קריאת שם לתינוק - הרב שמעון מאיר ביטון שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. שאלה שנשאלנו בבית הדין. זוג שבשעה טובה נולדה להם בת, הגיעו האבא והאימא במחלוקת. אחרי שמגיע מזל טוב, הנה נולדה המחלוקת הראשונה. מה קרה? האבא רוצה לקרוא לבת לירון והאימא רוצה לקרוא לבת מעיין. אמרו למי נשמע, ובדרך כלל במצבים כאלה אפשר להגיע לפשרה, אבל פה לא הגיעו לפשרה והגיעו לבית הדין. בית הדין דן בקושיה למי הזכות על פי דין תורה לקרוא ראשון על שם הבת. חיפשנו במקורות ומצאנו בדעת זקנים מבעלי התוספות, פרשת וישב, חומש בראשית, לגבי יהודה, אה, אה, ער ואונן בניו. אז אומרת התורה: "ויקרא את שמו ער". אז מי קרא בפעם הראשונה? האבא. הנה יש לנו פסוק, כבר יש בתורה שהראשון לזכות על פי דין תורה לקרוא זה על שם האבא. אחר כך כתוב: "ותקרא את שמו אונן". אז מי השני, מי השני שזכאי לקרוא על שם הנולדים? זה האימא, "ותקרא את שמו". ואחר כך אומרת התורה: "ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה". היי, איך זה יכול להיות? הרי בפעם הראשונה "ויקרא שמו ער", בפעם השנייה "ותקרא שמו אונן", פעם השלישית עוד הפעם, מי קרא? למה? זה היה צריך להיות הוא, היא ועוד הפעם זה חוזר אליו. אומרת התורה: "ותקרא את שמו" בפעם השלישית שלה, היות והיה בכזיב בלדתה אותו. מסבירים רבותינו, פשוט פיזית, באותו רגע שהיא, אה, אה, ילדה הוא לא היה באזור. איפה הוא היה? בכזיב. והיה בכזיב בלדתה אותו. היות שהוא נמצא בכזיב, אז היה צריך לקרוא שם לבן. אז הוא היה על פי התור צריך לקרוא, והיות והוא לא נמצא אז היא קראה. נמצאנו וראינו שעל פי דין תורה לכאורה הסדר בקריאת השמות זה האבא, לאחר

02:00 דובר 2 מכן זאת האימא וחוזר חלילה אל האבא. יפה. אומנם מובא סיפור, מובא ב-ב-ב-בדעת רבנו, סיפור בדעת הרמב"ן, שהרמב"ן לא קיבל את הפרשנות הזאת ואמר אין לפרשנות הזאת לא טעם ולא ריח במנהגי ישראל. למרות כל זאת, כשלא יושב על הפסוק לדעת הרמב"ן, אבל ביסוד הרעיון מספרים שהרמב"ן ורבנו יונה היו מחותנים. הבן של הרמב"ן עם בתו של רבנו יונה. ונולד בשעה טובה, אה, בן ל-ל-ל-לרבנו יונה ולרמב"ן, נכדים. אמ, אבל הרמב"ן-- רבנו יונה באותה תקופה נפטר. בא הרמ-- רבנו יונה נפטר, בא הרמב"ן ואמר לבן שלו אל תקרא על שמי, אלא תקרא על שם הנפטר, לתת לו את הכבוד ואת הזכות. ובאמת היה גדול בישראל. זאת אומרת, גם הרמב"ן שדחה את הטעם של דעת הזקנים מבעלי התוספות בעצם הלימוד מ-מ-מ-מיהודה ותמר, אבל אפילו הכי, אפילו הכי לגבי עצם הרעיון אנחנו מוצאים שלמעשה זו הדרך הנכונה שהאבא ראשון במעלה או בקדימה לקרוא על שם הבן או הבת. אלא שיש מרבותינו האחרונים שדנו בסוגיה והם רצו לבוא ולהגיד שבעצם הטענה וביסוד זה תלוי במנהגים. מה המנהג? מצינו באחרונים, בעל השדה הארץ שהביא נידון שה-ה-ה-היולדת רצתה לקרוא על שם אביה ואילו הבעל רצה לקרוא על שם אביו. באו לבעל השדה הארץ והוא חיפש וחיפש וחיפש ואומר ומצאנו בספרי הקודש שאדרבה, ה-ה-הבעל צריך לקרוא ראשון. למה? היות והייתה איזו גזירה איומה עם נדב ואביהוא. מי היו נדב ואביהוא? נדב ואביהוא היו הילדים של אהרון ואלישבע בת עמינדב. ומה קרה שם? נדב, אלישבע בת עמינדב. נדב נקרא על שם מי? סבא שלו. מצד מי? מצד אלישבע בת עמינדב. ואילו אביהוא, שהוא השני, נקרא על שם מי? על שם אבא של אהרון, אביהוא, על שם אבא

