פרק 26: נפש בריאה בגוף בריא | עם מירי פורסט, מאמנת קבוצות ריצה לנשים

00:01 דובר 1 רוצו לשמוע פודקאסט עם מירי פורסט, האישה שלא מפסיקה לרוץ. איך היא הגיעה להקמת עשרות קבוצות ריצה לנשים בכל הארץ? מה נותנת הריצה? למי היא מתאימה? ובכלל, למה ואיך כדאי לנו לדאוג יותר לגוף שנתן לנו השם? כל התשובות ועוד הרבה הפתעות מעניינות בפודקאסט עם מירי. הפודקאסט הוקלט בחסות די ג'יי שניאור זהר. אירוע שלא תפסיקו לרקוד בו. מזכירה לכן שאם אהבתן את הפודקאסט אתן מוזמנות להפיץ אותו הלאה שיגיע לכמה שיותר אוזניים. פתיח ומתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. ערב טוב למירי פורסט.

01:09 דובר 2 ערב טוב חני.

01:11 דובר 1 מה שלומך?

01:11 דובר 2 ברוך השם. כיף לבוא אלייך.

01:14 דובר 1 תודה, תודה. החזרת אותי לנחלה.

01:16 דובר 2 וואי, לגמרי לגמרי. אני, אני אספר שלפני שככה עלינו, אז אמרת לי שאת זוכרת אותי עוד מהתקופה שהייתי במועדוני נוער.

01:25 דובר 1 נכון, מהגלגול הקודם.

01:27 דובר 2 אני-- תקשיבי, מבחינתי זה לא גלגול קודם, זה לגמרי חלק מהתהליך שאני עוברת. להדריך מדריכות איך לעשות את הדברים בצורה של אנרגיות ושמחה. כל מה שאת עושה תעשי אותו במאה אחוז. זה משהו שהוא נורא נורא חשוב בעיניי לחיים, אה, ואני שמחה שאת זוכרת אותי עוד מאז באנרגיות טובות.

01:48 דובר 1 כן, ולטובה.

01:49 דובר 2 זהו, זה ממש טוב.

01:50 דובר 1 רוצה לתת קצת, אה, היסטוריה על עצמך?

01:52 דובר 2 כן.

01:52 דובר 1 איך הגעת, מה עברת? ככה בלהכניס לעניינים.

01:55 דובר 2 אוקיי, אז קודם כל אני חסידה של הרבי מליובאוויטש, חב"דניקית, שליחה של הרבי. גדלתי בשכונה ד' בבאר שבע. אה, הרבי שלח-

02:05 דובר 1 את לאט לאט מצפינה.

02:07 דובר 2 כן, בסוף אני אגיע לחרמון. אה, ההורים שלי הגיעו בשליחות הרבי בתש"ל לבאר שבע, ושמה בעצם גרתי עד שהתחתנתי. אה, למדתי בנחלה בתיכון. בעצם היינו שליחים בתוך שכונה, שכונה ד' בבאר שבע, שזה שכונה שלא רק היינו החב"דניקים היחידים, היינו הדתיים היחידים. ובעצם כשאתה נמצא במקום שאתה בנתינה, אתה לא קולט. והסביבה הייתה סביבה מאוד מאוד קשה. היו שם ממש, אה, נרקומנים ובאמת דברים לא נעימים, אבל לא חווינו את זה ככה, כי שוב היינו ב-- היינו בית חב"ד. כשאתה בית חב"ד אתה החוצה, אתה כלפי חוץ בנתינה וזה משהו שהשליחות היא באמת זורמת בדי-אן-איי שלי, ומלווה אותי לאורך כל החיים בכל עשייה שלי. אה, משפחה, אחד עשרה ילדים. לא היה פשוט לי בתור ילדה. אני תמיד הייתי כזאתי מתמרדת. אה, לא עשיתי מה ש-- כשהמורה אמרה לשבת אז עמדתי, וכשאמרה לעמוד אז ישבתי. ותמיד הייתי נגד החוקים והכללים. אה, בהרבה שלבים בחיים, במיוחד ביסודי ובתיכון זה לא היה טוב, אה, והתעודות שלי היו תעודות גרועות. בקושי הוצאתי תעודת בגרות. אה, ממש ככה הייתי-- ביליתי את רוב השעות שלי בשעות הלימודים על הדשא בחוץ. אמ, וזה איזשהו מסר שאני רוצה להעביר. סיימתי תואר בפסיכולוגיה בהצטיינות באוניברסיטה הפתוחה. אחרי האפס אפסים שהייתי. היה לי ציון בכיתה י' שמורה נתנה לי באנגלית. אני לא אזכיר את שמה של המורה. אה, אפס מינוס באנגלית, הקבצה ב'.

03:47 דובר 1 וואו.

03:47 דובר 2 אה, כן, כזה ציון. אז, אה, אני רק רוצה לומר למורות ששומעות אותי לא לתת ציונים כאלה, טוב? גם זה לא יפה, גם את לא יודעת איך זה ישפיע על הילדה בעתיד, כי אף אחד הוא לא אפס ואף אחד הוא לא מינוס. ואולי רק זאת שנתנה כזה ציון היא שווה לכזה ציון. אה, באמת כילדה זה יכול בהחלט לשבור כשמקבלים ציונים מאוד נמוכים וזה נשאר בתעודה ואני אומרת לך שאני רואה את זה-

04:18 דובר 1 שחור על גבי לבן כזה.

04:19 דובר 2 לגמרי. אז אני לא אפס ואני לא מינוס ואף אחת לא כזאת. אאמ זהו, וסיימתי תואר בפסיכולוגיה בהצטיינות באוניברסיטה הפתוחה שמי שלומד באוניברסיטה הפתיחה-- הפתוחה יודע כמה זה קשה וכמה משמעת עצמית נדרשת. אז באמת המעבר הזה מילדה באמת שלא לומדת בתיכון לאחת שמצליחה באוניברסיטה כאימא לילדים כבר, אני חושבת שזה עניין של בחירה. כשאנחנו עושים דברים מתוך בחירה ומתוך רצון, אנחנו מתאבדים עליהם ואנחנו עושים אותם ברבאק.

04:50 דובר 1 רגע, עשית את זה כשהיית כבר נשואה.

04:52 דובר 2 הייתי אימא לילדים וסיימתי את התואר בעשר שנים. התחלתי באלפיים וחמש.

04:56 דובר 1 אווו, אמאל'ה.

04:57 דובר 2 כן.

04:57 דובר 1 עבר דור.

04:58 דובר 2 לגמרי. וסיימתי באלפיים וחמש עשרה. זה לא היה פשוט. ילדתי שתי ילדות, כאילו בסך הכל עד, עד סוף התואר היו לי שלוש בנות. ילדתי שתי בנות תוך כדי הלימודים וגם עבודה וגם חיים וגם משפחה וגם לפרנס. והכל אפשרי באמת. בשורה התחתונה הכל אפשרי. אה זהו, והייתי, כאילו אם אני אלך לפן האישי שלי, אז אני סבלתי כל החיים מעודף משקל. אה הייתי נערה שמנה. אני זוכרת בכיתה ז' שקלתי שבעים ושתיים קילו.

05:28 דובר 1 עקפתי, אני שקלתי יותר.

05:29 דובר 2 די, בכיתה ז'?

05:31 דובר 1 בכיתה ז', ח', ט'.

05:32 דובר 2 אז זה אני זוכרת את המשקל מ-ז'. עליתי, ירדתי, עליתי, ירדתי. אה בסופו של דבר, אה התחתנתי ואז הייתי כאילו בשיא הנמוך שלי לכבוד החתונה. ואז עליתי, עליתי, עליתי, הגעתי למאה קילו ושם בעצם הפסקתי להסתכל על המשקל. אאמ זהו, וכל המשפחה שלי הם בלי עין הרע ברוך השם, אנשים רחבי ממדים. מאה ומעלה קילו. ושבעה אחים שלי ושני ההורים עברו ניתוחים בריאטריים לרדת במשקל. בשורה תחתונה, מי שיודע מה זה ניתוחים בריאטריים יודע שאם לא עושים שינוי אמיתי בתפיסה בראש ביחס לאוכל, זה לא יעזור. רסן לא עוזר, אלא-

06:14 דובר 1 לא מחזיק.

06:15 דובר 2 לגמרי. צריך לשנות באמת את הגישה שלנו כלפי אוכל. מתי אוכלים, למה אני אוכלת, כמה אני אוכלת, איך אני אוכלת. אה וזה התמכרות לכל דבר ועניין כשזה התמכרות.

06:27 דובר 1 לגמרי.

06:28 דובר 2 נדבר על זה עוד, וזהו. ואז באמת התחלתי איזשהו תהליך. גרתי בקריית מלאכי בשנות חיי הראשונות כאישה נשואה, והיה איזה חדר כושר כזה מסכן. אני לא יודעת אם הוא עדיין קיים, עם שעתיים לנשים במרכז. יעל שלי הייתה תינוקת.

06:43 דובר 1 איפה?

06:44 דובר 2 כן, היה ב-- היה ליד המתנ"ס חדר כושר.

06:47 דובר 1 איזה כיף.

06:47 דובר 2 כן, עם שעתיים לנשים בשבוע. יעל שלי הגדולה עשתה לנו בית ספר להורים. היא הייתה באמת בשלושה מצבי צבירה, או אוכלת או ישנה או בוכה. וגיליתי את חדר הכושר הזה, ובעלי היה בחוץ איתה צורחת בעגלה ואני מתאמנת, אה, ופתאום קלטתי שהזיעה הזאת והאנרגיות האלה שאני מוציאה, אגרסיות אני אקרא לזה, אגרסיות שאני מוציאה מתוכי, פשוט החזירו לי שפיות.

07:16 דובר 1 יואו.

07:16 דובר 2 וזה חזר אחרי כל לידה, שפשוט צללתי לאיזשהו דיכאון וצער וכאב. ואיך העולם ממשיך להתקיים ואיך השמש זורחת בחוץ ואני כאילו כזאתי, החיים שלי שחורים ואין לי חיים יותר. ובאמת הפעילות הגופנית פשוט הצילה אותי לאורך כל הזמן. בכל שלב בחיים, עם קושי, הפעילות הגופנית פשוט הרימה אותי. גם היום מוצאי שבת אצלי זה זמן קשה. שבת יוצאת, הנשמה היתרה שלי יוצאת—

07:47 דובר 1 יחד עם זה.

07:48 דובר 2 במלוא עוזה. וכשאני יוצאת לרוץ אני פשוט מקבלת חיים מזה.

07:54 דובר 1 וואו. רגע, אבל איך הגעת דווקא לריצה?

07:56 דובר 2 זהו. ואז בחדר כושר הזה שהייתי בשעתיים ביום, היה, אה, מסלול, אה, מסילה, והתחלתי להתהלך עליו ולאט לאט לרוץ. וראיתי שמעבר לזה שאני אספר לך איזושהי אנקדוטה, הייתה שמה מישהי שהסתובבה סביבי. היא לא יכלה לשאת את זה שאני רצה, פשוט לא יכלה לראות את זה, היא אומרת לי—

08:17 דובר 1 למה?

08:18 דובר 2 כי הייתי מאוד שמנה, מאוד שמנה. אה, הייתי עם גופייה כזאת של בעלי מהצבא, שלוש אקסטרה לארג', וזה היה כזה צמוד עליי, והיא באה אליי כזה במבט, אה, מלא גועל ושאט נפש ואמרה לי: "נשים כמוך לא צריכות לרוץ. קודם כול תרדי במשקל, תלכי, אחר כך תרוצי. חבל על הגוף שלך". ואני רק צריכה כאלה טריגרים בחיים. רק צריכה.

08:41 דובר 1 איזה נשמה טובה.

08:42 דובר 2 אין. תקשיבי, לה מגיע פרחים. בכלל, כל האנשים שבאים אלינו בחיים כדי לזרוק עלינו את האשפה שלהם, הם מביאים לנו, הם—

08:51 דובר 1 נכון.

08:51 דובר 2 הם מדשנים לנו את הקרקע כדי שיצמח מזה דבר טוב. לאורך כל החיים שלי, גם היום כשאני מצליחה כאילו בקבוצות ריצה ובמה שאני עושה, כל משבר, ואגב לפני שנה היה לי שבר ברגל, אני עוד מעט אדבר עליו. כל משבר מצמיח אותי בצורה מטורפת ומטאורית שאני אפילו לא יכולתי לדמיין שזה מה שיהיה. אז באמת בזכות אותה אישה שבאמת, אה, נגעלה ממני ומהגודל שלי, אה, הבנתי כמה כוחות יש לי ואז ירדתי במשקל. למדתי להיות מאמנת חדר כושר, אה, ואז התחלתי פשוט לאמץ את הריצה, כי הריצה יותר מכל פעילות שעשיתי, ועשיתי עיצוב ואירובי ופילאטיס וספינינג ואימנתי גם, אה, גם בסטודיו בקריית מלאכי וגם בשפיר וגם בכל מיני מקומות בתל מיכאל, כל מיני אזורים ככה ליד איפה שגרתי. אה, הריצה יותר מהכול עשתה אותי שפויה, ואז הבנתי שאני רוצה להיות שם, להתמקצע שם.

