פרק 27: תשמחי על עצמך 🎊 | עם אודל קליגר

00:00 דובר 1 מוזמנות לשיחה מלב אל לב עם אודל קליגר, האישה והאנרגיות, שלוקחת אותנו אל מסלול חייה רצוף האתגרים ומראה איך בסופו של דבר השמחה מנצחת על אף ולמרות הכול. בואו בשמחה. מזכירה לכן שאם אהבתן את התוכן אתן מוזמנות לשתף הלאה ולהפיץ אותו לכל מי שרק רוצה. פתיח ומתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכן יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום לאודל קליגר.

00:53 דובר 2 שלום וברכה.

00:54 דובר 1 מה שלומך?

00:55 דובר 2 ברוך השם, ברוך השם.

00:57 דובר 1 אז למה הגעת עד ביתר עילית, תני לי.

01:00 דובר 2 למה אני הגעתי?

01:01 דובר 1 למה אני הגעתי עד ביתר עילית?

01:02 דובר 2 למה את הגעת? אוי, כי את אישה שפשוט, אה, מהרגע שעזבתם את אוקראינה את, אה, ממשיכה בשליחות שלך.

01:09 דובר 1 אוקיי.

01:10 דובר 2 לא משנה אם את צריכה לנסוע מקצה לקצה של העולם. את, אה, עושה עבודת קודש ואת נורא מעניינת.

01:16 דובר 1 תודה. הגעתי אליך לכבוד חודש אדר. סתם, באמת אני צופה בך ואני, אני רואה בך שהשמחה אצלך היא לא סיסמה. וגם אני אוהבת את הכנות שלך, כי הרבה פעמים אנשים מנסים להיות שמח וזה, אבל את מראה הרבה פעמים ששמחה זה לא משהו שבא טבעי, זה לא... זאת עבודה.

01:39 דובר 2 בכלל לא.

01:40 דובר 1 זאת עבודה. וזה מה שאני רוצה להעביר כאן, כי הרבה פעמים זה נדמה לבנות: "טוב, היא, היא יותר שמחה. טוב, ההיא זה בא לה בקלות. אני, אני בן אדם שקשה לי, אני לא שמח, אני בן אדם..." ובאמת אני חושבת שאנחנו רוצות היום להעביר מסר מאוד מאוד מיוחד לכבוד חודש אדר, כי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. וחודש אדר הוא חודש השמחה, משנכנס אדר מרבין בשמחה. אז, אה, רוצה, תספרי על עצמך לקהל, ככה, שיכירו אותך לעומק. את עומדת לדבר עוד שלושים שניות מלא, כאילו. יש לך עכשיו את כל הזמן, יאללה.

02:12 דובר 2 בואי ננסה ונתחיל. אה, דבר ראשון החיים שלי, אה, התחילו, אה, בצורה, אה, לא שגרתית, לא כזאת רגילה, כי, כ-כי נורא מהר בעצם התייתמתי מאבא שלי בגיל ארבע. כן, זה כבר היה משהו לא שמח.

02:25 דובר 1 יואו.

02:26 דובר 2 ואחר כך, אה, בשכונה, בקהילתיות שמה, איפה שגרנו, אה, גם לא כזה, לא כזה ה... לא היינו מתאימים להם. אני לא רוצה להגיד בסוגריים, אבל כן, בסוגריים. אני... הצד האשכנזי של אבא שלי עלה לשמיים, אז נשארנו עם הצד המזרחי של אימא שלי.

02:43 דובר 1 יואו.

02:44 דובר 2 כן, כן, כן, כן. אני מסבירה את זה, זה, זה כן, זה באמת-

02:48 דובר 1 איפה גרתם?

02:48 דובר 2 גרנו ברמות ד', זה ברחוב-- בשכונת אום דואר. אז שמה זה היה בתים-

02:53 דובר 1 האוכלוסייה של השכונה לא, אה...

02:55 דובר 2 לא, זה היה בתים נורא מכובדים, אנשים מאוד, מאוד זה, ופתאום אנחנו כזה יתומים, קטנטנים. זה לא הסתדר לאנשים פה ככה הדבר הזה. אמ, ואז בעצם השלב הבא אחרי שהתייתמתי והבנתי שאין לי אבא וקלטתי ש-שגרת החיים שלנו כבר לא כמו כולם. אנחנו לא בית נורמטיבי של אבא ואימא ושבת וחגים. ממש ממש לא. ואז הגיע השלב של כיתה א', אז אמרתי טוב, לא נורא. לפחות כיתה א' אני אתחיל ואני אכנס בחברה ואני אהיה מאוד, מאוד, אה, חברותית, אבל גם שמה כבר לא קיבלו אותי.

03:26 דובר 1 יואו.

03:26 דובר 2 גם, אה, שמה, כן, לא קיבלו אותי. הבית ספר ה-הקהילתי הרגיל, ה-

03:32 דובר 1 מה, זה ממש ממוסד כזה או ש...?

03:34 דובר 2 בית יעקב הרגיל שאמור לקבל את כולם-

03:36 דובר 1 יואו, מדהים.

03:36 דובר 2 הם עשו ממש ועדת חירום והם החליטו שאודל לנגר לא מתאימה. אז עוד פעם הבנתי ש-ש-ש-שהשמחה לא במעוננו, איך שאומרים, והמשכתי את החיים עם הרבה קשיים חברתיים, גם בבית הספר החדש שכבר הגעתי ומבחינה לימודית ו-ו... באמת היה לי המון, המון, המון קשיים. הייתי כל הזמן עסוקה לרצות את כל החברות שלידי ולשמח אותן ולהצחיק אותן ולהפריע ולעשות קולות של בעלי חיים-- מה שרק צריך אני אעשה, העיקר שמישהו, אה, אה-

04:09 דובר 1 כן.

04:09 דובר 2 ייתן לי חיוך ויוציא ממני שמחה. ממש, זה היה בעצם החיים שלי. ו... מבחינה פיזית, בגיל מאוד קטן פתאום, אה, ממש, אה, ראו שיש לי איזה קושי. פתאום בגיל שש וחצי לא קמתי מהמיטה בבוקר ועשו בדיקות ולקחו אותי לבית חולים, איזה עשר ימים הייתי ללא אבחנה. לא ידעו מה זה, אבל משהו קורה עם הילדה. בסוף קלטו שקורה לי דלקת פרקים בכל הגוף שלי.

04:36 דובר 1 באיזה גיל?

04:37 דובר 2 גיל שש, שש וחצי, משהו כזה זה היה. כן.

04:40 דובר 1 וואי.

04:41 דובר 2 משהו ממש, אה, מטורף, לא, לא נתפס בכלל.

04:44 דובר 1 יואו.

04:45 דובר 2 גם את זה ככה עברתי. זה היה תקופה לא פשוטה וגם עוד הפעם אני אומרת לך, כל התקופה הזאתי זה לנסות למצוא טיפת תשומת לב, טיפה שמחה, טיפה הכרה מהציבור, מהעולם, אמ, והתרגלתי. התרגלתי שזה החיים שלי בעצם. אמ, אני לא פשוט אפרט לך את כל המסעות, אה, את כל התלאות שלי-

05:04 דובר 1 את ההיילייט.

05:05 דובר 2 ההיילייט אז, אה, טוב, אז בסביבות גיל, אה, תשע וחצי, משהו כזה, הייתי בכיתה ד' וחצי ושם גם הייתי כנראה נורא, נורא, נורא, נורא לא רגועה ומפריענית, שהמורה אמרה להנהלה "או אני או אודל, בבקשה או שתסלקו אותה או שאני עוזבת לכם את בית הספר."

05:27 דובר 1 יס.

05:28 דובר 2 מה שאומר שמכיתה ד' הקפיצו אותי לכיתה ז'.

05:31 דובר 1 מה?

05:32 דובר 2 מטורף! לא נתפס, לא הגיוני. אין דברים כאלה. אני פתאום עם בנות ענקיות כאלה ובהפסקות אני רצה לשחק עם הפרגיות השניות שהן החברות שלי.

