מדריך קניית ומכירת רכב ע"פ ההלכה – קביעת המחיר והצגת הרכב לקונה

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ערב טוב לכולם. היום יש לנו שיעור מאוד מעניין. נדבר היום על נקודה שלא דיברנו עליה בעבר, והיא מאוד נוגעת במקח וממכר ובכלל. אז קודם כל, איפה אנחנו אוחזים בתהליך? מדברים על קניית ומכירת רכב. רכב זה דוגמה, זה בשביל ללמוד את ההלכות. אז לקחנו את הרכב לדוגמה. יש בזה הרבה פרטים, אז יותר קל לקחת משהו ספציפי כמו רכב. אז בשיעור הקודם דיברנו על איך אתה מכין את המוצר למכירה, מה מותר לך לעשות, מה אסור, והרעיון המרכזי היה שבן אדם יכול להשביח מוצר לפני שהוא מוכר, הכול בסדר, אבל אסור לעשות כל מיני פעולות שמטעות. ואמרנו שאפילו אם הוא מספר לאנשים על-- את האמת, עדיין יש חשש בעצם הפעולה שאתה עושה. למשל, לערב מים ביין. אפילו שאתה מספר לכולם שאתה ערבת בזה מים, יש בעיה שאולי מישהו אחר ילך למכור את זה למישהו אחר. אז יש פה בעצם כמו, אה, נקרא לזה חפצא של הטעיה, משהו שבחפץ עצמו אנחנו קוראים לו הטעיה. זה דומה למידות ומשקלות, שהתורה אוסרת לא רק למדוד ולשקול בצורה כזאת, אלא גם להכין משקל שאיתו אפשר להטעות אחרים. עכשיו אנחנו בשלב הבא. המוכר הכין את הרכב למכירה ועכשיו הוא משווק אותו. עכשיו, לפני שהוא משווק אותו הוא קובע לו מחיר. עכשיו, איך הוא קובע מחיר? עכשיו, פה דיברנו על זה הרבה פעמים מול יהודי, מול גוי וכל זה. אני רוצה להתמקד בנקודה שלא דיברנו בעבר. לגבי, אני אקרא לזה באיזה מילים, מילה קצת יותר קיצונית, ניצול מצוקה. זו מילה בצד הזה של הקיצוני, אבל בצד השני אתה יכול להגיד אולי ניצול הזדמנות. אתן לכם דוגמה. פעם הייתי בבית רפואה סמוך לשבת. רציתי להגיע,

02:12 דובר 2 בקפלן, להגיע לרחובות. אמר לי בעל מונית: "אתה רוצה עכשיו סמוך לשבת? אם אתה רוצה", לא זוכר, הוא אמר לי שישים, שבעים שקל לרחובות. לא זוכר מה היו המחירים, אבל זה היה יקר מאוד באותו זמן. עכשיו, מצד אחד הוא צודק, כרגע זה דחוף לי, זה מחיר שמתאים לי כרגע. השאלה אם זה נקרא שהוא פה מנצל אותי או שהוא מנצל את ההזדמנות. יש פה הזדמנות עסקית שמתאימה לשני הצדדים. אז יש פה ממש דו-שיח מאוד מעניין. שלב אחרי שלב. בואו נתחיל, דבר ראשון באופן הכללי לגבי קביעת מחיר. מספר אחד זה אדמו"ר הזקן, הלכות אונאה וגניבת דעת. אומר אדמו"ר הזקן: "אסור לאדם להונות את חברו בין במקחו, ליקח בזול ממה שהוא שווה, אפילו פרוטה אחת, בין בממכרו, למכור ביוקר ממה שהוא שווה, אפילו פרוטה אחת". זאת אומרת, ברמת העיקרון אסור לך לא לקנות בזול ולא למכור ביוקר, אפילו פרוטה אחת.

03:24 דובר 1 למכור בזול?

03:25 דובר 2 לקנות בזול. לקנות ממיש- אה? אוקיי, אז, אז אם נחזור לשורה הראשונה, אסור לאדם להונות את חברו, ליקח בזול ממה שהוא שווה, אפילו פרוטה אחת. זאת אומרת, אסור לו להטעות את השני.

03:42 דובר 1 בזול.

03:43 דובר 2 עכשיו, מה פירוש להטעות את השני? אז יש, יש בזה אפשרות שאתה בא, מגיע ואתה אומר לו: "תשמע, החפץ שלך שווה, שווה זול. הרכב הזה בכלל אין לו שוק" וכל מיני דברים שאתה אומר לו, אתה מוריד אותו, מוריד אותו במחיר. זה דבר שמקובל לעשות אותו. אבל, אבל בעיקרון מול יהודי זה אסור? אם המחיר של הרכב הזה בשוק, כן? לפי מה... מה זה אומר מחיר של רכב? אז יש את כמובן את המחירונים, לוי יצחק ויד 2 וכולי. זה מחיר שהם, הם מנסים לקבוע על פי השוק. אבל ה-האמת היא שהמחיר נקבע על פי השוק-- השוק עצמו קובע את המחיר. אז הם כותבים משהו שזה נותן אינדיקציה. אבל אם אתה יודע שהמחיר בשוק הוא גבוה ואתה רוצה להוריד אותו, אז אתה יכול לבקש ממנו הנחה, הכול בסדר. אבל לבוא ולהגיד לו: "תשמע, הרכב הזה לא שווה, זה, זה לא המחיר שלו" וכולי. ו-- אם אתה באמת חושב ככה וזה ככה אתה רואה את השוק אז בסדר, אבל אם אתה סתם אומר לו אמירות שגורמות לו להוריד, אתה בעצם, זה נקרא הונאה. כי בן אדם לא אמור להפסיד, למכור משהו בזול ממה שהוא שווה, אלא אם כן הוא רוצה.