04:22 דובר 2 שלי. והיות והקדימו את האבא של האישה, שזה עמינדב, אלישבע בת עמינדב ונדב ואביהוא שהוא הראשון, בגלל זה קרה מה שקרה והשם ירחם נפטרו נדב ואביהוא כי הקדימו את מי שלא היה צריך להקדים. לכן פסק להם בעל שדה הארץ שנכון וראוי שהאבא יכנה ראשון על שם אביו וזה הסדר הנכון היות וזה כבוד הורים וכולי וכולי. אלא מה? שבא מליצי אש והביא בשם הגאון רבי חיים יוסף זוננפלד, והוא כותב שמנהג אשכנז שלא האישה, שלא הגבר סליחה, הוא הראשון שקורא על שם אביו, אלא האישה היא הראשונה ולה זכות הקדימה וזה הולך לפי המנהג. ואין לנו אחר הפסוקים האלה והמדרשים האלה שלא מצאנו אותם, אלא אנחנו סומכים על שדה הארץ שזה כתוב, וודאי שאנחנו לא יכולים להישען על דבר כזה. אז נמצאנו ראיה שיש בזה מחלוקת המנהגים. יש כאלה רוצים לבוא ולהגיד שהזכות היא לאבא ויש רוצים להגיד הזכות היא לאמא. אז באמת מדין אל תטוש תורת אמך, לפי המנהג אנחנו אמורים ללכת לפי המנהג הזה שקיימא לן שזה בצורה כזאת. אלא היות וראיתי שאחד הדיינים מעיר בכלל על כל העניין הזה על לאן אנחנו נשאבים, והוא רוצה לבוא ולהגיד שיש יסוד, אה, מהותי מוסד בעניין ההבדל בין ארבעת חלקי השולחן ערוך. יש לנו אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט. באורח חיים ויורה דעה אז יש עניין של כיבוד הורים, אל תטוש תורת אמך, מנהג ישראל וזה חלק מהתשתית והבנייה ההלכתית. ולכן, היות והמנהג הוא וגם ראינו לכך סימוכין מרבותינו הראשונים, שהדרך לקרוא את השם על שם האבא, דהיינו הסבא, כי זה כבודו וככה ראוי להיות, אז אנחנו היינו צריכים להמשיך במנהג הזה וכל

06:25 דובר 2 עדה תעשה כמנהגה. דרך אגב, אנחנו נפתח פה מאמר מוסגר, הרבי בתורת מנחם, פרשת מקץ תשל"ג, מדבר לגבי העניין, והרבי אומר במפורש שזה תלוי במנהגים אשכנזים וספרדים, האם לקרוא על שם חי או רק נפטר. וידוע שאצל הספרדים המנהג והכבוד הוא לקרוא על שם הסבא בעודו בחיים. ולפי מנהג אשכנזים אין לקרוא על שם הסבא בעודו בחיים. והרבי אומר, מדגיש את זה, וזה המנהג ולא לשנות את המנהג. עכשיו לענייננו, בדרך הזאת שנחזור כאן לסוגיה פה. אה, על פי היסוד לכאורה כל הנדון הוא דווקא שיש כאן כיבוד הורים. אז היות ויש כאן כיבוד הורים, אז צריך לקרוא, שהגבר יקרא על שם האבא שלו. אבל פה מדובר שרוצים לקרוא לילד או לילדה מעיין או אלירן, שמות שאין פה כבוד של הורים. אז כל היסוד של קיימא לן אל תטוש תורת אמך, ולהמשיך במנהג ובמסורת של לקרוא על שם ההורים וזהו כבודם, ובגלל זה הבעל קודם לאישה או האישה קודמת, הבת לפי המנהג אשכנזים או ספרדים, לפי מה שראינו עכשיו, זה רק תלוי אם רוצים לקרוא על שם האבא, דהיינו על שם הסבא. אבל אם לא רוצים לקרוא על שם הסבא אלא סתם שמות מודרניים, אז קיימא לן שבכל... אדעתא דהכי עביד איניש. בסוגיות בחושן משפט אני ואת התחתנו על פי מנהג המקום, על פי מנהג הזמן, ולכן בכלל אצל, אצל הציבור המסורתי או, או הציבור הכללי, שהם קוראים שמות כלליים ולאו דווקא על שם רבותינו נשיאינו. הרבי דיבר שוב גם בעניין הזה על ש... על שמות מרבותינו נשיאינו, ושיש איזה סיפור שהרבי מדבר עליו, שאדמו"ר הזקן קרא לנכד על שם רבי אברהם המלאך, שזה היה רבו, ועל שם רב חיים, שהוא הסבא