05:42 דובר 1 אבל איך?

05:43 דובר 2 למה זה את שואלת? כי, כי מבחינת הגיל כן הייתי תואמת, כי בכיתה א' השאירו אותי עוד הפעם א'.

05:48 דובר 1 אה, בגלל שאת מאושפזת.

05:49 דובר 2 וכשכבר הגעתי לכיתה ב' עוד הפעם השאירו אותי ב'.

05:52 דובר 1 יואו.

05:52 דובר 2 אז בכיתה ד' המורה אמרה "אודל לא בת הגיל פה, כאילו היא נורא משתלטת על הכיתה ואני לא מוכנה שהיא תהיה פה יותר." אז איפשהו קיבלתי את זה אז וגם אז... בואי, תקופה באמת לא, לא כיפית. בכיתה ח' עשיתי איזו קפיצה לא במקום בכיתה כשהתכוננו לאיזה ביצוע מבחן ויצרתי לי קרע ברשתית של העין.

06:13 דובר 1 פששש.

06:13 דובר 2 לא רואה. אה, למרות ששנתיים קודם עשו לי רק בדיקת עיניים רגילה, ובמקום שהרופא יגיד "שש שש, הילדה רואה" והכול זה, הוא אומר "לא, דווקא יש לה חמש חמש, הילדה לא רואה." אז גם, אה, כן, את השלב הזה גם עברתי עם משקפיים מהממות שעשו אותי מזעזעת. חתולה סיאמית הייתי נראית. נורא התביישתי בזה. גם את השלב הזה עברתי. גיל אחת עשרה וחצי, בוקר אחד שטפתי כלים, הכנתי לאמא שלי כוס קפה, אה, שמתי את הקומקום של המים החמים ליד המדף, וכשהלכתי אחורה נשפך עליי כל הקומקום. כל הרגל שלי פשוט, אה, אה, אה, כאילו נזלה. כוויה דרגה שלוש, בית חולים, מאושפזת כמה שבועות. בשלב מסוים אמא שלי טפטפה לי כל מיני טיפות, אה, נויזה וכורכום. אני לא יודעת מה, הביאו לה, ואז בבית חולים בבוקר אני רואה ועדת רופאים והם פשוט אומרים, "אנחנו היום כורתים לך את הרגל—

07:08 דובר 1 אימאל'ה.

07:08 דובר 2 כי יש לך נמק". וכשאמא שלי הגיעה בהחלפת משמרות, לא זוכרת מי היה שמה זה, אז היא אמרה להם, "לא, לא, מה פתאום? זה, זה טיפות שאני, אני שמתי." הם אמרו, "אין מצב שאת שמת כי החבישה פה היא סטרילית." היא אמרה, "תחכו עד הערב ותראו", ולאט לאט בעצם ראו שזה—

07:22 דובר 1 וואי, וואי.

07:23 דובר 2 ואז בסוף הם גם לא כרתו לי את הרגל הימנית.

07:26 דובר 1 וואי, וואי, וואי, מזל.

07:28 דובר 2 כן, כן, ממש.

07:29 דובר 1 יואו.

07:30 דובר 2 סיימתי את השלב הזה של הזה, אבל אז התחלתי לרוץ. קוראים לי אודל איילה. איילה מלשון, אה, קפיצית, לא רגועה לרגע. כמעט כל, אה, חודשיים בערך הייתי נוקעת את הרגל, את היד, את הברך. יום אחד בכיתה ח' אני זוכרת היה משחק של כמו חמור, שילדה אחת—

07:52 דובר 1 כן, כן.

07:52 דובר 2 משתופפת וכולן רצות, ידיים, ועושות שפגט באוויר—

07:56 דובר 1 מעלה.

07:56 דובר 2 ואז עשיתי שפגט כזה ונפלתי והתרסקו לי שתי הידיים.

08:00 דובר 1 וואו.

08:00 דובר 2 סדקים, שברים, נקעים. אני מגובסת עם שתי ידיים על הלב שלי במשך שלושה חודשים.

08:07 דובר 1 וואי.

08:09 דובר 2 כן, כל זה עוד, אוי שטויות, ממש כאילו זה, כאילו התרגלנו כבר.

08:14 דובר 1 זהו, איך עברת את כל זה בתור ילדה? כי את ממש נשמעת כמו איזה—

08:17 דובר 2 טירוף, טירוף של חיים. כן, כן.

08:18 דובר 1 וואו. יש לך עוד אחים, אחיות?

08:21 דובר 2 יש לי עוד אחים, כן, יש לי עוד ארבעה אחים, שכאילו אחות ועוד שלושה אחים מקסימים ומהממים ומתוקים.

08:27 דובר 1 הם בריאים ושלמים? הם...

08:29 דובר 2 בריאים, בואי, כולנו.

08:30 דובר 1 ידיים רגליים שלמות.

08:32 דובר 2 אחותי תמיד הייתה עדינה כזאתי, תמיד היא הייתה—

08:35 דובר 1 את לקחת את הכול.

08:36 דובר 2 אני לקחתי הכול, כן, את כל המופרעות, למרות שאחים שלי גם פציעות פה, נפילות—

08:40 דובר 1 יואו.

08:41 דובר 2 כאילו היינו ממש—

08:42 דובר 1 תסיסה ב—

08:43 דובר 2 ילדים, ילדים ש— ממש שרדנו את החיים.

08:46 דובר 1 וואו.

08:46 דובר 2 ממש, ממש. ובתוך כל זה גם כמובן שהתווסף כל המצב הכלכלי המאוד לא פשוט שהיה לאמא שלי. היא הייתה, אה, מפרנסת יחידה ולא היה אז שום ארגוני חסד ושום קרנות. היה מאוד, מאוד את הבסיס. יד אליעזר, חסדי נעמי. אז חסדי נעמי אני לא זוכרת בדיוק מה הם הביאו לנו, מוצרים, ויד אליעזר—

09:05 דובר 1 אולי אוכל לשבת, אם יש לך שם אוכל לשבת.

09:08 דובר 2 כן, אז שמן, קמח, סוכר. תמיד אנחנו זוכרים כשאנחנו מדברים ככה פה בסעודת שבת, אנחנו צוחקים שהיינו מגיעים לגברת קלצקין, היינו מתחננים על נפשנו שהיא תחליף לנו את קופסת השימורים של החציל הסגול בתירס.

09:21 דובר 1 יואו.

09:21 דובר 2 בתירס, בבקשה תירס. זה, זה היה כאילו השמחת חיים שלנו. וגדלנו וגדלנו וגדלנו והמשכתי, אה, לפנימייה בצפון. נורא נהניתי. ממש ממש נהניתי שם, כי פתאום זה כבר היה משהו—

09:36 דובר 1 גיל תיכון כזה.

09:37 דובר 2 גיל תיכון, כן. זאת אומרת עוד כיתה ט' עשיתי ברמות, אבל גם שם הם כבר הרגישו איפשהו שאני כבר, אה...

09:44 דובר 1 מיצוי.

09:44 דובר 2 כן, מיצוי. לא באמת הייתי בתלם, באנרגיה, ב... גם אמא שלי, את יודעת, היא כל היום—

09:49 דובר 1 מה זה כואב לשמוע את ה—

09:51 דובר 2 אז לא יכלה להכין לנו, את יודעת, אה, צהריים או לשבת איתנו ללמוד, וככה התפספסתי בהרבה, הרבה, הרבה תחומים, אז הם באמת חשבו שפנימייה זה יהיה מקום, אה, שיהיה לנו טוב.

10:02 דובר 1 כן.

10:03 דובר 2 ו... בצפון כשהגעתי כבר שנה שלמה אני מרגישה כבר די, זהו. הגעתי לנחלה. איזה כיף! מבחינה חברתית אני מוברגת מצוין.

10:12 דובר 1 עכשיו את מנסה להאיב.