04:56 דובר 3 זה אמיתי.

04:58 דובר 2 יש משא ומתן, משא ומתן זה שלב הבא. זאת אומרת, שנינו יודעים את המחיר של השוק ועכשיו עושים משא ומתן. אבל אני לא אומר לו כל מיני משפטים לא נכונים שגורמות-- גורמים לו להוריד. עכשיו, זה א', זה שלב ראשון. זה אקטיבי. עכשיו, אפילו בצורה פסיבית, זאת אומרת הוא מציע מחיר. אתה לפעמים רואה, זה מאוד קשה, זה מאוד קשה לעמוד בזה, אבל אתה רואה מחיר מציאה של מישהו ואתה קולט שהוא, הוא עושה את זה בתמימות. הוא לא יודע את המחירים, לכן הוא מוכר במחיר הזה. אז בתור יהודי מול יהודי אתה לא יכול לנצל את התמימות הזאת. אתה צריך להגיד לו: "מה קרה? זה בזול". ליידע אותו, ליידע אותו שמחיר השוק יותר יקר. זה קשה, במיוחד כשאתה רוצה להרוויח. עכשיו, על הדרך, לפעמים זה גם, אה, עוזר לשאול ככה, כי לפעמים הזול הוא לא סתם זול, אלא י-יש סיבות מאחורי זה. אבל זה מה שכתוב. אדמו"ר הזקן אומר-

06:00 דובר 3 כל

06:00 דובר 2 זה נושא בפני עצמו. דיברנו על זה פעם אחת. אולי זה רעיון, אולי באמת בשיעור הבא לשלב את זה. זה גם קשור, יש גם מנחווים. אומר אדמו"ר הזקן: "והמאנה עובר בלא תעשה, שנאמר: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. איסור דאורייתא". עכשיו, רגע, מה זה מחיר? אם אני אלך עכשיו לצפון, יעלה ככה, לדרום, לעיר אחרת, או עוד שבועיים, לפני שבועיים. אומר אדמו"ר הזקן: "ולא יאמר שמא שווה כך וכך במקום פלוני או לזמן פלוני ישווה כך, כי אין בזה אלא מקומו ושעתו". אתה לא יכול לעשות היקשים וגזרות שוות. אני זוכר לפני שנה קניתי בככה וכולי, באותו זמן, באותו מקום. פעם זה היה קשה לבדוק מחירים, היום יותר קל. היום ברחבי הרשת אפשר לבדוק מחירים, יש זאפ, יש כל מיני אפשרויות. עכשיו מה שדיברנו, מה שדיברנו עם בן אדם שהוא כביכול מוכן לשלם יותר. עכשיו, בזה עצמו יש אפשרות שאתה יודע שהוא יודע את מחיר השוק ומוכן לשלם יותר. זאת אפשרות שהיא לכאורה בסדר. אבל מה קורה כשאתה לא יודע אם הוא יודע את המחיר? אתה לא יודע. אתה מציע לו מחיר יקר כי אתה יודע שזה שווה לו. זה שווה לו. השאלה אם אני הולך לפי הבן אדם, קוראים לזה מחיר, אה, סלקטיבי לבן אדם מסוים לפי מה ששווה לו או שלא, יש מחיר שוק. אתה לא יכול להתאים מחירים לכל בן אדם.