09:54 דובר 1 יש בזה כאילו משהו אחר? אני עוד לא רצתי.

09:56 דובר 2 כן, אז תקשיבי. יש בזה—

09:58 דובר 1 עשיתי המון הליכות וכל מיני דברים אחרים, אבל לריצה עוד לא הגעתי.

10:02 דובר 2 ת־תקשיבי, זה—

10:03 דובר 1 אני אומרת עוד לא, כי, כי זה יושב לי בוויש ליסט, כאילו.

10:07 דובר 2 יכול להיות שאחרי ה־השיחה שלנו את תגידי, יאללה מירי—

10:10 דובר 1 יש מצב.

10:11 דובר 2 מתי מתחילים? אה, כן, היא פשוט מאזנת את הנפש. באמת, את יוצאת עם לחץ, עם עומס, עם כאב, עם תסכול, עם חרדות, עם פחדים, עם, עם שנאה, עם, עם הכול, הכול, הכול, הכול, הכול.

10:24 דובר 1 שיש לכולנו.

10:25 דובר 2 ממש. וזה פשוט, את מוציאה את האנרגיות, את רצה ואת חוזרת שפויה.

10:31 דובר 1 וואו.

10:32 דובר 2 כאילו שפכו עלייך אבקת קסם. עכשיו בכנות אני אגיד לך, אני, אני לא אוהבת לרוץ. באמת.

10:38 דובר 1 רגע. מצחיק.

10:40 דובר 2 אני מבטיחה לך, אני לא אוהבת לרוץ.

10:42 דובר 1 את לא אוהבת— זאת אומרת קשה להתחיל.

10:44 דובר 2 אני לא אוהבת לרוץ. אני, תני לי לשבת עם קופסת גלידה ושוקולד על הספה, לאכול, לבכות, להתמרמר, ל־להיות בדיכאון. יותר קל לי. אה, אבל ריצה, היא עושה לי משהו בנפש. היא משנה לי את התודעה לגבי עצמי ואני אוהבת את המירי שאני אחרי שאני רצה. והמחיר הזה, כאילו המחיר במירכאות של הלצאת לרוץ שעה, אני יודעת שאני אחזור אחרת. זה מה שמניע אותי כשאני קמה בחמש בבוקר ואני אומרת "למה את קמה? תחזרי לישון", ואני אומרת—

11:19 דובר 1 יואו.

11:19 דובר 2 איך תהיי בשש? איך תרגישי, איזה יום, כל היום יהיה לך. אם אחרי שוקולד וגלידות אז יש לי את החמש דקות, העשר דקות, הרבע שעה, שעה, אם אני מורחת את זה, שיש לי הנאה ואז שנאה עצמית יום שלם.

11:34 דובר 1 כי זאת לא הנאה אמיתית, זה—

11:35 דובר 2 בדיוק.

11:35 דובר 1 זה, זה—

11:36 דובר 2 בריצה יש לי סבל. בואי, לא מהנה, ל־לא קל להתאמץ, לא קל להזיע, לא קל, לא קל להניע את הגוף, ובמיוחד ששקלתי הרבה אז זה גם לא היה קל פיזית. אבל הידיעה של עוד שעה איך אני אהיה. תקשיבי, באמת, זה מה שמוציא אותי, זה מה שמשאיר אותי, זה מה שאני מעבירה הלאה, זה מה שהרצות שלי מדווחות.

12:00 דובר 1 ובכלל בחיים זה ככה. כשאת יוצאת מאזור הנוחות שלך ואת סובלת—

12:04 דובר 2 זה סבל—

12:05 דובר 1 אף אחד לא יושב על הספה ו־ונהנה בסוף.

12:07 דובר 2 נכון, אבל—

12:08 דובר 1 זה העתי— זה האוטומטי שלנו. אבל השם ישמור אם היינו הולכים עם כל הימים האוטומטי שלנו.

12:12 דובר 2 נכון, זה יותר—

12:13 דובר 1 לאן היינו מגיעים.

12:14 דובר 2 נכון, זה, זה יותר קל, זה יותר נחות. אזור הנוחות.

12:19 דובר 1 כן.

12:19 דובר 2 זה ממש.

12:20 דובר 1 ממש.

12:20 דובר 2 זה גם אזור נכות.

12:22 דובר 1 כן.

12:22 דובר 2 לא לזוז.

12:23 דובר 1 יפה.

12:23 דובר 2 אבל, אבל בסופו של דבר להוציא אותנו מעצמנו. אנחנו מגלים אדם חדש. אני באמת מירי פלוס כשאני אחרי ריצה.

12:31 דובר 1 יואו.

12:32 דובר 2 ממש.

12:32 דובר 1 זה מרגש. זה כאילו, זה כאילו לטפל בעצמך.

12:36 דובר 2 זה ממש. את יודעת שאחרי הלידה של אורי שלי, אורי עכשיו ממש עוד שבוע בן שש. אחרי הלידה הרגשתי איך אני צוללת. ממש. זה, זה פשוט אצלי זה... א־אני לא יודעת, יכול להיות שזה גנטי. אמא שלי טוענת שהיא רק הייתה קצת עצובה, שהיא לא באמת בדיכאון, אבל אני חושבת שזה— שיש לי את זה פשוט בנפש. פשוט צוללת, צוללת, מתחבאה, סוגרת את התריסים, לא רוצה לצאת מהחדר. אני לא אוהבת את הילד. ממש. כל הסמ— כל הסימפטומים של דיכאון.

13:01 דובר 1 כן, לפי הספר.

13:02 דובר 2 ואני הולכת לש-- שבוע שישי לרופא כדי לעשות בדיקות וזה, לראות שהכל במקום, ואני יושבת ובוכה. ויונתן בעלי אומר לו, "מה עושים?" וזה. אז הוא אמר לי, "תקשיבי, אני יכול לתת לך כדורים, זה יעזור לך. זה בסדר, זה קורה. אישה אחרי לידה." ואז אני עוד יותר בוכה. אני אומרת לו, "אתה חושב שאני משוגעת?" ואני בוכה עוד יותר. ואז הוא אומר לי, "לא." אני אומרת לו, "תקשיב, תן לי דדליין של שבועיים. אני חוזרת עכשיו מהחדר הזה. אני יוצאת. יוצאת לרוץ שלוש פעמים בשבוע, חוזרת לריצות. עוד שבועיים אני אומרת לך, אני מדווחת לך מה המצב שלי." תקשיבי לי טוב. תרופה.

13:37 דובר 1 וואו.

13:37 דובר 2 תרופה. חוזרת לעצמי ופשוט באמת באנרגיות עד הריצה הבאה. זה ממש ממש ככה.

13:44 דובר 1 אבל זה באמת תרופה. כי דיכאון זה באיזשהו מקום מאוד הורמונלי.

13:48 דובר 2 נכון.

13:49 דובר 1 וגם ריצה זה הורמונלי. זה מזהה-

13:51 דובר 2 תראי מה, יש הורמון-

13:52 דובר 1 מפריש.

13:52 דובר 2 אמיתי. יש, יש הורמון שנקרא דופמין, שהוא אחראי על ההנאה ועל האושר ועל השמחה ועל השובע אגב גם, והוא מופרש אחרי ריצה. ויש הורמון שהוא חסר כשיש דיכאון, שהוא נקרא סרוטונין, שהוא חסר. והדופמין בעצם, כשאנחנו מפרישים דופמין אנחנו פשוט מתגברים על ה-- על כל הסבל הזה שיש לנו, שזה הורמונלי לחלוטין, ובאמת הוא בר טיפול בכדורים, אבל הוא גם בר טיפול בריצה.

14:23 דובר 1 זאת אומרת זה כדור, זה...

14:25 דובר 2 לכן אני קוראת לריצה ריצה פורטה. היא באמת תרופה נגד כאבים, נגד, נגד תסכולים, נגד חרדות, נגד דיכאון, נגד ה-- נגד הכל, באמת. ויש לי הרבה מאוד רצות שהן רצות במקום לקחת כדורים, ויש גם הרבה שהתחילו עם כדורים ולאט לאט הורידו את המינונים.

14:45 דובר 1 אז נשים מגיעות מ-מכזה מניע הרבה פעמים?

14:48 דובר 2 כן, הרבה. הרופאים אפילו שולחים לעשות ריצה-

14:51 דובר 1 וואו.

14:51 דובר 2 כדי להרגיש טוב. אגב, גם שולחים ריצה כדי לאזן את רמות הסוכר בדם, גם כאילו בריאותי. את יודעת, כאילו-

14:57 דובר 1 כן.

14:58 דובר 2 לחדד במיש-- כל מיני. אבל גם מבחינה נפשית הריצה היא כלי טיפול לגמרי.

15:04 דובר 1 רגע, אז אני צריכה להבין איך הגעת מזה שאוקיי, את רצה ברחובות וטוב לך, לזה שיש היום מאות-

15:11 דובר 2 אלפי.

15:12 דובר 1 אלפי נשים שהתחילו לרוץ בזכותך.

15:14 דובר 2 נכון.

15:14 דובר 1 בוורוד יש לציין.

15:16 דובר 2 אז קודם כל הוורוד מבחינתי זה היה הברקה אלוקית.

15:20 דובר 1 מאיפה?

15:21 דובר 2 אלוקית. תקשיבי, אני כל החיים גדלתי באישה צריכה להסתתר, בגדים שחורים, להתחבא.

15:28 דובר 1 אני מזה אוהבת שחור, אבל תקשיבי.

15:29 דובר 2 ברור, כי זה לא בולט, כי לא-

15:31 דובר 1 לא, זה כיף לי. זה קלאסי כזה. כאילו הרבה פעמים אומרים שחור וזה, ואני כזה, אבל אני אוהבת. אולי זה באמת, אה, מגיע מכזה מקום.

15:38 דובר 2 חינכו אותנו לאהוב שחור. חינכו אותנו לדברים מאוד, מאוד ככה שאנחנו לא-

15:44 דובר 1 חלק מאיתנו.

15:44 דובר 2 בדיוק. אנחנו לא חושבים, אנחנו פשוט עושים. ושחור, החינוך שלו זה חינוך, תסתתרי שלא יראו אותך, תהיי שחורה. אז לא. אז באמת ה-- כשאני הלכתי לחפש חולצה אז אמר-- הלכתי ממש עשיתי סיבוב בכל דרום תל אביב. רצתי בדרייפיט ואחר כך הלכתי גם לניו באלאנס וברוך השם יצא מדהים. רציתי חולצה שהיא מאוד נשית בצבע שלה והיא מאוד בולטת. נשים לא צריכות להסתתר, באמת. גם כחב"דניקית אני יודעת והרבי כל הזמן דיבר על כוח של נשים שהוא באמת כאילו לא בהשוואה. את יודעת, כל השיחות האלה של עכשיו, כל הפמיניזם הרדיקלי וזה, אני לא שם בכלל. נשים הן פי- כיוון אחר לגמרי. אלף ובעשרת מונים. יש להן יכולת השפעה בחיים, בפרקטיקה של החיים מגבר. וגם בקטע של הריצה. את יודעת שאני רצתי במרתון ירושלים באלפיים ושתים עשרה. על כל שבעה גברים הייתה אישה אחת. זה אומר שזה היה ספורט שהוא היה נורא נורא גברי ולא היו נשים. ולא הבנתי איך ש-- איך פעילות גופנית שהיא כל כך, כל כך זמינה, מה את צריכה חוץ מנעלי ספורט וקצת רצון? כל כך נגישה, כל כך זמינה, היא לא חשופה לנשים. והבנתי את החוסר. ומשם בעצם הבנתי שאני צריכה לעשות משהו. אה, באלפיים ועשר למדתי להיות מאמנת חדר כושר וכמו שאמרתי לך, הייתי מדריכת עיצוב פילאטיס, הכל הכל הכל. פשוט ישבתי ובניתי תוכנית אימונים על בסיס הידע שרכשתי, של עשרים שבועות לריצה של עשרה קילומטר. בהמשך זה גדל לעשרים וארבע שבועות, כי גיליתי שנשים לא מתאמנות לבד, ולכן הייתי חייבת- את יכולה לבנות על השיעורי בית. בדיוק. צריך להכניס גם אימוני כוח. והכנסתי בעצם בתוך התוכנית של עשרים וארבע שבועות, ממש מאפס לעשרה

