פרק 25: חני מקטמנדו | עם חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בקטמנדו, נפאל

00:01 דובר 1 איך זוג עם תינוק נוחת במדינת עולם שלישי עם תת-תנאים ומקים שם בית חם לכל יהודי? מה מיוחד בבית חב"ד בקטמנדו ששמו יצא למרחוק? ומה הסוד של חני שעוזר לה לצלוח אתגרים יוצאי דופן ולחייך אל העולם? מוזמנות לפודקאסט הרפתקני עם אישה מיוחדת במינה. מזכירה לכן שאם אהבתן את הפודקאסט, אם אהבתן את התוכן, תשתפו ותפיצו את הבשורה הלאה. הפודקאסט הוקלט בחסות שוהם יודאיקה, מפעל בירושלים לייצור בתים לספרי תורה ספרדיים בעיצוב מרהיב. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכן יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. ערב טוב לחני ליפשיץ.

01:12 דובר 2 ערב טוב.

01:13 דובר 1 מה שלומך?

01:14 דובר 2 ברוך השם מצוין. מה שלומך?

01:16 דובר 1 ברוך השם. עם האוויר של ירושלים זה... לא צריך יותר מזה.

01:20 דובר 2 ראית מה זה? קטמנדו וחרקוב נפגשו בירושלים.

01:23 דובר 1 כן. איזה אוויר יש לכם בקטמנדו? אוויר, אה-

01:27 דובר 2 אוויר הרים.

01:27 דובר 1 זהו, יש לכם את ההרים, אבל מצד שני זה, זה נראה קצת פיח כזה.

01:30 דובר 2 זהו, של-- זהו, אוויר הרים אבל לא צלול כיין בכלל.

01:33 דובר 1 אוי.

01:33 דובר 2 בכלל. מלא של ריחות וקולות וצבעים ו-ו-ורוכלים ובלאגן ו-ו-

01:40 דובר 1 וואו.

01:40 דובר 2 יחד עם אוויר הרים. כן.

01:42 דובר 1 יאללה, תכניסי אותנו ישר לאווירה של, אה, נפאל, של קטמנדו בעצם. זאת עיר הבירה?

01:46 דובר 2 קטמנדו, עיר הבירה של נפאל, שם אנחנו גרים כבר עשרים ו... וואו, כבר עוד מעט עשרים ושלוש שנים.

01:52 דובר 1 איזה מטורף. בטח בהתחלה אמרת וואו, חמש שנים, ואז אמרת וואו, עשר שנים, ועכשיו זה כאילו-

01:56 דובר 2 חמש עשרה ואז עשרים ואז... ונשארתי בת שמונה עשרה וחצי. אני תמיד אומרת נא לא לחשב את הגיל שלי.

02:01 דובר 1 כן.

02:01 דובר 2 אומנם הגעתי בגיל עשרים ושתיים, אנחנו כבר עכשיו עשרים ושלוש.

02:03 דובר 1 לא נפחית מזה. זהו. יואו.

02:07 דובר 2 כן, כן.

02:07 דובר 1 אז, אז איך, איך הרחוב נראה שם?

02:10 דובר 2 בלגן. מילה אחת. בלגן, צבעוני, פיח, חצץ, אה, צרחון, אה, ילדים-

02:17 דובר 1 איזה מטורף זה.

02:17 דובר 2 קטועי ידיים, קטועי רגליים. אה, אין-- בלגן ולא תמיד המראות פשוטים, לא תמיד המראות קלים. פרות מהלכות ברחוב באין מפריע, ריקשות בכל מקום, טוק-טוקים. זאת אומרת, הכול כזה טו טו טו טו טו טו טו. אין שום דבר מסודר בנפאל. גם בעיניים הדברים לא מסודרים. זאת אומרת, חי כל הזמן בסוג של אנדר-- בלגן, פשוט בלגן.

02:38 דובר 1 איך את מסבירה את זה? וואי, זה עלה לי פעם, השאלה הזאת של בכל המדינות הנחשלות, אולי זה הפוך. במדינות עם הנופים המאוד יפים האוכלוסייה כאילו נחש-- אה, לא בכל מקום, אבל דרום אמריקה, תאילנד, נפאל, הודו.

02:54 דובר 2 האמת שתאילנד כבר אמריקה היום. תאילנד מה, מה זה, זה לעומת נפאל זה הכי יפה בעולם.

02:59 דובר 1 כל יציף.

03:00 דובר 2 ארמונות פאר. אה, אבל כן, נפאל נשארה כאילו, כאילו לא יודעת מה. לחצו שם על מכונת זמן ואת חוזרת חמש מאות שנה אחורה.

03:08 דובר 1 זה העולם השלישי, זה ההגדרה. מדינת עולם שלישי.

03:11 דובר 2 זה העולם השלישי, זה עולם שלישי, וגם זה לא מתקדם אף פעם. הם מנסים ולפעמים מנסים ופתאום סוללים פה איזה כביש מההימלאיה ופה זה, אבל תוך חודש פתאום הכביש-

03:19 דובר 1 טיפה בים.

03:20 דובר 2 לא, זה גם לא רק טיפה בים. פתאום אחרי חודש מח-- מחליטים להרוס את הכביש כי משהו שם לא מסתדר, ואז מחליטים... הם בנו עכשיו שדה תעופה חדש בפוקרה, ומסכנים, שבועיים אחרי שבנו את שדה התעופה החדש-

03:30 דובר 1 אוי ואבוי.

03:30 דובר 2 התרסק שם מטוס לתוך שדה התעופה החדש.

03:33 דובר 1 וואי, וואי, וואי.

03:33 דובר 2 זה כאילו, לפעמים אנחנו אומרים-

03:35 דובר 1 מזל רע כזה.

03:35 דובר 2 כאילו כל מכות מצרים, את יודעת, כל האסונות שיש שם, כל ה... יש משהו בנפאל, אין להם מזל. אבל מצד שני יש שם גם המון, המון פשטות שכובשת את הלב והמון שמחת חיים. זאת אומרת, אתה, אתה לא הולך ברחוב ורואה אנשים עצובים או אנשים כבויים. לא, אתה רואה אנשים מעשנים אופיום ומבסוטים על החיים ורוקדים ריקודים ו-ו-ואתה יודע-

03:56 דובר 1 ועובדים בעבודות שאנחנו בחיים לא היינו מוכנים לעבוד, לעבוד בהן.

03:59 דובר 2 בחיים לא היינו ב... תשמעי, אני יכולה להגיד לך שהדבר הראשון שכבש אותי כשהגעתי לנפאל, תמיד אהבתי פשטות. אף פעם לא הייתי מאה-- את יודעת, אני, אני לא אהיה אושיית אינסטגרם אף פעם, מן הסתם, כי אני לא מאלה של, אה, שיק ושוק ולהתלבש וכאלה. לא, אני, אני לא יודעת לעשות את הדברים האלה. ותמיד היה לי חלום, כאילו, לחיות במקום שלא צריך את השואו הזה של לראות, להיראות ומה ללבוש, מה לא ללבוש ואיזה פאה יש לך-

04:20 דובר 1 את הולכת ברחוב שם, את מיליון דולר תמיד לעומת כולם.

04:24 דובר 2 תמיד.

04:25 דובר 1 מנצחת.

04:26 דובר 2 לא, שם זה הכי יפה שלא-- את הכי יפה כשנוח לך-

04:29 דובר 1 לגמרי.

04:29 דובר 2 וכולם הכי נוח בעולם. כולם שמה, את יודעת, לבושים קווים ומשולשים וריבועים ביחד וצבעים לא מותאמים ו-וכולם שמחים. יש איזה משהו באמת. אני זוכרת שאמרתי לעצמי מהרגע הראשון שאתה יכול להגיע למקום כזה ולהרגיש שאתה מאוד מתנשא, כי יש-- אני יודעת, אני בעל המאה, אני בעל הדעה, לי יש, את יודעת, למדתי כך וכך שנות לימוד וזה.

04:47 דובר 1 כן.

04:47 דובר 2 לא, ואני הולכת ברחוב, אני אומרת תראי, יש כאן דברים, חוכמת הרחוב, שלא תראי בשום מקום אחר. איך הנשים פולות אחת מראש חברתה את הכינים, ואיך הילד הקטן הזה יודע לזרוע את ה, את ה, את האורז בדיוק איפה שצריך לזרוע, ואני בחיים לא אצליח לעשות את הדברים האלה. ואנשים שסוחבות את הלבנים על הראש. ותשמעי זה, זה-- יש כאן הרבה מה ללמוד בפשטות הזאת-

05:07 דובר 1 בטח.

05:07 דובר 2 בחוכמת הרחוב.

05:08 דובר 1 זה קסום כזה, זה...

05:10 דובר 2 יש המון קסם במקום הזה. אני מאוד אוהבת אותו, כמה שהוא לא פשוט, ואנחנו עוברים שם תקופות לא פשוטות בכלל. את יודעת, אני נורא מחייכת ואני מאוד מחצינה את הדברים הטובים שבשליחות, אבל ברגעים של גילוי דעת אני אומרת המקום הזה הוא מקום הזוי, מטורף ולא קל בכלל, בכלל. היו גם הרבה דמעות, אבל, אמ, אבל אני מאוד יודעת להעריך אותו גם. אני מאוד יודעת להעריך את השליחות שלנו. מאוד, מאוד, מאוד, מאוד. אני באמת מרגישה זכות.

05:35 דובר 1 בחרתם במקום הזה?

05:37 דובר 2 אה-

05:37 דובר 1 איך נפלתם?

05:38 דובר 2 זהו, אני לא יודעת להגיד לך אם בחרתי, כי, כי, נו, היה ברור לנו שאנחנו רוצים לעשות שליחות, גם מתוך אידיאל וגם מתוך הרפתקנות. אני מאוד כנה. זאת אומרת, גם חזקי וגם אני מאוד-

05:48 דובר 1 תשמעי, לא סתם הגעתם לנפאל ולא לאיזה קייב כזאת.

05:52 דובר 2 כמעט הגענו. כמעט הגענו, לא לקייב.

05:54 דובר 1 באמת?

05:54 דובר 2 כמעט-- כן, כן, אני לא צוחקת. אני-- כמעט הגענו לחר-- לחרקוב. כמעט הגענו לטשקנט, שהוא באוזבקיסטן.

06:03 דובר 1 יו, איזה כיף.

06:03 דובר 2 ממש רצו אותנו שם.

06:04 דובר 1 לא, לא, זה מדי קונבנציונלי בשבילך.

06:06 דובר 2 אבל כבר עשינו ממש, והלכנו, עשינו את כל הסמינר הזה. את מכירה את הסמינר שעושים למשרד החינוך? אני הייתי אמורה להיות-

06:12 דובר 1 כן, כן, חציבה, כן.

06:13 דובר 2 כן. אז אני הייתי אמורה להיות מורה בטשקנט. את רואה אותי מורה באוזבק-- לא הייתי קמה בבוקר בכלל ללמד.

06:17 דובר 1 אז איך נפלתם שם ברגע האחרון?

06:20 דובר 2 ברגע האחרון לא היה תקן. עשינו כבר את כל-

06:23 דובר 1 די, באמת?

06:23 דובר 2 היינו זוג צעיר. כן, היינו זוג צעיר. צביקה היה תינוק בן חודש או חודשיים, משהו כזה. עברנו קורס של חודש, חודשיים עם משרד החינוך בתל אביב, איזה מלון בתל אביב.

06:32 דובר 1 כן, כן, כן, כן, אני עברתי את זה, כן.

06:34 דובר 2 אז עברתי את זה גם. ולמדנו אפילו קצת רוסית או אוזבקית, אני לא זוכרת, ממש ניסינו. וחזקי מאוד רצה לצאת לשליחות, ואני גם רציתי לפתוח בית של אהבה, נתינה וכל הדבר הזה. אמרנו אוקיי, אולי, אז אולי שם. ואז ברגע האחרון הודיע לנו הרב שהם ממש מצטערים ואין תקן של משרד החינו-- משהו שם התפקשש. ואז אני זוכ-- ואז שמענו שיש מקום שנקרא תאילנד. שם גם מחפשים איזה מורה, גננת. יום למחרת כבר היינו בתאילנד. ארזנו את צביקה, תינוק, אותנו, ושם הייתי איזה שמונה, תשעה חודשים היינו שמה באמת בחיים של הקהילה היהודית, אבל כל הזמן דגדג לנו באצבעות שזה לא מה שרצינו. כאילו, זה מקסים מה שקורה שם, אבל זה לא, זה לא ה...

07:12 דובר 1 לא מספיק הרפתקני.

07:14 דובר 2 לא, אנחנו חיפשנו ג'ונגל, לזרוע ולטעת עצים חדשים-

07:18 דובר 1 וואי, וואי, וואי, מטורף.

07:19 דובר 2 ושם-- ואז הגענו לנפאל באמת, שהיא, שהיא-- עכשיו תביני, גם כשהגענו לנפאל אף אחד לא חלש-- חשב שיהיה אפשר בכלל לקיים שם חיי קהילה נורמליים, או חיים, את יודעת, יש שם עשרים אלף תרמילאים ותרמילאיות. את יודעת, חבר'ה שמגיעים לשם אחרי צבא, מלא, מלא, מלא, מלא חבר'ה שמגיעים באמת. זה אחד המקומות שאת יודעת, בגלל ההימלאיה מגיעים כל כך הרבה-

07:37 דובר 1 זהו, למה אנשים מגיעים דווקא לשם בעצם?

07:40 דובר 2 יש שם-- באמת, קודם כל ה-ה-

07:41 דובר 1 הטבע.

07:42 דובר 2 הנופים מטורפים. זאת אומרת, זה, זה מדהים, כי יש את נפאל של מטה ויש את נפאל של מעלה, והחילוק ביניהם אי אפשר לתאר אפילו. נפאל של מטה זה כל הבלאגן והאוכלים והצעקות והצרחות והזה והילדים וילדי רחוב, ונפאל של מעלה זה פותחת את החלון ואת רואה את השפיץ של ההימלאיה, של האנאפורנה ושל האוורסט, וזה מדהים.

08:01 דובר 1 ניגודיות, כאילו.

08:02 דובר 2 הניגודיות היא לא נורמלית. היא לא נורמלית ברמות שאני עולה לגג ואני נושמת קצת את הפסגות ואני יורדת למטה, ואז אני מתחילה לחלק את ה, את יודעת, סוודרים לילדים המסכנים שהעיניים שלהם רק מתחננות לאוכל. זה ילדים שמתים מרעב בלילה ואני עולה שוב לגג ורק כדי לנשום. את יודעת מה, אני קלטתי כמה פעמים ביום אני עולה קצת לגג רק כדי לנשום את ההימלאיה הזאת ולהזכיר לעצמי ש-שיש אופק, שיש פסגות, שיש אוויר שיש, כי אין את זה למטה. ולא חלמו ש-שנצליח. זאת אומרת, ה-ה-הרבי שלח, הרבי מליובאוויטש שלח לשמה, אה, חבר'ה ל-ל-לליל הסדר. את יודעת, זה כבר שישים שנה-

08:40 דובר 1 מגיעים למשהו ספציפי.

08:41 דובר 2 מגיעים יומיים שלוש.

08:42 דובר 1 מרכז שליחות.

08:43 דובר 2 עכשיו את רוצה לשמוע משהו מדהים? אני זוכרת, יו, זה קטע, שכל שנה מחדש בתור ילדה אני מדברת איתך על ילדה עם נמשים ומשקפיים.

08:51 דובר 1 איפה המשקפיים?

08:52 דובר 2 איבדתי אותם. א-אמרתי להורים שלי שזה נאבד, אבל בכוונה. באיזה שהוא שלב, באיזה גיל שתיים עשרה, שלוש עשרה, איבדתי אותם באיזה מקום. מסכנים כבר כמה אפשר? וזה כבר היה הפעם השמינית שאיבדתי אותם והם כבר התיישנו ולא קנו חדש. ומאז אני בלי משקפיים. אבל, אה, עד עכשיו אפשר לראות שכשאני קצת עייפה אני פוזלת.

09:09 דובר 1 אבל את רואה טוב?

09:10 דובר 2 אני רואה נהדר. זה פזילה. עכשיו אם אני קצת פוזלת אז התעייפתי. ככה זה אצלי. אז גיליתי לעשות.

09:16 דובר 1 סימן.

09:16 דובר 2 סימן שכולם ידעו.

09:17 דובר 1 תכף אני אדע מתי התעייפת.

09:18 דובר 2 מתי התעייפתי לך. ו-ובאמת, אה, אני זוכרת שהייתי שומעת בחדשות. אחרי שריפת חמץ היינו יושבים, אה, ככה לשמוע חדשות בערב פסח ברחובות, כן, ילדה ברחובות, והיו מספרים ממש כל פעם בחדשות היו אומרים על ההכנות לפסח ובקטמנדו שבנפאל הגיעו שליחי הרבי מליובאוויטש לעשות ליל סדר. ואני זוכרת אותי, הילדה הקטנה עם הנמשים והמשקפיים, אומרת לעצמי "יום אחד אני עוד אהיה שם. יום אחד אני עוד אהיה במקום כזה וגם אני אעשה ליל סדר במקום כזה, ולא רק ליל סדר."

09:52 דובר 1 בתור, בתור ילדה, איפה התבטאה ההרפתקנות הזאת שלך?

09:56 דובר 2 תמיד הייתי, אה, קצת שונה, אפילו. כאילו מה זה קצת שונה. התמזגתי תמיד בחברה וב-- זה מצחיק. תמיד היו אומרים להורים שלי שאני מיוחדת.

10:05 דובר 1 כאילו שהגדרת את החלום שלך בתור ילדה, ראית את עצמך בעצם, אה-

10:09 דובר 2 ראיתי את עצמי חיה חיים גדולים. ז-זאת ההגדרה. תמיד אמרתי לאנשים גם, "אני אחיה חיים גדולים." עכשיו חיים גדולים זה לא אומרת דווקא לנסוע לנפאל. חיים גדולים זה כ-- זה תנועה בנפש. זה משהו כזה ש... כאילו-

10:20 דובר 1 לפרוץ.

10:21 דובר 2 לפרוץ ו-ו-ואף פעם כאילו לא הספיק לי דברים קטנים. אני גם תמיד חיפשתי דברים גדולים. תמיד חיפשתי כאילו את האקסטרים ואת החוויה ואת ההרפתקה ואת ה-- איזה משהו כזה. תמיד היה לי איזה רעב בעיניים למשהו.

10:33 דובר 1 קיבלת. קיבלת.

10:35 דובר 2 אני חושבת שקיבלתי בענק.

10:37 דובר 1 ממש.

10:38 דובר 2 בענק. אה-

10:39 דובר 1 תגידי בית חב"ד נפאל.

10:41 דובר 2 כן.

10:41 דובר 1 אני נכנסת אליו עכשיו. מה אני רואה?