07:35 דובר 3 אנחנו עושים את זה לפי-

07:37 דובר 2 לפי המראה של הבן אדם שעומד מולו. אז בוא נראה. יש פה דיון, דיון באמת מרתק. אני אתחיל לא לפי הסדר פה, כי אני רוצה קודם לראות את הצד של הברייתא והתנאים. מספר ארבע. תניא, רבי יהודה אומר-- זה גם משנה וגם ברייתא, בברייתא זה יותר מפורט. רבי יהודה אומר: "אף המוכר ספר תורה אין לו אונאה לפי שאין קץ לדמיו". הוא סובר שמי שמוכר ספר תורה יכול למכור בכמה שהוא רוצה. למה? כי ספר תורה, אתה יכול להגיד שווי לספר תורה, זה הדבר הכי קדוש שיכול להיות וכולי. נכון, אז הוא טוען, רבי יהודה טוען שבזה לא הולך לפי מחיר השוק, אין הלכה כמותו. נמשיך הלאה. בהמה ומרגלית אין להם אונאה מפני שאדם רוצה לזווגן. מי שרוצה לקנות בהמה או מרגלית, הוא בדיוק שיש לו בהמה שמתאימה לבהמה הזאת ביכולות. הוא רוצה לשים למחרשה שתי בהמות וזה בדיוק מתאים לו. המרגלית הזאת מתאימה למרגלית אחרת שיש לו בכתר שלו או בתכשיט שלו וכולי. לפי רבי יהודה הדבר-- לכן אין בכלל אונאה בשוק הזה, כי זה שוק כזה שאנשים רוצים משהו ספציפי. ככה רבי יהודה סובר. אמרו לו: והלא הכל אדם רוצה לזווגן. כל דבר בחיים, כל דבר בעולם, יכול להיות שזה מתאים לו בדיוק. אז למה רבי יהודה, זה יש, יש שוק. למה אתה הולך לפי הבן אדם הספציפי? רבי יהודה מסביר, איהו חשיב ליה, אנן לא חשיב לן, הוא אומר פה זה מאוד חשוב לו. מרגלית זה לא דבר שאתה מוצא כל יום. מצאתי בדיוק את המרגלית שמתאימה לי, אז לא אכפת לי כמה אני משלם עליה. למעשה ההלכה לא כרבי יהודה. מפורש בשולחן ערוך,

09:33 דובר 2 אף המוכר ספר תורה, מרגליות, בהמות והכל, יש אונאה, יש מחיר שוק. אתה רוצה להגיד לו, תשמע, מחיר השוק הוא כזה. אני אבל מוכר לך, אם אתה רוצה לקנות ביותר תקנה, אם לא, לא, זה בסדר. יידעת אותו את מחיר השוק, תמכור לו כמה שאתה רוצה, אבל הוא יודע. אתה לא יכול. אתה לא יכול להגיד בגלל שאני מבין שזה שווה לו לכן אני מוכר לו ביוקר. אז הכל טוב ויפה. עכשיו בוא נראה משהו שמפורש סותר את זה. מספר שתיים, ברייתא. ברייתא בקידושין. עגל זה לפדיון בני, טלית זו לפדיון בני, לא אמר כלום. מספר-- למה מביא לכהן עגל? זה בשביל פדיון הבן שלי או טלית זו לפדיון הבן שלי. זה לא נחשב. תכף נראה למה. עגל זה בחמש סלעים לפדיון בני, טלית זו בחמש סלעים לפדיון בני, בנו פדוי. אם אמר בשווי החמש סלעים אז זה בסדר. מה זאת אומרת? מה דבריו? זה שווה חמש סלעים? יוצא בחמש סלעים? יש פה תהליך בגמרא ואני אקח את המסקנה. אומרת הגמרא, לעולם זה לא שווה. העגל הזה והסודר הזה לא שווה חמש סלעים. אז מה? אז אם הוא אומר לו קח את זה לפדיון בני, אין פה חמש סלעים, אז הבן לא פדוי. קח את זה בשווי חמש סלעים, אז זה בסדר. מה זאת אומרת? מה? בגלל שאמרת חמש סלעים פתאום זה נהיה שווה חמש סלעים? בוא נמשיך. וכגון דקביל כהן עילויה. הכהן הסכים שזה, שזה יהיה שווה לו כמו חמש סלעים. כי הא דרב כהנא שקל סודרא מבי פדיון הבן, אמר ליה: לדידי חזי לי חמש סלעים. רב כהנא, שהיה הכהן, הוא לקח סודרא מפדיון הבן. אמר בשבילי זה שווה חמש

11:20 דובר 2 סלעים ובאמת הבן הזה היה פדוי. עכשיו למה זה באמת היה שווה לו חמש סלעים? בוא נמשיך. אמר רב אשי: לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ומיבעי ליה סודרא ארישיה. היה תלמיד חכם, שיהיה לו סודר על ראשו. אבל כולי עלמא לא, סתם בן אדם, זה לא באמת שווה לך חמש סלעים הסודר הזה. בשוק תקנו על זה חמישה סלעים. לא חשוב לך. כן. זאת אומרת בן אדם שיש לו איזשהו פריט לגוף שהוא לא יכול בלעדיו, אז דרישה לספק לו את זה שווה לו לשלם על זה הרבה כסף. אבל אם זה סתם משהו שכן צריך, לא צריך, אתה לא יכול להעלות לו את המחיר. אוקיי. לפי זה, האם אני יכול להגיד אני מוכר, אני מכיר את הבן אדם הזה, או כמו הדוגמה שהבאתי מקודם, כרגע זה סמוך לשבת, שווה לו לשלם שבעים שקל על מונית. אני לא צריך להגיד לו תשמע, בדרך כלל זה עולה עשרים. אני אומר לו את המחיר כי זה שווה לו. השאלה אם זה באמת עונה. או שאתה מוכר לו מוצר, אתה יודע שעכשיו זה דחוף לו או שזה חשוב לו. אבל יש הבדל אם זה חשוב לו או דחוף לו. תכף נראה. אז בוא נראה מספר שלוש. חידושי הריטב"א. כן. זאת אומרת לפי המסקנה, כוונת הברייתא הזאת, אז הוא אומר לו קח את זה, תפדה את הבן שלי, אז זה לא שווה. אבל אם הוא אומר לו קח את זה בשווי חמש סלעים, ובאמת לאותו כהן זה שווה חמש סלעים כי זה חשוב לו אז, אז פדוי. זאת אומרת... לא, אתה כהן. כן, זה אז לכאורה כן. לכאורה מה שאומרת בחמישה סלעים מתכוונת