17:36 דובר 2 קילומטר. עכשיו אני אספר לך איזושהי אנקדוטה מעניינת. לפני בערך שנה פתחתי קבוצה פעם ראשונה בחיים בבאר שבע. באר שבע זה איפה שגדלתי. בקיצור, אח שלי ממוסקבה שולח לי. כתבתי הודעה בקבוצה או משהו כזה, ואז אח שלי כותב לי, אה, "אולי תציעי לאמא להצטרף אלייך. היא גם ככה, כאילו בבית, פנסיונרית." בת כמה? שישים וחמש, פנסיונרית בבית אחר הצהריים. אולי תציעי לה להצטרף. בקיצור, אני בשיא הצחוק. באמת חני, שיא הצחוק. אני כותבת לה, "אמא, מה את אומרת? אולי את רוצה להצטרף לקבוצה היום בערב? אני פותחת קבוצה בבאר שבע." ואז היא כותבת לי, "טוב, בסדר, אני אבוא. אבל רגע, מה אני אלבש?" אמרתי לה, "אל תדאגי, אמא, יש חולצה ורודה." אז בקיצור ציידתי אותה. חולצה, חצאית, הכל. הבחורה הגיעה לאימון. את היית-- יש לך הרי גם מדריכות. נכון, אני, אני באה לאימון פתיחה. הגעתי. אני מגיעה רק לאימוני פתיחה. יש מאמנת שם כמובן. ואמא שלי התחילה לרוץ. למחרת כבר היא קנתה נעלי ריצה. לדעתי פעם ראשונה בחיים שהיא אשכרה הולכת וקונה לעצמה משהו בשביל עצמה. ואמא שלי רצה עשרה קילומטר. וואו. תקשיבי, בסוף המסע- אין, אין, אין הגבלת גיל? אין הגבלת כלום, לא גיל, לא משקל, לא מצב גופני. תקשיבי, הבחורה הייתה סובלת מכאבים בכל חלקי גופה לפני הריצה. הכל הסתדר תוך כדי תהליך. פחות כאבי גב, פחות כאבי רגליים, פחות זה. משהו מטורף. באמת. ריצה זה בריאות. וואי וואי וואי זה מרגש. זה בשבילך סוג של הייתי אומרת סגירת מעגל, אבל- זה בהחלט. כאילו קודם כל הקטע הזה שכאילו לקבל את זה שאני עושה. בואי בואי נפתח את הזה, ריצה, ספורט, לא צנוע, כן צנוע. באמת היה

19:22 דובר 2 קשה להורים שלי לקבל את זה בהתחלה. ואז באמת ככל שעברו השנים וככל שקיבלו כל מיני ריקושטים גם מהסביבה על הבת שלהם ועל מה שאני עושה, הם הבינו כמה זה משמעותי וכמה זה חשוב. ואמא שלי אשכרה לבשה חולצה ורודה. כאילו בואי. אני חושבת שהרבה פעמים כשמתחילים משהו חדש, רק בגלל שהוא חדש זה מעורר התנגדויות. נכון, אבל תראי, חוסר פרגון אפילו. נכון. ופתאום כשזה מצליח אז כולם מסביב כזה יואו וזה וזה מגניב. תראי, האמת היא, אני רואה את זה הרבה. חוסר פרגון אני לא רואה כי יש לי נטייה באמת, אה, לראות באמת... לא, את גם היל-- העברת ביקורת. אז זהו. אז כן, מדי פעם אני מקבלת שאלות: רגע, אבל איך רצים? ואני כזה, מה הבעיה? לא, אבל את זזה ברחוב. כאילו מה מבחינת צניעות? אז תקשיבי מה עשיתי כבן אדם אמיץ. לפני איזה חמש או שש שנים, אני כל שנה טסה לרבי בחנוכה. תעצרי אותי כשיש לך שאלות. אני מרגישה שאני כאילו... לא, את פשוט מרתקת. אז אני בקיצור... את גם עונה תוך כדי. זהו. אז, אה, טסתי לרבי בחנוכה והייתה שם איזו שיחה של המרא דאתרא של קראון הייטס, אה, הרב בראון קוראים לו. בקיצור, אמרתי אני חייבת לשאול אותו. אחים שלי נראה לי אמרו לי, תגידי, שאלת פעם רב אם מותר לרוץ? וואלה לא שאלתי. לא, לא בכלל. באופן כללי אני לא חושבת שכל דבר ב-- יש דברים של רופא ויש דברים של רב ויש דברים של פסיכולוג ויש דברים שפסיכולוג. צריך ללכת לאיש מקצוע. לגבי הלכה, הלכה צריך לשאול רב, אבל לא חשבתי שזה קשור לעניין הלכתי, הקטע של ריצה. אבל אמרתי יאללה בשביל

20:53 דובר 2 האחים שלי ובשביל זה. בקיצור הלכתי אליו ואמרתי לו, תקשיב, אני כבר, זה היה כבר לדעתי שש שנים, אני מאמנת ריצה. זה מה שאני עושה בחיים למחייתי, מאמנת ריצת נשים. אז הוא שאל אותי, איפה רצים? אמרתי לו בחוץ. הוא אמר מתי? אמרתי לו, האמת שבכל שעות היממה, בעיקר בערב ובבוקר. ב-ב-בערב אחרי שהילדים הולכים לישון ובבוקר. איפה רצים? ברחובות גם. כן. אין, אין. אני לא. אני לא אגיד. אני אומרת את האמת. רצים גם בפארקים, אבל רצים גם ברחובות. האם זה לא צנוע? זה מה ששאלתי אותו. ואז הוא אמר לי שאם המטרה היא שהאישה תהיה בריאה יותר, גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית, זה בסדר. הוא אמר לי, תראי, אני לא אתן לך חותמת של הבד"ץ, אבל זה ממש ממש לא אסור. ותמשיכי לרוץ ולהריץ. יפה. וואו. אז אני מבחינתי קיבלתי את האישור. עכשיו יגידו, אה, יש גם הסתייגות על זה שאני עם פאה. כן. את יודעת, כל אחד בא עם כל ההיסטוריה שלו. עם פאה. כן. אצלי באוכל זה הפוך, כי... לא, אז זה נכון. אז, אז באמת... תלוי מאיזה כיוון מגיעים. לגמרי. אז אצלי... שמעי, שבעים פנים, שבעים פנים לתורה, כאילו. ואצלנו בקבוצות יש מסאטמר ותולדות אהרון עד נשים שלא מכירות בכלל את הדת, כאילו רק דרך הטלוויזיה. ממש. יש אצלנו הכל. ומה שמדהים זה שהקבוצות הופכות להיות כור היתוך של נשים. בדיוק רציתי להגיד כור היתוך. זה מדהים. את אותה חוויה. הן מתמודדות. זה כמו שאת פוגשת אישה אחרי לידה בחדר. זה לא משנה, שתיכן עברתן את אותו הדבר, זה נוצר קשר, אז זה קשר נורא קצר. פה עוברים מסע אמיתי אל עצמך והריצה היא

22:36 דובר 2 באמת, היא גם מחברת בין גש-- היא עושה, מייצרת גשרים בין נשים, מקשרת בין בנות וחוויה ממש מדהימה. באמת. וואו. בנות מגיעות לבד או עם חברה? יש כאלה שמגיעות לבד. אבל תראי, באימון הראשון כבר אני אומרת, תקשיבו, תסתכלו סביבכם. תסתכלי ימינה, תסתכלי שמאלה. את לא מכירה את מי שלידך? אתן הופכות להיות-- אתן תהפכו להיות חברות נפש. למה? כי אתן הולכות לצאת לאימונים ביחד, כי אתן הולכות לדבר תוך כדי, כי אתן הולכות להתמודד עם חוויה משותפת ואתן הולכות לפתוח את כל הקלפים. מבחינתי כל פעם אני אומרת שריצה זה רק תירוץ. כן. תירוץ לאישה לצאת מהבית. איפה יש לנו, חני, עוד בחיים שלנו מפגש סתם לעצמנו, שהוא לא עבודה והוא לא בית והוא לא המשפחה שלנו. כי את יודעת, אירועים. אין. בית קפה את קובעת עם חברה... זה בילוי בלי קשר לכלום. כאילו. זה ממש בילוי, הזדמנות להיות בחוץ. אני לפעמים יש ימים שלמים שעוברים ואני אומרת, וואו, לא ראיתי שמש. לא ראית שמש. גרוע. נכון. כאילו. נכון מאוד. וב-ובאמת, מי שעובדת מהבית. מי שעובדת... וגם מי שעובדת בעבודה. את יודעת, נשים, יש את הקליקות של העבודה. זה נורא נורא סביב העבודה. נכון, את צריכה עוד מעגלים. ממש. והמעגלים של הריצה זה מג-מעגלים שפשוט מייצרות חב-, מייצרים חברות נפש. ממש. תגידי, מעניין אותי, עוברים תהליך. עשרים, עשרים וארבעה שבועות אמרת? נכון. מאפס לעשרה קילומטר. ואז רצים עשרה קילומטר. נכון. ואז? אז ככה. אז יש לנו... כאילו איפה הסוף בעצם? או שאין סוף? אז זהו. קודם כל עשרה קילומטר. מבחינתי קיבלת את המפתח לריצה. עכשיו תעשי איתו מה שאת רוצה. יש לנו גם מועדונים, מועדוני ריצה. זה אומר שנשים

24:06 דובר 2 שהגיעו לעשרה קילומטר ורוצות להישאר במסגרת ולהתקדם, לרוץ יותר, לרוץ מהר יותר, לשפר. אז יש לנו כמה מועדונים ברחבי הארץ שמצטרפות אליהם בנות. בעיקרון, ברגע שאת קיבלת מפתח, את יודעת כבר את כל התורה ורוצי קדימה. תי-תקבעי לך מרוצים, תקבעי לך חופשות. אנחנו עושים גם, אני עושה אחת ל-- פעמיים בשנה- וואי, אני רואה את הפרסומים. איזה מגרה זה. זה מדהים. הייתם ביוון לא מזמן. היינו בסלוניקי, ביוון, היינו ברומא, היינו ב- פשוט לרוץ בכל מיני נופים זה... מדהים. זה לא רק הריצה. תקשיבי, הריצה זה תירוץ. את לא מבינה. שבת נשית, יושבים בסעודה האחרונה. אמרתי להן, "כל אחת מספרת משהו טוב שהיא לקחה מהבית של ההורים שלה." את לא מבינה- וואו. איזה דברים מדהימים עלו, וכל אחת חוויות וזה, וגם תוך כדי, ואנחנו יושבים, קלפים. באמת, מעבר לריצות, מעבר לארוחות- זה נשים מהקבוצות דווקא? רוב הנשים זה נשים שרצות בקבוצות, אבל גם מגיעות, אה- פתוח לכולן. בעלת עצמה, אחותה. כן, אבל רוב-- ויש לנו ריצות בבוקר ויש אימונים. מאוד, מאוד, מאוד, מאוד כיף. וואי, זה, זה מגרה, אני אגיד לך. כל פעם שאני רואה את זה, אף פעם לא יצא לי כי אנחנו גם ככה בעומס, אבל כאילו וואו, זה חלום. ממש חלום. לעזוב את הבית, את הילדים, את החיים רגע, לשים על הולד. גם להתאוורר קצת. נכון. סתם לנסוע לחו"ל, לחזור כמה ימים, כאילו יצאת להטעין את עצמך בכמ-- מכמה מובנים, כאילו זה... זה חוזרים עם תובנות על עצמך ועל החיים. אחת הבנות שהייתה ב-ב-סלוניקי ביוון, היא הייתה בקורונה. הם היו כמעט שנתיים בבידוד בבית. כאילו היה שם-- ממש, הם שמרו על עצמם בסוף עד שהם נהיו חולים.