10:45 דובר 2 המון יחד. זה בעיקר. המון המון המון המון ביחד. זאת אומרת, את לא רואה נברשות ואת לא רואה כסף, את לא רואה זהב, את לא רואה פאר והדר. ממש לא. ותדעי לך שזה משהו ש... אף פעם לא הייתה לי גם את השאיפה הזאת. בסדר? אני, אני יכולה להסתובב בכל מיני בתי חב"ד אחרים במזרח או באירופה או זה, ואין לי אפילו רגע קטן ל-- הייתי באיזה הרצאה באחד מבתי חב"ד באירופה, והשליחה, חמודה, היא כזה אמרה לי, "באמת, בית חב"ד מטורף, מפואר וזה" והיא אומרת לי, א-- היא הסתכלה עליי והיא-

11:13 דובר 1 נכון יפה?

11:14 דובר 2 כן, כאילו, היה לה איזה כזאת שאלה כזאת, "היית רוצה כזה?" כאילו, ואמרתי לה, "את יודעת מה? לא. באמת שלא."

11:22 דובר 1 זה לא מתאים לסגנון.

11:24 דובר 2 זה, זה, אני לא יודעת. כל כך כיף לי הג'וחה הזאת שאנחנו נמצאים בה. כאילו הספות שלא תמיד תואמות, והשטיח והכורסאות והתופים והגיטרות, וכאילו הקלפים והספרים, ויש איזה משהו. מצד אחד אני נורא שומרת על סדר וניקיון. דווקא צוחקים עליי שאני כל היום מסדרת את בית חב"ד, כל היום מסדרת את בית חב"ד. אומרים לי, "חני, חני, שבי, שבי, תירגעי." חשוב לי שתהיה נראות יפה ושתהיה מסודרת. כן, דווקא בגלל שהמקום הזה הוא מקום כזה של בלובלו, עלא מבאלא. אבל מצד שני לא תראי פאר והדר בכלל. את תראי המון נשמה, המון המון לב. את יודעת מה? יש משהו שהתפללתי עליו מהרגע הראשון, ובכלל שאני נורא נורא מאמינה בו בחיים. אני נורא מאמינה בנשיאת חן. אני חושבת שאנשים לא מבינים אמיתי בערך של הדבר הזה. יש ברכה מאוד גדולה. תמיד אני אומרת שתהיה לי נשיאת חן, שתהיה לילדים שלי, שיהיה לבעלי, שיהיה לבית חב"ד שלנו נשיאת חן. נשיאת חן היא הכל.

12:10 דובר 1 נכון.

12:10 דובר 2 איזה דיוק כזה שברגע שיש לך את ה... את הנשיאת חן הזאת, אז אתה נכנס לכל הלבבות. ואני חושבת שבית חב"ד, ברוך השם, באמת, וזה עבודה גם קשה שלנו וגם המון סייעתא דשמיא וגם הכל ביחד. יש המון נשיאת חן, יש איזה משהו כזה של הגעתי הביתה. אז את נכנסת ויש את השבילים שהם לפעמים מוצפים במי גשמים ואת הספסלים ואת הזה. אבל תמיד יש אנשים. תמיד תמיד תמיד יש אנשים, ואנשים גם מאוד מחויכים ומאוד שמחים. את יודעת, כל אחד עובר שם איזשהו מסע. זה לא אנשים שסתם הגיעו לנפאל. אף אחד לא הגיע סתם לנפאל. אף אחד.

12:45 דובר 1 מחפשים את עצמם.

12:46 דובר 2 מחפשים. יש שם המון המון חיפוש, המון גם בלבול ותהייה, ונראה לי שזה כשהם נכנסים לבית חב"ד, יש איזו מין תחושה כזאת של כאן, כאן נמצא את התשובות.

12:55 דובר 1 יציבות כזאת.

12:56 דובר 2 כן, כן, לגמרי.

12:57 דובר 1 קרקע.

12:58 דובר 2 קרקע, קרקע בטוחה. אני חושבת שקרקע מאוד אוהבת. אנחנו מאוד משתדלים. אנחנו באמת אוהבים אותם. באמת באמת.

13:05 דובר 1 את מוצאת את עצמך בשיחות כאלה עם כאלה שמן הסתם לא, כאלה שמחפשים את עצמם ומוצאים אוזן קשבת בך.

13:13 דובר 2 כל הזמן, כל הזמן. אני כבר למדתי לזהות. אני כבר מסתכלת לעיניים.

13:16 דובר 1 את צריכה תואר בפסיכולוגיה.

13:18 דובר 2 פסיכיאטריה גם. אבל את יודעת.

13:21 דובר 1 דוקטורט.

13:22 דובר 2 כל פסיכולוג צריך גם פסיכולוג.

13:24 דובר 1 כן.

13:24 דובר 2 אולי גם אני צריכה, אבל...

13:27 דובר 1 לא, יש לך, אני חושבת, הרבה יותר ניסיון מכל אחד אחר שעובד בתחום.

13:30 דובר 2 נכון, לתורת הנפש.

13:31 דובר 1 כי מגיעים אלייך המקרים האמיתיים.

13:32 דובר 2 מגיעים אליי מקרים שאת לא מבינה. באמת.

13:35 דובר 1 אחריות.

13:36 דובר 2 אני יכולה ביום אחד לטפל במקרים של, של הכל, הכל.

13:40 דובר 1 עם מי את מתייעצת באמת? את צריכה איזשהו גב? לא?

13:43 דובר 2 המון עם חזקי. אני נורא מעריכה את חזקי. מעבר לזה שאני אשתו.

13:49 דובר 1 פרט שולי.

13:49 דובר 2 פרט שולי. אני מאוד מאוד מעריכה את החוכמה שלו. תמיד הערכתי את החוכמה שלו, מהרגע שראיתי, הכרתי אותו פעם ראשונה. יש בו המון המון חוכמה, וחוכמה שהיא נורא אובייקטיבית גם. כאילו את יודעת, הוא מאוד...

14:00 דובר 1 שכל ישר.

14:01 דובר 2 שכל מאוד ישר, מאוד יודע... ואם צריך יש לי גם, יש לי פסיכיאטרית שאני מתייעצת איתה לפעמים כשצריך לדבר איתה על בנות, מישהי קבועה. יש לי פסיכולוג שאני מתייעצת איתו אם צריך על בנות שמגיעות או חבר'ה שצריכים. יש כל מיני, יש כל מיני. זאת אומרת, יש גם אנשי מקצוע, אבל אנחנו כבר המון המון אחד עם השני.

14:21 דובר 1 מעניין.

14:22 דובר 2 מאוד מתייעצים אחד עם השני. הוא מאוד מתייעץ איתי ואני מאוד מתייעצת איתו.

14:26 דובר 1 קרה ששלחו אלייך במיוחד? זאת אומרת, נגיד הורה דחף את הילד שלו לנסוע לנפאל כדי שיגיע לסיטואציה הזאת.

14:32 דובר 2 עכשיו, נכון, סיפרתי לך שיש לי שיחה חשובה לפני שהגעתי אלייך. עכשיו הייתה לי שיחה של ארבעים דקות עם אמא שהבת שלה, זה פסע קטן בינה לבין לא להיות כאן יותר בעולם הזה. ואומרת, "חני, את הקרש האחרון", זאת אומרת ההצלה האחרונה שאני יכולה לראות.

14:47 דובר 1 היא פגשה אותך.

14:48 דובר 2 כן, היא הייתה באחת ההרצאות שלי והרגישה... היא הייתה יחד עם הבת שלה באחת ההרצאות, והיא אמרה לה, "אמא, אם יש מישהי שיכולה, אם יש מקום שיכול לעזור לי, זה המקום הזה שלה", והיא באמת תבוא איתי לנפאל. עכשיו אני יודעת שאני צריכה להיות מאוד זהירה ומאוד... זאת אומרת, אני, אני, אני גם לא תולה... זאת אומרת, זה לא שאני חושבת שאצלי הרפואה מגיעה. אני חושבת שאצלי פשוט הנפש נפתחת, אצלי.

15:11 דובר 1 זו חוויה מסוימת.

15:13 דובר 2 רגע, שנייה, שאני צריכה לתקן. זה לא אצלי, זה לא אני. אני, זאת אומרת...

15:16 דובר 1 זה המכלול.

15:16 דובר 2 הכל, המכלול, בדיוק המקום הזה והרחוק הזה.

15:21 דובר 1 תשמעי, בגדול כשאת טסה לאנשהו, כשהגלגלים מתנתקים מהקרקע, לא משנה לאן את טסה, כבר מין תחושת ניתוק, ועוד להגיע לכזה מקום שהוא מבודד ושונה בתכלית.

15:32 דובר 2 וגם, וזה מקום שלא שופטים אותך. זה לא סתם שהחבר'ה מגיעים הרבה להודו, לנפאל, למקומות האלה. זה באמת מקומות שלא שופטים אותך, לא בודקים יותר מדי. מאיפה הגעת, מה בית הגידול שלך, מה זה היכולת הכלכלית שלך? כאילו כולם מאוד שווים, מאוד מאוד שווים, וזה מביא המון המון סיפורים מעניינים בגלל שכולם שווים. מבינה?

15:53 דובר 1 וואו. נוצרו אצלכם שידוכים?

15:55 דובר 2 המון.

15:56 דובר 1 איזה קטע.

15:57 דובר 2 אני חושבת שאני גם קצת... אז אני אומרת שאם לא הייתי שליחת חב"ד בקטמנדו, אולי הייתי... לא, לא הייתי שדכנית.

16:02 דובר 1 את גם שדכנית.

16:03 דובר 2 אני גם שדכנית וגם בלנית וגם מלא דברים, אבל אני לא יודעת אם הייתי שדכנית בכותרת. נוצרו אצלנו המון שידוכים. את יודעת, רוב השנה אין לנו חבר'ה דתיים בנפאל, אבל יש חודש בשנה, חודש תשרי, שאז אני מרגישה קומונרית בבני עקיבא. אני אומרת, למה זה לא סתם דווקא תשרי? כי זה, זה, זה באמת תמיד נושא שמאוד נוגע לליבי, הרווקות המאוחרת, מחפשי זוגיות. את יודעת, לא ילדים בני עשרים ושתיים, עשרים ושלוש, חבר'ה בני שלושים וחמש, שלושים ושש, ארבעים, ארבעים וחמש. עכשיו הייתה אצלנו מישהי בת חמישים, והם עדיין מחפשים. יש להם עדיין את העיניים המשתוקקות האלה, בוודאי, והם מגיעים אלינו כי בחודש תשרי זה החודש. את יודעת, בית כנסת, מתחילים להסתכל עליהם. אוי, מה יהיה? והבת של אדלשטיין עוד לא התחתנה והבן של זה.

16:45 דובר 1 לא העליתי על דעתי זאת הסיבה.

16:47 דובר 2 בטח. בטח. ואז הם מגיעים אלינו ואנחנו פותחים שולחן עם אלפי אנשים. וחזקי צוחק עליי. חני, תשבי. אני לא יכולה לשבת, אני עומדת וכל הזמן עושה פאזלים. היא מתאימה לה, הוא מתאים לה, הוא מתאים לה.

16:58 דובר 1 זה כאילו מתבקש. זה...

17:00 דובר 2 את חייבת. זה ממש, את יודעת כמה שידוכים יצאו בחודש הזה? את לא מבינה. ממש. גם אני ממש משתדלת כי אני באמת מרגישה. את יודעת, דווקא בגלל שזה ניסיון שאני לא התנסיתי בו. את יודעת, אני התחתנתי בגיל די צעיר, אני הייתי כלום. תשע עשרה וחצי כבר חזקי כתב לי. אז הייתי בטוחה. אגב, אם היית שואלת אותי, הייתי בטוחה שאני אתברבר דווקא בגלל שהייתי כזאת קצת אחרת, כזאת, כאילו מין חב"דניקית על-מגזרית. תמיד תמיד הייתי על-מגזרית, אז הייתי בטוחה שייקח לי הרבה זמן להתברבר. ואת יודעת, כאילו דווקא זה וזה. ודווקא בגלל שזה ניסיון שלא התנסיתי בו, נורא חשוב לי לעזור דווקא ב-ב-בדבר הזה. זאת אומרת, יש דברים. אני אומרת תמיד יש דברים שהם אובייס, שאני אהיה חלק מהם. צרכים מיוחדים או דברים כאלה שנוגעים ללב שלי. אבל דווקא בגלל שאני אומרת לעצמי זאת לא, לא החוכמה. את צריכה ללכת דווקא לעזור לאנשים. את יודעת, בתחום שאת פחות מתנסה והיה לך קשה ו-ו-ודווקא שם.

17:51 דובר 1 לחוות איתם את זה.

17:52 דובר 2 כן, כן. ואני, אני ממש, זה נושא שמאוד מאוד קרוב לליבי. מאוד.

17:56 דובר 1 יש זוגות שחזרו לטיול בנפאל ביחד.

17:57 דובר 2 וואי, זה הכי כיף בעולם.

17:58 דובר 1 איזה חמוד זה.

17:59 דובר 2 כיף בעולם. כן, כן, כן, יש זוגות שהתחתנו למעלה על ההרים, שלא הייתה להם משפחה, שלא היה מי שיהיה איתם. תשמעי, זה בית, זה בית. זאת אומרת זה מדהים כי, כי מגיעים חבר'ה בבוקר זרים. זאת אומרת הם נכנסים בשמונה בבוקר והם זרים, ובערב, בשמונה בערב, הם כבר החברים הכי טובים שלנו. וזה חבר'ה עם ראסטות וקעקועים ועגילים בכל הגוף והם נראים אחרת לגמרי מאיתנו. אבל החיבור הזה, אי אפשר לתאר אותו.

18:27 דובר 1 זה מטורף.

18:27 דובר 2 זה כל כך כיף.

18:29 דובר 1 איך את מכילה את כל זה?

18:32 דובר 2 איך אני מכילה?

18:32 דובר 1 זה שמחה, זה לחץ, זה, זה. ויש לך סדר יום בכלל?

18:37 דובר 2 לא.

18:38 דובר 1 את קמה בבוקר ומחכה להפתעה הבאה. כאילו.

18:41 דובר 2 אני אף פעם לא יודעת איך יהיה. אין, אני לא יודעת איך יהיה היום שלנו. אין לי מושג.

18:46 דובר 1 אין יום רגיל.

18:47 דובר 2 ללכת בבוקר ולבקר בבתי רפואה. חבר'ה שהיו לא התחילו בדיוק לחטוף את הדנגי. זה יתוש שעקץ אותם. הם בסכנה. צריך ללכת לבקר אותם ואז צריך ללכת לאיזו מישהי שבגסטהאוס לא מרגישה טוב. פסיכוזה, חרדות, סמים. את יודעת, יש מלא דברים. אחר כך ללכת, פתאום את מקבלת אס-או-אס במכשיר הלווייני. החבר'ה בהימלאיה, בהרים, שברו את הראש, אחד שבר ראש, אחד שבר יד. עולים למעלה במסוק, בהליקופטר.

19:07 דובר 1 נתקעו בלי חמצן. תגידי להם איך הם נתקעים בלי חמצן. הם לא יודעים את זה בראש. תמיד תוהה, קחו חמצן.

19:14 דובר 2 אולי זה משל לחיים שלנו. אנחנו הרבה נתקעים בלי חמצן.

19:17 דובר 1 נכון, אנחנו יודעים שנתקענו, אנחנו.

19:20 דובר 2 אבל עדיין לא לקחנו מספיק חמצן. אה, זה מלא מלא דברים. אה, אז נכון, זה כאילו אנשים שמסתכלים עליי מהצד, זה מעורר השתאות. מצד שני אני עכשיו ברגע של כנות אומרת לך שאני המון המון פעמים מסתכלת נגיד על החיים של אחותי, שהיא קמה בבוקר בשעה שבע וחצי ובשעה שמונה כבר היא בבית ספר ומלמדת עד השעה אחת. ואני אומרת שאני לא, לא חס וחלילה, קצת, אבל אני מסתכלת עליה בהשתאות ואומרת: אני לא הייתי מסוגלת.

19:46 דובר 1 נכון, אני אומרת זה, זה אופי שהוא לא עומד בזה. נכון.

19:50 דובר 2 אני חושבת שהקדוש ברוך הוא קצת, אה, קצת ריחם עליי ועל חזקי.

19:53 דובר 1 תפר לכם ממש.

19:55 דובר 2 זהו, הוא ידע שאנחנו לא באמת נסתדר בסדר יום רגיל, לא אני ולא הוא. הוא אמר: מה נעשה לזוג הזה? הם בסך הכול אנשים נחמדים, אז בואו נמצא להם איזה משהו שהוא פיט אין לחיים שלהם.

20:06 דובר 1 ממש.

20:06 דובר 2 אז באמת אין לנו, אין לנו חיים נורמליים באמת. אנשים שמסתכלים עלינו מהצד לפעמים אומרים לנו, תגיד, הרי איך נולדה הסדרה קטמנדו? את זוכרת שהייתה לפני עשר שנים סדרת טלוויזיה?

20:15 דובר 1 היה גם איזה סרט קודם לדעתי.

20:17 דובר 2 היו כמה דברים.

20:18 דובר 1 אני זוכרת כשהייתי בכיתה ח' ואספו אותנו באולם והקרינו לנו סרט על קטמנדו.

20:24 דובר 2 כן, היו, היו כמה דברים.

20:25 דובר 1 אני אפילו זוכרת שכמה בנות קראו קטמנדו מאחורי המסך ויש לי את זה ככה במוח. אחרי זה היה גם את הסדרה.

20:32 דובר 2 אז זהו, אז הסדרה איך נולדה? למשל, את שואלת אותי על סדר יום. אז הגיעו, הגיעו במקרה זוג. אני נזכרתי בזה כי עכשיו את אומרת סדר יום. ככה בעצם זה נולד. הגיעו איזה זוג לראות, אה, אמ, אסתר ונדר[?] ויאיר רהב[?]. הוא היה-- היא, אה, אה כתבה, היא הייתה כותבת, והוא היה בזמנו תסריטאי או משהו כזה. אולי אני מערבבת. והם הגיעו כדי לראות, אה, לנסוע להודו לעשות איזה-- היה להם איזה רעיון של לעשות במזרח סרט על התופעה של ישראלים במזרח. עכשיו ישראלים במזרח זה מרתק. והם ישבו בבית חב"ד קטמנדו והיה יום רגיל בבית חב"ד. מה זה יום רגיל? בחורה שהיה לה סוג דם, אני זוכרת, O מינוס, והיא שברה את הכתף, ממש היד שלה הייתה תלויה על בלימה. היא איבדה דם בכמויות.

21:11 דובר 1 בחורה נדירה גם בסוג דם וגם במקרה.

21:13 דובר 2 לגמרי. ואני זוכרת שהגיעה אלינו במקרה ורצנו ממקום למקום כדי למצוא ל-לתרום תרומת דם של O מינוס, וזה לא היה פשוט לעשות דבר כזה. ורצנו וזה היה בית חב"ד הומה וזה. ואז מגיעה אליי בחורה בוכה, בוכה, בוכה, ואני עוד לא רואה ששני החבר'ה האלה מסתכלים עלינו כל הזמן בזווית העין. חזקי רץ למצוא דם, וזו בחורה שבאה, שמה עליי את הראש על הכתף ומספרת לי שהיא ממש מתלבטת מה לעשות כי היא עם זוג צעיר והיא נכנסה להיריון והיא לא יודעת אם להפיל את העובר או לא להפיל. עכשיו הבחורה הזאת אני, אני הייתי אז גם בת-- היא הייתה בת שלושים וחמש, אני הייתי בת שלושים ו--

21:45 דובר 1 את כזה אומרת, לעזאזל, את יכולה להפיל, יש לך סוג דם O מינוס.

