הכנה לנישואין - הרב שלמה יצחק פראנק שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לקהל הקדוש. אנחנו, אה, מטבע הדברים נעסוק בענייני הלכה, אבל בנושא של, אה, הלכה היא רחבה מאוד, אבל אנחנו נתמקד בנושא של נישואים, מכיוון שזה המקצוע שאני מתעסק בו בעיקר ברוב היום. אה, נושא של נישואים. נישואים זה נושא שהוא, אה, קדוש, מסודר ומאורגן, מיוחד ומיוסד בעם ישראל. עם ישראל מסר את נפשו על חופה וקידושין כדת משה וישראל. קודם כל, בנישואים, הלכה ראשונה, חייב להיות הכול ברור. אין מקום לעמימות. שום דבר, אה, לא יכול להישאר בתחום העמום של בין לבין. מדובר פה על דבר ברור, על בירור מדויק ומסודר. דוגמה, כשאני מטפל בזוג והם באים אליי לשבת ולהירשם לנישואים ולקראת חתונה, מהרגע הזה איבדתי את חוש ההומור שלי. מהרגע הזה איבדתי את ההבנה הפשוטה שלי. מהרגע הזה אני אפילו לא מכיר בפנטומימה. הכול אצלי חייב להיות ברור לחלוטין. כשזוג באו להירשם לנישואים ואני שואל את החתן: "אתה רוצה להתחתן?" "למה באתי לפה?" אני לא יודע למה באת לפה. אני, אני לא מבין. אני יודע למה אני באתי לפה, אבל למה באת אתה אני לא יודע, אני חייב לשמוע. כשאומרים-- שואלים את הכלה: "את רוצה להתחתן?" אני לא מבין פנטומימה. לא יודע מה זה ככה. צריך להיות ברור כן או לא. אה, בלי משחקים, בלי חוש הומור. חתונה זה לא דבר, אה... זה חייב להיות ברור ולא לתת שום מקום לעמימות, מכיוון שיש דיונים שלמים בהלכה על נושא שנשאר עמום, נושא שיכול אפילו לבטל את הנישואים. יש לפעמים מצב ששואלים כלה או חתן: "אתם רוצים להתחתן?" והם אומרים כן, וזה יכול להיות לא גדול, ויש לפעמים מצבים שאחד אומר לא, וזה כן גדול. זה אי אפשר להשאיר את האופן

02:32 דובר 2 ה-ה-ה-- עמום. חייב להיות ברור. למשל, היום אתה שואל חתן: "אתה רוצה להתחתן?" "כן, בטח". זה נשמע כן, בטח, לא גדול. או שאתה שואל את הכלה: "את רוצה להתחתן?" "לא נכון". תראה, אי אפשר להשאיר מקום לעמימות. חייב להיות כן, לא ברור, בלי שום ספקות. בדיון-- יש דיונים שלמים בהלכה מתי, מה הכוונה של בן אדם כשהוא אומר משהו. למשל, דוגמה, ההלכה אומרת, האישה הגיעה לשוק לקנות תפוחים אצל מוכר בשוק, והמוכר מציע לה ואומר: "אני אתן לך תפוחים. את תתחתני איתי בתמורה לתפוחים?" והיא אומרת לו: "תן, תן". למה היא התכוונה? תן, תן, בטח, בשמחה. אני רוצה להתחתן איתך, או תן, תן, תן לי תפוחים ואל תבלבל לי את המוח ואל תעסוק איתי משחקים אחרים. אני רוצה רק תפוחים. תן וזהו. תעזוב. זה נושאים שחייבים לדבר איתם. בכלל, אי אפשר להפתיע זוגות ולהתחתן, להתחתן בהפתעה. חייב להיות מדברים בנושא של נישואים, מתכוננים לעניין. אי אפשר להשאיר את המצב, אה, אה, לא ברור. חייבים להתכונן לזה. חייבים לדבר לפני הנישואים על נושא של הנישואים. זה חייב להיות ברור. אז אם ככה, כשזוג מגיעים לעניין של נישואים צריכים לדעת שנישואים זה לא משחק ילדים. נישואים זה דבר גדול למרות שזה אחד ממצוות עשה של התורה. אבל עדיין לא הצטווינו להתחתן בגיל שלוש עשרה, בגיל בר מצווה או לפני כן. היו כבר דברים מעולם או אחרי כן. ואצל בנות עוד קודם בת מצווה, שתיים עשרה. נתנו לנו זמן לכל אחד ואחד להגיע לבגרות נפשית מסודרת כדי שהוא יוכל בהחלט להיות בוגר נפשית ומוכן לחתונה. חתונה זה לא משחק ילדים. חתונה לא נותנים לילדים לשחק בזה. חתונה זה עניין של בוגר, של בגרות.

04:57 דובר 2 מהו העניין של בוגר? מי זה נקרא בוגר? השלב הראשון של בוגר זה שאחד כזה הצליח להתנתק ממשפחת המקור שלו, הצליח להתנתק מההורים שלו, נהיה עצמאי. עצמאות ממש היא בגרות. שלב ראשון. אי אפשר בשום אופן להתחתן עם בחור שעדיין מחובר בחבל הטבור שלו לאמא שלו. אי אפשר להתחתן ככה. אי אפשר להתחתן עם בחורה שעדיין היא נשואה בכלל לאבא שלה. לא התגרשה ממנו. חייב להיות עצמאות מוחלטת. אדם חייב להיות בוגר. הורים בדרך כלל קשה להם לעזוב את הילדים ולתת להם לצמוח. בדרך כלל יש הורים שהם ממשיכים עדיין לעמוד ולדחוף או לעקוב או... אבל צריכים ללמוד גם ההורים וגם הבחור או הבחורה שחייבים לזוז צעד אחד אחורה, ללכת אחורה, להתחיל מסלול חדש, עצמאי, עצמאות שהיא בגרות. אנחנו חייבים לזוג לתת להם ללכת צעד אחד אחורה ולהתקדם ולתת להם להתפתח. זה עצמו זה עצמאות ובגרות. אגב, יש לזה רמז מאוד מעניין בתורה. בתורה כתוב "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". זה הפסוק שמופיע בתורה, אבל התרגום מתרגם בתרגום לעברית מדוברת שאדם צריך לעזוב את בית משכבי אביו ואמו, כלומר את חדר השינה של אבא ואמא. מה עושה שם בחור בגיל שלושים שעומד להתחתן או עשרים אפילו? מה זה? מה הוא עושה שם בחדר השינה? חדר השינה היה צריך לעזוב כבר ממזמן, מגיל שלושה חודשים. הרעיון הוא שרבנו אונקלוס מתרגם לנו ומסביר לנו שכדי להגיע לחתונה, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו". הכוונה להתנתק ממשפחת המקור, להיות עצמאי, לא להתנתק באופן של פירוד. חס וחלילה. אנחנו הרי לא יכולים לעזוב את הקשר הדורות. להיפך, אנחנו קשורים וזקוקים לברכתם של ההורים.

07:36 דובר 2 אי אפשר להתחתן בלי הברכה של ההורים. אפשר, אבל זה לא זה. הם האנשים הכי מבורכים שיברכו את הזוג להצלחתם, אבל חייבים להיות עצמאיים. החתן והכלה חייבים להיות עצמאיים, בוגרים, שהם מחליטים לבד על הנישואים. זה לא עובד שחתונה נגרמת על ידי זה שצריך ללכת לפי הכללים של אחרים. אתה עומד לפני החופה, את עומדת מתחת לחופה. זה צריך להיות עצמאות מוחלטת. זה לא יכול להיות קשור. אין לנו בית ספר שמלמד אותנו איך להיות בעל טוב או הורה. זה אנחנו בדרך כלל מקבלים את המידע על פי ההורים. לפעמים אנחנו לומדים דברים טובים מההורים ולפעמים אנחנו לומדים דברים שמוטב שלא, שלא נעשה כך. אפשר לטוב ולמוטב ללמוד מההורים. או שאני רוצה להיות כמו ההורים שלי או שכך אני לא רוצה להיות. זה גם לימוד, אבל הוא מאוד מוגבל, הלימוד. אתה נולדת עכשיו, התבגרת, התפתחת, עמדת על דעתך, עכשיו אתה לא היית נוכח בשלושים שנה הראשונות של הנישואים של ההורים. אתה לא היית נוכח בזמן שההורים התחילו את מסלולם. היום הכל נופת צופים. היום הם מאושרים ביחד. היום הם כל כך מתאימים אחד לשני. אל תחשוב שזה אצלך יתחיל ככה יחד. אנחנו מקווים שזה יהיה אצלך בעוד שלושים שנה. את המסלול מתחילים ביחד, עוברים ביחד דברים. אז אל תחשוב שיגיע-- המודל של ההורים הוא המודל הכי נכון. נכון, אבל לא עכשיו. אתה לא היית כל המסלול וכל הדרך. היית צריך ללמוד את כל מה שעברו בשנים הראשונות, בדקות הראשונות, בהתמודדויות הראשונות, בבעיות הראשונות, בכל מה שמתמודדים בחיים עד שהם הגיעו למצב כזה נפלא שהם מאושרים ביחד אחרי שלושים שנות נישואים. זה דגם טוב, אבל תחכה לזה. זה ברינו-- צריכים לבנות