25:43 דובר 2 שנתיים. כמעט שנתיים. ממש, הם שמרו על, באמת, חינוך ביתי על צליל. ואחרי זה היא אומרת לי, "מירי, את לא מבינה. התובנה הכי גדולה שקיבלתי שאני צריכה זמן לעצמי. בלי הילדים, בלי הבעל, בלי המשפחה. פשוט זמן לנשום, להתאוורר, לחיות, להיות אני, לחשוב בלי לדאוג לאף אחד." זה היה מדהים ממש. יש מצב באמת שיש נשים שזה הפעם הראשונה בחיים שהן פרגנו לעצמן איזושהי- ברור. יציאה. אני לא מדברת על הטיסה, על הריצה. חד משמעי ש- וואו. את יודעת, הן משלמות על זה כסף. ש-שילמה כסף בשביל עצמה. לא בשביל הילדים, לא בשביל חוגים, לא בשביל טיפולים, לא בשביל כלום, בשביל להרגיש טוב. נקודה. וואו. וזה, וזה אני אומרת שזה, ההוצאה, זה הדמי רצינות הכי, הכי משתלמים שחוזרים אלייך בריבית דריבית. ממש, מקבלת את עצמך. מטורף. תגידי, זה מתאים לכל אחת? אז קודם כל סיפרתי לך על אמא שלי, שזה- נכון. אני אגיד לך עצמי למה אני לא רצה. למה את לא רצה? זה כל הזמן אצלי, א-אני רואה, אני עוקבת אחרייך ואני רואה וזה מגרה אותי ובכלל אני רואה אנשים רצים. זוכרת בחרקוב כ-- היינו הולכים לפארק לפעמים בבוקר, קבוצות, קבוצות של אנשים רצים. כי הברכיים שלי מאוד רגישות, ופעם עשיתי זומבה, נדפקו לי הברכיים. ממש, הייתי חצי שנה עם כאבים ועד עכשיו כל פעם שאני עושה אפילו ספורט קליל אני מאוד נזהרת על הברכיים כי הן תוך שנייה ככה, סוג של נדלקות לי. אני לא יודעת איך להסביר את זה. תראי, קודם כל רי-ריצה בניגוד לזומבה שזה קפיצות במקום, זה, זה תנועה קדימה. אז העומס על הברכיים הוא פחות גדול. דבר שני, אנחנו לא רצים בבת אחת עשרה

27:22 דובר 2 קילומטר. אנחנו בונים תהליך לאט לאט. את באה לזומבה מכלום, ארבעים וחמש דקות קופצת, לא קפצת קודם- נכון. פתאום בבת אחת את קופצת ארבעים וחמש דקות. זה לא הולך אצלי. אצלי רצים דקה באימון הראשון. כאילו היו לך נשים עם בעיות ברכיים וכאלה? ו-הן פשוט הבריאו כי הן עשו את זה כמו שצריך. במקביל אנחנו עושים כל שבוע תרגילי חיזוקים לרגליים וגם לבטן, כי העומס שלנו האמיתי הוא מגיע דווקא משרירי הליבה שלנו. ודבר שלישי זה נעלי ריצה מקצועיות, שאת רצה עם נעליים שמותאמות לך ואז את בולמת זעזועים. אבל אני חייבת להגיד לך שאני התאמנתי, אה, שנים פה בסטודיו ב, אמ, כפר ורבורג. סמדי. נכון. גם אני. ו-ואני לא הייתי יכולה לעשות תרגיל של סקוואט כי היה לי כאבים בברכיים. הנה, זה גם עושה לי, נכון. לא, ותקשיבי, אני רצה. אני רצתי מרתון ארבעים ושתיים קילומטר והכל בסדר. קודם כל הגוף שלנו, באמת השם נתן לנו גוף. בכלל כל מה שהשם ברא בעולם שלו זה בשבילנו. עוד מעט נגיע לאוכל. הריצה, והשם ברא לנו מפרקים וכלי דם ושרירים וגידים כדי... ושלד כדי שנניע אותם. אם אנחנו לא מניעים את הגוף שלנו, אנחנו חוטאים למטרה שלשמה הוא בא. באמת זה כמו שאת קונה מכונת כביסה הכי הכי טובה בעולם ואת שמה עליה עציץ יפה ומכסה אותה במפה הכי יקרה בעולם ומלטפת אותה כל יום. אבל אשכרה את לא מסתובבת ולא מפעילה אותה. לא לעשות פעילות גופנית זה פשוט לקחת את המתנה החד-פעמית הזאת שהשם נתן לנו שנקראת גוף ובאיזשהו מקום להשחית אותו. נכון, זה ניוון. לזלזל בו ולכן גם מגיעים כל הכאבים מהיעדר תנועה. זה גם משהו, משהו שפעם

29:08 דובר 2 היה הרבה יותר טבעי לזוז. נכון, אנחנו היום יש- התנווננו. הבת שלי לומדת- קולקטיבית כאילו. נכון. הבת שלי לומדת עכשיו תואר, היא עושה, היא לומדת סיעוד, לומדת להיות אחות. אומרת לי, אמא, יש לי כאבים בעצם הזנב. אשכרה הילדה בת עשרים, ואני אומרת לה, את יודעת ממה זה, יעל? באמת, אבל אני אגיד לך, זה מישיבה ממושכת. נכון. אם לא מזיזים את הגוף, מתנווננים. אני עושה תוך כדי. יופי, בואי נרקוד. מתנווננים. הגוף, הגיל של הגוף הוא לא כמו הגיל הכרונולוגי, הוא פשוט הופך להיות זקן יותר. וכשמתאמנים אז הגיל הכרונולוגי עולה, אבל הגיל הביולוגי יורד. זאת אומרת, אני היום בת שלושים ושמונה, אבל הגיל הביולוגי שלי הוא כנראה הרבה הרבה יותר צעיר. אם אנחנו בודקים את הכולסטרול בדם, את כל הדברים שהם בעצם בודקים, מדדים את כל... כן. אז ככל שזזים יותר, ככל שנמצאים בתנועה יותר, אנחנו יותר בריאים ויותר צעירים. אני איתך. ריצה עוד לא ניסיתי, אבל אני מאוד. אני שנים... אמרתי לך שכשהייתי בחטיבה שקלתי, ככה הגעתי למאה קילו ועשיתי מהפך. תוך שנה ירדתי ארבעים קילו. וואו. אחר כך התאזנתי קצת, ירדתי קצת יותר מדי. לא, איך ירדת? ירדתי. אני פשוט סתמתי את הפה והתחלתי לזוז. זה ככה בשתי מילים. אז אני רוצה- יש על זה תיאוריות על תיאוריות, אה, כי עברתי הרבה בחמש עשרה שנה האלה. כן, הרבה תהליכים וכאילו לדייק את זה גם איך אני, איך אני עושה את זה נכון. ואת פתאום מתחתנת ופתאום אחרי לידות וזה לא, זה לא כיתה י'. אבל זה תמיד, זה תמיד תזוזה, את זזה שם. אני תמיד על הליכות או כל מיני דברים. או היום נגיד לא

30:45 דובר 2 יכולתי לצאת להליכה. יש לי כמה ילדים עכשיו שלא מרגישים טוב. ופשוט את רואה פה את ההליכון הקומפקטי הזה. פתחתי, אמרתי ששש, כולם, סגרתי את הדלת עשר דקות, ואני רוצה לעשות עשר אלף צעדים אבל לא עשיתי. אז נעשה שלוש אלפים. כאילו משהו. נכון. זה שפיות. אני רוצה לחזור איתך דווקא לקטע של האוכל כי פעילות- איך לא פתחנו עם אוכל ככה. אז בואי נפתח בזה. אה, אני חושבת שהשם נתן לנו בעולמו באמת. הוא ברא בשישה ימים, נתן לנו בשבת המנוחה, ישתבח שמו, אבל בשישה ימים הוא ברא הכול בשבילנו. ביום השלישי, לא, לא סתם הוכפל בו כי טוב. השם ברא ביום השלישי את מה שאנחנו... גם ביום השלישי, גם ביום החמישי, גם ביום השישי. את מה שאנחנו צריכים להזין בו את עצמנו, זה מה שאנחנו צריכים לאכול. גם ביום השני. וגם ביום השני. מים. נכון. וביום הראשון את האור, וביום השני את המים, וביום השלישי את הצמחים ואת העצים ואת הפירות ואת הירקות. ברא לנו את האידיליה בעצם. לגמרי. וביום הרביעי את, את, את הזריחות ואת השקיעות ואת הוויטמין D ואת הלצאת ב-ב-בבוקר ולראות עולם ולישון בלילה כמו שצריך. וביום חמישי הוא ברא לנו את הדגים ואת העופות. ורק, רק תיהנו מזה. רק תאכלו את מה שכשר ותיהנו ממה שלא. וביום שישי את הבהמות. בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה תאכלו אוכל של השם, תהיו בריאים, תהיו פעילים, תסתכלו על השמש ותישנו בלילה. אנחנו מסודרים. נכון. ככה השם ברא את העולם. אנחנו סתם מקלקלים בעצם. אנחנו מקלקלים על לקנות שקיות מרשרשות בסופר, על לקנות שתייה מתוקה, על להכניס לגוף שלנו סוכר, רעל, פשוט רעל שממכר אותנו, שממסטל אותנו,

32:34 דובר 2 שמשגע לנו את הראש, שהופך אותנו להיות מה שאנחנו לא. שהופך אותנו להיות ממש אדם אחר. לגמרי. מלהיות מה שאנחנו צריכים להיות. ואני לא אכנס עכשיו לתניא. ומה זה בינוני? ומה זה דחיית סיפוקים ומה זה מוח שליט על הלב? אלא ממש נטו בריאת העולם. תראו מה השם ברא ותש-- ת-- העולם, איך זה נקרא? בשבילי נברא העולם, בשביל שאנחנו נשתמש במה שהשם ברא כדי להיות יהודי טוב יותר. פשוט וקל. וגם ככה נקי. כאילו אנחנו בעצם, האוכל המעובד זה בעצם לקחת אוכל ולהרוס אותו באיזשהו מקום. לגמרי, זה להרוס אותו. מה הבעיה? להרוס אותנו. את נכנסת לסופר ושמונים אחוז מהסופר זה, זה זה. נכון. כאילו זה כבר, בגלל שגם נולדנו לזה, זה כאילו נורמלי. זה ממש לעשות לעצמנו שטיפת מוח על שטיפת מוח. ממש. אז באמת אני גדלתי במקום שלא הייתה מודעות בכלל. אני אקח שלוק מים. לא הייתה מודעות בכלל לתזונה בריאה. ואני עשיתי את הסוויץ' הזה. פשוט החלטתי שאני, הגוף שלי הוא בית מקדש, ואני לבית מקדש הזה לא מכניסה רעל. אני לא מכניסה פסולת. הייתי מזבלת את עצמי בצורה, כאילו באמת אני אומרת לך, קופסת גלידה וחבילת שוקולד, כאילו לא, כי אני לא מסוגלת להרגיש. אגב, בואי ניכנס רגע לאכילה רגשית. למה אנחנו אוכלים את כל הזבל? כי אנחנו לא מסוגלים להיות בשיעמום. משעמם לי. אז מה אם משעמם לך? תשתעממי. לא מסוגלים להרגיש כאב, לא מסוגלים להרגיש שמחה. תסתכלי על הבופה בחתונה. בסדר. אנחנו ממסכים את עצמנו באוכל. את יודעת, אני זוכרת שהיו לי אימונים. הייתי יוצאת מאימון בקבוצה באורות. באמת הייתי מרגישה על גג העולם. איזה אנרגיות הבאתי להם ואיך הייתי מדהימה וטה טה

34:23 דובר 2 טה. נכנסת לתחנת דלק, אני לא צוחקת איתך, וקונה שם גלידה, קופסה גדולה של גלידה ושוקולד. יושבת בחניה של תחנת דלק, מחסלת את הכל. ברגע שאני מסוממת, לא מרגישה. ככה מזדחלת הביתה והולכת לישון. וזה באמת משהו שליווה אותי שנים. אז זה יותר בשנים האחרונות. ככה אני נכנסת לקטע של ה... בשנים האחרונות במיוחד, אני באמת מבחינתי, בגלל שאני מכורה לאכילה, אה, מופרזת, או איך שנקרא לזה, אכלנית יתר כפייתית, אני פשוט יודעת שמבחינתי התהום נמצא מעבר לפינה. הוא נמצא בביס אחד. נכון. ואני את הביס הזה, כל עוד נשמה באפי וכל עוד אני מסוגלת, אני לא אקח אותו. אני לא אקח אותו כי כל כך הרבה יש לי מה להפסיד. יש לי להפסיד את עצמי ואת החיים, ואני לא רוצה להפסיד אותם. לגמרי. וואי, אני מזדהה. כשאנחנו אוכלים אכילה רגשית, אנחנו חיים ליד החיים. אנחנו לא חיים את החיים, אנחנו לא חיים את הילדים שלנו. אנחנו פשוט... איך בעלי אמר לי: "תקשיבי, את יודעת מה נלקח ממך? רגשות אשמה". ובאמת רגשות אשמה היה שומר מסך. כמו שיש מחשב, אנחנו פותחים כל מיני חלונות: בית, עבודה, ילדים, טה טה טה, כסף, פרנסה, נה נה נה. יש שומר מסך שנקרא אוכל, רגשות אשמה. אוכל, רגשות אשמה. והא... בעצם לדעתי הדבר הכי גדול זה לשמור לא להפוך להיות הפרעות אכילה לכיוון השני. ולאזן את עצמך. ובאמת כשאת מתחברת להשם דרך האוכל ואוכלת רק אוכל של השם, רק מה שהשם ברא בצורה שבה הוא ברא ולא שאנשים הרסו, את יכולה להיות בן אדם אמיתי, כאילו להיות בן אדם בצלילות, להיות אמא כמו שצריך, להיות אישה. ובואי, זה לא שאני נהנית להשכיב את

