מדריך קניית ומכירת רכב ע"פ ההלכה - קניית רכב מהוצאה לפועל

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו בתהליך של מדריך קניית ומכירת רכב. הרעיון זה לא רק רכב, זה כל דבר אחר, אבל זה נותן הסתכלות. למשל, בנושא של היום, של חפצים גנובים והוצאה לפועל, אז רכב זה שונה ממשהו אחר. בית יש לו דינים נפרדים, חפצים, רכב, כל דבר יש בו שינויים קטנים שמשנים את התמונה. אז פעם שעברה, למשל, כשדיברנו על הוצאה לפועל, דיברנו בעיקר על בית. אז היה לו את ההלכות שלו. כשנדבר על רכב, אז פתאום דברים משתנים. נראה עוד שני שינויים גדולים בנוגע למטלטלין מאשר בית. אז, אה, יש לנו בעצם לשיעור שני שלבים. שלב ראשון, האם מותר לך לקנות משהו שהוא או גנוב או שהוא בחשש גנוב? איפה זה תופס אותנו? ברכבים קצת פחות, אבל גם אם אתה קונה, אתה מוצא רכב, אתה רואה שהוא במחיר מציאה ואתה מגיע, אתה מסתכל על הבעלים ואתה מבין שמשהו פה... זה לא סתם נמכר במחיר כזה זול.

01:21 דובר 3 כל דבר.

01:22 דובר 2 כן.

01:22 דובר 3 יש מישהו בעלום[?]. אם הוא לא הבעלים—

01:26 דובר 2 נכון, נכון.

01:27 דובר 3 הוא לא יכול להגיד את זה.

01:29 דובר 2 נכון, נכון, אתה צודק. זה, זה לא, לא קל ככה, אבל לפעמים יש כל מיני חלקים בפנים, יש כל מיני מוסך, אתה קונה ממוסך, ומוסך שמפורסם שהוא גונב לאנשים חלקים. מגיע רכב חדש, הוא שם לו חלק ישן ולוקח את החלק החדש או משהו כזה. אבל אצלנו זה לא כל כך קורה. אבל אתה גם יכול ללכת לקנות בשטחים אחרים. יש לך איזה מישהו שאתה קונה ממנו בשחור, בוא נגיד. בזול. אנשים פה עדיין, פעם היו הולכים לעשות טיפולי שיניים בשטחים וזה, אבל עדיין מישהו פה... כן, מישהו פה אמר לי, "אתה רוצה לתקן את הרכב? בוא ניקח לך את זה לשטחים בזול, ברבע מחיר". אנשים נכנסים, עושים דברים. למשל, מי שנכנס לשטחים קונה רכב. עכשיו תגיד, מה הבעיה? זה ערבי גנב מערבי, מה אכפת לי? קודם כל, יכול להיות שהוא לא גנב מערבי, גנב מיהודי, אבל גם אם ערבי גנב מערבי, אסור ליהנות, אסור ליהנות מזה כי זה גזל.

02:31 דובר 3 גזל הגוי.

02:31 דובר 2 כן, גזל הגוי. גם גוי שגונב מגוי. לא רק יהודי אסור לו לגזול מגוי, אסור לגוי לגזול מגוי, וגם אסור ליהנות מגזלה, גם משהו שגוי גנב מגוי. אז זה, אז אל"ף, רכב עצמו, אם יש לך חשש שהוא גנוב, ודאי גנוב, חשש גנוב. ובי"ת, חלקים. אתה מגיע לאיזשהו מוסך ואתה יודע שהוא מוכר חלקים בזול ומתפרסם עליו שזה לא בדיוק באופן כשר. אז מתי מותר, מתי אסור? נעשה ממש בקצרה ואחר כך השלב הבא זה בנוגע להוצאה לפועל, לקנות רכב בהוצאה לפועל. מישהו מישכן את הרכב שלו או שהוא לא מישכן, פשוט לקחו לו את כל הדברים שלו, לקחו לו גם את הרכב. אז לגבי השלב הראשון, חפצים גנובים. נראה פה מספר אחד. אדמו"ר הזקן אומר: "אסור לקנות מהגנב חפץ שגנב, ועוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה. ועל זה נאמר חולק עם גנב שונא נפשו, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות". יש פה דיוקים באדמו"ר הזקן, הוא לוקח את הרמב"ם ומשנה את הסדר. יש פה הרבה מה לפלפל, אבל עכשיו אנחנו דנים, דנים באופן קצר יותר. אז באופן כללי אסור לקנות חפץ גנוב. זה מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב עוד. למה גורם לו לגנוב עוד? שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב. אם אף אחד לא יקנה ממנו, הוא לא יגנוב עוד. "אף על פי שאפשר לו להוליך למקום שאין מכירים אותו שהוא גנב". תגיד, אז זהו. אז הוא ילך למקום שלא מכירים. פה הוא מפורסם, מקום אחר הוא לא מפורסם, הוא ילך למקום אחר. אומר אדמו"ר הזקן: "אין זה מצוי לו כל כך, ואם כל יודעיו ומכיריו לא יקנו ממנו לא יגנוב כל כך. לפיכך

04:25 דובר 2 אסור לכל יודע לקנות ממנו, וכן אסור לקנות מגזלן". זאת אומרת, אם כל מי שמכיר אותו מסביב לא יקנה, אז המצב יהיה הרבה יותר טוב ויהיה לו קשה למכור, ואתה תוריד את רמת הגניבות שלו. הוא יודע שלא שווה לו לגנוב. מתי כן מותר? אלא אם כן מתכוון לטובת הבעלים להחזירה להם, והם יחזירו לו מעותיו. והוא ש—

04:51 דובר 4 קונים אותו ממנו.

04:53 דובר 2 בשביל להחזיר לבעלים. אז הוא מקבל את הכסף שלו. איך?

05:00 דובר 4 את הכסף.

