43:49 דובר 3 מאיפה זה התחיל כל הסיפור האהבה הזה?

43:52 דובר 2 משפל התחתיות שאני הגעתי למצב. את יודעת, מצב חרפה שאחרי ארבע לידות את לא יכולה לעשות אפצ'י בלי, בלי, בלי תופעות לוואי.

44:01 דובר 3 חולי.

44:02 דובר 2 כן, ורצפת אגן שכבר איננה קיימת. וכאילו באמת כאבי גב וחלישות ו-- והחלטתי שאני רוצה לעשות פילאטיס. עכשיו בגלל שהייתי בכזה מצב שפל אז אמרתי אני לא יכולה אפילו לעשות את זה בקבוצה. אני אעשה שיעור פרטי. והתחלתי באמת שיעורים פרטיים בפילאטיס. זה עלה לי המון כסף.

44:24 דובר 3 כן, אני יודעת אחד על אחד זה...

44:26 דובר 2 אחד על אחד פעם בשבוע. והיא אמרה לי תצטרפי לקבוצה, חבל על הכ-על הכסף שלך. ואז אמרתי לה לא. אני מתביישת ל-לרא-- כאילו אני מתביישת להיות במצב הזה. לא חבל על הכסף שלי. בואי תלווי אותי לאט לאט. באמת יש לי מורה מדהימה מדהימה לפילאטיס. לעשות לה שיימינג?

44:48 דובר 3 יאללה בכיף.

44:49 דובר 2 לירז לוין אין, אין עלייך, אין. את מלאך הפילאטיס שלי. ו-ובאמת לאט לאט, פעם בשבוע ב-בסלון שלי. בהתחלה תשעים אחוז מהתרגילים לא הצלחתי לעשות. אחר כך שמונים ותשע אחוז, שמונים ושמונה אחוז וממש במשך עשרה חודשים או אפילו יותר אולי כל שבוע, אה, עד שהרגשתי שאני כבר מספיק מוכנה כדי להגיע לקבוצה של המתחילות.

45:15 דובר 3 יואו.

45:15 דובר 2 כאילו לקבוצה של הפדלאות אני כבר מספיק.

45:18 דובר 3 לא הייתה לך שום היסטוריה נגיד של, אה, ספורט וכאלה. זה היה משהו-

45:21 דובר 2 הייתה לי היסטוריה של להתחמק משיעורי ספורט בתיכון.

45:23 דובר 3 אה אוקיי.

45:24 דובר 2 ולהביא פתק ש...

45:25 דובר 3 אז זה גם ממש חזרה בתשובה לגמרי.

45:27 דובר 2 ממש.

45:28 דובר 3 וואו, מהפס...

45:28 דובר 2 זה בא במקביל עם התזונה. זה ביחד באותו...

45:31 דובר 3 כן, הולך ביחד.

45:33 דובר 2 כן. ו-ובאמת, אה, הצטרפתי ל-- אני כבר, אני חושבת יותר-- קרוב לשש שנים כבר עושה פילאטיס.

45:42 דובר 3 וואו.

45:43 דובר 2 וזה יש תוצאות. כן, אז אני ממליצה לכולן. זה לא חייב להיות פילאטיס. אם זה לא מעניין אותך, פילאטיס זה לא חייב, אבל זה יכול להיות ריקוד. זה יכול להיות, זה יכול להיות כל דבר.

45:55 דובר 3 לנוע, הנפש, הגוף.

45:56 דובר 2 זה יכול להיות צעידות. זה יכול להיות באמת כל דבר, אבל איזושהי פינה בלו"ז שמזיזה את הגוף זה באמת עוגן מאוד משמעותי. מאוד.

46:07 דובר 3 וההתמדה.

46:08 דובר 2 נכון. אז בפילאטיס הנושא של הגמישות, בעצם יש הרבה תרגילים שזה נראה שצריך כוח, אבל כוח זה, זה לא מספיק. זאת אומרת, יכול להיות לך המון המון כוח ואתה לא מצליח להגיע לאצבעות הרגליים שלך. זו לא פונקציה רק של כוח. צריך גם הרבה גמישות. ובחיים שלנו, החיים האנושיים המוגבלים המורכבים. כן, משפחה וילדים ועבודה ולנסות לג'נגל את הכל, ופתאום הילדה קמה בבוקר עם דלקת עיניים ואת אומרת, לא, לא, את לא יכולה להיות עם דלקת עיניים. יש לי לו"ז מטורף, אין מצב, את חייבת. אז בגלל שהקדוש ברוך הוא כל כך מדויק, אנחנו צריכים בחיים להיות מאוד, מאוד גמישים.

46:49 דובר 3 יפה.

46:50 דובר 2 נכון? זה לא שלי, זה של רבקה נמיר. אז...

46:53 דובר 3 את יודעת, יש את האמרה הזאת של הבעל שם טוב שמכל דבר יהודי צריך ללמוד משהו על עבודת השם. אז זה ממש, את יכולה ללכת לכתוב ספר על פילאטיס, על ה... אני חייבת שתגידי את מה שאמרת שנה שעברה בצמאה, כי שמה הכרנו, אה, על העניין הזה של החזרה בתשובה. את זוכרת?

47:08 דובר 2 תזכירי לי.

47:09 דובר 3 שיש בפילאטיס את התנועות הרחבות עם התנופה, ויש את התנועות הקטנות שהן כביכול נראות יותר פשוטות לביצוע. אבל דווקא שם צריך להפעיל מאמץ גדול יותר.

47:22 דובר 2 נכון.

47:22 דובר 3 יותר לדייק. צריך, זה יותר קשה.

47:24 דובר 2 בכלל, בכלל אני חושבת שהפקות חד־פעמיות, נסתכל שנייה על החיים שלנו. הפקות חד־פעמיות יש בהן, אמ, מו-- יש צד מסוים שהן יותר קלות מהיום־יום.

47:37 דובר 3 פרויקטים גרנדיוזיים כאלה שיהיו חד־פעמיים. בדיוק.

47:41 דובר 2 כן.

47:42 דובר 3 ואז לקחת את זה למקום של החזרה בתשובה, שאת רואה על עצמך שנכון היה לך את החזרה בתשובה, שאפשר לתת לה את הכותרת של חזרה בתשובה, שהיא הגדולה, התנועה הגדולה, אבל היה בה באיזשהו מקום משהו יותר קל.

47:55 דובר 2 חד־משמעית.

47:55 דובר 3 מהחזרה בתשובה היומיומית הככה הזאת.

47:58 דובר 2 אני אומרת לך שלשים חצאית ולכסות את הראש ולהתחיל לאכול כשר זה יותר קל. זה יותר קל מלגדול בבית דתי ולהחליט שאת, אה, מקפידה על איזושהי הלכה. סתם אני נותנת דוגמה קטנה, אבל היא דוגמה ענקית. יש לי חברה שלקח לה כמעט שנה להחליט שהיא מפסיקה לשטוף בשבת עם סקוטץ' רגיל ועוברת לסקוטץ' של שבת.