13:24 דובר 2 אם זה שווה חמישה סלעים. קח את זה שזה שווה לך חמישה סלעים. עכשיו בוא נראה מה הריטב"א לומד מזה. עכשיו לכאורה, מה שהריטב"א לומד מזה לכאורה זה לא מסתדר עם המרגליות שהזכרנו מקודם. אומר הריטב"א, מספר שלוש, עמוד חמישי: ושמעינן מהכא שאם מוכר חפץ לחבירו בשיתא, ובשוק לא שווה אלא חמישה, אי ליה להאי לוקח שווה שיתא, אין בו משום אונאה. אם לאותו קונה זה באמת שווה שש, כי הוא בן אדם חשוב למכביר והוא צריך את זה מאוד, אז אין בו משום אונאה. דבתר דידיה אזלינן. מאיפה אני יודע? כי הרי לך, אלמא הכא דשווה חמש סלעים. הוא אומר, הרי התורה אומרת לפדות ילד עם חמש סלעים, לא עם ארבע. איך פתאום הצלחת פה עם סודר ששווה פחות לפדות? סימן שהשווי נקבע לא לפי השוק אלא לפי בן אדם פרטי. לפי זה, אם אני מוכר לבן אדם פרטי שזה שווה לו, אני מו-- זה ש-- לא, זה שווה חמישה, אה, פה נאמר שש. זה שווה לו שש. אפילו שבשוק זה שווה חמש, אני מוכר את זה בשש. זה לא אונאה. כן. דבתר דידיה אזלינן. עכשיו נעצור פה רגע. איך זה מסתדר עם המרגליות? מה אמרנו על המרגליות? בעליהן רוצה לזווגן, ולכן רבי יהודה, רבי יהודה סובר שאין בהן אונאה. להלכה נפסק שיש אונאה. זאת אומרת, אפילו אם אתה רואה מישהו שעכשיו חשוב לו לקחת מרגלית ולזווג אותה עם מרגלית אחרת, ובשבילו זה שווה יקר, אתה לא יכול למכור לו ביקר. יש שוק, אתה הולך לפי השוק, לא לפי הבן אדם פרטי. הריטב"א פה אומר הולכים לפי הבן אדם פרטי. לומד את זה מהגמרא. אז איך

15:19 דובר 2 זה מסתדר? איך? כן, כן, כן, נכון, אבל להלכה נפסק-- כן, נכון. יש, בוא נראה עוד מעט. יש פה תהליך. עכשיו ממשיך הריטב"א: מיהו בדשוי ליה לזבוני בשיתא כי אורחיה. כשאני אומר שווה לו, הפירוש זה שזה חשוב לו. לפי דרכו חשוב לו לשלם על זה הרבה, אבל אי לא שווה לו אלא מפני שהוא דחוק בדבר. כן, זה לא שבאמת זה שווה לו. כרגע זה לחוץ לו. לכן הוא מוכן לשלם. בוודאי קציצה מתוך הדחק לא שמה קציצה. ואפילו נתן לו הדמים חוזר וגובה אותם ממנו. מצב כזה זה נקרא קציצה. זאת אומרת, קציבת מחיר בגלל דחק זה לא, לא נקרא. הוא מביא ראיות. יש מישהו שברח מבית האסורים והוא אמר לבעל המעבורת: "טול דינר והעבירני". באמת זה עולה זוז, אבל הוא ראה שהוא לא יסכים לו בזוז, אז הוא אמר לו דינר. בסוף הוא אומר לו: "משטה אני בך". כמה עולה להעביר במעבורת? עולה זוז. למה אתה מבטיח לי כפול ארבע? כי אני דחוף. אז מה? יש מחיר. ואז הוא משלם לו רק זוז. לא משלם לו דינר. עוד דוגמה נוספת של מישהו שנפל לפני יבם והיבם לא רצה לחלוץ, ואז הבטיחו לו הרבה כסף בשביל שהוא יחלוץ. בסוף אומרים לו שום דבר. לחלוץ זה לא דבר שעולה כסף. אתה לא אמור לקבל על זה כסף. הטעו אותו. כן. זה אגב, זה גם, אה, נוגע להלכה. זה במקרה שמישהו בטעות לוחץ אותך, אז זה הכלי שלך להתמודד איתו. כן, אז יש בזה, נכון, זה הטעיה. זה הטעיה, נכון? והטעוהו. איך? נכון, בדיוק מה באתי להגיד את זה. כן. יש מצבים שבן אדם שכר מישהו והוא ביטל