21:50 דובר 2 ואני מדברת איתה ואני אפילו לא זוכרת מה דיברתי איתה וחבר'ה, יש בלגן, בלגן. ואז אחרי כמה שעות באו אלינו הזוג הזה ואמרו לנו: תגידו, ככה נראה-- מה זה היה היום הזה? מה קורה כאן? ואני וחזקי מסתכלים עליהם ואומרים להם: מה? לא, לא הבנו. כאילו מה?

22:05 דובר 1 מה מיוחד?

22:06 דובר 2 ככה, ככה זה מה שקורה כאן כל יום. אז הם אמרו, אני זוכרת, מה, צריך לעשות עליכם סרט. חזקי באמת בצחוק, תקשיב, הוא אומר להם: למה סרט? אפשר סדרה. וככה נולדה הסדרה קטמנדו.

22:18 דובר 1 איזה כיף זה.

22:18 דובר 2 פתאום קלטנו. וואו, נכון, אנחנו הולכים לעשות עליכם סדרה. אז, אז באמת-

22:22 דובר 1 כי זאת סדרה. אם ישימו לך שם מצלמות עשרים וארבע שבע.

22:25 דובר 2 כל הזמן, כל הזמן.

22:26 דובר 1 זהו, לא צריך עריכה. כלום, כאילו.

22:28 דובר 2 כן, האמת שכל הזמן קורים דברים, כל הזמן קורים דברים, כאילו אין, אין רגע דל, אין רגע דל וזה לא תמיד קל. אני לא אומרת. אני כאילו מדברת על זה ומחייכת וזה, אבל תחשבי שיחד עם זה אני מגדלת במקביל, לא במקביל. דבר ראשון אני מגדלת שישה ילדים.

22:43 דובר 1 כן, בואו נתחיל. יש לך שישה ילדים.

22:45 דובר 2 יש לי שישה ילדים.

22:47 דובר 1 הבכור בן...

22:48 דובר 2 עשרים ושלוש. צביקה בן עשרים ושלוש, חלי בת עשרים ואחת, שמוליק בן תשע עשרה, רבקה בת שלוש עשרה, יצחק בן אחת עשרה ושניאור בן שש. לא התבלבלתי. אמרתי שלא אגיד שדוסיות מתבלבלות בגילאים של הילדים. התאמנתי קודם.

22:59 דובר 1 תאריכי ימי הולדת בבקשה.

23:00 דובר 2 יש הכל, הכל. תאמיני לי. חוץ ממספרי זהות שזה עוד אני ככה, זה...

23:04 דובר 1 זה רמה אחת מעל.

23:05 דובר 2 רמה אחת מעל. יש אמהות שיודעות.

23:08 דובר 1 אני יודעת שניים מתוך חמש. זה יפה, לא?

23:10 דובר 2 מיצפתִי.

23:12 דובר 1 לא, אחד עשו לי קל בלניאדו כזה עם שבע מאות שבעים.

23:14 דובר 2 אה, יפה.

23:15 דובר 1 אז יש לי הקלות.

23:18 דובר 2 אז, אז, אז עזבי אותך. אני אומרת שדבר ראשון אני אמא ודבר ראשון אני אשתו. כאילו רעיה.

23:25 דובר 1 בסוף זאת השליחות הראשונה שלנו.

23:27 דובר 2 זאת השליחות הראשונה שלנו. עכשיו אני יכולה להגיד לך באמת שבשנים הראשונות היה לי מאוד קשה להיות דבר ראשון. זאת אומרת, ברור לי כששואלים אותי כאילו איך זה להיות אמא בנפאל ואיך זה להיות-- אני, אני באמת בכנות אומרת שאני בטוחה שעשיתי המון טעויות בהתחלה. האמת ששאלתי לא מזמן את צביקה שלי, שהוא הגדול, שהוא גדל כל הח-- אם עשיתי כמה, אם הייתי כמה טעיתי, אז הוא טוען שלא הרבה.

23:49 דובר 1 אני חושבת שתראי, כל, כל ילד בכור בסוף הוא סוג של...

23:54 דובר 2 שפן ניסיונות.

23:54 דובר 1 שפן הניסיונות של ההורים.

23:56 דובר 2 נכון, גם שלך?

23:57 דובר 1 אני, אני חושבת. זאת אומרת, אין, אין, אין מנוס מזה. אף אחד לא נולד הורה עם ניסיון.

24:04 דובר 2 נכון. אז תחשבי שלא רק שלא נולדתי הורה עם ניסיון, גם אני, אני ח-- זה לחיות בקטמנדו. אין קהילה יהודית, אין בית ספר יהודי, אין מקווה טהרה, אין בית, אין בית כנסת, אין-- בעצם את הקהילה, הכל את עושה בעשר אצבעות ומה שאת בעצם לא עושה אז לא יהיה. זאת אומרת זה לחיות בסוף העולם. אין אף אחד שחי בנפאל. אני זוכרת שכשיצאנו מנפאל.

24:25 דובר 1 הבדידות כאילו זה.

24:26 דובר 2 האמת, האמת זה. את נוגעת פה בנושא מאוד מעניין כי מצד אחד תיכנסי לבית חב"ד, אז תראי אותי כל הזמן מוקפת בנות, כאילו אני לרגע לא אהיה לבד. מצד שני אני המון לבד.

24:36 דובר 1 זה לא אותו דבר.

24:37 דובר 2 כי אין לי באמת חברה להשיח את נפשי או אני לא יכולה להיכנס לבית חב"ד ולהגיד אוף, איזה באסה היה לי עכשיו כאילו ולשים את הראש על הכתף של מישהו. אני דמות, אני כל הזמן דמות. אני מאוד כנה. את יודעת, אני לא. אני לא איזה משהו מאוד מורם מעם. אבל.

24:51 דובר 1 את יכולה להתבאס לרגע, אבל את צריכה להתאפס על עצמך. יש לך.

24:53 דובר 2 זהו.

24:54 דובר 1 יש לך הכוחות כל הזמן.

24:55 דובר 2 כאילו העיניים נשואות כזה כאילו את מבינה? העיניים כל הזמן נשואות וגם ברגעים מאוד קשים שעברנו שם וגם בקטעים אני לא יכולה להתפרק. זאת אומרת, יש לי את בעלי ולבעלי יש אותי, אבל את לא באמת יכולה. ואני חושבת שכבר שכחתי מה זה להיות חברה קצת. כאילו, אפילו עכשיו. וואי.

25:14 דובר 1 זה משהו מהילדות.

25:15 דובר 2 כן, זה היה משפט ממש קשה. קשה, אבל כן. כי אפילו עכשיו כשאני מגיעה לארץ ואני נפגשת עם חברות מפעם, כאילו אני שמה לב שאני.

25:24 דובר 1 אין לכם הרבה במשותף.

25:26 דובר 2 הרבה פחות. הרבה פחות.

25:27 דובר 1 אני ממש מבינה על מה את מדברת.

25:29 דובר 2 את מבינה על מה אני מדברת. לא, אני פוחדת שזה יישמע כאילו מתנשא. זה לא שבגלל שאני חיה חיים הרבה יותר.

25:34 דובר 1 כי אתם אתם.

25:35 דובר 2 יש משהו.

25:35 דובר 1 חיות בשני מסלולים לא מקבילים.

25:37 דובר 2 ממש. הן מדברות על דברים שאני.

25:40 דובר 1 רחוקים.

25:41 דובר 2 איך אני אסביר להן שאתמול הייתי במנזר ולקחתי שם בחורה גלוחת ראש שלא הפסיקה לצרוח ולזה ואיך אני אספר שהיא הייתה בפסיכוזה? ואיך אני אספר להן שאנחנו מתמודדות עם דברים אחרים לגמרי? יש משהו גם בשיפוטיות שהוא כל כך אחר. אני לא יודעת. אני רואה את החיים כל כך אחרת כבר.

25:57 דובר 1 נכון, נכון.

25:57 דובר 2 כאילו אין אצלי כבר את המסכות האלה של ביגוד ולבוש. ואת יודעת שמדברים כזה עם כל מיני על צניעות ועל זה אני מסתכלת לפעמים אני אומרת וואי אני כל כך. לא, זה לא שחס ושלום אני מזלזלת בזה. אני לא שם.

26:09 דובר 1 את עברת מקפצת גדילה.

26:11 דובר 2 כן.

26:12 דובר 1 והתבגרות שהיא.

26:13 דובר 2 לגמרי.

26:14 דובר 1 איך היית כשהיית בת שלושים? היית בלבל אחר לגמרי מהחברות שלך.

26:18 דובר 2 מצד שני תמיד הייתי קצת יותר בוגרת.

26:21 דובר 1 ראית דברים, כי עברת דברים.

26:24 דובר 2 ראיתי דברים, עברתי דברים.

26:25 דובר 1 וזה, זה עושה אותך בן אדם אחר.

26:28 דובר 2 נכון, זה שינה אותי לגמרי.

26:30 דובר 1 כן, ואני קולטת שאת בעצם גם ביום יום שלך עכשיו הילדים שלך כבר קצת יותר גדולים, אבל עדיין מה זה הקטן בן שש.

26:36 דובר 2 קטן בן שבע.

26:37 דובר 1 את הגננת, את המטפלת.

26:39 דובר 2 אז אגיד לך שאני מאוד משתדלת שלא להיות. אני פעם הייתי. פעם הייתי הכל. הייתי הגננת, המטפלת, המורה והמורה לחינוך מיוחד והמורה לזה והמורה. אבל אני אומרת המורה לחינוך מיוחד כי הבת השנייה שלי.

26:53 דובר 1 מי שלא יודעת.

26:54 דובר 2 היא נערה. האמת שאני מדברת עליה המון, אז לא נראה לי שיש מי שלא יודע.

26:57 דובר 1 ביתר ביטחון.

26:58 דובר 2 היא בחורה עם צרכים מיוחדים. אז גם אותה. איזה שליחות בתוך השליחות שבתוך השליחות שזה מטורף באמת. אז הייתי הכל ובאיזשהו שלב חשוב בעשר השנים הראשונות הייתי הכל. ואז הבנתי אפילו בשמונה שנים הראשונות ואז הבנתי שזה לא נכון. זה לא נכון כי ה"בוא לשבת ללמוד" וה"בואי לשבת ללמוד" זה לא נכון. את אמא. ואז התחלתי להביא מורות מהארץ שזה היה הדבר הכי נכון לעשות.

27:20 דובר 1 זאת גדולה לבוא ולהגיד אני צריכה להאציל.

27:23 דובר 2 לשחרר, לשחרר. היום אני קוראת לעצמי מנהלת. אני מנהלת בית ספר שחרי שני אוחלי רב, כי הצחקת. קרוי על שם כל הילדים שבו, כי הגדולים כבר לומדים בארץ. ובאמת לשחרר. ומצד אחד לשחרר. מצד שני, הבנות האלה שמגיעות להיות עם הילדים שלי, אני מסבירה להן שמה שהן רואות בבית חב"ד, כל הדבר הזה, הבלגן והחבר'ה והשירה והריקודים וכל מה שקורה, אני לא תופרת את זה.

27:49 דובר 1 כן.

27:49 דובר 2 הסדר יום־לילה, אין יום ואין לילה, זה לא קשור לילדים שלי. תבואי לבית חב"ד. זה משהו מאוד גדול שאני יכולה להגיד לך: את לא תראי את הילדים שלי קופצים על הכתפיים של המטיילים. ממש ממש ממש לא. אני מאוד מאוד שומרת, אפילו בקנאות יתר.

28:03 דובר 1 מפרידה.

28:04 דובר 2 מאוד מפרידה, מאוד. למרות שזה כאילו הכי קשה שיש, אבל אני, עם כל הרצון לקבל את החבר'ה ובאמת לא לשפוט. ואת יודעת שתמיד אני אומרת, אני כל הזמן לא מתעייפת להגיד את זה: דבר אחד זה לא לשפוט. אתה לא יודע, ממש, אף בן אדם מאיפה הוא הגיע, מה המסע שלו. גם אנחנו לא רוצים שישפטו אותנו. אבל עדיין, עם כל זה, לא תמצאי את הילדים שלי יושבים בשירה בציבור בבית חב"ד או... את יודעת, יש... אני תמיד אומרת, יש פילטר אחר... נכון. לילדים, ויש פילטר אחר למבוגרים. ואת יודעת, תמיד, תמיד אומרים שהחינוך של הילדים של השלוחים זה על הכתפיים של הרבי. אז כמובן, אחרת לא הייתי שם רגע אחד, כי זה מקום מטורף. אבל זה לא פוטר אותנו מהאחריות. תמיד אני קצת פוחדת מהמשפט הזה. כן. מצד אחד זה נורא מרגש אותי, מצד שני תמיד יש לי דמעות בעיניים כשאני אומרת את זה, ומצד שני אני אומרת, וואו חני, אבל כל המשפטים היפים האלה לא יכולים לפטור אותך מהאחריות ההורית כשאת נסעת כל כך רחוק, מגדלת את הילדים שלך בקטמנדו, שאין שם כלום ושום דבר חוץ מילדי רחוב. אין עוד ילדים בכלל, ואין לילדים שלך פה חברים, ואין... את לא יכולה להגיד ש־ש־שהחינוך פה יהיה על הכתפיים שלו. החינוך על הכתפיים שלך ושל בעלך, ו־ויש סייעתא דשמיא ויש את הברכה של הרבי כמובן, אבל זה, אני, זה עשרים וארבע שבע בראש שלי, שזאת האחריות שלי. מטורף לעשות את ההפרדה הזאת. אתם, אתם באותו בניין גרים, ויחד עם זה... אנחנו ממש מרחק יריקה, כאילו. איך זה הולך? מאחורי בית חב"ד. זאת אומרת, הבית חב"ד הוא... אין לנו...

29:24 דובר 2 את יודעת, את יודעת מה? היה לנו בית, היה לנו בית ממש שמה, ובקורונה את שמעת מה קרה? לא. אוקיי, וואי לא. טוב, זה נפאל. בקורונה, אה, לקחו את הבית שלנו עם כל מה שהיה בו. זאת אומרת, אנחנו, את יודעת, בתקופת הקורונה, כמו, כמו הרבה שליחים, נסענו לארץ. היינו בארץ תקופה מאוד ארוכה, היינו בארץ שנה וחצי. לא היו מטיילים בנפאל. לא היו מטיי... אפס, כאילו. כלום. לא היו מטיילים בכלל. הכול היה בסגר. וואו. באותה תקופה מסתבר שבעל הבית שלנו, הייתה לנו דירה, הייתה לנו דירה שכורה, בעל הבית לקח את הדירה עם כל מה שהיה בה והפך אותה למסעדה נפאלית. שי. כי הוא אמר שהקורונה לעולם לא תיעלם, ולעולם לא יהיו יותר תיירים בנפאל, משפחת ליפשיץ לעולם לא תחזור. הוא הודיע מראש, כאילו זה...? אה, אחרי. הוא הכרי... הוא שלח לנו סרטון כבר שהבית כולו היה חורבות. הוא הודיע אחרי שכבר הבית נסגר. איפה כל הדברים שלכם היו? אז זהו, אנחנו עדיין לא יודעים איפה כל הדברים שלנו. כל פעם הוא אומר משהו אחר. חלק... וואי, וואלה. הגענו בעצם לכלום ושום דבר, לתוהו ובוהו. חזרנו אחרי הקורונה לתוהו ובוהו. אחרי עשרים שנה, אפס. אחרי עשרים שנה, אפס. ואת יודעת, המזל הגדול הוא שאני לא נקשרת לדברים חומריים. אבל תמיד... אף פעם לא הייתי. כאילו לא, אין לי גם דברים בכלל יקרים, יקרי ערך. את יודעת, גם אם ישדדו אותי, תמיד צוחקת שיש נשים שישדדו אותן, זה יהלומים שמונים קראט, בלה בלה. אצלי שודדים אותי, זה השרשרת. רואה את השרשרת הזאת? עשיתי אותה, עשיתי אותה בעשרה שקלים. הצמידים היפים הצבעוניים שלי, כל אחד עשרים שקלים. זאת אומרת, אני

30:41 דובר 2 לא מאוד יקרה. כן. שישדוד, שישדוד. שישדוד. אז זהו, אז גם לא השארתי חפצים יקרי ערך יותר מדי. אני תמיד צוחקת שהפאה שלי זה הדבר הכי יקר שיש, וגם הוא לא כל כך יקר. נראה לי שגם אצלי. וואו. ואז זהו. אז היום הבית שלנו בעצם זה סוג של גסט האוס. גסט האוס, יש... מאחורי בית חב"ד יש כזה מין גסט האוס כזה, כאילו, שזה כמו הוסטל שהמטיילים ישנים בו. אז אנחנו לקחנו מקום קצת יותר נחמד, ושם אנחנו ו־כ... חיברנו אותו לחדרים, את החדרים ל... אנחנו עדיין מתמודדים עם הנזקים של הקורונה. וואו. ומתחיל... קנינו, את יודעת, כמו... מתחילים לקנות דברים. ל־ל־לכן הזדהיתי איתך, שאת אמרת שאתם גם... הכול דאבל. הכול דאבל עכשיו אצלכם בחיים שלכם. אה, זהו. אז, אז... אבל בית חב"ד ממש מרחק יריקה. זאת אומרת, ממש יש איזו גדר קטנה שמפרידה בין הסלון של הבית לכל מה שקורה אצלנו. אה, לא שיש סלון בבית, האמת. זה כמו חדר בגסט האוס, כן. אה, וזה באמת לא קל לשמור על ה... אני חושבת שזה הרבה שיח עם הילדים, הרבה הבנה שלא, לא, לא כל מה שקורה שם מתאים להם. ולא, ולא חלילה שמשהו לא טוב, חס ושלום, כי אז את יורה לעצמך ברגל. כאילו, זה נכון, זה החבר'ה שהם הכי קרובים אלייך, אלא פשוט באמת שוב להסביר להם שיש פילטר אחר לנו. בגיל אחר. יש פילטר אחר לילדים ויש פילטר אחר למבוגרים, וזה בסדר גמור. אנחנו אוהבים כל כך את כל מי שנמצא אצלנו. ואת יודעת מה? זה מדהים לראות שאני לא צריכה להגיד להם אף פעם, זה מדהים, מה מתאים ומה לא מתאים. הם מתגלשים, הם יודעים כזה,