48:21 דובר 3 וואו.

48:23 דובר 2 ו-ו-או להחליט, לא משנה שאת כבר לא שוטפת סירים בשבת, או להחליט כאילו את הדבר הכי הכי קטנטן, להחליט שאת מוסיפה עוד. לא רק ברכות השחר, אלא ברכות השחר וקריאת שמע, או ברכת המזון רק מתוך סידור. חד־משמעית, לקחת על עצמך לברך ברכת המזון רק מתוך סידור. אני אומרת לך מידיעה, כן, מניסיון, זה הרבה יותר קשה מכל החזרה בתשובה הגדולה שאפשר, כן, שאפשר לעשות עליה סרט. אף אחד לא עושה סרט על הבחורה שנולדה דתייה ובאיזשהו שלב החליטה שהיא, לא יודעת. לא, לא עולה לי עכשיו איזה רעיון, אבל היא החליטה שהיא נוטלת מים אחרונים. אף אחד לא יעשה עליה סרט. היא החליטה שהיא אומרת גם, חוץ מברכת המזון, גם על נהרות בבל לפני. אף אחד לא יעשה עליה סרט. את לא תבואי לראיין אותה, ואני אומרת לך שהיא גיבורת הדור.

49:17 דובר 3 ממש ככה. זה, זה ההרגלים. להכניס משהו בתור הרגל זה... אבל זה מנצח, ככה מתקדמים.

49:24 דובר 2 נכון.

49:25 דובר 3 מטורף. בואי נחזור ל... היינו באמצע המילואים.

49:32 דובר 2 היינו באמצע ההודעה.

49:34 דובר 3 כן, כן.

49:34 דובר 2 שזה נר שביעי של חנוכה. הדלקתי נרות פה עם הילדים.

49:38 דובר 3 בעצם הדלקת את כל ה...

49:40 דובר 2 הדלקנו הכל לבד. כן, מנר ראשון הדלקנו הכל לבד.

49:43 דובר 3 ממש עשו לך חנוכה על יבש.

49:44 דובר 2 כן, ממש.

49:45 דובר 3 זה קשוח הקטע של חנוכה, ששבר לי את הלב.

49:48 דובר 2 נכון. טוב, אבל עכשיו את יודעת, יש לי גם את פורים ואת פסח ואת יום העצמאות.

49:52 דובר 3 לא, יש בח-- בחנוכה באמת כן, זה חוזר על עצמו בכל חג, אבל בחנוכה זה שמונה פעמים שהאבא הוא ה...

50:00 דובר 2 נכון.

50:00 דובר 3 התפקיד הראשי.

50:01 דובר 2 נכון. ממש. אבל גם כל שבת אבא שלנו בתפקיד הראשי, כאילו קידוש ולבצוע את הלחם. ועכשיו אני כבר מקבלת את זה, כאילו אני כבר מוכנה לעשות את זה. אבל בהתחלה, נגיד כשלישעיה היה במילואים, היה לי מאוד קשה לעשות הבדלה. הרגשתי שכאילו די, לא,

50:19 דובר 3 עד כאן.

50:19 דובר 2 יש גבול. לא, באמת יש גבול. אני לא אמורה לעשות הבדלה. אני לא אמורה לשתות כוס שלמה של מיץ, אה, של המיץ ענבים הזה. זה כמו העמסת סוכר.

50:29 דובר 3 ממש.

50:29 דובר 2 די, לא רוצה. אז כל פעם, פעם אחת השכן ופעם אחת הגיס ופעם ה-- עד שבאיזשהו שלב אמרתי, הדסי, just do it. כן, כמו בנייק, just do it. ובעזרת השם אני מקווה. יש לי בן שאמור להיות בר מצווה עוד איזה חצי שנה. מקווה שאני אעביר לו את התפקיד בכבוד.

50:46 דובר 3 את השרביט.

50:47 דובר 2 בכבוד מה שנקרא. בכל מקרה, אז הדלקנו נרות. זה היה יום רביעי בערב, היו פה להדלקת נרות חגיגית אבא שלי, אמא שלי, אחותי ושלוש הבנות שלה. גיסי והבן שלה לא היו פה. הם לא יכלו לבוא. אה, וכמובן שיש את הילדים שלי. היינו פה כולנו. הדלקנו נרות, והמודיעים, הם עמדו, יש לנו מרפסת, הם עמדו מתחת למרפסת והם ראו אותי מדליקה נרות. הם זיהו שזאת אני. הם הבינו שזה, שזה המקום. אז הם אמרו אחד לשני, רגע, בוא ניתן להדליק את, בוא ניתן להדליק את הנרות ואז נעלה.

51:22 דובר 3 אני חייבת שנייה להוסיף בסוגריים, איזה תפקיד נוראי.

51:25 דובר 2 להם?

51:25 דובר 3 כן, מבשרי רעות.

51:28 דובר 2 אה, תראי, יש להם, יש להם תפקיד מאוד, מאוד קשה, אבל הם עושים אותו בצורה מעוררת הערצה.

51:36 דובר 3 כן.

51:36 דובר 2 הם אנשים סופר מקצועיים ואני באמת מברכת באמת שאף אחד לא יפגוש אותם. אבל תדעו לכם שהם עושים את תפקידם בצורה מדהימה. הם ליוו אותי פה, שאני כל פעם עמדתי משתאה: איזו מקצועיות. ברמה של להגיד לי שנייה לפני שאני עולה להסעה ל-ל-ללוויה: "הדס, טיטולים, מטרנה, משחה של חיתולים, אה, בגדי החלפה. יש תרופות שאתם לוקחים באופן קבוע? את רוצה לקחת מרופא?" שאם כאילו ברמה הזאת, בסדר? אה, מדהימים, מדהימים, מדהימים. היו פה שלושה. לפי החוקים של מערך הנפגעים לא שומרים איתם על קשר אחרי השבעה. הם מלווים מההודעה עד השבעה ואחר כך נפרדים. וזה לפי החוקים, ואני מאוד שומרת על החוקים כי אני מבינה שזה שומר עליהם. אז למרות שאני אוהבת אותם אהבת נפש, אני אפילו לא אגיד פה את שמותיהם. הם יודעים שאני אוהבת אותם ושאני, ושאני מאוד, מאוד מעריכה את פועלם ושאני מקווה שהם יהיו מובטלים. אמן.

52:39 דובר 4 אמן.

52:40 דובר 2 אז הם עמדו פה, שלושת המלאכים, אה, שהם באמת מלאכים. הם חיכו. הם אמרו, "תנו לה להדליק נרות ואחר כך נעלה". הדלקנו נרות. אנחנו אשכנזים. זה הרבה חנוכיות, כן? עוד חנוכייה ועוד חנוכייה ועוד חנוכייה, ואחרי זה הנרות הללו.