17:14 דובר 2 לו ברגע האחרון והוא תוקע אותו, שזה נקרא דבר האבד. למשל, אה, צלם לחתונה, ופתאום הצלם מבטל לו ביום של החתונה והוא לא יכול להשיג מישהו אחר. אז יש לו אפשרות שהוא אומר לו: "בוא, בוא אני אשלם לך כפול". והוא מגיע ואחרי שהוא מסיים אומר לו: "כמה סיכמנו בהתחלה? זה המחיר". "למה כפול?" "למה ביטלת לי?" זה סוג של אותו, אותו רעיון. רעיון קציצה על ידי הדחק. מישהו דוחק אותך לקיר ולוקח ממך מחיר גבוה. זה לא נקרא שהסכמת. זה לא נקרא הסכמה. אז יוצא כ-- כביכול לפי הריטב"א, שאם זה חשוב לבן אדם באופן כללי, אתה יכול למכור לו ביקר. אם זה לחוץ לו, אז לא. לכאורה כן. לכאורה זה בדיוק כמו אותו דינר והעבירני. נכון, יש תעריף. תעריף מסוים. כן. כן. עכשיו בוא נחשוב רגע. המונית זו דוגמה טובה, כי מונית אתה אחרי מעשה אתה אומר לו סליחה וזה. עכשיו, בחפץ אתה רוצה עכשיו פטיש. דחוף לך פטיש בשביל לדפוק איזה, איזשהו מסמר. לא יודע. מאוד דחוף. כן. עכשיו אתה אומר לו: "אני רוצה את זה ב-בעשר", והוא אומר לך: "בסדר, עשר אני מסכים למכור". מה אחר כך אתה אומר לו? אתה נותן-- משלם את הכסף, אתה דופק עם הפטיש, אתה אומר לו: "אני רוצה להחזיר את הכסף". רגע, אתה רוצה-- רצית לקחת את זה לעצמך או לא? את הפטיש הזה. אתה רוצה לשכור את זה? זה בסדר. אתה רוצה לשכור את זה בשביל-- אז בוא נדבר. אבל אתה רוצה את זה לעצמך לכל החיים עכשיו רק בגלל הרגע הזה? אני לא רוצה למכור את הפטיש הזה ב-בזול, רק ביקר. אמרת שאתה מסכים לשלם יקר, אז הסכמתי

18:56 דובר 2 למכור לך. הבנת? עכשיו שימו לב. מקשה הקצות את מה שאנחנו דיברנו. מספר חמש. הוא מביא את הריטב"א, שאם זה שווה לבן אדם ספציפי תמכור לו ביקר. הוא אומר: "והנה מה שכתב דאיכא דשווה ליה ללוקח שיתא, אזלינן בתר דידיה, קשה מהא דקיימא לן דאפילו במרגליות ועוד דברים שאדם רוצה לזבנן יש לו אונאה. משמע דאפילו הלוקח גופיה צריך לו". הוא מבין מזה שאפילו שהקונה צריך את זה ומוכן לשלם יקר ברעיון, אסור לך למכור לו ביקר. אז איך זה מסתדר עם הסודר ועם כל מה שהריטב"א אמר? עכשיו שימו לב איך הנתיבות מיישב את זה מאוד, מאוד יפה. זה נמצא למטה בגלל שזה ארוך. הוא אומר ככה: "מדובר..." חסר פה שורה לפני זה, אבל זה, זה העניין. שאי אפשר לחזור מהמקח אחר כך כמו במעבורת. הוא אומר ככה: "עצם העובדה שהריטב"א הביא ראיה". איזה שתי ראיות הוא הביא? שתי ראיות ממצב בלתי הפיך. אחרי שהוא העביר אותך מצד לצד, אתה יכול, אה, להחזיר את המצב אחורה? לא, הוא כבר העביר אותך. או חליצה. אחרי שהחליצה כבר נעשתה, זהו, היא כבר נעשתה. אומר הנתיבות, גם במקח וממכר, הוא אומר ככה: אם אתה עכשיו בא לקנות חפץ לכל החיים לעצמך, אז אומרים לך: "תשמע, יש מחיר. אתה רוצה? אתה לא רוצה? בבקשה". הרי מה עושים כשמישהו מכר לך ביקר? מה אתה עושה? מישהו עבד עליך, מכר לך במקום בשבע בעשר. מה אתה יכול לעשות? אתה לא יכול להגיד לו: "בוא תחזיר לי את ההפרש". אתה מבטל את המקח, אתה מבטל את המקח לגמרי. אז עכשיו מה, הבן אדם פה עם פטיש. אתה, מה התכוונת? זה חשוב לך? זה חשוב לך? ידעת