32:11 דובר 2 את יודעת, מתחילה איזו שיחה, הם יודעים להתגלץ משם. ומתחיל איזה... הם יודעים להתגלץ. יש איזה, אני ממש קוראת לזה, אני אומרת לכם, זה כמו מגלשה כזאת שהם עושים את הסוויץ' הזה, ואני נדהמת מהם כל פעם מחדש. וואו. כן, ברוך השם. האמת שהילדים שלי יצאו הרבה יותר דוסים ממני. כנראה שהם באמת על הכתפיים של הרבי. וואי כן, לגמרי. באיזה גיל הם עוזבים את הבית? אה, עוזבים את הבית זה מילה מאוד קשה. כן. נוסעים לארץ ללמוד. כן, נכון. אז באמת אני, זה גם איזה משהו שתמיד הצטערתי, שהילדים שלי... וואי, על כמה דברים הצטערתי. אם אני עושה את מחברת הצערות, אני, אני לא יכולה. מזל שלא עשית. פדיחה לצאת מהבית. אני הצטערתי שהילדים שלי לעולם לא יעזבו את הבית. עד החתונה. ופתחתי ישיבה בנפאל. אני זוכרת שלא רציתי לשלוח בהתחלה את הגדולים לישיבה. אני לא אשכח שהבאתי איזה בחור. את זוכרת? הוא בטח יחייך אם הוא ישמע את זה. ישראל, שהבאתי כזה בחור ירושלמי. רגע, בתור מנהל? בתור מנהל ראש ישיבה. מה זה מנהל? יואו. אני זוכרת שעשינו שלט: ישיבת חב"ד קטמנדו. היה לו ברזומה ראש ישיבה. ראש ישיבה. זהו, עכשיו הוא כבר יכול לספר שהוא היה ראש ישיבה. ואני זוכרת, אני לא אשכח, שכל כך רצינו לעשות את זה רשמי שהיינו... הייתי עושה איתו כל הזמן אספות הורים. אז הוא היה, הוא היה רושם מכתבי, בכזה בלנק כזה: לכבוד הורי תלמידי ישיבת חב"ד קטמנדו. יואו. שהיה בה ילד אחד קטן. יואו. חמוד וקטן ומסכן לבד. יואו, כמה זמן זה החזיק? חצי שנה. חצי שנה, ואני זוכרת, והיינו

33:42 דובר 2 באים לאספות הורים. לא. והיה עושה סיומי מסכת וזה. אבל באיזשהו שלב אני זוכרת, איזה פעם אחת באחת המסיבות, אז אני לא זוכרת מה, איזה משהו שהוא היה צריך להראות את ההישגים שלו, ופתאום הסתכלתי על זה מהצד ואמרתי לעצמי: חני, תפסיקי, יש פה אגואיזם. את רוצה להשאיר את הילד הזה? די כבר. זה לא קל. רגע, התוכנית הייתה להביא חבר'ה נוספים שילמדו איתו שם או ש... לא, ממש לא הייתה תוכנית. התוכנית הייתה שהילדים שלי לא יעזבו אותי. איזה קשוח זה. אבל זהו. ואז הבנו שזה... ואז באמת שלחנו אותו לסין ללמוד עם עוד, עם החברים שלו. סין זה יותר קרוב בעצם. סין זה קרוב ויש שם, יש שם את הילדים של גרינברג, את הילדים. אז להיות שם עם ילדים בגיל. ואז הרי בית ספר דרך המחשב כמעט ואי אפשר לעשות אצלנו. התחלנו קצת, אבל כל פעם זה היה ליפשיץ נפל. את מכירה את בית הספר דרך המחשב מן הסתם. אז כאילו הרשת בעצם, בגלל שהיא לא עובדת. אין, אין, אין חשמל, אין מים, אין אצלנו כלום. אז כל הזמן זה היה. זה כבר לא היה נעים לשמוע: איפה ליפשיץ? ליפשיץ פול דאון, כאילו זה היה באנגלית. אז ליפשיץ נפל. ליפשיץ נפל. ליפשיץ דיסקונקט. שבע ייפול צדיק. כל הזמן. די כבר, אמרתי די, זה לא. הייתי... ניסיתי רק עם שני ילדים. צביקה ושמוליק עוד למדו אונליין סקול. זה כבר אי אפשר היה. אז שלחנו אותם לסין ואחר כך אחד הילדים שלחנו למוסקבה וממש ניסינו, כזה ניסינו להיאחז בשלמה. למה לא לארץ? כאילו הם ייסעו למוסקבה ויחזרו. הוא ייסע לסין ויחזור. אבל זהו. באיזשהו שלב הבנו שזה כבר בלתי אפשרי.

35:04 דובר 2 צריך מסלול. צריך מסלול. צריך מסלול. לכידות כלשהי. כן, וגם ככה הבית כל כך בלגן וכאוס וכל הזמן קורים דברים ו... נוסע ביחד, לא? נגיד מתחילה שנה או אחרי החגים. נכון. אז באמת היום... זה לא כל אחד לחור אחר. נכון, אז השלישייה הגדולה, יש שלישייה. השלישייה הגדולה שלי, הבסיס שלהם הם עכשיו בארץ, והשלישייה הקטנה הם, הבסיס שלהם איתנו. בינתיים. כן. אז יש בחורות שנמצאות אצלכם? כן, יש בנות שנמצאות אצלנו, שמגיעות, בנות שמגיעות. אני מחליפה אותן בערך כל חצי שנה, משהו כזה, שיהיה כזה פרש. אה, הן שורדות. שהן לא... הן שורדות יפה, שיהיה פרש. אני מביאה בנות שהן לא צעירות מאוד. עשרים ושתיים, עשרים ושלוש, בנות שככה יש להן בגרות נפשית גם. כן. את יודעת, זה גם לראות דברים שהם לא פשוטים. זה לשמוע דברים שהם לא פשוטים. את יודעת, את מתמודדת שם עם כל זה, שהעבודה שלהם עם הילדים שלי, אבל עדיין זה לא פשוט. זה לא. זה לא מתאים לכל אחת. לראות חבר'ה לפעמים בחרדות ולפעמים בסמים ולפעמים באיבוד דעת ולפעמים בבלבלות כאלה של החיים. ואת יודעת, שלא יתבלבלו גם הן. זה לא פשוט. נכון. ומטיילים ומטיילות וכל הדברים האלה. אז אני, את יודעת, אני, אני מאוד שומרת עליהן גם. אני מאוד כל הזמן מסבירה להן מה התפקיד שלהן, אתן והילדים. איזו הכנה נפשית את עושה להן. כל הזמן. אודישן כזה? אודישן. כן, כן, אני מאוד... לא, זה לא פשוט. אני בודקת. כבר קרה גם שנפלתי, אבל אני מאוד מאוד משתדלת ככה לבדוק, ואפילו לדבר עם ההורים קודם. את יודעת, גם תיאום ציפיות עם ההורים של, של הבחורה שמגיעה אלינו לפעמים זה... נכון, שלא

36:27 דובר 2 יהיו לאחר זה כל מיני מחנות. כן, חס ושלום. את יודעת, כאילו נורא להסביר להם מה קורה אצלנו. תשמעי, המקום שלנו הוא לא מקום שמור. איפה הן ישנות? הן ישנות? זהו, כשהיה לנו בית מעל הדירה שלנו. אנחנו גרנו בדירה ממש ממול לבית חב"ד ומעליה תמיד הייתה דירה, שתי דירות, דירה אחת, דירה של חבר'ה שאי אפשר להשאיר אותם לבד תמיד, או חבר'ה שצריך לשמור עליהם מכל מיני סיבות, את יודעת, נפשיות, ודירה ליד יש גם את הבנות שגרות אצלנו. תמיד היו כולם באותו קומפלקס שלנו. עכשיו הן גרות באותו גסטהאוס שאנחנו גרים. חדר ליד. אנחנו בעצם באותו מצב. ממש מאמצת כל חצי שנה שתי בנות ומחזירה. לגמרי. לגמרי נכון. וחוץ מזה את מאמצת ילד נפאלי? נכון. סיפור הזוי, סיפור הזוי. זה גם ילד רחוב שגסס ברחוב. למה דווקא הוא? יש הרבה. יש לו... קרה לו נס. יש הרבה ילדים אומללים ברחוב. קרה לו נס. כן, קרה לילד הזה נס. איך זה קרה? איך הרגע הזה? אנחנו, תראי, מקום שבאמת כל כך הרבה אנשים מסכנים, ילדים מתים מרעב בלילה. כן, זה לא... זה לא סתם. זה פשוט... זהו, את הולכת ברחוב ואת רואה לפעמים... את צריכה סוג של לפתח קצת אטימות כזאת, כי אחרת זה יתחרפן. יש מקומות שאת הולכת בהם בנפאל, ואם לא תהיה לך אטימות, העיניים שלך לא יפסיקו לדמוע. זה, זה, זה. וואי. את יודעת, כשאתה רואה ילד רעב זה לא משנה באיזה צבע הוא ומאיפה הוא מגיע. ואתה כאילו כל הפילטרים, כל הדבר הזה הוא מתמוגג. זה בכלל לא... זה נורא. את רואה ילדים מגורדים, חתוכים, עם עיניים עקורות, עם... את יודעת,

37:58 דובר 2 זה ברמה כזאת. לשמוע את זה קשה. יש שם המון ילדים. אני אסביר לך משהו. את רואה שם, בהתחלה לא הבנתי. אני למשל הייתי רואה שם ילדים בלי ידיים ורגליים, כל הדברים האלה. באמת, מה קורה? לא, למה? למה? בדיוק. מה, אין פה איזה גנטיקה דפוקה? ואז הבנתי שכשהם היו קטנים ההורים שלהם היו סוגרים אותם בתוך קופסאות קרטון כדי שכשהם יגדלו הם יוכלו לקבץ נדבות בצורה מעוררת רחמים יותר, שככה הרבה יותר ירחמו עליך. אמיתי? ממש ככה. ואת רואה אמהות למשל, יש כזו תופעה, יש המון המון קבצנות, מקבצי נדבות. כל שנייה, כל מטר שאת רק זזה. עכשיו את רואה נגיד אמהות שהולכות עם תינוקות אפתיים לגמרי, והאמהות מתחננות שתיתן להם כסף לילד, שיהיה כסף. ואני מסתכלת על האימא הזאת, יום למחרת אני רואה, אתמול, רגע, אתמול התינוק היה הרבה יותר כהה. היום הילד הזה לבן יותר. לא, זה לא אותו תינוק. ולאט לאט את מתחקה אחרי הדבר הזה, ואת מבינה שזה גם מסחרה של קיבוץ נדבות, שיש איזו מריצה עם תחנת חלוקה של תינוקות יתומים, שגם ככה אני לא יודעת מאיפה הם הגיעו, וכל פעם מניחים אותם וכל פעם לוקחים. ואת בכלל, את גם באיזשהו שלב מבינה, את גם עושה איזושהי הפרדה בין באמת למי צריך לתת, למי לא צריך לתת. את מבינה מה זה המסחרה של קיבוץ נדבות. ואני למשל היום לא נותנת לילדים כסף אף פעם. אני לוקחת אותם, יש לי מסעדות קבועות שאני לוקחת אותם לאכול. ממש לוקחת. בואו, בואו איתי, יש מסעדות. בואי אל תדמייני, קוראים לזה דאבה. אגב, למסעדה בנפאל קוראים דאבה. דאבה. ישר בפרצוף. אם תיכנסי לפה זה מה שיקרה לך.

39:23 דובר 2 זה מה שיקרה לך. אז אני לוקחת אותם לדאבה, הם כבר יודעים ואני משלמת למקום. עכשיו תראי, אנחנו באיזשהו שלב אין לנו מקררים, ובכלל כל מה שקשור לחשמל תמחקי. כאילו אין לי מכונת כביסה בבית. יש לי דידי שכובסת את הבגדים בגיגית. אין לנו מקררים, יש מקררים. שוב, יש, אבל זה גנרטור. גנרטורים. אז גנרטור גם לא תמיד עובד כי הדלק, הדלק מגיע מהודו וכשנפאל והודו במריבות, כל הזמן זה קורה, אז הגבול סגור ואז לא מגיע דלק. אי אפשר להסתמך על כלום בנפאל, באמת אי אפשר. אז בגלל שאין, אז רוב הזמן המקרר לא עובד. אז אנחנו כל הזמן מגישים אוכל, מביאים, מגישים, מביאים. יש לנו מסעדה, מסעדת קטמנדו. קטמנדו. יפה. יש חלבית, יש בשרית ואנחנו לא זורקים אוכל. אנחנו פשוט מחלקים. מלפני שלוש עשרה שנה התחלנו באמת לעשות חלוקה. זאת אומרת, מי צריך מקרר? מכינים אוכל והשאריות הולכות לרחוב. הולכות לרחוב, אז באמת לכל מיני אנשים שמבינים ומקבלים אוכל טוב, שניצל, צ'יפס, סלט, טחינה, חומוס. הם באמת שבעים מזה. חבר'ה שלנו שהולכים ומחלקים, ובאמת באחד הערבים האלה הגיע אחד הבחורים שעוזרים לנו בבית חב"ד, אחד המנדים קוראים להם, ועם איזה ילד קטן וממש נראה נורא. ומשם זה התחיל. זאת אומרת הוא ממש התחנן שנעזור לו. למה הוא סחב אותו איתו? הוא סחב איתו, איתו אותו ילד. זה היה מאוד מעניין, הוא אומר, אני... הוא ראה את החלוקה של האוכל, את מה שקורה סביב הבית חב"ד, ג'ואיש האוס, כן, אבל הוא אמר: אותי לא מעניין האוכל של המקום. אותי מעניין האמא והאבא של המקום. אז אני רוצה להיות הילד של האמא והאבא האלה. יואו. לא. זה

40:55 דובר 2 זה ילד נחוש מאוד, פיקח מאוד, עם באמת איזשהו משהו שנכנס לך ללב, וזהו. ואז כשהוא הגיע אלינו עוד לא הבנו שממש ניקח אותו לתוכנו, אבל, את יודעת, לרחוץ אותו בפעם הראשונה ולטפל בו, לגמול אותו מהסמים ולחבוש אותו, כי הבנו שהוא נחתך-- הסרסור של ילדי הרחוב היה מתעלל בו וחותך אותו. ואין לו אבא ואמא סכיזופרנית שכמעט קברה אותו. מה? סיפור שלם, סיפור מטורף. וכשלקחתי אותו עוד לא-- אם היית שואלת אותי לפני שתים עשרה שנה, הוא יישאר איתכם? לא, לא, לא ידעתי. את יודעת, זה היום, זה חוכמת הדיעבד שהילד הזה כמובן הוא איתנו וקורא לנו אבא ואמא, ועברית רהוטה, אבל אז לא, לא ידענו. הוא התגייר, לדעתך? לא. לא, גם כי אנחנו אף פעם לא עודדנו לשם. זאת אומרת, אף פעם לא הייתה לנו איזושהי... הרבה שואלים אותנו אם נגייר אותו ומה, ומה נעשה איתו. בן כמה הוא היום? אז זהו, זה גם ילד שגדל אצלך ואת לא יודעת בן כמה הוא, ואת לא יודעת מה השם משפחה שלו. אני רק יודעת שקוראים לו בים. אנחנו חושבים שהוא בגיל של שמוליק שלנו, שהיום הוא בן תשע עשרה, ואז הוא היה בן שבע כשהוא הגיע אלינו, כי זה נורא מסודר לנו. זאת אומרת, זה נחמד לנו שהוא בגיל ש-ש-שהוא באותו גיל של אחד הילדים- להשוות גם. שאפשר להשוות. אנחנו חושבים, אה, אבל מההתחלה גם לחזקי וגם לי היה ברור שאנחנו לא משנים אותו. אנחנו עושים-- הוא יהיה נפאלי טוב, הוא יהיה נפאלי טוב. בעזרת השם נ-נ-נשלח אותו לבית ספר הכי טוב. באמת קפץ כמה כיתות, מדבר, למד קרוא וכתוב גם בעברית, גם בטיבטית, גם בנפאלית, מאוד חכם. ו-ובאמת

42:22 דובר 2 אמרנו, הוא יהיה, הוא יעזור לעם שלו. ובאמת היום הוא ממש עוזר בכל החלוקה של האוכל של ילדי הרחוב. אז זה הוא לגמרי ה-הראש במערך. היום אני כבר לא דואגת לזה, והוא. תחשבי שהוא הולך ל-לילדים שם ואומר, אני הייתי כמוכם. את יודעת, הוא היה לו-- כשהוא הגיע אלינו היה גוסס. הוא היה עור ועצמות, כולו חתוך, כולו זה. היום הוא, את יודעת, הוא לבוש בגדים שאני קונה לו. ואת יודעת, הוא נראה מיליון דולר, ילד יפה כזה. והוא אומר, אני הייתי כמוכם, יש לכם תקווה, יש לכם תקווה. איזה מדהים. ואני חושבת שאני מאוד מאמינה בלהיות אור לגויים, את יודעת, כאילו. וזה גם, זה גם- נכון. אור לגויים זה גם, את יודעת. אני חושבת שכשאת כל הסיפור הזה של יהודים גויים, כשאת נוסעת לחו"ל, דווקא כש-- את פתאום רואה נשמות, את רואה אנשים, את רואה אנשים ואת רואה שהגויה יכולה להיות העוזרת שעוזרת לך כל כך הרבה עם הילדים. לגמרי. והיא יכולה להיות, את יכולה- היא הראשונה בתפילות. הראשונה בתפילות. את יודעת, אני מדליקה לה נר בליל תשרי. לאורך ימים ושנים טובות. שלא יקרה לה כלום חלילה, כי אני, מה אני עושה בלי דנה? אני מתגעגעת בינתיים. יואו, נכון. זה ממש, בכלל אני, אני זוכרת שהייתי מראה מחרקוב כל מיני דברים והיו שואלים אותי, מה, היא גויה? מה, הוא גוי? נכון, זה מרגיז לשמוע את זה? כן, א-א-אני חושבת שאנשים גרים בקהילה מאוד סגורה, אז הם רואים את זה כמו גוי כזה. כאילו זה בני אדם, זה צלם אלוקים, זה- נכון, נכון. בריות של הקדוש ברוך הוא. ממש ככה. וכשאת חיה ביניהם אז את מבינה ש- לגמרי. נכון, הם

43:41 דובר 2 לא יהודים, אנחנו לא מקרבים אותם, אנחנו לא שום דבר. אבל את מבינה שיש אנשים טובים. יש לך חסידי אומות העולם. ממש. יש אנשים מדהימים שבזכותם היינו עושים את השליחות, כל הנהגים וכל ה... ויש גם יהודים דרעקים, אבל זה ששש, זה שאף אחד לא ישמע. נוריד, נו, מה זה משנה? יש גם אה, אה, רציתי לשאול אותך בהקשר לבים. אמרת שהוא מנהל עכשיו את כל המערך של החלוקה. בעצם כשאתם בארץ מי, מי מטפל שם? אז זהו, אז אנחנו נמצאים בארץ שתי תקופות בשנה. שאת יודעת, אני תמיד אומרת נס שיש את התקופות האלה, נס. אני לא יודעת מה היינו עושים בלי. לא שעכשיו כשאנחנו בארץ אני לא, אני כל היום רצה בין הרצאות להצגות וזה. כן. אבל, אבל, היה קשה להשיג אותי לפה. אבל, אבל יש את ה-- מזג אוויר, יש את החורף, חודש וחצי של חורף קפוא עכשיו בהימלאיה. אין מטיילים, אין-- בית חב"ד ריק. אין בכלל מטיילים בנפאל. אה, אוקיי. אז זה, אתם, אין את הפעילות הזאת של השוטף. אין כלום. אין כלום. הרי אנחנו לא קהילה. אין קהילה בנפאל. אנחנו בעצם תלויים בתרמילאים. ברגע שהתרמילאים לא מגיעים בגלל תנאי מזג האוויר, אז אין לנו מה לעשות שם. ויש חודש וחצי בקיץ של מונסון-- שזה מעניין, זה קיץ, אני לא יודעת איך זה בחרקוב, אבל קיץ ולא מפסיק לרדת גשם. חרקוב יש ארבע עונות כמו, כמו שלומדים מכיתה א'. חורף, אביב, קיץ, סתיו. ממש, זה שלושה חודשים, שלושה חודשים. זה מאוד מסודר דווקא. אז נפאל זה חורף וקיץ. עכשיו בקיץ לא מפסיק לרדת גשם. וואי. שזה מאוד מעניין. חם, כאילו חם, באמת חום וגשם,