36:09 דובר 2 הילדים שלי. כן. זה לא שיש לי... יש לנו עוד עבודות בחיים, בדיוק. אבל מהבחינה הזאת של השנאה העצמית, באמת, אני לא יודעת אם אמרתי למישהו אי פעם או חשבתי על מישהו אי פעם דברים יותר גרועים ממה שאמרתי וחשבתי על עצמי. זה, זה לא הגיוני בעצם. נכון. זה כי זה באמת סוכר, זה ממכר. נכון. זה חומר ממכר. נכון שסמים ידועים כחומר ממכר, אבל עובדה שהסוכר ממכר הרבה יותר אנשים מאשר סמים. נכון, ויושב על אותם אזורים במוח אגב של ההתמכרות. כן, אבל אנחנו גדלנו על זה, אז זה כאילו נורמלי, ועל סמים אנחנו אומרים וואי, חס ושלום. זה לא רק זה, גם הגישה שלנו היא וואי, מה, מה אני אעשה? לילד מגיע פינוק. אנחנו מתייחסים לסוכר כפינוק. זה לא... הסביבה לימדה אותנו שזה פרס. זה עונש. זה אקונומיקה. זה, זה, זה רע. לכן כל כך קשה לצאת מזה. כי באמת גדלנו על זה. נכון. ועדיין הילדים שלי חוזרים. וואו. מאז שעברנו לארץ. תקשיבי. שם עוד הייתה לי שליטה כזה. כאילו ממש הילדים אכלו בריא בבית ונורמלי. פתאום פה על כל פרק תהילים שילד מוציא מהפה זורקים עליו סוכריות. כאילו וואו, זה קשוח ממש. אז אני בגנים של הילדים שלי, באסיפה של היום הראשון, אני מקווה שזה בגלל שהגננת מפחדת ממני. סתם. אמרתי, אני מבקשת שלא יהיו ממתקים. זה עובד לך? וזה עובד. ימי הולדת, ארוחת בוקר מדהימה עם ירקות וגבינות והקינוח אחרי... וכל ההורים משתתפים פעולה. כן, כי גם הם לא רוצים שהילד שלהם יזבל את עצמו. זהו, זה כאילו מין משהו שאף אחד לא רוצה. נכון. כי זה מאוד זול וזמין. בואי, מה יותר קל לגננת

37:45 דובר 2 מאשר לקנות חבילת טופי. אז הגננת זורמת בטירוף, וירקות ומגשים, והקינוח הזה הבאתי להם תמרים והיה מדהים. והיה יום הולדת שמח וחגגו. לא כל חגיגה כאילו היא סביב אוכל. בואי. כן, חגיגה בלי עוגה זה פנטזיה חלומית. אירועים. מה אני אעשה באירועים? מה זה, מה זה עשית? תרקדי, תשירי, תראי את הדי-ג'יי, את הדי-ג'יי, תרק... את הזה. תשמחי כלה, תתאפרי, תתלבשי, תהיי יפה, תפגשי אנשים, תכירי אותם, דברי איתם. מי אמר שהשניצל זה ה... זה, זה האירוע? אני חושבת שרק כשאנחנו מצליחים לעקור מהמוח שלנו את האמונה הזאת שיושבת לנו, כי אנחנו באמת מאמינים בזה שהאוכל הוא המשענת שלנו והאוכל הוא בסוף היום מה שינחם אותי, מה ששום דבר אחר לא יעשה, ושהאוכל הוא התעסוקה שלי והוא ההווי שלי במפגשים חברתיים, ברגע ש... רק ברגע שעוקרים את זה מהמוח אפשר לשחרר ולהתחיל. נכון, זה פשוט באמת להיגמל מזה. לשנות גישה. פשוט שינוי גישה. באמת. מפגש לא חייב. את יודעת, אצל ההורים שלי אין ספות בבית, יש שולחן וכיסאות. כל התכנסות היא סביב אוכל. אני גדלתי בכזה. אגב, לא קשה גם לאכול על הספה. אבל יותר כאילו את יושבת ליד שולחן. מה עושים ליד שולחן? אוכל. כן. כל התכנסות היא סביב אוכל ואני פשוט הבנתי על עצמי שאני רוצה לפגוש בן אדם. אני לא חייבת לאכול. אני יכולה לשבת בבית קפה באמת רק עם כוס קפה ולשבת שלוש שעות. נכון. זה אפשרי אפילו. אפילו לא צריך את זה, אבל פשוט לא נעים, כאילו תפס להם מקום. אבל באמת. אפשר עם מים. נכון, הגישה היא צריכה להיות גישה של אני אוכלת בריא כי זה מה שנכון לגוף שלי. כן. תגידי, אה,

39:30 דובר 2 נחזור לריצה. יש כאלה שבאמת לא מתאים להם ריצה מאיזושהי סיבה. תראי, יש לי בנות אסתמטיות שרצות, יש בנות שהם, יש להם מחלה אוטואימונית שאני לא זוכרת את השם שלה אבל שהיא עושה כאבים בגוף. פיברו- פיברומיאלגיה. פיברומיאלגיה, נכון, שהם רצות. יש נשים עם, עם מסתמים בלב שרצות. יואו. יש, יש נשים שרצות אחרי התקפי לב, יש נשים עם ברזל ברגליים שרצות. אני לא מאמינה שיש נשים שלא יכולות לרוץ. את לוקחת את האחריות או שאת מעבירה דרך רופא? לא. אם יש בעיה חמורה, נגיד אישה שנכנסה להיריון- מישהי מה שאמרת בלב. אה, כן. אז קודם כל היא רצה עם, עם שעון דופק, אבל היא רצה. אה, מישהי שנכנסת להיריון. אז אם ההיריון הוא לא היריון בסיכון והכל בסדר, היא יכולה להמשיך. אגב, אני ילדתי שני ילדים, אה, האחרונים כשרצתי. זה היו הלידות הכי קלות שהיו לי, הכי מהירות. אז רצת עד, עד הלידה? ממש עד שבוע שלושים ושש. יואו. הייתי פעילה והתאמנתי והיה פשוט מדהים. הייתה לידה באמת מהאגדות. שוב נכנסתי לדיכאון אחרי, כי שישה שבועות לא זזתי. אבל הייתה לי לידה מדהימה וגם חזרתי מבחינת הגוף שלי, מבחינת היכולות, כמו שלא היה לי בלידה הראשונה שכאילו הייתי פי עשר יותר צעירה, הייתי צעירה בשש עשרה שנים מהלידה הראשונה. יואו. אמ, וזה פשוט בזכות התנועה, חד משמעי. וואו. אז את אומרת המגבלה האמיתית של לא לרוץ זה בעצם שישה שבועות אחרי לידה וזהו. כל השאר תרוצי. וגם אז, וגם אז את יכולה לעשות הליכה. את יכולה- כן. לנוע. לאט לאט. את יכולה לראות שמש, אבל כן. ואם את, אם את, כאילו אם את, את לא מתחילה פעילות גופנית, את

41:14 דובר 2 לא מתחילה ריצה בהיריון, אבל אם רצת לפני ההיריון את יכולה להמשיך. אה, אז צריך להתחיל לפני. כשאת בהיריון. כן. לכל ההריוניות, שימו לב לפרט הזה. נכון. אה, ומה רציתי להגיד לך. עכשיו, ברגע שיש לך קבוצה, הקבוצה בעצם לא הומוגנית. יש לך שם אישה אחת שהיא בהיריון, אישה אחת. את לא צריכה בעצם לעשות איזושהי התאמה או? אז קודם כל לא, לא מגיעים לקבוצה בהיריון, לקבוצה של מתחילות. כולם מתחילות, מבחינתי נקודת ההתחלה היא כן הומוגנית, שכולם מאפס. כולם לא רצו. או שאני אמרתי, אני אומרת גם בקבוצה, אני מתייחסת לכולם כמו לוח חלק. כאילו היום את מתחילה פעם ראשונה לרוץ. אהמ. ואז בעצם אנחנו, יש לנו תוכנית מסודרת שבה אנחנו בונים את הריצה לאט לאט. בהתחלה זה לפי דקות, אחר כך זה לפי מרחקים והקבוצה מתקדמת ביחד. אז נכון שיש כאלה שרצות טיפה יותר מהר, ויש בנות שרצות טיפה יותר לאט, אבל בסך הכל ההתקדמות היא באותו קצב. וככל שאני אומרת לך, כמו כל דבר בחיים, ככל שאנחנו משקיעות בזה יותר, ויש עוד שני אימונים בשבוע, שמבחינתי זה עוד שני טיפולים פסיכולוגיים ככה על חשבון הבית. אהמ. אז מצליחים יותר. אני חייבת לספר לך משהו. יאללה. לפני שנה, אה, בזמן אימון בקבוצה באשדוד שפתחתי גם כן קבוצה פעם ראשונה. אני מגיעה עם כל השואו שלי ותכירו ואיזה כיף ומה הולך להיות. אגב, כל עיר יש לה בטח את הייחודיות שלה. כאילו באשדוד מן הסתם רצים על הים. נכון, ויש שם הרבה יותר נשים שהם חסידות. זה אני לא הכרתי את אשדוד כמקום שיש בו הרבה מאוד חסידים. כן, כן, יש שם ריכוז. אז כן. אז הגיעו ככה קבוצה

42:48 דובר 2 ממש, ממש גדולה של חסידות בעלז, מאיזשהו שיכון, לא משנה. בקיצור, אימון ראשון. רובע. רובע, רובע. נכון. אה, אימון ראשון. אני מדגימה את הצעד הראשון של הריצה. אני מועדת ושוברת עצם ברגל שמאל. עכשיו שתביני, אישה שרצה שלוש פעמים ביום, כאילו באה לשני אימונים, עושה את השואו, קצת רצה איתם וזה. בבוקר, בערב יורדת למצב של שבר ברגל. יואו. נוסעת לקפלן, אה, כמובן גבס וזה, והרופא אומר לי שישה שבועות אז השבר, כאילו הגבס עלייך ואחר כך אנחנו נראה. אני הרגשתי שחרב עליי עולמי. שבר. אמרת משהו. שבר באמת כאילו. וואי. ועכשיו גם אני, גם מבחינת, מבחינת כמו שדיברנו מבחינה הורמונלית. תחשבי בן אדם שרץ ומקבל את האנדורפינים, מקבל את הדופמין הזה במוח. כל פעם בשעות שהייתי אמורה להיות אחרי אימון, אני הייתי בדיכאון ממש וכל מה שעשיתי זה ישבתי בערסל, אכלתי ובכיתי. זה מה שעשיתי. יואו. מדי פעם הייתי מתגלגלת עם כזה קורקינט ברך. הייתי יוצאת לספסל קצת יותר מרוחק מהבית ושם אוכלת ובוכה. בקיצור, עליתי במשקל בטירוף בזמן הזה כמובן. ואז בעצם ישבתי. והנה אני נותנת לך משהו, קחי לך לחיים ולכל העוקבות ולכל המאזינות. ישבתי וכתבתי תודה לך השם על השבר. ופשוט באמת חיפשתי מתחת לאדמה על מה תודה להשם. תודה-- את יודעת מה? הלוואי יש לי את זה כאן בטלפון. אני אמצא את זה, אמן. אמ, ישבתי ופשוט כתבתי על מה תודה להשם. וכל פעם שהייתי ב-בעצב והייתי בצער, פשוט פתחתי את התודה לך השם ו-וקראתי את זה וקיבלתי כוח. אבל מה שאני רוצה להגיד לך, התקופה הזאת של השבר, עכשיו אני מדברת מ-במרחק של שנה וחודשיים, זה הדבר הכי טוב שקרה לי ב-בכל ימי

45:08 דובר 2 חיי. בסדר?

45:09 דובר 3 צמרמורת.

45:11 דובר 2 הנה אני כותבת תודה ואז אני...

45:13 דובר 3 מאיזה רגע קלטת שזה הדבר שהכי טוב שקרה לך?