05:00 דובר 2 הוא ייקח מהם את הכסף, כן, כן. את הכסף שהוא שילם הוא ייקח מהם. והוא, ממשיך אדמו"ר הזקן, והוא—

05:07 דובר 4 מצווה, זה מצווה.

05:09 דובר 2 מצווה, כן.

05:09 דובר 4 יוצאים ידי חובה.

05:10 דובר 2 כן. והוא שהבעלים לא היו יכולים להציל בעצמם אם לא היה קונה הוא. הם יכולים להגיד לך: "מה אתה עשית לי טובה? עשית לי רעה. אני יכולתי להוציא את זה ממנו בחינם ואתה הלכת ושילמת לו כסף. מה אני אשם?" מדובר במצב כזה שהם לא יכולים להציל והוא קנה. הוא מצא אותו וקנה. עכשיו זה גם ייגע עוד מעט כשנדבר על הוצאה לפועל. אם אתה קונה את הרכב בשביל להחזיר לבעלים, אז זה יהיה כן אפשרי. למרות שבדרך כלל אם אתה יכול לקנות בשבילו אז גם הוא יכול לקנות עבור עצמו. זה מכרז פתוח לכולם. אפילו אמור לתת לו זכות קדימה. אז זה, זה מדובר פה על ודאי גנוב. אתה יודע רכב שהוא ודאי גנוב. עכשיו זה יכול להיות שהערבי אומר לך כן, זה גנוב. הוא חושב שאין בזה בעיה, אז יהיה אסור לך לקנות ממנו. עכשיו, מה קורה אם לא יודעים שזה גנוב? זה לא בטוח. כמו שאמרנו מקודם, יש שמועות, שמועות על הבן אדם. אני זוכר שהיה פה איזו חנות אופניים ש— היו שמועות, חנות או מישהו שמוכר בחצר של הבית שלו אופניים ואומרים שחלק מהם, או לא יודע אם הכל, הוא גונב. אוקיי? השאלה אם מותר לקנות ממנו. אומר אדמו"ר הזקן: "ואפילו אם אין ידוע שזה החפץ הוא גזול או גנוב, כיוון שהמוכר הוא גזלן או גנב מפורסם, אסור לקנות ממנו שום דבר שיש לחוש בו שהוא גזול או גנוב". אם הוא גנב מפורסם, אנחנו יודעים שהאופניים שיש לו, למשל, זה רק גנוב. הוא לא מתעסק בדברים מסודרים, רק בדברים מאחורי הקלעים. אז מצב כזה יהיה אסור לקנות ממנו. אבל אלא אם כן ידוע שיש לו

07:01 דובר 2 גם שלו כיוצא בו, ואז מותר בין לקנות בין ליהנות ממנו בחינם. אם זה לא בטוח גנוב כי יש לו-- עכשיו, זה לא רק לא בטוח. ידוע שיש לו, שיש חלק שהוא קונה בצורה מסודרת. אם אתה לא יודע כלום, אז עדיין אתה ב-- אתה בספק, אסור לך ליהנות. אם אתה יודע שחלק לפחות הוא כשר, אתה יכול לתלות בזה. אתה אומר: כנראה אני קונה את הכשר. אני לא-- יש לי, יכול לתלות. ואפילו יש לו מעט שלו כיוצא בו והרבה כיוצא בו של גזל, תולין להקל שזהו שלו. אם אותו סוג מוצר יש לו אפילו קצת שלו והרבה גזול, אני יכול לתלות שאני קונה את ה-- את הכשר, אז זה יהיה מותר. עכשיו לפי זה, לפי זה אותו מוסך, גם אם הוא לכאורה גונב לאנשים חלקים, עדיין יש לו גם חלקים ש-- אם ידוע, כן? ידוע שהוא גם עובד, הוא לא ממש הכל הוא גונב, אז יהיה אפשר לתלות שזה כנראה בסדר. זה כנראה כשר.

08:17 דובר 4 מידת חסידות.

08:20 דובר 2 לא נזכר פה. לא נזכר פה מידת חסידות, לא כתוב. מידת חסידות, ברגע שבן אדם... עכשיו, עוד, עוד דבר. גם אם משהו הוא ודאי גנוב או גנב מפורסם וכל זה, אם החפץ עבר שינוי או ייאוש או שינוי רשות, אז כבר אתה יכול לקנות את זה.

08:40 דובר 4 ייאוש.

08:42 דובר 2 לא, ייאוש או שינוי רשות הפירוש הוא העברת בעלות. זאת אומרת, אה, הבעלים התייאש והוא מכר את זה כבר למישהו, ואתה קונה את זה ממישהו אחר. כלומר, זה עבר ידיים, זה עבר בעלות, זה גם היה ייאוש, אז כבר אפשר לקנות את זה. אה, מה זה שינוי? אז מה זה שינוי? אז השינוי צריך להיות שינוי רציני. זאת אומרת, למשל, אותו אחד שהוא, אה, מפרק מ-- למשל הוא מפרק מרכבים חלקים, אז זה עבר שינוי. הוא פירק את זה. אז קודם כל הוא פירק את זה, עכשיו הוא גזל את זה, אז זה לא... לא יודע אם זה נקרא שינוי. לכאורה כן, אבל זה לא שינוי גמור, כי אפשר לחבר את זה בחזרה. לא, לא נקרא שינוי שלא חוזר ל-- זה חוזר לבריאתו. אז אם הוא רק גנב מפורסם, זה לא בטוח גנוב, אז גם שינוי כזה יכול לעזור. שינוי שהוא לא-- שהוא חוזר לבריאתו גם יכול לעזור. אבל אם הוא ודאי גנוב, אתה יודע, הוא אומר לך: "זה גנוב", אז צריך שינוי גמור בשביל שזה יעזור. אוקיי, אז זה באופן כללי לגבי דברים גנובים או דברים בספק גנובים. עכשיו ניגש לקטע היותר מעניין של ההוצאה לפועל. עכשיו, תוך כדי ההוצאה לפועל זה לא רק נלמד הוצאה לפועל, נלמד עוד כמה יסודות שקשורים לכל חוק ומשפט. עוד מעט נראה מושג של אסמכתא, מושג של מנהג, וזה מאוד מאוד נוגע לכאן. אז קודם כל איך זה עובד בהוצאה לפועל ומה אנחנו צריכים לבדוק כביכול לפני שקונים. יש לנו שלושה חלקים. דבר ראשון, למה לקחו לו את הרכב? היה פה איזה חוב בהתחלה שגרם שייקחו לו את הרכב. איך החוב הזה נוצר?