10:08 דובר 2 את זה. לכן אדם חייב להתנתק ממשפחת המקור, לבנות עצמאות מוחלטת, להתחיל לפעול, לעשות, לארגן דברים משל עצמו. מאוד חשוב, לא רק ניתוק ממשפחת המקור, צריך להיות גם עצמאי. כלומר, חייב להיות עם דימוי עצמי מאורגן ומסודר, לא נמוך חס וחלילה, כי אדם שיש לו דימוי עצמי נמוך חייב לטפל בזה עוד לפני הנישואים. זה לא ייתן לו את האפשרות להתחתן באופן נכון אם הוא לא מעריך את עצמו, אם הוא לא אוהב את מה שהוא, מהותו, הוא לא יוכל לאהוב את בת הזוג שלו, הוא לא יוכל לאהוב את ילדיו. הוא חייב להיות עם דימוי עצמי מסודר ומאורגן, שידע ויכיר את מעלותיו. גם את החסרונות אפשר לדעת, אבל בעיקר חייב להיות עצמאי רגשית, לבנות את עצמו, להיות עצמאי באופן כזה שהוא לא צריך לקבל תעודת כשרות מהסביבה, כל הזמן לרצות את הסביבה. חייב להיות עצמאי בכלל באופן ברור. לא רק זה, אלא מאוד, מאוד, מאוד חשוב שזוג נכנסים לנישואים, הם חייבים מאוד, מאוד, מאוד להיות מסוגלים לאהוב. יש אנשים שלא-- שגדלו ולא הצליחו אף פעם לאהוב. לא אהבו חתול, לא אהבו כלב, לא אהבו בעל חיים. על אחת כמה וכמה גם לא אהבו אחרים, ילדים. אהבה צריכים ללמוד. אהבה זה נתינה, נתינה אינסופית וצריכים לדעת את זה. זה לא מישהו שמחפש רק את התועלת של עצמו, הוא מחפש את הטובה של אחרים, לנסות לארגן, לעשות למען אחרים. הוא מסוגל להגיע לאהבה או שעדיין לא מסוגל? אם עדיין לא מסוגל אז חכה, תגדל, תתפתח ואז תוכל להקים, להקים לבד משפחה. ה-המסוגלות לאהוב היא מסוגלות של בגרות. ברגע שאדם בוגר הוא מסוגל להכיל את מישהו אחר, הוא מסוגל להכיל את האחר,

12:44 דובר 2 הוא מסוגל להיות מסור לאחר. זה חייב להיות שלב מאוד ברור בהתפ-בהתפתחות והכי הכי חשוב, אה, הכי חשוב זה ה-ה-ה-הכ-קבלת החלטות, שהוא יוכל לדעת לקבל החלטות. אנשים, בדרך כלל אנשי עסקים לומדים את זה, איך מקבלים החלטות. זה לא פשוט לקבל החלטה, להיות שלם עם ההחלטה. אולי אני טועה, אולי לא, אבל אני קיבלתי את ההחלטות. להיות מסוגל לקבל החלטה. החלטתי להתחתן והחלטתי להקים בית, זאת בגרות נפשית שחייבת להיות לפני הנישואים. זה לא משחק ילדים לקבל החלטות. אנשים לומדים איך לקבל החלטות, אבל לא צריכים ללמוד הרבה מדי. צריכים פשוט להתחבר לאני שלי, להתחבר לפנימיות ובזה מה שנקרא עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו, הכוונה אלינו ולבין עצמנו. אני רוצה לספר דו-סיפור של דוגמה. מה זה נקרא להתחבר לאני העצמי שלך? בעצם בחסידות זה מופיע בהרחבה מושג שנקרא מושכל ראשון. תהיה מחובר, תקבל את כל המידע שהקדוש ברוך הוא רוצה להעניק לך. הקדוש ברוך הוא נותן לך את המידע הכי ברור והכי מסודר. אני אספר לכם סיפור. יום אחד התארחו אצלנו זוג לשבת. אנחנו, אה, ב-לפני שבת עשינו את הקניות המתאימות, קנינו את כל ההכנות לשבת. משום מה באותו זמן אשתי הלכה לקניות, לא אני. היא הלכה לסופר לקנות את הציוד שמה שנצטרך לשבת. בין השאר הגיעה לארון המשקאות. איזה משקה נביא לשבת? כל המשקאות האלה הם לא בריאים, מלאים כל מיני חומרים כימיים. אה! לא כדאי. החליטה מים הכי בריא, מים מן הטבע, הכי בריא. עמדה ללכת לקחת את המים, פתאום מחשבה שנייה בליבה, רגע, יגידו שאנחנו אשכנזים קמצנים, נותנים רק מים. שבת, קצת יותר מהודר. אז ניקח סודה גם זה-- עמדה לקחת סודה, אה, זה לא יפה.

15:33 דובר 2 שבת, מענה הדר הלכה וקנתה את כל המשקאות המתוקים. ישבנו בליל שבת לסעודת שבת, ואני רואה שהזוג לא שותים, אז אני שואל אותם: "איזה מן המשקאות שיש פה על השולחן אתם רוצים שאני אמזוג לכם?" אז הם אומרים: "עדיף מים, אם לא גם סודה." נו, מה זה אומר? הקדוש ברוך הוא אמר לנו, נתן לנו את כל המידע, נותן לנו בשכל את המידע המתאים להחליט את ההחלטות הנבונות. אל תתווכח עם עצמך. ברגע שאתה מתווכח עם עצמך, מתווכח עם המושכל הראשון, הפסדת. אני אתן דוגמה נוספת: יש לי מסלול קבוע שאני נוסע מהעבודה לבית כל יום. יש לי מסלול קבוע, יוצא מהמשרד, הולך הביתה. מסלול של יום־יום, לא משתנה. יום אחד אני נכנס לאוטו ומשום מה המחשבה: תיסע היום הפעם ממקום אחר. ואני מתווכח עם עצמי ואומר: למה? אז המסלול הקבוע זה צ'יק צ'ק. אני מכיר את הדרך, הכל בסדר. למה אני צריך לשנות את המסלול? התעקשתי להמשיך את המסלול הישר. נתקעתי שם עשרים דקות בפקק של חפץ חשוד, שעד שגילו שהכל בסדר ושחררו את התנועה הייתי תקוע ובזבזתי עשרים דקות. הקדוש ברוך הוא מדבר אליך, תתחבר לאני שלך, תקבל החלטות לפי מה הפנימיות שלך, לא תפסיד, גם אם זאת תהיה החלטה שגויה. אתה החלטת, התקדמת. אפשר תמיד להתקדם הלאה. כל הבעיה שלנו זה שאנחנו מתווכחים עם האני העצמי שלנו. בוגר שכמותך הגעת לחתונה. ההתלבטויות הן קיימות. ההתלבטויות האלה הן באו רק מצד היצר הרע. כל ספק הוא עמלק, בגימטריה עמלק. כל ספק הוא עניין של הצד השלילי. תתמודד עם ההחלטות. תקבל החלטות לפי הפנימיות שלך, לפי הנפש הפנימית. ככה תצליח תמיד לעשות את הדברים הנכונים, הנפלאים והטובים.

18:06 דובר 2 ברגע שנתחיל להתווכח עם עצמנו הפסדנו. לכן אנחנו מבקשים: עושה שלום במרומיו, זה הקדוש ברוך הוא שעושה שלום בין אש למים, בין מלאך מיכאל ומלאך גבריאל. עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, עלינו, על עצמנו, עלינו בינינו לבין עצמנו, שנקבל את המידע הנכון ואת הפעולה הנפלאה שעוזר לנו הקדוש ברוך הוא, את המושכל הראשון שהוא מחובר לאלוקות ממש בפשיטות מתוך עצמות הנקודה הפנימית של יהודי, ואחר כך על כל העולם כולו. אם אתה שלם עם עצמך, תוכל להקים משפחה, תוכל לחיות בשלום עם אשתך, תוכל להיות בשלום עם השכנים, שלום עם הסביבה, שלום עם כולם, אבל זה חייב להתחיל בעניין של בגרות, עצמאות, יכולת לאהוב ומסוגלות לקבל החלטות. לא לעשות החלטות שנעשות על ידי הסביבה, לא לרצות את הסביבה, להיות אתה. אי אפשר להתחתן אם לא הגעת לבגרות. התורה לא ציוותה אותנו בגיל שלוש עשרה כבר להתחתן. נכון, כל המצוות אנחנו חייבים בגיל שלוש עשרה, אבל פה תן לזמן להגיע לבגרות. ברגע שהגעת לבגרות תוכל להתקדם הלאה. אחיי ורעיי היקרים, באמת אנחנו בנושא של נישואים. שלב הראשון הוא שלב מאוד מאוד חשוב כדי להגיע בכלל לקראת חתונה. השלב הראשון הזה חייב להיות עם בגרות. חייב להיות עם בירור, עם שום דבר לא מקום לעמימות. צריך להיות ברור ומובן ומוסכם גם אם ההחלטות לא הכי נכונות, גם אם ההחלטות הן לא הכי צודקות. אבל הן החלטות שקיבלנו והחלטה ברורה. אחר כך נמשיך ונתמודד הלאה. יעזור השם שכל בית שנבנה יהיה בית אלוקי, בית נפלא, בית של אור. אנחנו, אה, נשוב ונעסוק תמיד בנושא של, אה, גאולה, של אור שמופץ מתוך הבתים. שלום וברכה קהל קדוש. אנחנו בנושא של נישואים, עוסקים