20:58 דובר 2 את המחיר בשוק או לא ידעת? עכשיו לפי הריטב"א בפשטות, איך שהקצות הבין אותו, לא משנה אם ידע. אם זה חשוב לו, אתה יכול למכור לו ביקר. זה לא מסתדר עם המרגלית. אומר הנתיבות, לא מדובר ככה. מדובר שהוא כן ידע. הוא כן ידע את המחיר בשוק. אם הוא ידע, אז מה הוא חשב לעצמו? מה הוא... הרי בסוף מה יעשו? נראה שהמחיר בשוק שבע, הוא הסכים לשלם עשר. מה נעשה? אם אתה הסכמת לשלם עשר לגמרי, הסכמת, נגמר. אם התכוונת לבוא ואחר כך לדרוש ביטול מקח, אז למה קנית? מה, מה, מה זה אתה? למה עשית את זה? אומר הנתיבות, מדובר בדבר כזה כמו מעבורת, שמה? שאי אפשר להחזיר אחורה. לדוגמה, תרופה. בן אדם צריך תרופה. כן, צריך אקמול, צריך משהו דחוף. עכשיו עומד פה בן אדם שיש לו את הדבר הזה דחוף. אני צריך להשתמש בו. עכשיו הוא בעיקרון על פי תורה הוא צריך לעזור לי, כי זה דחוף לי. עכשיו, הוא לא צריך לעזור לי בחינם. הוא מוכר לי את זה במחיר של זה. הוא לא אמור ל-- הוא לא אמור לנצל אותי עכשיו למכור לי ביקר, אבל אני רואה שהוא לא מוכן למכור לי במחיר של זה, שהוא בא לנצל את המצוקה שלי. מה אני עושה? בדיוק כמו עם המעבורת. אני אומר לו: "זה שווה לי עשר, תמכור לי בעשר במקום בשש". הוא מוכר לי בעשר. אני משתמש בזה ואחרי זה אני אומר לו: "בבקשה תחזיר לי. אתה אילצת אותי לקנות ביקר". אומר הנתיבות, על זה מדובר. מצב כזה שכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל ואתה יזמת מראש, ידעת את המחיר. ופה יש הבדל אם זה

22:43 דובר 2 חשוב לך או דחוף לך. אם זה רק משהו שהוא חשוב לך, חשוב, אוקיי, תסתובב. חשוב לך ואתה מוכן לשלם על זה יקר או לא? אם אתה ידעת את המחיר והסכמת לשלם יקר אז הסכמת, נגמר. אז זה הריטב"א שזה בסדר. הוא הסכים לשלם יקר כי זה חשוב לו, אבל הוא ידע. לא שהוא לא ידע. אבל אם זה לחוץ לו ועכשיו דחוק, זה שהוא הסכים זה לא נקרא שהוא הסכים. זה לא נקרא הסכמה. נאלץ. לפי הסיטואציה. אפשר לראות מה הוא עשה עם זה. אם זה באמת היה דחוף לו, כמו שאמרנו הדוגמה שבורח חבית האפרוח.

23:26 דובר 4 לפני שבת.

23:27 דובר 2 זה, לפני שבת. זה נכון. זה נקרא שזה דחוף לו.

23:31 דובר 4 אז הוא צריך לקנות אותה בהבדל.

23:34 דובר 2 ברעיון כן. כמה שעולה באותו זמן, כמה שהמחיר בשוק. הוא לא יכול לנצל אותי ולקחת יותר יקר בגלל זה שאני לחוץ.

23:43 דובר 4 מה עם המקח וממכר, זה לא מתבטל כבר הדברים?

23:46 דובר 2 כאילו זה אמור להתבטל, אבל אי אפשר כבר לבטל אותו כי כבר, כבר נעשה. עכשיו דבר כזה שאפשר לבטל אותו, אז לא שייך להגיד אדם שיודע מחיר שוק. ברגע שהוא יודע מחיר שוק זה הסכמה, כי כן חשוב מה התכוונת. ידעת את מחיר השוק, אבל אם זה דבר כזה שאי אפשר לבטל אותו, אז אתה יכול להגיד אני ידעתי את מחיר השוק והתכוונתי לקנות ממך במחיר הרגיל ולא הייתה לי אפשרות אחרת כי הייתי לחוץ, אז עשיתי את זה. אז הוא רוצה לבטל את ההפרש? לכן הוא רוצה את ההפרש. הנה הלשון של הנתיבות. מדובר במצב שאי אפשר... בסדר, ראשון, שאי אפשר לחזור מהמקח אחר כך. כמו במעבורת, גם כן מטעם השטאה שיכול לשטות בו. כמו שאמרנו במעבורת, הוא יכול להגיד לו, "משטה אני בך. אמרתי לך דינר, אבל אני רוצה שיהיה לו רק זוז". אתה לא רואה גם פה? משטה אני בך. ראיתי שאתה לוחץ אותי, אז אמרתי לך מחיר יקר, אבל לא התכוונתי לזה. נמשיך הלאה. נדלג לשורה השלישית, או סוף השורה השנייה. אבל ודאי במקח שהוא עדיין בעין, ודאי אינו יכול לטעון משטה. בעל כורחו ימכר. דלמה לו להשתטות ולהחזיר המקח אחר כך? אם אתה, אם אתה רוצה לקנות ולהחזיר, אז תחזיר-- אז אל תקנה מההתחלה. מה אתה קונה ובא להחזיר? או, לפי זה הנתיבות. בוא נמשיך הלאה. בשורה אחת לפני אחרונה, שורה חמישית. ולזה פסק... אולי שורה אחת לפני זה בסוף, באמצע השורה. וכן הוא זה דבר שהוא נורמלי ל-לשנתון הזה, לרכב הזה. אבל דבר שבעיני אנשים לאותו מוצר נחשב פגם, אז אם זה דבר שהוא נראה לעין, אז אתה לא חייב. כי מה שבן