10:32 דובר 2 צריך לבדוק איך הוא נוצר. מה יכול להיות? יכול להיות שהוא היה חייב כסף למישהו, אבל עדיין צריך איזשהו צו של בית משפט. אז הוא הלך לבית המשפט ובית המשפט חייב אותו. יכול להיות שזה על סמך משהו אמיתי, יכול להיות שזה על סמך ריבית שאסור לגבות, על סמך עוגמת נפש, כל מיני דברים שבית המשפט פוסק או על פי שיקולים, אה, משפטיים שהם לא על פי תורה. עכשיו, יכול להיות שזה בית דין, גם בית דין רבני, אפילו לא רבני מוכר, בית דין פרטי, שהוא מחתים את הצדדים על שטר בוררות שהוא יפסוק ביניהם. אז אותו אחד שחייבים לו עם שטר הבוררות הזה, אם לא משלמים לו, הוא יכול ללכת להוצאה לפועל. אז הוא הולך לבית משפט לאשרר את זה, אבל זה לא שבית המשפט פסק פה את הפסק, בית הדין פסק את הפסק, ואיתו הוא הולך לאשר את זה בבית משפט והולך להוצאה לפועל ומוציאים ממנו את הרכב, למשל. אז פה אנחנו רואים כבר שיש-- תלוי איך החוב נוצר. הוא יכול להיווצר בצורה כשרה על פי בית דין, הוא יכול שלא-- לא בצורה כשרה, על פי בית משפט או עם ריביות, דברים כאלה. עוד אפשרות שיש, שהיא הכי נפוצה, זה כשיש לו התקשרות מול בנק. אותו לקוח, הוא לקח משכנתא למשל, וזה-- משכנתא זה פחות. לא, לא ייקחו לו רכב, ייקחו לו את הדירה. אבל הוא לקח הלוואה מהבנק, הוא לא מחזיר. באיזשהו שלב מעקלים לו את החשבון, מתחילים לעקל את הנכסים שלו. אין לו בית, אז לוקחים לו את ה-- את הרכב או שיש לו בית, אבל הרכב שווה פחות, לא ימכרו לו את הבית עכשיו, אז

12:12 דובר 2 ייקחו לו את הרכב. מה המצב הזה נקרא? זה כשר או לא כשר? בשלב הראשון. אז פה לכאורה, לכאורה, עוד נראה שיש בזה קצת פלפולים. לכאורה זה בסדר. למה זה בסדר? כי זה לא הגיע על מצע ריק. הוא סתם בעל חוב ופתאום מגיעים, לוקחים לו. לפני שהוא פתח את החשבון בנק, הוא חתם על מסמכים, נתנו לו לחתום, אבל הוא לא קרא את כל מה שהוא חותם שמה, אבל על פי, על פי ההלכה חתמת, אתה יכול לבקש מהם: אני צריך זמן, קחו לי-- תנו לי לקחת הביתה, אני אשב על זה שבוע, אני אחזור, אני אביא לכם את זה חתום, בבקשה. תקרא, אתה סומך על הבנק שכנראה ההוראות שלו הן לפי הפיקוח על הבנקים וכולי. אתה מסכים לכל מה שכתוב שם. בין השאר כתוב שם שאם יש אדם שלא משלם, לוקחים לו, הוצאה לפועל וכולי. הסכמת לזה. אז זה פשוט. אם החוב נוצר מחמת הבנק, אז זה יהיה בסדר. אם הבנק לוקח אותו לבית משפט זה כבר יותר מסובך, כי אדם שהסכים ל-- לדון בערכאות זה לא כזה פשוט שזה יהיה מותר, יש בזה הרבה מחלוקות. זה השלב הראשון. השלב השני, כשהם לוקחים לחייב את הנכסים, מה הם עושים? מה הם-- עם מה הם משאירים אותו? כשהם לוקחים לו את זה מהבית. לקחו לו את המכונת כביסה, את המיטה שלו ואת הרכב. הרכב הזה הוא לצורכי עבודה, הוא מפסיד את העבודה עכשיו בגלל הרכב. ב-- בהלכה זה נקרא מסדרים לבעל חוב, שאתה צריך לפני שאתה לוקח לבעל חוב דברים, אתה צריך קודם כל לסדר אותו, לסדר לו את הדברים שהוא צריך שיוכל לחיות. כן, נכון. כן, לעבוד וכולי. אז השאלה