52:53 דובר 4 זה כבר, זה...

52:55 דובר 2 כן, זה היה ארוך. ייבשנו אותם פה. זה, אה, אחרי זה הנרות הללו ומעוז צור, והרב דרוקמן תיקן, אה, בבית האחרון של מעוז צור, הוא אמר לשיר, "יש קץ לימי הרעה". לא "אין קץ לימי הרעה", "יש קץ לימי הרעה". ככה הוא תיקן לשיר. כמובן שרנו את זה. חזרנו פה לתוך הבית, ארוחת, אה, ערב. ואז, אה, את יודעת מה זה ארוחת ערב, כן? איזה מרק. "אתה לא רוצה? למה אתה לא רוצה?"

53:22 דובר 4 וחנוכה ומשפחה.

53:24 דובר 2 וחנוכה ומשפחה ומרק וטה טה טה. דפיקה בדלת. הם נכנסים.

53:29 דובר 4 אוי.

53:30 דובר 2 מיד רא-- מיד ראיתי את הראשון. נכנסים שלושתם. הם נכנסים, הם סוגרים את הדלת אחריהם והם נכנסים ממש לעומק הסלון. זאת אומרת, הם לא עומדים בדלת. הם נכנסים ממש וסוגרים את הדלת. מחכה מד"א בחוץ. ואני בהתחלה אמרתי לא, לא, לא, ועשיתי מין תנועה כזאת עם היד שכאילו לא, לא, ממש ניסיתי להדוף את הבשורה. לא, לא, לא. אה, אבל, אבל כל מי שגר במדינת ישראל מבין מה זה שלושה חיילים, נכון? כאילו זה ברור מה זה שלושה חיילים. אמרתי להם, "לפחות תגידו לי שהוא פצוע. תגידו לי שהוא פצוע". ואז הם התחילו, יש להם איזה טקסט. "יקירכם אלישע לוינשטרן" או "יקירכם אלישע נפל". ואז, אה, הבנתי. אחותי בינתיים מהר לקחה את כל הילדים פה לחדר ואני אמרתי, אמרתי, "תראי, עלי [?], עם הילדים שלך תעשי מה שאת מבינה, אבל אני רוצה שהילדים שלי יהיו פה". קראתי להם לפה, לכולם. אמרתי להם, "אתם מבינים? אתם מבינים מה זה אומר שהחיילים פה? הגדולים מבינים, הקטנים כמובן לא מבינים". אז להסביר במונחים של ילדים, נכון? אבא במלחמה. אז הרשעים הרגו את אבא ו-וזה מאוד עצוב ובכינו פה ביחד. היו פה הרבה דברים-- באמת היו הרבה דברים מאוד עצובים ברגעים הראשונים. הבת שלי, היה לה מאוד, מאוד קשה. מאוד.

54:55 דובר 4 את כאילו מקבלת את הבשורה ותוך כדי בתפקיד של אימא שצריכה לתווך לילדים שלה את הדבר הכי, הכי קשה.

55:06 דובר 2 וגם יש פה-- אז זהו. אז מצד אחד זה היה חסד שאחותי וההורים שלי היו פה, כן? כי לא הייתי פה לבד וישר היה, ישר היה מערך תמיכה, וגם הקשר ביני לבין ההורים שלי ואחותי הוא כזה מדהים, שבאמת לא-- כאילו זה היה, מבחינתי זה היה... אמרתי לאחותי, "איזה נס שאתם פה, איזה נס שאתם פה". והיא אמרה לי, "מה נס? מה? אלישע מת, מה נס?" ואז אמרתי לה, "לא, בשבילי זה נס שאתם פה". כאילו, איזה מזל שאתם גם פה איתי, אה, כי לא הייתי-- אם הייתי צריכה להודיע לאבא שלי, כאילו אני ל-- היה לי מאוד קשה. וככה זה פשוט קרה. כאילו זהו, פשוט כולם יודעים עכשיו.

55:41 דובר 4 חטף את זה ביחד איתך.

55:42 דובר 2 כן, ממש. ו... וזהו. ואז היה תהליך. היה צריך להודיע לחמי ולחמותי. לאלישע יש חמישה אחים, אחד גר בארצות הברית. היה צריך לאט לאט. זה לקח כמה שעות עד שהצליחו לאתר את כולם. בינתיים כבר התחילו להגיע לפה אנשים, שזה מאוד הכעיס אותי. אנשים ש... כאילו, ממש העפתי, העפתי מפה בצעקות אנשים שבאו.

56:07 דובר 4 הגיעו למה? כאילו, לשמוע?

56:08 דובר 2 אנשים ששמעו לפני. אנשים ש-- אנשים ידעו לפני שחמותי ידעה.

56:13 דובר 4 וואו.

56:13 דובר 2 שזה דבר לא מקובל בכלל, וזה אנשים טובי לב, את חלקם אני אפילו מכירה, אבל אני חושבת שהם עשו, אה, פשע מאוד גדול, וכשיהיה לי מספיק, אה, כוחות נפש כדי, אה, להרים להם טלפון אז אני גם אנזוף-- כאילו, חכו, צפו, אה, צפו שיחת נזיפה אישית, אבל אני יודעת שיש חייל שהודיע, הודיע לאנשים לפני ההודעה הרשמית.

56:39 דובר 4 אה, זהו, באתי לשאול איך זה יכול להיות.

56:41 דובר 2 הודיע לחברים שלנו. עובדה, יש חברים שלנו שידעו שבאו לפה, כן?

56:45 דובר 4 וואי.

56:46 דובר 2 עובדה. ו-וזה דבר מאוד, מאוד חמור. זה לא סתם. נכון שזה לוקח הרבה שעות, אבל יש סיבה, כי יש, יש משפחה ויש כל מיני רגישויות ואח שגר בחו"ל. ואת יודעת, היום בוואטסאפ הכול בשנייה, ובאמת אני, אני, אני ממש, אני לא רוצה להגיד את המילה כועסת, אבל אני רוצה להגיד שפשוט תדעו לכם שעד שאתם לא רואים את זה באתר חדשות מוסמך עם המילים "מותר לפרסום" ואתם מעבירים את זה, תדעו לכם שאתם פושעים ושיכול להיות שבגללכם אחות של חייל שנפל תדע שאח שלה נפל והיא באמצע הסופר והיא, והיא פשוט תתמוטט שם וזה פשוט פשע.

57:31 דובר 4 וואו, זה חשוב כל כך.

57:33 דובר 2 ממש.

57:34 דובר 4 אנשים לפעמים נראה לי אפילו לא מגיעים ל-- את יודעת, כאילו רגילים להעביר. לעצור שנייה.