45:16 דובר 2 הנה, אני מקריאה לך. קודם כול אני אקריא לך: תודה לך השם על השבר. תודה השם שהשבר ברגל שמאל ואני יכולה לנהוג. תודה השם שהשבר עכשיו ולא בקיץ, כי גבס בקיץ זה יכול להיות סיוט. תודה השם שהשבר הוא במסרק ולא בקרסול. תודה השם שלא הייתי צריכה ניתוח. תודה השם שהקבוצות ממשיכות לרוץ עם המאמנות הנשמות שלי. תודה השם שיש את יונתן שמכיל את הקשיים שלי. תודה השם שאנחנו גרים בבית עם מדרגות, דבר שמאלץ אותי לשמור על פלג גוף עליון חזק. תודה השם שאני מגלה כמה אני אהובה ומוקפת באנשים שמתפללים להחלמתי. תודה שקיבלתי פרויקטים טובים ורווחיים שאני יכולה לעשות אותם בישיבה. תודה על האפשרות לתת לנשים כוח בסטוריז ובסטטוס. תודה להשם שאתה לא עוזב אותי אף פעם, גם כשאני ככה, אני יודעת שהכול שלו וטוב ממנו. זה כתבתי באחד עשר לדצמבר. זה חודש ושבוע אחרי השבר. תקשיבי, היום במרחק של שנה וחודשיים אני אומרת לך, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, באמת. בזכות השבר ירדתי במשקל בצורה מטורפת. ירדתי תשע עשרה—

46:27 דובר 3 אמרת שעלית.

46:27 דובר 2 עליתי אז. היה איזה יום שהגיעה אליי חברה הביתה, ובדיוק אח שלי שלח לי מארז מטורף. זה היה עוד לפני הריקול של עלית, עם שוקולדים בכמויות באמת שאני לא יכולה לתאר לך.

46:40 דובר 3 את גם אין לפנק עם סוכר.

46:42 דובר 2 משהו. בקיצור, עכשיו אצלי זה לא לאכול קובייה, נשמה, זה חבילה ואז עוד חבילה. ואז היא רואה את האומללות שלי והיא אומרת לי, "מה, מה את רוצה?" אמרתי לה, אני רוצה להפסיק להרעיל את עצמי. תקשיבי, האכילה שלי כבר הייתה דוחה, באמת, כאילו אני לא, לא יכולתי לשאת את עצמי בתוך עצמי. לקחנו שקית זבל, העמסנו את כל השוקולדים ואת כל הדברים שהביאו לי, וגם פתחתי את הפריזר, שהיה גם, שהחבאתי בפריזר שהילדים לא יראו, וגם משם הוצאתי את הפרלינים. פשוט הכנסתי את הכול והיא לקחה את זה לפח וזרקה את זה לפח, ולא נגעתי בשוקולד מאז.

47:20 דובר 3 וואו.

47:21 דובר 2 והתחלתי לרדת במשקל והתחלתי באמת לאכול אוכל של השם, וירדתי תשע עשרה קילו בשנה הזאת. זה משקל שלא הייתי בו עוד לפני, עוד מלפני החתונה. בשנה הזאתי באמת ברוך השם אני כבר לא אימנתי לבד קבוצות אלא רק המאמנות, והן פשוט מדהימות בצורה שאי אפשר לתאר. הן... א-אין מילים בכלל כמה הן אימהיות וכמה הן טובות. בשנה הזאתי התחלתי להתעסק עם פגיעות מיניות במגזר החרדי, שזה משהו שהוא היה כמו בור שחור שלא נוגעים בו. אבל אחת הרצות שלי, למרבה המזל או אני לא יודעת מה, שלחה לי הודעה בערך שבוע אחרי השבר, ואז בדיוק גם הייתה הכתבה על חיים ולדר בעיתון הארץ, והיא כתבה לי שהוא פגע בה, ואני לא יודעת לשתוק. בקיצור, צילמתי מסך עם הדברים שהיא כתבה לי בלי להסגיר אותה. פשוט פרסמתי את זה, ולמחרת התקשרתי למקומות שהוא עבד בהם. באמת, כאילו עשיתי עבודה יסודית כדי להעיף אותו מכל המדרגות—

48:14 דובר 3 שכיר?

48:14 דובר 2 ממש. והמזל הוא שהעיתון משפחה למשל, אז המנהלת שלו רצה אצלי בעבר, אז היא, אז היא סומכת עליי. בקיצור, כאילו ניצלתי את כל הקשרים שיכולתי ושהיו לי כדי לעצור את האיש הזה. אבל מה שקרה זה, מהפרסום פשוט הגיעו אליי מאות, מאות, מאות הודעות ושיחות של נשים שנפגעו בתוך הבתים ונפגעו במוסדות חינוך ונפגעו לאורך השנים. וילדים, באמת כאילו משהו שלא יכולתי כבר להכיל.

48:45 דובר 4 כאילו אני מנסה להבין, כאילו מצאו פתאום מישהי ששומעת.

48:49 דובר 2 מישהי.

48:50 דובר 4 ומאמינה לך.

48:51 דובר 2 ממש. שאומרת, את לא אשמה ואני מאמינה לך. אין שום סיבה בעולם שמישהי או מישהו ימציאו המצאה כזאת. היום, היום, היום שלחה לי אחת הרצות שלי, היום ברוך השם אחותה הגיעה מחו"ל לארץ כדי להגיש תלונה על אבא שלהם והיא הצטרפה אליה. אז אני אומרת, עכשיו הן כבר עם נשים.

49:16 דובר 4 זה קשה.

49:17 דובר 2 זה קשה מאוד, זה שבר נוראי. זה באמת הרבה הרבה דברים. והאמא שידעה ולא עשתה, כי באמת זה, זה, זה אירוע רב נפגעים. אבל הבן אדם ממשיך. יש לו נכדים, יש לו ילדים, יש לו, הוא מלמד, יש. ואנשים כאלה חייבים לעצור, והן פשוט באומץ גדול שלחו לי תמונה שהן יוצאות ממרחב ירקון והן הגישו שם תלונה. בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שהצונמי ששטף אותי, ואני חושבת את העולם, כאילו אחרי הסיפור של חיים ולדר זה פשוט היה כמו, לא יודעת, גאולה שאי אפשר בכלל להבין.

49:58 דובר 4 חיטוי.

49:59 דובר 2 ממש ממש, נו, טיפול שורש. באמת טיפול שורש זה עדיין לא מה שהייתי רוצה לראות. זה תהליך, אבל התהליך קורה.

50:08 דובר 4 תגידי, אבל באופן אישי לקבל כל כך הרבה פניות כאלה, איך את מכילה את זה?

50:13 דובר 2 אז האמת היא שהייתה לי נקודה. קודם כול לא ישנתי לילות. באמת לא ישנתי.

50:17 דובר 4 זה מטריף את הדעת.

50:19 דובר 2 אחרי איזה לילה אחד בלי שינה פשוט פתחתי מצלמה אחרי שמישהי סיפרה לי שהיא הלכה לרב להגיד, לספר.

50:27 דובר 4 כאילו גם כשאת יודעת שאת הכתובת הבלעדית.

50:29 דובר 2 נכון? והרב אמר, אם את רוצה את המשפחה שלך, תהיי בשקט. בקיצור, רבנים הם לא הכתובת לפגיעות מיניות. בואי נסכם את השורה הזאת. הם לא למדו, הם לא יודעים, אין להם מושג, הם לא הכתובת.

50:40 דובר 4 קודם כול, דבר, יש כתובת.

50:40 דובר 2 המשטרה ומטפלים זה הכתובת. לפוגעים המשטרה, ולעצמך מטפל. בקיצור, פתחתי את המצלמה והתחלתי לדבר למצלמה ואמרתי שזה לא הגיוני. התחלתי לבכות ופשוט העליתי את זה לטיקטוק ולאינסטגרם ולוואטסאפ ולפייסבוק, וזה עשה מאות אלפי צפיות, וקיבלתי באמת כמויות אדירות ופשוט הבנתי שאני בקריסה. ואז מה שעשיתי זה ביקשתי לקבל, אמ, לעשות, לייצר אינדקס של אנשי מקצוע שמטפלים. לא רק אנשי מקצוע, כאילו מטפלים, גם שופטים וגם כל אנשי המקצוע שהם סביב הנושא של פגיעות מיניות. לרכז את זה באיזושהי טבלה, וכשמישהי פונה אליי לתת לה מענה לאן היא צריכה לפנות, וזה מה שעשיתי. ולאט לאט באמת פשוט לקחתי צעד אחורה. הלכתי לטיפול אצל פסיכולוגית והיא אמרה לי, מירי חמודה, גם מטפלים מטפלים בעצמם. את לא מטפלת, את מאמנת ריצה, את עושה את זה מדהים. את מכילה, את מקשיבה, את לא צריכה להיות במקום הזה, נקודה. ובאמת אני מאוד מאוד משתדלת כשפונים אליי פשוט להפנות לגורמים שהם מקצועיים ויכולים לתת מענה. ובאמת אני משתדלת לשמוע כמה שפחות סיפורים באופן כללי. אני חושבת גם בנושא של פיגועים ובנושא של כל מיני דברים, כמה שפחות לחשוף את עצמנו לעומק של הזוועות. באמת זה פשוט מזהם לנו את הנשמה. תמונות, קולות, מראות. אין צורך לשמוע בדיוק מה היה ואיך. אין צורך לראות בדיוק את הפיגוע, אין צורך.

52:16 דובר 4 מה הבעיה? שהרבה פעמים זה גם בא באיזשהו תמו-- קודם כול זה נראה כאילו נורמלי. אנשים פשוט שולחים.

52:20 דובר 2 זה נורא ואיום.

52:21 דובר 4 אתה נמצא בקבוצה של המשפחה שלך ורואה את זה וכאילו-

52:23 דובר 2 אני בדיוק היום חסמתי מישהי-

52:25 דובר 4 כאילו אתה צריך ל-- ממש לעשות סטופ, אההה, אקטיבי, כאילו.

52:28 דובר 2 בני נח קיבלו שכר על זה שאת ערוות אביהם הם לא ראו. הוא היה במצב לא טוב, אבא שלהם, פשוט סובבו את הגב וכיסו אותו מבלי לראות אותו, ועל זה הם קיבלו שכר. אנחנו צריכים באופן יזום למנוע מעצמנו לראות זוועות. לא במטפלות במעון ולא בהורים שמכים את הילדים ולא משנה מה. למנוע מעצמנו לראות זוועות, זה מזהם אותנו, זה פשוט מזהם אותנו. לא סתם השם ברא לנו עפעפיים וריסים ויכולת לעצום את העיניים או לסובב את הראש.

53:00 דובר 4 לגמרי. וואו. כי אני חושבת שגם באיזשהו מקום אתה, ככל שרואים יותר, באיזשהו מקום זה כבר מכה את החושים. יש אנשים שאין להם בעיה לראות את הדברים האלה.

53:09 דובר 2 את יודעת מתי הבנתי את זה? כשהיה את החטיפה של הילדים, של שלושת הנערים.

53:13 דובר 4 אוי.

53:14 דובר 2 הייתה הקלטה מזעזעת-

53:16 דובר 4 נכון, ברכב.

53:17 דובר 2 ושומעים. והייתי ימים שלמים נכנסת, הייתי, אני מאמנת בבוקר, כן, נכנסת בחמש וחצי בבוקר בסיוט שמישהו מחכה לי מאחורה בתוך הרכב. את מבינה? רק מלשמוע. פשוט נורא ואיום.

53:30 דובר 4 מצב לנו.

53:31 דובר 2 זה נקרא פורנוגרפיה של המוות. זה נורא ואיום. אנחנו צריכים לשמור על עצמנו מהמראות. זה שמירת העיניים אמיתית. שמירת העיניים זה למנוע מעצמנו לראות זוועות שמזהמות לנו את הנפש.

53:43 דובר 4 לשמור על הטוהר של הנפש שלנו.

53:45 דובר 2 ממש, ממש.

53:46 דובר 4 וואו. רגע, אז עכשיו כשאנשים פונות אלייך את בעצם מפנה אותם הלאה.

53:50 דובר 2 בכל הנושאים של פגיעות מיניות אני מפנה הלאה. אני, אני משתדלת לא להיות כתובת. תראי, אם מישהי אומרת לי תקשיבי, אני רוצה שתביאי אותי ל-ל-להגיש תלונה, אז אני מלווה אותה, כן, אבל אני משתדלת כמה שפחות. זה באמת, זה הרס לי את הבריאות, שאת יודעת שיש כרגע, ברגע נתון, ילד שנפגע ואין לך באמת יכולת ואין לך מה לעשות, זה הורג אותך. זה כאילו באמת אני, זה, זה לא משהו שאני, הנפש שלי יכולה להכיל.