14:00 דובר 2 היא מה החוק אומר בזה? האם, האם הפרוצדורה האמצעית-- קודם כל איך נוצר החוב. דבר שני, האם הפרוצדורה איך שלוקחים לו זה על פי תורה או לא? האם הם לוקחים את זה בצורה נכונה? השלב השלישי, איך הם מוכרים את זה? האם מוכרים את זה על פי איך שהתורה קובעת או לא? אז בוא נבדוק את זה. נראה במקורות. נתחיל עם מספר שתיים, את השלב הראשון. השלב הראשון, איך הוא נוצר-- איך נוצר החוב? אז אמרנו, יכול להיות בית משפט, יכול להיות בית דין, יכול להיות בנק. אז אולי נגיד לגבי בית משפט, אולי לא בארץ, אבל לפחות בחו"ל, נגיד, דינא דמלכותא דינא. התורה קובעת שדין המלכות הוא דין. אז בארץ יש דיונים, מחלוקות גדולות האם אומרים דינא דמלכותא דינא. אז בוא נגיד בחוץ לארץ, שלרוב הפוסקים אומרים דינא דמלכותא דינא. השאלה היא במה? באיזה פרטים? האם נגיד שפה בית המשפט פסק, אז זה דינא דמלכותא דינא. אומר הרשב"א, בוא נראה את זה, מספר שתיים. ולעניין דינא דמלכותא דינא שאמרת, בוודאי לא אמרו אלא במאי דאיכא הרמנא דמלכא ובדברים שהם מדיני המלכות. דינא דמלכותא אמרו, דינא דמלכא לא אמרו. נדלג כמה שורות. שורה רביעית מלמטה. אבל דינים שדנים בערכאות, אין אלו ממשפטי המלוכה, אלא הערכאות דנים לעצמן כמו שימצאו בספרי הדיינים, שאם אין אתה אומר כן, ביטלת חס ושלום דיני ישראל. הוא בא ואומר כאן, הוא אומר כתוב דינא דמלכותא, לא דינא דמלכא. מלכות מה זה? זה חוקים, זה מערכת מסודרת. אז אם על פי החוק האמריקאי יש דין כזה וכזה, אז בסדר, דינא דמלכותא דינא. אבל אם בית המשפט החליט לפי מה? לפי הלכת זה, הלכת

16:02 דובר 2 זה, השופט ה-- אתמול ישן בלילה וחשב משהו אחד, אז ככה ופתאום זה אמר ככה. לפי כל מיני, איך הוא אומר פה? כמו שימצאו בספרי הדיינים, מוצאים תקדימים אצל זה, תקדימים אצל זה. זה לא נקרא חוקים, זה לא חוק המלכות. אז דבר ראשון באמת פסק של בית משפט זה לא נחשב-- זה לא נחשב על פי ההלכה משהו שאפשר לגבות איתו בגלל זה. גם בחוץ לארץ. גם בחוץ לארץ וכל שכן בארץ. אז אם אתה שומע שמוציאים רכב למכירה ואתה יודע של מי הרכב, אתה יודע למה לוקחים לו את זה, אם אתה יודע שזה הגיע בגלל בית משפט, אז זה אסור. זה כבר, זה לא חוב, זה לא נחשב חוב על פי ההלכה. לא יודע מי ה... אם לא יודעים אז בואו נראה עוד מעט מה הכלל אם לא יודעים. עכשיו שלוש, מספר שלוש זה השלב האמצעי. כשלוקחים לו את הדברים, מה משאירים לו? אז בזה אנחנו נראה שהחוק הוא יותר נדיב, יותר נדיב מההלכה. לא אקרא את הכל. ה-ההלכה פה, שולחן ערוך מהרמ"א מספר שלוש הוא אומר, מספר שלוש, אה, שורה שלישית. הוא אומר: "לא ישאיר לעצמו רק כדי מזון ל' יום וכסות י"ב חודש, לא לבניו ולאשתו". משאירים לו רק את הבגדים של עצמו לשנה ואוכל לשלושים יום. הוא, זה פה, פה מדובר, וזה מעניין, אמרתי את זה גם פעם שעברה. כתוב פה לא ישאיר לעצמו. מה פירוש ישאיר לעצמו? מה הוא קובע? יש פה בית דין שמטפלים בעניין. אלא מה? כמו שאמרנו הרבה פעמים, שהספר הזה, הקצר, הוא לא לבית דין נכתב, נכתב לבן אדם הפרטי. פה כל זה זה מתוך חושן משפט, כל ההלכות

17:43 דובר 2 ש-- לבן אדם הפרטי. אז פה מדובר על בן אדם פרטי שהוא אומר, "לא תבעו אותי לדין תורה, לא תבעו אותי, אני עכשיו מחזיר הלוואה. כמה אני יכול להשאיר לעצמי לפני ש-- לפני שתובעים אותי?" אז, אז הוא אומר, אומר פה לבן אדם לא ישאיר לעצמו אלא על פי הכללים. אז הוא צריך להשאיר לעצמו שלושים יום של אוכל, שנה של- שלושים יום. כאילו כל פעם שהוא יש לו כסף, קיבל כסף מהעבודה, הוא בודק, יש לי פה אוכל לשלושים יום, בגדים יש לי מה שמספיק לי לשנה, בסדר, כל השאר הוא צריך לתת. חייב לתת. חייב לתת. כן. אחר כך הוא מפרט. כל הבית? אדמו"ר הזקן אומר אפילו בית דירה, כן. הוא אומר ואין צריך לומר בית דירה, כך הוא אומר פה אחר כך. יש בזה מחלוקת הפוסקים. אומר רק אפילו בית דירה. אה, אפילו ספר תורה הוא אומר, אפילו תלמיד חכם חייב למכור ספריו. הוא לא יכול ללמוד תורה. אין מה לעשות, תמכור את הספרים. יש לך פה חוב למישהו, תכף קודם כל תסיים את החוב, אחר כך תלמד תורה. זה לא העולם. אבל מה כן? משאירים לו למשל תפילין, דברים שהוא חייב למ-- חייב למצווה, וכלי עבודה משאירים לו מכל כלי, יש שם מעדר וזה, כל שתי, שתי דברים, שני פריטים מכל כלי שיוכל לעבוד להחזיר את החוב. עכשיו החוק הרבה יותר נדיב מזה. החוק משאיר לו גם כלי עבודה, גם, אה, בגדים וכלים למשפחה, אפילו חיית מחמד, חיית מחמד הוא משאיר לו. הוא נותן יותר, קצת יותר. אז ממילא בפרט הזה האמצעי אין לנו בעיה מצד ה-- מה לוקחים לו, לכאורה אין בעיה. אם לקחו לו