45:02 דובר 2 גשם, גשם זלעפות כל הזמן מהבוקר, וזה גשם מטורף, שגם לא מגיעים מטיילים. עכשיו באמת, אם לא היה קצת את הנשימה, ואז אנחנו מגיעים לארץ, שמים את הילדים בבתי ספר. את יודעת, כאילו, אם לא היה את ה... את ה- לנשום שפיות. את הלנשום שפיות הזה, באמת, אני לא יודעת. ו-וכאן גם ממשיכים את הקשר עם המטיילים, זה נורא נורא כיף. אנחנו כל הזמן נפג-- עושים שבתות ביחד, נפגשים. זו כמות בלתי נתפסת של, של אנשים, אני חושבת, לא? כן. יש לנו- כמה עברו? אלפים. אלפים. בואי נגיד, תחשבי, כל שבת יש לנו חמש מאות חבר'ה לשולחן שבת, אלף בשבוע, אלפיים ליל הסדר. כל יום יש את השמונה מאות שעוברים בבית חב"ד ככה יום יום. כבר הרבה יותר מאלפים. זה הרבה יותר מאלפים. מאות אלפים, אם לא יותר. תשמעי, אה, באמת, אנחנו ב-- זה כור ההיתוך של החברה הישראלית. מגיעים אלינו באמת כולם, כולם. ז-זה מטורף. לא קשה להשקיע ב-באנשים מתחלפים? בעצם מישהו נוחת אצלך. כן, אני, אני לא כל כך יודעת אחרת. את מבינה? א-אנחנו מאוד שונות בזה, כי- נכון. אני לא יודעת. אני, אני לא הייתי שייכה- זאת אומרת, עם זה התחלת, עם זה נשארת. זהו, אני לא יודעת כל כך- זאת המציאות שאת מכירה. המציאות היא כזאת ש... תראי, זה, זה, יש כאלה שחוזרים אלינו פעם שנייה, אבל את יודעת מה הכי מצחיק? שיש-- אנחנו הגענו הרי לנפאל בני, אני הייתי בת עשרים ושתיים, חזקי היה בן עשרים וחמש. היינו בגיל של המטיילים. ילדודס. מה זה ילדודס? ה-ה-המטיילים היו יותר גדולים מאיתנו. היו מטיילות בנות עשרים ושלוש, עשרים וארבע, שאני נשאתי להן עיניים מלמטה למעלה.

46:21 דובר 2 כלומר, לא הראיתי להן את זה, אבל- כן. כאילו הן הרבה יותר גדולות ממני ואני מנהיגה פה את כל הדבר הזה. ואז בהתחלה הגענו, זה מצחיק, הגענו, אה, אה, כ-- ב-בגיל של המטיילים. אחר כך נהיינו בגיל של האחים הגדולים של המטיילים. אח גד-- אני הייתי אחות גדולה. היום כבר מגיעות אליי בנות שהאימא שלהן- כבר האימא שלהן. לא, שהאימא שלהן הייתה אצלי לפני עשרים שנה. וואו. את מבינה את ה, את ה... עכשיו, כן, זה לא, זה לא תמיד קל להשקיע. אתה משקיע את כל כולך, באמת, את הנשמה ואת הלב, את הנפש ו-ו-אנחנו שנינו מאוד אבסולוטים, חזקי ואני. אנחנו באמת משקיעים באנשים ו-ו-ולמחרת הוא יכול לנסוע. אז אתה, אתה לפעמים, גם אתה זורע ולפעמים אתה לא קוצר. כי למרות שאנחנו מאוד מאוד משתדלים לשמור על קשר- בדרך כלל קשה לראות את הפירות. כן, זה כל כך הרבה פעמים אנחנו שומעים, את יודעת, פתאום אחרי עשר שנים, אחרי... שבוע שעבר הייתה לי הרצאה בארץ, פתאום הגיעה אליי איזו מישהי עם כיסוי ראש ואמרה לי, "חני, את יודעת שהצלת לי את החיים לפני עשרים שנה?" אני ב- וואו. בחורה שפתאום סיפרה לי, "תקשיבי, את זוכרת שאני, היה לי, היה לי משבר נפשי מאוד קשה, ואז הלכת איתי לפה והלכנו לפה ודיברנו ושוחחנו וזה. חזרתי לארץ וחזרתי בתשובה. ולא רק, זה לא עניין של חזרה בתשובה. ו-ו-והגעתי ל-ל-ל-- את הכספת של הנשמה פתחת לי. כאילו שיניתי את כל אורחות החיים שלי, גם מבחינה נפשית. אני משהו אחר." עכשיו אני הייתי צריכה עשרים שנה לחכות, את מבינה? כאילו, כדי לשמוע דבר כזה שמשנה את הלב. יש לך קהילה והיא פשוט פזורה ב- היא

47:43 דובר 2 פזורה, את מבינה? ברחבי העולם. היום, היום בעידן של הוואטסאפ, בטח את גם מכירה את זה, הרבה יותר קל לשמור על קשר. כן. כשהגענו לא היה בכלל אינטרנט, מבינה? האינטרנט, מתי התחיל? לפני... אני לא היה לי פלאפון בכלל עד לפני שמונה שנים. מבחינה עקרונית לא היה לי פלאפון. באמת? יואו. לצערי מאז נפלתי, נפלתי עמוק. לא היה לי בכלל, לא, איפה, לא היה קשר, אה, את יודעת, נסי-- היה ספר אורחים, היה אנשים- מייל. מייל, כן, נכון. מסנג'ר. נכון, נכון, היו אימיילים. וכמה אימיילים כתבנו, נכון. ו-ופתאום, את יודעת, היום יש קבוצות וואטסאפ, יש המון המון קבוצות וואטסאפ של בית חב"ד קטמנדו, נפאל, פייסבוק, אינסטגרם זה. יש המון המון המון קשר עם המטיילים. אבל, אבל כן, המון דברים קורים ואני לא יודעת. אני לא יודעת, אין לי מושג. ממש לגמרי. איזה קטע. התחלת להגיד על, את אומרת בהרצאה פה בהרצאה שם, מספרים מה את עושה פה בארץ. את לא יושבת לרגע אחד על הכיסא. ואת יודעת מה מדהים? שכל פעם מחדש אני צוחקת, שכל פעם מחדש אני אומרת לחזקי, חזקי מזכיר לי את זה תמיד באמצע התקופה שאני באמת אומרת לו הפעם אני לא מגלה שאני מגיעה לארץ. ממש. אחרי יומיים כולם יודעים. אחרי יומיים. אני לא יודעת איך זה קורה. כן, אבל כאילו זה אה אז- כי את גם ממקום למקום. אני ממקום למקום. רואים אותך. אז מה זה ההצגה שאת עושה? אז זהו, יש לי גם הצגה. קודם כל את שחקנית. אני שחקנית. מה את לא בעצם? את שחקנית, את פסיכולוגית, את פסיכיאטרית, את שפית מן הסתם. את צריכה להפעיל אה- הנה אני לא שפית.

49:06 דובר 2 אוקיי, מצאנו משהו אחד שלא. כן, אני מוזיקאית קצת, אבל אה, מורה, גננת, אמא. אבל לא שפית דווקא, אני לא. אני גרועה במטבח, גרועה במטבח, ואני גם לא ציירת. הנה, מצאנו. מצאנו. לא, לא קשה למצוא. בואי. אה, אז את שחקנית בנשמתך ממש. האמת שתמיד הייתי. תמיד הייתי. אה כן, משחק זה היה כזה משהו, תמיד, תמיד כתבתי, תמיד הלחנתי, תמיד עשיתי מוזיקה, תמיד, שזה עוד משהו שעוד לא כל כך יצא. נשמה יצירתית כזאת. יש, יש משהו יצירתי. תמיד שיחקתי, תמיד הייתי התפקיד הראשי וזה, כאילו, בהצגות ובזה. אה, למדתי תיאטרון גם. אה יפה. איפה? מתי? איפה? במכללת אמונה. מכללת אמונה. או כשהיית בארץ. כשהייתי בארץ, מגיל שמונה עשרה, אז הייתי החב"דניקית היחידה שלמדה במכללת אמונה עם הגרביים ועם השרוול הארוך, וכאילו הייתי קצת פורצת דרך. כן. אה, אני בטוחה שעל זה הסתכלו על זה קצת כוואי, כאילו מה קורה לך? אני החב"דניקית, אבל, אבל כל כך שמרתי על עצמי, כאילו כל כך זה. את יודעת, הלכתי למגזר אחר, אבל, אבל הייתי חב"דניקית בכל רמ"ח איברי. זה לא. כן, אמרתי לך שאמרו עליי שאני מיוחדת. לא יודעת אם אמרו עליי שאני מיוחדת לטובה או לשלילה, אבל ככה היו עם זה. מיוחדת זה מיוחדת זה. רגע, וההצגה צמחה ממה? ההצגה צמחה, אה, מתוך המקום הזה של לבטא את מה שקורה לנו. כל כך הרבה, אז אני כותבת. אני המון כותבת בהרבה מגזינים, את יודעת, קבועים וחודשיים ושבועיים, ויש לי טורים שבועיים ויש לי ספר שאני כותבת, ו- ואני גם כותבת, וכאילו הכתיבה, אוקיי, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאני רוצה להביא את זה לבמה, והרגשתי שהדבר הזה שקורה אצלנו, חוץ

50:38 דובר 2 מלספר, אני לא מספרת רק את הסיפור שלי. זה לא הסיפור של חני ליפשיץ. זה סיפור על חיים, שהם חיים שאת קמה בבוקר ואתה, אתה חי חיים, חיים, חיי ציבור שהם לא רק בשבילך. שאתה קם בבוקר ואתה אומר יש מה לתת. לא כי, כי אני יש לי מה לתת, כי לכל אחד יש מה לתת. לגמרי. כי כל אחד הוא שליח למשהו טוב בעולם הזה. ואז בעצם נולדה הצגה. בהתחלה זה התחיל בגלגול הקודם של ההצגה, "הבית הזה בקטמנדו", ולאט לאט היא גם הלכה והתפתחה וחודשה. ותשמעי, אני חושבת שעלינו עם ההצגה הזו, "גלויה מקטמנדו". איך עוד לא הייתי שם? איך? די. כי אני לא הייתי בארץ כמעט. טוב, אז אנחנו מזמינות אותך. אני צריכה עכשיו, כן. כרטיס כבוד אורחת. תשלחי לי איזשהו. VIP, שורה ראשונה. לגמרי. אני רוצה לראות אותך. יאללה. יש את השחקנית הדר ששון פנקסוביץ שהייתה מטיילת אצלנו. היא למדה בניסן נתיב, ויחד, וככה אני סיפרתי לה על החלום הזה לעשות הצגה, וזה נרקם ככה. והלכנו לבמאי שגם היה אצלנו, גדי וייס, שהוא באמת, יש לי צוות מדהים, וכתבנו יחד ועשינו את זה, ממש עשינו מין כזה סיעור מוחות, אה, יחד אני וגדי, ו-ו-העלינו את זה על הבמה, כשהדר בעצם מחליפה כל הזמן תפקידים, היא מטיילת ופעם מזה ופעם, ואני, אני, אני גם מחליפה כמה תפקידים, אבל לרוב אני חני. אני גם קצת משחקת עם... חמוד לגלם את עצמך. חמוד לגלם את עצמי, ויותר חמוד לגלם את המטיילים שלנו. מקרוב, מי כמוך מכירה. בדיוק. וזו הצגה שיש בה את כל מנעד הרגשות. באמת אנשים שם יוצאים, קודם כול היא כבר עלתה איזה חמישים פעמים על

52:01 דובר 2 הבמה. וואו. וברוך השם, אני אומרת את זה בענווה, באמת מתוך כי אני כל כך אומרת זאת זכות. לא הייתה פעם אחת שהייתה הצגה שהיא לא הייתה סולד אאוט יום, יומיים לפני כבר. וואו. אין כרטיס, אין. עכשיו, לפני שבוע הייתה הצגה במעלה אדומים של חמש מאות מקומות בקהל. לא היה כרטיס אחד פנוי. את יוצאת מאוד מוגבלת בזמן גם. יש לך פעמיים בשנה. אז יש לי. אז היום כבר יש לי, אה, מפיקה שהיא מפיקה, בעצם היא, ברוך השם, אני לא כל כך צריכה עבודת שיווק כי זה די מגיע, אבל היא כן. אני חושבת שאין על זה. היא סוגרת, היא סוגרת. זהו, היא סוגרת. יש לי עוד דייחת. זאת אומרת, אני אומרת לך, אני מוקפת באנשים. אני כל הזמן אומרת שאני מוקפת בהמון אנשים טובים סביבי. באמת באמת. אז. בשביל להגשים חלומות צריך באמת את האנשים הנכונים סביבך. את האנשים הטובים והנכונים. אז היא באמת סוגרת את הכול עוד כשאני בנפאל. זאת אומרת, אני כבר יש לי יומן מלא, אין לי ערב אחד פנוי. אז, אז, אז באמת יש את ההצגה ויש את ההרצאה "עם אליה של מעלה", שזו הרצאה גם שמלווה בסרטונים ותמונות וחוויות וצבעים וריחות וכול. ובאמת אתה נושם את נפאל. ושוב, אני לא משאירה את זה רק ב-בסיפור שלי, כי אחרת זה לא יהיה מעניין. הרי מה מעורר השראה בבן אדם? שגם אני שם. כל אחד מרגיש שהוא שם. החיבור הזה. החיבור. אני חושבת שמה שאנשים אוהבים, אני לא איזו דמות, את יודעת, אני גם עושה טעויות, וגם את הטעויות האלה אני מביאה לבמה. אני בוחרת להביא על הבמה גם טעויות שקרו לי בשליחות

53:17 דובר 2 וגם דברים שהיו פחות קלים לי. וגם כי את יודעת, אחרת מה אנחנו? מלאכים? זה לא. אני חושבת שזה יוצר הזדהות. הכנות הזאת. אני חושבת שאף פעם לא, אף פעם לא ציירתי, עשיתי מעצמי דמות שאני לא. את מבינה? כאילו יש לי גם הרבה. כן. את יודעת, כן. כמו כולנו. נכון. ואנשים מתחברים לכנות הזאת. כן, אני חושבת שאת צודקת. איזה מיוחד זה. אז את מגיעה לארץ ויש לך מה זה, כמה פעמים בשבוע את עושה את זה? כמעט כל ערב יש לי משהו. את ישנה מדי פעם? כן, כן, זה כן. אני מוכרחה לומר, אני להפך, להפך. אני תמיד אומרת לאמא שלי, שאמא שלי ידועה כאחת שישנה ארבע שעות בלילה, לא ישנתי כל הלילה, אבל אני באמת לא ישנה הרבה. אני אומרת לה, אמא, לישון זה לא פריווילגיה. לישון זה חובה. אני אף פעם לא מתנצלת. מעולם לא תפסו אותי מתנצלת על שינה. כן, כמו שאומרים שינה זה לחלשים, אז שינה זה לחזקים. לגמרי. אחותי כל הזמן אומרת את זה. הרבה פעמים מבקשים ממני הרצאות בוקר, את יודעת, באולפנות, מוסדות, תיכונים, ואני אומרת למפיקה שלי כמה שפחות הרצאות בוקר. שנת בוקר זה דבר קדוש. שנת לישון בבוקר. תשמעי, יש טיפוסים שהם טיפוסים של בוקר. אני פרפר לילה. אני בשתים עשרה בצהריים קצת מתעוררת, כאילו אני זומבית עד אז. ומתי את הולכת לישון? אני הולכת לישון, כאילו עם השנים. פעם הייתי ערה עד חמש ואז עושה את כל ה-- בלילה, עושה את כל העבודה, העבודות של הכתיבה והדברים האלה. כן, אבל אחרי הלידות כזה כאילו אני צריכה לישון. הולכת לישון באחת עשרה, שתים עשרה. אה וואו. משתדלת, כן. צהריים. אז

54:48 דובר 2 פעם זה היה שתיים. כאילו אני מכריחה את עצמי. אבל עדיין אני קמה בשבע בשביל הילדים. וחוזרת לישון? לא, לא מצליחה לחזור לישון. אבל אני, אני עושה את כל הפעולות שלא דורשות אותי. כאילו, סלואו מושן כזה. ממש ממש. גם אני. אל תדברו איתי בבוקר. לא מבינה אנשים שקמים בבוקר. לא מבינה איך אפשר. אני חושבת שזה ממש כאילו משהו מובנה. ניסיתי להילחם בזה. לא, לא, אל תילחמי. אני אקום בבוקר. לא. קבעתי לי יום אחד פילאטיס בשמונה. אמרתי זה יעיר אותי. הייתי שם ככה. חזרתי הביתה, נכנסתי למיטה. זה מובנה, זה, זה מכה. אלף, פילאטיס זה דבר מסוכן. סתם. את יודעת, אצלי יש לי את כל היוגה והמדיטציה וכל הדברים האלה. באמת המטיילות אומרות לי, חני, תבואי איתנו לאיזה שיעור יוגה, וסוחבים אותי במטוס. זה מתחבר לזה אולי. שמה כן, שמה זה לגמרי להשתחרר. להפריד. לפסל. כן, הכל שם עבודה זרה ו... אבל, אבל את יודעת, אורח החיים שלי נורא מתכתב, ושל חזקי גם, חזקי פרפר לילה. הוא מאוד מתכתב עם החבר'ה, הם מטיילים. לנו זה דווקא יוצא ממש טוב. לכן אמרתי לך, מזל שאני לא באוזבקיסטן. נראה לי שאם הייתי שליחה באוזבקיסטן, השליחים הראשיים היו בועטים אותי נורא מהר. או שהיית. או שאני הייתי בועטת בעצמי. זהו. כי את מבינה, בנפאל שתביני, אנחנו יושבים על הספות של בית חב"ד בשיחות נפש עד איזה שתיים בלילה. יש שיעור יהדות ואחר כך יש שיעור תדרוך. את יודעת, לפני יציאה לגבהים אז מחלקים מכשירים לווייניים, מדברים על מחלות גבהים, על זה, ואז יושבים עוד איזה מישהי, ואז יושבים על זה, ואז איזו מישהי רוצה לעשות עוד איזושהי שיחה בשקט בספסל. ואז