57:41 דובר 2 כן.

57:41 דובר 4 איך שמעתי לא מזמן, אולי הייתה זו סיון רהב-מאיר, היא כתבה את זה באיזשהו הקשר, של אם אף אחד לא שם את הברקס, אתה תשים את הברקס. לא, כאילו יאללה, אם העבירו לי, כנראה שזה כבר-

57:51 דובר 2 נכון. לא, לא להעביר, לא להעביר עד שאין מודעת אבל רשמית.

57:57 דובר 4 זה דיני נפשות.

57:58 דובר 2 זה ממש דיני נפשות. עד שאין מודעת אבל רשמית לא להעביר, לא להעביר. היה, הייתה, הייתה תקלה. הם נסעו להודיע לחמותי בבית שמש וחמותי הייתה בהדלקת נרות ב-באריאל אצל, אה-

58:12 דובר 4 וואו.

58:13 דובר 2 אח של אלישע השני. אז הם הגיעו לבית שמש ולא היה אף אחד בבית והם התחילו לחפש אותה, ואז הם נסעו לאריאל, אבל היא בדיוק יצאה, אז הם היו צריכים לחזור לבית שמש. זה לקח זמן. מגיע לחמותי לשמוע באופן רשמי מצה"ל שהבן שלה מת. היא לא צריכה לשמוע את זה מה-- כאילו, ברוך השם אצלנו היא לא שמעה. היא שמעה מהחיילים, אבל אני אומרת תיאורטית זה היה יכול להגיע אליה.

58:34 דובר 4 היה יכול, כן.

58:35 דובר 2 כן. אז אני ממש כעסתי על כל מי שהגיע לפה. ממש עפתי בצרחות, כאילו.

58:39 דובר 4 כאילו שהיה חסר לך עם מה להתעסק.

58:41 דובר 2 עופו מפה, תלכו מפה. זה נראה לכם הגיוני שחמותי עוד לא יודעת ואתם יודעים? תלכו מפה. תלכו מפה ממש. כן, זה משהו שבאמת, כאילו, כל הזמן הייתי ממש בסדר ואסופה וזה, אבל הנקודה הזאת הכאיבה לי ממש. ואם-

58:55 דובר 4 כי זה סתם.

58:56 דובר 2 כי זה, כי זה, כן.

58:58 דובר 4 את הכול את יכולה להגיד לסגן שלך בפרטי, אבל זו בחירה חופשית.

59:00 דובר 2 ממש, וזה לא בסדר. ואני כאילו, אני מבחינתי אותו חייל שהודיע, שידיחו אותו מתפקידו.

59:08 דובר 4 וואו. נכון. וואו. אז החיילים הם בעצם נש-- לא, רגע, זה היה ערב.

59:15 דובר 2 זה היה ערב, זה היה שש בערב. הם מגיעים ואז הם נשארים. זהו. הם לא הולכים, הם לא עוזבים. עד שאני אמרתי להם, "תקשיבו, מספיק. צריכים לצאת מפה כולם." זה כבר היה איזה אחת בלילה. אמרתי להם, "הבית הזה לא יתפרק, הבית הזה לא יתפרק. זה לא יהיה פה תחנת רכבת. תצאו מפה כולם." לא רציתי שאף אחד יישאר לישון איתי. אני כבר עשרה שבועות ישנה לבד, כן? פשוט הוצאתי מפה את כולם ואז התחילה ה-הצפה האינסופית של עם ישראל החמוד, שבאמת חמוד, אבל בואי נשמה, שאת דופקת ב-בשתים עשרה וחצי בלילה על דלת של אלמנה שהרגע הודי-- כאילו, הודיעו לה לפני שש שעות. את אומרת, "אני עובדת סוציאלית, באתי לראות." מה את חושבת, שאין פה אף אחד? כאילו חלאס, את, את, את תוהה, את שואלת את עצמך אם צריך, אז תמצאי איזו דרך עקיפה לבדוק. אל תדפקי בד-- באמת, אל תדפקו בדלת. באמת, כאילו אתם, את לא מכירה אותי. למה שאני אצטר-- עכשיו, יכול להיות, יכול להיות, אני אומרת לעצמי, אני מנסה כאילו לדון לכף זכות. בטח, היא עובדת סוציאלית והיא שמעה והיא אמרה לעצמה אולי אין איתה אף אחד, אבל אל תדפקי לי בדלת, תמצאי את הדרך, תשקיעי מאמץ, תדפקי אצל השכנה. לא יודעת, אל. זה ממש, זה היה מציף על גבול המעצבן. כאילו שבע בבוקר אנשים צלצלו פה בדלת.

1:00:34 דובר 5 וואו, קשוח.

1:00:35 דובר 2 ואוכל, אוכל, אוכל. כאילו בן אדם שהודיעו לו שב-- נכון? הודיעו לי שבעלי מת. מה בא לי? יאללה לדפוק לאפה. זהו, נהייתי רעבה. לא. ואוכל ואוכל. ותליתי שלט ממש על הדלת. אני רוצה להיות לבד. אל תבואו, אל תדפקו ואל תשאירו פה שום דבר. אין יותר ברור מזה, נכון? כאילו השפה הכי, הכי ברורה. למי שלא הבין. למי שלא הבין, עד הלוויה יהיה שבעה, תהיה אפשרות לנחם. היה לנו

1:01:02 דובר 5 זאת הסיבה שיש שבעה גם.

1:01:03 דובר 2 נכון, עכשיו בגלל שאח של בעלי גר בשיקגו זה לקח זמן. אז רק למחרת בערב קברו אותו. אז היה פה עשרים וארבע שעות של, של, של לא שבעה.

1:01:16 דובר 5 כלום כביכול.

1:01:17 דובר 2 כן, אבל, אבל הייתי זקוקה לזמן הזה. אז ממש תליתי שלט גדול ובכל זאת אנשים הגיעו. עכשיו אני באמת מנסה לדון לכף זכות. אני מנסה לדון לכף זכות, אבל תדעו לכם זה לא, זה לא תמיד. כאילו אלא אם את יודעת שאת חברת נפש שלה או שהיא צריכה אותך באמת, או שאל תט-- אל תבואי, תלכי לשכנה. באמת אל תבואי, זה סתם זה, זה, זה היה לי. זה היה לי קטע מאוד קשה.

1:01:49 דובר 5 באמת קשה.

1:01:49 דובר 2 כן, וגם לכבד את השעות של הניחום. לנו היו שעות לניחום, כאילו עשיתי, קראתי לזה משמרות. היה לי משמרת מ, מ שמונה וחצי עד שתיים ומארבע עד תשע, עד עשר.

1:02:02 דובר 5 זה נורא הגיוני.