10:15 דובר 2 כי תשמעי, חוץ לכך זה כל מיני בנות פרברים כאלה מכל מיני בתים מעניינים, ואני כאילו איפשהו מיד כזה ב־ב־בחוכמת החיים שלי אמרתי, בואי, בואי, ת־ת־תיקח אותי אשכנזייה. עשיתי גם צמה מאוד מיוחדת. באתי עם איזו חולצה מכופתרת וכאילו מיד כזה עליתי על גל מאוד, מאוד טוב ממש. אבל אז פתאום ביום בהיר אחד הרגשתי כאבים בלב שלי ועוד פעם בדיקות רפואיות ואני עם אי ספיקת לב קשה.

10:42 דובר 1 וואו.

10:42 דובר 2 מסתמן מאוד—

10:43 דובר 1 באיזה גיל, חמש עשרה?

10:44 דובר 2 גיל ארבע עשרה וחצי, חמש עשרה. כן, כן.

10:47 דובר 1 וואי.

10:47 דובר 2 אז גם אז בעצם אני הולכת לבד לרופאים. למה לבד? כשבאתי לספר את זה לאמא שלי, אמרה לי: "אה! וואי, עוד אם מישהו ידע את זה, את לא תתחתני אף פעם. תיזהרי שאף אחד לא ידע מזה שאת חולה."

10:58 דובר 1 יואו, יואו.

10:59 דובר 2 אז באותו רגע כמובן הסוד נכנס וגם היא לא תדע וגם אני. ו... ככה זה היה. כן, סחבתי איזה כמה שנים מאוד, מאוד טובות.

11:07 דובר 1 וואו.

11:08 דובר 2 גם שלב השידוכים שלי הוא היה איום ונורא, כי בעצם אני בת של גר צדק. אה, את זה לא אמרתי לך. אני בת של גר צדק.

11:16 דובר 1 גר צדק אשכנזי, וואלה.

11:18 דובר 2 אשכנזי מגרמניה— ואמא שלי ממשפחת כהנים מנתניה, תוניסאים. אז כאילו השילוב פה ממש זה. אז עולם השידוכים היה איום ונורא בשבילי. זה ממש היה—

11:30 דובר 1 מוזר.

11:31 דובר 2 כאילו רגע, היא ספרדייה, אז יש לנו מלא, מלא, מלא. רגע, וגם לא היה לה אבא, אז יש לנו פה רווק בן חמישים פלוס שהוא ילד לאבא. ורגע היא, אה, כסף. יש פה אחד נורא עשיר, אבל הוא גרוש עם ארבעה ילדים. אבל אז מה? יהיה לה כסף. וכל בן אדם שרק עבר ניסו להתאים לי לצד הספרדי, לצד האשכנזי, לצד של הגר צדק, לכסף, לעניות, ל־ל־להכול. נפגשתי עם עשרות בחורים. אני חושבת קרוב למאה בחורים.

11:56 דובר 1 וואו, וואו, וואו, וואו.

11:58 דובר 2 כן, כן.

11:59 דובר 1 על זה את יכולה לעשות, אה, כן.

12:00 דובר 2 תמיד על זה בהרצאות אני ממש עוצרת. אני לא מצליחה. בבקשה כפיים.

12:06 דובר 1 תקשיבי, זה הזוי.

12:07 דובר 2 הזוי, הזוי לגמרי.

12:08 דובר 1 כמה שנים כל הקטע הזה של השידוכים?

12:10 דובר 2 כל השלב הזה של השידוכים, אה, כן, את זה אני לא אעלה לפודקאסט, אבל היה שמה איזה חלק מסוים של—

12:17 דובר 1 יואו, איזה קטע, אני פשוט מתאוששת מזה. מה זה?

12:19 דובר 2 כמעט, אה, כמעט שלוש שנים ממש.

12:21 דובר 1 המון כוחות נפש.

12:22 דובר 2 כן, ממש ממש ממש.

12:24 דובר 1 בשלב הזה את כבר בריאה מכל ה...

12:26 דובר 2 לא, מה פתאום. איזה בריאה? אני עדיין בסוד של החיים שלי. סוד כמוס, לא מגלה לאף אחד. אני גם הלכתי ושאלתי שני גדולי דור, "האם אני צריכה להגיד שאני חולת לב?" הם אמרו לי, "אם..." צריכים לשאול את הקרדיולוג, "אם את יכולה ללדת לידה אחת רגילה, את לא צריכה לספר שום דבר." אחת. אחת. מספיק אחד. אז לא סיפרתי לאף אחד. אבל נראה לך? בסוף, חודש לפני החתונה שלי עם אה, אהרון, אה, ככה הרגשתי, אמרתי לאודל, "רגע, סליחה, סליחה. אני כל כך מרגישה שזה משורש הנשמה שלי. אני חייבת לספר לו, אני לא יכולה, אני לא יכולה להתחתן עם-"

12:57 דובר 1 אה, את הרגשת, אה, תרמית כזאת.

12:59 דובר 2 "זה מי שכל כך אוהב אותי ואומר לי כל כך מקסימה ונפלאה ונהדרת, אז שידע את זה." ואז באמת, אה, איזה לילה קודם של הפגישה ה... שבה אני נפגשת, כתבתי את הכול ופשוט ישבתי איתו באיזה לובי של מלון. אני זוכרת שממש הגשתי לו כמה דפים לקרוא-

13:16 דובר 1 יואו.

13:16 דובר 2 והלב שלי פשוט עוד שנייה כאילו יולד לי את ההכרה. ממש ממש ממש, כאילו, בוא נראה איך הוא יגיב לזה. כאילו, באמת, איך אני אספר לו פה?

13:22 דובר 1 והלב שלך, אה...

13:24 דובר 2 איך לקבל אישה לא בריאה.

13:26 דובר 1 וואי.

13:26 דובר 2 אתה צריך להחליט עכשיו. והוא קרא וקרא וקרא וקרא ואוי, בסוף הוא היה כ-- הוא הוציא עט ואני כזה, "אמא'לה, מה הוא הולך לכתוב? 'מקח טעות', ירימו אותי."

13:37 דובר 1 חתול בשק.

13:38 דובר 2 חתול בשק. "את נחמדה, אבל אני לא בנוי לזה." כאילו, לא ידעתי מה הוא הולך לכתוב ואז הוא כתב משהו נורא מרגש. תמיד אמרתי לו, "אתה פשוט אספת שמה את ה-- כל ריכוז של כל המשפט הכי הכי רומנטי שהיה בעולם." לדעתי הוא פשוט, זה נגמר שמה, כאילו פשוט כתב. אז הוא אמר לי, "אני לא אעזוב אותך לעולם."

14:01 דובר 1 יואו, איזה מרגש.

14:04 דובר 2 זהו, ואז מאותו רגע באמת ירד לי אבן, סלע, מע-- ס-- בניין ירד לי מהלב.

14:10 דובר 1 וואו.

14:10 דובר 2 אני שנים בהסתרה, זה כמו איזה הסתרה שלי-

14:12 דובר 1 זה נורא.

14:12 דובר 2 כל כך חרדתית.

14:13 דובר 1 וואי.

14:13 דובר 2 את, את אפילו לא תביני את זה, אבל אני אתן לך דוגמה שתביני מה זה. אני קובעת תור בבית חולים במחלקת קרדיולוגיה. אני נכנסת לבית חולים, אני רואה מלא חרדים. אני מיד אומרת, "אמא'לה, כולם מסתכלים עליי." הרי אני חיה בסרט שאני בעצם עליי מדברים כל העולם, כן? אז אני עולה למחלקה ואז אני מתחבאת בתחילת הפרוזדור, כי אני רואה שמה איזה מישהו עם איזה דמות חרדית שפתאום הוא לא יגיד למישהו, "אני ראיתי את אודל קליגר במחלקה קרדיאלית." אז אני בורחת עם כל המעליות, מתחבאה, מסתכלת איפה התור שלי. ממש סרט ולבד. לבד, לבד, לבד. באמת מטורף, מטורף. אה, זהו ובשעה טובה ברוך השם התחתנו.