19:28 דובר 2 את הרכב, סימן שבדקו וראו שהוא לא צריך את זה לעבודה, אז לקחו לו את זה. בארץ? בארץ. אני מדבר על הארץ. בארץ לא לוקחים את זה. אם הוא צריך את זה לעבודה, הוא לא יוכל לעבוד. הם יבדקו. אם הוא עובד בתוך העיר במפעל ויכול לנסוע באוטובוס, אז הם ייקחו לו. אבל אם לצורך עבודה הוא חייב את הרכב, הם לא ייקחו לו את זה. אבל אולי אם זה רכב יקר אז הם, אה, ידברו על רכב זול וייקחו לו. אז זה השלב השני. השלב השני הוא בסדר. עכשיו השלב השלישי, איך מוכרים? אחר כך נעבור לפרקטיקה. איך מוכרים בהוצאה לפועל? אני יודע לגבי דירות, אני לא יודע לגבי רכבים. לגבי דירות הם עושים פעמיים מכרז. מכרז ראשון, מביאים שמאי לראות כמה הדירה עולה. מכרז. מי שמציע את ההצעה הכי גבוהה אמור לקבל, בתנאי שזה לא יהיה נמוך יותר ממה שהשמאי אמר. עכשיו, אם באמת כולם נתנו הצעות נמוכות ממה שהשמאי אמר, יעשו עוד מכרז. המכרז הבא אבל, מחיר הכי גבוה יקנו. עכשיו מה שקורה מטבע הדברים, מי פונה להוצאה לפועל? האם בן אדם שסתם מחפש דירה והוא הולך להוצאה לפועל? בדרך כלל מי שמחפש דירה פותח ביד שתיים, מחפש. מי הולך להוצאה לפועל? מי שמחפש מה? מציאה. זאת אומרת, אנשים מחפשים שם, אלא אם כן זה נכס מסוים, אז המון אנשים עטים אחריו. אבל באופן כללי מחפשים מציאות. מציאה זה בדרך כלל פחות מהמחיר של הנכס. כמו שרואים, שמאי בעצמו קובע מחיר רגיל ומחיר מכירה בלחץ. מכירה בלחץ זה מחיר זול יותר. עכשיו בוא נראה איך ההלכה מתייחסת, לאיזה מחיר אתה אמור למכור מוצר, חפץ של

21:25 דובר 2 מישהו שחייב כסף. מספר ארבע. וכיצד שמים השמאים את המשכון או מטלטלין אחרים או קרקע של לווה למלווה? איך מחליטים מה המחיר? אז הוא אומר ככה, שמין כפי מה שהמלווה יוכל למכרם מיד, אפילו כיושב בביתו לפי השעה ולפי הזמן. ולא שיצטרך לחזור בעיירות ובשווקים למכרם, ולא להמתין אפילו ליום השוק שבעיר זו, כי אז יימצאו קונים הרבה ויוסיפו זה על זה בדמים. אלא שמין כמה דמים היה נותן עכשיו מי שצריך לו חפץ זה ורוצה לקנותו. שימו לב, מי שצריך לו, לא מי שבא לחפש מציאות. ובסכום זה יקבלנו המלווה, כי זהו שוויו עכשיו. בודקים כמה היה נורמלי היה משלם על חפץ כזה באופן כזה שהמוכר לא צריך לטרוח. אני יושב בבית, מפרסם את המחיר, ידפקו לי כבר על הדלת, יבואו לחפש את הדבר. עכשיו אם זה יהיה—

22:31 דובר 5 לחפש את הקונה.

22:31 דובר 2 איך?

22:32 דובר 5 לחפש את הקונה.

22:33 דובר 2 המוכר לא צריך לחפש את הקונים. הוא יושב בבית, מפרסם את המחיר והם באים. הם שומעים על המחיר והם באים. זאת אומרת שמחיר מצד אחד מחיר מספיק אטרקטיבי שהם יבואו, מצד שני את המחיר אבל הכי גבוה. לא מחיר שהוא מחיר רצפה שוודאי יבוא. מי שצריך לו יבוא, מי שלא צריך לא יקנה את זה. יש מחיר כזה שהוא כל כך זול שאתה אומר לעצמך אני אקנה, אני אפילו לא צריך את זה. אני אקנה, אני אמכור את זה. יש רכב שעולה בדרך כלל שלושים אלף. אני רואה אותו בעשר אלף. אני לא צריך רכב. אני אקנה את זה ואמכור את זה בעשרים. אני עושה פה סיבוב כביכול. כלומר לא על מחיר כזה שמי שצריך יקנה, מי שלא צריך לא יקנה. עכשיו הוא ממשיך כמו שרואים בפועל בהוצאה לפועל. האם מי שצריך קונה? מוכרים במחיר— לא, מוכרים במחיר זול. למה זה? הוא אומר ככה. זה שעכשיו אין לפנינו מי שרוצה לקנותו בסכום זה, זהו מפני שרואים דוחקו של הלווה שמוכרח למוכרו וגורמים הם לדוחקו יותר שימכור בזול. אבל שוויו כפי מה שהיה נותן עכשיו מי שצריך לו חפץ זה ורוצה לקנותו עכשיו. הוא אומר ככה, מטבע הדברים, מי שהתפרסם עליו שהוא חייב כסף והוא מוכר דברים, אוטומטית אנשים יחכו בבית. הם לא יבואו מיד לקנות. הם יגידו, "אה, הוא חייב כסף, בטח הוא יוריד את המחיר לאט לאט." אז הם יחכו בבית, הם לא יבואו והמחיר ירד לאט לאט. אז אני לא מתייחס למחיר החדש הזה שיורד. אני מתייחס למחיר רגיל שאדם נורמלי יקנה. אז בהוצאה לפועל, איזה מחיר יש? מחיר נמוך, מחיר שהבן אדם דחוק. זה לא מחיר