54:15 דובר 4 נכון, אבל את חייבת לשים את זה. תראי, זה סוג של גדולה. את פותחת פרויקט ומעבירה אותו הלאה, כאילו.

54:21 דובר 2 נכון, נכון.

54:22 דובר 4 ככה, ככה מצליחים. זה...

54:23 דובר 2 אז עוד פרויקט ש, אה, פתחתי והעברתי הלאה לפני, אה, ביום הולדת שלי. בכלל, כל יום הולדת שלי-

54:29 דובר 4 כ"ט אלול. למה אני זוכרת? תקשיבי למה אני זוכרת.

54:32 דובר 2 נו.

54:33 דובר 4 כי התאריך לידה משוער שלי היה בכ"ט אלול.

54:36 דובר 2 וואלה.

54:37 דובר 4 ואני בלידה הזאת הייתי. הייתי במחלקת, במחלקת היריון בסיכון. היה לי חשש ללידה מוקדמת וכל מיני סיפורים. וכשאת פרסמת את זה פשוט התחלתי לבכות ואמרתי כאילו-

54:47 דובר 2 רגע, בואי נספר להם על מה אנחנו מדברים.

54:49 דובר 4 אמאל'ה. אוקיי, אז עכשיו תתחילי.

54:51 דובר 2 רגע, וקיבלת? איפה היית?

54:52 דובר 4 לא, לא קיבלתי. לא קיבלתי. אני כבר השתחררתי. הייתי באסותא. הייתי שם בחודש שישי שביעי.

54:57 דובר 2 וואו.

54:57 דובר 4 אחר כך, אה, הייתי בשמירה, חצי שמירה, אבל כשראיתי את זה ועוד הייתי לפני לידה, אז כאילו-

55:04 דובר 2 אז בואי נספר-

55:05 דובר 4 וואו.

55:05 דובר 2 להם על מה אנחנו מדברים.

55:06 דובר 4 יאללה.

55:06 דובר 2 אז ככה.

55:07 דובר 4 עכשיו אני זוכרת את היום הולדת שלך.

55:09 דובר 2 אז נכון, אז אני נולדתי בכ"ט אלול ויש לי פוסט טראומת, אה, היעדר מתנות. מי זוכר ילד בכ"ט אלול, ערב ראש השנה? זה לא יום לחגוג בו.

55:18 דובר 4 לא משהו.

55:19 דובר 2 זה יום להתכונן בו לראש השנה ובאמת אף פעם לא חגגו לי יום הולדת ב-בזמן שלי וגם מתנות, בואי, חסכו ממני ככה מתנה ליום הולדת, מתנה לראש השנה, עשו איחוד משפחות כשהיה. אה, בקיצור, החלטתי כשבגרתי שאני מפסיקה לחכות למתנות. אני מתחילה ביום הולדת שלי לתת מתנות. ואגב, חייבת להגיד לך שכשנותנים מתנה מקבלים פי אלף. אז כל שנה היה לי משהו.

55:43 דובר 4 מדהים, כי זה בכלל כלל החיים. במקום, אה, למלא את עצמי.

55:47 דובר 2 לחפש, לחפש איפה-

55:48 דובר 4 נכון.

55:48 דובר 2 איפה רוץ, איפה אני, מגיע לי, תנו לי. אלא לתת וזה לקבל. אז ביום הולדת גיל שלושים למשל, אז עשיתי, אני, אני מעבירה הרצאות על נושא של פעילות גופנית ותזונה וכזה וכל מה שאני עברתי בתור ילדה וכזה. בקיצור, שלוש הרצאות ב-במוסדות, אמ, אחד היה זה נשים מוכות חרדיות ועוד שתי מוסדות של נערות בסיכון. באתי ונתתי שם הרצאה מתנה. זה היה כאילו אחד לכל עשור. שלושים וחמש הלכתי למחלקת אונקולוגית וחילקתי שם שלושים וחמש מתנות והחלטתי-- ו-וזהו. ואז לפני היום הולדת שלי של גיל שלושים ושמונה, שזה היה עכשיו, שברתי את הראש מה אני עושה, מה אני עושה, מה אני עושה? בקיצור, יום אחד הלכתי לגיסתי והיא אומרת לי, "מירי, תקשיבי, יש מישהי", אמרה את השם שלה, "שהיא שוכבת בהיריון בסיכון." היא רצה שלי, בסדר, ומאז שהיא בעצם נכנסה להיריון בסיכון אז היא הפסיקה לרוץ והיא התאשפזה במשך ארבעה חודשים באסף הרופא.

56:45 דובר 5 מטורף.

56:45 דובר 2 היא אמרה לי: "בא לך לבוא? האמא הזאת תהיה מרוגשת, האמא הזאת תשמח שאת תבואי." אמרתי: מה השאלה? ברור. בקיצור, הלכתי אליה וישבתי איתה, ופתאום אני קולטת שמדובר באישה, אמא לילדים, שילדים בבית, שהאנשים היחידים שהיא פוגשת בחיים שלה בתוך המחלקה שהיא שוכבת כאבן שאין לה הופכין, אין מילה אחרת, זה בעלה, ואחת לכמה ימים הילדים מגיעים ונשכבים עליה ולא רוצים לעזוב אותה. ואמרתי: מה שאני רוצה לעשות זה לחלק שלושים ושמונה מתנות לאימהות בהריון בסיכון. ללכת למחלקת הריון בסיכון, לפגוש נשים שאשכרה שוכבות שם, אימהות לביאות שומרות על העובר שלהן, על התינוק שלהן, ולפנק אותן, להביא להן משהו.

57:28 דובר 5 זה מטורף.

57:28 דובר 2 לשבת איתן, להקשיב להן, לדבר איתן. בקיצור, העליתי פוסט בפייסבוק, באינסטגרם. תקשיבי—

57:37 דובר 5 כמה רצית? שלושים ושמונה?

57:39 דובר 2 שלושים— אני, אני שלושים ושמונה, ולספר על זה. יותר מאלף חמש מאות שישים נשים פנו אליי שהן רוצות גם.

57:49 דובר 5 לקחת חלק בעצם.

57:51 דובר 2 גם ללכת לבקר נשים. מה הן צריכות לעשות?

57:53 דובר 5 יואו.

57:54 דובר 2 בקיצור, יום למחרת פנתה אליי מישהי שהיא מנהלת איזשהם פרויקטים מטורפים. אמרה לי: תקשיבי, בואי אני אעזור לך.

57:59 דובר 5 רגע, זה היה כמה ימים לפני היום הולדת בעצם?

58:01 דובר 2 כן, כמה ימים לפני היום הולדת, אמ, ואז אמרתי: אוקיי, מה עושים, איך עושים? הלכתי עם זוג גרביים למישהי ופשוט ישבתי איתה ודיברתי איתה. ואז, אמ, בנות אמרו: אנחנו רוצות גם. אז אמרתי: אוקיי, בואי נעשה מיז— נקרא ל— נעשה מיזם. ואז אמרתי: איך נקרא לו? והרגשתי שמה שאני רוצה שהן ירגישו, שהן אחיות שלי באמת, כאילו אני, אני איתן בתוך הכאב. בקיצור, קראתי למיזם "אני איתך אחותי, את לעולם לא לבד". מישהי אמרה לי: בואי אני אעשה לך לוגו. מישהי אמרה לי: בואי אני אעזור לך. בקיצור, קבוצות וואטסאפ עם מאות נשים מרבקה זיו ולגליל בנהריה ובצפת עד יוספטל באילת. תשע עשרה בתי רפואה ברחבי הארץ של נשים שרוצות לבקר נשים.

58:45 דובר 5 מטורף.

58:45 דובר 2 ואז אמרתי: אוקיי, טוב, מה עושים? אני צריכה לקנות שקיות, זה, זה, זה.

58:49 דובר 5 לא, זה כאילו הקמת מערך לוגיסטי בלי לת— בלי להתכוון.

58:52 דובר 2 מטורף. תקשיבי, מרוב כאילו זה, אמרתי: אוקיי, אני אפתח קבוצה ב-PayBox כדי שנשים יתרמו. אני אקנה שקיות, אני אקנה אביזרים. לא העליתי בדעתי. אמרתי לו— הלכתי למישהו שמייצר, שכאילו מייבא שקיות. אמרתי לו: תביא לי מאה שקיות. בקיצור, מאה שקיות. שילמתי לו עם התרומות שקיבלתי ב-PayBox, ואז אני רואה שהשקיות נגמרו תוך יום. היא רוצה בברזילי והיא רוצה בבלינסון ואלה בוולפסון ואלה במעייני הישועה ובשערי צדק. בקיצור, ממש מכל הארץ, ופשוט הבנתי שאני צריכה לעשות את זה טיפה יותר גדול, ואז עוד תרומות ועוד נשים, ואז ממש עד היום כמעט שלושת אלפים ביקורים—

59:36 דובר 5 וואו.

59:36 דובר 2 בבתי רפואה של נשים שמבקרות נשים אחרות.

59:41 דובר 5 זה לא נתפס.

59:42 דובר 2 זה לא נתפס, ואני כאילו, זה פרויקט שהוא באמת גדול עליי בכמה מידות. כאילו, את יודעת, אני מאמנת ריצה.

59:47 דובר 5 זהו, אז איך, איך את בתכלס מנהלת את זה?

59:49 דובר 2 אז כרגע, קודם כול, כל פעם שמגיעות תרומות אני, אמ, אני נעזרת במישהי מדהימה שהיא גם בחופשת לידה והתלהבה מהפרויקט בטירוף, ואני מעבירה לה את הכסף. היא קונה, אה, את המוצרים. המוצרים זה יכול להיות שמפו, זה יכול להיות איזו כרית חימום, גרביים.

1:00:07 דובר 5 משהו כזה ל—

1:00:08 דובר 2 משהו. לבוא עם משהו. ואנחנו מחלקים את השקיות האלה לנשים. אני מחלקת להן גם שקיות ריקות שנשים ימלאו. אגב, לנשים יש הרבה יותר רעיונות ממני. הן מכינות עוגה. אחת היא גננת, היא מדהימה, היא מחלקת זרו— זרים של בלונים.

1:00:25 דובר 5 יואו, איזה חמוד.

1:00:26 דובר 2 מגיעה עם זרים של בלונים. מכינים לפני שבת חלות עם חומוס ומגיעים לפני שבת. בקיצור—

1:00:32 דובר 5 זה באמת לא משנה מה.

1:00:33 דובר 2 זה לא משנה.

1:00:33 דובר 5 כל דבר שהוא.

1:00:34 דובר 2 כל ביקור—

1:00:34 דובר 5 בעצם מה שאת אומרת—

1:00:35 דובר 2 שאת מגיעה למישהי ויושבת איתה ואומרת לה: אני איתך. מה שלומך? ואת לא רופא ואת לא אחות ואת לא עובדת סוציאלית ואת לא בעלה.

1:00:44 דובר 5 ראית אותה.

1:00:45 דובר 2 ראית אותה, הסתכלת עליה, חווית את הכאב שלה, ישבת איתה, נתת לה מלא, מלא, מלא כוח. זהו, זה עוד פרויקט שהוא ככה גדול בכמה מידות ממני, וכרגע מה שאני עושה זה אני משתדלת, אה, לקראת חגים לתת פוש חזק מאוד, ובכל שבוע יש ביקורים בבני ציון, באמת בכל בתי החולים ברחבי הארץ.

1:01:03 דובר 5 מדהים. מה יקרה כשהיא תצא לחופשת לידה?

1:01:07 דובר 2 זהו. אז היא, אז היא ברוך השם ילדה, והשבוע היא שלחה לי סרטון שהיא כבר חזרה לרוץ. העליתי את זה אגב בסטטוס, שהיא חוזרת לרוץ, והיא באמת, את יודעת, זה המכה בפטיש. זה המישהו הזה שמגיע ואת מבינה שיש לך פה איזשהו תפקיד, והתפקיד שלך זה כנראה להפיץ את האור, והאור כבר יעשה עוד אור, עוד אור, עוד גלים. כמו הריצה.

1:01:30 דובר 5 מגניב.

1:01:30 דובר 2 אני נותנת את הכלי, ואת עם הריצה הזאתי, כל המשפחה שלך מרוויחה, ובעלך והילדים וכולם. ככה זה גם בכל הפרויקטים האלה, זה פשוט אור שמושך אליו עוד אור—

1:01:40 דובר 5 נכון.

1:01:41 דובר 2 ועוד אור.

1:01:41 דובר 5 זה, זה פיזיולוגי. זה כאילו תנועה גוררת תנועה, ת— זה תנועה בנפש ש—

1:01:46 דובר 2 נכון.