14:48 דובר 1 אוי.

14:50 דובר 2 נורא נורא מרגש ומיוחד והוא יודע את הסוד שלי ו-ו-ומדהים. ואז אחרי שנה מהחתונה, אה, הרופא הקרדיולוג שלי בעצם נפגש איתנו והוא אמר לי, "יופי, אני נורא שמח, אבל בואי, פרוצדורה קטנה, את צריכה לעבור צנתור בלב."

15:05 דובר 1 יואו.

15:05 דובר 2 שוב פעם אני מתאשפזת ופה מהלך כזה של, אמ, מכניסים סטנט, בלון בשביל שבעזרת השם שנוכל ללדת, אה, תינוק בריא ושלם לעולם. אז גם את השלב הזה אני עוברת. וכן, ככה החיים מתחילים להתגלגל בצורה מאוד טובה וכיפית. איזה כיף! הגעתי לבית שלי, לנחלה שלי, ל-ל-לחיים שלי והכול. ובאח-- טוב אחרי שנתיים אני יולדת את הבן השני שלי-

15:31 דובר 1 וואו.

15:31 דובר 2 שקוראים לו נתן מנחם מנדל.

15:34 דובר 1 וואו.

15:36 דובר 2 כן.

15:36 דובר 1 מכל העולמות.

15:37 דובר 2 אני אגיד לך אבל למה. רגע, את רוצה לעצור שנייה? אני חייבת רגע להראות לך למה קראנו-

15:41 דובר 1 תראי, תראי, אני אחרי זה, אה, יכולה לערוך את זה.

15:43 דובר 2 אוקיי, אוקיי, אוקיי. רגע, רגע, רגע, רגע. סיפורים מתוך חדרו של הרבי. בעלי-

15:49 דובר 1 זה מעניין.

15:50 דובר 2 בעלי הגיע אליי לבית החולים בתל השומר ואז הוא אומר לי, "אודל, איך אנחנו קוראים לילד הזה?" אז אני מסתכלת עליו, אני אומרת לו, "אני לא יודעת. אני לא יודעת." הוא אומר לי, "אין לך איזה שם שאת רוצה?" כי אה, אה, אפרים קראנו על שם אבא שלי. אז כאילו לא יודעת, אין לי, אין לי שם. ואז הוא כאילו באותו אחר הצוהריים הוא מגיע אליי והוא אומר לי, "אודל, אני מניח לך את הספר הזה. אני קראתי אותו ותקראי אותו. מה את אומרת?" עכשיו אני לא אחת שקוראת. אני לא-- אין לי ריכוז, אין לי קשב, אין לי, אין לי, אין לי ואני קראתי-

16:20 דובר 1 באשפוז.

16:20 דובר 2 סיפור אחרי סיפור-

16:21 דובר 1 נתן נתן לך השראה.

16:22 דובר 2 אני לא יודעת. סיפור אחרי סיפור אחרי סיפור. אני זוכרת שבאותו ערב הוא הגיע בעלי או למחרת בבוקר אמרתי לו, "יש לי שם. קוראים לו מנחם מנדל."

16:30 דובר 1 יואו!

16:31 דובר 2 "מה?" הוא אומר לי, "אנחנו לא חב"דניקים". אמרתי לו, "אני לא יודעת מה להגיד לך". אני מסתכלת על הפרצוף שלו וזה השם שלו.

16:38 דובר 1 וואי.

16:39 דובר 2 הלם.

16:39 דובר 1 רגע, אז גם נתן גם הצטרף.

16:42 דובר 2 נתן, אנחנו חסידי ברסלב.

16:43 דובר 1 כן, אז זה...

16:43 דובר 2 אז זה נתן מנחם מנדל וביום־יום אנחנו קוראים לו מנדי.

16:47 דובר 1 באמת?

16:47 דובר 2 מנדי.

16:48 דובר 1 איזה קטעים.

16:50 דובר 2 כן.

16:50 דובר 1 אז בסך הכול הוא חושב שהוא חב"דניק מסכן.

16:51 דובר 2 לא, אבל את רוצה לראות? את רוצה לראות מה זה חב"ד? אפשר לראות את התמונה? תעמדי פה.

16:55 דובר 1 איפה?

16:56 דובר 2 תעמדי פה.

16:56 דובר 1 רגע. אה, אני רואה את המסגרת.

16:58 דובר 2 את רואה את המסגרת?

16:59 דובר 1 אה, התמונה שיש לי גם בבית.

17:01 דובר 2 לא, אין אותה לאף אחד.

17:02 דובר 1 לא? זה לא של הידברות?

17:03 דובר 2 לא, לא, לא. בגודל הזה לא תראי אף אחד.

17:05 דובר 1 אה וואו. אז צריך אחרי זה בנפרד להראות את זה. איזה יפה!

17:11 דובר 2 כן, כן, כן.

17:12 דובר 1 וואו, וואו, וואו.

17:13 דובר 2 כן, אז-

17:14 דובר 1 זה באמת מכל העולמות.

17:15 דובר 2 אנחנו ממש מכל העולמות, כן.

17:17 דובר 1 זהו.

17:17 דובר 2 גם חב"ד וגם ברסלב וגם קוק וגם אמשינוב. אנחנו ממש-

17:23 דובר 1 נהנית מכל העולמות.

17:24 דובר 2 מאוד. ואני גם פאה ואני גם-

17:26 דובר 1 כן, קלטתי את זה.

17:28 דובר 2 אני גם שמלות ואני גם ג'ינס ואני גם נעלי סירה ואין, אין, אין, אין, אין.

17:32 דובר 1 ככה כל יום קמה במה שבא לך.

17:34 דובר 2 ממש, ממש.

17:35 דובר 1 כן.

17:35 דובר 2 אני אגיד לך למה. כל כך כל החיים הייתי כאילו, אה, צריכה להתאים את עצמי ולקטלג את עצמי ש"הם יאהבו אותי אז אני אשים את זה". די! רק השם יתברך אוהב אותי.

17:46 דובר 1 נכון.

17:46 דובר 2 רק השם יתברך, אז זה באמת מהרגע ששחררתי את העולם, נפנפתי את העולם מעליי, אז פשוט התחלתי לחיות את החיים.

17:53 דובר 1 לא, את על־מגזרית, את אה, זה הכי כיף.

17:55 דובר 2 יאללה.

17:56 דובר 1 איזה קטעים. וואו. אז רגע, אז זה שנתיים אחרי החתונה עם שני ילדים, כאילו, אה, כנגד כל הסיכויים.

18:02 דובר 2 אני ארבע שנים, כאילו-

18:03 דובר 1 ארבע שנים.

18:04 דובר 2 אחרי שנתיים בעצם אפרים נולד.

18:06 דובר 1 אה, אחרי הצנתור?

18:07 דובר 2 כן, אחרי הצנתור היה את אפרים-

18:09 דובר 1 יואו, כמו מורד.

18:10 דובר 2 ואחרי עוד שנתיים מנדי נולד, ואחר כך, אה, כאילו זה היה, זהו, זהו. יופי, אתם הורים לשני ילדים וזהו ומקסים. אז אמרתי לו, "מה פתאום?" כאילו מה? בת?

18:20 דובר 1 התייצבנו.

18:21 דובר 2 אני לא... את רוצה שיש לכם איזה מישהו אשם? לא כזה-

18:25 דובר 1 שלם.

18:25 דובר 2 כן. אז ממש התחננתי לריבונו של עולם, אמרתי לו, "ריבונו של עולם, בבקשה תשמח אותי, תשמח אותי". אז השם יתברך נתן לנו בת.

18:34 דובר 1 וואי וואי.

18:34 דובר 2 קראנו לה רוזה ליבה.

18:36 דובר 1 וואו.

18:37 דובר 2 השם על לב שלי. כן, אני אביא את השתייה שלי, רגע.

18:40 דובר 1 איזה מרגש, תקשיבי.

18:42 דובר 2 כן, ממש, אה...