20:38 דובר 2 בעניין המרכזי והחשוב ביותר של עם ישראל, הקמת המשך הדורות, בית יהודי. בדרך כלל, לפני שמחליטים על מפגשים בין בחור לבחורה, עוסקים בעיקר בנושא של בירורים על הבחור, איך הוא עם חבריו, מה הן ההנהגות שלו, מה הן המידות שלו. הכל דברים חשובים, אבל צריכים לזכור דבר אחד חשוב: שום דבר לא דומה אחד לשני, מכיוון שכל דבר מצריך רובד אחר של הנפש להתעסק בו. זה בכלל לא דומה: אדם שמסוגל לרתק אלף אנשים בהרצאה, אבל הוא לא מסוגל להיות אבא טוב לילדיו. יכול להיות שהוא בן מקסים להוריו, אבל הוא חבר גרוע. יכול להיות שהוא, אה, חברים לעבודה מאוד מרוצים ממנו, אבל בבית הוא אפור לחלוטין. למה? לא, כי כל אחד זה רובד בפני עצמו. הרובד שאני משקיע בנשמה, בלקוחות מזדמנים, ככה שמי שפעם ב... אני נפגש איתם ומוסר איזה מסר והולך הביתה, זה רובד אחד, אבל רובד אחר מצריך אותי טיפול בנושאים של לקוחות קבועים יותר. המתפללים אצלי בבית כנסת, השכנים, זה כבר רובד אחר. יש רובד יותר פנימי שאני מתייחס לחברים, אבל זה בכלל לא דומה לרובד שיש לילד להוריו. יש יחס של הורה לילדיו, יש יחס של אדם לבת זוגו. כל אחד מהם בא ממקור אחר בנפש. לכן אי אפשר לדמות אחד לשני. יכול להיות שהבן אדם הוא מקסים בסביבה הקרובה אליו, זה לא מבטיח שום דבר שהוא ילמד להתנהג עם ילדיו באותה מידה. יכול להיות שיצטרך איזושהי עבודה נוספת. לכן חשוב מאוד לדעת להכיר את הבן אדם פחות או יותר, את המידות, את הכוון, את הכיוון ה-ה-הפנימי שלו. שהוא בן אדם שרוצה לעזור לסביבה ורוצה למסור את עצמו למען הכלל, הוא לא דואג לפרט בלבד, אלא

23:08 דובר 2 לסביבה. אבל זה לא מבטיח שום דבר. כל זוג שבא להירשם לנישואים אני מצריך, מה, אני נדרש לבחון עד כמה הם מוכנים לעניין כדי שבאמת הנישואים יהיו לאורך ימים ושנים טובות מוצלחים. אני רואה הרבה זוגות שבאים אליי להירשם לנישואים ואני לא מבין למה הם מתחתנים. הם בכלל לא בכיוון, הם בכלל לא יודעים לאן. כשאדם לא יודע לאן הוא הולך, סי-סיכוי קלוש שהוא יגיע לאנשהו. אם אדם יודע לאן הוא הולך אבל לא יודע את הדרך זה בסדר, תלמד את הדרך ותגיע. אבל כשבן אדם לא יודע בכלל למה הוא מתחתן ומה, למה להקים משפחה ומה הקרבה הזאת האינסופית, זאת הקרבה. להקים משפחה זו הקרבה, זה לוותר על עצמך. אישה שצריכה לוותר על הש-שעות שינה שלה כדי לטפל בילדים, לילדים קטנים וילדים גדולים וחולים ו-ו-ולמסור, זה מסירות אינסופית לסביבה. זה השקעה אין-- אדירה. אמנם היא השקעה שווה מאוד, אבל זה דבר שמצריך הרבה מאוד עבודה. זה מסירות אין קץ שהיא שווה כל רגע. אדם צריך להיות בכיוון הכללי של הנתינה. אגב, אה, אנחנו כולנו יודעים את הסיפור על האדמו"ר הזקן ששאלו אותו בכלא כשהוא ישב בעקבות הלשנה עשרים ושתיים שאלות. שאלו שאלות על השינוי של נוסח התפילה, על דברים שנכתבו בספר התניא, למה הוא כתב שספירת המלכות היא הספירה התחתונה, הרי זה פוגע במלך, וכל מיני דברים שאלו ושאלו וקיבלו את התשובה המתאימה ביותר וכל התשובות נתקבלו על דעתם באופן נכון וברור. אבל על שאלה אחת בפרק א' בתניא: "למה כתבת שכל טובה שאומות העולם עושים אינם אלא להתייקר גם לעצמם ולא למען אחרים? למה כתבת דבר כזה? תסביר". האדמו"ר הזקן חייך ולא ענה, והחיוך התקבל כתשובה. מה כ--

25:32 דובר 2 מה פה קרה? האדמו"ר הזקן מסר להם את המסר, "הרי שכנעתי אתכם בעשרים ואחת שאלות שאני צודק. למה לכם לקבל גם את התשובה הזאת ולהשתכנע שאני צודק? עזבו את זה", והם קיבלו את זה. מה היה פה? העולם המערבי לא מכיר את קדושת המשפחה. חיים וחיים של כל אחד לעצמו, כל אחד למענו. קשה להם להעריך את הנושא של הקרבה למען אחרים. לצערנו הרב תראו מה נעשה היום באירופה, אנשים לא ח-- לא מגדלים ילדים, אנשים חיים לעצמם, אנשים מחפשים את הקריירה שלהם, עזבו לגמרי את הקרבה, את המשפחה, את-- לתת. אגב, לפני כמה שנים הייתי סך הכל שלושה ימים בוורשה, בווינה, סליחה, באוסטריה. שלושה ימים נסעתי להרצאה ולפעילות קצרה מאוד וחזרתי. כמובן שהיו לי ילדים קטנים אז בבית וצריכים להביא מתנה לילדים כשאתה חוזר מחו"ל. מצאתי עצמי חצי יום לנסות לחפש איזושהי מתנה לילדים. הסתובבתי בווינה שלוש שעות לחפש חנות צעצועים. אין, אף אחד לא צריך את זה, אין ילדים. עד שבסוף מצאתי איזו חנות וגם הוא אומר לי, "אני לפני סגירה, חיסול מלאי, תיקח מה שאתה רוצה במחיר-- בחצי מחיר, העיקר תן לי להיפטר מהסחורה". למה? הוא אומר, "כי בווינה לא נולדים ילדים. הילדים היחידים שנולדים פה זה או הטורקים שהיגרו לווינה או היהודים שחיים פה. אין לי פרנסה כבר מזה. אף אחד לא יולד ילדים". זה הקרבה. העולם המה-- המערבי לא יודע מזה. הם לא יודעים מה זה, לטובת עצמם הם דואגים, לא טובת הכלל. לעומת זאת, אנשי המזרח, הערבים, יודעים להעריך את קדושת המשפחה, יודעים להעריך את המשפחה, מוכנים למסור את נפשם למען המשפחה. זה בטבע שלהם. אצלנו היהודים לא צריכים ללמוד מהם את השיטות. אנחנו

28:09 דובר 2 כולנו מסורים לעניין של המשכת הדורות. אנחנו משקיעים במשפחה, בקדושה של המשפחה, באחדות של המשפחה. אנחנו עושים הכל לפעול למען העניין. כל נישואים זה הקרבה, נתינה אינסופית. אי אפשר ככה לעבור לסדר יום. צריכים להשקיע בזה עוד ועוד, וזה השקעה שצריכים לוותר על הטובה העצמית. כשהאדמו"ר הזקן מסר להם, למה לכם לראות שאנחנו משוכנעים שאתם בכלל לא בכיוון? אתם בכלל לא יודעים על מה אתם מדברים. אתם בכלל לא עוסקים בהשקעה בדורות אחרים, אלא רק בעניין של עצמכם, טובת עצמכם. התקבל הדבר כתשובה אצלם. זה ברור שהמעלה של עם ישראל שאנחנו משקיעים במשפחה, בקדושה, באחדות, בהמשך הדורות. השקעה שהיא נתינה אינסופית בלי סוף. אז אם ככה, כשעושים בדיקות על הבחורים ועל הבנות לפני הפגישה, צריך לתת להם את הדעת כמה הנושא של מסירות למען הכלל מונח אצלם. כמה הנתינה ולא הדאגה העצמית של הבן אדם. איפה לי טוב? לא כתוב "לא טוב להיות אדם לבדו", אלא "לא טוב היות האדם לבדו", לא טוב להיות אדם. אם את רוצה להיות אדם, לא לבד. זה השקעה בנתינה, בפתיחות והשקעה. אם אדם מחפש רק את הטובה העצמית שלו, הנישואים האלה הם קשים, כי היום טוב לו פה, מחר טוב לו שם, מחר ילך לחפש מקום אחר. אבל אם הוא משקיע אינסופית על העניין הזה, זאת יצירת ובניית בסיס חזק. זו השקעה טובה למען העניין. אה, חשוב להדגיש שההשקעה הזאת של הנתינה והבנייה והיצירה היא מבורכת ומביאה לך את כל האושר שבעולם. ילדים והתפתחות של הילדים זה שמחה אדירה, אבל זה חייב השקעה שלך. כשאתה מחפש את הטובה האישית שלך, היום טוב פה, מחר טוב במקום אחר, מחר כבר נמאס לי פה, אני הולך