24:12 דובר 2 אמיתי. זה לא, זה לא נכון למכור ככה. עכשיו, מה נעשה? אף אחד לא רוצה לקנות. מה נעשה? אז מה הוא כתב פה בשורה— בקטע הקודם? "ובסכום זה יקבלנו המלווה", כי זה מה שהם עושים עכשיו. אומרים למלווה, "אתה רוצה את החוב שחייבים לך? קח את זה. קח את זה. תמחק מהחוב את הסכום". אז אם נגיד יש רכב, הרכב אם אתה מחפש קונים וכולי הוא שלושים אלף. אם אתה אבל יושב בבית מפרסם עליו, עשרים וחמש אלף יבואו אליך ויקנו באותו זמן. לא צריך לחכות ולא צריך להמתין. אבל אנשים לא קונים כי הם יודעים שזה הוצאה לפועל. אם מורידים את זה לעשרים או פחות, מה עושים במצב כזה? לפי ההוצאה לפועל הם מוכרים את זה במחיר הזול. אולי עושים פעמיים מכרז, אבל מוכרים במחיר הזול. לפי ההלכה לא. לפי ההלכה אומרים למלווה, "כמה החוב? חמישים? אוקיי, הרכב הזה שווה עשרים וחמש. קח את הרכב, תעשה עם זה מה שאתה רוצה. תמכור את זה, תסתדר עם זה. תוריד מהחוב עשרים וחמש, כי זה המחיר שלו". יוצא, אם נסכם, שהשלב הראשון הוא לפעמים בסדר, לפעמים לא, של הוצאה לפועל. תלוי איך זה התחיל. התחיל עם בית דין, התחיל עם בית משפט, התחיל עם בנק. לפעמים זה בסדר, לפעמים לא. השלב השני של מה משאירים לו בבית מה לא, לפי החוק זה בסדר. השלב השלישי איך מוכרים, אז הרבה פעמים זה לא בסדר. הם מוכרים בצורה לא נכונה על פי ההלכה. אבל לכאורה מספיק לי סיבה אחת לאסור לקנות. אם על פי ההלכה זה לא תקין, אני עכשיו בעצם קונה משהו שהמוכר לא רוצה למכור אותו. אם על פי ההלכה זה

26:06 דובר 2 ככה מוכרים, בסדר, אבל אם על פי ההלכה לא ככה מוכרים, הוא לא רוצה למכור את הרכב שלו בעשרים אלף, איך אתה קונה את זה? זה גזל. אוקיי. מה כן אפשר לומר? אפשר, הסברנו בהתחלה כבר ברמז ועכשיו קצת ניגע בזה כמה שהזמן ייתן. זה משהו באמת מאוד, מאוד כללי בהלכה. אותו אחד שאמרנו שהוא פתח חשבון בנק וחתם על עשרות מסמכים. מה כתוב שם? שבמקרה שהוא לא משלם, שאין לו כסף לשלם, הולכים להוצאה לפועל. לא בטוח שמפרטים שם את כל איך הוצאה לפועל עושה, אבל כולם יודעים איך הוצאה לפועל עובדת. אז זאת אומרת שהסכמת מראש לכל התהליך הזה. אם, אם זה מול בנק, אם זה מול, אם זה מול אדם פרטי שחב לו כסף והגעת להוצאה לפועל, לא היה שם איזה שלב שהסכמת לזה, אבל אם זה מול בנק אז כן הסכמת, הסכמת לכל התהליך. ובאמת זה מופיע, הדבר הזה מופיע בשו"ת דברי חיים. אם אתה יודע. אם אתה לא יודע תכף נראה מה, מה אפשר לומר. בשו"ת דברי חיים הוא אומר ככה, מספר תשע: "והנה זאת ידוע לכל, לכל מי שבקיא קצת בענייני נימוסי המדינה הזו, שלכל דבר יש חוקים נקראים פרגרפים. ואם אחד מקבל על כפי הפרגרף", שזה החוקים שהוא מדבר עליהם, "מחויב לקיים מכוח תנאי, לא מכוח דיני המלכות כלל, שאכן קיבל על עצמו חיוב דבר זה בפירוש. והנה גם זה ידוע בענייני קופציה", שם הוא מדבר על המקרה שנכנס לערבות עם מישהו, אז הערבות הזאת חייבה אותו לשלם אחר כך את נכסיו. "בענייני קופציה יש חוקים שונים, ואחד מהחוקים היא שבאם לא ישלם החייב כפי ההתחייבות, יימכרו כל נכסי הערב וישולמו תחילה. ואך

28:09 דובר 2 אם יהא ליציטציה", זאת אומרת מכירה פומבית, אם יקראו למכירה פומבית, שזה בעצם כמו מכרז. מכרז בעצם, אם מוכרים במכרז ולא ייתנו כפי השומה, יימכר כפי שיוכר כדי לבעל חובו. זה בדיוק כמו הוצאה לפועל בארץ. עושים מכרז וההצעה הכי גבוהה, ההצעה הכי גבוהה נותנים לו, אפילו שזה לא יהיה כפי ה-- כפי המחיר של זה. והסכמת לזה, הוא אומר, ברגע שנכנסת פה, פה חתמת שמה על ערבות בתוך ה... "והערב שחתם זה על נתינת הקופציה ודאי קיבל על עצמו כפי הפרגרף, ואם כן יתחייב מחמת תנאי לקיים זה. בפרט, שדבר בחוק זה ידוע לכל שמוכרים ליציטציה", שזה מכרז, "אפילו בזול הרבה. אם כן, כבר קיבל על זה הערב ומתחייב מחמת תנאי." בעצ-- בעצם הוא אומר את מה שאנחנו אמרנו מקודם, שחתמת לבנק, חתמת על כל התהליך. ידעת מה הולך להיות שם, ידעת שהם ימכרו את זה בזול, הסכמת לזה.

29:09 דובר 6 אבל לא, כאילו, אף אחד לא נכנס לזה.

29:12 דובר 2 נכון. אז ההלכה אומרת שמה שחתמת, אתה לא יכול להגיד ש-- קח את זה הביתה, כמו שהראיתי מקודם, תקרא. הסכמת. קודם כול הוצאה לפועל. אם זה התחיל אבל עם הסכמה, עם מה ש-- כמו שאמר פה, חתמת--

29:25 דובר 6 של הבנק.