18:46 דובר 1 בת כמה היא היום?

18:47 דובר 2 ליבי היום בת תשע וחצי.

18:49 דובר 1 די!

18:50 דובר 2 כן, כן, מתוקה כזאת.

18:52 דובר 1 יואו.

18:52 דובר 2 יש לה רגש, אה, רגש מיוחד. ממש ממש רגש מיוחד לילדה הזאת. אוי, וזהו. וברוך השם אחרי עוד ארבע שנים, אה, גם במסע שלם עם האדמו"ר מאמשינוב, הרב קוק ובקשות ותפילות וזה, נולד לנו עוד הבן הזקונים שלנו.

19:09 דובר 1 וואו.

19:09 דובר 2 ושמו יעקב אריה. קוראים לו ארי. ואומרים שכל, אה, כל אחד, אה, פתו בסלו, כן?

19:18 דובר 1 נכון.

19:18 דובר 2 כל ילד מביא איתו את הפרנסה שלו וזה. אז האמת, כשארי נולד הפרנסה שלנו הייתה הדחקות של הבית הקודם, ממש בית מאוד מאוד קטן וחנוק וגם מאוד מאוד קשה.

19:28 דובר 1 גרתם פה בבית"ר.

19:29 דובר 2 גרנו בבית"ר בדירה מאוד מאוד קטנה יחסית, כאילו כן, ואז בעצם ממש תפילות ו-ומה לא? ואמונה ענקית שהקדוש ברוך הוא כל יכול והוא זה שיכול לתת לי ומגיע לי ואני בת של מלך ואין לי אבא ו-ושהוא ידאג לי ו-ורק עליו אני סומכת. ובאמת הקדוש ברוך הוא נתן לנו את כל הדבר הגדול הזה-

19:51 דובר 1 וואו, איזה מרגש.

19:53 דובר 2 מעל ההיגיון. כן, ממש. כאילו ממש שינה את ההיגיון של בעלי הבנקים והם לא קלטו למי הם הולכים לתת ומה הם הולכים לתת ו-

20:00 דובר 1 יואו.

20:01 דובר 2 אז ברוך השם באמת קנינו פה את הבית ובנינו אותו והכול והיה נפלא ונהדר. ובמהלך, אה, כל החיים האלה, אמ, אמא שלי גרה ממש פה בבניין לידי. אמא שלי, כן, ככה הייתה קרובה אלינו, מגיעה אלינו והכול. אבל האמת היא שסיפור החיים שלי מאוד, מאוד, אה, לא... לא חלק. לא חלק מול אימא שלי. מ-מתקופת היתמות, ה... היה לי הרבה עליה, המון עליה, המון כעס, המון טינה, המון, אמ, אני לא יודעת איך להסביר את זה, בושה ממנה, כעסים, הכול, הכול, הכול היה מרוכז ולא הצלחתי להשתחרר מזה שנים. אני כבר נשואה ולא משתחררת מזה וממשיכה לדון אותה ולשפוט אותה ולהוכיח אותה ו-ואני כבר יולדת ילדים ואני ממשיכה ואני כבר הילדים שלי גדולים וכבר הילדים שלי מתחצפים אליי ואני ממשיכה לדבר עליה. וואו. כן, אבל אז באמת, אה, לפני חג סוכות ככה שהיה, אה, שעבר לפני, אה, עשרים וארבע חודש, היא הייתה... היא גרה פה בבניין לידי. אמ, בסוגריים אני מזכירה שחמותי פה ואימא שלי ממש פה בבניין לידי. אז ככה אימא שלי ישבה איתי פה ב- רגע, איפה חמותך? היא בעבודה, כן, כן. אה, היא גרה אצלך. כן, כן. אה, חשבתי שסתם, אה... לא, לא, לא. אמיתי, אמיתי. וואו. כן, אנחנו ממש, אה- שבת. כן, כן. ברוך השם- יואו. אימא שלי ישבה איתי פה במרפסת וככה היה לנו ממש שיחה כזאתי של כאילו, "די אודל, מה ע-מה את רוצה ממני?" יואו. "למה את רוצה כל כך לשנות אותי ו-ומוכיחה אותי ואת כועסת עליי?" וכאילו אני אומרת לך פתאום פתחתי ואמרתי לה ש-ש-שאני לא יודעת, אבל-אבל-אבל משהו, משהו אצלי נע. אז היא אומרת לי: "אודל, די תרפי. אני אימא

21:40 דובר 2 שלך, תקבלי אותי כבר כמו אימא". וואי. והיא ממש כאילו היא אמרה לי: "די, יש לך הכול, יש לך בית, יש לך בעל, יש לך, יש לך הכול. את לא רוצה גם אימא?" וזה היה רגע מאוד... אני אפילו לא סיפרתי לך כלום מהמסע חיים- כן. שהיה לי איתה, אבל באמת כאילו אמרתי לאימא: "את יודעת מה? תתפללי עליי, תתקשרי לי. אני, אני כאילו רוצה ואני מרגישה כאילו בטון כשאת מדברת איתי על שמחה ושמחה ושמחה". לא, רוב החיים שלי לא היה בהם טיפת שמחה. תמיד זה היה בלשמור על עצמי. תמיד זה היה בלהיות מאופקת, להיות ממורמרת, לדכא את כל הרצונות שלי, את כל ה... הכול אני מדכאה רק ל-, רק ל-לשם שמישהו יאהב אותי, שמישהו ישמח אותי, שאני אהיה- וואו. שיהיה לי מקום בעולם הזה. זה היה החיים שלי, שיהיה לי מקום בעולם הזה. ולצערי באמת אחרי שאימא שלי, אמ, ככה עשינו את השיחה הזאתי, היא טסה לאומן לאח שלי ושמה היא חלתה בקורונה. אני זוכרת את זה. החזרנו אותה לארץ. מטוס- טיסה, כן. טיסת חירום, התגייסות של כל העולם. ממש משהו מאוד מיוחד, ואחרי שבוע שהיא הייתה פה היא בעצם נפטרה. וואי. מה שאומר שחזרתי שוב פעם למצב של, אה, שוב פעם לבד. אין לי אבא, אין לי אימא, יש לי ילדים, יש לי בעל, יש לי משפחה, אחים ואחיות, הכול, הכול מקסים. אבל את יודעת, אם אנחנו מדברות באמת על עניין השמחה, רגע שנייה עולה לי פתאום רגש כזה של לבכות. אבל דקה אני- וואי. בדרך כלל אני לא מ-, לא בדקה, אני ישר בוכה. אבל חבל על האיפור על הבוקר שלי. אה, כן, כן, הגעתי מוקדם.

23:09 דובר 2 לא להרוס לך את האיפור. כן. אמ, אז באמת שכשאנחנו מדברות עכשיו על עניין השמחה, אני באמת מרגישה שנכון לתת לי את הבמה כשאני מדברת על עניין השמחה, על עניין התמודדות גם כיום, כשאני מטופלת אצל יועצות ופסיכולוגית, ובאמת אני, אני יודעת שמסע החיים שלי הוא אי אפשר לעשות פוף ולהגיד: עבר, קום לתחייה. לא. נכון. זה יום יום, רגע רגע. אבל כשאני מדברת איתך על לעבוד על השמחה, יכול להיות שבוע שבאמת זה מה שתמיד אני אומרת לצופות שלי. יכול להיות לך שבוע מדהים. כל העולם אוהב אותך. ואיזה כישרון, ואיך הילדים גם כאילו לא... תקשיבי, פתאום ממש נחמדים, האוזניים שלהם פתוחות, משתפי פעולה וגם מחזירים כל דבר למקום, וגם פתאום בא לך ואת מכינה ארוחות והכול כזה מדהים. ופתאום שבוע אחר ככה את אומרת: מה אני עושה פה בעולם הזה? אין לי כוח לקום. אני רוצה רק להישאר במיטה, סלאש מיטה, תמיד זה על גבול הדיכאון כזה, ולא בא לי לעשות כלום. ולמה אני עושה? וזה, וזה, וזה עליות וצניחות בצורה מאוד מאוד תלולה. הרבה פעמים נשים אומרות: וואי, זה לא מאוזן. נכון, אני לא מאוזנת בחיים האלה בכלל. וכמוני עוד הרבה מאוד. נכון. גם נשים יפות נפש ומשפחות מדהימות עם הורים הכי הכי מתפקדים, אבל אפס רגש והבעה למה שעוברים. ואנחנו בדור הגאולה, זה חד משמעית. עכשיו אנחנו לא יודעים אם זה יהיה עשר שנים, מאה שנה או אלף שנה, אבל אנחנו כבר בדור הזה. הנשמות שלנו כל כך רגישות. אבל בואי, חני, לא חסר לנו כלום. לא בגדים, לא אוכל, לכולנו. בסדר, את יודעת, גם אם אומרות לי: וואי, יש לך כל כך מלא בגדים