1:01:46 דובר 5 כשנכנסים, כשנכנסים לזה זה כבר—

1:01:47 דובר 2 תנועה של נתינה. תקשיבי, כל פעם שעצוב לך, באמת אני אומרת לך, כל פעם שעצוב לך לכי תעשי משהו טוב למישהו אחר.

1:01:53 דובר 5 ממש.

1:01:54 דובר 2 את לא מבינה כמה זה ימלא אותך. זה ממלא לעשות טוב למישהו אחר. כל פעם שאני עצובה באמת, ויש לי הרבה רגעים, אני יוצאת לאמן. אני נוסעת לקבוצה ל— את יודעת, זה— אני אומרת להם: יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, תאמינו לי שהפרה רוצה להניק.

1:02:10 דובר 5 לגמרי.

1:02:11 דובר 2 לגמרי. אני, ולתת לכם, וזה ממלא אותי לגמרי.

1:02:13 דובר 5 וואו. תגידי, אני חייבת לשאול אותך. דיברת מקודם על בריאת העולם, אור וחושך, שינה, אבל עם כל מה שאת מספרת אני חייבת לשאול: מתי את ישנה?

1:02:21 דובר 2 בלילה. אה—

1:02:22 דובר 5 כי לא, כי את, את מתייצבת, אה, בזריחה, לא?

1:02:25 דובר 2 נכון. אז קודם כול, היו לי תקופות שבאמת ישנתי מאוד, מאוד מעט. אה, לאחרונה קיבלתי על עצמי החלטה טובה, ממש טובה. אני לא מכניסה את הטלפון לחדר השינה שלי.

1:02:35 דובר 5 וואי, זה נוגע.

1:02:36 דובר 2 לא מכניסה אותו. אני שמה אותו בפרוזדור עם השעון המעורר, שמה אותו, לא נכנסת איתו לחדר. אני קוראת ספר אשכרה כמו פעם, נרדמת עם ספר.

1:02:45 דובר 5 איזה כיף.

1:02:45 דובר 2 והשינה היא מגיעה הרבה יותר טוב והיא גם מושרת הרבה יותר טוב, וגם מבחינה זוגית, בואי לא נפתח את זה יותר מדי, כשיש טלפון שעומד בין בני הזוג, הוא לקח אותך. הטלפון לק-- הוא, הוא מנצח לגמרי.

1:03:00 דובר 5 וכל העולם בתוך החדר.

1:03:01 דובר 2 הטלפון מנצח לגמרי.

1:03:03 דובר 5 תגידי, אבל זה לא מעיר את כל הבית, השעון המעורר בפרוזדור?

1:03:06 דובר 2 אני קופצת ממש. זה גם כזה מתחיל חלש ואני כבר מזהה, והם יתעוררו. לא נורא, לא קרה כלום.

1:03:12 דובר 5 מגניב. והאמת שגם אפשר לקנות שעון מעורר כמו של פעם.

1:03:14 דובר 2 נכון, אבל אה-

1:03:14 דובר 5 מי שזה פחות מסתדר.

1:03:16 דובר 2 לא יודעת, זה נופל ונשבר וזה, ואז מתבאסת. היה כזה גם, אבל להוציא את הטלפון מהחדר.

1:03:21 דובר 5 יפה. אז כמה שעות את ישנה?

1:03:24 דובר 2 יש לילות שאני ישנה פחות. אה, אני מאוד, מאוד משתדלת, מאוד, במקרה הטוב לישון שש וחצי, שבע שעות.

1:03:33 דובר 5 וואו.

1:03:33 דובר 2 זה מאוד, מאוד חשוב. בשבת אני ישנה הרבה יותר. אה, אני משתדלת להיכנס למיטה בשעה סבירה, כאילו אם אני חוזרת מאימונים בתשע וחצי אז להיכנס בעשר. חוזרת בעשר אז גג באחת עשרה, ואז לקום בשעה טובה.

1:03:49 דובר 5 אז זה באמת חשוב. אני זוכרת שאמרתי בדיוק לא מזמן לבעלי שאני-- מה הסימן שהזדקנתי? שאני יודעת שאני צריכה לישון מוקדם, אבל זה באמת לא הזדקנתי, זה התבגרתי.

1:03:59 דובר 2 כן.

1:03:59 דובר 5 כי פעם כאילו כן, נשארת ערה עד מאוחר. אני ממש טיפוס של לילה ובוא נספיק עוד משהו ולא נורא ש-

1:04:06 דובר 2 תראי לך שבשעה בבוקר את מספיקה מה שאת עושה שלוש שעות בלילה. תנסי אותי. תקומי מוקדם ותראי, בשעה של בוקר את מספיקה פי שלוש מלילה.

1:04:16 דובר 5 כן, לא, אבל זה עבודה כאילו. זה באמת לשנות את ה-

1:04:19 דובר 2 זה קשה.

1:04:20 דובר 5 שעון ממש.

1:04:21 דובר 2 השנייה הראשונה של לקום. ולמה אני צריכה את זה? למה אני צריכה את זה? אני אישן עוד. אני אישן עוד. תקשיבי, הקושי בין לקום בשעה חמש וחצי ולקום בשבע, השנייה הראשונה של הקושי הוא אותו קושי. זה לקום.

1:04:33 דובר 5 נכון.

1:04:33 דובר 2 וואנס קמת

1:04:34 דובר 5 פשוט בשבע אין לך ברירה, אז זה פשוט קורה אז.

1:04:36 דובר 2 נכון, אז תחליטי שבחמש וחצי אני אקום.

1:04:39 דובר 5 לנהל את הבחירות שלנו יותר.

1:04:40 דובר 2 נכון.

1:04:41 דובר 5 לקחת בידיים מה שנקרא.

1:04:43 דובר 2 נכון.

1:04:46 דובר 5 רגע, כן, אנחנו על חמישים וחמש דקות. שנייה אני אחתוך את זה שם. אה רגע, וואי נכנסתי ללופ. אני מנסה לראות אם יש משהו שלא דיברנו עליו.

1:04:55 דובר 2 זהו, אפשר להגיד תודה רבה.

1:04:57 דובר 5 רגע, אה לא, את חייבת להגיד שנייה. אוקיי, אני אשלח את האוטו שלה. הפתעה. רגע. אממ רגע חמישים ושש. אוקיי. תגידי מירי, את עושה זה ועושה זה ועושה זה ואת אישה עצמאית.

1:05:12 דובר 2 נכון.

1:05:14 דובר 5 עושה כושר מן הסתם.

1:05:15 דובר 2 נכון.

1:05:16 דובר 5 איך את עושה את זה תוך כדי? כמה ילדים יש לך בבית?

1:05:20 דובר 2 חמישה ילדים.

1:05:20 דובר 5 חמישה ילדים.

1:05:21 דובר 2 נכון.

1:05:22 דובר 5 ולהיות שפויה ולהיות בריאה.

1:05:25 דובר 2 נכון.

1:05:26 דובר 5 וכאילו, כאילו במבט מהצד את לא מוותרת לעצמך בשום פרמטר.

1:05:30 דובר 2 נכון. אז קודם כל מי שעוקבת אחריי יודעת שאני מה זה לא מושלמת. אמאל'ה כמה-

1:05:35 דובר 5 לא, לא בקטע של המושלמת. אבל בסוף את מבסוטה מהסדר עדיפויות שלך, לא?

1:05:39 דובר 2 נכון. אז זהו, אז זה בדיוק הסיפור.

1:05:41 דובר 5 כאילו תני לנו, בואי לסיום ככה כמה טיפים.

1:05:43 דובר 2 יש לנו-

1:05:43 דובר 5 כי גם השכירות שוקעות וגם העצמאיות שוקעות.

1:05:47 דובר 2 נכון.

1:05:47 דובר 5 אז כאילו ממך איך, איך נמלא את השליחות שלנו הכי טוב בתור אימהות? בתור מה שאנחנו מביאות לעולם, ההגשמה העצמית שלנו.

1:05:55 דובר 2 נכון. אז באמת, קודם כל בתור עצמאית זה כל הזמן להניע גלגלים מחדש, כי אם את לא תנועי זה לא יקרה. אבל אני רוצה להגיד לך שבאמת אני מנהלת את הבחירות שלי, ואני אגיד לך משהו עכשיו, תראי, אני לא בן אדם, אני לא אישה עשירה, אני לא אמידה אפילו, אני אישה ממוצעת, בסדר? אם אני מדברת מבחינת פרנסה.

1:06:13 דובר 5 כן.

1:06:14 דובר 2 אבל הבנתי שאני צריכה לנהל את הזמן שלי נכון. אני לא עושה כביסות. ראיתי שכביסות בשבוע לוקח לי בערך חמש עשרה שעות. חמישה ילדים.

1:06:24 דובר 5 כל בית ומכבסה, אני לא כזה.

1:06:26 דובר 2 נכון, נכון. אז אני הבנתי שאני לא יכולה לעשות כביסות כי כשאני בבית, במעט זמן שאני בבית אני צריכה להיות עם הילדים ולא בטירוף של בואו תפזרו, בואו תעזרו לי, בואו תורידו, בואו תקפלו, בואו תחזירו, בואו תיקחו. אני לא יכולה. אני לא יכולה להרשות לעצמי או שאני לא איתם אלא עם הכביסות, ופשוט בחרתי לקחת את הכביסות שלי פעמיים בשבוע למכבסה, שהוא בא, לוקח ומחזיר. עכשיו זה כאילו את אומרת וואי איזה חלום זה כמו שיש לך אופר בבית. נכון, אני משקיעה את הכסף באמת שאני עובדת עליו קשה כדי לנהל את הבחירות שלי, את הזמן שלי. עוד דבר, אני לא מנקה את הבית. הייתי מנקה את הבית וכל היום הייתי בעצבים על זה שהם מטנפים.

1:07:11 דובר 5 זה גם לוקח שעות.

1:07:12 דובר 2 עזבי את זה שזה לוקח שעות וכל הבוקר מתבזבז לזה, והמקסימום שתוכלי לעשות תוך כדי ניקיון זה שיחות טלפון, אבל את לא באמת יכולה להיות בפנים. ואז גם את עצבנית עליהם. כשמישהו אחר מנקה, בינינו, לא נורא אם מלכלך. מקסימום את מלכלכת. אז הבנתי שאני צריכה עוזרת ואני צריכה עוזרת יותר מפעם בשבוע. אני צריכה עוזרת יותר אינטנסיבי.

1:07:31 דובר 5 וואי, לגמרי.

1:07:31 דובר 2 אז, אז הבחירה הזאתי להניח דברים בצד ולהתרכז במעט שאני כן עם הילדים, כן להיות איתם במעט שאני כן בבית, כן, או לישון, פשוט לתעדף, לתעדף את הזמן שלנו. אני לא משכיבה את הילדים, בסדר, אני לא משכיבה אותם כי אני מאמנת בשעות הערב. הילדים שלי יודעים שאני לא משכיבה אותם, אבל אני מוציאה אותם מהגן ואני איתם בגן שעשועים ואני יושבת לספר להם סיפור, ובשבת אני איתם הרבה יותר. אנחנו יוצאים לטייל וכאילו הכל עניין של סדרי עדיפויות. וכשמישהי אומרת לי תקשיבי איך אני ארוץ, אין לי זמן לרוץ, אני אומרת לה שזה לא נכון. את בוחרת לעשות דברים אחרים בזמן שאת אמורה לדאוג לעצמך. זה הכל עניין סדרי עדיפויות ואין מה לעשות, אני לא יכולה להתחמק מזה. יש לי בן זוג תומך מאוד, מאוד, מאוד, שפעם הוא אמר לי ככה ברגע רומנטי, אמר לי אני, התפקיד שלי בחיים זה רק לא לעצור אותך. אז באמת זה מה שהוא עושה. הוא פשוט לא עוצר אותי ואני רצה קדימה ויחד איתי אלפי נשים.

1:08:34 דובר 6 איזה מהממת! מירי תודה רבה רבה על ההשראה באמת.

1:08:37 דובר 2 באהבה רבה.

1:08:38 דובר 6 יאללה צאו לרוץ.

1:08:39 דובר 2 נכון, נכון.

1:08:40 דובר 6 נרד עכשיו לרוץ.

1:08:41 דובר 2 יאללה בואי ובואו לעקוב אחריי.

1:08:43 דובר 6 יאללה אז אחרי זה נפרסם גם את המספר של הסטטוס וכל מה שנטייג וזה.

1:08:49 דובר 2 בכיף.

1:08:50 דובר 6 וזהו. כי זה סיפור בהמשכים. צריך לראות מה הפרויקטים הבאים שלך בדרך. יאללה תודה מירי.

1:08:56 דובר 2 בכיף.

1:08:56 דובר 6 ביי.