30:45 דובר 2 לחפש מקום אחר. התופעה הזאת מוכרת אצל הנוער. לפעמים מחפשים פאב כזה, יושבים, נהנים בו אחרי כמה ימים. די, מיצינו. בוא נחפש מקום אחר. לא, לא, אנחנו לא מחפשים מקום אחר. אנחנו הולכים ישר. אנחנו בחרנו את הדרך, החלטנו החלטה. אנחנו הולכים להשקיע, לעשות, לפעול ולעשות מה שאפשר כדי להמשיך הלאה, כדי לבנות את העשייה האינסופית הזאת. חשוב לי להדגיש שבזמן שבני זוג נפגשים להיכרויות, יש פה בעיות הלכתיות חשובות שצריכים לתת עליהן את הדעת. קודם כול, מה מדברים? לא כל דיבור הוא נכון. הדיבור חייב להיות מסודר ומאורגן, בנוי הלכתית, לא דיבורים שהם אסורים, לא דיבורים שהם לא נכונים. צריך לשקול את הדיבורים באופן נכון. איפה להיפגש? לא כל מקום אנחנו יכולים להיפגש. אנחנו חייבים לקחת מקום בצורה מסודרת ומאורגנת, שיהיה מקום שיתאים לאווירה, לבחינה, למנוחת הנפש, כדי לבחון את הדברים כמו שצריך. אה, ברור שיש כללי התנהגות בזמן המפגשים. אדם לא יכול, אה, לא, אין מגע עדיין, גם לא עד אחרי החתונה. אה, לא רק לא מגע, אלא גם, אה, יש כללי התנהגות. מה כן מותר לעשות? מה אסור לעשות? זה דברים הלכתיים שצריכים לשמור עליהם ולהקפיד, וכל זה, זה מבחן של דורות ומעשה שנים רבות וניסיון של חיים ארוכים. אפשר לסמוך על מסורת ישראל הארוכה, שהיא נפלאה והיא מדויקת והיא הקימה בתים רבים. יש תופעה של הצעת נישואים לפני החתונה, כריעת ברך. יש פה בעיות הלכתיות קשות שהן לא מתאימות, לא מצד הצניעות ולא מצד הכללים ההלכתיים. הכול חייב להיות ברור ומדויק ומסודר באופן שברור על פי ההלכה. כדאי מאוד לתת את הדעת. אני אבל אנצל את ההזדמנות ואומר עצה טובה. יש רבים מאוד שמנצלים את האמצעים

33:26 דובר 2 הטכנולוגיים כדי להציג לעצמם איזשהו פרופיל של המערכת של החיים שלהם, מה הם עצמם ומה הם מחפשים בבת הזוג. צריך לתת את הדעת על העניין הזה ולבחון אותו מאוד מאוד בשיקול דעת. לא, לא חפיפי. כי מה כותבים ואיך כותבים? אי אפשר פה לעשות משחקים ולא חוש הומור. נכון שחוש הומור הוא מאוד מאוד חשוב בנישואים, אני עוד אדבר על זה, אבל בזמן הזה צריך להיות ענייני ומדויק. כל דבר צריך להיות כתוב באופן נכון. זה לא מקום לסיפורים ולשירה ולפנטזיות. מדובר על דיוק מרבי בפרטים הטכניים של האדם. יש כאלה שמצרפים תמונה. יכול להיות שזה מבורך, יכול להיות שלא, יכול להיות שמבחינה הלכתית זה אולי קצת פחות צנוע, אבל בכל מקרה אם צירפת תמונה תשקול טוב טוב איזו תמונה אתה מוסר. תשקול מה התמונה מוסרת, איזה מסר. אם אתה מסתובב עם לבוש זרוק של יום יום ובזה אתה מצלם ורוצה להראות שאתה חביב או איך אומרים החבר'ה סאחי, אני לא יודע. זה לא מתאים. זה לא נישואים. נישואים צריך להיות משהו רציני, משהו עם היגיון. אתה מצטלם לו עם חברים. בת מצטלמת עם חברות. הניסיון לא בריר בעניין הזה. צריך להיות ממוקד, ברור, מסודר. תבחר תמונה ותשב עם שיקול דעת מה אתה כותב. אם החלטת למסור שמות של ממליצים, תבדוק איתם אם הם יכולים להיות ממליצים טובים או שאולי מילה אחת לא במקום יכולה להרוס לך את העניין. תשקול מה הממליצים אומרים. תשקול מה, אם הם מתאימים למסר שאתה רוצה למסור, אם זה באמת עובר דרכם. שאל אותם רשות אם בכלל למסור וכו'. אז זה מאוד חשוב לבנות את הבסיס של ההיכרות בעניין. הפגישות חייבות להיות באופן ברור, באופן

36:11 דובר 2 מסודר, באופן מאורגן, באופן רגוע, באופן טהור, ש, אה, נצליח למסור את המסר הנכון, הברור. שההיכרות תהיה נטולת שיקולים זרים אלא רק ענייניים כמו שצריך, שהשיקול דעת יהיה ברור ומסודר, שמה שאנחנו בחוץ זה מה שאנחנו בפנים ומה שאנחנו בפנים זה מה שאנחנו בפנימיות שלנו. יכול להיות שאולי בחיצוניות אני לא כזה כל יום, אבל זאת השאיפה, זאת המגמה. צריך להיות המסר ברור ומסודר. תשקול מה אתה מסיר-- מה אתה מוסר, מה הפרופיל שלך. תשקול מה כתוב בפרופיל בדיוק מרבי ענייני וברור שהוא צריך להיות אמיתי. נפגשתם? תשמרו על כללי ההלכה. יש דברים שאי אפשר לתת. נכון שאם אדם יסתובב עם כלה ועם, אה, בחורה במשך כמה שעות ולא יציע לה מים לשתות, אז זה, זה לא מראה על דאגה לה, זה מראה על דאגה לעצמו. הוא לא חושב עליה. צריך. מצד שני, כל נתינה היא בעייתית מבחינה הלכתית. אין כאן-- אה, באמת על פי ההלכה, אה, לא חששו לנתינה. אגב, יש קוריוז מאוד יפה. יש בירושלים בית כנסת-- קוריוז. יש בירושלים בית כנסת ש-- כמו בבני ברק יש את בית כנסת איצקוביץ, שזה מניינים נכנסים ויוצאים, ככה יש גם בירושלים בזכרון משה בית כנסת ששם מתפללים יום יום מלא אנשים, כל רגע מניין אחר. סיפרו שהייתה אלמנה מסכנה שהייתה עומדת בפתח בית הכנסת ואוספת כסף למחייתה ולמחיית ילדיה היתומים, אלמנה צעירה, ועמדה שם בפתח בית הכנסת והטרידה את הבאים להתפלל. היה שם חוכמולוג ירושלמי שהחליט לדאוג לכל כללי ההלכה כמובן, ונתן לה צדקה והדגיש, כל פעם הוא היה אומר לה, "זה לשם צדקה, חס וחלילה לא לשם נישואין." ככה הוא נזהר לתת לה צדקה ולא נישואין, שלא תחשוב שזה

38:46 דובר 2 לשם נישואין. פעם, פעמיים אמרו לו, "תקשיב, זה שאתה מדגיש שזה לא לשם נישואין זה בעייתי מאוד. יש מושג שנקרא מתוך שלא לשמה בא לשמה. אף אחד לא חושב על זה, אבל אם פתאום אתה מדגיש את העניין לא לשם נישואין, לא לשם נישואין, מתחיל להיות פה בעייתי. אז תן צדקה ועזוב את זה." באמת אנחנו נותנים, משתדלים אמנם לא לתת משלוח מנות לדוגמה על פי ההלכה. לא נותן איש לאישה, אלא אישה לאישה ואיש לאיש. אה, בהלכות צדקה יש, אה, פרטים לזה. אבל לכן כשבמפגשים בן אדם מוצ-- מציע שתייה או, אה, ארוחה, אה, מתחיל להיות איזושהי שאלה הלכתית בעניין. אבל חייבים על דרך המיצוע להציע שתייה באופן שאין בזה שום, אה, חשד ל-ל-לנישואין, כי עדיין מתנות אי אפשר לתת, יש פה חשד לנישואין ועדיין לא החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן אחד עם השני ולא ניצור בעיות הלכתיות עתידיות. אבל הכול צריך להיות ברור ומסודר. מצד אחד לפי כללי ההתנהגות האלמנטריים, מה שנקרא בעולם ג'נטלמן. אה, יחסים ג'נטלמניים ש-ש-שאדם מציע שתייה ולא תפוס בעצמו. מצד שני, צריכים לדעת שיש גם בעיות הלכתיות וכדאי לעשות את זה באופן המסודר. הצעת מים היא מותרת, אבל, אה, צריך לחשוב פעמיים הלאה. אני מאחל לכל עם ישראל, אה, ברכה והצלחה שיקימו בתים נאמנים בישראל עם מסירות אינסופית, עם השקעה. אנחנו צריכים לדבר על ההמשך של ברגע שהחלטתם לייסד את ביתכם על יסודות איתנים של תורת החסידות כפי שמוארים בתורת החסידות, ורציתם לעשות בניין עדי עד, יש צורך להבין את המשמעות של בניין, וזה בשיעור הבא בעזרת השם. הרבה ברכה והצלחה. קהל קדוש, שלום וברכה. אנחנו בנושא של נישואים מבחינה, אה, רעיונית, הלכתית, חסידית. החלטתם,