24:51 דובר 2 מתוקות. עד לפני חצי שנה אני קניתי הכול בגמ"חים. גמ"ח נחמה בביתר עילית. אני הייתי פרזנטורית שלהם. כן, בדיוק. יואו. אני הייתי על גמ"חים, קניתי בגמ"חים, והיה מצחיק, אנשים אומרים: וואי, המצב הכלכלי. אין מצב כלכלי, היום יש הכול לכולם מבחינת השפע. נכון. יש הכול. לא היה דבר כזה. לא היה דבר כזה. אין, אין. כי איפה ההיגיון כל שלושה חודשים להגיד סוף עונה? תגידו, נורמלי? לא, זה הזוי. פעם כל שלוש שנים היה סוף עונה. הפיג'מות של המכוניות היו עוברות לפחות שלושה דורות של הילדים. כן, המכנסיים היו נתפרים. לגמרי. והיום באמת דור של שפע. את נכנסת לקניונים, לכל החנויות, גולף ופוקס. את אומרת: עד אין סוף. אז למה אנחנו לא שמחים? ועל זה אני כל בוקר מחדש. אני עובדת ונלחמת על עבודת השמחה, כי כשאנחנו קמות בבוקר, אנחנו ממש לא מחמיאות לא לעצמנו ולא לסובבינו. המטפחת ככה חצי הפוכה, הפיג'מה, הפרצוף, העיניים הזה. אחרי כמה דקות פתאום את אומרת: וואו, איזה מהמם! איזו אנרגיה חדשה, איזה מצב רוח חדש, וזה באמת המחדש בטובו בכל יום. זה הקדוש ברוך הוא עושה לשמש, לירח, לכוכבים, לשמיים. ואנחנו מבחינתנו, אם הקדוש ברוך הוא קודם נתן לנו את הנשמה, אנחנו צריכות לעשות את המחדש בטובו, את המחדשת בטובי בכל יום. את מה שהקדוש ברוך הוא נתן לי. מהמם. וזה לא קל בכלל. נכון. אנחנו קמים בבוקר בעצם באיזשהו יום חדש, אבל האחריות שלנו להחליט איך ילך לי היום הזה. את יודעת שבאמת אני אוהבת את הקטע של שאומרים מודה אני. איך אני צריכה להתחיל את היום? להודות, קודם כול להודות. לא משנה על מה, על עצם זה שקמתי, ובכלל כל העניין של

26:34 דובר 2 ההודיה. ברגע שאני מודה על מה שיש לי אז אני שמחה כי אני רואה, אני רואה את חצי הכוס המלאה. אני רואה את מה שיש לי. אני אומרת תודה, הקדוש ברוך הוא, על מה שיש לי, וזה מעורר בי את השמחה באופן אוטומטי. זה, זה פשוט הקדוש ברוך הוא אמר את המשפט הזה בתחילת כל יום. אבל אני אומרת באמת הקטע הזה של ללכת נגד הטבע. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו שמחים. זה היצר הרע שכל הזמן מוביל אותנו ומפתיע אותנו. הוא יודע שאם נהיה בעצבות אז הוא הלך עלינו. את, את יש לך אנרגיות ואת יכולה לעשות שליחות מטורפת ולשמח אנשים. אבל מספיק שהוא יפיל אותך ככה בשנייה. ואם את לא תתאפסי על עצמך אז אלפי נשים יפסידו. אז למה שהוא לא יעשה את זה? את יודעת כמה הוא עושה לי? בוודאי, בוודאי. את יודעת כמה הוא עושה לי את זה? מטורף. אני לפעמים אומרת, כאילו אומרים הליצן המצחיק, אתם לא יודעים כמה הוא בדיכאון. נכון. אני כאילו עם כל הרצון שלי אגיד לך: קומי, קומי, תעשי. את יודעת כמה פעמים אומרת: תעזבי, לכי תישני. מה זה תעזבי? תעזבי. אני במלחמה. כבדות, כבדות. בכל אופן, אנחנו באנו מעפר, אנחנו באמת יש איזה כובד כזה שפשוט מושך אותנו כל כך מטה. נכון, נכון. זה התפקיד שלנו להתעלות מעליו. את יודעת מה שאני רוצה להגיד לך? אנחנו מדברים על משהו מצחיק שנזכרתי. יאללה. אתמול בלילה אני כזה רואה את עצמי. אני צריכה טיפה לפה לצבוע את השיער פה, טיפה לסדר את הגבה, שיפוצים, שיפוצים כאלה. ואז אני מסתכלת על בעלי ואני אומרת לו: אתה מבין כמה אישה אמורה לעשות מעצמה סלאש

28:03 דובר 2 סבל מסוים ועוד בסוף. ואתה כאילו, אתה יכול לשבת על הסלון, להוריד את הגרביים. לא מעניין אותך להריח מה שמופנים לך על הזקן, בכלל לא מרגש אותך. ועוד אני כמה דואגת לייפות ולעצב את עצמי, ועוד אני משייך את תשוקתך, כאילו את גם עובדת, גם סובלת ובסוף רק אליך. כן, איזה מסכן. אני רואה איך אתה מסתכל עליי. וואו. אז מה עוד? בואי תגידי לנו קצת, בתור אמא למשפחה. כן. בלי עין הרע, ארבעה ילדים. איך את רואה שהשמחה היא הכרחית? אני אומרת היא הכרחית, אבל אני בטוחה שאת מסכימה איתי, בשביל משפחה בריאה, בריאה בנפש, חינוך טוב. הרי אני יכולה מחר להגיד לילדים שלי: תשמרו שבת, תעשו זה, תעשו זה. אבל אם חסרה השמחה אז הכל הפוך, אני חושבת. כן, כן. איך את רואה את זה כ... אז קודם כול באמת צריך להיות אמת בבית. אמת. אמת מבחינת הפתיחות לרגשות. כאילו אם לדוגמה עכשיו אני כועסת או משהו כזה, אני יכולה להגיד לבן שלי מנדי או ליבי או לא משנה מי: אני כרגע לא במיטבי. אל תכניס אותי כרגע, אני, אני לא זה. כן, אני באמת מסוגלת כאילו להגיד לה שכרגע אני לא, אבל אני יודעת שבכוח המוזיקה בשנייה, הרי אנחנו רק אנחנו. ממש נכון. הריקודים האלה. מוזיקה זה קסם. זה ממש קסם. אנחנו פשוט מדליקים, עושים פול, פול, פול ווליום, ומשתטה איתם ורוקדת איתם, ומבחינתי זה שלוש שעות של שיעור הכי הכי של חינוך שיכול להיות. וואו. נכון. תשמחו ותרקדו ותיהנו וזהו. בואי, זה לא תמיד כזה בשטח. אבל אני כן תמיד משתדלת למקד את הכיוון של כולנו לשם. אני חושבת שהרבה פעמים זה מרגיש לאנשים