56:14 דובר 2 אני, זאת אומרת, אני מסתכלת על השעון, פתאום נהיה שלוש בלילה ואז אני הולכת לישון שלוש ארבע. באמת בבוקר נורא מנומנם בבית חב"ד. בית חב"ד נפתח, הוא נפתח בתשע אבל עד אחת עשרה, ככה לאט לאט. כן, כאילו בקושי יש שם. ספר ראשון. ספר ראשון אחת עשרה וחצי. אז זה נורא מסתדר לנו לגמרי לגמרי. מגניב. אולי אתם יצרתם את זה ואת לא שמה לב, את חושבת? יכול להיות. אני לא יודעת מה הביצה והתרנגולת, זהו. רגע, אתם בעצם אחראים גם על הטיולים? מה זה, מתכננים מסלולים או שזה פשוט קורה כי כולם שם? האמת שאנחנו לא. זה אנחנו. יצא שאנחנו הכל. אנחנו חובשים את כל הכובעים. כאילו אנשים, שתביני, אנשים מגיעים לנפאל, אין עוד מרכזים ישראליים. זה המרכז הישראלי היחיד. אין את זה. את מבינה? זאת אומרת, נחתי, נפאל, קטמנדו, בית חב"ד קטמנדו. עכשיו זה, זה קטע לראות את זה כי יש חבר'ה שהם מגיעים עם התרמילים: וואי, שמענו עליכם, קראנו עליכם, יודעים מי אתם. ויש את אלה שאני דווקא הכי אוהבת, את האגוזים הקשים לפיצוח. אלה שמגיעים כי חייבים להגיע לבית חב"ד קטמנדו. אתה שם שם את התיק, יש שמירת חפצים, ואתה בא לקחת מכשיר לווייני לפני שאתה עולה להימלאיה, ואתה בא להתייעץ עם הרב חזקי איזה מסלול, לאן ללכת, ואת באה להתייעץ איתי איזה כדורים לקחת או מה זה, ומישהי שבעצם יוצא שאת, שהכל, כן. ויש כאלה שזה לא בטבעי שלהם. את יודעת, זה לא בתנועה הטבעית שלהם לבוא לבית חב"ד. כן. לפעמים זה חבר'ה שמאוד אנטי, צמחו מבתים של אנטי, ולראות את הקרח הזה נשבר זה הדבר הכי כיף שיכולת. קודם כל

57:40 דובר 2 אני לא לוקחת אף פעם אישי. תמיד אומרת: אל תיקחו אישי, גם אם אתם רואים אנשים שהם בהתחלה, הם מסתכלים עליכם אולי בעיניים קצת, את יודעת, פחות. צריך לזכור שכולנו בנויים עם סטיגמות. בואו לא ניתמם. נכון. בואו לא נעשה גם אנחנו, כשאנחנו באים. כשאתה שומע שלושים שנה משהו מסוים על הדת, נכון, אבל, או על אנשים שמייצגים אותה. נכון, אבל עזבי, זה עושה לך. גם את, כשאת מסתכלת, את רואה אישה עם בובו. את אומרת: אוקיי, היא דתית לאומית. את רואה בן אדם עם כיפה, ״יחי אדוננו״, הוא משיחיסט. תשמעי, זה לא צומח משום מקום. המוח שלנו עובד באיזו צורה כזאת. אנחנו מכניסים אנשים לקופסאות וזה גם עוזר לנו. יש איזה משהו ב... נכון. אנחנו מחפשים איזושהי צורה, איזושהי קבוצת השווים. אנחנו מחפשים קהילתיות עכשיו. זאת אומרת, אז לכן אני גם אומרת את זה שהם מסתכלים עליי כרגע כאישה עם הפאה. בשתי דקות הראשונות, מאוד מהר הקרח נשבר איתנו. ועם האישה עם השמלה הארוכה והפאה והזה, הנה הדוסית שבאה להחזיר אותנו כולנו בתשובה. סבבה, הכל בסדר, אני סופרת לעצמי עד מאה. לא הרבה. כן, ואני יודעת שעוד רגע הוא יהיה החבר הכי טוב של חזקי והבחורה תהיה החברה הכי טובה שלי. ההתאהבות הזאת גם שהם בנו וגם אנחנו בהם קורית מאוד מהר. יש לך באמת, אני חושבת, נשיאת חן מאוד מיוחדת. אני לא יודעת להגיד על עצמי. את גם צריכה להתחבר לכל כך הרבה סוגים של אנשים. אני חושבת שתמיד התחברתי להמון סוגים של... אני זוכרת את עצמי גם בתור ילדה שאנשים היו אומרים לי: איך את לא פוחדת ממנו, איך את לא זה, ואף...

58:59 דובר 2 פעם לא היה לי. בכלל המון שואלים אותי: איך את לא פוחדת? את יושבת מול אנשים באמת שהם מבחינת נראות... אף פעם לא הייתה לי, לא היה לי טיפת פחד מאף אחד. לא יודעת, יש איזה, כאילו יש לי אולי פחד גבהים, אולי אני גרה בהימלאיה ויש לי פחד גבהים, אבל לא. אבל יש פחדים אחרים, אבל אף פעם לא היה לי פחד מבני אדם. הפוך. זה נראה שיש לך איזושהי סקרנות כזאת מאוד... כלפי אנשים. אנשים מאוד מסקרנים אותי והם מאוד מעניינים אותי. זה מרתק. אני חושבת שאת יכולה לכתוב ספרים על גבי ספרים רק על... יש לך המון חומר, נכון. על האנשים שגרים שם, על הסיפור של הנפש. אבל זה מעבר לזה. זה צריך לעצור. זה לא רק, זה לא... מסתובבים אצלנו בעולם כל הזמן אנשים מעניינים. זה לעצור ולראות. את יודעת שבהצגה שלי יש כזה משפט שאני שרה. אני גם קצת שרה, שאני שרה ש... יאללה, תשירי לנו. זה לנשים בלבד. אז יש לי כזה: פה באות הנשמות נודדות מוארות. עשה אותי כלי לשליחותך ואוכל אותן לראות. וואו. בבית הזה אוכל לראות. התפילה הזאתי. יא. אה לא, זה... איזה יצא יפה. כן, חביב. אני הבת של חזן. בכל זאת, מוהל חזן. אני לא מוהל. לא, הוא מוהל. הוא היה מוהל של אח שלי. אני חושבת, המוהל מנחם פליישמן, האחד והיחיד. אבל, אבל... פרסומת. כן, פרסומת. קחו רק אותו. כן. אבל היום הוא כבר מכשיר מוהלים, מפקח. וואו. אבל באמת, לראות, לראות אנשים, כי אנשים חולפים על פניך כל הזמן ואני כל הזמן, התפילה שלי זה, לא, באמת, היכולת לראות בן אדם. כי נורא קל, את יודעת,

1:00:44 דובר 2 לפעמים אנחנו לא רוצים לראות כי זה, כי ברגע שזה ייכנס לנו לנפש זה לא קל. את יודעת, כאילו את מעדיפה לחלוף על פניו, על אותו בן אדם. כן. כן. לשמור על עצמנו. לא, גם לשמור על עצמנו. וגם את אומרת: יש לי כבר את החיים שלי, את הילדים שלי, את האינטנסיביות של החיים, האינטנסיביות הזה. אני, אני, כאילו אני, אני רוצה לראות אותם. יש לי איזה מין תפילה לראות. את מרגישה שהתאמנת על זה עם השנים? כן, אני הרבה. אני, אני חושבת שזה משהו נרכש. זה משהו שתמיד הייתי איתו, אבל אני חושבת, וגם אנשים רואים שאני רואה. אנשים באים לבן אדם שרואה. אי אפשר לפספס את זה. כן, כן. נכון. זה באמת קיים בכל מקום. כל אחת שתפקח את העיניים, סביבה נמצאים האנשים שצריכים... את לא צריכה לנסוע עד קטמנדו. שיראו אותם. נכון, אצלך זה בריכוז גבוה. נכון. זה מאוד בולט ומאוד גם חלק מהחיים שלך. נכון, אצלי זה גם בריכוז גבוה וגם אל תשכחי שיש לי איזו לגיטימציה להיות אחת שרואה. נכון. זאת אומרת, אם הייתי, לא בכל מקום, לפעמים זה יכול להיראות נורא מוזר. את חטטנית. בדיוק מה שבאתי להגיד. לפעמים זה יכול להיראות, אבל אני, אני נמצאת באיזושהי נקודת... דווקא אני מאוד לא חטטנית, אגב, את יודעת, מאוד לא. מאוד משתדלת כאילו לא, אני לא, חני. במידה הנכונה. מאוד לא. כאילו אני, אני אפילו סולדת מזה. כאילו לא, לא תשמעי אותי שואלת יותר מדי, אבל, אבל כן, אני נמצאת באיזשהו מקום. תחשבי, אני יושבת על הספה של בית חב"ד עם מלא מלא חבר'ה שמגיעים ורק רוצים שיראו אותם. הבחורה הזאת רק רוצה שאני אראה אותה.

1:02:02 דובר 2 בדיוק עכשיו קיבלתי איזשהו מסר. זה ממש מעניין. מישהי שהייתה אצלנו לפני עשר שנים, שגם אמרה לי איך כל החיים שלה השתנו בעקבות החוויה הזאת של בית חב"ד קטמנדו. סיפרה לי כל מיני סיפורים, והיא אומרת לי, פתאום, לא יודעת, בחרה לכתוב לי. והיא אומרת: "את יודעת מה החוויה הכי גדולה שהייתה? שהסתכלת עליי בעיניים. אף אחד לא הסתכל לי בעיניים עד אז. ואמרת לי: חני, אני רואה." אה, אה, קראו לה, הרגע, הרגע אני רואה, אני רואה אותה, אני רואה שאת צריכה כך וכך. כל הצורה, אומרת. והיא אומרת לי: "איך ידעת? איך ראית?" אז לראות זה דבר כל כך חשוב. עכשיו ברור לי שאני גם חוטאת בזה ולא רואה מספיק. לא שאני מושלמת. בואי, כאילו, אלפי איש זה לא משהו כל כך... אה... כן, אבל ברור לי שפה ושם זה שומט גם. זה מאוד אינדיבידואלי, הדבר הזה. כן. זה ממש צריך אחד על אחד כזה. כן, אחד על אחד כשאתה... יש לכם כמויות. זהו, זה לא תמיד קל. לכן דווקא אני מאוד אוהבת את הכמויות ענק, הטירופים האלה, ויש לפעמים את סוף עונה כזה. בסוף עונת המטיילים, כשמתחיל כבר להיות קצת קר. פחות כמות, יותר איכות. איך אני אוהבת את זה, את השבתות. את יושבת בשבת עם מאות אנשים. את לא יכולה באמת לראות את כולם. את מבינה, את מחייכת החיוך הכי גדול שלך, אבל... ואז פתאום יש את ה... את השבתות האלה של השלושים איש, שזה שבתות קטנות מאוד אצלנו, ואז פתאום את רואה. כאילו את... זה כיף. אני מאוד מאוד אוהבת סוף עונה. מאוד. איזה מדהים! כן. וואו. אנשים פשוט, אתם כאילו...

1:03:18 דובר 2 נחרטים בלב של אנשים לנצח. זה נשמעת לי חוויה ש... נכון. זה קטע שאני חושבת באמת שבציבור שלנו, כשאני אומרת הציבור שלנו בכלל אני מדברת על קהל יותר דתי, חרדי, לא מטיילים במקומות האלה, פחות מקובל. נכון. זה אולי איזושהי חוויה שמפספסים, אני פתאום חושבת. למרות שאת יודעת, זה ממש מעניין, בשנתיים האחרונות, אחרי הקורונה דווקא, פתאום התחילו להגיע כל מיני חבר'ה קצת. כל הדברים ששינו, הקורונה הזאת, זה משגע אותי. ממש, העולם ואנשים לא קולטים עוד את ה... העולם של לפני ואחרי. כל פודקאסט שאני עושה הקורונה מופיעה שם איכשהו. כן, כן, הקורונה היא מין נקודת... נקודת ציון זמן. אז באמת פתאום התחילו להגיע, אבל שוב, זה חבר'ה מחפשי זוגיות באמת. חבר'ה חרדים בני שלושים ובנות חרדיות בנות שלושים, שאולי הם לא הרשו לעצמם להגיע אלינו בגיל עשרים כי מה היה קורה. אומר משהו בשבילם. אבל פה, בדיוק, אבל פה, ופתאום באמת זו איזושהי קבוצה גדולה שהייתה אצלנו עכשיו, ואיזשהו... זה משהו שלא היה פעם. זאת אומרת, שוב, עדיין החברה החרדית עוד לא... מגיעים לתאילנד הרבה חרדים, המון חרדים לתאילנד. תאילנד כבר יותר מובנית. כן, נכון, ל... את מגיעה לשם, יש לך את המסעדות ומסלול וכמה בתי חב"ד. נכון, יותר קל. זה נכון, זה נכון, אבל באמת אצלנו זה פחות. זה יותר או חבר'ה חילונים לגמרי, או דתיים לאומיים שמגיעים, אמרתי לך, באזור חגי תשרי יותר. אה, באמת יש לנו איזושהי אפשרות באמת לשבור הרבה סטיגמות דווקא בגלל שמגיעים אלינו המון חבר'ה חילונים. את יודעת, זה ממש שובר סטיגמה. תחשבי שהחילוני הזה שעד היום עבר לצד השני של הכביש, הוא ראה רב. פתאום הרב מציל לו את...

1:04:47 דובר 2 החיים. פתאום הרב הוא זה שהגיע לאוורסט והוציא אותו משם כשהוא דימם למוות. את יודעת איך כל התפיסה שלך משתנה? ופתאום הרבנית הזאת שתפסה אותך כשאתה היית כולך בסמים ובשלב... את יודעת כמה פעמים אמרו לי, חני, תעזבי אותי, למה את עדיין עוזרת לי? ואני לא מוותרת. אני גם עקשנית. אני מזל שור. אני לא מוותרת ואני אף פעם לא... אני... אני לא מוותרת מאוד מהר. בכלל לא. וזה אולי טוב ולא טוב. אני לא יודעת, אבל אני, אני... אני עקשנית על אנשים. עד הסוף. כאילו אם התחלתי לטפל במישהו אני לא... וואו, באמת זו זכות מאוד גדולה. אתה רואה את הסוויץ' שאנשים עושים גם בראייה שלהם אותך ואת כל העולם הזה של התורה והמצוות. ואת יודעת, כל כך הרבה פעמים אני צריכה להגיד לך, בעצם, שאנשים נוסעים כל כך הרבה פעמים אומרים לנו: נסענו כל כך רחוק כדי למצוא דברים קרובים, אבל כנראה שנסענו הכי רחוק כי מצאנו את הכי הכי הכי קרוב. כי חבר'ה שיושבים ולומדים ויושבים בבית חב"ד, ופתאום שיעור פרשת שבוע כל ערב, ופתאום יושבים ולומדים ופותחים ספר, אומרים: בוא'נה, בארץ היו מסתכלים עליי כמו משוגע, היו חושבים שאני חוזר בתשובה. איך חרפנתי פה אני, אני... הגיעו אלינו כמה זוגות מהארץ שזו פעם ראשונה שהם דרכו בבית הכנסת והם חלק מהקהילה. זה חלק מהחיים שלהם. כן. אני חושבת שבאמת הסטיגמה היא כל כך חזקה. נכון. מצד שני, אני בטוחה שהיו גם את אלה שראו אתכם ואמרו: בטח אתם שונים. הרבה פעמים אומרים לנו את זה, ואנחנו מסבירים להם. בארץ לא. בארץ החרדים הם כאלה וכאלה. אתם משהו אחר, אתם לא כמוהם. או שלמשל אומרים...

1:06:12 דובר 2 נו הנה. אבל זה מצחיק. חבר'ה שמתקרבים אצלנו ואז אומרים, וואי, אבל אבל איזה כיף שהסיסטם הזה של בית חב"ד בעולם, זה מדהים. אנחנו אומרים, איפה אתה גר? באשקלון. איפה באשקלון? דלת ליד יש לו בית חב"ד עם מגוון פעילויות, והוא אומר, לא נכון, ולא תמיד הוא ילך כשהוא בארץ. אבל זה שונה. ילך. זה שונה, יש אצלכם. אני חושבת שככל שבית חב"ד יותר רחוק מהארץ יש חוויה יותר מיוחדת. נכון. באמת. אני הבאתי כמה שליחות, וכל פעם אנחנו מעלות את הנושא הזה של אנשים גם מדמיינים בית חב"ד לפי הבית חב"ד שהם מכירים או שהם שמעו עליו או שהם היו בו. כן. וכל בית חב"ד הוא כל כך שונה בתכלית מהאחר. כן, צריכים לדעת שיש גם האופי של המקום והצרכים של המקום. בית חב"ד באשקלון ממש לא צריך לתת את הצרכים שאתם נותנים. נכון, נכון. אז זה באמת, זה מרתק בכלל לדבר רק על זה. אבל הוא חוזר לאשקלון והוא מגלה שאף אחד לא יושב עם גיטרות במסדרון, משחק קלפים בשעה שלוש בלילה. נכון, אבל אני חושבת גם שאנחנו צריכים לגשת. יש לנו קצת בעיה, כאילו אנחנו לפעמים קצת מיסיונרים בלי לשים לב. כאילו את יודעת, קצת כזה צריך. צריך גם כשאתה, כשאתה בא לקרב, צריך איזה שיעור בענווה, שאין לנו את המונופול על הקדוש ברוך הוא. אין לנו את המונופול על החוכמה ועל התורה. ולפעמים אנחנו, כאילו אנחנו באים מתוך כותרת של הרב והרבנית ואנחנו יודעים, אז אנחנו נלמד אותך. עכשיו, החבר'ה שמופיעים מולנו, הם לא סתומים, חבר'ה, הם פיקחים, אינטליגנטים, ערכיים. זה לא אנשים. וכשאתה בא אליו ולפעמים את יודעת, אנחנו... אני אומרת את זה מאוד