29:26 דובר 2 מול בנק למשל. אם זה מול בנק, חתמת על הבנק.

29:30 דובר 6 בנק, שהרי יש לי דיון, אני מסכים עם זה.

29:32 דובר 2 כן. כן. עכשיו, עכשיו, ברכב זה הרבה יותר קשה לדעת, אבל למשל ב-בדירה זה יותר, יותר קל. למשל, איפה שהייתי ברחובות, היה שמה-- איפה שלמדנו, ב-- הבניין שלמדנו, לקחו אותו בהוצאה לפועל. עכשיו, ברגע שזה דירה, אז כולם מסביב, כל השכנים מסביב יודעים מה היה שם בדרך כלל. בא הוצאה לפועל, לוקחים את הדירה, יודעים מה עמד מאחורי זה. שם למשל, בן אדם לא משלם ארנונה כמה שנים טובות, ובסוף לקחו לו את הדירה. אז, אה, איפה היה פה-- פעם ישבת מול העירייה לחתום על זה שאתה-- איך ה-- איך ההתקשרות שלך איתם וזה, לא היה שום דבר. הם באו, לקחו לך את הדירה. זה פשוט, זה יהיה בעיה במצב כזה, אבל מצד שני מישהו אחר שמוכרים לו את הדירה ויודעים שזה הבנק לוקח את הדירה. במצב הזה לכאורה זה יהיה יותר קל. עכשיו, פה יש פה שאלה, שאלה מאוד, מאוד חשובה וניגע בה בקצרה. יש מושג שנקרא אסמכתא. מה זה אומר אסמכתא? בן אדם שהבטיח לשני משהו, אבל הוא לא התכוון שזה יקרה. הוא אמר לשני, למשל, אה, בוא נעשה איזשהו משהו ביחד. אז הוא אמר לו: "רגע, אם אתה לא תגיע, איך אני אדע שאתה מגיע?" אמר: "אל תדאג, אם אני לא מגיע, עשרת אלף שקל אני משלם לך." הוא בסוף לא הגיע. אז מה? באמת הוא היה צריך לשלם לו עשרת אלף שקל? אם נבדוק את זה, נחשוב מה היה פה. הוא היה כל כך בטוח שהוא יגיע לאותו מקום, אז הוא אמר לו עשרת אלף שקל.

31:06 דובר 6 הוא לא באמת הסכים.

31:07 דובר 2 הוא לא באמת הסכים. כן, אסמכתא לא קניא. אם זה משהו שהוא הגיוני, גרם לו למשל, הוא אמר לו: "אני אקח אותך לחתונה." והוא אמר לו, אה, "ואם אתה תשכח אותי?" "אל תדאג, אם אני שוכח אותך, משלם לך כך וכך כסף." ובסוף הוא שכח אותו ועולה לו מונית עכשיו, בגללו עולה לו מונית. הוא סמך עליו והוא הבטיח לו, כן? ועולה לו מונית סכום מסוים, אז זה הגיוני. מה שהוא הבטיח זה נזק שהוא גרם לשני. מניעת רווח או נזק. זה נקרא בהלכה לא גזים. לא היה פה איזה משהו מוגזם, אז זה בסדר להתחייב, אבל אם הוא הבטיח משהו מוגזם זה לא, זה לא תופס. עכשיו כאן, בן אדם מתחייב לבנק שאם הוא לא משלם את המשכנתא למשל, או בכלל הלוואה שהוא לקח, ייקחו לו את הרכב וכמו שהוצאה לפועל מוכרים. במה הם ימכרו את זה? בוא נגיד בחצי מחיר. זה נקרא משהו שהוא תקין או מוגזם? זה בעיקרון, הוא קיבל על עצמו משהו שהוא מוגזם. לפי ההלכה זה נקרא מוגזם. בהלכה לא מוכרים משהו בחצי מחיר. אז הסכמתי לזה. כל אחד-- תראו לי מישהו ש- [דובר 2 מדבר ברקע] איך? [דובר 2 מדבר ברקע] זהו, זה עכשיו ממש רציתי להגיע. עכשיו כל אחד שקונה בית או שלוקח הלוואה מהבנק, הוא לא לוקח, לוקח משכנתא על סמך זה שאחר כך ייקחו לו את הדירה. הוא חושב שהוא הולך לעמוד בתשלומים ולא ייקחו לו שום דבר. אבל הוא באמת מסכים שימכרו לו? אף אחד לא היה מסכים לקנות דירה וימכרו לו אותה אחר כך בחצי מחיר או בשלושת רבעי מחיר. הוא פשוט סומך בדעתו שזה לא יקרה. הוא אומר זה כנראה לא יקרה. זאת אומרת

32:45 דובר 2 שהיה פה מושג של אסמכתא לכאורה. עכשיו, אדיד רחיים, בהמשך הוא כותב בשורה, זה לא, לא מופיע פה. הוא כותב אפילו שהוא, שהוא הסכים פה לדבר לא קצוב, שהוא לא יודע כמה הוא מכר, אבל זה נמצא-- זה אסמכתא, ופה לא שייך אסמכתא כלל. ככה הוא כותב, הוא לא מסביר את עצמו. אפשר להסביר משהו, אבל לא משנה. אבל הוא הזכיר משהו לשלב הבא, ועם זה נסיים. יש מושג של מנהג המדינה. למשל, אה, בבנק. כולם יודעים שאחרי שאתה חותם בבנק זה בסוף יגיע לידי מימוש. זה לא כמו אותו אחד שהבטיח לשני, אני אתן לך, הוא בטוח שזה לא יקרה. הוא גם... הוא, הוא לא שהוא חשב על זה, אבל בתת מודע הוא יודע שגם אם זה כן יקרה, זה לא בטוח שזה יגיע לידי מימוש. החבר שלו לא יבוא וייקח ממנו את העשרת אלף שקל. זאת אומרת, הוא לא התכוון מראש ברצינות לכל העניין הזה. אבל מול בנק אתה יודע שהם הולכים לבצע את זה. זה מנהג, מנהג ברור שאחר כך אולי בן אדם קיבל על עצמו, הסכים. אז בשתי מילים. יש מחלו-- יש כלל בהלכה שלא מוכרים דבר שלא בא לעולם. למשל, אני מוכר לך את הפירות שיגדלו אצלי עוד חודש, או אני מוכר לך את המחשב שאני אקנה מהחבר שלי עוד חודש. אז זה, זה בעולם, אבל זה לא הגיע עדיין לידי. לא מוכרים דבר שלא בא לעולם או שלא בא לרשותו. מה קורה אם אני עושה קניין כזה שלא התורה קבעה אותו, אלא הסוחרים קבעו אותו? מנהג הסוחרים. למשל, ביהלומים מקובל שלוחצים יד, אומרים מזל, מזל או... איך? מזל וברכה, וקונים ככה, סוגרים עסקה. ועכשיו