29:51 דובר 2 קצת פייק, כאילו מן השפה ולחוץ. אז אני לא שמחה עכשיו. אז מה? אני אדליק מוזיקה ואתחיל לרקוד? על מי אני עובדת? אני עובדת על היצר הרע, זה הקטע. כאילו אנחנו צריכים באמת להיות קצת פייק, להפעיל את השמחה למרות שאנחנו לא שם. את יודעת מה? אני אתן לך דוגמה. בשבת האחרונה היה לי איזה קטע בשבת בבוקר, לא משנה. ארגנתי פה את השולחן ופתאום בעלי עדכן אותי: יש אורחים. אני כאילו, מה? יואו. ממש היה לי כזה מין עננות כזה, כאילו רגע, סליחה, למה לא אמרת לי? אישה עיניה צרה באורחים, בדוק. ואני רואה פתאום את בעלי: מה זה מפריע לנו? אבל מה הבעיה? הם מגיעים עם האוכל, הכול מסודר. מה אמרנו? מצאתי את עצמי נכנסת לחדר ופותחת פה את הספר כשהשריון על הכיסאות. פתחתי כזה. אמרתי כאילו, השם, אני, אני מה זה בכעס עכשיו והגאווה שלי לא נותנת לי לצאת ולהגיד לו: אתה יודע מה? יאללה, זורמת איתך. לא נותנת לי הגאווה. הרוב באמת בקושי יש לנו בעל איזו גאווה. נכון. נכנסתי לחדר ואז פתחתי ופשוט אני רואה: היה שם פסוק תפילה על זוג. ריבונו של עולם, תן לי להוריד את הכעס. תן לי לקבל את בעלי, להבין. כל כך התרגשתי. תקשיבי, אני באותה שנייה לקחתי נשימה עמוקה. אמרתי לעצמי: מה, את רוצה להרוס פה את השולחן שבת? קחי נשימה עמוקה. יצאתי החוצה, התיישבתי על הספה וכאילו לא היה כלום. וואו. תקשיבי, זה היה גבורה מצידי. זה קודם, אני אומרת, ממש ברחמים לבקש מהשם, כי אם לא אנחנו יכולות לשרוף את העולם בשנייה. מדיבור, מהתנהגות, ממעשה. נכון. הרבה פעמים דווקא אנשים עם האנרגיות הגבוהות. מאוד מסוכן גם. כן,

31:24 דובר 2 נכון, אני מסכימה איתך. אנשים לא רואים את זה. תקשיבו, מה הם רואים? רואים את הכיף. רואים את הזה. אני מאוד מאוד. יואו, איזה קטע. בכלל שמחה גם מראה על אמונה. הרי, הרי כשאנחנו לא שמחים אנחנו בעצם אומרים הקדוש ברוך הוא שולח לנו דברים לא טובים, יש לנו על מה לכעוס. אבל אם אנחנו מסתכלים לעומק הדברים, כמו שאומרים, כשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה. הקדוש ברוך הוא שולח לנו הכול טוב. השאלה כמה אנחנו מוכנים להיות עמוקים ופנימיים ולראות את זה, ולהבין שהקדוש ברוך הוא שולח לנו דברים. כן, לא הכול זה קונפטי ושוקולד כאילו. אפרופו חודש אדר, את יודעת איך משמחים אותנו בחודש אדר? לא מעפנים עלינו שוך מנה. יא, איזה כיף. אז אני אגיד לך דווקא אני, בגילי, שלושים ושמונה, אני יכולה להגיד שהקדוש ברוך הוא לא אכזב אותי אף פעם, ואני כבר הרבה שנים, יש לי את המשפט הזה ממש שגור על הפה שלי: בכל דין יש חסד נסתר. גם אם אני אלך אחורה עם הזמן, כל דבר שהיה לי של דין, בסוף היה שמה חסד ענק שבאותו רגע הוא נסתר. וואו. וזה עבר דבר אחרי דבר. את יודעת, גם אפילו מהעניין של הניתוח לב. תקשיבי, אני הייתי גוססת, אני הייתי בין שמיים לארץ. אני הרגשתי שסמי טריילר דרס אותי ואני מפורקת. אמרתי: למה הערת אותי? למה נתת לי חיים בטיפול נמרץ? נו די, היית לוקח אותי אליך וזהו. וכיום שאני אומרת תודה, תראי מאיזה דבר הכי נמוך שהיית בו. כאילו מה רצית? גם יתומה, גם חולה, גם גם גם גם גם. ודווקא מהנקודה הזאת אמרתי, אני זוכרת שבאשפוז הייתי. אמרתי

32:55 דובר 2 ריבונו של עולם. בכל דין יש חסד נסתר ואני מאמינה באמונה שלמה. אז כל מסע החיים שלי זה המשפט שאני אומרת כל הזמן, והקדוש ברוך הוא ממש, הוא כל הזמן רק טוב ומיטיב. נכון, אנחנו צריכים לראות את זה באותו רגע. את יודעת, לפעמים אנחנו רואים את זה בדיעבד. אחרי הזמן אנחנו אומרים, או, מה שקרה לי אז, אז זה היה לטובה. אבל באותו רגע להאמין שזה לטובה. להאמין גם זה. זה הקושי. הרי את לא רואה. נכון. לפני שבועיים, דקה לשבת, השתטחתי פה, פרקתי את הכתף. אמבולנס בשבת לדחופים. איפה? איפה שולחן שבת? איפה החסד? וואי. לא יודעת, אבל בסוף הבנתי מזה משהו. אני עשיתי עבודה עם עצמי והבנתי משהו שמעל הטבע. אין לי שום כאב ביד, כי פעם קודמת שפרקתי כמעט חודשיים לא יכולתי להזיז את היד. וואו. אז הכל. הקדוש ברוך הוא כל כך טוב איתנו וכל כך מדייק אותנו. אנחנו רק צריכים קודם כל להיות קשובים ולהאמין שהכל פה מנוהל. תמיד המשפט שלי: הכל פה סרט בחיים האלה. נכון. יש חלקים בסרט שחורים, יש חלקים בהירים, יש חלקים ממש צבעוניים ויפים ועוד פעם כלים. אבל קודם כל תדעי שזה עובר. זה עובר שוב. לגמרי. אף פעם הסרט לא נשאר על אותו תסריט. לגמרי. תגידי, רציתי לשאול אותך. פעם שמעתי אותך אומרת משהו מאוד מעניין שהוא מתקשר. אנחנו מדברים על שמחה, שמחה, שמחה. אבל ביום יום כשאני קמה, כשאני עם הילדים, כשאני מתנהלת, אני רוצה שהבית שלי יהיה שמח, שאני אהיה באנרגיה טובה. ואוטוטו גם פסח מתקרב. למרות שאת יודעת, זה לא יפה להגיד את זה, קצת מלחיץ, אבל. לא, לא, אצלי אין להרעות בפסח. הקטע הזה.

34:28 דובר 2 את פעם סיפרת על הקטע של אנרגיה חיובית גבוהה. הו. ושאנחנו לפעמים צריכים רגע לעצור שאנחנו. אני אתן לך. אז אני. אז יופי. אני ממש שמחה כי זה באמת משהו קצת פרקטי. כן. אז קודם כל, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. את זה שמעתי מגברת יעל זלץ אלפמ[?]. יפה, שמעתי אותה גם. כן. אז מה שהיא אומרת זה דבר כזה. בעצם כל אישה ברצון שלה, היא לדוגמה לקחה יום חופש מהעבודה והיא אומרת, בוקר אני הולכת לתקתק. מה זה לתקתק את החדר הזה, הזה, הזה, את כל הארונות למעלה, את כל הארונות למטה, וגם אני אעשה ארוחת צהריים, וגם השכנה יולדת, וגם וגם וגם וגם וגם, נהדר. והיא מתחילה את החדר, כן. והיא מתחילה להוציא את כל הבגדים ומתחילה להוציא את כל. והמוזיקה ברקע. מוזיקה. היא אומרת, תקשיבי איזה אוויר, אני היום גומרת פה את כל החדרים. מה זה באנרגיה טובה ומקסימה. רק שהיא לא סופרת שפתאום נהיה שעה שתיים וכל הבגדים עדיין בחוץ וכל הרצפה אי אפשר לדרוך עליה. וכבר רבע לשלוש והיא כבר צריכה לצאת למעון להביא את הילד. ואז איפשהו היא עוצרת את הכל. כן, פתאום בעלה פותח את הדלת ואז היא מסתכלת עליו והוא לא מבין מה קורה. ואז היא מהאנרגיה הגבוהה החיובית היא בשנייה נהפכת לאנרגיה גבוהה שלילית של צרחות. אתה לא רואה כמה אני עובדת? תראה את הילדים, תיקחו אותם, תזוזו, אני אזיז, אני פה, אני שם. שלא נדבר על זה שבמהלך כל האנרגיה הגבוהה שהיא עשתה החיובית היא קיבלה פתאום מכה במרפק. פתאום היא כמעט נפלה. משהו נשפך לה. הילוך גבוה כאילו. וכאילו היא בגדה את זה. ומה שיעל