1:02:03 דובר 2 זה נורא הגיוני. אבל אז אנשים מגיעים בשתיים ובדיוק, את יודעת, הרגע הגעתי, נסעתי כל הדרך מירושלים.

1:02:10 דובר 5 וואי.

1:02:10 דובר 2 אני מצטערת, אני לא יכולה. כאילו אני באמת לא יכולה. אז כאילו הרגישות הזאת, באמת אמרנו אולי נוציא איזה, איזה קובץ כזה של... למרות שזה לא יעזור כי אנשים. כן, אבל בדיוק את מבינה. אבל אנשים חסרי טקט, זה לא יעזור להם הלכות הטקט.

1:02:26 דובר 5 לא יקראו את זה.

1:02:27 דובר 2 נכון, הם לא יקראו את זה. אין צורך להביא לפה אוכל. באמת זה לא השבעה, זה, זה, זה טרום השבעה. לא, זה, זה סתם מציף וזה לא נעים ואני לא אמורה לחזור. בכלל לא היינו פה. הלוויה הייתה בבית שמש והשבת היינו בשבת בבית שמש. אני לא אמורה לחזור לפה ולמצוא ערמות, הררי אוכל שנרקב פה ואני לא אמורה. אז אני מיניתי כאילו שכנה. אמרתי לה, הבית נעול, יש בחוץ פח. כל דבר שמגיע, אני רוצה שהבן אדם שמביא, תגידי לו או שאתה מחזיר את זה או שאתה רואה את זה נזרק לפח. ובאמת ברוך השם האיומים עבדו ועכשיו כבר לא דופקים בדלת. בהתחלה הייתי מאוד, מאוד חדה ממש ועכשיו ברוך השם כבר מפחדים ממני ולא באים. חצי שעה לפני שבת אנשים דופקים פה בדלת, חצי שעה לפני שבת עם מתנות לילדים. באנו כל הדרך מזה. אנחנו פה בשבת. רצינו לחבק אותך אז תחבקו אותי במוצ"ש. כאילו לא.

1:03:24 דובר 5 כאילו כשאתה בא לעזור למישהו אז תנסה לחשוב מה הוא צריך. לא מה אתה רוצה לעשות.

1:03:30 דובר 2 נתינה צריכה להיות לפי המקבל.

1:03:32 דובר 5 ממש.

1:03:32 דובר 2 צריך לדעת שזה המיעוט. רוב הזמן אנחנו פה עטופים וזה מדהים ויש לי פה כאילו את תראי, את, את תצאי מהבית שלי, את תפתחי את הדלת, את תראי, תחכה לי ארוחת בוקר. אני יודעת שהיא תחכה כי היא מחכה פה כל יום, כי יש לי חברה מושלמת שכל בוקר שואלת אותי רק שאלה אחת: חמאה או אבוקדו? זהו. וכל בוקר מחכה לי פה ארוחת בוקר מפנקת ובריאה עם לחם מחמצת וירקות חתוכים. וזאת נתינה מדהימה. אני, אני אגיד כמה דברים של נתינה כדי שתבינו עד כמה אני עטופה.

1:04:02 דובר 5 בואי תגידי, בואי נגיד מה כן.

1:04:04 דובר 2 אני אסביר לכם מה אני אגיד לכם. קודם כל זה גם עניין של איך. ובאמת לא לפנות ישירות לאלמנה, אלא לפנות לשכנות, לחברות. לא לפנות אליה ישירות. אל תגידו לי הבאתי לך סלט כשאני יושבת שבעה אני לא אפתח אותו ואוכל אותו עכשיו. אין לי שליטה על מה קורה במקרר. כן, אני לא ראיתי את הילדים שלי כבר חמישה ימים. לא יודעת, אני לא יודעת. ואל תשאלו אותי, אל תשאלו בכלל, אל, אל וגם אל תדברו במשפטים פתוחים כאילו את צריכה עזרה. לא, תגידו לי: את רוצה שאני אכין לך סנדוויץ' עם אבוקדו? ואז אני רק אגיד כן או לא.

1:04:40 דובר 5 שאלות סגורות.

1:04:41 דובר 2 כן, וגם טיפ, טיפ מספר אחת שקיבלתי מיעל שבח: שייקים, שייקים בשבעה זה החיים, כי אין כוח ללעוס. שתיתי שייקים. אני אתן לכם כמה דוגמאות לנתינה מדהימה. יש לי חברה שכל בוקר שמה פה בשקט ארוחת בוקר מחוץ לדלת, לא דופקת, לא חופרת, ארוחת בוקר בכמות שאני אוהבת ובאופן שאני אוהבת. יש לי חברה שמגיעה לפה כל שבוע לסרק את הבנות שלי לכינים. אם זו לא חברות אמת אני לא יודעת מה זה חברות אמת.

1:05:11 דובר 5 וואי זה מרגש כאילו יואו אין לי מילים.

1:05:16 דובר 2 אין מילים לזה.

1:05:18 דובר 5 זה.

1:05:19 דובר 2 אין מילים לזה.

1:05:20 דובר 5 וואי.

1:05:21 דובר 2 אין מילים. יש לי פה שכנה שכל שבוע מגיעה ומתעסקת בכל מיני דברים שהם מאוד מאוד עדינים. פחים בשירותים. את יודעת, לקפל לי את הבגדים האישיים שלי, דברים מאוד מאוד אישיים שאני לא רוצה שכל נערה שבאה לפה לקפל את הכביסה תגלה, כן, את כל סודותיי. המון דברים מאוד מאוד עדינים. נתינה. יש פה אנשים שבאמת באים ונותנים דברים מדהימים.

1:05:49 דובר 5 רגע, איפה עצרנו?

1:05:50 דובר 2 לא יודעת.

1:05:52 דובר 5 בלוויה.

1:05:53 דובר 2 בלוויה.

1:05:54 דובר 5 נסעת עם הילדים? מן הסתם כן, את.

1:06:00 דובר 2 נסעתי עם כל הילדים. היה לי מאוד מאוד חשוב גם עם התינוקת בת שבעה עשר חודשים. זה היה לי מאוד מאוד חשוב שהיא תהיה.

1:06:07 דובר 5 היה לך איזה דמות, איזה שאדו כזה שליווה אותך ויכול להחזיק אותם?

1:06:11 דובר 2 קודם כל המודיעים. קודם כל שלושת המלאכים המודיעים הם איתך, הם לא עוזבים, הם, הם פשוט. אמרתי להם תקשיבו, בסוף אני אתרגל לזה שבכל מקום יש שלושה אנשים שסוחבים לי הכל.

1:06:24 דובר 5 שלושה מלאכים.

1:06:24 דובר 2 ממש שלושה מלאכים. ככה קראתי להם, שעוזרים לי, ובכל דבר אני אתרגל לזה בסוף.

1:06:29 דובר 5 רגע, אז הם עזבו בלילה וחזרו בבוקר?