34:31 דובר 2 היהלום עדיין לא אצלי, וככה נהוג אצל הסוחרים שזה קונה. השאלה אם זה תופס או לא תופס. אז יש מחלוקת הפוסקים האם, האם מנהג המדינה תופס על דבר שלא בא לעולם. עכשיו פה, אסמכתא זה מאוד דומה. דבר שלא בא לעולם, מה הרעיון? שאתה לא סגור עליו לגמרי. אתה, זה עדיין לא אצלך, לא סמך דעתו. חלק מהפוסקים הסכימו, לא סמך דעתו על זה. אתה לא ברור העניין, וגם האסמכתא אותו דבר. אתה לא סומך בדעתך על זה. לכאורה אפשר לכאורה להשוות את זה. ועכשיו, מה שמופיע מפורש בפוסקים זה החתם סופר שאומר שמנהג המדינה גורם שגם אסמכתא תתפוס. ככה מופיע. בגלל מנהג המדינה, אפילו שזה אסמכתא זה תופס. לפי זה, מה שהתחייבת לבנק זה תופס. [דובר 2 מדבר ברקע] כן. [דובר 2 מדבר ברקע] לא, אני מדבר על משהו שהסכמת, משהו... זה צריך לדון פה, מנהג המדינה זה, זה- [דובר 2 מדבר ברקע] נכון, נכון, נכון. השאלה היא מנהג המדינה, ל-למה מנהג המדינה תופס? מה הרמב"ם אומר בהרבה מקומות? שנכנסת לעניין על דעת המנהג. למשל, קנית משהו על דעת המנהג, עשית את הפעולה על דעת המנהג. השאלה פה באיזה שלב הסכמת למנהג הזה? אז בבנק כשחתמת. בעירייה, יכול להיות שנכנסת לגור, עצם שנכנסת לגור פה בעירייה הסכמת לכל הכללים. אני לא יודע, זה לא ברור בדיוק. אה, המיסים של המדינה, מה תגיד? שנולדתי פה- [דובר 2 מדבר ברקע] ה- כן, אבל מתי אני הסכמתי? אני, אני יודע מראש ואני לא מסכים לזה. מה קורה אם אני ואתה? אם אני ואתה עושים עסקה בינינו עכשיו ואנחנו אומרים, מכריזים: "לא הולכים לפי חוקי המדינה בכלל, לא הולכים לפי המנהג, הולכים לפי מה שקבענו". מה הדין יהיה? לפי מה שקבענו. למה מנהג המדינה תופס?

36:34 דובר 2 כי ברגע שאתה לא אמרת שום דבר, עשית פעולה ולא אמרת כלום, כנראה הסכמת למנהג. אבל אם לא עשיתי שום פעולה ספציפית, אז איפה הסכמתי למנהג? אז פה יש לדון, וזה כל דבר לפי עניינו, יש לדון על מה המנהג חל ועל מה לא. אם אני עושה עסק עם מישהו על דעת המנהג, עשיתי עסק עם הבנק על דעת המנהג. זה יכול להיות גם הלוואה. עכשיו, בהלוואה למשל- יש גם איזושהי מציאות בין בני האדם. נכון, נכון. זה ש- מים, חשמל- נכון, נכון ...וכל הצרכים האלה, המזון וזה. ואיפה התחלתי את הקשר איתה? איפה? כשבאתי לגור. אז יכול להיות שעצם זה שבאת לגור פה ב-בעיר, אז ברגע שנכנסת לדירה זה על דעת זה. יכול להיות שאפשר לומר ככה. אבל למשל הלוואה בין בני אדם, נביא למישהו משהו והוא הולך להוצאה לפועל. האם שייך לומר שהמנהג בינינו, לא מדבר על אנשים בתל אביב, המנהג פה בקריית מלאכי שאנשים הולכים להוצאה לפועל על חוב פרטי? לא. אני לא חושב שאנשים פה טוענים הולכים להוצאה-- זה לא שעצם שעשיתי הלוואה, לקחתי בחשבון שייקחו אותי להוצאה לפועל עם כל הדברים האלה. אין להם גם כוח מול העירייה. אם זה ילך, אם זה ילך לאישור בית משפט אז יהיה לזה כוח. עכשיו, זה מקובל או לא? רגע, אני חושב ש... כן, מקובל. בקיצור, אז זה, זה היה הנקודה, שמנהג המדינה לכאורה יתפוס. היו דיינים שרצו לומר שלא, לא ניכנס לזה. יש בזה קצת דיון. הרב אלישיב, כשהוא ישב בבית דין רבני, אז הוא אמר שזה יתפוס והיה שם עוד רב, עוד דיין, והוא כתב שזה לא יתפוס לפי מציאות ש-שזה לא תופס בדבר

38:13 דובר 2 שלא בא לעולם, אז גם פה לא יתפוס. בקיצור, יש שם דיונים. איך? יכול להיות, אבל, אה, ראיתי הסבר מאוד יפה להסביר למה זה כן תופס לכולנו, אבל זה לכאורה זה יתקבל על הדעת.