35:56 דובר 2 זלץ אומרת, שזה, את לא מבינה, זה מה שאני מסבירה כל הזמן לקראת ערב פסח. אנרגיה גבוהה חיובית זה נהדר לשעה וחצי ראשונות, ואז את חייבת מיד לעבור לאנרגיה חיובית נמוכה, שזה אומר תעצרי שנייה. אנרגיה חיובית נמוכה. חיובית נמוכה. זה אומר משהו הקצת סולט הזה. תעשי לך איזה קפה, שבי תקראי ספר, תראי איזה סרטון, תציירי משהו, תמעימי איילרט עדינה, תצלצלי לאימא שלך, ת-תרגישי שנייה. זה מספיק גם רק עשר דקות, אבל תירגעי שנייה. ואחר כך את חוזרת לאנרגיה הגבוהה החיובית. תעשי עוד מגירה, עוד שידה, עוד לשפוך משהו. כן, לשלוט בקצב. ושוב פעם תרדי לנמוך. לכי לשירותים, תאכלי איזה פרי. פשוט מהגבוה החיובי תרדי לגבוה, אה, נמוך. נמוך, כן, של החיובי ותרדי. אחרת את מתחילה באנרגיה גבוהה חיובית, את נזרקת לאנרגיה גבוהה שלילית. מהשלילית הגבוהה הרי את מיד לאיפה יורדת? לנמוכה שלילית. והתפרקות. שמה שאומר, אוקיי, לא אכפת לך, לילדים גם לי לא אכפת. שלום, שכל הבית יהיה חמץ. נכנסת לחדר. סב... שלום על פסח. שלום. אל תדברו איתי. זהו, נגמר החגיגה. נכון. וזה קורה במשפחות הכי טובות תמיד. יואו. צריכים לדעת שהגוף שלנו זה לא בטרייה דוראסל, היא לא מלאה מהבוקר עד הלילה. אם היא מלאה, נהדר. תשתמשי בחלק קטן ותרגישי שנייה. תתחברי למטען. תתחברי למטען. ממש. קחי, תראי משהו, תשמעי משהו, ת-תעשי משהו אוהבים ושוב תמשיכי ושוב. אחרת זה בשנייה צונח ואור אדום מהבהב והשם ישמור על עם ישראל. וואי וואי וואי, תקשיבי. כן, זה משהו שחובה אישה לדעת. חובה. ממש. תשמעי, תכלס, פורים, פסח, זה אנחנו כל השנה צריכים להיות בשמחה. זה לא... אנחנו ילדים של הקדוש ברוך הוא. מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד זה

37:44 דובר 2 באמת משהו ש... אני גם שמה לב באמת בחיים לכל אחת יש את ההתמודדויות שלה. טוב, את עברת באמת משהו, אני לא משווה את עצמי אלייך, אבל, אה, כל אחת עם התיק שלה. אבל לפעמים מסתכלים סביבי וזה נראה שכולם על אנרגיה טובה, ואני רק, אני דפוק לי, ורק אני, מה עובר עליי? ואיך ההיא רוקדת ואיך ההיא שמחה ואיך ההיא זה. ובאמת אני חושבת, כמו שכתוב בספר התניא, להכיר את עצמנו, הידיעה הזאת שככה נבראנו. אנחנו כבדים, כמו שאמרת, נבראנו מעפר. אנחנו כבדים, אנחנו שם, והקדוש ברוך הוא בוחן אותנו ואומר לנו: לא, אתם צריכים להילחם בזה. אתם צריכים להילחם בזה ולקום ולהיות שמחים, ופה אני בוחן אתכם, ו-וזה הניצחון שלכם. זה מההתחלה. מה, להיות בשמחה של ילדים? זה חודש אדר, זה, זה תחפושות, זה לא ברמה שלי. אבל באמת מי ש-- מי שעל זה, מה שנקרא, הרווח כולו שלה ושל הילדים שלה ושל כל הסובבים אותה. כי כשאנחנו שמחים אז הסביבה שלנו מרוויחה, ואנחנו פשוט, אנחנו ה-- בגרסה הטובה שלנו. לגמרי. ויותר מזה, הרבה פעמים נשים יכולות לראות את ה... חיצוני. זה, בואי, תקשיבי, היא מסודרת, יש לה בעל מדהים. נכון. יש לה כסף, הילדים שלה מחונכים וטהטהטהטהטהטהטהטה. אז על מה היא עוד מתלוננת? על מה היא מקטרת או משהו כזה? להבדיל, וזאתי שהכול מפוזר לה והכול זה זה זה. מה? כל מיני כאלה. עוד דבר שהקדוש ברוך הוא באמת נתן לי. אני שומעת מאות נשים ביום שכותבות לי. תקשיבי, באמת מהמשפחות הכי הכי טובות והכי יפות שאומרות לי: בחיים אף אחד לא חולם מה אני עוברת. כן, אז הרבה פעמים את שומעת נשים שאומרות למישהי, "מה

39:20 דובר 2 את מתלוננת? את יודעת מה קורה במחלקת אונקולוגיה? את יודעת מה קורה?" ואני אומרת ז-זה כזה שטויות להגיד להן. זה צריך להגיע לשם? לא. לא. יש וצריך פרופורציות בחיים, צריך, אבל הנפש של כל אחת פה מדויקת לרמת כוח הסבל שלה. יכולה להיות מישהי שגרה בתוך כלוב של זהב. מיליארדים יש שמה, כסף, יהלומים, זהב וכולי. טיפת אהבה ושמחה אין לה. אז אם היא כרגע בדיכאון זה כמות ה-- זה לא משנה כמה יש לה מסביב, אבל היא עצובה, היא עצובה עד עפר. את מבינה? אז זה מה שאני אומרת. זה לא משנה מי ש... עם איזה. כל אחת באמת כמות השמחה והצער שלה זה מדוד לכמות יכולת הנפש שלה ל-ל-לשאת את זה. נכון. וזה בעצם משהו שכל אחת כל יום מחדש צריכה לבחור בחיים, כי השם מביא אותנו פה באמת לניסיונות ה-החיים האלה, ובאמת עניין השמחה הוא ה-דבר היום. יאללה. הדבר היום. שיהיה חודש שמח לכולן. אמן. אמן. ושנזכה באמת תמיד להיות בשמחה. לא, לא כי... לא כי רק כי הדלקנו מוזיקה או רק כי זה, כי באמת להגיע למקום כזה בנפש של, אה, שמחה, שמחה פנימית כזאת. שמחה שאינה תלויה בדבר. בדיוק. ועל זה אנחנו צריכים לבקש מריבונו של עולם. לגמרי. ממש להגיד לו: ריבונו של עולם, תשמח אותי, ריבונו של עולם, תן לי, תן לי רצון לקום בבוקר, להיות טובה. תן לי כוחות לעשות פה את השליחות שלי, את הייעוד שלי, את האימהות שלי, את הזוגיות, את הכול. רק לבקש את זה כל הזמן. לגמרי, לגמרי. טוב, תודה, אודל יקרה. תודה רבה. תודה רבה, רבה.