1:06:30 דובר 2 עזבו בלילה וחזרו בבוקר ואז ללוויה הם הגיעו.

1:06:34 דובר 5 נורא מרגש, אני לא ידעתי שזה עובר ככה.

1:06:36 דובר 2 וואו איזה אנשים. עכשיו הם אנשי מילואים. עוד הפעם אני לא רוצה לחשוף את הנתונים שלהם. בסדר, אבל כולם הורים לילדים, אנשים באמת מדהימים וזה קשה. זה קשה ואת יודעת שכשהם לא פה זה כי הם הלכו להודיע למשפחה אחרת. כאילו היה איזה יום שלם שאחד מהם לא היה. אז שאלתי למה, למה הוא לא פה? למה הוא אצל משפחה אחרת? אז אמרו לי כן. אמרתי אוף, אוף, אוף ממש. וחוזרים מהלוויה ומלווים אותך והכל עם העיניים הטובות שלהם. הם כל הזמן מישירים מבט. כל כך טובי לב באמת. אז זהו. אז בלוויה היה לי מאוד מאוד חשוב שכולם יהיו ואפילו אחר כך כשכיסו את הקבר ושמו זרי פרחים. אז אמרתי לילדים אני רוצה שנצדיע לאבא כי כל החיילים מצדיעים, גם אנחנו רוצים להצדיע. אז העמדתי את כל הילדים בשורה על הקבר ואמרתי להם ילדים, הצדעה! וכל הילדים כזה הצדיעו בבת אחת.

1:07:33 דובר 5 איך הם זכו בך? תקשיבי.

1:07:36 דובר 2 כן, ואחר כך.

1:07:37 דובר 5 את הופכת להם את זה לחוויה מעצימה.

1:07:40 דובר 2 היה לי מאוד חשוב וגם בזה, טוב, אני לא ארחיב בזה, אבל גם זה חלק מהאשרי משכיל אל דל. אם את מפורקת ואת לא אחותי, אמא שלי, גיסתי או חמותי, אז אל תבואי אליי בלוויה.

1:07:58 דובר 5 תתפרק עלייך.

1:07:58 דובר 2 אל תתפרקי עליי.

1:08:00 דובר 5 עם כל זה שאת עם עוצמה ו...

1:08:03 דובר 2 לא בגללי אני יכולה להכיל אותך, כי היה לי חשוב שלילדים שלי תהיה חוויה אסופה גם כשהיינו בשורה, שזה המקום הכי הכי נורא. זיהוי של הגופה, בסדר, המקום הכי הכי קשוח. היה לי חשוב שלילדים שלי תהיה חוויה. לא— היה מלא דמעות, דמעות ובכי וצער וכאב לב אבל, אה, לא טראומה. לא לראות אנשים דופקים את הראש בקיר, צורחים, שורטים. אם זה מה שהיא רוצה זה בסדר גמור. פשוט להיות עם עיניים פתוחות ולראות מה הווייב. וכש-שאדם מסוים מגיע ועושה את הדברים האלה, נשכב על הרצפה, שורט את עצמו ומתחרפן, וזה מול הילדים הקטנים שלי שאין לי כאילו איך להציל אותם מהסיטואציה וכאילו יואו.

1:08:52 דובר 5 וואי, כן, חוסר אונים.

1:08:53 דובר 2 כן. כן, אבל, אבל שוב, זה תמיד במיעוט, כאילו זה תמיד המיעוט. גם הייתה מישהי בסוף השבעה שניגשה אליי והתחילה לספר לי על החיים שלה. בסוף הלוויה, סליחה. בסוף הלוויה ניגשה אליי והתחילה להגיד לי, "תקשיבי, אני הייתי נשואה עשרים שנה, זה היה גיהינום. היום אני גרושה." עובדה שאני זוכרת לחזור לך על זה?

1:09:12 דובר 5 בואי נשים את הזרקור על הרוב.

1:09:14 דובר 2 זהו, לא, הרוב מדהים. הרוב מדהים.

1:09:17 דובר 5 שמעתי משפט שאמרת בלוויה, לא יוצא לי מהראש. אני לא אדייק כנראה, אבל משהו כמו, "זה שנשבר לנו הלב זה כי יש לנו לב."

1:09:28 דובר 2 נכון.

1:09:29 דובר 5 "ואנחנו בצד הזה של אלה עם הלב."

1:09:32 דובר 2 נכון. נו, זה, זה האדמו"ר מקלויזנבורג מפורש.

1:09:37 דובר 5 מטורף. תקשיבי, זה... את— אני חייבת להבין. את תכננת ספיץ' ללוויה או שזה— היה לך בכלל זמן וראש ל-להחליט מה את הולכת להגיד? דף ועט בכלל? או ש-

1:09:52 דובר 2 הגזמת. קודם כל היה לי, היה לי הרבה זמן כי גיסי גר בחו"ל.

1:09:55 דובר 5 לא, לא זמן מבחינת משך.

1:09:57 דובר 2 אני אגיד לך. אני יכולה להראות לך את המילים האלה וגם את יכולה לבדוק, כי ברוך השם יש מלא שיעורים שלי ביוטיוב של לפני. תבדקי מה אני אומרת ובואי אני אראה לך שיעורים שהעברתי, שיעורים שהעברתי במלחמה. אני שבוע לפני שאלישע נהרג העברתי שיעור על הודיה בבית המדרש בפתח תקווה, בית המדרש בלח טך[?] בפתח תקווה, שיעור על הודיה. ואמרתי שם ש-ש-שכשאתה מודה מותר להודות גם אם יש מציאות מורכבת, מותר להודות על הטוב. זה שאתה אומר תודה על הטוב זה לא אומר שאתה מס-- כאילו אתה, אתה עיוור לרע. ובלוויה של בעלי עמדתי ואמרתי תודה. אז אני עוד הפעם, אני כאילו כל, כל תלמידה שלי שנכנסה לנחם, ישר אמרתי לה, "תגידי, הופתעת? כאילו יש משהו, משהו שאמרתי שהפתיע אותך?" וכולם אמרו לא, לא, לא, וזה היה לי מאוד חשוב. אני יכולה להראות לך-- כל מה שאמרתי בלוויה אני יכולה להראות לך מקורות בשיעורים שלי. אני יכול-- כי זה מה זה בשיעורים שלי? זה לא דברים שלי, כן? זה הכל ג-ג-גנוב במירכאות. זה הכל מ-מהרבנים שלי.

1:11:03 דובר 5 אז זה מה שזורם לך בגוף.

1:11:05 דובר 2 זה מה ש-- זה השפה שלי, זה השפה שלי. בפשטות, זה יצא ממני בוואן שוט.

1:11:11 דובר 5 אני חושבת שזאת פשוט ההוכחה האמיתית של אדם פנימי שהוא חי את מה שהוא אומר. כי בואי, בינינו, יש הרבה אנשים שמדברים, אבל במבחן המציאות, הכי, הכי קשוח שיש, האמיתי.