28:28 דובר 2 אדם מגיע ומספר יותר מדי דברים לא טובים על ה... חפץ שלו, אז זה מוריד את הערך לקונה. זה נותן לו הרגשה לא טובה. אז אתה יכול, אתה יכול לסמוך על זה שהוא יראה דברים שבאמת הוא רואה. אפילו שלב נוסף, בן אדם שהולך לבדוק את הרכב. אחר כך נדבר מה קורה אם הוא לא בדק. זה בעצם סוג של לאחר מעשה, ובשיעור אחר. אבל לכתחילה, בן אדם, הוא הולך לבדוק את הרכב, ואתה יודע שיש כל מיני דברים בשלדה וכולי, ואתה מ-- יודע שבבדיקה יגלו את זה, אז לא צריך לפרט לו את זה. הוא בבדיקה יראה את זה. עכשיו, אם זה דבר כזה שאתה מאמין שאנשים לא רוצים לקנות אותו, אז זה סתם להטריח אותו ללכת לבדוק ולגלות את זה ובסוף לא לקנות. אז כן, אתה צריך ליידע אותו. אם זה דבר כזה שהוא לא... שאנשים לא מקפידים עליו כל כך, אז הוא אומר, הוא יגלה את זה בבדיקה. אז אתה לא חייב לפרט באמת הכול. עכשיו, מה קורה אם בן אדם מפרט? לפעמים בן אדם מפרט יותר מדי גם דברים שאין, גם פגמים שאין באוטו. האם אני אומר בזה, שאל רבא, הוא פירט הרבה? שכל המוסיף גורע. אז כתוב בגמרא ש-

29:44 דובר 5 מוריד לו מהערך הזה.

29:45 דובר 2 איך?

29:46 דובר 5 מוריד לו מהערך של הרכב הזה. הוא אמר-

29:49 דובר 2 נכון, נכון, הוא מוריד את ה... לא, אבל מה שקורה, הבן אדם כאילו גורם לזה להישמע בעיני הקונה כבדיחה. כשהוא מתחיל להגיד, "תשמע, הרכב הזה, הרבה תאונות עשה. הדלק נוזל, השמן נוזל", אני לא יודע, מתחיל להגיד לו כל מיני דברים. הוא מסתכל, הוא רואה שום דבר לא נוזל, אז הוא מבין שהוא מתבדח איתו. ואחר כך הוא בא אליו, הוא אומר לו, "רגע, אחד מהדברים שאמרת אני רואה." הוא אומר לו, "אמרתי לך." אז מפורש בגמרא, זה לא נחשב שהוא אמר לו. הוא אמר לו את זה ביחד עם דברים כאלה שאין. כן. נראה את סעיף מספר שבע בשולחן ערוך. "המוכר לחברו פרה ואמר לו יש בה מום פלוני ופלוני הניכרים, ובכללם הזכיר מום שאינו ניכר, ונמצא בה אותו שאינו ניכר ולא האחרים." הוא אמר כמה פגמים שרואים מול העיניים ועוד משהו אחד שלא רואים. בסוף רק את מה שלא רואים, זה מה שמצאו שם. אומר השולחן ערוך, "הרי זה מקח טעות. כגון שאמר לו פרה זו חיגרת ועיוורת, נשכנית ורבצנית, ונמצאת נשכנית בלבד." עכשיו, הקונה לא יכול לראות במקום אם היא נשכנית או לא. הוא צריך להסתובב איתה, אבל אחר כך נראה את זה. הוא גילה שהיא נשכנית. "הרי זה מקח טעות, שיאמר הלוקח: כשראיתי שלא הייתה לא חיגרת ולא עיוורת, אמרתי כשם שאין בה אלו המומים, כך אין בה מומים אחרים, ואינו אומר אלא להשביח דעתי." כאילו לגרום לי הרגשה טובה כזאת שאני... כן, לעשות סוג של צחוק. איך? כן. אני לא יודע אם זה כנות, כי הוא מפרט כל מיני דברים שבכלל לא קיימים פה. כאילו לתת הרגשה טובה כזאת, כאילו-

31:36 דובר 5 לא מוכר, לא אמר.