1:07:46 דובר 2 בזהירות, כי זה לא שאני מבקרת חלילה אנשים שעושים את זה, אבל אבל כאילו יש איזה משהו כזה לפעמים כשאתה מגיע לבן אדם, ותניח תפילין, תדליק נרות, ושנייה, בואי תני לה, תני לה את הכבוד שלה, תני לו את הכבוד שלו. זאת אומרת, הוא עוד הרבה דברים לפני שהוא מניח תפילין והיא מדליקה נרות. יש לנו לפעמים את, את הסוף, כאילו את הכאילו כמו חץ אתה מסמן. כן. ואני חושבת שזה אחד הדברים שבאמת אנשים אומרים לנו הרבה פעמים, שהם, הם לא מרגישים שהם איזשהו אמצעי למטרה. אתם אוהבים אותנו כי אתם אוהבים אותנו. אחר כך, ואת יודעת, וזה מדהים, כי כל... אני תמיד אומרת שההתקרבות הזאת ליהדות היא, היא עוד לפני ה-- זאת אומרת, ברור שאדם צריך ל-- כל מעשה טוב וכל מצווה זה יכריע את העולם לכף זכות, ואנחנו מאמינים בזה. אבל לפעמים מספיק שהבן אדם יושב בבית חב"ד ויושב, ועם כל האווירה של הביחד, ויושב בקידוש ויושב וזה, ולאט לאט הוא מתגייס ואז הוא הולך לסדנת יהדות, כי, כי בגלל שדווקא האווירה כל כך אפשרה והייתה פתוחה ונעימה, ו-ולאט לאט זה גם-- להאמין בתהליך. זאת אומרת, אתה לא מיד- בדיוק. סופר כמה שרמוטקים יש לי כבר שלובשים בשבת וכמה פאות כבר. לא, לא, לא, זה לא שם. להאמין בתהליך. ואת יודעת מה? אין אחד שהיה בבית חב"ד ושהסתכל על היהדות ועל התורה ועל המצוות ועל האמונה אותו דבר. ה-ההבדל התהומי בין איך שהוא נכנס לבין איך שהוא יצא, גם אם הוא יצא עם אותו מספר קעקועים ועם אותו מספר עגילים על האוזן, זה לא משנה. זה לא רלוונטי. זה, זה משהו בנשמה שלו, משהו בנפש. זה ניצוץ

1:09:08 דובר 2 יהודי שנדלק. תהליך פנימי ש... נכון. ואנחנו צריכים לזכור את זה. אני חושבת קליפות שיורדות גם. כן. כשרואים אותך ואתה מרגיש חלק. נכון. מה כולנו רוצים? כולנו רוצים בסוף להרגיש שייכים לאנשהו. נכון. ובן אדם מרגיש שייך והוא מבין שיש פה משהו, יש פה משהו, וזה לאט לאט קורה. אני בטוחה שהרבה אנשים בסוף כן הניחו תפילין כי הם עברו תהליך כל כך עמוק. דווקא להפך. אני חושבת שאחוזי האנשים שהתקרבו אצלנו מבחינה כמותית הם מטורפים. דווקא בגלל שיש משהו מאוד מאפשר ומאוד לא לוחץ גם בי וגם בחזקי. שוב, כי אנחנו באים מתוך מקום של ענווה, לא אצלה-- יש-- כשבן אדם נכנס למקום ו-ו-ויש איזה משהו באוויר של "אצלנו החוכמה, אנחנו יודעים". כן, כן. לא, זה לא אנחנו שיודעים. יש פה מקום. שב, תרגיש בבית. אתה מוזמן להיות אתה ו- כן. יש לנו עוד מה להציע בהמשך, בהמשך, בהמשך כאילו. כן. וואו, זה מדהים. כן. תגידי, את אומרת, יש לי שאלה שככה עומדת לי בראש. כן. את אומרת שבעצם אנשים עוברים דרככם כי הם גם צריכים המון דברים טכניים ו-ו-ובטיולים וזה. מה עושים אלה שלא יהודים ובאים לטייל בנפאל? יש עוד מוסדות מערביים כלשהם? את לא מבינה כמה קנאה יש במקום הזה. את לא מבינה כמה קוריאנים- אני לאקי אם אני יהודי. תאילנדים. מה בית קב-- קוראים לנו בית-- בכלל אנחנו אין לנו, אין להם שם ח'. אז אנחנו קסקי וקני וקלי ובית קבב. אני מנהלת בית קבב. נעים מאוד. אה אז- מה השפה בכלל? נפאלית. נפאלית. שפה נורא מכוערת לדעתי. את יודעת נפאלית? כן, אבל- אין לך ברירה. אין ברירה, אבל באמת שאין שום דבר לעשות איתה.

1:10:38 דובר 2 ערבית גם? זהו, אין בע-- גם הרבה אנגלית, גם הרבה עברית, כי אנחנו, קהל היעד שלנו הוא הישראלים. אבל יש לנו את העובדים הנפאלים, יש לנו את הש-ש-שכנים הנפאלים, השכנות הנפאליות, ה... אין איזשהו אחוז של יהודים נפאלים. לא. לא קיים. לא, אין אפילו אחד. כמו בהודו נגיד. לא. וואו. יש איזו אישה שהתגיירה. אני חושבת היחידה בכל העשרים ושתיים שנה שאני שם, עשרים ושלוש. כן, היא נישאה לישראלי ואחר כך היא עברה איזשהו גיור, דווקא גיור לחומרה בארץ, והיא עכשיו הגיעה לנפאל לאיזה כמה חודשים ופתאום יש לי איזו אישה נפאלית חברה, כאילו כן, זהו, יש לכם מה לעשות איתה כזה. חומר טוב. לא יודעת, ישבנו ביום כיפור, ממש הראיתי לה את המחזור. זו פעם ראשונה שהיא מתפללת ופעם ראשונה ש... איזה קטע. אבל זאת-- זה אין, אין יהודים נפאלים. אין. תראי, אין יד-- הרי לאן מגיעים יהודים? למקום שיש בו מסחר. אין מסחר אצלנו. אין אה... זה לא אנשי עסקים. זה לא אנשי עסקים. איפה? רק המטיילים. נפאלים פשוטים ו-ו-ואת יודעת, לא יודעים קרוא וכתוב. אה, אז אין, אין נפאלים יהודים בכלל. אני בכלל לא מכירה את המטריה הזאת של לעבוד עם קהילה. לא, אין לי, אין לי את הדבר הזה. אבל אה, אז באמת צריך המון, זה נכון, לבית חב"ד זה, זה מדהים. אני לא חושבת שבית חב"ד, אולי כן, אבל אני לא מכירה, ש-ש-שנדרש גם לכל כך הרבה עבודה פ-פיזית. זאת אומרת, הם ממש הצלת חיים פשוטו כמשמעו. זה לחלק בלוני חמצן, מכשירים לווייניים, ולעזור פה ולעזור ו-ו-ומה סטורציה ו-ו-ו ממש אנחנו, ולעלות לגבהים וכל הזמן לעזור ו- יש קונסוליה שם? יש ש-ש-שגרירות ישראל עם

1:12:03 דובר 2 שלוש, שלושה אנשים, השגריר לבד, אפילו בלי האישה והילדים ו- הם בדרך כלל פונים אל ה-, אל חב"ד ו... כן, כן, הם יוד-- האמת שהם יותר אמונים על יחסי ישראל-נפאל. לה-- להכשיר עובדים זרים, כל הדברים האלה. כן. נורא קשה. סיזיפי כזה. את יודעת, כל אחד והעבודה שלו. אבל- אז יש מוסד מערבי שנותן מענה ל-ל-לזה או ש...? לא. אני בחורה אמריקאית, לא יודעת מה זה אומר. לא, אבל אני רוצה להגיד לך שכבר הגיע למצב שברוך השם בית חב"ד יש לו כזאת, כמו שאמרתי, נשיאת חן ושם טוב, שמגיעים אלינו אנשים לא יהודים לבקש עזרה. אתם מתחילים לפתוח כאילו- ממש. תת-- תת-סניף ללא יהודים. זה ממש ככה. מגיעים אלינו, את יודעת כמה פעמים-- איזו יפנית שהייתה מאושפזת חודש והיינו מבקרים אותה כל הזמן עם אוכל ועוזרים לה, ואיזה סיני עכשיו שגם כן נפל בהרים ומתחנן שחזקי יגיע לחלץ אותו. רק הרב, כאילו הרב-- חזקי כבר, את יודעת, הוא כבר גורו שם. הוא שם, כן. כולם מכירים אותו, כן, הוא הבורר בין כולם והוא הזה, את יודעת, הוא גם איש שלום כזה. יואו. ו-ו-ובאמת ה-ה-הלא יהודים נורא מקנאים. את יודעת כמה פעמים בשבת נגיד אנחנו יושבים ושרים, את יודעת, שירה אדירה כזאת של אדון עולם. זה נורא מקסים. ואת יודעת כמה אנשים מגיעים לשמוע? לא רק הנפאלים, כל מיני תיירים וזה, "מה, מה קורה פה? מה קורה פה? מה זה המקום? אפשר לשבת? אפשר לשמו-- אפשר לראות?" וזה נורא כיף גם לראות את הישראלים, זה כל הזמן זה קורה, והישראלים פתאום, את יודעת, נזק-- הקומה נזקפת. יש דברים שכאילו מובן מאליו שיהיה בית חב"ד. גאוות יחידה כזה.

1:13:17 דובר 2 יש כזאת גאוות יחידה, "זה שלנו, זה שלנו, זה כאילו זה, זה הבית שלנו." וואו, איזה מיוחד. זה נורא כיף לראות את זה. כן, את ה-- את ה-- את הבית שלנו. כשנוסעים לניו יורק הם מנסים להיטמע ופה הפוך. כן, להפך, להפך. זה מדהים. כל כך הרבה אנשים אומרים לנו, "לא היינו חולמים שנבוא, נמצא את עצמנו בבית חב"ד." מההתחלה ועד הסוף יש כזה, יש טרק ABC של, של כשיוצאים להימלאיה. אז, אה, אה, Around, אה, Everest Base Camp, Around B... אז אנחנו-- הם תמיד צוחקים שזה ABC זה בסוף במקום לאוורסט, זה Around בית חב"ד. אתה בא לטייל באוורסט ואתה מוצא את עצמך שם. ממש, מוצא את עצמך, הכי קרוב שיש. וואו, איזה מיוחד זה. זה באמת נראה לי בית חב"ד יוצא דופן, אבל באקסטרה, ב... ברוך השם. איך את מספיקה את הכול? אני לא מספיקה את הכול. או שאת לא מספיקה את הכול? מה, מה זה הכול? כאילו, את-- אני מנסה לחשוב- תגדירי הכול. בגלל שאין לך סדר יום. נכון. הכול זה אומר למשל שאת בסוף מבקרת גם איזושהי אישה אפילו לא יהודייה בבית רפואה, וכאילו, אה, ויש לך את כולם בבית חב"ד. ו-ואיך את מתח-- מתכננת משהו? אני עושה- אם את לא יודעת מה הסדר יום שלך. אז לא. אז אני עושה, יש לי שיטת המעגלים. אני המצי-- אני לא יודעת אם המצאתי אותה בעצם. לא-- אני המצאתי אותה? אני כבר לא זוכרת. בואי נרשום עכשיו את הפטנט. את יודעת, לא יודעת. אני כאילו באיזשהו שלב הבנתי שצריך, את-- את-- קודם כול המעגל הקרוב. דבר ראשון המעגל זה הילדים שלי. כן. כאילו, דבר ראשון הילדים

1:14:36 דובר 2 ובעלי, ו-ו-ואז יש את הישראלים שנמצאים אצלנו ואת ה-- ואת היהודים. א-א-את יודעת מה? אני, אני זה בתוך כל ה-- בתוך הילדים ובעלי. באמת, כאילו אני, אני, אני שם. זה ביחד כזה. אני שם. כאילו אני לא-- אגב, אני לא מוותרת על עצמי. אני דווקא לא אחת שמוותרת על זה. אני מאוד יודעת לפנות גם את עצמי. כאילו, אין צורך לרחם עליי, מה שנקרא. אז את לא צריכה לרשום את עצמך, זה ברור לך. לא, זה נורא ברור, כי זה נורא ברור. כן. אה, ו... ואני באמת ממש יודעת כשצריך לצאת קצת לאיזה דשא שם באיזה מלון, אני יודעת, אני יודעת לעשות את ה-- ובלי, בלי נקיפות מצפון. יש איזשהו קניון? לא, לא, לא, לא. עזבי, עזבי, אני יוצאת לשוק. השוקה. יוצאת לשוק המטונף. אבל לא, אין ממש מקומות לצאת אליהם. אבל, אה, אבל באמת, אז קודם זה, ואז הישראלים ואז היהודים ואז את הסביבה הקרובה ש-- את יודעת, השכנים והשכנות שגרים לידי, שהם צריכים עזרה או משהו כזה. זאת אומרת, לעשות, את-- באמת, בגלל שהכול שם יכול לבלבל, את עושה סדר עדיפויות. זאת אומרת, אתה מתחילה ב-ב-מה שהכי קרוב אלייך, לאזור שלך, ולאט לאט את מרחיבה. עכשיו, אם יש, את יודעת, מקרים של אקסטרים, את יודעת, פתאום איזה, איזה, לא יודעת מה, איזה אמריקאי שיבקש ממני עזרה, אני, בסדר, אני אע-- אבל יש בראש כל הזמן, את עושה לעצמך את שיטת המעגלים הזאת של מהקרוב ואז לאט לאט את מרחיקה. לא להפך. זה כל היום את, הדוף הזה, ה... כן, כן, כל הזמן. כל הזמן. כל השעון. נכון. וואו. נכון. תגידי, היה לך איזושהי, איזשהו רגע שחשבת לעזוב,

1:16:00 דובר 2 משבר כזה? מלא. כאילו, זהו, אני עוזבת את הכול, לא אכפת לי. תמיד שואלים אותי את זה, ומצפים שאני אגיד, "בחיים". לא, באמת, ברור, כל יום. לא, לא, כי אני, אני- בטח, בטח. את יודעת כמה דברים קשים עברנו שם? עברנו דברים מאוד- זהו, זה, זה, זה, זה עוד ועוד ועוד ו... שם, את יודעת, רעידת אדמה וסופת שלגים ויריות ברחובות של מחתרת מאואיסטית שהיו שם כמה שנים ומצב כלכלי קשה, קשה, קשה שאנחנו כל הזמן מתמודדים איתו. את יודעת, אין, אין, אין כסף שם. זה לא שאתה תמיד אומר חב"ד לא מש. אין ענן שקוראים לו חב"ד שמזרים כסף. כל שליח צריך. את יודעת, כל שליח צריך לדאוג לעצמו, ואצלנו, שאנחנו עובדים עם קהילה של, את יודעת, תרמילאים תפרנים, אין מי. היו המון, ולגדל את הילדה עם צרכים מיוחדים בתוך כל הדבר הזה של השליחות, ולגדל ילדים כל כך בודדים שמה. ובטח שהיו רגעים שרציתי ללכת, אבל כל פעם מחדש מה שמחזיק אותי באמת באמת זה ההבנה שאני חיה את החלום. ואני לא סתם אומרת חיה את החלום, כי לחלום. אני תמיד אומרת את זה בהרצאות שלי. את יודעת שלחיות את החלום זה היה החלום שלי. כל הדבר הזה שקורה, באמת, כל, כל להיות שליחה של הרבי. את יודעת, אני, אני עוד חוויתי את הרבי. את יודעת, עד גיל שמונה עשרה וחצי היינו שם. וואו. היינו שם. את יושבת מולי. איך שאת נראית אני מרגישה שאת בת גילי. אז לא. ופתאום את אומרת דברים ש... אני בת שמונה עשרה וחצי, שכחת? באמת חווית. חווינו וראינו את הרבי עם הדמעות מבקש שאף יהודי לא יישאר מאחור ותמיד יהיה מישהו. ואת יודעת,

1:17:22 דובר 2 את נכנסת לזה. יצאת לשליחות כאילו קצת אחרי. קצת אחרי. ממש שלוש שנים אחרי. ו-ו-ובאמת, קודם כול החלום הזה שאני מגשימה את החלום של הרבי. זאת אומרת, זה לא פשוטו כמשמעו, וגם הדבר הזה ש-ש-אני כל החיים שלי חלמתי חיים גדולים, חיים של נתינה, שהבית שלי יהיה פתוח, והנה זה קורה. אז כל פעם שאני מסתכלת באמת על הסלון של הבית שלי, עם כל הדתיים וחילונים וצעירים מבוגרים, כל העדות, כל המינים, כל הדבר הזה שקורה, אני אומרת לעצמי, חני, זה היה החלום שלך. את חיה את החלום. תראי לי כמה אנשים באמת. תראי לי כמה אנשים בעולם חיים את החלום שלהם. אבל העניין הוא לזכור שזה היה החלום שלך, כי אנחנו הרבה פעמים, את יודעת, אנחנו חולמים להתחתן ואיזה כיף יהיה. ואז אנחנו מתחילים, במקום להחזיק את היד ולהגיד זה החלום, אז מתחילים שוב להשוות, ובאינסטגרם והפייסבוק ולהסתכל על זוגות אחרים. ואנחנו חולמים על הילדים, וכשזה מגיע, במקום להחזיק את הידיים ולהגיד זה החלום, אז ההוא כן אמר, ההוא לא. כאילו יש לנו איזושהי בעיה, אנחנו אף פעם לא כאן ועכשיו. אני חושבת שזה גם המון בגלל, שאני אהיה כזה איזה צדקנית מבוגרת, אבל לא, זה הרבה בגלל כי אני עוד חייתי. אני, איך, מה אני אסביר לך? אני חייתי עוד בדור שלא היה את כל ה-- את כל המסכים האלה ואת כל הסחות דעת האלה. אני לא הייתי שם. את רואה את ההבדל. אני רואה את ההבדל המטורף. היום אתה חי ואתה כל הזמן רואה חלומות של אחרים. אתה במאה מקומות במקביל. זה פומו מטורף. את יושבת על זה ואת אומרת, וואי, היא עכשיו בהופעה ואני לא

1:18:41 דובר 2 שם והיא עכשיו על חוף הים ואיזה כיף לה. ויכול להיות שאת יושבת עכשיו באיזה יער קסום, אבל את שם, את לא ביער. אז אני כל כך הרבה פעמים אומרת לעצמי: חני, זה החלום. לחזור לנקודה. את בחלום. ואני אומרת את זה גם לילדים שלי. תראו מה אנחנו עושים פה כל הזמן. גם המון המון דברור לילדים של מה בעצם אנחנו עושים, מה זאת השליחות הזו שלנו? מה זה הבית המטורף הזה שזכינו לפתוח לכל כך הרבה קהלים, וזה לא מובן מאליו. את יודעת מה? אני כל פעם אומרת את זה גם: אני עולה לבמות כמעט כל ערב. אני מדברת על מאות הרצאות, הצגות, כל מיני. כאילו יצא לי כבר להיות איש ציבור כזה, וכל פעם מחדש אני אומרת לעצמי: חני, שלא תפסיקי לעולם להתרגש. אם את תפסיקי, יום אחד לפני שאת עולה על הבמה את לא תתרגשי, את איבדת את זה. יש את החלוחית הזאת שאני לא רוצה לאבד. אני לא רוצה לאבד אף פעם את ההתרגשות מלדבר עם קהל ולדבר עם נשמה. באמת, ביום שאני אפסיק להתרגש אני אדע שמשהו קרה, משהו לא טוב קרה. לגמרי. אז כאילו יש עדיין את הניצוץ הזה. מתרגלת לרף מסוים ואת צריכה יותר כל הזמן. לא. או שאת על אוטומט מגיעה ואת כבר... אני, אני, אני. אני עדיין יכולה להתרגש מכל שיח שאני עושה עם בן אדם. אמן שזה יישאר. אני לא יודעת, אני ממש מקווה, אבל אני מתפללת. אני חושבת שגם תחושת שליחות זה משהו שמתמכרים אליו. אתה קם בבוקר ואתה נותן ונותן ונותן, וזה שם אותך במקום כל כך טוב. נכון. נכון. אני הרגשתי ואקום נוראי כשהגענו לפה. אחרי שעשינו