1:11:26 דובר 2 נכון. אז תודה להשם.

1:11:27 דובר 5 או שאתה עומד או שלא.

1:11:28 דובר 2 בואי נגיד תודה לקדוש ברוך הוא שקירב אותי. בואי נגיד תודה לקדוש ברוך הוא שריחם עליי. בואי נגיד תודה לקדוש ברוך הוא שנתן לי באמת את הזכות, את הזכות. אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה. הרב שלי היה אומר, אנשים שרים, "אשרי מי שגדול בתורה." תמיד הרב שלי היה עוצר. הוא היה אומר, "אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה. זה לא רק שיר, זוהי אמת גדולה." ומרוב ששמעתי את זה כל כך הרבה פעמים, באמת, באמת תודה, תודה השם שזיכית אותי להיות מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות. מה זה סתם חארטה מה שאנחנו אומרים כל היום בתפילות? לא, זה אמיתי. תודה השם שזיכית אותי, ש-שבאמת ריפדת אותי בכל כך הרבה אמונה ויראת שמיים ואהבת תורה ו-ו-ובאמת ותלמידי חכמים כאלה מאירים ונפלאים. תודה.

1:12:22 דובר 5 אני חייבת להספיק כי יש נוצרים שיש לנו דפיקות בדלת מסוג אחר.

1:12:26 דובר 2 נכון ממש.

1:12:27 דובר 5 אני חייבת שתדברי רגע על העניין הזה של לחיות. את דיברת על זה הרבה.

1:12:33 דובר 2 נכון.

1:12:34 דובר 5 על ה, על ה, הנה אנחנו נלד ילדים.

1:12:36 דובר 2 נכון.

1:12:36 דובר 5 הנה אנחנו נלך לפילאטיס, הנה אנחנו נאכל סלט.

1:12:39 דובר 2 הנה למה?

1:12:40 דובר 5 על אפכם ועל חמתכם.

1:12:40 דובר 2 בואי נפתח, בואי נפתח פרשת שבוע. אנחנו עכשיו בפרשת בוא. בואי נפתח פרשת שבוע. למה אני צריכה להגיד?

1:12:47 דובר 5 בוא נפתח פרשת שבוע.

1:12:48 דובר 2 בוא. מה, מה עושים יהודים במצרים? מה עושים יהודים במצרים?

1:12:53 דובר 5 כן.

1:12:53 דובר 2 נכון?

1:12:54 דובר 5 יש לנו תקדים.

1:12:55 דובר 2 בדיוק. מה, מה עושים יהודים? באמת יש ספר שנקרא אני מאמין שזה ספר של סיפורים מהשואה. סיפורים מאוד באמת, באמת זה ספר שקוראים או בי' בטבת או ביום השואה. לא סתם כאילו לפתוח אותו. יש שם סיפורים על יהודים שברגעים האחרונים במסירות נפש להשיג מצה או למול את התינוק הזה שזה ברור שהוא מת עכשיו כי הגרמנים פה, אבל שהוא ימות יהודי, שהוא ימות נימול. אנחנו תמיד נאחזים בחיים והאויבים שלנו תמיד נאחזים במוות, ולכן הנקמה היחידה האמיתית שיש לעם ישראל היא לחיות ומבחינתי כל סנדוויץ' הוא נקמה. זה, זה ממש את יודעת, יש מבצע דוגו שלא יודעת אם את מכירה בשש עשרה בינואר. אני חושבת שזה בשש עשרה בינואר. אם אני טועה אז שמישהו יכתוב בתגובות.

1:13:45 דובר 5 מה מחר כאילו מה זה? לא מכירה.

1:13:46 דובר 2 אה זה מחר?

1:13:47 דובר 5 היום החמש עשרה.

1:13:49 דובר 2 אמא'לה לא, באמת?

1:13:50 דובר 5 לא, אבל אני לא מכירה. אני סקרנית.

1:13:52 דובר 2 אולי זה השמונה עשרה? חכי. הנקמה האמיתית שלנו זה בחיים. יש לנו היום החמש עשרה לינואר. אני לא יודעת מתי את תעלי את הפודקאסט הזה, אבל כל שנה בשמונה עשרה לינואר-

1:14:04 דובר 5 ינואר.

1:14:04 דובר 2 כל שנה בשמונה עשרה לינואר אנחנו אוכלים מנת פלאפל. זה מנהג. זה נקרא מבצע דוגו. יש ניצול שואה שנפטר השנה וקראו לו דוד לייטנר, והוא חלם כל צעדת המוות באושוויץ. הוא חלם על בילקלעך, ככה הוא אומר על הלחמניות החמות שאמא שלו אמרה לו שיש בארץ ישראל. הוא הצליח לשרוד את אושוויץ, הגיע לפה ובתל אביב הוא אכל מנה פלאפל ומאז כל שנה בשמונה עשרה לינואר הוא היה אוכל מנה פלאפל. הוא אכל פלאפל עם הרמטכ"ל, הוא אכל פלאפל עם הנשיא, הוא אכל פלאפל. זה כאילו נהיה טרנד. פלאפליות בישראל יודעות שצריך להיזהר בשמונה עשרה לינואר לעשות מלא, מלא, מלא מנות. אתם יכולים לחפש את זה באינטרנט. מבצע דוגו אוכלים פלאפל ומצטלמים עם שלט עם ישראל חי ומבסוט ואוכל פלאפל ומבחינתי זאת גם הדרך האמיתית. אתם רוצים להנציח את אלישע באמת? תדעו לכם שאלישע היה בן אדם חי. אל תתמקדו במוות שלו. המוות שלו היה הוא באמת זה כל כך סמלי שהוא נהרג במקום. הוא חטף פגיעה ישירה מטיל נ"ט. הוא לא בזבז זמן על המוות.

1:15:11 דובר 5 לא נמרח על זה.

1:15:12 דובר 2 לא נמרח על זה. ממש. אלישע חי עד השנייה האחרונה ואם רוצים להנציח את בעלי תעשו ספורט לעילוי נשמת בעלי תצאו לדייט לעילוי נשמת בעלי תאכלו סלט לעילוי נשמת בעלי או המבורגר כי הוא היה אמריקאי והוא אהב המבורגרים. או תעשו באמת תרקדו עם הילדים לעילוי נשמת בעלי. אני לא רוצה שום אבנים, שום הנצחות קפואות. זה לא עושה לי את זה. רק החיים. ובאמת אני מרגישה שבזה אני מנצחת. בזה אני מנצחת את החמאס. הם, הם מחנכים למות ואנחנו מחנכים לחיות.