31:37 דובר 2 כן. אבל יש בה מומים ניכרים, בין כולם בין מקצתם. כן, מה קורה אם הוא פירט כל כך הרבה דברים? הוא פירט כמה מומים ניכרים, עוד כמה מו-- רשימה של מומים שלא ניכרים. בסוף הוא מגיע-- הוא בא אליך, רואה שהכול קיים. אז הקונה אומר לו, "תשמע, לא חשבתי שיהיו כאלה, כל כך הרבה בעיות. הייתי בטוח שאתה צוחק איתי." אבל בסוף כל הבעיות שהוא אמר היו. זה גם מופיע שם בגמרא, ואין מה לעשות. אתה חשבת שהוא צוחק איתך? תברר. זה לא שהיה מול העיניים דברים שראית שהם לא קיימים. הוא אמר דברים שהם קיימים. "ויש בה גם כן מום שאינו ניכר, כגון שהיא חיגרת וגם נשכנית, או שהיא עיוורת וגם רבצנית, אין זה מקח טעות, שכמו שמחל על הניכר כך מחל על שאינו ניכר." עכשיו, איזה עוד דברים הוא אומר במשא ומתן? יש פה ציטוט יפה מהלכות סוחרים, מספר שש. כתוב שאדם צריך לשאת ולתת באמונה. אומר הלכות סוחרים, משא ומתן באמונה, אין הכוונה שלא יגנוב. שהוא, הוא לוקח לו מחיר, אה, אומר לו מינויים או מכניס מוגנים, דברים כאלה של משהו, גונב לו כסף. העושה כן הוא רשע גמור. אלא הכוונה, יש לנו עוד דוגמה: "וכשאומר שהסחורה הזו עולה כך וכך, ושהיא טובה, לא ישקר אף כל שהוא." זאת אומרת, כשהוא מציג את הסחורה, אפשר להציג, להגיד נתונים נכונים. כן, אנשים לפעמים נוטים להגיד, להפריז בשבח של המוצר. אפשר להגיד רק דברים נכונים. עכשיו, שאלה שמאוד נפוצה, זה כל מיני משפטים שאנשי שיווק אומרים ואנשים יודעים שהם לא באמת מתכוונים למה שהם אומרים. כן, הוא אומר לו, "תשמע, זה הרכב מספר אחת בעולם, לא תמצא כזה. זו

33:35 דובר 2 העסקה הכי טובה שיכולה להיות. אני הייתי הולך על זה, אם הייתי קונה, הייתי קונה את זה" וכולי. אז למה אתה מוכר את זה אם היית קונה את זה? בכל אופן, כמו כל המציעים כל מיני עסקאות ש... איך?

33:48 דובר 6 לא אומרים לך אם אתה רוצה למכור, זה לא רק ל-

33:51 דובר 2 רק לעכשיו המחיר וכל מיני דברים כאלה. אז ככה, בעיקרון, הגמרא כן נותנת דוגמה, הזכרנו אותה הרבה פעמים בעבר, של קצבים שהיו שורים את הבשר שייראה שמן. פירוש הוא שייראה שומני, וזה היה אז, אנשים היו אוהבים את זה. אז כל הקצבים עושים את זה. אז אדם שקונה, הוא יודע? הוא יודע שכולם עושים את זה. מה הדין? אומרת הגמרא: כן, מעיקר הדין מותר, ושומר נפשו ירחק, כי יהיה מי שיסבור שזה באמת ככה. אבל לכאורה הדבר הזה זה לא רק על בשר ולא רק על שריית בשר וכולי. זה כלל. אז זה פשוט במשפטי שיווק. אם אתה אומר משפט שהוא לא נכון, ואפילו שכולם משתמשים בזה, אבל יהיה בן אדם פרטי תמים שיחשוב שמה שאתה אומר לו זה נכון, במצב כזה לכאורה יהיה את אותו כלל שמעיקר הדין זה בסדר כי לא הטעת פה, כי מסתמא לא הטעת אותו. אבל שומר נפשו ירחק כי אולי הבן אדם הספציפי הזה ייטעה ממה שאתה אומר לו. אבל אם זה משפט שכולם מבינים, אף אחד, אף אחד... למשל אתה אומר לו, "תשמע, זו מכונית הכי טובה בארץ, הכי טובה בארץ". זה פשוט אף בן אדם לא יחשוב שבאמת זה ככה, שזו מכונית הכי טובה בארץ. אז לכאורה לא יהיה בזה בעיה. וגם כמו כל מיני משפטים שאתה אומר, "תשמע, זו עסקה טובה", זה, זה דברים שהם לא... אין פה איזה נתון שגוי. טוב, לא, העסקה היא טובה. אתה אומר לו, "שווה לך", כי אתה באמת חושב שזה שווה. אתה אומר לו שווה לך, אתה משכנע אותו. והקראנו בשיעור שעבר המסילת ישרים שהוא אומר: איך בן אדם יכול לעשות עסקאות? הרי

35:33 דובר 2 אתה עוצר אותו מלהגיד כל מיני דברים, אז הוא אומר: כל דבר שטוב לשווק את הטוב והישר שיש במוצר זה מצוין. ככה עושים משא ומתן, אבל כל דבר שאתה מטעה אותו, אומר דברים לא נכונים, אז זה מה שאסור. בקיצור, אז משא ומתן באמונה, יהודי מול יהודי, הוא מרוויח אבל לא על חשבון השני. הוא מרוויח, שני הצדדים מרוויחים, זה מו-- זה קונה וזה מוכר.