41:23 דובר 2 זוג נפלא, לייסד את ביתכם הנאמן בישראל על יסודות איתנים של תורת החסידות. שיהיה לכם שידוך בשעה טובה ומוצלחת. אנחנו צריכים עכשיו לעסוק בבניית הבית, כמו שיש הלכות בית הבחירה, כך יש הלכות בית, בניית בית אישי. הבית האישי. כמובן שיש הקבלה מאוד, מאוד גדולה בין בית המקדש לבית הפרטי שלנו, כי, אה, בית המקדש יש לו קשר. הרי אם אדם חס וחלילה מגיע לגירושין, מזבח מזיל דמעה. לעומת זאת, כשזוג בונה את יס-- ביתו, מייסד ויש שלום בבית, המזבח מכפר על עם ישראל, נותן לנו שפע ברכה. יש קשר בין בית המקדש למזב-- לבית-- לנישואים, לבניית בית. אני הייתי רוצה לעסוק קצת בעניין הזה של התוכן של הבית, איך הוא נראה, בית, בניית בית. בגדול, לא כתוב באף מקום איפה נמצא בית המקדש. בית המקדש אנחנו יודעים שהיה בירושלים, בהר המוריה, אנחנו יודעים, אבל לא כתוב במפורש בתורה איפה המיקום של בית המקדש. להיפך כתוב, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל." כלומר בית המקדש הוא בית פרטי של כל אחד ואחד. אני אעסוק בהקבלה בין בית המקדש לבית הפרטי שלנו. בית המקדש נמצא בעלייה. "וקמת ועלית אל המקום." חייב להיות עלייה. כלומר, אדם צריך לזכור כלל ברזל. לבית המקדש עולים. עולים מבחינה רוחנית גם. אתה לא יכול להתנהג כמו שאתה מתנהג בשוק, בבית-- בבית הפרטי. בשוק מדברים, "בעל הבית השתגע" וקללות וסיפורים. לבית זה לא נכנס. עלית בדרגה. אתה לא יכול להיכנס לבית בלי העלייה. לבית המקדש היו עליות ועולה ועולה וכל עלייה היא השתחוויה. למה השתחוויה? כי צריך להיות ביטול של לשכב פרקדן על הרצפה, להיות "ונפשי כעפר לכל תהיה", לבטל את עצמו, כי

43:56 דובר 2 ברגע שיש הרגשת האני שלי, שאני מחפש את עצמי, לא מתאים לנישואים, לא מתאים לבית המקדש. לבית המקדש עולים. אגב, היום ברוך השם, בגלל שאנחנו כל כך קרובים לגאולה, לירושלים יש כביש אוטוסטרדה, כביש מספר אחד, ישר עלייה עולים. ישירות לירושלים, לבית המקדש. אבל לפני הרבה שנים הדרך לירושלים עברה דרך מוצא העתיקה, ושם יש כביש שקוראים לו שבע אחיות. למה שבע אחיות? בגלל שיש שמה שבעה פיתולים. עולה ומפתל את הכביש עוד אחד ועוד אחד, סיבוב כזה וסיבוב כזה וסיבוב כזה. למה עשה השם ככה? כי ברוך השם אנחנו מתקרבים לגאולה. המידות של עם ישראל כבר מתוקנות. אנחנו כבר לקראת התיקון של המוחין ואפשר כבר להגיע לגאולה. אבל בעבר מי שרצה לעלות לירושלים היה צריך לתקן את המידות שלו, את שבע המידות. אי אפשר להיכנס לנישואים בלי תיקון המידות, בלי הפחתת הכעס, בלי הפחתת הגאווה, בלי הפחתת המידות הלא טובות. חייב להיות תיקון המידות. אז כשעם ישראל היה עולה לירושלים לבית המקדש היה עובר דרך שבע אחיות, שבעה פיתולים, כדי להגיע לבית המקדש באופן נכון. לבית המקדש עולים ועלייה היא בדרגה גם מבחינה רוחנית. אדם יודע שלא מתנהגים כמו שמתנהגים בשוק, אלא כשנכנסים לבית המקדש ההתנהגות היא שונה, ההתנהגות היא מתקדמת, היא נפעלת בדרגה הרבה יותר גבוהה, רוחנית. גם כשאני עולה לבית המקדש אני רוצה לזכור שבית המקדש הוא מקום יפה, מקסים, נפלא, ובתוך בית המקדש יש כמה דברים מאוד מדהימים. דבר ראשון, לבית המקדש היו חלונות הפוכים מהדרך. בתים שרצו להכניס את האור מבחוץ פנימה בנו את החלונות רחבים מבחוץ ומצטמצמים כלפי פנים כדי שהאור מבחוץ ייכנס פנימה. אז בפנים צריך חלון קצר כדי שיהיה מקום

46:28 דובר 2 יותר, אבל מבחוץ רחב, שייכנס האור מבחוץ פנימה. בבית המקדש זה הפוך. בבית המקדש החלון הרחב הוא בפנים כדי להמשיך את האור החוצה. מהבית הפרטי שלנו אנחנו הופכים אותו למגדל אור. מהבית הפרטי שלנו אנחנו נותנים אור כלפי חוץ. מהבית הפרטי שלנו, בית שנבנה בקדושה וטהרה על יסודות איתנים של תורה וחסידות ועשיית טוב, אנחנו נותנים החוצה לאור לצאת החוצה לקהל. בבית המקדש היה ניקיון מאוד סביר. לא השתגעו לנקות, אלא רק עם שטיפה קצרה ונגמר הסיפור. למה? כי בית צריך להיות נקי אבל לא מצוחצח, לא מבריק. בית שהוא מבריק, השם ישמור, כנראה שלא גרים בו או שהמשפחה לא נמצאת. בית שנמצאים בו הוא בית דינמי. בית המקדש היה נקי, אבל לא מצוחצח ולא מסודר ולא מאורגן. חייב להיות סביר. בבית המקדש היו נעשים עבודת הקורבנות, היה לנו כלל מאוד ברזל. קורבן עשיר וקורבן עני קיבלו את אותו יחס. אנחנו לא מדברים על עשיר ועני, על הבדלי מעמד, כמו שבונים בתים ואני צריך להיות דווקא בעשירון העליון ולא בעשירון התחתון. אין דבר כזה. אנחנו בונים את הבית שלנו במיקום שלו, ששם יש יחס לכל הצדדים, גם לקורבן עשיר, גם לקורבן עני באותה המידה, באותו יחס, לא עושים שינויים. אחת הבעיות שהיו בזמן מסוים בבית המקדש זה שעשו, אההה, אפליה כביכול בין קורבן עשיר, שאז יש מתנות רבות לכוהנים, לבין זה. בית המקדש נהיה שומם באותה תקופה. הרבה לא הגיעו בגלל זה. בבית של הקדושה אין יחס של דברים עשירים יותר מאשר דברים עניים. כולם שווים בפני הקדוש ברוך הוא. בקורבנות היה קורבן חטאת וקורבן עולה נשחטים באותו מקום, במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. עולה, זה מתנה גדולה

49:08 דובר 2 לשמיים. כל הקורבן אתה נותן, כולו עולה כליל לה'. חטאת זה קורבן חטאת, קורבן חוטא. חלק מזה עובר לבעלים, חלק מזה עובר לכוהן, חלק מזה עובר לכוהן, חלק מזה עובר לבית המקדש. באותו מקום שנשחט החטאת, באותו מקום נשחט העולה. להראות שהכל נהיה אותו דבר כלפי הקדוש ברוך הוא. אנחנו לא מחפשים אשמים תמיד. קורבן אשם זה רק בבית המקדש. קורבן חטאת זה רק בבית המקדש, אבל אנחנו פה לא מחפשים תמיד מי עשה את הבלגן, מי האשם בעניין. אנחנו מחפשים שהוא ייקח לעצמו את האחריות, אבל אנחנו מחפשים את השלמות של כל העניין. בבית המקדש יש מקום אחד שנקרא קודש הקודשים. שם לא נכנס אדם, רק הכהן הגדול פעם אחת בשנה, ביום הכי מקודש בשנה נכנס הכהן הגדול לבית המקדש. בבית הפרטי שלנו קודש הקודשים זה חדר השינה של בני הזוג. לשם אף אדם לא נכנס, גם לא ילדים. אני מבין שילד קטן בחודשים הראשונים עוד סוחב את הזמן, שאמא שלו לא תצטרך לטרוח להביא אותו בלילה כשהוא בוכה, אבל זה חייב להיגמר מאוד מהר. לקודש הקודשים לא נכנס אדם, רק הכהן הגדול, רק בני הזוג. זה המקום המקודש שבו נמצאים רק בני הזוג. ויותר מזה, כהן גדול שהיה נכנס לקודש הקודשים, אם לא הייתה לו מחשבה טהורה, הוא לא היה יוצא מזה חי. גם לקודש הקודשים שלנו, לחדר השינה, נכנסים עם מחשבה טהורה. המחשבה הטהורה חייבת להיות רק למען בניית הקן המשפחתי, למען השני, למען הזולת. אם לא, לא יוצאים מזה בחיים. לא יוצא מזה רע, רע, אה, טוב. רק רע. זה חייב להיות מסודר ומאורגן. לקודש הקודשים רק הכהן הגדול נכנס. הבית שלנו כמו בבית