1:15:50 דובר 5 אני חושבת שגם ה-- אבן הבוחן שזה, זה באמת הניצחון האמיתי, כי זה לא הטבעי שלנו. הטבעי שלנו להתמרמר הטבעי שלנו ליפול לדיכאון, למרה שחורה וזה מה שהם רוצים שיקרה. זה ה, זה הניצחון שלהם.

1:16:06 דובר 2 אגב, גם מתחילת המלחמה אני לא צפיתי בסרטונים. אני לא ראיתי שום סרטון. אני אמרתי, אני צריכה לשתף פעולה עם האויב? איזה טמטום. למה אני צריכה לשתף איתו פעולה? ו-ו-ויש לי משפחה לא דתית ואמרו לי, מה זאת אומרת, את את לא רוצה לדעת? אמרתי, אני, יש לי פה כל כך הרבה ספרים על השואה. אני יודעת. זה אותם אותם נאצים, אותם עמלק. יש לנו במצרים, אנחנו יודעים שכשלא היו עומדים במכסת הלבנים היו שמים תינוק יהודי. אנחנו-- אני לא צריכה, אני צריכה לראו-- הנה יש את זה בתורה. אני לא צריכה לראות את זה בערוץ, אה, בערוץ טלוויזיה. ודווקא הבחירה הזאת, באמת הבחירה בחיים, זה לא אסקפיזם. זה לא אסקפיזם, הפוך.

1:16:47 דובר 5 בדיוק. הגבול דק.

1:16:49 דובר 2 לגמרי. הגבול דק, אבל לי הוא מאוד מאוד ברור. אני עוד מעט הולכת, אני אשים מכונת כביסה, אני אוציא אותה, אני אתלה אותה, אני אקפל אותה, וזה הניצחון שלי על החמאס.

1:17:03 דובר 5 וואו, הדס.

1:17:05 דובר 2 טוב, אז לסיום סיפור חסידי.

1:17:07 דובר 5 אוקיי.

1:17:09 דובר 2 בעיירה פרמישלן היו, אה, היה את רבי מאיר מפרמישלאן והיו לו חסידים, וחסידים טובלים במקווה כל יום. עכשיו בקיץ ובאביב זה לא בעיה. הדרך למקווה היא פשוטה, אבל בחורף זה נהיה קצת יותר מורכב. צריך לטפס על איזה הר, וזה הר מושלג וזה בעייתי. אז החסידים היו עושים דרך עיקוף שהיא דרך יותר ארוכה. אבל רבי מאיר מפרמישלאן, קיץ, חורף, סתיו, אביב, הוא הולך למקווה דרך ההר הזה והוא לא נופל. אבל החסידים יודעים, זה רבי מאיר מפרמישלאן. אנחנו לא הרבי, אנחנו עושים את הסיבוב. יום אחד הגיעו לעיירה אנשים שלא היו חסידים והם אמרו, "מה, היהודי הזקן הזה מצליח לטפס את ההר? אנחנו בטח נצליח לטפס את ההר. אנחנו צעירים, ניקח לנו מקלות, נצליח לטפס את ההר." והם עלו והחליקו, ובסופו של דבר נשברו להם הרגליים. הם היו צריכים ללכת לבית רפואה, ובבית הרפואה מגיע לבקר אותם רבי מאיר מפרמישלאן. והם שואלים אותו, "רבי, איך עשיתם את זה? איך אתה, שאתה יהודי זקן, אתה מצליח לטפס את ההר המושלג ואנחנו לא מצליחים?" והוא ענה להם, "מי שקשור למעלה לא מחליק למטה."

1:18:19 דובר 5 וואו.

1:18:20 דובר 2 אז מי שקשור למעלה הוא לא מחליק למטה.

1:18:23 דובר 5 תפוס למעלה.

1:18:24 דובר 2 ממש.

1:18:26 דובר 5 וואו הדס, שיהיה-- אני-- יש כל כך הרבה דברים שאפשר לקחת מהפודקאסט הזה ליום יום, ואולי אני אפילו אגיד את זה למרות שזה מרגיש לי שהסיפור היה השיא. אבל אני רוצה שכל אחת תצא עם משהו. לפעמים יוצאים עם הרבה אורות בלי כלים. אז לחיות, להאמין בהשגחה פרטית. זה מחזיק אותנו גם בדברים הקטנים, גם בשטויות, גם בדברים היומיומיים. מותר להתלונן. את לא כזאת, אההה, הזויה, אבל תפסי את עצמך אחר כך ותעופי על החיים, כי אם תמשיכי ותתלונני כל הזמן לא יקרה שום דבר. ואני חוזרת עוד פעם ללחיות הזה כי אנחנו רוצים שהפודקאסט הזה גם יהיה לעילוי נשמת.

1:19:04 דובר 2 לעילוי נשמת בעלי אהובי אלישע לוי בן הרב צבי מאיר המתוק.

1:19:10 דובר 5 יקר לך.

1:19:11 דובר 2 ניפגש בחלומות, אלישע, כי אני מבינה שיהיה מורכב שמה להיפגש איתך.

1:19:15 דובר 5 כן, כן.

1:19:16 דובר 2 שאי אפשר לעמוד במחיצתך.

1:19:18 דובר 5 זהו, וקחי, קחי עלייך, כל אחת, כל אחת ששמעה אותנו עד כאן, החזיקה עד כאן. קחי עלייך משהו קטן, לא גדול, משהו קטן, כמו שאמרנו, התנועות הקטנות של הפילאטיס.

1:19:26 דובר 2 נכון.

1:19:27 דובר 5 משהו קטן להוסיף בחיות ביום יום. משהו שקשה לך כי את לא מפרגנת אותו לעצמך, כי את לא מספיק נותנת לעצמך. תשקי-- תעמדי, תחתכי סלט כל יום. למה? כי את יותר נהנית להגיד ויותר קל לך להגיד, אוי, איזו מסכנה אני, אין לי זמן ואני לא מגיעה לזה וזה וזה וזה והילדים. משהו...

1:19:44 דובר 2 קטנטן.

1:19:45 דובר 5 קטנטן, קטנטן, קטנטן, קטנטן. וזה מה שאת יכולה לתת להדס ולאלישע, שיהיה לעילוי נשמתו בעזרת השם. ותודה רבה הדס.

1:19:56 דובר 2 תודה חני'לה.

1:19:57 דובר 5 היה תענוג, אה, לדבר איתך. זה היה אמור להיות בנסיבות אחרות, אני חייבת לציין.

1:20:02 דובר 2 אנחנו לא בוחרים את הנסיבות.

1:20:03 דובר 5 אבל כן, התחלנו בהשגחה פרטית ומסיימים בהשגחה פרטית. זה היה צריך לקרות היום ובשעה הזאת וברגע הזה. אז תודה רבה.

1:20:11 דובר 2 תודה לכל המאזינות.

1:20:12 דובר 5 תודה.