1:20:07 דובר 2 את כל מה שיכולנו. ואקום נוראי. ועד שלא התחלנו באמת ללכת לכל מיני מקומות ולהרצות ולדבר ולספר, גם להיות בעשייה פה, ופתחתי את הפודקאסט. וואי. התחלנו גם להתנדב ב-ב-בקריית מלאכי קצת, שפרה ופועה ופה ושם דברים ככה... וואו. ליד הבית. את אומרת כאילו בשביל מה לקום בבו-- רגע, מה אני אעשה ליל הסדר עם עצמי? כאילו מה? מה קורה פה? ממש. יואו. ה-- פורים הגיע, הלכנו. פורים זה היה ממש פחות משבועיים אחרי שהגענו לארץ, והלכנו לקריאת מגילה באיזשהו בית ליד. ככה עשו קריאה. את לא מרגישה, איפה השליחות? פשוט. תקשיבי, אני רגילה ל-- בכלל כל פורים יש קריאת מגילה בקרקס בערב לאלפיים איש. וואו. אני כזה, איפה אני? יואו. פשוט רק כאילו לקרוא לילדים שישבו לידי ולקרוא את המגילה. ו-ואני באמת אומרת, זה, זה משהו שהוא כשאתה מבין מה זה... נכון. אתה לא יכול לוותר על זה. אתה כבר לא יכול. זה כבר משהו שהוא חלק. אי-- אי אפשר להסביר את זה. כן, אני מאוד מבינה את מה שאת אומרת, כאילו רגעים של משבר, אבל את יודעת שאת שם. נכון. את יודעת שאת לא הולכת לוותר על זה כי זה חלום. זה חלום. זו פריווילגיה. נכון, ואני יודעת שכמה ש-- עוד דבר אני אגיד. אני יודעת שכמה שזה אנחנו מיטיבים עם אנשים, אני מודעת ל-לטוב שאנחנו עושים לאנשים, ברוך השם. השליחות גם מיטיבה מאוד איתנו. בטח. כאילו אני, א-- אני לא יודעת איך הייתה נראית הזוגיות שלנו והמשפחה שלנו וההורות שלנו בלי-- אנחנו לא היינו, לא... אין לך למה להשוות. את עצמך. אבל אני יודעת שיש משהו מאוד מיוחד ב-במשפחתיות שבנינו ובזוגיות שבנינו, שאני בטוחה שיש הרבה ברכה מזה

1:21:45 דובר 2 שאנחנו שליחים. זאת אומרת, אני אסביר לך משהו. למשל, תמיד אומרים שיש איזשהו קושי בזוגיות. אז באמת אני, אני יודעת שהרבה אומרים: תנסו למצוא איזה, איזשהו, אה, אה, מפעל חיים, משהו משותף טוב לעשות, שאת רואה את הבעל שלך בטוב והוא רואה אותך בטוב. תחשבי שעכשיו אנחנו באיזשהו מקום בלי, בלי ייעוץ זוגי. תראי, חסכנו כסף, אולי אנחנו צריכים לחסוך עוד כסף. אני אומרת בלי ל-- אני כל הזמן רואה את חזקי בטוב והוא רואה אותי בטוב. אנחנו רואים את אחד השני מיטיבים עם אחרים, אז... נכון. זה עושה משהו מאוד טוב. וגם הילדים. מדהים. לילדים... כן. חשבת על זה פעם? לא חשבת על זה? אני, אני מבינה על מה את מדברת, אבל כאילו פתאום להסתכל על זה מהצד בתיאוריה זה... בטח, אני כל הזמן אומר-- בטח, אני כל הזמן אומרת לעצמי: וואי, זה מאוד מחזק את הזוגיות. בטח. את כל הזמן רואה את בעלך נותן ועושה טוב והוא כל הזמן רואה אותי עם הבנות יושבת ונותנת ועושה טוב ומנסה. אז תחשבי, את כל הזמן בנקודות אור מול הבן זוג שלך וגם הילדים. את לא צריכה להגיד להם תאהב, תיתן. את דוגמה חיה. זה משהו. זה, זה לא-- את מבינה? זה דוגמה חיה. ילדים שחיים בשליחות לא צ-- לא צריך לחנך אותם. זה... כן, זה כי את-- הם חיים את זה. כן, הם חיים. אתה לא צריך להגיד להם, אה, אה, בואו, אה, יש מצווה שקוראים לה הכנסת אורחים... כן, כן. ולצייר ציור, אה, דף צביעה כזה של הכנסת אורחים, כאילו. כן. מבחינתם זה החיים. נכון. זה לא הכנסת אורחים, זה בית. כן, כאילו. הם לא יודעים אחרת. נכון. אז תראי

1:23:05 דובר 2 כמה נקודות אור יש ב-- ואיזה גאון ה-ה-הרבי, הרבי מליובאוויטש, שבאמת הוא לקח. אני כל הזמן אומרת את זה, זה דבר, אנחנו כאילו מקבלים את זה מובן מאליו. זה כוח נורא-- הוא לקח אנשים רגילים. את יודעת, גם אני פטפטתי בשיעורים ותלשתי עשב בבית רבקה ליד אש ורץ עם המון שיעורים, והצמיח מהם מנהיגים. גם. את יודעת כמה פעמים כבר שאלו אותי, תגידו, עברתם איזה קורס? קורס מנהיגות סלאש הישרדות סלאש גבהים סלאש, אה, אה, תקשורת עם קהל סלאש, אה, אה, עמידה במצבי לחץ. ואני מסתכלת עליהם, אני מחייכת ואני אומרת לא, אנחנו פשוט חסידים של הרבי מליובאוויטש. ממ. כי זה מנהיג. כי את באה מתוך אידיאולוגיה. את לא באה-- נכון, אמרת שהייתם הרפתקנים והכול- כן. אבל זה רק חלק מזה. ברור. שאת באה מתוך האידיאולוגיה. לא הייתי מחזיקה מעמד שנה. בדיוק. לא היית מחזיקה מעמד. לא, לא. אנשים שנוסעים לכל מיני, אה, בכלל, את יודעת, יש כל מיני מפעלי שליחות בעולם ורוב האנשים נוסעים לקדנציה וחוזרים וגם אולי נשברו בדרך. שגרירות ישראל זה ארבע שנים. כן. נכון. מתחלפים. נכון, אנחנו כבר ראינו כמה שהתחלפו ו- אנחנו כבר כמה, אה... וכאלה גם שהגיעו לשנה- נכון. ונשבר להם וחזרו. והם לא מצליחים להבין איך אנחנו נשארים. האמת היא זאת שמחזיקה אותך. נכון. זה מדהים. והבנה שאתה עושה משהו מאוד, מאוד גדול, גדול, ששוב, שגם היטיב איתך, כי לא צריך לברוח מזה. לא צריך-- אני לא אדבר על גבוהה גבוהה ואגיד אנחנו עושים טוב לאנשים וזה מה שעושה. לא. אנחנו גם עושים טוב לעצמנו. לגמרי. לגמרי. ממש. אפילו לפעמים הייתי מרגישה שזה מגיע לפני. זאת אומרת, ברגע שה-שהגענו לארץ אמרתי לעצמי וואו,

1:24:32 דובר 2 איפה אני? הבנת? כן. אוקיי. למרות, את יודעת מה, אני שמחה, אני עוד לא יודעת מה יהיה, אבל אני שמחה שגם שם היה לי את זה. כאילו היו הרבה פעמים שהייתי אומרת למנדל באמצע היום, "אתה קולט מה אנחנו עושים? אתה קולט- מדהים. באיזה טוב אנחנו נמצאים?" ובכלל להיות במקום. תשמעי, אנשים, אה, חיים בכל מיני מצבים שביחס לסביבה שסביבם- כן. הם כל מיני דברים ואת תמיד בעמדה של נותנת. את בעמדה של מיטיבה. נכון. זה מרים אותך. נכון. וזה... נכון, נכון, נכון. זה מחזק אותך. זה מקטין את הדאגות שלך. זה- נכון. תראי, זה יצא בסוף פודקאסט לעידוד השליחות. אולי אפילו נקרא לזה ככה. כן, שליחות כדרך חיים. זה השם. אה, אוקיי. נכון. את יודעת מה? בשביל-- אמרת שאת צריכה לישון בלילה, אז בואי נלך לקראת סיום. אני רוצה שתגידי לכל אישה ששומעת אותך עכשיו, באמת היא לא תצא לשליחות בנפאל, מי ששומעת אותך עכשיו כנראה. את צריכה, את צריכה עוד שליחים? את יודעת, את יודעת, את תתחילי לצחוק. אנחנו ניסינו. ניסינו להביא כמה פעמים זוגות של שליחים והם לא שרדו מעבר לתשעה חודשים מקסימום. וואו. זה באמת, ותמיד כל פעם מחדש אומרים איך אתם שורדים את זה ועוד עם ילד? תמיד זה היה זוגות צעירים ככה עם תינוק קטן או-- ואנחנו צוחקים ומחייכים ואומרים שאנחנו באמת זוג משוגעים. עשויים מחומר אחר. אנחנו, אני לא יודעת אם עשויים, עשויים מחומר אחר, את מחמיאה לנו. אני, אני אומרת תמיד אנחנו זוג משוגעים. זה באמת סוג של שיגעון. את יודעת, זה שטות דקדושה. אנחנו קוראים לזה. נכון. זה- נכון. גם בסוף, בשביל אם אתה, אם אתה רוצה להפוך את העולם אתה

1:26:04 דובר 2 צריך להיות קצת משוגע. נכון. אי אפשר להישאר בד' אמות ולחולל שינוי. זה לא עובד ככה. אבל שוב, זה אנחנו מושפעים מהמנהיג שלנו. באמת הרבי גם היה לו שטות דקדושה. נכון, הוא הדביק את כולם. הוא היה משוגע של קדושה, כאילו הדביק את כולם. תראי את כל השיגעון הזה של משיח וכל השיר-- זה דברים שאת-- חס ושלום, כן? לא שיגעון. אני אומרת דברים שאת מסתכלת על עצמך- בקטע טוב. זה כל כך לא אופייני למנהיג, אה-- למנהיגים אחרים. כן, ולנו זה נראה מובן מאליו כי גדלנו על זה, אבל זה באמת הזוי. ואת יודעת מה הדבר שאני הכי לוקחת? שכמה הוא סמך עלינו. סמך עלינו. כי תחשבי, יש פה המון. ת-ת-תחשבי כמה זה לסמוך, כאילו לקחת את האנשים שלו ולהרחיק אותם, לבודד אותם, להרחיק אותם למקומות ולהגיד לעצמך הם, הם יצליחו. הרבי גם אף פעם לא נתן הדרכה ספציפית ממש של- לא. כאילו אתה תבוא, אתה תראה את הצרכים, אתה תדע לבד. נכון, אבל תראי כמה זה לסמוך. ואני לוקחת מזה גם הרבה לילדים. אני המון לילדים אומרת אתם תצליחו, אתם תוכלו. אז כמה פעמים אני אומרת להם את זה? אתם תוכלו, אתם תצליחו, אתם יכולים, אתם-- תשמעי, אה, באמת יש לנו רב גדול. ממש. וואו. הפך כל אחד ל-- איך אמרת? מילדה שתלשה עשב ב- כן. למנהיגה. כן. וואו. אז תני, תני איזה טיפ ככה. את יודעת מה? לא טיפ. איזושהי מילה מחזקת כזאת לכל אחת שרוצה להרגיש סיפוק ושליחה. אני, אני תמיד- כי כולנו שליחים באמת. בדיוק. הקדוש ברוך הוא שלח אותנו לעולם הזה בשביל לעשות טוב, להפוך את העולם לטוב. נכון, אני תמיד אומרת שהסיפור הוא

1:27:28 דובר 2 לא הסיפור שלי. זאת אומרת, המון פעמים יצא שככה יוצא שאני הרבה על במות בפרונט וכאילו מספרת את הסיפור שלי. ואני גם נורא משתדלת תמיד לקחת את זה, להגיד לאנשים: אוקיי, אז אוקיי, יש איזו מישהי משוגעת. אני אמרתי לעצמי, כן, בהימלאיה שנמצאת ופה ורצה בין גופות ומתים וחולים ו-ו-ופצועים. ולא, ממש זה לא הסיפור. באמת, אני באמת ובתמים מאמינה שכל אחת שמקשיבה לנו היא שליחה למשהו טוב בעולם הזה. ואת יודעת מה? לא צריך להיות בהרי ההימלאיה בשביל זה. לא צריך גם להיות בחרקוב ולא צריך להיות— לא צריך שיהיה לך תג של שליחה. לא צריך את זה. את יודעת, יש דברים קטנים שאת, מספיק רק לחייך ולהאיר פנים ולומר מילה טובה. נכון, זה נשמע קלישאה, אבל זה כל כך לא. כל כך לא. ואת יודעת איך שאני מה זה בורחת מקלישאות. אני מאוד מאוד מפחדת אפילו מקלישאות. אני לא אוהבת את זה ואני אומרת באמת, א-א-את יודעת מה הסוד? להבין כמה כוח יש לך. לפעמים בא לי ללכת ברחוב, לאנשים. אני לא עושה את זה, אבל לפעמים אני עושה את זה. להגיד: את יודעת כמה כוח יש לך, ולך ולך? ות-תזקפי קומה, תסתכלי, תשימי לב— לגמרי, את, יש לך המון כוח. ואני אומרת לך, הדברים הקטנים של להאיר פנים, הארת פנים, חיוך. את קמה בבוקר בקריית מלאכי. גם כשאת בקריית מלאכי, חני, ואת קמה בבוקר ואת מאירה פנים לשכנה שלך, שינית לה את היום. לגמרי. שינית לה את החיים. אני חושבת שזאת הנקודה. להעריך את עצמנו. כן. כמה כוח יש בנו. זהו. ולזכור שאם הקדוש ברוך הוא הוריד אותנו לעולם זה לא סתם. נכון. אנחנו לא, משעמם

1:28:44 דובר 2 לו. הוא הוריד אותנו כי הוא סומך עלינו. נכון. שמעת שהרבי סומך עלינו? אז אולי הסוד הוא באמת, אם את שואלת אותי מה הסוד שאני חוש-- אני יודעת שיש לי הרבה כוח. כוח להשפיע ולחולל שינוי. כן, כן, יש לי הרבה כוח. אפילו אם אני כביכול תופסת מעצמי סתם אחת כזאת. כן. סתם אמא. אבל אין סתם. סתם מורה. אבל אין סתם. סתם. אין סתם. בדיוק. כל אחד-- ואני גם אומרת, אל תהיי משהו שאת לא. את יודעת, כאילו אל תשא-- נגיד יש אנשים יותר חסד ויש אנשים יותר גבורה ויש אנשים בחינוך ויש אנשים... זאת אומרת, כל אחד, תבואי עם מה שיש לך ותביאי את זה. את עצמך. תביאי את עצמך. אל תנסי עכשיו להיות השליחה מ-- את יודעת, א-אני גם, תסתכלי על, על השליחים. אפילו רק השליחים במזרח לידינו. אנחנו כל כך שונים אחד מהשני. נכון. שליחה מתאילנד זה לא השליחה מנפאל, והשליחה מנפאל זה לא השליחה מסינגפור, וזה כל כך שונות וזה בסדר. אל תנסי להיות משהו שאת לא. את. אני, אני, אני לא. אני-- השליחה מחרקוב היא השליחה מחרקוב. השליחה מקטמנדו היא השליחה. לגמרי. את מבינה? ולא לנסות לחקות. עם החוזקות שלך ללכת, אה- בדיוק. ולהשפיע. מה שיש לך, עם המתנות שאת קיבלת, וקיבלנו המון מתנות. המון. באמת. ממש. להסתכל. את יודעת, כמו שאמרת שרואים אותך. כן. אז לעשות את זה כלפי עצמנו. נכון. לראות את עצמי שנייה. נכון. את יודעת, אני תמיד אומרת שצריך לחייך- לי החמצן אפילו של האימא עליה, כן, נכון. לא, ואני תמיד אומרת ש-ש-ש-- את-- לחייך, אז זה לא רק לחייך למישהו אחר. גם, את יודעת, תגידי, מתי פעם אחרונה, חני,

1:30:02 דובר 2 הסתכלת במראה וחייכת לעצמך? את יודעת שאני מחייכת לעצמי במראה? זה מדהים. כן. זה מדהים. כן, אני מחייכת לעצמי במראה. במיוחד שאת אומרת ש-ש- כן, בסופו-- בסופו של יום את בודדה. הנה, יש לך את עצמך. נכון. את מוצאת איך כאילו... כן, כן. יש איזושהי גדולה, אני חושבת, בלדעת ליהנות עם עצמך, לדעת לדבר עם עצמך, לדעת לחייך אל עצמך. אני חושבת שלמדתי גם בגלל הבדידות הזאת ליהנות עם עצמי. הבדידות. אני יוצאת כל הזמן. אני המון לבד. זאת אומרת, אני יוצאת, אני לבד, ואני גם ב-- גם בארץ אני לא... את מבינה? אמא שלי ואחיות אומרות: "יצאת לשם לבד?" ואני: "לא, יצאתי עם עצמי." נכון. אני עם עצמי. זה מדהים. כיף לי עם עצמי. בדיוק קראתי לא מזמן, לא זוכרת, איזו כתבה או משהו על מישהי ש-- היא יצאה-- היא נסעה לחופשה לאיטליה לבד. היא מספרת שהיה לה מה זה כיף. הכי כיף בעולם. כאילו זה באמת. ו-ו-ונחזור למ-- מאיפה שהגענו לזה. באמת להיות עם עצמי, לשהות עם עצמי, לגלות את עצמי ואז להביא את עצמי. נכון, נכון לגמרי. אז הלוואי- ואז כולנו נגשים את השליחות שלנו ויאללה. ברגע שאת מגל-מגלה את עצמך, את מבינה באמת כמה כוח. תראי, אני תמיד אומרת ש-ש-שלצערנו, כן, להבדיל, מחבל אחד קטן בן ארבע עשרה יכול להרוס משפחה. אז זאת אומרת כמה כ-- הכוח של להחריב. כן, כי את יודעת, אם ג-- יש, יש כוח, יש כוח בעולם ל-ל-לבן אדם אחד. אז להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמה כוח יש לבן אדם אחד לבנות. נכון? וואו. נכון. זה כמו שאומרים שלטראומה יש-- א-א-איך קרה משהו אחד קטן ויש לו השפעה כל כך ארוכת טווח?

1:31:29 דובר 2 כן. זה מחויב המציאות שגם לדבר טוב צריכה להיות כזאת השפעה מטורפת. וזה נכון ויש השפעה מטורפת. וואו. אז שנזכה להשפיע. אמן. שכל אחת תזכה לקום בבוקר ולהרגיש שהיא מביאה את כל הטוב שלה לעולם. שתחייך אל העולם. לגמרי. תודה, חני היקרה. חני היקרה, ואת עצמך. לחיים, לחיים. לחיים, לחיים. ביי.