51:29 דובר 2 המקדש, יש בדרך כלל אדם שבונה את מה שממונה על, על, על התפקידים. יש תפקידים מסודרים לכל אחד, יש תפקידים, חלוקת תפקידים מסודרת, מאורגנת, וכל אחד יש לו את התפקיד שלו. יש לוי שהוא שומר בשער ויש לוי שמנגן בכלי. אם אדם, אם לוי ששומר בשער החליף את עבודתו והפך להיות שוער, אה, משוער למנגן, על פי ההלכה הוא, הוא פסול, עשה עבודה פסולה. כל אחד יש לו את התפקיד שלו גם בממלכה שלנו, שאנחנו בונים בתוך הבית הפרטי. לכל אחד מבני הזוג יש תפקיד שלו והוא חייב לעמוד את התפקיד שלו ולעשות אותו. בשום אופן לא בריא, לא רצוי, לא נכון. לא בונים ככה את הממלכה שגבר מתנהג כמו אישה או אישה מתנהגת כמו גבר. לכל אחד יש את התפקיד שלו. זה בדיוק העניין של שלום בית. השלום, אומר הרבי, שלום, יש בו כמה פירושים. שלום זה יכול להיות מצב של אי מלחמה. הפסקנו להילחם. יש שלום מלשון שלמות ויש לשון מלשון השלמה. בעצם מצב של אי לוחמה זה מצב נחמד, אבל זה לא שלום אמיתי. שלום אמיתי בבית, שלום בית, חייב להיות מבוסס על חלוקה מסודרת של תפקידים, שכל אחד ואחד יודע את מעלתו ואת תפקידו, מה הוא תורם לממלכה, מה תפקידו לתרום לממלכה, וצריך להבין שאחד משלים את השני. כל אחד יש לו את התפקיד שלו, את הרעיון שלו, את המטרה שלו, את המסירות שלו. זה נקרא שלום בבית. שלום בית נוצר ברגע שיש את הגדרים הנכונים. לכל אחד יש תפקיד. בעם ישראל יש גדרים, חול ושבת. החול משפיע על השבת. מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אבל השבת מברכת את כל הימים שאחריה. בעם ישראל

54:00 דובר 2 יש גם חלוקה: כוהנים, לויים, ישראלים. כל אחד יש לו את התפקיד שלו, וכל אחד במטרה של מסירות נותן את חלקו לעניין. ביחד זה שלום. שלום בית לאורך ימים ושנים טובות. אני מאחל לכל אחד ואחד שיהיה לו שלום בבית לאורך ימים ושנים טובות. אחיי ורעיי, קהל קדוש, אנחנו בנושא של נישואין עוסקים במקום הקדוש והנפלא והיסודי בתורת ישראל, נושא של נישואין. אנחנו מנסים ליצוק תוכן בתוך הבית, בית ויש שלום בבית. שלום זה מלשון שלמות. שלום מלשון השלמה, שכל אחד שונה מהשני. בית צריך להיות מקום מקסים, מקום טוב, מקום שבו דרים, מקום שיש לאדם הרחבה, מקום שבו הוא יכול להיכנס עם כל מהותו, להיות הוא עצמו, להיות בכל עצמותו ומהותו. הבית לא חייב להיות מוזיאון. מוזיאון זה מקום יפה מאוד, אבל אי אפשר לגור במוזיאון. גם בית מלון זה מקום נפלא, מקסים, אבל זה לא מקום למגורים. אולי למעבר לילי אחד. בית צריך להיות עם הדינמיקה שלו, עם העוצמה שלו, עם המקום שבו אדם מתגלה בכל עצמותו. נתאווה להיות לו יתברך דירה בתחתונים. הקדוש ברוך הוא מבקש שפה יתגלה כל עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא בעולם הזה, בדירה הזאת. דירה מלשון מדור למגורים, מקום מקסים ונפלא למען היושבים בתוכו. בבית זה שלום בית. צריך לדעת שיש תפקידים שונים. גם כשנכנסים לחופה צריכים לדעת שיש, אה, שותפים שונים בתוך הממלכה הזאת. גבר ואישה לא בנויים אותו דבר, לא גופנית ולא נוירולוגית. כל אחד בנוי באופן אחר, כל אחד מביא את השלמות שלו לממלכה, את המעלות שלו, את התפקיד שלו, את המטרה שלו לממלכה. צריך את שני בני הזוג כדי לבנות בית, משפחה. בעל ואישה, שניהם שותפים אבל שותפים שונים,

56:36 דובר 2 שונים לחלוטין. בדרך כלל אנחנו משתדלים לעשות חלוקה מאוד ברורה, שכל מילי דשמיא זה בממלכתו ובחזקתו של הבעל, וכל מילי דארעא, כל מה שקשור לארץ, כל מה שקשור לגשמיות, זה תחת שליטתה של עקרת הבית, שהיא עיקר הבית. כמובן שיש שיתוף פעולה. השיתוף פעולה הוא מאוד בנוי וחשוב ומוחשי וחייב להיות מסודר ומאורגן ומעוגן ביחד. באמת, גיל הנישואים שלנו הוא בעייתי. כמה שהגיל עולה, הגבר או האישה מתרגלים לחיות לבד, מתרגלים להחליט החלטות לבד, מתרגלים לחיות עם עצמם, קשה יותר לייסד את הבית, קשה יותר לבנות את הבית. לעומת זאת, כשגיל הנישואים היה יותר צעיר, היה הרבה יותר מוצלח ומאורגן. אבל אנחנו במציאות כזאת וזה לא, אה, לא בעיה. פשוט צריך להתחיל לטפל בעניין. כשזוג נכנסים לתוך הבית הם יודעים שהם שניהם שותפים, שותפים מלאי זכויות. לכל אחד יש את השותפות שלו. אבל כשם שאין שני מלכים בכפיפה אחת יכולים למלוך בממלכה אחת, כך גם בבית לא יכול להיות שכל אחד יהיה, אה, שליט יחיד ויקבלו את דעתי, וכולם צריכים לסור למשמעתו. זה לא עובד ככה. לכל אחד יש את תחומי התפקיד שלו, תחומי העניין שלו, תחומי הבעלות וההחלטות שלו. כמובן שהכל נעשה בשיתוף פעולה ביחד. יש כאלה שתמיד שואלים אותי מה עדיף, להתחתן עם בחורה שהיא דומה לי או שונה ממני, ואז אחד משלים את השני. זו שאלה טובה, והתשובה היא מאוד פשוטה. זה נורא תלוי בכם. יש לזה מעלה ויש לזה מעלה. יש לזה חיסרון ויש לזה חיסרון. אם אדם מתחתן עם אישה שהיא דומה לו, שהיא בדיוק באותו ראש שלו, חושבים על די אותו דבר, מדברים על אותו דבר, על היגיון אותו דבר, זה מקסים,

59:03 דובר 2 זה נפלא. הם באותו ראש, זה מוצלח. הבעיה היא שהשותפות הזאת אחרי חודש זה נראה כמו חמש שנים ביחד, ואחרי חמש שנים זה נראה כמו חמישים שנה, והאויב הכי גדול של נישואים זה הכניסה לשגרה. הנישואים חייבים כל הזמן התחדשות. אי אפשר להשאיר את זה, את המסלול הזה בדיוק מדויק על אותו דבר. זה חייב להיות התחדשות, חייב להיות שינוי, חייב להיות, אה, אה, תוכן של, של, של, אה, שינויים. אי אפשר להיות מרובע קבוע מושלם. אותו דבר אם חס וחלילה יהיה שינוי אחר, שאחד שהוא, נגיד, ספונטני ומתחתן עם בחורה, מה שנקרא מרובעת, מסודרת, זה יכול להיות נחמד, אבל זה גם יכול להיות ממוטט. יכול להיות שאדם יקום בבוקר ויגיד, אה, "אני ספונטני, אני עכשיו נוסע לדובאי", והיא מרובעת, חייבת ללכת, לקום בבוקר לעבודה, לחזור מסודרת, לחזור אל מסלול של סדר יום. הספונטניות הזאת תמוטט אותה וכן להפך. נכון, יש מעלות בכל צד וצד ויש חסרונות. אם זה מתאים לבני הזוג בוודאי זה מתאים לי, אבל אם זה לא מתאים צריכים לעבוד על זה, לשנות, לפתור בעיות, להשקיע, לחבר את הדברים, להתמזג ביחד. השותפות היא שותפות מלאה. כל אחד חייב לקבל את המעמד, התפקיד שלו ואת המעלה שלו ואת, אה, תחומי העניין שלו ואת הבעלות שלו. אבל זה חייב להיות שותפות ביחד. וצריכים לזכור שכשם שאתה לא מושלם כך גם עזרת נשים לא מושלמת, גם אישה היא לא מושלמת. סך הכול נכנסתם לנישואים בגיל צעיר, עדיין אתם לא מושלמים, עדיין יש מה ללמוד, עדיין יש מה לתקן, עדיין יש מה לעשות. החיים עוד לפניכם. גם היא לא מושלמת. אל תתעצבן מזה שהיא לא מושלמת, כי