08:27 דובר 2 של, של אמא שלו. אז הילד היה חולה ורבי אברהם המלאך בא אליו בחלום ואמר לו, "למה אתה לא מתפלל על הילד?" אז הוא אומר לו, "כיוון שהסבא מקפיד עליי למה לא קראתי לו שם ראשון והבלעתי את השם שלו". אז ראינו מהסיפור הזה שאדמו"ר הזקן עשה את זה משום הכבוד. יש מציאות שצריך לכבד את הסבא של האימא וגם צריך לכבד את רבותיו, כי רבותיו קודמים לאבותיו בדין כבוד. אז יש מציאות לקרוא על שם רבותינו נשיאינו ויש מציאות לקרוא על שם האבא משום כבוד. אבל פה, שזה אין בזה מציאות של כבוד, אז אין פה בכלל המשך של מורשת ומסורת ואין בזה בכלל עניין של לא תטוש תורת אמך. כל הנושאים ההלכתיים זזים פה לצד. פה מדובר על איזה שם מודרני, על שם מודרני, לירן, אלירון וכל מיני שמות כאלה. פה לכאורה אין דין של קדימה לאף אחד. אין דין של קדימה לאף אחד על פי אותם הראשונים שהזכרנו בהתחלה, הכל מתבטל. ובאמת זה מסתדר עם מה שהרבי כותב באיגרות, בחלק ה', בחלק ה' עמוד קכ"ז. הרבי כותב שהנושא של שמות, גם אם אני אומר שזה צריך לשאול את הבעל תחילה, אבל זה שצריך לשאול את הבעל זה לא שהבעל לבד מחליט, אלא זה צריך להיות בהסכמה. אז מה הכוונה כשפונים לבעל? אומר הרבי, פונים לבעל, פירושו של דבר שהבעל הראשון בלהציע שם. אחרי שהבעל ראשון בלהציע שם אז האישה והבעל דנים, מה אתה או את אומרת על השם הזה, אבל לא שיש לו כביכול החלטת וטו בעניין הזה. אז בואו נרד עוד טיפה למטה, בשמות המודרניים לגמרי, היות וזה לא שייך לדין של מסורת, אז זה כמו

10:06 דובר 2 סוגיות בחושן משפט. סוגיות בחושן משפט, אדעתא דהכי עביד איניש. אני ואת התחתנו לא על דעת איזה מסורת בלקרוא את השם המודרני ולכן אנחנו שווים. ככה לכאורה אפשר לבוא ולהכריע בין שמות אותנטיים שזה על שם רבותינו נשיאינו, שיש איזה דין של קדימה, או שמות של הסבים והסבתות, תלוי לפי מנהג אשכנזים וספרדים, ודרגה שלישית יש את העניין של השמות המודרניים. אבל בסך הכל של כל הנדון ההלכתי הזה חייב לבוא ולצאת מנקודה כפי שהרבי אמר, לעולם צריך להגיע למציאות של הסכמה, ועל שמות לא צריך לריב ותמיד צריך לשאול את ההורים. ככה הרבי מסביר, צריך לשאול את ההורים. למה? כי הנבואה ניתנה להם בעניין הזה, ואותו מלאך הממונה על השמות ועל הנשמות רוצה לשמוע מה הכריזו למטה וכך הוא מביא את הנשמה כפי אותו שם, כך אומר הרבי. אז אנחנו נסיים בעזרת השם שטוב שם משמן טוב, שתמיד יהיו שמות טובים, שמות עם משמעות, שמות שמביאים דבר טוב ולא חס ושלום כל מיני שמות שפוגעים ומעליבים את הילד אחרי שהוא יגדל, ואנחנו מכירים את זה בעשייה הציבורית שלנו, לכן צריך להתמקד בשמות על פי תורה ומנהג ישראל, וכל עדה תעשה כמנהגה, ואנחנו בעזרת השם נקרא על שם רבותינו נשיאינו. בקרוב ממש נשמע בשורות טובות, תבוא הגאולה, אמן.