1:01:24 דובר 2 גם אתה לא מושלם. כל אחד ואחד צריך להבין שהשותפות היא שותפות עם שותף שונה ממך ושותף שהוא אינו מושלם, כשם שאתה לא מושלם. כל אחד ואחד יש לו את המעלות ואת החסרונות שלו. אז אם ככה בונים ביחד. זו בנייה, בנייה שמשקיעה, מצריכה פתרונות, מצריכה עבודה, מצריכה השקעה, מצריכה מחשבה, לפתור בעיות, לבנות ביחד, לשבת ולמצוא את המסלול הנכון. באמת שימוש בחוש הומור זה מאוד בריא. הוא מפיג מתחים. בנישואים חייבים להשתמש בחוש הומור הרבה. זה מוריד מתח. האפשרות שלי לצחוק על עצמי נותנת לי אפשרות להסתכל על עצמי בפרספקטיבה חיצונית. אני צוחק על עצמי. זאת אומרת אני מחוץ לעצמי. אני יכול להתבונן, אני יכול לראות גם את הצדדים האחרים שלי. אני יכול להתמודד עם בעיה כשלא אני תקוע בתוכה. אז השימוש הוא מאוד בריא, והשימוש נפלא, ומי שיכול להשתמש בזה, אה, נפלא. לא מוגזם. אי אפשר להפוך את חיי הנישואים לצחוקים אינסופיים. זה לא עובד. זה דבר רציני מדי. זה דבר שמצריך עבודה, השקעה, אה, רצינות. זה לא עובד, אה, אה, צחוקים אינסופיים. הכול במידה, במינון, מדוד, שקול, מדויק. אנחנו ממשיכים ליצוק תוכן, ליצוק תוכן בתוך הזוגיות, בתוך השלום בית. אחרי שאנחנו רואים שכל אחד הוא שונה מהשני, שותפות שונה. גבר בנוי אחרת, אישה בנויה אחרת. גבר, אה, לא משקיע מחשבה יותר מדי על דברים שלא בתחומי העניין שלו. אישה כן נושאת, אה, אה, מחשבה והשקעה ודיוק יותר על דברים אחרים. אה, אני לפעמים צוחק ואומר אישה מסוגלת לזכור מה היא לבשה בחתונה של בת דודה של השכנה שלה לפני שלוש שנים, ואני מה אכלתי אתמול בלילה אני לא זוכר, כי גברים

1:03:57 דובר 2 לא נותנים על זה יותר מדי תוקף. למרות שהגבר נקרא זכר, זיכרון אין פה, רחוק מאוד. הוא זוכר רק מה שהוא רוצה לזכור והוא שוכח מאוד מהר. גם צורת הדיבור בין בני הזוג היא שונה לחלוטין. הרבה מאוד בעיות יכולות להיחסך מחוסר תקשורת בין בני הזוג בגלל שכל אחד לא מבין איך בנויה אישה או איך בנוי גבר מבחינת הדיבור. דיבור של גבר הוא הרבה יותר קליל, הוא לא ישקיע הרבה יותר מדי מחשבה בדיבור, להפך, כשהוא צריך לשקול מילים הוא מתעייף מאוד מהר, הוא מתעייף מאוד מהר ומאבד עניין. הוא צריך לזרום ככה לדבר. יכול להיות שהגבר יגיד לגבר ״לך לעזאזל״ בצורה חברית, לא התכוונתי חס וחלילה שתיפול מקומה שמינית ותתפרק לחתיכות, אבל זו המשמעות של ״לך לעזאזל״. אישה לאישה, יש להן קודים, דיבורים, קוד דיבורים אחר לגמרי. אחת לא תגיד לשנייה דברים שהם אחר כך, אה, אה, יתפרשו במשמעות הרבה יותר מעמיקה. אז צריך ללמוד שהשותפות היא לא שותפות עם אדם שדומה לך, אלא שונה לחלוטין ממך, והשותפות היא לא מושלמת, אבל היא נבנית, היא נעשית עם הרבה אור ועוצמה, עם הרבה קדושה. בית המקדש נבנה להשראת השכינה. אם אין השראת השכינה בתוך הבית, קשה מאוד להצליח לבנות את הממלכה הזאת. ידוע שאיש ואישה זה אותן אותיות, חוץ מזה שבאיש יש יו״ד ובאישה יש ה״א. יו״ד וה״א זה שמו של הקדוש ברוך הוא. אם לא מכניסים את הקדוש ברוך הוא לתוך הבית בקדושה וטהרה זה אש ואש. זו לא קלישאה, זו אמת לאמיתה. הבית חייב להיבנות ביחד. אגב, אני מאוד ממליץ לזוג בשנה הראשונה לבנות את הבית לבד. בדרך כלל כשבונים בית תולים שלט: סכנה, כאן בונים. למה?

1:06:27 דובר 2 סכנה, כאן בונים. אני אשים כובע כי כמו שהפועלים עובדים גם אני אשים כובע ואכנס לעבוד. לא, לא, לא. כל אחד יודע מה תפקידו בבנייה. יכול להיות שאתה עם רצון טוב תגיד שהחדר לא עומד במקום הנכון, צריך להזיז אותו ימינה. יכול להיות שמתוך רצון טוב תבוא, תיתן עצה טובה. למה שמתם את הסלון פה? זה מתאים להיות פה מטבח, זה שמה המטבח צריך להיות סלון. עצות טובות הן תמיד טובות, אבל זה לא בזמן בניית הממלכה שלכם. מרצון טוב אפשר לפרק את כל הבניין. אז בשנה הראשונה תעסקו בבנייה שלכם. תימנעו מהכנסת אורחים מרובה, הכול צריך להיות במידה ובמשקל ובמינון הנכון. כמובן שכשאתם בונים הכנסת אורחים היא הדבר הכי בריא ונכון ונפלא ומתאים לממלכה נבנית. להפך, זה נותן המון המון כוח ותוקף. זה נותן המון ברכה, אבל הכול חייב להיות במידה ומינון המתאים בהסכמה ובשותפות מלאה. אי אפשר לעשות עבודה של אחד שהוא קובע את הממלכה ונגמר הסיפור. ברגע שזו קביעה רק של אחד ואין פה חוכמות, העסק פה לא טוב, העסק לא יעבוד. חייב להיות בסיס משותף ומאורגן ומוצלח ביחד. אנחנו בתוכן שיוצקים לתוך הבית והזכרנו שצריכים להכניס את הקדוש ברוך הוא. בלי הקדוש ברוך הוא, החיים בממלכה יהיו אש ואש. צריך להכניס את הקדוש ברוך הוא. איך מכניסים את הקדוש ברוך הוא פנימה? על ידי קביעת כללים הלכתיים. אנחנו לא זזים סנטימטר מגבולות ההלכה. כל ההתנהגות בבית מתנהגת על פי ההלכה. דבר השם זה ההלכה. בזה אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ברגע שהכנסנו את ההלכה ואת כללי ההלכה, הבניין נבנה על יסודות איתנים. ברור שאם מכניסים גם את תורת החסידות

1:08:52 דובר 2 זה אור מואר בעוצמות אדירות, וברגע שהאור נכנס פנימה הוא משפיע פנימה, מביא ברכה, מארגן את העניין. יש דרכים לפתור בעיות. יש דרכים ללמוד ל-ל-להתנהג. יש דרכים לשנות. כל זוג שנכנס לנישואים יכול להצליח בגדול אם זה מתאים מבחינה הלכתית. אם לא מתאים מבחינה הלכתית אין מה לעשות ביחד, לא תהיה ברכה בזיווג, בזיווג הזה, אבל ברגע שזה מתאים מבחינה הלכתית עם הדרכה נכונה אפשר להצליח בגדול. לבנות את הממלכה באופן הברור, המוצלח, הטוב והנפלא. ונשאר לי רק לאחל לכם באמת מכל הלב את הברכה ואת ההצלחה ואת השפע ואת השלום ואת האהבה והאחווה ושלום ורעות כפי שמברכים בברכות הנישואים, ולאחל לכם שתצליחו לבנות את הממלכה. אנחנו בעזרת השם נמשיך לעסוק בנושא של נישואים בנושא-- בנושאים נוספים. ברכה והצלחה, גאולה שלמה. אחיי ורעיי היקרים, אנחנו בנושא של נישואים, אה, מתכוננים לקראת חתונה או יום החתונה. בזמן הזה שבין החלטה לנישואים הוא זמן מאוד קשה. הא-- בדרך כלל היצר הרע לא, לא נותן לבניית בית נפלא כזה לעבור בשקט. בתקופה הזאת יש הרבה מאוד מתחים והרבה מאוד בעיות והרבה מאוד עניינים. הכי טוב שבתקופה הזאת היא תהיה קצרה כמה שאפשר ושיהיה, אה, אה, התפרדות. לא נתק, לא ניתוק, אלא התפרדות. כלומר, מקובל שהבחור נוסע ללמוד בישיבה אצל הרבי עד ההחלטה, עד החתונה, משאיר את כל העניינים של ההכנות לחתונה לכלה, כי זה הצד שלה, זה העניינים שלה, זה הממלכה שלה, זה מה שהיא צריכה להחליט. כמובן שזה הכל בתיאום, כמובן שזה הכל בהסכמה, כמובן שזה הכל בידיעה. זוז הצידה, חתן יקר, תן לכלה לנהל את היום הזה, לעבור על, על התוכניות החיצוניות. תשקיע את עצמך בלימוד התורה בהכנה בריאה לנישואים בריאים.

1:11:41 דובר 2 שב, תלמד, עזוב, תיפרד. דברו ביניכם שלא יהיה ניתוק. דברו ביניכם דרך הטלפון, אבל לא הרבה, מעט. כללים תקבעו פעם בשבוע, זה בהתייעצות עם המשפיע שלכם. לא לרבות, כי הזמן הזה הוא זמן מתוח וזמן מסוגל לצרות. למה? כי השטן לא ייתן בניין כזה נפלא להיבנות בשקט בלי להכניס את האף שלו פנימה. לכן זוזו הצידה, כל אחד יתפוס את הפינה שלו. ההכנות יהיו הכנות רוחניות וגשמיות, כל אחד בחלקו ובתפקידו. ככה ייבנה הממלכה באופן נכון ובריא. אנחנו לפני החתונה, אחרי שהשלימו את כל ההכנות המסודרות והמאורגנות, אנחנו עוברים למעשה החופה. בחופה יש כל כך הרבה עניינים הלכתיים כדי שהכול יהיה ברור כמו שפתחנו, כמו שדיברנו. בנישואים אין מקום לעמימות, הכול חייב להיות ברור, מסודר ומאורגן. ביום החופה אנחנו מברכים את הברכות המתאימות לזוג, מאחלים להם את האיחולים הכי עמוקים, הכי נפלאים, הכי, הכי הכי. רק כדי שהם יהיו מאושרים לאורך ימים ושנים טובות. את הברכות ואת כל מעמד החופה. בתוך מעמד החופה יוצקים בו תוכן הלכתי. יש כאן מצב שחייב להפוך רווקה לאשת איש. מה בדיוק ה-ה-השלב של האין חזור שהופך רווקה לנשואה? זה, על זה כל כך הרבה דיונים הלכתיים ישנם, שזה אומר ככה וזה אומר ככה וזה אומר ככה. כדי לצאת ידי כל הדעות אנחנו עושים את כל זה בשעת החופה. יש אומרים שנתינת הכסף, הטבעת, היא מעשה הקידושין, זה האין חזור. זה לא פשוט. נכנסתי לחנות רהיטים והזמנתי רהיטים ושילמתי עליהם, אבל לא קיבלתי אותם עדיין. פרצה שריפה בחנות, נשרף כל החנה-- כל החדר שינה שהזמנתי. הביטוח משלם למי? לי או לבעל העסק? זה עדיין שלי? זה לא שלי? שילמתי. מבחינה הלכתית זה לא פשוט. נתינת

1:14:25 דובר 2 הטבעת היא עדיין לא הופכת את הכול. אה, הכניסה לחופה או הכניסה הביתה או הברכות או הסעודה. מה? אז כדי לצאת ידי ספקות אנחנו עושים את כל מערכת החופה כדי שיתאים לכל הדעות ההלכתיות ועד הכניסה לחדר ייחוד. לפני החופה, ביום החופה כמנהגנו, אדם צריך לכתוב כתובה. הכתובה זה השלב שבו סוף סוף מתחיל הבחור להתחייב התחייבויות וחותם עליהן. זה התחייבויות ברורות. הכתובה זה שטר התחייבות של החתן כלפי הכלה. בכתובה אנחנו רושמים את התאריך של היום וגם הוא צריך להיות מדויק, את המקום שבו נערכת החופה או ה-- צריך להיות מדויק, את השמות של החתן והכלה עם התארים ועם כל העניינים ושזה גם נערך פה מבחינה הלכתית חייב להיות מדויק ואת נוסח עיקר הכתובה, שזה ההתחייבות של הבעל כלפי אשתו. הבעל מתחייב בעשרה דברים, שלושה מן התורה, שבע מתקנת חכמים, הוא מתחייב על כל ההתחייבויות האלה. אני אנסה לעבור קצת מבחינה הלכתית על השאלות ההלכתיות שישנן. קודם כל, כדאי מאוד שהרב עורך החופה, מהניסיון שלי, יכתוב בנחת. בנחת הכוונה לא באולם. בערב באולם או ביום כשהחתן הגיע בדרך כלל גם צלמים מגיעים, גם ההורים יושבים ביחד לכתיבת הכתובה. הרב צריך לכתוב, לעסוק בכתיבה, בינתיים כדי שלא יהיה משעמם אז לעשות את האווירה טובה, זורקים בדיחה כזאת והערה כזאת ובדיחה אחרת והאדם לא רגוע וכותב הכתובה צריך להיות מדויק, ברור. אגב, אני אספר אה סיפור שלפני עשרות שנים נאלצתי לערוך חופה ביום פורים. אז הלכתי אחרי סעודת פורים ששתינו משקה עד דלא ידע. אני הולך לערוך את החופה ורק אז התיישבתי לכתוב את הכתובה. באותו יום כתבתי שבע כתובות. אחרת. חייב להיות רגוע, חייב להיות מאורגן. הרב רצוי שיכתוב

1:17:23 דובר 2 את הכתובה בנחת כדי לא ליצור בעיות הלכתיות שיכולות להיות בעייתיות מאוד. איך לכתוב את הכתוב-- את היום? איך לכתוב את היום בחודש? איך לכתוב את החודשים? איך לכתוב את המקום? כי מאוד חשוב המקום. סתם דוגמה, יש ארבע מקומות בארץ שיש להם את אותו צליל. למשל, יש כי-- יש קיבוץ באזור עכו שקוראים לו אפק, ויש קיבוץ ברמת הגולן שקוראים לו אפיק, ויש שכונה בתל אביב שקוראים לה אפקה, ויש עיר בדרום שקוראים לה אופקים. הכל כמעט אותו משקל, אותו עניין, וחייבים להיות מדויקים כי אחרת פסלנו את הכתובה. הכתובה חייבת להיות ברורה. אה, שם החתן והכלה, דבר שמצריך מחשבה גדולה. יש אחד שקוראים לו דני, אבל זה דניאל, אלי ואליהו ואליעזר. כולם נקראים אלי, אליעזר ואליהו ואלישיב ואליהו. כל מיני שמות שהם אלי בקיצור. מהו? אה, חייבים לכתוב את השם כמו שצריך. שם האב, כהן, לוי, ישראל. צריך להדגיש את זה. שם משפחה. אה, בעיות הלכתיות ישנן ברוב המקרים האלה שצריך להיות מדויק, כולל גם שם הכלה, שם החתן. אה, סתם לשם הקוריוז אני מכיר יהודי שמסתובב עם ארבע כתובות. לצערי הרב, הכתובה הראשונה נכתבה כדת וכדין פחות או יותר, עם איזשהו עניין שולי שלא פוסל את הכתובה. הלך לרב אחר, אמר לו לא, זה כן פוסל, והוא הכין לו כתובה חדשה. הוא בא לרב שלישי ואמר שיש בה טעויות, אז צריך לכתוב כתובה שלישית, ובסוף הוא בא אליי ונאלצתי לכתוב לו כתובה רביעית, והוא מסתובב עם ארבע כתובות. ויש אנשים כאלה שסתם, אבל ככה תשקיע מחשבה, כבוד הרב, תערוך את החופה כמו שצריך, תכתוב את הכתובה בנחת, בשלווה, תבוא לחופה, יישאר לך לכתוב מעט מאוד עם ה--

1:19:54 דובר 2 אה, למצוא, למצוא את ה, את החוויה ביחד, לזרוק את הבדיחות, אתה גם יכול להצטרף לחגיגה, ואין שום בעיה שתיווצר מבחינה הלכתית כי הכל ערוך ומסודר. לבחור עדים. עדים זה גם סיפור. עדים חייבים להיות... יש להם דינים מסודרים. יש עדים שפסולים בגלל קרבה, לא בגלל שקרבה פוסלת אותם מ-מ-מלהיות עדים. להפך, הם עדים הכי טובים כי הם קרובי משפחה. אבל זה לא עובד ככה, כי התורה קבעה שאפילו משה ואהרן לא יכולים להעיד אחד על השני כי הם אחים. משה רבנו, אהרן הכהן לא יכולים להעיד אחד על השני. ויש עדים שהם פסולים מצד בעיות הלכתיות שישנן. אז צריך עדים נורמליים בצורה זו שמתאימה להלכה, וזה מסלול שנבנה ו-ו-ולא פשוט וצריכים להתכונן לזה בצורה מסודרת ומאורגנת. עוד כהנה וכהנה ישנם בנוסח של הכתובה, בבעיות ההלכתיות שישנן בכתובה. מצב הכתו-- הכלה, רווקה מקבלת יותר, אלמנה פחות. אמ, כל הפרטים של הכתובה. הכתובה זה שטר התחייבות, אני חוזר ואומר, שטר התחייבות של החתן כלפי אשתו, והכתובה חייבת להיות מוסברת, מובנת, ידועה, שיחתום וידע על מה הוא חותם ועל מה הוא מתחייב. הוא בונה ומבסס את ביתו על יסודות איתנים וקדושים וטהורים. אז הכתובה היא לא דבר שאפשר לתת לו לעבור ככה בקלות, וכן על הכול. בכלל, בתוך היום הזה של קדושה וטהרה כהכנה לרוחנית לחופה אנחנו משקיעים הרבה מאמצים, אבל צריכים להשתדל שהכל יהיה ראוי וכשר ונכון על פי ההלכה למען החיים הבריאים והמשותפים של בני הזוג לאורך ימים ושנים טובות. אני מאחל לכם שהבית שלכם יחיש וימהר ויי-- ו-ו-וייזרז את הבניין של בית המקדש השלישי על ידי מלך המשיח תכף ומייד ממש. ברכה והצלחה.